מסכת שבת סז ע"ב | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו במסכת שבת תס״ז עמוד ב׳

במשנה תחילת פרק שביעי, כלל גדול אמרו בשבת.

כהקדמה לדברים

המשנה מדברת

בענייני חיובי

קורבן חטאת למי שעשה חילול שבת

אם עשה אב מלאכה

או תולדה בשבת

והכלל בזה הוא

כל המצוות לא תעשה

שאם אדם עובר עליהן במזיד חייב כרת

אם עשה את אותה הפעולה בשוגג

חייב להביא קורבן חטאת קבועה, פירושו

שיביא שעירת עזים תמימה נקבה לשם חטאת, היינו לכפר לו על חטאו.

השאלה, מה יהיה עדין אדם שעובר בשוגג

על כמה עבירות

שחייבים על כל אחת ואחת מהן חטאת?

האם די בחטאת אחת

או שיצטרך להביא על כל פעולה,

על כל איסור,

קורבן חטאת?

נאמר למשל,

אכל חלב,

על חלב, כשאדם אוכל אותו במזיד חייב כרת,

בשוגג חייב חטאת,

אכל דם.

למדנו את זה בתורה הקדושה, את איסור אכילת דם,

פרשה האחרונה בדיוק,

איסור אכילת דם.

נו,

או כאן למשל,

יש איסור לקצור,

איסור לזרוע ואיסור לחרוש.

אדם קצר,

זרע,

חרש בשבת.

האם יצטרך להביא כמה וכמה חטאות לפי מספר הפעולות,

או חטאת אחת

על כל האיסורים גם יחד?

לא, שאותו ארגל אחת. אז בואו נראה.

אנחנו נאמר את הכללים.

למשל, אדם שאכל חלב ודם,

חייב חטאת על כל עבירה ועבירה.

ולא רק זה,

אלא

אם יש כמה וכמה סוגי איסורים, חלב,

דם,

נותר,

כמה וכמה דברים שעל כולם חילל שבת,

כל אלה הם עשם בשוגג חב חטאת.

מאחר שכל פעולה זה פעולת איסור שונה,

אכילת חלב זה איסור נפרד,

אכילת דם זה איסור נפרד, נותר זה איסור נפרד,

חילול שבת.

במצב הזה

הוא חייב על כל עבירה שעשה חטאת אחת,

וממילא במקרה שדיברנו עם עשה, אכל חלב דם נותר עד חילול שבת,

יהיה חייב להביא ארבע חטאות.

לעומת זאת, אדם שעושה עבירה אחת כמה פעמים,

אינו חייב אלא חטאת אחת.

אם למשל,

הוא חרש,

כן,

חרש

בשעה תשע בבוקר.

שיעור לחרישה, ישנו איזשהו שיעור כלשהו,

אבל הוא עשה את החרישה הזו במשך חצי שעה ביום השבת.

אם אנחנו בודקים מבחינת

הפעולה הזו של החרישה,

שייך שיתקבץ כל כך איסורים

במשך החצי שעה,

אולי אפילו,

אולי אפילו 60 איסורים

מכוח החרישה הזו.

כל אימת שעשה שיעור בחרישה, כבר עבר איסור.

אם כן, היה מקום לומר שעל המשך הפעולה

שוב עבר איסור.

וכל פעם שהוא מוסיף להמשיך בפעולה, הוא עובר על איסורים נפרדים.

האם יהיה חייב להביא כמה וכמה חטאות?

התשובה היא לא.

כשהוא עושה עבירה אחת כמה וכמה פעמים,

גם אם הוא עושה אותה, למשל, חורש בשעה עשר בבוקר,

והולך לנוח ושוב חוזר לחרוש בעשר וחצי,

ושוב חוזר וחורש ב-11 וכנה על זה הדרך.

זה נקרא עבירה אחת.

אם זה הכל היה, בשגגה אחת כמובן.

אז הוא חייב רק חטאת אחת.

מה פירוש לא הבנתי מה שאתה אומר? למה לא יכול להיות?

הוא לא ידע שזה אסור.

הסיבה זו שהוא לא ידע שזה אסור, זה גרם לו לעשות את אותה פעולת חרישה כמה וכמה פעמים.

אז אם אדם חוזר על פעולת החרישה

כמה וכמה פעמים במשך יום השבת,

והכול נובע בגלל שהוא לא ידע שהפעולה הזו אסורה,

אז לכאורה יהיה חייב רק חטאת אחת. כי סיבת הפעולה היא ידיעה שהוא לא ידע שזו פעולה זו אסורה,

או לא ידע שהיום שבת.

אבל מה יהיה הדין אם הוא עושה כמה וכמה מלאכות בשבת?

הגם שהכותרת הכללית לכל אותן פעולות זה חילול שבת,

שהוא מחלל את השבת,

אבל מאחר והוא עושה כמה וכמה אבות מלאכות

שונות בשבת,

פה יהיה חייב חטאת על כל אב מלאכה.

אפילו שלכאורה בתורה הקדושה מצאנו איסור אחד על הכל, לא תעשה כל מלאכה.

ממילא היה מקום לבוא ולומר, מאחר והתורה התבטאה בלשון כולל,

אם כי אני אחייב רק חטאת אחת, התשובה היא לא.

יש פסוקים,

שנגיע לזה בהמשך,

שמזה למדים שיש חילוק מלאכות בשבת.

מה זה חילוק מלאכות בשבת?

שכל מלאכה שעשה מחייבת חטאת נפרדת.

ובנוסף, צריך להוסיף

שהדין הזה שחייב חטאת עם עבר עבירה בשוגג,

זה רק באופן שאחר כך נודע לו שחטא בוודאי.

כמו שהתורה אומרת,

או הודה אליו חטאתו אשר חטא בה,

ואז והביא קורבנו שעירת עזים תמימה נקבה.

תורה קדושה מתבטאה, מתי יביא את קורבנו?

אם הודה אליו חטאתו.

נודע לו החטא, נודע לו החטא.

פירושו שכשהוא עשה את החטא, הוא חשב שזה מותר.

מאיזה סיבה שהיא, או בגלל שלא ידע שהיום שבת,

או בגלל שלא ידע שהפעולה הזו אסורה בשבת.

אבל אחר כך נודע לו שזו פעולה שהיא אסורה.

לכן,

אפילו שאדם שעובר עבירה אחת בשוגג כמה פעמים, אינו חייב אלא חטאת אחת,

בגלל שהכול נחשב כשגגה אחת וכמעשה אחת.

אבל אם למשל הוא שגג בפעולה מסוימת,

ואחר כך נודע לו,

ושוב חזר ושגג באותה עבירה עצמה,

חייב חטאת על כל אחת ואחת.

זה מה שנקרא ידיעה מחלקת,

פירושו.

אם נודע לו באמצע החטא שעבר מקודם,

זה מחלק לומר שאין המשך,

אין שייכות בין הפעולה שקודם הידיעה,

לבין הפעולה הזו שאחר הידיעה.

גם אם הפעולה הזו נעשתה בשוגג,

נאמר,

הוא הלך וקצר ב-10 בבוקר, בשבת.

השם ירחם.

הוא עשה את זה בשוגג.

לא ידע שהפעולה הזו אסורה.

אחר שסיים,

בא אליו מישהו ואומר לו, מה?

אתה לא יודע שפעולת הקצירה הזו אסורה?

אוי.

טוב,

לאחר מכן

שכח שוב

מאיזו סיבה שהיא

שזה אסור.

יכול להיות שנעלה ממנו שעה יום שבת,

יכול להיות ששוב שכח שהפעולה הזו אסורה.

ושוב חזר וקצר בשעה 11 בבוקר.

