תל אביב - תל אביב - תיאטרון הקאמרי (100)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מוזיקה

אחר הצהריים הורו למנוחות שלושת בני משפחת אוחיון שנהרגו שלשום בפיגוע בקיבוץ מצר נועם בן הארבע, אחיו מתן בן החמש ואימם רויטל

אחר הצהריים,

בהלוויה בלתי אפשרית,

ליווינו למנוחת עולם את רויטל אוחיון ושני ילדיה ערקים נועם ומתן. אלפי ישראלים, קרובי משפחה,

והיו גם כאלה שרק באו להצטרף ולהביע השתתפות בכאב.

בקריאת ביאליק הובאו אחר הצהריים למנוחות שלושת בני משפחת אוחיון שנרצחו שלשום בפיגוע בקיבוץ מצר.

נועם בן הארבע, אחיו מתן בן החמש ואימם רויטל.

שתיים בצהריים, בית העלמין צור שלום,

מתן אוחיון בן הארבע, אחיו נועם בן החמש ואימם רויטל מובאים לקבורה.

ובכל וחייה בכל בית ישראל,

ובאללה בזמן גריר ויגרוע מהר.

בשלושה קברים צמודים נטמנו האימא ושני הילדים שעליהם שוחחה בגופה עד השנייה האחרונה.

רגע לפני שרגבי האפר מכסים את יקיריו, ביקש האב השכול לקבור עם ילדיו את המוצצים שכל כך אהבו.

תחזור, תחזור, הוא לא נרדם בלי זה.

שעה ארוכה נשאר אבי אוחיון בחלקת הקברים הטריים מתקשה להיפרד.

לפני כשלושה חודשים שוריין עולם הקאמרי לצורך אירוע לזכר הנרצחים מפיגוע הירי בקיבוץ מצר.

אתמול כונסה ישיבת חירום של חברי הנהלת פנייני הקאמרי,

אשר החליטו באופן חד משמעי שיש לבטל את האירוע.

כן, אני רוצה להקריא את ההודעה,

יענו להודיעך על ביטול ההרשעה שניתנו לכם לעשות שימוש בעולם מסיבות המפורטות.

אנחנו את הערב הזה,

אנחנו הקדשנו לעילוי נשמת רויטל,

מתן ונועם אוחיון, שנרצחו בקיבוץ מצר.

מצר.

זה רשום במודעות.

והאירוע הזה היה,

הוא בעצם כולו לעילוי נשמתנו, כמו שהזכיר עורך הדין, של אותם הנרצחים ביישוב מצר, שלושת הילדים שם.

שבוע טוב לך, אבי אוחיון?

שבוע טוב.

שבוע טוב. האירוע שדיברנו עליו,

ושהרב אמנון יצחק רוצה להופיע ולחזק יהודים ביהדות,

הוקדש לעילום נשמת רויטל ומתן ונועם,

אשתך והילדים.

נציין שבעבר כבר קוימו אירועים שונים בהיכל הקאמרי, אבל המחזה הזה, בכיכובו של הרב אמנון יצחק,

כבר לא יזכה לאור הזרקורים.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

חברותיי ורבותיי, קבלו את הרב אמנון יצחק.

חברותיי ורבותיי האבן גביר בהלול יוצא דלפן שלנו, הרב חושב לאקול ועוד הרב חושב לאקול ועוד הרב חושב לאקול וועד פעם וועד פעם ועד פעם ועד פעם.

היום, מימי מלך, כל סינג'סטורי סוקי מוי דוי בודו.

ביום, מימי מלך, איזושנג'סוקי מוי דוי בודו.

ביום, מימי מלך, איזושנג'סוקי מוי דוי בודו.

ביום, מימי מלך, איזושנג'סוקי מוי דוי בודו.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בנחמם ירוויח.

בראשית הערב אני רוצה להודות למארגנים,

הרב אנשלזון וברק שרעבי.

להודות לנלחמים לקיום הערב,

סגן ראש העיר תל אביב, הרב נתן אל נתן,

וחבר מועצה וחבר דירקטוריון

שלמה מסלווי.

ובעיקר למייצגים,

עורך דין חיים כפיר ועורך דין דוד לביא, שאפשרו את קיום הערב הזה.

פטור בלא כלום אי אפשר,

וכדי שייכנס להיסטוריה

הנושא של מלחמת תרבות, ודווקא בתיאטרון הקאמרי,

נעשה אזכור קצר למה שאירע עד שזכיתם לשבת כאן.

נחתם חוזה בין המארגנים

לבין התיאטרון לקיים ערב

שבו אני אופיע ואשתתף.

וכך נכתב, בהמשך להסכם בעניין שכירות האולם לצורך קיום כנס בהשתתפות

הרב אמנון יצחק שליטא ביום 26 בפברואר 2003 ברחוב דיזינגוף 101 בתל אביב,

ולאחר שקיבלתי שלושה צ'קים שהסך הכללי שצוין

על גביהם הינו 18,200 בנוסף על סך של 1,000 שקלים שנתקבל בשבועות שעבר,

הריני לציין כי הנני מאשרת את עניין קיום הכנס.

חתומה, דפנה הררי,

נאמנות התיאטרון הקאמרי של תל אביב.

אך דא עקא,

לאחר חודש וחצי מאז שנחרט החוזה,

שבוע לפני האירוע הזה,

מתקבל מכתב

למר שלמה אנשלזון.

בהמשך למכתבך הנדון, הריני להודיעך על ביטול ההרשאה שניתנה לכם לעשות שימוש באולם כמפורט במכתב.

ההרשאה ניתנה כדי לקיים באולם כנס תומכי הרב אמנון יצחק ולמטרה זו בלבד.

מה שקראתי כרגע היה כתוב בהשתתפות.

לתדהמתנו, נודע לנו כי הפרסומים שונים הנעשים על ידכם,

אינכם מציגים את האירוע אשר אמור להתקיים באולם כהצגה

המועלית על ידי התיאטרון הקאמרי של תל אביב,

תוך עשיית שימוש בוטה בשם, בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי.

זאת אומרת, אני השחקן הערב

מטעם התיאטרון.

כך כתוב.

מעבר לעובדה שיש בכך משום הפרת תנאי ההרשעה,

הרי שיש בכך אף משום מצג שווא,

גזל,

גניבת עין והפרת סימן מסחר בנסיבות אלה,

אנו נאלצים להודיעכם בזאת על ביטול ההרשעה,

וזאת מבלי לפגוע בזכותנו לתבוע מכם כל נזק בעתיד.

שתיים,

בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור לעין,

נאמנות תיאטרון הקאמרי לא קיבלה את ההרשעה מחברת בניין הקאמרי בעם.

הדרישה כדי להעמיד את האולם לרשותכם, ולפיכך,

בהתאם לסעיף 11 למכתבך,

הרי נודיעך כי לא ניתן יהיה להעמיד את האולם לרשותכם לצורך עריכת כנס בהשתתפות הרב אמנון יצחק.

חתומה שוב פעם נאמנות התיאטרון של תל אביב.

הוזמנתי לישיבת דירקטוריון בנושא הקאמרים, ושם רצו לפסול את הערב שכבר נקבע

על ידי אנשיו של הרב אמנון יצחק.

כמובן שהתנגדתי,

וזה הגיע לבית משפט, והייתי צריך להגיע לפה ולהסביר למה התנגדתי.

ואני אמרתי שם שהם לא רואים את זה כתרבות ולא כתיאטרון.

טוב,

עורכי הדין,

המייצגים את מר אנשלזון וברק שרעבי,

נזעקו לבקש צו עשה כדי לקיים את האירוע.

ואני רוצה לומר כאן שאנחנו נפנה בכל הערכאות המשפטיות שעומדות לרשותנו כדי למצות את הדין,

מי שקיבל החלטה עצמאית,

אישית, גובלת בניגודים אינטרסיים,

שרק השד יודע מה הוביל בראש שלהם,

לעשות את הדבר ההפוך, בניגוד לחוות דעת משפטית שהוזמנה בכספי הציבור,

זה משרד שמייצג את עיריית תל אביב ומשלם המיסים, משלם עליו כסף,

התקבלה חוות דעת, ראו שאסור לעשות כדבר הזה, פעלו בניגוד לחוות הדעת,

הובילו למצב שהיה צריך להגיש תביעה בבית משפט.

במשפט

עומדת לחקירה יושב ראש הדירקטוריון,

חביבה אביגאי,

ממש חביבה.

עורך דין חיים כפיר חוקר ושואל

אני מבין שאת יושב ראש דירקטוריון חברת בניין הקאמרי.

כן.

כמה זמן?

19 שנה.

משנת 1984. מטעמי המינוי? מטעם מועצת עיריית תל אביב.

את היית פעם בהופעה של הרב אמנון יצחק?

לא.

את יכולה לאשר או לשלול שמופע של הרב אמנון יצחק זה מופע תיאטרלי או לא?

תשובתה.

אני לא הייתי יכולה לאשר או להכחיש,

אבל הסכם הסחירות דיבר על כנס תומכי הרב אמנון יצחק

ורק זה היה בפניי כנס תומכי הרב אמנון יצחק.

שאלה. אז הבנת שזה לא מופע אלא שזה רק כנס.

כן.

ואם אראה לך מסמך שאומר שזה כנס בהשתתפותו של הרב אמנון יצחק

או עם הרב אמנון יצחק, דעתך תשתנה?

תשובתה.

הדגש זה על כנס.

בפניי היה כנס תומכה.

זה מה שהיה כתוב בהסכם הסחירות שקיבלתי מהתיאטרון.

את יכולה להקריא לי את סעיף 2 להסכם?

המילה כנס.

הדגש כנס.

שאלה. ורק זה מה שראית? כנס בהשתתפות הרב אמנון יצחק זה הספיק לך?

את לא מוכנה לכנסים בתיאטרון?

כן.

אני רוצה להבין את ההתנהלות ביניכם לבין הנאמנות. איך זה עובד?

הבניין שלכם, אתם מזכירים אותו לנאמנות? הנאמנות משלמת לכם באיזושהי דרך, נכון?

לא בדיוק עם ישיבה. הנאמנות היא הסוחר, וישנו חוזה בין חברת הבניין לבין הסוחר שמסדיר את כל היחסים ביניהם,

לרבות הסחירות והתנאים.

אם עכשיו היו 30 הצגות בנאמנות, איך את יודעת על כך?

תשובתה זה לצורך הצגות של תיאטרון הקאמרי.

אם עכשיו היו 30 הצגות בחודש ינואר, איך את יודעת על כך?

תשובתה, יכולים לעשות גם 50 הצגות בחודש אחד, אבל זה נופל בגדר ההסכם.

מאחר שהתיאטרון אמור לידע את חברת הבניין, אם יש לו משהו שלא בגדר הצגות תיאטרון שלו.

איך משתלמת כל העסקה הזאת ביניכם ובין הנאמנות? איך זה עובד?

תשובתה, 5% מתמורת מכירת הכרטיסים של הצגות התיאטרון

מגיעים לחברת הבניין.

זאת אומרת, אתם שותפים במרכאות כפולות לרווחים שנכנסים לקופת הנאמנות.

היא משיבה, כן.

הרווחים הללו מושקעים חזרה במלואם בתיאטרון.

שאלה

ככל שתהיינה יותר הכנסות לתיאטרון ממנה תגדל הכנסתו, כי אחרי זה זה חוזר בחזרה.

תשובה,

מדובר על הצגות שהתיאטרון מפיק ולא מדובר על השכרות.

אין שום השכרות במה שאמרתי, אלא רק הפקות.

הצגות של התיאטרון.

שאלה.

האם יש מסמך כתוב בכתב שאתם מדווחים מהנאמנות עליכם?

האם יש איזשהו דיווח עדכני שאומר לכם כמה הצגות יש בחודש

וכמה יצא בכל הצגה?

תשובתה, יש הנהלת חשבונות שוטפת בהחלט.

והנהלת החשבונות מסתם שוזפת את עינייך, נכון?

נכון.

האם מעולם לא נערך שום כנס בתיאטרון?

מעולם, לפי מיטב זיכרוני,

לא התבקשנו כיושבת ראש חברת הבניין לאשר כנס כלשהו,

וזה תנאי ראשון לאזכרות שמחוץ למופעי תיאטרון.

אחרת זו הפרה של תנאי עיקרי מתנאי ההסכם.

להזכירכם, יהודים עיקרים,

במקצועה היא עורך דין,

והיא אמרה, אני חתומה על התצהיר שצורף מטעמי וכל האמור בו אמת.

ואם ישיבה, מעולם, לפי מיטב זיכרוני,

לא היה כנס בתיאטרון.

שאלה, אני מבין שאת כיושב ראש, מרגע שהבנת שנעשה פה שימוש לא לפי תנאי ההסכם שלכם, של התיאטרון,

בוודאי עשית איזושהי בדיקה אחורה.

יותר מזה, אולי הם מכניסים כסף לכיס ואתם לא יודעים? מה יש לך להגיד על זה?

תשובתה,

היחסים בין חברת הבניין לבין התיאטרון עצמו הם יחסי אימון.

חברת הבניין נועדה לשרת את התיאטרון.

זו חברת החזקה שנועדה לשרת את התיאטרון.

וכל המשאבים שמגיעים מהתיאטרון,

לנו יש אינטרס שהתיאטרון יצליח,

מכיוון שאז יש יותר משאבים לשפץ ולשמור על הבניין.

אנו גם עוזרים להשיג משאבים, כך שאין פה שום אינטרס של להעלים הכנסות.

דרך אגב,

בבניין החדש,

שנתרם על ידי מפעל הפיס, הושקעו 23 מיליון שקלים בשביל שהתיאטרון יתפקד מכספי ציבור.

עוד 13 מיליון מקבלים מעיריית תל אביב ועוד הקצוות שנתיות.

בוכים כל הזמן שאין משכורות לשחקנים.

באים יהודים ונותנים 20 אלף שקל ערך לקיים אירוע תרבותי?

לא.

הם לא שואפים למקסם את רווחיהם ובגלל שזה אירוע שלדעתם אינו תרבותי אינם רוצים לקיימו.

