מידותיו ההפוכות של לוט | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

הלא כל הארץ לפניך,

היפרד נא מעליי,

עם השמאל והימינה,

ועם הימין והשמאלה.

אם היה מתבונן לוט בהצעתו של אברהם אבינו,

כשהוא אומר לו, היפרד נא מעליי,

היה צריך לקום לצבוע חס וחלילה על מי להיפרד ממך.

כל הפורש ממך כפורש מן החיים.

היה צריך להעמיד את הרועים שלו על חומרת הריב

ועל הטעויות שלהם בנוגע לגזל.

ומכאן ולהבא שלא יהיה שום ריב ומדון.

לא רק מחשבון רוחני,

אלא גם מבחינה גשמית כדאי לו הדבר.

שהרי רק מכוח הליכתו עם אברהם זכה לכל העושר הזה.

כמו שאומר רשי על הפסוק, וגם ללוט

ההולכת אברהם

היה צאן ובקר ואוהלים.

מי גרם שהייתה לו?

מי גרם שהייתה לו זאת?

הליכתו עם אברהם.

וגם ללוט.

ואם כן,

הרי נוכח

שעל ידי הצטרפותו לאברהם הוא זכה לעושר הרב.

אז היה לו אינטרס להישאר דבוק באברהם לא רק מבחינה רוחנית,

גם מבחינה גשמית.

שהגורם לעושרו,

הליכתו עם אברהם.

אבל לוט לא התרגש מדברי אברהם.

הוא היה מוכן להיפרד ולהתרחק ממנו.

נשאלת השאלה, איך קרה אם כן מקודם שהוא התלווה לאברהם בכל מסעיו?

ואמרנו שהוא הפקיר את הממון בשביל זה, כי הדרך

מכלה את הממון.

את השם, את הפרייה ורבייה.

אז איך הוא התלווה אליו בכלל?

גלה עמו,

הצטרף לכל הגלויות והנדודים,

ופתאום הוא מסכים בקלות להיפרד ממנו.

הגאון בעל החתם סופר מפרש,

עיקר הסיבה להצטרפותו ללכת עם אברהם

לא הייתה בגלל הדבקות בדרכו.

האחרית מגלה את הראשית.

מה שקורה עם בני אדם בסוף זה מגלה את ההתחלה.

כמו שאמרנו, זרוק חותרה עבירה, עיקרה כהה.

חוזר למקור שלו, לשורש.

אומר החתם סופר,

ביילך אברהם

כאשר דיבר אליו אדוני,

ביילך איתו לוט.

ואברהם,

בן חמש שנים ושבעים שנה,

בצאתו מחרן.

שואל החתם סופר, איך זה מובן

במה השייכות

בין הליכתו של לוט עמו,

והגיל של אברהם שהיה אז בן שבעים וחמש.

כי תראו את הסמיכות של הפסוק.

וילך אברהם כאשר דיבר אליו אדוני,

וילך איתו לוט, ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

מפרש החתם סופר, היא הנותנת.

בגלל שאברהם היה אז בגיל שבעים וחמש שנה,

לכן, חשב לוט,

הנה קרב יומו של אברהם.

כבר מבוגר.

מאחר שלא היה לו בנים,

ראה לוט את עצמו כיורש,

ורצה להיות בקרבת מקום אליו,

בכדי שבבוא עת פקודתו יוכל לקבל מיד את ירושתו.

ומאחר שמטרתו הייתה בעיקר להתעשר,

הרי מעתה שכבר קיבל עושר רב,

ויש סיכוי שעל ידי הפירוד מאברהם יוכל להגדיל רכושו,

וילך להשקיע בבורסה של סדום,

הסכים לקח בחפץ להם.

הוא רואה לפניו כיכר שכולו משקה,

והדבר שובה את ליבו.

ולכן התפעלו החכמים מזה שהוא לא הלשין ומסר את אברהם לפרעה,

ולא גילה

ששרה זה אשתו ולא אחותו.

כי אם היה אומר כן, פרעה היה הורג אותו, את אברהם.

ואז הוא היה יורש.

אבל הוא לא היה מלוכלך עד כדי כך.

