נתת ליראיך נס להתנוסס | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
אפשר?
נתת ליראך נס להתנוסס.
הרב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא אומר נפתח בסיפור מהגמרא
ברכות ל״ג.
תנור רבנן
מעשה בערוד
שהיה מזיק את הבריות.
ערוד זה כלאיים בין נחש לצו.
באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא,
אמר להם, הראו לי את חורו
מאיפה שהוא מגיח.
הראוהו את חורו,
נתן עקבו על פי החור,
יצא ונשכו ומת אותו ערוד.
נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש.
אמר להם,
ראו בניי,
אין ערוד ממית
אלא חטא ממית.
באותה שעה אמרו,
אוי לו לאדם שפגע בו ערוד,
ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.
כתב הגאון רבי עקיבא איגר, זכר צדיק לברכה, בגיליון השס,
יפה מראה בתענית פרק ג', סימניות זן,
ולפנינו הלכה יא',
בדיבור המתחיל מפלתא.
מצווה לשמוע דברי חכמים.
עיינתי שם,
וסיפור הירושלמי שם מזכיר את הסיפור בגמרא בתענית כ',
בן הרדעה הייתה חומה רעועה,
ורבו שמואל לא עברו תחתיה,
למרות שעמדה כך שלוש עשרה שנה.
פעם התלווה אליהם רב עידא בר-אהבה,
אמר לו שמואל לרב,
נקיף סחור סחור כדרכנו.
ענהו איננו זקוקים לכך
שרב עידא בר-אהבה איתנו,
שגדולה זכותו
ואיני פוחד.
ומי היו זכויותיו?
ששאלוהו במה האריך ימים,
ענה,
מימיי לא הקפדתי בתוך ביתי,
ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני,
ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפים,
ולא הלכתי ארבע עמות בלא תורה ובלא תפילין,
ולא ישנתי בבית המדרש,
לא שינת קבע ולא שינת ערי,
ולא ששתי בתקלת חבריי,
ולא קראתי לחברי בכינויו
כינוי גנאי, אפילו שכולם קוראים לו באותו כינוי.
טוב, אז אנחנו שומעים עכשיו
מעשה עם רבי חנינא בן דוסא
שנעשה לו נס.
מה היה נס?
כתוב,
רש״י אומר, מצאתי בהלכות גדולות שאמרי במערבה בארץ ישראל, אמרו כשערוד נושך את האדם,
אם הערוד קודם למים
מת האדם,
ואם האדם קודם למים
מת הערוד,
ונעשה נס
לרבי חנינא ונבקע המעיין
תחת עקבו.
אז הוא הקדים למים ראשון, ומת הערוד.
ואחר כך אנחנו רואים מעשה,
שלמרות שהיו מקפידים רבו שמואל שלא לעבור מתחת לחומה רעועה,
בת 13 שנה שעומדת כמו מגדל פיזה,
אבל כשהצטרף אליהם רבי עידא בר אהבה,
אמרו שגדולה זכותו והם לא פוחדים לעבור.
אז מה הפירוש שהם סמכו על הנס פה?
לרב הונא היו חביות יין במרתף רעוע.
הוא ביקש לפנותם,
אבל להיכנס לשם סכנת חיים, כי זה מרתף רעוע, כל רגע יכול להתמוטט.
מה עשה? הביא לשם את רב עידא בר אהבה.
הוא משך אותו בדברי תורה.
הכניס אותו למרתף, התחיל לדבר אותו בשביל לעכב אותו עד שיפנו את כל החביות בדברי תורה.
בינתיים פינו פועליו את החביות.
כשסיימו יצאו,
קרסה תקרה.
הבין רב עידא בר אהבה והקפיד.
מה, משכת אותי בדברי תורה פה בשביל להחזיק את התקרה ואחרי זה קרסה התקרה?
הקפיד.
ומדוע?
למה שיקפיד?
כי אמר רב ינאי,
לעולמה לי עמוד אדם במקום סכנה,
ויאמר שעושים לו נס.
שמא אין עושים לו נס.
ואם עושים לו נס,
מנקים לו מזכויותיו.
שיעקב אבינו אמר, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.
אם עושים לאדם חסד,
עושים לו נס,
אז הוא נקטן מזכויותיו.
כי מאיפה לוקחים?
בשביל להציל אותו מהזכויות שלו.
והנה,
בעוד שבגמרא הקפיד רב עידא בר אבווה שיעמידו במקום סכנה,
אז הרי בתלמוד הירושלמי נוהג רב עידא בר אבווה כך בעצמו ובמודע.
