נישט שייכל | הרב אמנון יצחק שליט"א
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
ויאמר אדוני אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך
כאשר אמר אדוני לאברהם
לך לך
היה כבר בן 75 שנים
אנחנו מבינים שלא פתאום התחיל אדוני לדבר אל אברהם
בוודאי קדמו לזה מעשים רבים שיהיה ראוי שידבר איתו
אבל לא מסופר בתורה כלום
מלבד לידתו
נישואיו עם שרה בסוף הפרשה הקודמת
וזהו
ופתאום הוא מדבר איתו
אולם בחכמים זיכרונם ברכה מסופר הרבה מאוד
על אברהם אבינו
חכמים אומרים למה קוראים אותו אברהם העברי
משום שכל העולם היה מעבר אחד והוא היה מעבר אחר
יחיד נגד כל העולם
לא מפריע לו
שהרוב או כולם לא סוברים כמוהו מה זה מעניין אותו
הוא מבין שהאמת נמצאת אצלו וממשיך איתה
ולא רק זה הוא לא מסתפק כמו נוח לעצמו את האלוהים את הלך נוח
אלא הוא משפיע על כולם שהם טועים
כל העולם היה מעבר אחד והוא מעבר אחר
כל בני דורו לרבות אבותיו היו עובדי אלילים
והוא קם ומרד בכל העולם
והתחיל להפיץ אלוהות עלי תבל
הגמרא אומרת
בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו
שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי
עקב
חושבנה מאה ושבעי נוטרן
כמה זה מניין עקב?
מאה שבעים ושתיים
מה כתוב בפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי
מאה שבעים ושתיים שנה
שמע אברהם בקולי
כמניין עקב
ואילו כל שנותיו כמה היו?
מאה שבעים וחמש
נמצא שבין שלוש שנים הכיר
את השם
אחרים אומרים שבין ארבעים שנה הכיר את בוראו
לפי הרמב״ם אין סתירה בין זה לזה
הרמב״ם כותב כיוון שנגמל איתן זה
הוא היה איתן בדעתו
אי אפשר להזיז אותו ממה שהוא מבין
כיוון שנגמל איתן זה
נגמל הכוונה מי ניקה לינוק
התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן
כל הזמן חושב מתבונן
התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן
ובין ארבעים שנה
הכיר אברהם את בוראו
כלומר
התחיל לחפש את אדוני בהיותו בן שלוש
ובהגיעו לגיל ארבעים נגמלה הכרתו
זאת אומרת הוא שלמה לחלוטין
ואיך הגיע אברהם להכרת הבורא?
מציין הרמב״ם
התחיל לחשוב ביום ובלילה
והיה טמאה
איך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד
ולא יהיה לו מנהיג
ומי יסובב אותו?
מה הסיבה הראשונית שמסובב את הגלגל?
הגלגל למי שלא יודע
זה המסלול שהכוכבים עוברים עליו
מי עושה זאת?
מי נוהג זאת?
אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג?
ומי יסובב אותו?
כי אי אפשר שיסבב את עצמו
הרי הוא נברא בעצמו הגלגל
אז מי התחיל איתו וסיבב אותו?
עצם בריאתו
בריאתו כגלגל
ונתינת כוח הסיבוב.
יש חוק בפיזיקה אין כוח נע
אלא אם כן יש לו כוח מניע
אז מי מניע אותו?
מה הכוח שמניע אותו?
עד שהשיג את דרך האמת
והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה
וידע שיש שם אלוה אחד
הוא מנהיג הגלגל
הוא ברא הכול
ואין בכל הנמצא
אלוה חוץ ממנו
הסברנו את זה בהרצאות, כן?
למה לא יכולים להיות שתיים?
והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם
שיש שם אלוהו האחד לכל העולם
ולא ראוי לעבוד
שיש שם אלוהו האחד שם זה לא מקום מוגדר
שם זה כל מקום
לית אתר פנוי מיניה אם תגיד שם שם שם שם הוא נקרא המקום
מקומו של עולם
הוא לא נמצא בעולם
הוא המקום שהעולמות נמצאים בו
הרמב״ם הזה מופיע בהלקות עבודה זרה פרק א' הלכה ג'
מוצאים דברים אלה גם בדברי החכמים זיכרונם לברכה
אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום
וראה בירה אחת דולקת
אמר תאמר שבירה זו בלי מנהיג
הציץ עליו בעל הבירה
ואמר לו אני הוא בעל הבירה
כך לפני שהיה אברהם אבינו אומר
תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג
הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם
אדם מגיע רואה
בניין מפואר דולק, ארמון דולק,
עיר דולקת,
עיר בירה, מטרופולין דולק, מדינה דולקת,
רואה עולם דולק
אדם רואה כוכבים הכל דולק, מה קורה פה? מי בעל הבירה? מי זה?
מי הדליק פה את האורות?
יש פה נורות, כן? מישהו שם אותן, לא?
מי תקע אותן פה?
מי הדליק אותן? מי נתן להם כוח הדלקה?
איך זה דולק?
בסיבת מה?
איפה בעל הבירה?
שאדם ייכנס באמצע המדבר וימצא שם ארמון
והוא יעלה בדעתו שזה קם לבד?
אם הוא יראה את הדלת פתוחה והוא ייכנס, מה הוא ישאל ישר?
הלו?
מישהו נמצא כאן?
הלו?
מישהו שומע אותי? הלו?
הוא ודאי מייחס את המקום למישהו, יש פה איזה בעלים, לא יכול להיות, זה קם לבד ועומד לבד
ואין פה אף אחד ולא היה ולא יהיה.
אין דבר כזה.
חכמים זיכרונם רכה הביאו משל בבירה הדולקת, אבל מה ראינו?
שמי שמחפש את הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו.
הוא שאל מי בעל הבירה?
הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני.
אני בעל הבירה.
חיפשת אותי?
כן, זה אני.
מי שמחפש באמת את הקדוש ברוך הוא,
יש לקדוש ברוך הוא הרבה דרכים להתגלות אליו.
אתם נפגשים איתו כל יום, אבל אתם לא שמים לב.
כשאתם רוצים איזה משהו, בדיוק זה מסתדר לכם, מה שרציתם מהכל.
מישהו שמע את הבקשה, הדרישה, השאיפה, המשאלה,
המחשבה, מישהו?
הרי מה שזימנו אליך זה לא אתה הבאת את זה אליך.
זה בא אליך, מה שרצית.
ומה שרצית מישהו דאג להביא לך, לא?
איך זה יסתדר בדיוק?
אבל מי שרוצה יכול לדחות את זה כמובן, להגיד, אה, זה מקרה, זה היה בינתיים, זה היה, כן.
כבר למדנו שניתנת בחירה תמיד, שאפשר יהיה לסתור אפילו את הניסים,
אחרת לא תהיה בחירה.
אז חכמים, זיכרונם לברכה, הביאו משל בבירה דולקת.
כדי לומר שהעולם לא דומה לארמון דומם
אלא לבירה פועלת.
כל העולם נמצא בתנועה.
כדור הארץ מסתובב ולא הפסק בכיוונים קבועים וזמנים קצובים.
כל אשר על פני הארץ נמצא תמיד בפעולה.
הימים, הנחלים, הרוחות,
הצמחים לאלפי מיניהם.
בעלי חיים למיליוניהם.
חיות, בהמות, עופות, דגים שרצים רמסים לאינסוף.
ועל כולם האדם בעל השכל והתבונה.
איך הכל מסתובב ופועל ללא מנהיג?
מכאן בא אברהם לידי הכרה שיש מי שברא את העולם ומנהיג את הכל.
עוד מאמר חכמים, זיכרונם לברכה, מתאר
איך בא אברהם לידי הכרה בשם.
ידוע שאברהם אבינו שיבר את הצלמים בבית אביו.
והביא אותו,
אביו טרח לנמרוד,
שהיה המלך באותו זמן,
ונמרוד דן את אברהם לשרפה.
נמרוד אמר לאברהם,
השתחווה לאש ותנצל.
אמר לו אברהם,
ואשתחווה למים שמכבים אש.
