תל אביב - תל אביב

תל אביב 18-08-09

ערב טוב, בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

ובכן יהודים יקרים, אנחנו נלמד קצת מענין פרשת השבוע על הכמיהה שצריכה להיות תמיד בליבו של יהודי ועל התקוה, וההשתדלות, ובואו נראה איזה כוחות נוציא מערב זה.

הפסוק אומר "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה" ז"א הקב"ה אומר שיש מקום מכל העולם שבו הוא בוחר לשים את שמו שם דהיינו בית המקדש, "לשכנו תדרשו ובאת שמה" זה המקום שאתם צריכים לדרוש אותו תמיד כדי לבוא לשם. אבל הקב"ה לא מגלה איפה המקום, הוא רק אומר "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שם".

הרמב"ן ז"ל מבאר את העונש שהיה לישראל שמתו במגיפה בימי דוד המלך ע"ה. מתו 77 אלף! במגיפה. למה, אומר הרמב"ן? מפני שהתאחר בנין בית הבחירה. כיון שעם ישראל לא הקדימו להקים את בית הבחירה, לכן מתו במגיפה בימי דוד. כשהארון - ארון הברית, הולך מאהל אל אהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לומר לדרוש את ה' ונבנה את הבית לשמו. כענין שכתוב בפסוק בפרשה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, אבל דוד - מנע אותו הקב"ה לבנות, כי אמר לו "דמים רבים שפכת ארצה לפני" וכיון שבית המקדש הוא למנוחה ושלום אז צריך לבנות אותו איש מנוחה ושלום ולא איש מלחמה, וכיון שדוד נלחם מלחמות ה' רבות מאד, גם מלחמות מצוה וגם מלחמות רשות, לכן הוא לא יכול לבנות את בית המקדש. כמו שאבני בית המקדש, כתוב "לא תניף עליהם ברזל" כי הברזל הוא לחרב ולחורבן, והמקדש הוא לשלום, אז לכן לא בונים את המקדש עם ברזל, אותו דבר נמנע דוד. אבל למרות שדוד היה מנוע מצד ה', אבל אילו ישראל היו חפצים בדבר והיו מתעוררים בתחילה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים, או בימי שאול המלך, או גם בימי דוד, ואם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר אז דוד לא היה בונה, אבל ישראל היו בונים. אך כאשר העם לא השגיחו, נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. זה מה שאומר הרמב"ן למה היתה מגיפה בימיו של דוד המלך ומתו 77 אלף איש. שלא הקדימו לבנות את בית המקדש, אתם שומעים? זה פחד פחדים. ותיכף נראה מה זה קשור אלינו.

וכתוב בספר מסילות חיים שיש מקשים ומתקשים להבין את דברי הרמב"ן. כתוב בספר יהושע ט"ו, "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם" ורש"י אומר, שנינו בספרי, רבי יהושע בן קרחה אומר, יכולים היו, מה שכתוב לא יכלו בני יהודה להורישם אין הכוונה לא יכלו ממש, יכולים היו, אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. והיבוסי זה לא על שם האומה הוא, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים שמו אבוס, ובנו אותו מחוז בפלישתים, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז, אז הבנים של אותו מחוז היו מפלישתים ולא הורישו אותם בני ישראל, בני יהודה את ירושלים.

וכתוב בספר בראשית "ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר, אלהים עמך בכל אשר אתה עושה" כיון שאבימלך ראה ששרה נפקדה בהיותה בת תשעים, ואברהם הוליד לגיל מאה, ראה שה' עושה איתם ניסים ומופתים כאלה, לא היה דבר כזה מעולם שאשה מעולם לא ילדה בגיל תשעים ילד, אז הוא פחד, אמר כדאי לכרות ברית איתו, לא להתעסק עם אחד כזה שהקב"ה עושה לו ניסים כאלה. ובא אצל אברהם ואמר לו "ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עימי ועם הארץ אשר גרת בה, ויאמר אברהם אנכי אישבע" עד שבא דוד, השבועה הזאת החזיקה עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים והוא נשבע לו לנינו ולנכדו, ולא הורישו בני יהודה את היבוסי מפני השבועה שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים. מכל זה יוצא, כי הסיבה שלא כבשו את מחוז היבוסי בירושלים שהיה ראוי לבנות בו את בית הבחירה, זה היה מחמת השבועה. ורק דוד כבש אותו משום שבזמנו פגה תוקף השבועה, ואז היה אפשר לבנות את בית המקדש. אז לפי זה קשה להבין את הרמב"ן, הרמב"ן קבע שעם ישראל שמתו במגיפה 77 אלף זה היה בגלל שלא הקדימו, אבל לפני דוד לא היו יכולים בכלל מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. אז איך הרמב"ן אומר דבר כזה? איך אפשר להאשים את עם ישראל שלא בנו את בית הבחירה? הרי לא היה להם המקום הראוי לבנות עליו, לפי שלא יכלו לכבוש אותו עד זמן דוד.

ועוד קושיה על הרמב"ן, שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ, כשעם ישראל עוזבים את המדבר ונכנסים לארץ פעם ראשונה שלש מצוות: אחת להעמיד להם מלך, שתיים להכרית את זרעו של עמלק, שלש לבנות את בית הבחירה. ז"א קודם כל להעמיד מלך, אח"כ להכרית את זרע עמלק ואח"כ לבנות את בית הבחירה. ז"א שוב קשה מה שאמר הרמב"ן, שנענשו על שלא התעוררו לבנות את בית המקדש בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, שהרי לפי הגמרא זה הסדר של בנין בית המקדש, רק אחרי מחיית עמלק, והרי מחיית עמלק היתה בימי שאול, אז איך אפשר לפניו בימות השופטים?

יש תירוץ על דברי הרמב"ן. אפשר לומר כי אמנם נכון, לא הגיע הזמן לבנות בפועל את המקדש, עוד אי אפשר היה לבנות בפועל את המקדש, אבל התביעה היתה על הדרישה לבנות את הבנין. למה לא דרשתם? כתוב "לשכנו תדרשו ובאת שמה" למה לא דרשתם כל הזמן לבנות את בית המקדש? התביעה היא על העדר הגעגועים והשאיפה לבנין הבית, שלא התעוררו לבקש, להתפלל, להגיע כבר לאותו זמן הרצוי והמוכשר לבנות, התביעה היתה על האדישות בענין זה, שלא כאב להם על העיכוב הזה, ועל הגורל המר שנפל להם מצד השבועה שנשבע אברהם אבינו לאבימלך, אז לפחות להיאנח, לדאוג למה לא נבנה בית המקדש. ויש לזה יסוד ואישור בילקוט שמעוני, שמואל ב' כ"ד, וז"ל: כל אותן אוכלוסין שנפלו על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש. אז הילקוט שמעוני, המדרש אומר, שכל אלה שנפלו האוכלוסין בימי דוד במגיפה כיון שלא תבעו את בנין בית המקדש. לא שלא בנו, כי לא היה אפשר, אבל לא תבעו. לא דרשו. לא כאבו. והדברים קל וחומר, עכשיו זה נוגע אלינו. ומה אלו שלא ראו את בנין המקדש כך עלתה בימיהם, אנו על אחת כמה וכמה, שאנחנו כבר יודעים את המעלות שיש במקדש, עשרה ניסים שנעשו במקדש, שכינה שורה, ענן מיתמר, הרוח לא מכריע את העשן של המערכה שעולה מהמזבח, זבוב לא נראה בבית המטבחיים, אשה לא הפילה את העובר שלה מעולם בירושלים, ועוד כהנה וכהנה ניסים ומופתים. אז אחרי שאנחנו יודעים את כל התפארת שהיתה לעם ישראל בבית המקדש, אז כמה אנחנו צריכים לשאוף לבנות את בית המקדש, כמה אנחנו צריכים להחיש את הבנין שלו, כמה אנחנו צריכים לדאוג שיתמלאו התנאים בבנין בית המקדש. אז אם הראשונים שעוד לא ראו ולא ידעו ממעלתו, אנחנו שאחריהם - כמה אנחנו צריכים לשאוף שלא נתבע חלילה? לכן התקינו הנביאים הראשונים שיהיו עם ישראל מתפללים בכל יום שלש פעמים "השב שכינתך לציון", "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". הקב"ה אנחנו מבקשים ממך די, תשיב אותנו לימי קדם, וצריך להתפלל על זה עם כוונה אמיתית, "ותחזינה עינינו בשובך לציון".

הרמב"ם מקשה, הרמב"ם במורה נבוכים מקשה, למה לא גילה הקב"ה את מקום המקדש והוא לא התבאר בתורה, ולא נזכר באופן פרטי איפה המקום שלו, רק במקום אשר יבחר, למה? יש אצלי שלש חכמות בענין זה, אומר הרמב"ם. האחת: שלא יחזיקו בו האומות, אם הם היו יודעים איפה המקום, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה שידעו שזה המקום מן הארץ ותכלית התורה, כמו היום שכולם תובעים את ירושלים, כמו היום שכל העולם, שזה המלחמה האחרונה שתהיה על ירושלים "ונאספו כל הגויים אל ירושלים במלחמה" - מלחמת גוג ומגוג תהיה על ירושלים, לכן כולם תובעים אותה ולא מוותרים עליה, גם הפפא שהיה פה אמר שהיא שייכת לשלש דתות, גם אובמה, וגם בלייר, וגם מרקי, וכל השמות המצחיקים האלה כל אלה אומרים שזה צריך לחלק אותה לשתיים לפחות. אז אומר שלמה המלך ע"ה, אחת מן החכמות זה שלא יחזיקו באומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום בארץ הוא תכלית התורה. התכלית של התורה זה המקום הקדוש הזה. אתם יודעים שבהר הבית בבית המקדש מעל הכותל המערבי, שמה נברא האדם הראשון? אתם יודעים ששמה יש אבן שתיה שממנה הושתת העולם, דהיינו הקב"ה מתח את עולמו מהנקודה ההיא עד שאמר לעולמי די ולכן הוא נקרא שם ש'ד'י'. אתם יודעים שכל הנשמות שיורדות מהעולם העליון יורדות דרך ירושלים שמה, ומשם הן עולות? אתם יודעים ששמה זה נקרא הר המוריה ששמה אברהם אבינו העלה את יצחק לעולה? זה המקום תכלית הבריאה. זה המקום שאיוה הקב"ה למושב לו. זה המקום הנבחר בכל העולמות כולם. וזה נמצא אצלנו, אנחנו יודעים להעריך? ומעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. ומעולם לא חרב הכותל המערבי. החריבו את כל ירושלים ואת הכותל המערבי לא. אתם יודעים למה? כי דוד המלך התחיל לבנות וה' אמר לו לא, מה שבנה דוד לא ירע.

ז"א אנחנו לא יודעים אפילו למה לשאוף. יש אנשים רוצים דירה ארבעה חדרים, יש כאלה רוצים שני מפלסים, יש כאלה רוצים להיות בפנטהאוז. אבל לכו תראו חרדים, לכו תראו עשירים גדולים שהם מאמינים, קונים בשכונת בית ישראל, במאה שערים, בתים צפופים משהו, לא מתאים כל כך. כי זה המקום הכי קדוש בעולם. אנחנו לא יודעים להעריך, יש כאלה אפילו לא עולים שלש פעמים זכר לרגל. יש כאלה יש להם צרות ויש להם בעיות ויש הכל, ולא יודעים שאפשר ללכת לכותל המערבי להתפלל. אפילו מובארק חוסיין אובמה בא לשים פתק. מכל העולם באים לכותל המערבי לשים פתקים. אנחנו יודעים את הערך? בגלל שלא דרשו לבנותאת בית הבחירה מתו 77 אלף במגיפה. אתם מבינים מה אני מדבר? אנשים גרים בחו"ל במקומות ובארצות של טומאה ששונאים אותם הגויים סביבם ומבסוטים שיש להם חצי דונם, או דונם. ארבע אמות בארץ ישראל שווה את כל אמריקה. ארבע אמות בארץ ישראל, למי שיש פה ארבע אמות בארץ ישראל שווה את כל אמריקה. אבל מה לעשות, לאנשים יש שאיפות חומריות במקום שאיפות רוחניות, התעלות.