הייתה חורבה,
שעמדה לקרוס,
העמיד בר אביו את תלמידו,
רבידה בר אבווה עד שיפנוה,
וכיוון שיצא מן הבית, נפל הבית.
שלחו חכמים ואמרו לו,
מה מעשים טובים יש בידך?
אמר להם, מימיי לא קידמני אדם לבית הכנסת,
ולא הנחתי אדם בבית הכנסת, ויצאתי לי תמיד בראשון ויצא האחרון,
ולא הלכתי ארבעה עמוד בלא תורה,
ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף,
ולא הצעתי מיתה וישנתי בה שינת קבע,
אלא תמיד הייתה שינתי עריי,
כדי לקום מיד ולעסוק בתורה,
ולא צעדתי בין החברים היושבים על הקרקע,
פעם לא יושבים על כיסאות, יושבים על הקרקע,
אז הוא לא צעד בין החברים,
דהיינו עובר על ראשיהם, פוסע על ראשי עם קודש,
ולא כיניתי שם לחבריי,
ולא סמכתי בתקלת חבריי,
ומחלתי מיד למי שציערני,
ולא הלכתי בשוק אצל מי שחייב לי
שלא לצערו,
ומימיי לא הקפדתי בתוך ביתי.
נקיים מה שנאמר,
את הלך בתום לבבי בקרב ביתי.
וכתב ביפה מראה,
ויש להקשות,
שהרי אמרו בשבת ל״ב,
אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושים לו נס,
שמא אין עושים לו.
ואם עושים לו,
מנקים לו מזכויותיו.
אז הוא מנסה לתרץ, אז איך הוא עשה כן?
ושמא בבית היו ספרים ותפילין כדי להצילם.
אז אם זה לכבוד התפילין,
הספרים,
אז זה יהיה מותר
כדי להצילם מן הביזיון,
מן ההשחטה.
אין עמי עוד תירוץ
לקדש את השם עשה.
כמו המעשה שרבי חנינא בן דוסא,
שהלך והניח עקבו על חורו של ערוד.
שזה היה לקדש את השם,
ללמד את התלמידים
שאין החטא ממית,
אין הערוד ממית, אלא חטא ממית.
כיוון שלא היו לו חטאים לרבי חנינא בן דוסא, הוא היה צדיק יסוד העולם.
אז הוא לא חשש מן הערוד.
אבל היה צריך שיעשה לו נס.
היה צריך שיעשה לו נס, שיהיה מעיין מתחת לרגליו, כשיקדים הוא למים לפני הערוד.
אבל הוא עשה את זה לקדש את השם.
אז אם עושים לקדש את השם, אז זה בסדר גמור.
ואמר שעה,
בברכות ל״ג הקשה,
איך שמח רבי חנינא על הנס?
ובדברי היפה מראה,
מיושב,
שרצה לקדש שם שמיים ולהראות במוחש שאין ערוד ממית,
אלא החטא מימית.
ובדבריו תובנה סתירה לכאורה בהנהגת
רב עידא ברא הבא.
שכאשר רב הונא משך אותו בדברי תורה עד שיפנות מרתף היין,
הוא הקפיד.
למה?
כי ינקו לו מזכויותיו.
זה לא בשביל לקדש שם שמיים.
זה ניצלו אותו בשביל שהתקרה לא תתמוטט ויהרסו כל החוויות והכל.
אבל כשריבו העמיד אותו באותה חורבה,
שמה הוא הסכים.
כי שמה זה לקדש שם שמיים.
אם הרב אומר לו,
בשביל למנוע את הנפילה,
זה לקדש שם שמיים.
ולכאורה משמע
שהסומך על הנס
כדי לקדש שם שמיים,
אין מנקים לו מזכויותיו.
כמו התירוץ של היפה מראה.
אבל כל זה קשה.
כי היסוד הזה נסתר מדברי המדרש בבראשית רבה, מ״ד, ד׳.
בפרשה שלנו,
על הפסוק,
אחר הדברים האלה,
איזה דברים?
אחרי הניצחון של אברהם אבינו על המלכים,
ארבעת המלכים, ושחררו את לוט,
כתוב אחר הדברים האלה,
היה דבר אדוני אל אברהם במחזה לאמור,
אל תירא אברהם,
אנוכי מגן לך,
שחרך הרבה מאוד.
כשאומרים אל תירא, פירושו שהיה אברהם ירא.
למה?
לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר,
ירדתי לכבשן האש
וניצלתי.
ירדתי למלחמת המלכים וניצלתי.