יוצא שבין הפעולה של הקצירה של שעה 10 לבין הקצירה של שעה 11,

היה פה ידיעה באמצע,

ב-10 וחצי נודע לו שהפעולה הראשונה שב-10 היא הייתה אסורה.

אבל שתי הפעולות הללו זה בשוגג.

עצם זה שהייתה ידיעה באמצע, זה מחלק אותם לשניים.

ממילא יביא שתי חטאות.

אבל אם למשל לא היה נודע לו באמצע,

והוא קצר ב-10 ושוב קצר ב-11 ושוב קצר ב-12,

והכול נובע מסיבת שגגה

זו שהוא לא ידע שהפעולה הזו אסורה,

אז כל אלה נחשבים כאילו פעולה אחת,

וחייב רק קורבן חטאת אחת.

מובן.

עכשיו, צריך לדעת

שיש כמה וכמה אופנים שאדם יחשב כשוגג,

או שהוא לא יודע את האיסור.

לא כל אחד יודע את כל ילכות שבת.

יכול להיות בהחלט שהוא,

יכול להיות בהחלט שהוא יודע שהיום שבת,

והוא יודע שיום שבת זה לא יום רגיל, וישנן פעולות שאסורות,

אבל הוא עדיין לא יודע היטב את כל אותן פעולות שאסורות.

אז נאמר שפעולה מסוימת הוא לא ידע, ומכוח השגגה, מכוח האי הידיעה,

עבר אותה בשבת.

זה צורת שוגג אחת.

אי ידיעת האיסור אינה פוטרת מעונש.

בהחלט.

ומהו העונש?

הבאת הקורבן.

צריך להביא קורבן.

אבל זה לא מזיד.

ברור שיש הבדל בין אדם שהוא עובר על החוק במזיד,

להבדיל

אלף אלפי הבדלות,

גם בענייני חוק

שבא מכוח היגיון ושכל אנושי,

זה כך הולך.

אם אדם עובר על החוק במזיד,

ביודעין,

העונש גדול יותר מאשר מועבר על זה בשוגג.

גם אם נאמר זה,

הוא ראוי לקבל עונש,

כי עצם זה שהוא לא ראה צורך לבדוק היטב

שפעולה זו מותרת והיא לא עוברה על החוק, זה לבד סיבה לענישו.

וגם בתורה הקדושה, זה אותו דבר.

אתה צריך להביא קורבן. למה?

כי היית צריך ללמוד.

אחת שהוא לא לומד,

כן? זה סיבה לבד שאפשר יהיה לתבוע אותו.

זה שונה מאדם שהוא אנוס בדבר.

זה לא אונס.

אונס פירושו שאין לו את הבחירה להחליט אם לעשות את הפעולה או לא לעשות את הפעולה.

אבל באופן שיש לו את הבחירה לעשות את הפעולה, רק מה?

בגלל שהוא לא ידע,

כי הוא לא למד, אז לכן הוא עשה אותה. נו,

זה גופה שלא למדת, זו סיבה לחייב אותך.

אבל כמובן שהעונש הוא

יהיה בזה שהוא צריך להביא קורבן חטאת

כדי לחפר על חטאו.

הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו,

מאחר שאנו לא מודעים

לקלקול הגדול שהוא עושה בזמן שהוא מחלל שבת.

אם בן אדם היה יודע,

אז הוא היה מוכן להביא כל העונש שבעולם,

העיקר שלא יענישו אותו על חילול שבת ולו על פעולת חילול אחת.

אז הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו אומר,

אני מוכן לתקן ולנקות את אותו קלקול שקלקלת בפעולה הזו,

על איזה שאתה ביא קורבן.

הרי זה ברור שככל שהפעולה הזו הרבה יותר חמורה,

גם אם היא בשוגג,

עדיין המחוקק

יפעל בהתאם לחומרת העבירה.

אדם שחצה כביש

שלא במעבר חצייה,

אז גם אם נבוא אליו בטענה, אדוני,

היית צריך לדעת את החוק,

שאין לך לעבור עליו במעבר חצייה ולא באמצעו של הכביש שלא במעבר חצייה,

והוא יקבל עונש כלשהו.

אבל אם אדם חס ושלום לא ידע שהאדום, הרמזור האדום,

הוא אומר לו, אדוני, עצור,

ויאמר אליו אדום, אל תעבור בי.

ובסוף מה קרה? חלילה קרה תאונה.

אז התוצאה של המעשה שלו היא תוצאה חמורה ביותר.

אז גם אם זה בשוגג,

הוא לא ידע את חוקי המדינה, נאמר שהוא תושב חוץ,

הוא לא יודע את חוקי המדינה.

אבל מאחר והתוצאה היא תוצאה חמורה מאוד,

אשר על כן יחמירו בעונשו,

שונה הוא אדם שרוצח בשוגג, שרוצח,

כן?

מאשר אם אדם עבר על חוק אחר,

ותוצאות מעשה והם לא כאלה חמורים.

זה מובן, נכון?

חילול שבת

זה דבר חמור ביותר.

זה דבר חמור ביותר.

הקלקול שהוא עושה

זה ביטול הברית

בפעולה זו בינו לבין בורא עולם.

כי אותי ביני וביניכם,

זה הקשר והסימן

שאנו בנים להקדוש ברוך הוא,

שאנו מקושרים עם הקדוש ברוך הוא בברית

על ידי ששומרים את יום השבת, זה יום המנוחה,

שהוא ניתן לנו כבר מברירת עולם.

האנושות כולה קיבלה את השבת כיום מנוחה.

גם אם הלקח זמן בהיסטוריה עד שהאומות אימצו את זה,

אנו קיבלנו את השבת

הרבה הרבה קודם.

נו,

אז זה ודאי שהיה מן הראוי

שגם אם חלילה עשה זאת משוגג,

אבל החמירו בעונשו.

אבל הקדוש ברוך הוא ברוב רחמם ואומר לו,

אני אוהב אותך.

בני היקר,

קלקלת.

כי כשאתה בן ואתה פוגע בכבוד המלך,

זה הרבה יותר מאשר אחד שאינו בן למלך.

אם בנו של המלך חוטא, זה פגם הרבה יותר גדול.

זה פוגע בכבוד המלך הרבה הרבה יותר מאשר אדם אחר.

אם בנו של המלך ככה עושה,

זה פשוט, זה הרבה יותר חמור.

באה אבא הרחמן,

אבינו הרחמן,

מרחם עלינו ואומר,

בניי היקירים,

פגעתם בכבודי,

פגמתם רבות,

אבל אני, מרוב אהבתי אתכם, מרוב שאני

מרחם עליכם,

רוצה שתתקפרו פה בעולם הזה.

תביאו בבקשה, קורבן,

שעירת עזים תמימה אין קיבה,

יעלה לכם 500 שקל, 700 שקל,

ואפילו 10,000 שקל, זה שווה בשביל שלא יישאר פגם ולכלוך

בנשמה הזכה שלכם.

זה שווה.

יש דרך לדעת אם אדם תיקן את כל החיילי שבת שלו אחרי שעשה תשובה? זאת אומרת, הוא יכול למחוק את הכל בעולם הזה?

הידוע לנו לזה מה שהרמב״ם אומר,

שאם אדם הגיע למצב שהיה לו ניסיון בדומה

לאותם ניסיונות של חיילי שבת שהיו בעבר,

הוא בתוקף עונו, בכוחו,

אותן סיטואציות שבהן חטא בעבר, והוא עומד מחמת ירעתו את השם

בכוח ובעוז שלא לעשות את העבירות הללו.