אם אתה כבר אומר שהאש זה אלוה,
אז אני אשתחווה למים שמכבים את האש.
זה אלוה יותר חזק.
למה אתה מבקש ממני להשתחוות לאלוה הקטן?
נשתחווה כבר למים.
אמר לו נמרוד, אשתחווה למים, שכנע אותו.
תראה, כבר ברגע עזב את האלוהים שלו, של האש, וכבר הוא יסתדר עם האלוהים של המים.
אמר לו אברהם, אם כן, השתחווה לענן,
שהוא טעון מים.
מי נושא את המים?
הענן.
ואם הענן נושא את המים,
אז הוא גדול מן המים,
כי הוא יכול לשאת אותם.
אם כן, הוא האלוהים של המים.
אמר לו, נמרוד, השתחווה לענן.
אין בעיה, קנה את זה, מכרת, הוא נגמר, עכשיו יש לו חדש.
אמר לו אברהם, משתחווה לרוח שמפזר הענן.
אמר לו נמרוד, טוב, משתחווה לרוח.
אמר לו אברהם, משתחווה לבן אדם שסובל את הרוח.
יש בנו רוח חיים, אנחנו סובלים את הרוח,
אז אנחנו למעלה מן הרוח.
אמר לו נמרוד, אתה משסייני בדברים?
אה, אתה מסתלבט עליי כאילו?
מה, כל פה כל דבר אתה אומר לי, אז אם ככה אז ככה, ואם ככה אז ככה, אני אומר לך ככה אז אתה אומר לי ככה. מה זה? מה.
מה, אתה משאתייני דברים?
אני אינני משתחווה אלא לאור.
הרי אני משליך, חזר לאלוהים הראשון שלו,
שאמר לו תשתחווה לאש בהתחלה.
אמר לו אני, די, חלאס, אני חוזר במקור, חוזר בשאלה,
ואני איני משתחווה אלא לאור
אמר לו ואני משליך אותך לתוך האלוהים שלי
כן אני משליכך לתוכו
יבוא האלוהים שלך שאתה משתחווה לו ויציל אותך ממנו
אתה יודע מה יאללה
ככה אמר נמרוד ואנחנו יודעים מה היה בסוף
שאלוהים של אברהם הציל אותו מהאש
מעור כסדים
וזה מתאר לנו איך הגיע אברהם לידי הכרה באל עליון הוא תמיד חיפש את השורש את השורש של כל דבר
לא לראות את התוצאה ולהגיד הנה הנה מה השורש מה הסיבה הראשונית
זה מה שמפיל את כל המדענים ואת כל השטוטניקים את כל הפיצוצניקים
שהם צריכים להגיע לאיזה נקודת התחלה והם לא יודעים להסביר איך הגיעה נקודת ההתחלה
אז הכל נופל בבור עמוק אבל אתה גם לא יודע להגיד אבל אתה גם לא יודע להגיד הוא אומר לי כן יודע להגיד למה אתה אומר לי שאתה לא יודע להגיד
איזה משהו העבר'ה האלה, מדענים קוראים להם.
אגדה זאת מתארת
היאך הגיע אברהם
לידי הכרתו באל עליון.
אגדה זה לא במושגים של חיים נחמן ביאליק.
אגדה זה כמו שאנחנו אומרים, אגדה.
אגדת דברים.
כידוע עבדו הגויים בתקופה ההיא לכוחות הטבע
ועשו אותם לאלינים.
ואברהם הוכיח להם שמעל כל כוח של הטבע יש כוח יותר חזק.
עד שהגיע לאדם השולט על כולם.
ולכן לא ייתכן שהאדם יעבוד לכוחות הטבע.
ובוודאי יש כוח
שהוא עליון גם מעל האדם.
מעליו על האדם לעבוד לו.
והנה עם כל הכרתו של אברהם
השם נישא אותו בעשרה ניסיונות.
עם כל זה שהכרה שלו הייתה שלמה בשם
זה עדיין לא מספיק.
אלא השם נישא אותו בעשרה ניסיונות.
הראשון היה שהוא לא נכנע לנמרוד
והשליך אותו לכבשן האש.
