תל אביב - תל אביב - עוקרים את הפייסבוק

ערב טוב רבותי, ערב זה לעילוי נשמת חללי מערכות ישראל, וגם להצלחת התורמים של הערב. אנחנו מבקשים מהציבור היקר הערב הזה הוא ערב פרטי של ארגון שופר, נא לא לצלם, לא להקליט, לא בוידאו, לא בסטילס, לא בשום צורה, אנחנו נפתח את הערב בעזרת ה' בקצת דברי תורה עד שהרב יגיע.

החתם סופר שואל שאלה עצומה, הוא שואל על מעשיו של הקב"ה, מדוע הקב"ה אומר "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה", אם אברהם אבינו הוא נביא, והקב"ה אומר שלא עשה הקב"ה דבר כי אם גלה סודו לעבדיו הנביאים, ז"א שכשהקב"ה רוצה ללכת ולהפוך את סדום ועמורה, הוא אומר מה אני מכסה מאברהם אשר אני עושה? והרי הקב"ה ממילא מגלה לעבדיו הנביאים כל דבר שהוא עושה בעולם.

אומר החתם סופר יסוד עצום, רבותי, אומר החתם סופר, שאברהם אבינו בכוחות עצמו לא היה יכול להגיע למדרגת נבואה על פי מעשיו, מה ז"א? אברהם אבינו היה מתעסק עם עמי הארצות, עם עובדי האלילים, והיה הולך ומתעסק איתם ומלמד אותם מהי תורה, מהם המצוות, יש אלקים בעולם, אמונה באל אחד, וכשאדם מתעסק עם הציבור אין לו זמן להתעסק עם עצמו כדי שבעצמו הוא יוכל לעלות ולהתעלות, ולהגיע למדרגות הנבואה, כמו שאומר רבי פנחס בן יאיר, וכל זה מובא במסילת ישרים, מה המסילה העולה עד למדרגת רוח הקודש.

אומר החתם סופר, שהקב"ה בא ללמדא ותנו שאברהם אבינו האמת היא שבכוחות עצמו על פי מעשיו אין לו דרגת נבואה, אבל אומר הקב"ה, אתה מתעסק עם בני, אתה מתעסק עם בנותי ומגלה להם את הדרך לאמונה, את דרך האמת, אתה בא ומתעסק איתם, אני אתן לך מדרגת נבואה אל על פי שכרגע אתה לא במדרגה הזאת.

ז"א שאדם שמתעסק עם הציבור, ומלמד אותם דרך ה', הקב"ה נותן לו מדרגות ומעלות מה שעכשיו בכוחות עצמו אין לו.

תשמעו רבותי, הגמרא מספרת על אחד מהאמוראים שהיה אליהו הנביא בא אצלו לבית המדרש, פעם אחת אליהו הנביא, שמעו רבותי, כשהגיע אותו אמורא לבית המדרש ראו שהעיניים שלו חרוכות, שאל אותו רב חביבא בר סורניקי מה זאת? מה קרה שהעיניים שלך חרוכות? ענה לו שהוא ביקש מאליהו הנביא להראות לו כיצד הצדיקים עולים בעולמות העליונים, לאן הם עולים? למתיבתא דרקיעא - לישיבה עליונה, ללכת והולכים ללמוד תורה. אמר לו אליהו הנביא אתה יכול לראות ולהסתכל בכל הצדיקים, חוץ מרבי חייא, ברבי חייא אסור לך להסתכל. אמר לו אותו אמורא, ואיך אני אדע מי זה רבי חייא ומיהם שאר הצדיקים. אמר לו תראה, אני אתן לך סימן, את כל הקתדראות, את המקומות של שאר הצדיקים מעלים אותם המלאכים, אבל את הקתדרה של רבי חייא לא צריכים מלאכים כדי להעלות אותה, היא עולה בכוחות עצמה. אמר אותו אמורא, שכשהוא עלה למעלה עם אליהו הנביא, הוא לא יכל לעצור בעצמו והוא הסתכל בקתדרה של רבי חייא איך שהוא ע ולה מאליה. יצאו שני אלומות של אור, של אש ופגעו לו בעיניו ועיוורו אותו. כשהוא ירד למטה, הוא הלך לקברו של רבי חייא והתחיל לבכות, אמר לו אני לומד את התוספתאות שלך, אני לומד את הברייתא שלך, וחזר לו מאור עיניו אבל הסימן של האש מהעיניים לא ירד.

תשמעו רבותי, אדם מגיע לעולם העליון והוא יכול שהמלאכים לא יצטרך להם, ומה ההבדל בין רבי חייא לשאר הצדיקים? מה ההבדל ביניהם? תשמעו רבותי דבר נפלא.

רבי חייא, אומרים חז"ל שרבי חייא אמר אני אעשה שלא תשתכח תורה מישראל, אני אעשה שהתורה תשאר ולא תשתכח מעם ישראל, מה עשה רבי חייא? הוא היה זורע כותנה מגדל אותה, טווה ממנה חבלים ורשתות, צד ברשתות האלה צבאים, את הבשר חילק לעיתונים, את העור עיבד לקלף, על הקלף היה כותב חמישה חומשי תורה, מקבץ חמישה נערים, מלמד לכל אחד חומש אחד משאיר אותם במקום, אומר להם עכשיו תלמדו זה את זה כל אחד את החומש שלמד, לאחר מכן היה מלמד אותם ששה בחורים ששה סדרי משנה, כל אחד למד סדר אחד. סדר אחד ואז על ידי זה עבר ממקום למקום, ולימד את כל העם תורה, רבותי, ולא נשתכחה התורה מישראל. ז"א שמי שעוסק בזיכוי הרבים, רבותי, מגיע למעלות רמות, ולא רק שהוא מגיע למעלות רמות, הוא לא מפסיד ממה שהוא משקיע בזיכוי הרבים.

