מסכת שבת דף צח' עמ' ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כבוד הרב, בכבוד.

נחזור שוב על הסוגיה שלמדנו אתמול,

מסכת שבת דף צדיק ח עמוד ב',

שורה ראשונה בעמוד,

תנו רבנן,

קרשים

אני חוזר שוב,

מסכת שבת דף צדיק ח עמוד ב',

שורה ראשונה שבעמוד

תנו רבנן, קרשים מלמטן עוביין אמה

ומלמעלן קלין בהולכין עד כאצבע שנאמרגי ותמים על ראשו

להלן הוא אומר תמו נחרטו

דברי רבי יהודה

מאחר וכבר ביארנו את הסוגיה אתמול

אז נסתפק בדברים העיקריים שאנו צריכים

ללמוד אותם היום.

רבי יהודה סובר ויש לו רעיה מן הפסוקים

שהקרשים

העובי שלהם היה אמרה

והעובי הזה אבל לא היה שווה למעלה ולמטה

אלא רק למטה היה עובי יוהמה והיה מתקצר והולך

עד שנהיה, מגיע לרוחב עץ, לעובי של אצבע בעליונו של הקרש,

בצד העליון של הקרש.

מי יכול לומר שזה מתקצר מכאן אחד, אולי הוא מתקצר בשביל זה?

כן,

שאלה טובה.

בכל אופן זה מה שכתוב כאן.

זה דעת רבי יהודה. רבי מנחמיה אומר,

כשם שמלמטה נעביין אמה כך מלמעלן נעביין אמה שנאמר יחדיו.

כלומר, אין הבדל אלא כמו שמלמטה היה העובי של הקרש אמה כך העובי מלמעלה היה אמה.

שנאמר יחדיו, הוא לומד מן הפסוק הזה.

שואל את הגמרא והכתיב תמים,

כלומר

רבי מנחמיה איך הוא דורש מן הפסוק יחדיו

שאין הבדל

בעוביו של הקרש

למטה ולמעלה, עוביו שווה להיות אמה.

מה הוא יפרש את הפסוק יהיו תמים על ראשו,

שלכאורה משמעותו שזה מתקצר והולך?

כך

כדעת רבי יהודה על כל פנים.

עונה הגמרא, רבי מנחמיה ילמדאו דליטו שלמין

ולליטו דליסרא.

אין כוונת המילה תמים

שזה יתקצר וילך,

אלא

שיביא את הקרשים כשהם שלמים,

חתיכה אחת,

ולא שיחבר נסרים קטנים יותר זה לזה,

וכך

ייצר את הקרש.

שואל את הגמרא והידאכנה מי הכתיב יחדיו?

מה יעשה רבי יהודה עם הפסוק שהביא אותו למלחמיה, שזה יחדיו,

ללמד שאין הבדל בין למעלה לבין למטה?

עונה הגמרא ההוא זה לא ניישלחו פינו מהדדה.

כלומר,

מפרש

רבי יהודה שהפסוק יחדיו מלמד רק

שהקרשים לא ינו זה לצד זה וזה לצד זה. כלומר,

צריך שישתדל שיעמדו באופן סימטרי ומדויק,

שהעובי של זה כנגד עובי של זה, בלי שיהיה נטייה של קרש

מסוים

לכאן או לכאן,

לפנים או לחוץ.

שואלת הגמרא שאלה,

לאחר שאנו יודעים את שתי הדעות הללו,

איך נפרש

את הפסוקים שמדבר על בניית

הדופן המערבי של המשכן?

בישתמא למאדה אמר כשם שמלמדן עוביינמה כך מלמעלן עוביינמה,

היינו דכתיב ולערכתי המשכן ימה תעשה שישה קרשים,

ושני קרשים תעשה למקוצאות המשכן.

כלומר, הפסוק הזה מדבר,

מפרש

ממה היה מורכב ואיך בנו את

הכותל המערבי שבמשכן.

השישה קרשים היו כנגד חלל המשכן,

והשתיים שבפינות,

הם השלימו

את הרווח שהיה עדיין פנוי בחלק המערבי שלו.

כלומר, מאחר שיש לנו את הקרש שרוחבו היה אמה וחצי,

אם כן, כשהוא לקח את הקרשים הפינתיים

והניח אותם,

נמצא שחלק,

האמה שמתוך האמה וחצי של הרוחב כיסה את העובי

של הדפנות שבצפון ושבדרום,

והחצי הנותר שבאמה וחצי,

זה נשאר לסגור את החלל שנשאר אחר שישם את השישה קרשים.

דעת פוטיה דענא ממללה לסומכה דענא.

הרוחב

של הקרשים הפינתיים

ממללה היה ממלא,

ומעמיד את זה כנגד העובי של הקרשים שבצפון ושבדרום.

אלא למאן דאמר מלמטן עובי אדמה ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע,

חי עיל ועין עפי.

אבל לדעת רבי יהודה שסובר

שהעובי לא היה שווה אלא

רק למטן עובי אדמה, ולמעלן היה רק בעובי אצבע,

אם כן, נמצא

שהקרש הפינתי שהיה בצפון מערב או בדרום מערב,

היה חלקו בולט כלפי חוץ.

ואני אביא לכם את הציורים כדי שאתם תבינו במה מדובר.

יש לנו כאן את הציורים,

אתם רואים אותם?

או שצריך פשוט להגדיל אותם, לא יהיה מנוס.

אתם רואים כאן שני ציורים של קרשים?

בסדר?

יש לנו פה כמה וכמה ציורים שיכולים לעזור לנו להבנת הסוגיה.

בראשונה יש לנו ציור א',

שזה תואם לדעת רבי יהודה.