אתה מוכן למות בשביל האמת או לא?
מוכן או לא?
בבקשה.
יש לך אלוהים?
אתה מאמין בו?
היכנס לאש.
נכנס לאש.
עמד בניסיון.
ניסיון השני.
השם אמר לו לעזוב את ארצו ומולדתו ומשפחתו וללכת לנדוד בעולם ללא מטרה
אל הארץ אשר אראך.
איזה, מתי תיפגש איתה, תגיע אליה? לא אמר לו. לך,
לך לך.
ואברהם קיים את דבר ה'.
ויכך אברהם את שרי אשתו
ויבואו ארצה כנען.
והנה שוב ניסיון.
ויהי רעב בארץ.
וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ.
ורש״י אומר בארץ.
משמע רק בארץ כנען היה רעב.
לנסות
אם יהרהר אחר דברי ה' שאמר לו ללכת אל ארץ כנען.
ועכשיו ומסיעו לצאת ממנה.
במצרים
שוב באו עליו הרפתקאות שונות על דבר שרי. פרעה לוקח אותה.
והכל כדי לנסותו האם יעמוד באמונתו ובנאמנותו.
בסוף כתוב מצאתי את לבבו נאמן.
לכאורה אחרי שכבר התנסה בזה
שמסר את נפשו להפילו בכבשן האש, איזה ניסיון גדול יותר.
למה ניסו אותו שוב בניסיונות שהם לכאורה יותר קטנים?
איזה ניסיון יותר גדול?
שהאדם צריך לסרב ולמות?
או ללכת ולטייל ממקום למקום עד שיגידו לו איפה לעצור?
או אם יש רעב עוז, לעבור למקום אחר? מה הבעיה?
אז אם לקחו את אשתו, אז יש אשה אחרת אם חס ושלום קרה משהו. מה הניסיון? זה כמו למסור את נפשו?
למה ניסו אותו בניסיונות קטנים יותר?
אולם לא כן הדבר.
יש אדם מסוגל להתרומם בבת אחת
ולמסור את נפשו בעד הכרתו.
אבל בכל זאת עדיין איננו מוכן לסבול
כל החיים בגלל הכרתו.
כי זהו ניסיון גדול יותר שקשה לעמוד בו.
ניסיון אחד בומבסטי.
אפילו עד כדי מסירות נפש,
במצבים מסוימים אדם יכול לעמוד בו.
אבל לשמור על חיים של חרדי כל הזמן,
כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, אפילו בדברים קטנים, קטנים, קטנים,
כגון השכמת הבוקר, תפילה,
לימוד, הכל, הכל, הכל, כל דבר, כל דבר, כל דבר, כל דבר.
זה הרבה יותר קשה ממה שלעמוד בניסיון אפילו של מסירות נפש.
וכבר אמרו חכמים זיכרונם לך אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמה
אם היו מענים את חנניה מישאל ועזריה
לא משליכים אותם לכבשן האש
מתחילים בעינויים לענות אותם כדי שישתחוו, היו משתחווים
חכמים פוסקים
שאם היו מענים אותם היו משתחווים
אבל אמרו להם לקפוץ לכבשן האש
זה כן היה, זה הם הסכימו, אבל לא עינויים.
חנניה, מישאל ועזריה מסרו את נפשם על הכרתם והפילו את עצמם לכבשן האש.
בכל זאת אמרו חכמים שאם היו מענים אותם ומענים איסורים, לא היו עומדים בניסיון.
לכן ניסה השם את אברהם על ידי נדודים,
על ידי סבל, על ידי הרפתקאות שונות.
ואברהם עמד בכל הניסיונות
עד שאדוני אמר לו,
עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.
אחרי שעברת את כל הניסיונות מכל הסוגים,
עתה ידעתי.
מה זה ידעתי?
ידעתי גם קודם, אבל עתה ידעתי בפועל,
כי עמדת בזה בפועל,
בפועל,
כי צריכים בעולם המעשה להוציא דברים לפועל.
אנחנו לא בעולם המחשבה,
בעולם המחשבה אפשר שמספיק שהשם ידע מה שהוא יודע,
אבל בעולם המעשה צריך להוציא לפועל.
