וישמחו בי חברי | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

אחרי פרד לוט מעימו

שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם.

שומעים שהקדוש ברוך הוא דיבר

אל אברהם

אחרי שהוא נפרד מלוט.

דעד אז

הוא לא דיבר עימו.

כדוע?

תנו רבנן.

בכניסתו מה הוא אומר?

יהי רצון מלפניך אדוני אלוהיי

שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי

ולא אומר על טמא טהור ולא טהור טמא

ולא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם.

זו תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה תנא קדוש,

שבשעה שהוא נכנס

לבית המדרש

היה אומר את היהי רצון הזה.

וכל הלומדים תורה ומקפידים לקיים את ההלכה

אומרים זאת גם כן.

ומה זה אומר?

זה אומר

יהי רצון מלפניך,

בקשה,

מהקדוש ברוך הוא,

שלא יארע דבר תקלה על ידי,

שלא ייכשל חלילה באיזה דבר עבירה

ועוד דבר, ולא ייכשל בדבר הלכה.

וישמחו בי חבריי.

מה זה וישמחו בי חבריי?

רש״י אומר וישמחו בי חבריי על כישלוני.

אם אני אבוא לידי תקלה

או אם אני אכשל בדבר הלכה

אז ודאי ישמחו חבריי בכישלוני.

ולכן אני מבקש ממך ריבונו של עולם

יהי רצון מלפניך

אדוני אלוהי שלא יהיה רע דבר תקלה על ידי ולא ייכשל בדבר הלכה.

כל זה למה?

וישמחו בי חבריי ואני אביא תקלה, אני אביא על ידי שתי רעות

שיבואו עליהם

ואגרום להם שהם ייענשו.

וזה יהיה באשמתי.

דברים נוראים.

ועוד הוא אומר.

הוא אומר

ולא אמר על טמא טהור ולא טהור טמא.

ולא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם.

גם אני

אשמח בכישלונם.

הדברים נוראים.

הרי השמחה לעד

היא מהמידות המגונות ביותר.

וביותר

ועוד יותר שמחה לעד במה שנוגע לכישלון בדבר עבירה

וטעות בדבר הלכה. הרי זה חמור יותר.

כי הדברים קשורים בכבוד שמיים.

איך אפשר לשמוע שאדם נכשל בעבירה?

איך אפשר שהוא טעה בהלכה?

הרי זה נוגע לכבוד שמיים.

ואיך ייתכן שחכמים, זיכרונם לברכה, קדושים, חששו

שמא יפלו בעוון חמור כל כך?

בלשון המשנה המדויקת

לא נאמר שמא ישמחו בי חבריי.

וכמו שפרש רש״י על כישלוני.

אלא נאמר שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבריי, ודאי.

והדברים אמורים בחכמים, זיכרונם לברכה, קדושים,

חבריו של רבי נחוניה בן הקנה.

ואם כן, מנענא ענן,

יתמד יתמא.

בוודאי מידה רעה זו מצויה בנו.

אם הם חששו שזה ודאי אצלהם,

אז אנחנו ודאי וודאי וודאי וודאי.

אבל אנחנו חיים לעומתם בשקט,

בשלווה.

אנחנו לא חוששים למאומה.

והרי ראינו בחכמים, זיכרונם לברכה, בעברות סב.

12,000 זוגות תלמידים

היו לו לרבי עקיבא.

וכולם מתו בין פסח לעצרת.

משום שהייתה עיניהם

צרה בתורה זה לזה.

הרי שגדולי עולם נכשלו בעניין זה של שמחה לעד בדבר תורה.

אז תפילתו של רבי נחוניה בין הקנה הייתה אמיתית ודאי.

הפסוק אומר חכם ירא ושר מרע,

וכסיל מתעבר ובוטח.

מבאר רבנו יונה בשערי תשובה א' טוז,

שחכם

עף על גב שהוא שר מרע,

מכל מקום ירא שמא ייכשל ברע.

חכם ירא ושר מרע, אפילו שהוא שר מרע הוא ירא. ממה הוא ירא?

שמא ייכשל ברע.

אז ודאי שהוא שר מרע,

מתרחק מרע,

אבל הוא ירא גם

מן הרע.