תאמר, שנתקבלתי זכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבוא.
זאת אומרת,
אם ניצלתי ונעשה לי נס בכבשן האש,
וניצחתי את כל המלכים, שזה ודאי נס,
אז כבר ניצלו את כל הזכויות שלי ונתרוקנתי מכל הזכויות. לא יישאר לי כלום לעולם הבא.
רגע, והצדיקים הם עובדים את השם בשביל לקבל זכויות, שיהיה להם שכר?
לא, אבל אם יש לך זכויות,
אז ככל שיש לך יותר, אתה מתקרב יותר אל השם.
אבל אם ניכו לך זכויות,
אז אתה תהיה יותר מרוחק מהשם.
כי לפי הזכויות,
ככה האדם מתקרב אל השם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא,
אנוכי מגן לך.
מגן בארמית זה חינם, מגן.
מגן פירושו חינם.
אנוכי מגן לך.
כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה,
חינם עשיתי עמך.
אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא.
שכרך הרבה מאוד.
כמו שנאמר בתהילים ל״א״,
מרב טובך אשר צפנת לי רעך.
הכל צפון ושמור, לא הפסדת מאומה.
שכרך הרבה מאוד.
אז הנה,
מה שירד לכבשן האש,
ודאי שזה היה לכבוד שמיים.
מסר נפשו
כדי לא להשתחוות לעבודה זרה של נמרוד.
ומה שהוא נחלץ ללחום במלאכים
ובחילם העצום ורב,
ודאי היה לכבוד שמיים.
שאמרו בזוהר הקדוש,
שכל רצונם היה לשבות את אברהם
כדי למחוק את השפעתו על בני דורו,
שהוציא אותם מפולחן העבודה זרה,
מכניסם בעבודת השם.
ומכיוון שדמות דיוקנו של לוט דמתה לאברהם אבינו,
לקחו בשבי
כדי להתיימר שגברו עליו ואלוהיו לא עזרו.
לפיכך, רדף אחריהם,
נלחם בהם
וגבר עליהם בניסים מופלאים,
כמו שכתוב בתענית כא',
וחילץ את לוט מן השבי.
ואין כל זה פחד
שקיבל בכך זכרו בעולם הזה,
ונתמעטו זכויותיו.
ואף הקדוש ברוך הוא,
לא השיבו שאין לו לפחוד
משמע שהיה לו מקום נכון לפחד
אבל השם לא אומר לו אל תפחד דהיינו אלא מודיעו שהעניק לו מתנת חינם
ולכן שכרו שמור לו במלואו
אל תירא
היה לו מקום לראות
אל תירא
סחרכה הרבה מאוד
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא
במקרה שלו נותן לו שכר מושלם
אז אם כך שווה קושייה למקומה
הואיל ורב עידא בר אבה פחד שינקו לו מזכויותיו
ולפיכך הקפיד על רב הונא שמשך אותו למרתף היין אמת לנפול
לשהות שם עד שיפנוהו
אז איך הוא הסכים לעמוד בחורבה?
אף על פי שהבין שיהיה כאן קידוש שם שמיים
הרי נקו לו מזכויותיו, בדיוק כמו שחשש אברהם אבינו
מה לי אם בעורמה שמו אותך
ואין בזה קידוש השם?
מה לי אם זה קידוש השם?
בשניהם מנקים הזכויות לפי החשש של אברהם אבינו
אבל את התשובה לכך מצינו בסיפור נוסף בגמרא בברכות כ'
שאל רב פפא לאביי
מדוע התרחשו ניסים לקדמונים
ולמה לא מתרחשים ניסים לנו?
