מסכת שבת דף צח' עמ' ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

איפה אתה רואה ממעשה אחד?

זה עבודה של שנים, זו עבודה של שנים, שאדם צריך לעמוד עמד של שנים על שהוא מתאר את עצמו.

זה מעשה אחד.

אני חושב שזה צריך להיות איך עומד פה ערב קלו שאתה רוצה לעמוד שבוע שלם בערב לומד תורה. כבוד הרב בכבוד.

מסכת שבת, דף צדיק ח' עמוד ב',

שורה ראשונה בראש העמוד.

אתמול הזכרנו את מחלוקת התנאים

בעניין העובי שהיה בקרשי המשכן.

שוב נחזור ללמוד את זה היום,

כל אחד בסברותיו,

תנו רבנן,

קרשים מלמתן עוב ינאמה,

ומלמעלן כלים והולכים

עד כאצבע,

שנאמר

יהיו תמים על ראשו.

ולהלן הוא אומר,

תמו נחרטו.

דברי רבי יהודה.

כלומר, דעת רבי יהודה שהקרשים שהיו במשכן,

וכידוע שגובה הקרשים,

התורה כבר כותבת שזה עשר אמות

כל קרש וקרש.

אם כן,

העובי

ידוע היה שזה היה אמה מלמטה.

האם היה שווה העובי להיות אמה גם למעלה,

גם בחלק העליון של הקרש,

או לא.

אומר רבי יהודה,

מלמתן עובי הנאמה.

אבל היה מתקצר והולך,

נעשה יותר ויותר צר, כשהוא,

ככל שהוא פונה לכיוון מעלה, היה יותר ויותר צר,

עד שהגיע עוביו,

בראש הקרש,

להיות בעובי האצבע בלבד.

מהיכן למד זאת רבי יהודה?

אומר רבי יהודה, לגבי קרשי המשכן, נאמר,

בשמות פרק כווה, פסוק כד',

ויחדיו יהיו תמים על ראשו.

יהיו תמים על ראשו.

ולהלן הוא אומר,

כלומר,

ישנו פסוק ביהושע, פרק ג', פסוק טז',

כאשר עם ישראל עברו דרך הירדן

עם יהושע להיכנס לארץ ישראל,

נאמר שם שמי הירדן נבקעו

כדי שיעברו בירדן.

ויש פעם אומרת שהם היו, עלו מעל.

אז

נאמר שם, תמו נחרטו.

כלומר,

אותם מים

שכבר חלפו, עברו מאותו מקום שבו היו צריכים לעבור,

המשיכו את זרימתם,

ואילו המים שעוד לא הגיעו לאותו מקום ששם צריכים היו לעבור,

עמדו במקומם.

עכשיו, כאשר המים שהיו כבר עברו את אותו מקום,

המשיכו לזרום,

נוצר כעין יובש במקום הסמוך

למקום הליכתם בירדן.

כי מאחר והמשיכו המים בזרימתם כלפי מטה,

אם כן, לאחר זמן

כבר התייבשה הקרקע,

וזה הלשון שאומר הפסוק, תמו נחרטו.

תמו היינו ונסתיימו,

ונחרטו היינו נתייבשו לגמרי.

התייבשה הקרקע לגמרי באותו מקום.

על כל פנים,

מה זה הלשון תמו שנאמר ביהושע?

תמו זה מלשון כליה, שכלו, כלו משם.

אם כן, אז גם הפסוק המדבר על קרשי המשכן

יהיו תמים על ראשו,

פירושו שהיו הגיעו למצב של כליה,

כלומר שהיו הקרשים קלים מעוביין

יותר ויותר,

עד שהגיעו להיות ברוחב אצבע בלבד, בעובי אצבע בלבד,

בחלק העליון של הקרש.

כך,

לדעת רבי יהודה.

רבי נחמיה אומר,

כשם שמלמדתן עוביין אמה,

כך מלמעלן עוביין אמה,

שנאמר יחדיו.

מהלשון הזה, יחדיו,

שהזכרנו מקודם, ויחדיו יהיו תמים על ראשו,

פירושו שהיו הקרשים שווים.

אם לא היה הבדל בין החלק התחתון של הקרש

לבין החלק העליון,

ממילא אומר רבי נחמיה, ודאי וודאי שלא השתנה עובי הקרש,

אלא כמו שמלמטה העובי היה אמה,

כך למעלה היינו ראש הקרש היה עובי אמה.

שואלת הגמרא, והכתיב תמים.

