מצוות המילה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פרשת לך לך

ובין שמונת ימים ימוד לכם כל זכר לדורותיכם.

על הכתוב בתהילים מ' ד' כ' ג', כי עליך הורגנו כל היום.

כתוב בגמרא בגיטין נוזן,

כי עליך הורגנו, רבי יהושע בן לוי אומר, זו מילה שניתנה בשמיני.

ופרש רשי שם,

בזמנין דמאית,

נפעמים ומת

על ידי המילה.

לכן, כי עליך הורגנו, זו מילה

שלפעמים מתים מהמילה.

ויש להקשות על דברי הגמרא.

הלא כתוב כי עליך הורגנו כל היום.

ומשמע שבכל יום ויום

הורגנו, אנחנו מוסרים את נפשנו על השם יתברך.

אם כך, איך אומרת הגמרא שזו מצוות מילה?

הרי מצוות מילה זה רק יום אחד,

ולא כל היום.

ויש עוד להקשות על דברי הגמרא.

הנה כתב הרשב״א בשאלות ותשובות,

חלקי סימן עוד ב',

כי עליך הורגנו כל היום, וכי אפשר להיהרג בכל יום.

אפשר למות על קידוש השם בכל יום.

אלא שבכל יום אנו קוראים בקריאת שמע ובכל נפשך,

ומסכימים על כך.

והרי כאילו הורגנו באותה שעה עליו יתברך.

כי המסכים על זה כאילו עשהו בפועל.

אם כך, צריכים להבין למה התכוון דוד המלך

כשאמר כי עליך הורגנו כל היום.

האם למצוות מילה,

כפי שמבארת הגמרא,

או לקריאת שמע,

כמו שכותב הרשב״א?

נראה לי השם כל זאת על פי מה שקשב, שאל החתם סופר.

על יורד דעה, סימן רמ״ה,

איך מותר לנו בכלל לקיים מילה לתינוק?

הרי יש כאן סכנת חיים, כמו שפרש רש״י,

שלפעמים מת התינוק

מחמת פצע מילה.

ואם נאמר שמותר למול,

כיוון שעל פי הרוב אין התינוק מת,

באה הגמרא המפורשת בכתובות ט״ו,

ואומרת, אין הולכים בפיקוח, נאפש אחר הרוב.

זאת אומרת, גם אם זה מיעוט,

צריך להיזהר.

מתירץ החתם סופר בלשון קודשו, ואמר,

הנה עינינו רואות שאפילו אחד מאלף ישראלים אינו מת מחמת מילה.

צריך לומר, מצווה מגינה ומצילה.

אבל על פי דרך הטבע,

היה מיעוט

של התינוקות מתים.

מבואר מדבריו הקדושים של אחתם סופר,

כי יש סכנה במצוות מילה,

ובאמת שאין הולכים בפיקוח נפש

אחר הרוב,

אלא שבכל זאת אנו מלאים את התינוק

כיוון שאנו סמוכים ובטוחים שזכות המצווה תשמור על הילד,

ובחינת שומר מצווה לא ידע דבר רע.

על פי הקדמה זו,

מיושבת בטוב טעם הקושייה הידועה מדוע לא קיים אברהם אבינו את מצוות המילה

לפני שנצטווה על כך מפי הקדוש ברוך הוא.

שהרי קיימו האבות הקדושים את כל התורה כולה לפני שנתנה,

כמו שאומרים חכמים זכרונם לך בגמרא ביומה בכף ח',

אמר רב

כי אם אברהם אבינו את כל התורה כולה,

שנאמר

עקב אשר שמע אברהם בקולי ואשמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי

בראשית כו ה',

אלא שלפי החתם סופר מיושב על דבר היטב

מכיוון שיש סכנת חיים בקיום יוצאות מילה

אם כך אסור היה לאברהם אבינו להכניס את עצמו עם סכנת נפשות כל זמן שלא נצטווה על כך

שהרי בנוח מוזהר על איסור

ואחר דמכם לנפשותיכם אדרוש

הקדוש ברוך הוא תובע כל אדם המכניס את עצמו עם סכנת חיים

ולכן הוכרח אברהם להמתין

עד שציווהו הקדוש ברוך הוא שאימול את עצמו

שאז מובטח לו שלא יבוא לידי סכנה

כי שומר מצווה לא ידע דבר רע

על פי דבריו הקדושים שלחתם סופר יש לומר הקדמה גדולה בעניין מצוות מילה

שכן צריכים אנו לדעת

שמצווה זו יסוד ושורש

כדי להשריש בקרב כל איש ישראל את הכוח

למסור את נפשו על קדושת השם כל ימי חייו

שכן מצוות מילה היא המצווה הראשונה שאדם מקיים

בקיום מצווה זו היא בבחינת מסירות נפש

כיוון שיש חשש וסכנת חיים

וכלל גדול זה יש בידינו

שהכל הולך אחר ההתחלה והראשית

כמו שכתב באגרה דה פירקה

סימן רשאי

כתבו תלמידי הבעל שם טוב

שצריך האדם להיזהר בעומדו ממיטתו, שתהיה המחשבה הראשונה, הדיבור הראשון והמעשה הראשון, השם יתברך

בתורה ובמצוות

ועל ידי כך יהיו נגררים

כל המחשבה, דיבור,

מעשה של כל היום,

השם יתברך שמו.

ופי זה מבואר היטב

שהקדוש ברוך הוא קבע שהמצווה הראשונה שיקיים האדם בחייו

תהיה מצוות מילה

שיש בה סכנה

כדי לחנך את האדם לקיים את מצוות ה' במסירות נפש.

שכן על ידי המילה נחקק

בגוף האדם הכוח

לקיים את כל התורה והמצוות במסירות נפש לכל היום.

על פי האמור יובן היטב

מה שכתבו הקדמונים,

שעניין ברית המילה

כדי שעל עבדי ה' יהיה חותם המלך.

למען יזכרו עבדי המלך את חובתם כלפי מלכם, מלכו של עולם.

ואין לך חותם מלך גדול יותר ממצוות המילה שנעשית במסירות נפש,

בבחינת כי עליך הורגנו כל היום.

על ידי כך נחקק בגופנו לעולמים הכוח למסור את נפשנו למען קדושת השם,

בדיוק כמו העבד הנאמן שמוסר את נפשו בשדה הקרב מול אויב המלך.

מעתה התבהרת מה שכתוב בתהילים כי עליך הורגנו כל היום.

הכוונה היא באמת כמו שאמר הרשב״א,

שזאת מצוות קריאת שמע,

שכלל ישראל מוכנים למסור את נפשם פעמיים באהבה על קדושת שמו יתברך.

אלא שקשה,

וכי מניין יש לנו הוכחה שבאמת מוכנים ישראל למסור את נפשם על קדושת השם.

הלא ייתכן שאינם מתכוונים לכך באמת,

והכל הוא רק כאילו,

בדמיון.

על כך אומרת הגמרא, זו מילה שניתנה בשמיני.

דהיינו,

מכיוון שהמצווה הראשונה שאדם קיים חייב היא מצוות מילה שיש בה חשש לחייו,

על ידי כך נחקק בגוף האדם היסוד והשורש למסור את נפשו ממש על קדושת השם בקריאת שמע, באמת ובתמים.

ואפשר להגיד

שלמעשה,

כל ההורים מתבקשים לעשות עקידת יצחק.

כיוון שיש פה סכנה,

ולא הולכים אחרי רוב.

והם מוכנים לעקוד את הילד, כמו שאומרים,

ביום השמיני.

נמצא שכל ישראל

מקיימים בחינה של עקידת יצחק.

מה לי עקידה מן הצוואר, מה לי מחותם המלך,

כל מקום שיש בו סכנה.

להביא את האדם לסכנה זה כעין עקידה.

אז ממילא זה מסירות נפש

של ההורים.

ובילד נחקק

העניין הזה של מסירות נפש.

אז כשאומרים קריאת שמע ומתכוונים למסור את הנפש,

עשינו את זה בפועל, בברית.