ועל זה חכמים מוחאים לו כפיים.

פששש.

איזה מעלה.

כי בעל תאווה לממון מסוגל לכול.

אתם רואים אנשים שרוצים ממון,

שודדים וגם מוכנים לראות באנשים בשביל להוציא את הכסף.

ויכול להיות שזה יהיה אלפי שקלים בלבד,

והם יהרגו נפש.

מי שיש לו תאווה לממון מסוגל לכול.

אז שהוא מתאפק ויש לו הזדמנות למכור אותו, כמו שאומרים את אברהם,

ולא בנזיד עדשים,

אלא בשביל לקבל את כל הירושה,

את כל ההון הרב שהיה לאברהם.

והוא מתגבר ולא אומר.

החכמים משבחים אותו על הדבר הזה.

אבל מכל מקום

רואים שהממון העביר אותו על דעתו,

ופרש מאברהם,

ולא צעק, ולא אמר, רגע, מה קרה? למה? מי? מה אמרו?

ישר הוא מסכים.

אבל בואו נראה דבר מדהים.

אמנם זכה לא תרבה מהליכתו עם אברהם. וואי, וואי, וואי, מה שהוא זכה.

מה שהוא זכה.

מה שהוא זכה.

לא רק לעושר גשמי,

אלא גם לעלייה רוחנית גדולה.

הרבה שלו,

אברהם,

לימד אותו מה זה חסד.

מה זה הכנסת אורחים.

ולמדנו בימים האחרונים מה זה חסד.

שורש השורשים זה אברהם אבינו.

אלוהי אברהם.

שורש השורשים.

עולם חסד ייבנה.

חסד זה הכל.

וחכמים זיכרונם לך דורשים על הפסוק,

וגם לילות ההולך עת אברהם היה צאן ובקר ואוהלים.

מה צריך אוהלים?

אוהל.

למה אוהלים?

מתחבטים המפרשים להסביר מה זה אוהלים.

ריבי טוביה בריבי יצחק אמר.

שני אוהלים.

רות המואביה ונעמה העמונית.

אלה יצאו מילות.

הרי משתי בנותיו באו

מואב ועמון.

ממואב יצאה רות המואביה,

ומעמון יצאה נעמה העמונית.

אמר רבי יצחק,

מצאתי דוד עבדי.

כתוב בפסוק מצאתי דוד עבדי.

היכן מצאתי?

בסדום.

בסדום.

מה זה בסדום?

השורש של מלכות בית דוד נמצא אצל לוט.

למרות שהאהיל עד סדום,

אף על פי כן האוהל של רות

של נעמה, הוא קם על ידי לוט.

כל אותה מגילת חסד,

מגילת רות,

כולה חסד.

כל המגילה הזאת היא חסד, חסדים.

אותה מגילת חסד של רות באה מכוח החסד של לוט,

שהוא למד מאברהם אבינו.

תראו איזה פרנוסה הוא עשה על חשבון זה שהוא היה תלמיד של אברהם אבינו, מה יצא לו מזה?

מלך המשיח יוצא ממנו.

כאשר באו אליו המלאכים בדמות אורחים, התייחס אליהם בכבוד מלאכים,

וסיכן את חייו להכניסם לביתו.

וזה לאחר שביתו נתנה מזון לעני והרגו אנשי סדום.

והוא לא פחד,

בגלל שהיה דבוק במידת החסד.

וגם הפקיר את בנותיו

בשביל להכניס אותם,

ושלא ייגעו בהם.

למדנו מכאן של לוט היה בעל חסד במדרגה נעלה ביותר.

ואת זה הוא למד וקיבל מאברהם אבינו.

ואת זה הוא גם הוריש לדורות הבאים.

במשך הזמן התגלה שגם משיח ה'

גם הוא יבוא מכוח מידת החסד של לוט.

זאת אומרת,

מידה זו נטעה בכל זרעו אחריו.

אבל מאידך מצינו גם

ששתי האומות שהוזהרנו להרחיק אותם מבית ישראל זה זרעו, עמון ומואב.

הם יוצאים מחלציו.