ובפרט אם הוא עושה את זה מתוך אהבת השם, שזו דרגה גבוהה יותר לעשות תשובה מאהבה,

האדם הזה הוא אדם אחר.

זה לא מה שהיה.

אם כן, הקדוש ברוך הוא,

התשובה היא אחד מהשבעה דברים שקדמו לבריאת עולם.

זה דבר כזה שאומר,

בבריאת עולם קיים שמי שפוגם,

כך אמור לקבל.

כשעשית תשובה,

אז זה הופך אותך למצב שאתה כאילו קודם בריאת עולם,

התחברת לדבר שהוא קודם בריאת עולם.

החוק הזה לא חל עליך,

כי זה פנים חדשות באו לך.

אתה כבר בן אדם אחר,

זה לא אותו בן אדם שחטא.

אז אם אדם מגיע למצב של סיטואציה כזו, שהוא עומד באותם ניסיונות,

שהם הם שגרמו לו לחטוא בעבר, והוא עומד בתוקף

ובכוח,

בפרט מתוך אהבת השם, זה הדבר היותר

היותר גדול ונשגב,

תשובה כזו מוחקת לו את הכול.

אבל מאחר שהרמב״ם בעצמו כותב שהתשובה המעולה עד שיהיה עיד עליו יודע תעלומות

שלא ישוב לזה אחיד לעולם,

אף אדם לא יכול לבוא ולומר,

דע לך, אתה כבר הגעת להיות בתשובה המעולה.

כי מי יודע אם הקדוש ברוך הוא כבר מוכן להעיד עליו שלא ישוב לזה אחיד לעולם.

לכן מן הראוי שתמיד

חטאו יהיה מול עיניו,

ותמיד יבקש תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא שימחלו על ההבנות שהוא עשה.

תמיד כשהבן אדם אומר ביום הכיפורים,

והוא מתוודע על עוונותיו,

על עשה ועל לא תעשה, ולא תעשה שיש בה עם כרת, ועל מלכות וכדומה,

ידוע בווידוי של יום הכיפורים.

יכוון לא רק על מה שהוא עבר בגלגול הזה, אלא גם על מה שעבר בגלגולים הקודמים.

צריך לתקן.

אין דבר כזה שזה נמחק לבד.

אתה הוא פעלת, אתה הוא שצמחק.

אתה קלקלת, אתה הוא שתתקן.

אבל איך אומר,

איך אומר אחד מה...

בחסידות יש פתגם כזה, האומר,

אם אתה מאמין שיש בכוחך לקלקל,

תאמין שיש בכוחך לתקן.

אם אתה קלקלת, אז אתה תתקן,

ואתה יכול לתקן.

הקדוש ברוך הוא ברוך הוא רחמה ונתן לך את האפשרות לתקן.

כמובן, אבל התשובה,

התשובה מעולה, כמו שאמרנו.

אם בן אדם מגיע למצב שתשובה מעולה,

זה יתבטל ממנו הקשר לעבירה, כליל.

הוא לא צריך כלום.

זהו, זה בן אדם אחר.

בן אדם אחר.

מובן?

זהו.

עכשיו נמשיך.

כן.

חלב ודם.

אנחנו נגיע לזה במשנה.

בינתיים אנחנו בהקדמה, ואתה מעלה שאלה מצוינת.

מה יהיה הדין בכמה וכמה שבתות?

מובן?

הלאה.

לאחר שהקדמנו שיש מושג של שוגג

במה שהוא לא יודע שזה אסור,

יש אפשרות נוספת של שוגג,

כגון

שהוא לא יודע את הסיבה שגורמת לאיסור.

נאמר שהוא יודע שהיום שבת.

סליחה,

הוא יודע שאסור לחרוש בשבת,

אבל הוא לא יודע שהיום שבת.

השבת היא הגורמת לאיסור. את האיסור הוא יודע, אבל הוא לא יודע שהיום שבת.

זה גם צורה של שוגג.

יש בן אדם, נכון, יש בן אדם שלא יודע שהיום שבת.

מה כל כך קשה לך להביא?

לא יודע שהיום שבת.

סנילי. סנילי. אז הוא פטור אולי מהדבר. התבלבל, או שהוא יצא למדבר ואיבד את ה... ואיבד את ה... ואיבד את ה... ואיבד את החשבון של לוח שנה.

אז עוד עניין, איך הוא יהיה קיים?

אבל השאלה היא, יש מצבים שבן אדם לא יודע שהיום שבת.

שאלת אם יש, התשובה היא כן, יש.

אתה חי בתוך סביבה שהסביבה כולה אומרת לך שהיום שבת.

אבל לו יהיה שאתה תצא למקום מסוים, אתה יודע מה?

בצרפת.

ברוסיה.

תהיה שם,

כן?

ולא תהיה בחברת יהודים.

איך תדע שהיום שבת?

אם איבד את הקשר במלוח השנה העברי.

לא יודע.

זה שודק לך?

ודאי.

כי אתה לא ידע שהיום שבת.

איבדת, פשוט

יצא לך החשבון.

נדמה לך שזה יום שני, ולמעשה זה כבר היה יום שלישי.

ביום ראשון עשית את השבת, במקום ביום השבת עצמו.

זה עניין להגיד שבילה, אבל בעצמך.

זה עוד עניין. אני מתחיל, עכשיו הוא שאל אותי.

אני אמור להתמקד, לענות על השאלה שלו.

מה הוא שאל? שייך?

התשובה היא כן, שייך.

והיה,

אם היה דבר כזה,

שהאדם לא ידע שהיום שבת, זה גם צורה של שוגג.

ויש מושג בגמרא שהוא מחודש מאוד,

עוד אופן של שוגג.

אדם יודע שאסור,

אדם יודע שהיום שבת,

שזו הסיבה הגורמת לאיסור,

אבל הוא לא יודע את חומרת העונש.

יש מחלוקת בגמרא שיש מי שסובר שעצם זה שהוא לא יודע את חומר העונש,

זה סיבה לבד

שהוא ייחשב כשוגג.

מובן?

עכשיו לאחר כל ההקדמה נתחיל את המשנה.

כידוע שאדם שעושה אחת מהמלאכות האסורות בשבת, אם זה במזיד,

והעדים והתראה, אז מה הוא חייב?

סקלה.

מה זה סקלה?

מה עושים לו לאחד כזה של חילי שבת?

במזיד הם עדים והתראה.

היו שני העדים שהעידו ועיצרו בו, אל תעשה זאת.

פעולה זו היא פעולה כזו וכזו,

שהיא אסור ביום הזה, שזה שבת.

והוא אמר, אף על פי כן, אף על פי כן.

רשע שכמותו,

אף על פי כן.

לא מפריע לי, לא חושש לי איסורי שבת.

מה עושים עם האחד הזה?

אם היה בית דין קיים,

אם היה בית המקדש בנו, יהיה לנו בעזרת השם בתי דינים,

אז צריך לדעת שזה עונשו.

עונשו הוא סקלה.

מעלים אותו למקום

שהוא גבוה על שתי קומות של אדם,

ומשם משליכים אותו למטה,

על ליבו.

משליכים אותו.

והיה אם מת?

מתו.

לא מת,

לוקחים העדים אבן,

והם משליכים אותו על ליבו.

ואם גם זה לא הועיל,

כל עם ישראל רוגמים אותו באבנים.

עונש קשה מאוד.

אבל זה טוב לו מאשר שיהיה עונש

בעולם העתידי.

העולם כאן... זה אמור לנתום אותו? תרשה לי, ודאי.

כפרה. זה עושה לו כפרה גמורה.

צריך לדעת שהעולם כאן,

העולם כאן,

הוא בנוי מרמת מושגים שונה מאשר לפי האמת.

