מסכת שבת דף פו,ב | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פולטת שכבת זרע,

שלדעת רבי אלעזר בן עזריה,

אם היא פלטה ביום השלישי היא טהורה,

ואם היא פלטה קודם לכן, ביום ראשון או שני,

היא טמאה.

לעומת זאת, לדעת רבי ישמעאל,

פולטת ביום הרביעי טהורה,

אבל אם פלטה קודם לכן, טמאה.

לדעת רבי עקיבא, הכל תלוי בעונות.

היינו צריך שיהיה

בין הזמן ששימשה בו לבין זמן הפליטה

חמש עונות שלמות, שעונה זה או יום או לילה.

אם נתרגם את זה לשעות,

נאמר שכל עונה זה 12 שעות, אגב שזה לא מדויק כי

יש עימות הקיץ, עימות החורף,

אבל באופן כללי,

בערך זה יוצא כך שחמש עונות כפול 12 שעות כל עונה,

ישנן 60 שעות.

אם כן, אם היא פלטה קודם שנסתיימו ה-60 שעות מאז ששימשה בו,

היא טמאה.

אבל אם עברו 60 שעות,

היא טהורה.

וכמובן, כל שיטתם בנויה על העניין הזה של מתי נצטוו ומתי פרשו עם ישראל במתן תורה,

האם ברביעי בשבת או בחמישי בשבת,

וכשזה ברביעי, האם זה כבר מייד בשעות הבוקר או יכול להיות שפרשו גם

סמוך יותר לשקיעה.

אלה הן השיטות שכבר הזכרנו אותן אתמול.

ונשאלה שאלה לקראת סוף השיעור, נשאלה שאלה כאן בגמרא,

ועטבולי יום נינו.

פירושו, איך ייתכן

את כל הבסיס של הדברים הללו שהזכרנו בגלל שהיה פשוט שדעת כולם

שאישה במתן תורה טבלה בליל שבת.

והשאלה היא איך ייתכן שטבלה בליל שבת. הלוא ידוע שכל זמן שלא היה ערב שמש, היינו, לא הייתה שקיעה אחר הטבילה,

עדיין יש מקצת טומאה, שהרי למשל לגבי אכילת תרומה וקודשים

לא תאכל אישה שטבלה לאכול מייד אחר טבילתה תרומה וקודשים.

אלא צריכים להמתין לשקיעה.

והוא עדין כהן, כהן שאוכל תרומה

או יהודי שאוכל בשר קודשים, אותו בשר קודשים שמותר לו, קודשים קלים למשל,

אז אם הוא טמא וטבל הוא לא יכול לאכול,

הוא צריך להמתין עד השקיעה ולפעמים אפילו עד הבאת

קורבן למחרתו תלוי אם הוא מאותם אלה

שצריכים להביא קורבן כגון למשל זב, מצורע.

כן.

על כל פנים,

מאחר וזה הדין שטבול יום עדיין לא ניתן לגמרי כי צריך להמתין עד השקיעה,

איך ייתכן שטבלו בליל שבת וקיבלו את התורה מיד בשבת בבוקר?

הלו עדיין היו טבולי יום,

זו ההגדרה של טבול יום,

שעדיין לא הייתה שקיעה אחר הטבילה,

על כורחנו שהם טבלו ביום שישי.

אם הם נטבלו ביום שישי אז כל החשבון וכל הבסיס נפל אותו בסיס שמכוחו כל אחד ביסס את שיטתו הוא.

אז ענו בגמרי תשובה, ניתנה תורה לטבול יום.

ניתנה תורה לטבול יום.

אתה בונה בשאלה הפשוט לך של טבול יום?

טבולי יום לא יכלו לקבל תורה? לא.

ניתנה תורה לטבול יום.

ועכשיו באה הגמרא לחקור ולבדוק מה פשוט ניתנה תורה לטבול יום.

יתיב מרמר וכאמר לה לה שמעת.

מרמר ישב

ואמר

את שמועתם של אבייב ורב חנינא שניתנה תורה לטבול יום.

מיד כשרבינה שמע את הדברים שואל אותו את מרמר, אמר לרבינה למרמר,

ניתנה כאמרת?

או ראויה, כאמרת?

כלומר, האם כוונתך שאכן ניתנה תורה לטבול יום?

משום שבאמת הייתה מציאות כזו שטבלו בליל שבת,

כלומר, כשכבר היה חושך,

ואם כן נמצא שקיבלו תורה כשהם טבול יום,

כי הרי קבלת התורה הייתה בשבת בבוקר.

בדיוק, זה ליל שבת.

או ראויה, כאמרת, או שכוונתך,

גם אם היה יכול להיות מצב כזה שהיו צריכים לטבול בליל שבת,

עדיין לא היה בזה בעיה בשביל לקבל את התורה. ראויה הייתה התורה גם להינתן לטבולי יום.

אבל למעשה לא הייתה מציאות כזו,

אלא באמת טבלו מבעוד יום, ביום שישי,

ולא הייתה מציאות שפלטו לאחר מכן.

אמרנו שהייתה שאלה בגמרא,

הם טבולי יום אם הם טבלו בליל שבת.

אז ענו תשובה, ניתנה תורה לטבולי יום.

ועל זה שאל אותו רבינה את מרמר,

כששמע את הדברים, דברי מרמר,

שואל אותו את מרמר, רגע, מה כוונתך?

האם הכוונה שאכן כך היה,

שהיה מציאות כזו במתן תורה,

שנשים טבלו בליל שבת,

וממילא רוצה שאכן ניתנה תורה לטבולי יום,

או כוונתך שהיא הייתה ראויה להינטלת בלילה, פירושו.

באמת הם טבלו שם,

עם ישראל במדבר, אותם אלה שזכו לקבל את התורה הקדושה,

אז הם טבלו ביום שישי עצמו.

בדיוק.

ולא הייתה מציאות של פליטה לאחר מכן.

זו הייתה המציאות אז, באותו זמן.

רק מה, כוונתך,

שגם אם היה מצב שהיו פולטות אחר כך,

והיו צריכים לטבול כבר בליל שבת, נמצא שהם טבולי יום,

גם אז לא הייתה מניעה בזה.

מה היה, מה הפריע לזה, להגיד,

שאלה טובה, מה אכפת לו מה היה בעבר? אין בזה בעיה בזמן. כן, כן.

אין בזה בעיה.

ואכן, שואלים את השאלה הזו כאן,

מהי נפקא מינא? מהי דהווה הווה? מה זה משנה?

מה שהיה היה?

וכי יש בזה נפקותא להלכה, כלומר, וכי זה משנה להלכה?

מה זה אכפת לי לברר מה היה אז

כשהיה לנו נפקא מינא?

מביאים כאן, מפרשים כאן

את השאלה הזו,

שאחד מהמחברים,

אחד מן הספרים שנקרא לשון הזהב,

שואל את השאלה הזו.

האחרונים, הראשונה.

האחרונים, כמובן.

והוא שואל,

לא מבין, מה רבינה שואל?

תגיד לי, מהי המציאות?

כך או כך?

מה זה משנה?