כשאת אומרת אמון את מתכוונת שלמעשה ביניכם לבין הנאמנות מכוח יעשי אמון?

אין גם שום חשש מצידך וגם לא היה לך כזה שהתיאטרון הנאמנות יעשו משהו כזה? ישכירו את הערב מבלי שתדעו?

תשובתה

זה לא הולך על בסיס אותו אמון.

יש רואה חשבון, יש רואה חשבונות והכל מופיע בכתובים.

זה לא עניין אמון כדבר אחד. אבל דבר שני, אמון אומרים שעושים חוזה בין אנשים הגונים.

תזכרו מה שהיא אמרה,

עושים חוזה בין אנשים הגונים.

הרגשנו כמי שפועל למען התיאטרון והרגשה זו הייתה מוצדקת.

ועכשיו שואל

עורך דין חיים כפיר שאלה.

אם אגיד לך שבשנת 2001 בתאריכים

השני למאי ו-20 ליוני נערך כנס בתיאטרון הקאמרי מטעם חברת מיקרוסופט ישראל שעשתה שם סדרת ימי עיון בנושא אופיס,

זה יישמע לך חלום בלהות?

או משהו שבהחלט אפשרי?

תשובתה

אמש, אני דיברתי עם מנכ״ל תיאטרון הקאמרי ואני ביקשתי לדעת אם הוא נתן איזשהו ערב שלא ידוע לי.

אם זכור לו שהיה איזשהו ערב שנעשה שלא לצורכי תיאטרון והוא אמר לי,

לא היה דבר כזה.

אבל היה איזשהו אירוע לאנשי הייטק בוקר.

בבוקר מותר להזכיר.

ואם זה משהו קטן, משהו הייטקי קטן,

you can take the money, no problem.

והוא נתן את זה בוקר ולא ערב, הוא ציין זאת כאירוע יחיד שהוא ידע לציין,

וזה היה אמש.

חבר'ה, זה תיאטרון אמיתי.

טוב, השופט מבין מה קורה פה, בתצהיר היא כותבת שלא היה.

פה היא נשאלת, היא אומרת לא.

אחר כך אומרים לה, אנחנו יודעים תאריכים מסוימים,

פתאום כן, רק ככה התברר לי על משהו קטנצ'י, קטן.

אז השופט שואל,

אמש זו פעם ראשונה שדיברת עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה?

תשמעו איזה תשובה, לא לעניין.

מה הוא שאל?

אמש זו פעם ראשונה שדיברתי עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה?

תשובתה.

יום אחד לפני שבוע נודע לי שאמור להתקיים כנס שלא ידעתי עליו, ודבר ראשון שעשיתי, פניתי, טלפנתי למנכ״ל הקאמרי, וביקשתי שיגיד לי אם זה נכון,

ושאם זה נכון אני מבקשת לראות מסמכים,

ואז הוא העביר אליי בפקס את חוזה האזכרה.

זו הייתה הפעם הראשונה שאני שמעתי על כך.

המילים שלו היו,

התיאטרון על הפנים, המצב כל כך קשה,

אז עשיתי זאת.

מה שאל השופט,

אמש זו פעם ראשונה שדיברתי עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה?

היא לא עונה.

מספרת סיפורה על לפני שבוע וככה,

שקודם היא אמרה, רק עכשיו, ממש לפני הדיון, אני שמעתי את זה.

לשאלה,

זה נכון שאת עורכת דין? היא אומרת, כן.

אני עורכת דין בהשכלתי.

מרגע שנודע לך מידע זה שנערך כנס יחיד.

האם דאגת ליידע את עורכי הדין היושבים פה שמייצגים אותך?

הם שמעו והיו נוכחים בעת השיחה שלי עם מנכ״ל הקאמרי.

יותר מזה,

את הבנת שמדובר באירוע יחיד, נכון?

כן.

ושוב,

עורך דין חיים כפיר אומר,

אם אגיד לך שב-11 בפברואר חברת מחשוב ישיר ערכה כנס בתיאטרון הקאמרי, שם הם השיקו את הלוגו החדש כנבחרת התוכנה החדשה של ישראל.

מה תגידי עכשיו?

זה עורכת דין שהגישה תצהיר שכולו אמת.

אתם יודעים מה הייתה תשובתה?

שהיה אחד ועוד אחד.

הבנתם?

היא לא רק עורכת דין, מתמטיקאית.

זה אחד ועוד אחד.

כן, אז העורך דין אומר לה על דרך זו, שיהיה עוד אחד.

גם של המקרה שלנו.

מה תשובתה?

אני עברתי על הדוחות הכספיים אתמול של חברת הבניין ואני מצאתי,

שימו לב, קודם היא לא אמרה את זה,

עכשיו היא אומרת,

ואני מצאתי שהיו שני סכומים מזערים ביחס להכנסות.

ואז אני טמאתי ועל זה אני צלצלתי לנועם סמל,

שהוא המנכ״ל, כן?

זה היה כמובן אחרי שחתמתי על התצהיר, שאם לא כן, זה תצהיר כוזף.

ושאלתי אותו מה זה,

והוא ידע לומר על נושא ההייטק,

אבל לפי הדוחות הכספיים זה אולי בארבע שנים, שני בקרים של הייטק.

היא יודעת על אחד, ואני אפילו יודעת את הסכומים שהופיעו בדוחות הכספיים.

היא נשאלת שאלה, מה הצעדים, אם בכלל יש כאלה, שאתם עומדים לנקוט כנגד הנאמנות בגין ההסכם שנחתם עם המבקשים האלה?

בגין ההסכם שנחתם אז עם חברת מייקרוסופט,

שאת יודעת עליו,

ובגין ההסכם הזה שנחתם עם חברת המחשוב ישיר?

אני לא חושבת שעל זה אני צריכה לענות כאן, אני לא רוצה לענות כאן, ישנו חוזה וישנם עורכי דין, נתייעץ ונחליט מה לעשות.

מעניין.

אתם יודעים, לפני שהיא ביטלה את האירוע,

ומסיבות אחרות לגמרי, כמו שנכתב בתצהירים של הרב נתן אל נתן, סגן ראש העיר,

זה היה בגלל שהאירוע לא תרבותי לטעמה.

היא קיבלה חוות דעת מקצועית

מעורכי דין, יועץ משפטי,

שאמר לה שחייבים לקיים את הכנס.

חייבים, זה חוזה חתום שצריך לקיימו,

אחרת הם יפסידו במשפט.

והיא נטלה על עצמה את האחריות לבטלו,

למרות הייעוץ.

אני שמעתי את ההשתלשלות של הנושא ממר שלמה מסלווי אחרי ישיבת הדירקטוריון.

פניתי ליושבת-ראש הדירקטוריון, לגב' חביבה אביגי,

וביקשתי ממנה שתשקול פעם נוספת את ההחלטה שלה, כי ההחלטה שלה היא לא סבירה. אמרתי לה, את עורכת דין במקצועך ואת יודעת שההחלטה היא לא סבירה.

הבנתי ממנה שמופעלים עליה לחצים מכל מיני מקומות,

והיא חייבת לעשות את המהלך הזה.

למה שניסיתי בעירייה להסביר לכל מיני גורמים שלא כדאי להגיע לבית המשפט, כי ההחלטה היא לא סבירה,

זה לא עזר.

ובכן, יהודים יקרים, לסיכום,

משהו מדהים.

שאלה.

אציע מספר אפשרויות, תגידי לי אם זה נופל בגדר הופעה תיאטרלית.

אם יש במופע דרמה ואינטראקציה

עם הקהל,

זה נקרא הופעה תיאטרלית?

תשובתה.

אני רוצה לפתור את עצמי מלהיכנס לתוכן, אני חברת אחזקות.

כשאת כל נושא התיאטרון, מטפל בו התיאטרון,

ואם היה מגיע דבר כזה, היה צריך להביא את זה לשולחן הדירקטוריון,

וזו לא דעה אישית.

שאלה.

מופע שיש בו דרמה,

זה מופע תיאטרלי?

תשובתה.

תיאטרלי יכול להיות מופע מכל סוג שהוא.

גם אדם שהוא מתמטיקאי יכול לעשות הצגה.

אך אנו מדברים על תיאטרון במובן המקובל.

תיאטרון,

הצגה שמופקת על ידי תיאטרון.

שואל העורך דין, הצגה שמופקת על ידי תיאטרון רק היא מופע תיאטרלי?

תשובתה, אני לא חזקה בהגדרות האלה, וזה לא התפקיד שלי. דרמה, תיאטרון, טרגדיה.

אני יודעת להפריד בין תיאטרון לבין כנס.

וזה מה שהיא ניסתה לעשות.

להפריד

בין התיאטרון לבין הכנס הזה הערב.

יהודים יקרים,

ובכן הייתה כאן דרמה,

החומר הוא היה תיאטרון,

והטרגדיה היא של כל עם ישראל,

שאנשים כאלה מעצבים את דעת הקהל בישראל,

ושכך נראים פני הדברים.

מדובר בחופש הביטוי,

בחופש העיסוק של הרב אמנון יצחק,

ובזכות של הרבה מאוד אנשים במדינת ישראל לצפות ולצרוך את התרבות שהם רוצים. אנחנו טענו פה במשפט שצריך לכבד את זכותו של כל אדם במדינת ישראל לחופש תרבות,

לחופש דת, לחופש מצפון,

ופשוט לבוא, להיכנס לכל תיאטרון, ולא לשאול את עצמך, יעצרו אותי בכניסה,

או לא יעצרו אותי בכניסה.

זה היה תיאטרון בבית המשפט.

אבל זה רק תמצית.

מה פסק השופט?

זה הדבר היותר מעניין.

מובא מכתבה שכתב יואב יצחק

באתר האינטרנט שלו. בית המשפט קבע

כי התנהגות הנהלת התיאטרון הינה תמוהה,

וכי הניסיון לטרפד הופעת הרב נעשה שלא כדין.

במהלך הדיון נמצא כי התיאטרון הציג מצג שווא,

חלק מהטענות שעלה, ואף ניהל הליך סרק,

הכל במטרה לטרפד הופעת הרב,

שאינה עומדת בקנה אחד עם אותה תרבות

עימה מזדהים חלק ניכר ממנהלי התיאטרון.

הכל עורבא ברח.

זאת פתיחת פיות.

להפך, אפשרנו לרב אמנון נצחק לעלות על הבמה של התיאטרון ולעשות הרצאה.

לא ידענו שהשתמשו במסג שווא בלוגו של התיאטרון,

הקאמרי, כביכול זאת הצגה של התיאטרון הקאמרי.

בית המשפט קבע

כי התנהגות הנהלת התיאטרון אינה תמוהה,

וכי הניסיון לטרפד הופעת הרב נעשה שלא כדין.

במהלך הדיון נמצא כי התיאטרון הציג מצג שווא בחלק מהטענות שעלה,

ואף ניהל הליך סרק,

הכל במטרה לטרפד הופעת הרב,

שאינה עומדת בקנה אחד עם אותה תרבות

עימה מזדהים חלק ניכר ממנהלי התיאטרון.

בית המשפט מתח ביקורת במיוחד על יושב ראש מועצת המנהלים של התיאטרון,

אביגאי, שלא פעלה לכיבוד ההסכם שנחתם.

מדובר בהתנהגות תמוהה של המשיבות,

תוך ניסיון להעלות טענות מן הגורן ומן היקב, וניסיון להיחלץ מההסכמה החוזית.

תמוה כיצד למרות שנות פעילות רבות ומשותפות, ולמרות שמנכ״ל המשיבה מס' 1, מר נועם סמל, היום הוא הרב אישית בקבלת החלטה על גבי אישור הכנס,

התייצבות המשיבה מס' 1 מחזקת טענות המבקשים ומחליש את טענות המשיבה מס' 2 מבחינה עובדתית וראייתית.

עוד הוא מביא

במכתב טענה זו. על המכתב נאמר שהסיבה הראשונה לביטול ההסכם הינה שהמבקשים פרסמו את האירוע כהצגה המועלית על ידי תיאטרון הקאמרי.

תוך עשיית שימוש בוטה בשם, בלוגו, במוניטין של תיאטרון הקאמרי,

דבר המהווה מצג שווא, גנבת עין והפרת סימני מסחר.

על זה עונה השופט.

טענה זו מופרכת על פניה,

שכן ברור שלא מדובר במצג כזה,

וניתן לראות מהכרוזים שמדובר בערב שבו הרב אמון יצחק מופיע בתיאטרון הקאמרי המצוין בבחזה כמקום שבו נערך הכנס.

לא תוך שימוש בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי.

חולשת הטיעון הנ״ל מצביעה על חולשת טענות המשיבות לגבי ביטול ההסכם וניסיונם למצוא תירוצים ועילות לביטול ההסכם.

למרות שבפני המשיבה מספר 2 עמדה חוות דעת משפטית מנומקת היטב שיש לכבד את ההסכם,

בחרה המשיבה לנהל את הדיון במקום לכבד את ההסכמות והתחייבות המשיבה.

אחד ורק למשיבה מספר 2 פתרונים מדוע עשתה כן.

מסקנת בית המשפט חוזים יש לכבד

ואין למנוע זכות פנויה לחופש הדיבור והביטוי המעוגנת בחוזה,

במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה היה ידוע מראש תוכן האירוע ומאפייניו,

כשעל אחת כמה וכמה יש לדרוש מגופים כמו המשיבות לכבד את חופש הביטוי.

התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי ההסכם תקף ונותן צו עשה המחייב את המשיבים

לקיים את ההסכם ולקיים את הכנס של תומכי הרב אבנון יצחק בתיאטרון הקאמרי

ברחוב דיזנגוף 101 תל אביב,

בתוספת הוצאות 10,000 שקל פלוס מע״מ.

טוב, יש לנו פה פסק דין.

אני יכול לבשר לכם שהתיאטרון ספג מכה אנושה,

ולא רק התיאטרון,

אלא כל מי שחשב שאפשר לסתום פה פיות במדינה

בתקופה הקשה הזאת,

קיבל היום הוראה חד משמעית מבית המשפט,

שאת הסיוע שלו הוא לא יקבל בנסיבות האלה.

