בטחון בשם ואיסור ריבית | הרב אמנון יצחק

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הלא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו, וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים".

התחלת הפסוק לכאורה מיותר, אפשר היה לומר מיד וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, מה זה תלוי בשאלה - וכי תלוי מה נאכל בשנה השביעית, ואז אומר וציויתי את ברכתי, ובלי השאלה מה?

יותר קשה, שכתוב אחרי ששואלים מה נאכל אז כתוב וציויתי, ואם לא ישאלו אז לא יהיה וציויתי את ברכתי? כאילו הברכה תלויה בשאלה? ומה יותר חשוב, מה יותר מעלה, אם שואלים או לא שואלים? ודאי שמי שלא שואל הוא בעל בטחון יותר גמור ומצבו יותר טוב.

אלא פירש הספורנו את כוונת התורה כך: אם תבטחו בה' יתברך ולא תשאלו מה נאכל בשנה השביעית, אז "ונתנה הארץ פריה ועץ השדה יתן פריו" כרגיל, כמו בכל שנה, ואעפ"כ שאתם תקבלו בשנה השישית כמו בכל שנה רגיל, תאכלו לשובע, איך תאכלו לשובע? כי תאכלו קמעא ויתברך המזון במעיכם. הברכה תהיה באיכות, ולא תצטרכו כלל לעמול יותר מכל השנים גם בשנה השישית, מה אדם עמל בשנה הראשונה השניה השלישית הרביעית החמישית, כל שנה כאותה שנה. ובשנה השישית תעמלו אותו דבר כמו בשישית, אבל תהיה לכם ברכה של שובע תאכלו מעט ויתברך במעיכם. אבל אם אתם תסתפקו, יהיה לכם ספק ותאמרו, מה נאכל בשנה השביעית, ז"א לא יהיה לכם בטחון גמור, ועשת התבואה לשלש השנים, אז אני אצווה ברכה במיוחד לספקנים, ואני אתן להם לשלש שנים בשנה השישית יצא יבול פי שלש, של שנה שישית, שביעית שלא עובדים, ושמינית שמתחילים לזרוע אבל לקבל את התוצאה רק אחרי השמינית. אז לכן היא תעשה לכם השדה והאדמה והארץ לשלש השנים. תהיה ברכה בכמות התבואה אבל לא באיכות, וזאת מפני חוסר הבטחון, ז"א אם אתה לא שואל מה נאכל אז אתה תקבל כמו כל שנה ואתה תהיה שבע לשלש שנים, תאכל מעט, ישתמר, וגם תשבע ויהיה ברכה באוכל. אוכל קמעא ומתברך במעיו, אם אין לך בטחון ואתה בספק ותשאל מה נאכל, אז ה' אומר אני אברך אותך, לא באיכות, אם לא היית שואל היית מתברך באיכות, בגלל שאתה שואל אני אברך אותך, אני אתן לך פי שלש, אין שום בעיה כי אתה רוצה לראות בעיניים, נכון? אתה לא מאמין כל כך, אין בעיה, אבל מה זה עונש. למה? כי אתם תצטרכו לקצור בשנה אחת הרבה תבואה של שלש שנים בפעם אחת, ויהיה לכם טרחה מרובה. נגיד אם השדה נותן לך מאה טון, אז בשנה השישית תצטרך לקצור שלש מאות טון. תצטרך משאיות ותצטרך מחסנים ותצטרך לעבוד קשה ולדוש וכל הפעולות שצריך לעשות פי שלש. אז יהיה לך ברכה בכמות, אבל לא יהיה לך באיכות. נו, תארו לעצמכם איזה זעת אפיים עד שיאכלו את הלחם, ממש יתברכו בברכה בזעת אפך תאכל לחם.

מאחר שהם יקצרו ויזרו וידושו, הכל כל המלאכות פי שלש, וימלאו את האוצרות בר, בכל הכוחות עד אפס מקום, כל המשפחה עובדת בשביל להספיק לקצור ולהכניס למחסנים. עמל ויגיעה מרובה לאין שיעור, כל זה היה אפשר לחסוך מעצמם אם היו שמים בטחונם בה' וברכתם היתה באיכות התבואה ולא בכמות התבואה, ואז היו אוכלים מעט ומתברך במעיהם.

מעשה שהיה בשנת השמיטה בתשי"ט, אניית מסע מצרית נעצרה כשהיא התקרבה לחופי הארץ כי רב החובל טעה בניווט, וכשהבחינו המצרים שמתקרבים לחופי ארץ ישראל, הורידו סירת הצלה ונמלטו בחסות החשכה, וכל האניה עם כל המטען נפל שלל, כי זה היה אחרי תש"ח, בשנת תשי"ט. אותה שנה כאמור היתה שנת שמיטה, ואנשי ועדת השמיטה עשו מאמץ גדול להשיג ירקות הדרושים למחיה, למרות הכל לא הצליחו להשיג בצל עבור כל שומרי השמיטה, ומה היה בספינה המצרית? כמות אדירה לכל שנת השמיטה של בצל. נו, אז הקב"ה לא דואג לשומרי שמיטה? הוא עושה את הקברניט המצרי מסוטל, הג'י פי אס ביעס אותו והביא אותו למקום לא נכון, והיה צריך לברוח ולהפקיר את האוניה, ומה הוא השאיר, בדיוק מה שצריך, הם טרחו והם יגעו והם עשו הכל והכינו את הכל לאוכלי שמיטה.

ככה הקב"ה דואג למי ששומע בקולו ומאמין. ז"א, מפה לומדים, בלי שאלות מרויחים יותר. עם שאלות ס ובלים יותר. המזונות קצובים בלאו הכי, עם שאלות ובלי שאלות, המזונות קצובים, בלי שאלות לא צריך לטרוח, עם שאלות צריך לטרוח על אותו דבר שאתה בלאו הכי תקבל, רק באחד יהיה ברכה שלא צריך לטרוח הרבה ומתברך במעיו, והשני הפוך, יהיה לו בכמות, הוא יהיה רגוע, אבל הוא יצטרך לטרוח הרבה.

פעם היו צריכים לטרוח אדם שהיה לו עשר אלף שקל, עשרים אלף שקל, צריך להעביר ממקום למקום, לא תמיד גם היו שטרות של מאתיים שקל אז היה צריך לסחוב וזה הוה פקט בולט בכיס והיה פוחד, היום לא צריך, יש לך כרטיס אשראי, אתה הולך עם משהו דק, אין טרחה אתה הולך עם זה בכיס רק השאלה כמה יש לך שמה, אבל אתה טוז עושה ככה ונגמר, לא צריך לטרוח. אותו פרנציפ, מי שבוטח בה' יכול לשבת בכולל וזה יגיע אליו, תלוי אם הוא בעל בטחון שלם לגמרי, נשמע דוגמאות, ואם לא אין בעיה לך תעבוד, את אותו כסף תקבל, רק הפסדת את החיים ועבדת בשביל לקבל את מה שמגיע לך. תזכרו את הסיפור עם רחוב יפו שמה בשדרות שהגיע למספר 16 - 18.