כשאתה מדבר על מהעולם בחוץ,

כן, ואתה אומר להם שיש מושג כזה של עונש סקילה על חילול שבת,

זה מזדעזעים.

ואז פולטים כל מיני פליטות פה,

כל מיני פליטות פה, שאני לא חושב שמן הראוי לאחד כמוני לחזור עליהם שוב.

אבל,

אדם היודע עד כמה חמור

עניין שבת,

והוא מבין

שכל פעולת איסור שאדם

פוגע בכבודו של המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

זה חמור ביותר,

אז הוא ודאי לא יפלוט ויגיד את כל מה שהם פולטים.

למשל, להביא קצת משלה שיבינו את הדברים. תארו לכם

בן אדם שעומד מול מלך.

באיזשהו שלב כעס על המלך וזרק עליו אבן, על הראש.

אה?

מה אתם אומרים?

עוד ייקחו אותו לדון אותו?

או שעצם זה שהוא זרק אבן על המלך,

עוד לפני שהספיק להסתובב כבר קצרו לו את הראש?

ערפו את ראשו.

פגע במשפחה שלו.

על כל פנים אתם שומעים?

הרי זה ברור שאם אדם פוגע בכבוד המלך,

אז אותם אלה שפולטים פליטות פה קשות על מה שנאמר בתורה,

הם יבינו את זה. מה?

ככה במלך?

בעיה שלא. מישהו אמר לו להסתבך עם המלך?

אה, אז אם זה מלך,

ואפילו ישמעאלי,

ואפילו באיזושהי מדינה זניחונת, איזושהי מדינה זניחה,

יבינו מה זה מלך.

מה נאמר?

ולהבדיל אלף, אלף, אלף, אלפי הבדלות, הקדוש ברוך הוא. פה הם לא מבינים.

פשוט הם מצומצמים בשכלם.

כי הם לא רואים את המלך, הם חיים לפי מה הם רואים.

הם לא חיים בשכל להבין.

אנחנו, שאנחנו לומדים תורה,

ומאמינים באמונה שלמה בבורא עולם,

מאמינים באמונה שלמה שיש תורה שהקדוש ברוך הוא ינחיל לנו בסיני.

והוא גם כן אמר,

שאוי ואבוי למי שפוגע במלך, במלכו של עולם.

אז הם באמת חושבים כבר. זה פשוט.

אין מקום לשאלה.

והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו, בזה הוא עושה את זה לא מתוך נקמה, חלילה.

לא מתוך נקמה. הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו. אבינו מלכנו,

אבינו, הוא אבא שלנו, הוא אוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו.

לא שייך בכלל לתאר.

והוא נותן לנו את האפשרות לכפר על החטא.

בני היקר, אני רוצה אותך בשלמות בעולם הבא, שזה העולם האמיתי. פה זה עולם הדמיון,

עולם השקר, עולם הרעי, עולם חולף,

הבל אבנים.

הוא נתן לנו את האפשרות של הכפרה בזה,

על ידי שיענישו אותו, גם אם זה עונש.

כואב נורא.

אבל זה זמן קצר, הוא מפסיד מחייו.

עם 70-80 שנות חיים אפילו, אבל כלפי הנצח זה פשוט, זה כלום לא.

ואם חלילה אדם עובר עבירה בשבת במזיד,

אבל בלי עדים והתראה.

אז מה עונשו?

כרת.

כרת.

מיטה בידי שמיים וכרת, זה שני סוגי העונשים.

כרת זה פירושו שהוא נכרת.

גם הוא. וגם עוזר לשון.

יפה מאוד.

גם הוא מת

בגיל מסוים, או קודם 50 או קודם 60, זה תלוי במחלוקות ראשוניים.

ורשי מוסיף במסכת צמטקן מדף כפי עמוד ב', שגם זרעו נכרת,

שמרחם.

הולך ערירי.

אם כתוב בלשון היכרת, תיכרת, זה חמור עוד יותר.

זה היכרת בעולם הזה, תיכרת לעולם הבא.

אדם שעושה מלאכה, או

עובר עבירה ביום הכיפורים,

כן?

יש כדי כיפור, גם צבא, כמובן.

אבל צריך לדעת

שבאיזשהו שלב

כל יהודי ויהודי יחזור למקומו,

לא יידח ממנו נידח.

יחזור למקומו.

לא יידח ממנו נידח, יהיו מי שיהיו.

יקבלו את העונשים, גם אם זה לאורך זמן,

אבל יגיע הזמן

שיחזרו למקומה.

באותה מדרגה של מדרוגים?

מה? באותה מדרגה? לא, אין מדרגות הרי. מה זה באותה מדרגה?

יש אנשים בעדן, גן עדן, דרגות בעולם הבא. כל אלה הדרגות

זה שייך

עד זמן מסוים, מאז בריאת עולם.

מזמן מסוים, ואני לא אפתח את הפה לדבר יותר מדי.

למה? עבודה רבה. חופשי, לא אגב. חופשי, בטח חופשי.

מובן? עדיין ידידו לפגם, אבל כתוב שיצאו מגיהינום,

אז הם יראו עליהם שהם בני גיהינם, את זה מה שלהם. אז אני חוזר, זה מדובר על זמן מסוים, מה שאמרת.

אבל כל מיני חופשי. ואתה?

לא שאתה חושב על מה שאתה אמר פה.

בורא עולם הוא רחמן בצורה מבחינתך.

הקדוש ברוך הוא רחמן, רחמן, אם היינו יודעים כמה הוא רחמן,

היינו תופסים אותו ואומרים לו, לא רוצים לעזוב אותך, רק אותך.

רק איתך, רק איתך.

רק איתך. יש כאלה אוהבים את אבא שלהם, את אימא שלהם.

זה כלום כלפי בורא עולם.

יש יותר טוב מאבא שבשמיים.

בן אדם, חשוב קצת,

אני אומר לכם את האמת,

זו התחושה שלי.

כשאני קצת מתבונן, כמה שהקדוש ברוך הוא השפיע לי,

כן?

ולא תבינו לא נכון.

אולי אתם חושבים בעולם הזה?

העולם הזה, לא, אני לא מקבל את מה שאתם חושבים.

מה שאני צריך, הקדוש ברוך הוא נותן לי.

אני בעיקר מדבר על הקשר הבורא עולם, כמה שהקדוש ברוך הוא נותן לי.

שווה כל אנוש בעולם.

אני חי באושר ובסיפוק עצום

שאני בורא עולם.

שכל עבלי העולם הזה לא מדברים אליי בכלל.

זה לבד סיבה שאני כל כך אוהב אותו.

נתת לי את החיים האמיתיים.

לא שווה?

אם רק קצת נתבונן, אני חייב לו המון,

המון

כלפי מה שהוא נותן לי עד היום, יום אחר יום, רגע אחר רגע.

משפיע עליי שפע, ואומר לי, בני היקר,

תמשיך ללמוד.

אם חלילה אתה תסתה, נותן לך איזושהי מכה קטנה.

תשוב למקומך, מותק שלי,

אני אוהב שאתה לומד.

אתה רואה הרבה סימנים, הרבה פעמים קדוש ברוך הוא נותן לי סיעת השמיים.

אני רק פותח, מגיע לנקודה,

למה מראה לי,

קדוש ברוך הוא מראה לי, אני אוהב.

עוד חצי דקה תלמד במקום שתחפש, זה גם שווה לי.

יאללה.

ופה ושם ושם ופה, הכל זה רק

נחת רוח לקדוש ברוך הוא. לא שווה?

אני לא מבין את אלה שחושבים שממון זה שווה משהו.

עד עכשיו לא קולט את זה.

