מסכת שבת דף קל"ה ע"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת שבת, דף קלעי עמוד א',

בנקודתיים הראשונות שבעמוד,

והשורה החמיש עשרה מעוֹש העמוד,

אמר מר,

ולא ספק,

דוחה את השבת.

הבאנו אתמול ברייתא שהלומדים חכמים מהפסוק הוא ביום השמיני מול בשר עורלתו,

דווקא העורלה של ודאי תאכה את השבת,

ולא ספק, דוחה את השבת.

שואלת הגמרא, להטוי אמי, מה זה בא לרבות?

איזה אופן של ספק,

הברייתא מתכוונת לרבות,

שאינו דוחה את השבת?

הרי בתוך המשך דברי הברייתא כבר כתובים כמה וכמה דברים שהם בגדר ספקות

ושאינם מחללים את השבת.

תרסת הגמרא, להטוי אא דתנו רבנן,

בן שבעה מחללים עליו את השבת,

ובן שמונה אין מחללים עליו את השבת.

ספק בן שבעה, ספק בן שמונה,

אין מחללים עליו את השבת.

כלומר,

תינוק

שהוא בן שבעה חודשי עיבור

נולד בחודש השביעי,

אם יצא היום השמיני ללידתו בשבת,

מלאים אותו ביום השבת.

מותר לחלל עליו את השבת לצורך המילה.

אבל בן שמונה,

אם הוא נולד בחודש השמיני,

אסור לחלל עליו את השבת על מנת למולו,

משום שוודאי הוא לא יחיה, אז הוא כמו מת

שאין מילתו מצווה.

ומה יהיה הדין אם הוא ספק בן שבעה, ספק בן שמונה?

גם אחד שכזה, אסור לחלל עליו את השבת.

אין למולו בשבת, גם אם אמנם

צריך למול אותו מן הספק,

אבל מילתו אינה דוחה את השבת.

משום שיש כאן מקום לומר שמא בן שמונה הוא,

ובן שמונה אין מילתו מצווה.

אם כן, כאשר

אין במילה מצווה,

ודאי שאין לחלל את השבת שלא לצורך.

ממשיכה ברייטא ואומרת בן שמונה,

הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו.

תינוק שנולד בחודש השמיני,

מאחר ואינו ראוי לחיות,

אז יש לו דין כמו מוקצה,

כמו אבן שהיא מוקצה,

ואסור לטלטל אותו כלל וכלל.

אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה,

אבל מותר לאמא

להניק את התינוק

בדרך שתשחק כלפיו,

תכופף עצמה עד לפה אלפי התינוק ותיתן את הדת בפיו,

וכך תניקהו לאותו תינוק.

ולמה? מפני הסכנה.

משום שאם

לא תניק אותו,

החלב שמרובהו בדדיה יכול לגרום שהיא תחלה ותסתכן.

איטמא, רם אמר הלכה כתנא קמא,

ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

בברייתא שהזכרנו אתמול

הבאנו מחלוקת תנאים, מה יהיה הדין

תינוק שנולד מהול,

האם צריך להטיף ממנו דמברית או לא.

אז יש מחלוקת בין תנא קמא לבין רבי שמעון בן אלעזר.

תנא קמא היינו התנא הראשון שהזכירה הברייתא סובר,

שלדעת בית הלל נולד כשהוא מהול אינו צריך להטיף ממנו דמברית.

אבל רבי שמעון בן אלעזר סובר

שגם בית הלל מודים שאם נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דמברית.

אם כן במחלוקת הזו,

האם בנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דמברית או לא,

נחלקו האמוראים,

כמו מי ההלכה? האם הלכה כמו תנא קמא?

רב אמר הלכה קטנה קמא,

שסובר שלדעת בית הלל,

אין צריך להטיף ממנו דם ברית,

וממילא ודאי שאין מילתו,

אין הטפת דם ברית ממנו דוחה את השבת.

ושמואל אמר הלכה כרב שמעון בן אלעזר,

שהוא סובר של כל הדעות,

צריך להטיף ממנו דם ברית.

מביאה הגמרא מעשה בעניין הזה,

רב אדא בר אבא איתי רדליהו יינוקה כשהוא מהול.

אה דרי אה דלתר מעוליה אה דשא ויהיכרות שופחה.

רב אדא בר אבא נולד לו כזה תינוק כשהוא מהול.

וביום השמיני ללידתו

היה שבת, כלומר יום השמיני חל בשבת.

אז הוא הביא אותו לשלושה עשר מוהלים,

אף אחד לא רצה למול אותו.

למה? בגלל שחשש שיש בזה עניין של חילול שבת.

עד

שהוא מל אותו בעצמו,

וכתוצאה מזה שהוא מל אותו בעצמו,

עשאו כרות שופחה.

הוא חתך בשגגה את גוף הגיד,

ולא רק את העורלה.

אמר,

תיתא לי דעברי אדירא.

רב אדם הרבה אמר,

מגיע לי העונש הזה בגלל שעברתי על דברי רהב,

שהוא פסק

של ההלכה הנולד כשהוא מהול,

אין צריך להטיף ממנו דברית כלל וכלל,

ובוודאי שאין זה דוחה את השבת.

אמר לרם נחמן, ועד שמואל לא עבר.

אימר, דאמר שמואל, בחול בשבת, מי אמר?

שואל אותו רב נחמן, את רבאד אב ארבע,

למה אתה סבור שאתה עברת רק על דברי רב?

וכי על דברי שמואל לא עברת?

גם אם אתה רואה ששמואל פוסק כמו רבי שמעון בן אלעזר,

שלהלכה הנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דברית,

זה הכל,

אם יצא היום השמיני בחול, ביום חול.

אבל אם יצא יום השמיני בשבת,

פה גם שמואל יודה שלא יוכל להטיף ממנו דברית אם זה בשבת.

עונה הגמרא, הוא סבר ודאי עורלה כבושה היא.

רבאד אב ארבע סבר שלמה בן אלעזר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דברית?

כי בוודאי העורלה כבושה. כלומר, כמו שרשי אמר,

ראינו אותו אתמול,

שהוא אומר מה זה עורלה כבושה,

שהעור דבוק בבשר.

לכן, מאחר שזה ודאי עורלה כבושה,

אז לכן אפשר גם לעשות את זה בשבת,

כי הוא מקיים פה

מצווה.

אבל רב נחמן סבר שזה לא כך.

אין פה ודאי עורלה כבושה,

גם אם צריך להטיף ממנו דברית זה מן הספק,

ולכן אין לעשות זאת בשבת

כלל וכלל דאיתמא.

וכך נאמר בבית המדרש,

רבא אמר, חיישי נא על שם העורלה כבושה היא.

רב יוסף אמר, ודאי עורלה כבושה היא.

למעשה, כבר חלקו בזה אמוראים,

רבא ורב יוסף, שניהם היו ראשי ישיבה.

רבא טען,

שהטעם שצריך להטיף דברית

ונולד כשהוא מהול,

משום שחוששים שמעורלה כבושה היא.

מאחר שזה רק חשש וזה לא ודאי,

אין מחללים את השבת.

אבל רב יוסף טוען, לא,

ודאי עורלה כבושה, בנולד כשהוא מעול מה שצריך להטיף ממנו דברית זה לא מן הספק,

אלא מדין ודאי,

שוודאי תינוק כזה עורלתו כבושה, היינו דחוקה בבשר,

מאשר על כן אינה גלויה כמו כל תינוק אחר.

אכן במצב הזה ודאי שמחללים את השבת.

עכשיו הגמרא בהמשך,

תביא את המשא ומתן

שהיה בעניין זה של

נולד כשהוא מעול,

האם

מחללים עליו את השבת,

אם צריך להטיף ממנו דברית, מחללים עליו את השבת או לא?

וממילא אם נאמר שמחללים עליו את השבת, על כורחנו שזה ודאי עורלה כבושה,

כי אם זה היה ספק לא היו מחללים עליו את השבת,

אמר רב יוסף מנאמנה לה.

רב יוסף הולך ומביא ראיה לשיטתו.

מניין אני לומד את שיטתי,

שזה ודאי עורלה כבושה.

דתניא,

רבי אליעזר הכפר אומר,

לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עונת כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית.

כלומר,

בברייתא מובא שגם רבי אליעזר הכפר סובר,

כמו שראינו אתמול

את דעת רבי שמעון בן אלעזר שסובר כך,

שגם בית שמאי ובית הלל

צוברים שניהם שמנולד שוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית.

על מה נחלקו כל מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל?

זה רק אם מותר לחלל עליו את השבת או לא.

לחלל עליו את השבת.

בית שמאי אומרים, מחללים עליו את השבת.

למה?

כי זה ודאי עורלה כבושה.

ובית הלל אומרים,

אין מחללים עליו את השבת.

אבל בית הילל סוברית

שאין לך לארץ השבת כי זה רק ספק עורלה הכבושה

וממילא גם אם צריך להטיב ממנו דמרית אבל זה רק אם זה יצא ביום חול

אבל לא בשבת

ועל זה מדקדק רבי יוסף

מזה שרבי אליעזר הכפר מבאר

שזה מחלוקת בית שמאי ובית הילליים זה ודאי עורלה כבושה או ספק עורלה כבושה

וכך אם כן שזה שחור לקרבי אליעזר הכפר סובר

של כל העלמא מחללין עליו את השבת

לאו מכלל דתנא כמא סבר מחללין עליו את השבת

האם לא נוכל לדייק מכאן שהתנא שחולק ערבי אליעזר הכפר סובר שאם נולד כשהוא מעול

מותר להטיף וצריך להטיף ממנו דמרית ואפילו בשבת

משום שזה בוודאי עורלה כבושה?

אם כן אני סובר כמו התנא הזה שזה בוודאי עורלה כבושה

ואשר על כן מחללין עליו את השבת

שואלת גמרא ודין מתנא כמה דברי הכולל מחללין, כמה?

מאיפה לוקח

רבי יוסף לפרש

שמי שחולק

אה רבי אליעזר הכפר

הוא סובר שמחללין עליו את השבת

בעלונת קשומאות

אולי התנא הראשון

סובר שלדברי הכול אין מחללין, אדרבא

לדברי הכול אין מחללין

למעשה זה המשך

של הברייתא הקודמת שהזכרנו

הבאנו את דעת הנקמה אתמול

שסובר שבנולד כשהוא מהו לדעת בית הלל בכלל לא צריך להטיף ממנו דמרית

לדעת רב שמעון בן עזר

כולם יודעים שצריך להטיף ממנו דמרית

ובא רבי אליעזר הכפר ואמר גם אני סובר כמותך בעניין הזה

אלא מה? מחלוקת בתמיהו בבית הלל הייתה

האם מחללין עליו את השבת או לא

ואז לדעת בית הלל אין לחלל עליו את השבת

נדמה לי הגמרא רוצה לדייק במה חלק

רבי אליעזר הכפר על רבי שמעון בן אלעזר

כי רבי שמעון בן אלעזר סבר שמחללים עליו את השבת

גם לדעת בית הלל

אז למה בכל זאת מחללים עליו את השבת?

אחר כך הוא סובר

שזה ודאי עורלה כבושה, זה לא ספק.

לעומת זאת רבי אליעזר הכפר שחולק ואומר שלדעת בית הלל

אין מחללים עליו את השבת

בגלל שהוא סובר

שזה ספק עורלה כבושה ולא ודאי

כך הבין רב יוסף

באה הגמרא ודוחה את דבריו ואומרת מיני לך לומר כך?

אולי רבי שמעון בן אלעזר

שהוא מכונה כאן בגמרא תנא קמא, כלומר זה התנא

שהוא נזכר בדברי הברייתא קודם לדבריו אליעזר הכפר

אולי הוא סובר שאדרבא

שלדברי הכל אין מחללים

אמנם צריך להטיף ממנו דם ברית

זה גם לבית הלל

אבל זה רק אם זה יוצא ביום חוב

אבל בשבת?

לא יחללו עליו את השבת

מניין לוקח רבי יוסף לומר שלדעת רבי שמעון בן אלעזר

שדבריו נזכרו

לפני רבי אליעזר הכפר

שהוא מחללין עליו את השבת גם לדעת בית הלל

עונה הגמרא תשובה אם כן

רבי אליעזר הכפר תעמד בית שמעת על אשמו הנא

אם נאמר שאול רבי שמעון בן אלעזר

כולם מודים שאסור לחלל עליו את השבת

אם כן יוצא שרבי אליעזר הכפר שבא ואמר

שבית שמאי סוברים שכן מחללים

אז כביכול כל השינוי

בין רבי שמעון בן אלעזר לבין רבי אליעזר הכפר

זה בעניין הזה מה בית שמאי סוברים

כי הרי בית הלל

אין מחללים עליו את השבת גם לדעת רבי שמעון בן אלעזר

וגם לדעת רבי אליעזר הכפר

כל השוני בדבריהם בין רבי שמעון בן אלעזר

לבין רבי אליעזר הכפר

שלדעת רבי אליעזר הכפר

שלדעת רבי שמעון בן אלעזר

אז

גם בית שמאי סוברים שאין מחללים,

ואילו רבי אלעזר הכפר אומר, לא, בית שמאי סוברים שם מחללים.

יוצא שכל השוני בדבריהם זה רק בדעת בית שמאי, מה היא?

וכי רבי אלעזר הכפר בא לומר לי, מה דעת בית שמאי?

הרי אין בזה נפקא מינא לדעת מה סוברים בית שמאי,

כי הרי להלכה לא פוסקים כמותם.

מאחר בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה,

כלומר,

אין לפסוק הלכה כלל וכלל כבית שמאי,

אז לא צריך בכלל להזכיר את העניין הזה.

לא, בית שמאי חולקים וסוברים שכן מחלה לנעליו את השבת.

על כורחנו רוצה הגמרא לומר שרבי יוסף צודק

מזה שהוא שמע את רבי אליעזר הכפח

שבא ואומר של דעת בית הלל

אין מחלה לנעליו את השבת

על כורחנו שהוא בא לפרש שלא כדעת רבי שמעון בן עזר.

והשוני בדבריהם זה בדעת בית הלל.

מהו השוני?

שלדעת רבי שמעון בן עזר בין לבית שמאי בין לבית הלל מחללים עליו את השבת

ואילו לדעת רבי אליעזר הכפר בית הלל אומרים שאין מחללים עליו את השבת.

אם כך פירוש הדברים,

אני רוצה שרבי יוסף צודק

שרבי שמעון בן עזר צובר שלדעת בית הלל מחללים

וממילא יש ראי על שיטתו שאם מוטל החלל עליו את השבת לצורך הטפת דמברית

על כוחנו שזה ודאי עוררה כבושה.

בעזה באה הגמרא ודוחה ואומרת לו,

מאיפה אתה לוקח לומר

שלרב שמואל בן עזר לדעת הכל מחללים?

ורב אלעזר הקפרס אומר לו שבטילרס אומרים שלא מחללים.

אולי,

בהחלט יכול להיות שרבי שמעון בן עזר סובר

שכולם מודים שאין מחללים עליו את השבת.

כן?

ורב אלעזר הקפרס בא ואמר לו שזה גוף המחלוקת של בית שמאי ובית הלל,

של בית שמאי באמת כן מחללים עליו את השבת.

ואם תבוא ותשאל,

ואם תבוא ותשאל,

אז איך אתה בא, מה פתאום באת להשמע לי את דעת בית שמאי?

אם בין כך לדעת בית הלל אתה ורבי שמעון בן עזר שווים בדעתכם

שאין מחללים, אז מה אתה בא לומר לי שבית שמאי סוברים שכן מחללים?

מה הצורך להזכיר את דברי בית שמאי?

תשובה דלמאהכי קאמה

לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

כלומר,

הוא לא מתכוון להוציא

מדעת רבי שמעון בן אלעזר.

לא.

הוא לא בא להוציא מדעת רבי שמעון בן אלעזר. באמת,

מאחר מכל הנאה, ההבדל ביניהם זה רק בשיטת בית שמאי,

שלדעת רבי שמעון בן אלעזר, לדעת הכל אל מחללים.

ולדעת רבי אלעזר הכפר,

בית שמאי סוברים שכן מחללים.

אז זה,

לא היה צריך רבי אלעזר הכפר לומר את זה,

אלא הוא בא למעשה לחלוק על התנאה הראשון,

שהוא קודם לרבי שמעון בן-עזר,

הלא כמו שהבאנו קודם,

תנא כמה נזכר ראשון בברייתא,

והוא אומר שהמחלוקת שלהם,

האם צריך בכלל להטיף ממנו דמרית או לא צריך, לא קשור לשבת או לא,

אלא זה דין כללי, האם צריך להטיף או לא צריך להטיף.

ואחר כך ברי שמעון בן-עזר ואמר את דעתו שלדעת כולם צריך להטיף, רק המחלוקת,

זהו, רק המחלוקת לגבי משהו אחר, על גבי שהתגייר כשהוא מעול,

ולא נזכר במפורש בדברי הרב שמעון בן-עזר מה הוא סובר על גבי חילול שבת, האם מותר לחלל עליו את השבת או לא.

רבי אליעזר הכפר בא ואומר

שלמעשה מחלוקת בצומא ובתיללי,

האם מותר לחלל את השבת או לא.

אז מה כוונת רבי אליעזר הכפר? זה לא לחלוק

על

רבי שמעון בן-עזר,

אלא כוונתו לחלוק רק על דעת הטענה הראשון.

הטענה הראשון שנזכר בברייתא סובר,

שבזה גוף החלוקים, בית שמאי ובית הלל,

האם צריך להטיף ממנו דם ברית או לא.

בא רבי אליעזר הכפר בהתייחס לדברי התנא הזה.

אומר לו לא, מה פתאום.

כולם מודים שאם זה היה ביום חול,

ודאי צריך להטיף ממנו דם ברית, גם בתילא.

המחלוקתי היא רק לגבי חילול שבת.

ומילא יוצא,

שאם אני מפרש שכל דברי רבי אליעזר הכפר זה בהתייחס לדעת תנא קמה, ולא בהתייחס לדעת רבי שמעון בן אלעזר,

אם כן עדיין אין ראייה שלדעת רבי שמעון בן אלעזר יהיה מותר לחלל עליו את השבת

ולדעת הכל בגלל שזה ודאי עור לה כבושה. לא, בהחלט ידע כאן שכולם מודיעים

שאין מחללים עליו את השבת, על כל פנים לדעת בית הלל.

הוא אומר לי, אם אין מחללים על כל חילול, זה ספק עור לה כבושה.

לכן

עדיין רבה צודק

שיש מקום לומר שזה רק חשש בלבד,

אשר על כן גם אם נאמר שצריך להטיף ממנו דמרית מזה שלא נרגשו מעול,

אבל אסור יהיה לעשות זאת בשבת

אלא רק בחול.

נראה את רשי.

רשי בדיבור המתחיל

בין שמונה אין מחללים עליו.

מצאתם את רשי?

כן.

זה כמה שורות

מסוף השורות הרחבות למעלה.

השורה החמישית מתחילת השורות הצרות.

מצאתם?

למעלה למטה.

נכון.

הצרות. השורה החמישית מתחילה את השורות הצרות.

כן?

כן. על המעכבים חוזר?

איך?

על המעכבים חוזר.

איפה?

זה על שאין מעכבים ולא חוזר.

לא, ק ל ה.

דף ק ל ה אנחנו.

ק ל ה עמוד א'.

עמוד א'.

כן.

מצאת?

ק ל ה עמוד א'.

בין חץ אין מחללים עליו כתוב.

כן.

שערים.

אה.

בסדר?

כן. עוננו, אתה מצאת?

בין שמונה אין מחללים עליו.

שערי כמתו.

כלומר, תינוק שנולד בחודש השמיני הוא כמו מת.

הוא לא יחיה.

ואין מינתו מצווה.

אז בודאי שאין לחלל עליו את השבת שלא לצורך.

ויקעשיא.

אם כן, אבחילולו.

שערוג למחנתך בבשר מת.

תבוא ותקשה לי למה זה נקרא מחלל עליו את השבת.

אם הוא הולך וחותך

בבשר של מת.

זה נקרא שהוא עושה חבורה?

זה נקרא שהוא עובר על איסור מלאכה?

לא.

לא לצורך אבל. לא לצורך אבל זה לא חילול.

למה אתה קורא לזה חילול שבת?

אז זו השאלה.

על זה מצרצת הגמרא בהמשך.

לקמא נא ממוקי היי חילול במכשירי מילה ועליבא רבי אליעזר.

עיקר החידוש הוא,

לדעת רבי אליעזר, שסובר,

שמכשירי מילה דוחים את השבת.

באו כאן לומר שזה שהוא נולד בן שמונה,

אין

לחלל עליו את השבת בשביל להכין מכשירי מילה.

אבל זה ברור שאם חותך בבצרו זה לא נקרא חילול שבת.

אומנם

אסור לטלטל אותו,

כי הוא כמו מוקצה,

אבל איסור טלטול של מוקצה זה מרבנן, זה לא מדאורייתא.

מפני הסכנה,

אמרנו שאימו שוחר עליו ומניקתו מפני הסכנה,

מפני שחלב הרבה בדדיה,

ומביאה לידי חולי.

כי תענקמא עליבא דבית הלל דאמר אין צריך להטיף ממנו דם ברית.

כך רב פסק.

עכשיו הגמרא הביאה את המעשה עם רב אדא בר אבא, אם אתם זוכרים,

שנולד לו תינוק שהוא מהול,

אה דרעת לסר מאולי, שיטיפו ממנו דם ברית,

ולא רצו.

משום דשבת עליי.

זה היה בשבת.

ואפילו לבית שמאי ספק הוא ואין מחללים,

גם אם צריך להטיף ממנו,

אבל זה רק מן הספק.

ממילא אסור לחלל עליו את השבת.

עד שב יהיה כירוש שופחה, מה פירוש?

והוא עצמו מלא,

הוא עצמו מלא אותו הבן הזה,

ועשאו כירוש שופחה.

כלומר, שחתך מן הגיד.

כן.

אדרעב דאמר אין צריך להטיף.

בשבת מי אמר? הספק ההוא.

והוא סבר.

רב אדא סבר דבדא עורלה כבושה היא,

ומחללינן.

חיישינן.

כלומר, האדם, אמר רב שמעון בן אלעזר,

לדברי הקול צריך להטיף.

בספקה כמה, זה רק מן הספק.

וממילא הוא בחול, זה רק ביום חול.

שמא עורלה כבושה היא, אז מה הספק? כן למול אותו.

אבל לא בשביל לחלל שבת, ולעניין שבת,

ודאי לא מחללינן.

ודאי עוררה כבושה היא מחללינן.

כך הגמרא, כך סובר מי רב יוסף.

לה, וכללת את הנקמת רבי אלעזר, הכפר סבר דברי הקולן מחללינן?

וענה עד העם רקב התה?

וממאי?

על זה באה הגמרא לדחות ואומרת, מי אמר לך?

דין מה, מכללת את הנקמה סבר דברי הקולן מחללינן?

אולי תדקדק להפך

שלדעת

התנא הראשון, שזה רבי שמעון בן עזר,

הוא סובר של דעת, גם לדעת בית המים, גם לבית הלל, לא מחללינן על עמדי השבת.

ועל זה תרצו, אם כן, רבי אליעזר תעמד בבית המים אתה לאשמו. הנה,

זו הגרסה שמובלת גם בתלמוד אצלנו,

וכך ניסחו את הגרסה בגמרא, על פי דבריו של רשי.

עכשיו מפרש רשי את הגרסה הזו.

אם כן, דתנא לאהל מניה אמר דברי הקולן מחללינן,

אם תאמר

שלפי התנא אשר נזכר לפני רבי אליעזר הכפר,

שזה רבי שמעון בן עזר,

סובר שלדעת בית שמאי ובית הלל, לא מחלל נעליו את השבת,

אם כן, רבי אליעזר הכפר דעתה לאפלוג היום, אמר דנא דברי הקולי,

דעה לבית שמאי מחלינן,

מה ירמותא שמו אינן?

כלומר, אם כך יוצא,

שכל מה שרבי אליעזר הכפר בא לחדש,

הוא בא לחלוק על דברי התנא ההוא, ואומר לו לא,

לא לדעת כולם לא מחללים,

כי אל בית שמאי סוברים שכן מחללים.

אם כל דבריו,

כל השינוי בדבריו זה רק הכל בדעת בית שמאי,

מאי רבותא שמועינן זה בית שמאי פליגבה,

מה החידוש שהוא בא להשמיע על ידי דע לך?

בית שמאי חולקים וסוברים שכן מחללים.

הרי בית שמאי, בית שמאי במקום בתילן אינה משנה.

אז לא צריך להזכיר לי מה דעת בית שמאי בעניין.

כל מה שחשוב לנו זה לדעת מה בית הלל סוברים.

אז אם הוא והתנא הראשון אינם חלוקים בדעת בית הלל,

אין צורך בכלל להזכיר האם בית שמאי סוברים כך או לא סוברים כך.

ומשננה דילמה הכי כאמר רבי אליעזר.

כלומר, אולי כוונת רבי אליעזר זה לא בהתייחס לדבריו שלמה אל עזר,

אלא לתנא כמה, לתנא שנזכר ראשון בעברייתא.

דאמר, לתנא כמה דאמר בשבת לדברי הכל אין מחללים ופלוגתיו בחול,

דלבט הלל, אין צורך להעטיף ממנו דם ברית,

‫הלטא.

זה לא נכון, מה שאתה אמרת, שהמחלוקת ביניהם

האם צריך להעטיף ממנו או לא צריך להעטיף ממנו, והמחלוקת היא לגבי יום חול בכלל.

זה לא נכון מה שאמרת. כך אומר רבי אליעזר הכפר לתנא הראשון.

זה לא נחלקו בדבר הזה, הם לא חלוקים אם צריך להעטיף או לא צריך להעטיף,

כי כולם מודים שצריך להעטיף,

אלא ודאי צריך.

ובשבת הוא ד־פליגה,

ממילא יוצא וטעמת בית הלל הטלשמו עינם

זה בחול צריך

אולי פוגע מתנא קמא דאמר לבית הלל לא צריך

יוצא שכאשר אני בא לבדוק

מה מחלוקת תנא קמא לבין רבי אלעזר הכפר

שלדעת תנא קמא

לא צריך לעטיף ממנו דם ברית על ליבת בית הלל אפילו ביום חול

ואילו רבי אלעזר הכפר בא ואומר לא לא

לגבי להטיף ודאי שצריך גם לדעת בית הלל

מחלוקת היא רק לגבי שבת שאז בית הלל אומרים שלום החללים

יוצא שכל השוני בדברי

בין תנא קמא לבין רבי אלעזר הכפר זה בדעת בית הלל האם צריך לעטיף ממנו מרית ביום חול או לא

כן

נתחיל סוגיה חדשה

אמר רבי עשי

כל שימות מהלידה

נימול לשמונה וכל שנימות מהלידה

אינו נימול לשמונה

שנאמר

אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה

וביום השמיני ימול בשר עור לתור

רבי עשי

בא לחדש

שיש קשר בין מילת התינוק ביום השמיני

לבין

טומאת הלידה של אמו

אם האמא טמאה לידה

אז נימול לשמונה

כלומר

אם לידתו הייתה דרך הרחם

ולא שהיה דרך ניתוח

אז אמו טמאה לידה

במצב הזה ודאי שגם התינוק נימול לשמונה

אבל אם אין אמו טמאה לידה

כגון שהיא ילדה דרך דופן

כלומר זה ולד כזה שהוציאו אותו על ידי פתיחת דופן

הרחם ולא יצא מן הרחם עצמו

אז אמו לא טמאה לידה או נוכלית שהיא ילדה

והתגיירה עם בנה

אז אם התגיירה עם בנה

אז ודאי שכשהוא נולד היא הייתה עדיין נוכרית

נאמר שהיא התגיירה

יום אחר הלידה

מאחר וביום שהיא ילדה אותו היא הייתה עדיין נוכרית

אז אמור להיות מהלידה

אז גם

אז זו השאלה, אז הבן הזה ביום השמיני ימול אותו או לא?

לא, היא התגיירה עם הבן.

אבל לפני שהיא התגיירה, היא התגיירה.

אז מה יש?

נכון מאוד.

הוא היה חולקייף.

אבל

זה צריך לדעת.

שאם האימא באה להתגייר עם בנה,

כן מגיירים אותו.

אלא מה? זה נכון שכשיגיע לגיל 13,

אם הוא ימחה מיד בהגיעו לגיל 13,

שהוא לא מעוניין בגירות,

אז זה משהו אחר.

אבל באופן סתמי אני אומר, זו זכות גדולה בשבילו,

וזכין לאדם שלא בפניו.

גם אם הוא עדיין לא בר דעת ולא יודע מה עושים איתו,

אנחנו טוענים לומר שזו זכות בשבילו שהוא יהיה יהודי

כשר וייחל לקיים את כל התרג המצוות,

כי זו מתנה גדולה שבכל צהר ושעל אנו יכולים לקיים מצוות.

זו זכות עצומה.

ועושה על הידה.

דקה.

דקה.

אז לכן יתגיירו אותו. אבל האימא לא תהיה טמאה לידה.

השאלה אם הילד הזה יהיה לימון לשמונה,

התשובה היא לא.

אפשר למול אותו מיד

אחר הגירות.

מה אתה שואל?

אם אחרי הלידה, שעה אחרי הלידה, היא החליטה להתגייר.

נכון, בסדר.

אני רוצה לימון איתו.

אותו דבר, אותו דבר. אימו לא תהיה טמאה לידה,

אבל מאידך ימולו אותו מיד.

שנאמר,

לכאן אני יודע שדין המילה תלוי בתאומת לידה שלהם.

כתוב בפסוק.

בויקרא פרק יג עדב,

פסוקים ב' וג', נאמר.

אישה כי תעזרה אבי ילדה זכר וטמאה.

הפסוק הבא אחריו הוא ביום השמיני אימו למצל עולתו.

אז פה התורה באה ללמד אותנו, אומר רבי עשי,

שכשאימו יש אצלה במצב של טמאה,

כלומר שהיא טמאה תומת לידה,

אז ביום השמיני ימול.

אבל אם אינה טמאה תומת לידה,

אין דין של מילה בשמיני.

אמר לאבייה,

דורות הראשונים הוכיחו

שאין אימו טמאה לידה

ואין ימול לשמונה.

שואל אותו אבייה, רבי עשי,

אני לא מבין את מה שאתה אומר.

דורות הראשונים, היינו מאברהם אבינו,

עד שניתנה תורה,

יכול להוכיח לך שזה לא תלוי בתומת לידה, המילה בשמיני.

בכלל לא תלוי.

מה הראייה?

הרי בזמנם עדיין לא ניתנה תורה,

ואימו לא הייתה טמאה לידה,

כי היא לא ניתנה תורה.

ובכל זאת,

היו צריכים למול את בנם.

כל שושלת בית אברהם

היו צריכים למול את בנם.

מתי?

ביום השמיני.

כי הקדוש ברוך הוא כך ציווה את אברהם.

למול את יצחק, וכל הבאים אחריו אמורים להיות באותה צורה, באותה מתכונת,

למול ביום השמיני.

מובן?

אז ממילא, כמו שהדורות הראשונים,

לא היה מצב של טומאת לידה בכלל, כי עדיין לא ניתנה תורה.

אבל בכל זאת המילה הייתה צריכה להיות ביום השמיני.

אני מתכוון, אתה רואה שכל היסוד שלך אינו נכון.

אתה בא ואומר לי, לא,

אם היא לא טומאת לידה, אז אין דין ביום השמיני.

מלאים אותו מיד.

לא נכון.

בדורות הראשונים אתה רואה שזה לא היה כך.

מה, לא היה נידה בקוף לבן?

לא היה טומאת לידה.

לא קשור.

הדין שאישה טומאת לידה, טומאת לידה, לא קיים.

טומאת לידה. עוד פעם.

דין של טומאת בכלל לא היה, זה ציווי שבא אחר כך.

זה שאברהם,

יצחק ויעקב ואבות הקדושים קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. זה לא היה חובה על כל השושלת שבאה אחריה.

זה הכול בגלל רוחב ידיעתם בהשגת האלוקות,

הבינו שכך ראוי להיות וכך ראוי לעשות.

אבל חובה עדיין לא הייתה מוטלת על כלל האומה,

כלל השושלת שבאה מבית אברהם, יצחק ויעקב.

עד מתן תורה. לא היה.

בכל זאת, אבל מילה ביום השמיני, ודאי שהיה צריך להיות,

כי הרב אברהם אבינו נצטבע למול את בנו יצחק.

זה היה ביום השמיני, אז הוא עדין שכל הבאים אחריו נלמוד לו בשמיני.

הוא אמר ליה,

אמר ליה, אין נפקמינה, לא שאין.

יש, רק אין נפקמינה.

אמר ליה, נתינה תורה, אני

לא חושב שזה קשור לפה.

לא, מה אתה אומר ליה?

נפקמינה של טומאה וטהרה, היום,

זה רק לבעלה.

אבל לטהרות אין נפקמינה.

מה זה המושג של טומאת לידה?

אם לילדה זכר, אז כתוב ששבוע ימים היא טמאה.

זה נקבה טומאה. דקה.

ימי טומאה זה שבוע,

וימי טוהר זה עוד שלושים ושלושה ימים.

ואצל הנקבה, 14 ימים זה ימי טומאה לידה, ימי טומאה,

וימי טוהר זה שישים ושישה ימים.

זה כפול מהזכר.

גם ימי טומאה, גם ימי טהרה.

עכשיו, הימי טומאה זה לאו דווקא אם יצא דם,

אלא עצם מציאותה בלידה זה מספיק כדי שהיא נותנת לטומאה.

בלי קשור לדם לידות.

עצם לידתה זה נותן לטומאה.

לכן,

אז זה מה שאני אומר, היום

אין לנו נפקא מינא

אלא רק לגבי הבעלה,

זה הכול. אבל לגבי טהרות אין פה נפקא מינא.

בין כך ימי טוהר, אף אחד לא נוהג היום.

אם למשל אישה כן ראתה דם

באחד מימי התואר, היא עדיין טמאה.

כן?

ועורמת זאת לבעלה היא בין כך טמאה, כי מצד שהיא רואה דם.

לא יודע אם יש לידה כזו שלא רואים בה, לא רואים דם.

זהו.

אז ממילא צריך לדעת

מה באמת אומר רבי אסי,

הרי זה סותר את מה שנהגו בדורות ראשונים.

עונה לו רבי אסי לאביי, אתה צודק.

קודם נתן תורה, היו מלאים בשמיני,

אפילו שהאימא לא הייתה טמאה לידה.

אבל ניתנה תורה ונתחדשה לך,

לאחר שניתנה תורה.

ובתורה כתוב,

וביום השמיני אמור, בסמוך לדין וטמאה שבעת ימים,

זה מלמד שרק אם טמאה שבעת ימים, אז ביום השמיני.

מה זה נתחדשה מום שמיני? נתחדשה הלכה, כלומר,

אז השתנה ממה שהיה קודם. קודם לכן,

מילת התינוק ביום השמיני

הייתה ללא קשר לטומאת לידה.

גם אם האימא לא טומאה לידה,

אבל היו מלאים את הבן מהיום השמיני.

אבל לאחר שניתנה תורה,

אז יש פה הלכה חדשה.

שמה?

אומרת ההלכה החדשה שאם אימות מהלידה אז נימול בשמיני,

ואם אין אימות מהלידה אינו נימול בשמיני אלא מייד.

כך

אמר לו רבי אסי.

לא שזו ההלכה, אבל כך סובר רבי אסי.

מובן?

עיני,

עכשיו הפכנו את הדף,

אנחנו בכל ל' עמוד ב'.

עיני והייתמר יוצא דופן

ומשיש לו שתי עורלות,

רב הונא ורבחיה בר רב,

חד אמר מחללים עליו את השבת,

וחד אמר אין מחללים.

עד כאן לא פליגה אלא לחלל עליו את השבת.

אבל לשמונה, ודאי מעלין עליהם.

כלומר,

הקושייה של הגמרא היא כך,

וכי

רבי אסי צודק

שתולה דין

של מילה בשמיני בטומאת האם עם טמאה לידה או לא?

הרי מצאנו שבבית המזרש נאמר

ויכוח בעניין יוצא דופן

ומי שיש לו שתי עורלות.

יוצא דופן,

זה הכוונה שלא נולד דרך הרחם,

אלא בניתוח.

חיסרים. כן.

או,

והוא הדין שהם חולקים לגבי

אחד שיש לו שתי עורלות.

שני עורות זה על זה.

יש מחלוקת בזה, האם מחללים עליו את השבת או לא.

מחלוקת מרב הונא לרב חיה.

כן.

אז אחד אומר,

אין מחללים עליו,

אחד אומר מחללים עליו את השבת.

גם אם הוא יוצא דופן,

גם אם יש לו שתי עורלות,

מלאים אותו אפילו בשעה בה.

למה? מה זה משנה? תכף. מה זה משנה? תכף. נגביר לו את הכול.

אבל האחר אומר, לא.

אסור לחלל על אלו את השבת.

עכשיו נבער.

למה באמת יש מי שסובר שעל אלה אין מה?

מעלין עליו את השבת.

אומרים המפרשים,

המאירי הוא אחד מגדולי הראשונים.

בגלל שאחד כזה שיש לו שתי עורלות,

יש להסתפק איזה עורלה זה העיקרי.

האם העור העליון

והעור התחתון, או שניהם.

בגלל שאתה לא יודע,

אני מספק, אתה לא יכול לעשות חבורה בתינוק כאשר שמא לא קיימת את מצוות המילה.

מובן?

נכון.

זה גובה העניין. אם אתה תעשה את מילת שניהם,

מילא יוצא שאחד מן העורלות חתכת שלא לצורך.

למה לא לצורך?

למה אתה צריך לחתוך? עוד פעם.

אם המצוות המילה היא בתחתון, נאמר,

אז יוצא שהחיתוך העליון הוא

חילוב שבת. אבל זה לא גרם לך שירים.

לא, לא, מדברים פה לפי מי ששומר שלא כך.

הם מכשירי מילה לא דוחים את השבת.

לפי ההנחה, לא כמו רבנן, שמכשירי מילה לא דוחים את השבת.

יופי.

אז עכשיו,

אם הוא יחתוך את העליון,

אז אנחנו אומרים, אולי העליון,

זה לא בואו נאמר מצוות המילה, אלא בתחתון.

יחתוך את העלכתון, אולי לא התחתון,

זה המצוות מילה, אולי זה העליון.

יחתוך את שניהם,

אולי המצווה רק באחד מהם, ולא בשניהם. נמצא שאחד מהם, הוא חוזר שלא לצורך מילה.

לכן לא מראים בשבת.

זה לגבי אחד שיש לו שתי עורות.

זה כאילו,

אתה כאילו אנוס.

אתה לא יכול להיכנס פה לספק חלול שבת.

התורה התירה למול לקיים מצוות מילה בשבת,

אבל לעשות חבורה בתינוק שלא מצורך מצווה,

ודאי שאסור, זה חלול שבת.

לכן מן הספק לא מחללים.

עכשיו, למה...

איך אפשר לדעת אם עמלה ראשונה או משנה? ואם לא הופיע בשבת, נגיד יום ראשון, איך בודקים? יחתוך את שניהם, אין בעיה.

יחתוך את שניהם. אז בשביל זה אני מסביר.

שביום חול הוא יכול לחתוך את שניהם כי אין בזה שום בעיה מלחתוך את שניהם.

בשבת הוא לא יכול לחתוך את שניהם, שמא הוא עושה מילת אחת מן העורות שלא לצורך,

ונמצא שהוא חבל בו.

אתה לא יודע אבל איזה עורלה הוא צריך לחתוך, האם העליונה או התחתונה או את שניהם?

מי ספק, אז אסור לחלל לחתוך.

וביום רגיל לא צריך לבדוק, תן לי לחתוך. ודאי שלא, כיוון שבין כך

אתה מקיים.

אז לא אכפת לך שאחד מהם אתה חותך שלו לצורך, אתה לא עובר בחילול שבת

אם זה ביום חול.

מובן.

עכשיו, לגבי יוצא דופן,

למה יש מי שסובר שלא מחל עליו את השבת?

אז גם פה כתוב בגמרא במסכת דידה,

בתורה נאמר, וביום השמיני ימול בשר עור לתו.

וביום השמיני, וזה כתוב, היכן?

בפרשת אישה כי תזריח.

דורשים חזל עד שתלד ממקום שמזרעת.

כלומר, אם היא יולדת דרך הרחם,

אז נאמר, וביום השמיני, שדורשים מזה אפילו בשבת.

אבל אם אין לה יולדת דרך הרחם,

לא תמולו בשבת אלא רק בחול.

על זה לא אמרה תורה, וביום,

ראינו שיהיה מצווה,

יוכל לקיים את זה אפילו בשבת.

עד כה לא פליגי...

מה?

פליגי,

שאישה שעובדה בפיתוח קיסרי,

לא מנים את האבד בשבת?

כך אני רואה כאן.

הלכה למייסד? ככה אני רואה, כן.

מה אישה? שמשמיץ אישה בפיתוח קיסרי,

לא מנים אותה בשבת? כן.

זה יכול להביא עוד העם.

אנחנו נראה את זה בפנים.

יורדיה סימא וסמוך וו.

אני לא יודע כמה כרכים יש פה, אבל זה

קרוב להיות בחלק האחרון של הירדיה.

טוב,

על כל פנים,

המחלוקת הזו,

מדייקים בגמרא,

עד כאן לא פליגי,

כל המחלוקת היא רק לגביה אם מותר לחלק עליו את השבת או לא.

על מישהו יוצא דופן או על מישהו יש לו שטעולות, אבל היא שמונה,

ודאי מעלין אליהם.

כלומר, משמע, אבל אם זה ביום השמיני, כן צריך למול אותו.

נשאר את השאלה,

למה צריכים למול אותו?

אתם שומעים?

למה צריכים למול אותו בשמיני?

הרי אתה אומר שמי שאין לימוד מהלידה,

אין מה לימוד בשמיני.

יוצא דופן,

אין לימוד מהלידה.

מובן?

אז למה בכל זאת מראים אותו בשמיני?

זו הייתה, זו קרישת הגמרא על דברי אבי עשי.

מתארצת הגמרא,

הבא הטליא,

אחד תלוי בשני.

כלומר, המחלוקת לא רק לגבי אם מותר למולו בשבת,

אלא המחלוקת גם לגבי זה אם לימוד בשמיני או לא.

זה שסובר שלום חיים עליו את השבת,

הוא סובר שאין דין של מילה בשמיני לגבי תינוק הזה.

ולמה? בגלל שאין לימוד מהלידה.

לעומת זה שסובר שם חללים,

סובר ש...