טוב, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" אמר הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל, סיפר לי איש נאמן על סבו שהיה רב בליטא, בשנת תרצ"ה אמרו לו שעליו להתייצב לצבא, והוא עשה את כל המאמצים להשיג שחרור ללא הועיל, הואיל וכך החליט לברוח לארץ ישראל. אבל הכסף ברשותו היה רק עד כדי הפלגה להגיע למצרים. לא ידע מה לעשות, בסוף החליט - יש פסוק מפורש, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", והחליט לצאת עם הפסוק הזה לדרך. זה פסוק חזק, תיכף נדבר עליו.

התחנה הראשונה היתה באחת מערי גרמניה, משם הוא התכונן להמשיך ברכבת ליעד הבא, לאחד הנמלים כדי לעלות על אניה. ניגש לקנות כרטיס נסיעה ברכבת, נתן לקופאי עשר מארק - שטר, והקופאי נתן בידו עודף כשהוא חשב שהוא נתן לו מאה מארק, אז הוא קיבל תשעים וכמה מארק עודף. כשראה מה קרה חזר לקופאי להשיב את הכסף, אך הקופאי גער בו ואמר לו תעוף מפה! חשב שהפקיד לא הבין אותו ושב להסביר לו שהוא נתן לו רק שטר של עשרה מארק, וקיבל עודף כאילו מאה מארק, הפקיד סירב, גידף אותו וליוה אותו במטר קללות. הנכד ממשיך לספר לרב שבדרון, סבי לא יכל להבין למה פקיד מסרב בכל תוקף לקבל כסף בחזרה, עד שמישהו הסביר לו שבגרמניה אם פקיד עושה טעות כזאת שהוא נותן עודף יותר ממה שצריך מפטרים אותו מן העבודה. אז כדאי היה לו לספוג את ההפסד, כי בסוף יספרו לו את החשבון ויראו שחסרים תשעים וכמה מארקים, כדאי לו להפסיד את זה ולא להפסיד את העבודה, אבל אם ידעו שהוא טעה יפטרו אותו, לכן הוא לא רצה להודות בטעות וזרק אותו, תלך מפה שלא ישמעו שהוא טעה. נו, עכשיו כבר היה לו מספיק כסף להגיע לארץ ישראל ולברוח מן הצבא שם בגרמניה.

יהודים יקרים, מה אתם רואים, הוא סמך על פסוק אחד "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". בליל שבת התלווה אלי איזה בחור ישיבה בן 18, ואני שואל אותו נו מה קורה, אתה מתחזק בתורה ויראת שמים? אז הוא אומר לי כן, אמרתי לו ברוך ה' נו אתה מתחתן? אומר לי לא. אמרתי לו אתה יודע שמעכשיו הקב"ה מתחיל לקלל אותך, תיפחנה עצמותיך, אז הוא אומר כן אבל יש בעיה, אתה יודע, אין לי כלום איך אני אתחתן, לא רציתי לענות לו ובעוד שנתיים שלש ארבע כמה יהיה לך, מיליונים? אז אמרתי לו רק רגע, אז אתה לא בוטח בה' שהוא מזמן את המזונות ואת הכל? הוא אומר אני בוטח, אמרתי לו אז למה אתה לא מתחתן? הוא אומר אבל קשה, אין לי כלום. אמרתי לו אתה מאמין בה'? אמר לי כן. אתה מאמין במה שהוא אומר? אמר לי כן. אמרתי לו, אתה מאמין בציווי שכתוב שמור את יום השבת, זכור את יום השבת? כן. אתה שומר שבת? אומר לי כן. אמרתי לו רק בפסוק הזה אתה מאמין? הוא אומר לא אני מאמין בפסוקים, אמרתי לו יש עוד פסוק, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" אם תאמין רק בפסוק הזה אתה מסודר. אתה לא צריך לטרוח בכלום, הכל יגיע עד אליך, תבטח בה' במאה אחוז הכל יגיע אליך. אתה בוטח בפסוק שמור את יום השבת וזה עולה לך הרבה כסף, אתה צריך לקנות לכבוד שבת חלות ויין ובשר ופירות ומגדנות והכל לכבד את השבל, ואתה מקיים את זה עם הוצאות, אתה מאמין בפסוק "ועיניתם את נפשותיכם" שצריך לצום ולא לאכול ולא לשתות, אתה מאמין בפסוק. יש לך פסוק יותר ממפעל הפיס, מהלוטו והטוטו ביחד, אומר הקב"ה השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, זה יותר מכל הטוטו בעולם, איך אתה לא סומך עליו דוקא בפסוק הזה? עכשיו אתם תתרצו לעצמכם איך כל החיים שלכם בטעות, במקום לסמוך על הפסוק שמסדר לכם את כל החיים דוקא בפסוק הזה יצר הרע לא נותן לכם לסמוך על הקב"ה. עד שהקב"ה אומר לכם, תשמעו אני יודע, זה בעיה איתכם, אבל אם תתנו מעשר "ובחנוני נא בזאת" יש מצוה אחת שאני מתיר לכם לבחון אותי, את ה' אסור לבחון ואתה לא מאמין? אבל הוא אומר ובחנוני נא בזאת, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די די די די די אין לי מה לעשות עם זה כל הכסף, מה אני יעשה עם זה, רק אח"כ יהיה בעיות, שודים, צריך לחיות בפחד וזה, די די, מספיק. וה' אומר ובחנוני. אנשים אין להם שכל, הם לא מאמינים, אם היו מאמינים היו עשירים אדירים, כי להקב"ה אין גבול ואין תכלה לתת.

טוב, אנחנו ממשיכים. ועכשיו אנחנו רוצים לראות מה קורה.

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו", אם אחיך אחד מישראל שומר תורה ומצוות, העני, נהיה מך, ומטה ידו, מסכן, מצבו קשה, ויש לו מצב של התמוטטות כלכלית, אז כתוב ומטה ידו עמך והחזקת בו, יש מצוה להחזיק בו לפני שהוא יתמוטט לגמרי, שלא יגיע למצב של עני שמחזר על הפתחים, כגון אדם שיש לו איזה עסק והוא נפל בעסק ועכשיו אם יעזרו לו אפשר שהעסק יתרומם והוא יוכל להחזיר חובות ולהחזיר לעצמו את כבודו האבוד, אבל אם לא יתמכו בו עכשיו הוא יהיה עני מרוד בעל חובות שיצטרך לחפש מבית לבית וממקום למקום כסף לאכול. אז יש מצוה והחזקת בו.