גם מה שאדם חושב שהוא מסוגל,
רק הפועל יוכיח
האם משהו אחז במחשבה אכן קיים.
אנחנו מוצאים רעיון הזה גם בדברי החכמים זיכרונם לברכה,
שלמרות שרבי חנניה בן טורדיון
מסר את נפשו על לימוד התורה, מסירות נפש.
היה מקהיל קהילות ברבים ומלמד תורה נגד הגזרה
של האויבים.
עדיין זה לא בטוח אם יש לו חלק לעולם הבא.
שמעתם?
בן אדם
מוסר את הנפש,
מוכן למות בעד לימוד התורה ברבים,
מקהיל קהילות ברבים, לא פוחד מהאיומים
של הרציחות של האויבים למי שייתפס.
לא מגיע לעולם הבא?
אנחנו היינו אומרים ודאי מגיע לעולם הבא.
לא בטוח.
ורק בגלל מעשה שנחלפו לו מעותיו במעות של צדקה,
וחלקם לעניים שלכאורה זה מעשה פעוט,
התפעל ממנו רבי יוסי ואמר לו מחלקך יהיה חלקי.
אומר רשי בגלל שאתה ותרן בממונך.
מכאן רואים שמסירות נפש עוד אינה ראיה עד כמה אדם מושטרש בהכרתו,
אלא דווקא מהחיים הרגילים, היום יומיים,
אם הוא עומד בהם בניסיון,
זו הוכחה על מדרגתו.
והנה המעשה הזה שנחלפו לו מעות של פורים ומעות של צדקה,
והיה לו מקום להוראת היתר לעצמו,
כי סעודת פורים גם כן לצורך מצווה היא,
ואפשר להשתמש למטרה זו במעות של צדקה מספק,
ואם עמד בניסיון והחזיר את הכסף לצדקה,
הרי זו הוכחה גמורה על הכרתו המוצקה ותקיפות דעתו,
והוא ראוי לעולם הבא.
אה,
חונג'ה רב אסטרי.
ובכן, מה היה שם?
בשביל שתבינו את הנושא, מעות של פורים
שהוא הניח אותם
לסעודת פורים,
נגיד הוא שם 200 שקל
שיהיה לו לסעודת פורים שהוא יסעד אותה ביום הפורים, נתחלפו לו,
והוא חשב שזה של צדקה,
וחילק אותם לעניים, את הכסף שלו, של הסעודה שלו,
וסבור היה שהארנקי של צדקה היא, הוא חשב שזה הכסף שהוא הניח לצדקה,
והוא בעצם חילק כסף שלו, פרטי,
הוא חילק את זה לצדקה, ולא נפרעתי מארנקי צדקה,
ולא חזרתי לקחת מארנק הצדקה את ה-200 שקל
שנתתי לעניים,
אלא ויתר על זה,
מלקח כסף אחר
לסעודת פורים.
אז המעשה הזה שנתחלפו לו מעות של פורים ומעות של צדקה,
היה לו מקום להוראת היתר לעצמו.
מה הפירוש?
היה יכול להגיד כי סעודת פורים היא גם כן צורך מצווה,
ואפשר להשתמש למטרה זו במעות של צדקה מספק.
ואם עמד בניסיון והחזיר את הכסף לצדקה,
הרי זו הוכחה גמורה על הכרתו המוצקה בתקיפות דעתו,
והוא ראוי לעולם הבא.
אז יש שלומדים את הסיפור ככה ויש ככה.
יש לומדים שהוא לקח את הכסף של הסעודה ונתן לעניים, יש שאומרים שהוא לקח
מהעניים וקנה בזה את האוכל שלו, ואחר כך החזיר בחזרה לקופה
של העניים. אבל לא משנה, מכל מקום הוא ויתר על ממונו,
ולא הפסיד את קופת הצדקה של העניים, למרות שהיה לו מקום לתלות.
מצד הספק שזה גם כן בסדר ואין בזה שום בעיה.
עכשיו, מה זה, זה ניסיון גדול?
כן.