אני רוצה לספר לכם סיפור, היה אברך אחד שחלה רח"ל במחלה, היה צריך לנסוע לבוסטון לטיפולים, היו צריכים לנסוע איתו עוד אדם, הוא לקח אברך חברותא שלו שיסע איתו לבית החולים בבוסטון. הבית חולים בבוסטון זה בית חולים ענק, שיכנו אותו בקומה ה-19, הגיע ליל שבת, הגיעו שני סניטרים מהבית חולים, ואמרו לו תשמע, צריכים לרדת עכשיו לקומה מינוס שתיים לטיפולים, מה עושים? צריכים לרדת, פיקוח נפש. וגם במיוחד לשיטות הגויים נכנס איתם למעלית וירד. הגיעו לקומה מינוס שתיים, נפתחת המעלית, הוא יוצא עם האברך החבר שלו, מה הוא רואה ממולו, כמו איזה מזדרון ענק מלא מיטות כולם מחכים לרנטגן לטיפולים לכל מיני דברים, אמר רבש"ע, מי יודע כמה זמן אני אצטרך עכשיו לחכות פה. ליל שבת, הוא יושב במקומו, הוא רואה על מיטה אחת שוכבת אישה, היא מסתכלת עליו והוא לא מבין למה. היא ממשיכה להסתכל עליו עד שהיא אומרת לו גוט שבעס, הבין שהיא יהודיה אמר לה גוט שבעס, אמרה לו קידוש קידוש, היא לא שמעה קידוש באותו יום. תשמעו רבותי מה שקרה, היא לא שמעה את הקידוש, הוא עשה את עצמו כאילו הוא לא שומע אותה, אמר עכשיו מה אני אעלה 19 קומות פלוס שתיים, מי יודע לאן אני אגיע? איך אני אעלה עד למעלה, איך אני אביא את היין, זה לא פיקוח נפש עכשיו הקידוש, עשה את עצמו כאילו שהוא לא שומע. היא צעקה לו, קידוש קידוש, הוא נכנע. אמר אני עולה. התחיל לעלות קומה אחר קומה עולה ועולה ועולה ועולה ועולה, ולא נשבר, ואתם יודעים כשאדם עולה לפעמים באמצע הוא מסתכל למעלה הוא אומר כל זה נשאר לי? אסור להסתכל למעלה, תסתכל למטה כמה עלית ותמשיך לעלות, עד שהוא הגיע לקומה שלו, הוא בא להכנס, הוא בא דרך חדר המדרגות, הדלת נעולה מבפנים, שער חשמלי, אין עם מי לדבר, כולם עולם עולים במעליות. הסתכל כלפי מעלה, אמר רבש"ע, אני עשיתי את שלי עכשיו תעשה את שלך, אני רציתי להביא לאשה הזאת שתשמע קידוש, עליתי את כל הקומות האלה, עכשיו תעשה אתה את שלך. תשמעו רבותי, לא עבר עשר שניות, היה איזה אמריקאי אחד גוי שמה שהיה מדבר בפלאפון, בא פתח את הדלת, איך שזה פתח את הדלת ההוא צעק ישתבח שמו. הגוי האמריקאי ראה את זה נבהל, נפל לו הפלאפון, ההוא צועק לו ישתבח שמו, אבל בינתיים הדלת נפתחה, הוא רץ פנימה, לקח את היין וירד חזרה את כל התשע עשרה קומות, הוא מגיע לאשה, הוא עושה לה קידוש, היא אומרת לו אני כבר חמישים שנה לא שמעתי קידוש. הנא נכנסה לטיפול, אבל היא כבר לא יצאה משם.

אדם זוכה, כשמזכה את הרבים יכול לזכות בשניה האחרונה לזכות יהודי. איזה זכויות רבותי.

אדם נותן למען החזרה בתשובה, זיכוי הרבים, הוא לא מפסיד, אדרבא, הוא מקבל יותר ויותר.

אני רוצה להציע לציבור הקדוש, הרב כבר בדרך לכאן, יש לרב תכנית כח כפליים, כח דולרים כפליים מקבלים פעם בשנה שבת בבית מלון יחד עם הרב, הרצאות עם הרב, שיעורים לגברים לנשים, תכניות נפלאות, מידי שבוע מקבלים גנזי המלך, לא יודע אם ראיתם את הדבר הזה, כל שבוע דברי תורה של הרב, עוד דברי תורה בפנים על פרשת השבוע עם הדף היומי, דברים  נפלאים, דיסקים שיוצאים, טיולים עם הרב לצפון, כל זה רבותי מקבלים כח כפלים. ותדעו לכם רבותי, כל מי שנותן מקבל את הכל בחזרה. אז מי הראשונים רבותי שרוצים להצטרף ונהיים שותפים לגדול מחזירי בתשובה בדורנו רבותי, הייתי ביום רביעי עם הרב במושב בטחה באופקים, הייתם צריכים איזה תשובה, בחורה צעירי, אם הייתי יכול להראות להם את זה במסך, לא הולך, רבותי הבחור יושב הוא שואל שאלות, תוכיח לי תגיד לי, אני לא מאמין הוא אומר, מה הוא ענה לי על כל התשובות, הרב נתן לו כיפה וציצית, הוא שם את הכיפה וישב במקום, התחיל לחשוב, אני לא מאמין אני לא מאמין, שם על עצמו את הציצית. מי לא רוצה להיות שותף בזיכוי הרבים. מי הראשונים רבותי, מי הראשונים שמצטרפים ויקבל ברכה הערב מהרב. ותדעו לכם רבותי, אדם שמקבל ברכה מאדם כמו הרב אמנון, שמחזיר בתשובה, אומרים חז"ל, אומר הפסוק "אם תוציא יקר מזולל אומר הפסוק כפי תהיה" כמו הפה שלי, לא כמו הפה של הגאון מוילנא, ולא כמו הפה של האריז"ל, ולא כמו הפה של רבינו יוסף קארו, ולא כמו של רבי שמעון, ולא כמו של משה רבינו, כפי הקב"ה. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים. מי הראשונים רבותי, להצביע נעשה את זה זריז, הרב כבר מגיע, כח כפליים, הוא מקבל את הכח בחזרה, הוא מקבל את הכל בחזרה. להצביע רבותי, להיות שותפים לש הרב. אדם מקבלי רבותי מיליונים מיליונים של מצוות וזכויות. אומר החתם סופר שכל הזכויות שאותו אחד שזכיתם להיות שותפים שהוא חוזר בתשובה, כל הזכויות שלו אתם מקבלים. כפלי כפליים, אדם יגיע אחרי 120 איפה כל הזכויות האלה מאיפה יש לי. מי הראשונים רבותי להצביע ויקבל עוד ברכה מהרב, לכתוב על הדף אפשר גם הצעירות יכולות לתרום...

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

יהודים יקרים, הערב אנחנו נגיד כמה דברים בשמו של הגאון רבי יעקב גלינסקי שליט"א, שאיבד בני משפחה רבים בשואה, כמאתיים במספר, ולא עומד בצפירה לזכרם. וככה הוא אומר:

"ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל שמע אל החוקים". מה הקשר בין הדברים שהפסוק מזכיר שעם ישראל ישבו בגיא מול בית פעור ועתה ישראל שמע את החוקים, אל החוקים, מה קשור בית פעור לשמיעת החוקים, ואם לא היינו יושבים בגיא מול בית פעור, אז לא היינו צריכים לקים את החוקים? היינו בני חורין להיפטר מהם? אלא שהחוקים הם מצוות שאין הטעם עליהם מובן, חוק זה בלא טעם, היצר הרע ואומות העולם מסיתים בענינם, ומה משיבים להם? אומרים מילא, אנו סומכים לחלוטין על בוראנו ומקיימים מצוותיו, אבל אתם לשיטתכם, איך אתם שטופים בחוקים  נבערים ומופרכים כל ימיכם.

יש חוקים שאצל אומות העולם או אצל אלה שלומדים מהם, יש גם חוקים. אנחנו כששומעים לחוקים של הקב"ה זה כיון שאנחנו מאמינים בקב"ה ובכל מה שהוא אומר אנחנו עושים, אבל לשיטתכם, אומר הרב גלינסקי, איך ש טופים אתם בחוקים נבערים ומופרכים כל ימי חייכם. האופנה אינה חוק, שחייבים כל פעם לשנות את האופנה, וחייבים להתעדכן, אי אפשר ללכת כמו פעם, צריך ללכת כמו עכשיו, להיות אין. חוקי הנימוסים הנוקשים זה לא חוק? מי מכתיב חוקים אלה? ועד לעבודה זרה המכמיסה של בעל פעור והמונים נוהים ונוהרים ונפתים, את זה אתה אוכל כוסס שיניך, שיניך כהות ולא אכפת לך, חונט עצמך בבגדי אופנה, נוהג בכללי טכס ומשלה את עצמו איתם. רק חוקי ה' לצנינים בעיניך, וכלפינו תתריס מה העבודה הזאת לכם?