כי יותר קשה לאבא לעקוד את בנו מאשר לעקד הוא.

הרבה אבות היו מוכנים לכנס תחת בניהם.

אבא ואמא מגפפים מגופם על הילד כדי להגן עליו.

זאת אומרת, הם מוכנים

כנשר יעיר כינו על גוזליו ירחף.

לשמור על הילד

שלא ייזוק.

והנה פה נותנים אותו

להריגה

שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, זו מילה

שניתנה בשמיני,

שמעט מהם מתים.

אמנם מיעוט בטל,

אבל לא הולכים אחרי רוב.

רק זכות המצווה מגינה.

ועכשיו זה מתורת, איך זה גם קריאת שמע ואיך זה גם מילה.

ייזהר אדם בקריאת שמע למסור את נפשו על קידוש השם

ויצייר בדעתו כל פעם

אחת מארבע מיתות בדין,

זקנה, שרפה, הרג, חנק,

ועל ידי זה נהפך לבירי החדשה

באשרה ואשרי חלקו.

זה מה שכתוב בקריאת שמע.

אז מסירות

נפש

למות על קידוש השם

וקריאת שמע מצייר בדעתו כל פעם

אחת מארבע מיתות בדין.

לסיום נביא את דברי החכמים, זכרנו לך, על גודל מצוות המילה

שמעלתה כל כך חשובה עד שאי אפשר לאדם להשיג את התורה הקדושה

בלי שיהיה נימול.

כמו שכתוב במעמד הר סיני,

שמות יטה

ומעתיים שמוע תשמעו בקולי

ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים.

ובמדרש כתבו דורשי רשומות

והיתם לי סגולה מכל

סופי תיבות מילה.

זאת אומרת,

מה הסגולה מכל העמים? זו המילה.

וזה רמוס בזה.

נייטה ני סגולה מכל האותיות הסופיות מילה.

זה מפורש.

בעתיים שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי.

מה זה בריתי?

והיתם לי סגולה מכל.

סופי תיבות מילה.

זו הסגולה מכל העמים.

מה עם השבעים הראשונים?

מה יש להם?

לא הורגנו כל היום.

איך הורגנו? עשית מילה.

אז ברישוי, למה ביום השמיני לא ביום הראשון?

העובר לא יחזיק מעמד אדם נקרש ביום השמיני.

כן, אז אני יודע. ברוך הוא ה' אלוהינו מלכו עליו שהכל נהוגו.

אבל למה עשית לך השם שדווקא ביום השמיני מגלביו הראשון?

הקב' ברוך הוא יכול להוציא גם את האדם מהול.

יש חשבון עם השמיני

על פי הסוד.

למה דווקא שמיני?

שמיני זה חוץ לטבע.

ביום השמיני זה 150 אחוז.

וכן מצינו במדרש בשמות רבן ל.י.ב. פעם אחת אמר לו, עקילס,

אדריאנוס המלך,

רוצה אני להתגייר

ולעשות ישראל.

אמר לו, אומה זו אתה מבקש?

כמה ביזיתי אותה.

כמה הרגתי אותה.

לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב?

מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר?

אמר לו, הקטן שבהם

יודע האח ברא הקב' ברוך הוא את העולם.

מה נברא ביום ראשון

ומה נברא ביום ב'.

כמה יש משנברא העולם.

כמה זמן עבר.

ועל מה העולם עומד?

לתורתן אמת.

אמר לו אדריאנוס המלך,

לך ולמד תורתן ואל תימול.

אמר לו, עקילס,

אפילו חכם שבמלכותך,

וזקן בן מאה,

אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל.

שכן כתוב,

מגיד דבריו ליעקב,

חוקיו ומשפטיו לישראל.

לא עשה חן לכל גוי,

ומשפטים בן ידעו.

הללויה.

צריכים להבין מדוע אי אפשר לזכות בתורה רק על ידי קיום מצוות מילה.

הדבר אמר בגמרא ברכות סג.

אמר אש לקיש,

מניין שאין דברי תורה מתקיימין,

אלא במי שממית עצמו עליה,

שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל.