והגאון מבאר

שהחכם בעת שרואה רע,

הרי הוא ירא שמא ייכשל באותו הרע.

זאת אומרת, החכם רואה את הרע.

הרע מוגדר אצלו רע.

הוא יודע להתרחק ממנו.

הוא סר ממנו,

ולמרות זאת הוא ירא שמא ייכשל באותו הרע שהוא מגדירו רע.

והכסיל

עף על גב שהוא מתעבר

ובעל כעס,

בעל עברה בכעס,

ונמצא שקרוב מאוד לחטא,

כי הכעסנים הם קרובים מאוד לחטאים,

מכל מקום אינו ירא,

אלא בוטח בעצמו שלא ייכשל בחטא,

וכסיל,

מתעבר ובוטח.

למרות שהוא בעל כעס,

הוא בוטח.

זה מראה כמה הוא כסיל.

בראותינו דברי הגמרא,

שייתכן שגם גדולים ייכשלו בשמחה לאיד,

אם כן כמה אנחנו קרובים לכסילות,

שאיננו חוששים כלל

שמא ניכשל בעבירות הללו.

אז זו הייתה תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה.

ביציאתו, מה הוא אומר?

מודה אני לפניך, אדוני אלוהיי,

ששמת חלקי מיושבי בית המדרש,

ולא שמת חלקי מיושבי קרנות.

רשי מסביר מה זה יושבי קרנות?

חנווני.

לא אלה שיושבים על הברזלים.

בטלים בצדי הקרנות של הרחובות.

אלא חנוונים ואומנים העוסקים במלאכתן.

ועל זה חייב להודות להשם יתברך

שזכה שחלקו אינו בין האומנים

אלא מיושבי בית המדרש.

אנשים הולכים ללמוד עכשיו קורסים, מקורסים שונים,

חושבים שככה יאבטחו, יבטחו את חייהם, את הכנסתם ופרנסתם,

ואינם יודעים שאין זה תלוי בזה כלל וכלל.

צריך להודות, אחרי שזוכים לשם בבית המדרש,

שהוא לא מיושבי קרנות. מי אלה יושבי קרנות?

האומנים.

אלה, שהם בעלי עסקים,

החנוונים.

יש להבין

שאין הכוונה ביושבי בית המדרש.

יש כאלה באים ויושבים בבית המדרש. יושבים.

אבל אצלהם הישיבה זה לא המטרה של בית המדרש.

הם יושבים בקרב בני תורה,

אבל ייתכן שאדם יושב בישיבה

בבית המדרש, ועדיין הוא רק חנווני.

הכוונה ביושב בית המדרש

זה שהמהות,

המציאות,

שהוא יהודי של בית המדרש, זה הבית שלו, זה הבית שלו, זה בית המדרש, זה הבית שלו.

זכורני שהמשגיח דמיר,

זכר צדיק ברוך הוא, אמר שייתכן

שהוא יהיה ראש ישיבה והוא חנווני.

וייתכן משגיח שעסוק ביראת שמיים ומציאותו הוא חנווני.

שכל עיסוקיו בתורה הוא ביראת שמיים

אינם אלא בגדר חנווני,

שעיסוקיו בתורה כדי להרוויח ולעשות עסק בתורה.

ההמשך של תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה,

שאני משכים

והם משכימים.

אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים.

הרי אני משכים לדברי תורה זה חיי נצח.

והם משכימים לדברים בטלים, לא יישאר כלום מהחנוונות ומהאומנות

ומהרכוש ומכל מה שיש להם. דברים בטלים.

אני עמל והם עמלים.

אני עמל ומקבל שכר

והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

מה פירוש הם לא מקבלים שכר?

הם לא מקבלים שכר? הם מקבלים יותר ממך. כמה אתה מקבל? אלף שקל? אלפיים שקל?

כמה הם מקבלים? עשרות אלפים, מה אתה מדבר?

הוא אומר, לא,

אני עמל

ועל העמל אני מקבל שכר.

אם למדתי הרבה, הבנתי הרבה, עיינתי הרבה, לא.

אני לפי העמל מקבל.

עמל,

אפילו אם אין תוצאה,

אני מקבל על העמל, כפומצה הרג, אני מקבל על העמל. תמיד אני מקבל, תמיד אני מקבל.