אומנם אני כבר הגעתי להיות,

כן, בגיל של למעלה מחמישים היום אני,

אבל עד היום לא תפסתי את התפיסה הפשוטה שאנשים אחרים אולי מבינים.

יש אנשים שמבינים שמיליארד דולר יכול לספר את החיים.

אני אומר, מה שיכול לספר את החיים זה רק דבר אחד.

קרבה לבורא עולם, זה יכול לספר את החיים.

שום דבר לא.

שום דבר מעבר לזה.

קודם פלט לי היהודי הזה,

שישנו איזה אדם שהוא עשיר, אפשר אולי דרכו לעשות משהו.

עם בורא עולם אפשר לעשות הרבה יותר.

בכלל אין מה לדבר בכלל, אין מה להשוות.

אם בן אדם חי כך, האמינו לי,

כל הזמן, כל מה שיהיה לו,

אבל הוא מאושר או עם סיפוק עצמו.

על זה נאמר תעמורו.

תעמורו!

אני שומע כל מיני שמועות, לפעמים אני מצטמרר.

לאן בני אדם עלולים להגיע?

אבל ממה זה נובע?

מהבלבול.

כמו שאמר היהודי הזה, הבלבול הזה שיש בראש,

הוא גורם את כל הטרדות,

הוא גורם את כל הפחדים,

את כל הדיכאונות,

את כל הצרות.

אתה יכול לך להיות מבורא עולם, יש לך יותר טוב מזה.

אבל היצר תופס את הבן אדם,

שוחק אותו, לא נותן לו מנוחה.

לא נותן לו מנוחה.

כשאתה טמון עמוק בתוך התורה הקדושה,

האמינו לי.

הוא לא יוכל הרבה לעשות.

על יסר הוראה,

כמו שאומרים, מתקבל לבד.

בראתי יתר רע, בראתי לא תורת תבלין.

זה לא מתחיל לדגדג אותך בכלל.

שמעתי אתמול שיחה של כמה כאלה שאומרים,

אתה יודע מה המצב הרוחני היום?

אני פשוט עומד איתם, איך יכול להיות מצב כזה?

איך יכול להיות?

אבל זו התשובה.

כשאין

קשר ישיר עם בורא עולם,

אין התמדה בעמה רבה בתורה הקדושה,

הוא לא יכול להגיע.

הוא מבולבל.

יש לו טרדות עצומות מכל מה שעובר כאן בעולם הזה.

על כל פנים נחזור לענייננו.

מה שהזכרנו קודם, כרת,

הבאנו את העניין של כרת, שזה,

גם הוא נחרט וגם זרעו נחרט.

מיטה בידי שמיים, רק הוא נחרט, זרעו לא נחרט.

זה עונש אחר, קל יותר.

והוא נפטר או לפני גיל 60,

או כמה שנים לפני הזמן הראוי לו.

גם זה תלוי במחלוקת ראשונית.

הלאה, אם אדם עובר עבירה, חילול שבת בשוקק,

אז כמו שאמרנו, מביא חטאת

על עבירה שהוא עבר.

ועכשיו באה המשנה ואמרה, כלל גדול אמרו בשבת.

אני קורא את המשנה,

כל השוכח עיקר שבת,

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה,

אינו חייב אלא חטאת אחת.

שמעת, אברהם הלל?

שומע?

אדם שהוא שוכח עיקר שבת,

הוא לא יודע בכלל שיש מושג שבת בתורה.

ובגלל זה עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.

כתוצאה מזה שהוא לא ידע בכלל מה המושג הזה,

הוא לא יודע בכלל שיש שבת,

מושג של שבת בכלל הוא לא יודע.

נו, אז כתוצאה מזה ברור שהוא מחלל את כל השבתות,

ועושה מלאכות הרבה באותן שבתות.

כמה חטאות הוא יהיה חייב?

אומרת המשנה, אינו חייב,

אלא חטאת אחת.

אינו חייב, אלא חטאת אחת. למה? מה אתם אומרים למה?

כי זה סיבת שגגה אחת.

מה סיבת השגגה?

שהוא לא ידע את המושג, שיש מושג של שבת.

שישנו יום בשבוע שהוא מיוחד שאסור במלאכה.

ממשיכה המשנה, יודע, עיקר שבת,

מעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה,

חייב על כל שבת ושבת.

אתם שומעים?

אדם שיודע שיש איסור שבת בתורה, הוא יודע.

הוא גם יודע שאסור לעשות מלאכות בשבת,

אבל הוא שכח שהיום שבת.

אז כתוצאה מזה שהוא שכח שהיום שבת,

אז הוא עושה מלאכות הרבה,

ולפעמים זה כמה שבתות.

כל אימץ שמגיע השבת,

הוא שוכח

שזה יום השבת.

נו, אז מה הדין פה?

חייב על כל שבת ושבת.

מה עם זה על כל שבת ושבת, וגם על כל אחד ועל הכל? לא, זה לא.

מכיוון שכל פעם שהוא,

כל שבת שהוא עושה מלאכות זה כתוצאה מזה שהוא לא ידע שהיום שבת.

ושוב, בשבת הבאה, מה שהוא עושה את כל המלאכות זה בגלל שהוא לא ידע שהיום שבת.

יוצא שסיבת השגגה של כל המלאכות בכל שבת זה מחמת אי ידיעתו שהיום שבת.

אז יוצא שכל שבת זה נחשב כשגגה נפרדת,

אבל מאחר

ובכל שבת סיבת המלאכות שעשה באותה שבת זה כתוצאה מאי ידיעתו שהיום שבת,

שזה סיבת שגגה אחת,

אז כל שבת זה סיבת שגגה אחת.

אז לכן הוא צריך לתת חטאות לפי מספר השבתות.

חכה,

סבלנות, מובן.

מוסיפה המשנה, יודע שהוא שבת.

עשה מלאכות בשבתות הרבה,

חייב על כל אב מלאכה ומלאכה.

אבל מה היעדים אם הוא יודע שהיום שבת?

הוא יודע את המושג של שבת, הוא יודע שהיום שבת.

אז למה אתה עושה את הפעולות הללו?

הוא לא יודע שיש אסור מלאכות.

אז לפי זה הוא צריך לתת על כל מלאכה אחת אחת.

כי סיבת פעולתו את אותן מלאכות, מה היא?

בגלל שהוא לא יודע שהפעולה הזו אסורה.

משום שהוא בא לעשות פעולה אחרת, זה בגלל שהוא לא יודע שהפעולה הזו אסורה.

סיבת המלאכות זה כתוצאה מזה שהוא לא יודע על כל פעולה ופעולה שהיא אסורה.

אם כן, השגגות זה לפי מניין הפעולות.

לכן אמרה המשנה על כל מלאכה ומלאכה.

הלאה,

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת,

אינו חייב אלא חטאת אחת.

מה יהיה הדין אם...

האדם

עשה כמה וכמה פעולות, כידוע,

שיש לנו מושג שנקרא אבות מלאכות.

למה קראו להם בלשון אבות מלאכות?

למה קראו להם אב?

ללמד

שיש לזה תולדות.

כי מי נקרא אב?

מי שיש לו ילדים.

למה אין לו? אין לו תולדות.

מה?

למה לא אין לו?

היא מהאישה היא עושה.

טוב, זו הזדמנות אחרת נענה לך על זה. יש רשי במסכת זבחים.

נשמע על השאלה.

על הכל חסרו.

על הכל חסרו.

בכל אופן,

למה התבטאו בלשון אב לומר שיש תולדות?

פירושו של דבר שהדמיון

שיש בין הפעולות הללו שמוגדרים כתולדות

לאב

יש איזשהו קשר על ידי הדמיון.