ממה שקראתי בעלעול את פסק הדין עולה דבר מאוד ברור. בית המשפט לא נותן את ידו למי שמנסה לסתום את הפה

לציבור שראוי ויש לו את הזכות והוא משלם מיסים

כדי להתכנס במקום שהוא ציבורי כמו תיאטרון.

עוד קבע בית המשפט שהתיאטרון פעל בניגוד לחוות דעת

משפטית שהייתה בפניו,

וזה מעיד על חוסר תום ליבו בנסיבות האלה.

מעבר לזה, הוא חייב פה את התיאטרון לשלם לטובת המארגנים 10,000 שקלים בתוספת מע״מ,

ולקיים את הערב ב-26 בפברואר, במועדו הרגיל.

מעבר לזה, אני רוצה להדגיש שפסק הדין הזה הוא חשוב,

כי מעבר לקביעה החוזית ההסכמית שיש בו,

הוא בעצם אומר שתרבות,

או יותר נכון יהדות,

היא בעצם התרבות.

ובוודאי שבמדינת ישראל צריך לפתוח את השערים כדי

לשמוע ולצרוך תרבות מסוג כזה.

אני שמח שכשהגענו לבית המשפט, בית המשפט החליט לקבל את העמדה של המבקשים ולהורות על קיום הכנס, ולהעביר גם מסר, לפי מה שקראתי בהחלטה,

להעביר מסר לכל אותם אלה שמנסים לקחת את האחריות

לתרבות במדינה ולהחליט מה זה תרבות ומה זה לא תרבות,

להעביר להם את המסר שלא הם יקבעו, אלא הציבור עצמו יקבע,

וציבור משלם המיסים, שמשלם מיסים לעיר הזאת זכאי

לקבל תרבות על פי השקפת עולמו.

וכמו שיש תרבות רגילה, יש גם תרבות תורנית,

ומותר גם את זה וגם את זה, ואיש באמונתו יחיה, ולכל אחד מגיע לו את מה שמגיע.

ואני מקווה שלהבא הם ילמדו את הלקח ולא יעשו את הדברים האלה,

ושאר אולמות התיאטרון בעיר ובמדינה הזאת

ייפתחו לכל הציבורים, ושהרב אמנון יצחק יוכל להופיע בכל האולמות

ולכבוש אותם, כמו שכתוב, שעתידים להפך בתי תיאטראות, בתי קרקסאות,

כבוד השופט דוקטור קובי ורדי קיבל את הטענות שלנו וכפה על חברת בניין הקאמרי ועל נאמנות תיאטרון הקאמרי

לציית לחוק ולכבד את ההסכמים אשר נחתמו עם המבקשים,

שלמה אנשלזון וברק שרע בי.

אני רק מצר על כך שהיינו צריכים להגיע לבית משפט כדי להסביר לגופים האלה את העובדות המאוד מאוד בסיסיות של כיבוד שלטון החוק,

של ציות לערכי השוויון והדמוקרטיה,

וכיבוד זכותו של כל אדם לקבל את מה שכל אחד מאיתנו היה רוצה לקבל,

וזה פשוט תחושה של שוויון,

שייכות והגדרה עצמית תרבותית כפי שכל אדם היה רוצה לחוש.

הנקודה היא באמת כואבת

ואני אסביר לכם למה.

יש פה בציבור מי שרוצים להנחיל ערכים שלהם ולדחות ערכים

שמיוסדים על שלושת אלפים שלוש מאות שנה של העם היהודי.

להגיד לנו לא להיכנס למקום כזה,

פירושו של דבר שאין מקום לתרבות היהודית

במקומות ציבוריים כאלה שנתמכים מכספי ציבור ומשלמי מיסים.

ואני משלם מיסים לידיעתכם יותר מהגברת חביבה.

למה?

בארגון

שאני נמצא יש 50 עובדים

מקבלי משכורות

שעליהם משלמים למעלה מ-100 אלף שקל מס הכנסה בחודש.

הכסף

לא בא מהמדינה וחוזר אליה כמו בתיאטרון,

אלא הכסף נתרם על ידי אנשים פרטיים.

הארגון לא מקבל כספי מדינה ולא תקציבים.

לא שהוא לא זכאי, הוא לא מעוניין.

ואת ה-100 אלף שקל פלוס זה נטו מהציבור היהודי שומר תורה ומצוות

והאחר המצטרף אליו גם.

אז זאת אומרת

שכל מה שמדברים שיונקים מעטיני המדינה ולא משתתפים ופרזיטים

וכל התיאורים הססגוניים זה טוב לתעמולה עד הבחירות.

אבל הבעיה שזה גם ממשיך לאחר מכן

ומחליטים

שאלה מחוץ למחנה ואלה שייכים למחנה.

אז אני רוצה רק להגיד לכם

איזה קטע קטן מתוך דבריו

של יצחק ארד זיכרונו לברכה,

מזכיר קיבוץ שער הגולן שחזר בתשובה.

אנו דור יתום,

ואם לא נמצא אנשים בפלנטה אחרת מצבנו טראגי למדי.

הדתיים רק מסיחים את הדעת.

כך סחלי בימים אלה אחד מהמנהיגים המרכזיים של תנועה חילונית רצינית מאוד.

אלפי שנים חי עמנו בארצו ובגולה שנות שיא ושפל,

שנות אושר וסבל,

אך תמיד הייתה לו כתובת

אלוקיו, תורתו,

מוסרו,

ספר הספרים, באלפי שנות גלותו,

הפיחו בו אמונה ותקווה.

בכל האסונות שקרו העם לא היה יתום,

תמיד השתייך למישהו ולמשהו.

שם יכול היה להפנות עיניו וליבו בעת צרה ומצוקה

כבעת אושר ושמחה.

בדורנו,

דור ההתנכרות למורשת דורות,

ניסו רבים וטובים בלהט ואמונה לאמץ להם אבות חורגים,

תורות חדשות,

וגם את השנאה השופעת כלפי עמם, מורשתם וארצם.

למתנכרים ולמנוכרים הגיעו ימים קשים,

כאשר התורות החדשות התפוצצו כבועות סבון,

במקום לחזור לצור מחצבתם,

מקוננים הם אנו דור יתום.

מה זה יתמות?

חוסר אחריות ואפסות.

ליחיד

השלמה זאת היא טרגית.

לעם ולתנועה זה אסון.

לא ייתכן בניין עם וחינוך דור על אבסורד.

לא מחנכים על מבוכה.

חינוכו של דור ייתכן על בסיס מוצק של ידיעה את אשר לפניך.

בזה נבחנת מנהיגות,

בזה נבחן דור.

כאשר תורות מתנפצות,

אמונות מתערערות,

יש ונאחזים בתורות משניות,

באשר כתוצאה מן האפס

צועד הלא בראש חוצות.

באין אמונה חיובית,

באין תורה מדריכה,

שולט האנטי.

המנהיגות מעלה על נס את הנגד

אנטי כפייה דתית,

אנטי שמירת שבת,

והאתאיזם צועד בראש חוצות.

לא מרגישים שבלא יודעין הם נותנים יד לנוחיות הזולה,

לחיים בלי כבלים.

סמי מכאן חזון,

סמי מכאן בניין עם,

מבוי סתום מביא לאין אונים.

יתמות ואפסות,

לא נוחלין ולא מנחילין,

לא ערכי יסוד, לא ערכי מוסר,

כי אם כנעניות במסווה של אחוות עמים ושנאת מורשת מזוכיסטית במקום אהבת ישראל.

באין אחיזה מצפים לעזרה מן הבלתי אפשרי.

תרופת השווא לא תנחיל ערכים,

ישנה דרך קרובה מאוד,

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

זאת מצוות התשובה שכתובה בתורה.

יהודים יקרים, לפני חודשים קיבלתי בחמש בבוקר פקס.

כותרת הפקס,

אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

זאת הייתה הכותרת.

מאחוריה

היו כמה שורות ספוגות רגש ודרמה.

אני אראה לכם קטע בווידאו מה התרחש מהמכתב הזה ונפתיע אתכם הערב הפתעה תרבותית.

בבקשה,

הרסת לי את החיים.

הכותרת

הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

כותרת זאת פתחה את מכתבה של גילה

אל הרב אמנון יצחק.

המכתב הגיע בפקס

בשעה חמש ועשרים בבוקר,

מיד לאחר החלטתה.

גילה

חילונית,

מצביעת מרץ,

תל אביבית גאה ובוגרת האוניברסיטה,

היסטוריה ומדעי המדינה,

ניצבה מול האמת

המנפצת את המיתוס הציוני בשעה שצפתה בסרט הרצל והציונות.

מכאן ואילך מתמודדת עם דרכה החדשה.

הרצל החזיר אותה בתשובה.

ותוכן הדברים.

הרב אמנון יצחק, הרסת לי את החיים.

כל מה שהאמנתי בו, כל מה שידעתי בוודאות, עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות האקסיומטיות שעליהן נלחמתי התפוררו.

בשעת שחר מוקדמת זאת,

אחר שצפיתי בקלטת על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת, ושואלת את עצמי

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום.

אני חילונית גאה, תל אביבית בנשמה,

סטודנטית להיסטוריה לשעבר,

בסוגריים, איזו היסטוריה,

ולמדעי המדינה, איזו מדינה.

ועכשיו מההריסות האלה,

אני מקווה שיהיה לי הכוח להתרומם ולהקים יחד עם בעלי וביתי בית יהודי אמיתי,

שיסודותיו חפורים כשלושת אלפים שנה לעומק.

בית כזה,

בית כזה נראה לי שגם הווריאציה החילונית שלך, שריד למשל, לא יוכל להרוס.

אינני יודעת עדיין מהו הצעד הראשון,

אך הדרך כבר ברורה לי.

אנא התפלל למעננו שנצליח,

כי ברור לי שבחוגים בהם אני נמצאת

תהיה זו דרך קשה, קשה מאוד.

יישר כוח, גילה דורפמן.

עשינו קלצת שלנו ליצחק, אני זוכר. היינו ארבעה אנשים באוטו, חילוניים לגמרי.

מאוד רוחניים,

אבל חילוניים.

עשינו קסטה, הוא הקריא בהתחלה את האמנה הפלסטינאית,

ואז בסוף הוא אמר מה הוא חושב שצריך לעשות.

הוא מכיר את האבא.

ואני זוכר שהגענו להופעה באמצע הקסטה.

נורא רציתי להמשיך, אבל עשינו את ההופעה.

וכשחזרנו, המשכנו, והגענו הביתה,

והקסטה הייתה כמעט בסוף, נשארה עוד חצי שעה, וישבנו באוטו, ארבעה אנשים, אחרי הופעה, בלילה מאוחר,

ושמענו עד הסוף.

כי הדברים ידקו אותנו.

ופעם ראשונה אני הבנתי שמה שקורה בתורה,

ארבעים, עשו את הרע בעיני השם,

היה בלגן. עשו את הטוב בעיני השם, היה טוב.

פתאום אני קישרתי את זה.

פעם ראשונה התחבר לי שעכשיו עושים את הרע בעיני השם.

אני רואה את זה, אני יודע את זה.

ויש בלגן.

חיימון התחיל להביא הביתה קסטות של הרב אמנון יצחק,

והתחלתי להסתכל בהן. עכשיו, אתה צריך להבין שאני באה

ממה שיכול להיות על ידי חלק מהאוכלוסייה המכונה האליטה. אני באה מבית אשכנזי,

צפון תל אביבית,

חילונית גאה, מצביעת מרץ, אכפת לי על הזכויות של כל החי והצומח בכל העולם,

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

ופתאום אני יושבת ורואה קלטת שאמרתי כבר קודם,

בראייה הראשונה שלי נראתה לי מין פיברוק, מין איזו תעמולה כזאת של חרדים להפחיד אותנו מהציונות.

אבל פתאום, כשהסתכלתי בה ברצינות, לא תוך כדי שאני עוברת למטבח ומעיפה מבט, כשהסתכלתי בה ברצינות, ראיתי שזה אמיתות שאני לא יכולה להתייחס איתן, עיתון הארץ, משנת זה וזה, תאריך זה וזה. לכי תבדקי את עיתון הארץ.

נשאר לי להאמין שהיו מבססים קסטה שלמה על הדפסים שקריים של עיתון הארץ פה, של עיתון השומר שם וכולי וכולי וכולי.

ופתאום אני נוכחת לדעת, לאט לאט, שכל האנשים שכל כך הערכתי אותם,

אתה צריך להבין, בשבילי,

בן גוריון,

אני לא העליתי אותו לדרגת משיח, אבל בשבילי בן גוריון הוא היה אחד האנשים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי. דוד בן גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

ישבתי וראיתי את הקסטה,

והתחלתי לבכות, כי בגיל 33 פתאום גיליתי שאני גילי דורפמן,

המשכילה, שיודעת הכול,

בעצם יודעת רק שקרים. אני באותו רגע כאילו הייתי בשוק. עכשיו לי גילה הזדעזעה והתחילה לראות מזה.

אני באתי בקטע של,

ראיתי משהו שאו, זה כאילו לא יכול להיות, זה לא נכנס ב...

זה לא הצליח לעבור איזושהי רשת מסוימת, כאילו, בתודעה. זה פשוט לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. אבל מצד שני זה עובדות.

העולם שלי הזדעזע מהקסטה, כי הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

ומי רצה שאני אחשוב ככה?

ולמה רצו שאני אחשוב ככה?

וזה זעזע אותי, רציתי לרוץ ברחובות לכל החיים, חבר'ה, תראו, תראו, תראו, ואמרו לי, אה, מחזיר בתשובה, מחזיר בתשובה. לקחתי את הקלטת הזאת

ושמענו אותה עם כמה חבר'ה,

שהם, אתה יודע מה, לקחתי חבר'ה שהם ממש שמאלנים-שמאלנים,

וזה עיזה אותם, זה פשוט, הם פשוט לא,

קודם כל לא האמינו.

דבר שני, הם חשבו שזה,

פה עושים להם איזשהו קטע ולוקחים כל מיני קטעים.