אבל הם עמלים ואינם מקבלים שכר. אם הם רק עמלים ולא הביאו תוצאה,

לא רק שהם לא יקבלו שכר, יכול להיות שישלמו פיצויים.

הזמינו אחד לעשות איזו עבודה והוא עבד, עבד, עבד, עבד, עבד, עבד, עבד, עבד חודש,

לא סיים בזמן או שלא סיים את זה כראוי

או שאנשים לא שבעי רצון מעבודה או שזה לא כמו שסוכם,

אז הוא לא יקבל שכר.

אבל הוא יגיד, בואנ'ה, אבל אני חודש ימים הייתי פה, אני מלא להביא אוכל לילדים.

אומרים לו, אדוני,

אני מתכוון גם לתבוע אותך, שלא עמדת בהסכם, לא עשית כראוי וכו' וכו'.

אז על העמל הוא לא יקבל.

עמל הוא לא מקבל. רק אם יש תוצאה,

מה שאנחנו סיכמנו, יש תוצאה, על התוצאה מקבלים. גם לא תמיד.

לפעמים גם הצ'קים קופצים.

אבל עמל מקבל רק מי שלומד תורה.

אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.

מצב

שאדם

הוא עומד בסכנה גדולה ואיומה

וללא עבודה מתמדת

וריצה לעולם הבא,

הרי מצבו שהוא רץ לבאר שחת.

אז אדם צריך להיות במצב אני רץ לחיי העולם הבא.

למה אני מגיע לבית המדרש כל הזמן?

כי אני רץ לחיי העולם הבא.

אבל הם רצים לבאר שחת. לאן הם יגיעו?

לגיהינום הם יגיעו.

מפה לומדים שמי שלא רץ

לחיי העולם הבא, לאן הוא רץ?

לבאר שחת.

כי כך נוצר האדם

שחייב תמיד להיות משים לב על כל צעד וצעד מדרכיו.

ובעת שמרפא מעט

מתשומת הלב

נופל מיד לבאר שחת.

אין שום הבדל באיזה מצב רוחני הוא.

ואף הגדולים ביותר שהגיעו לרום המעלה,

גם כן מצבם שיכולים לרדת מטה-מטה.

מה לנו יותר מנוח שהתחיל יפה?

צדיק בדורותיו, צדיק תמים,

רק אותך ראיתי, צדיק.

ובסוף איש האדמה.

ולכן הוצרכו לתפילה ובקשה מיוחדת

אפילו ליושבי בית המדרש,

שלא ייכשלו בדברים הרעים ביותר

עוד בהיותם יושבים בבית המדרש.

שלא אבוא לדבר תקלה.

וכמו שראינו בתלמידי רבי עקיבא,

שהיו הגדולים ביותר באותו הדור,

ונכשלו בתוך בית המדרש,

בעוון צרות עין בתורה זה לזה,

ונענשו במיתה חמורה.

ביאור הדבר.

אפילו במעלות היותר גבוהות

אין הרע נעלם לגמרי,

והרע עומד סמוך

ודבוק לאדם.

וכיוון שסמוך

לרע

כל נגיעה קלה ברע מזיקה לאין שיעור.

אז גם אדם במדרגות הגבוהות ביותר, רע לא נעלם.

רע קיים.

הרע עומד סמוך תמיד ודבוק לאדם.

וכיוון שכך, כל נגיעה קלה ברע תזיק אותו לאין שיעור.

לכן חייב להיזהר

שלא יידבק ברע,

וזה מהעבודות הקשות ביותר,

לא להידבק בדברים הסמוכים וקרובים אליו.

משום כך,

בעת שמפסיק מעט

ממלחמת הזהירות,

לא יעזרוהו מאומה

וייפול ברשת שהרע טומן לרגליו.

הגאון מווילנה אמרנו מספר פעמים שלפני ירידתו לרחובה של העיר

היה קורה שלוש עשרה פעם שער הזהירות

במסילת ישרים.

שלוש עשרה פעמים שער הזהירות.

כי הוא הולך לרדת לרחוב.

איי, איי, איי, איי, זה הגאון, מלאך אלוקים.

אנחנו קראנו את זה פעם, לא? קראנו פעם שער הזהירות במסילת ישרים.

