תמים תמים תמים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

וירד אדוני אל אברהם ויאמר אליו אני אל שדי

אתהלך לפניי ואהיה תמים

רשי

ואהיה תמים

עכשיו אתה חסר חמישה איברים

שתי עיניים

שתי אוזניים וראש הגבייה

אוסיף לך אות על שמך די יהיו מניין אותיותיך רמח

כמניין אבריך

אז הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם

התהלך לפניי ואהיה תמים

תמים זה שלם

עכשיו אתה חסר חמישה איברים

אין לך עדיין שליטה בחמשת האיברים האלה גמורה

כמו שיש לך בשאר האיברים

באיזה איברים אתה עדיין לא תמים?

שתי העיניים שהן הולכות לאן שרוצות ורואות מה שרוצות

שתי האוזניים

כשאדם שומע גם מה שהוא לא רוצה

וראש הגבייה זה הברית

אוסיף לך אות

על שמך במקום אברהם אברהם

אוסיף לך את האות ה'

ויהיו מניין אותיותיך רמח

כי אברהם זה רמג ואברהם זה רמח

248 כנגד האיברים

עד כאן דברי רש״י

בדברים גשמיים יודע כל אחד

כי כל דבר הנהו מציאות לעצמו מוגדר ומיוחד במהותו

למשל

אש עם ציאות

וכל הטבעים שלה הם מציאות

אש

תמיד בוערת

תמיד עולה למעלה

אש זה תמיד חם

ואש זה גם יבש

זה לא לך

זה הטבעים של אש אז המציאות של אש והטבעים זה אחד

וכל הפרטים באים מהמציאות של אש

מים

המציאות והטבעים

שהמים מכבים

יורדים תמיד למטה

מים הם קרים ולחים

וכך

בכל מציאות שיש בבריאה

כולם

הם

הפרטים

והגדרים

של המציאות

כל הפרטים

הם חלקי בניין

עצם המציאות

ואם יחסר

אחד מהם

חסר עצם מציאות הדבר

אם אש לא תהיה שורפת זה לא אש עם מים

לא יהיו לחים אז זה לא מים אם פרט אחד כבר לא נמצא

אין פה את עצם המציאות

אבל לא כן בדברים רוחניים

בדברים רוחניים אנחנו טועים

ואין אנחנו נותנים מציאות

ושם לדברים

סוברים לנו שדברים רוחניים

זה כאילו דברים שפורחים באוויר אין להם מציאות כאילו

דוד המלך עליו השלום אמר בתהילים ק י״ט

חישבתי דרכי

ואשיבה רגליי אל עדותיך

פרשו חכמים זיכרונם לברכה בויקרא רבה למדה

אמר דוד

ריבונו של עולם בכל יום ויום

הייתי מחשב ואומר

למקום פלוני

ולבית פלונית אני הולך

והיו רגליי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות

עד אהוד הכתיב ואשיבה רגליי אל עדותיך

זאת אומרת

אומר המחשבה לא הייתה משפיעה על האיברים שלי

כי האיברים שלי הם היו מציאות מציאות שהולכת תמיד

לבית המדרש ולבית הכנסת

רגליו של דוד

מוליכות לעשות אותו טוב בלי כל מחשבה

הדרכים של דוד והליכותיו

זה לא היה אצלו עניין של חשבון

כדאי ללכת לבית המדרש לא כדאי או שזה מעשים בעל מהיום אני הולך עכשיו אני הולך אחר כך אני חוזר לא