רואים מכאן שאי אפשר שהתורה תתקיים,

אלא במי שמוכן ומזומן למסור את נפשו עליה.

ומאחר וכבר בא לנו שמצוות מילה היא בבחינת מסירות נפש יסודית,

שהיא מושרשת וחקוקה בגופנו בראשית חיינו,

נמצא שרק מי שנימון הוא בבחינת ממית עצמו.

הרי כך יכול להשיג את התורה הקדושה.

אז זה כבר הבין אקילס שהפך להיות גר אחר כך, אקילס הגר.

וזה מה שהוא אמר לאדריאנוס.

אדריאנוס קיסר,

יימח שמו וזכרו.

כמה יהודים הוא רצה אחר השע המרושע הזה.

הוא עשה מגופותיהם גדר לחצרו, לגן שלו.

שמונה עשרה מילין על שמונה עשרה מילין, שמונה עשרה קילומטר על שמונה עשרה קילומטר, הוא עשה מגופות שלהם את הגדר,

שם אחד על גבי השני בגובה שלוש אמות.

זה הרשע.

אדריאנוס שחיק עצמות.

וירא אדוני אל אברהם ויאמר אליו,

אני אל שדיי

אתהלך לפניי

ואהיה תמים.

על הפסוק הזה פירש רשי ואהיה תמים,

אתהלך לפניי במצוות

מילה,

דהיינו להיות מהול,

ובדבר הזה תהיה תמים.

תמים לשון שלם, תמימות זה שלמות.

צריכים אנו להבין,

ידוע ומפורסם שהבורא השתבע והתעלה שמו נקרא בהרבה שמות.

לכל אחד משמותיו מורה על הנגש בה הקדוש ברוך הוא ומנהיג את עולמו.

אם כך, מדוע כשציווה הקדוש ברוך הוא את אברהם על מצוות המילה,

הזכיר לו הקדוש ברוך הוא את שני השמות אל שדיי,

ולא למשל שמות אחרים כגון הבייה או אלוקות, אלוקים.

אדמו אמר לו, אני אל שדיי, תהלך לפניי ויהיה תמים.

הגמרא בחגיגה יב',

מצינו ביאור על שני השמות שהזכיר הקדוש ברוך הוא כאן.

אמר רב יהודה אמר רב,

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

היה מרחיב והולך,

העולם היה מתרחב וגדל מעצמו,

עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו.

מי נודע אמר אשלה כאיש?

מי דכתיב אני אל שדיי, אני הוא שאמרתי לעולם די.

אז מה הכוונה אני אל שדיי, אני הוא שאמרתי לעולם די.

אם כך,

הקדוש ברוך הוא עצר את ההתרחבות של העולם על ידי השם שדיי.

צריכים להבין מה הקשר בין מה שאמר הקדוש ברוך הוא לעולמות די

ובין מה שציווה השם יתברך לאברהם על מצוות המילה.

ידוע ומפורסם מה שמבואר בזוהר הקדוש

ובכתבי הארי זיכרונו לחיי העולם הבא, שעל ידי מצוות מילה

נשלם ונחקק בגוף האדם השם שדיי.

הנה, האות שין מתקבלת על ידי הראש

בשתי הידיים למעלה.

זאת אומרת, אם אני עושה ככה, זה שין.

הראש

בשתי הידיים,

שין.

וכן האות דלת

מתקבלת על ידי הרמת יד שמאל ישר כנגד הגוף.

אם אני עומד ככה,

והגוף ככה, זה דלת.

ואולם האות יוד מן השם שדיי מושלמת רק על ידי מצוות המילה.

וזאת כאשר חותכים את העורלה ומתגלית העטרה על ידי הפריעה.

זה היוד.

אם כך, צריכים לנו להבין מדוע מבין כל השמות

שיש להשם יתברך דווקא השם שדיי

הוא שנמחל להיות חקוק בגוף

איש ישראל על ידי מצוות המילה.

יש לומר בעניין זה דברי הרמב״ם שכותב בספרו מורה נבוכים.

תכלית מצוות המילה היא להחליש את כוח יצר התאווה שבאדם.