זה הספיק לנו, לא? גמרנו, אנחנו גמרנו, קראתי כבר את מסילת ישרים, קראנו.

אבל הגאון זה לא הספיק.

כל פעם שהוא היה צריך לרדת, שלוש עשרה פעם

קורא את שער הזה, או לא קורא את זה, ככה, גרסה.

בהתבוננות.

ורק אחר כך הוא מעז לרדת לרחוב.

ואדוני אמר אל אברהם,

אחרי פרד לוט מעמו.

רש״י אומר,

בזמן שהרשע אימו היה דיבור פורש מאימו.

ואין ביאור הדבר שהיה דיבור פורש מאברהם,

משום שלוט לא היה ראוי שהדיבור יופנה אליו.

שהרי ייתכן שיהיה דיבור לאברהם ולא ישמע אותו לוט.

אלא משום אברהם עצמו הדיבור לא היה מדבר אליו.

שכיוון שהוא עומד אצל הרשע,

לא ייתכן שלא יודבק בו מעט מלחלוחיותו

של הרשע.

ולכן בעת שראה אברהם מעשה גזל אצל לוט,

אמר לו, היפרד מעליי.

עד כאן,

רואה דבר החברה בחברו?

תיפרד מעליי.

ואף שלוט היה בין אחיו,

וחניכו של אברהם,

ואף שלוט היה בין אחיו וחניכו של אברהם,

מכל מקום חשש אברהם

שלא יודבק בו מרשעתו של לוט.

ולא הייתה עצה לאברהם, אלא להיפרד מלוט.

אתם רואים? לא להיות סמוך וקרוב לרשע.

למה?

אתה מפסיד בגדול.

אפילו אם אתה ראוי שהשכינה תדבר איתך, היא לא תדבר איתך.

זה המידה של גזל שהייתה בו בלוט.

בשקרן?

איך אפשר להיות במחיצתו של שקרן? הרי זה ההפך האמת, ומי ששומר על האמת לא יכול שהשקר יהיה לידו.

כי אם הוא יסתדר עם השקר, אם הוא ישלים עם השקר,

אם הוא יתפייס עם השקר,

אם הוא יתחשבן עם השקר כי יש מצדיק איזה הנאות או טובות,

הוא יאבד את מידת האמת שלו.

צריך לחתוך מיד כשיש שקר.

לחתוך מיד כשיש שקר.

ומעתה יש להתעורר,

לאחר שחזינן גודל הסכנה בהתחברות והתקרבות לרשע.

הרי האדם עומד תמיד סמוך לחבר רע.

כל אחד יש לו חבר רע.

אין אחד שאין לו חבר רע, שהוא סמוך אליו.

יש לך את החבר רע סמוך אין לך?

מי זה? אתה מכיר אותו?

מי זה?

מישהו במשפחה.

מישהו במשפחה. אתה יש לך חבר רע סמוך אליך?

מי זה?

את הרע.

או, לכולם יש את החבר הזה.

החבר הרע זה יצר הרע, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

הרי אדם עומד תמיד סמוך לחבר רע, הוא יצר לב האדם רע מנעוריו.

וכל שאיפתו רק להזיק ולבקש את הרע.

ולא תטורו, אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

הלב ועין הם שני סרסורי העבירה.

מי אלה המתווכים הכי טובים לעבירות?

הלב ועין.

לא תטורו אחרי לבבכם זה מינות. מינות זה כפירה, מינות.

כיוון שהלב הספוג במינות

קרוב לאדם,

הלא פשוט הוא שאם לא יעורר את נפשו כל הזמן להתרחק מן הרע,

הרי הרע מנחה אותו ומדריך אותו בכל מעשיו.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אם הוא לא יוציא את הרע מתוכו החוצה

על ידי העבודה היומיומית,

זה משכנו של הרע, שם הוא שוכן.

זה עובדה.

אז לכן, כל זמן שאדם לא יעמול בלימוד מוסר, מינימום מינימום, שעה ביום,

כל אחד לפי

המדרגה שלו בעבודת השם,

הוא לא יוכל לבטל את יצרו הרע. לא יוכל.

לא יוכל.