דרכי דוד היו אצלו מציאות

הליכותיו נתהוו אצל דוד לאיברים ממש

איברים גמורים

שקוראים אותם רגליים

רגליים אצל דוד זה לא כמו רגליים אצלנו פעם הולכים לפה פעם הולכים לשם

זה היה מציאות של רגליים

שהולכים רק לטוב לבתי כנסיות בתי מדרשות

כמו שאיברים גשמיים

אינם משנים מידתם

עושים תפקידם ואינם יוצאים לעולם מחוק הקבוע להם

כמו כן באיברים רוחניים

הליכות דוד היו אצלו

איברים ממש

כל הליכותיו לטוב

לא שינו בשום אופן את מהלכם

למרות מחשבותיו להפך

חישבתי דרכיי

ואשיבה רגליי אל עדותיך

אני חושב ללכת למקום פלוני לבית פלוני

אבל הרגליים הולכות מעצמן מציאות

כי איברים שלמים הם

איברים שלמים לא משנים את תפקידם לעולם

כמו בצד הטוב

כך לעומת זאת בצד הרע

מצינו גם כן

כי מהלכיה חוטאים איברים אצלם

אמר הכתוב במשלי י״ט

גם בלא דעת

נפש לא טוב

ואץ ברגליים חוטא

הנה הרגליים

מעליהם הן כבר אצות

דרכי חטאיו באיברים משתלשלים אצל הרשע בלי כל מחשבה

הרגליים בעצמן מוליכות אותו לרע רגליים ממהרות לרוץ לרעה

כשאנו אומרים לב טוב

אז אנחנו רגילים להבין שהכוונה שהאדם הזה הוא עושה דברים טובים יש לו לב טוב

כשאנחנו אומרים האדם הזה יש לו לב רע אנחנו מתכוונים שהוא עושה דברים רעים

אצלנו כל זה זה רק מעשים בעלמא דברים פורחים

באוויר היום כך מחר אחרת

אמנם טעות גדולה היא

לב טוב פירושו איבר טוב

מציאותו של הלב טוב

מציאות שמשתוקקת

תמיד רק טוב

וכן לב רע הוא פשוט איבר רע

מציאות שמשתוקקת רק רע כל היום

והמעשים היוצאים

מלבבות כאלה

זה בבחינת דברים היוצאים מעליהם

מאליו איש טוב

ומאליו איש רע

היות והאבר הזה הוא רע או טוב

גם מחשבה ועיון

אינן כפי שאנו סוברים

שהם סתם עניינים בעלמא

גם מחשבה ועיון

איברים הם

תופסים מקום מיוחד

ומוגדרים הם במציאותם

בגמרא מובא מעשה

בשבת פח

מעשה באות סדוקי

דחזיה לרבה דקמא עין בשמעתה

ויתבה אצבעתיה דידי תותי קרעי

וכמה אצבע וכמה בען אצבעתי דמה

פראבה

היה יושב ולומד תורה וישב על האצבע שלא מבלי להרגיש והיה יוצא לו דם

והדבר הזה לא הפריע לו ולא חש ולא הרגיש בכלל שהוא יושב על האצבע ויוצא לו דם

ואותו צדוקי ראה את זה

ואמר לו כל מיני הערות כאלה ואחרות

הנה מה אנחנו רואים במעשה

שום דבר לא הפריע את מחשבתו של ראבה

שום דבר אפילו כאב לא הגיע על המחשבה

עד כדי כך המחשבה היא מציאות שלמה שכל רוחות שבעולם לא יזיזוה

קראנו מצדיקים בדור קודם

שלפני ניתוח ביקשו שלא ירדימו אותם

ניתוח מסובך בגב, ניתוח מסוכן, כואב

לא להרדים אותם כי הם פחדו שהרדמה תגרום לחולשה בזיכרון

אז הם אמרו אני נכנס דקות ספורות לעיון באיזה גמרא

ואחרי זה אתם יכולים לנתח חי

וככה הם עברו ניתוח במשך שעות

בלי להרגיש כאב, בלי איי, בלי שום דבר, כאילו זה מנתחים מישהו אחר.

אתם שומעים מה זה שליטה במחשבה? זה אבר ממש.

גם בדורנו זכינו וראינו גדולים אשר בעסקם,

שעה שהם עוסקים בהיגיון ועיון,

אי אפשר היה לבוא אליהם. לא שמעו

ולא ראו וכלום לא הפריע אותם.

גם מחשבה ועיון, איברים הם.

ומציאותו של איבר היא

כי עושהו את שלו ושום דבר לא שולל את חוקו, את טבעו.

ואם תראה פעם איבר שאינו עושה מלאכתו כמו שתיארנו,

חולה הוא

עם איזשהו נדנות קל מפריע תכף את מחשבתנו,

סימנו או שאין לנו איברים

או שהאיברים חולים הם.

תראו, אם יעבור פה בן אדם,

מסתבר שכמעט כולם יעקבו אחריו.