אומר הרב גלינסקי, באים אלינו בטענות, לשומרי התורה והמצוות, מה העבודה הזאת לכם, מה אתם מקימים כל מיני חוקים כאלה ואחרים, אתם נשארים כמו פעם, לא משתנים, העולם מתקדם וכו' וכו', צריכים לזרום עם הקדמה. אז אנחנו יש לנו  טענה בפה, שהקב"ה ציוה אותנו בתורה שאינה משתנית ואינה מוחלפת, אין פה אצלנו רפורמות, אין רפורמות, אנחנו לא רפורמים, יש תורה - תורת אלקים שניתנה מהרגע הראשון עד אחרית הדורות, והיא כוללת בתוכה את הכל מכל כל בכל הענינים ובכל התחומים. אין מה לשנות, אבל החוקים של אלה שהם לא אמונים על התורה, הם משתנים כל רגע. ואומרים לך שאתה צריך להיות נאמן להשתנויות האלה. אז בקיצור, כל אחד ממציא לו  משהו, ומי שכוחו  יותר חזק, מי שמצליח לקדם את האינטרס שלו האישי, ממילא כולם נוהים אחריו. מה זה אופנה? אנשים אינטרסנטיים שמרויחים על חשבון אנשים שהם פתאים. אשה צריכה להחליף כל כמה חדשים את הנעלים, צריכה להחליף את הבגדים. בני האדם צריכים להחליף כל פעם את הפלאפונים, להתקדם, מפלאפון פשוט, לפלאפון דור שלש, דור שלש וחצי, ארבע, ארבע ורבע, ארבע ועשרים, כל הזמן צריך להשתנות, אם אתה לא משתנה אתה לא אין, זה בעיה.

אז טוען הרב גלינסקי, כשאנחנו רואים את הנהירה לחוקי הבעל, בעל פעור, אנחנו מתחזקים שבעתיים להבדיל אלף אלפי הבדלות בשמירת חוקי התורה הקדושה, כך אומר הרב גלינסקי, וכשאנחנו רואים את סגידת הרשע לחוקי החברה מכהים את שיניו ואומרים לו, כסוס אתה את פירות הבוסר אכול והנח לנו את פירות גן עדן. ככה אומר הרב גלינסקי. עכשיו תשמעו כמה מעשים שהיו איתו, ותבינו מה הוא אומר בעצם.

יום אחד אני הולך ברחוב ושומע צפירה, כך מספר הרב גלינסקי, טרוד הייתי בעניני, אף לא עמדתי על טיבה, לפתע פונה אלי בחור גלוי ראש, עמוד! למה אתה הולך? תמהתי, למה לעמוד? זה יום השואה והגבורה, עומדים לזכר הנספים בשואה. ואנכי לא ידעתי, אה, אמרתי לו אבל אני לא דתי, מה? עיניו התגלגלו, זקן ופאות וכובע ופראק ולא דתי?? ובכלל, מה ענין הדת לכאן? אמרתי לו אמור לי, כשאתה נוסע ביום שישי לפנות ערב בבני ברק, ושומע את הצפירה שמבשרת על השבת, אתה ממהר להחנות את הרכב ולרוץ לבית הכנסת? לא. למה שאלתי, כי אני לא דתי. אז הרב גלינסקי אומר לו אם ככה הלא תבין, לך הצפירה שלנו לא אומרת כלום, מדוע שהצפירה שלך תחייב אותי? לך יש את הדת שלך ולי יש את הדת שלי. הפה הפעור שלו הזכיר מלכודת זבובים, חוץ מזה אמרתי, אין מה להשוות, אתה תתבע ממני לכבד את זכר הקדושים, אתה יכול לחייב אותי לכבד אותם? אני איבדתי שם מאתיים בני משפחה! אז אני לומד לזכרם תורה, ואומר קדיש, ומה אתה הועלת להם כשאתה עומד בצפירה? זה תשובתו של הרב גלינסקי.

ממשיך לספר מעשה, המסיבה לציון מרד גטו ורשה זכורני בשנת תש"ו לאחר המלחמה, הגענו לחלק הכבוש ע"י האמריקאים, שמענו שהערב תהיה ארוחה, מילת קסם לניצולים, מסיבה לציון מרד גטו ורשה, במקום לקונן על מות הקדושים של שישה מיליון יהודים ובתוכם חצי מיליון יהודי גטו ורשה, בחרו לחגוג את המרד שדוכא בדם ואש ותמרות עשן ולא הותיר ניצולים. מי ארגן מסיבה זו? עליית הנוער. כדי לשכנע לעלות לקיבוצים החילוניים. ארגנתי כמה חברים והגענו למסיבה, מובן שכל הדוברים היו חילונים, העלו על נס את גבורת המתקוממים וקראו להצטרף אל החלוצים המתקוממים נגד השלטון הזר בארץ ישראל. חייבים היו לסכור את פיהם, אבל איך? הרי לא יתנו לנו לדבר? קמתי ואמרתי, מי מכם היה בגטו ורשה? הבינו שהייתי בגטו, ואמרתי, מדוע לא מזכירים את הגאון רבי מנחם זמבה הי"ד שנתן חסותו למרד? הבינו לאן הדברים נוטים וגרשוני מן הבמה. הרכיבני אחד מחברי על כתפיו, וזעקתי, יהודים, הלא תראו שהם מחללים את זכר הקדושים, ועל פי ההלכה עוד גרועים מן הגרמנים, כי גדול המחטיאו מן ההורגו, מיד התנפלו עלי הבריונים והיכוני מכות רצח, ככה מספר הרב גלינסקי שהיה איתו, על חייהם אינם חסים, על חיי האחרים על אחת כמה וכמה, והתחוללה מהומה רבתי ונחשף פרצופם ורבים נמנעו מלהסתפח אליהם.

עוד מעשה, פעם שאל אותי אדם מדוע אינכם מתאימים את התורה לזמן? שאלה טובה. אמרתי לו בא נסכים על דבר אחד, כשילד גדל והנעל לוחצת יש שתי ברירות, או להרחיב את הנעל, ומציין הרב גלינסקי שבזמנו היו פותחים את הנעל ומוציאים את האצבעות, כי לא היה כסף, היו עניים, אבל היום יש אפשרות או להרחיב את הנעל או שקונים נעליים חדשות, בימינו אף אחד לא הולך לסנדלר כבר, כולם קונים נעליים חדשות. אבל יש עוד שתי ברירות הוא אומר, או שהולכים יחפים או שזה לוחץ ומכאיב וקשה ממשיכים ללכת עם נעל לוחצת. ושואל הרב גלינסקי למה לא חושבים על אפשרות חמישית, יש עוד אפשרות, אם האצבעות נלחצות בגלל שהנעל קטנה, יש אפשרות לקצוץ את האצבעות של הרגליים, למה אף אחד לא חושב על זה? התשובה פשוטה, משום שהרגל היא העיקר והנעל באה לשרת אותה. אז מוסכם עלי ועליך הדבר או לא? ככה הוא משיב לאותו אחד ששאל את השאלה.