חכמה שניה שאומר הרמב"ם. שלא יפסידוהו מי שהוא עתה בידם וישחיתוהו בכל יכלתם. אם היו יודעים אומות העולם הם היו משחיתים את זה לגמרי, וזה מה שהיה באמת בחורבן הבית. ציון שדה תחרש, חרשו אותה לחלוטין. לא להשאיר זכר. ושלישית: וזה החכמה השלישית החזקה מכולם, אומר הרמב"ם, למה הקב"ה לא גילה בדיוק את המקום המיועד? שלא יבקש כל שבט בהיותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפלה בבקשת הכהונה. קורח חלק על הכהונה של אהרן הכהן ומזה נהיה חורבן גדול שבלעה הארץ את קרח ועדתו, עם 250 ראשי סנהדראות אז הקב"ה הסתיר את המקום בשביל שיגמר החלוקה ע"י מלך ואז לא תבוא יותר קטטה ומחלוקת כי המלך יחליט מהו המקום הראוי לפי מה שה' יגלה להם.

ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת. ז"א כמה חשוב לקב"ה הדבר הזה שהקב"ה מקדים קודם כל את המלך ואחר כך את הבית שלו כדי שלא תהיה קטטה על הבית שלו ויריבו הבנים שלו על זה. שמעתם? שמעתם? אז צריך להיות חכם גם מי שהולך להיפטר מן העולם, או לחלק את מה שיש לו לפני שהוא נפטר שלא תהיה קטטה לאחר שהוא נפטר, או לתת מתנה, או להגיד את הצוואה מראש, אבל לעשות משהו שלא תהיה קטטה. שלא תהיה קטטה. מאיפה לומדים? מהקב"ה בעצמו.

ויש עוד להוסיף טעם למה הקב"ה לא גילה את המקום, כדי להרבות את הגעגועים והכיסופין למקום הנבחר שכן בדבר שהוא כבר ידוע מקודם מתוך ידיעה או הבטחה טובה, הרי אין זה כבר דבר חדש והוא אצלו מורגל וישן, ותועלת ההתפעלות שיש מדבר חדש כבר איבדה את תוקפה והשפעתה. לכן הקב"ה השאיר את זה, ואתם מכירים, אתה יודע יש לי משהו להגיד לך, לא, לא, אני אגיד לך אח"כ, לא לא תגיד תגיד, אמרת כבר אמרת תגיד, תגיד תגיד, אם אתה משאיר את זה נסתר יש לזה טעם של מתיקות, הסודיות, כשאתה עוד לא יודע בדיוק את הדברים. יש לי הפתעה בשבילך, ווי ווי ווי אתה בן אדם מרותק. לכן לא גילתה התורה ולא פירשה את המקום הנבחר לעבודת ה' הוא המקדש.

תשמעו עכשיו יסוד, לא יאומן כי יסופר. הגמרא ביבמות דף ל"ד מביא על זה המאירי את הלשון הבא: כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ברוב נשים אינה מתעברת שכבר נתקשה טבעה. אם אשה לא ילדה במשך עשר שנים והיא שהתה מבעלה עשר שנים ורוב נשים אינה מתעברת שכבר נתקשה טבעה. מכל מקום דווקא בשאין דעתה להנשא, ז"א אחרי הבעל או שהיא נתגרשה או שנתאלמנה, שהתה עשר שנים, ברוב נשים היא לא תתעבר יותר, אבל אומר עוד תנאי, מכל מקום דווקא בשאין דעתה להנשא, אבל אם דעתה להנשא מתעברת. ז"א אם היא ביטלה בעצמה את כח הפוריות - פה, גמרה את הסיפור. אבל אם נשאר לה עוד תקווה ושאיפה, עדיין יש לה את הכח. שרה אימנו לא הפסיקה, אפילו שלא היה לה בית רחם, ובגיל תשעים היא ילדה. דהיינו, אם אין דעתה להנשא וישבה עשר שנים בלי בעל לא תלד עוד, ואם דעתה להנשא ויש לה געגועים להעמיד משפחה, אפילו שישבה שנים הרבה בלא בעל אעפ"כ נשאר כח הלידה בנפשה וכאשר נישאת תלד.

היתה לי אשה אחת שביקשה ברכה בת חמישים, שלא ילדה מעולם. 25 שנה נשואה ולא ילדה. ביקשה ברכה, שייך לברך דבר כזה? אחרי ארבעים זה סיפור, סיפור. ככה אומרים הרופאים. אבל חכמי התורה אמרו לא ככה, כל זמן שיש לה את השאיפה היא עדיין יכולה. והיא ילדה, בת חמישים.

יהודים יקרים, אנחנו נמצאים בתקופה שמראים לנו הרבה דברים לא כל כך רגילים אצלנו. מה השיא של אשה שילדה בכרס אחד אתם יודעים? עד לפני שבוע המקסימום שידוע לאנשים, לאנשים, זה 8 ילדים בכרס אחת. השבוע נשבר השיא, יש אשה שיש לה בבטן 12! 6 בנים ו-6 בנות. שמעתם? זה לקראת ימות משיח, כי בימות משיח כתוב שאשה תלך בכל יום, כמו תרנגולת שמטילה ביצה, בק בק בק בק בק טרק בק בק בק בק טרק.

בהקדמה של בעל חכמת אדם הוא מבאר ואומר, כך האיש הישראלי, אם יעזוב את התורה ומתייאש ממנה, אז גם היא מתרחקת ממנו ולא נשאר בנפשו כח הלידה. אבל אם אין דעתו  נעזבה רק מחמת אונס שאי אפשר לו ללמוד ולדבקה בה, חס ושלום שהיא תתרחק ממנו התורה, רק היא תשב באלמנותה ומצפה עוד להנשא אליו ונשאר הכח בנפש. שמעתם? אם למדתם פעם תורה, ולא התייאשתם מהתורה, אז לא ביטלתם את הכח של הפוריות שלכם בתורה. אבל אם למדתם תורה ומחמת אונס מסיבות כאלה ואחרות, צרות מחלות יסורים, פרנסה קשיים כאלה ואחרים, נתנתקתם מן התורה לתקופה אפילו ארוכה, אבל לא התייאשתם, ולא ויתרתם, ועדיין עיניכם צופיות, ואתם רוצים לחזור אי פעם ללמוד תורה, הכח הזה נשאר והתורה ממתינה לכם בצד מתי תוכל להנשא אליכם עוד פעם.

אתם יודעים, גבר בד"כ דתי יש לו שתי נשים, למרות שאסור כי עפ"י החוק הישראלי אסור שתי נשים, אבל החרדים לא שואלים את החוק. האשה הראשונה של הגבר והאשה השניה. השניה בכלל לא מודעת שיש את הראשונה, היא בכלל לא יודעת את זה. היא מתחתנת והיא חושבת שהיא ראשונה אצלו, והיא אינה אלא שניה. אז יש אשה שבאה ואומרת לבעלה תשמע, בא הנה אתה הולך ללמוד יותר מידי תורה, אני לא מסכימה. מה הוא אומר לה? סליחה, את אשה שניה, יש לי אשה ראשונה. מי זאת? אומר לה התורה. ממתי זאת אשתך? כתוב בתורה "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". אל תקרי מורשה אלא מאורשה. מגיל 13 אתה התארסת אל התורה. התורה היא מאורסת לאדם. ממילא היא הראשונה, ואת נקראת צרה לה, אשה שניה תמיד נקראת צרה לחברתה. אז לכן בד"כ אשה שניה מצירה מאד לאשה הראשונה, כי היא לא רוצה שהבעל יעזוב אותה בשביל האשה הראשונה, הבנתם? אם יש לאדם כח פנימי שהוא שואף ללמוד, אפילו אם יהיו לו קשיים ויהיו לו תקופות קשות שהוא לא יוכל לשבת כל כך ללמוד, כל זמן שהחשק והרצון קיימים התורה לא תעזוב אותו. תורה מחזרת אחרי אכסניה שלה. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, אומר הקב"ה "אם תעזבני יום יומיים אעזבך" אז כדאי להתקרב לקב"ה ואז הוא מתקרב בכפליים. ותורה זה לא דבר כל כך קל ללמוד, מי שחושב שללמוד תורה זה קל זה לא קל, זה לא קל. אבל זה קל מאד מתי? אחרי שהתורה משתכנעת שאתה באמת רוצה ללמוד. אם התורה משוכנעת שאתה באמת מחזר אחריה, חבל על הזמן, היא נדבקת אליך, משל, הזוהר הקדוש מביא, אחד חשק באשה, רצה להנשא לה, אבל היא היתה מאד צנועה והיא לא יוצאת החוצה, הוא רק יודע על מעלתה ועל מידותיה הנפלאות, רק משמועות. אבל זה הספיק לו, והוא החליט שהוא מחזר אחריה, להכנס הוא לא יכול. מה עשה? הלך ישב ליד החלון שלה, הביא גיטרה, והתחיל לנגן. טננננ... טנננ... אולי היא תפתח את החלון, תראה סקרנות, אבל היא בכלל כאילו אין אף אחד. הפעיל את כל המיתרים, שום דבר. החליף לטרמון, הביא טרומון - שום דבר. הביא תופים ומצילתיים טק טק טק... ושבוע ימים הבן אדם כל לילה ליד החלון ומצפה. אחרי שבוע ימים פתאום הוא רואה שלב אחד בתריס נפתח. ווי ווי ווי, רק ראה את זה התחיל תחתחתח... הביא חצוצרה התחיל לעשות רעש, הזמין חבר'ה עשו תזמורת והתחיל פפפפ... אחרי עוד יום פתחה עוד שלב, יווי ווי ווי, את הסימפוניה הביא, פילהרמוני. וככה לאט לאט לאט עד שהיא פתחה את כל התריס וראה אותה מלוא קומתה. כמובן שהסוף היה יפה והם נישאו בסוף. כך התורה, היא רואה אם אתה מחזר אחריה, אם אתה רק בא לשיעור והולך בא לשיעור והולך, עוזב את התריס, עוזב את החלון, עזוב כמוך יש אלפים שמנסים, יש כאלה ברחוב שורקים אני יודע מה הם עושים כל מיני קשקושים, זה לא לא זה חרתה, לא רציני. אבל אם בן אדם יושב לך ליד החלון, לא זז לא אוכל לא שותה, לומד, לומד, לומד, פתאום הוא מבין משהו, פתאום התורה פותחת לו שלב ווי איזה חידוש, איך הוא קופץ משמחה תפסתי, הבנתי. אח"כ עומד פתאום עוד פעם ועוד פעם, עד שהוא נהיה מבין גדול, וחבל על הזמן, התורה מתמסרת לו לחלוטין והוא עולה איתה מעלה מעלה מעלה לאין שיעור עד שהוא מקבל שם בגדולים. אבל התורה רוצה לראות שאתה מחזר, תורה זה לא ספר שקוראים, זה לא גוגל נכנסים עושים חיפוש בגוגל. זה צריך לדעת, וצריך ללמוד.