אם ייגש מישהו עכשיו לספרייה ויוציא ספר,

כמעט כולם, אני אומר בשביל לא להכליל,

יסתכלו אחריו.

לא משנה.

יחשבו איך הוא מעיז באמצע שיעור להפריע, להטריד, איך הוא לא זה, איך הוא... לא משנה, אבל

תנותק המחשבה ברגע.

ברגע מכל דבר. נשמע רעש, יסתובבו.

וכן הלאה. זאת אומרת, או שאין איברים של מחשבה בכלל,

או שהם חולים.

חולים זה טוב.

זה כבר איבר שהיה בריא ורק חלה.

אבל אני חושב שאנחנו בלי איברים בכלל כאלה.

על דרך זה יש לנו להבין את סוד העניין של תורת אדוני תמימה.

מעולם לא הבינונו באופן כה פשוט.

ביאור הדברים הוא כי סוד התורה,

שהיא מעצבת

את האיברים והגידים של הבן אדם.

כל ענייניה של התורה זה מציאויות,

וכל מציאות שבתורה היא תמימה ושלמה.

ישנם מתחכמים וגם מתחסדים,

שאתה רואה שכאילו הם שלמים בעבודת ה' וכו' וכו',

אבל מעשיהם אינם בנויים, אינם מוצקים,

אין איברים ואין גידים שלמים כמו אצל דוד שהרגליים מוליכות אותו אוטומט או כמו לב טוב שהוא רק שואף לטוב ולא יכול שייכנס בו איזה דבר רע וכו', או לא.

כל ענייניהם עדיין באוויר פורחים,

מפורדים ולא מדובקים.

אין יסוד

ואין גמר ולא יהיו נגמרים.

אין התחלה ואין סוף.

זה רק מעשים פורחים באוויר.

כרגע הם ככה, במצב מסוים הם השתנו.

זה לא דבר מוחלט וגמור.

לא דבר מוחלט וגמור.

לא כן תורת ה' תמימה.

סודה היא כי כל ענייניה הם איברים וגידים.

ענייניה מיוסדים, בנויים ונגמרים.

ואבר הנה הוא מציאות אחרת לגמרי.

בסודו לא יבוא שום שינוי ושום פגע.

הולכו בשלמותו ותמימותו.

ואם

באי פעם

יקרה מקרה וסר מדרכו הקבועה,

הנה תדע אחת משתיים.

או כי נפסד ובלה העבר

או שחולהו.

הדברים לא פשוטים מה שאנחנו אומרים. זה מדרגס,

זה מדרגות.

יש אנשים שקנו

מציאות שאיברים מסוימים שלהם באמת הם איברים שלמים שלא יחול בהם שום פגע.

נגיד יש אדם שהוא בחיים שלו, בחיים שלו, אבל בחיים שלו לא ייגע בגזל.

אצלו האיבר הזה זה כל דבר שלא שייך לי או שיש בו ספק לא נוגע בכלל. היד לא יכולה, לא יכולה לגעת.

זה לא מתחיל אצלו.

היד אצלו לא נוגעת בדברים כאלה. יש כאלה, הפוך.

רק נוגעת.

מה זה?

מה זה? הוא כבר נוגע.

מה זה?

של מי זה?

מי היה פה?

היה טרינג, טרינג, שלום.

זה איברים, איברים.

מצינו בראשונים הקדושים

כי לא חטאו מימיהם.

הראשונים הקדושים

לא חטאו מימיהם.

על דוד המלך נאמר בגמרא בשבת נו

כי פעם בחייו קיבל איזה לשון הרע.

זה לפי רב.

לפי שמואל הוא לא קיבל לשון הרע.

לפי רב הוא קיבל מציבה

שהיה עבד מפי בושת

שאמר עליו לשון הרע.

אז הגמרא מביאה שני מעשים.

אם פעם אחת שהוא אמר לו על הלשון הרע והוא לא קיבל

ופעם שנייה שהוא כן קיבל לדעת רב ולדעת שמואל הוא לא קיבל.

ובוודאי

גם לדעת רב

גם בפעם ההיא היה זה חטא אם זה היה רק לפי גודל דרגת דוד המלך עליו השלום.

אבל אתם מבינים מה זה שפעם אחת

כל החיים

פעם אחת יש ויכוח אם היה לשון הרע שהוא שמע וקיבל.