לכן, מאחר שיש פה קשר בין הפעולות הללו בצורת הדמיון שבתוצאה או בסיבת הדבר,

זה דומה לפעולה מסוימת שהיא נקראת אב מלאכה,

אז זה נקרא עושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת.

כשאדם עושה כמה וכמה פעולות וכולם נמצאים תחת הגדר של אב מלאכה אחת,

אז באופן הזה הוא חייב רק כמה?

חטאת אחת.

אדם שלא יודע שאסור לזרוע,

אבל פעולת הזריעה יש בה כמה וכמה תולדות שכולן מוגדרות כתולדות של זריעה.

זה נקרא כאילו שהוא עשה זריעה אחת,

כי כולם נכללים תחת מטריה אחת, זריעה.

לכן הוא חייב רק חטאת אחת.

נדמה לי שאומרים בשם הגאון מווילנה,

שהוא אמר

שעל כל אב מלאכה יש 39 תולדות.

אז יש לנו 39 אבות מלאכות.

תכפילו את זה ב-39 מלאכות לכל אחת ואחת.

כמה אנחנו מקבלים, אתם יודעים?

כמות עצומה.

39 כבוד 39. מובן?

נראה את רשי.

רשי אומר,

חייב שאתם תראו יחד איתי את רשי.

כלל גדול.

בגמרא מפרש

עמי קרעילי גדול.

כן?

אולי מישהו מכם יכול לקרוא את רשי לעזור לי?

אני אסביר כמובן את הדברים, אבל לקרוא אתם תקרואו.

מי מוכן מכם להתנדב?

מה אתה?

בבקשה, בכבוד.

כלל גדול. תקרא.

כן.

בגמרא בתסביר, אני מסביר את הדברים.

בגמרא כבר יסבירו ויפרשו מדוע קראה לזה המשנה כלל גדול.

למה לא אמרו?

כלל אמרו בשבת. למה הוסיפה המשנה? כלל גדול אמרו בשבת.

הלאה.

אז שוכח.

אשר ועיקר שבת, קודקסו אמרו, אין שפות בטרור. מה זה נקרא שוכח עיקר שבת?

על ידי שהוא חושב והוא לא שמע מעולם על המושג שנקרא שבת.

הלאה?

הנה החיוב, הלא החתום אחר.

כן. תמשיך, בגמרא ראוי אליפלה.

שמיר או אחת.

ילד לשמיר או אחת ולשבועות יותר הרבה ושמיר או לאכול שבועות ושבועות. יפה. כלומר, בגמרא אנחנו נראה לימודים, פסוקים,

שיש מושג פעמים שנאמר שמירה על שבתות הרבה,

ופעמים שנאמר ראשון שמירה על כל שבת ושבת.

שפעמים ששבתות הרבה נחשב כחילול שבת אחת,

כחילול שבת אחת,

ויש פעמים שכל שבת ושבת זה חילול נפרד.

ומסתבר, תמשיך, ומסתברו,

‫אחי גדיל שמירו אחת, ‫ולשאפו אותו הרבה.

‫כי הייתם נוער גדיל דאכלו אחת. ‫-חדוש ארוהי.

‫או גורבו אשר עורר געת. ‫-געת. כלומר, ומסתבר שהאופן שאמרנו ‫שיש שמירה אחת לשבתות הרבה,

‫כלומר, שזה נחשב כפעולה אחת,

‫זה על האופן הזה שהכל שגגה אחת,

‫שהראה קורבן בעל השוגג.

‫אז אם זה האופן שאינו, ‫שהוא לא יודע מושג של שבת בתורה,

‫על זה אמרה תורה,

‫חטאת אחת בלבד,

‫אבל היודע. תמשיך.

‫-אי יודע איזה אופן שיש שבת וטרור, ‫ונאסרו בו במלאבר.

‫אדם שיודע עיקר שבת,

‫פירושו שהוא יודע שיש שבת,

‫יש מושג של שבת בתורה,

‫ומלאכות נאסרו בשבת.

‫אבל מה? תמשיך.

‫-על ידי שרירת שבת ששוכח, ‫ששבת היום מדקת הנעשה בו, ‫היודע שהוא שבת,

‫התקלו לדבר שוב, ‫דאין יודע שהוא שבת. ‫-עד כאן תעצור פה.

‫פירושו.

‫למה הוא עשה מלאכות הרבה בשבת עוד הרבה?

‫כי היה לו שגגה בשבת, ‫הוא שכח שהיום שבת.

‫מה הראיה שעל זה מדובר כאן במשנה?

‫מזה שבספר של המשנה כתוב, ‫היודע שהוא שבת,

‫משמע, שהחלק הקודם במשנה ‫מדבר על האופן שהוא לא יודע ‫שהיום שבת.

‫מובן? אז על זה דיברו, ‫לומר שהוא נקרא שוגג.

‫סיבת הפעולות שהוא עשה באותה שבת, ‫בגלל שהוא לא ידע שהיום שבת,

‫ועסם. ‫נכון, תמשיך.

‫-בועסום הוא לא עבוד הרבה, ‫ראש הוועסום הוא הרבה בעניין זק, ‫אבל לא ידע לו בין כל מילים ש... ‫שחוטו. כלומר, מדובר באופן שהוא עשה כמה וכמה פעולות,

‫כמה וכמה שבתות,

‫וסיבת הפעולות של כל שבת ‫זה כתוצאה מזה ‫שהיא לא ידעה שהיום שבת.

‫וחייבים לומר שלא הייתה ידיעה ‫בין השבתות שהוא חטא.

‫לכן, היא הידיעה הזו,

‫בצירוף זה שסיבת הפעולות ‫כתוצאה מזה ‫שהיא לא ידעה שהיום שבת,

‫אז כל שבת זה נקרא שם כשגגה נפרדת.

‫לכן חייב, תמשיך.

‫-היום, על כל שבתות לא שבתות. ‫-חטאת אחת. יפה.

‫ואף על פי... ‫-אף על פי שאומרים לעלות בלתיים ‫הוא העלם אחוד הוא.

‫אפילו שלכאורה לא הייתה ידיעה ביניהם,

‫לא נודע לו שהיום שבת, ‫שהיום שעבר היה שבת,

‫וזה ממילא זה נקרא עלם אחד.

‫אמרינן.

יומי, יומים שבתיים, ‫הואו יום יום יביא אור. ‫לחלק.

‫עצם זה שיש ימים בין שבת לשבת, ‫וזה ימות החול שביניהם,

‫זה נחשב כידיעה לחלק

‫בין הפעולות שעשה בשבת הקודמת ‫לבין הפעולות שעשה בשבת האחרת.

‫למה באמת זה נחשב ידיעה, ‫אם אתה אומר שלא נודע לו?

‫התשובה שאי אפשר...

‫-אחרות שלא שחר, ‫שער, זה היום או יום שבת,

‫הלא שלא נזכר, שעור. ‫-לא, במלאכות שעור סבא.

‫צריך לגרוס שעשה בו.

‫כלומר, כן, כך צריך לומר.

‫אי אפשר לבוא ולומר שלא הייתה ידיעה בינתיים.

‫גם אם אומנם אתה חושב שלא נודע לו,

‫ברור שנודע לו.

כי כשהוא יוצא בחברת בני אדם,

‫אומרים, מדברים ביניהם,

‫או שמזכירים את היום,

‫ואז הוא מבין שקודם לכן זה היה שבת, ‫יום שלישי, ‫אז הוא מבין שלפני שלושה ימים היה שבת.

‫או בגלל שאנשים מדברים ‫על השבת הקודמת.

‫אז באיזשהו שלב נודע לו,

‫שעברה איזושהי שבת ‫והוא עשה את הפעולות האסורות. ‫אלא מה?