מכאן אנחנו למדים, שאפילו אם אין ביד האדם או ביכלתו ואפשרותו להשיג דבר רוחני מסויים, שימו לב, או מצוה לקיים אותה, שימו לב, אין הוא בן חורין לחדול מלחשוק בה ולחפוץ להדבק בה בכח הלב. כל דבר שאתה רוצה ברוחניות, כל דבר, מעלה רוחנית או מצוה מסויימת, כל זמן שתשתוקק אליה, אתה תגיע אליה. אין דבר כזה, אל תתן לתשוקה להפסיק. אם זה יהיה קיים אצלך אתה תשיג גם את השיא. ואני אתן לכם הבנה יותר גדולה מזו, אני אומר לכם, אני אמרתי ליהודי שנכרתה לו אצבע לפני כמה ימים. אמרתי לו תשמע, אם תאמין במאה אחוז שהאצבע תגדל, היא תגדל. שמעתם? מה, מה אתה עושה פה, מה? מה? איך איך? איך? הנה למדנו את היסוד. כל זמן שיש לך את הכח הפנימי ואתה לא מוותר, הכח שלך הפנימי זה כח רוחני, הקב"ה הכל יכול לעשות, הכל יכול לעשות, אין לו שום בעיה. הקב"ה מחיה את המתים, ממית את החיים, עושה מה שהוא רוצה. זה רק הוא קובע, נכון? אבל אם אתה מאמין בו שבכוחו לעשות ולשנות את הטבע, מה הבעיה בשבילו? איך הגעת למטר שבעים? איך הגעת למטר שבעים? אז מה להוסיף לך עוד שתי ס"מ יש לו בעיה? אין לו בעיה.

היה בן אדם אחד באנגליה, שבא להרצאה על כסא גלגלים. והבן אדם הזה שאל אותי האם אתה מאמין שיום אחד אני יכול לצאת מכסא הגלגלים. זה עוד לא שאלו אותי עוד אף פעם. שאלתי אותו אתה מלידה או לא מלידה? אמר לי מלידה, אמרתי לו שמע, מלידה זה סיפור, זה אם אתה נולדת ככה אז זה בעיה, זה לשנות את הטבע. עכשיו, מה יש לו? היה לו חיידק פוליו ולא היה לו חמצן בהתחלה, שתי דקות, בקיצור הוא נולד עם רגליים מדלדלות, שלא התפתחו, קצרות מכופפות אבל בלי הרגש. והוא שואל אותי אם הוא יוכל ללכת. אז מה אני חושב באותו רגע, מה אני אלוקים, שאני אגיד לו שהוא יוכל ללכת. מצד שני, מה אני אלוקים שאני אגיד לו שהוא לא יוכל ללכת, מה אני עושה איתו? אמרתי לו תשמע, הקב"ה עשה ניסים גדולים מאד בעולם, עוד נס אחד לא בעיה בשבילו. אבל בתנאי שאתה תהיה צדיק גמור. אתה מוכן? אמר לי אני מוכן. ביקשתי ממנו איזה בקשה, לא רצינית, והוא הסכים. היה לו קצת איזה הרהור קטן והוא הסכים. נתתי לו ברכה, הבן אדם אחרי מספר חדשים הולך על רגליו. רגע, לא סיפרתי בשביל זה. הרגליים שלו התארכו בעשר ס"מ! אשאדה. מה זה? מה זה? הקב"ה אין לו שום בעיה אם הוא רוצה אין לו שום בעיה. אין לו שום בעיה, צריך כח אמונה ולהיות דבק באמונה ואפשר. אתם יודעים, הגויים למדו מאיתנו, הגויים למדו מאיתנו, הגויים למדו מאיתנו, אלה שעושים מוטציות, לא מוטציות, שעושים מדיטציות, כן מוטציה זה של דרווין הוא משבש לי את הראש, מדיטציה והם מצליחים לרחף באויר בכח המחשבה והריכוז מצליחים לרחף באויר. אני ראיתי בן אדם שמחזיק את כל הגוף שלי על הבוהן. רבן גמליאל היה ככה בבית המקדש, היה נועץ את שני אגודליו והולך ככה על אגודלים. יש לאדם כוחות אדירים, הוא לא יודע להשתמש איתם מסכן, הוא לא יודע. לא לא יכול להיות, לא, עזוב אותך, יותר מידי טבעי, הוא לא מאמין כל כך בקב"ה איזה כוחות יש לו. אז לפני שאני אראה לכם את הסרט, אני אמשיך להסביר לכם עוד משהו.

מצות ציצית. למי יש ציצית קטן פה? יפה לא רע, לא רע. למי אין? חזק להרים להרים להרים לא להתבייש. למה הנשים לא מרימות, גם לכן אין. מצות ציצית, שימו לב, תלמדו הלכה עכשיו, מצות ציצית היא רק למי שיש לו בגד של ארבע כנפות. אם יש לו ארבע פינות, לא עגולות, פינות - זויות, בגד כזה חייב בציצית. אבל אם אין לבגד ארבע כנפות, אינו מצווה על מצוה זו. נגיד יש לכם חולצת טריקו אתם לא חייבים בציצית. מכנסיים לא חייבים בציצית, כיפה לא חייבת בציצית. אבל אם יש לכם בגד שהוא כמו סדין ארבע כנפות, הוא חייב בציציות. ואם אין לו בגד כזה של ארבע כנפות הוא לא חייב לקנות. לא חייב לקנות.

אבל אמרו חז"ל, תשמעו מה אמר רבינו יונה רבו של הרמב"ן. רבינו יונה גירונדי בספר שערי תשובה שאני ממליץ עליו תמיד לקרוא בפרט לנשים, אמר ככה: כי ענוש יענש לעיתות בצרה על אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה. אין לך ארבע כנפות לא חייב, אתה חייב לקנות? לא חייב. אבל אם תהיה בצרה או תהיה בסכנה, יענישו אותך על זה שאין לך ציצית, כי אדם נתפס בשעת צרה כשיש קטרוג עליו, הוא נתפס גם על מצוות שהיה יכול לעשות ולא עשה. אפילו שלא היה חייב. אז הוא אומר ענוש יענש מתי? לא בסתם, לעיתות בצרה על אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה. מצוה שזוכים לראות פני שכינה כשנפטרים מן העולם תיכף כשיוצאים מכאן, בזכות ציצית. ציצית שמאריכה ימים לאדם, ציצית שמגינה עליו מעבירות. מצוה ששקולה כנגד תרי"ג מצוות, למה לא חמדת אותה?? בעיתות בצרה ענוש יענש.

אמר רבי יוחנן, מוליך ומביא עם הלולב, למי שארבע רוחות שלו, אתם יודעים איך מסתובבים, כן בסוכות עם הלולב, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. והגמרא מביאה, מוליך ומביא לארבע רוחות השמים, למה? לעצור רוחות רעות. מעלה ומוריד לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסף ארזוילה, ז"א שיירי מצוה מעכבים את הפורענות. ואמר רבא וכן בלולב, ככה מובא בסוכה ל"ח.

שימו לב, כשאדם עושה עם הלולב ועושה  נענועים בתנופה, אפילו שזה לא מעיקר המצוה, וזה מדרבנן, מכל מקום מעכבת את הפורענויות, ז"א המצוה הזו מדרבנן לנענע את הלולב עם ארבעת המינים, זה גורם למנוע פורענויות. למה? מפני שע"י הנענועים מבטא האדם את אהבתו להשי"ת. אתם ראיתם פעם שנותנים איזה מתנה לאיזה בחורה? איך היא קופצת כמו נענועים ככה, ראיתם? התרגשות. ראיתם פעם מי שזכה באוטו ונתנו לו מכונית, ראיתם נענועים, ז"א הנענועים מבטאים אהבה. כשאדם מנענע אם הוא עושה את זה בקלילות ככה ככה ככה אז זה לא, אבל אם הוא מנענע טרררר  טררררר י'חביבי זה מראה שיש לו אהבה להשי"ת. את הקשר של ליבו למעלה האהבה ודבקות שמתבטאות בזה שכל ליבו מתנועע יחד בנענועים והוא מבטא געגועים למעלה. זה מראה את הכח שיש בפנים האדם. כי יש לנו כחות אדירים, אם נדע להשתמש בהם - חבל על הזמן.

ולסיום, "ויאמר מלאך ה' אל הגר" מבאר בעל המשך חכמה, שהיתה מדברת עימו- עם המלאך כמו עם אדם, מפני שהיתה רגילה למלאכים, הגר היתה צדקת, היא היתה רגילה למלאכים כי בבית אברהם היו מצויים מלאכים, והיא צריכה לשוב לבית אברהם כמו שכתוב "שובי אל גבירתך" אחרי שגרשו אותה, בא המלאך ואמר "שובי אל גבירתך והתעני תחתיה" אבל כיון שהיא נתגרשה מביתו של אברהם ולא שבה עוד, מה כתוב מיד? "ויקרא מלאך אלקים אל הגר מן השמים" בהתחלה כתוב "ויאמר מלאך ה' אל הגר" ישירות, אח"כ כתוב שהוא קרא לה רק מן השמים. מה ההבדל? קודם דיבר איתה ישירות ועכשיו מהשמים מה ההבדל? עכשיו היא רק שמעה את קולו אבל לא ראתה אותו, כיון שהיא התגרשה היא התייאשה מהמעלה שהיא היתה בה. כשהאדם קשור עם העבר הטוב שלו, ודעתו לחזור לאותו עבר, והוא משתוקק להשגות עליונות ולחיי מוסר עילאיים זה משפיע עליו ונחשב כאילו עודנו במעלה הרוחני הנעלה והגבוה. אם היא היתה עדיין שואפת לחזור לבית אברהם היה מדבר איתה המלאך ישירות ולא היתה מפסידה את מדרגתה, אבל כיון שהיא נתגרשה, לא עלתה בדעתה שתחזור והיא ויתרה על המעלה, איבדה אותה הוא כבר דיבר איתה מלמעלה. שמעתם מה אדם מפסיד שהוא מתייאש ממשהו? לא להתייאש. תמיד להשתוקק. וניתנים לו מן השמים הזכויות לאותה תקוה עליונה. אבל אם אין בדעתו לחזור לאותם הימים והשנים הנחמדים או אותן ההשגות והמדרגות, הרי הוא כאילו נותק מן העבר ואז מתכסים ונעלמים ממנו כל סימני העבר והוא רק שומע את הקול, ובת קול של העבר כיון שהוא התרחק מאותו מעמד, נשכח ממנו ואין לו שוב את כל הזכויות שבאותו עולם נהדר.

עכשיו, לנו יהיה לקח מאלף, אלה שלמדו בישיבות ועזבו אותן, אלה שלמדו בבתי ספר דתיים ועזבו אותם, אלה שלמדו בבית אבא תורה כשהיו קטנים ועזבו את הדרך, אלה שהקדישו את החיים ללמוד תורה ויראה אפילו אם יצאו מחמת הכרח הזמן לבנות את ביתם ומשפחתם, אם היו נכספים לאותם ימים נהדרים של פעם, אם היו מתגעגעים אליהם, הם עדיין היו במעלה ובמעמד הרוחני המאושר ההוא והיו נחשב כנמצאים תחת אותה קורת גג של פעם. ולא מפסידים ממעלתם, ובכל רגע הם יכולים לחזור לזה.

יש תימנים שעזבו את הדרך, עזבו את הדרך, אבל אם הם הולכים בחודש אלול לשמוע סליחות, הם מתפוצצים לרסיסים רק בקולות שהם שומעים של הסליחות של התימנים. זה מחזיר אותם לעבר וזהו, מתמוססים. אבל אם הם היו רוצים באמת, אין שום בעיה בשניה היו מתחברים לעבר שלהם וחוזרים, כי הכל היה עדיין קשור לשרירי הלב.