אמרו חז"ל בתורת כהנים, מנין שאם החזקת זה אפילו ארבע או חמש פעמים, תחזור ותחזיק בו, תלמוד לומר והחזקת בו, ז"א אתה והחזקת בו זה מצב קיים, והחזקת בו.

פירש בתורה התמימה, שלמדו את זה חכמים מהתיבה והחזקת, שהפועל החזק זה מורה להחזיק בלי הרף, והחזקת בו זה בלי הרף, כמו שכתוב, "החזק במוסר אל תרף", כמו שמוסר אי אפשר להפסיק כי זה מה שמחזיק אותך, לכן החזק במוסר אל תרף אותו דבר והחזקת בו.

עכשיו ידוע שאחד מהפיתויים של יצר הרע זה לא לעשות גמילות חסדים ולא לעזור לזולת. מה הטענה של יצר הרע? שאתה מבזבז את הזמן שלך הפרטי בשביל אחרים. וגם זה גורם לך הפסדים, שאתה צריך לטרוח ולהפסיד, לא רק זמן אלא נסיעות ומאמצים והוצאות כספיות, אז יצר הרע אומר לא כדאי לך, הוא אומר לך ויהיה לך בעיה, יתערער לך שלום בית, נו, אז יצר הרע הוא חזק בזה לשכנע את האדם שלא כדאי לו להתעסק בגמילות חסדים וכו'. אבל יש טענה, יש תשובה על התענה הזאת במעשה נפלא, מי שראה את הסרטון שהפיצו באחרונה, שרואים את החפץ חיים זצ"ל מצולם בחייו בשנת תרפ"ג כשהיתה הכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בעיר וינה, אז שמה הוא התאכסן בבית הנכבד רבי עקיבא שרייבר, וכמובן צבאו על הבית רבים שחפצו לראות את רבינו, רק יחידי סגולה זכו להכנס, פנה עסקן מפורסם של היהדות באנגליה לבעל האכסניה בבקשה שטוחה לאפשר לו את הכניסה לחדר בו נמצא החפץ חיים לרגעים ספורים בלבד, כי דבר חשוב לו אליו וכל עתידו תלוי בזה. נענה לו בעל האכסניה לבקשה כיון שהעריך אותו ואת מעשיו הכבירים, והושיב אותו ליד שולחנו של החפץ חיים שסעד באותה שעה, והבטיח להציגו בפני החפץ חיים מיד לאחר ברכת המזון. באמצע הסעודה החל רבינו לומר את הפרק מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, כדרכו בקודש בזמן הסעודה, אבל כשסיים את הפסוק האחרון של הפרק "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" פנה באופן ישיר החפץ חיים לאורח שלא הכירו כמובן מעודו וביאר לו את הפסוק.

פליאה עצומה יש על דוד המלך כיצד הוא אומר שטוב וחסד ירדפו אותו, האם יתכן לומר ששני דברים טובים כאלה הם יהפכו לרודפים? מילא רוצח זה רודף, חמסן זה רודף, אלה יורדים לחיי אדם, אבל טוב וחסד ירדפוני? אלא לומדים מכאן, אמר לו החפץ חיים, פעמים נדמה לאדם שעסקי הטוב והחסד נעשים לו כרודפים ויורדים לחיי, גוזלים את זמנו היקר לו, מפריעים בעסקיו וגורמםי לו הפסדים, משמיטים את שלום הבית והיצר מפתה אותו להזניח את מעשה הטוב והחסד ואז מה יש לו לאדם לעשות? מה יעשה? מה יאבד את שלום בית יאבד הכל? וכאן מייעץ לו דוד המלך, שמע בני, אפילו אם לפי דעתך הטוב והחסד רודפים אותך באמת, אל תעזבם, אלא תתפלל אל ה' שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שרק רודפים כאלה ולא אחרים חס ושלום, שיהיו לך רודפים של טוב וחסד אז בודאי לא יאונה לצדיק כל אוון, ויקויים בך הפסוק "ושבתי בבית ה' לאורך ימים". כך פירש לו החפץ חיים את הפסוק.

כשסיים רבנו את הביאור קם האורח, ניגש לבעל הבית בעל האכסניה ובירך אותו לשלום ורצה לעזוב את הבית. בעל האכסניה הביע תמיהתו בפני האורח שהתאמץ לקבל רשות כניסה לרבינו, רק לשאול שאלת חיים חשובה, לפתע אין צורך בכלל בשאלה. אז האורח בבת צחוק אמר לו החפץ חיים ענה כבר לשאלה. בטרם הרציתי בפניו את שאלתי קיבלתי כבר את התשובה. והסביר לו על מה הוא בא. אמר לו בעיירה שלי הקמתי תלמוד תורה וקופת גמילות חסדים שאני מנהל אותם בעצמי, המוסדות התפתחו יפה מאד, אך העבודות בשני השטחים האלה גוזלות ממני זמן רב על כן אני נאלץ להזניח את עסקי הפרטיים והם סובלים, וגם רעייתי החלה להציק לי ודרשה במפגיע שאמסור את הנהלת המוסדות לאנשים אחרים. אני עצמי איני רוצה לעזוב את הטוב והחסד, אבל משום שלום בית הגענו שנינו לכלל החלטה למסור את הענין לרבינו החפץ חיים, וכאשר יאמר כן יקום. מכיון ששמעתי עתה מפורש יוצא מפי הכהן הגדול כי אף אם טוב וחסד יהיו הרודפים אחרי האדם באמת ומפריעים לו בעסקיו הפרטיים ובשלום בית, בכל זאת אל יזניחם וימשיך לעסוק בהם, קיבלתי את התשובה לשאלתי לשאלת החיים החשובה, ואני ממהר לבשר לרעייתי את הכרעתו של רבינו החפץ חיים.

בזמנו היה קשה גם לאשתי הצדקנית, לא קל לגדל שמונה ילדים לבד כשהבעל מידי פעם היה יוצא לחו"ל לתקופות של חודש, לפעמים טיפה יותר, ובארץ לא בא אף פעם לפני אחת שתיים בלילה, וכל הגידול היה עליה קשה מאד. והיה איזה מישהו רשע שנתקנא מאד ולא רצה שאני אמשיך בעבודת הקודש והלך וחימם ואמר שזה לא יתכן שהוא ככה מפקיר את הבית ודואג לאחרים ולא דואג לבית. והיא הלכה לעשות שאלה אצל הרב הגאון הרב יהודה שפירא זצ"ל מורי ורבי, והיא אמרה לו שקשה לה מאד לשאת את הכל על כתפיה לבד, ואולי צריך להגיד לי שאני קצת אתפנה בשביל מה שצריך. אז הוא אמר לה תשובה חתוכה וניצחת, הוא לא שלך, הוא שייך לציבור. אתם שומעים? זהו. קצר וקולע, מאז הכל בא על מקומו, והכוחות הגיעו וברוך ה' היום יש נכדים כבר, והכל בסדר. אה, פסק הלכה של גדול בישראל, קצר וקולע, בלי מקום לפקפוק.