הוא לא שם על ליבו ‫שהוא עשה מלאכות האסורות.

‫כיוון שכשהוא עשה את הפעולות, ‫הוא לא חסר שם עם שבת, ‫אז הוא לא נכנס לו לראש

‫החילול שבת שעשה.

‫אבל למעשה הידיעות הללו, ‫הידיעה הזו אכן גורמת לחלק ‫בין השבת הקודמת לבין השבת אחר כך.

‫ממילא זה לא נקרא שגגה אחת,

‫אלא כל שבת זו שגגה נפרדת. ‫ושגגה, כמה הייתה? תמשיך. ‫-או דאווי, זה בגלל השבת.

‫שבת השגגה הראשונה. ‫-וה...

אה, אם אתה עולה בין... ביני או ביני. ‫הלא, הרי נודע לו בינתיים.

‫כלומר, בין השבת הראשונה ‫לשבת השנייה.

‫כך... ‫-כל אחד לא שבתות, חלו שבוע.

‫לכן כל שבת אחת זה נקרא שגגה נפרדת,

‫ולכן הוא חייב על כל שבת בשבת. ‫ומי הוא?

‫-הוא על... בין הלא... ‫שבכל שבת לא מחייב. ‫אלו חדו.

‫לא מחייב, אלא אלו חדו. ‫-מחייב, מחייב אלו חדו.

‫כלומר, אם הוא... אבל מה?

זה נכון שהוא חייב על כל שבת אבל על מה שהוא עשה בשבת אחת גם אם זה הרבה מלאכות הוא חייב רק חטאת אחת הוא לא צריך להביא על כל מלאכה ומלאכה

למה? דחול לאושבוז

חד אושר אורו כל השבת זה שגגה אחת דאה?

אוהד אושר אורו כלומר את המלאכות הוא יודע שאסור רק מה הוא לא ידע שעם שבת

יוצא שסיבת עשייתו את המלאכות הללו זה בגלל שהוא לא ידע שם שבת אז השגגה היא

היא דעת השבת זה שגגה אחת

אבל מה יהיה עדינאי יודע שהוא שבת? תמשיך

חייב

על כל אב מלאכות אחת

כלומר מה יהיה עדין באופן שהוא ידע שהיום שבת

מה שהוא עשה מלאכות באותן שבתות

בכל שבת ושבת זה כתוצאה מזה שהילד השם אסורות

אז מה יהיה עדין?

חייב על כל אב מלאכה חטאת אחת

מה פירוש?

כלומר, אם למשל הוא זרע בשבת פרשת ויקרא

ושוב חרש בפרשת

צב

אז מה יהיה עדין?

חטאת אחת

כי זה נקרא אב מלאכה, אב מלאכה אחת

זה מה שכתוב, חייב על כל אב מלאכה ומלאכה

לא את הפעולות אלא את האבות מלאכה שעשה ואב על פי

לא חזר וכפל את הפעולה הזו בכמה שבתות

זה נקרא שגגה אחת,

בגלל שהסיבת היא הידיעה של האיסור,

היא הגרמה לו לעבור את הפעולות הללו, דה... לא נודע לו בינתיים. בינתיים.

בגלל שלא נודע לו ביניהם שהפעולה הזו אסורה

באופן שסיבת השגגה היא שבת,

לא הפעולות.

אז פה אני אומר, הימים שבינתיים גורם לו ידיעה לחלק בין השבת הקודמת לשבת אחר כך.

אבל באופן שסיבת השוגג זה הפעולה, שאולי לא הפעולה הזו אסורה,

אין מה שיגרום לו לבוא ולחשוב באמצע שהפעולות הללו אסורות.

כי אם הוא לא ידע שהפעולה הזו אסורה, אז מה זה אומר לו שיש ימי חול בינתיים?

וכי בגלל שיש ימי חול בינתיים זה אמור להוות לו תמרור וידיעה

שהפעולה הזו אסורה?

לא.

אז עדיין סיבת שגגה אחת.

ולעניין שגגת שבת הוא דעיקה למאמר

ימים שבינתיים, כן?

תמשיך.

ימים שבינתיים

אוהבים ידיעו לחלק, אבל

לגבי שגגת מלאכות לא אמרו שהימים שביניהם

זה ודאי נחשב כידיעה לחלק ביניהם.

ומשום הפסק ימים

כלומר זה שיש ימים בינתיים, בין שבת לשבת,

זה לא אמור לשנות לו שפתאום הוא ידע שהפעולה הזו אסורה.

אם הוא לא ידע שזריחה אסורה בשבת, הוא עשה את הפעולה הזו בשבת ראשונה ושום שבת שנייה.

האם בגלל שיש ימי חול בינתיים הוא אמור לדעת פתאום שהזריחה אסורה בשבת?

מעולם לא ידע, וגם אין מי שיגלה לו את זה. מתי הוא כן אמור לדעת?

רק אם הוא ישב ללמוד דרכו שבת לפני החכמים, שאז ילמדו אותו שפעולת הזריחה הזו אסורה.

אבל ימים לבד, זה שיש ימים, ימי חול בין שבת לשבת,

זה לא אומר בשבילו כלום.

לכן זה לא נקרא ככמה וכמה פעולות, אלא הכל נקרא שגגה אחת.

לא הכל המלאכות, אלא כל מלאכה,

כל אותן פעולות

שהן מוגדרות כאותו המלאכה, גם אם הוא עשה אותן בשבתות הרבה,

זה נקרא כאילו עשה מלאכה אחת.

ומיהו?

אבל בחטאת אחת, למה הוא בא? הכל שבת.

לבוא ולומר שחטאת אחת יספיק על כל שבת, על כל המלאכות שעשה, זה לא.

למה לא?

שגגו לא בשבת מלאכות, אלא במלאכות.

הלוא סיבת השגגה זה בגלל שהוא לא ידע שהשבת,

או לא ידע שהמלאכות הללו אסורות? למה לא במלאכות?

בגלל המלאכות. אז יוצא השוגג בחרישה, זה

שגגה אחת.

השוגג בזריחה, חרישה אחת. השוגג בקצירה, שוב,

שוב, שגגה נוספת.

אז יש פה כמה וכמה שגגות שהן הגורמות לפעולות הללו.

לכן, ושגגות טוב אהבו לשבת אחת.

נדמה לי, יוצא שכל שבת יש בה כמה וכמה שגגות לפי מניין האבות מלאכות שעשה בשבת.

מובן.

הרבה.

ובגמרא יאליף.

תמשיך.

יאלף פעמים שהוא חייב על כל אחת ועל אחת.

הוא פעמים שאין לו חייב על אחת, על כל שבת. כן, אנחנו נראה לימוד מפסוקים

שיש פעמים שהוא חייב

על כל אחת ואחת,

כלומר על כל פעולה ופעולה

או על כל אב מלאכה ומלאכה.

ולפעמים הוא חייב רק על שבת, על כל שבת ושבת.

כה מסתברא.

די כשגגו טובה. כלומר,

אם הוא יודע שהיום שבת והוא שוגג במלאכות,

אז פה הוא יהיה חייב לפי אהבות מלאכות שעשה.

על זה אמרו שהוא חייב הרבה חטאות.

אבל הוא פטור, אבל מתי הוא פטור? אין לה מספיק חטאת אחת.

וזדון מלאכות.

דחד השגגה היא, באופן שהוא יודע שהמלאכות הללו אסורות, אבל הוא שגג במה שלא ידע שהיום שבת,

אז הוא יהיה חייב רק...

אתם מבינים מה אני אומר?

אז שוב נסכם.