למדנו פה דברים חשובים מאד, רבותי, הכל תלוי בהשתוקקות שלנו לכל דבר שבקדושה. אם יהיה לנו השתוקקות לבנות את בית המקדש נזכה לראות אותו בימינו, אם תהיה לנו השתוקקות לחזור בתשובה אנחנו נחזור, אם תהיה לנו השתוקקות להחזיר אנחנו נחזיר. כל מה שנשתוקק להרבה מצוות נצליח. יש אותו דבר בהיפוך - בדרך החילונית, בדרך החומרית, אנשים שמשתוקקים, יש להם אמביציה הם רצים יומם ולילה, רובם מצליחים להשיג כמעט את כל מה שהם רוצים, חוץ מגזרת שמים שלא מאפשרת לפעמים גם אם אדם מחפש מאד. אבל את אותו כח אתה יכול להפנות למקומות חיוביים ולזכות בעולם הזה ולעולם הבא. וחבל שאנשים לא מכבדים את כוחותיהם לאביהם שבשמים שהוא מקור השפע והוא יכול לתת להם הכל בכל מכל כל. למה להסתפק במעט מן המעט? למה לחפש איזה צינור, איזה ברז שמישהו יתן לך לשתות, לדפוק בדלת אפשר לשתות כוס מים? למה? - לך לשיבר, תשתה כמה שאתה רוצה, תמלא חביות. למה אתה הולך לבן אדם לעבוד אצלו, להיות אצלו תן לי פרנסה, תן לי משכורת, קח אותי לעבודה, למה? לך לשיבר - מי שמפרנס את כל העולם כולו, הזן את כל העולם כולו, תבקש ממנו והוא יתן לך. אין לו בעיה לתת כמה שאתה רוצה הוא יתן, אבל תהיה כזה שראוי לקבל. לא אחת בפה ואחת בלב, אלא פיו וליבו שוים - זוכים.

בואו נראה את הסרט "העסקה" - זה דיל, בבקשה.

טוב, המאמצים העלו חרס, תוכלו לראות את זה באתר שופר "העסקה" זה נקרא, ואנחנו נעבור לשאלות ותשובות למי שיש. למי שיש שאלות אני אענה תשובות אי"ה, אבל לא ברכות בהתחלה בכלל, רק בסוף. אז כרגע מי שרוצה לשאול שירים את היד ניתן לו אפשרות. הנה פה שורה שניה יש יהודי בשחור רוצה לשאול.

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. רציתי לשאול, אנחנו כאן בשכונה קצת יותר ויותר חוזרים בתשובה, רציתי לדעת מה לדעתך הדרך הכי טובה למצוא שידוך עכשיו היות ואנחנו לא מכירים הרבה שדכנים באזור, בעיקר גם אנחנו צריכים למצוא מישהי שחוזרת בתשובה באותה רמה רוחנית שלנו.

הרב: פה בשכונה אתה מתכוון בתקוה? בשכונת התקוה?

ש. שכונת עזרא, כפר שלם.

הרב: הבנתי, שכונת עזרה - יהיה לכם עזרה, שכונת התקוה יהיה לכם תקוה, אבל מכל מקום שדכנים לא צריכים להיות מקומיים או שדכניות, יש בכל מקום, כמו שיש מתווכים לדירות בכל מקום יש גם שדכנים. צריך שאתה תהיה מחובר לאיזה רב או לאיזה שיעור קיים, והוא ודאי יודע איפה להמליץ ולמי או למי לפנות בשביל שיגדירו אותך איך אתה ומי אתה ולמה מתאים, ואז מוצאים את הדרך איך לשדך.

ש. אבל איך?

הרב: שידוך זה לא כמו שחושבים כאילו איזה פצוע מלחמה עם איזה פצועה, כאילו שידוך, אתה מבין כאילו זה משהו כזה מתאימים את זה כמו לגו. שידוך זה הדבר הכי חכם שיש, הכי חכם. למה? כי לא עושים עבודת סרק, לא יוצאים חמש שנים חברים כמו אצל חילונים ואח"כ לא מתחתנים ואם מתחתנים מתגרשים אחרי זה. פשוט בודקים את התנאים המקדימים ומה רוצים, ואז מעכלים תיק תק, מתאים או לא מתאים שתיים שלש פגישות כבר רואים אם יש את החיבור, ואחרי זה ממשיכים בהצלחה וכו'. אבל יש את הדרך כמו שאמרתי לך - הדרך הכי טובה והכי בטוחה.

ש. תודה רבה

הרב: תהיה בריא.

כן שאלה, פה הנה בחום שורה שלישית.

 

ש. רציתי לומר שכל הכבוד שאתה מחזיר את העם לפני מלחמת גוג ומגוג ושאתה אומר להם שצריך לחזור בתשובה, ואתה עושה משהו מאד מאד חשוב, ובשביל זה רציתי לשאול אותך שתי שאלות. ברגע שתהיה המלחמה גוג ומגוג למי אנחנו נצעק?

הרב: כן? והשאלה השניה?

ש. לאלקים, מי השליח שלו - משיח בן דוד, אז למה הקירות צועקים עכשיו לאלקים, אנא ה' מלך העולם שלח לנו משיח בן דוד מיד, כי רק מי שיפרסם משיח, יצעק לאלקים משיח הזה לפני מלחמת גוג ומגוג וכמובן ילך במסירות והקרבה כדרך תורת משה רק הוא ינצל ממלחמת גוג ומגוג.

הרב: הבנתי, אתה שייך לכת הזאת של משיח בן דוד שמפרסם כל הזמן שהוא נמצא בתל אביב?

ש. לא, אני לא שייך, אבל אני ראיתי את המודעות האלה

הרב: אה, ראית את המודעות, זה מודעות של אהבלה, אתה לא צריך להתחשב בזה, זה קשקושים, זה יש כאלה בלי סוף, זה באים אלי בטונות ואני משחרר אותם, כל אחד היום רוצה להיות משיח בן דוד, חושב שזה אם הוא מפרסם מודעות אז הוא נהיה משיח בן דוד. חבל לך לצעוק, כי אם תצעק אתה מבין, אף אחד לא יענה לך.

ש. אבל במצרים כשזרקו את הילדים שלהם ליאור הם צעקו לגויים ואז ה' שלח להם את

הרב: אין בעיה בא תתחיל לצעוק, הנה אני מוכן.

אחד מהקהל: צעקות.

הרב: זהו? גמרת? אני נהניתי, שקט רגע, שקט רגע, הלו, הלו, הלו. קודם כל אני שמח לראות מורה בתיכון שיש לו אהבת ישראל וחינוך ודרך ארץ שעוד לא ראיתי מעולם כאלה. ולא ידעתי שמי ששילם עשרה שקלים יכול לצעוק בפילהרמונית ולהפסיק ולהסות את כל הנגנים בגלל שהוא שילם עשרה שקלים. אני ממליץ לתת לך 12 שקלים בשביל שתהיה מרוצה שהרווחת מהערב משהו. אבל אני מכיר אותך וכמוך רבים שמפחידים את הציבור ואת התלמידים שלהם שיש אנשים שמדברים רק על מלחמות ומדברים על הפחדות בלי אסמכתות. אתה בעצמך הרי מלמד לפי תקן של משרד החינוך שאין לו חינוך אפילו לחנך אותך שתהיה מחונך לדבר בכבוד למי שיותר מבוגר ממך. ודבר נוסף, אתם אלה שמפחידים כל הזמן מאלה ששומרים תורה ומצוות שיהפכו את המדינה הזאת למדינת הלכה, ושהם יביאו עלינו את הכליה. מה שאני אומר גוג ומגוג זה לא אני אומר, זה התורה של היהודים. לא יודע אם אתה יהודי, אבל של היהודי. התורה אומרת את מה שהיא אומרת ואנחנו מצטטים מה שהיא אומרת. אתה, אין לך תורה אפילו, יש לך בסה"כ איזה תקן של משרד החינוך, שאני לא יודע אם עברת אותו בהצלחה או לא, או קידמו אותך בדרך זו או אחרת, אבל מכל מקום מה שאתה אומר אין לו שום אסמכתא בשום מקום. אנחנו מדברים מה שאומות העולם גם אומרים, גם אומות העולם יודעים שיהיה גוג ומגוג, גם מובארק יודע שיהיה גוג ומגוג, גם נשיא מצרים וגם האיראנים, וכל העולם יודע שיהיה מלחמת גוג ומגוג באשר היא כתובה בתורה, מה לעשות. וכיון שיש פסוקים רבים על כך אנחנו מזכירים אותם ואומרים שהתקופה שבה אנחנו נמצאים אכן מתקרבת למלחמת גוג ומגוג. ולהזהיר זה לא להפחיד. שר הבטחון אהוד ברק לפעמים מזהיר אבל למי שלא רוצה לקרוא לזה אזהרה נקרא לזה הפחדה. ביבי מזהיר או מפחיד, כשהוא אומר שצריך לחסל את הפצצה האטומית המעותדת מאיראן, מה הוא מתכוון להפחיד או להזהיר? להתריע או להכריע? מה הוא מתכוון? תגיד לי, למה באינטרנט ובכל מקום מפחידים אותי ששליש מהעם עלולים למות בשפעת חזירים. מה לי ולזה בכלל? למה מפחידים אותי וקונים חיסונים ואומרים לי שאנשים עלולים למות. אני גם לא מבין למה עושים בכלל אזעקה שיש מלחמה, אני לפי דעתי לשיטתך במקום לעשות אאאאאאאאא צריך לעשות ללללללל... לללל... ואני חושב שצריכים לקחת את כל המורים של תיכון ולתת להם פרחים שיחלקו לתלמידים בעיתות מלחמה, וברגע שיש מלחמה שכולם יפנו לחלונות ויגידו אחמאדי, הא לך פרח, הא לך אחמאדי אנחנו שואפי שלום.

ש. צעקות לא שומעים

הרב: לאן אתה הולך, לא הבנתי, לא נגמר השיעור, אוי אוי אוי... אוי מורה לתיכון, אוי מורה לתיכון. אוייויו, חבר'ה, 12 שקלים עשו לי טובה תנו לו ביציאה 12 שקלים. זה בחור אינטליגנט וזה באמת מראה אל האינטליגנציה של המורים בתיכון. אני לא מבין למה הוא נעלב, הוא העליב אותי כאילו והוא נעלב, אני לא מבין, לא לימדו אותו לעבוד על המידות, הוא לא למד לתקן את המידות. כי בבתי ספר כאלה שמעמידים מורים כאלה, מלמדים אותם כוחניות, לדבר בכח בלי חינוך בלי נימוס בלי דרך ארץ. והוא מדבר על אהבה. אתם יודעים, יום אחד אני הגעתי לאוניברסיטה, אתם יודעים, הזמינו אותי לאוניברסיטה, הזמינו אותי, הזמינו אותי. אתם יודעים כמה אישורים היה צריך עד שאני אכנס. אם היה בא ערפאת שטיח אדום היו מכניסים אותו, חבר'ה כאלה. אבל הגעתי, והכינו לי כמה כאלה, כמה כאלה הכינו לי מראש שיפוצצו לי את הערב. אתם יודעים מה עשיתי להם? בית ספר. בית ספר, אני לא מורה לתיכון. אבל עשיתי להם בית ספר. זה אתה כן  יכול להראות? אני אשמח מאד. אז תקשיבו טוב, זה נמשך שלש שעות, לא נתנו לי לדבר הגה. הגה. אחרי שלש שעות תראו את האהבה בעיניים, איזה אהבה היה להם בעיניים. ואני הרווחתי מזה מאד, יצא סרט רב מכר, והרבה אנשים הפסיקו ללכת לאוניברסיטה בגלל מה שהם ראו איך מתנהגים סטודנטים באוניברסיטה ישראלית. אפשר לראות? טנק יו.

הרב: יפה? זה סטודנטים מישראל, הפחד, הפחד, הם לא יודעים להתמודד ענינית אז הם באים וצועקים. זה אחד מהם, זה מהשאריות שנשארו. אתם יודעים, אמרו לי שיש עכשיו תכנית נקראת שבוע סוף, שמעתם על תכנית כזאת בטמבלויזיה? אז שמים שמה אחד שהוא כאילו בדמות שלי, לאהוד ברק קוראים אהוד ברק, ומסתלבטים עליו  חופשי. יובל שטייניץ קוראים לו יובל שטייניץ ומסתלבטים עליו חופשי. לדמות שלי לא קוראים אמנון יצחק, מפחדים. קוראים לדמות שלי ארנון יצחקי. והוא מסתלבט עליהם. אייי, לא יאומן, מסכנים אין להם מה לעשות. מה יתנו, יש להם בדיחות קרש חבל על הזמן. אפילו לקומזיץ זה לא מועיל. מכל מקום, בסדר, עברנו חויה לא נורא, פעם זה היה לחם חוקי כל ערב, הם היו משלמים כל ערב חמישים שקל לבחורצ'יק שיבוא להפריע לי בהרצאות. אבל היתה להם בעיה הייתי מחזיר אותם בתשובה. שם להם ציציות ושולח אותם הביתה. אז יותר הם לא באים ובפרט שהשתמשתי בהם כשחקנים סטטיסטיים בלי כסף, אז הם מאד נפגעו כי לא שילמתי להם תמלוגים. מכל מקום הרווחנו עוד שחקן הערב. כן שאלה נוספת הנה הבחור פה שורה ראשונה.