אז אם הוא לומד שעה ביום, שעה בלילה,

אז לפחות כמו הקורבן התמיד,

יצליח להחזיק כמה שעות עם המוסר הזה.

עד למוסר הבא, יחזיק עוד שעות עד למוסר הבא,

וככה ישרוד.

אבל בלי זה הוא הפקר גמור לייצר הרע שבלבו.

והוא ינחהו והוא ישלוט במעשיו ידריכהו.

וביותר יש להוסיף בזה

שהנה אנו סבורים שכל מעשינו ופעולותינו הם אמת צרופה,

ואין בהם פגם כלל.

בוודאי שכל תורתנו ותפילותינו הם לשם שמיים.

אבל כיוון שנתבאר גודל הסכנה בקרבת האדם

לחבר והשכן הרע,

ונתברר לנו שכל אחד סמוך לרע ששוכן בתוכו,

אם כן ודאי אפילו המעשים הטובים אינם אמיתיים ונכונים,

אלא שקר שולט בם ללא מעצור.

ומעתה,

לאחר שנתבאר גודל קרבתנו לרע,

אף אם נמה

שאין מעשינו מודרכים על ידי הרע,

מכל מקום הקרבה לרע מסלקת את האמת מקרבנו.

ולהיות פיו וליבו שווים איננו מסוגלים להגיע.

וכמו שאמרו,

כמו שכתוב, ישמרו לכם

פן יפתה לבבכם,

שהלב מתפתה אחר הרע,

ורחוקים אנו מהאמת,

ואל נטעה

שמאליו נגיע למידת האמת,

כי דרושה לכך עבודה והגיעה תמידית, כמו שאמרתי.

כל יום אנחנו אומרים, פעמיים ביום, ישמרו לכם פן יפתה לבבכם.

למי זה נאמר?

לכל אדם מישראל, מהגדולים ביותר עד הקטנים.

הגר שפחת אברהם.

היא הייתה הבת של פרעה,

והיא עזבה בית מלוכה כדי להתדבק בביתו של אברהם אבינו עליו השלום.

והיא הייתה שם זמן רב,

והיא ראתה את כל הניסים שנעשו בביתו של אברהם אבינו.

והיא זכתה לראות מלאכים ולדבר עימם.

חמישה מלאכים באו אליה ודיברו איתה.

מכל מקום נאמר עליה,

זרוק חותרה אעבירה אעיקרי קאה.

אם תזרוק מקל למעלה,

לאוויר, הוא ייפול לשורשו.

בקיצור, כל אחד חוזר אל מקומו.

כן?

כיוון שנבנתה בבית פרעה,

כל האמונה שספגה אצל אברהם לא הועילה לה מאומה.

כי חייבים הדברים לקבל בסיס מוצק של דבקות

בחלק אלוה ממעל.

ומבלעדיזה, גם שנים רבות

של ראיית ניסים ונפלאות,

לא יעזור.

עם ישראל יצאו ממצרים, הם ראו את העשר מכות, נקרע להם הים.

ראו מעמד הר סיני.

שמעו את השם מדבר אנוכי ולא יהיה לך.

איך עשו עגן?

כי מה שהם עדיין הושרש בהם במצרים

מאז שנולדו

עד שיצאו,

זה לא בקל נעקר.

זה לא בקל נעקר.

והיינו שנאמר והשבות אל לבביך כי אדוני הוא האלוהים.

רק אם אדם ירכוש השבה אל הלב,

כל הזמן הוא יעבוד להעביר את מה שידוע לו בשכלו אל ליבו.

שהלב לא ירצה אחרת.

שהלב לא ישמע דברים אחרים.

שהלב יתנגד לכל דבר שהוא לא כמו שהוא הבין בשכלו וירד אל ליבו.

אז יש תקווה לעתידו.

אבל מבלעדה זאת,

אם הוא לא משיב אל ליבו את כל הדברים משכלו אל הלב,

מהווי ידעת אל לבביך, אם זה לא הגיע.

בלי זה כל הטבעים של הרע פועלים בו ללא הרף

וסופם לנצח.

סופם לנצח.

כי הרע לא נחלש.

אנחנו צריכים לגרש אותו.

לגרש אותו ממש.

לגרש אותו.

ועבודתנו היא להחליש את סרסורי הרע.