שוב נסכם, אולי נגמור את רשי, אחר כך נסכם את הדברים.

בבקשה.

נו, מי שיכול לעזור?

טוב, נמשיך אני.

אני אמשיך.

אב מלאכה דנקת

לאו למיעוט תולדות.

אומר רשי, מה שכתוב כאן על כל אב מלאכה ומלאכה,

הוא לא התכוון

לומר לי שעל תולדות לא יהיה חייב.

דעו הדין לתולדות,

ובלבד שיהיו תולדות לשני אבות.

גם אם הוא עושה תולדות הוא חייב.

אבל מתי?

אם זה תולדות של שני אבות,

עשה תולדה של חרישה ותולדה של זריעה,

פה הוא יהיה חייב שניים?

כמו אם הוא היה עושה אב מלאכה אחת של חרישה ואב מלאכה של זריעה הוא חייב שתיים,

או הדין אם הוא עשה אב מלאכה של שתי אבות מלאכות שונות,

יהיה חייב שתיים. מובן?

מה שנקט במשנה אב מלאכה, חייב על כל אב מלאכה ומלאכה, הוא מתכוון

כדי אלא למה הוא תהיה, ומה התכוון? למעט אחד, אדם הוא שתי תולדות דאב אחד.

או אב ותולדה שלו,

זה אינו חייב אלא אחת.

אם פעולת החרישה גרמה,

היא הידיעה שפעולת החרישה אסורה, היא גרמה, שיעשה גם חרישה וגם תולדות של חרישה.

כל אלה נחשב כאחד.

כדי קטני סיפא,

כמו שאכן כתוב בסיפא של המשנה,

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת.

מה פירוש? אומר רשי, שתי תולדות של אב אחד,

אינו חייב, אלא חטאת אחת.

שהרי הוא עושה וחוזר ועושה בעלם אחד.

כשבן אדם עושה עבירה אחת ומעריך בה,

והכול בסיבת שגגה אחת,

זה נקרא שהוא עושה פעולה אחת בלבד.

ואין חילוק חטאות בעלם אחד,

אלא בגופי עבירה שאינם דומים.

מתי אני אומר שהוא חייב

כמה וכמה חטאות,

גם אם זה העלם אחד, גם אם זה

בשוגג אחד,

רק באופן שזה שגוף ועבירה שאינם דומים, כגון חלב ודם.

אם יבוא בן אדם ויגיד, אני לא ידעתי לו שחלב אסור ולא שדם אסור.

זה יעזור לו להתחיל עם חטאת אחת? לא.

מאחר שזה איסור חלב וזה איסור דם, זה שני איסורים נברדים.

גם אם זה יעלה מחד,

זה לא סיבה לתת לו חטאת אחת, אלא שתי החטאות.

והוא עדין בחילוק שבתות לעניין שהגעת שבת.

או שהוא לא ידע

שהפעולות הללו אסורות,

לא חרישה ולא זריעה, והוא עשה חרישה וזריעה. גם אם הסיבה היא שהוא לא יודע בכלל שאסור חרישה וזריעה,

זה לא נקרא עליהם אחד.

כי סיבת השגגה היא, יש פה שתי סיבות.

הוא לא ידע שחרישה אסור, והוא גם לא ידע שזריעה אסור.

זה שגגות נפרדות.

או באופן אומר רעש, חילוק שבתות לא עניין שגיגת שבת.

באופן שהוא לא ידע שהיום שבת.

תודה רבה.

כן?

אז הוא לא ידע שבת, אז על כל שבת הוא חייב חטאת אחת.

אז שיבת השגגה היא אחת,

כמובן?

בסיכום, מה אנחנו מסכמים את המשנה?

נסכם את המשנה.

אדם שבכלל לא ידע את המושג

של שבת בתורה הקדושה.

הוא יודע שיש תורה קדושה.

עם ישראל קיבלו בהר סיני תורה.

הוא יודע שהוא עם ישראל, הוא יהודי,

אבל הוא לא שמע על מושג שהתורה אוסרת ואומרת יש

יום מיוחד שנקרא יום השבת.

זה כנראה אחד כזה שהוא בבחינת תינוק שנשבע.

לא יודע בכלל שיש מושג של שבת,

כן?

אז מה יהיה הדין אם הוא לא יודע בכלל

את המושג של שבת? מה אמרה המשנה בראשונה?

תגידו לי אתם,

גם אם הוא עשה חילול שבת בכמה וכמה שבתות וכמה וכמה מלאכות,

בכל שבת חייב רק?

אחת. למה?

כי הטעות שלו זה ששכחתי.

הוא לא ידע בכלל שהיום שבת.

לא רק שם שבת, סליחה, הוא לא ידע בכלל שיש מושג של שבת.

טעיתי.

הוא לא ידע בכלל שיש מושג של שבת בתורה.

מה יהיה הדין אבל אם הוא כן יודע מושג של שבת בתורה?

אבל הוא לא יודע בכל אימת שמגיע יום השבת,

הוא שוכח שהיום שבת.

אז כמה הוא חייב?

אחד.

על כל שבת,

חטאת אחת. למה?

יש פה מודיעה על השבת, איפה הוא עצם זה שהוא יודע שיש מושג של שבת בתורה.

אלא הוא לא ידע.

אלא לא ידע.

לא ידע

שהיום שבת, יוצא שכל שבת זה סיבת שגגה נפרדת.

כי הימים שביניהם זה מחלק.

בין השבת הקודמת לשבת הבאה, וכן בין השבת השנייה לשלישית וכן בשלישית-רבעית.

אז כל שבת זה שגגה אחרת.

מה יהיה הדין אם הוא יודע שהיום שבת,

אבל לא יודע שהפעולות הללו אסורות,

והוא עשה אותן בכמה וכמה שבתות?

אם זה סוג מלאכה אחד, אז הוא חייב.

הוא חייב לפי מניין המלאכות, ולא לפי מניין הפעולות.

כלומר, אם הוא עשה מלאכה או תולדות של אותה מלאכה,

גם אם הוא עשה אותה במשך כמה שבתות, יהיה חייב על זה חטאת.

אבל אם הוא עשה כמה אבות מלאכה,

אז הוא קבע כל אחד. לפי האבות מלאכות.

בדיוק.

מה יהיה הדין?

מה יהיה הדין אבל באופן

שהוא לא יודע בכל שבת,

הוא יודע שזה שבת,

אבל לא יודע על כל פעולה ופעולה שהיא אסורה.

אז מה הדין?

על כל פעולה ופעולה.

על כל פעולה ופעולה. כלומר,

לתפוס שבת אחת,

שבת אחת עשה מלאכות הרבה.

אז מה הדין?

אם הוא שוגג בשבת,

כלומר זה שיגת שבת וזדון מלאכות, הוא יודע שהמלאכות הללו אסורות,

אבל לא ידע שבת, אז כמה הוא יהיה חייב?

מצוין.

אבל באופן שזה הפוך, זה שיגת מלאכות וזדון שבת.

יפה.

מתי אני אומר שהוא חייב חטאת אחת,

אפילו שהוא עשה מלאכות הרבה?

אם הוא עשה מלאכות הרבה, מעין מלאכה אחת.

כלומר, אם הוא עשה אב ותולדותיה של אותו אב,

גם אם זה כמה וכמה פעולות, פעולות שונות, אבל מאחר שכולם תחת מטריה אחת,

כלומר הכל זה נקרא משפחה אחת,

חייב על כל אחת ואחת, על כל אב מלאכה,

חטאת אחת, גם אם הוא עשה כמה פעולות שייכות לאותו אב מלאכה.

הדברים מובנים.

זהו, אז בעזרת השם,

נשנה את הדברים.