 

ש. הרב יש לי שאלה, לגבי אומן, האם כדאי לנסוע לאומן או להשאר בארץ ישראל?

הרב: מתי אתה מתכוון?

ש. בראש השנה

הרב: גדולי ישראל אומרים שעדיף להשאר בארץ הקודש בחיק המשפחה ומי שנשוי עם אשתו ולהתפלל ברוב עם הדרת מלך.

ש. אבל יש הבטחת הצדיק של מי שנוסע אליו

הרב: ולמרות זאת אמרו גדולי ישראל שעדיף להשאר כאן. תהיה בריא.

 

ש. ערב טוב כבוד הרב, יש לי חמש שאלות אני כאילו לא אגזול פה מהזמן של אף אחד. לפני השאלות אני רוצה להגיד שראיתי קטע שלך שהחזרת בתשובה יהודה שהתנצר, אז כל הכבוד לך מחיאות כפיים.

הרב: יפה, הרווחתי מנחה לערב.

ש. השאלה הראשונה, השאלה העיקרית יותר נכון, סבתא שלי היא נפטרה, עכשיו נכון שלפי המנהג של הגויים רק שמים פרחים, לא לפי היהודים, נכון?

הרב: כן, כי הם לא מריחים בד"כ.

ש. אז בפעם האחרונה שהלכנו לקבר שלה אז שמנו לה פרחים, אז השאלה שלי אם צריך להוריד את הפרחים או להשאיר אותם?

הרב: לא. אין איסור לשים פרחים, אבל אלה ששמים זר זה מנהג גויים, צה"ל משתמש במנהג גויים לשים זרים, אתה מבין? אבל לשים פרחים אין בעיה.

ש. אוקי, תודה. אז להשאיר את זה ככה.

הרב: זה יבלה לבד.

ש. השאלה השניה, מה זה פרה אדומה?

הרב: פרה שהיא אדומה

ש. אבל מה זה אומר, זה מושג כאילו ביהדות, נכון?

הרב: כן, זה פרה ששורפים אותה והאפר שלה מזים אותו על אדם שהוא נטמא ע"י מת, טומאת מת, זה מטהר אותו. כדי לצאת מטומאה של מת שזה הטומאה הכי חמורה ולהכנס למקדש, אז צריך לטהר את האדם שיש לו טומאת מת. אז היו מזים עליו מאפר הפרה ואז הוא נהיה טהור כדי להכנס.

ש. אוקי, עכשיו השאלה השלישית, אמרו לי שבמדבר שבני ישראל היו במדבר אז הקב"ה אמר להם, אתם רוצים לקבל את התורה אם לא אז אני מטביע אתכם בהר, נכון?

הרב: לא מטביע, אני כופה עליכם הר כגיגית. כן.

ש. אז כאילו כפה עליהם, מי החכם שיגיד לא?

הרב: נכון. הקב"ה הציע את התורה, ישראל אמרו נעשה ונשמע. אח"כ כשהוא בא לתת להם תורה שבע"פ, זה לא דיברנו על זה, דיברנו על תורה שבכתב, אז הוא אמר להם, אין דבר כזה, אין תורה שבכתב בלי שבע"פ, אז לכן כפה עליהם הר כגיגית. אבל יש על זה עוד הסברים, זה כמו בן אדם שנשא אשה, אחרי שהוא נשא אשה היא צריכה להשמע למה שהם סיכמו.

ש. אבל הם ידעו מהתחלה שהוא יציע להם את התורה שבע"פ?

הרב: הם לא שמעו אפילו, הם אמרו נעשה ונשמע, הם לא אמרו נשמע ונעשה.

ש. כל הכבוד להם

הרב: כל הכבוד להם, גם לך. שאלה רביעית

ש. אמרת באחת ההרצאות שיכול להיות שהמשיח זה משה רבינו. אם אני לא טועה

הרב: נשמת משה רבינו, כן מה שהיה הוא שיהיה - ר"ת משה.

ש. אבל אמרת גם קרוב למדרגת משה במדרגת הנבואה או משהו כזה, נכון?

הרב: משיח יהיה קרוב למדרגת משה רבינו בנבואה.

ש. אוקי.

הרב: שאלה חמישית. שכחת?

ש. כן

הרב: אני אשאל אותך שאלה חמישית

ש. אתה רוצה לשים ציצית - כן.

הרב: בדיוק, בא.

יפה, אתם רואים, חבל שהמורה לתיכון לא פה. מכל מקום אם היו מבינים את השיעורים שלו כמו שמבינים את שלי שכבר קוראים את המחשבה ויודעים מתי לעלות לבמה זה היה מורה מצטיין. אבל אני מקווה שהחזירו לו את ה-12 שקל. כן, הנה עוד בחורצ'יק רוצה לשאול עם כיפה של אומן.

 

ש. כבוד הרב,

הרב: רגע, לאן אתה הולך, אני לא הולך.

ש. כבוד הרב, אני שומע הרבה קלטות שלך, והאמת היא שיש לי חלום, החלום שלי זה לשמור שבת אחת. שבת אחת לשמור. בשלווה עם אשתי אבל יש לי בעיה, כי ניהלתי את החיים שלי לא טוב. אני מתבייש להגיד לך למה אני לא יכול לשמור שבת אבל

הרב: לא צריך להגיד, אני יודע.  אבל אני חושב שאתה כן יכול לשמור שבת. אם תחליט לשמור שתיים אתה תשמור אחת. אתה שומע? תחליט שאתה שומר שתיים, ואל תגיד איזה, אתה תשמור אחת לפחות ואחרי זה יהיה לך יותר קל.

ש. אני אגיד לך, אני שמונה שנים אני מכור לארועין אני קם בבוקר, אם אני לא משתמש אם אני לא מעשן אני לא יכול לקום מהמיטה בכלל.

הרב: קודם כל זה טוב שאתה

ש. לא אני ולא אשתי קם

הרב: הבנתי, קודם כל זה טוב שאתה לא קם למה - כי אתה לא מחלל שבת כשאתה במיטה. זה כבר רווח גדול. ואם אתה עובר שבת אחת ולא חיללת אותה כבר יש לך זכויות גדולות בשמים, אז בעז"ה אני אתן לך ברכה שלא תזדקק

הרב: כן אני איתך

ש. רגע, רגע, אשתי רוצה גם להגיד לך כמה מילים.

הרב: תן לה תן לה

ש. כבוד הרב גם אני מכורה לסמים, ואני שומעת גם כן את הקלטות שלך ואני רוצה ברכה להכנס להריון ואני לא מצליחה להכנס להריון.

הרב: הבנתי, קודם כל אני אברך את שתיכם שתרפאו ולא תזדקקו בכלל.

אמן

ש. תודה רבה לך כבוד הרב, אוהבים אותך.

הרב: מה השמות שלכם? מה השמות? שם ושם האמא?

ש. תודה, אמן,

הרב: מה השמות שלכם?

ש. אני קוראים לי דודי יצחק בן בנישתי,

הרב: מה שם האבא או האמא

ש. אסתר

הרב: והיא?

ש. אילנית בת יפה

הרב: כן אבל מה השם?

ש. אילנית בת יפה

הרב: אילנית בת יפה, ה' יזכה אתכם בעז"ה יתברך לגמילה מוחלטת  ולא להזדקק לשום סם חוץ מסם התורה.

אמן

הרב: ותזכו תזרע חי וקיים מהרה אמן.

אמן.

ש. תודה כבוד הרב

הרב: תהיה בריא מותק

ש. יכול לקבל ציצית?

הרב: בטח, הנה אני זורק לך, תן לו בא. וגם כיסוי ראש לאשה, קח קח.

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. שמי מרינה, אני אגיד את זה בלועזית כי בעברית לא מסתדר. ב-5-4 היית בניסטל באשדוד ואני הייתי שם ודיברתי איתך ובקשר לשמואל זכור לך אולי?

הרב: את התנועות שלך אני זוכר.

ש. את התנועות שלי. אז הוא צריך עוד להתחתן

הרב: ב"ה, ב"ה. תספרי רק לציבור מה היה שיזכרו.

ש. טוב, אז אני אגיד בקצרה. ב-5--4 בניסטל, אז ככה, אני הגעתי לאולם ודיברתי עם כבוד הרב, וסיפרתי סיפור חמש שנים הם יצאו ובכלל לא היה בכיוון של חתונה, דיברתי קיבלתי ברכה מ-700 איש כמובן שמכבוד הרב שקיבלתי ברכה ממנו, ויש לי עוד בן אם זכור לך גם קיבל ברכה אבל בינתיים זכינו. מה שכן שמוליק החליט להתחתן פתאום אחרי חודשיים.

הרב: יפה מאד, ברוך ה', כתוב שתפילה עושה חצי. אז חצי כבר התקיים.

ש. כבוד הרב, יש לי בקשה ממך, אתה אמרת שאתה תבוא בחופה והבן שלי שמוליק רוצה רק אותה כרב, האם אתה מוכן לבוא?

הרב: אם אני פנוי אני מוכן אבל אני לא מקדש, אני רק בא, אומר מזל טוב והולך.

ש. מצויין

הרב: אם אני פנוי

ש. ב-8-11 זה יוצא

הרב: אין שום בעיה, לשלוח הזמנה ואם ירצה ה'

ש. איך אני שולחת הזמנה?

הרב: בדואר

ש. בשופר,

הרב: כן, כן, בשופר.

ש. תודה רבה יש לי פה משפחה שרוצים לשאול אותך שאלה.

 

ש. ערב טוב כבוד הרב, זה נראה כמו עסקת חבילה

הרב: כן, כן, הבנתי

ש. אני, אנחנו הורים לששה ילדים ארבע בנות ושני בנים, אנחנו משפחה דתית, לא חרדית כפי שאתה רואה, והבנות שלנו קיבלו חינוך דתי ואח"כ עם הזמן זה ירד ולצערי הם כרגע לא שומרות על ההלכה היהודית, וזה כואב לנו כהורים מאד. היום הבנות - שלש מהן יוצאות עם חברים ממשפחות טובות בנים טובים, אבל הם לא יודעות ולא בטוחות, הן לומדות, אחת כבר סיימה תואר והיא לא בטוחה, שתיים אחרות לומדות וגם לא בטוחות, הרביעית הקטנה יושבת כאן לשמאלי והיא אמורה גם כן ללכת לאיזשהו מסלול לימודים והיא לא בטוחה בו. גם לה יש חבר שאנחנו גם לא יודעים, מתלבטים, היינו מבקשים את כבוד הרב לתת ברכה, לתת עצה, ואולי בעזרת ה' נ וכל להצליח, אולי לחתן את הבנות שלנו, לזכות לראות את החופה שלהם.

הרב: עכשיו אני הבנתי את מה שתמיד אומרים כל ישראל חברים, ממש אצלכם כל המשפחה עם חברים.

ש. כל המשפחה מחורת לחברים

הרב: אבל הם צריכים להתחתן.

ש. אמת ויציב

הרב: כמה שנים הן יוצאות?

ש. פחות משנה כל אחת.

הרב: הבנתי.

ש. שנה, שנה פחות

הרב: טוב, בואי את תהיי דוגמא אישית קודם כל

ש. כן כבוד אני מתארת לעצמי שאני

הרב: תתבקשי לשים כיסוי ראש

ש. זה מה שחשבתי לעצמי, כן.