העיניים והלב, זה שני הסרסורים.

מה שאדם קולט בעיניו ורואה,

זה משפיע מיידית.

זה מעלה הרהורים, דמיונות וכולי, ומסקנות גם.

והלב,

נוח לו, הרצונות באות משם, באים משם.

הוא רוצה כל מיני דברים, תאוות והכול.

זה היצר, שם הוא שוכן, שם הוא שולח את כל הבקשות והדרישות.

העבודה שלנו היא להחליש את סרסורי הרע.

רק בדרך הזאת יכולים לזכות להגיע לאמת האמיתית.

אז למדנו מפה פסוק בתורה,

ואדוני אמר אל אברהם,

אחרי היפרד לוט מעימו.

לפני שהוא נפרד ממנו,

השם לא דיבר איתו.

כי הוא היה קרוב לרשע.

ומי שקרוב לרשע, לחלוחית ממנו,

יש בו.

ולא ראוי שהשם ידבר עימו.

אפילו אם הוא נביא,

ואפילו אם הוא אברהם אבינו,

רגל במרכבה וכל העולם עומד עליו.

ואפילו אם הוא עומד לקרבו,

לקרבו אפילו.

מי שקרוב לרשע, ככה זה.

מחבר רע, משכן רע,

מפגע רע,

צריך להתרחק. הרחק, הרחק, הרחק.

למה?

כי החיבור הזה, אפילו הקירוב הזה, יגרום לך רק נזק.

נזק גדול.

מה לנו יותר מאברהם אבינו,

שנסתלקה ממנו שכינה ולא דיבר איתו הקדוש ברוך הוא,

בגלל שלוט

הצטרף אליו.

ללוט היו כוונות לא הקשרות.

למה לוט הלך איתו?

כי הוא ראה שהוא בן 75,

אין לו ילדים.

הוא יהיה היורש שלו.

אז הוא ייקח את כל הרכוש, אז כדאי להיות צמוד אליו.

אבל מכל מקום,

רואים מה קרה בסוף עם לוט, הוא הלך לסדום, לא פחות ולא יותר.

בגלל עריות.

בגלל שמראה עיניו, וירא את הכיכר,

העיניים הסרסורים של החטא,

ראו את הכיכר ככולה משקה.

אה, תראה איזה יופי.

תראה איזה מזרקות.

תראה איזה דברים יפים.

תראה איזה נחלים, איזה נהרות. תראה איזה יופי, זה יופי, זה יופי.

הלך אחרי עיניו.

נו, ואחר כך היה צריך לבוא להציל אותו בהצלה גדולה וגמורה.

לא אברהם,

אז הוא היה הולך פייפל,

היה נשרף חי.

אבל מפה יש לנו לימוד.

התנאים ידעו שבכל לב של כל אדם יש שמחה לעד.

אם לא עובדים להוציא את זה, יש שמחה לעד.

שאפילו אם תנא קדוש יטעה בדבר הלכה, או חלילה תהיה לו איזה תקלה,

ישמחו חבריו בכישלונו.

ורבי נחוניה בן הקנה אומר על עצמו,

אני גם אשמח בכישלונם של חבריי.

והראיה,

שעשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא נפלו בזה.

ואנחנו בכלל לא מודאגים.

מכאן יש לנו ללמוד כמה זהירות,

כמה זהירות, בלי מוסר. הנה, אם לא היינו לומדים את זה עכשיו,

מי יעלה על דעתו דברים כאלה?

מי יעלה על דעתו?

מי יעלה על דעתו?

נשאלו אותנו אם אחד מגדולי הדור יכול לשמוח לעת שמישהו טעה בהלכה?

אנחנו נגיד, חס ושלום, מה זה כפירה מה שאתה מדבר? מה אתה מדבר? תגיד, איך אתה יכול להגיד דבר כזה?

מה אתה חושב, שגדולי ישראל זה ככה וככה וככה?

ואנחנו מדברים על התנאים, ואנחנו לא רועדים אפילו, לא רועדים אפילו ממה שאנחנו שומעים באוזניים.

רבי חנן יאמר עגשיו אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל,

לפי כה ומטרנצוות שנה אמורה ואנחנו מסמן סיפגו יגדיל תורו ויאדיר.