רבי נחמיה אומר,

שמלמעלן עוביין אמה אבל כתוב פסוק ויחדיו יהיו תמים על ראשו.

מה זה הלשון תמים?

כלומר, דקדקנו שזה יהיה קלה והולך,

שזה יהיה בשיפוע.

יתחיל להיות משפע והולך ממטה,

עד שלמעלה יגיע להיות בצמצום עוביו, להיות עד כאצבע.

עונה הגמרא, ההוא,

דלטו שלמין

ולא לטו דן איסרא.

הפסוק תמים

לא בא ללמד

שהעוב הצטמצם

והגיע להיות בעליונו של הקרש כאצבע,

אלא תמים הכוונה מלשון שלם,

שכשהביאו את הקרשים למשכן

לא הדביקו נסרים זה לזה וכך בנו את הקרש,

אלא היה אמור להיות כולו מנסר אחד, קרש אחד,

כמו שגדל באילן,

כך

הביאו אותו למשכן.

לא שלקחו כל מיני קרשים קטנים וחברו אותם זה לזה.

זו הכוונה של הפסוק, יהיו תמים.

שואלת הגמרא, ואידך נמי הכתיב יחדיו,

השאלה כאן היא על רבי יהודה.

רבי יהודה שאומר שהפסוק יהיו תמים על ראשו מלמד

שהתקצר העובי

ממה שהיה למטה,

אלא למעלה זה כבר הגיע להיות בעובי אצבע מלבד,

אז איך הוא יפרש את הפסוק יחדיו?

הלשון יחדיו לכאורה מורה כדעת רבי נחמיה,

שלא השתנה עובי הקרש,

גם מלמעלה היה עוביו כמו שמלמטה.

עונה הגמרא, לא.

מה שכתוב יחדיו ההוא,

דלא לשלחופינו מהדדה,

לשלחופינו מהדדה.

מה זה לשלחופינו מהדדה?

שלא יעמידו את הקרשים משוכים

מזה לזה, כלומר אחד פנימי יותר,

אחד חיצוני יותר,

אלא חייב להיות בצורה סימטרית כל הקרשים,

כאשר קרש צמוד לקרש בצורה סימטרית מאוד, מדויקת מאוד,

שלא היה בליטה של קרשים מסוימים מאשר חבריהם,

אלא כולם עומדים בצורה ישרה,

וזה כוונת הפסוק, יהיו תמים.

אבל לא הכוונה, זה הכוונה יחדיו,

אבל לא הכוונה שהעובי נשאר למעלה כמו מלמטה.

אז עד כאן למדנו את

סברת כל אחד ואחד מהם,

ואיך הוא יפרש,

לשיטתו, את הפסוק שחברו מביא.

כלומר, רבי יהודה, מה המקור שלו?

ואיך הוא יפרש את הפסוק שרבי נחמיה הביא?

מאידך, רבי נחמיה, מאיזה פסוק הוא לומד את דבריו?

ואיך יפרש את הפסוק שרבי יהודה הביא?

עכשיו יש פה אבל שאלה ממקום אחר,

על רבי יהודה.

שואלת הגמרא כך, כביש למה למאן דאמר?

כשם שמלמטה נעוויאנה מה?

כך מלמא לנעוויאנה מה?

היינו דכתיב,

ולירכתיה משכן ימה

תעשה שישה קרשים,

ושני קרשים תעשה למקוצעות.

דעת פוטיה דהאנה

ממלא לסומכה דהאנה.

הלו,

ידוע שהתורה הקדושה בפרק כ״ו בחומש שמות,

פסוקים כ״ב וכ״ג נאמר,

ולירכתיה משכן ימה,

כלומר, בדופן המערבי של המשכן,

שם אומר הקדוש ברוך הוא למשה,

תעשה שישה קרשים,

ובנוסף שני קרשים תעשה למקוצעות.

מה זה למקוצעות?

לפינות

הכותל.

כלומר,

שיהיה קרש אחד

שהוא צפון-מערב,

והאחר דרום-מערב.

כי כפי הידוע לנו,

שני הקטלים הארוכים,

שהם היו שלושים אמה,

בצפון היה שלושים,

בדרום היו שלושים.

כאשר

היו עשרים קרשים בכל צד, בצפון עשרים,

וכל קרש הוא אמה וחצי,

אז אם אתה לוקח עשרים כפול אמה וחצי, כמה אתה מקבל? כמה אמות אתה מקבל באורך?