אתם מבינים מה זה?

שבעים שנה.

ושמואל אמנם חולק שם בגמרא כי דוד לא קיבל לשון הרע.

ואנחנו עומדים ומתפלאים

איך זה ביכולת אנוש להחזיק מעמד כל הימים ללא כל כישלון.

כל זה מפני שאין לנו ידיעה כלל בסוד האיברים.

לו היינו בסוד האיברים כי אז לא היינו מתפלאים כלל.

האם אנחנו נטמא על אש ומים כי לא יקרה אצלם אפילו פעם באלפי שנים כי אש לא תדליק

ומים לא יכבו?

כמו ששם זה לא ייתכן אפילו פעם באלף שנים אלף אלפיים חמש כל

ימות עולם ככה באיברים כמו שלמדנו עכשיו

אי אפשר שהם ישתנו מטבעם אם הם כבר איברים שלמים.

כשהשם אומר לאברהם אהיה תמים נשאר לך רק עוד חמישה איברים להשתלט עליהם חמישה כל השאר אתה שולט בהם

כמו שכתוב מושל בכל אשר לו שדמשק אליעזר הגיע לדרגה של אברהם שהוא מושל גם הוא בכל איבריו

אז זה דרגתם של הראשונים

אז מדוע אנחנו תמהים על דרך איש אשר לא יסור ממנו כל ימי חייו?

הרי אפילו אצל החפץ חיים

אצל החפץ חיים

מעידים עליו שהוא לא אמר לשון הרע ולא קיבל לשון הרע פעם אחת

יש טענה עליו רק פעם אחת

שהוא קיבל ראשון הרע על עצמו והוא נענש

שפעם אחת ברוב ענווה הוא נסע ברכבת והיה איזה בן אדם ושמע לו, אמר, דיבר איתו ואמר לו שמעת

על האברך החשוב שזה וזה וזה, חופץ חיים וכולי וכולי, אמר אה אני מכיר אותו, זה לא כמו שמדברים עליו,

פח! הוא נתן לו סטירה,

ככה אתה מדבר על תלמיד חכם?

אז הוא אמר שגם על עצמו אסור לשמוע לשון נורא.

זה מה שהתפלל דוד המלך עליו השלום, יהי ליבי, יהי ליבי תמים,

בחוקיך,

שלם בשלמות גמורה, שיהיה אבר, אבר, שלם,

יהי ליבי תמים בחוקיך.

ואמרו זיכרונם לברכה

בשמות רבה,

אמר דוד,

ריבון העולם,

כשאני עוסק בחוקיך

לא יהיה רשות לייצר הרע להציץ בי.

מה זה הצצה של היצר?

מה יקרה אם היצר

יציץ בו?

אין כאן לא מכשול ולא חטא שהיצר יציץ?

שיסבול, שיתפוצץ, שאני לא עושה מה שהוא אומר. מה הבעיה שיציץ?

אלא ביודעו סוד התמימות, השלמות.

ובעבר כשהוא בשלמותו אין כל פגע,

וגם לא יגור איתו בסביבתו שום רע,

אפילו לא הבטה של היצר.

כשלמדנו על שלמה המלך לפני כמה שיעורים,

וראינו שנשב עטו את לבבו ולא נטע.

נשב עטו ולא נטע.

אז מה העבירה?

עטו ולא נטע.

אם הם יכלו לנסות להטות אותו,

זה כבר פגם.

מה שייך לבוא לנסות להטות אותו לעבודה זרה?

אם שייך לבוא איזה רב

ולפתות אותו לאיזה דבר עבירה,

אם מישהו מעז לחשוב שאפשר לפתות אותו,

זה כבר בעיה.

רצה דוד המלך שאפילו הצצה בעלמא

לא תהיה לי יצר הרע בו.

יהי ליבי, זה תפילתו, תמים בחוקיך,

שלא יהיה מקום אפילו להצצה של יצר הרע.

אברהם אבינו אשר הגדיל לעשות גם קודם המילה בגיל מאה.

התורה מעידה עליו.

היננה ידעתי

כי אישה יפת מראה את.

היננה, עכשיו, היננה ידעתי.

וברש״י מביא מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך

צניעות שבשניהם

ועכשיו הכיר בה

על ידי מעשה שהם עברו בנהר וראה בבואתה.