גם פה, החפץ חיים בלי שאלות, בלי כלום, ישר אמר לו בול קליעה זהו, תתפלל רק שהרודפים שלך יהיו טוב וחסד תמיד, עדיף מכל מיני צרות אחרות שירדפו באיסורים ושאין בהם שכר, רק עונש, פה אתה גם מהיסורים האלה מקבל שכר וזכויות וכו' ומורידים לך ממנת היסורים שקצובה בכל שנה.

טוב, עוד דבר, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו", חושבים שמצוות התורה זה ככה המלצות, המלצות. לא, יש מצוה והחזקת בו, במה שאתה יכול צריך להחזיק בו. איתא במדרש, אמר רבי סיימון בשם רבי יהשוע בן לוי, תקשיבו טוב, לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות, אתם שומעים? אם אדם מקיים מצות עני ליתן לו צדקה או להחזיק בו, הוא מתברך ב-24 ברכות, אם לא הוא מתקלל בעשרים וארבע קללות, נו, מה אתם אומרים, מה עדיף? עכשיו אני אקריא לכם את הקללות והברכות.

במזמור ק"ט בתהילים כתוב שמה: פסוק ו', "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו, בהשפטו יצא רשע ותפילתו תהיה לחטאה, יהיו ימיו מעטים, פקודתו יקח אחר, יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה, ונוע ינועו בניו ושיעלו, ודרשו מחרבותיהם, ינקש נושה לכל אשר לו ויבוא זוזרים יגיעו, אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו, יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם, יזכר עוון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח, יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם, יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאי לבב למוטט. זה מה שכתוב עשרים וארבעה קללות שמתקלל מי שלא רוצה לקיים מצות צדקה והחזקת בו, דהיינו שלא תהיה מצות עני קלה בעיניך. ומהם 24 ברכות, הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו, ז"א יהיה לך מספיק אוכל לתת לאחרים, ויהיה לך מה להלביש אותם ותוכל להביא אותם הביתה, ומבשרך לא תתעלם, אז ייבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, אז תקרא וה' יענה תשבע ויאמר הנני, אם תסיר תוכך מותר של האצבע ודבר אוון ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים, ונכחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רווה וכמוצאמים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חורבות עולם, מוסדי דור ודור  תקומם וקורה לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת.

רבותי, 24 ברכות מול קללות, מה עדיף? לכן אל תהיה מצוה עני קלה בעיניך, כל כך למה? יען אשר לא זכר עשות חסד. אמר רבי סיימון, הלא תפרוס לא כתוב כאן אלא הלא פרוס לרעב לחמך, שמראש השנה כבר נגזר על האדם מה שמשתכר ומה שמתחסר, כל מזונותיו וכל חסרונותיו קצובים, לכן הלא פרוס לרעב ל חמך, כבר חשבנו לך גם כמה אתה צריך לתת.

ממשיך המדרש ומספר, רבי שמעון בר יוחאי חלם בליל ראש השנה שבני אחותו נתבעים למלכות שש מאות דינרים, קרא להם ומינה אותם פרנסי צדקה, שאלו אותו, מהיכן נוציא כסף לעניים? אמר להם הוציאו משלכם וכתבו הכל בפנקס, ובסוף השנה אם יחסר לכם דבר מה אני אשלם לכם. בסוף השנה הלשינו עליהם למלכות, יום אחד כאשר ישבו ועסקו במשי, בא איש אחד מן המלכות ופקד עליהם, או שתעשו בגד חשוב למלך או שיגבו מכם שש מאות דינרים. אחר הדברים האלה לקחם שליח המלך והושיבם בבית האסורים. כשמוע רבי שמעון בר יוחאי את אשר ארע להם, הלך אליהם ושאלם, כמה הוצאתם במשך השנה לצדקה? הוציאו הספרים שבהם כתוב ההוצאות: 594 דינרים. אמר להם רבי שמעון בר יוחאי, תנו לי ששה דינרים ואני אפדה אתכם בסכום הזה מבית הסוהר. אמרוו לו ראה, הזקן הזה שליח המלך תובע שש מאות דינרים ואתה אומר שבששה דינרים תוכל לפדות? אמר להם תנו לי ששה ומה אכפת לכם איך אני אצליח. נתנו לו בהצנע ששה דינרים, הלך רבי שמעון בר יוחאי לאותו זקן, שיחד אותו בששת הדינרים שלא יספר למלך מכל הענין, ומיד שחרר אותם הזקן מכלאם. שאלו אותו בני אחותו, את רבי שמעון בר יוחאי, וכי ידעת מראש את אשר צפוי לנו? אמר להם, חייכם, כבר מליל ראש השנה ידעתי שיקחו מכם שש מאות דינרים, אמרו לו מדוע לא אמרת לנו מראש, וכי לא היינו נותנים גם את הששה דינרים האלה לצדקה? אמר להם ידעתי שאילו אמרתי לכם ודאי הייתם מאמינים לי ונותנים, אלא הסתרתי זאת מכם והוצאתי מכם את הכסף באופן שלא תדעו, כדי שתעשו מצוה לשמה, שכן אילו ידעתם שתאבדו שש מאות בודאי שהייתם נותנים אותם כדי לא לתתן למלכות, אבל זה לא היה לשמה, אלא להציל את השש מאות שלא ילכו למלכות, ולא הייתם מקיימים מצוה לשמה. אז רואים שגם החסרונות של האדם קצובים מראש השנה, ועדיף ליתן אותם לצדקה במקום למס הכנסה ביטוח לאומי מע"מ וכו', רפורטים ועוד מרעין בישין, במקום לתת לצדקה אתה תשלם את זה להבלים, לא יהיה לך מזה שכר, אבל אם תקדים ותשלם את ההוצאות כדי חיסור לא  תפסיד, גם החיסור הלך לדבר טוב וגם תקבל עליו שכר.