אבל אין פה, הם לא, זאת אומרת, זה לא היה כאן קטע שאפשר היה להכחיש אותו או משהו כזה. זה היה ממש, זה, אם אתה רוצה, תלך לארכיון ותבדוק.

זאת אומרת, נתנו לך כאן את האפשרות לבדוק את כל הדברים האלה. יש לי עכשיו תינוקת, לאיזה מורשת אני אחנך אותה? אני חונכתי על המורשת הציונית.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה? כל מה שידעתי עד היום הוא שקר, אז מה אני עושה מחר בבוקר? אני אגיד לך, תאמת, ראיתי את הקסטה,

אמרתי, אני קם בבוקר ומתחשק לי לפוצץ את המדינה, פיזית מתחשק לי להבעיר את המדינה. איך יכול להיות

שכל המידע שיש בקסטה הזאת מושתק? צריך כאילו להעביר את המדינה. התחשק לי להתקשר ב-5 בבוקר לחברים שלי, תשמעו, יש לי משהו, אתם חייבים לראות את זה, אתם לא מאמינים למה שאתם רואים.

הייתה לי מין תחושה כזאת שהגעתי לנקודת אל חזור. אוקיי, אם הבנת את הדברים האלה,

אז עכשיו באמת אין לך לאן לברוח. זאת אומרת, את יכולה להגיד הכול, אבל הכול יסתכם בסופו של דבר עם עצלות.

לא בא לך לקיים אי אלו מצוות, כי זה לא נוח.

אבל אין לך יותר לאן לברוח,

פשוט אין לך יותר.

וזה הכניס גם אותי, גם את אשתי, למצב שאנחנו,

ממצב שרואים טלוויזיה כל הזמן, רואים רק קלטות וידאו, לא,

מה שנכנס זה קלטות וידאו של הרב. עכשיו התחלתי להקשיב לקלטות.

זה התחיל להיכנס לאוטו חופשי, כזה בריצה, נוסטופ.

עכשיו איציק בקלות היה מביא כל פעם קלטות חדשות,

והוא היה מעדכן אותי, וזה התחיל להיות כל הזמן באוטו, זה כבר, הפסקתי לשמוע, בדרך כלל הייתי מכור לאקטואליה,

חדשות, כל הצהרות וכל זה.

ואתה יודע מה?

התחלתי לשמוע קלטות מעבר לזה שזה מעניין והכול, התחלתי להיות יותר רגוע.

כי זה נהיה,

אתה שומע דברים אחרים, אתה כבר לא שומע את כל הצהרות וכל הבלאגן,

וזה הכניס לזה, ועשה לזה, וזה התפוצץ, וזה מת, וזה עצוב, וזה כך.

דברים אחרים לגמרי, אז נורא נהנתי, למרות שיש דברים שאי אפשר לנות מהם, כל הנבואות שלא עלינו.

עכשיו, אחרי ששומע את הדברים האלו, קשה לך להגיד,

אני אוהב את אלוהים, אני מאמין באלוהים,

אבל לא, זהו, הרב אמנון פשוט

לא השאיר לי שום ברירה, כאילו.

או שאני מאמין באלוהים ועושה גם את מה שאלוהים מבקש בשביל ש...

טה-טה-טה-טה,

או שכאילו אני כמו כל אחד מהליצנים האלו. עכשיו, להתכחש למה שאני שומע וזה, ולהגיד זה לא נכון או לא כלום,

זה יהיה מה זה מגוחך.

היום אני מבינה שמדינת ישראל עשתה ליהדות מה שצוררים רבים לא הצליחו לעשות ליהדות, כי מדינת ישראל אפשרה לי להרגיש יהודייה.

אני יהודייה.

מדינת ישראל הפכה את היהדות ללאום, זה האסון המרכזי לדעתי של מדינת ישראל, כי ברגע שהיהדות היא לאום, אני את הלאום שלי יכולה להחליף. אני יכולה לרדת לארצות הברית,

לקבל שם אזרחות, וניסיתי שלא תחשוב. רציתי לרדת לארץ, כי מה יש לי לעשות פה?

מלחמה יש פה, אנשים מאוד קשים יש פה, חוסר פריגון, המצב הכלכלי על הפנים, כל הזמן אתה הולך, אתה מפחד שתתפוצץ איפשהו, למה לי להיות פה?

עכשיו, אם אני הולכת בדרך שחינכו אותי, שהיא הדרך הקפיטליסטית,

החומרית, אפילו הציונית, אפילו הציונית, אז למה לי להיות פה? כי חומר וקפיטליזם...

בארה״ב עושים יותר טוב, ונוף יותר טוב יש בתאילנד,

והציונות בעצם הכשילה את עצמה,

כי מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

למה אנחנו צריכים בעצם להיות פה, ומה הם אומרים? מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

אז היום, למרות שנתפלאים לחרדים,

בחברה שאני באה ממנה זה לא בושה ללכת לקב״ן ולהגיד שזה בושה, העיקר לא לעשות צבא.

זה לא בושה.

אנשים לא מתגשים להגיד אני לא אעשה צבא. יש לי הרבה מהחברים שלי,

ונוצל את הבמה הזאת, אנשים מאוד רוחניים. כולם מאמינים בבורא עולם,

אבל לא מאמינים בתורה, לא מקשרים, לא עושים את החיבור הזה.

ברגע שהבנתי שאני באמת מאמינה, שהיה מעמד הר סיני, אז אוקיי, אז תשים מה שכתוב שם.

אבל אף פעם לא הציגו לי את זה ככה, אתה מבין?

את יכולה להיות יהודייה,

הנה את יהודייה, במדינת היהודים.

מי אמר שאת צריכה לשמור את המצוות? אנחנו הרי לא פראיירים.

אנחנו לא כאלה שמחפשים תשובות כי אנחנו מסכנים,

כי אין לנו כסף,

או שאנחנו תובעים בכסף, אבל תמיד הסתדרנו.

ולא בגלל שאנחנו איזושהי צרה, מחלה, מתו לנו, לא, שום דבר מתו לנו. אנחנו אנשים רגילים לחלוטין, חילונים לחלוטין, אוהבים את החיים,

מטיילים בשבת, עושים על האש, מה שאתם, הכל עושים,

ופתאום לבוא, לגרום לנו לחשוב מה שאנחנו חושבים היום, זה היה כאילו...

ואם נגיד שיש בן אדם חוזר בתשובה מאיזשהו מצב נתון, אז אני היום נקרא סופר חוזר בתשובה, לעומת מה שאני הייתי. זאת אומרת, אם היית מכיר אותי לפני כן, היית מבין עד כמה אני חוזר היום בתשובה.

היום אני נקרא צדיק.

אז זה עשה המון. זאת אומרת, לראות את הצד השני,

שאתה לא שומע, לא במדיה, לא בעיתונות, לא בכלום, לא בבתי ספר.

קודם כל הוא מזרחי.

אם הוא מזרחי והוא דתי, הוא שס.

אין אפשרות אחרת. אז קודם כל הוא שסניק. שסניק, אני שונאת,

לא יכולה לסבול אותם, כי הם לוקחים לי את הכסף,

הם אוכלים לי את הדם, הם שותים אותי,

לא רוצה אותם במדינה, שיזרקו אותם לים. אתה מבין? אז הוא שסניק,

הוא מסית.

עכשיו, אני למשל, אגיד לך משהו,

לא היה אכפת לי למשל שהוא ידבר בהבימה,

כי לא פחדתי ממנו, הוא יחזיר אותם בתשובה. זה לא היה לי את הפחד הזה, אבל היה לי זיל,

זול, עמוק.

ואני קולטת את השחצנות שלי, שזלזלתי בבן אדם שמעולם לא שמעתי אותו מדבר עד אז, מעולם, אפילו לא פעם אחת. לא ידעתי איך הוא נראה, לא ראיתי את השמלות שלו, את האנטנה שלו,

שום דבר.

לא ידעתי מי הוא. כל מה שידעתי, זה קראתי פה ושם בעיתונים,

מהבית, מאימא שלי, ואמנון יצחק, בשבילי היה איזה שסניק מטורף,

שסבבה, שיעשה מה שהוא רוצה, אני, אין לי מה להקשיב לו,

אני נאורה מדי בשביל להקשיב.

בזכות הרב אמנון יצחק התחלתי לשמור שבת,

ואחרי ששמרתי שתי שבתות,

התחזקתי מאוד, והתחלתי לשים כיפה, שהיה לי מאוד קשה,

מאוד קשה,

ללכת עם כיפה, היה לי מאוד קשה. ולא רק בגלל שזה מציק, הקטע החברתי.

וזה לא הולך להיות לי קל בכלל, כי אני טיפוס עצלן,

תן לי לעשות כמה שפחות,

אני טיפוס שמאוד אוהב את החיצוניות,

אני מעצבת אופנה במקצוע שלי.

רק תן לי לקרוא מגזינים כל היום, ולהתעסק בשטויות כל היום, ולרחל, ובלשון הרע, חבל לך על הזמן, אני אלופת העולם.

יהיה לי נורא קשה, אבל אני יודעת שהשאיפה שלי היא להגיע לזה.

זה מה שאני רוצה. ככה אני רוצה לחנך את הילדים שלי.

יכול להיות שהדרך שלי, של החזרה בתשובה שלי,

תהיה אולי פחות,

יותר צבעונית, נקרא לזה ככה,

ממה שמקובל אולי ברחוב החרדי, או לא יודעת מה,

אבל אני לא מתכוונת לפרש בעצמי את התורה מחדש.

אני לא מתכוונת, אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחרתו.

אורתודוקסי.

אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

הכיף שלי זהה לראות את הילדים שלי הולכים איתי לבית כנסת, גדלים בתוך דת, ואני התעניינתי אפילו בבתי ספר תורניים.

כי ראיתי מה זה ילדים של אנשים דתיים,

כי ראיתי את ה... הם הרבה יותר נינוחים, הם הרבה יותר רגועים,

הרבה יותר... עולם אחר לגמרי, מה אני אסביר לך?

והעניינים שלי עוד בגיל כזה שעוד ניתן להציל אותם.

וזה מגוחך, כי פעם הם אמרו שאולי אפשר לתקן את הדתיים שבאו מחוץ לארץ, אז אני אומר, אולי אני אתקן את הילדים האלו.

ובעזרת השם, שיהיה בבית היהודי לקשר לחלוטין.

במאה אחוז, כאילו.

הללי, הללי, אלוהיי נשיאו.

הללי, הללי, אלוהיי נשיאו.

היום אני מבלה יותר ויותר בישיבה,

כי זה היום באמת בילוי.

פעם בשבילי זה היה נראה איזשהו לא יודע מה. היום זה באמת בילוי, היום אני חי מפעם לפעם שאני בא עם הוראה ולומד תורה, כי זה כל כך מעניין,

זה כל כך עמוק, זה כל כך ממצה.

זה פשוט לא ייאמן. אתה יושב ולומד תורה,

אתה לא חושב על שום שטויות אחרות.

אני היום,

העונג שלי והחיים הוא הרבה יותר מאשר הפעם.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו.

ארתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

התרבות החילונית היא תרבות של בריחה.

תראה קולנוע, תקרא ספר, כל הזמן תשמע מוזיקה, כל הזמן תברח למקומות.

רק אל תעצור לחשוב באמת מה התכלית של הקיום שלך.

תבזבז כסף, תקנה בתשלומים, תראה עוד סרט, תקרא עוד פרסומת.

רק אל תעצור רגע אחד לחשוב, רגע,

מה, אני נולדתי פה בשביל לקנות בתשלומים ולמו?

כשאתה חוזר בתשובה, או בכלל, כאדם דתי,

אתה לומד להשתלט על החיה שבעצמך, לומד להשתלט על היצרים שלך,

לומד לסגל לעצמך משמעת עצמית.

הכבוד העצמי שלך מגיע ממקומות אחרים,

הרבה יותר אמיתיים.

ואלה, אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, אלה הרגעי העושר שלי, אלה הרגעי החסד שלי.

בשבילי שבת היום זה...

אי אפשר להסביר את זה במילים. מה שהתחיל כסיוט היסטרי, שבת התחילה כסיוט,

אוי, זה היה נורא בהתחלה,

פשוט איום ונורא.

רק חיכיתי לשלושה כוכבים, כבר הייתי עומדת, הנה, שמה מבריק איזה משהו, נראה לי זה כוכב.

השבת בשבילי היום זה עונג גילאי, פשוט עונג גילאי.

זה העונג שלי.

כן, יהודים יקרים,

זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

אני,

אני מתכבד להזמין לבמה

את גילה דורפמן.

לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לנו

כן, אני צפיתי להתפלל לפני כמה ימים

בבית כנסת בבני ברק

מאוחר אחרי ההרצאה.

פתאום אני פוגש את אבי.

פעם ראשונה שאני רואה אותו במצב כזה,

והוא מתפלל בלי סידור.

אמרתי לו,

איך הספקת כבר ללמוד בעל פה?

הוא אומר, מה זה? עברו הרבה חודשים.

אבי, בבקשה.

ערב טוב.

לא יודע, אני מסתכל עליכם פה, קודם כל, אני רוצה לשתף אתכם באיזה חוויה, אני נורא מתרגש.

כי זה... סובב את זה. יצא לי לדבר מול קהל, אבל אף פעם לא כזה קהל.

אז תסלחו לי אם אני מתרגש קצת.

חיפשתי את הלב שלי מקודם כשעליתי לפה.

דרך אגב, אני רוצה רק לראות, לוודות משהו אחד. נשארו עוד חילונים בקהל הזה?

מי שחילוני שירים רגע את היד. אני רוצה לראות מי נשארו חילונים שנייה. אני רוצה רק לראות אותם בעיניים,

כי יש לי מה להגיד לכם.

חבר'ה,

כל הכבוד, אשריכם שהגעתם, זה הצעד הראשון.

אשריכם, אתם צדיקים. אתם עוד לא יודעים את זה, אבל אתם צדיקים.

לראות את מה שראיתי שם זה פשוט התרגשות עילאית, כי אני רואה את זה ואני עוד לא מאמין בעצמי. אתם מבינים? אני בתוך הסרט ואני לא מאמין.

אבל אני יכול להגיד לכם כזה דבר.

היום אני יודע מה זה להיות יהודי. אני עדיין לומד, אבל לפחות אני יודע מה זה להיות יהודי, ואני שואף להגיע לשם.

ואין לכם מושג כמה זה,

עוזר לי בחיים כל יום, כל דקה, כל רגע,

ואני בן אדם שלא היה חסר לו שום דבר בחיים.

אני עובד עדיין, כאילו, אתם קולטים, אנחנו לא פרזיטים?

ואני מתנצל בשם חיימון שלא הצליח להגיע לפה, אני יודע שאני מאוד מאוד הייתי רוצה שהוא יהיה פה, ואני נורא מתגעגע אליו כבר עכשיו,

אבל כי הוא עובד, אתם מבינים שהם לא פרזיטים?

והוא נראה יותר גרוע ממני, דרך אגב.

יש לו כבר כאלו יפים, כמו של הרב.

ואני כל כך מתרגש לראות אתכם פה, כי אני רוצה להגיד לכם, חברים חילונים, זה פשוט לא ייאמן מה קורה ברגע שאתם הופכים,

מסתכלים על הקלטות או שומעים את הקלטות, למשתתפים בתוך מה שקורה בתוך הקלטות,

בתוך החוויה של לחזור להיות יהודי,

להכיר את זה מהעומק, כי זה מחזק.

אני רוצה להגיד לכם שכששמעתי מהמשרד של הרב שהערב הזה לא הולך להתקיים,

אני כאילו הזדעזעתי בתוכי, כי שמעתי את זה לפני רגע בחדשות וזה היה,

הם עוד יזכרו את זה אחר כך,

שהמופע הוא לא תרבותי, אז הם לא רוצים שהוא יקיים בתיאטרון הקאמרי. אתם קולטים מה הם אומרים פה?

הם אומרים שזה בסדר לעלות פה הצגות שאולי כתב איזה נוצרי,

זה בסדר לעלות פה איזה חומר שאולי כתב איזה מוסלמי,

זה בסדר לעלות פה דברים שקשורים, לא יודע, בדתות אחרות, ואני מכיר מספיק דתות, הייתי בכולן,

בודה והינדואיזם, וכולם אני מכיר,

אבל זה לא תרבותי הדת שלנו בתור יהודים, זה לא תרבותי.

אם זה לא תרבות, אז מה תרבות, תגידו לי. אני לא מבין איזה טמטום,

תסלחו לי על המלה, שאני אומר עליהם כזה דבר.

נכנס למי שכתב את זה בראש, התרבות היהודית זה לא תרבות, מה, לתרבות היהודית אין מה להציע שלא נשים אותה על במה ולא נישא אותה על נס? אני לא מאמין.

ועד היום אני יושב ואני מסתכל על 30

ואחת וחצי שנים מהחיים שלי, אני בן 32 היום,

שלא ידעתי מה זה תרבות בעצם. אני חשבתי שאני בן-אדם תרבותי ונאור ומשכיל, אבל אחרי זה, כשהסתכלתי בקלטות של הרב אמנון,

אמנון יצחק,

שליטה,

לראות את הקלטות שיושבים חבר'ה חילונים של מצביעי מרצ ועושים איזושהי הפגנה מגוחכת מול היכל התרבות,

או יושבים חבר'ה,

שיא התרבות,

החבר'ה הסטודנטים של האוניברסיטה העברית,

ומתנהגים כמו הדת,

טוב, אני לא רוצה, אני אחטא עוד פעם בלשון הרע, חס וחלילה.

אני הבנתי, מרגע שראיתי את הקלטות האלו, ואז עוד הייתי חילוני,

הבנתי שאני, כזה חילוני, לא רוצה להיות.

אז הדבר הראשון שעשיתי, וזה מה שאני מייעץ לכל מי שהוא חילוני עדיין פה,

לעשות את הצעד האמיץ האחד, להתחיל לשאול באמת.

עכשיו, מדהים מה זה לשאול באמת?

זה לשאול בשביל לקבל תשובה.

לא לשאול בשביל להגיד מה דעתך. זה, יש מספיק, רואים את זה מספיק בפוליטיקה,

ערוץ שלוש, תראו כל הזמן,

אנשים שואלים ולא מחכים לתשובה.

אנחנו מדברים על לשאול בשביל לדעת באמת מה זה אומר.

מה זה להיות יהודי?

מה זה הקדוש ברוך הוא? מה זה שבת?

מה זה אהבה למשפחה?

מה זה אהבה לראייה?

מה זה אהבת

כיבוד הורים?

להבין, לשאול באמת בשביל לדעת.

ואז תתחיל לחפש מי באמת תרבותי ומי לא באמת תרבותי.

אני לא יודע אם אתם תסתכלו על עצמכם פעם במראה בתור חילונים,

אתם תראו פנים אחרות אחרי שתחזרו בתשובה. כי איך שאני רואה היום את החילונים מתנהגים ברחוב, אני מזדעזע.

אני רואה לילדות בנות 12,

שאוי ואבוי על כל צעד שהן עושות במדרכה,

מה קורה לגברים שמסתכלים מסביב.

ואני אומר, הבת שלי, יש לי בת מלאך,

כן, גם קוראים לה הראל,

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

אז הדרך היחידה להציל אותה, אני יודע, היום,

זה להכניס אותה

לדרך תרבות יהודית אמיתית.

היא לא תגיע לשם, חבר'ה, היא לא תגיע לשם.

יש לי שאלה.

מה הסדר-היום שלך היום?

אני קם בבוקר מוקדם,

כי אני צריך להספיק לעשות שחרית,

וזה דבר שלא הצליחו להקים אותי שום תיאוריות בודהיסטיות למיניהן, או ספרים שקראתי,

כי תמיד זה היה טוב,

אבל לא מספיק טוב בשביל שאני אקום בבוקר. אז אני קם לעשות שחרית,

לוקח את הילדים לבית הספר ומשם לעבודה,

יש לנו מניין באחת ועשרים שרצים ככה, כל החבר'ה למניין,

של תפילת מנחה.

זה לא עוד.

יותר מאוחר, מסיים את העבודה,

חוזר הביתה,

ואם זה יום ראשון או רביעי, אני בשמחה וששון רץ לישיבה ללמוד עם הרב הצדיק

שמלמד אותי,

הרב מנשה עוזרי,

גמרא, ואני לומד עכשיו מסכת בבא בתרא,

וזה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח,

אתה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

יישר כוח, אבי. אם אפשר להעביר את המיקרופון,

לרשותך.

אני לא רוצה להתעסק בהשמצת החילוניות כרגע, אני חושבת שהחילוניות עושה את זה יופי לעצמה.

אני רוצה לדבר על משהו שלי מאוד מפריע ומאוד חשוב, ואני חושבת שהוא גם מאוד אקטואלי, וזה הנושא של אחדות ישראל.

גם מפלגות חילוניות וגם אנשים חילוניים, כולם קוראים לאחדות ישראל, ושאנחנו עכשיו בתקופה קשה,

וחייבים להתאחד סביב דגל כזה או אחר.

ואני זכיתי להבין שללא תורת ישראל אין דבר כזה עם ישראל.

העובדה שנולדנו לאמא יהודייה היא לא גורם מאחד מספיק,

בדיוק כמו שבארצות הברית אין שום חשיבות למישהו שהסבתא של סבתא שלו הייתה אינדיאנית.

הוא היום עוד אחד ממיליוני אמריקאים.

הדבר היחידי שמאחד אותי עם תימנים, עם מרוקאים, עם בוכרים, עם יקים, עם גרוזינים, הדבר היחידי

שמאחד אותי איתם, זה התורה שלנו.

ואם ייקחו מעם ישראל לתורת ישראל,

אז אחדות בטח שלא תהיה פה, ואנחנו נלך ונתפורר ונלך ונתמוגג.

ואני כבר לא מדברת על מדינה שלא תהיה, אלא גם עם לא יהיה.

ואני קוראת לכולם באמת לעשות מאמץ

ולפעול למען אחדות ישראל, שבאמת בעיניי הדרך היחידה זה לחזור לשורשים שלנו ולהיות גאים בשורשים שלנו.

אני חושבת שחבל לבזבז ערב בלהשמיץ את החילוניות כשאפשר לפאר את היהדות.

אני אישית אומרת, זה לא משפט שלי, אני לא יודעת מאיפה למדתי אותו, שהיהדות זה לא דת, היהדות היא אורח חיים.

ומי שניסה כל מיני תורות רוחניות כאלה או אחרות יודע שכולן בעצם עוסקות בעבודה על המידות.

רק ששאר התורות אומרות לך, אתה צריך להיות צנוע, אתה צריך להיות ענב, כן, זה טוב שלא תדבר לשון הרע.

אבל אני מצאתי ביהדות את הספר מתכון היחידי שבעצם מדריך אותך יום-יום ושעה-שעה

איך להיות בן אדם יותר טוב ואיך להיות יותר צנוע, איך כל הזמן להרכין את הראש שלך כשיש מישהו מלמעלה,

וממליצה לכולם, ותודה רבה לכם על הפרגון.

תודה רבה לרב אמנון יצחק.

יישר כוח. תודה.

כן, יהודים יקרים, עכשיו הערב שלכם.

מי שרוצה לשאול שאלה, בבקשה.

פה, בבקשה.

כבוד הרב,

רציתי לשאול אותך,

אני קראתי ספר של החיים לאחר החיים,

ויש שם חוקרת אחת, אני יודע, אליזבת קובלרוס,

ושמעתי שהיא עשתה מחקרים על אנשים שמתו וכאילו שחזרו בחזרה לחיים.

עכשיו, היא,

היא לא יהודיה, היא גויה, נכון?

וכל מי שהיא חקרה הם גם גויים,

ואין להם עולם מבט, איך זה יכול להיות?

קודם כל, יש חוקרת מדענית אתאיסטית שנקראת אליזבת קובלרוס,

אני מזכיר אותה כבר לפני עשרים שנה.

גויים, יש להם גם כן עולם הבא.

הרמב״ם מביש, חסידי אומות העולם, יש להם חלק לעולם הבא,

והם יורשים גם גן עדן.

אם הם שומרים שבע מצוות בני נוח,

כך שאין בעיה, יש להם גם גלגולים,

שהם חוזרים בגלגולים לעולם הזה, ממילא זה חל גם עליהם.

ויש לי עוד שאלה.

אם אצלם,

כאילו בקשר למה שאמרת, האם הם מקיימים שבע מצוות בני נוח,

אז זאת אומרת שיכול להיות להם גן עדן.

אבל גיהנום אין להם, אז מה החיים של יהודי יותר טוב משל גוי?

למה קבעת שאין להם גיהינום? אני לא יודע למה אמרו שאין להם עולם הבא אבל מי שמקיים שם מצוות בני נוח אז יש להם עולם הבא אבל גם יש חמש עולמות עולם הזה עולם הנשמות גן עדן וגיהינום עולם שלישי עולם לימות משיח עולם רביעי עולם תחיית המתים עולם חמישי עולם הבא

כשאומרים עולם הבא זה העולם החמישי

עולם הנשמות זה העולם השני מפה שיוצאים

ויש לגויים גם כן גיהינום לא קטן

ועוד שאלה, עוד שתי שאלות.

אומרים שהתורה ניתנה למשה בהר סיני, כאילו, ו...

מה לעשות?

לא, בסדר, אני מאמין, אני ברוך השם חזרתי בתשובה גם,

אבל יש לי שאלה שקצת לא מסתדרת לי.

אם התורה ניתנה למשה בהר סיני,

אז איך יכול להיות שנגיד סיפורים כמו

של, נגיד סתם, לדוגמה, ירמיה הנביא, מה, הם קיבלו את כל העתיד שהעתיד להיות? הבנתי.

התורה ניתנה מגילות מגילות, את הדינים שהוא צריך להעביר לעם ישראל הוא קיבל בזמנו כל פעם ואמר להם את הדינים.

את כתיבת ספר התורה עם כל מאורעותיו הוא כתב באחרונה בסוף ימיו.

תודה. תהיה בריא מותק.

כן, שאלה... כבוד הרב, יש לי שאלה מאוד חשובה.

שאלה, לפי דעתי, שכל העולם הזה,

פה כל הקהל רוצה לדעת,

ושש מיליון איש רוצים לדעת

במדינת ישראל.

יש מלחמה בפתח מאוד מאוד קרובה.

אתה יכול להגיד לי, כבוד הרב, מה יהיה?

מה יקרה?

שישה מיליון איש במדינת ישראל רוצים לדעת

מה יקרה.

אתה יכול להגיד לי?

הבנתי.

שישה מיליון, אתה מדבר בשמם? למה יש במדינת ישראל? שש, שבע מיליון איש, לא? אבל כולם רוצים לדעת, חילוני, דתי,

חרדי רוצה לדעת מה יקרה

הבנתי ודווקא ממני הם רוצים לדעת?

אתה משכיל, חכה

ובכן ממה שאנחנו למדנו וממה שאנחנו מבינים

אז אם שמעת קצת לפני התרענו קצת

שאנחנו הולכים לקראת מלחמה

ואמרנו בתחילת האינתיפאדה קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי

אמרנו שבהתחלה הקדוש ברוך הוא דופק לאט לא שומעים לא פותחים את הדלת דופק יותר חזק

עוד דופק יותר חזק עוד

עד שפורץ את הדלת

בהתחלה היו דפיקות חלשות בגילו טור טור טור ככה זה התחיל

לא הבינו נהיה יותר קשה

מרגמות פצמרים

לא הבינו דפיקות יותר חזקות השם ירחם דולפינריום סברו

לא הבינו נהיה טרגדיות יותר קשות כמויות של אנשים יותר עברנו את השבע מאות נרצחים

אמרנו אם לא נבין אם לא שומעים את הדפיקות ולא מבינים שזה מסר מן השמיים כמו שהיה במשך כל הדורות

אז פשוט פורצים את הדלת מדברים עם חרשים אז צריך לגעת בהם

ואנחנו עומדים בפתח של מלחמה שתיגע בנו היא כבר נוגעת בשוליה הפחדים וההכנות

והחששות עושים את שלהם ופחד מוות זה כמו מוות

ואם תהיה זעקה פתאום ופתאום כולם יבינו שהנה יכול להיות עכשיו

שיישלחו לפה טילים או מטוסים או טיסנים עם חומר כימי ביולוגי מה יהיה?

בכל מקרה בין אם זה קרוב או קצת יותר מאוחר זה יקרה

והמלחמה הזאת תשליך עלינו קשות וזה רק ההתחלה

למה זה ההתחלה?

משום שאמרנו מתחילה כבר שג'ורג' בוש מוביל אותנו לגוג ומגוג

בעצם כשהוא הכריז שהוא יילחם בטרור עד הסוף

והטרור ברובו הוא איסלאמי

אז זאת אומרת זה מלחמה של אדום בישמעאל כמו שכתוב בזוהר הקדוש

וכתוב שישמעאל יעוררו מלחמות בעולם כולו

ואדום יצאו נגדם במלחמה וכל התיאור שאנחנו מביאים מהזוהר פרשת ועירה

מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה עולמית כוללת

כל אומות העולם נלחמים אלו באלו

וכולם יפנו את נשקם אלינו

שבעים אומות העולם גם האמריקאים

זאת אומרת

אנחנו נצטרך לעבור למצב שכתוב באחרית הימים מה שקרוי בפי הציניקנים אפוקליפסה

זה מה שהולך להיות ובגדול גם בוש יודע את זה

זה בקרוב?

אנחנו מתגלגלים לזה כמה זמן זה יימשך המלחמה עצמה של גוג ומגוג כפי מה שאתה אומר הולך להיות קשה מאוד?

מאוד קשה למה אתה לא אומר את זה דוגמה בערוץ 2

ל-6 מיליון איש?

קודם כל אני אומר את זה ב-12 מיליון קלטות שחילקנו עד עכשיו כן, אבל זה לא עוזר, זה לא מספיק אתה יודע שזה לא מספיק יש פה 3.5 מיליון חילונים דבר שני קניתי את השם שלי מפחיד בזכות זה דבר נוסף אתה צריך להבין אין אינטרס לשום ערוץ להעביר את הדברים כהווייתם אלא מנקודת מבטם

וכמובן שהם לא רוצים להראות את זה עד כדי כך הרי אומרים לנו שהעורף מוכן נכון?

שמעת העורף מוכן למה?

לא אמרו למה?

לקבל טילים? לקבל הפגזות? למה הוא מוכן?

בפעם הקודמת במלחמת המפרץ אתה זוכר היינו מוכנים נכון?

ברוך השם לא היה בית שהיה חסר סלוטפ

לא היה בית

שלא היה אקונומיקה בדלת

כולם היה להם זריקות אטרופין משנת רפופו

כולם חיכו למוצא פיו של שמיר אתה זוכר את ראש הממשלה שמיר שאיים על סדאם תיזהר?

אתה זוכר?

ואחר כך שבועיים הוא נעדר לא ראינו אותו על האקרנים רק דוד לוי שר החוץ היה אומר לנו כל הזמן מה קורה בחוץ?

איך טילים מגיעים?

מה הוא היה אומר?

שמענו אנחנו נפעל בעת ובזמן המתאים

אחרי כמה ימים עוד פעם מה איתך דוד לוי?

אז הוא אומר אנחנו אחראים

מכירים את המצב אנחנו נפעל בזמן ובעיתוי הראויים

עוברים עוד כמה ימים מה קורה דוד לוי?

שוב פעם הוא חוזר על אותו תקליט רק בשינוי קל אנחנו מתואמים עם האמריקאים

אחרי מספר ימים שוב טילים נוספים

לא מעודד

מה קורה דוד לוי? הוא חוזר על התשובה השגרתית

שואלים אותו איפה שמיר?

אחד צוחק הוא עוד לא יצא מהממ״ט

אתה מבין?

ובסוף כששמיר יצא אתה זוכר מה היה?

הוא אמר החלטנו לנקוט בשיטת ההבלגה

מפציצים אותנו והוא מבליג

הבנת? הוא איים על סדאם דיר באלכ

ובסוף הוא מבליג. אחד אמר עזוב אותך זה דרדס פסיבי.

אבל נשיא המדינה דאז שהבין שהמורל על הפנים

כי בין טיל

בין האזעקה לטיל היה משך זמן של חמש דקות

מה עושים? מה אומרים לעם?

אף אחד לא אמר לנו מה לעשות

אפילו להגיד אם נכנסים למקלט

או לחדר האטום לא ידעו

אז מה עושים? שומעים את מטי כספי

יש לי ציפורים בראש

אתה מבין? אנחנו מקבלים טילים בראש והוא שר.

אז הנשיא אמר

שבשביל להעלות את המורל צריך לחלק דגלים

אז קואופ תרמו 250 אלף דגלים

רק לא אמרו מה עושים איתם

אז אחד הגיע להרצאה שאל אותי

קיבלתי דגל מה עושים?

אמרתי לו מה לא הבנת?

אם אתה שומע שטיל מתקרב אתה פותח את החלון נפנף לו בדגל הוא רואה את הדגל והסלוטף עושה סיבוב חוזר בחזרה לסדאם

אז יש מרגיעים לאומיים

יש אחד שקיבל אפילו תפקיד רשמי עכשיו

אבל בסך הכללי

יש לי שאלה גם לגבי אנחנו לא מוכנים ולא מוכנים נפשית מספיק למה שאנחנו צפויים לעבור

זאת בעיה אבל יש גם הצלה

זאת אומרת מה שאתה אומר... ההצלה היא

החשובה

שבאמת תועיל ותעזור ותהיה יחידה לפחות

שניתנה ממקור נאמן מהקדוש ברוך הוא

זה הרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג יעסוק בתורה ובגמילות חסדים

זאת אומרת בעל תשובה ישרד ובעל לא תשובה לא ישרד בעל תשובה אמיתי ישרד

ובעל תשובה לא אמיתי או לא בכלל עלול להישרט

יש לי שאלה לגבי מישהו ששתינו שונאים אותו אני לא שונא אף אחד אבל פה הרבה, יש לי בקהל הרבה שונאים אותו נראה לי לא לא אל תגיד את השם שלו, הוא דווקא חביב הקהל הוא חביב הקהל, אתה יודע, אני צריך להגיד את השם שלו, הוא בכלל לא חביב הקהל אל תגיד בכלל בכלל? כן אבל בכלל לא להגיד בכלל בכלל אנחנו מקבלים את עצתה של גילה טוב אני אגיד את השם שלו, שזה אחד בחור כזה עם סערות לבנות שמנמן כזה מהטלוויזיה

לא יודע, 15-16 מנדטים? נדמה לי.

נדמה לי. שר המשפטים הבא, שיהיה.

זה לא זה שיש לו בן בטלוויזיה.

יש לו גם בן בטלוויזיה.

איך אתה מסביר שהבחור הזה קיבל 16 מנדטים?

15, ושס, שאני אישית הצבעתי שס,

קיבל רק עשרה מנדטים,

ציפיתי ששס יקבל לפחות 25 מנדטים.

אומרים, כל עלייה לשם ירידה.

אתה שואל אותי איך זה? לא, איך זה שדבר כזה, רשע כזה? הוא לא רשע, חס ושלום. למה אתה אומר שהוא רשע?

אם הוא נגד הדת הוא רשע בשבילי. קודם כל, למה אתה אומר שהוא רשע?

הוא כופר.

אני לא יודע.

אתה יודע? אנחנו מסכימים איתי. בתוך בלב שלה הם מסכימים איתי. אתה יודע?

הוא נראה, מה הוא מדבר נגד הדת כל הזמן. אתה יודע?

כרגע, כרגע.

בינתיים הוא נהיה קצת דתילוני.

למה?

הוא כבר התחבר למפדל.

דבר שני, הוא אמר לשריד, read my lips.

אמר לשריד, לא עמדת בדיבור לא לשבת עם ש״ס.

והוא אמר, אצלי זה לא יקרה ואצלו זה קרה ובגדול.

לא רק זה, הוא ויתר על הרבה דברים שהם היו ייהרג ולא יעבור, שעל זה הוא קיבל את החמש עשרה.

והוא כבר מוכן להוריד, אתה מבין,

תחבורה בשבת וכל מיני דברים, מוכן.

מוכן כמה דברים.

מוכן להקים ועדות, מוכן.

זה לא סימנים של חזרה בתשובה.

זה סימנים של ישיבה בממשלה.

מי שיושב בממשלה, יש כוח לכיסא.

הכיסא עושה משהו.

אתה מבין? כמה שהוא ישב יותר,

הוא יהיה יותר טוב, לאט לאט.

לאט לאט, אל תדאג.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

מה שאנחנו רואים כרגע, ולא אכפת לנו מאיזה סיבה,

זה שהמדינה מקצינה והיא מחליטה לשאת על נס

את הדגל של אנטי-יהדות

והתרחקות ממנה.

אם שרון אומר שיש הרבה גויים שבגלל תהליכים

ביורוקרטיים הם לא מצליחים להיות יהודים והוא יעזור שכולם יהיו יהודים,

אתה מבין מה הכוונות שלו?

אם הוא מוכן לקחת למעשה את כל החבר'ה האלה ולעשות מדינה חילונית בעצם, בלי מפלגת העבודה,

ואת המפדל כעלה תאנה,

הכיוון שלו ברור.

אם כל אחד קיבל את המיקום שלו בשררה,

לפי התפקידים המחולקים כרגע,

אז אנחנו נראה לאן פנינו מועדות,

אבל הם לא יאריכו ימים על ממלכתם.

ואני אומר לך שהמבחן האמיתי זה לא מי יושב שם,

ולא מה הם אומרים,

ולא אם הם מתכננים.

יש בעל הבית אחד למעלה שהוא רואה הכל ויודע,

ומנווט את הכל לאן שהוא רוצה.

כן,

רק רגע.

רגע, רגע.

תודה.

יש לי שאלה כזו שקשורה לנושא של בחירת האדם, זאת אומרת, הבחירה של האדם בכלל, באופן כללי, בחיים האלה.

זאת אומרת, יש לי הרגשה שמה שקורה זה שיש או גיהינום או גן עדן, זאת אומרת, אין בחירה בעצם, זה יותר אילוץ מאשר בחירה.

כי כמו שאתה אומר, דודי דופק, פיתחי לו. זאת אומרת, אלוקים עושה כל מיני דברים קשים

לבני אדם כדי שיתקרבו לבורא עולם.

אבל אם הבחירה של האדם היא בעצם לבחור בבורא עולם ובדרכו,

מדוע, זאת אומרת, אין פה, זה מין פרדוקס כזה. זה כאילו אתה נמצא באיזשהו מצב שאין לך ברירה. זה או שאתה יודע שאתה בוחר בדת ואתה יודע שבסופו של דבר אולי תגיע לגן עדן,

או שאתה פשוט לא בוחר בדת ומה שנשאר לך זה גיהינום. אז איפה הבחירה כאן של האדם?

זאת אומרת, איפה הבחירה כאן?

אני מרגישה שזה אילוץ.

תודה על השאלה.

קודם כול, להבין, בחירה זה בין שני דברים, וזה מספיק. ואם זה בין שלושה, זה גם בחירה.

ואם נכנסים למסעדה ומבקשים תפריט ונותנים מאה מאכלים, זה גם בחירה וזה גם מוחלט. כי אומרים לך, רק מאה

יש לך אפשרויות, ולא יותר.

כל מספר זה הגבלה,

ובחירה זה גם בין שניים.

לדוגמה,

לחיות או למות

זה גם בחירה וזה גם מצב נתון.

להיות גבוה או נמוך, יפה ומכוער.

כל מצב,

או שהוא בחירתי או שלא. יש מצבים שהם לא תלויים בך, אם תהיי גבוהה או לא.

יש מצבים אם תחיי או לא.

יש מצבים שונים שאת לא נשאלת עליהם, הם נקבעים לך.

אבל יש מצבים שהם ברשותך.

את רוצה להיות שומרת חוק או לא?

יש שתי אפשרויות.

או כן,

או לא.

החלטת לשמור, את אזרחית הגונה,

החלטת לעבור,

את עבריינית מצוין.

זאת אומרת, הייתה לך בחירה. זאת אומרת, שמע, אין ברירה פה.

או שנוסעים באדום ומקבלים רפורט,

או שלא.

איזה מין דבר זה?

מה פירוש?

מכריחים אותי לבחור באו-או?

כן, זה חוק.

חוק זה או מקיימים כך,

או לא.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא עשה את זה בצורה כל כך טובה,

שהוא למעשה עוזר לך לבחור בטוב.

גן עדן זה כל כך טוב,

שאין תיאורים יותר מרהיבים ונפלאים שהשכל שלנו יכול לעלות מאשר גן עדן,

ואין תיאורים יותר קשים מאשר גיהינום.

אז כשאומרים לבן אדם,

יש שני פתחים לאולם.

אתה יכול לצאת באחד, אתה נכנס לגן עדן,

אתה יכול לצאת בשני, ואתה נכנס לגיהינום. אין יותר אפשרויות, אין עוד פתח.

אז זה טוב. למה זה טוב?

כי מי ירצה להיכנס דרך הגיהינום?

אף אחד. אז לאן ילכו כולם? לגן עדן.

מה לא טוב בזה?

כשהקדוש ברוך הוא נותן לך אפשרות,

אם הוא היה עושה גן עדן יותר טוב ופחות טוב,

היית מתקשה לבחור אולי?

היית מסתפקת במועט?

אם היית,

לדוגמה, עושה פחות,

אז היית מקבלת פחות, ככה את מבינה. זהו בדיוק האילוץ, זה בדיוק העניין, זו עבודה, זה האילוץ. אז אני אגיד לך,

גן עדן באמת יש בדרגות שונות.

בגיהינום יש אחד גם בדרגות שונות.

אבל הגיהינום בא לדחות אותך מהכיוון הזה לכיוון גן עדן,

אז קודם כל עבירות אסור לעשות,

ודבר שני, מצוות צריך לעשות.

כמה שתעשי יותר מצוות, תזכי בגן עדן גדול יותר, כי אדם זוכה לפי

רוב חוכמתו וגודל מעשיו, כמו שפוסק הרמב״ם.

אז ממילא, כמה שתוסיפי בזה, תקבלי יותר גן עדן, יותר שכר, יותר הנאה, ויותר לנצח נצחים.

אבל אם לא תעשי את מה שצריך, וגם תעשי עבירות,

אז יש לך את האפשרות האחרת שאת מוכרת בה. אבל למה אנשים באמת מתפתים לדבר הזה?

כיוון שהם לא רואים בחוש

את הגהינום.

ממילא זה רחוק מהם.

כמו שאדם נוסע באוטוסטרדה. אבל הם גם לא רואים בחוש את גן עדן, גם לא פה.

האולם הזה פה למטה.

או.

אני ראיתי לדוגמה שניים שכבר הכירו את הגן עדן קצת בעולם הזה, אלה שישבו פה על הבמה קודם.

לפני כן הם חיו בחיים מסוימים, והיום הם עשו שינוי,

והם רואים בעצם את ההבדלים פה עכשיו.

אני עד גיל 24 הייתי חילוני,

ואני גם עשיתי את השינוי,

ואני היום חי לפחות אותו סך שנים כמו שהייתי קודם.

אני מכיר את שני הצדדים,

ואני יודע מה ההבדל בין שם לכאן.

אני לא מנוכר למה שקורה בחוץ, אני יודע ומקי בהליכות עולם, ויודע בדיוק

מה ההתפתחויות, מה ההישגים,

ומה הדברים שבאמת נהנים מהם כביכול אלה שנמצאים בצד האחר.

אבל אני רוצה להגיד לך, מי שלא טעם טעם של תורה אמיתי מתוך בירור,

בדיקה ועשייה אמיתית לשם עשייה,

לא לשם התנשאות בלבד,

אלא לשם עשייה ממש,

לא יכול לטעום את הטעם הזה לעולם.

לכן כתוב, טעמו וראו כי טוב השם.

לא שם,

פה.

וזה שמקבלים שם זה עוד עניין,

אבל קודם כל פה אתה יכול כבר להרגיש.

כשהתורה מבטיחה

שאם נלך בחוקות השם ונעשה את רצונו,

נקבל פה בעולם הזה שכר,

כגון אם בחוקותי תלכו,

ושכבתם ואין מחריד,

וחרב לא תעבור בארץ.

והגפן תיתן את פרייה, בארץ תיתן את יבולה,

יהיה שלום ולא יהיו מלחמות,

ויהיה כל טוב הארץ לפנינו, אם זה מובטח ואנחנו עושים ורואים,

זה שכר פה.

ואם לא עושים,

אז אנחנו רואים את המלחמות שרודפות ורודפות אחרינו בכל זמן במשך שנות עולם כמעט, שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

אנחנו פה בחיים הקצרים שלנו בינתיים,

כבר עברנו שבע מלחמות.

אנחנו עוברים כל יום מלחמת טרור, כל יום.

לא יודעים אם לעלות על מטוס או לא לעלות, לא כל המטוסים מגיעים.

לא יודעים אם מי שיושב לידך זה אדם שעלול לנעוץ בך סכין.

לא יודעים אם הוא עלול להתפוצץ.

לא יודעים כלום.

זה כן חיים.

מה החילוניות מציעה?

מה הפתרונות של העולם החופשי והנאור?

להילחם למיגור החושך כל הזמן.

נו,

ומתי התחילו החיים?

כמה אדם כבר חי?

אבל אדם שחי ועושה את הדבר האמיתי שבשבילו הוא נברא,

אז את הרגע ודאי שהוא הרוויח.

את הישארות הנפש ודאי שיהיה לו.

מה הוא הפסיד?

מה יש להפסיד?

הנאות העולם הזה אנחנו גם נהנים.

לרקוד ולשמוח ולטייל ולאכול ולשתות בדיוק כמו כולם.

בלא הפרזה.

גם אצלנו מותרים הרבה דברים בזמנים מסוימים

ומסויגים בדברים מסוימים, אבל בסך הכללי אנחנו עושים כמעט כל דבר.

רק מה, קריטריונים שונים.

פה אנחנו מקיימים צו אלוקי ועליו אנחנו מקבלים שכר.

יש בחירה

וכדאי לבחור בטוב.

ראה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים, כך אמר הבורא.

השאלה הנוספת, זאת אומרת, אם אדם לא בוחר,

אדם מגיע לפה בכמה גלגולים והוא לא בוחר בסופו של דבר והוא מחליט לבחור ברע, אז מה, הוא נכחד אחר כך מהעולם?

קודם כל. הרי יש סברה שאומרת שבורא עולם ברא יהודי כיהודי והוא ברא אותו על אפו וחמתו.

זה מה יש.

ובכן. במילים אחרות, סורי.

כל מי שהוא ברא, הוא ברא בהכרח.

בעל כורחך אתה נוצר, בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי, בעל כורחך אתה מת, ובעל כורחך אתה עתיד, ייתן דין וחשבון לפני מלך מנחה המלאכים הקדוש ברוך הוא. אז זה מלכתחילה פוסל את העובדה שבעל כורחך אתה חי ובעל כורחך בכלל אתה נוצר כיהודי,

ועצם העובדה שאתה נוצר כיהודי נותנת לך את הבחירה של גן עדן וגיהינום,

ואז אם מה שאתה עושה עם זה במהלך החיים זה כבר באמת השיקור של כל זה.

בואי אני אסביר לך עוד פעם.

אי אפשר אחרת שאדם יבחר אם להיות או לא להיות כיוון שהוא עוד לא היה בשביל שישאלו אותו אם הוא רוצה להיות.

קודם מהווים אותו ואחר כך פוסקים בעבורו.

הוא לא היה, הוא נברא יש מאין.

זה אחד. שתיים.

אם הוא צריך להתגלגל שוב פעם לעולם בגלל שהוא לא השלים את התיקון שלו, הוא לא עשה את מה שהוא היה צריך,

זו אפשרות נוספת

להיטיב לו. זאת אומרת אם בפעם ראשונה הוא לא עמד בניסיון נותנים לו עוד אפשרות.

לא עזר, עוד אפשרות.

ואם גם באלה לא עזר אז מביאים אותו מגולגל בתוך דומם או חי או צומח כדי להשלים את התיקון.

הקדוש ברוך הוא דואג שלא יידח ממנו נידח.

אז אפשר לסיים את זה במהירות וטוב ולהגיע למנוחה והנחלה מה שנקרא ואפשר לעבור את כל הגלגולים והסלטות האלה וחבל.

הבנת?

פחות או יותר אני, כן פחות או יותר. אני מקווה שאני אקבל דרכך איזושהי ברכה ככה גם להתקרב בצורה רצינית וחדה וגם אולי באמת לאיזה זיווג שיכול

מה שמך?

מדלן אזולאי מדלן אזולאי בת פיבי ושמשפחתי תתקרב שמשפחתי בעיקר תתקרב לזה כי אני מסרדת. תזכי לשוב בתשובה וזיווג הגון מהרה וכל משפחתך יכירו את האמת. אמן.

רק שנייה,

אושמה ברק כבר.

אני כאן באמת הבאתי איתי איזה בחור, אני לא הייתי

שמחה גדולה לבוא, אבל

הבאתי איתי את המורה שלי שאני הרבה הרבה זמן מנסה להחזיר אותו בתשובה.

אבל אני לא,

לא,

לא יודע להחזיר בתשובה. מה דעת, אתה יודע מה?

בוא נלך להרצאה. הוא לא רצה לבוא,

אחרי כמה טלפונים וקצת עבדנו עליו הבאנו אותו לפה.

עכשיו אני מדבר איתו, הוא היה יותר חזק ממני לפני כמה שנים.

אבל הוא ירד.

ובראש השנה הקדוש ברוך הוא, לא, לפני זה נתן לו כמה נעורים,

לא עזר. בראש השנה הוא שבר לו את

האופנוע, שבר לו את

הבולם, אני יודע איך קוראים לזה, של האופנוע.

הוא עשה כמה סלטות באוויר,

נחת על הרצפה, איבד את ההכרה, האופנוע נשבר, הלך.

הבן אדם, לקחו אותו לבית חולים,

מכל הבלאגן הזה רק היד נשברה לו.

יצא בריא, פחות או יותר, אבל התרסקה לו היד.

אמרתי לו, דרך אגב, הראש ברוך הוא נותן לך זה או זה, אין יותר, אני לא יודע אם אין לך יותר מזה עוד איזה נס.

אז אני אמרתי, אולי כבוד הרב ישפיע עליו ויחזיר אותו למקורות, כי הוא היה שם.

השאלה אם הוא רוצה להיות מושפע.

הוא, אני מאמין שכן, הוא בן אדם, הוא שומר חלק מהמצוות, הוא שומר הרבה מהמצוות. תן לו רגע את המיקרופון.

הוא קצת ביישן, ביישן אבל.

כן.

הוא אמר לי, אם הוא יתרקע, תכתוב בתשובה.

ככה הוא אמר.

מה יש לו ביד?

תן לו רגע, תן לו. בסוכה לגמרי. תן לו.

תעמוד בבקשה.

ערב טוב.

ערב טוב. מה המצב של היד?

השתתקה.

לא זזה.

מה אומרים הרופאים?

צריך לעשות כמה ניתוחים, אבל היא משותקת. מה פירוש?

אין קשר עצבי?

כנראה נפגעו עצבים גם. הם לא יודעים מה הסיבה המקורית?

יודעים. ריסקתי את המרפק ונפגעו עצבים גם. אז מה יועילו הניתוחים?

מנסים.

למה?

להחזיר את התפקוד, לפחות... חלקית.

להחזיר אותה.

הבנתי. אתה עובר טיפולי פיזיותרפיה? נכון. זה עוזר משהו?

יש לך תחושות?

כן, אני מרגיש אותה, אבל היא... אתה רואה, היא תקועה בכיס.

הבנתי.

ואתה היית פעם מאמין, כמו שהוא מציין, זאת אומרת, שומר תורה ומצוות?

כן, הייתי בערכים ודיברתי איתך לפני עשר שנים.

אוה.

ראיתי... כן, חזרתי בתשובה, ועכשיו

בשאלה אולי, אני יודע.

למה? למה? מה השאלה?

אני שומר מסורת, בוא נגיד. הבנתי.

אני מקווה שהיא גם תשמור עליך.

עכשיו בינתיים, אתה יודע מה? יש לי רעיון איתך משהו.

כן.

תראה, הקדוש ברוך הוא אוהב את בניו,

גם הרחוקים וגם הקרובים, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב.

אמר השם עורפתיו.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיו חולים ולא יהיו מסכנים ולא נפגעים ולא כלום.

אלא אנחנו, בעוונותינו הרבים,

מקבלים עלינו את העונשין.

על ידי ההתרחקות שלנו, שמתרחקים מהשם יתברך.

אבל גם כשמקבלים מכה מהקדוש ברוך הוא,

צריך להבין שהקדוש ברוך הוא בעצם רומז לנו,

תתקרבו אליי. יש כאלה שזה עוד שייך,

שאפשר אפילו לרפא את האיבר החולה או המוכה.

יש כאלה שזה כבר בלתי אפשרי.

אבל במקרה שלך, כמו שאני שומע,

אז אתה עם סיכויים קלים ביותר, אבל סיכויים, בכל אופן, משהו יכול להשתפר.

הבעיה היא לא ביד, הבעיה היא בראש.

שתבין,

אם הראש מבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה,

אז היד זה לא הבעיה.

כי הקדוש ברוך הוא יכול לחולל ניסים,

כאוות נפשו.

לכתחילה אומר הקדוש ברוך הוא, ויאמר אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

באזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני השם רופאיך.

אבל אם אדם לא שומע על העצות של הקדוש ברוך הוא ומסתבך,

עדיין יש תקווה. השם אומר, והסיר השם ממך כל חולי,

בכל מדווה מצרים הרעים ונתנם באויביך.

הקדוש ברוך הוא יכול להסיר את המחלה גם מאדם ולהעביר אותה לאויבים שלו.

אני אראה לך סרטון קצר

שיפריח ממך קצת תקווה,

אבל אתה תידרש

לשינוי מהותי,

בשביל שבעזרת השם יתברך,

יהיה לך גם רפואה,

רפואת הנפש ורפואת הגוף שזה חשוב,

ואם ירצה השם

ותשכיל וכבר טרח חברך לבוא למרות שלא רצה

והביא אותך לכאן

ייתכן שבערב הזה עם ציבור גדול כזה תקבל תועלת גדולה מאוד

אנחנו נראה כרגע את הנס מצולם

בבקשה

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם,

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית חולים רוב הזמן

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והתאורות

הוא יברך את השם הטוב אליה יואב בן חיה

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה

ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת, אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי הייתה

בסטיית עסקים והילד היה איתי בלילה,

מחליף לו בגדים,

פתאום הוא רואה שהבטן שלו נפוחה,

אני יותר מרגיל, אני שואל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך? הוא אמר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדיש.

אני אומרת, טוב.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי לה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

תקפיא אותה פה לרופא כללי, פה,

שהיא רק הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו,

אז ניקח אותו למנהטן.

והיא לקחה אותה פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי,

הרופא ראה את הבטן ואומר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

הוא רואה, כלומר, מה שהוא מרגיש ישר לאולטרה סאונד ובדיקות לראות מה יש לו בלונג איילנד ג'וויש בקווינס.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים, כל יום,

כל יום שעובר הוא מתנפח יותר ומתנפח יותר, הבטן גודלת, הוא גודל וקשה לו לנשום.

ביום שישי, שבת, בערך ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפנימיים של הכבד,

המעיים,

הכיס המרה, הכול, פשוט הכול. וזה כל כך גדול, הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטן,

גידול כזה גדול ועוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה,

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח,

אמורים אם יצליחו לעשות את הניתוח להוציא את זה, יוציא אותו, אם זה ממאיר אז יוציא אותו, אם זה לא ממאיר אי אפשר לנוגע בזה.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה עם כל הטיפולים הקימיים האלה ואיך הוא משתנה, כל הגוף שלו משתנה,

כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע ממש,

מי שראה אותו לפני כן, בגלל שאנחנו הולכים ממש

פחמנות.

סיימנו את הסיבוב של

שש הטיפולים של כימותרפיה,

ואחר כך אמרו שהיו צריכים להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן רצו לראות אם היו יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובה לכל המכונות,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, הוא היה נפוח מהניתוח,

זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות

צריך בן אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה, כי הוא חייב.

יש את זה מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות, כל יום

במשך עשרים דקות היה צריך לקבל הקרנות.

אחרי כל טיפול של עשרים דקות,

אולי היה מסוגל לעשות כלום, הוא מקיא ולא רוצה לאכול, לא רוצה לשחק ולא רוצה לישון ולישון ומקיא,

וכואב לו, וממש סבל, סבל, סבל. זה לא בא לישוער איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה,

הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממש ממש הפסיק לעבוד, והוא התחיל להתנפח, וזה הגיע ממצב של פעמיים בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש פעמים בשבוע.

כשאנחנו מדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים, לשים ילד בן שלוש כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד, לפני השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפס של הכבד,

בביאפסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים,

אין תאים חיים שם בכלל.

ולפי זה הם הגיעו למסקנה שמתאים מתים, לא יכול להיות שהכבד

regenerate, כאילו,

ירבה את עצמו.

‫-רחל, רחל לו השם מלקנו, רחל.

‫דרך שהגעתי לרב אמנון יצחק, מאוד מאוד מוזרה, ‫שעד היום כשאנחנו חושבים עליו, אנחנו צוחקים איך זה.

‫אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת,

‫ואמרתי לו שאני מעוניין ‫שהרב אמנון יצחק יבוא לבית חולים,

‫אני אתן לו ברכה,

‫ואולי תבוא הישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ‫ישמע לתפילתו.

‫יש לו כל כך הרבה זכויות,

‫לפעמים אנשים כמונו, ‫התפילות שלנו לא עולות ישר למעלה, ‫כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

‫אז ביקשתי מאוד מאוד, ‫אם נוכל לעשות את הטובה לבן שלי שיבוא,

‫אז הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, ‫אבל הוא בא בעצמו.

‫הוא בא בבוקר, וזהו, ‫ודדתי שההופעה בברוקלין קולג' בברוקלין,

‫באמת לא היה לי מצב רוח, ‫שכבתי במיטה ליד הילד,

‫ואתי פשוט,

‫לא היה לי מה לעשות. ‫כאילו, הסתכלתי על התקרה, מחבק אותו, ‫ומודד לקדוש ברוך הוא, ‫כל דקה שהוא נותן לי איתו,

‫זה מה שעשיתי.

‫ירדתי למטה, לקחתי מונית,

‫הגענו לשם משהו, ‫התקשרתי ושאלתי אליו בטלפון, ‫אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין.

‫הוא בא החלטה, ‫הוא שב איתי בשורה הרביעית.

‫טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, ‫כבר באתי, ישבתי שם, ‫ולפתע הוא בא והוביל לי את המיקרופון, ‫הוא מספר את הסיפור שלך.

‫לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי אף אחד, ‫רק

הסתכלתי על הרב אמנון יצחק ‫וסיפרתי לו את הסיפור,

‫והתפרצתי מבכי,

‫וממש ממש מתוך הלב, כאילו כאב אחרון,

‫שכולם ישמעו אותי,

‫שהקדוש ברוך הוא ישמע אותנו,

‫דעתי שזו הסתמנות אחרונה, ‫שהיא לעשות משהו.

‫כבוד הרב,

‫אני באתי כרגע מהבית החולים.

‫הבן שלי הוא בן שלוש,

‫לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן

והוא סובל קשה-קשה.

‫הוא עבר שלושה טיפולים של קימו ‫בצורה מאוד קשה.

‫הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

‫ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות ‫גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

‫כתוצאה מהקרנות,

‫הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

‫וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים ‫כל הזמן מתנפח,

‫וכל הזמן מתחילים עם נחל גדולה ‫להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

‫כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו. ‫הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית ‫שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, ‫של משרד הבריאות.

‫כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

‫הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

‫בכל מסע עם כאילו את זה על המיטה. ‫יום אחד הוא לקח את זה, ‫והוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

‫והוא אומר לאימא שלו,

‫תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ‫ישלח לי רפואה שלמה.

‫-The Torah, and it's going to be very גדול גדול, ‫הוא אמר.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול לבן כמו בבית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו.

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול לבן ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

למדת ספר תורה.

מה עוד ספר תורה?

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב, נו ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד כדי שתהיה לו רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

אז הוא אמר לדוקטור שגם הוא אמר לדוקטור וקסלר,

ורצינו להיכנס לזה שתי דקות לאחרונה, הוא אמר את זה שגם הוא אמר לדוקטור וקסלר,

מה אתה יכול לעשות על זה? אני אמרתי שזה לא יכול להיות כי אנחנו יכולים לעשות את זה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים,

וב-1130 בלילה משפחה יהודית מברוקלין, שאני לא יודע מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו כיסוי.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום צוואר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן,

והביאו את ספר תורה לבית החולים,

והציגו לו את ספר תורה ונתנו לו את ספר תורה.

מי שלא היה בחדר הזה, לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא יכל לזוז.

בשעה ה-1700, והוא מתאסף לתורה,

הוא פתאום מתעורר,

והוא שאלף על ספר תורה שלי.

אמרתי לו, אז בחדר, מחכים לך.

לקחתי אותו לחדר,

והוא כאילו התעורר לחיים.

הוא חיבק את ספר תורה במשך שעה,

הוא לא עזב את ספר תורה.

וכשאמרו לא צריך לקחת את ספר תורה לבית המטרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שוב פעם עצוב.

כיום הוא מחכה שנחזיר אותו הביתה,

ואנחנו נכניס את הספר תורה לבית הכנסת.

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני מבית חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום?

בתורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך חובותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, ובכל הקהילות הקדושות והתוארות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

ויסיר את המחלה,

ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי

אחד הבחורים שעובד במשרד לידי,

לא ידעתי שהוא נמצא שם,

הוא בא וחיבק אותי,

ואז התפרזתי מבכי,

ואז התיישבתי,

אחרי כמה שניות

הוא עלה לבמה

ולקח על עצמו מסיבת שקפית.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד אליה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא,

והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד.

אישרה ואשרה חלקו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו

לזמן הזה. אמן!

רגע רגע רגע רגע יהודים יקרים עכשיו התרחש דבר גדול הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שהולכים לבמה

פשוט נבהלתי מי עוד מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל

עליו עול מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה.

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

מכבוד. בוא צדיק. בוא, מכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא, שורה ראשונה. בוא, הנה עוד תימני, אשריך.

חבוד, בוא, בוא. חשבתי שבאותו רגע אני רוצה לדברך ולהתחבוד. בוא, בכבוד.

לא יודעת אין מה להרגיש. בוא, אשריכים ישראל. בוא.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי אני.

כל האנשים, אני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה איתי בכלל?

סלאמן אליסטרנול, אני לא בעד. אני לא מבין, אבל אני נותן לי. יעקב בן אדם נכנס לי.

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא הידרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה.

יכול להיות

שקדוש ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע, על הרופאים,

בגלל שהם השתמשו בתרופה זו או אחרת.

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיקתבו, שיגיעו למצב שיקתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר, אין לו סיכוי,

אין לו סיכוי להתרפות כשלעצמו,

הוא צריך השתלת כבד, אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום יותר. ואתה מדבר על הבית החולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

כשהם הרימו את הידיים,

הם לא יודעים איך לטפל בו יותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה...

הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמורים רק לחזור את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו, התוכנית שהם הכינו לו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא עשינו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הקימו,

של הכימותרפים וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדלת יותר.

הכבד התחיל לעבוד, עשו לו בונדסקן,

זה סיכת עצמות קאטסקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות לי שאני קורן וצוחק ומחייך לכולם, והולכים לא הבינו מה קורה.

אז נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה את זה והוא רוצה את זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו,

הוא בא והוא מסתכל עליו ואומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם.

והוא איטלקי והוא לא יהודי,

והוא כל הזמן הוא משתמש במילה השם.

הוא יודע שזה מעשה השם, זה נס, ולא דרך הטבע.

מלכים, מלכים, מלכים לו השם, מלכים, מלכים.

וינסרום מנהל מפורך,

וינסרום מנהל מפורך,

וינסרום מנהל מפורך,

פרחם, פרחם.

ורחם,

רחם כמו השם וקנו, רחם,

וים יסתום אליו לכל אחי וים ירוש עולם לכל אחי,

לכי, לכי.

ירצי יוין ושכן כבוי דתמו לכם וים אחוז בזדופין משליכי כל אחי.

יאללה בעיז הגודל ויעקונו

לכם ולכי, לכי, לכי, לכי, לכי, לכי, לכי, כלכם כבו נוספים

עד אשכור איתם ברכות אחר,

ויער לראש הממשלה וברכות אחר,

אחר,

אחר.

שתי ים ציואים משכן כבוהי דחוס,

ויער מלחוז בזדותין משכתו.

יאללה בייס אדום ויער כמו עמדו.

רחל, רחל, רחל.

ים ציואים משכן כבוהי דחוס,

ויער מלחום בזדותין משכתו.

יאללה בייס אדום ויער כמו עדו.

רחל,

רחל,

רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל, רחל.

יהודים יקרים,

האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

אההההההההההההה

הההההההההה

הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

It was very, very, very touching. It's brought back sad memories of what was our everyday life not too long ago.

And I just want to thank everyone that's here and ask everyone to continue praying for our son so he can have a full, full שלמה.

Just like he said, השם promised him.

And just keep the faith up.

I didn't think my son would make it, but you can all see his right here.

אנחנו אוהבים אותך,

פדוש ברוך הוא.

אנחנו אוהבים אותך, פדוש ברוך הוא.

אנחנו אוהבים אותך.

תודה.

אתה מוכן לקבל על עצמך משהו לצאת לדרך?

מה?

מה לקבל?

אתה מוכן להתחיל עם ציצית,

כיפה,

ולקיים מצוות כפי יכולתך ולהתקדם קדימה?

ניתן לך ברכה עם כל הציבור הקדוש כאן.

תנו לו לחשוב.

בסוף האירוע אני אבוא.

בסוף האירוע,

בסדר, בעזרת השם נתברך.

ובכן, יהודים יקרים,

יש פה מישהו שרוצה בעזרת השם נתברך לשים ציצית, הבנתי, כן? איפה הוא?

בבקשה.

כן, אם אפשר לקבל טיפה מוזיקה,

היהודי רוצה לשים ציצית, בבקשה.

אפשר להדליק את האור?

תרשה ציצית?

בבקשה.

בבקשה.

כן, ברכה. תודה רבה. ברוך אתה ה' אלוהינו אומר את העולם שקיבלנו וקיבלנו לזמן הזה. אמן. בבקשה.

זה לא נזמן, זה לא נזמן.

אנחנו

מודים לסגן ראש העיר חיפה אבי ויצמן ועוזרו הנאמן נריה רבונה,

שעזרו והשתתפו ולקחו חסות על הערב הזה.

בוא בוא בוא יש לנו קוקו קוקו איפה המספריים תן לי מספריים

רגע, רגע, יש פה יהודי שיש לו מסמר בלשון, הוא מוריד אותו.

מבחינתו, אשריך, תן לו, תזכה למצואו ותגדל בתורה וירת שמיים.

רז חובאשי, מכובד להוריד את הקוקו, בכבוד,

הנה, הוא זוכר עכשיו, יאללה, קדימה, תן לו, תן לו

אושן

אשריך, אשריך, נגדל בתור אבירת שמיים. איפה אבי, אבי?

בוא.

זה ערב בעליון נשמת הנפטרים.

עכשיו אנחנו נשמע קדיש בעזרת השם.

יתגדל ויתקדש שמי רבם.

בעלמא דברך ירוטה וימליך מלכותה ויצמח פורקנה ויקרב משיחה.

בחייכון ובימיכון ובכעיל לכל בית ישראל בעגלה ובזמן קריב אמרו אמן.

ויש שמי רבם ורח להלם לעלמי אלמיה יתברך וישתבח ויתפער ויתרום עם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתעלל שמעת הקדשה ברכו.

לעילם עם כל ברכתה שירתה תשבחתה ונחמתה.

דאמירן בעלמא ואמרו אמן.

על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיון ועל כל תלמידי תלמידיון. דאזקין באורייתא כדישתא די באתרא הדין ודבכל אתר ואתר.

יעלה נא הולהון ולכון חניו וחסדיו ורחמם יקדם ערי שמעיה והרעב ואמרו אמן.

יש למרבה מן שמעיה חיים ושבה וישועה ונחמה ושזבה רפואה וגוליו סליחה וכפרה ורווח והצלה.

לנו הולכו לעמו ישראל ואמרו אמן.

עושה שלום מברמיו וברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.

אמרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש רוח ונשמה של רויטל בת קולט מתן בן רויטל מתן בן רויטל ונועם בן רויטל.

השם ינקום דמם ויזכו להיות במחיצת הצדיקים בגן עדן לחיי העולם הבא. אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

מי עוד רוצה לשים ציצית?

מי עוד רוצה לשים ציצית בעזרת השם יתברך?

פרו לפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפניו ולפפת

איבדו איבדו את אשר הם את אשר בשמחה

באו ברור לפניו לפניו ברמנה

איבדו איבדו את אשר הם את אשר בשמחה באו ברור לפניו לפניו ברמנה איבדו איבדו את אשר הם את אשר בשמחה באו ברור לפניו לפניו ברמנה איבדו איבדו את אשר הם את אשר בשמחה באו ברור לפניו לפניו ברמנה

אשריכם ישראל הם ישראל חוזרים בתשומרים ותשומרים ותשומרים.