הקרש היה בנוי כך,

כאשר חלקו בזווית ישרה,

והחלק האחר

היה באלכסון.

כלומר,

שזה התקצר והלך עד כאצבע.

זה הקרש שבציור א',

כך היה לדעת רבי יהודה.

ציור ב',

הוא בהרבה יותר פשוט, דעת רבי נחמיה,

הסובר שהקרש, עוביו היה שווה למעלה ולמטה.

כלומר, העובי אמה בין מלמעלה, בין מלמטה.

לאחר שאנו יודעים זאת,

מביאים לנו את הציור השלישי,

שזה תואם לדעת רבי נחמיה.

ציור ג',

זה מצייר לנו איך היו עומדים הקרשים במשכן,

כאשר הם נמצאים בצורה ישרה וסימטרית מאוד, מדויקת מאוד,

שהכותל המערבי

הוא מכסה גם

את החלל שבין הכותל הצפוני והדרומי,

וגם שחלקם של הקרשים הפינתיים שבמערב

עמדו כנגה, עמדו וכיסו את ההובי של הקרשים שהיו בצפון ובדרום.

לעומת זאת, בציור ד',

זה לדעת רבי יהודה,

אנו רואים שהקרשים הפינתיים שבמערב, מערב דרום, מערב צפון,

נמצא שהם כאילו בלטו החוצה.

וזה ודאי לא היה ראוי שיהיה במשכן,

וזו קושיית הגמרא כאן. איך ייתכן?

כאן בחלק הזה אנו רואים האי נאפיק והאי הין.

כלומר, הקרש שעמד בפינה,

שהוא הקרש המערבי,

הפינתי,

הוא היה בולט כלפי חוץ, זה נקרא האי נאפיק.

לעומת זאת, הקרש שעמד בסמוך לו, שהוא שייך

להיות חלק מן הכותל הצפוני או הדרומי,

הוא היה נכנס פנימה, כיוון שהוא היה עשוי באלכסון.

וזה ודאי לא ראוי שיהיה.

אז הגמרא מתרצת, דשאפל הוא קיטורין.

כלומר,

היו מקצעים, חותכים את אותה בליטה שהיה בקרש הפינתי המערבי,

שני הקרשים הפינתיים בשני הצדדים,

כדי שיעמדו בצורה שווה לקרשים שמצפון ומדרום.

בסדר?

זה הסברתי כבר אתמול, לא?

לא קלטת את הדברים אתמול.

זה מה שהיה במה שכות. כן.

פשוט רציתי שהמאזינים יבינו על מה מדובר.

זה הסיכום של הגמרא, דשאפלו קיטורין, כלומר, לדעת רבי יהודה,

שהקרשים למעלה היה כלב והולך עד כאצבע,

חייבים לנו לומר שאותם קרשים פינתיים שהיו במערב,

הם היו צריכים להיות מקוצעים בחלקם כדי להשוותם

לאותו חלק אלכסוני שהיה בקרשים שבצפון ושבדרום.

נראה את רשי,

כי רשי לא למדנו אתמול, אז נראה את רשי היום,

ולהלן הוא אומר,

כן, אתם איתי, להלן הוא אומר,

רק בצדיק עם עוסקי,

כן, להלן הוא אומר, צדיק וחטא, זה חטא וצדיק,

כן, צדיק מן החטא, צדיק עם עסקי, הלאה,

ולהלן הוא אומר,

תמו נכרתו.

מה תמו האמור להלה על לשון כליה,

אף תמים האמור כעל לשון כליה.

כלומר, הוא לומד מפסוק ביהושע,

שמשמעות המילה תמו זה לשון כילוי.

ממילא גם כן שאמר הפסוק,

והיו יהיו תמים על ראשו שמדבר בקרשים,

כוונתם שזה התכלה והלך, כלומר זה התקצר והגיע להיות עד כאצבע בלבד.

לעומת זאת, רבי נחמיה סובר,

כתוב יחדיו, שנאמר יחדיו, כולן שוות,

אין הבדל מעלה או למטה.

דלא לייטא דניסרא,

כך מפרש

רבי נחמיה את הפסוק, יהיו תמים,

שלא יביא משני נסרים

אלא קרש אחת. לא יביא קרש אחת משתי חתיכות,

אלא הקרש יהיה בנוי מחתיכה אחת.

הפסוק יחדיו, איך מפרש זאת רבי יהודה?

דלא לשלחופין ומאדד, פירושו אחד לפנים ואחד לחוץ.

שלא יהיה כך, אלא

מושיב הקרשים מכוונים זה אצל זה,

שיעמדו הקרשים מכוונים,

עובייה של זו כנגד עובייה של זו.

ואטה פוטיה דהנא וממלא סומכה דהנא,

שכשהושיב שישה קרשים למערב

נמצא רוחבן תשע אמות.

הלוא מאחר וחלל המשקל היה עשר אמות,

אם לקחנו שישה קרשים

בחלק המערבי,

וכל קרש

הוא ברוחבו אמה וחצי.

שישה קרשים כפול אמה וחצי, מקבל אני רק תשע.

עדיין נשאר בחלל חצי אמה מכל צד.

והמשקל רוחבו עשר, נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון

וחצי אמה לדרום.

ואז מה הוא עושה? הוא מביא עוד שני קרשים.

אחד למקצוע הזה, פירושו לחלק הפינתי,

שנאמר בצפון-מערב,

ויחד למקצוע הזה דרום-מערב, ומושיבן אצל השש.

הוא מושיב את הפינתיים

בצד, באותו צד,

כן, באותו כיוון,

כמו שעמדו אלה השאר המערביים,

ורוחב הקרש אמה וחצי.

נמצא חצי אמה ממלא וסותם חסרון הקיר המערבי,

חצי מתוך הקרש הוא השלים את ה...

שלא יהיה רווח יותר בין

השישה לבין הדופן הצופי והגרומי,

וסותם חסרון הקיר המערבי, והאמה מכסה עוביו של קרש הדרומי החיצון,

האמה נותרת מתוך האמה וחצי,

זה בשביל לכסות

את העובי של הקרש שבדרום

או בצפון.

נמצאו הזוויות שביל מבחוץ,

שני אחוזי הקרשים סמוכים,

סמוכים יחד, וכן לצפון.

כלומר,

מאחר שהעובי היה שווה,

ממילא נמצא שהקרשים הפינתיים שבמערב,

רוחבן שהיה אמה וחצי,

אז האמה מהם

זה היה כדי לכסות את העובי

של הדופנות, צפוני או דרומי,

והחצי הנותר כדי לסגור את המרווח שהיה בין השישה קרשים לבין הדפנות של צפוני ומערבי.

היי עיל ועין אפיק.

לדעת רבי יהודה,

שאומר שהקרש קלה והולך עד כאצבע,

אז לכאורה זה לא מסתדר.

היי עיל ועין אפיק.

אם יש את הקרש הפינתי, נמצא שהוא בחלקו בולט החוצה,

ואילו סמוך אליו

בכותל הצפוני או בכותל הדרומי

הוא היה נכנס פנימה,

כי הרי הוא עשוי היה באלכסון,

וכיוון בקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה,

קלה בעוביו, כלומר

העובי לא היה אמה אלא כאצבע,

וקרש שהוא נותן במקצוע, רחב אמה וחצי.

הקרש הפינתי ארוך בו היה אמה וחצי, נמצא

רוחב הקרש של מקצוע, כלומר הרוחב של הקרש הפינתי,

בולט ויוצא לדרום מלמעלה, חוץ מעוביו של דרומי.

כלומר, כשאתה מסתכל על הקרש שעומד במערב דרום,

הרי הוא בולט כלפי הדרום יותר מאשר

הקרש הסמוך לו, שהוא חלק מהדופן הדרומי,

וכן הצפון, אותו דבר.

אותו קרש שעומד בצפון,

הוא בולט כלפי הצפון יותר מאשר

הקרש הסמוך לו, שעומד כחלק מן הדופן הצפוני.

ועל זה התשובה בגמרא, דשאפלו,

לרוחב שני קרשים שבמקצוע, ומקצרן למעלה מרוחבן,

שלא יהיו בולטים, כמו שביארנו,

שהיו צריכים לקצר, היינו, לקצר

את אותה בליטה, שלא יהיה בליטה כלל וכלל,

אלא יהיה שווה גם הקרש הפינתי להיות ולכסות את העובי,

כמו שהיה בצורתו, כמו, בלי שום תוספת,

וככה היה ראוי שיהיה,

שלא יהיו בולטים,

כי תורים הערים הללו שאל משופעים

משני צדדים.

כמובן,

כלומר הקרש הפינתי נמצא שהיו פה שני צדדים של הלכסון,

גם החלק החיצוני של הקרש

וגם

החלק האחר שעומד כנגד, שעומד בצד של ה...

באותו שורה כמו הדופן הדרומי.

אתם מבינים מה אני מתכוון?

יש לנו קרש מערבי,

נכון? הקרש המערבי, האלכסון שלו הוא כנגד החלק החיצון,

החלק הישר הוא כנגד החלל המשקל.

עכשיו, אבל החלק של הקרש הפינתי הזה, הוא לא רק היה חלק אלכסון

כנגד החלק החיצוני של המשכן,

אלא גם בצדו,

כי אמרנו שאפל הוא קיטורין,

הוא הלך וקיצע גם את החלק הבולט,

שהיה בולט לדרום ולצפון, הוא הרי שייף את זה.

נמצא שגם שם זה היה אלכסון.

לכן הוא קורא לזה קיטורין.

כמו שההר

הוא אלכסון משני צדדים,

אז גם זה היה אלכסונים משני צדדים.

טוב,

נמשיך את הסוגיה הלאה.

זה לא שני צדדים מקבילים,

אלא שני צדדים שסמוכים זה לזה.

נאמר שכשלמדת את הקרש הפינתי,

תרשה לי, נאמר שאת הקרש הפינתי,

אז החלק המערבי שלו, החיצוני, היה אלכסוני,

וגם החלק הדרומי שלו

היה אלכסוני.

זה שהיה בדרום-מערב.

החלק השפוע.

כן, זה היה כנגד חלל המשכן.

זה היה חלל המשכן. כך זה המקובה.

כן.

השיפוע היה בצד הדרך. נכון.

עכשיו אנחנו מדברים אבל לגבי... פה יש שם מתקצר ופה גם מתקצר.

על מה אתה מדבר?

על הקרשים שעמדו בצפון ובדרום? בסדר, על המשופעים. כן, אבל אני מדבר עכשיו על הפינתי.

אוקיי, בסדר. על הפינתי. הוא היה בשיפוע והולך ומתקצר מלמעלה.

החלק הפינתי. רגועה ומתקצר כלפי מעלה. כן, אבל אתה מבין, זה היה בנוי.

היה בנוי בצורה אלכסונית

לא רק בחלק אחד, הפינתי.

לא רק היה בחלק החיצוני שלו.

אלא גם בצד, נאמר, אותו קרס שהיה בדרום-מערב,

אז הוא היה אלכסוני גם בחלק הדרומי שלו.

זה ככה השיפוע? או שהשיפוע גם מהצד השני?

מהצדדים? לא, זה היה קרס סטנדרטי,

לפי דעת רבי יהודה. הוא אומר שגם בצדדים יש שיפוע.

בפינתיים בדווקא.

אלה שעמדו קרס שעמד בדרום-מערב ובצפון-מערב,

זה היה גם כן בחלק האלכסוני שלו, חוץ ממה שהיה כמו כל הקרשים.

נוסף פה אלכסון,

גם זה שבדרום-מערב, גם החלק הדרומי שלו,

וזה שעומד בצפון-מערב, גם החלק הצפוני שלו.

מעניין, זאת אומרת, הם משופעים משלושה כיוונים.

זה רק צד אחד שפוע.

זה לא נקרא שלושה כיוונים.

זה נקרא שני כיבולים. רגע, אה, עימדתי. זאת אומרת, בצד הזה בסדר, בצד הזה בסדר, רק בצד החיצוני,

ופה זה בשיפור. בדיוק. זה מתקצר.

יו יו.

וזה היה מסתדר.

היה מסתדר מאה אחוז.

אמרת שמשה היה חותך שם.

אמרנו, אחרי החיתוך. אחרי החיתוך. כן.

בסדר, נמשיך הלאה.

נחזור לגמרא, והבריח התיכון בתוך הקרשים.

כך נאמר בעניין הזה של בריחה המשכן. כידוע,

היו בריחים חיצוניים,

והיה בריח בתוך הקרשים.

פנימי.

אברהם אבינו אומר שהוא לא עבריין. מה? אברהם אבינו אומר שהוא עבריין.

לא קשור.

תקשיב.

אז נאמר בתורה הקדושה.

צריכים היו לשים בריחים, היינו,

היו מכניסים קרשים מצופים זהב בתוך הטבעות שהיו מחוץ ובולטות בקרשים.

כן?

בכל,

בכל דופן ודופן, כן. בכל דופן ודופן,

בדופן הדרומי

או בדופן הצפוני, בכל דופן,

היו חמישה בריחים.

איך זה נוצר?

למעשה, היו שני בריחים למעלה,

שני בריחים למטה.

מה זה קשור? אני אסביר.

אני אסביר.

תכף אני... יש פה ציור,

זה ודאי יהיה טוב יותר.

למטה זה בר-הקפאט.

זה בכל זאת, מה זה קשור?

אה?

לא, למטה קשור למטה.

אחת שתיים ועודים. אוי אוי אוי אוי.

אני אסביר.

אני אסביר.

מקווה שאתם... אז בעצם זה חמש, כל צד שפונה החוצה ולא מוגבל ב... תרשה לי, תרשה לי. עד שתיים ושתיים. זה הכול. תרשה לי, בבקשה, שאני אסביר את הדברים,

ואחר שנסביר, הכול יסתדר.

בוא תראה.

אתה רואה כאן את הקרשים?

הקרשים כאן, אתה רואה אותם?

עדיין.

נאמר, יש פה עשרים קרש.

כאשר כל קרש רוחבו אמה וחצי.

זה החלק הפונה החוצה.

זה החלק החיצוני, בדיוק.

הטבעות היו בולטות החוצה.

בפנים לא ראו את הטבעות. אם זה עמוד, זה היה ככה, כן? באימוד ככה, כן. אתה לא יודע מה זה טבעה? אתה לא הבנתי. לא, אני יודע. יש טבעת ככה ויש וככה.

לא, לא, מה פתאום.

כן. שתיים ושתיים למטה.

שתיים, לא שתיים.

לא.

בכל קרש

היה טבעת אחת למעלה, טבעת אחת למטה,

במרכז הקרש.

עכשיו, מה עשו בשביל לחבר אותם, שלא ינודו אנה ואנה,

אלא יהיו מקשה אחת,

כמקשה אחת?

היו מחברים אלינו? היו עושים.

זה העניין של בריח.

היינו, היו מכניסים בתוך הטבעות

קרש מצופה זהב, קרש אחד.

ואז זה מחזק את הקרשים שיהיו נצמדים להיות כאחד.

אבל לא עשו קרש אחד למעלה וקרש אחד למטה,

אלא שני קרשים למעלה.

זה ככה, אחד המצבים, ככה היה?

אני חוזר שוב, למה אני צריך?

בואו נראה אם אני רואה את זה הרבה יותר ברור.

הנה, הנה, בואו תראו, הנה אתם, תסתכלו פה.

אתם רואים את הקרש?

יש כאן קרש.

ויש טבעת באמצעו,

הכניסו בתוך הטבעת

את הבריחים הללו, בריחים מצופים זהב.

בבקשה.

אם זה יעזור לכם, בבקשה.

אם יש לנו עשרים קרשים,

וכל קרש יש בו טבעת,

הכניסו לכל עשרה קרשים בריח.

נמצא שבחלק העליון של עשרים הקרשים יש שני בריחים.

בריח אחד,

שהוא למעשה מרכז עשרה קרשים,

בריח נוסף

בעשרה קרשים הבאים.

יש בריח של טבעות, נכון? נכון.

הטבעות זה המקום שבו הכניסו את הבריח.

זה הייתי בדיוק לחור, היה נכנס בדיוק. בדיוק.

עכשיו.

לא, הטבעות הכניסו לבריח.

נכון.

וואו, אני לא אמרתי דבר כזה.

איפה שמעת את זה? אני לא יודע.

זהו, בדיוק היה בריח.

הטבעות הללו היו מחוברים בקרשים.

כן.

ולתוכם הכניסו את הבריחים.

ממילא, אם יש לנו עשרים קרשים,

ואנו צריכים לשים בריח למעלה או למטה,

אל תחשוב שהבריחים הללו זה היה בריח אחד בלבד לכל עשרים הקרש

למעלה ועוד בריח אחד למטה לכל עשרים קרש.

לא.

אלא בריח אחד למעלה לעשרה קרשים.

בריח נוסף למעלה לעוד עשרה קרשים.

בשביל לחזק את כל הקרשים,

אז לא לקחו בריח אחד והכניסו אותו מהטבעת שבקרש הראשון עד הטבעת שבקרש העשרים.

אז זה לא למעלה ולמטה, זה שתיים לאורך, אחד כאן, ואחד כאן, זה לא אחד לאורך. למה אתה אומר? זה נקרא למעלה או למטה.

אם זה הקרש,

יש כאן טבעת,

הכניסו כאן את הבריח. לכל העשר. לכל העשר, מה אני מדבר?

לא למעלה, עשר באמצעים. זה נקרא למעלה, כשאני בא כלפי הבריח התיכון,

כלפי הבריח התחתון,

זה נקרא למעלה.

פה היו טבעות ופה טבעות.

אז זה ארבע, לא שתיים. שתי טבעות בכל קרש.

זה עשרים קרשים. נכון.

זה ארבע. מה ארבע?

ארבע בריחים. ארבע בריחים. מה אני אמרתי, נו? לא, אמרת שתיים.

אוי.

בחלק העליון היו שני בריחים.

בריח הראשון עליון

תופס עשרה קרשים.

בריח

שני נוסף,

אתה שומע?

שוב עליון לתפוס עשרה קרשים.

מה, לאחד תופס עשרה קרשים בעומת חנות אחרונה?

כן, עשרה קרשים.

אולי אחד תופס מכל העשרה.

כן, אתה תופס כל העשרה. אתה תופס כל העשרה. עשר, עשר.

נו זה.

אבל אתה לא היה האחד שמתחיל מההתחלה.

לא עד הסוף, עד סוף העשרים.

אלא כל עשרה בריח.

אז ארבעה בריחים היה. ארבעה בריחים, בדיוק. כשאתה

מסתכל על הבריח,

יש פה ארבעה בריחים.

שניים עליונים

ושניים תחתונים.

העליונים,

האחד זה עשרה והאחר זה עוד עשרה,

התחתון כנ״ל, אותו דבר.

שתי טבעות בכל קרש, אחת עליון, אחת תחתון.

בסדר? יופי.

עכשיו, היו גם עושים

איזשהו חריץ בתוך הקרש, בעוביו, במרכזו,

ששם היו מבריחים את הבריח התיכון, כלומר,

היו מכניסים

את הבריח האמצעי בתוך הקרשים.

הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה.

לא רק את כל העשרים,

את כל המשכן.

כל העשרים.

את כל המשכן, את 48 הקרשים.

ארבע רוחות בריח אחד לארבע רוחות? לשלוש רוחות, כן.

מה זה כבר?

צפון, דרום, מערב. כופפו אותו ככה?

לא כופפו, זה כתוב כאן. בנס

היה עומד.

זאת אומרת, אחד היה, אחד היה. הכליסו, אחר שעיצבו, אחר שהעמידו את הקרשים,

הכליסו את הקרש הזה פנימה,

וכשזה הגיע עד סוף הדופן הדרומי,

פנה,

עשה פני שמאל פנה ופנה,

והגיע שוב, ימין הפנה ושוב פנה.

וככה,

אז הארבעי שלו זה כופף?

התכופף מאליו, בנס.

בנס. אבל זה לא היה כפוף, מבין. לא היה כפוף. איך אפשר כופף את זה ישר?

פנימה היה כפוף. טוב.

הארבעה אחרי השעה, והגיע הספר סחר. עשו אותו ישר, רק בנס הוא התכופף, בדיוק. כן, אבל אחרי, בפועל, עכשיו תפתוח עליו. אבל תתבונן אותו, כשהיו מפרקים את המשכן,

מה אתה חושב, הם קיבלו משהו בכופיו?

כשחזרו והוציאו את הבריח התיכון,

בכל פעם שהיו פנימים ומינים כאן, שוב היה ישר.

הבנת?

קרש, מה זה קרש? מה זה פלסטיק?

קרש.

מה היה עושה כאן פרש? לא הבנתי.

כן, זה היה נכנס לתוך הדופן הדרומי,

ואחר כך פונה להיקלץ לתוך הדופן המערבי,

ואחר כך שוב פונה לדופן הצפוני.

בדיוק.

מתכוון חטא, נוצר.

כמו שהיה בנוי המשכן, דרום, צפון, מערב,

ככה בריח התחיל

בחלק אחד בדרום, נאמר,

והגיע עד החלק האחר כנגדו בצפון.

נכון מאוד.

החיצוני, הפנימי.

נכון?

אין צורך, אנחנו לא מחפשים אופציה, אנחנו מדברים על מה שהיה.

זה מה היה.

אומרת הגמרא

והבריח התיכון בתוך הקירשים

תנא בנס היה עומד

זה היה הנס

בסדר?

נתקדם, אנחנו חייבים להתקדם כי כבר מאוחר מאוד

להבין מה לעשות, ברוך השם, משתדלים שתבינו

אה זה הרבה יותר מחזק את כל המשקע

כאשר זה בריח אחד בלבד

היה עץ

היה ציפוי זהב

האדנים זה משהו אחר, אני מדבר אבל על הקרשים

האדנים נחושת היו

הם לא החזיקו את הקרשים, לא, הטבעות

הם שהחזיקו

לא, לא, המטרה של האדנים היה בסך הכל

שהידות שבקרשים ייכנסו בתוך האדנים

וככה לחוץ שבקרקע לא תאכל את הקרשים

אבל איך היו מחברים? נוסף לבריחים

שהם היו מחזקים את הדופן

היו גם טבעות,

היו חריצים בקרשים שהיו מלבישים על כל שני קרשים צמודים

כהן מסגרת כזו

שנכנסת בחריץ אחת של הקרש ובחריץ האחר הסמוך לו, בקרש הסמוך לו, כן?

זה היה בנוי בדיוק, שהאדנים בדיוק כנגד העובי של הקרש

אז הם היו חורצים

נכון, זה היה ידות

לא, הקרש כשלעצמו היה עובי אמה, אבל הם חרצו,

כלומר הלכו וחתכו בחלק התחתון של הקרש

וייצרו כמין ידות כדי שילבישו את זה בתוך חלל העדן, האדנים

מה עוזר?

יושב בתוך האדנים, לא יותר מזה,

אבל איך זה מחבר את הקרש לקרש?

אין קשר

אם חשבת שהעדן

ייתכן, קצת

אבל זה לא משמעותי, אל תשכח

אל תשכח, אם לא היה ברכים

מאחר שהגובה של הקרשים הוא כזה גבוה

והמשקל מסתמה היה, משקל-משקל,

אל תשכח שזה עשר אמות אורך

ועמה וחצי רוחב ועובי אמה, וזה קרש.

אתה יודע איזה משקל זה?

משקל אדיר.

תאר לך שאתה מעמיד אותו בלי שום אחיזה, אלא נסמך על האדנים.

זה יעזור משהו?

מכה בטעות הכי קלה,

כי היא יכולה להפיל את הקרש.

אז מה שהיו צריכים לעשות זה להוסיף את הבריחים,

ובנוסף, גם את הטבעות

שהיו נכנסים בתוך החריצים שבקרשים.

אבל זה, תראו, אי אפשר ברגע אחד להסביר את הכול.

מה?

גם בקרש יפה יפה.

כי אם אתה לוקח משקל גבוה, משקל גדול ביותר,

עם גובה כזה עצום,

אז הוא, אין לו חיבור למשהו אחר,

אז כמובן ש...

מה גורם, להגיד, אתה יודע מה? בוא נשאל ככה. בסוכה, אתה בורי סוכה?

איך אתה יכול לחזק

את הדפנות שיהיו,

שלא יברחו אחד מהשני?

כל דופן שלך הוא בנוי מכמה וכמה חלקים.

איך אתה מחבר אותם שיהיו עוד?

או על ידי המשולשים,

או על ידי שאתה לוקח

שתיים-שלושה קרשים ארוכים,

ומחבר אותם את...

אבל אם תסביר לך את יכולת,

זה גובה מה שאנחנו מדברים.

אבל מאחר וזה משקל גדול, אז היו צריכים,

בשביל שיישאר בצורה ישרה,

בשביל הקרשים לא ילכו, לא יזוזו לפנים ולאחור,

אלא יישארו עומדים.

וכל אורך הזמן שצריכים להיות שם,

צריכים לעמוד בצורה ישרה ביותר, מדויקת.

עוביו של קרש זה כנגד עובו של קרש זה, בלי נטייה של סנטימטר לכאן ולכאן.

נכון מאוד,

נכון מאוד, אבל לא הסתפקו בזה.

קרש האחד הזה כנראה לא היה מספיק בשביל לאחוז את

כל הקרשים.

כשיהיה, אתה אומר שזה היה צריך להיות חזינת ראש המדינות, אבל זה לא יכול להיות, זה היה זקייה. כן, אבל אתה צריך...

אבל תדע לך, אם אתה היית בודק

מבחינת הדיוק,

גם אם היית שם קרש בפנים,

לא חייב להיות שהחלק העליון של הקרש לא ינטה בסנטימטר או שניים.

ורצו אבל ליצור מצב שזה יעמוד בצורה ישרה,

מדויקת ביותר.

היו צריכים להוסיף...

בוודאי, ככה היה חייב להיות.

כן,

נמשיך הלאה.

ואת המשכן תעשה עשר יריעות,

אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה.

בעניין מלאכת המשכן,

בשמות פרק כ״ו,

פסוקים א' ב' נאמרו הפסוקים הללו.

הקב' ברוך הוא מצווה את משה

שיעשה עשר יריעות כדי לכסות את המשכן.

כלומר, גם שיהיה חלק מן הגג

וגם לכסות את הקרשים שבפינות,

דרום, צפון, מערב.

אומרת התורה הקדושה,

ופה זה תלוי לפי שיטות רבי יהודה רבי נחמיה, שהזכרנו מקודם,

אם זה כיסה ונהיה ממש אפילו שורח, כלומר עודף,

שהיה על גבי הקרקע או לא, זה תלוי בזה. אנחנו נגיע, נבער את הדברים. מאיתנו אני רק מתחיל,

כי הזמן לא מאפשר לי, ולא באשמתי, אלא בגלל שרציתי,

חיפשתי שדברים יתבהרו טוב יותר.

על כל פנים, נאמר בתורה הקדושה, אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה,

ורוחב ארבע באמה היריעה האחת.

כלומר,

כל יריעה

הייתה בת עשרים ושמונה אמות,

כנגד

אורך של עשרים ושמונה,

כנגד רוחב של ארבע אמות.

אם כן,

כשחברו ולקחו עשר יריעות, כמה קיבלתי?

אם אני מצמיד רוחב לרוחב,

אז כמה קיבלתי, אם כן?

עשר כפול ארבע.

מי וילדוס?

כמה זה?

ארבעי?

בסדר?

הלאה.

אחרי שאני יודע את זה, נמשיך.

שדי אורקאיו לפוטיה דמשכן,

כמה הבי?

כלומר, אם אתה לוקח את אורך היריעות לרוחב המשכן,

הלוא את האורך שמו על רוחב המשכן,

ואילו את הרוחב של היריעות,

את זה הניחו כנגד אורך המשכן.

זאת אומרת, זה כך. אתם מבינים מה אני אומר?

נאמר שזה האורך של המשכן,

כל יריעה התלבשה,

האורך שלה

על הרוחב,

וההשלמה של כיסוי האורך זה על ידי רוחב היריעות.

אם כן, עכשיו בואו נתבונן קודם. זה היה משהו מלב�יני.

ודאי.

זה לא יכול להיות ליבוע.

ודאי זה, מלבני, מסבירים לך.

ה-28 על ארבע,

כן? רק שבצירוף העשר קיבלת 40 על 28. מובן?

הלאה.

שא דאורקאיו לפודיה דמשכן,

תיקח את האורך של היריעות

ותשליך את זה לרוחב המשכן.

אז רוחב של היריעות יותר גדול מהאורך.

נכון, ממילא.

כי אחרי שצירבת את העשר היריעות,

כל יריעה זה ארבע, וזה כפול העשר, אז זה ארבעים.

ואילו,

ואילו אורך כל יריעה ויריעה זה ה-28. בקיצור,

בצירום כל היריעות קיבלת 40 על 28. עכשיו, את ה-28 שזה אורך היריעה,

כשאני מסתכל על כל יריעה ויריעה, יש פה 28. החלק של ה-28 ביריעה הוא על רוחב המשכן.

עכשיו, בואו נתבונן.

כמה היה חלל המשכן?

החלל של המשכן ברוחב.

לא היריעות, אני מדבר, אז אני אגיד לכם,

האורך שלושים על עשר, אני אסביר.

החלל, אני מדבר על החלק של החלל.

שלושים.

האורך עשר רוחב.

תמתינו.

עכשיו תעזור, אני לא מחפש את השטח הכללי,

אני מחפש רק לדעת,

יש לנו עכשיו את העניין של הרוחב.

אז אם כן נמצא,

כשה-28 התלבש

החלק של העשר כיסה את החלל, זה נהיה הגג של המשכן.

עכשיו, יש לנו לפי שיטת רבי נחמיה, כל קרש,

כל קרש זה עוד, עוביו זה היה אמה.

אם כן, זה מקזז עוד שני אמות.

אמה מכאן ואמה מכאן.

עד עשרים.

אז תוציא, תוריד,

לא.

אז תוריד מה-28, אנחנו עכשיו מעוניינים לדעת

כמה נשאר מתוך ה-28 אחרי שאתה מקזז את מה שכיסה את חלל המשכן, בגובה.

האם עובי הקרשים?

אתה לוקח את ה-12, כן?

עושה 28 פחות 12. כמה קיבלת?

16. נכון?

עכשיו, ה-16 האלה, אתה צריך להשליך אותם לשנת צדדים.

אז אתה מחלק לצפון 8.

זה לדעת מי רבי נוחמיה?

לדעת רבי יהודה זה לא כך. כי זה מתקצר בין ירושלים. למה? כי מאחר והעובי של הקרשים

למעלה זה היה כאצבע,

אז נמצא שאחר שכיסאת את חלל המשכן,

עדיין נשארו,

כמה נשארו?

שמונה עשרה.

כי הורדת עשר לכיסוי של הגג,

נשאר מהעשרים שמונה עשרה.

אם כן, כשאתה משליך את השמונה עשרה לשני צדדים, כמה קיבלת בכל צד?

תשעה טפחים, תשעה תשעה מאות.

מובן?

בואו נראה את לשון הגמרא.

שדיא אורקאי ולפוטיה דמשכן, כמה אביה?

כמה היה כל האורך של היריעה?

אורך כל יריעה ויריעה? עשרין ותמנה.

דל עשר לאיגרא,

תפחית עשר לצורך בלי כיסוי הגג, שיהיה בתור גג,

פסלו תשע להאיגיסא ותשע להאיגיסא.

אז נשאר, אם כן, כשאתה מקזז בה עשרה ושמונה עשר לגג,

אז נשאר תשע לדרום ותשע לכסות את הקרשים שבצפון.

בסדר?

זה הכל לרבי יהודה.

מה זה עובי אצבע,

עובי אצבע זה עובי אצבע.

כמה זה יכול להיות?

שני סנטים?

שניים, שלוש סנטים, אני יודע מה בערך.

זאת אומרת, אם שני סנטים תורים מהצדדים,

זה הכל על הרגל, לפי רבי יהודה.

רבי יהודה היה כמעט תשע מלאים בצפון ותשע מלאים בדרום.

תשעה מלאים. זה תשע נקודה משהו, כי זה... בדיוק הפוך, בדיוק הפוך.

תשע פחות משהו.

פחות משהו. פחות אצבע. פחות זה, כן. הלאה. ומגליה עמד האדנים.

אז אם זה מחסר רק תשע מהקרש,

ואנו יודעים שגובהו של הקרש, כמה היה?

עשר.

אז כמה, אם כן, נמצא?

שזה כיסא רק תשע.

אז כמה נשאר מגולה מהקרש?

אמה אחת.

הלאה, אם הקרש גובהו עשר אמות,

וכיסא היריעה כיסתה ממנו תשע,

נשאר לדעת רבי יהודה אמה אחת מגולת.

האמה הזו זה אמה של האדנים.

מה פירוש אמה של האדנים?

זה שאתם צריכים לדעת

שבחלק התחתון של כל קרש וקרש חרצו,

כלומר הלכו ונשרו

כדי ליצור כעין ידות,

ואז,

וזה היה בגובה אמה.

כל חריץ וחריץ היה בגובה אמה.

חרצו רבע אמה ל... טוב, אני אראה לכם את זה בפנים.

לא, אם זה היה גירש, הם חטפו ככה?

אני, תקשיבו,

תסתכלו בבקשה כאן.

אתם רואים כאן?

אתם רואים את הקרש?

בתחתונו של הקרש זה נקרא ידות.

זה חלק מן הקרש, רק לאחר שחרצו,

כלומר הורידו חלקים מסוימים מן הקרש,

שהגובה שלהם היה אמה, אז נשאר הידות והם מתלבשים בתוך האדנים, אלה שמתחת.

מובן?

אז החלק של האמה

של האדנים,

ששם היו מלבישים את האדנים,

זה נשאר מגולה.

בסדר?

נמשיך הלאה.

עכשיו, איך יסתדר לפי רבי נחמיה?

אומרת הגמרא, עוד רבי נחמיה,

מגליה, מה תקרא נקרא שי?

לעומת זאת, לדעת רבי נחמיה,

שנשאר רק שמונה מכל צד,

אז נשאר לא רק,

נשאר מגולה לא רק האמה של האדנים,

אלא עוד אמה למעלה מהם,

שזה חלק מן הקרש.

הבנתם? עוד פעם אני חוזר.

מאחר והגובה של הקרשים היה עשר,

לאחר שחרצו מלמטה, מתחתונו של קרש,

הצד התחתון,

בשביל להכניס את האדנים, וזה היה בגובה אמה בסך הכל, זה היה האדנים,

אז נשאר, אם כן, הקרש כלפי חוץ.

כן?

הקרש עצמו.

כמה נשאר ממנו אחר ששמת את האדנים?

כמה נשאר ממנו? תשע אמות.

אז אם אתה לוקח לפי רבי נחמיה שמונה אמות לכאן ושמונה אמות לכאן,

נשאר בגולה לא רק האמה של האדנים, אלא האמה של הקרש גם כן.

ניסח כל עשר אמות, אז יש לך פה שתיים מפה, שתיים מפה, שתיים מפה.

מה עשר אמות?

הגובה של ה... קרש.

יפה.

ואם אתה... זה מנסה רק שמונה.

בדיוק.

בדיוק.

זה החשבון. אמה עד לאדנים, ואמה מאדנים. נוחה מאמיגה אל ים הדגרשים. יפה.

נמשיך הלאה.

שדי פוטאיו לאורכת המשקע.

עכשיו בואו נמשיך הלאה לראות איך זה יסתדר גם לחלק המערבי של המשקע.

אז אני שם יריעה ועוד יריעה ועוד יריעה.

הגענו לעשר.

הגנים אין שם בחלק המערבי? הכול, כולם היה, כולם אדנים, כן.

אז עכשיו, כאשר אני לוקח את כל היריעות,

על עשר

יריעות.

כמה אמרנו יש, אם ככה, בכל היריעות ביחד?

רוחב של ארבע כפול עשר. כמה זה?

ארבעים.

נכון?

עכשיו, כמה היה החלל של המשקל באורך?

שלושים ועשר. שלושים.

העשר זה הרוחב, אבל העורך זה שלושים.

שלושים פחות בער מ-30.

אז עכשיו אתה לוקח את הארבעים,

מקזז קודם כל את השלושים.

כמה נשאר לך, אם כן, ביד?

עשר.

עכשיו, לדעת רבי יהודה,

שלמעלה זה רק כאצבע,

נשאר עשר, אם כן, לכסות

את כל העשר של הקרשים המערביים.

מובן?

אבל לדעת רבי נחמיה,

שהקרשים בלמעלה גם היה עובי אמה,

זה עשר פחות עמאס,

זה לפחות השקף, זה לפחות... כן, כן, כן, ברור, כן.

לא,

לזה הגמרא לא התייחסה, כן, אתה צודק.

כשאתם רוצים להגיע, אני רואה את זה מן החישון,

כשאתם רוצים להגיע לדמות של העניין,

כמה זה מחסר בסוף? בדיוק.

כמה זה כיסה בחלק המערבי?

לפי רבי יהודה זה כיסה את כל העשרה, העשרה מאות,

ואילו לפי רבי נחמיה זה כיסה רק תשע.

כי הרי העובי זה גם כן לקח משהו, העובי של הקרש.

בואו נראה את המשך הגמרא.

שני פוטאיו לאורכה דה משכן,

תיקח את הרוחב של היריעות

ותשליך את זה לאורך המשכן.

כמה, אז כמה זה בתכל'ס כל הרוחב של עשר היריעות?

ארבעים.

דת לתילגר, תפחית שלושים לצורך

הגג של האורך,

פאשלו עשר. כמה נשארים כאן מהיריעה, מהיריעות?

עשר אמות.

לרבי יהודה,

מכסיה עמדה עדנית,

אז לדעת רבי יהודה שהחובי העליון היה רק אצבע,

אז יוצא שהיה פה עשר ממש,

שכיסה גם את אמה של האדנית.

לרבי נחמיה, מגליה עמדה עדנית.

אבל לפי רבי נחמיה האמה של האדנית בחלק המערבי הייתה מגולה.

זה כיסה רק את הקרשים, אבל טעמה של האדנית, למה?

כי לדעת רבי נחמיה,

אחר שלקחתי שלושים מתוך הארבעים לצורך הגג,

נשאר לי עוד אחד לכסות את העובי של הקרש.

אם כן, כשאתה מוריד שלושים ואחת מתוך ארבעים, נשאר רק תשע בשביל לכסות את הקרשים המערביים.

בסדר?

אני יותר לא יכול...

אתה הולך לאזור?