מעשה דומה בבבא בתרא י', גם כן מובא שמה, דרש רבי יהודה בר שלום, כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה. אם זכה הלא פרוס לרעב לחמך, אם לא זכה - ועניים מרודים תביא בית. מה אתה מעדיף, לתת לאחרים או להביא עניים מרודים הביתה, ואז יש מעשה ברבי יוחנן בן זכאי שהוא ראה בחלום במוצאי ראש השנה, שצריך לחסר לבני אחותו שבע מאות דינרים וכפה אותם בדברים במשך השנה שיתנו כסף לצדקה, והם נתנו שש מאות שמונים ושלשה דינרים, נותרו שבעה עשר דינרים, ולסוף השנה שוב באו שליחי המלך, לקחו שבעה עשר דינרים. והוא אמר להם אל תפחדו יותר לא יקחו מכם. מאיפה אתה יודע שאלו אותו? אמר להם את החלום שהוא חלם, מפני מה לא אמרת לנו בתחילה, היינו נותנים זאת לצדקה, אותו טעם אמר להם, שתעשו מצוה לשמה.

ועכשיו מעשה מזמננו. מעשה ביהודי איש עסקים שקיבל מכתב ממס הכנסה, רוצים להעמידו למשפט תביעה על מאה אלף דולר על מיסי עסקים שלא שילם. היהודי אכן לא שילם, כל עסקיו עשה בצורה לא חוקית, ולכן אחז אותו פחד ואימה ולא מצא תושיה להיחלץ מהמצב, וידע שמסוכן להסתכן איתם כי הם יכולים לעשות כל העולה על רוחם. הלך לגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א לבקש עצה וברכה, שאל אותו רבי חיים, תגיד לי, אתה נותן מעשר כספים בשלמות? ענה היהודי כן. אמר לו רבי חיים, אם כך אין לך מה לחשוש ולפחד מהם. ועוד הוסיף, עצתי לך לשלוח אדם אחר במקומך למשפט, הלך מאיתו ותמה, לשלוח אדם אחר, מה הוא ידע בכלל לטעון, אני עלול לסכן את המשפט. תוך כדי הרהורים פגש אחד מחבריו וסיפר לו על המשפט של מס הכנסה בפחד. ענה לו חברו, אלך אני במקומך, אני לא מפחד לטעון, אני לא חייב להם פרוטה. כששמע היהודי כך ראה שעצת רבי חיים מתקיימת בלי שום השתדלות מצידו ומיד הסכים לרעיון. הגיע עת המשפט, חברו הלך לבית המשפט, טען מה שטען ובחסדי שמים זכה במשפט. אבל קנסו אותו באלף דולרים, בשמוע היהודי את הבשורה על הנס וההצלה קם ונסע לרבי חיים, סיפר לו על הזכיה במשפט ועל הקנס. טען רבי חיים, ואלף דולר זה לא כסף? מדוע עליך לשלם להם את הכסף הזה? לך תברר שוב היטב אם שילמת מעשר כספים על כל עסקאותיך. הלך היהודי ובדק ומצא שעסקה אחת שהרויח בה עשר אלף דולר לא שילם מעשר. על אף השעה המאוחרת מיד הלך לאחד מראשי הישיבות, מסר לו אלף דולר לצדקה. שאל אותו ראש הישיבה, למה בשעה כזו מאוחרת, למה לא מחר בבוקר? סיפר לו את הסיפור, וכשסיים אמר לו אחרי ששילמתי לך את האלף דולר הללו עכשיו אני יכול לישון רגוע, שאני יודע שגם את האלף דולר לא אצטרך לשלם למס הכנסה, וכך היה.

סיפר חברותא של הרב חיים קניבסקי, שפעם בלומדם הם שמעו שכוס נפלה מהארון למעלה, אז הוא בא לקום בשביל לראות בטח נשבר, יש רסיסים, אז ר' חיים אמר לו שב שב, הכוס לא נשבר, אז הוא הלך לראות והוא ראה שהיא לא נשברה, אז הוא שאל אותו איך אתה יודע? הוא אומר מי שנותן מעשר לא ינזק בממונו. אז הוא לא רק נתן עצות לאנשים, הוא יודע בדיוק איך זה עובד.

ועכשיו אנחנו מגיעים לאחד האיסורים החמורים בתורה, זה איסור ריבית. אל תקח מאיתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אוכליך. הקשה בספר עוד יוסף חי, למה צריך לכפול את הלשון בפסוקים? כתוב אל תקח מאיתו נשך ותרבית ואח"כ כתוב את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, למה פעמיים באותו פסוק?

אלא ביאר את זה על פי מעשה שהיה בעיר פוזנא, אחד מעשירי היהודים הלך לעולמו ומפורסם היה שהיה מלווה בריבית, החברה קדישא סירבו לקבור אותו בבית הקברות, אלא אם כן היורשים ישלמו סכום עתק עבור חלקת הקבר. בני המשפחה נתמלאו זעם ועברה, והלכו להלשין לשלטונות המדינה, קרא הנסיך לרב של פוזנא, רבי עקיבא איגר זצ"ל ונזף בו קשות על הסכום המופרז שדורשים אנשי החברה קדישא. ענה לו רבי עקיבא איגר, על פי המסורת היהודית מי שמלווה בריבית לא קם בתחיית המתים, האדם הזה הגיע עשרו הרב ע"י ריבית, לכן הוא לא יקום בתחיית המתים. כשנפטר אדם מישראל דורשים מבני המשפחה סכום מועט עבור חלקת הקבר, למה? כיון שהקבר עתיד לחזור בחזרה בתחיית המתים לרשותנו, אבל מי שהלווה בריבית הקרקע לא תחזור לרשותנו, ונמצא שהקרקע נמכרת לו לצמיתות לתמיד, אז הוא צריך לשלם ממון רב עבור הקבר, זה לא קבר לעשרות שנ ים, זה קבר לנצח, אז לכן צריך לשלם בהתאם. המושל שמע זאת וקיבל את דבריו.

מה המקור לדברים האלה? יש ילקוט שמעוני, ביחזקאל שע"ו. כאשר החיה יחזקאל את העצמות בבקעת דורא קמו משם שישים ריבוא על רגליהם חוץ מאיש אחד, אמר יחזקאל, רבון העולמים, מה טיבו של זה האיש? אמר לו בנשך נתן ובריבית לקח וחי? חיו לא יחיה. לא קם בתחיית המתים.

