תל אביב - הרוצה לטעות יבוא ויטעה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בבקשה, אדוני.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חברות וחברי הכנסת, חברות וחברות וחברות.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברכה וירוויח.

בפרשת השבוע למדנו שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים

ואחר תיאסף אל עמך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו

לנקום מהמדיינים על מה שהחטיאו את ישראל בעריות,

ובגין כך

מתו 24,000 איש מישראל.

אז הקדוש ברוך הוא אומר שמקמה זו מוטלת

על משה רבנו,

והקדוש ברוך הוא תולה

את מיתתו של משה רבנו רק לאחר נקמת מדיין.

פירושו של דבר,

אם היה רוצה משה רבנו לחיות עוד 30, 40, 50, אלף שנה,

היה יכול לחיות,

כיוון שהשם אמר רק אחרי זה תיאסף אל עמך,

אז היה יכול לדחות את זה.

אבל משה רבנו לא מתעכב רגע אחד

ושולח את פנחס בן אלעזר למלחמה לנקום את הנקמה.

נשאלת השאלה, למה משה רבנו בעצמו לא נוקם?

משה רבנו לא נוקם משום שהוא אומר, אינו בדין שאני אהיה מצר למדיין בשעה שהם נתנו לי אכסניה,

כיוון שמשה רבנו ברח ממצרים כשפרעה רדף אחריו

בגלל שהרג את המצרי,

והגיע לבית יתרו שהיה גר במדיין,

והכניס אותו אכסניה עשרות שנים בביתו,

לכן אמר אינו בדין שהוא יחזיר רעה תחת טובה למדיינים.

אכן המדיינים ראויים לעונש,

אבל לא על ידו.

ומנין לומד לו משה רבנו,

כשהשם אומר לו נקום,

מי ששומע את המילה נקום מבין שזה ציווי לנוכח למי ששומע את הדברים.

אז פירושו שהוא צריך לנקום.

מאיפה הוא למד שנקום הכוונה על-ידי מישהו אחר?

משה רבנו אומר, אינו בדין.

פירושו של דבר לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא יבקש ממני

להיות זה שיהרוג את המדיינים בשעה שהם היטיבו לי והכניסו אותי להכנסת אורחים.

אינו בדין.

למה?

הכרת הטוב זה דבר שמחייב מאוד מאוד מאוד,

וצריך להכיר טובה על מה שהם אכסנו.

ומשה לא עושה חשבון כמו שאנחנו היינו עושים.

בדרך כלל בני-האדם עושים חשבון הוא היטיב לי אבל אני היטבתי לו כפליים אז אני פטור מלהיטיב לו.

משה רבנו הציל את בנותיו של יתרו שהרועים זרקו אותם לבאר

אז הוא הציל אותם ממיתה לחיים?

משה רבנו העלה את השם של מדיין

לתורה הקדושה בגלל שהגיעה לשם

והחזיר בתשובה את יתרו.

ונכתבה פרשה על שמו בתורה, פרשת יתרו.

היה יכול להגיד משה עשיתי למדיין יותר ממה שעשתה לי.

לא.

היטיבו לו.

אז לכן הוא לא עושה שום דבר בעצמו אלא על-ידי שליחים.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו

לך ואשלחך

לגבול את עם ישראל.

מה אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא?

ריבון העולמים,

איני יכול.

יתרו פתח לי פתח

ואני חייב לו את נפשי.

אני צריך ללכת וליטול רשות ממנו לעזוב אותו וללכת בשליחות שלך.

אתם שומעים דבר כזה?

הקדוש ברוך הוא,

בכבודו ובעצמו,

מדבר אל משה בסנה ואומר לו שיש לו שליחות לתת לו ללכת לגאול את ישראל.

והוא מודיע לו, אם אתה, אין אתה גואלם,

אין מגואלם,

ולכן תלך ותגאל את עם ישראל.

ומשה רבנו אומר, אני יכול.

למה?

אני אורח אצל יתרו,

נכנסתי לשם ברשות,

ואני צריך ליטול רשות ממנו בשביל לצאת משם.

למה?

שכל הפותח פתח לחברו, נפשו חייב לו.

עד כדי כך,

אדם שמכניס אותך הכנסת אורחים צריך אדם למסור נפשו בעבורו.

לא יאומן כי יסופר.

איפה רואים עוד דבר כזה?

שמי שנכנס ברשות צריך ליטול רשות בשביל לצאת?

מה שבדרך כלל אנחנו לא מורגלים בהתנהגויות שלנו בדרך ארץ שלמדנו בבית ספרנו.

נוח אמר לו הקדוש ברוך הוא בוא אל התיבה.

נוח נכנס לתיבה ושוהה בתוכה 12 חודש.

12 חודש להיות בגן חיות התנכי

כל סוגי החיות נמצאים בטבע

יש מדור של נוח, אשתו, שלושת בניו וכלותיו

יש מדור של כל החיות כולם

ויש מדור תחתון ששם נמצא כל הצרכים שלהם.

מי שנמצא בקרבתה של בהמה או חיה רואה כמה ריח חריף.

מי שנכנס לגן חיות אפילו שהוא פתוח מייד מרגיש את הריחות.

מי שנמצא בחדר סגור עם בעל חי

מי שנמצא בגן חיות סגור בכלוב בתוך תיבה, איזה ריח.

ולא רק ריח של החיות אלא גם של הגללים והצואה שלהם.

וואי וואי וואי וואי ואי אפשר לפתוח חלונות כי יש מבול.

ב-12 חודש אתה נמצא בפנים

ותנא חטיבה על הרי עררת אחרי שנה היא יורדת.

מה הדבר הראשון שצריך לעשות נוח? לפתוח את הדלת לקחת אוויר.

ונוח לא עושה חן.

ממתין באיפוק עם כל הריח,

עד שאומר לו הקדוש-ברוך-הוא צא מן הטבע.

הוא נכנס ברשות, בועל הטבע,

הוא יוצא ברשות,

צא מן הטבע.

שמעתם?

ככה צריך לחיות, ככה צריך להתנהג.

אז משה רבנו אומר את חיי, אני חייב לו,

לכן

הוא אומר לקדוש-ברוך-הוא אני יכול ללכת בשליחות עד שאכתול רשות.

המעשה של אליהו

שהחיה את הבן של הצרפית

הוא מתפלל לפני השם להתברך

והוא מטיח דברים כלפי מעלה.

האם גם לאישה האלמנה הרעת?

הוא אומר לקדוש-ברוך-הוא למה אתה מריע לאלמנה ולוקח לה את הבן שלה?

ומבקש מהקדוש-ברוך-הוא שיחיה אותו.

לטיח דברים כלפי מעלה, פירושו של דבר, להסתכן בסכנת נפשות,

שהקדוש-ברוך-הוא יכול לקחת אותו מן העולם בן רגע.

למרות זאת הוא מטיח דברים

ומוסר את נפשו. בשביל מה?

שהקדוש-ברוך-הוא יחיה את הילד.

ומה עושה הקדוש-ברוך-הוא? וישמע השם בקול אליהו

ויחיה את הילד. לא רק שלא כעס עליו,

אלא גם שמע בקולו. מדוע?

מאותה סיבה.

כל הפותח פתח לחברו,

נפשו חייב לו.

כיוון שהיה מתאכסן אליהו בהליכתו אצל הצרפית,

וכן אלישע שהחיה את בנה של השונמית,

אותו דבר בדיוק,

נפשו חייב לו.

ואומרים חכמים שכוחם של אליהו ואלישע לחיות מתים היה

בגלל שהם רצו להכיר טובה לאלה שהכניסו אותם באכסניה,

שכל הפותח פתח לחברו,

נפשו חייב לו.

זאת אומרת, מי שרוצה להכיר טובה באמת

ובמסירות נפש למי שהיטיב לו,

מקבל כוח גדול מן השמים,

עד כדי כך שיוכל למלא את שאלתו להיטיב למטיבו ואפילו לחיות נפש.

זה כוח החזרת טובה למי שיטיב לך.

שואלים חכמים,

אם היה כוח ביד אלישע ואליהו לחיות מתים,

למה לא הלכו לבית הקברות והחיו את אבא ואימא שלהם?

כיוון ששם הם לא הרגישו את ההרגשה של נפשו חייב לו.

כשאנחנו חיים עם הורים אנחנו לא מרגישים שאנחנו חייבים להם הכרת הטוב כמו אדם שעוזר לנו פעם אחת.

אדם שעוזר לנו עזרה פעם אחת,

וואו,

איך אנחנו מודים לו, מוקירים אותו, מעריכים, משבחים אותו.

פעם אחת.

אבל מי שרגיל כבר

שמטיבים לו,

כבר מתחיל לגעור במי שמיטיב לו למה זה לא הגיע בזמן.

רבנו בחייה מביא בספר חובת הלבבות

שהיה אדם שהלך בדרך ומצא תינוק מוטל.

אסף אותו לביתו,

והילד האסופי הזה גידל אותו, חינך אותו,

האכיל, השכה, הלביש.

הכול עשה אתו כאילו בנו.

והוא ילד אסופי מן השוק.

והילד גדל כילד לכל דבר.

פעם אחת

הגיע עני לפתח,

דפק בדלת,

לא היה צריך להסביר מה הוא רוצה,

כי בעל-הבית, ראה איך הוא נראה, הבין שהוא צריך הכול.

הכניס אותו,

השקע אותו, האכיל אותו,

נתן לו אפשרות להתקלח,

נתן לו בגדים,

נתן לו לנוח,

משחרר אותו ונתן לו עוד מעות לדרך.

וכמובן,

שאותו אחד שנהנה ממנו בירך ושיבח את בעל-הבית מאוד מאוד מאוד.

אחרי שהוא שילח אותו לדרכו,

הילד האסופי שגודל בבית שאל את אביו,

אמר לו, אבא,

אני לא רואה שאתה מטפל בי כמו האורח הזה שהגיע עכשיו העני.

איזה פינוק,

להכניס אותו, להאכיל אותו, להשקות אותו, להלין אותו ולתת לו גם מעות.

אני לפעמים מבקש כסף קצת לקנות משהו, אתה אומר, לא עכשיו, פעם אחרת, אין לי עכשיו.

והוא פתאום שולף, משחרר ומשלח.

אמר לו, נכון.

אמר לו, מי מקבל יותר, אתה או הוא?

אתה היית אסופי.

אם הייתי משאיר אותך איפה שהיית, היית מתפגר ומת.

לקחתי אותך, אספתי אותך, השקיעתי אותך, יכלתי אותך, דאגתי לך, חינכתי אותך, גידלתי אותך.

פעם בחיים שלך אמרת לי תודה,

כמו שהוא אמר לי על פעם אחת?

אף פעם לא אמרת לי כזה תודה?

מה פתאום?

למה?

מגיע לי.

מגיע לי.

אז הרגש של נפשו חייב לו, מרגיש אדם רק כשהוא בשעה של מצוקה, ומישהו עזר לו,

ואת העזרה הזאת הוא אומר,

אני לא אשכח לך את זה, על מה שעשית לי.

אבל אבא ואמא שכל היום עושים לנו הכול,

מא' ועתה, והם הדואגים האמיתיים לנו,

באמת דואגים ובאמת אכפת.

ובכל מצב שלא נהיה, הם יהיו ההורים שלנו וידאגו לנו.

אנחנו לא מרגישים שאת נפשנו אנחנו חייבים להם.

לפני שמרימים את הפלאפון, אומרים לו, עוד פעם, אימא שלי. ראית? עוד פעם, אימא שלי.

עוד פעם, אבא שלי.

טוב, אימא, הבנתי כבר. מספיק. די. טוב, ביי. פתח.

מה זה?

דרך ארץ למופת.

איזה חינוך.

משה רבנו לא כן.

המדיינים היו רשעים.

המדיינים גרמו להריגה של 24,000 מבני ישראל.

אבל משה רבנו לא מערבב.

הם רואים לעונש השם גזר.

נכון. לנקום, כן. לא אני אבל. למה לא אתה?

הייתה לי הטבה מהם.

הייתי דר אצלם במדיין. נתנו לי אכסניה.

צריך להכיר להם טובה.

מאיפה למד משה רבנו את זה?

אלא הוא למד את זה מהקדוש-ברוך-הוא בעצמו.

שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו אמר למשה רבנו שהוא צריך להכות את מצרים עשר מכות.

דם, צפרדם.

מכינים, ערוב, דבר, שחין וכולי

אבל שלוש מכות ראשונות

הקדוש ברוך הוא אמר לו אתה לא תכה

אהרון יכה במטה

מכת דם ומכת צפרדע שזה הייתה הכה ביאור אתה לא תכה

למה?

כיוון שהיאור הגן עליך כשהיית בטבע

אתה לא תכה תיאור

כינים צריך היה להכות את העפר אתה לא תכה

כיוון שהחול כשטמנת את המצרי הגן עליך אינו בדין שתכה אותו

לכן אתה לא תכה

למד משה רבנו קל וחומר

ומה הקדוש ברוך הוא שאמר לו שצריך להכיר טובה

אפילו ליאור ולחול שהם דוממים לא מרגישים ולא יודעים כלל וכלל מה שנעשה איתם

קל וחומר לבני אדם שקיבל טובה מהם

שצריך להכיר טובה

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בתוכו אבן

צלחת שאכלת מתוכה אל תירק בה

מה יש ואין כן אז מה היא תיעלם?

היא תיפגע?

לא אתה משחית את מידותיך

אם אתה יכול לקבל הטבה ממשהו ואתה יכול גם לזרוק עליו אבן או לירק בו

אתה אדם מושחת

צריך להכיר טובה אפילו לדומם

כתוב שפעם תלמידיו של רבי אליעזר הלכו בדרך והגיעו למקום

שהם ראו אבן גדולה שישב רבי אליעזר ולימד אותם תורה

עמדו חיבקוה ונשקוה

אמרו לאבן בזכותך למדנו תורה

שמעתם דבר כזה?

אם היינו רואים דבר כזה בימינו היו אומרים אלה טרה-לה-לה-לה-לה

כן אבל אם היה רבי אליעזר מעביר את השיעור בעמידה

ודאי שדעתו לא הייתה מיושבת כמו שהוא יושב נינוח על גבי האבן ואומר דברי תורה

מי תרם לתורה היותר משובחת שהוא יגיד אותה אבן

אז הם מוקירים לה תודה

דבר שאתה נהנה ממנו צריך להכיר לו טובה

וככה אנחנו מתחנכים

המשנה באבות אומרת

רבי שמעון אומר

איזו מידה שיעבור לו האדם

מידה רעה

באיזה דרך ילך בה מידה רעה זה הלווה ואינו משלם

לא מדברים על חטא

מדברים על מידה, על דרך, דרך של התנהגות ואורח חיים

הלווה ואינו משלם רע מכולם

למה לווה ואינו משלם רע מכולם?

עד כדי כך

שכתוב בפסוק לווה רשע ולא ישלם

למה כתוב שמי שלווה הוא רשע אם הוא לא משלם?

אולי אין לו כסף?

למה הוא רשע?

אלא לווה ואינו משלם רע מאוד

כיוון שהוא אינו מרגיש שיש לו חיוב להחזיר

כשהוא בא לבן אדם ומבקש ממנו איך הוא מבקש? תעשה לי טובה

אני תקוע,

אני דרוש לי הלוואה,

אני אחזיר לך תכף ומייד,

תעשה לי טובה,

אני מחתן ילד

ואני זקוק להלוואה, תעשה לי טובה,

עשה לך טובה,

נתן לך,

שאל אותך למה הזמן,

ענית לו,

הגיע הזמן,

הוא בא ואומר מה עם הכסף? גם אני זקוק

לכסף שלי,

אתה יכול להחזיר?

הוא אומר מה אני אעשה? אין לי.

אין לך?

נו מה הבעיה?

תלווה מעוד מישהו, תחזיר לי, תתגלגל.

אין לי.

תשמע, אני תקוע עכשיו, גם אני התחייבתי לאחרים,

תשיג לי את הכסף.

מה, אתה לא מבין?

אין לי.

אין לי.

מה אתה רוצה שאני אעשה? שאני אמכור את הבית?

כן, על פי ההלכה, אם אין לך, תמכור את הבית.

לא אתה תישן בתוך בית והוא יחפש כסף בגללך.

לבית?

תחזיר.

הוא לא מרגיש מחויב.

לא מחויב.

אומר רבי שמעון,

מה המידה ההפוכה שלווה בינום שלם?

רואה את הנולד. איזוהי דרך יפה, טובה,

הרואה את הנולד.

מה זה רואה את הנולד?

כולנו צריכים להיות נביאים עכשיו?

באיזה היפוך זה מלווה ואינו משלם לרואה את הנולד?

במשנה שמה מובאה עין רעה,

עין טובה, לב טוב,

ההפך שלו לב רע.

איפה ההיפוך של בן לווה ואינו משלם ורואה את הנולד?

אלא אם היה חכם זה שלווה,

היה רואה את הנולד.

נכון שאתה נהנה כרגע שאתה לא משלם ואתה לא מרגיש חייב,

ואתה מתנער, ואין לי.

אבל אם היית טיפה חכם, רואה את הנולד,

עוד אחד, שניים כאלה, יצא לך שם בשוק

של לווה רשע ולא ישלם,

וכשתזדקק באמת אף אחד לא ייתן לך.

אבל אם תרגיל את עצמך לראות את הנולד,

שכדאי להיות מכיר טובה למי שמיטיב לך ותמיד תחזיר בזמן,

תמיד כולם ירצו להלוות לך בלי שום בעיה, רק תיגש אליהם, מיד יגידו כמה אתה צריך.

אבל אם רואים אחד כזה שהוא לווה רשע ולא משלם,

גם לו יגידו, אין לי,

אין לי, באת בדיוק שאין לי.

עד איפה הדברים מגיעים?

הגמרא בסנהדרין אומרת

למה אשתו של אדם מתה?

אחד שאומרים לו תן ממון ואומר אין לי,

אומרים לו תן ממון ואומר אין לי, אשתו מתה.

איזה מין דבר זה?

האישה צריכה למות בגלל שהבעל אין לו?

אז כל המובטלים, הנשים שלהם ימותו?

מה זה?

אלא, מדובר בגמרא בציור כזה.

האישה,

מדובר שהיא מתה בגלל עוונותיה.

מה לעשות, יש נשים שעושות עבירות שצריכות למות בגין העבירות.

יש גם גברים כאלה.

אבל כרגע מדברים על אישה.

היא צריכה למות בעוונותיה.

אבל משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

אם האישה צריכה למות, אז לא לוקחים אותה תכף לבעל. למה?

כי יכול להיות שהוא לא ראוי לזה שתחסר לו האישה.

אז הקדוש ברוך הוא ימתין עד מתי שהוא יתחייב גם הוא בעונש כזה שהוא ראוי שתחסר לו אשתו.

ורק אז זה יגרום.

אומרת הגמרא, מתי זה יהיה?

כשיבקשו ממנו ממון שהוא חייב,

והוא אומר אין לי.

מתי זה מדובר שהוא אומר אין לי? מה זה אין לי? באמת אין לו.

לא, אין מצב כזה אין לי. אין כזה מצב אין לי.

אם היית מרגיש מחויב, היית משיג.

אתה לא מרגיש מחויב, לכן אתה לא משיג את הכסף.

לדוגמה,

אם הוא היה מתעסק עם השוק האפור,

והיו שולחים לו מעטפה ומודיעים לו כמה זמן נשאר הוא היה משיג.

אבל הוא לא קיבל מעטפה, אז הוא לא חייב.

אין לי, מה תעשה לי?

זה הוא לא אומר בשוק האפור.

שם הוא לא אומר מה תעשי לי.

אם הוא היה צריך לחתן ילד,

הוא היה מחתן ילד.

אם המקרר שלו קרס,

הוא יקנה מקרר.

נכון?

הוא לא יישאר עם בשר או עופו.

או דגים, בלי מקרר.

אי אפשר היום בימינו בלי מקרר, לא?

אז הוא ישיג מקרר, אין דבר כזה שהוא לא ישיג מקרר.

אם אין, הילד שלו מטרנה,

אז מה, הוא יסתכל על הילד ויגיד לו, מה אתה בוכה? אתה לא מבין שאין לי?

אין לי!

או שהוא ישיג לא מטרנה, ומטרנה לא זול.

הוא ישיג לא מטרנה, או לא ישיג לו מטרנה?

אז למה להוא אומר אין לי?

גם הוא רוצה לקנות מטרנה לילדים.

למה אתה לא מביא לו?

אלא מה, אדם כזה שאומר אין לי, לוקחים לו את אשתו.

ביי ביי.

למה דווקא אשתו?

כי הקדוש ברוך הוא אמר לא טוב להיות האדם לבדו.

לא טוב.

לא טוב להיות לבד, לא טוב.

סימן שעם אישה זה אמור להיות טוב.

אמור להיות טוב.

אמור להיות טוב.

אז לא טוב, עם אישה זה טוב.

רגע, אם זה טוב,

אחד שלא מרגיש שהוא מחויב לאנשים שהוא לבא מהם כסף,

ודאי שהוא מרגיש שהוא לא מחויב לאשתו.

מה הוא מחויב לאשתו?

גם לה הוא אומר אין לי.

מה את רוצה ממני? אין לי.

אה, ומה זה אישה?

אומרים חכמים זיכרונם לברכה, מצא אישה מצא טוב.

אישה זה טוב. אם יודעים איך להתנהג עם אישה,

אישה זה טוב מאוד.

למה זה לא טוב? כי אתה לא טוב.

לא טוב להיות האדם לבדו, עושה לו עזר כנגדו.

אם הוא זכה, היא עזר.

אם הוא לא זכה, היא כנגדו.

אז זה תלוי.

תלוי בגבר.

מכל מקום,

כיוון שהאישה היא הטובה והמלווה הכי טובה שלו,

דואגת, מכינה, מבשלת, טורחת, מגדלת ילדים,

עושה עוד הרבה דברים.

אם כן, האישה זה דבר טוב. ואם אתה לא מכיר טובה,

מידה כנגד מידה, לוקחים ממך את הטובה,

ומשאירים אותך לבד.

לכן אשתו של אדם מתה כשמבקשים ממנו ממון, והוא אומר,

אין לי.

לא יאומן כי יסופר.

זאת אומרת, הכרת הטוב זה דבר גדול מאוד וחשוב מאוד מאוד מאוד, שכל אחד מאיתנו צריך להתחנך בזה,

להתרגל לזה,

להכיר טובה.

ומי שמכיר טובה על מה שעושים לו,

פירושו של דבר שהשם נותן לו כוח.

שאם הוא רוצה להחזיר טובה למי שהיטיב לו,

כוחו גדול לאין שיעור יותר מכפי יכולתו,

עד כדי לחיות מתים,

כמו אלישע ואליהו.

אני רוצה להגיד לכם שלא בדיוק קראתי את המאמרים האלה של חכמים זיכרונם לברכה בתחילת דרכי.

אבל ברגע שאני זכיתי לחזור בתשובה,

הבנתי שאני צריך להכיר טובה לאבא שבשמים שהאיר את עיני והכרתי דרך האמת.

לא חסר לי כלום.

גרתי במקום טוב ומכובד, בבן יהודה בתל אביב.

למדתי בית ספר חילוני.

מצוין, משפחה ממוצעת, לא חסר לי כלום.

כן, אבל לא ידעתי את האמת.

לא ידעתי בכלל שיש מושג כזה אמת.

לא הבנתי גם שיש דבר כזה שנקרא שקר.

הבנתי שכל אחד חי מה שמתאים לו, מה שבא לו, מה שנעים לו ומה שטוב לו.

אבל במושגים של אמת ושקר זה לא הבנתי.

ופתאום הבנתי שמה שהאמנתי מילדות, אמנם בלי בדיקה אז,

שיש בורא לעולם,

לא חשבתי מעולם שהוא מסתכל עלי בכל רגע ובוחן את דרכי וישלם לי כפי מעללי.

זה לא עלה בדעתי.

עד שקראתי קיצור שולחן ערוך

של הרב הגאון הרב גנצפריד, זכר צדיק לברכה,

שאומר בפתיחת ספרו,

שיבתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'.

שיבתי ה' לנגדי תמיד, שאני אראה מול עיני תמיד

שה' נמצא למולי.

למה?

שאין ישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו,

כי ישיבתו ותנועתו לפני מלך, בשר ודם.

ואין דיבורו והילוכו של אדם בתוך ביתו,

כי דיבורו והילוכו לפני מלך, בשר ודם.

ועל אחת כמה וכמה לפני מלך, מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא,

שנאמר,

אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו, נאום ה',

הלא את כל הארץ אני מלא.

מיד האדם יתבונן בזה יבוש,

ירתע מלפני הדר גאונו.

כשאדם יושב בבית, הוא חושב שהוא יושב לבד, אף אחד לא רואהו, אף אחד לא שומעהו.

יושב, עושה מה שהוא רוצה, מתהלך כיצד שהוא רוצה.

אבל אם הוא היה יודע שמסתכלים עליו עכשיו,

איך הוא היה מתנהג אותו דבר?

ודאי שלא.

ואם הוא היה רואה שאדם חשוב מאוד מסתכל עליו ובוחן אותו,

ודאי וודאי שהיה מתנהג אחרת.

ואם הוא יודע שמלך שחייו מסורים בידו מסתכל עליו,

על אחת כמה וכמה.

ואם הוא יודע שמלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, מסתכל עליו

ורואה בכל מעשיו,

ומבין מה קורה בלבו בעתיד לשלם לו כפי פעולו,

על אחת כמה וכמה שהיה נרתע ושוקל וחושב כיצד להתהלך באורחות החיים.

הפתיחה הזאת תפסה אותי.

פתאום הבנתי

שאני כזה פספוס בכל העולם הזה.

יושב בורא עולם ומסתכל עליי כאחד הברואים ובוחן אותי בדרכיי.

טוב, זה היה חדש ושבידי.

אבל זה נקלט.

התחלתי לבדוק את הדברים,

התחלתי לקרוא ספרים,

התחלתי לברר דברים,

התחלתי להתאים בין מה שאני יודע קודם לעכשיו.

בסופו של דבר הגעתי להכרה, יש אמת ויש שקר.

מה שלא אמת, שקר.

זהו, אין אפור.

אין אפור אמת ושקר.

מה זה אמת? מי קובע מה זה אמת?

כל אחד אומר האמת שלי, הוא אומר האמת שלי.

ומה אמת?

שניהם אומרים הפוך, זה אומר אמת וזה אומר אמת. מי אמת?

מי יקבע מי אמת?

מי שבא אותי וברא את כל הברואים וברא את כל העולם כולו,

הוא אמר מה זה אמת ומה זה שקר.

התורה שלו תורת אמת

הוא אמת

וחותמו אמת,

ורק התורה אומרת מה אמת ומה שקר.

כל מה שיגידו בני האדם,

אם זה לא מתאים לתורה, זה שקר.

יש רק אמת אחת.

אמת אחת אבסולוטית, אמת אלוקית,

אין בלעדיה.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה יכול להמציא תורות ותיאוריות ומה שאתה רוצה,

אין להם שום קשר לאמת.

יש להם קשר לנוחיות,

לאורחות חיים שאתה חפץ בהן, להליכות,

לדרך ארץ שאתה ממציא, להתנהגויות,

אבל אין לזה שום קשר לאמת.

יכול להיות שזה טוב, זה טוב לחברה, טוב לציבור,

הכול טוב.

טוב זה דבר יחסי, אמת

זה דבר אבסולוטי.

אין קצת אמת, חצי אמת, אין דבר כזה.

אמת זה אמת, והשאר זה שקר.

נו,

אז אחרי שלומדים דברים כאלה, צריכים להגיע למסקנה

האם הולכים באמת או לא הולכים באמת.

שכר ההולכים בשקר, שקר.

מה שהשקר מבטיח הוא גם ישלם.

נו, ומי שמשקר הוא באמת משלם.

שקר.

שקר לא משלם.

שקר משקר.

רק האמת יש בכוחה לשלם.

תיתן אמת ליעקב.

הקדוש ברוך הוא נתן אמת ליעקב.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב.

התורה הזאת ניתנה לקהילת יעקב.

אמת,

למי שחכם הולך באמת,

מי שלא הולך בשקר.

נכון שלשקר יש מהלכים יותר קלים, יותר נעימים,

יותר מעוגלים,

אין פינות,

נכון.

אבל זה שקר.

שקר. אדם שחי בתחושה

שיש לו ויש לו ויש לו ויש לו,

והוא והוא והוא והוא,

אם זה לא אמת,

אז זה האווה.

שקר.

שקר.

אחד שינפח את הכיס שלו כאילו בשטרות,

ברגע שיגיע לקיוסק ויצטרך לשלם, מה ישלם?

עם כלום.

הרי יגיע הרגע שתצטרך לפרוט ולפרוע בשטרות של אמת.

יש כאלה גם שמוציאים תעודות בלטביה.

אז בינתיים יש להם תעודה כאילו זה אמת, עד שהם נתפסים, רואים שזה שקר.

לא רק שמתברר שהם שקרנים,

אלא גם יכולים לתבוע אותם על כל מה שהם לקחו.

נו,

אז מה זה מועיל? לחיות בשקר.

ואם נגיד שזה מועיל בינתיים בעולם הזה,

הרי טיק טק אנחנו עוברים מהעולם הזה ומגיעים לעולם האמת.

ושם, עם מה תבוא?

תשאלו את האדם,

קיימת תורה?

שמרת מצוות?

מה הוא יגיד?

אם יגיד כן וישקר,

שתכו לו את התנ״ך,

יגידו לו, את זה קיימת?

מה יגיד?

ואת זה קיימת?

מה יענה?

ואת זה קיימת?

הוא יהיה אדום כמו סלף.

זה רק בדף הראשון.

עוד לא עברו דף.

מה יהיה?

הבעיה שמגיעים לשם זה לא כמו שאני מספר כל כך קליל.

אתם יודעים, למעלה יש הקלטות,

יש צילומים.

אתם רואים? הלוויינים משוטטים,

יש כל מיני טיסנים כאלה שמצלמים למטה את ה'חיזבאללה'.

לקדוש ברוך הוא יש דברים יותר משוכללים.

יותר משוכללים.

בן אדם מגיע לשם,

אומרים לו,

אתה שמרת את תורה המלצות? בטח, בטח. אומרים לו, חכה רגע.

תביא את הקסטה.

מביאים את הקסטה,

שמים,

שומעים.

מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים,

שעזרת בי, נשמתי,

בחמלה רבה.

את אמונתך ברוך אתה...

איזה יופי.

גיל 13.

מודה אני,

ברוך. נטילת ידיים טלי תפילין. נפלא.

טוב, תעביר יום.

מעבירים, שלוש עשרה יום

מודה אני לפניך איזה יום, תעביר עוד יום

עוד יום, עוד יום,

פתאום מודה אני לפניך מלך חי וקיים שעזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך

אין כלום על הסליל,

תעביר עוד,

שום דבר,

מה זה רק יומיים?

תעביר גיל 14,

שמים קלטת מגיל 14,

אפילו מודה עניין, כלום,

ריק,

ריק לגמרי.

יאללה, עשרים,

צ'צ'צ'צ' שלושים, צ'צ'צ' 70, צ'צ'צ'צ' יאללה, קח.

מה זה?

מה זה?

בן אדם לא מילא קצטה, מה זה?

שלחו אותו 70 שנה פה למטה,

איפה היית?

טייל, נסע, אחת, שתה, בלע, טחן, הכול,

אין ברכה אפילו, כלום,

כלום.

היה עסוק, עסוק, ביזי, ביזי. אין לו זמן,

אין לו זמן,

אין לו זמן.

נו, מה יגיד בן אדם, יגיע לעולם האמת, יגידו לו, יהודי יקר,

הקב' נותן לך נשמה,

הכין לך גן עדן,

הכין לך תורה,

נתן לך זכויות לאסוף, נתן לך הכול, מה עשית שם?

מה עשית?

הלכת לאכול, לטחון,

הבלע, עטחן, לבלף, כל היום?

מה עשית?

אנשים אפילו שומרים היום דיאטה, הרבה הרבה שומרים דיאטה. תראו, הרבה אנשים הולכים בדרך, הולכים, הולכים, הולכים, הולכים,

אבל זה אחרי שהם טחנו.

כמה בן אדם אוכל ביום? אתם יודעים, בערך ממוצע.

שלוש קילו לפחות עם שתייה, נכון?

כמה כוסות שותים? כמה אוכל אוכלים? שלוש קילו בערך.

כמה זה בשנה?

כפול 365 יום. זאת אומרת, כל אחד פה, אפילו רזה, אוכל למעלה מטון בשנה.

משאית אוכל.

אם הוא יחיה 100 שנה, 100 טון, אונייה.

כל העולם הזה, תמלאו אותו, אכל.

אכל.

כמה הוא נפטר?

בקושי 50-60 קילו.

זה לא בזבוז?

אכל 100 טון, נשאר ממנו 50 קילו.

לא חבל?

כל הכסף, אבלה, עטחן, לפלף, כל הזמן.

מה, מה?

מה יצא?

אי-אפשר למכור אפילו את הגופה שלו למעבדה.

דולר אי-אפשר לקבל עליו.

נו,

בשביל זה הבן-אדם בא?

הולך למסעדה, לעוד מסעדה,

סינית,

צ'רקסית,

אנא עארף, הולך לכפר ערבי לאכול,

מנגב חומוס,

איזה שמות, איזה מילים, איזה דברים.

נו, ובשביל זה באת?

גם פרה עושה את זה יותר טוב ממך.

כל הזמן,

כל הזמן.

מורידה את הראש, עוד קצת עשבים,

פרה.

כשרוצים להגדיר בן-אדם שאוכל הרבה, אומרים פרה.

ראית איזה פרה?

מה, אנחנו פרות?

זה הכרח לאכול, מה לעשות? אוטו לא נוסע בלי דלק,

גם בן-אדם נוסע בלי אוכל, אבל זה רק בשביל למלא,

למלא,

למלא, בשביל לנסוע,

בשביל שאפשר לחיות.

זה לא מטרה.

תארו לכם בן-אדם עומד בתחנת דלק, ממלא, כבר זה מלא,

וממשיך.

עוד. נשפך, נשפך, ממלא, עוד.

הלו?

יש אנשים שאוכלים אכילה גסה.

אופף,

פותח את החגורה.

אופף, תביא, תביא עוד לאופה, תביא.

מה זה?

זה המטרה?

ואחרי זה הוא מגיע למעלה?

אולי גרפסים שומעים בקלטת, זה הכול.

אז יש תכלית, יהודים יקרים, יש תכלית בחיים. אדם לא בסתם, בא לאיזה מטרה, צריך לעשות משהו.

טוב,

אבל אנחנו רואים שיהודים יקרים, אנחנו נמצאים כבר בגלות, אם אתם זוכרים,

אלפיים שנה.

לפני אלפיים שנה,

בערך, חרב בית-מקדשנו.

בבית-המקדש היינו זוכים לראות שפינה,

היינו רואים נפלאות, השם יתברך,

כל העולם הכיר בגדולתו של עם ישראל.

אבל מה לעשות, עם ישראל, כשמיטיבים לו הרבה לפעמים, וישמן ישורון ויבעט,

שמנת עבית כסית ביתו שאלוק עשהו. שוכח את האלוקים שברא אותו.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא?

מזהיר על ידי הנביאים.

וכשלא שומעים לנביאים, אז הקדוש ברוך הוא מקיים את מה שאמר להם.

ואז הקדוש ברוך הוא מסלק אותנו מעל אדמתו, ומשליך אותנו לבין האומות

אלפיים שנה בגלות.

טוב,

והנה מתקבצים יהודים אחרי אלפיים שנה לארץ ישראל, יושבים פה,

קיבוץ גדול מאוד,

אמנם רק שליש מכל האומה היהודית הידועה והמוכרת,

אבל בכל אופן היהודים יושבים פה,

והקדוש ברוך הוא מחכה

שנה,

שנתיים,

שלוש, ארבע, עשר, עשרים, שלושים, חמישים.

נו, אולי העם ישוב בתשובה.

אולי העם יתקרב לאלוקיו,

אולי יודה לאבא,

אולי יודה לאבא.

נתן לנו הקדוש ברוך הוא ארץ טובה,

ארץ של עיינות ותהומות,

ארץ נפלאה, אקלים מצוין,

ארץ זבת חלב ודבש, אין נפט, נכון, אין נפט.

פחות מסריח,

אבל לא חסר כלום,

לא חסר כלום, נתן לנו הקדוש ברוך הוא.

בעם ישראל לא,

רוצה לנהות אחרי מנהגי הגויים,

תרבותם,

מחקה אותם ומתרחק מהשורשים שלו,

בדיוק הפוך.

במקום לאמץ את השורשים היהודיים, המקוריים,

ההיסטוריים,

להכיר את המסורת שלנו, לחיות בה כעם נבחר,

כעם סגולה,

מה אנחנו עושים? מאמצים את כל התרבות הזרה.

אז מה עושה הקדוש ברוך הוא?

כתוב בשיר השירים.

כל דודי דופק,

פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמאתי.

כמה לשונות של חיבה הקדוש ברוך הוא פונה אלינו.

כל דודי דופק.

הקדוש ברוך הוא בא לכנסת ישראל ומנסה לעורר את עם ישראל שישובו בתשובה לאביהם שבשמיים,

שובו אלי באשובה אליכם.

ומה עם ישראל עושה? מפנה עורף.

לא שומע את הדפיקות.

נו, מה קורה כשמישהו עומד בדלת ודופק ולא שומעים?

מגביר את הדפיקות.

לא שומעים.

מה עושה?

זה לא אני.

כשלא שומעים מה הוא עושה?

לא שומעים.

אגרופים מתחילים על הדלת.

לא שומעים.

פורץ את הדלת, נכנס פנימה. מה, אתם חרשים?

הקדוש ברוך הוא דופק.

דופק.

לא שמענו.

התחילו הפלסטינים לזרוק עלינו אבנים.

מכוניות נוסעות בדרכים

והפלסטינים זורקים אבנים.

לא שמענו שהקדוש ברוך הוא דופק,

אז הם התחילו לדקור אנשים עם סכינים.

עולים לאוטובוסים ודוקרים אנשים עם סכינים.

לא שמענו.

הקדוש ברוך הוא הגביר את הדפיקות.

התחילו לזרוק

בקבוקי תבערה.

לא שמענו.

התחילו לירות בנשק קל על מכוניות נוסעות.

לא שמענו.

התחילו לעשות מארבים ולירות עם תת-מקלעים.

ואנחנו הזדעזענו.

אבל לא שינינו את דרכנו.

אז הקדוש ברוך הוא המשיך לדפוק.

ואנחנו לא שומעים.

אז התחילו פיגועים.

ובהתחלה לא היו הרבה שנהרגים.

וכשלא הבנו, הפיגועים היו הרבה יותר גרועים.

הם כבר שכללו את הכמויות ואת חגורות הנפץ, ושמו בזה עוד כל מיני חתיכות ברזל ומסמרים.

והתחילו למות מפיגועים 30 ו-40 אנשים.

ולא שמענו.

אז הקדוש ברוך הוא התחיל להמטיר עלינו קסאמים.

ירו אלפים של קסאמים בדרום.

ולא שמענו.

זה התחיל להתקרב יותר ויותר.

ולא שמענו. אז הוא גירש אותנו גם מגוש-קטיף.

ולא שומעים.

אז הוא התחיל לירות עלינו טילים.

ולא שומעים.

וכבר אלפים טילים.

ועדיין לא שומעים.

אז מה מחכים?

לשהב 2 ושהב 3,

עם טונות של פצצות שירדו מאיראן וסוריה?

בסקאדים.

זה מה שמחכים.

ואם גם זה לא נשמע,

אז יהיו מלחמות במזרח התיכון.

לא מקומיות אזוריות כלליות.

ואם לא נשמע,

אז גוגו מגוגו.

למה?

כי אנחנו מסתגלים.

מסתגלים. הסתגלנו לאבנים,

הסתגלנו לסכינים,

הסתגלנו לזה, הסתגלנו,

הסתגלנו,

הסתגלנו. אנחנו מסתגלים, לא, מסתגלים.

במקום להיות עם סגולה ולהסתגל בתורה ומצוות

ולהיות אחראיים ועושים את מה שהשם רוצה באמת,

ואז הקדוש ברוך הוא יעשה הפוך על הפוך,

שהאויבים יקבלו את המכות, ולא אנחנו.

הם באים בשם השם, החמאס בא בשם השם.

אומר אללה ואכבר,

נסראללה והחיזבאללה באים בשם השם, אללה ואכבר.

ואנחנו, מה באים?

עם מטוסים, עם טנקים.

זו מלחמה דתית,

זו מלחמה קנאית,

זו מלחמה מי מאמין יותר.

ואנשים לא קולטים ולא תופסים את התמונה.

זה לא מלחמה חילונית, זו לא מלחמה בין עמים, זו מלחמה בין דתות.

הם רוצים למגר את היהודים.

ואנחנו, הכוח שלנו זה רק אחד.

הקול קול יעקב,

בידיים ידי עשיו.

אין כוחו של יעקב אלא בפיו.

אל תראי תולעת יעקב.

למה נמשלו ישראל לתולעת?

מה תולעת כוחה בפיה?

אף ישראל כוחם בפיהם.

תולעת,

קטנה, רכרוכית.

איזה פה יש לה? קטנצ'יק.

הוא יכול לחדור עץ?

עץ אלון?

כן.

עם הפה שלה קטן, היא עושה חור באלון מצד לצד.

כוחה שלה נמלה בפה, גם הכוח שלנו בפה.

בתפילות לאבינו שבשמיים,

בהכנעה,

בענווה לפני השם יתברך, שאנחנו מרכינים ראש ויודעים שיש אלוקים גדול מעלינו שמנהיג את כל הבריאה והוא קובע את גורלנו לפי מעשינו.

אם נכנע בפניו הוא יכנע את האויבים שלנו.

ואז השם יילחם לכם ואתם תחרישון.

למרות כל הטילים והדפיקות

למרות אלפי קסאמים,

לצערנו הרב ולשמחתנו,

רק בודדים נהרגו.

למעלה מ-2,000 טילים כבר,

ורק בודדים נהרגו. פחות אפילו מפיגוע אחד קטלני מהעבר.

זה נסים שאין כדוגמתם,

אבל גם לזה הם מתרגלים.

אבל אם נופל טיל אחד ופוגע ברכבת וחלילה נפטרים שמונה בבת-אחת,

אז פתאום מבינים מה זה יכול להיות.

כוחו של כל טיל אחד כזה להרוג עשרות, עשרות, טיל אחד.

תעשו חשבון, אלפים נורו כבר,

אלפים כפול עשרות, אתם יודעים כמה זה?

ואם היה פוגע טיל אחד רק בכימיקלים שם,

עשרות אלפים ומאות אלפים יכולים למות בן רגע.

בחסד השם עלינו, למרות שהוא דופק ומתכוון לדפוק שנבין.

הוא רוצה שנבין.

כמה זמן אפשר למשוך את הגלות?

אלפיים שנה?

מה, אנחנו סתומים? לא מבינים שהקדוש ברוך הוא רוצה לקרב אותנו אליו ולגאול אותנו ולהביא כבר שלום עולמי ולהביא את העולם לתיקונו?

והכל תלוי רק בנו היהודים. רק בנו היהודים.

איך אמר יונן הנביא?

כשבאו להשליך אותו מהאונייה אמר בשלי היה הסער.

היו שם עובדי עבודה זרה, כל המלאכים.

הוא לא האשים אותם.

הוא לא אמר בגללם שהם עובדים אלילים.

הוא אמר בשלי היה הסער.

הוא הסתכל מה יש עליו לתקן ותלה את כל האשמה שהייתה סערה בים,

והאונייה חשבל יישבר בגללו.

ככה כל אחד מאתנו צריך להסתכל.

מה אני עושה בשביל שלא ייהרגו יהודים בצפון?

זה תלוי בנו.

אנחנו יכולים להכריע את המלחמה,

כל יהודי ויהודי,

יהודי בצרפת, יהודי באמריקה, יהודי פה ויהודי שם, בכל מקום.

כוחו של יהודי להשפיע על אחיו היהודים,

כיוון שישראל ערבים זה לזה.

אנחנו למעשה נמצאים באונייה אחת, כל היהודים.

כשמישהו מהיהודים עושה משהו, אנטישמיות גואה בכל העולם כנגד כל יהודי בכל מקום.

הקשר בינינו הוא קשר אמיתי, קשר של דם.

אנחנו משפחה אחת.

בכל משפחות העולם ואומות העולם אין...

כמו העם היהודי. העם היהודי זה משפחה אחת,

זה לא קובץ אנשים שהתכנסו על חתיכת קרקע.

איך ההשתלשלות של העם היהודי?

היה אברהם, הוליד את יצחק, יצחק את יעקב,

יעקב את 12 השבטים,

הם נקראו בני ישראל, בניו של יעקב שנקרא ישראל,

בני ישראל,

הם ירדו בשבעים נפש למצרים,

שם הם התרבו והם יצאו ביציאת מצרים כעם שלם, עם ישראל.

עם ישראל זה משפחה אחת,

דם אחד.

אז בגלויות התפזרנו,

אלה הלכו לאירופה ואלה לאסיה ואלה לאפריקה, כל אחד הלך למקום אחר,

אבל זו אותה משפחה.

והקדוש-ברוך-הוא הבטיח,

לא מאסתים ולא געלתים לחלותם,

להפר בריתי איתם.

אני אכה את היהודים אם הם לא יהיו בסדר.

מכות קשות,

גם אם צריך,

אבל אני לא אכלה אותם, למרות שכל העולם רוצה לחלותנו, בכל דור ודור עומדים עלינו.

אבל הקדוש-ברוך-הוא לא מניחנו בידם, כיוון שהוא התחייב והבטיח להוות את הקדושים,

לא מאסתים ולא געלתים לחלותם, עד כדי כליה לו.

לכן, מי שיראה את ההיסטוריה היהודית, תמיד כשהיו גזירות באזור מסוים גלו ישראל למקום אחר,

שם נתעוררו רחמים אצל השליטים שקיבלו אותם.

שם התעוררו עוד פעם עליהם בגלל מעשיהם, גלו למקום אחר, קיבלו אותם, וכן הלאה. כל הזמן הקדוש-ברוך-הוא ישיר שארית בכל מקום ומקום.

צדקות פרזונו בישראל,

צדקה עשה הקדוש-ברוך-הוא עם עם ישראל,

שפיזר אותם בין האומות, שאם היו מרוכזים במקום אחד היו יכולים להשמידם בעת ובעונה אחת.

וגם הגזירה הקשה של המן,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד ב-127 מדינות לא עלתה בידו.

והקדוש-ברוך-הוא הפך את הגזירה, מכוח מה?

מכוח זה לקח מרדכי 3,000 ילדים מתלמודי תורה שהתפללו בשביל עם ישראל.

בעם ישראל התארנו שלושה ימים ושלושה לילות,

ונשבר ליבם לפני אבים שבשמים,

ונתהפכה גזירה לחלוטין,

ומי שרצה לתלות את מרדכי נתלה על העץ עם עשרת בניו,

ומתו 75,000 מאלה שרצו להרוג את היהודים.

ואותו מלך רשע ששנא את היהודים אחשוורוש וחתם בטבעת המלך להרוג אותם,

הוא בעצמו חתם להרוג את בני עמו.

איך אפשר? מה עשו ישראל?

יצאו עם נשק בכידונים?

לא.

שינו את מעשיהם, חזרו בתשובה,

פנו לאביהם שבשמים ואמרו לו, נכנעים.

הבנו על מה זה.

הבנו.

ולמה הייתה גזירה?

שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

אכלו.

המלך מזמין את כולם. אם לא תבוא והמלך מזמין, הוא יוכל להרוג אותך.

אז הוא זמין לאכול.

והאוכל היה כדת וכדין.

כל אחד לפי מה שהוא רוצה. אתה רוצה בדץ? בדץ, אין בעיה.

הוא לא האכיל אותם נבלות וטרפות. לא.

אבל נהנו, נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

איי-איי-איי.

מילא כפייה, אונס, צריך לאכול אצל הגוי הזה,

שונא ישראל.

נו, אין ברירה, אונס.

אבל ליהנות מזה?

מה, שכרות מכל מה שהיה שם? מכל הדברים?

זה לא. על זה נהנשו.

היום המצבנו הרבה יותר גרוע.

והנה שמענו

שרחמנא לצנן,

בירושלים הקדושה,

עיר הקודש,

תיבנה ותיכונן מהרה בימינו אמן.

אמן.

החליטו לעשות את מצעד הגאווה.

מה זה לעשות?

לא לעשות לבד,

אלא להביא את כל הסוטים מהעולם לירושלים.

שיהיה בינלאומי.

האם היו מעזים לעשות את זה ליד הוותיקן?

חסרי שלום.

מה זה להעליב את האפיפיור?

לעשות את זה במכה?

חסרי שלום.

אבל בירושלים?

ליד בית-המקדש?

בעירו של הקדוש-ברוך-הוא?

בקודש-הקודשים?

בטח, למה לא?

ועוד קוראים לזה גאווה.

נו,

אז שאל אותי אחד בהרצאה, למה אתם מתנגדים?

אמרתי לו, אתה יודע מה היה מעשה סדום ועמורה?

כשאומרים סדום ועמורה, אתה יודע על מה מדברים?

על זה מדברים, סדום ועמורה.

ומה היה העונש שלהם בסדום ועמורה?

הקדוש-ברוך-הוא המטיר עליהם אש וגופרית.

וברגע שרוצים לעשות בירושלים מעשים של סדום ועמורה,

הקדוש-ברוך-הוא המטיר עלינו אש וגופרית.

כי ירושלים אינה סדום.

לכן, החלטנו לעשות את מצעד הענווה,

שדרכם של בעלי תשובה להיות שפלים וענבים.

למה? כשהם זוכרים את מעשיהם הרעים,

יש להם במה להתגאות,

אז הם מרכינים את ראשם והם שפלים וענבים.

והתיקון לזה

זה מצעד הענווה.

וראינו שכתוב את הדברים בגמרא בסנהדרין,

דף צדיק חטא.

כתוב, אין בן דוד בא עד שיאכלו גסי הרוח מישראל.

משיח לא יכול לבוא עד שיאכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר, אסיר עליזה גאוותך.

הנביא צפניה אומר,

עד שהקדוש ברוך הוא יסיר את העליזים

בגאוותך.

למה התיקון?

שישאר עם

עני ודל.

מה זה עני, אומר הרדק?

היפך הגאווה, ענווה.

לא יאומן כי יסופר. איך צפניה הנביא

ידע מאז

על הדברים האלה? מה עוד

שכתוב שם בפסוק, לגבהה על הר קודשי.

בירושלים יבואו העליזים האלה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים למחות. וברוך השם,

אחרי שנקטנו במהלך הזה,

מן השמיים עזרו וגלגלו שהמצעד יתבטל.

אומנם הם אומרים שהוא נדחה רק,

אבל בינתיים הוא התבטל.

לתאריך שקבעו אותו,

התבטל.

השם יעזור, שהם יחזרו בתשובה.

אין לנו בעיה גם עם החוטאים.

אנחנו רוצים לקרב את כולם שיכירו את האמת.

ואין בעיה גם לחוטאים.

הם חושבים שיש להם בעיה.

אין להם בעיה.

יש להם תאווה.

ועל תאווה צריך להתגבר.

כי אם התורה אומרת

שזה אסור,

משמע שזה אפשר.

התורה לא תאסור מה שאי-אפשר.

ואם התורה אומרת

שאסור,

והיא נותנת עונש חמור של כרת שמתים בקיצור ימים,

פירושו של דבר שאפשר לאדם להימנע.

אם התורה אומרת לא תגנוב,

לא יכול לומר אדם, אני קלפטומן.

תתגבר.

נכון, יש לך אולי נטייה יותר מאחר,

אבל לאחר יש נטייה יותר ממך בדבר אחר.

בכולה צריכים להתגבר, מה לעשות?

אדם חמדן

רואה מכונית של מישהו, נכנס ונוסע.

הוא אומר, אני לא יכול להתגבר. הוא רואה מרצדס,

חייב לנסוע לעשות סיבוב.

יש אדם.

מה, הוא יכול להסביר את זה לשופט, להגיד לו, אני נולדתי ככה?

אין דבר כזה.

אבל להפוך.

מעשים כאלה לגאווה?

זה כמו שגנבים יעשו מצעד ויקראו לו מצעד החמלה?

כי הם שחררו את האנשים שגנבו להם את הנכסים מאחריות,

אז הם חמלו עליהם.

אתם שומעים?

ואחר כך יהיה מצעד של רצחנים שירצחו אנשים ויקראו לזה מצעד ה...

אהבה.

למה?

הם פשוט לא רצו שיצטערו בחוליים וקופת-חולים ומסים ומע״מ,

אז הם שחררו אותם.

מצעד אהבה יפה.

כל אחד יעשה את הדבר הכי גרוע, יקרא לו שם יפה ויצעד לו.

יפה.

רעיון.

ולא עוד.

אלא שהבג״ץ פסק שגם צריך לשלם להם כסף.

רטרואקטיבית,

על שנים עברו,

350,000 שקלים.

למה?

כי הם קראו לזה מצעד הגאווה.

יפה, אה?

רק במדינתנו החופשית

ניתן לעשות דברים כאלה.

אבל מה?

אנחנו החלטנו, בעזרת השם יתברך,

לעמוד

ולבקש מהשם יתברך

שהמצעד הזה לא יתקיים.

והשם סייע לנו, ברוך השם,

ואנחנו מתכוונים להתאסף ולהתכנס.

בליל טו באב,

ב-8 באוגוסט,

באצטדיון טדי, 22,000 איש

לקדש את שמו יתברך,

להגיד תהילים בשביל כל עם ישראל שנמצא במערכה הקשה,

להגיד שמע ישראל בקולי קולות,

בכל העולם כולו,

להגיד לקדוש-ברוך-הוא שאנחנו רוצים,

השיבנו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.

ותהיה שם תוכנית נפלאה ומיוחדת.

זה גם 20 שנה לארגון שופר,

ובעזרת השם זכינו ב-20 שנה אלה,

זכינו ב-20 שנה אלה להפיץ 14 מיליון קלטות וידאו ו-CD חינם בכל רחבי העולם,

לפתוח אתרי אינטרנט,

להגיד שיעורים בכל רחבי העולם,

לספק לאנשים חומרים שיוכלו להתמודד, להכיר ולדעת.

עשינו, ברוך השם, רבות, גדולות ונצורות,

ורוב עם ישראל נהנה אכן מהחומר הזה שמופץ.

אנחנו מבקשים מכל הציבור הקדוש הזה לתת יד ולהיות שותפים אתנו בקידוש השם הגדול שיהיה בליל טו באב. יום גדול זה ליל טו באב.

טו באב זה יום גדול מאוד בעם ישראל,

יום שנפסקה המגפה שהייתה כנגד 600,000 יהודים שהיו במדבר,

שהיו כל תשעה באב כורים בורות ונכנסים פנימה,

וכל תשעה באב היו קמים פחות 16,000

ועוד קצת,

שהיו נשארים בתוך הקבר כל שנה.

למה?

עד שכלו כל אלה ששמעו את המרגלים, שאמרו דיבת הארץ רעה ולא מחו בהם,

נגזרה עליהם גזירה למות במדבר.

ובאותו טו באב האחרון,

כשנותרו 16,000 פלוס אחרונים שנכנסו לקברים,

וחפרו אותם בתשעה באב.

ולמה תשעה באב?

כי באותו יום שבכו עם ישראל כשחזרו המרגלים וסיפרו שארץ אוכלת יושביה,

וקיבלו את דבריהם, את לשון הרע שלהם,

אמר הקדוש-ברוך-הוא, אתם בכיתם בחייה של חינם,

אתם תבכו בחייה לדורות.

ואכן שני בתי-מקדש שלנו חרבו בתשעה באב.

אבל באותו תשעה באב האחרון במדבר,

טרם כניסתם לארץ-ישראל,

נכנסו בתשעה באב לבורות והמתינו.

והנה בוקר,

והם לא מתו.

אמרו, שמא טעינו ביום.

נכנסו בלילה הבא,

שכבו בתוך הקברים שחפרו והמתינו למיתתם.

קמו בבוקר ולא מתו.

אמרו, בטח, איבדנו כבר את התאריך.

נכנסו עוד לילה ועוד לילה ועוד לילה. איזה צייתנות, לא יאומן כי יסופר. אדם נכנס לקבר, יודע שהוא לא יקום,

והוא לא בורח לארץ השכנה.

והוא נכנס עוד פעם וממתין לקיים את גזירת השם,

והוא קם בבוקר.

מתי הם הבינו שהם לא טעו והשם מחל להם?

זה היה בטו באב, כי בטו באב הירח מלא והם ידעו לפי הירח שזה כבר חצי החודש.

ואז הם הודו להשם יתברך וניצלו 16,000 פלוס וזכו להיכנס לארץ הקודש.

הלילה הזה גדול מאוד,

גדול מאוד לעם היהודי.

ועוד כמה דברים אירעו באותו יום.

והלילה הזה לא רק גדול מעצם היותו ליל טו באב,

אלא למי שלא יודע, מי שנמצא.

בערב כזה שנמצאים בו 22,000 איש,

שכינה יורדת מן השמיים,

כמו במעמד הר סיני.

שוב השם רבבות אלפי ישראל,

רבבות שתיים,

אלפי שתיים, 22,000. כשהקדוש ברוך הוא ירד בהר סיני,

ירד עם 22,000 כיתות של מלאכים,

שנאמר ריבותיים אלפי שנאן.

ריבותיים זה שתי רבבות,

אלפי זה שני אלפים, 22,000. מי שרוצה לזכות, ובגדול, בלילה כזה, שעם ישראל כולם מחוברים יחדיו בתפילה ובקריאה להשם יתברך,

זו ההזדמנות של החיים שלו לקבל את כל הישועות וכל הברכות.

אני מציע לכם, בעזרת השם יתברך,

להיות חלק מקידוש השם הגדול הזה,

ולצורך זה אני מציע שכל אחד מכם

יקבל על עצמו לקחת

עשר,

עשרים או פנקס אחד של כרטיסים, עשרים וחמישה כרטיסים,

ייקח אותם, ירכוש אותם,

ימכור אותם לחברים,

לידידים, למשפחה, או יחלק אותם מכספי המעשר שלו,

ויהיה שותף ויהיה לו חלק בהבאת שכינה לעם ישראל באיצטדיון טדי.

אז מי שרוצה להיות שותף

ולזכות אתנו, בעזרת השם יתברך,

מחיר כרטיס 30 שקלים,

יהיה שם ערב גדול,

תהיה להקה גדולה,

יהיה שם מוזיקלי עם עשרה נגנים,

שישה זמרים ועוד אחרים,

ארז יחיאל יהיה אתנו באותו ערב,

חוברו שירים מיוחדים לאותו ערב,

תהיה תוכנית חמש שעות,

יהיה שם סרטונים מיוחדים,

עבודה,

מארג מיוחד של ערב שלא יישכח,

אבל העיקר יהיו 22,000 יהודים ביחד

בשביל להתפלל לטובת עם ישראל.

אז מי שרוצה לזכות אתנו, זו ההזדמנות כרגע,

יעברו בתוך הקהל וייתנו לכל אחד כרטיסים כפי מה שיוכל לקחת לזכות את הרבים.

מי שרוצה, ירים את ידו ויקבל גם ברכה, בעזרת השם יתברך,

על זה שהוא לוקח, שהוא מזכה את הרבים.

מי יהיו הראשונים שלוקחים?

הנה, היהודייה היקרה שם.

איפה החברים שלנו? הנה, יהודי יקר שם.

הנה,

לגשת אליהם, לתת להם את ההוראות,

וכל מי שיכול בעזרת השם יזכה. הנה, יש שם כמה יהודים שמרימים את הידיים בזריזות שם.

תרימו גבוה. הנה, עוד יהודייה יקרה פה.

כולם יקבלו ברכות מיוחדות למה שיבקשו,

להיות מזכי הרבים.

ומייד לאחר מכן אנחנו ממשיכים את התוכנית. הנה אשריכם, הנה פה לפניך, הנה עוד יהודים יקרים.

תבורכו מפי העליון.

זכות הרבים תלויה בכם, אשריכם ישראל.

כן,

פה יש גם, פה באמצע, הנה,

יותר מהר,

כאן יש שם מחורה שרוצה גם כן,

שם יש יהודים, הנה דוד.

שם יש גם, תסתכל.

להרים את הידיים גבוה, זכות גדולה להביא יהודים לחתונה.

אנחנו כולנו מביאים קרובים וידידים שישמחו איתנו.

25 יהודים להביא, שהשם ישמח בנו,

זה דבר קטן ומשתלם.

כן, הנה שם בבקשה.

תומר, שם מרימת היד.

כן, להרים את הידיים גבוה, כל מי שמעוניין ורוצה.

עשרה, עשרים, שלושים, כמה שכל אחד יכול לקחת על עצמו כדי להביא עוד ועוד יהודים לאירוע הגדול הזה,

שיהיה קידוש השם.

ערב זה מסוגל מאוד לישועות.

מי עוד רוצה שירים את היד?

למלא את הפרטים? מספר טלפון?

לא עכשיו, עוד מעט.

כמה שיכולים. כל אחד, כמה שהוא יכול, זכות גדולה.

למלא פרטים בטלפון.

נחתום למטה,

בתחתית הדף.

יש אפשרות למעלה לכתוב איזה ברכה מעוניינים.

שם ושם האימא.

הערב הזה לרפואת אביבה בת רומיה,

בועז בן רומיה, יוסף בן ארגז,

יזכו לרפואה שלמה מהרה,

ומיטל בת-אור לזיווג הגון.

כן, זריז, זריז. מי שרוצה יכול גם לקנות כרטיסים בודדים. מי שמעוניין לקנות לעצמו כרטיסים בודדים, גברים, נשים,

ניתן לרכוש כאן גם.

כן, מי שמעוניין לרכוש כרטיסים,

ניתן לקחת כאן.

עוד שבועיים וחצי, ליל טו באב.

דוד, דוד, הנה, היא פה רוצה.

יש רכבת עד לשם,

היא יורדת בדיוק במלחה והרכבת חוזרת בחזרה.

יש גם מסעות, 100 אוטובוסים שייקחו אנשים מכל מקום ברחבי הארץ.

מי שרוצה פרטים יצלצל ב-03-6777-779 ויקבל שם את הפרטים מהיכן

יוצאים האוטובוסים והרכבת בשעות.

יהושע חי בן חנה הזכה לזיווג הגון,

לקח ב-200 שקלים כרטיסים.

חזק וברוך.

כן, בזריזות, עוד מעט.

הרצל בן-אל-אן חייקה הזכה לבן זכר ושלום-בית בהצלחה מהנכדים והנכדות ובריאות למשה בן שרה.

הם לקחו על עצמם כרטיסים.

הנה, היא רוצה לרכוש כרטיסים.

דוד, היא רוצה כרטיסים.

אתה רוצה טופס?

יעקב, רוצים טופס פה וטופס שם.

תרים את היד גבוה.

עוד מעט, עוד מעט.

לא לבוא עכשיו. עוד רגע.

עוד מעט.

למה אתה לא ניגש? תן להם. רוצים טפסים?

לא לגשת עכשיו.

שים.

כן, מי עוד רוצה? תרים את היד.

הנה, פה הוא רוצה.

סבי, רוצים פה טפסים?

תן להם עוד.

נורית בצוליקה, זיווג הגון מהרה,

זכתה לרכוש כרטיסים.

מרדכי בן שושנה,

בריאות, פרנסה וישועה,

זכה לקנות 50 כרטיסים.

חזק וברוך.

אשריהם ישראל.

זה מעמד של קידוש השם. לא כל פעם זוכים דבר כזה בחיים, להיות שותף בדבר כזה.

לקחת חלק.

כן, מי עוד רוצה שירים את היד? הנה, דוד.

תומר?

שמה.

תרימי את היד.

מי עוד רוצה שירים את היד?

את רוצה כרטיסים?

פה רוצים כרטיסים?

סבי, פה רוצים כרטיסים?

נשים, נשים.

אושרת בת גוהר, רפואה שלמה מהרה, אשם בן שוקר, רפואה שלמה.

מרים בת-חנה, הצלחה בחיים, אשריהם זכו לרכוש כרטיסים. עוד מעט.

מי עוד רוצה שירים את היד?

כן.

יסמין בת מרים, לידה קלה וולד בריא ושלם, ורפואה שלמה מהרה.

כן.

הנה, פה יש לך עוד טופס.

כן, מי עוד מעוניין שירים את היד או בכרטיסים בודדים או לזכות את הרבים?

טוב, לאסוף בזריזות,

ואנחנו עוברים לשלב הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה להרים את היד,

אבל אני מתכוון לשאלות בלבד.

שאלות.

מיקרופון, אפשר?

את הטפסים ניתן להעביר לכאן.

הנה.

כן, אתה רוצה לשאול שאלה? תן לו לשאול שאלה.

בבקשה, אדוני.

שומעים אותי?

שלום, כבוד הרב, שמי שלומי.

זה לא עדיף שאלות, אלא יותר נושאים שרציתי שהרב ירחיב עליהם את הדיבור, אם אפשר.

דבר ראשון, רציתי להוסיף דברים על דברים שהרב אמר בעבר. הרי היו הרבה אנשים שכביכול יצאו נגד הרב,

כביכול הרב מפחיד על אותו פסוק שהרב אמר שבאחרי טעמים יהיה לצדיקים.

שהצדיקים לא יסבלו בזמן שהרשועים בעצם אין להם טמפרטור של אלף חמש מאות מעלות, הרב אמר, נכון? טוסטוס. כן.

והרב כך שאל בהרצאות אחרות שאלה רטורית, האם אני מפחיד או מצחיק? אז

בכל מקרה רציתי להוסיף על זה דברים שבעצם הרב אפילו היה עדין מדי, כאילו...

אפשר לראות במסכת פסחים שמוזכר פסוק ש...

כמה שניות...

כן, דעה אור הלבנקו ורחמה, ורחמה יהיה שיבתן כאור שבעת הימים.

זה היה בסופו של הרב דיבר, נכון? נכון. יפי. אז זה מוזכר כמובן בבקלת הלבנה, שמזכירים אותו.

ודווקא לפי רשי, רשי, גם בעל הגמרא וגם בישעיהו הוא כותב את הפירוש שלו, ששבעתיים זה שבע בריבוע בכלל.

אז שבעתיים זה שבע בריבוע, כפול שבע זה בכלל 343. זה דבר אחד. דבר שני, הרב חישב,

הרב חישב, כפול 30 צלזיוס,

אבל אפס צלזיוס זה דבר יחסי שהוא בסך הכול אפס,

טמפרטורה שהמים הופכים לקרח,

אבל אפס המוחלט זה בכלל מינוס 273.16,

זו טמפרטורה אפס מוחלטת, שסקאלה של קלווין אותן יחידות, אבל זה פשוט,

זה מינוס 273 מעלות, זה האפס המוחלט.

אז אם מודדים אנרגיה וחום בערכים מוחלטים,

אז בכלל נגיד, הרב חישב של 30, אז נגיד 27 ועוד 263,300 מעלות קלווין,

כפול כל הסכום הזה, זה יוצא 100,000 ומשהו, לפי רשי.

אגב, ובלי רשי זה גם 14,000 ומשהו, זה גם סכום נכבד. אני חושב שהרב בכלל היה עדין אתה, אבל צריך להגיד את זה גם. מה שחשוב זה שידיעות בסוף הפסידו ושילמו וגם התנצלו. זה הכי חשוב.

אוקיי.

מעבר לזה, יש שני נושאים, כמו שאמרתי, שאפשר להרחיב עליהם את הדיבור, בנושא אחד הרב חסך קצת.

כמובן, המצב של עכשיו הוא שאנשים,

חבל שלא מתעוררים עוד יותר.

ואחד הדברים העיקריים, הדבר הראשון שרציתי שהרב ירחיבו לתת דיבור, זה גם אנחנו רואים כערת בן, כערת אגב, שהצבא,

שהמצב שלו באמת לא טוב,

שאנשים סומכים על הצבא ורואים שבמצב שלנו שאין בכלל הרתעה,

באים ה-חיזבאללה, באים בעזה, לקחו חיילים, כמו ילדים שלוקחים סוכרת בסופרבנקדס.

זאת אומרת שהצבא אי-אפשר לשמוח בעצם רק על הקדוש-ברוך-הוא. זה דבר שבאמת מצב קשה, אנשים לא מבינים את זה.

רק רגע.

אם תשימו לב, השנה היא תשסווים.

אם תעשו חשבון בגימטרייה,

יוצא הפסוק

ויש ממנו שבי.

ראיתי את באתר היום.

הפסוק שאומר

שישבו מאתנו שבויים,

זה בדיוק הגימטרייה של השנה הזאת, תשסוו, שישבו ממנה שבויים.

תודה, כבוד הרב.

הדבר העיקרי,

זה כמובן שאנחנו רואים בתקשורת. אני זוכר שבעלונים בזמנו, שהיה לפני שלוש שנים, בדף היומי,

עם מסכת עבודה זרה,

הזכירו את הנושא של יצר רע של ביטול תורה ובזבוז זמן, שזה היצר הכי גדול בעצם,

אולי לא מבחינת הפיתו, בטח מבחינת התחבולות שלו.

אנחנו רואים בתקשורת,

אנחנו רואים בנטע מנצח, שהמצב קשה, שהתקשורת מבזבזת את הזמן בשטויות,

הנה עוד עדכון ועוד מבזק,

ופשוט מבזבזים את הזמן בשטויות.

במקום לדבר על הדברים שצריך, פשוט רוצים לבזבז את הזמן, שאנשים לא יחשבו על הדברים שצריך. זה דבר שהרב אולי יכול להתייחס אליו, שהוא אולי יכול לפעול ולרכז יותר מאמץ בנושא של הצפון,

שבוודאי אנשים חוזרים בתשובה אבל לא רואים את זה.

ואם היו רואים את זה, בוודאי זה היה מנוף גדול מאוד.

ואז אנשים עושים מצוות, אנחנו חוזרים בתשובה.

אז אולי קצת בצורה מליצית, כמו שצהר זורק, מפיץ עלונים ומצניח עלונים,

הצניח בצפון גם עלונים וקלטות,

ולפעול יותר בריכוז מאוד בנושא הזה בצפון. אז קודם כול אני רוצה להגיד לך שקיבלתי כמה אימיילים מכמה אנשים שברגע שהתחיל הבלגן

הם נסקרו בתוכן של הקלטות שאתה מדבר עליהן,

וקיבלו עליהן מייד תשובה לבד.

והודיעו לי שבעקבות מה שהם רואים כרגע, שזה ממשיך ולא מפסיק, ובדיוק הפוך, זה הולך ומתגבר, כמו שאמרנו,

שמכת השונא תלך ותתגבר,

ולא יהיה שלום עם המחבלים,

הם החליטו לנקוט צעד ממשי ולעשות תשובה.

אז זה עובד.

אז זה לא אומר שזה עובד,

אבל חבל מאוד, וזה מאוד מצטער שאנחנו רואים שהתקשורת לא מראה את זה, אז אולי הוא לא יכול יותר לפעול כדי פשוט לנצל את ההזדמנות הזאת של המנוף הזה גם להראות את החזרה בתשובה, אם יש.

אבל גם זה הסברנו כבר בקלטות, שאין עניין לתקשורת להראות שיש חזרה בתשובה הפוך. זה ברור, ברור, ברור. יש עניין להראות את תרבות אומות העולם ומה דעתן של אומות העולם עלינו וכן הלאה.

הפסוק שאומר, ובגויים לא יתחשב,

אנעם לבדד ישכון,

זה לא מקובל אצלם.

אנחנו צריכים להתחשב במה שהתורה אומרת.

ואם נעשה מה שהתורה אומרת,

אז דבר אחד בטוח,

הקדוש-ברוך-הוא יהיה לצדנו ולימיננו.

ואפילו אם העולם כולו יעמוד נגדנו,

אבל השם יהיה אתנו, מי יכול לנו?

ואם חלילה כל העולם יהיה אתנו והשם יהיה נגדנו, מה יועיל לנו?

לכן צריכים להיות תמיד בצד החזק.

והצד החזק זה בצד של הקדוש-ברוך-הוא.

ונושא אחרון, כבוד הרב, נושא שהשבתי עליו כבר זמן רב, וגם אנשים אחרים שדיברתי אתם,

נושא שיש פלגנות בציבור הדתי בכלל, בין דתיים לחרדים, בין ספרדים לאשכנזים, בתוך האשכנזים.

רואים שמפלגה של אשכנזים שעושים טובה, במירכאות, שהם

בתוך האשכנזים שעושים כביכול אחדות,

שגם שם יש בין ליטאים לבין חסידים.

ובנושא הזה של האחדות דיברתי עם הרבה אנשים, גם חרדים ודתיים לא חרדים, שהנושא של האחדות בתוך הציבור הדתי זה בראש ובראשונה, שאם הציבור הדתי, ה-28, ה-30% היו 100%, אז אולי כל ה-100% היו 100%.

וראיתי גם, ביום בדיוק ראיתי את המלך של בחורה שדיברה עם כבוד הרב,

בעמנואל, גם מה שהרב דיבר על מידות, אבל בעיקר זה הנושא של הפלגנות.

ואנחנו גם ראינו במסכת יומה לפני כחודש, בדף היממי,

לפני כמה שבועות,

שאם עם ישראל באחדות, אפילו הסדרה אחרה, אומר אלם סנגור לפני הקדוש-ברוך-הוא על עם ישראל.

נכון. וזה לדעתי הנושא הכי חשוב. אם הרב יכול להרחיב את הדיבור בנושא של הפלגנות ואיך שזה משפיע, אנחנו רואים

שיש מנוף

מבחינת השמאל להגיד שיש סחטנות של 5% 10%, במקום שיש, ידברו על 30% שמייצגים את כל הדתיים, אז אומרים שזה רק 5% או 10% שמייצגים על חלק מהדתיים, וזה מנוף גדול מבחינתם של השמאל,

וזה דבר קשה. זה משפיע גם על אכיפה של כשרות ושל נישואין ושל עניין של גיורים.

וזה בעוכרינו הנושא הזה. אם הרב יכול להרחיב את הדיבור בנושא הזה.

אני מאוד אשמח.

תהיה בריא.

אז קודם כול לעניין

אחדות בעם ישראל.

אם הייתה אחדות

היינו נגאלים מייד,

מכיוון שאנחנו בגלות,

אנחנו גם בגלות בינינו לבין עצמנו.

וזאת הבעיה, שאנחנו בגלות.

באי בישורון מלך ויתאסף ראש העם יחד שבטי ישראל.

אם רוצים שיהיה בישורון, ישורון זה עם ישראל, נקראים ישורון, כי האבות היו ישרים, קדושים.

אם רוצים שיהיה מלך בישורון, שיבוא מלך המשיח ויגאל את העולם כולו,

אז זה כשיתאספו ראשי העם יחד עם שבטי ישראל.

וכשלא תהיה הפלגנות,

אז ממילא יבוא מלך המשיח.

אחרי כל פרשת הקללות כתוב,

אתם ניצבים היום לפני השם אלוקיכם.

אתם ניצבים היום. איך אפשר, אחרי 98 קללות שמובאות בתורה, שרחמנה לצלן הן קשות ביותר,

איך אפשר להגיד אתם ניצבים היום?

אלא אתם ניצבים היום כולכם.

אם כולכם ביחד,

אז אתם ניצבים אפילו שכל העולם נגדכם.

למה הדבר דומה אומר המדרש?

אם ייקחו חבילה של קש,

חבילה שכרוכה יחדיו,

ואפילו שכל קש בפני עצמו הוא שביר,

וייתנו לגיבור לשבור,

לא יכול לשבור.

מדוע?

משום שזו אגודה אחת.

אבל אם כל אחד מהקש בנפרד,

אפילו ילד קטן יכול לשבור.

אם אנחנו אפילו חלשים, כל אחד בפני עצמו.

אבל כשאנחנו מאוחדים ביחד,

כל העולם כולו לא יכול לשבור אותנו.

אפילו כל הקללות שבתורה

עד כדי כך שכתוב חבור עצבים אפרים, אנחלו.

אפילו אם עם ישראל מתחברים כולם לעבודה זרה, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות,

אומר הקדוש ברוך הוא אנחלו.

אי אפשר לגעת בהם כי החיבור שלהם,

האחדות שלהם גורמת שאין לגעת בהם.

מתי יש כוח לסיטרא אחריו, למקטרג, לשטן, לפגוע?

כשיש פירוד.

כשיש חיבור ואחדות,

אין לו כוח לשלוט,

אפילו לרעה,

כל שכן לטובה.

אם מתחברים לטובה,

הכוח שלנו גדול בכפלי כפלי.

זו אחת הסיבות

שעשינו את האירוע הזה באצטדיון טדי,

לכנס 22,000 איש מכל שכבות העם.

זה לא ערב שמיועד לאוכלוסייה מסוימת,

באים מכל גווני הקשת,

מחילונים רחוקים לחלוטין עד חרדים ביותר, כולם נמצאים באותה סביבה ביחד,

והמכנה המשותף זה הרצון להיות ביחד

ולשמוע בקול השם.

וזה דבר גדול,

וזה המכנה המשותף שיכול לאחד בין כולנו.

אבל מה לעשות שיש כאלה שיש להם אינטרסים אישיים,

שהם עולים על האינטרס הכללי?

ולכן אני הסברתי בעמנואל שזה נובע ממידות,

כי המידות של האדם קובעות באמת

מה הוא חפץ ומה הוא רוצה.

אז אפילו שתסביר לו מה שתסביר, אם המידות שלו לא מתוקנות,

ומילא הוא נוטה לאנשי המידה שלו מתווה לו דרך.

לתקן מידות זה לא דבר קל,

זה העניין של חינוך.

לכן אני מרבה לדבר דברי מוסר,

כדי שאנשים יקשיבו, ילמדו, יפנימו,

וכמו שכתוב בפסוק, קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

אדם יוצא מדרשה מההרצאה,

צריך לקחת את הדברים אתו,

להפנים אותם פנימה ולשוב אל השם.

כל אחד כפי כוחו,

אבל טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה מצטרפים,

והחיבור נהיה יותר גדול, והמכנה המשותף נהיה יותר גדול,

וזו האפשרות והזכות שלנו לעמוד ולהתמודד.

הנה, אתם רואים שכשיש מלחמה,

אפילו שיש פירוד ויש דעות חלוקות,

ואפילו אנשים שהם אחד כנגד השני,

ברגע שיורים עלינו זה גורם מאחד את כולנו שאין הבדלים,

וכולם תומכים, וכולם עוזרים, וכולם שואלים.

אין זמן למחלוקת, כולם ביחד.

למה אנחנו צריכים שהאויב יעשה לנו?

למה אנחנו צריכים שטילים יגרמו לנו?

מה, אנחנו לא יכולים להסתדר לבד בלי טילים?

לא יכולים להיות ביחד?

אז מתגברים על המידות

ומוותרים אחד לשני וחושבים קצת על הזולת ומכירים טובה לכל אדם,

ואין אדם שאי-אפשר להכיר לו טובה.

אין אדם שלא תורם משהו לחברה.

אין אדם שלא מגיעה לו התייחסות.

אבל אם אדם הוא אנוכי ואגואיסט

ובעל אגו גבוה,

והוא חושב רק על עצמו ושכולם ישרתו וכולם יעריכו אותו וכולם רק יתייחסו אליו,

זה מה שגורם לפירוק.

אבל אם יתקנו את המידות, אפשר יהיה להתאחד.

תודה לכבוד הרב. רציתי כמובן לבקש מהרב שימוריו בעתיד גם יוכל להדגיש את הנושא של האחדות בראש ובראשונה בתוך הציבור הדתי,

ושם הלאה.

ובשביל כבוד הרב,

רק ברכה, אם אפשר, לזיווג הגון, לשלמה בן תמר.

שלמה בן תמר יזכה לזיווג הגון מהרה.

תודה, כבוד הרב.

שאלה יהיה שם, ליד העמוד. בבקשה.

עזרא בן זמירה יעלה במעלות התורה,

ושחר נאורי בן דורית רבקה חזרה בתשובה שלמה ושמירה גדולה שיחזור לשלום.

כן. כבוד הרב, רציתי לשאול,

הרב דיבר על העניין של הקברים.

כשהיינו במדבר, אז הרב, כאילו, באמז, הוא לא אמר ממש.

רציתי לשאול, כאילו, אני בא מהצפון, באתי לפה, כאילו, הרב אמר שאם מישהו צריך שייפגע,

שיסביר את הדקות הזאת בין האמונה שאיפה שאני לא אהיה יכול לפגוע במשהו, או להגיד שהשטן מקטרג, אז הוא לא מבחין בין צדיק לרשע. כאילו, איפה אנחנו עומדים בעניין הזה? קודם כול,

אי-אפשר להימלט מגזר-דין.

וראינו שהיו כאלה שעלו מנהריה למירון ונפגעו שם,

וראינו שמי שנמלט למקלט

נהרג לפני המקלט,

ממש כמו שהיה ב-39 סקאדים,

כשסדאם ירה לעברנו,

היה אחד שנהרג בדיוק בכניסה למקלט.

זאת אומרת, אין מקלט

ואין מפלט

מגזרתו של הקדוש ברוך הוא.

ומי שצריך למות,

הרגליים שלו יובילו אותו אל מקום המיטה.

ומי שלא צריך למות,

אפילו יהיו טילים מסביבו,

הוא יישאר.

ייפול מצדך אלף,

ורבבה מימיניך,

אליך לא ייגש.

זאת אומרת, אדם נמצא בין 11,000 שמתים, והוא יישאר בחיים.

למה? כי זו גזירת השם.

אדם שמאמין ובוטח בשם ועושה רצונו, סיכוייו גדולים יותר ממי שלא, כי למקטרג יש כוח.

ואומנם,

בשעת סכנה יש פעמים שהמשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע,

ואדם שנמצא בסביבה שהיא חשופה,

או בסביבה שהיא לא איכותית מספיק על-פי התורה והמצוות,

הוא עלול להיקלע לסכנה שגם הוא ייפגע.

זה כשהוא לא צדיק גמור.

אבל אם הוא צדיק גמור,

גם אם יימצא בגאה הינום,

לא ייפגע.

גם כי אלך בגאה צל מוות,

לא יירא רע כי אתה עימדי.

ואם השם לא ישמור עיר,

שב שקד שומר.

לא יעזור.

מדינה שלמה, צבא שלם,

לא יעזור.

אם השם לא ישמור עיר,

שב שקד שומר. יש שומרים, יש מטוסים,

יש הפצצות,

אבל מאות טילים חודרים.

כי אם השם לא ישמור עיר,

שב שקד שומר.

ואם השם רוצה ש-150 ו-200 טילים לא יפגעו באדם,

אז הם לא יפגעו באדם.

ואם הוא רוצה,

אז טיל אחד יכול לפגוע בעשרות של בני אדם.

אז לכן צריך לדעת,

אדם שרוצה להבריח מעליו את הסכנה זה לא עניין של לברוח,

זה עניין להבריח את הסכנה.

במקום שנברח,

כי אם אנחנו חושבים שנברח

אז מלאך המוות לא ירדוף אחרינו, אנחנו טועים.

אלא מאי, צריך להבריח את הסכנה מעלינו. ויש דרך בדוקה שהקדוש ברוך הוא אומר,

שובו אלי ושובו אליכם.

אם תשמרו על גדרי הצניעות,

כמו שכתוב, ולא יראה בך ערוות דבר בשווא מאחריך,

אם השם רואה ערוות דבר אז הוא עוזב את מחנה השם,

את המחנה של עם ישראל.

אם הוא יראה שמתהלכים בצניעות,

עושים מצוות,

שומעים בקולו,

אין שום סיבה שבעולם שהקדוש ברוך הוא יעורר אותנו.

הפוך, יעניק וישפיע טובה וברכה והצלחה.

אבל אם לא עושים,

אז מה לעשות? יש מקטרגים בשמיים. אומרים, תראה בניך,

אתה נותן להם, משפיע עליהם.

כל מה שצריך יש להם, ומה הם עושים?

חס ושלום, בועטים. וישמן ישורון ויבעט.

המקטרג, יש לו כוח לקטרג, מידת הדין לא שותקת.

עד שהיא טובעת פגועים.

לכן, אם נהיה חכמים, נשתיק את מידת הדין. איך משתיקים את מידת הדין? בשינוי המעשים.

כששלח הקדוש ברוך הוא את יונה אל נינווה,

העיר הגדולה,

עיר של חטאים,

ברגע שהוא הודיע להם שבעוד 40 יום נינווה נהפכת,

הם חזרו בתשובה,

ואף על פי שהיו גויים,

והקדוש ברוך הוא ויתר להם על הגזירה.

אז אם גויים יכולים לחזור בתשובה והקדוש ברוך הוא מוותר להם על הגזירה,

אנחנו בניו, ודאי שיכולים.

אבל העקשנות

זה עוד קצת,

לא עכשיו, תכף נראה.

ממתינים עוד, סוחבים עוד. במקום לחוש ולמהר לעשות את רצון השם מיד,

מחכים עוד ועוד, ואז זה גובה מאיתנו עוד חללים.

אני יכול רק להמשיך, כאילו,

בדקות הזאת, שאם אני עכשיו, נגיד, אני רוצה לחזור הביתה,

יש צפירה, אני לא יודע, כל מיני רעשים,

אז אני...

ילד למקלט ושם יתפלל לו, אני אשמור על עצמי שאני אגיד לא אני עכשיו צדיק גדול, אני בוטח בקדוש ברוך הוא ואני אתפלל ו... לא, ההנהגה הנכונה זה שאתה תיכנס למקלט

למה אדם אסור לו ללכת מתחת לסולם רעוע ולבניין מט לנפול,

למה בשעת הסכנה יש מקטרג, אז מה אתה רוצה שיבדקו האם אתה ראוי באמת להגנה מקסימלית?

הרי הם עדיין שיכולים למצוא שאתה לא 100% ועל מה שימצאו מידת הדין יכולה לקטרג.

לכן אתה צריך לרדת למקלט ולהישמע להוראות.

או להישאר פה ולהתפלל בשקט בלי רעשים.

אפשר גם.

תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

כן, הנה ליד העמוד שם.

ערב טוב, כבוד הרב.

שאלה לי בנושא אדם,

כן איפה הם אבל?

איפה הם?

אז תביא אותם.

תודה.

בנושא אדם שמחלל שבת בפרהסיה,

אינו מצטרף למניין, אדם ש? מחלל שבת בפרהסיה, כן. אינו מצטרף למניין, לא בא בקרב עמיתך וכהנה וכהנה.

אם ככה, האם מותר לדבר על לשון הרע או אסור?

ידונו אותך בשמים למעלה או לא ידונו אותך?

אין לשון הרע על אדם שמחלל שבת בפרהסיה.

זה החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, למרות שהוא הקפיד בכל הדברים האלה,

כותב במפורש שאין בזה שום איסור.

למה?

אומר הרמב״ם בפרק 30,

שאדם שמחלל שבת בפרהסיה הוא כעובד עבודה זרה לכל דבריהם.

רק עליו הוא הטיל את הדבר השלב?

גם על אפיקורוס.

שני אנשים רק.

כן, מספיק, לא?

יותר מדי.

תודה.

תהיה בריא.

כן, הנה פה, עם השחור שם, כן, תן לו.

כן.

תעמוד בבקשה. אה, אני מתרגש קצת. גם אני.

מה אני חושב?

צריכים לראות אותך.

אז אתה רואה, התרגשתי ורשמתי לך.

כבוד הרב, ערב טוב. קודם כול אני מתחזק בערך שלוש שנים,

ופעם ראשונה שמעתי אותך לי לפני בערך חודשיים.

עד עכשיו לא שמעתי אותך כי עשו לי שטיפות מוח.

כמה שאתה מפחיד, ושאתה עושה שטיפות מוח, ושאתה עושה דברים נגד רצונם של אחרים.

אני מתרגש שזה מיכל לשבת.

טוב, שם.

תודה.

עכשיו אתה יכול לקום עוד פעם.

ואני, כל זה היה שטיפות מוח שעשו לי לא לשמוע אותך, זה מדובר לפני עשר שנים בערך.

וממי ששמעתי את הדברים האלה היה מהחברה, מהתשקורת קצת ומאנשים קרובים אלי.

בזמן שאני מתחזק אני שומע רבנים מסוימים, והיה לי בעבר עסקית מפוצצת שלך בקלטות,

ולא האסתי לשמוע.

ואם אנשים היו שואלים אותי את מי אני שומע, הייתי אומר להם, את הרב הזה,

את הרב הזה ואת הרב יצחק, לא.

למה? כי ככה יכניסו לי לראש,

בלי לצאת איזנות ולשמוע פעם אחת או פעמיים קלטת שלך. אני אמרתי לאנשים שאני לא שומע אותך, כי לא התחברתי אליך.

עד שקיבלתי לפני חודשיים קלטת וידאו שלך, אמרתי, עכשיו נראה במה מדובר.

ושמעתי אותך, אתה לא כופה,

אתה לא מפחיד,

אותי נורא חיזקת ביהדות,

שמעתי אותך והחכמתי, חידשת לי הרבה דברים, אתה מקרב אנשים ליהדות שלהם, וכל הרצאה שלך גורמת חומר למחשבה.

בגדול צריכים לבוא אליך ובאים אליך לשמוע את דבר השם. עכשיו שאלה.

האם על-ידי ברכה יכולה להתבטל מידה רעה של בן-אדם?

כמובן, אם אותו אדם עובד על עצמו.

זו השאלה הראשונה.

טוב, תודה לך על זה שראית קלטת שלי באיחור של שלוש שנים.

בשמחה.

יש כאלה ראו יותר מאוחר,

אפילו אחרי שבע שנים,

ויש כאלה שלא זכו לראות.

אבל אתה זכית.

זו שאלתך.

אי-אפשר לשנות מידות על-ידי ברכה,

אפילו כשאתה עובד עליהן, צריך לעבוד על המידות ולהשתנות.

אפשר לברך אותך שיהיה לך סייעתא דשמיא,

ושתצליח.

זה אפשר.

עכשיו השאלה השנייה.

יש לי חברה כבר שנה פלוס,

וברוך השם, הלו, הלו,

יש לך כלה, אתה מתכוון לעתיד. לעתיד.

טוב, כבר נגיע לזה. וברוך השם, בזמן האחרון אני מתחילה להתקרב ולהתחזק ביהדות.

הייתי רוצה שהיא תשפיע ותסביר לה, אם אתה יכול, על כל הדבר הזה שנקרא צניעות.

קצת קשה לה לוותר על הגופיות או על הג'ינסים,

ובעזרת השם, כמו שאתה אומר, נעשה ונצליח, והשם עלינו רחמה ורוויח.

עוד כמה חודשים אני אהיה בן 25 והיא בת 21 והיא נמצאת פה,

ואם אפשר, נמחה ברכת הדרך, לך תמונה. אפרופו, אנחנו באולמי ארץ איטל.

שב הפעם הבאה ניפגש בשמחות. אני נורא מודה לך על ההקשבה. אני מעריך אותך, ועל הכול אוהב אותך, ואת ברור העולם.

תהיה בריא. תודה.

עכשיו אני מבין למה אתה מתרגש.

לפני החתונה כולם מתרגשים.

מכל מקום

היא לא צריכה לוותר על הגופיות,

היא יכולה ללבוש אותן מתחת לשמלות.

ואת הג'ינסים היא יכולה לשמור למזכרת.

אבל ודאי שאישה שחושפת את גופה,

זו בעיה של חסרון קצת,

שהיא צריכה להבליט

דברים שלא צריך

מצד מידת הצניעות, ההיגיון וכבוד של אישה.

מי שיש לה שכל,

היא יכולה להתמודד עם כל דבר בשכלה.

מי שחסר לה קצת,

אז היא מחפשת לחפות את זה בגילויים אחרים.

לא ראוי ולא נכון לאישה אלא כל בת-מלך כבודה פנימה.

ממשבצות זהב לבושה.

וזה הכבוד של האישה,

שהיא שומרת על עצמה.

אבל אם היא חושפת את עצמה לכל רועה וכל מבקש,

זה קלות ראש,

וזה עושה אותה פחות חשובה בעיני הרועים.

והגברים יודעים בדיוק איך הם מחשיבים אישה שהולכת כך,

וגם הנשים לפעמים יודעות מה הם מחשיבים,

אבל מה לעשות, הן לא עומדות כנראה בחסרון של התשומי שהן מחפשות.

ולא זו הדרך.

לא זו הדרך.

בנות ישראל צריכות להיות מכובדות

והולכות בדרך ארץ,

והערכה אמיתית

תבוא מהגברים דווקא לכאלה.

כי כששואלים בחור,

אתה רוצה להתחתן עם אחת כזאת? הוא אומר לא.

מה אתה מחפש?

אחת מביתו, ילדה טובה,

שלא יצאה כל כך הרבה,

וכו' וכו'.

כולם יודעים את זה, לא?

אז למה היא מציעה את עצמה כל כך בזול?

בעלי-חיים הולכים גם בלי גופיות.

אתה יודע למה?

כי אין להם שכל.

אם היו יודעים שהם ערומים היו רצים לבוטיק להתלבש.

אבל כיוון שאין להם שכל אז הם הולכים כך והם לא מתביישים.

אדם בחווה בתחילה היו ערומים.

ולא היה להם יצר רע.

יצר רע היה חוץ מהם.

כשאכלו מעץ הדעת

ונכנס בהם יצר רע,

ויתבוששו.

מיד התביישו ולקחו עלי תאנה וכיסו את עצמם עד שהקדוש ברוך הוא תפר להם בגדים.

זאת אומרת,

מי שיש לו שכל מתבייש.

אם הוא חשוף וגלוי,

אם הוא בעל שכל, הוא צריך להתבייש.

אדם שנקרעת לו חולצה בפתע פתאום הוא מתבייש.

לא רק מעצם הקריעה, אלא מעצם החשיפה.

אבל אדם כל כך הרגיל את עצמו להיות כמו בעל חי,

עד שהוא לא מתבייש.

וזה בעיה של חסרון.

אז לכן הכבוד האמיתי של אדם, לא רק של אישה, גם של גבר,

זה ללכת בכיסוי.

וזה ההבדל בין בעלי חיים לבני אדם.

האמנת?

אני מקווה שגם היא תגיד.

עכשיו, ברכה ביקשת,

שמך?

ברק בן מרגלית.

ברק בן מרגלית, והיא?

שמה?

נטלי בת שמחה.

נטלי בת שמחה,

תזכו לבנות בית נאמן בישראל, בצניעות ובהצלחה.

וכן, בנשים יש שמה שאלה, בבקשה.

שאלה, נכון? שאלה?

למי שירצה כרטיסים בסוף הערב יהיה גם בכניסה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

יותר נכון, אני רוצה להגיד משהו.

בעלי לפני שנה וארבעה חודשים עבר ניתוח בראש להוצאת גידול.

אחרי בדיקות, אחרי הכול, גילו שהגידול שפירי והכול היה בסדר. בבדיקה שנערכה של MRI בתאריך 23 בינואר הכול היה תקין,

ובבדיקה נוספת שנערכה ביוני עכשיו נמצא גידול נוסף.

אני ממש מבקשת מהרם, מחר בעל יצטרך להתאשפז,

והוא נמצא פה בקהל.

יש לנו שלושה ילדים קטנים,

ואני ממש מבקשת מהרב אם יוכל לברך את בעלי, בעזרת השם, בזכות כל הקהל הקדוש הזה,

שתהיה לו רפואה שלמה ויעבור את הניתוח בשלום,

וייקח ממנו את החולי ואת הצרה הזאת כבר.

מה השם שלו? מרדכי בן-שושנה.

מרדכי בן-שושנה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן.

ואת תהיי מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר כל יום? מוכנה.

ספר שערי תשובה.

תודה רבה לכבוד הרב. תודה. כן.

פה שורה שנייה, שאלה.

רק רגע, יש לי שיחה חשובה. שנייה. סליחה.

אולי תהיה לי בשורה טובה בשבילכם.

רגע.

שלום, כבוד הרב.

אני באמצע ההרצאה. האם יש לך בשורה טובה?

הבנתי. אז אני אדבר אחרי זה עם כבודו. בסדר?

תודה.

עדיין לא.

כבוד הרב,

אני ברור כבן 40 בערך.

אני סובל מאסטמה כבר מעל מ-20 שנה.

המחלה ממשיכה ומתפשטת.

זו אלרגיה בדם שהגיעה לסינוסים ולאוזניים.

זה פגע לי גם בשמיעה

בצורה קשה,

שאפילו מכשיר לא יכול לעזור לי.

ובמשך הזמן המחלה נהיית יותר קשה.

אז כיום אני משתמש בסטרואידים.

סטרואידים זה כדורים שמצד אחד עוזרים לאסטנה,

ומצד שני הורסים את הגוף,

עצמות וכו'.

אז הייתי מבקש ממך בכל רשון של בקשה, אם אתה יכול לעזור לי,

שאני אקח על עצמי משהו,

עם הברכה שלך וכל ההאמן של כולם,

שזה יעזור לי.

מה אתה עושה בחיי היום-יום? אני הייתי עובד עד לא מזמן. עכשיו אני לא עובד בגלל הבעיה הזאת.

אבל מה אתה עושה בכל יום?

אני לא עוסק בתורה.

תחזור בתשובה גמורה,

תלמד ארבע שעות ביום,

שעתיים בתוכן בתוכן בתוכנית דיבור.

אני אתן לך ברכה ומקווה שזה יעזור לך מאוד מאוד מאוד.

אתה יודע, לשם שלי זה יהושע גמרי. רגע, לא למהר.

אתה חוזר בתשובה גמורה, שומר שבת,

כשרות,

תפילות,

לומד תורה,

עושה מצוות,

הולך עם כיפה,

חוזר בתשובה.

לומד ארבעה שעות ביום.

תורה.

אפשר בכולל,

אפשר בשיעורים,

אפשר גם לבד אם אין לך עם מי.

אם תרצה עזרה, מי ילמד איתך, תצלצל אלינו למשרד,

נחבר אותך למישהו.

בשעתיים מתוכן אתה לומד בתענית דיבור.

מוכן? מוכן.

מה השם?

יהושע גבאי בן אהובה.

יהושע גבאי בן אהובה.

השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

אמן.

נשועה קרובה. אמן. בבשורות טובות. אמן.

הנה ההתחלה שלך עם ציצית וכיפה.

יום מיוחד לשבת.

יש לי פה אחות בקהל

שהיא נכנסת לקום,

אז אני אבקש את זה בשבילה.

היא בחורה בגיל 43 פלוס,

לא נשואה, שאומרת מצוות.

אז אם אתה יכול, לברך אותה.

כן, למה לא?

היא לא שומרת מצוות? שומרת מצוות.

עטייה.

שומרת ממש? 43 פלוס, לא נשואה.

שומרת ממש. שומרת ממש, שבת הכול. צניעות גמורה? צניעות גמורה.

גרביים?

גרביים הכול.

מה אתה אומר?

43. 43 פלוס, לא נשואה.

אי-אפשר לדבר איתה?

היא מתביישת.

אני מבין אותה. מתביישת זה עוד מעלה שיש לה, אני רואה. מעלה גדולה.

אבל אני לא מתבייש, היא מתביישת.

בסדר.

שיתקבל עליה את השבת חצי שעה לפני,

בתפריש חלה כל יום שישי.

כן.

אי-אפשר ברכה? בטח.

מה שמה ושם האימא? סימונה גבאי, בת אהובה. סימונה גבאי? גבאי. בת אהובה.

בת אהובה. השם יזכה אותה השנה לזיווג הגון מהירה.

אמן.

בשורות אהובה.

כן, הנה יש פה בחורצ'יק.

שאלה קשה קשה.

כבוד הרב, אני רוצה

יש לי אח חולה במחלה קשה, בריאות,

ורציתי שתהיה לו ברכה טובה ממך.

איפה הוא? הוא יושב פה בקהל.

והוא יכול לדבר?

רציתי, אבל הוא קצת מתבייש.

גם הוא מתבייש.

כן. יפה.

הוא שומר תורה ומצוון?

כן, הוא התחיל.

מה יש לו?

יש לו גידול בריאות.

הבנתי.

טוב, במצב כזה,

צריך לחזור בתשובה גמורה, לא להתחיל,

אלא להגיע למצב של שמירת כל המצוות באופן מהיר ובהול, מה שנקרא,

וכל מי שמקדים בזה זוכה יותר מהר.

לא לתת למחלה להשתרש,

אלא לתת לה להסתלק.

המחסום הכי גדול

זה שמירת תורה ומצוות.

אם בן-אדם שומר תורה ומצוות לחלוטין,

הכול בכול מכל כול,

אז בעצם גזר-הדין שיצא כנגדו לא קיים בעצם. למה?

כי זה לא אותו האיש.

גזר-הדין היה כנגד פלוני,

שלא היה שומר תורה ומצוות.

היום הוא שומר תורה ומצוות, זה לא אותו האיש.

ממילא הגזרה מתבטלת,

אבל זה כשהוא עושה תשובה אמיתית גמורה.

אם הוא עושה תשובה כזאת, בעזרת השם,

יש לו סיכוי להיפטר מהמחלה, תיכף ומייד.

אפשר לקבל ברכה?

כן, אבל הוא מסכים.

בטח, אני מאמין.

בשמו אתה אומר?

כן.

אם הוא רוצה,

אה,

זה אתה, אתה מסכים? כן, אני מסכים.

תשובה גמורה, אתה צריך להיות צדיק, אמיתי, אין פשלות.

אני לא יודע אם אני יכול לקבל את זה,

אבל אני מניח תפילין כל בוקר. לא, לא, לא, לא, לא.

בכלל לא.

אוקיי, אני מקבל.

אתה חייב להיות, תקשיב טוב, אתה חייב להיות צדיק. צדיק פירושו לא עושה עבירות בכלל,

משומר את כל המצוות, זה לא צחוק.

אוקיי. זה כמו שהרופא אומר, צריך לקחת טיפול כזה וכזה, אם לא, זה לא יועיל.

אז אי אפשר לחפף בטיפול. מחפפים בטיפול, מחפפים בחיים.

לא לחפף, הכול לעשות.

אם אתה לא יודע איך...

עושים את זה,

יש לנו במשרד מי שידריכו אותך, אבל אתה צריך לעשות הכול.

מוכן? אני מוכן. בוא, תצעד לפה.

בבקשה.

מה קרה לך?

שים עליך את הציצית.

נפלא מאוד, נפלא מאוד.

מה השם?

גרשון לוי בן?

דוריס,

בזכות שקמת וקיבלת עליך עול מצוותיו התברך בשלמות,

השם יסיר ממך את המחלה בשלמות ויתקע אותה בראש של נסראללה.

בשורה טובה.

שעתיים, מימו תורה בשביל הבחור. אשריך, אשריך. הנה, קיבל עליו הבחור שעתיים לרפואתו של הבחור. אשרה ואשריך. איפה?

כן.

רגע, למי יש שאלה? אתה שאלת כבר?

עוד לא. תן לו.

תכף.

אי-אפשר בלי רמפואר.

אני אתחיל ככה. יש לנו 15 אחים במשפחה.

ודבר ראשון, כל האחיות שאמרו, צניעות, הולכים עם חציות, הכול,

ברוך השם.

וזה אחת מהקלטות שאני קיבלתי ממך ומסרתי את זה לאחים שלי. כל המשפחה חזרה בתשובה. חלק מהאחים.

חוץ משמונה, אנחנו 15,

יש שמונה אחים שחזרו בתשובה וחמש אחיות.

יפה.

נשארו שניים, לא?

נשארו שתיים.

מה הייתה?

מתעקשים, כמו שאומרים.

ודבר שני,

אני התחזדתי לפני שלושה חודשים עם הבחורה שבדיוק דיברתי אתך עליה,

אתה זוכר?

איפה?

מאור-יהודה.

יכול להיות.

כן.

אז התחזדתי בסוף,

ואחרי החתונה עברתי בדיקות דם.

אמרו לי לעבור בדיקות דם, קופת-חולים.

עברתי בדיקות דם, תצמיד את המיקרופון. כן. עברתי בדיקות דם,

גילו לי בדם אי-ספיקת כליות,

סובל מאי-ספיקת כליות,

וחוץ מזה אח שלי עבר השתלת כליה,

וגיליתי את זה לאשתי וזה,

והיא לא מרוצה מזה.

היא רוצה או שאני אתגרש או שיטפל במצב.

דיאליזה אומרת שזה לא מספיק לה.

אז אני מחפש עזרה מהציבור שיעזרו לי, זה הכול.

תגיד לי משהו, מה אתה עושה במשך היום?

אני הולך לשיעור התורה. אני קובע את עתים לתורה. יש לי שלוש מקומות שאני הולך לשיעור התורה, כל אחד שעתיים ביום.

אתה עובד?

לא, אני לא עובד. אני מקבל נכה, נכות,

ביטוח לאומי.

זהו, זה מה שאני עושה. מה אשתך עושה?

אשתי לא עובדת, אותו דבר, נכות.

מה יש לה?

היא בעיות סובלת, כמו שדיברתי אתך, לאה,

שהיא עברה משבר קטן, לא גדול, אבל משבר קטן.

הבנתי.

זה הכול.

מה אתה חושב שצריך לעשות?

תשמע, גם אח שלי עבר השתלת כליה.

אתה במצב שכרגע זקוק להשתלה?

כן.

מה פירוש הרופאים קבעו? כן.

עוד בלי דיאליזה?

עם הדיאליזה.

שאני עושה.

ארבע וחצי שעות.

אה, אתה כבר עושה?

כן, ארבע וחצי שעות, למשך ארבעה ימים בשבוע.

אצלנו זה תורשתי במשפחה הזאת, היא באה מהאימא.

זאת אומרת, אתה צריך השתלה בכל מקרה.

כן.

וקופת-חולים תעזור לך בזה? בעשר אחוז.

רק עשרה אחוז? כן.

היא עוזרת בזה.

אז מה האפשרות שלך? רק לגייס כסף?

אגייס כספים, ולא כל הזמן אני יוצא. יש לי זמנים שלפעמים, הרבה, רוב הימים אני מקבל היפו-התקף,

יורד לי הסוכר למאוד נמוך, יורד לי, אני מקבל,

20,

25 ירידה בסוכר.

הבנתי.

ופעם אני הייתי על סף התמוטטות בטיפול נמרץ,

קיבלתי 19. ואתה רשום באיזשהו מקום להשתלה?

אני רשום את זה, כן,

בברזילי.

ואם ימצאו עכשיו כליה, אז מה עושים?

כביכול יש לי תורם,

והתורם הזה,

הוא רוצה בעד זה כסף, בדיוק, כמו שרציתי להגיד. כמה הוא רוצה?

אני הגייסתי 15, אבל הוא רוצה, סך הכול הוא רוצה 75.

מה, 1,000 שקל?

שקל.

ברוב המקרים אני נמצא בבית-חולים, הרבה.

ויש לך תעודות? אני לא מנסה, אני לא מנסה, ל... יש לך תעודות, למה שאתה אומר?

יש לי המלצה של הרב יהודה דרעי, שהוא מכיר את כל המצב. לא, אבל יש לך תעודות, תעודות בקופת-חולים, על המצב שלך?

כי עיקרון יש לי את זה בבית, לא פה.

הבנתי.

אני הלכתי פה רק עם המלצה של הרב יהודה דרעי,

שהוא מכיר את המצב. אם תוכל להציג את התעודות האלה, ייתכן שאפשר יהיה לעזור לך.

בסדר, אוקיי.

אז תשתדל להציג את התעודות האלה, בסדר? בינתיים, מה שמך?

יובל בן-הנט.

יובל בן-הנט.

הנט.

השם יזכה אותך, בעזרת השם יתברך,

שתעבור השתלה בהצלחה גמורה. אמן.

אמן.

טוב, שאלה?

יש לך שאלה או ברכה?

לא, אחרייך שאלה?

תן לה שאלה שמה.

לא צריך לקום, אפשר לשבת.

תמה. כן.

ישנם אנשים ספקנים. דיברת על אמת ושקר.

כן. אמת, יש רק אחת, זה ברור וידוע למי שמאמין.

יש אנשים שלא מאמינים,

ומה שלא תאמר להם ואיך שלא תסביר ולא תציג את הדברים עדיין לא יאמינו, כי אמונה לא קיימת בהם.

איך תגרום לאנשים כאלה בכל זאת להאמין

שאתה אומר, אני מסביר מוסר ופונה אליהם בדרך של מידות,

אבל עדיין יש תורה וגם אותה צריך אליה להגיע.

בכל זאת, איך תסביר לאדם ספקן איך כן לקבל את זה שיש אלוהים רק אחד ואין אחר מלבדו ויש רק דרך אחת?

אם הוא ספקן אז המצב שלו טוב.

כי אפשר להוכיח לו את האמת.

אבל אם הוא לא ספקן אלא הוא רוצה להסתפק

כדי שהוא לא יצטרך לעשות,

אי אפשר יהיה להוכיח לו אפילו אם יביאו לו אלף הוכחות,

כי בכל מצב הוא רוצה להישאר במצבו הקודם.

אז לכן

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

כשמשה כתב את התורה,

והשם היה מכתיב לו את התורה,

אז הוא כתב בתורה, אעשה אדם, לא,

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אמר לו משה רבנו,

למה אתה מניח מקום לאפיקורסים לומר שיש חלילה שתי רשויות?

כי מה אתה מכתיב לי לכתוב?

נעשה אדם, נעשה זה לשון רבים, כאילו שניים עוד.

נעשה אדם

היית צריך לומר לי לכתוב אעשה אדם אחד

אני האלוקים אחד עושה אדם

אמר לו הקדוש ברוך הוא

אני אומר לך לכתוב נעשה אדם

ללמד דרך ארץ

שגדול

נמלך בקטן

גדול

ואפילו שהוא הקדוש ברוך הוא הגדול הגדול מכולם נמלך זה מתייעץ עם קטן

שהקדוש ברוך הוא כביכול מתייעץ עם המלאכים

וביחד החליטו נעשה אדם

בצלמנו כדמותנו

אז רציתי ללמד דרך ארץ

והרוצה לטעות

יבוא ויטעה

אומר הקדוש ברוך הוא

אני בשביל ללמד דרך ארץ

לא אשנה בשביל זה שהוא אומר שהוא ספקן

כי מי שרוצה לטעות יבוא ויטעה

וגם אם אני אכתוב אעשה אדם הוא יכול להגיד מי אמר שזהו

בשביל זה אני לא אשנה את הכוונה שלי בתורה

אז לומדים מפה שהקדוש ברוך הוא אומר שיש כאלה שרוצים לטעות לא שהם טועים הם רוצים לטעות כי הם רוצים להישאר בטעותם על מתכונתם לחטוא

אם זה רק ספקן וספקן באמת שלא יודע להבחין בין לבין

אין בעיה ישקלטת נקראת מבראשית

ואם הוא יראה את השלוש שעות ורבע עם כל ההוכחות שיש בקלטת מבראשית

הוא כבר לא יהיה ספקן.

הבנת?

אני מבינה, אבל כמו שאמרתי, אותו אדם שהוא לא מבין לא יבין. לא מבין? רגע, רק שנייה.

הוא גם יכול עדיין לומר,

אוקיי, אני מסתכל בראשית, מי אמר שאת הספר הזה הוא רחב-מורה עולם? נכון. אז זה לא ספקן. אז מה זה?

זה אחד שלא רוצה להשתנות. אוקיי.

אוקיי.

תודה רבה. שישאר בטעותו, מה נעשה?

אחד אומרים לו,

הוא מחפש את רחוב דיזינגוף, אומרים לו לך ישר. הוא אומר, מי אמר שזה שם? הולך הפוך.

למה לא?

ולאן שאתה הולך זה יותר נכון?

מי אמר?

אולי זה באמת שם.

אבל הוא לא מוכן אפילו לבדוק את שם,

כי הוא החליט לא ללכת לשם.

זה הכול.

בהחלט.

לרב אני מבקשת שאלה אחת.

אדם שעובר איסורים בעולם הזה,

בוא נאמר אם הוא שומר תורות ומצוות ובאים עליו איסורים,

האם זה מכפר עליו עונותיו

או שהוא צריך לקבל אותם ככה, באהבה?

אם בן-אדם מקבל איסורים,

דהיינו,

כשהאדם מכיר שהוא חטא והוא מקבל את דרך ה'

והוא מקבל איסורים, איסורים אלה לכפרה.

אם אדם מקבל איסורים והוא לא מכיר בדרך ה' ולא משתנה לטובה,

איסורים זה עונש.

ואם הוא שומר תורה ומצוות ובאים עליו איסורים.

אז באים לעורר אותו מן השמים,

שישוב בתשובה,

בייסורים האלה יהיו לך פרה.

אפשר לקבל ברכה לאליסה בת סימי לרפואה שלמה.

בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

כן, הנה יש שם בחורצ'יק, תן לו כאן.

הנה, כן.

כן, תן לו.

לא, לא.

כבוד הרב, אני כבר מתחזק שנה וחצי,

ואני מתחזק בזכות הבת הקטנה שלי.

היא גרמה לי להתחזק.

עכשיו, יש לי בת,

בת 33, עוד לא נשואה,

והיא חולה סרטן,

והיום הוצאתי אותה מבית-חולים שלמעשה אין מה לעשות.

הרופאים הרימו ידיים.

אומרים שאין מה לעשות, הסרטן מתפשט בבטן,

היא לא נשואה עדיין, היא עוד לא הקיבה משפחה.

אם אפשר לקבל ברכה מהרב.

היא שומרת תורה ומצוות?

לא, היא לא שומרת, אבל בואי, היא מתחזקת.

שבת היא התחילה לשמור.

טוב. בשלב הזה היא חלשה מאוד, היא גם רזתה מאוד. כמו שאמרתי למי שהיה כאן,

אם אתה רוצה להציל את הבת,

והיא רוצה להמשיך לחיות ולבנות בית נאמן בישראל,

הסיכוי היחידי

זה שלא יוכלו לקטרג עליה בשמים כלל וכלל.

בשביל זה צריך שלא יהיה שום סדק

בעבודת השם.

היא חייבת לחזור בתשובה בכל מכל כול ולהיות חסידה וצדקת אמיתית.

זה הסיכוי היחידי,

על-פי תורה,

שאדם, אחרי גזירה כזאת,

שהרופאים אומרים שאין סיכוי,

זאת אומרת, על-פי טבע הם אומרים שהיא לא יכולה לרפא,

נשאר רק דרך אחת, הרוחנית,

והדרך הזאת צריכה להיות בשלמות.

אם יתקבל על עצמה הדבר הזה, בעזרת השם,

כמו שאני אראה לך תכף סרט של מישהו שהיה במצב קשה יותר מזה,

ושמע למה שאמרתי לו,

היום, ברוך השם, הוא עברי לחלוטין, לחלוטין, לחלוטין,

אבל הוא קידש את חייו גם לחלוטין.

אני אעביר את זה אליה, כבוד הרב, כי היא בבית, היא יכולה. אני אעביר אליה את זה, את כל מה שאתה אומר. ותראה לה גם את הסרט הזה מתוך cd או dvd או קלטת וידאו.

זה גבר.

זה השם של הקלטת.

אוקיי. מה שמה?

רונית בת חדווה.

רונית בת חדווה,

השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה. אמן.

ועכשיו אנחנו נראה את הסרט נסים התותח.

רק רגע, לפני שאנחנו רואים את הסרט,

אני רוצה לדעת מי

היה רוצה לבוא

לאצטדיון טדי.

נו, אז למה לא כולם קנו כרטיסים?

למי אין כסף? אין פה כסף, אבל יש כסף.

מי באמת אין לו כסף?

יש כאלה שאין להם בכלל כסף?

מה פירוש, אין לך כסף?

אני לא עובד. אתה לא עובד? ואתה רוצה לבוא?

ואיך יהיה לך כסף לנסיון?

בעזרת השם, אתה אומר.

אה, הנה, יהודי מוכן לתת לך כרטיסים. הנה.

מי עוד רוצה לבוא ואין לו כסף?

אין לך כסף?

בוא לפה.

בוא.

אתה אתה עם הפאות.

מי עוד רוצה לבוא ואין לו כסף?

שבאמת אין לו כסף.

תן.

מי מהבנות,

מהנשים, אין לה כסף ורוצה לבוא?

הנה, יש פה כרטיסים. תיקח אחד, מתי אחד?

מתי אחד?

אורלי בת. אורלי בת. נירה, רפואה שלמה מהרה.

זרע חיים קיים.

מי מהנשים אין לה כסף ורוצה לבוא?

אין לך באמת?

אין לך. בואי תיקחי.

מי עוד אין לה באמת ורוצה ללכת?

אתה אין לך כסף?

אין לך. קח.

כן? הוא קיבל כבר, נתתי. אז מי לקח פה שלוש? קחי.

בבקשה.

מי עוד אין לו כסף?

רגע.

שנייה, לא לקום.

לא לקום.

מי אין לה כסף ורוצה לבוא?

ברוך השם, לכולם יש כסף.

כן.

רגע.

יש עוד מישהו מהגברים שאין לו כסף ורוצה לבוא?

אין בשיעה חזרה.

אה, אין לך נסיעה חזרה?

טרמפים.

תכף, לא עכשיו. השבת.

השבת.

בת רחל, אפרים בן,

זקלין חנה זרע, חי וקיים מהרה, למי אין כסף? אין לך? אמיתי אין? ואתה תבוא, ואתה תבוא, בוא.

רגע, מי אין לו כסף ורוצה לבוא?

טוב, אחרון שאין לו כסף, ככה. רגע. לא, יש לי עכשיו רק נשים, ארבע, שאין להן כסף. אישה, שאין להן כסף. אישה, בבקשה. עוד שלושה שרוצים לבוא, אין לך? בואי.

ועוד שניים שרוצים לבוא ואין להם?

תכף, אני אביא לכם ציצית. בואי, בואי לבוא.

מי אלה ש... בואי. גם לכן.

הנה חי.

תן לשם,

למי עוד אין? אחרונה.

אחרונה.

רגע, רגע.

כרטיס אחרון, מי רוצה?

לא יכול להפריע על הבן אדם.

כן, מי שרוצה למלא הוראות קבע יכול למלא כאן, שתהיה לו זכות גדולה. בכרטיסים גם יהיה ניתן להשיג בכניסה.

תכף אנחנו רואים את הסרט, משימה טוטה.

בקצר, בקצר.

ישראל זוהר בן ויקטוריה.

חזרה בתשובה של ישראל זוהר בן שלי.

שני, חברה שלמה וחזרה.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

מי מהנשים כיסוי ראש?

מי מהנשים כיסוי ראש?

כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כבוד הרב, כ

נשבת.

שלוש נשים שאין להן כרטיס ורוצות להגיע לאצטדיון.

יש פה.

כן, ככה.

נשבת.

חיים בן-יצחן ודלבר, רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרה. יהודה בן-חיה חנה, יואל בן-חיה חנה, ייגאל בן-חיה חנה, זיווגים הגונים מהרה.

כן, נשבת.

לשבת, להתחיל את הסרט, דוד.

דוד, תתחיל.

אורה בצביחה חיים יוסף בן-לונה, לואיזה יוסף בן-נחל, רפואה שלמה מהרה.

מרים שירה, בציון, מחנה זמירה, ושאלה חיים תיאמרה.

וכל עברי, 25 שנה, מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-110-100 קילו.

הייתי מעל ישראל לשעבר, שנת 86-85,

והייתי בן אדם שפחדו ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי. הייתי בן אדם מפלצת מהלכת, גדול מאוד מבחינה פיזית, וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית, ואף למעלה. הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה, עם ארבעה ילדים.

התגרשתי,

חתמתי בחורה צעירה,

אישה נפלאה,

אחרי שנתיים שאתי נשוי לה,

הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולדעתי מה כואב לי.

התחתמתי עם מדריך כושר מפורסם מאוד בירושלים. אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו, שום דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

נסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגז.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים, וחשב שזה טיסטורה, והשגנו כל מיני משחות מבתי-מרקע אחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לנסים בונח, הוא הרופא,

יש לך דמנומים,

בוא נלך לרופא.

בן-אדם כואבת ללשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולכים לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן, אני מדברת על בן-אדם 100 קילו שרירים, גופיות, טייצים, האגו שלו בשמים, בן-אדם שעני ורופא, ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהיריון,

חודש שישי,

הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל,

הוא פשוט היה נוהג עם חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא אכל לאכול,

הוא היה נראה רע מאוד, צבע שלו הפך צהבהב.

מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קטסטרופה, זה היה גבייה,

פשוט גבייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 לפני הבוקר, הוא פשוט הלך 20,000 פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מקאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא פשוט תקשי אתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 לפני הבוקר, אמרתי לו, תקשיבו,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל לא רופא, אז יש רבנות,

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסוגלת. בסופו של דבר הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם, אמר לי אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במהי,

ארבע גרולות בכבד,

אתה צריך למות, אתה גטר,

זה לא כן, אז אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה כן.

אתה לא תחי הרבה זמן, שבוע או שבועיים, יש לך אפס סיכויים.

אמרתי, סליחה,

נסמוטטתי, הייתה שנסמוטטה, כל המשפחה התאספה,

ובאנו הביתה.

באתי המהיטה, התחלתי, עוד לא להקל את זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע חרב על העולמי,

אז הוא אמר לי, תשמעי,

כשהיה בהלך גילוי סרטן,

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני בגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת, זה משהו שאי-אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהעם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לה, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה מיומיים, וביופסיה זה אמר לי, תשמעי, אני עובדת הרבה, אני מכירה את הריח, את הצבע, יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו חמישה חובות.

אני מת על הגידול, אני לא יודעת איפה הוא יחזיק

ואשתו התפשרה אליי, במקרה הייתי חולה וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי וסבא שלי ודודות שלי,

והזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו.

ופתאום ראיתי שבר כלי,

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שבילים,

ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו, תת-משקל.

ירדתי 53 קילו, הגוף מוטט לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, לאגב, אני לא מאחל אותה לאף אדם עליה, לאף אדם.

הסתכלתי לשמון ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה ולמה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

גומרים את הסיפור וזהו.

ופתאום המחלה הארועה הזאת נכנסת אליך הביתה,

שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, ניסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזשהו טיפול בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך הניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום. הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה אנשים, אני מבין שהיו באים, יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים מאות חברים מירושלמיים, כי אני הייתי מזריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים. הייתה פה עלייה לרגל, היו רואים, היו בוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות, והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

רופאים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו שאני חצי בן-אדם, אי-אפשר לתת לי טיפול חצי בן-אדם, אם הוא לא יעלה במשקל.

ובכו לי במשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו,

שאני אוכל, באמת אני לא יכול לאכול.

נהיה לך דארון, אתה לא יכול לאכול לתאם בטח שזה חוסר. אתה לא יכול לאכול, אתה מוזל לה להשמיד מהצד. אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה. פשוט ישבתי ודיברתי עם בורן הללו ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה. אני בחורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

אבל לפחות רק לראות את המשהו.

באמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו, זהו. כאילו, מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך,

ואני רואה, הייתי רואה אותו, נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא היה מדבר אתי, הוא לא היה אוכל.

היו לי מלחמות אתו על האוכל, תאכל, תשתה,

את התרופות שלו, הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לא רצה בהתחלה בכלל.

והכול היה במלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הייתי אומרת תודה לך, אדוני, תודה שהוא הייתי, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, כל בוקר הייתי, מי היה אשם בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר.

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן.

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה, ולא יודעת אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך

ואז באתי לגמרי, אמרתי לו ניסי, תשמע,

לא נותנים לך סיכוי,

אין לך הרבה, אין לחייבים,

אני אוהבתי לך, אתה האבד של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה,

תעשה משהו. אמרה לי, האישה שלי, תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי, כאילו שהקדוש ברוך הוא דרך רבנים ישימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חילוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמר לי, מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים, בואו נלך לאדם.

בסיפור אונליין, התשעד האחרון שלנו, בואו נלך.

אתה מבין מסכים טוב, הסכמתי. שלפתי את אחת הקלטות של אמנון נבחק מהספרייה,

קדושה הקלטות שלו,

והתקשרתי, התקשרתי לארגון של פעם, הסיפורתי את הסיפור, הוא נורא נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק, כבוד הרב ארצון יבהל, הוא חשב שאני נעל גרומה למשהו כזה, להסתכל עליהם בבית,

שהוא לא הבין מה זה עד חצי אדם באמנון, מה הוא רוצה ממני.

וכבוד הרב הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא והבירך אותי ואמר לי, קלה כי קשה אני תולש ממך,

ותתחבר לקדוש ברוך הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש ברוך הוא, כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחל ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחמלתי להם עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר,

ואין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו כשאני קם על רכליים.

כולם אמרו שיאמרו, תקנו כבר גבר. לא האמינו.

ופתאום אני בעצמי, אמרתי להם מה זה גדולה של הקדוש ברוך הוא. יומיים אחרי זה ביקשתי ממשה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם, לאכול. אתה רוצה לאכול, אמרתי כן.

אני מבקשתי כתוב צורך לאכול. זה לא סירוב לאכול, אבל פתאום אני מבקש לצורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול.

אני מבקש שאני מצליח להיות עם כל המחלה כבדה עלי. בשבוע ראשון עליתי 4 קילו,

בשבוע אחד 4 קילו, אחרי זה עוד שבוע 4 קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחיל לעלות. איך קרה כשהוא מתחיל לעלות? זה זה. אפשר לצאת אולי טיפול או 2,

להתחיל לראות אקסטרובט,

ואז נדעו לי כימיות תרפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

5 אקרנות רצופות, 10 טיפולים כימותרפיים.

מדובר על 3 ימים כל טיפול.

3 ימות רצופים שבהם הוא מושבת לחיותין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש, שוב טיפול. עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד קצת מהדס הזה ואמר,

אתה יודע מה, אבא שבשמים, אם הוא לוקח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

הלך את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח, שלא היה לי שערה בגוף, את הזקן תשאיר.

והרופאים היו עמומים. כאילו, כל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מגיע עם יותר שיער, וזה, זה, זה, זה בדיוק נוגד לתופעות של הטיפולים הכימותרפיים, כי טיפולים כימותרפיים ידוע ששערות הן נושות.

והרופאה שלו הייתה מאוד, אז במקום להקריח אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא הקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול, וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו. ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר, סיפקה, מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפגר, קם ממיטת חולים,

ופתאום, בום, גילו לי פתאום שיש משהו נוסף, שבהתחלה אמרו שזה נקי, התפסיתי ושמחתי, וכנראה היה לי מקצרג שבדק אותי ורצה לבדוק ניסיון העמידתי כזאת,

והוא יכול לציין, הוא אמר לו, תן לו קצת, בוא נראה, והוא הנה הוא חזר עכשיו בתשובה,

נתן לו טוב, טוב, טוב, טוב,

בוא ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יגיב.

ואני קצת כרסתי,

שבבית-חולים ביצרו לי שקיבלתי שפתאום הם גילו משהו בברקטום,

משהו מסף שורש סטארט-אניאני קטן,

ואמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה, מה אני עושה, פתאום התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי ואומרה לי, ניסיון, תיזהר, הנה אם יש לך ניסיון תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר,

לא עושה שום דבר נגד זה וממשיך להיות בדת.

המשכתי,

כמעט ניסיון הערמתי, נקבל אותה בשמחה, באהבה,

במיסולים הקדוש-ברוך-הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, קרן תשמעי,

אני רוצה לשוחח אתך לבד.

ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

20%, 80% כשאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין מה לעשות, אני נשלחת לה מאותו יום, שנתיים לקריאות.

היא אמרה שיש סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להעריך,

אבל יש סיכוי כזה.

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בעייתי.

זה היה שלושה שבועות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי איתו מהרבנים הגדולים שלו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי. ואני דיברתי גם עם הקבוצות והלכויות. החליטי לו יום ולילה עם כל הכבוד שלו שיעבור את הניתוח בשלום. זה היה שמונה שעות ניתוח, שמונה שעות הכי ארוכות בחיים. אנחנו חושבים שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

אנחנו ישבנו בחוץ והתפללנו לגורא העולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

והן, את רואה את הקשר עם בורא העולם, ואת מדברת אתו, ואת אומרת לו, אבא שבו שמע, ואת מדברת אתו כמו בן-אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך, ויש לך היראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול. ואם תקרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת,

באמת,

ויצור נראה ויעשה, ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת אתו,

ואת אומרת לו, אבא שבשמיים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים,

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך.

תרחם עלינו, תעזור לנו, אין לנו זכאות, זכויות אין לנו, אנחנו כאלה קטנים.

כל כך הרבה עבירות עשינו. אני יודעת שזה אהב רחמן, אני יודעת שרק אתה יכול.

הרופאים בפנים, אתה מקווה להם את הידיים ואתה מזיז להם את זה, לאיזה כיוון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנצח עבר בחוץ.

באמצע ניתוח, בן-אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי, והמוטר מנתח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקר סימה.

הוא אמר, אל תדאגי, הכול בסדר, אנחנו רוצים את הגידול.

אני,

שמחו את הביופסיה, אמרו שאני אומר, כי לא הייתה, לא חושבת שהיה בן-אדם מאושר ואסיר, וזה היה קדוש-ברוך-הוא ממני באותו יום, זה היה פשוט מדהים.

פגישה תחושה יאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי,

גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך הוא.

הכול, אני חייבת לתכנית, הוא החזיר לי את הבעל שלי למתנה.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא,

עוד לא עיכלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה.

שקרה נס. תודה לאל, אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני זוכר.

שחור זה נהיה ורוד, זה הקדוש-ברוך-הוא.

כי הוא נותן חיים, והוא לוקח חיים.

לא רופאה שלך, ותגיד לי, אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים למות.

וברוך השם, הנה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן-אדם בריא, ואני, החיים שלי מקדיש רק לקדוש ברוך הוא. השבוע שהיינו אצל הרופאה, והיא אמרה, נו, אני רוצה להגיד לכם שמדובר פה בנס רפואי.

אז הוא אמר, אבל זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי. ואמרו, אתה יודע מה אני אשים?

נס אלוהי. כנראה שהתפילות עוזרות. רופאים עמומים מכל הסיפור שלנו. עמומים. אם אני מגיעה למצב כשאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת, הוא אמר לי, גם אני רופא וגם אני לא.

לא, אבל הוא גם מגיע למחקרות, הוא אמר שזה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אני רק רוצה לאמת להגיד תודה.

כל לבי לרב אמנצח. ושיבדל לחיים הלוק עם הרב הזה, חוזר עליו הזה.

מאז ועד היום אני מאושר, אין כמוני.

אנשים לא מבינים את זה. אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה שזה קוראים לו אבא של השמים. זו התרופה הקטועה לכל עם ישראל, שעם ישראל צריך להבין את זה. במיוחד אנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים, שהם חושבים שהכל מובן מאליו.

ובוא נראה שולם, תסתכלו לשמים, תראו שיש לנו אבא, תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר מאם כמוני.

עצם חזרתי בתשובה, ואני גאה שאשתי ואני שמח שתיבדרך עם אלוקים,

שדחפה אותי לכיוון הדת.

היום אני שיא העושר ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד, שיבינו, שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי, שהייתי על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לאב השמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו, שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קול אב, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפתגם הכי המשנה בהם אותו, צריך להתקרב אליו, וזהו.

זה מה שאני מספר על עצמי, והיום אני גבר חדש, אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח,

וכל חיי עד יום מותי וזקנתי,

רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו.