דרך גידולו של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת עסקה בת אורה,

רפואה שלמה מהירה והחלמה מהירה.

ויעשך לגוי גדול ואברכך ואברכך ואגדלה שמיך ואהיה ברכה.

הובטח לו לאברהם אבינו עליו השלום

גדולות ונצורות כאן.

ורש״י מביא מדברי חכמים זיכרונם וברכה.

כאן

אי אתה זוכה לבנים

ועוד

שהודיע תבעך בעולם.

ויעשך לגוי גדול

זה שאומרים אלוהי אברהם.

ואברכך זה שאומרים אלוהי יצחק.

ואגדלה שמיך זה שאומרים אלוהי יעקב.

יכול יהיו חותמין בכולן.

הכוונה ברוך אתה

ולהזכיר את שלושת האבות תלמוד לומר ויהיה ברכה. בך חותמין

ולא בהם.

ברוך אתה ה' מגן אברהם.

בכל המעלות האלו זכה להם אברהם אבינו עליו השלום.

אבל לא הוזכר בתורה מה הטעם

שזכה אברהם לכל הטובות האלה.

כבר העיר על כך הרמב״ן

וזה לשונו.

והנה זאת הפרשה

לא בהארע כל העניין.

כי מה הטעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא עזוב ארצך

והיטיבה עמך טובה שלא הייתה כמוהו בעולם.

מבלי שיקדים לספר לנו שאברהם עובד אלוהים

או צדיק תמים.

ומנהג הכתוב לומר

התהלך לפניי

ותשמע בקולי

בהטיבה עמך.

כמו בדוד,

כמו בשלמה ובעניין התורה כולה.

כוונת הרמב״ן להקשות על הטובות והברכות שזכה להם אברהם כמפורש בפסוק

ומדוע זכה לכך.

לא בהארע תורה פה, למה הוא זכה לכך?

וכתב הרמב״ן,

אבל הטעם

מפני שעשו אנשי עור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בקדוש ברוך הוא.

כמו שמובא במדרש,

שהושיב את אברהם אבינו עליו השלום בבית האסורים עשר שנים.

ומסר את גופו וכבודו עבור אמונתו בקדוש ברוך הוא.

והוא ברח מהם ללכת לארץ כנען.

ושם יגדל שמו והתברכו בו הגויים ההם.

לא כאשר עשו עמו באור כשדים,

שהיו מבזים ומקללים אותו.

ושמו אותו בבור

ובכבשן האש.

אז מבואר בדברי הרמב״ן,

שהזכות של אברהם

לא הייתה רק בגלל אמונתו,

אלא עבור הביזיונות ומיעוט כבודו שהיה לו באור כשדים.

והדברים מפורשים גם ברמב״ם.

במורה נבוכים חלק ג' כ' ט'.

וזה לשונו.

ידוע שאברהם אבינו עליו השלום

גדל באמונת א-סבא.

בדעתם

שאין אלוה,

רק הכוכבים.

אמנם אברהם שגדל בכותא,

כשחלק עם ההמון,

סוף העניין היה שהמלך שם אותו בבית הכלא,

וכשהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים והוא בבית כלאו,

התחיל לשכנע את כל האנשים גם בכלא.

פחד המלך שיפסיד עליו ממלכתו

וישיב בני אדם מאמונתם.

וגרשו המלך לקצה המזרח

אחר שלקח כל אשר לו.

ואין ספק אצלי

שהוא עליו השלום אשר חלק על דעת בני אדם כולם,

שהיו מקללים ומבזים אותו הטועים ההם.

כאשר סבל הכול בעבור ה'

וכן הדין לעשות לכבודו.

כשאדם יהיה מוכן לקבל כל הביזיונות

לכבוד השם,

אז נאמר לו,

מברכך

ברוך

ומקללך אור.

והיינו כדברי הרמב״ן,

שזכות אברהם

הייתה עבור זה,

שהיה מוכן לספוג ביזיונות וקללות

ומיעוט כבוד

לכבוד השם

שהיה מאמין גדול.

ולא רק זה, מאסר, ועור כשדים,

כבשן האש.

רואים מכאן היכן טמון עיקר הצלחת האדם.

כל שמתבזה עבור כבוד השם יתברך

ונותן מכבודו וגופו עבור כבוד השם.

מובטח לו.

שיזכה לכל הברכות.

ודאי שזכות אברהם אבינו עליו השלום,

שהגיע למעלת הנבואה,

הייתה בגלל אמונתו בשם יתברך.

אבל מה שזכה,

שהכירו בו כל העולם והתברכו בו,

כמו שחכמים מביאים במדרש, ושבו כל העולם ואמרו לו, נשיא אלוהים אתה בתוכנו,

כל זה זכה בגלל שמסר נפשו וכבודו עבור כבוד שמיים.

נמצא שעיקר ההשתדלות שלנו צריכה להיות בעבודה,

למסור את כבודו ונפשו עבור התורה.

עיקר הנפש

הוא הכבוד,

ולמסור נשמתו במיעוט כבודו.

למעני זה המרחק כבוד, זה הנשמה.

אז עיקר הנפש הוא הכבוד.

ואדם מוסר נפש,

אז הוא ממעט את כבודו.

וזה הנדרש ממנו.

לא לחלק תותים

כמו יגעל,

שאומר הקב' ברוך הוא לא כועס אם אתה עושה עבירה,

הוא כועס אם אתה לא עושה תשובה.

זאת אומרת, אתה יכול לעשות עבירות, אין בעיה.

על זה אין בעיה.

אבל הוא יכעס אם לא תעשה תשובה.

ונגיד שהוא עשה תשובה אחרי שהוא עשה עבירה,

אז מה עכשיו? הוא יכול לעשות עוד פעם עבירה.

למה? כי הוא לא כועס על עבירות,

רק אם לא עושים תשובה.

אז אפשר לעשות עוד פעם עבירה.

העיקר שתעשה תשובה.

זאת אומרת, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, שאמרו חכמים שלא מועיל, אצלו זה מועיל.

כי הקדוש ברוך הוא עבירות לא כועס.

רק אם לא עושים תשובה.

כמו שיש שאומרים שבארץ ישראל מותר לגנוב.

אסור לתפס.

עניין העבודה הזאת

איננה ידועה לנו כלל,

שאף אלו שמתייגעים בתורה ועמלים בה,

מכל מקום אינם מוכנים לוותר על כבודם.

בכל עסקם בתורה להגדיל את כבודם.

אבל יגיעה בתורה תוך כדי ביזיונות רחוקה מהם מאוד מאוד.

ורק יחידי סגולה מסוגלים לכך.

ואפשר לראות זאת בעליל.

בשעה שדומה בעיני אדם

שכרוך בעבודתו בתורה איזה מעט ביזיון,

מזניח כל עסקו ועבודתו ומבקש לעצמו דרכים אחרים.

ואיננו יודע שבשעה שמקבל על עצמו ביזיונות,

הוא יותר מכובד אצל הקדוש ברוך הוא,

ויזכה למירב ההצלחות בעולם הזה ובעולם הבא.

זאת אומרת, כל דבר שמביא על אדם ביזיונות, הוא מתרחק ממנו.

אפילו שזה בדרך עבודת ה' ולכבודו של ה'.

הוא יחפש איזה חצות לעשות את זה בדרך של כבוד ולא בדרך של ביזיונות.

חש על כבודו

ולא על כבוד

הקדוש ברוך הוא.

לכן אתם רואים כמה אנשים שפוגעים בהם, איך הם מתרתחים.

מתרתחים.

יסוד זה אפשר לראות

בפרשת השבוע,

בפרשת לך לך.

היכן תמונה עיקר הצלחת האדם?

שרי,

אשת אברהם,

לא ילדה לו,

ולה שפחה מצרית

ושמה הגר.

ותאמר שרי אל אברהם,

איננה עצרני אדוני מלדת.

בואנה אל שפחתי אולי אבנה ממנה

מובא בחכמים, זיכרונם לברכה, ביבעמות סד, שאברהם ושרה

טומטומים היו.

שמטבע בריאתם

לא היה אפשר שייוולדו להם בנים.

וביקשה השרה עצות ודרכים

איך לזכות לבנים ולעקור את גדרי הטבע.

ולכך אמרה לאברהם

שייקח את הגר לאישה.

ורש״י פירש, למה?

בזכות שאכניס צרה לתוך ביתי.

אישה שנייה בבית היא צרה לחברתה

במתקנות אחת בשנייה.

בשרה הגבירה מוכנה לתת את שפחתה

לבעלה

בשביל שהיא תיבנה ממנה.

זאת אומרת, היא הולכת לקבל ביזיונות.

השפחה שלה יש לילד

מאברהם אבינו ולה אין. זה ביזיונות שאין כדוגמתם.

כולם ידברו על זה.

והדבר מפליא.

הרי מובא בחכמים, זיכרונם וברכה, שאברהם אבינו, עליו השלום, היה טפל לשרה בנבואה.

ואם כן, מדרגתה הייתה גבוהה ועליונה לאין שיעור.

אבל כל זה לא היה מספיק בשביל שהיא תלד בנים.

ורק העניין שהיא תכניס צרתה לתוך ביתה,

יהיה סיבה וטעם שעבור זה תזכה שתיבנה ממנה.

ובוודאי אין זה מן הדברים הקלים ששפחה תהיה לגבירה ותלד בנים.

ואילו שרה גבירה, שהיא עיקר הבית, תישאר עקרה, לא ילדה.

ועבור הביזיון והסבל הגדול שכרוך בכך היא תזכה לבנים.

וישמע אברהם לקול שריי.

רש״י אומר לרוח הקודש שבה.

לא וישמע אברהם לשריי,

אלא לקול שריי.

זה קול רוח הקודש שפיעמה בה.

רוח הקודש הסכימה לכך שזו הדרך היחידה

שעל ידי זה אפשר לזכות.

ובאמת מפורש בתורה שזו הייתה הסיבה שזכתה שרה ליצחק.

פרשה אחת.

פרשה שנייה.

ותקנה רחל באחותה.

ותאמר אל יעקב.

הבה לי בנים.

ואם אין מתה אנוכי.

ורש״י אומר.

אמרה לו זקנך אברהם.

היו לו בנים מהגר.

מחגר מותניו כנגד שרה.

אמר לה זקנתי סבתא שלי שרה הכניסה

צרתה לתוך ביתה את הגר.

אמרה לו אם זה הדבר מעכב הנה אמתי.

הרי לעדיה במפורש יעקב אבינו עליו השלום אמר

שהטעם שזכתה שרה לבנים

לא היה בגלל אברהם אבינו עליו השלום

אלא בגלל מעשה זה שהכניסה צרתה לתוך ביתה.

ובאמת זה הקושי הגדול בעבודה.

שיכול אדם להתייגע בכל כוחותיו

ומאמציו

אבל לוותר מעט מכבודו עבור כבוד שמיים אינו יכול.

כי אהבת הכבוד דוחקת בו

וכל פעולותיו ומעשיו נובעים מחמת אהבת הכבוד.

זה שאמרו חכמים,

הקנאה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

ולכן

כיוון שזה הקושי הגדול

אז פשוט מאליו שהפסד הכבוד

עבור הקדוש ברוך הוא זוהי הצלחה.

ותשועת השם באה לאלה שהם נתקעים וסובלים עבור כבוד השם יתברך.

ומעתה מובן

מדוע עבודת תיקון המידות

זה מהעיקרים הנדרשים מאיתנו ביותר.

משום שבלימוד תורה כשאדם לומד

הוא מוצא כבוד.

כמה שהוא לומד יותר הוא מכובד יותר.

ולכן הוא עוסק בזה כי זה מביא לו כבוד.

ואילו העניינים האלה

שהוא עובד על תיקון המידות

הוא לא מצפה מהם מכבוד

ובפרט לא מהאנשים שרחוקים מאיתנו

מי יודע שהוא עבד על המידות

זו עבודה פנימית

בינו לבין עצמו

על זה לא מקבלים כבוד אז הוא מבזבז את הזמן כאילו באותו זמן הוא יכול להתעלות ללמוד עוד עוד עוד

ויאמר למלאך אדוני שובי אל גבירתך ותעני תחת ידיה

חכמים זיכרונם לברכה

אומרים שזכתה גר לראות חמישה מלאכים

משום שהטענתה

תחת צרה אמנו עליה שלום

אז מבואר שהסבל והביזיון

גורמים לחביבות בעיני הקדוש ברוך הוא

ועליהם נאמר נעלבים ואינם עולבים

שומעים חרפתן ולא משיבים

ושמחים בייסורים

עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו

כי עיקר הזכות

טמונה

בקבלת עלבונות

והם החביבים לפני הקדוש ברוך הוא. מי מוכן

להיעלב

להתבזות לכבודי

אל תתהדר לפני מלך

זה קנה המידה להצלחות הגדולות ביותר.

רבי יחנן יאמר אנשי יאמר

ועוד דקות ספורות המשך יבואו.