הנה גם על אשתו לא הסתכל.

ועליו ייתכן לאמור

ויהיה תמים.

אדם שלם כזה שאפילו באשתו לא מסתכל.

כן, אבל אמר לו הקדוש ברוך הוא ויהיה תמים עכשיו אתה חסר עדיין חמישה איברים.

שתי עיניים שתי אוזניים וראש הגביע.

ובגמרא אמרו בתחילה המליכו הקדוש ברוך הוא על רמח איברים.

זהו שלם בכל השלמויות.

והנה עם כל מעשיו

עדיין אפשר לומר עליו כי חמישה איברים טרם היו ברשותו.

עד כדי כך

רב מאוד סוד האיברים

שגם אברהם אבינו

לא הגיע לשיא המדרגה עד שהקדוש ברוך הוא השלימו והמליכו על כל איבריו בברית מילה.

זהו סוד התורה.

סוד התורה היא תמימה ומקיימיה תמימים.

אוהב אדוני ימי תמימים נאמר על

האבות הקדושים והאימהות הקדושות.

זהו מה שאמרו זיכרונם לברכה באבות א'

עשה תורתך קבע

לא אמרו ללמוד הרבה.

אין המדובר כאן אודות ריבוי הלימוד יומם בלילה

אלא אמרו תורתך קבע כי זהו עניין בפני עצמו

שהקבע שלו יהיה תורה ולא זולתה.

כל קביעות חייו

זה תורה.

חייו

יהיו

בעולם של תורה זה עולמו אין לי עולם אחר.

זה העולם שלי עולם התורה ואם אפילו יהיה אנוס

פעם או פעמיים

ולא ילמוד

רק שעה אחת

אבל סוף סוף תורתו היא קבע אצלו

זהו סוד האיברים והתמימות

הנקנים דווקא על ידי קבע

קביעות

שהדבר מקובע בו

צריך לדעת כל בן תורה

להעריך

אם הוא בן תורה אמיתי

את גודל אושרו

בהיותו זוכה להיות מיושבי אוהל

וגם ישתדל

שיהיה יושב וקבוע

איש תם יושב אוהלים, איש תם איש ישר ושלם

יושב אוהלים, זו מציאותו, לעומת עשיו

איש ציד, איש שדה, איש חוצני.

אדם כזה שיושב וקובע עצמו בתורה קונה לו איברים בגידים

על ידי תורה תמימה

להיות תמים ושלם

ואין סכנה

כמו סכנת יושבי חוץ

כי זוהי מידת עשיו

איש שדה ואץ ברגליים חוטא.

אם כן

למדנו שאפשר להפוך את האיברים

להיות מציאות שהם פועלים מכוח עצמם.

חישבתי דרכיי

ולמרות כל המחשבה שאני רוצה ללכת למקום כזה או אחר

מה עושות הרגליים של דוד?

חישבתי דרכיי

ואשיבה רגליי אל עדותך.

הן הולכות לבד ישר למדרש. פתאום אתה מוצא את עצמך בית המדרש. איך הגעתי לפה, רציתי ללכת שם?

הרגליים הן שלמות.

הן עושות את פעולתן באופן טבעי.

לאן הולכים? ישר.

בית הכנסת, בית המדרש.

אלה המדרגות שאנחנו צריכים להגיע אליהן, רבוייסאי.

יש אנשים שיש להם איברים מסוימים שבאמת אצלם מציאות.

יש אנשים שאצלם זה מציאות.

אבל לא כל האיברים.

וצריך להגיע שכל האיברים יהיו כאלה.

משועבדים

לשם ומציאותם מציאות שהשם

כיוון ברמ״ח מצוות עשה ושסע מצוות לא תעשה.

שכולם ישמשו וישרתו בקודש

כמו צבאות שמיים שפעולתם אינה משתנה.

תמיד עקביים לעשות פעולתם בחוקם וטבעם.

ככה לאיברים שלנו יש גם חוק ומציאות

שאנחנו צריכים להגיע אליה עד שזאת תהיה המציאות השלמה.

תמים,

תמים,

תמים.

רבי חנניהו בן עגשיו אומר עושו הקדוש ברוך הוא זה הכל ישראל,

וכוח רבו היום תרום מסוים.