ובזה מבאר את הפסוקים, אל תקח מאיתו נשך ותרבית, הבן איש חי מבאר, אל תקח מאיתו נשך ותרבית, שאלנו למה פעמיים חוזר בפסוק אותו דבר, אז הוא מסביר שני טעמים, אל תקח מאיתו נשך ותרבית, נשך ותרבית זה ריבית, זה נקרא נשך כי זה נושך את הבן אדם, זה כל הזמן נושך מסכן מי שלוקח בריבית. ותרבית שזה מתרבה כל הזמן החוב. אז הוא אומר אל תקח מאיתו נשך ותרבית, טעם ראשון - ויראת מאלהיך, אתה צריך לירוא מהמצוה שה' ציווה אותך. דבר שני, וחי אחיך עמך, אם אתה רוצה לחיות בתחיית המתים עם אחיך אז אל תקח  מאיתו נשך ותרבית כדי שוחי אחיך עמך - כדי שתקום עם אחיך בתחיית המתים ולא תשאר בקבר לעולמי עד. דבר שלישי, מוסיפה התורה עוד תועלת, כספך לא תתן לו בנשך, תשמעו איזה ביאור נפלא אומר הבן איש חי, כספך לא תתן לו בנשך, אל תתן לו בריבית, למה? כדי שבמרבית לא תתן אכלך. מה זה במרבית? אתם זוכרים את הסיפור עם העשיר מפוזנא, שהיה צריך לשלם למשפחה הרבה מאד כסף, אם אתה תתן בנשך תצטרך אחר כך במרבית לשלם המון המון כסף על הקבר שלך. כי הקבר נקרא אכלך, כי בקבר אתה נאכל, אז לכן כדאי לך שלא תתן את כספך בנשך כדי שבמרבית לא תתן אכלך. כמו שכתוב בפסוק בחוקותי כ"ו "ואכלה אתכם ארץ אויבכם", אז הארץ אוכלת והקבר נקרא אוכל את בשר האדם הטמון, ז"א אל תלווה בריבית כדי שלא תצטרך לשלם בעבור אכלך קבר במרבית בהרבה כסף.

החיד"א בספר פני דוד ביאר, הטעם שמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים, תקשיבו טוב, כי שני כוחות של הסתרא אחרא, שהם הס' מ' וא' ול', והל' י' ול' י' ת', שני הכוחות האלה הם בגימטריא רבית, שני הכוחות האלה הם גימטריא ריבית עם הכולל. שאדם מלווה בריבית נותן להם כח לכוחות הטומאה האלה, ונחשב שהוא מבטל את כל המצוות, למה? רבית זה ת' ר' י' ב', ומצות ריבית זה ת' ר' י' ג' - תרי"ג מצוות. אז לכן נחשב כמבטל את כל המצוות.

מה העונש של מי שמלווה בריבית? אמר רבי שמעון, מלוי ריבית כיותר ממה שמרויחים מפסידים, ככה הגמרא בבבא מציעא ע"ה עמי ארצות, עם הארץ. פירש רש"י, שהרי אמרו, המלווה בריבית נכסיו מתמוטטים לעולם. מי שמלווה בריבית הנכסים שלו מתמוטטים, לא יהיה לו ברכה, נכסיו יתמוטטו. לכן יותר ממה שמרויחים מפסידים.

בספר בן יהוידע מהבן איש חי פירש את כוונת הגמרא באופן אחר. תשמעו דבר מדהים. מעשה באומן אחד צורף זריז ונשכר, לא בטל ממלאכתו אפילו רגע אחד, היה יושב ומשבח את פועל ידיו ואומר אה, יתברכו ידי, כמה נאים מעשיהם, להם נאה הפאר והשבח שידי עסקניות במלאכתם תמיד להביא לי רווח טוב, וממזרח שמש עד מבואו דהיינו מזריחת החמה עד שקיעה הן עוסקות במלאכה, וגם בלילה הן עסקניות עד שתגבר השינה, ולא עוד אלא גם בעת האכילה אני לועס ועוסק בידי. צורף בידיים. שמע אותו חברו ואמר לו מה אתה מתפאר בידיך שהן נותנות לך רווח בתמידות? הן כאין וכאפס כנגד הידיים שלי, לי יאות הפאר והשבח כי ידי נותנות לי רווח בכל רגע אפילו בעת שאני ישן ואני ללא יגיעה ועסקי מתרבים לאין ערוך ואין שיעור. אתה יודע למה? כי אני מלווה בריבית. אתה, בעת שאתה מתפלל ידיך בטלות, הן לא מביאות לך רווחים, אבל לי יש רווחים גם בעת התפילה, אתה בשינה ואני בעת השינה המעות שלי נותנות לי רווח. אתה הולך לבית הכסא אבל ידי לא בטלות מלתת לי רווחים. בשבת ויום טוב ידיך בטלות ממלאכה אבל אני מרויח גם ביום שבת ויום טוב, הכסף עובד. אתה בשעת תקיעת שופר כשכולם שמה רועדים והכל, לי מטיפים רווחים. ביום כיפור כולם מתוודים על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית ואני מעותי נותנים לי רווחים עצומים. כאן נסתיים המעשה. נו אז מי מרוויח יותר? המלווה בריבית בלי שום יגיעה, השוק האפור יבבי מה מחכה להם.

והנה אמרו חכמים ז"ל על הפסוק "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם", שמעתם? על מי מדובר - אלו מלווים בריבית. אלה לא יחצו ימיהם. ונשאלת השאלה, ראינו הרבה מלווים בריבית שמאריכים ימים עד זקנה ושיבה אז איך זה שהם לא יחצו ימיהם? המפרשים פירשו על פי הגמרא בשבת פ"ט, אין דבר שאין תשובה בגמרא. לעתיד לבוא, אומר הקב"ה ליצחק, ליצחק אבינו, בניך חטאו וצריכים לקבל ענשם. אומר יצחק לפני הקב"ה, כמה שנותניו של אדם, שבעים שנה, תוריד עשרים שאתה לא מעניש עליהם כי עד עשרים אין דנים מןה שמים, מה נשאר - חמישים, תוןריד חצי שזה הלילות שהם ישנים בהם נשאר 25, תוריד 12 וחצי שזה הולך לתפילה ולאכילה וכל השאר, נשאר 12 וחצי, אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו חצי עלי וחצי עליך. ז"א יצחק אבינו אומר לקב"ה, רבונו של עולם, מה יש מקסימום שאתה יכול להעניש, 12 וחצי שנה, אם אתה לוקח עליך הכל ומוחל להם הנה מה טוב, אם לא חצי עלי וחצי עליך.

נמצא שהסנגור שיהיה ליום הדין זה לחצות ולחלק את החמישים שנה ולפטור את האדם על הלילות, לפטור אותו על הזמן שהתפלל, על הזמן שאכל, על הזמן שהיה בבית הכסא שאז הוא לא עשה עבירות בכלל. כל זה שייך רק באדם שאין בו עוון ריבית, כי בעוון ריבית זה על כל השעות של היממה. אז לכן מה שכתוב אנשי דמים זה אלה בריבית, לא יחצו ימיהם, את הפטנט והסנגוריה של יצחק אבינו הם לא יוכלו לקבל הנחה של חמישים אחוז, כי לא יחצו להם את הימים לומר בימים האלה הם אכלו הם שתו הם היו בבית הכסא, אלא הם יצטרכו לשלם על הכל ולא ינקו להם מזה כלום.

עכשיו מובן היטב מאמר חכמים, מלווי ריבית יותר ממה שמרויחים מפסידים, כי כנגד מה שהרויחו בעיתות הזמן שלקחו ריבית הם יפסידו הפסד עצום בחשבון של בית דין של מעלה ביום הדין, כיון שאנשים האלה פוגמים בכל עת ורגע בעוון ריבית מעלים עליהם כאילו גם שאר עוונות עשו בעת שישנו והתפללו ואכלו, שהרי אילו היו יכולים לעשות עבירות באותו זמן היו עושים, מה הראיה לכך - עוון ריבית שמתאפשר להם לעשות הם עושים בכל הזמנים כולל יום הכיפורים ראש השנה ימים טובים שבתות והכל, כי הם מרויחים על הזמן הזה שעובר ומתרבה להם הרווח.

נמצא שאמנם מרויחים בזמנים האלו דבר אחד שזה הנאת ריבית, אבל מפסידים בזמנים האלה אין ערוך שמתחייבים בכל מיני עוונות שמעלים עליהם כאילו עשאום ויותר ממה שמרויחים מפסידים. זה מה שאמר החיד"א הקדוש, שהם בריבית כמי שעוברים על כל מצוות התורה, שרבית זה כמנין תרי"ב מצוות שהם ע וברים.

עכשיו בואו תשמעו מה האיסור של ריבית.

הירושלמי בבבא מציעא פרק ה' הלכה ח' אומר: כל המלווה בריבית כופר בעיקר. התנחומא במשפטים ט"ו אומר, המלווה בריבית אין הקב"ה נושא ונותן בדינו אלא פוסק את דינו מיד. מדרש שמות רבה ל"א י"ג, מי שנוטל ריבית מעלה עליו הכתוב כאילו עשה את כל הרעות והעבירות שבעולם. לעתיד לבוא אומר המדרש בשמות רבה ל"א ה', לעתיד לבוא שיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידים להיות נושכין בשיניהם את בשרם והם אומרים, ולואי היינו פועלים והיינו טוענים בכתפנו ולואי שהיינו עבדים, כלומר עדיף היה לנו לעבוד בעבודה הכי משפלת ולא להלוות בריבית.

המדרש בשמות רבה ל"א ו', וחי לא יחיה, אמר הקב"ה, מי שחי בריבית בעולם הזה לא יחיה לעולם הבא.

בתנחומא משפטים י"ג. כל המלווה בריבית סוף שנצרך לבריות.

בבא מציעא ע"ה. רבי שמעון אומר, מלווה בריבית יותר ממה שמרויחים מפסידים.

בבא מציעא ע"א או ה', תלוי, המלווה בריבית נכסיו מתמוטטים לעולם.

בשמות רבה ל"א ד', כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלווה בריבית מעלין עליו כאילו קיים כל המצוות כולן.

בתורת כהנים כ"ה, אני ה', מכאן אמרו, כל המקבל עליו עול ריבית מקבל עול שמים, וכל הפורק ממנו עול ריבית פורק ממנו עול שמים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי, כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו את מצות ריבית, שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאילו כפר ביציאת מצרים. תורת כהנים ו.

כתב המלבי"ם, ציין להם במצוה הזאת מציאות ה' והשגחתו ויציאת מצרים, ללמד שהכופר במצות ריבית כופר באלה, כי מצוה זו מורה על האמונה והבטחון שמלוה מעותיו בחינם ובוטח כי יעשרהו ה' מצד השגחתו בדרך פלא, שהשגחה זו נתייחדה בעת יציאת מצרים, שהפליאם מן הטבע אל הנהגה ניסית, והמלווה בריבית כופר בזה, ורוצה להתעשר בנשך ותרבית, וסוף נ כסיו מתמוטטים היפך הטבע הנהוג.

וכן כתב הכלי יקר, טעם איסור ריבית, לפי שמסיר מידת הבטחון מן האדם, כי כל בעל סוחר עיניו נשואות אל ה', לפי שהוא מסופק אם ירויח ממסחרו אם לאו, אבל הנותן בריבית הרווח שלו ידוע וקצוב, והוא אינו נזקק לבטחון בה', ולכן נסמכה מצוה זו לפרשת שמיטה, כי גם טעם השמיטה שנשים בטחוננו בה'.

מכאן למדנו שמעלת הבטחון אינה מעלה טובה ממעלות החסידים ואנשי מעשה, אלא מעלת הבטחון היא חובה אצל כל יהודי ויהודי, והיא חמורה מאד אצל הקב"ה, כאשר אדם מלווה בריבית ואינו בוטח בה' ועושה פעולות טבעיות להשיג את מעותיו, נאמרו עליו דברים נוראים מה שלא נאמרו בשאר מצוות התורה. ברוצח לא נאמרו דברים כאלה.

מעלת הבטחון.

מוסיף בספר טעם ודעת, אדם שבוטח בקב"ה באמת ובתמים ומשליך על ה' יהבו ולא דואג כלל לפרנסתו, מהש התחלנו בהתחלה, אינו צריך השתדלות כל עיקר, כי לא יתן לעולם מוט לצדיק, הקב"ה לא יתן לצדיק לימוט, ורצון ה' הוא שנגיע לשלמות הבטחון, ולכן אסר עלינו הריבית כדי שנשריש בליבנו שהחריצות היא שקר, ואין עוד מלבדו.

מסופר על המהר"ם אלשיך הקדוש זצ"ל, שדיבר פעם עם תלמידיו על אודות מידת הבטחון העליונה הטהורה, שכל אחד, שימו לב, לא אמנון יצחק אמר, האלשיך הקדוש אמר, שהוא היה בדורו של הארי הקדוש והיה מרבותיו, והוא דרש ואמר בציבור, שכל אחד יכול להגיע למדרגת רבי שמעון בר יוחאי, ללא השתדלות תגיע אליו פרנסתו ולא צריך לדאוג לפרנסתו כלל ועיקר, כי מן השמים יזמינו לו פה די מחסורו. באותו מעמד נוכח אדם אחד שהתפרנס כל ימיו מהובלות של חומר וטיט בעגלה רתומה לחמורה, כאשר שמע האיש את הדברים נתפעל מאד, וגמר בליבו לבטוח בה' בכל ליבו, את החלטתו ביצע בנחישות וללא ספקות, ישב כל היום בביתו ואמר פרקי תהילים. הרי זה רק בחור, כמו שאומרים אדם שיושב ועוסק בהובלה של חומר וטיט, הוא לא יודע ללמוד אפילו, ישב ואמר פרקי תהילים כל היום. ואת החמור עם העגלה מכר לגוי. יום אחד הופיע החמור בחצר ביתו של האיש, חזר החמור עם העגלה, על העגלה היה חומר וטיט, פרק את המשא והתגלה בו מטמון של זהב, מה התברר? הגוי חפר בור, מצא מטמון של זהב, העמיס אותו על העגלה, כיסה אותו בטיט, שב לחפור בבור, התמוטטו קירות הבור והגוי נקבר תחתיהם. מאחר שבושש הגוי לשוב אל החמור, החמור נשא רגליו והלך אל הבעלים הראשון כהרגלו, וכך נתעשר אותו אדם באשר בטח בדברי המהר"ם אלשיך הקדוש ועשה מעשה מיד. מכר הכל.

מצלצלים אלי עכשיו הרבה אנשים ושואלים, יש לי עסק אני מוכר שניצלים בסנדוויצ'ים, אחר אומר יש לי איטליז, אחר אומר ככה, אחרת אומרת ככה, ואנשים בעלי רכוש רב שמרויחים הרבה כסף חוששים מספק נבלות וטרפות מה שהתפרסם לאחרונה ושואלים מה לעשות. תראו איזה בטחון יש להם, מוכנים, תגיד לי רק אם אני סוגר את העסק - אני סוגר. ובוטחים בה'. 

באו התלמידים של האלשיך זצ"ל ושאלו אותו, התלמידים החכמים שאלו אותו רבינו, מה כוחו של האיש הזה יותר מכוחנו? למה הוא זכה באוצר ואנחנו לא זכינו? אמר להם הוא בטח במה שאמרתי במאה אחוז בלי ספקות ופקפוקים לכן הוא זכה.

יושב פה יהודי שעד לפני שלש שנים בנושא הבחירות הלך איתי לאורך הדרך והיו לו מלחמות קשות, בודד, יחידי נגד כולם, חבריו רבותיו, ונלחם, נלחם ונלחם ונלחם וןכל יום באו לו עם ראיות חדשות והסברים חדשים וטענות חדשות, והיינו מתכתבים וכל פעם פה ושם, לא היה קל, לא היה קל, גם לענות לו, גם שהוא יקבל גם שהוא יבין גם שהוא זה אבל הוא נלחם. נלחם. נגמרו הבחירות, נשאר בודד במערכה, כולם מלגלגים עליו, צוחקים עליו, נו ראית מה עשית, עם מי הלכת, נשאר גורנישט מיט גורנישט, והוא צריך עכשיו להגיב, הוא סופג עכשיו חביט על חביט. כבר לא יכול לצאת מהבית. ולא עוד, לדאבונו אין עבודה, אף אחד לא מזמין, קבלן מפורסם מהאזור, מרויח עשרות אלפים בחודש בקטנה, כל ערב סיחים מאכיל את כולם וכו', מה זה, ואין עבודה. אחרי חצי שנה הוא אומר לי תשמע, אני חושב זה קפידא של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אמרתי לו שטויות אתה מדבר, שום קפידא שום כלום, הקב"ה מנסה אותך, עברת את כל זה, האם תחזיק מעמד, המזונות קצובים מראש השנה ועד אחרית שנה. הוא אומר לא נכנס בן אדם, היו פונים אלי מחברות גדולות לא היה לי זמן, איך זה יכול להיות? מה ההסבר? מה כולם התאדו, זה לא רק אנשים שהיו מזמינים אותי חברים שהם מש"ס, זה גם אנשים מחברות גדולות שאין להם שום קשר לזה. בסוף אמרתי לו תגיד לי, מי אמר לך שהקב"ה רוצה שתמשיך להיות קבלן, אולי הוא רוצה שתהיה הרבה יותר מזה. מה דעתך, אולי הוא רוצה שתהיה רב, תשב ותלמד תורה ותהיה רב, אז הוא לגלג עלי, מקבלן להיות רב וזה... וככה המשכנו והוא החזיק מעמד, ואין מה לאכול, הוא אומר לי תאמין לי חשמל, יש מצב אין חשמל. תחזיק מעמד, והיום לא תאמינו, הבחור הזה נהיה רב, נהיה רב, רב של עדה מפורסמת, מטיסים אותו כל שבוע לרוסיה לתת שיעורים ולאמריקה אפילו, וחביבי כל שבוע כמעט נוסע לזכות את הרבים, ובלי עין הרע לא חסר לו כלום, יש לו סנדוויץ' לאכול ואפילו קצת סלסה לשים ודברים כאלה. ז"א הקב"ה לא מקפח את מי שהולך בדרך על אמת. יש נסיונות, צריך להחזיק מעמד, וזה נראה במעשה בא:

המעשה הבא והאחרון ליום זה, בספר תנועת המוסר מביא מעשה דומה מרבי ישראל מסלנט שגם הוא דרש על האמונה והבטחון ואמר: הבוטח בה' באמת אינו  צריך השתדלות לפרנסתו כלל ועיקר, ניגש אליו טייח אחד ושאל אותו אם הדברים נכונים, רבי ישראל אישר לו את הדבר ואמר, אני מקבל עלי אחריות, אם תבטח בה' בבטחון גמור הקב"ה ימציא לך עשרת אלפים רובל. הלך הטייח לביתו, עזב את עבודתו, ישב כל היום, גם הוא קרא את ספר תהילים וציפה תוך בטחון בה' שיביאו לו עשרת אלפים רובל. עברו ימים, עברו שבועות, פרוטתו האחרון כלתה מן הכיס, לא היה לו כבר לחם בביתו. והוא עודנו עומד בבטחונו שהכסף יגיע לידו. אבל כשהרעב התחיל להציק לו ולבני ביתו האיצה בו אשתו ללכת אל רבי ישראל לשאול את פיו למה לא מתקיימת ההבטחה, ז"א שניהם מאמינים והיא רק שואלת למה זה עוד לא התקיים. לא כמו אנשים שהיום אומרים הרב שלך עבד עליך. רבי ישראל הקשיב במנוחה לדבריו, ואמר לו שהוא עדיין מאמין באמונה שלמה. ואמר לו רבי ישראל, אני לא חוזר בי מאחריות, אבל אם קצרה סבלנותך לחכות אני מוכן לקנות את הסכום הזה של עשרת אלפים רובל שמגיע לך, בסכום של חמשת אלפים רובל, אם אתה מוכן למכור לי את העשרת אלפים רובל שמגיע לך בזכות בטחונך אני מוכן לתת לך חמשת אלפים רובל כסף. הטייח שמח מאד על הכסף ומיד נאות לו, ואז פנה אליו רבי ישראל ואמר, לך לך תחזור לטייחות, אם אתה מוכן להחליף עשרת אלפים רובל בחמשת אלפים הבטחון שלך לא מלא ולא גמור, ולעולם לא תשיג אותם. כשאני אמרתי לך שאני מבטיח לך זה אם בטחונך גמור, אבל בטחונך לא גמור לכן גמרת עם הבטחון תחזור להיות טייח.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.