כעת תבין, הוא אומר, שאנחנו חלוקים בינינו מה הנעל ומה הרגל. אנחנו יודעים שהתורה קדמה לעולם והקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם על פיה, ואחד היסודות ביהדות שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת, לכן אין מחשבה אצלנו כלל לפגוע בתורה. יש עלינו להתאים את עצמנו אליה, ואנו מותאמים לה. כי נבראנו על פיה. אז לא צריך שום שינוי. אצלך האדם עיקר וחס ושלום התורה היא כמו נעל, ואם היא לוחצת מחליפים אותה. אז השואל אמר לו לא לא לא לא, אני רק מתכוון אפשר להקל פה ושם, אני רק מתכוון להקל פה ושם, אז אמרתי לו, אומר הרב גלינסקי, יתכן ואפשר, אתה יודע מה מי אמר שאי אפשר? אבל לא אני נותן התורה, וגם לא אתה. אם תמסור לי את השם שלך ואת השם של אמא שלך, אני אומר לקב"ה שאתה רוצה לעלות אליו להציע לו הצעה, החליט האיש לא למסור את שמו ואת שם אמו וירד מהשאלה. אז יש אנשים שחושבים שהם יכולים להחליף את התורה ולעשות מה שהם רוצים, והרב גלינסקי אומר את שלו.

עוד מעשים. בסיום מלחמת העולם השניה שוחררו מסיביר כל העצורים הפלוניים, ואני בתוכם, מספר הרב גלינסקי. בפולין התבשרנו שהגיעה ספינה עם 15 פעילים מהשומר הצעיר לשכנע ילדים להצטרף לקיבוציהם. התרגשות רבה שררה במחנה העקורים על הגעת החלוצים מארץ ישראל, וערכו להם מסיבת הוקרה. מנהל המחנה מר פישביין, ארגן את המסיבה, הוא לא היה דתי, אבל הבין שיש למנות במחנה רב, ומינה את הרב פרידמן. פנה אלי הרב פרידמן ואמר, לוקחים פה ילדים לשמד, ההורים לא מבינים לאן הם שולים אולם, לי אסור לדבר כי אעורר את חמתו של מר פישביין ויצר את צעדי, יתנכל לכשרות ולטהרה ויצא שכרי בהפסדי. אבל אתה אדם פרטי, לך מותר לדבר. זה לא היה פשוט כי הם ידעו שאני דתי בן ישיבה, מדוע שיתנו לי לדבר? הלא אני אסיט כנגדם. אומר הרב גלינסקי, אמרתי מה פתאום אני אדבר רק בשבח ארץ ישראל, אני אדבר כמה השתוקק משה רבינו להכנס לארץ. שמעו והסכימו. אבל אמרו בתנאי רק חמש דקות. אמרתי שלוש דקות. לא יותר. כולם העטירו שבחים על החלוצים מארץ ישראל שמפריחים את השממה ויצרו גן עדן, ועשו קיבוץ, ומיישבים את ארץ ישראל, ואמרו שאני אביא את ברכת אסירי סיביר שמתעתדים לעלות לארץ ישראל. קמתי ואמרתי, אומר הרב גלינסקי, הורים יקרים, מבקשים מכם לשלוח את בניכם לקיבוצים של השומר הצעיר, הבטחתי לדבר על נקודה אחת בלבד, שלש דקות, ואני מצהיר שאעמוד בהבטחתי. כמה רווח למארגנים ששמעו אותי מצהיר הצהרה כזאת בפתיחת דברי.

הורים יקרים, השואה הנוראה היתה בבחינת גלות מצרים, שם זרקו למים, במצרים, ופה שרפו באש, היו התייפחויות רבות שנשמעו  מכל עבר. הגרמנים הוכו והמצרים הוכו, הגרמנים הפסידו את המלחמה והמצרים טבעו בים, ואחרי המכות פנו היהודים לעבר ארץ ישראל, ושני המקרים פנו היהודים אל עבר ארץ ישראל. מחיאות כפיים סוערות היו בקהל, ודווקא משה רבינו שהביא את המכות על המצרים והנהיג את העם במדבר, לא זכה להכנס לארץ המובטחת. כמה התחנן ולא נענה. ושאלו רבותינו בגמרא, מדוע היה כל כך חשוב למשה רבינו להכנס לארץ? והם שאלו, וכי לאכול מפריה הוא צריך? מה הוא חיפש בארץ ישראל, מה לאכול את הפירות מהאילנות שלה, ארץ זבת חלב ודבש, או בלשוננו נשאל את השאלה, האם כדי להפריח את השממה וליצור גן עדן לחקלאים, זה מה שרצה משה רבינו? ותרצו חכמים, לא. אלא רצה לקיים את המצוות התלויות בארץ, יש מצוות שהן תלויות רק בארץ ישראל. ככל שהוא קיים את כל המצוות בחו"ל, הוא ביקש לקיים גם את כל המצוות התלויות בארץ ישראל, ככה אומר הרב גלינסקי. ואז פתאום הוא אומר להם את האמת בפרצוף, האם ילדיכם היקרים יוסיפו מצוות בקיבוצי השומר הצעיר בהם אוכלים שפנים ונוחרים חזירים, אוכלים ביום הכיפורים וחמץ בפסח? ככה הוא אמר.

מיד התנפלו עלי וגררו אותי וזעקתי, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. האם ניצלנו מהיטלר ימח שמו וזכרו כדי להיספות בשומר הצעיר, דברי הרב גלינסקי. כדי לסתום את פי, חנקו את גרוני ואשתי זעקה הצילו! הורגים את בעלי. קמה מהומה ונהדפתי החוצה, כשאני קורא, יהודי, מי אינו חוגג את ליל הסדר וקורא את ההגדה, הלא אנחנו אומרים בהגדה "והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו את בית הבחירה", בשביל מה נכנסים לארץ ישראל? בשביל אבטיחים? נכנסים בשביל לבנות את בית הבחירה, את המקדש השלישי. ז"א כל ארץ ישראל באה להנחיל את היעד הרוחני בלבד, בשביל זה הקב"ה הבטיח לנו את ארץ ישראל שנגיע בעבור ישמרו תורותיו וחוקותיו ינצורו.

עוד מעשה שהוא מספר, ונסכם במה שקרה היום. אספר לכם מעשה שהיה, מספר הרב גלינסקי. ידוע שאני נושא בנטל החזקת מוסדות תורה, פנה אלי אחד מעובדי החברא קדישא, סיפר שלמחרת היום בארבע אחר הצהריים תתקיים אזכרה ליהודי עשיר הטמון שם. אזכרה. המשפחה מבקשת אדם שישא דברים במעמד וישלמו לו בעין יפה. שאלתי, הוא היה שומר תורה ומצוות? אז ענה לי האיש מהחברא קדישא, הוא אינו קבור בחלקת שומרי שבת. אז בשביל מה צריכים אותי, לקישוט האירוע? שאל הרב גלינסקי. למחרת באתי, היתה זו הפעם הראשונה שהשתתפתי בכזה טקס, וגם האחרונה. הם הגיעו קבוצות קבוצות, המשפחה, החברים, השותפים והעובדים, כל קבוצה הביאה זר עטור בסרט שחור. הניחו את זה בטקסיות על המצבה וחזרו לאחור לשלב ידים. כמו שאתם רואים בטמבלויזיה כל הזמן. ואמרו לרב גלינסקי, כבוד הרב, בבקשה לא משניות, לא תהילים ולא קדיש, זה הבקשה של המשפחה. ז"א הם רצו רק שיגיד איזה דברים יפים כאלה ואחרים שיהיה להם קישוט. החלטתי, כפרה על הכסף, כאן יש להקהות שיניים. פתחתי ואמרתי, חשבתי לומר דברים בשם בני המשפחה, החלטתי לומר דברים בשם הנפטר. אחד מן השניים, או שיש נשמה נצחית שבפטירתו של האדם היא עולה למרום למסור דו"ח ולקבל שכר או עונש, או שאין נשמה ומותר האדם מן הבהמה אין, אדם ובהמה זה בדיוק אותו דבר, מתים, הופכים להיות עפר, אחד משתיים. אז עכשיו שואל הרב גלינסקי את המשפחה, אם אין נשמה למה מביאים פרחים, הרי לא נשאר כלום, ואם יש נשמה אז פרחים היא צריכה? הרי ביד מוקיריה של הנשמה להקל את עונשיה של הנשמה ולהרבות את שכרה במרום, אם יאמרו קדיש, אם יקראו מזמור תהילים או ילמדו משנה.

משל למה הדבר דומה, לעני מזה רעב ולשונו נשטה בצמא, מתחנן לפרוסת לחם ולגימת מים, ומה מציעים לו? זר פרחים.

לא כנס זכרון עשיתם כאן, אלא כנס התעלמות! איני צריך לומר, אומר הרב גלינסקי, שתרומה לא קיבלתי, אבל כעבור שנה וחצי פגש אותי אותו עובד חברא קדישא ואמר לי, לא תאמין, אבל השנה הם הביאו זרי פרחים ואמרו תהילים וחתמו בקדיש. אז הדברים שאמר להם הרב גלינסקי נכנסו לתוך ליבם.

והיום קיבלתי אימיייל, אני מקריא לכם אותו ככתבו וכלשונו, ואחרי זה אני אשאל אתכם מה אתם אומרים.

שלום כבוד הרב, הכותב או הכותבת ש.א. אשמח אם הרב יוכל להתייחס למשחק של מכבי תל אביב שהוקדם היום בגלל יום הזכרון, בעוד שאת חצי הגמר שיחקו בשבת ממש. אנשים שוכחים שאת השבת קבע הקב"ה, ואת יום הזכרון קבע אדם. הם שוכחים שעל חילול שבת יש את העונש החמור בתורה ועל יום הזכרון לא. מה שמאחד אותנו זה הקב"ה שהכריז עלינו, היום נהייתם לעם, ולא סתם בני אדם. הם שוכחים שאנו מברכים "מקדש השבת ישראל והזמנים". כלומר שהשבת לפני ישראל, וישראל יכולים לקדש רק את החגים ולא את השבת שהיא קדושה מבריאת העולם, וגם לקדש את החגים זה רק ע"י גדולי ישראל בתורה וביראה, ולא אנשים שלא אכפת להם או אפילו שונאים את הדת. אנשים שוכחים שהשנה בכלל יום הזכרון דחוי, כדי לא לחלל את אותה שבת. וכך יוצא שהמשחק משוחק ביום הזכרון המקורי. ומחר בבקר אנשים ילכו לבתי העלמין ביום העצמאות המקורי, בעוד שיש אנשים שאומרים הלל ביום העצמאות כאשר ביום העצמאות המקורי הם הולכים לבתי עלמין. ושכבוד הרב יעצור אותי מתי שאני מתחיל להשמע הגיוני, כי בינתיים מה שאני כותב לא הגיוני.

יורם ארבל אמר שכנראה האוהדים יחגגו בסוף את הנצחון בליל שבת, כי ביום ראשון לאחר המשחק הם לא ירצו ולא יוכלו לחגוג, יש שמה גויים הרי, וביום ראשון אי אפשר לחגוג. בעיתון ידיעות אחרון, פורסם היום שארגון יד לבנים מארגן היום בספרד לאוהדים לאחר המשחק, טקס בבית כנסת, והם מקוים שיבואו הרבה אוהדים לטקס. מעניין שהם לא ארגנו בליל שבת תפילה לקבלת שבת ולא דאגו שלא יהיה חילול שבת והאוהדים יבואו בזמן לתפילה. זה מה שקורה שאנשים מתעלמים מהקב"ה וממציאים תחליפים ממוחם הקודח, ועוד עושים זאת בבית כנסת.

מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור, שיש כיפה על ראשו, בסוגריים הוא כותב או היא כותבת (כנראה לנוי) מחה נגד המחשק היום אחה"צ לפני יום הזכרון, כי לטענתו יום הזכרון לא מתחיל רק בערב בשמונה, אלא כבר במהלך היום. למי שלא ידוע, הרשות השניה ביקשה להפסיק את השידור הישיר בשבע וחצי בדיוק. אבל המשחק גלש, והמשיכו לשדר אותו גם אחרי וחיללו את יום הזכרון. מעניין, האם בכזו יראת קודש הוא מתכונן לשבת? מוטי שקלאר? לא ראיתי אותו מוחה על שידורים שיש ביום שישי אחר הצהריים בכל הערוצים בזמן שצריכים להתכונן לשבת. שלא לדבר על כך שהוא לא מוחה על חילול שבת בשידורים כולל ברשות השידור בראשותו. לא ראיתי מוחה על כך שבשנים האחרונות משוחק משחק טניס של נבחרת ישראל בגבעת דיויס ערב יום הכיפורים, וממש נושק ליום הכיפורים. בפעם הלפני האחרונה שזה קרה עוד דווח שאנשים שרצו להספיק לסעודה מספקת היו צריכים לצאת לפני סוף המשחק כדי להפסיק, ממש עושים טובה לקב"ה. ומה עם אלה שלא עושים טובה ונשארו עד סוף המשחק ונסעו ביום כיפור הביתה, ואכלו ביום כיפור את הסעודה המפסקת. שלא לדבר על משחקי טניס בשבת וראש השנה של הנבחרת, חלקם בארץ, ומה עם נבחרת הכדורגל והכדורסל, זה לא מפריע למוטי שקלאר? אולי אני אציע אני שני ימי הזכרון לשואה ולחללי צה"ל כיום פיוס עם הקב"ה. עד מתי  נשמע תפילות אנטישמיות בסגנון יזכור עם ישראל, מתוך התעלמות מהקב"ה. שהרי אם הקב"ה לא יזכור אז מי יזכור??? כמו שכתוב בפסוק "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". הגיע הזמן שבימי הזכרון נזכור את הקב"ה אם אנו רוצים שהוא יזכור אותנו. עד כאן הדברים.

אם כן יהודים יקרים, לצערנו הרב מתחלפים הדברים, ואנחנו נוהים אחרי טקסים ומנהגים של אומות העולם, במקום לעשות זכר אמיתי לכל אלה שנפלו בכל המלחמות, בכל התאונות, בכל האסונות, בחורבן בית ראשון, שני, וגם בשואה, ועוד חורבנות שהיו, אבל לעומת זאת בתשעה באב זה יום רגיל, עובדים רגיל, אין שום איסור לעבוד ביום תשעה באב. ביום העצמאות אסור, בתשעה באב מותר. חורבן הבית ראשון ושני, אין שום בעיה, המדינה לא מכירה בהיסטוריה שלה, ההיסטוריה שלה מתחילה לפני 63 שנים. מה זה? עם שאין לו עבר אין לו עתיד. אז צריכים לזכור. מה הקב"ה מצפה מאיתנו בארץ, למה חולקים על ארץ ישראל ופתאום מגיע עם פלשתיני שהוא לא קיים, זה פרי דמיון. במציאות לא היה עם כזה מעולם, לא גר פה מעולם, אין היסטוריה כזאת, באתר שופר. נט תסתכלו על העם הפלשתיני תראו סרטון שמראה שהם בעצמם אומרים שהם בדו זאת מליבם כדי לקבל את מה שהם רוצים. והאמת שהם מתכוונים באמת שאנחנו נהיה בים. אנחנו לא רוצים לשמוע כנראה מה הם אומרים, אבל זה מה שהם אומרים. אחרי 67 יהיה 48, אחרי 48 בחזרה לאירופה במקרה הטוב, במקרה הלא טוב זה בים.

והעם הזה ממשיך כאילו אין אלקים בעבר, השתמשו עם השם אלקים ליצור כאילו גאולת עם ישראל וציונות להביא את היהודים לארץ ישראל, ופה לעשות אותם עם ככל האומות. נו, ואתם חושבים שהקב"ה יעמוד בצד וישתוק? למה היה חורבנות, למה היו אסונות, למה היו כל מה שעבר עם ישראל? בגלל שהעם החליט להסתדר בלעדי הקב"ה. כשהעם אמר לקב"ה רבש"ע, אנחנו מתאים לנו הבעל, אנחנו רוצים לעבוד את הבעל, אנחנו רוצים לעבוד לאשתרות, אנחנו רוצים פסלים, עזוב, אתה חי וקיים אמיתי יותר מידי, אנחנו מחפשים חרתה ברתה, אנחנו נביא לו קצת פירות פה שם, נעשה לו קצת טקסים, נגמור עם הטקסים נלך הביתה אנחנו משוחררים. אתה רציני מידי, אתה מבקש ברצינות שנשמור ואם לא יש שכר ועונש, לא מתאים. תן לנו, אנחנו טקסים שלנו, נרים את הדגל נוריד את הדגל, נעשה צפירות נעשה ככה, אנחנו נסתדר יפה מאד, ונזכור אותך, מתי שיהיה איזה הספד או משהו נשים כיפה, פעם תהיה כזאת של המזרחי, פעם של החרדים, פעם ככה פעם ככה, פעם בחידון התנ"ך נשים כיפה, לא נשים כיפה, תלוי בראש הממשלה, וככה אנחנו נמשיך זה בסדר, אנחנו מסתדרים יפה בלעדיך.

אבל אנחנו לא שמים לב, שהקב"ה לאט לאט חונק אותנו, לאט לאט ככה חניקה איטית כזאת, כזה משהו כזה כזה כזה כזה אתם יודעים ככה ככה ככה ברכות, ברכות, מסביב מתחלפים משטרים, לא יודעים מה יהיה, איומים נימוסיים מאירופה ומאמריקה אנחנו עלולים, יכולים להסכים להכרזה חד צדדית על מדינה פלשתינית, אנחנו מסוגלים, ישראל מבקשת, תראו מצרים משנה כיוון והכל, היום מודיעים האמריקאים שהם  נותנים להם מענק מיליארד דולר, לתת להם גיבוי ולהמשיך וכו', אין שום בעיה, סוריה טובחת, לא אומרים לה כלום, חוץ מנו נו נו מנומס, מנומס, עולם מה זה חרתה ברתה הכל, הכל שקר. הם החליטו אומות העולם, תבינו טוב, שאנחנו נהיה הקרבן בשביל העולם המוסלמי. זה שתבינו  טוב טוב, ביום העצמאות 63 תזכרו, אומות העולם החליטו שאם יש את הברירת מחדל, או העם היהודי בן 13 מיליון יהודים בכל העולם כולו, לבין מיליארד תשע מאות מיליון  מוסלמים, אז הם נותנים אותנו במתנה למוסלמים, העיקר שהם יוכלו לקחת מהם את הנפט, יוכלו לעשות את החיים כמו שהם רוצים, למכור מה שהם צריכים, ואיתנו בנימוס יבקשו נא להצטמצם עוד קצת, הרי יש לכם פה בארץ מרחבים אין סופיים, הם כנראה למדו שארץ ישראל זה ארץ הצבי והיא יכולה להמתח כמו עורו של צבי, אז הם אומרים תצטמצמו, ומתי שהקב"ה ינחיל לכם את הארץ אז תתפתחו כמו צבי. בינתיים אתם יכולים להצטמצם, הרי מדינת ישראל זה כמו פפיון של עניבה במפה, הפפיון גדול מאד, תופס הרבה מקום, ברוחב גבולות ישראל זה רק עשרות קילומטרים בודדים וזה המון, המון, כמה אתם פה בסה"כ, 7.7 עם הערבים ועם כולם, אז זה יותר מידי בשבילכם. אז נא בבקשה להצטופף, אתם הרי מורגלים לבית המקדש שאתם עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, אז אין שום בעיה בבקשה, תנו לנו הדגמה ואל תפריעו לנו בחיים, אנחנו מאד רוצים שיהיה לנו שקט תעשייתי, שנוכל להמשיך לנהל את העולם כמו שצריך.

וישראל כמובן סומכת על צה"ל, וסומכת על האינטליגנציה ועל האנשים הנפלאים שיש לנו פה, וזה הכל טוב ויפה. רק דבר אחד שכחו, שאם הקב"ה יחליט משהו אחר מכל התכניות, אז הוא כבר הראה לנו הקדמות מה הוא יכול לעשות לכלכלה שלישית בעולם - יפן, עם כמה גלי צונאמי, שהיא נכנסה לברוך של מאות מיליארדים הפסדים, זה לא נגמר, וקרינה יותר מצ'רנוביל וזה לא נגמר, והוריקנים במאות רק באיזור מסוים בארה"ב, וזה רק ככה הוא החליט ככה צ'יק צ'ק להזיז משהו ככה, וזה כמה לוחות טקטונים שעושים טוז טוז, וכל הגלובוס מתחיל לרעוד, ואפילו השעון כבר מתחיל לסטות, צריכים לכוון את השעונים, יש ארבע מאיות השניה או הדקה שצריך כבר אתה מבין כבר, הקב"ה אין לו בעיה. הוא אומר רגע, שכחתם אותי? אני עד היום לא שכחתי אתכם ואתם רוצים לשכוח אותי? לקב"ה אין בעיה. אתם רוצים לשכוח אותי אין לי בעיה, א ני יכול להראות לכם, אם אני מחליט לשכוח אתכם ואני אתן לעולם להתנהל בלי שאני מתערב, חמש דקות אנחנו בתסבוכת עולמית שלא יודעים איך לצאת ממנה. ואז מה יקרה - נצעק לקב"ה, אוה איך נצעק. איך שלא צעקנו כל ימי חיינו ואפילו לא במצרים. ואז אז אז יש לנו הבטחה שהוא יעזור. אבל מי ישאר זה השאלה. אז למה צריך את זה? למה צריך את זה? ואיזה אדיקות, אדיקות שומרים על ימי זכרון, שהם חשובים בפני עצמם, אין ספק, אבל לא לזכור אותם עם משרוקית. להגיד שכל ישראל נכנסים לבתי כנסת, היום זה יום שכל היהודים נכנסים לבתי כנסת, כמו שהיהודים בתשעה באב, כולם יושבים על הרצפה ובוכים על החורבן ומבקשים מהקב"ה שלא יהיה יותר חורבן, אז זה יכול להועיל, אבל לעמוד, לשרוק ולחשוב משהו. מה לחשוב? אין הוראות, כל אחד מה שרוצה יחשוב. גם על המשחק היום, גם כן טוב, העיקר תעמוד. למה? כי שרקנו במשרוקית. אז אתה צריך לעמוד.

אחד אמר לי, תשמע, אתם החרדים בושה וחרפה איך שאתם מתנהגים. יש יום השואה, שש מיליון יהודים נרצחו ונטבחו, דקה אחת אתם לא יכולים לעמוד לזכרם? בושה וחרפה. ולא עוד, אלא על תלמידי רבי עקיבא, עשרים וארבע אלף במספר אתם שבועות ספירת העומר, אתם מתאבלים, שבועות על עשרים וארבע אלף, תתביישו לכם. טענה לא? אמרתי לו, לא. אמרתי לו תתביישו אתם, אמר לי למה להתבייש? אמרתי לו אנחנו על עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שבועות אנחנו מתאבלים, אתם על שש מיליון רק דקה? תתביישו לכם. תשבו כמונו, ימי אבל, תחליטו מה מתפללים, מה אומרים, מה עושים, שיועיל להם. אה, אתם רוצים לצאת ידי חובה כלפי ההורים השכולים וכלפי הנפגעים לעשות טקס, מה זה מועיל? אז אתם דואגים לכבוד של הנותרים, אבל אתם לא דואגים לכבוד של הנפטרים. אם זה יום הזכרון לחללי או לאלה שמתו בשואה, אדרבא, אדרבא ואדרבא, כולם ברדיו בטמבלויזיה אומרים תהילים, אומרים משניות, חמש דקות אתם לא רוצים יותר כי יש עוד שידור עולה הרבה כסף, מה הם לא שוים את החמש דקות, לא להגזים, דקה רק, חמש דקות להגיד משניות לעילוי נשמתם כל ישראל. אתם יודעים מה זה? אתם יודעים מה זה עושה בשמים? במקום זה לוקחים את חוקות הגויים, מורידים דגל חצי התורן, כאילו מה, אז עכשיו מה, בגלל שירד הדגל חצי התורן אז כל אלה שהיו למטה מעלים אותם לגן עדן, וכשמחזירים את התורן ללמעלה אז מה מורידים אותם בחזרה, זה טקסים של אומות העולם לא שייכים לישראל. מתחי כבוד, טר טר טר לשמים, טר, מה זה עוזר, למי? מה אתה עושה רושם שיש לך רובה? מה זה מועיל לנפטר??? תראה לי ביהדות שזה מועיל. מאיפה הבאת את זה? מחוקות הגויים, והתורה מצוה "בחוקות הגויים לא תלכו". אז אם כבר רוצים לעשות משהו מועיל, אתה עם יהודי, אתה תובע את ארץ ישראל בהיותך יהודי, למה אתה לא חי כיהודי?

יש סיפור מפורסם על מחייל מצרי שנפגש עם חייל ישראל ליד הגבול, אחרי שעשו שלום נפגשו, אז המצרי אומר אתם לא צריכים לגור פה בארץ ישראל. הוא אמר לו למה? זה ארץ ישראל שלנו. הוא אומר איפה זה כתוב? הוא אומר לו בתנ"ך. אומר לו המצרי, ואת התנ"ך אתה שומר? אתה אומר בגלל התנ"ך מגיע לך ארץ ישראל, ואת התנ"ך אתה שומר? רק זה אתה לוקח?

העם היהודי לא נמצא במצב טוב. העם היהודי  נמצא במצב של הכחשה. כולם כועסים על הכחשת השואה, וזה איום ונורא ואי אפשר להכחיש, אבל הכחשת התורה הרבה יותר חמור. הכחשת המחויבות שלנו לאבינו שבשמים. מי שמר עלינו אלפי שנים? צבא הגנה לישראל, היה לנו כזה? היה לנו רק צדיקי הדורות, ראשי ישיבות, גדולי הדור שהנהיגו את עם ישראל וגם למלחמה, ומי יצא? רק צדיקים. רק צדיקים. פחות מצדיקים לא יצאו.

וככה הצלחנו לעבור אלפי שנים, שבאים עלינו לכלותינו ואנחנו נמצאים כרגע בסיבוב האחרון רבותי, בסיבוב האחרון. כל העולם עומד להיות נגדנו כמו שאמרתי במשך שנים, ורואים שטבעת החנק מתקדמת. ב-15 למאי הכריזו שיצעדו מיליונים לכאן, נראה איך זה יגמר ומה יהיה. בספטמבר לכל המאוחר עומדים להכריז את ההכרזה, ואומות העולם יתנו גיבוי לפלשתינים. ומכאן ההתדרדרות כבר מהירה, ולא ניתן יהיה לעצור. זה או שישראל עומדת נגד כל אומות העולם ואומרת לא! או שהיא מתקפלת וחונקים אותנו יותר ויותר ויותר. וברור לכולם, ואם לא ברור שיהיה ברור, שלום לא יכון עם אלה שמכריזים שלא מכירים בנו, לא מכירים בעם היהודי בכלל, ובפרט לא כאן, וממילא אם לא מכריזים הכרזה כזאת שהיא לא שווה גם כלום, אבל גם את זה לא מוכנים להכריז, אז על מה סומכים שהם מוכנים לעשות איתם הסכם כלשהו?

אז צריך להתכונן לפינה האחרונה שאנחנו נכנסים אליה רבותי.

יום העצמאות 63 אומרים. 63. נראה מה יהיה ב-64 אם נצרך ס"ד - סיעתא דשמיא גדולה מאד מאד מאד מאד. לא פשוט בכלל. ויהי רצון שנעבור את הכל על הצד הטוב ונחכים ונשכיל ונשוב לאבינו שבשמים במהרה בימינו אמן.

למי שיש שאלות בבקשה. תן לבחור פה שאלה. שב, שב, אתה בסוף.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. רציתי לשאול אותך משהו לגבי התורה, לגבי האמונה. אני קורא ספר עכשיו לגבי כוחו של התת מודע, עכשיו, התפילה היא נותנת לי חסות של בטחון עצמי, ואני רציתי לדעת איך אפשר לדעת שיש בורא לעולם אם הבטחון העצמי שלך, ז"א אתה מקבל בטחון עצמי דרך התפילות, דרך הכח הזה שאתה מאמין שיש מישהו למעלה שנותן לך את הדרך, נותן לך את המ סלול, כמו שאומרים, ולא, ויש לך הרגשה כזאת שאתה, יש לך בטחון עצמי בזכות זה, אז איך אפשר להבין שבאמת יש בורא.

הרב: קודם כל, דרך התפילה לא מגלים את הבורא, חייבים ק ודם להאמין בבורא ולדעת על מציאותו

ש. ברגע שאתה מאמין אז אתה מתפל

הרב: קודם כל חייבים לדעת שיש הבורא ולהאמין במציאותו ואח"כ להאמין אליו, כי אם אתה מתפלל לכח נסתר שלא קיים אתה עובד עבודה זרה. אז אתה צריך קודם כל לדעת לפני מי אתה מתפלל, אחרת אין בזה שום דבר ואפילו  יותר גרוע. זה אחד. שתיים, מטרת התפילה היא, בשביל שנדע שאנחנו לא יכולים שום דבר להזיז שלא ברצון הבורא. ואנחנו תלויים בו בכל רגע, בכל ענין, ובכל נושא.

ש. איך אני אמור לדעת את זה, ז"א אם אני מתפלל, אני מאמין שוואלה, כן אני מאמין, זה לא שזה פשוט יש לי חבר שבאמת נתן לי סוג של תיאוריה מסוימת בשבילו, ורציתי לעת באמת שאם התפילה שנותנת לך כל כך הרבה כח, ונותנת לך דרך להמשיך, ז"א אני בן אדם שעברתי המון קשיים ועברתי הרבה תאונות אני חייל ועברתי כמה דברים, ויש לי הרגשה שאולי זה סוג של משהו בפנים בתוכו שלך, שאתה מרגיש שיש לך כוחות, שאני יכול להגיד לך שאני יכול להגיד לעצמי, אני מאמין בעצמי אני חכם אני טוב אני יפה וכו' וכו', וזה נותן לי את הכח. אז ככה אני מתפלל לקב"ה והוא נותן לי את הסיבה, אני מרגיש את הסיבה הזאת שיש לי בטחון עצמי ואני יכול להמשיך הלאה. יש המון אנשים חלשים שהולכים לתורה ומאמינים שיתנו להם את הכוחות, אז הם קיבלו את התשובה הזאת, כאילו

הרב: טוב, החבר שלך בלבל אותך וגם הספר. במקום תיאוריה יש תורה. תורה זה דבר יציב שנתקבל במעמד של  מיליונים, לפני 3300 שנה ועל פי זה עם ישראל מתנהג והולך במשך אלפי שנים. תיאוריות אפשר להמציא כמה שאתה רוצה. תקשיב רגע, אם אתה תתפלל עכשיו ותאמין שבכוחך להיות עשיר, אז אתה חושב שתהיה עשיר? אם אתה בכוחך חושב שאתה תהיה אלוף הארץ בריצה או העולם, אז אתה תהיה אלוף הארץ בריצה? אם אתה חושב שאתה תהיה טייס אז אתה חושב שאם אתה תתפלל אז אתה פתאום תהיה טייס

ש. אם אתה תאמין בתוך תוכך אתה תראה שזה זה, אתה יכול לצאת מזה

הרב: אז אתה צריך בכלל שום דבר, גם לא את הקב"ה. אתה יכול להאמין סתם במה שאתה רוצה

ש. סליחה

הרב: זה מה שאתה עושה בעצם, אתה לא מאמין באלקים, אם אתה מאמין באלקים אז אתה צריך לדעת על מה הוא נותן ועל מה הוא לא נותן, מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה. קודם כל אתה צריך להכיר אותו לדעת מה הוא רוה ומה הוא לא רוצה, לפני כן אתה חייב להיות יודע שהוא נמצא. אם לא עם מי אתה מדבר בכלל? עם הכח הפנימי שלך? אז אתה מדבר לעצמך, דבר למראה ותגיד, אתה אני אני אתה אנחנו ביחד בכוחנו לעשות א' ב' ג',

ש. לא, זה לא נכון, זה לא ככה, אם אתה באמת מאמין בעצמך אתה יכול להצליח

הרב: למשל

ש. כמו שאתה האמנת שאתה תהיה, אתה האמנת שאתה תהיה רב

הרב: לא.

ש. אתה לא האמנת?

הרב: לא חלמתי

ש. אז איך הגעת לרמה הזאת?

הרב: פשוט מאד ה' הוליך אותי

ש. ה' הוליך אותך?

הרב: כן

ש. ואם אני אומר לך ששוב פעם זה כוחות של תת מודע

הרב: בתת מודע לכולם יש, גם לבעלי חיים יש תת מודע, אז מה?

ש. נכון, אבל בן אדם שמאמין בעצמו, ואומר שיש לו את הבטחון העצמי מלמעלה, כביכול מלמעלה

הרב: מה זה כביכול, זה הבעיה שזה כביכול

ש. כביכול

הרב: כביכול זה הבעיה. הכביכול זה הבעיה, אתה מבין? זה הבעיה. יש לי עצה בשבילך, תחליף חבר וגם ספר.

ש. קל להגיד אבל

הרב: קל מאד, לא רק קל להגיד. תיאוריות לא חסר

ש. אין סוג של הוכחה

הרב: יש, למה אתה אומר שאין, שאלת?

ש. מה, דרך הספרים, אז אני יכול להגיד לך שאני יכול לכתוב ספר, כמו שאתה אמרת

הרב: לא הבנתי, החבר שלך אפילו עם ספר, מה בא אליך? עם ספר, הביא לך ספר עם תיאוריה, קיבלת את הספר, וזה אתה לא מערער על הספר, אבל מהספר שכתב בן אדם אתמול, אתה בא לערער על ספר שהוא מוחזק אצל כל העולם כספר הספרים הקדוש לכל האומות ושיתרגם לכל האומות, ואתה עם ספר שבא לפני שבוע רוצה לדחות את הספר הזה, זה מראה שיש לך רצון להשתחרר ולהתפטר, כמו שאמרתי קודם, תן לנו טקסים, עזוב אותנו אתה רציני ואמיתי, תן לנו אנחנו נאמין במה שאנחנו רוצים, וכל מה שנצליח נייחס את זה לכח הפנימי שלנו, ואם לא נצליח נייחס את זה שהתפילה שלנו לא היתה מספקת, ונמשיך להאמין בכוחנו, נסתכל במראה ובעזרת ה' נצליח.

ש. אבל מה שהקב"ה כאילו יש איזה סיבה

הרב: למה כאילו?

ש. זה שהקב"ה נותן לך איזה זכות בחירה מסוימת

הרב: מה זה איזה זכות, הוא נותן לך בחירה ממש