לכן ברור מדברי הרמב״ם שהשם שדיי,

שחקוק בגוף איש ישראל על ידי מצוות המילה,

הוא המתאים ביותר למטרה זו.

שהרי ידוע שעיקר ההתגברות

על היצר

הוא על ידי יראת שמיים שיש לאדם. איך הוא יכול להתגבר על היצר? עם יראת שמיים.

כי כוח היראה מצמצם את התאווה שבאדם.

ככל שאדם ירא שמיים יותר,

הוא מתגבר על יצרו ועל תאוותו.

ומאחר והשם שדיי הוא שם הצמצום,

שאמר לעולמו די,

כמו שהבאנו בגמרא בחגיגה יב,

ממילא יוכל האדם על ידי יראה

מהשם הקדוש והנורא שדיי,

החקוק בגופו,

להתגבר על יצר התאווה שבו, ולומר לו די.

ועכשיו עולה בדעתי,

עכשיו ברור

למה עושים

בקריאות שמוע גם כן שדיי.

מכוונים ככה, זה השין,

זה הדלת,

וזה היוד.

או זה היוד, כשמקפלים, וזה,

סליחה, או זה הדלת וזה היוד.

אבל עצם זה שעושים ככה, זה לכוון בשם שדיי בשעה שהוא עושה, כי הוא מוסר את נפשו.

כמו שאמרנו, אמרנו שיש קשר בין קריאת שמע לבין המילה.

אבל הזלת זה היוד, וזלת זה היוד.

אפשר ככה וככה, ואפשר ככה וככה,

שזה היוד.

והנה אומרים חכמים, זכרונם לך שמצוות,

לא.

חלפנו דף.

והנה אומרים חכמים, זכרונם לך שמצוות המילה

היא יסוד ושורש

כדי להשריש בקרב כל איש ישראל, תקוע למסור את נפשו על קדושת השם כל ימי חייו.

שכן מצוות המילה היא מצווה ראשונה שאדם מקיים, כי היא מצווה זו בבחינת מסירות נפש,

כמו שלמדנו.

זה זמנין דמייט, לפעמים מת התינוק מחמת פצע המילה.

וכלל גדול יש בידינו שהכל הולך אחר ההתחלה בראשית,

כמו שכתב באגרדה פירקה.

וכתבו התלמידי בעל שם טוב, להיזהר כשעומד מהמיטה, כמו שאמרנו קודם, שתהיה המחשבה הראשונה, דיבור הראשון במעשה הראשון, השם יתברך בתורה במצוות.

וכך יהיו נגררים המחשבה, הדיבור במעשה של כל היום.

לפי זה מבואר היטב,

שהקדוש ברוך הוא קבע שהמצווה הראשונה שקיים אדם חייו, תהיה מצוות מילה שיש בה סכנה.

כדי לחנך את האדם, קיים מצוות מסירות נפש.

שכן על ידי המילה נחקק בגוף האדם הכוח לקיים את כל התורה והמצוות, מסירות נפש לכל החיים.

על פי האמור יובן היטב, מה שכתבו הקדמונים,

שעניין ברית המילה הוא כדי שעל עבדי השם

יהיה חותם המלך,

למען יזכירו עבדי המלך את חובתם כלפי מלכם,

ואין לך חותם גדול יותר ממצוות המילה,

שנעשה במסירות נפש.

כי עליך הורגנו כל היום.

והנה על הכתוב בתהילים מ-ד-כ-ג כי עליך הורגנו כל היום.

כל היום כתוב בגמרא,

רבי יהושע בן-נבי אומר זו מילה שניתנה בשמינים, אילו הרשב״א כותב

שאלות ותשובות שאמרנו, כי עליך הורגנו כל היום, שבכל היום אנחנו קוראים בקריאת שמע ובכל נפשך ומסכימים על כך.

הרי כאילו הורגנו באותה שעה להתברך, כי המסכים על זה כאילו עשהו, ויש לומר.

עינו ועינו דברי אלוהים חי.

ושניהם עולים בקנה אחד.

שכן מצוות המילה, שהיא כאמור המצווה הראשונה שהאדם מקיים בחייו,

שיש בה חשש לחייו.

מה שרשם בגוף האדם את היסוד למסור באמת ובתמים את נפשו

על קדושת השם בקריאת שמע.

על פי זה יעיר לנו להבין דברי הטור

שאומר ביורדיה סימן רסד,

ובכל מלין,

אפילו בצור,

ובזכוכית,

ובכל דבר הקורת.

ומצווה בן הממחר,

למול בברזל,

או למול בברזל.

וצריכים לדעת מדוע המצווה בן הממחר

למול דווקא בברזל.

נקדים להביא מדרש

בספר הקדוש

צאנה וראנה,

שכאשר כלע דוד המלך

את חמשת חלוקי האבן

בשריון הברזל שעל מצח גוליעד,

לא רצה ברזל לקנע לפני האבן,

ולתת לה לעבור דרכו.

עד שהבטיח הקדוש ברוך הוא לשר הברזל,

שאם יקנע בפני שר האבן,

יקיימו ישראל את מצוות המילה בסכין של ברזל.

ורק אז,

לאחר הבטחת הבורא,

נפקע השריון של גוליית על ידי האבן שזרק בו דוד,

וגוליית הרשע הוכרע.

ככתוב, ותטבע האבן במצחו,

ויפול על פניו ארצה.

והנה כלל גדול יש בידינו שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם רואה במידה כנגד מידה.

אם כך צריכים אנו לדעת איזו מידה

כנגד מידה יש כאן, כאשר הבטיח הקדוש ברוך הוא שר הברזל,

שישראל יקיימו מצוות מילה עם סכין ברזל.

אז זאת אומרת,

אבן יש לה שר,

ברזל יש לו שר.

אז היה צריך הקדוש ברוך הוא להתערב ולבקש

משר הברזל שייכנע בפני שר האבן.

בעל ידי זה הבטיח לו שהמילה תיעשה בברזל.

נראה לבאר אלפים הששנים בגמרא על הכתוב

ויגש הפלישתי אשכם וערב.

אה, כבר מתחילים להאמין, אשכם וערב.

ויגש הפלישתי אשכם וערב.

זה גוליית.

אמר רבי יוחנן,

כדי לבטלן מקריאת שמע של שחרית וערבית,

מבואר מדברי הגמרא שגוליית הרשע ידעה שיסוד כל יהודי למסור את נפשו על קדושת השם יתברך

בקריאת שמע.

ולכן יצא מחר בו להילחם עם ישראל השכם וערביהם

כדי לוותר אותם מקריאת שמע של שחרית וערבית.

אפשר להגיד אולי

שהוא רצה לראות אם יש להם מסירות נפש או לא.

אז דווקא בשחרית וערבית.

אתם מכוונים בקריאת שמע על מסירות נפש? בבקשה.

והנה, כאשר שמע דוד את החירופים והגידופים של גוליית

וראה שאי אפשר לנצח אותו בדרך הטבע,

השיג מזה בגודל חוכמתו, שאכן זהו רצון השם בדבריו,

שהניצחון על גוליית יהיה דווקא במסירות נפש,

שלא כדרך הטבע,

ודווקא אז יעזור לו הקדוש ברוך הוא לנצח את גוליית.

ממילא

תתבטל הכוונה שלו, של גוליית, לבטל את ישראל במסירות נפשו בקריאת שמועה שחרית וערבית.

דבר זה נתן ביד דוד הקטן

את העוז בנפשו לצאת ממסירות נפש ממש,

בחמישה חלוקי אבנים בלבד למלחמה כנגד גוליית,

שהוא היה חמוש בכל מיני כלי מלחמה.

לכן סירב דוד ללבוש את כלי המלחמה של שאול המלך.

ככתוב, וילבה שאול את דוד מדב.

ויאמר דוד אל שאול, לא אוכל ללכת באלה.

ויסירם דוד מעליו.

עניין זה מסביר גם דברי דוד באומרו

בשמועה לא',

יזלב,

מי הפלישתי הערל הזה?

כי חרב מערכות אלוהים חיים.

למה הזכיר ורמז דוד המלך שהוא ערל,

ודיבר על קליפת גוליית שהוא ערל?

הוא מתנגד לברית מילה שמשרישה בעם ישראל מסירות הנפש.

ולכן דווקא משום כך צריך להילחם בגוליית במסירות נפש.

והנה כאמור, כאשר קלע

דוד את האבן במצחו של גוליית,

שהיה עליו שריון של ברזל,

לא רצה שר הברזל לתת לשר האבן לעבור דרכו.

שהרי כך ברא הקדוש ברוך הוא את הטבע, שהברזל יותר חזק מהאבן.

ועל כן ביקש הקדוש ברוך הוא משר הברזל שישנה את טבעו וייתן לשר האבן לעבור דרכו, כדי שיתקדש עם שמיים על ידי מסירות הנפש של דוד.

ובשכר זה

ובשכר זה

גמל הקדוש ברוך הוא לברזל מידה כנגד מידה.

הרי בגלל הברזל נתגלה החיוב לקדש עם שמיים במסירות נפש, כמו שעשה דוד.

גמל הקדוש ברוך הוא לברזל מידה כנגד מידה,

שיקיימו ישראל את מצוות המילה,

שהיא הנותנת בכל יהודי את הכל לעבוד השם מסירות הנפש, דווקא בסכין של ברזל.

אז מסחר זה

גמל הקדוש ברוך הוא לברזל מידה כנגד מידה, שיקיימו את מצוות המילה, דווקא בסכין של ברזל.

על פי האמור יעיר לנו,

להביא נתב את דברי הגמרא.

בנדרים ל״ב.

אמר רב יהודה, אמר רב.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

התהלך לפניי ויהיה תמים,

אחזה רעדה.

אברהם אחזה בו רעדה.

אמר, שמא יש בי דבר מגונה?

מה זה ויהיה תמים? מה, אני לא שלם?

משהו לא בסדר?

רעד.

שמא יש בי דבר מגונה?

כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתנא וראיתי ועיני ובעיניך נתקררה דעתו.

והנה כאמור פרש רשי,

ויהיה תמים תלך לפניי במצוות מילה.

ובדבר הזה תהיה תמים.

אם כך צריכים להבין מדוע חזה באברהם רעדה שבגללה אמר שמא יש בי דבר מגונה.

שהרי שנינו בגמרא ביום הכ״ח קיים אברהם אבינו את קול התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולים וישבו משמתים מצוותיי חוקותיי ותורותיי.

אבל על פי מה שבהרנו תכלית קיום מצוות מילה היא כדי להשריש בקרב כל יהודי את המידה לקדש שם שמיים במסירות נפש.

יש לומר שמכיוון שאברהם אבינו כבר מסר את נפשו על קדושת השם יתברך

בקיף שנה אש בעור כשדים.

אם כך לא היה צריך להשריש בו מידה זו של מסירות נפש

על ידי המילה.

ולכן כל זמן שלא נצטווה אברהם על מצוות המילה לא קיים אותה כדי לא לחבול בגופו ללא צורך.

ולכן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא

התהלך לפני ויהיה תמים אחזה רעדה.

אמר שמא יש בי דבר מגונה?

חשב אברהם אבינו

אני חושש

שמא לא מסרתי את נפשי לשם שמיים בעור כשדים.

שאם כן מדוע אני צריך מצוות מילה?

שהמטרה היא להשריש בקרבי כוח מסירות נפש השם יתברך.

אז כבר עשיתי מסירות נפש.

אולם כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא ואתנע וראתי בעיני ובעיניך נתקררה דעתו.

כי עניין הברית בין שני אוהבים

הוא לעשות ברית לנצח נצחים גם לבניהם

ולבני בניהם עד עולם.

אתה עשר.

אבל עכשיו אני רוצה לעשות את הברית בעיני ובעיניך בינך ובין זרעך עד עולם.

זהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא.

מהקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם.

ובזה נתקררה דעתו של אברהם.

רבי יחנני אמר כאשר הוא אומר.