מזכה הרבים או מחטיא הרבים?
- - - לא מוגה! - - -
הגמרא אומרת על הכתוב, והודעתם לבניך ולבני בניך.
לומר לך שכל המלמד את בנו תורה,
מעלה עליו הכתוב כאילו לימדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.
אז זה מדהים כמה אתה יכול להשפיע.
אל תפספסו את זה, תשקיעו באנשים,
תיתנו דוגמה אישית.
רואים שיש אחריות לכל אדם על הסביבה.
סביבה שתושפע ממך לטובה תקבל שכר בגין זאת, עבור כל אחד מהאחד שהושפע לטובה.
סביבה שתושפע ממך לרעה, אפילו שלא אמרת להם מילה,
רק ההתנהגות שלך גרמה להם להשתנות
בעקבות התנהגותך, בין לטובה בין לרעה.
אתה נושא בתוצאות,
חיוביות או שליליות.
אין דבר כזה שבן אדם אומר, מה אכפת לי, מה הם עושים? אני אמרתי לו לעשות?
לא, לא, לא, אדוני.
תדע לך,
עמלק,
השם רודף אותו, מחות תמחה את זכר עמלק, רק בגלל שהוא היה ראשון.
הוא התחיל.
אז הגורם הראשון הוא הגורם שאחריו יבואו או זכויות
או עבירות.
כי אין דבר כזה שאתה חושב,
אני עשיתי רק את המעשה הזה. לא, לכל מעשה יש השלכות.
כתוב כל שנה שבראש השנה נפתחים ספרי חיים וספרי מתים.
מה שייך לפתוח ספרים של מתים? מתו כבר, נשפטו בעולם העליון.
יכול להיות שהיו כבר בגיהינום וכבר סיימו וכבר עלו לגן עדן. מה העניין עכשיו עוד פעם לדון אותם את המתים כל שנה?
יש פירות, הם השאירו פה תוצאות שממשיכות,
אז צריך כל פעם לחשבן.
אם בנית בית כנסת בחייך,
אתה נפטר כבר, שלום, עשו חשבון,
מגיע לך כך וכך.
עכשיו, הנה היום באו לפה להרצאה כמה אנשים,
כל אלה שיושבים פה ושומעים דברי תורה,
מקימי בית הכנסת,
מקבלים שכר,
גם אם הם לא בעולם הזה.
זה ממשיך.
אז תלוי מה אדם השאיר אחרי מותו,
דרך טובה או דרך רעה.
כל זה מתחשבן.
אם הקדוש ברוך הוא דן אדם באופן פרטי והחליט מה יהיה דינו,
וככה הוא עשה עם כולם, כל באי עולם,
מה העניין עוד פעם לדון בסקירה אחת?
הרי כל אחד כבר
עמד לדינו באופן פרטי.
מה צריך בסקירה אחת?
אלא העניין, כשדנים את האדם באופן פרטי, דנים אותו על המעשים שעשה,
טובים או רעים.
אחר כך בסקירה אחת
זה לראות כמה המעשים שלו השפיעו על השאר.
אז צריך לזכור את כולם לגביו.
מה הייתה עכשיו השפעתו גם
על כל האחרים?
אז לכן צריך גם בסקירה אחת, לא מספיק שדנים אותו על מעשיו האישיים שלו,
גם על ההשלכות של המעשים שלו.
זה צריך כבר סקירה של כולם, לראות.
הוא השפיע על השכן? על זה מה עבודה?
זה מה בית כנסת? על זה צריך לזכור.
אתה גורם או כך או כך. אין דבר שאתה עושה שלא משפיע על אחרים.
אין.
אנשים לא יודעים מה מחכה להם
על כל מעשה ומעשה בהשלכותם.
לא יאומן כי יסופח.
זה שיעור
חשוב מאוד מאוד מאוד.
מה שנשאר לנו זה רק להחליט להיות מזכה רבים ומחטיא רבים, זה הכול.
איפה שיותר משתלם, תשקיעו.
אבל שתדעו,
בין אם התכוונתם
או לא התכוונתם להחטיא או לזכות,
אתם אוטומטיים או בצד הזה או בצד הזה,
כי כל מעשה שלנו משפיע על אחרים.
כל מעשה.
השאלה, מה אתם רוצים? אתם רוצים ליזום
זיכוי הרבים?
אז ודאי שאם אתם יוזמים, אתם שולטים במצב.
אם לא תיזמו,
מן הסתם יותר יהיה קל לכם להיות מחטיאי ערבים.
כי אם תחרו לבית כנסת, אז אחד ילמד ממכם לאחר.
אם תרעישו כשאתם עוברים,
ילמדו שבע שנים. אם תדברו בקדיש,
ילמדו ממכם וגם ידברו איתכם.
וכן הלאה. כל פעולה שאתם תעשו, תרצו או לא תרצו,
אוטומטית אתם משפיעים.