אדם בדרך כלל מחפש סקולות לא להפסיד כסף, לא לבזבז כסף. ואם הוא יכול לתלות במשהו שזה מותר, אז זה מותר.
עכשיו זה נעשה בינו לבין עצמו.
אף אחד לא יודע, אף אחד גם לא רואה, וגם אף אחד לא ימחא לו כפיים.
ובכל אופן, הוא עשה את הדבר הזה.
אז אמר לו רבי יוסף בן קיסמא,
בזה מגיע לך העולם הבא.
אם אתה ותרן בממונך, זאת אומרת,
בדברים הקטנים האלה,
זה לשם שמיים אמיתי.
זה מצווה לשם שמיים אמיתית.
שלפי זה המעשה הזה פוסק הרמב״ם בסוף מכות על הגויים,
במשנה האחרונה,
רצה הקדוש ברוך הוא זכות הסתנא לפיכר בן תור המצוות,
שנאמרת להם בצומן סדגו הגדיל תור אביע עדין,
שאם אדם עושה מצווה אחת לשמה,
ללא שום כוונה,
שום נגיעה,
לא לשום כבוד, לא מטעממה,
עושה אותה רק לשמו יתברך באמת, קנה בזה עולם הבא. מצווה אחת.
זה מה שהיה פה. מפה הוא לומד מה מעשה הזה הרמב״ם.
אז רואים שלא המבחן
מה שרבי יחנניהו בן תורדיון
היה מוסר נפשו להקהיל קהילות ברבים.
לא, זה לא המבחן עם שלך עולם הבא. עדיין יכול להיות שאין לך עולם הבא.
אבל אם עמדת בדברים הקטנים, בניסיונות הקטנים, היומיומיים,
שמה זה המבחן.
לאורך השנים, לאורך הזמן.
לא פעם ב, יש לך יציאה, מה שנקרא היום,
שאתה פתאום עושה איזה משהו בהתלהבות,
או שאתה מושפע ממשהו ואתה מחליט לעשות דבר שבאמת כולם מתפעלים.
לא, זה לא המבחן בכלל.
זה לא המבחן.
ואברהם עמד גם בניסיונות כאלה.
הנה במלחמה,
שהוא נלחם נגד ארבעה וחמישה המלכים כשניצח אותם אברהם.
ובא מלך סדום ואמר
תן לי הנפש
והרכוש שכח לך.
לפי החוק והדין הרכוש שייך לאברהם אבינו משום שלל מלחמה.
מי שכובש השלל שלו.
הוא ניצח את המלחמה, השלל שלו, של כל ארבעת המלכים.
בכל זאת עמד אברהם בניסיון כדי לקדש שם שמיים
שהוא לא עשה מה שעשה בגלל ממון.
ואמר הרי מותי ידי לאל עליון
אם מחוט ואצרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך.
אותו דבר הנשאר. לא הסכים לקחת כסף מנעמן
על זה שהוא הציל אותו מהצרעת.
רוצה לשלם לו הרבה כסף.
אמר לו לא.
היה קידוש השם גדול עד שבגיחזי
ולקח כסף.
ואמרו חכמים זיכרונם רכה שבשכר זה שאברהם לא הסכים לקחת כסף
זכו בניו לשתי מצוות
לחוד של תכלת ולרצועה של תפילין.
אז עכשיו תחשבו
אם היה לוקח כסף
זה היה נגמר.
איך שהוא היה מסתלק מן העולם אין לו מזה שוטר שום תועלת.
אבל מה הוא זכה בזכות זה?
זכה לשתי מצוות שהן לנצח
כל היהודים מקיימים אותן. חוט של תכלת
ורצועה של תפילין.
נו,
כל המצוות שכולנו עושים הכל שייך לאברהם אבינו.
מה יותר טוב?
אנשים מסכנים רואים את הרווח הרגעי
ולא רואים את הרגע הנצחי.
כשאדם מגיע לידו ניסיון,
אה,
זה הנקודה שהוא צריך לשמוח
ולראות שהשם בא לנסותו,
לחייך ולהגיד לבורא אני עומד בשבילך בניסיון.