בתכלס היא הייתה יכולה להינטלת וליום,

אז מה זה משנה?

טוב, ופה יש כאן פלפול די ארוך,

שבשיעור הזה אני לא אוכל למסור את זה, זה ייקח לנו את כל השיעור.

אבל השאלה הזו כבר מובאת,

ומוצאים איזה שהוא נפקא מינה בעניין.

על כל פנים,

מתרץ לו מרמר לרב הינה, מרלה ראויה כאמנה.

אני התכוונתי שראויה הייתה התורה להינטל לטבול יום,

אבל באמת, בפועל,

לא ניתנה לטבול היום.

הם טבלו בעוד יום, היינו ביום שישי,

ולא פלטו.

באמת, לא היו צריכים לטבול לאחר שכבר היה לילה.

לא היה מצב שאחת מנשות בני ישראל באותו זמן פלטו שכבר דרע לאחר שטבלו.

אתה מבין?

כי אם הן היו פולטות,

אם הן היו פולטות,

אז אכן היו טמאות.

ואז היו צריכים לטבול בלילה.

ובכל זאת לא הייתה מניעה.

אם אכן ככה היה קורה,

שהיה מצב של פליטה.

הוא אומר שלא היה.

לא היה. איך הוא יודע?

איך הוא יודע?

זו שאלה באמת,

זוהי שאלה שאני לא יודע לענות עליה.

איך הוא יודע?

הוא אומר שהוא כבר רק על סיבות בעצם.

זאת אומרת שהם היו חייבים לקבל את הטובה. הם היו שמה, אז סביר להניח שלא היה כזה דבר.

מאיפה הוא לוקח את זה? אתה שואל.

מאיפה הוא לוקח?

אז יש פה גם כן אחד מן האחרונים

שהוא

מביא איך רמר ידע ומהיכן הוא הוכיח שזה היה ראויה ולא הייתה מציאות של פלטו.

אבל זה כבר פלפול.

אם היה לנו שיעור זמן יותר ארוך,

אם תרצה,

אחרי השיעור נשב על זה ונענה על זה.

בינתיים זה מה שאנחנו מקבלים כאן.

שאומר לו מרמל רבינה ראויה כאמנה.

שואלת הגמרא וליתבלו בין נשים ש,

ולקבלו תורה בין נשים ש.

רבי עקיבא הלא אמר שהפליטה מטמאת עד חמש עונות.

כלומר, אם עדיין לא עברו חמש עונות מלאות מזמן ששימשה בו,

עד הפליטה,

אכן טמאה.

רבי עקיבא חייב להיות שלא טבלו לפני השבת, אלא טבלו בליל שבת. הם טבלו, זה ברור. הם טבלו.

הם טבלו בליל שבת, פשוט.

בליל שבת שאנחנו אומרים בליל שבת זה לפני כניסת השבת? לא, לא, לא, לא, לא.

ודאי אחרי, בלילה, בלילה אני מדבר.

בלילה, כשזה כבר חושך, חשכה.

יפה.

שואלת הגמרא,

וליטבלו בין נשימשה, שיטבלו בליל שבת,

וליקבלו תורה בין נשימשה, שיקבלו את התורה גם כן באותו זמן.

למה הקדוש ברוך הוא היה צריך להמתין עד הבוקר?

אלא מה?

אולי נוכל ללמוד מכאן שהתורה הקפידה שיהיו לכם.

כל הפחות שש עונות

שש עונות

מאז

ששימשה בו, מאז מצוות הפרישה

מדברים, אני מדבר, הכל הכושל על רבי עקיבא. אז זה רביעי, חמישי, שישי, ושבת בוקר. טטבוננטו, יש לנו את הרביעי. בוקר היום. לא, רביעי זה רק היום, כיוון שאנחנו הבאנו כבר אתמול

שהוא הפריש אותם ביום רביעי בבוקר בהשכמה.

אז יש לנו את רביעי,

ליל חמישי,

ליל שישי,

שישי,

כן?

וליל שבת.

נכון?

נו, אז אם כן,

מה אתה בא ואומר לי?

מה אתה בא ואומר לי? שחמישה עונות זה מספיק,

והראייה שהם

טבלו בליל שבת.

זאת אומרת, חיכו, ואז הוא חיכה עד הבוקר,

אז למה חיכה עד הבוקר,

אם,

אלא מה, צריך לומר אולי, הוא חיכה עד הבוקר כדי שיטבלו בבוקר.

ואז אם הם יטבלו בבוקר, נמצא שצריך שיהיה

שש עונות שלמות.

מובן?

אם כן, איך אתה יודע שמספיק חמש עונות?

אמר רבי יצחק,

לא מראש בסתר דיברתי.

לא ייתכן שיקבלו תורה בלילה.

הטבילה אכן הייתה,

הטבילה הייתה, אכן, בליל שבת. אתה שואל אותי,

אז למה... תאמינו על זה, תאמינו על זה,

אמרנו, אמרנו, שלא תבלו בבוקר, שלא יהיה מצב שאלו ילכו לתבור את ואלו יבואו לקבל תורה.

זה כבר אתה, כבר הקדמתי לך את הדברים שהגמרא לקמאן אומרת.

אבל בכל אופן,

כשהגמרא בתחילה שאלה שיקבלו את התורה בלילה,

למה היה צריך להמתין עד הבוקר?

מזה אולי תוכל להשיג כשצריך שיש עונות?

אמרת גמרא, לא.

לא.

הטבילה הייתה,

כן, אפשר אפילו מייד בליל שבת, בתחילת הלילה.

בתחילת הלילה.

למה היו צריכים לקבל את התורה רק בבוקר ולא בלילה?

משום שלא מראש בסתר דיברתי.

זה פסוק משעיה בפרק מ-ח,

שמדבר על מתן תורה.

כוונת הפסוק, מאז שהתחלתי להתגלות לעם ישראל לתת את התורה,

לא דיברתי מהם בסתר, בחושך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא רצה לתת את התורה בסתר,

בלילה.

לא.

אלא,

לא, אין קול.

פרסיה.

לא רצה לשנות טבעו של עולם בשביל זה.

זה על פי הטעם הנגלה לנו,

זה מה שכתוב כאן בתלמוד.

שזה העניין, הוא רצה שזה יהיה אור של יום,

כאשר כבר כולם עומדים, מוכנים ומזומנים

לקבל את התורה,

וגם שאר האומות ישמעו את הקולות ברקים מרעמים.

אבל אם זה היה בלילה, אז היה עוד יותר,

מבחינת העולם.

אבל אל תשכח שיש כאלה,

אבל אל תשכח שיש כאלה שישנים אז.

קולות וברקים, מי יכול לישון?

שוב,

כאשר יש מצב של אנשים שישנים אז זה לא בהכרח שכולם יהיו מוכנים ומזומנים לזה. כאשר זה מצב

של יום,

לא כמו אנחנו שקמים בשעה שבע, שמונה, תשע,

כבר מעלות השחר גם אז היו, גם הגויים היו קמים כבר אז,

מוקדם, בשעות מוקדמות.