ככה שואל רב פפא לאביי
ענה לו הראשונים מסרו נפשם על קדושת השם
מסירות נפש על קידוש השם
ואנו איננו מוסרים נפשנו על קידוש השם
כפי שרב עידה בראווה ראה נוכרייה עטויה שכמיית ארגמן שאינה צנועה
חשב שהיא יהודייה וקרע אותה מעליה
לאחר מכן הוברר שהיא גויה
ושילם פיצוי 400 זוז
אומר הרב גלינסקי
שהוא שמע מרבי דובידל פרנקל זיכרונו לחיי העולם הבא
מי שהיה לו הפאות הכי ארוכות
בעולם אני חושב
היה מתפלל בלדרמן
שאמר בשם רבי משה סולובייצ'יק
זיכרונו לחיי העולם הבא
וכי איזו מסירות נפש
יש בקריעת אותו בגד
כשסבר שהוא של יהודייה
ואם אכן יהודייה הייתה לא היה מחויב בתשלומים
בטרץ שהכוונה היא
שהראשונים
דהיינו רב עידה בראווה במקרה הזה לא חישבו חשבונות
ברעותם מעשה כנגד רצון השם
ומייד קינאו לשמו הגדול
וזה קרוי בשם
מסירות נפש על קדושת השם
לא עושים חשבונות של התוצאות
עושים חשבון של מה שנכון לעשות ועכשיו
מעתה נאמר
שאכן
גם כשפועלים נס
עבור כבוד שמיים
מנקים מהזכויות
כמו שמוכח במדרש מפחדו של אברהם אבינו
אבל רב עידה בראווה לשיטתו לא חישב חשבונות כשזה נוגע לכבוד שמיים
והיה מוכן להפסיד
עבור זה את כל זכויותיו
ראיתי אני חושב במקום מסוים שכתוב שעושים קידוש שם שמיים לזכות את הרבים
אז לא מנקים לו בזכויותיו
או לתועלת הרבים וכולי
אבל פה באופן פרטי מנקים הזכויות לפי מה שיוצא
ואספר סיפור אומר הרב גלינסקי ששמעתי
ולאור הדברים יובן הכל לאשורו
בעיר אחת בגרמניה
היה יהודי מתבולל בעל בנק פרטי
ולא בן יחיד שחלה
אביו הבהיל למיטתו רופאים מומחים
אך קצרה ידם
והמחלה הלכה והחמירה
הילד דעך
האב נזכר
שבעת מצוקה
אבא שלו היה פונה לשמש בית הכנסת
שיערוך תפילת מי שברך
הלך לבית הכנסת
ופנה אל השמש
שאל כמה תעלה לו ברכה כזו לרפואת בנו
או היה שם אורח יהודי מגליציה שבא לרגל עסקיו
שמע והתעניין ושאל
בצאנז כבר היית?
צאנז?
מה יש בצאנז?
בית חולים?
פרופסור מפורסם?
הרבה יותר!
יש שם את הוונדר רבינר!
זה רבי שעושה נפלאות?
פועל ישועות?
מחולל ניסים ומכל העולם נוערים ובאים
שב לביתו וסיפר לאשתו
דחקה בו לנסוע
היטלטל בדרכים חצה ארצות עבר מחוזות והגיע לצאנז
בא לפני הרבי ושטח את מבוקשו
הבן חולה
אנא
תרפא אותו
חקר הרבי מאין
מאין אתה?
מגרמניה
מה עיסוקך?
מנהל בנק
האם הבנק סגור בשבת?
ודאי שלא
כל הבנקים פתוחים בשבת
וסגורים ביום ראשון
יבין הרבי יש תחרות גדולה מאוד
תחרות קשה
רוב הלקוחות הם גויים
ובכלל
גם בבית לא שומרים שבת
וכשרות
גם לא
בבית הוריו שמרו
אבל כיום אין בעירו אתליס כשר
וטהרה
לא יודע מה זה
הרבי הסביר לו אהה
אז לא, לא, לא שומרים
טוב
נענח הרבי
ובכן שמה
מישהו הטעה אותך
איני עושה נפלאות
אין בידי לרפא את בנך
לא?
אם כן לחינם באתי
מבקש סליחה על ההטרדה
אבל רק שאלה אחת למה יש פה תור ארוך?
אסביר לך המשיך הרבי
אנשים יודעים שהצרות באות ממרום
ומאמינים
שתפילתי מקובלת לפני הבורא
יתברך
וביכולתי לפעול לביטול הגזירות.
גם על בנך נגזרה גזירה.
ואני מוכן לפנות אל הבורא ולבקש שימלא משאלתך וירפא את בנך.
אבל אז ישאל הבורא יתברך
האם הוא עושה רצוני
כדי שיעשה רצונו
מה הוא אוכל לענות?
על כן, אני מציע לך עסקה.
אם תקבל על עצמך לשמור שבת,
כשרות וטהרה,
אני מתחייב שהבורא יעשה רצונך ובינך יירפא.
שמע בנקאי, שקל את העסקה וענה.
בעניין הכשרות מבין
שאין בעיה.
נעבור לצמחונות,
נאכל טופו,
בעניין הטהרה,
אשאל בבית, אני לא מחליט לבד.
בעניין השבת,
אין מה לדבר.
אם יסגור את הבנק בשבת,
יעזבוני הלקוחות והעסק ייסגר.
הרבי ישיב כרצונך,
לא עשינו עסק.
לחצו ידיים,
נפרדו כידידים,
חזר לביתו
ובנו גוסס.