תראו לי כמה אנשים בדור הזה יעמדו בניסיון שאני זכיתי לעמוד בו.
בא אליי יהודי
ואמר שהוא רוצה לתת לי תשע מיליון דולר כל שנה.
מאיפה יש לך כסף?
אז הוא אמר שיש גוי גרמני שנותן לו כל שנה חמש עשרה מיליון דולר לחלק ליהודים.
והוא אחרי שעקב אחרי הפעילות שאני עושה, הוא רוצה לתת לי תשע
מיליון דולר כל שנה.
אמרתי לו שאני לא יכול לקחת
כי זה מגוי.
מה אסור ליהנות מן הגויים?
הוא לא האמין למשמע אוזנו.
אני לא אאריך בכל מה שהיה,
לקחתי אותו לרב שלי כי הוא ביקש וגם הוא אמר לו אותו דבר.
יש אפשרות לקחת את זה גם בהיתר.
על ידי שמעבירים את זה לעוד גורם והגורם הזה נותן לך,
על ידי זה שאתה לוקח את זה לדברים שהם לא דווקא לתורה וכו' וכו'. יש כל מיני פטנטים ועצות.
הוא אמר לי אבל כל הרבנים לוקחים. אמרתי, תיתן להם.
ראיתם מישהו שמאוחד שייתנו לאחרים תשע מיליון דולר והוא לא ייקח?
כל שנה.
זה ניסיון.
אבל היה קל, ברוך השם.
קל.
על המקום, בלי להתחבט, בלי שום דבר.
בלי איסורי מצפון,
בלי גורניש וגורניש.
ככה קונים עולם הבא.
ככה קונים עולם הבא.
הניסיונות היומיים שהקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם.
להיות ותרן בממונו זה לא דבר קל.
כי חסרון כיס כולם מרגישים.
חסרון כיס זה אפילו שקלים, אתם רואים. לא כל אחד בתפילות נותן צדקה.
כתוב, בצדק יחזי פניך, לא כל אחד נותן צדקה. צדקה קלה. שקל, לא נותן.
לא נותן.
למה אתה לא נותן?
אם אתה קמצן זה בעיה.
ואם אתה עצלן לקום, אז זה בעיה.
יש לך בעיה במידות.
ומי המפסיד? אתה.
אז למה אתה לא מתבונן בזה? בצדק יחזי פניך, לפני התפילה, תעשה צדקה.
תפילה וצדקה
ותשובה, מעבירים את רוע הגזירה.
שני חלקים כבר יש לך.
נו, מה הבעיה?
למה לא עושה?
שיסביר לעצמו למה הוא לא עושה.
תכתוב תשובה על זה. אני רוצה שמישהו יכתוב לי תשובה על זה. למה הוא לא נותן כל תפילה שקל?
אם זה אדם עני מרוד שאין לו את השקל, נו, אני מבין.
אבל יש כאלה קונים סיגריות.
מה?
אתה יכול לתת הרבה שקלים ביום.
יש אנשים קונים כל מיני מעדנים וכל מיני דברים.
אבל מזה לא יישאר לך לעולם הבא כלום. מזה כן, וגם התפילה שלך תהיה אחרת.
כי ככה אמרו חכמים.
ניסיונות קלים זה. קלים, קלים. לא בומבות, פתאום בדם, בל, מוסר את עצמו. אה? בוא נראה אותך בקטנה.
בוא, בקטנה.
בממון קטן. ממון קטן. בוא, אני אראה אותך.
זאת הבעיה שאנשים לא מבינים בכלל.
לא יודעים דרכי השם.
גם אם שומעים, זה לא נכנס אליהם על הלב.
דברים שיש לך פה צריכים לרדת ללב. והשבות אל לבביך.
אחרי ש... וידעת היום.
צריך מיד והשבות אל לבביך. אם לא, אין לזה קיום.
זה רק יהיה קטרוג עליך. כי ידעת ולא עשית.
מכיר ומורד.
על זה נאמר נישט סייכל.
נישט סייכל.
אין סיכל.
רבי חנניהו בן עגשיו אומר,
עושות קדוש ברוך הוא זכות ישראל אביקו.