הרב: נכון, ומה לעשות, אם אמא רוצה להיות דוגמא ושהבנות יבינו מה שהפסידו בגלל שהבית לא היה מספיק חרדי אז האמא תתקן ואחריה הבנות. הרי זה לא בושה ללכת צנוע.

ש. לא בושה בהחלט, הלואי והייתי יכולה להגיע עלות במדרגות.

הרב: מה עלית עד למעלה?

ש. עליתי עד למעלה ואפשר לטפס הלאה הלאה.

הרב: אבל אני שואל שאלה, כאילו מה החשש?

ש. אין חשש. זה ענין של כמובן יכולות

הרב: יכולות? אני אתן לך את הכיסוי ראש, ויש לך ראש אני חושב שיכול לסבול עשרים גם, ואת תכסי את זה ויהיה לך כתר על הראש, ואת תהיי דוגמא ומודל לבנות, וצריך אומץ - זה נכון, אבל זה חובה. זה לא כמו ציצית של גבר. גבר לא חייב בציצית, זה מעלה, אצלך זה חובה מן התורה. גבר אם לא הולך עם כיפה הוא לא עובר עבירה מן התורה. חכמים חייבו כיסוי ראש, אבל אשה חייבת מן התורה בכיסוי ראש.

ש. כן, זה כן

הרב: ז"א החוב הוא חוב גדול

ש. בהחלט ידוע לי, ואני מודעת לו וזה אחד הצעדים היותר קשים לבצע מבחינתי

הרב: נכון, אבל לכן צריך

ש. ולא רוצה להתיימר ולומר, סליחה שאני מתפרצת לדבריך, לא רוצה להתיימר ולומר שאם נאחל אני בהחלט מרגע זה אלך עם כיסוי ראש

הרב: אני לא ביקשתי מרגע זה

ש. הלואי והייתי יכולה

הרב: קודם כל אני לא ביקשתי מרגע זה, זה יכול להיות מהרגע הבא, אבל

ש. כן בהחלט

הרב: אני רוצה רק שתדעי דבר אחד, אם באמת את רוצה לשנות, תשמעי לי, תשמעי לי, תלכי על מה שאני אומר ותראי איך הבית יתהפך לטובה. יש לי עוד כמה עצות לתת לך אבל זאת הראשונה והחשובה.

ש. השאלה הנוספת שלי, האם ניתן להפגש באופן יותר אישי

הרב: לצערי אין לי את הזמן לקבל קהל ואיני יכול, אני  נפגש עם אנשים בהרצאות בטיולים או בסופי שבוע שארגון שופר מארגן וזה די והותר. מי שמבין מבין בקצרה, לא צריך להאריך.

ש. האם יוכל כבוד הרב לברך את הבנות בזיווגים הגונים

הרב: בהחלט גם את האמא, אני רוצה לברך את האמא קודם כל, אם המשפחה. השאלה אם את מוכנה לעשות צעד משמעותי

ש. אני מכונה להשתדל

הרב: בבקשה, ואני מוכן לתת, מי נותן לך? תעבירו. מגיע לה מחיאות כפיים גדולות ועצומות.

רגע, עכשיו מגיע לך את הברכה, הרי את כמו מלכה עכשיו, את יודעת איזה שמחה עשית עכשיו בשמים? אין לך מושג אפילו. קודם כל מה השם שלך ושם האמא?

ש. שמי חוה ושם אמי נטלה רחל

הרב: ה' יזכה אותך שתראי בחופתן של בנותייך

ש. יחד עם בעלי בעז"ה

הרב: כולם עם יהודים כשרים ושיבנו בתים כשרים בצניעות וביראת שמים. ושבעלך יזכה להתחזק בתורה וביראת שמים וביתכם יהיה בית לדוגמא ולמופת ותוכלו בעז"ה לחיות בשלוה בנחת ובבריאות ובפרנסה טובה, כי עכשיו מגיע לך שפע, בגלל הכיסוי ראש, כך כתוב בזוהר הקדוש, ושפע.

ש. תודה רבה.

 

הרב: רגע הבת הצעירה רוצה גם לשאול שאלה, כי השאלות הן משפחתיות

ש. כן, נכון, קודם כל ערב טוב כבוד הרב,

הרב: ערב טוב

ש. כמו שאמא שלי כבר ציינה, יש לי הרבה לבטים בזמן האחרון, הן מבחינת זוגיות והן מבחינת קריירה, הישגים, רציתי לדעת איך אפשר באמת להרגיש מוכנה ולהיות בטוחה שאני עם הגבר הנכון, שאני עם הבן אדם הנכון, אנחנו כרגע שנה וחודשיים ואני לא מצליחה להרדם בגלל הרבה קשיים, בגלל הרבה לבטים. ואני לא בטוחה באף דרך שאני צועדת בה

הרב: בואי תגידי לי משהו, הוא רוצה להתחתן?

ש. כן. הוא מדבר איתי על זה, למרות שאנחנו שנה וחודשיים

הרב: ממתי הוא התחיל לדבר על זה?

ש. לפני חצי שנה

הרב: איך הוא רואה את החיים ביחד?

ש. איתי ביחד

הרב: לא זה ברור, אבל איך?

ש. מה ז"א איך?

הרב: איך הוא רוצה לבנות את הבית? יהודי, חרדי, חילוני, דתילוני, דתי

ש. הם כמונו בערך, מבחינת כשרות

הרב: ברור בית דתי?

ש. לא, הם לא דתיים אבל הם שומרים מסורת

הרב: הבנתי. הוא לא רוצה להיות חוזר בתשובה?

ש. לא.

הרב: עקרונית?

ש. עקרונית.

הרב: מה הוא לומד?

ש. הוא לומד ניהול משאבי אנוש ואני כלכלה במנהל עסקים.

הרב: הבנתי. ואתם נפגשתם שמה?

ש. לא. הכרנו בעבודה.

הרב: זהו, שמה. בקיצור, תראי, אני אתן לך מתנה אנציקלופדיה. את תתני לו שיתמודד איתה, ואחרי שבוע ימים שיעיין בה וישאל את השאלות כמו שאני אסביר תיכף, הוא יענה לך תשובה אם הוא מוכן לחזור בתשובה או לא. אם הוא יגיד שהוא לא מוכן בשום אופן, אז תהיה לך בעיה. למה?

ש. אני לא מדברת פה על לחזור בתשובה

הרב: אני מבין, אבל אני אומר לך עכשיו תשמעי, בלי לחזור בתשובה שאדם יבנה את ביתו בדרך של תשובה, הדרך הזאת לא בטוחה כלל וכלל. הסיכוי שאדם יכול לבנות את ביתו בלי מכשולים שהקב"ה יציב לו ויערים לו בגלל הדרך הלא נכונה שהוא הולך, זה רק בדרך של תשובה שאז נפתחים לו כל השערים בשביל לעזור לו ולסייע לו להתקרב לה'. ז"א אם את רוצה חיים טובים ומאושרים, שתוכלי ללכת בדרך ה', אני אתן לך דוגמא עכשיו, כן. כמה יש פה בעלי תשובה עכשיו שירימו את היד, תודה, תורידו רגע. עכשיו אני שואל שאלה, אני מבין שהייתם קודם חילונים או דתילונים וכו', כמה מכם היום יותר מאושרים בדרך שבחרו לחזור בתשובה ממה שהיה קודם שירימו את היד, תסתכלי בלי עין הרע. עכשיו, זה אני מסביר לך כי אני לבד, אני לבד מכיר למעלה ממיליון יהודים שחזרו בתשובה. ואני יודע מאיזה מצב הם באו לאיזה מצב, אני יודע מה הקשיים של חילונים כי הם באים אלי בסופו של דבר מבקשים עצה וברכה. בדרך כלל שאני נותן את העצה או הברכה עפ"י הברכה הם נושעים. אבל יש כאלה שבאים אלי אחרי שהם הסתבכו כבר בדברים קשים, וחבל אפשר להקדים לפני כן, למה צריך להגיע למצב שהחיים יראו לנו שצריכים את הקב"ה אם אפשר ללכת איתו יד ביד, ובחתונה שתדעי, בשעה שמתחתנים אם עושים תשובה הבעל והאשה, כתוב שמתפוקקים כל העוונות, שמים פקק על כל העוונות שלהם ולא מזכירים להם כלום. אם הם הולכים בדרך התורה והמצוות לא יזכירו להם מכל עוונותיהם, אבל אם הם לא חוזרים בתשובה, או שחוזרים ואח"כ חוזרים לסורם פותחים את הפקק והכל חוזר אליהם בגדול. אז לכן אני מציע לך שכדאי לך לבחור בדרך האמיתית. הבחור זה החלק הפחות בעייתי, ההחלטה שלך צריכה להיות החלטה אישית מה את רוצה מעצמך, ואחרי זה להתאים את מי שצריך למה שאת רוצה בעצמך.

ש. רציתי לשאול אם יש איזו שהיא דרך להבין ממך אם הקשר הזה יצליח?

הרב: תראי, יש קשרים שמצליחים ויש שלא, אני לא בודק בשמות, אבל אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, שעם בן אדם שמתעקש לא לחזור בתשובה אי אפשר להצליח.

ש. אני לא יכולה לדרוש ממנו משהו שאני בעצמי לא

הרב: את צודקת. אבל שאלת אותי שאלה אם זה יכול להצליח, אני אומר לך. מי שמתנגד לקב"ה ולא רוצה אפילו בפוטנציאל, הוא מתעסק עם הקב"ה פשוט והקב"ה יותר מידי גדול בשביל שמישהו במטר שבעים גובה יוכל להחליט שהוא מתמרד נגדו ומצליח. אני לא הצלחתי להכיר עד היום שהצליח נגד ה'. היה פרעה ששלט בכל העולם, אבל הוא חשב שהוא יגיד מי ה' אשר אשמע בקולו, והוא קיבל עשר מכות. וכל העם שלו הפסיד, חוץ מעם ישראל שעזבו אותו, וככה כל אלה שעמדו נגד ה' סבלו. גויים ויהודים. ואם אדם מכריז אני לא מתכוון לחזור בתשובה זה בעיה באמת גדולה. גם אם לא תחזרי אפילו, אבל את לא אומרת אני לא רוצה בשום אופן, את כרגע לא רוצה.

ש. אני כרגע לא מרגישה שום צורך בשינוי, אבל יש לי את האמונה שלי והדרך שבה גדלתי וחינכתי את עצמי והגעתי למסקנות האישיות שלי, ובגלל זה אני באתי לכאן מסיבה אחרת.

הרב: הבנתי, אני אשאל אותך שאלה, אם אני אחנך את עצמי בנהיגה מסודרת לפי מה שאני מבין שצריך להתנהג בכבישים, אבל זה יהיה נוגד קצת את החוק, את חושבת שיתחשבו בזה ואני אגיד להם שבינתיים ככה אני נוקט בנסיעתי. נא להתחשב ברצוני, כיון שזו ארץ חופשית ודמוקרטית. מה את אומרת?

ש. אני אומרת שכל עוד אני לא פוגעת באף אחד ואני

הרב: גם אני אומר לשוטר - ראית שאני לא פגעתי במישהו?