אשתו שואלת,
מה היה שם?
יהודי קשוח,
אי אפשר לעשות איתו עסק,
לא מוכן להתפשר.
סיפר על הפגישה,
והאימא אשתו נרעשה.
רוצח!
הבנק חשוב לך יותר מבנך?
ואילו היה פרופסור קובע שחייבים לנסוע איתו לאיטליה החמה ושם יבריא,
האם לא היית סוגר את הבנק ונוסע?
רוץ מיד לסניף הדואר, שגר מברק,
שאתה מסכים לשלושת התנאים.
ואם, כלומר, חלילה הבן לא יבריא,
אם לא יבריא חלילה,
הסכמתך בתלה,
ועכשיו רוץ.
מיהר
שלח את המברק.
כשחזר,
כבר הוטב לילד.
כעבור זמן קצר,
הילד נרפא.
העיר
רעשה וגעשה.
סניף הבנק
נסגר בשבתות.
אנשים התעניינו על מה ולמה.
שמעו את הסיפור,
השתאו והעריכו,
והעסקים רק שגשגו.
ואז שאלה האישה,
שילמת לרבי?
לא הבין.
והסבירה.
כמה הוצאת על כל הפרופסורים שלא הועילו לך מהומה?
וכאן,
הוונדר רבינר ריפא.
ולא שילמת לו פרוטה.
צודקת.
יש להודות לו על הישועה, אבל גם לשלם את שכרו.
שב והיטלטל בדרכים והגיע לצאנז.
מסר 300 מרקים
כדמי ביקור של הפרופסור.
מה זה? שאל הרבי.
דמי ביקור, הסביר לו.
אני רואה שאינך מבין.
איני רופא
ואיני קוסם.
רק תיווכתי בינך לבין הבורא יתברך.
אתה קיבלת על עצמך לעשות את רצונו,
והוא עשה את רצונך, זה הכול.
אה, הבנתי.
אז אלו דמי תיווך.
לא ביקור ולא תיווך.
אני לא נוטל פרוטה.
כמו אלישע, שמאין לקחת כסף מנעמן
כדי שיתרבה כבוד שמיים.
כי אברהם אבינו, שהחזיר את השלל,
שלל סדום.
הרבי לא מכיר את אשתי.
היא שלחה אותי ואני חייב לתת.
אה, זה נימוק שאין עליו תשובה.
אמר הרבי,
אם כן, אהיה שלוחי.
בבית המדרש יושבים אברכים ולומדים,
חלק ביניהם את הכסף
ויברכו את בנך.
גם אני ממליץ.
יש פה אברך כוללים, אברכי כוללים, שהתחיל פה כולל.
מי שרוצה לתמוך בהם, מוזמן.
זכות התורה, תעמוד לו.
הלך וחילק.
נשאל על ידי האברכים על מה הוא מחלק ולמה, וסיפר.
שמע אחד הלומדים,
ניהר אל הרבי ואמר לו לפני זמן רב
חלתה אשתו והמחלה הלכה והחמירה,
והרבי הסתפק בברכה.
לא עשה איתו שום עסקה ולא כלום.
שאל בכאב,
האם הרבי מושיע רק מחללי שבת?
נתן בו הרבי עיניו.
אתה חסיד שלי?
ודאי.
ואוהב אותי?
אהבת נפש.
אם כן, מדוע לא תבין?
הקדוש ברוך הוא גזר גזירה.
מי אני שבת לנא?
ואם אני מחולל מופת,
ומכריח לבטל גזירת שמיים,
אני מעורר עליי רוגז והקפדה,
ועלול לשלם על כך ביוקר רב.
אבל הכל כדאי
כדי להרבות כבוד שמיים.
כדי שבאשכנז,
בגרמניה,
יראו שבנק סגור בשבת,
וידעו שיש אלוקים בישראל.
אבל שאתה תדרוש זאת ממני?
זאת אומרת, ינקו לו מזכויותיו.
אז לפי הסיפור הזה גם אנחנו רואים
שמי שעושה ניסים באופן כזה, כמו שלמדנו,
מנקי מזכויותיו.
אבל אם הוא כמו רב עידא בראווה,
הוא מוכן גם להפסיד את הזכויות בשביל לקדש שם שמיים ברבים.
רבי חנניהו בן-הגשי אומר,
הרוסו הקדוש ברוך הוא לזה כל ישראל,
להפיקו חרבו לעם תורו ומסווד,
שנאמור אדון העופש למען צדקו, יגדיל תורו ויעדיר.