שיממה.

יפה מאוד.

וכשאתה לוקח שישה קרשים בדופן המערבי, אנחנו צריכים למצוא מצב שהחלל של המשכן

יהיה עשרה ברוחב, יהיה עשר אמות.

כשאני לוקח שישה קרשים כפול,

כפול כמה?

כפול אמה וחצי.

כמה קיבלנו?

תשע.

נכון?

עכשיו, השני קרשים הנוספים שבפינות,

צריך שהחלק של החצי אמה

יהיה

בשביל להשלים את החלל,

והחלק של האמה מתוך האמה וחצי

יהיה בשביל

כנגד לכסות את אותו חלק שהוא כנגד

הדופן הצפוני וכן בדופן הדרומי.

מה אני מתכוון? אני חייב, פשוט שאתם,

תנו לי בבקשה שלושה ספרים שווים,

ואני אקח, אני...

מה?

אני רוצה פשוט להסביר לכם

מה אני מתכוון.

תן לי בבקשה.

תן לי בבקשה.

יישר כוח,

תזכו למצוות.

שימו לב,

נאמר שזה...

ככה אולי תראו את זה יותר טוב.

אתם רואים כאן

דופן צפוני,

דופן דרומי.

בסדר?

זה הבנתם? יופי.

עכשיו, אני לוקח שישה קרשים,

זה הולך ככה, שישה קרשים

שהם הרכיבו את הדופן המערבי.

אבל עדיין

היה חלל של חצי אמה בין

סיומו של הדופן המערבי מצד צפון עד הדופן ה...

כי ככה היה, למעשה, החלל שבין הצפוני לדרומי היה עשר אמות.

היה עשר אמות.

נו, אז אם אני לוקח

את השישה קרשים שהם קבלו למערבי, יצידי תשע. רגע, רגע, אמה מרווח. אז יש אמה מרווח, חצי מכאן. חצי וחצי. יפה.

רגע, רגע, רגע.

הדופן.

עשוי מקרשים ואתה עובר לכול, נכון? אתה עושה כאילו... עזוב, לא מדבר פה עכשיו על... אבל יש קרשים ואני אתה פורס יריות.

עליהם, מה זה קשור? אבל עכשיו, אנחנו מדברים על הדפנות.

הדפנות.

אמרנו שהחלק של ה... של ה...

תקשיב, תקשיב, החלל היה שלושים אמה

אורך רוחב עשר אמות. זה חלל המשקל. אין קרש לקרש, באותו דופן. כמה יש רבע? אין.

ודאי שלא.

אין רבע? צמודים זה לזה.

צמודים. צמודים.

בצורה סימטרית ומדויקת ביותר.

כאשר הם היו מונחים על גבי האדנים,

כידוע.

אולי בהמשך אנחנו נדבר על האדנים גם כן, בעזרת השם.

אולי. מה זה אולי? בעזרת השם.

נגיע לזה גם כן.

אבל אם אתה בונה שני דפנות,

כאשר הצפוני זה בין עשרים קרשים,

הדרומי שוב בין עשרים קרשים.

עשרים קרש.

וכל קרש אתה יודע שהרוחב שלו זה הממה וחצי.

ואין קרש ולא עשרים קרש, כל עשרים קרש? נכון.

והמערבי, בדיוק, על זה מדברים.

המערבי, אז נאמר כאן כך,

שישה קרשים ועוד שני קרשים למקוצעות.

היינו לפינות.

אז כאשר אתה לוקח, נאמר, את הכותל הצפוני,

יצרת פה מצב של שישה קרשים,

אבל כמה קיבלת?

היה לך לא חלל של עשר שאין כנגדו דופן מערבי, שאין עדיין דופן מערבי.

באת ושמת שישה קרשים ליצור את הדופן המערבי.

אבל כמה זה קיסה לך מהחלל?

תשע.

כמה אם כן נשאר מכל צד

מהדופן המערבי עד הדרומי ומהדופן המערבי עד הצפוני, כמה נשאר?

הלא, אמרנו שהחלל היה עשר אמות.

אז אם קיבלת תשע,

לא, אתה צריך למצוא שהחלל יהיה עשר אמות.

כך כתוב בתורה. כך כתוב בתורה כזו שם.

אז אם זה חלל עשר.

עשר עשר ורוחם.

שלושים על עשר.

כן?

אז אם אתה לוקח את הדופן המערבי, שזה היה בין שישה קרשים,

כמה אם כן כיסית?

תשע אמות.

חסר לך עדיין אמה.

כשאתה לוקח את האמה ומחלק אותה לשני צדדים,

האחד צפון-מערב והאחד דרום-מערב, אתה מקבל חצי אמה.

אז כשאתה, עכשיו, איך אתה יוצר סגירה של אותו מרווח?

אתה לוקח את הגרש הבא, שימו לב,

הקרש הבא,

שם אותו בפינה,

זה מה שנקרא הפינתיים,

השני קרשים הפינתיים.

קטבות. ומאחר שזה היה אמה וחצי,

הרי העובי, אמרנו, של כל קרש היה אמה.

נכון?

אם אתה מקבל אמה, וזה כנגד

האמה מהקרש,

מהקרש הפינתי,

נמצא שנשאר עדיין מהקרש הפינתי חצי אמה.

שהרי הרוחב כאמה היה.

אם זה הרוחב של הקרש,

נכון?

ויש לי פה קרש שהוא תופס לי,

שהוא הפינתי והוא כנגד הקרש שבדופן הצפוני.

אז נשאר ממנו חצי אמה.

אתם מבינים מה אני מתכוון?

אז תשים על אמה וחצי.

אני רוצה לדעת אם הבנתם מה שאני אתכוון.

הלוא הקרש היה... רק פינתי זה על אמה, על אמה וחצי?

אמה עובי.

על רוחב של אמה וחצי.

אז תשים אותו ברוחב של אמה וחצי.

מדובר שזה היה באותו דרך כמו כל שאר הקרשים.

הניחו את הקרש,

שהוא

מה רעה, בקיצור, מה היה כנגד חלל המשכן?

החלק של הרוחב של הקרש, לא העובי.

מובן?

הרוחב של הקרש הוא שלמעשה היה כנגד חלל המשכן.

אז אם אתה לוקח בפינה את

הקרש הזה שהוא בין אמה וחצי,

אז אמה ממנו זה כנגד הדופן הדרומי או הצפוני.

נשאר מכל קרש חצי אמה

בשביל להשלים את המרווח.

ואז זה מצוין, כי אם אתה אומר שאין הבדל בגובה הקרשים,

אלא גם למעלה וגם למטה זה היה עוביין אמה,

אז אנחנו מסתדרים שהסגירה הייתה הרמטית, לא היה מרווח של אוויר

כלל וכלל, אלא החלק של הקרשים שהיו בפינות הכותל המערבי,

הם היו בחלקם.

אמה מכל אחד היה כנגד הדבנות צפוני ודרומי,

והחצי אמה זה בשביל להשלים את המרווח

של בין הכותל המערבי

לדרומי ולצפוני.

אני חושב שאני צריך לצייר לכם את זה בציור, ואז אתם תבינו.

תן לי בבקשה עת ודף.

אני מצטער, אני רואה שאתם לא תבינו את זה אלמליכם.

אין כאן איזשהו ציור על אחד לראות את זה? מה?

אני חושב שאני מבין, אבל זה לא תתבשלויות.

אנחנו נציין את זה,

תבינו את זה היטב.

טוב, אני לא יודע שזה כתוב מקצועי, אני אנסה להסביר

בכוחי הדל.

אולי תצאו לי לוח.

האמת שכשאני אגיד לכם את האמת,

אני מסרתי שור עד לא מזמן מבסרת חולין.

סיימנו את זה ברוך השם.

כשהיה מצבים שהייתי צריך לצייר,

כל מיני דברים שקשורים להלכות טרפות,

פשוט ניגשתי אל הלוח,

ציירתי את הציור, איך שאמור להיות המיקום של אותו סוג טרפה,

ואז ראו את זה מול העיניים, את זה במוחס.

זה היה הרבה יותר קל מאשר כשאתה מדבר במילים בלבד.

טוב, אני אסביר מה אני מתכוון.

יפה.

עכשיו שימו לב. בואו תראו, אתם רואים כאן?

זה נאמר צפון.

זה דרום

וקל מערב.

אתם רואים?

או שאני צריך ל...

תסביר לנו את הקרשים.

עזוב עכשיו את הקרשים, אין לי זמן בשביל זה. מספיק לי שאתם תבינו את העיקרון. אתם רואים דרום, צפון, מערב, רואים?

עכשיו שמים לב שהמערב יש פה שישה קרשים

כאשר זה רק מכסה לי תשע אמות

אבל עדיין נשאר אוויר בין הצפוני למערב

ובין הדרום למערב

עוד חצי אמה מכל צד

אמרתי אותו דבר

כמו שעמד בצפון ובדרום כך עמדו במערב אותו דבר

יש צדד של אמה ויש צדד של אמה וחצי

אמרתי באותו דבר כמו הדרום והצפון שהרוחב הוא כנגד החלל

חלל המשכן

אז אם פה יש לנו 20 קרשים

שכל קרש הוא אמה וחצי ממנו כנגד החלל הזה

כך פה הקרשים עמדו כאשר אמה וחצי מכל קרש זה הרוחב עמד כנגד החלל

תשע עמוד, למה?

שש כפול אמה וחצי

הרוחב

עמוד כנגד החלל,

אז יש לנו שש כפול אמה וחצי, לא אמה,

אמה וחצי, לא כנגד החלל, אמה וחצי מכל קרש,

כל קרש, החלק של האמה וחצי שהוא רוחבו,

הוא היה כנגד החלל.

אז אם יש לנו פה אמה וחצי, ועוד אמה וחצי, ועוד אמה וחצי, כפול שש,

הגעת לתשע.

גם זה קשה.

שש כפול אחת וחצי זה אחת לתשע.

לא יכולים להשתמות כנגד החלל, אתה אומר, אז חשדת שאני אומר, עכשיו הבנת מה אני אומר?

יופי.

נשאר אם כן מרווח

של אוויר

בין

הדופן המערבי לדופן הצפוני, וכן

מפה לפה מרווח. כמה היה מרווח?

הרי אמרנו שהחלל כולו עשר אמות.

אז אם כיסינו תשע אמות בשישה קרשים,

אז חצי אמה כאן

וחצי אמה כאן, נכון?

כשהוא לקח את הקרש הפינתי והעמיד אותו פה גם באותו דרך, שהרוחב כנגד,

אז נמצא שהחלק של הקרשים בדופן הזה, נאמר,

היה כנגד האמה מן הקרש הפינתי,

והחצי מכסה את החלל, את המרווח.

רגע, רגע, העובי, העובי זה המערבי. נכון. זה היה חצי בולט וחצי בולט בכל פינה. לא, חצי בולט, כן, כן, כן.

אבל מה זה בולט? בולט להשתים את המרווח הזה.

רגע, אבל הבדלתי... מאחר שהאמה מן הרוחב החצי היה כנגד העובי, העובי,

אז כמה נשאר חצי מפה לכאן, ועוד חצי מהקרש הפינתי לפה?

וחצי מפה זה אמה וחצי. בדיוק.

רגע, אבל הבדלתי היה כמה קרש. גם, אותו דבר, אותו קרש, נו.

שהרוחב הוא האמה וחצי,

העובי אמה, האורך עשר אמות.

היה שארית של חצי אמה,

והעובי זה אמה, אז היה מכסה חצי. רגע, אז פה זה חצי אמה, יוצא. יפה.

והשני גם כן כנע, הקרש הפינתי שבצד השני גם אותו דבר.

נמצא שיש לך פה סגירה גמורה.

הוא פה אמה וחצי.

נכון.

כאשר יש פה קרש פינתי שהוא ברוחבו אמה וחצי.

האמה בתוך האמה וחצי שבקרש, זה כנגד הדופן.

למה הפוך?

תל אביב הפכו מכל הקרשים. למה הפוך?

אתה מעמיד פה אמה וחצי, אמה וחצי, אמה וחצי, אמה וחצי, ובסוף אמה.

לא, זה גם אמה וחצי.

אלא מה?

האמה בתוך האמה וחצי,

הוא כנגד עוביו של דופן.

העובי של הדפנות הללו,

צפון ודרום, היה אמה, אמרנו.

אז האמה מתוך האמה וחצי, זה היה כנגד עובי הדופן.

אז נשאר חצי. נשאר חצי מפה וחצי מפה.

מיכאל, קראת את זה. בסדר.

אחר כך תסביר, אם צריך להסביר.

נכון.

אמרתי, מה אמרתי?

אמרתי לו, בלט כלפי פנים, בשביל להשלים את המרווח.

החלק של הקרש הפינתי,

האמה ממנו, הוא היה כנגד הדופן.

החצי הנותר כיסה את המרווח.

במקום להעמיד אותו ככה, הם מעמידים אותו ככה, ואז הוא פגר פה. זה הכל טוב לאותו מנדע, מה רע אומר,

שלא היה הפרש

בעוביו של קרש

בין

למטה לבין למעלה.

הכל היה בעובי ימה.

אז יצא שהיה סגירה מוחלטת.

יש לנו פה שלוש דפנות,

דופן צפוני, דופן דרומי, דופן מערבי.

סגירה הרמטית ומוחלטת, בלא שום רווחים.

בסדר?

עכשיו אנחנו אבל נתקנים בבעיה לדעת רבי יהודה,

שסובר שזה כלב והולך עד כאצבע.

אז שימו להם מה זה כלב והולך עד כאצבע.

הלוא כשהוא כלב והולך עד כאצבע, פירושו,

שהעובי

היה עד כאצבע.

העובי, נכון?

עכשיו, כאשר אתה לוקח את החלק של הדופן הצפוני,

למטה זה עובי ימה,

אבל הקרש למעלה,

הוא מתקצר והולך.

כלפי מעלה! כלפי מעלה, בוודאי כלפי מעלה. אני מדבר על כלפי מעלה.

הנה,

זה הקרש.

נאמר

שזה הקרש.

בדיוק, כן, בדיוק.

אתה רואה?

זה הקרש, ככה היה נראה הקרש. כל קרש,

לפי דעת רבי יהודה, ככה היה.

למטה עובי ימה, מתקצר, מתקצר, מתקצר.

החלק הזה היה כנגד חלל המשכן.

זה רבי חיימיה.

זה רבי חיימיה.

אבל רבי יהודה ורבי נכבא הם אותו דבר בחלק התחתון. כן.

בחלק התחתון הם אותו דבר יוצא.

יו-יו, כן.

כל הבעיה היא בחלק העליון.

ואז אם יוצא לנו מצב שהחלק העליון הוא מתקצר והולך.

כשהבאת את הקרש הפינתי,

הוא גם כן באותה צורה, נכון?

נמצא שיש בליטה מהקרש הפינתי כלפי החוץ.

בליטה? למה אתה מצא עליי? פשוט מאוד.

אם אני לוקח, גם את זה נעשה באותה צורה ככה.

כן?

יש לי פה את הקרש הפינתי של הדופן הצפוני.

אה, בליטה בא למטה. עכשיו, לא בא למטה.

בא למעלה. אני אסביר לכם.

הנה, אתם רואים כאן.

אני מעמיד עכשיו את הקרשים כך.

מתגלה שכל החלק הזה

הוא בולט, הוא לא שווה לקרש.

כי מה נפגש

עם העובי?

הרוחב. הרוחב של העובי. נכון.

ומה למעשה הרוחב?

יש חסר רוחב, חסר.

מה חסר? לא חסר, אלא ההפך, אדרבה. רבי יהודה מתייחס לאות.

זה הרוחב.

הרוחב של הפינתיים בולט כלפי החוצה.

משום שאם זה הדופן הצפוני,

ויש לך פה, נאמר כך,

כן?

אמנם בחלק הזה זה הלך כמו זה באלכסון, זה החלק של העובי.

אבל החלק של הרוחב זה בא ככה.

נמצא שהחלק הזה הוא היה בולט כלפי החוץ.

אני חושב שאני הייתי צריך להביא עם ככה חוברת של ציורים.

משהו או לא ברור. רגע, איך זה נראה לפי רבי יהודה כשזה מתקצר?

זה מתקצר בשתי הצדדים או רק מצד אחד?

מצד אחד.

מצד אחד.

זה לא הלך במשולש.

זה לא הלך במשולש? לא.

אמרתי לך, החלק הישר

זה היה כנגד חלל המשכם.

והצד השני של הקרש הלך באלכסון.

אה, זה היה ככה. ככה היה, בנוי.

אה, זה היה ככה. אתה רואה?

זאת אומרת, אחת בזווית היא של 90 מעלות,

ואחת בזווית של אלכסונית, לא שתי זוויות אלכסונית. בדיוק.

זה לא היה שתי זוויות אלכסוניות.

אלכסונית, החלק אחת,

כן? היה בצורה ישרה.

הכול ישר.

בדיוק.

אז מה שבפנים,

נראה לי כי אם הייתי נלך בפמן או חמישה, לא היית רואה כלום, נכון. לא הייתי רואה כלום. כל העניין זה מבחוץ. נכון.

אם הבנת מה שהתכוונתי,

אז לכן זה בסדר, כן?

בשביל זה צריך לצייר את זה, מה אני אגיד לך? רגע, רגע, הפינתי, אני רוצה שאלה. הפינתי, הפינתי, רגע, על שלישית שאלה, רגע, הפינתי.

עמדת זה עמד, עמד החצי,

איזה חלק הלך אלפסול?

החלק של האמה או... של אמה, האמה, האמה, האמה האמה?

העם האמה העובי של הקרש.

כן, החלק של האמה. נכון. זאת אומרת, כשאמרנו פה הכל עמד המחצי,

עמד הקרש,

החלק,

הצד, החלק החיצוני של קרשי המשכן, אמר הצפון, דרום, מזרח, לא מזרח, מערב, אז החלק המערבי כולם עמדו יפה, אין שום בעיה אבל שוב, לא זה לא פינתי, אין שום בעיה

למה? כי גם הם ה... ברור, אבל כאשר זה נפגשנו עם הדופן הצפוני יצא שלמעשה יש פה בליטה של רוחבו של הקרש החוצה כלומר, אז יש לכם הולכים ככה לא בגלל שהוא יש לו בליטה, כי ההוא... ממילא, ככה זה נוצר, ממילא כן אז עוד פעם, אני אנסה שוב להסביר והשם יסייענו להעביר את הדברים בצורה מושלמת

קודם את שיטת רבי נחמיה הבנתם טוב, נכון?

עכשיו אם אני הולך בשיטתו של רבי יהודה, יש לנו פה בעיה

שמשביל לדעת רבי יהודה העובי היה כך

פה היה רחב יותר,

ככה זה הלך

בדיוק

עכשיו מה היה החלק של העובי שהוא מתקצר והולך?

הוא היה כנגד

הפינתים שבחלק המערבי, בדופן המערבי

אבל איזה חלק שבקרש המערבי הפינתי היה כנגד העובי שבדופן הצפוני והזרומי?

הרוחב, הרוחב לא התקצר

כל מה שהתקצר זה העובי

היינו אחורי הקרש, מה שבולט כלפי חוץ, אז הרוחב היה טוב, אמה וחצי,

בדיוק, אז אם זה אמה וחצי והקרש התקצר והולך

נמצא שהיה פה בליטה בקרשים הפינתיים

כן וזה לא עמד בצורה סימטרית

איפה חסר?

אם העובי נגיד העובי זה נגיד צד אחד, נכון? איזה דופן אתה מדבר?

הדופן הארוכה. הדופן הצפוני או הדרומי, כן.

היא הולכת ככה, נכון?

ככה זה מתקצר כלפי מערבי. פה, החלק החיצוני של הקרש.

חיצוני, לא מה שהולך לבטמון.

בדיוק.

לא, אפילו, לא. מאה אחוז.

אם זה מגיע לשם, עכשיו פה זה מתקצר,

הולך לשם.

אז המערבי, הפינתי הוא בולט כלפי החוצה.

הדופן הפינתי שבמערב, לא הדופן, הקרשים הפינתיים שבמערב,

מאחר והרוחב הוא כנגד העובי,

הרוחב של הקרש המערבי הוא כנגד העובי של הצפוני והדרומי.

וברוחב לא היה שום קיצור.

זה נשאר המווח היציעי. מי פה היה בולט? למטה. לא למטה, למעלה.

כי מלמטה זעמה בדיוק כמו ה...

אבל הלמעלה.

ככל שהדופן הדרומי

התקצר והולך,

כך ראית יותר ויותר את החלק,

את הרוחב של הקרש הפינתי בולט כלפי החוץ.

הבנתי על מה.

אבל השאלה אם המאזינים,

שישמעו את השיעור, יבינו.

אני אולי מחר צריך להבין איזה שהם ציורים בשביל שיבינו על מה אני מדבר.

מה שבולט זה בעצם אם אני מסתכל מבחוץ על הדופן הדרומי, אז אני רואה בסוף את הדופן המזרחי. מבחוץ.

כן.

לא את המזרחי, אתה מערבי, אתה מקווה.

כן.

בדיוק.

בדיוק.

אתם בכוחכם תשתדלו לצייר, ואולי אני אוכל לסמוך על זה

בשביל להסביר את הדברים.

נחזור שוב.

בישלמה למען דאמר

כשם שמלמטן עוביין אמה,

כך מלמעלה עוביין אמה.

כלומר,

יהיה מובן הדבר לדעת רבי נחמיה שסובר

שלא היה הפרש בעוביו של קרש,

אלא בין מלמטה ובין למעלה היה עוביו שווה.

כלומר, אמה אחת,

היינו דכתיב,

ולירכתיה משכן ימה תעשה שישה קרשים,

ושני קרשים תעשה לי מקוצעות.

דעת פוטיה דהנה,

שאז מגיע הרוחב של הקרש הפינתי שבמערב,

ממלא לילה סומכה דהנה,

והוא מכסה את עובי הקרש שבצפון ובדרום.

אלא למען דאמר,

מלמטן עוביין אמה,

מלמעלן כלין ואולכין עד כאצבע,

היי עיל והי נפיק.

אז לכאורה אחד יוצא ואחד נכנס.

הקרש שבפינה צפונית-מערבית,

שהוא שייך עדיין לכותל הצד הצפוני,

הרי הוא נכנס פנימה כי הוא כלב והולך עד כאצבע.

ואילו הקרש הפינתי שבמערב

הוא למעשה בולט כלפי החוץ,

יוצא.

אם כן, הקרשים לא עומדים בשווה זה לזה.

מתרץ את הגמרא,

דשאב אליהו קיטורין.

כלומר, לדעת רבי יהודה,

לקח משה רבנו את הקרשים הפינתיים,

ושייב אותם

כדי שהם לא יהיו בולטים,

הרוחב שלהם לא יהיה בולט כלפי החוץ,

אלא יהיו שווים בדיוק

להשלים וכמחינג נגד העובי של הכתלים של הדפנות צפון ודרום.

זה מה שאומר. זה מה שהוא עשה.

נכון. הקרשים עכשיו אלה שבמזרח ובמערב. לא במזרח.

במערב. במערב, כן.

הם גם הרי בעובי שלהם, הם הולכים להתקצרים, נכון? מבחוץ.

מה זה מבחוץ?

החלק של העובי... מתייצרים משני עזרים. לא, אמרתי כבר קודם.

רק החלק החיצוני התקצר.

כבר אמרו קודם,

שהיה צד אחד של העובי או של הקרש,

היה צד אחד ישר,

זווית ישרה, ואחר כך

זווית חדה.

כאילו לקחו כאלה שאז חתכו אותו ברחוב.

מה זה חתכו אותו? כן.

אבל חתכו אותו...

לא יודע איזה ציור זה. אמרתי בליטאי, אני אמרתי פה בליטאי.

אף אחד לא יבין את מה שאתה אומר.

אתה צריך ציור, אתה לא... יש לך בלטת בעצמך, מה אתה בלטת?

אתה צריך ללמוד ציור אתה צריך לומר בשביל זה.

זה ציור לברלטת.

זה ציור, ציור, ציור תלת-מימדי.

תגיד, קשה לראות את זה ככה.

אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי, אי. אה, אולי יש פה ציורים וזה יעזור לנו? אולי?

אה, נו, אז זה בסדר. אז מה אתה מסתבך לי? יש לך את הכל לידך?

נכון, רבי נחמי, סליחה לרב יהודה ולשני רבי נחמיה, רבי נחמיה, נחמיה,

מה כל כך קשה?

הנה הציורים,

לא צריך, לא צריך, הציור של המשחקה, תראה לי, בואי בואי הנה,

זה עוד החלק,

אני מדבר עכשיו, תראה,

אתם רואים את ההבדלים, זה לפי דעת

רבי נחמיה, וזה לפי דעת רבי יהודה.

תראה לכולם, תשים לב, זה רבי נחמיה,

זה רבי יהודה, תראה להם.

זה למטה, זה למטה שלא, זה לא למטה, זה למטה שלא, זה לא למטה, זה למטה.

בואו נביא איזה שהוא...

טוב

עכשיו, מה שההסבר של הסוגיה שלנו,

יש פה ציור שיכול לעזור לכם.

טוב, טוב, רונן,

בוא תראה, תראה להם את זה.

לדעת רבי יהודה,

השאלה של הגמרא, זה,

הציור הזה,

זה ממחיש את קושיית הגמרא,

ולפי התירוץ,

פירושו של דבר שהם שאיפו,

בואו ריזרו את החלק הבולט.

זה רבי יהודה.

הכול זה לדעת רבי יהודה פה.

מה שאני מראה אותך עכשיו.

טוב.

תקשיבו.

אני אשתדל מחר, בעזרת השם,

להביא את הציורים.

איפה הוא?

איפה אתה רואה אותו?

אה,

באורך מחיי המתים.

האב צריך להביא לגו