שתי האומות האלה,

שהכתוב חתם אותם וחותם השחתה

ואסורים לבוא בקהל ה' עד עולם,

כי כתוב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם,

זה בגלל שהיו בו שני כוחות מנוגדים בבת אחת.

בבת אחת.

מצד אחד הוא למד את המידה של החסד מאברהם אבינו.

מצד שני הוא נמשך אחרי מראה עיניו,

ככתוב, וישא לו את עיניו ויירד את כל כיכר הירדן, כי כולם אשקה.

וישא לו את מקדם,

ויפרדו איש בעל אחיו.

חכמים, זיכרונך, מצאו בעומק לבבו את גנבה מחשבה שהשיא עצמו מקדמונו של עולם.

אמר אי היפשיא לא באברהם ולא באלוהם.

אז מצד אחד החסד העמיד לו

אוהלים.

רות המואבייה ונעמה העמונית.

ומצד שני,

בגלל כפיות הטובה שהייתה לו לאברהם,

שקם והלך ברגע שהשתלם לו,

זהו, עשה את שלו, עשה את הקופה.

אז הוא קם ועזב אותו,

כפוי טובה, על כל השקעה חינוכית

ועל כל הצלחה ממונית.

כפוי טובה.

קם ועזב את אברהם, אינטרס אישי.

צמחו שני עמים ממנו, עמון ומואב, כפויה טובה.

שלא הכירו טובה

לזרעו של אברהם שהציל את לוט

מסדום

ומהמלכים.

מכיוון שלא הכירו טובה, לא יבואו בקהל השם על עולם. צריך לעקור את המידה הזאת של כפיות טובה ועוקרים אותם עם ישראל, לא יכולים להתחבר בעם ישראל.

כי מידתם של ישראל

גומלי חסדים,

ביישנים ורחמנים,

אבל גומלי חסדים,

זה מידתם של ישראל. גבר.

גבר!

גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים.

אז רואים שאדם יכול להיות בו שתי מידות מנוגדות הפוכות.

אתה יכול להיות מתחסד עם כולם,

וגומל חסדים עם כולם, ומכניס אורחים והכול,

ועם מי שלימד אותך את זה,

אתה לא גומל איתו חסד,

אתה מפנה לו עורף,

הפרד מעליי, ביי ביי.

יופי, יופי, תודה על ההצעה, ביי ביי.

והולך לסדום.

פששש, ראינו כאלה בדור הזה הרבה,

בלי עין הרע.

כנראה אלה השתכללו מעמון ומאב,

אבל

ההיסטוריה ממחזרת את עצמה, הדברים חוזרים.

מי שקורא גלגולי נשמות של הרמב״ם מפאנו,

רואה איך הדברים מסתדרים, מדהים, כל הדברים, כל הנשמות, איך חוזרות, איך באות,

כמה מתקנות.

כדאי לקרוא גלגולי נשמות של הרמב״ם מפאנו.

מבהיל על הרעיון.

אז הנה ראינו לוט.

מצד אחד הוא זוכה

להעמיד את המשיח

מכוח החסד שהוא למד

מאברהם אבינו,

ומצד שני כפיות הטובה שלו עקרה שתי אומות

מן העולם.

אפשר שבאדם אחד

יהיה דבר בהיפוכו.

דוגמה פשוטה,

יש אנשים שקוראים עוסקים בחסד עם הכלל, עם הציבור.

אבל בבית לעשות חסד עם האישה הם לא עושים.

היא שמתחסדת איתו, עושה, מבשלת, מכינה,

מטפלת, מגדלת את הילדים,

מרחיצה,

מחפשת, מבשלת, הופעה, עושה את כל הדברים.

אבל עזרה בבית?

מה פתאום?

הוא עסוק, הוא גומל חסדי, גומל חסדי.

זה לוטניק.

לוטניק.

לוט

זה לשון ארור.

לוט.

לטיה.

בארמית.

אז צריך להיות אברהמניק,

לא לוטניק.

שבת שלום.

רבי יחנניהו ברגשי, אומר עושה,

כל שנות בכל זאת, כל שקורה,

לפיקות ערוסות, שנה אמר לנו, שנות בכל זאת, סיפור יקר, דילתורו ויאדירו.