ממילא אז כשזה במצב כזה שזה על תחילת היום,

כשכבר כולם נמצאים במצב כזה,

זה עדיף מאשר בלילה שזה זמן שאנשים לא, עדיין, לא כל כך מוכנים ומזומנים.

הם עייפים,

מעוניינים יותר לישון.

מובן?

אפילו כאן,

במתן תורה, כידוע, למה עושים את התיקון בליל שבועות?

כדי לתקן את מה שעם ישראל היו ישנים אז,

ולא הזדרזו לקום בשביל לקבל את התורה.

עד כדי כך. לא הזדרזו למצוות. אתה רואה שזו מציאות שקיימת,

שאלת הגמרא, וליטבלו בצפרא דשבתא,

וליקבלו תורה בצפרא דשבתא?

למה? בסדר, הבנו למה צריכים לקבל את התורה בבוקר ולא בלילה.

כי לא מראש הבסטל דיברתי,

אבל למה היו צריכים לטבול בליל שבת?

שיטבלו בבוקר.

הלו, רבי, הלו, רבי עקיבא,

שסובר שזה חמש עונות,

אז כדי למצוא חמש עונות,

זה בגלל שהוא אחז שהטבילה הייתה בליל שבת.

ואז, אם זה בליל שבת, אז חייבים לומר שהם פרשו מתי? ביום רביעי בבוקר.

לפי החשבון, נכון?

ואז יש לך חמש, רביעי,

ליל חמישי חמישי, ליל שישי שישי.

ואז, ליל שבת, שטבלו, זה כבר,

גם אם תפלוטי, תהיה תורה.

למה אתה צריך להגיד לי זה?

תגיד שתטבול מתי?

בשבת בבוקר, כן? קודם מתן תורה.

ואז לא חייבים לפרוש ביום רביעי בבוקר,

אלא גם עד סמוך לשקיעה.

לא, חמש עונות, לא.

אין לך.

היא צריכה לפרוש,

אין לך חמש. אין שבת?

עוד פעם.

בשבת?

אין שבת, עוד פעם. כי אם אתה תגיד שהם טובלים בבוקר.

אז אני אומר, בשביל למצוא חמש עונות,

אם הם היו טובלים בשבת בבוקר,

אז רק אם תאמר שהם פרשו בתחילת ליל חמישי,

אז אני יכול למצוא חמש עונות.

ליל חמישי.

אז ליל חמישי חמישי, ליל שישי שישי, ליל שבת,

זהו, זה חמש עונות, בשבת בבוקר.

אמר רבי יצחק, שלא יהיו, הללו הולכים לקבל תורה והללו הולכים לטבילה.

זה יפה, אבל מבחינת השאלה עצמה נראה לי, מה זה בעצם, נראה לי שאין פה בעצם שאלה, למה?

לא, אנחנו אמרנו לפני כן תורה, בגמרה שבבוקר הוא אמר להם לפרוש.

נכון. אז או שביום חמישי בבוקר הם יפרשו או ביום רביעי בבוקר.

אבל לא, אין מצב פה בכלל לשאול את השאלה על שבית. לא, אבל השאלה היא אחרת.

השאלה,

למה בשביל להסביר את שיטת רבי עקיבא היית צריך לומר שהוא סובר כמו אותו מדע אמר,

שבהשכמה עלה, בהשכמה ירד.

הלוא בשביל לסדר את דברי רבי עקיבא,

כן, היית צריך... כבר אמרנו שבהשכמה ירד, ובהשכמה הסכמנו את זה. זה הכול בשביל להבין את דעת רבי עקיבא.

רבי עקיבא, לכשול עצמו, לא אמר כלום.

הוא אמר חמש עונות.

איך אנחנו מתרצים את הדברים? איך מסתדרים את הדברים?

כל מה שאנחנו צריכים להגיע, בגלל שהיה פשוט לנו,

שטבלו בליל שבת.

אז אם טבלו בליל שבת, איפה יש חמש עונות?

עד כה חיינו בהשכמה עליו, אז שמה ירד,

ממילא ידרישו אותם כבר בהשכמה.

אבל אם אני,

הבסיס שמכוחו אנחנו הגענו לזה,

זה שהם טבלו בליל שבת,

אם אותו אנחנו נפיל ונגיד שהם טבלו בשבת בבוקר,

אז ממילא לא חייבים להגיד שבאשכם מעלה באשכם ירד?

זאת אומרת, לא חייבים לומר שהם יופרשו אותו מיום רביעי בבוקר.

הם אוהבים להגיד את זה, כי ככה היה באמת. מי אמר? לפי רבי עקיבא אני מדבר. בסדר, לא משנה, אבל הוכחנו מפורשות שבבוקר זה היה.

לא הוכחנו מפורשות. עוד פעם, מפורש לא היה.

זה הכל מכוח היקש. כבר שאלת אותנו אתמול,

מה רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל יגידו עם מה היקש,

ועל זה ענינו

שהם לא מוכרחים לצבור את ההיקש,

כי אין אדמדן היקש מעצמו אלא אם כן קבלם מרבו.

עכשיו, אתה מכוח הקושייה שלך ברבי עקיבא,

אתה הכל הכלכת לבוא ולומר שהוא סובר את ההיקש.

אבל אם תאמר שהבסיס שמכוחו אתה בא ללמוד שהיה פה היקש זה בגלל שהם טברו בליל שבת,

כן? אבל אם הבסיס הזה ייפול והם טברו בשבת בבוקר,

אז אתה לא חייב לומר שהוא סובר את ההיקש?

אז ייתכן בהחלט שבליל חמישי אכן הוא הפריש אותם.

אז על זה הענה הגמרא, פשוט הוא שלא טבלו בשבת בבוקר כי לא ייתכן מצב שהללו הולכים לטבילה והללו הולכים לקבל תירה.

לא ייתכן מצב שהללו הולכים למקווה והללו כבר סיימו את התפילה.

הבנת?

שלא יהיו הללו הולכים למקווה והללו כבר סיימו את התפילה.

צריך להיות שכל עם ישראל ביחד כבר...

טוב,

נראה את רשי.

נראה את רשי, נראה את רבשי.

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי רשי.

רשי בדיבור המתחיל

ראויה כאמינה.

מצאתם?

ראויה כאמינה. ראויה להינתן לטבולי יום.

וכסבריה נתנאי.

כלומר, התנאים הללו סוברים.

לא הקפידה התורה על טבולי יום.

התורה לא הקפידה

לומר שיהיה אסור שטבולי יום יקבל תורה.

מדוע לא אכפת לי שהם טבולי יום?

זה לא כתיב ועורף שמש, אלא לא עניין קודשים.

כל מה שמצאנו שצריך להמתין עד השקיעה.

זה רק כשרוצים לאכול תרומה או בשר קודשים

אבל לא לגבי מתן תורה. הילקח כל שלושה ימים האמורים לעניין פרישה הוזקקו להיות קודם טבילה.

לכן

מה שהזכרנו את העניין הזה ששלושה ימים פרשו

זה בשביל שיהיה קודם טבילה

מתב כזה שלא יפלטו אחר הטבילה

זה

בגלל שאם היו פולטות ביום השלישי עצמו זה היה מהווה בעיה לשיטת רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

ומיהו לא ניתנה לטבולי יום אבל האמת היא שהתורה לא ניתנה לכאלה שהיו טבולי יום כלומר לא טבלו באמת בלילה בליל שבת לפי שטבלו מבעוד יום

ותבוא ותגידי אבל מה יהיה אם הם יפלטו

ולא טבלו

ולא פלטו

לא היה מצב של פליטה

ואם היו פולטות יחזרו ויתבלו משתחשח

וגם אם היה קורה שהיו פולטות

כן בסדר אז בליל שבת יתבלו שוב

אבל האמת לא הוצרכו לכך לא היו צריכים שם להגיע לזה כי באמת לא היה מצב

שאחד מהאנשים

פלטו

ובכוח הזה צריך צבילה

ממשיכה הגמרא, ממשיך רש״י וליטבלו בי שמשה ולקבלו תורה בשמשה

מה זה בי שמשה? אומר רש״י

לילי שבת קר יבי שמשה בכל דוכתא

כשמוזכר בתלמוד בשמשה

או בי שמשה זה הכוונה ליל שבת

מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים

למה דווקא בין השמשות של ליל שבת

מוזכר בתלמוד בתור בשמשה

ולא בין השמשות של שער ימים

של ראשון, שני, שלישי וכדומה

אומר מפני שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים

משום שיש פה כבר דינים

שאסור לעשות מלאכות מדאורייתא

וגם חלק מהדברים שמדרבנן אסור

והוא צריך להזכירו בכמה מקומות

לכן מאחר שבין השמשות שלו יש לו חילוקי דינים כלפי שער ימים

לכן נזכר שמו בשם בשמשה

והכה פריך וכוונת קושיית הגמרא היא כך

לרבי עקיבא דאמר הקפידה תורה על מיני עונות

ולא הקפידה אלא על חמש

למה לא קיבלו בלילה?

הרי מיד כשהטבלו בלילה

הרי אם אתה סובר מיום רביעי בבוקר

אז יש לנו חמש עונות עד ליל שבת

יטבלו מיד בכניסת ליל שבת

ואחר כך יקבלו תורה

מדהימתין עד הבוקר איכל מימר שהקפידה על פליטת הלילה

ואיכה שש עונות

מזה שהקדוש ברוך הוא לא נתן אלא בבוקר

אז אולי באמת

רוצים לומר כך

שאומנם הם טמלו בלילה

אבל אם היה מצב שבכל זאת אחד מהאנשים פלטו לאחר

לאחר

כן בלילה

אז יוכלו לטבול

יוכלו לטבול בבוקר למחרתו

נמצא שיש פה שיש עונות

כלומר שגם בעונה השישית היא עדיין טמאה

מובן

אתם מבינים

כי אם הייתה תורה נטלת בלילה

אז באמת אתה יכול לבוא ולהוכיח

שחמש עונות זה מספיק

והראיה שלא היה חשש

נכון מאוד אבל באים רק כאן לומר על עצם העיקרון של למה הקדוש ברוך הוא נתן תורה הלא אמרנו לא היו צריכים

אבל אם היו צריכים אז היה אפשרי נכון? יופי.

זה לגבי עין לי של טבוליו אבל טבילה בכל מצב צריכים

רק לא צריך להתאים עד השקיעה

זה הבנו

עכשיו השאלה היא למה באמת הקדוש ברוך הוא היה צריך להתאים עד הבוקר?

למה?

אם באמת חמש עונות זה מספיק אז יתבלו בליל שבת

וגם אם יפילטו אחר כך אם יהיו תורות

הוא ממילא יכל לתת תורה בלילה למה נתן בבוקר?

אלא מזה אולי נוכל ללמוד

שחששו למצב שהיא תהיה פליטה אחר הטבילה בליל שבת

וממילא אותם אלה שיפלטו יצטרכו לטבול בשבת בבוקר.

מובן?

עונה הגמרא אז יוצאים כאילו זה יהיה שש עונות.

עונה הגמרא לא בסתר דיברתי לא בגלל מה שהקדוש ברוך הוא נמצא עד הבוקר זה לא בגלל החשש של הפליטה שתפלוט אחר כך אם היא תטבול בליל שבת לא

אלא החשש הוא בגלל שלא אומר לעניין הוא לא מראש בסתר

דיברתי פירוש מתן תורה ראוי שיינתן ביום ביום

ולא בחושך ולא בסתר במקום ארץ חושך

ולילה חושך הוא

אולי כזה נכון שלא תמיד

כן אבל למה היה צריך להמתין?

אתה לא שומע אבל למה היה צריך להמתין

עד הבוקר?

אנחנו עכשיו באים לנתח

את העניין

כן

האם זה אם אתה רואה שהוא צריך להמתין עד הבוקר למה באמת צריך להמתין עד הבוקר?

אז בקושי חשבנו אין סברה אחרת רק בגלל המצב הזה שאולי תפלוט בלילה

ואז יש פה שש עונות לא חמש עונות

אומר הגמרא לא הטעם למה היא המתינה עד הבוקר זה לא בגלל הפליטה

אלא בגלל שלא מראש בסתר דיברתי

מובן?

שאלה הגמרא ליטבלו בשבתא דצבא

אז למה היו צריכים לסבול בליל שבת?

שיטבלו בשבת בבוקר

ולמה הוא צריך

להפרישם בהשכמת יום רביעי?

למה היה צריך אם כן?

אם הם היו יכולים לשבול בשבת בבוקר,

כן? אז נמצא אם כן שלא היה צריך להפריש אותם כבר ביום רביעי בבוקר.

יפרשו עם חשיכה ברביעי

ויטבלו בשבת שחרית. כלומר, גם אם היו פורשים

עם חשיכה, היינו, הוא סמוך לצאת יום הרביעי

ויטבלו בשבת שחרית, עדיין זה בסדר.

אבל יש, אמרנו, יש פה חמש עונות.

יש מחלוקת.

אני מדבר לשיטת רבי עקיבא.

הוא אמר יומיים.

זה משה או... עוד מעט אנחנו נראה. עוד מעט אנחנו נראה. עוד מעט נראה אם כולם מסכימים עם זה.

דקה.

כי זה משנה את התמונה. אני שומע.

ואם פלטו לאחר טבילת הורים

ומילא, אם אתה אומר שהיו טומנים בשבת בבוקר,

לא היה צריך להפריש אותם יום רביעי בבוקר.

יכל להפריש שם ביום רביעי סמוך לחשיכה.

ואם כן, אם פלטו לאחר טבילת הורים, גם אם הם יפלטו אחר כך,

כן, הם יהיו טהורים.

מה פירוש? טבילה בבוקר הכוונה, בבוקר של שבת.

ועברו חמש עונות שלמות.

ואם פלטו לילי שבת ונטמאו,

וגם אם היה מצב שפלטו בליל שבת,

ובליל שבת זה עדיין בתוך החמש עונות,

והם היו טמאות,

לא אכפת להם. זה לא יפריע לנו. למה?

כי בין כך יטבלו בשחרית, וטובלים בשחרית.

דע בעל קרי טובל ביומו.

הלא אדם שהוא בעל קרי,

לא צריך להמתין עד

היום הבא,

אלא יכול באותו יום שהוא ראה לטבול.

ואתה אמרת, ניתנה תורה לטבול יום, לטבולי יום.

הרי אתה אמרת, ששייך שהתורה תינתן לטבולי יום.

אז מה אכפת לך לבוא ולומר שהם טבלו בשבת בבוקר,

ולא תצטרך לבוא ולומר שלשיטת רבי עקיבא הם פרשו ביום ד' בבוקר?

של מה?

למה אתה צריך להגיד את זה?

על זה ענתה הגמרא מה שענתה,

שלא ייתכן מצב שהללו הולכים לקבל תורה והללו הולכים לטבילה.

ממילא על כורחנו שהם טבלו מתי? בליל

שבת.

ואם בליל שבת,

על כורחנו שאם הן היו פולטות אחר כך,

היה להם בעיה.

כי ללכת אתמול בשבת בבוקר אמרנו לא שייך שילכו.

ואם בכל זאת לא חששו למצב של הפליטה אחר שטבלו,

על כורחנו בגלל שהפליטה אז כבר לא מטמאה אותה.

למה?

למה? היי לכאורה עברו רק חמש עונות,

מיום רביעי בבוקר עד ליל שבת זה רק חמש עונות.

נכון?

לא צריך יותר.

אם הפליטה הייתה לאחר שעברו חמש עונות, הייתה הוראה?

רק אם הפליטה הייתה בתוך חמש עונות.

כמובן,

אם כן, כשאנחנו מסכמים את הדברים,

יוצא שהסוגיה הזו באה ואומרת כך.

הטבילה הייתה בליל שבת ולא בשבת בבוקר,

משום שלא יהיו הללו הולכים לטבילה והללו הולכים לקבל תורה.

מתן תורה היה בשבת בבוקר בגלל העניין שלא מראש בסתר דיברתי.

אלה דברים שמכובלים על שלושת התנאים הללו,

גם רבי אלעזר ועזריה וגם רבי ישמעאל וגם רבי עקיבא.

כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה לצוות את עם ישראל ולומר,

היו נכונים לשלושת ימים אל תגישו אל אישה,

מתי היה העניין הזה של ציווי?

השם של היו נכונים. כלומר, מתי הם פרשו?

בזה חלוקים ג' דעות אלה.

רבי נעזה בן עזריה סבר שהפרישה הייתה ביום חמישי,

קודם חשיכה.

נמצא אם כן,

שאם אתה מודד

מבחינת העונות מיום ששימשה בו שזה יום חמישי,

קודם חשיכה,

עד ליל שבת,

נמצא שיש פה רק שני עונות שלמות.

אין פה יותר.

ובכל זאת, טהורה.

כלומר, אם היא תטבול בליל שבת, גם אם היא תפלוט אחר הטבילה, היא תהיה טהורה.

חייבים לומר כך.

כי אם לא כן,

לא קיימו את המצוות של היו נכונים, שיהיו טהורים באותו זמן של מתן תורה.

אז איך אתה מוצא את החשבון?

זה החשבון,

שיש פה שלושה ימים.

כלומר, שאם היא פולטת ביום השלישי, היא טהורה,

יום חמישי זה נקרא יום אחד,

כי מקצת היום ככולו, כי הם פרשו עם חשיכה.

יום השישי זה יום השני.

שבת זה כבר יום השלישי, מפה לא זה ביום השלישי, טהורה.

לעומת זאת, לדעת רבי ישמעאל, הם פרשו ביום רביעי.

גם אם אמנם סמוך לחשיכה, אבל ביום רביעי.

נמצא אם אתה מודד כמה ימים יש מיום רביעי

עד ליל שבת.

כולל יום רביעי.

כולל יום רביעי, כי מקצת היום ככולו.

אז יש לנו רביעי, חמישי,

שישי נמצא שהפליטה שתהיה בשבת בליל שבת זה כבר יום רביעי אז אכן פולדת ביום רביעי טהורה אבל אין לך ללמוד מכאן שפולדת ביום השלישי טהורה כי אתה מוצא פה רק ביום רביעי טהורה לא קודם

עכשיו לשיטה בין לשיטת רבי אלעזריה בין לשיטת רבי ישמעאל

הכל תלוי בימים שרק שלדעת רבי אלעזריה כבר ביום השלישי טהורה ולדעת רבי ישמעאל הכל תלוי ולדעת רבי ישמעאל

זה פולזת ביום הרביעי טמאה טהורה ולא ביום השלישי.

רבי עקיבא בא לחדש חידוש אחר ואומר שלא תלוי בימים אלא תלוי בעונות.

והיא צריכה שיהיה על כל פנים חמש עונות בין זמן שהיא שימשה בו עד זמן הפליטה.

ולשיטתו הוא לומד את המצב שהיה כך.

הם פרשו ביום רביעי בבוקר,

נמצא שעד ליל שבת יש בו חמש עונות.

עונה זה או יום או לילה.

נמצא שיום הרביעי עצמו זה עונה אחת,

ליל חמישי עונה שנייה,

חמישי עצמו, יום חמישי זה עונה שלישית,

ליל שישי זה עונה רביעית,

שישי עצמו, יום השישי עצמו זה עונה חמישית,

ואז יש בו חמש עונות.

ולכן יכלו לגבול מיד בליל שבת.

תבוא ותגיד לי מה יהיה אם היא תפלוט אחר הטבילה?

גם אם היא תפלוט היא תהיה טהורה,

כי די בחמש עונות שלמות.

מובן?

כך הסתדרו הדברים,

אלה דעת התנאים הללו.

עכשיו בואו ונראה בגמרא, נחזור לגמרא,

ונראה דעה נוספת.

אמר רבי חי אבר אבא, אמר רבי יוחנן,

זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא,

אבל חכמים אומרים

שש עונות שלמות בעינה.

יש פה שיטה רביעית

שסוברת שצריך לכל הפחות

שש עונות שלמות.

ואז

צריך להבין

מתי הייתה הפרישה לשיטת חכמים,

שמכוח זה הם לומדים שיש עונות שלמות בעינה.

הם סוברים שהם פרשו ביום רביעי,

כמו שרבי יוסי אמר, ונראה את זה בהמשך,

שהפרישה הייתה. הוא לא היה ביום שלישי בלילה. דקה. הם פרשו ביום רביעי, לא, לא, לא, לא.

תמתין, תמתין.

פרשו ביום רביעי כדעת רבי יוסי.

לא כדעת חכמים שחוקים ואומרים שבחמישי עשו פרישה. לא, ביום רביעי עשו פרישה.

וביום רביעי בבוקר.

תבוא ותגיד לי, אבל עד הטבילה בליל שבת זה חמש עונות.

התשובה,

תשובה, שימו לב,

חכמים סוברים שגם אם היה קורה מצב

שהיו פולטות לאחר הטבילה,

אז אותם אלה היו צריכים ללכת אתמול ביום רביעי.

משבת בבוקר.

מובן?

לא קשה.

רגע, אז זה יכול להיות?

ש...

הם לא סוברים, חכמים לא סוברים מזה.

חכמים לא סוברים, הלוא זה הכל סברות.

חכמים אומרים, אתה בונה דברים,

מכוח זה אתה כבר מוציא דינים, הלכות.

מי אמר?

יכול להיות בהחלט שמסתבר שהם הלכו, כלל העם,

כלל העם, הלכו כבר ודאגו להיות טהורים כבר בליל שבת.

כן.

אבל אם היו יחידים מתוך כלל ישראל שקרה מצב של פליטה,

לא חששו לזה,

משום שאחר כך ילכו וידמלו.

אבל זה לא משמר בספרה כזאת דבר.

למה? למה? כי תורה לא יכולה לתת לנו פחות התורה, וזה לא משחק,

זה לא איזה משהו שהוא שנתי שעושים, כן. זה משהו שהוא חג פעמי לכל עם ישראל וכל הדורות. נכון.

זאת אומרת שכולם פה היו צריכים להיות מוכנים.

והם היו מוכנים, ואכן היו מוכנים.

מוכנים. אל תשכח ש... אם אני מוכן הוא זומן, לא אולי אני מוכן, אולי אני... אתה צריך להבין

דבר אחד,

שכששאלנו בגמרא מקודם,

והיינו צריכים לתרץ שלא ייתכן מצב שהלכו אתמול בשבת בבוקר,

שלא הללו הולכים לקבל תורה והללו הולכים לטבילה,

זה הכל אם זה נעשה בריבוי עם,

שכלל הנשים היו הולכים לטבול בשבת בבוקר.

אז באמת זה נותן טעם לפגם למצב שכזה,

שחלק גדול מהעם הולכים לטבילה,

והאחרים כבר עובדים מוכנים ומזומנים.

אבל באופן, שים לב.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה ודאי שלא.

רק מה,

אני אומר שלפי החכמים החשש הזה הוא חשש על כמה נשים.

אם יהיה, אז יהיה.

הלוא זה מצב שהוא לא אמור להיות באופן נורמלי. באופן נורמלי היא אמורה לפלוט קודם.

אלא מה? אולי זה יתעכב ברחמה עד

שעברו כבר חמש עונות,

כן? והגיעה העונה השישית.

אז מאחר וזה מצב שלא מצוי כל כך,

וממילא זה מיעוט שבמיעוט, אם יצטרכו זה מיעוט שבמיעוט,

אז זה לא כל כך מהווה

עניין של פגם,

נקרא לזה כך,

כאשר יש מעט נשים שעושות את זה במהירות ובזריזות,

וכבר מוכנות כמו שאר העם לקבל תורה.

אתה מבין?

הנקודה היא העניין של כמות העם שהולכים לטבילה. אם זה יערו, אז... אתה מבין? אם זה הרבה הרבה אנשים הולכים לטבול,

זה מהווה איזשהו...

צמצום. כן.

אבל פה זה נוצר מהכרח.

כתוצאה מאונס.

רגע, בשביל מה? איפה אונס? למה?

הלוא מה אמר להם?

מה אמר להם?

היו נכונים לשלושת עמים. היו נכונים, זאת אומרת, שלא יהיה מצב שאולי טעינו, אולי יצא לנו... לא. כי יש הבדל. מבחינתם? רגע, למה אמר להם תפרשו? אבל הם הצטרו! רגע, רגע, למה אמר להם תפרשו?

כדי שלא יהיה לאלו שאולי יצאו ולא יספיקו להכין סרטים שלו. נכון. נכון. נכון. נכון. תהיו מוכנים מאה אחוז.

ומה יהיה בן אדם אם הוא אנוס?

איך יהיה אונס? פתאום הוא עכשיו חטף את כב לב?

לא, אם הקדוש ברוך הוא רוצה שחטף את כב לב, הוא כבר לא עשה את זה. אה, אתה כבר מסתמך על זה? אז אם הקדוש ברוך הוא חפש שיהיו מוכנים, אז הוא יעשה... למה הוא צריך לראות את שלושה דקות? אבל למה הוא צריך לראות את זה? אתה לא שומע.

אני מוכן... הוא יעזור ביום אחד לעשות את זה גם חצי שנים. חבר הכנסת ברוך הוא אומר, אל תדאגו, אני לא אעשה דברים, אבל אני אומר לכם, להיות מוכנים שמה שיהיה בשליטתכם,

אתם צריכים לדאוג לזה.

מה שבשליטתי אני אדאג,

אבל מה שמשליטתך, תדאג לזה. יפה. נכון, אז זה מהחלטה שלו. שלא יהיה מצב של עונשי. אז עוד פעם.

אז תדרוש ביום שני מציתי.

לא, אבל זה מה שאני רוצה לומר לך,

שזה היה פשוט,

היה פשוט,

שקודם יום רביעי בבוקר לא היה מצב של פרישה.

המחלוקת היא בימים האלה, האם ברביעי,

האם בחמישי, ואם ברביעי, מתי?

זה כל הוויכוח.

אבל לבוא ולומר שהם פרשו מקודם, זה ודאי שלא.

אם היה עניין שלהם, היו נכונים לשלושת ימים עד מתן תורה.

נכונים, אבל זה לא מוכנים.

זה דומה, אני אגיד לך למה. נכונים במחשבה, על תקלת יכול להיות. התרגום אומר,

התרגום אומר, הוו זמינין לתלתי יומים. מינין, אבל תקלות יכולת, כמו שאמרנו, אם יש אנשים שבאונס, הם היו נכונים, הם נכונים, היו נכונים, אבל קרת את התרגום. יפה, אז אדרבה. אז אדרבה, אתה מיישב את... הם רצו להיות נכונים במחשב, ו... אז אתה מיישב את הדברים, אז אני אומר.

הם קיבלו את מצוות הפרישה מתי שקיבלו.

נבוא ונאמר שזה הזמן המקסימלי שהוא מיום רביעי בבוקר, קודם לכן לא היה מצב כזה.

יום רביעי בבוקר.

זה הזמן שהוא לדעת כולם הכי מוקדם.

עכשיו, כשאתה בא ועושה את החשבון, אבל מה יהיה, אוי גוולד,

יכול להיות שיפלטו אחר הטבילה בליל שבת, יפלטו?

זה כבר מעט שאלה, אלה, אם יצטרכו, ילכו לטבול בשבת בבוקר.

זה הכל.

אבל,

אתם מבינים?

אבל אכן עדיין יהיו טמאות. באמת אם הם יהיו פולטות בליל שבת?

היו טמאות, כעת האלה עברו שש עונות.

ואז אותם אלה הלכו לטבול. תבוא ותגיד לי,

נו,

הלא, הקדוש ברוך הוא,

אותם אלה שכמו שאמרת קודם,

אלה שפתאום קרה להם דבר אונס, התקף לב,

מה יעשו?

תראו, הקדוש ברוך הוא ידאג שלא יהיה התקף לב.

אה, ככה?

אז גם אתה יכול לסמוך שהקדוש ברוך הוא ידאג שלא יהיה מצב שיהיו טמאים.

אם הם עשו את כל מה שנמצאים לבחינתם,

אז לא יהיה מצב.

ואכן, למעשה, לפי האמת,

הלוא כבר ראינו קודם שלא היה מצב כזה.

תבין, זה, תבין.

אז אני אומר שוב,

אנחנו מדברים דינית,

זה דבר אחד.

מצד שני, אתה צריך לדעת, העניין הזה של

ניתנה תורה לדבור יום, לא ניתנה תורה לדבור יום,

זו שאלה שלא הייתה מציאותית אז.

היא רק שאלה עקרונית,

האם היה כך או לא היה כך.

בפועל אתה רואה שלא,

כי העניין הזה של פליטה,

זה העניין של מיעוט שבמיעוט.

אתה מבין?

אז אם זה מיעוט שבמיעוט,

לבוא ולחשוש שיהיה מצב כזה, ויצטרכו ללכת ולטבול,

לא חשוב לזה.

כן.

אז מה השאלה שלנו בעצם? אנחנו אומרים שיש עונות שלמות. לכן הם אומרים כך,

שבאמת לדעתם

צריך שש עונות שלמות.

עצם זה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה בשבת בבוקר,

בגלל העניין הזה שאם בכל זאת תהיה מצב של פליטה לאחר הטבילה בליל שבת,

שיוכלו לטבול בשבת בבוקר.

מובן?

ממילא נמצא שיש פה שש עונות שלמות מיום רביעי בבוקר עד שבת בבוקר.

אומר רשי,

אבל חכמים אומרים,

שש עונות שלמות בעיינה.

סברלו כרבי יוסי

דאמר בארבעה עביד פרישה.

ובהשכמה. ובהשכמה כרבי עקיבא.

כמו שרבי עקיבא אמר שהיה בהשכמה,

יום רביעי בבוקר.

ולטלו שטבלו בלילי שבת.

כלומר,

החכמים אומרים,

לא חייב להיות שהטבילה היחידה הייתה בלילי שבת.

לא.

אלא סבירה לו.

דעותן שהטבלו בלילי שבת ופלטו לאחר טבילה,

הוצריכו לטבול בשבת שחרית.

אם היה קורה מצב שאחר הטבילה בליל שבת היה מצב של פליטה,

אכן, אותם אלה הלכו לטבול בשבת בבוקר.

ולפיכך

נתעכבה השכינה מליתנה עד הבוקר.

לכן, בגלל זה,

הקדוש ברוך הוא לא נתן את התורה עד הבוקר.

ולא משום

לא מראש,

בסתר דיברתי.

והפסוק הזה, לא חודא. אז בעצם, איך אנחנו מפרשים את הפסוק הזה?

כלומר, יש פה כמה וכמה טעמים.

זה לא הטעם היחיד.

איך אתה מפרש את הפסוק הזה לפי מה שאתה אומר? זוהי מציאות.

לא.

המציאות הייתה שהרי כשדיברתי לפניכם זה לא היה בסתר,

אלא ביום,

בגילוי, בפרהסיה.

זה הכול מה שנאמר בפסוק.

למה באמת?

אז יש אפשרות לומר שהטעם הוא בגלל שהדרמה,

כשברוך הוא חפץ שיהיה בפרהסיה.

המציאות הזו הייתה כאן, שהיה לזה עניין מלכתחילה שיהיה בפרהסיה או בגילוי.

ואתה יכול לומר גם טעם נוסף, וזה סופרים חכמים,

שכדי שאם יהיה מצב של פליטה,

שיוכלו לטבול לאחר טבילתם בשבת בבוקר.

לפני מתן תורה לך, בעצמו.

מה להגיע למצב שבכלל לעכב את השכינה, כמו שאומר לך שנייה?

מה?

הוא יכול להגיע למצב לעכב את השכינה.

ולמה לא היה אפשר להגיד מראש?

היה אומר להם שביום שלישי תפרשו למה היה צריך להגיד ביום רביעי,

ואז תיכנס לדקויות, אולי ככה, אולי ככה, אולי ככה. קודם כל, אל תשכח. למה באמת ברור העולם לא אמר?

ביום שלישי תפרשו למה? אל תשכח

שאם היה עניין של מתן תורה,

מסתם זה לא היה מקרה,

או ככה הזדמן שייצא בשבת.

הקדוש ברוך הוא היה מעוניין שיהיה בשבת. יפה.

לאחר שהיה מעוניין שיהיה בשבת,

ומצד שני הוא גם מעוניין שיהיה מצוות זיווג איש ואשתו,

אז לא רצה לצמצם להם את המצב הזה.

בן אדם לא יודע מה גודל המצווה הזו, אבל זוהי מצווה עצומה. כן, אבל גם ככה אומרים מערב שבת לערב שבת. אז עוד בשביל זה אני אומר.

אז לקחנו את העניין הזה של צמצום המינימלי שיצטרכו לפרוש

מנשותיהם כדי שיהיו טהורים.

אבל לתת, לקחת ימים נוספים ולהפריש אותם מזה קודם לכן,

זה לא ראוי שיהיה, כי סוף סוף

המצווה הזו היא מצווה גדולה,

וראוי לקיים אותה.

כן.

עכשיו נראה דין נוסף

שהוא לא קשור כל כך

לעניין הזה של פולטת,

אבל

יש איזשהו קשר קל.

אמר רב חיסדא מחלוקת

שפרשה מן האישה,

אבל פרשה מן האיש

טמאה כל זמן שהיא לחה.

כלומר אמרנו פולטת שכבר זרע היא טמאה.

כן, טמאה.

והזכרנו גם שהפליטה,

אם היא תהיה בשני הימים הראשונים, ודאי טמאה.

ואם זה ביום השלישי, מחלוקת.

אם זה ביום הרביעי, לכול העלמא, לכולם,

היא תהיה טהורה.

כל זה דווקא באופן שזה היה במאה האישה ופרשה מן האישה.

אבל אפל פרשה מן האיש,

אם היא פרשה מן האיש תהיה טמאה כל זמן שהיא לחה. כלומר, כשאתה דן

לגבי שכבת זרע עצמו,

אז היא תהיה ילד טומאה כל זמן שהיא לחה.

אבל אם היא תהיה יבשה, היא לא תטמא.

כל המחלוקת שנזכרנו עד עכשיו זה לגבי לדון על האישה כשפלטה,

מתי פליטתה מטמאה אותה.

אבל כאן מדברים על שכבת זרע לכשל עצמו.

שכבת זרע שיצא מן האיש

ונמצא על בגד.

הבגד הזה מקבל טומאה משכבת זרע עצמו,

כי זה מפורש כתוב בתורה הקדושה.

בתורה הקדושה, בפרשת,

כמדומני תזריע המצורע, אני לא זוכר בדיוק אם זה תזריע או מצורע.

שם מוזכר העניין הזה,

וכל בגד וכל אור אשר יהיה עליו שכבת זרע טמא.

אז הוא אומר שזה צריך לדעת,

שאם

זה לח,

מטמא.

אבל אם כבר יבש,

אין טומאה.

לא באותו בגד שקיבל.

אם יהיה בגד שיגע בה שכבת זרע אחר שכבר יבשה,

הוא לא יהיה טמא.

מיטיב רבששת,

שוער רבששת רב חיסדא מברייתא.

הברייתא מדברת על פסוק בויקרא טו,

פסוק יז נאמר, וכל בגד

וכל אור אשר יהיה עליו שכבת זרע.

והמשך הפסוק, וכובס במים וטמא עד הערב.

זה הפסוק שהזכרנו אותו קודם.

ומה דורשים על זה חזל בברייתא? פרד לשכבת זרע שהיא שרוחה.

שכבת זרע כזו שהיא כבר במצב של סרחון,

זו לא מטמאה.

שואלת הגמרא, מהי? מה כוונת הברייתא?

לאו שפרשה מן האיש?

האם לא הכוונה שהיא פרשה מן האיש

ובכל זאת

היא תהיה טהורה?

היא מגיעה למצב של עם הסרחת?

גם אם היא לכה.

כי אם נגיד,

כי אם נאמר

שרק שהיא לכה מטמאה,

וכשהיא לכה היא מטמאה בכל מצב,

אז למה לא כתבו, אם נאמר שרק שהיא לכה, היה צריך לומר פרט לכשיבשה.

למה אמר פרט לסרוחה?

משמע שלא אכפת לי

לך אוי ושאה.

אלא אם היא בסרוחה.

אם היא בסרוחה או לא סרוחה.

עונה הגמרא, לא.

שפרשה מן האישה.

העניין הזה של

סרוחה ולא סרוחה זה כשפרשה מן האישה. וכבר הזכרנו שבאמת זה הסיבה להבדיל

בין פולטת ביום השלישי לבין פולטת ביום הרביעי.

לך לפי מדע אמר אחד,

שהפולטת ביום השלישי עדיין היא לא במצב של סרחון

וראויה להזריע,

ולכן טמאה בפליטתה.

ואם זה לאחר שכבר עברו שלושה ימים,

הרי היא כבר סרוחה ואינה ראויה להזריע ולכן אינה מטמאה.

לגבי זה נאמר פרט לזו שהיא שרוחה,

אבל באמת כשפרשה מן האיש,

אכן לא יהיה טמאה אלא אם כן לחה ולא יבשה. לא תוכל לבוא ולומר שאם אינה סרוחה אז גם כשהיא יבשה היא טמאה.

לא.

אלא רק כשהיא לחה.

מה?

אני אומר שוב

קודם הזכיר לנו רב חיסדא את ההבדל

בין פרשה מן האישה לבין פרשה מן האיש

כשהיא פרשה מן האישה אז אתה דן כלפי האישה עצמה

האם טמאה או לא טמאה ומתי היא פיליטתה בטמאתה ומתי לא

בא רב חיסדא ואומר אבל גוף הדבר היינו אשר בצרח לכשלעצמה

אם היא פרשה מן האיש

אז במצב הזה אם היא לך היא מטמאה, אם היא אישה היא לא מטמאה

היא לא מטמאה בגד אחר, לא מטמאה בכן כלים, כן.

מה מה? בגד עצמו טמא, היא פגעה בו כשהוא לח,

עוד פעם, אם אשכנזר אז זה פגעה בבגד כשהיא הייתה לךה

אכן הבגד טמא

אבל בגד אחר,

עדיין טמאה ודאי אם כבר נטמא נטמאה

אבל בגד אחר שיבוא ויגג שייאבא, זה לא, בדיוק.

עכשיו באה הגמרא, רב ששת, ושואלת את רב חיסדא שאלה, מתוך דברי ברייתא, אומרת

שרק כזו שאינה סרוחה מטמאה,

אבל אם היא סרוחה,

טהורה.

ונשאלה שאלה,

לכאורה זה מדבר,

מה?

אומר הרב מתים רב שישים בכל בגד לכל אור הזה יהיה על הסרוחה והיא סרומה. פרט.

כלומר, המבדיל הוא אם היא סרוחה או לא סרוחה.

אם היא סרוחה, לא מטמאה.

זה גוף השאלה, מה הכוונה סרוחה?

בהמשך אנחנו נראה שזה גוף הכוונה.

מובן?

בהמשך אנחנו נראה שזה גוף הכוונה.

מובן?

אנחנו נראה, בעזרת השם,

שהכוונה היא שכשהיא, כבר עבר זמן כזה שלא ראוי להזריח, אז זה נקרא שכבת זרע סרוחה.

ואם זה במצב שעדיין

לא סרוחה,

אז לא.

פה המבדיל בין שלושה לבין ארבעה,

אם פלטה בשלישי או פלטה ברביעי.

כל אחד לשיטתו.

על כל פנים,

בהתחלה הגמרא סברה שהעניין הזה להבדיל בין שכבת זרעה ללא סרוחה,

זה הבדל בגוף השכבת זרע.

מתי זה? כשפרשה מלא איש.

אם כן, למה לא כתוב פרד לכשי אבשה?

אם לשיטתך כל הזמן שיהיה לך ולא כשיהיה אבשה,

היה ראוי שיגיד פרד לכשזרע שהיא יבשה.

לא אמר כך, אלא אמר סרוחה.

משמע,

שאם היא לא סרוחה, אפילו יבשה היא טמאה.

באה הגמרא ומתרסת, לא, זה מדובר על פרשה מן האישה.

בפרשה מן האישה,

שם יהיה הדין

להבדיל בין שרוחה ללא סרוחה.

כמו שאמרנו מקודם, אבל בפרשה מן האיש,

זה לא תלוי אלא בהלכה.

אם היא תהיה יבשה, אפילו אם היא לא תהיה סרוחה,

אינה מטמאה.

יפה.

נראה את רשי,

שפרשה מן האישה, כגון פורצת של הזרע שקיבלה מזכר.

הוא דאמר רבי עזר בן עזריה, רק אז

אומר רבי עזר בן עזריה,

כן, ומתרי יום ומסרחת. הוא סובר שאם זה בשני הימים הראשונים,

זה עדיין,

כבר לאחר שנסתיימו שני ימים, היא כבר מסריחה,

מפני שהיא מתחממת בגופה.

אבל פרשה מן האיש על הבגד,

מטמאה על העולם

כל זמן שהיא הלכה.

ומיהו אבל משיהיה אבשלום מטמאה,

היא כבר לא מטמאה,

דתו לא חזה על העזריה.

מהי לאו שפרשה מן האיש

על הבגד,

הוא מטהר לה לך מסרחת.

ואתה רואה

שהיא תהיה טהרה עם מסרחת ואפילו הילכה.

זה לא קטן לפרנדק שיבשה.

זה הכל אם נפרש, זה חוזר על פרשה מן האיש.

אבל לפי האמת זה לא חוזר על זה, אלא פרשה מן האישה.

ממילא עדיין הכלל של רבי חיזה הוא צודק ונכון,

שאם פרשה מן האיש,

אם פרשה מן האיש,

אכן

כל זמן שהיא הילכה היא תהיה

טמאה, אבל אם אפשר,

תהיה טהורה.