ש. ובמעשים טובים או

הרב: ואני מחלק גם סוכריות בדרכים ברמזורים. למה אתה רוצה

ש. בא נגיד שאי אפשר להשוות את מה שאתה

הרב: ודאי שלא, כי זה קשקוש מה שאני מדבר לעומת מה שה' מבקש. אם אני אומר לשוטר, אולי את יודעת נחליט ככה עם כמה צחקוקים, אולי אני אצליח לשכנע אותו אולי לא, אולי הבדיחה תקסום לו ואני אשתחרר ממנו, אבל מהקב"ה אי אפשר לא בצחקוקים ולא ברצינות לצאת נגדו ולא לשמוע בקולו, כי את פשוט שמה רגל בעצמך. הפרשה הזאת קוראים לה פרשת "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו את ה' אלקיכם" זה הברכה, אם לא זה קללה. ואת שואלת אם תצליחי, אני אומר אי אפשר להצליח. ראי אימך גידלה אותך בבית שהוא דתי, אבל לא דתי חרדי,

ש. לא דתי, מסורתי, בדיוק מסורתי

הרב: מסורתי, אז עכשיו את צריכה להבין אמא כרגע מודאגת, יש לה ארבע בנות. וארבע בנות לא יודעות בעצמן מה לעשות כי גם אמא לא החליטה אז הבנות לא מחליטות. בשמים עושים כמו שעון עצר, ואז נהיה קצת עצב, ואז יש חוסר ודאות, ויש תהיות, ויש חששות, ואין פותר. מי יפתור לך את זה? יש רק אחד - הבורא. הוא אמר בתורה "אם בחוקותי תלכו" אם תלכו בדרך המצוות שלי אני אתקן לכם את הדרך, אפילו אם תטעו אני אסדר את זה "ויורה חטאים בדרך". הקב"ה טוב וישר, הוא מוליך את כולם לכיוון הטוב אם מניחים לו להוליך אותנו. אבל אם אנחנו מוליכים את עצמנו שולל, אז אנחנו פועלים נגד עצמנו לבד, לא צריך את הקב"ה שיעניש אותנו, אנחנו מענישים את עצמנו לבד.

ש. אני מנסה לאן אתה חותר, אתה חותר לזה שההצלחה משמעותה חזרה בתשובה? כדי שאני אצליח בחיים אני צריכה להיות צדיקה גמורה?

הרב: בואי אני אסביר לך, קודם כל זה נכון מה שאמרת והבנת טוב, אבל הצלחה לא נמדדת בהצלחה חומרית, הצלחה פירושו האם אני ממלא את היעוד שלי בחיי או לא. האם אני מגיע לשלמות פנימית או לא. האם אני משיג את התכלית שבשבילה נבראתי. הרי את לא באת ללמוד מדעים ולהיות בסוף מאכל לתולעים, נכון? מה התכלית של הבריאה בסוף? בשביל מה באת? בשביל מה תתחתני ותביאי ילדים, בשביל שכולם יהיו חול?

ש. מבחינתי התכלית שלי זה להיות מאושרת וכמובן שהקרובים שלי

הרב: אבל להיות מאושר, בואי  נעשה עוד פעם הצבעה. כמה יש פה אנשים שמאושרים?

ש. כל אחד והדרך שלו

הרב: ברור, בואי תשמעי שאלה, כמה יש פה אנשים מאושרים כל יום מהבקר עד הערב כל השבוע מתחילתו ועד סופו כל השנה מתחילתה ועד סופה ללא הפסקה, יש מישהו כזה שהוא כל הזמן ככה? תרימו את היד. מנין בקושי. ז"א הרוב לא משיגים את מה שאת רוצה בעצם. בואי נאמין לאלה כאילו הם צודקים, בסדר? אבל זה רק שנה, הם אומרים שהם ככה מרגישים. שבעים שנה לחיות ולהרגיש ככה אין דבר כזה, תשכחי מזה. זה שאיפה שלא תשיגי. יש רק דרך אחת להשיג את האושר - שאני עושה את מה שנכון. אם אני עושה את מה שנכון, לא בגלל שאני רוצה לחרתת כי זה יכול להשתנות כל רגע. את רוצה היום את בעלך נגיד שיהיה בעלך, מאד רוצה, נכון? זה יכול להשתנות מחר בין רגע, למה זה ישתנה מחר בין רגע? כי אם תראי שהוא פתאום מסתודד עם בחורה אחרת ובלי להגיד לך, או שתראי אותו בבית קולנוע עם מישהי אחרת, את כבר לא תרצי את אותו גבר כמו שרצית יום לפני. ז"א החיים מתחלפים בין רגע. מה שאת רואה היום לא יהיה מחר. יש רק דרך אחת, בין אם יהיה לי טוב בין אם יהיה לי רע, זה הדרך הנכונה. אם אני הולך בדרך הנכונה זה לא משנה במה אני נתקל בדרך, העיקר שאני אגיע בסוף לתכלית שבשבילה נבראתי, זה היעוד שלי. אבל הקב"ה מבטיח שמי שהולך במאה אחוז בדרך שלו, מקבל מאה אחוז ממנו גם. כשסוטים מזה - בהתאם מקבלים. אז מה יותר טוב מזה, אין אושר יותר טוב מזה. אין אושר יותר מזה. כל אושר הוא בר חלוף, כשהוא חומרי ותלוי באחרים או בחומרים מסויימים, זה אושר בר חלוף. רוצה דוגמא נוספת? דבש מצאת אכול דייך פן תשבע והקיאותו, אדם מאד רוצה ותאב לאכול דבש, הוא לוקח כפית איך הוא נהנה, מיד הוא רוצה עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ואחרי החמישית או השביעית הוא כבר הולך להקיא, מאותו טוב שהוא רצה והשתוקק. למה? כי טוב חומרי מוגבל. אדם לא יכול, כמה שיהיה לו טוב בסוף הוא יקיא את זה. רק טוב רוחני הוא בלתי מוגבל ואין סופי. אין סופי. ברוחניות אדם יכול לשאוף עוד ועוד ועוד ועוד ולקבל עוד ועוד ללא הגבלה. אדם ששומר תורה ומצוות זה ללא הגבלה, והאושר הוא אמיתי והסיפוק הוא לאין תכלית.

אשאל אותך שאלה, אם את היית בדרך לחתונה של חברה מאד חשובה לך, ואת נוהגת בדרך, ופתאום באוטוסטרדה את רואה שמישהו נזרק מתוך המכונית סוטה מן המסלול וכמעט מתפרק לחתיכות. עכשיו את חלפת, ואת יחידה בכביש שראית זאת, הוא נמצא בשוליים. יש לך אפשרות להמשיך לחתונה של חברתך היקרה ואז להניח אותו שימות, או לעצור בצידי הדרך לנסות או להזעיק עזרה או להביאו לבית החולים הקרוב. מה תעדיפי?

ש. מה הייתי מעדיפה, ברור שלהציל חיים

הרב: עצרת בצידי הדרך והתחלת לטפל בפצוע, ויש לך כח, גררת אותו, העמסת אותו, העלית אותו לרכב שלך, נסעת דפיקות לב, התלכלכת בבגדים שלך, אבל הגעת לבית החולים בזמן, הכניסו אותו לחדר ניתוחים, רצית לחזור לחתונה אבל אמרו לך את צריכה להמתין עד שהמשטרה תגיע ותגבה ממך עדות. נשארת עד שתיים בלילה, יוצא המנתח ואומר לך, אשרייך שזכית להציל חיי אדם. את הולכת הביתה מלוכלכת עייפה ומסופקת ממעשיך או לא?

ש. בודאי שמסופקת, תלוי כמובן מי הבן אדם, איך הבן אדם

הרב: את לא יודעת מי הבן אדם אבל פשוט

ש. לא, אני לא מדברת על הבן אדם ש

הרב: נפצע, רגע אני אשלים את הדוגמא

ש. אני מדברת עלי

הרב: אבל למעשה, למחרת את מקבלת טלפון בתשע בבקר וצועקות עלי חברותייך ואומרות לך, הפסדת, איזה טיפשה, למה לא באת, את יודעת איזה חפלה, ואיזה זה ואיזה מוזיקה ואיזה זמרים וזה וזה וזה וזה וזה...

ש. עדיין

הרב: אני מאמין שאת תחייכי להם, תאמרי להם תודה רבה לכם על המחמאות, אבל עשיתי משהו הרבה יותר נעלה ובעל ערך, נכון?

ש. אמת.

הרב: אז שימי לב, בשביל מצוה אחת לאדם שאת לא מכירה וספק אם היית יכולה להצילו, הסכמת לוותר על העונג הגדול ביותר של חתונת חברתך היקרה והחשובה, בשביל דבר כזה היית מוכנה להתלכלך, להתעייף, לישון מאוחר ולהפסיד את כל מה שבעצם ציפית כשקנית את השמלה או את הבגד לאותו ערב. יוצא, שמצוה שערכה רוחני שווה מכל תענוגי עולם הזה לשיטתך. וזה להציל אדם זר שאת לא יודעת, יהודי או גוי, אויב או אוהב, אבל עצם זה שהושלך בצד עשית הכל להצילו. מה עם להציל את עצמך, זה לא שווה יותר מכל ההנאות של העולם הזה? אפילו אמא מוחאה לך כפיים.

ש. אמא מוחאה לך

הרב: לא לך, כי היא הבינה שאת מבינה שאת במלכוד.

ש. אני במילכוד אבל לצערי לא קיבלתי תשובה

הרב: ודאי שלא, כי את לא רוצה

ש. בודאי שאני רוצה כי אחרת לא הייתי טורחת להגיע

הרב: תראי, את רוצה תשובה מהסוג שאת רוצה ואני רוצה תשובה מהסוג שאני רוצה. אני רוצה שיהיה לך תשובה ובזכות התשובה נתתי לך גם את התשובה אם תצליחי בחיים או לא. אני יכול להבטיח לך שתצליחי בחיים עם התשובה. אבל אני יכול לא להבטיח לך שתצליחי בחיים עם מי שלא רוצה לעשות תשובה. אני לא מכיר אותו, יכול להיות שהוא ישתנה, יכול להיות שהאנציקלופדיה תעזור לו.

ש. לא דיברנו על זה בכלל, זה אפילו לא נושא לשיחה, זה לא

הרב: אז בואי תפתיעי אותו

ש. אני והוא נוהגים בדיוק באותם מידות,

הרב: אז תראו שניכם

ש. לא מחפשים את זה

הרב: שמעתי, אז תראו שניכם את האינציקלופדיה, מה הבעיה? מה יש לך להפסיד שבוע ימים להתמודד מול האנציקלופדיה, את יודעת מה, שבי רגע, אני אראה לכם שלשה קטעים בשביל שתבינו במה המדובר, זה לקח לי שמונה שנים להכין את זה, שמונה שנים, וזה עלה לי יותר מחצי מיליון שקל להכין את התוכנה, ויש בפנים 240 שעות שאתם יכולים לשאול אותי כל שאלה ואני עונה לכם תשובה בסרט. כל שאלה שאתם רוצים, שני דיסקים DVD 82 סרטים חתוכים לפי נושאים, כל שאלה אתה רוצה לדעת מה עם השואה, כותב השואה לוחץ טוז מקבל תשובה. רוצה לדעת על תחיית המתים לוחץ  טוז מקבל תשובה. רוצה לדעת על הקופים, אם באת מהקופים טוז תקבל תשובה. רוצה לדעת מה עם הזיווג שלי - לוחץ טוז מקבל תשובה. כל שאלה תשובה. מה קורה לדוגמא, אם מגיע לפה לשכונת התקוה מורה לתיכון שסובר שהוא בא מהקופים, ואומר לי תשכנע אותי שלא באתי מהקופים, אני חוזר בתשובה. מה תענו לאחד כזה, כל שעליכם לעשות טוז ותשובה.

הרב: כן, זה שלוש דוגמאות מתוך האנציקלופדיה, יש 1727 קטעים כאלה. שמעתם פעם על דבר כזה, אנציקלופדיה מדברת? אז יהודים יקרים, אני עשיתי את זה בשביל שיהיה לכם קל להחזיר את החתנים ואת הכלות בתשובה, בשביל להחזיר את האחים והאחיות בתשובה, את הקרובים והקרובות, את השכנים והשכנות, בשביל להחזיר את עם ישראל בתשובה. וזה לקח שלושים שנה. שמונה שנים רק לעבוד על זה, שמונה שנים רק על זה, אתם מבינים מה אני מדבר? ובסוף יש את המוצר הנפלא הזה, והיה מחירו צריך להיות מינימלי אלף דולרים! יש בפנים חומר למעלה מ-5000 שקל בלי התכנה בלי כלום, אבל היות ושכונת התקוה זה לא צפון תל אביב והאמצעים פה הם לכאורה דלים, אבל הלבבות פה ודאי פתוחים להבין, אז הוזלנו את זה לעילוי נשמת מורי ורבי המונח רבי יהודה שפירא זצ"ל שנפטר לפני כחודשיים ולעילוי נשמתו עשינו שזה יהיה ממש שווה לכל נפש. כל תשובה כזאת שראיתם חמש אגורות. מאה שקלים בלבד אנציקלופדיה אינטראקטיבית שהופכת את העולם. מאה שקלים בלבד ואתה יכול להחזיר את מי שאתה רוצה. כל מי שיש לו שאלה יש לך לא רק תשובה אחת, אלא תשובות הרבה. אז מי שרוצה לזכות באנציקלופדיה לפני שנשיב לגברת שמה תשובה סופית, ולפני שאני אפתיע אתכם בכמה דברים, ישלוף מאה שקלים מכספי מעשר ויתנו לו אנציקלופדיה אינטראקטיבית ויהפוך את כל הסביבה שלו, חוגי בית קפה ועוגה מזמינים חברים מחברים טוז ונותנים תשובות. מי שמעוניין בעז"ה ירים את ידו גבוה, מספר האנציקלופדיות מוגבל, כל הקודם זוכה, אבל להרים את היד גבוה ולא להוריד עד שיגיעו אליכם. לשלוף את המאה שקלים ולקבל ויש גם אפשרות לגהץ.

 

כן רבותי, אני רוצה לשתף אתכם בעוד מצוה חשובה, אבל לפני כן אני רוצה לתת לכם זכויות, בסדר? זכויות. קודם כל מי שרוצה ללמוד תורה כמו שדיברנו היום, אני נותן לו מגנט ששמים במקרר לתזכורת כדי להתמגנט, אל תשאר לבד התחבר לתורה. כל מי שרוצה ללמוד עם חברותא בחינם, עם אברך או רב בחינם, ראש בראש כמו שאומרים, פעם בשבוע שעה מי שרוצה ללמוד להתחבר לתורה, אנחנו מאפשרים חיבור. וילמד אתכם כל מי שמעוניין, רב או אברך תורה. באתר שופר. נט יש שידורים חיים שלי כל הזמן, יש שיעורי תורה וגמרא והלכות כל הזמן. כדאי להכנס. אני אתן לכם מגנטים, אני אתן לכם ציציות, אני אתן לכם כיסויי ראש, ויש לי עוד כמה מתנות שלא חלמתם עליהם, אני לא אגלה לכם הרגע אבל אנחנו נגיע לזה תיכף. אבל אני לא מסיים את הערב, שימו לב, יש לי גם שיר חדש שאני רוצה לשיר איתכם, אבל אחרי החלק הזה שאני עושה אתכם כרגע, אתם תשבו אל תקומו, אני קם אליכם, אנחנו  נשמע מוזיקה אתם תקחו מצוות ותתחברו, ואחרי זה אני רוצה להציע לכם מצוה גדולה ונדירה, אחרי זה מתנות, מתנות מיוחדות ושיר חדש, בסדר? מוכנים? בבקשה.

חלוקת מגנטים, ציציות

הרב: רבותי, ששש... רגע, איפה היא עוד למעלה הבת שלך? היא פה. אני חייב לך תשובה, תביא לה את המיקרופון. תן לה את המיקרופון. לשבת. יש לי הפתעות, כדאי לכם. כן איפה היא? כן. עכשיו אם תרצי לשמוע בעצתי, פסק זמן שבוע ימים, אני נותן לך אנציקלופדיה חינם. ובעז"ה תראי את זה עם המיועד, תחליטו מה שתחליטו אני אומר לך מראש, אם תלכו בדרך שאני אומר, הברכה תלוה אתכם מהיום הראשון שתתחתנו והלאה. אם לא תחליטו או תחליטו אחרת, אני לא יכול להועיל. אני לא אבטיח לכם מה יהיה או מה לא יהיה, אני יכול להבטיח רק דבר אחד, בדרך שאני מציע, אתם תהיו אחד לשני, לא תפסידו אחד את השני, רק תבחרו בדרך נכונה שתוכל להעניק לכם ברכה של הקב"ה לכל החיים. גם ילדים יותר מחונכים בדרך של תורה ומצוות. לא תצטרכי לדאוג להם אח"כ. תחשבו.

ש. קודם כל תודה רבה ותודה רבה על הסבלנות. ודבר שני אם אפשר לקבל ברכה אישית לגבי הצלחה בלימודים?

הרב: ה' יזכה אותך להצליח להשכיל ולהבין את מה שאמרתי לחזור בתשובה וממילא תצליחי בכל.

 

ש. כבוד הרב אני רוצה להוסיף בשמות שאמרתי לך וגם רציתי עוד ברכה לאלישע יעקב בן מעיין

הרב: ה' יזכה אותו לזיווג הגון מהרה

ש. עוד אחד וזהו

ש. מאיר בן לאה גם לזיווג, ובריאות למיטל בת חוה ובריאות לאלישע ונטלה רפו"ש

הרב: אמן. יופי, אז עכשיו אני רוצה להציע לכם מצוה נדירה, תקשיבו. יש פה משפחה חשובה מאד, שנפטר להם לפני שבוע ימים ויומיים ביום שבת קדש נפל אבי המשפחה בבית הכנסת ונפטר מדום לב. השאיר אלמנה וארבעה יתומים, תלמיד חכם שגדל בעוני, בעוני ממש, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. לא זנח את התורה וזכה להגיע למעלה של תלמיד חכם אמיתי שגמר את ארבעת חלקי השו"ע במבחנים לדיינות, סיים הכל בהצלחה מרובה ונפטר מדום לב. לא ידענו עד כמה הוא חי בדוחק ובעוני. לא ידענו. הכרנו אותו מחייך, שמח, מאושר. אף פעם לא ידענו עד כמה הוא נזקק ובאיזה בית הוא גר. הוא לא גר בדירה, הוא גר בדיר. זה לא יאומן כי יסופר. הספדתי אותו בהלויה, הוא היה אחד מהתלמידים החשובים שלי שחזר בתשובה בתחילת דרכי לפני שלושים שנה. ביום החתונה 19 שנה הוא נפטר. השאיר אחריו בן עוד חודש 13, ובן הגדול בן 17 והאלמנה צריכה להתמודד עם חינוכם ואין לה קורת גג, הם חיים בשכירות 2500 שקל, אבל זה חרפה לבקש אפילו מחיר כזה. מכל מקום, אני הכנתי סרטון קצר של שלש דקות, אני מבקש שתצפו בו, ואני מבקש מכם אם אתם רוצים לזכות במצוה גדולה לפני ר"ה, להחזיק משפחה של ת"ח שנפטר שיהיה מליץ יושר עליכם ביום הדין, לתרום ארבעים שקלים לחודש בלבד. ארבעים שקלים לחמש נפשות זה שמונה שקלים בחודש, זה מחיר של חצי מנה פלאפל לחודש. אני חושב שזה לא סכום גדול, אפשר לעמוד בו, כמה שיותר חדשים תחזיקו מעמד בזה אתם תעמידו את המשפחה הזאת, זה הערב השלישי שאני עושה למענם, וב"ה עם ישראל נענים לקריאה ועוזרים, וזה להשקיט את הלב של האלמנה. הקב"ה דיין אלמנות ויתומים, מי שעוזר להם הקב"ה עוזר לו. בואו נראה שלש דקות ואחרי זה כל מי שירצה ימלא הו"ק, בינתיים יעברו וימסרו לכם את הדפים תוך כדי זה ואחרי זה אני אתן לכם מתנות בגלל שאתם יהודים טובים. חבל רק שהמורה לתיכון לא נשאר. בבקשה.

 

אויה לנו, כי אבדנו כלי חמדה. הרה"ג עוזיאל חמדי זצ"ל, כרעם ביום בהיר, איש לא הכין אותה לידיעה המזעזעת הזאת מעולם לא חשבה האומללה שיכול להיות דבר כזה בעולם שפתאום ינקשו בהולים על הדלת וחדר המדרגות יתמלא אנשים שקולות צער יציפו את כל החלל מסביב והיא תעמוד במרכזה של הטרגדיה ותשמע את הבשורה האיומה הזו, ככה ללא הכנה בלי התראה מראש, בלי צל של מחשבה שהעולם עומד להתמוטט על ראשה.

הרה"צ עוזיאל חמדי זצ"ל, נפטר בגיל 47 באופן פתאומי, והותיר אחריו אלמנה ו-4 יתומים, ללא קורת גג,

רבי עוזיאל זצ"ל היה הדמות החזקה בבית, הוא היה מפרנס במלגת הכולל הצנועה שהביא, הוא היה מזמר ומשכיח את הקור בחורף. בדורה הרעועה שהם שכרו להם למחיה, כי דירה משלהם אף פעם לא היתה להם, הוא היה מפזם ומסיח דעת מן החום הלוהט בקיץ, מהבגדים החסרים, מהארונות השבורים, מהמקרר הריק. הוא היה מדבר על הזכות למוד תורה מתוך הדחק, תמיד היה לו טוב, אכל פת במלח ושתה מים במשורה, ישן על הארץ וחי חיי צער, עמל ללא הפוגות בתורה, היה לו טוב בעולם הזה ואשריו גם לעולם הבא.

מכה אנושה ספג הבית הזה, ביתו של רבי עוזיאל חמדי זצ"ל, דירה אין להם, רכוש אין להם, דמי השכירות שולמו גם הם מאותה מלגת כולל עלובה. הקיום הכלכלי שלהם נגדע, נגדע לחלוטין.

הקיום ה נפשי גם הוא כרע ונפל, הוא היה עמוד התווך, הוא חינם, הוא יצר קשרים ודיבר עם המלמדים, הוא התעסק בכל הנושאים החשובים, אשתו אשה כשרה, מעולם לא הפריעה אותו מתלמודו, נשאה ביסורי עוני בדומיה ונתנה בשלמות את חלקה למען גדילתו, אבל בהעדרו מה תעשה?!

האם נשתוק? האם נפקיר ח"ו את הבית הזה למר גורלו? האם ניתן כתף ונתמוך באלמנה השבורה וביתומים שאיבדו הכל בבת אחת?!

הם זקוקים ואנחנו זקוקים, המעות שאנחנו נותנים, הכספים שאנחנו מזרימים, כל אחד כמה שיש לו הם ההגנה עלינו, על ילדנו, הם השמירה הם הזכות שלנו. אנחנו צריכים לתת, לא רק בשבילם בשבילנו. לאיש מאיתנו אין חוזה עם רבונו של עולם. כולנו רוצים להעניק לילדינו ילדות מלאה, מפנקת, ילדות טובה ובריאה. רוצים? כך מממשים את הרצון הזה, נותנים ונותנים ונותנים והקב"ה יגמול לנו מידה במידה, שלעולם לא יצטרכו ר"ל לתת עבור ילדינו. המשפחה האבלה זקוקה לכספים הללו כדי לשרוד, כדי להקים קרן עבור היתומים הרכים, כדי לתת תשתית כלכלית למשפחה שלא תושלך החוצה ברעב וברחפה. אנחנו זקוקים לתרומות האלה כדי לשרוד.

חייבים לעזור

לתרומות

בנק פאג"י מספר סניף 188

מספר חשבון 409513474

משפחת חמדי

 

הרב: כן אלה שזוכים למלא את ההו"ק הזאת אני אתן להם ברכה מיוחדת מאד לשנה החדשה. שתי דקות למלא את הפרטים, להחזיר בחזרה ואני מפתיע אתכם עם שיר חדש ומתנות. בבקשה למלא בזריזות. למלא ולהחזיר.

 

אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא.... אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא.