ירושלים - דיסק 87 - למה שונאים את החרדים?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולהסותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי היית חושב יכול להגיד דבר כזה? היטלר.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה,

זה מתוך היומנים שלו.

אז חבל, אז הרצל היה אנטישמי.

תודה רבה.

תודה רבה.

שמונה עשרה דולר בקודש בחי כפליים.

פנחה שותף בפעולותיו הטובות של הרמב״ם לא ניצחה בשליטה.

365 ימים בשנה, זיכוי ערבים וללא הפסקה.

אם תצטרף לתוכנית חי כפליים, תזכה לקבל סוף שבוע בבית מלון חינם.

עלייה לקברות צדיקים חינם.

קלטות טייפ.

קלטות וידאו.

דיסקים למחשב, ישר מהמפעל, אלה הביתה בחינם.

יהיה לכם יום פקעות ותסתכלו לצאת על דברים כאלה.

מה זה שעושה טוב לנפק, שיהיה בריא שימשיך לזרקו לדם ישראל כמו שצריך.

מה זה שלנו? מה זה שלנו?

נצחק.

ואז הנשמה חשובה שלי

ברוך אתה, אדוני, אלוהים, אמן,

עולם, אחייה,

וכימני, רגיעה,

ומאוד. אמן, אמן, אמן, אמן.

אם חשוב לך לקרב את הגאולה,

אם חשוב לך, זכריך בעולם הבא,

תוכלי פחות ותקווה, היא התשובה.

עימנו

איש אחד שהוא כן חגר מאזניים והבשיל את

הבגדים שלו והוא נמצא יום אחד בכל יום אחד באשדוד,

יום אחד שם ויום אחד בכל מקום אחר,

אבל הוא לא יכול לדבר כאלה,

הוא צריך שיעזר.

צריך שיעזיקו.

יש אנשים שהם מסוגלים כזה,

ואילו שבאמת הם ראויים לזה, הם יכולים ומחויבים כאילו כבניים.

עליהם מותר לערוץ של העניין, של כל קווי נוסף.

כל בית ישראל מיימין איש לרבה חברו.

כתוב, לא תעמוד על דם רעך,

הרואה את חברו טובע בנהר ואינו מצילו,

מתחייב בנפשתו. אם אדם לא יודע לקפוץ לנהר,

הוא לא יודע להציל את הבן אדם, והוא רואה אותו טובע,

אז כתוב, סוכר אחרים שיצילו.

צריך להוציא כסף מכיסו,

לסכור אחרים כדי להציל אותו.

למה?

לא תעמוד על דם רעך.

אתה לא יכול לראות את דם אחיך נשפך ואתה עומד מנגד וזה לא נוגע אליו.

אין דבר כזה.

יהודים יקרים,

הבה נתחזק,

לסייע להרציג,

ונזכה שוב עם ישראל יעזור ותגשו את הבן אדם.

דוד, מה העניינים?

מתי נוחתם?

יהודים יקרים, יש עוד הרבה עבודה.

הגיעו אלה, בואו נלך.

תלמידים, 9, 8, 7.

רוצים כנפיים?

בואו לחי כפליים!

בואו, בואו, בואו, בואו!

רעי כפיים!

בנביאות השפה היא שלכם!

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

אני חייב להתנצל בהתחלה

על העיתוי המוזר

שבו אנחנו צריכים להקרין את הסרט

הרצל והציונות,

במשך למעלה משנה הסרט כבר היה ברשותנו.

בגלל האינתיפאדה לא מצאנו לנכון

לפרסמו

אך מאחר שבתקופה האחרונה ובפרט לאחר הפרסום של הסקר

של בן-ליר

ש-30% מהאוכלוסייה בישראל שונאים חרדים

ו-20% שונאים ערבים

אז כנראה שהשנאה מצליחה לעשות משהו

והפצת השנאה עושה משהו.

ובנוסף לכל ההתבטאויות האחרונות בעיתונות

כלפי החרדים בפרסום הפסק של בג״ץ לגבי גיור רפורמי

שעבר ונתקבל,

אומנם לגבינו אין לו שום משמעות,

הגיור הזה לא חל כלל וכלל

כשהוא לא על פי שולחן ערוך ועל פי גדולי ישראל.

והוא דומה לאותו אחד

שבא אצל הכומר ואמר לו, רצוני להתנצר.

והכומר שאל אותו, מדוע אתה רוצה להתנצר?

אבל לא נמאס לי כבר מכל החומרות,

קשה לי מאוד להיות יהודי.

הבנתי שאצלכם יותר קל, רק ביום ראשון באים קצת ככה לכנסייה,

יושבים, שרים משהו,

והולכים.

לעזוב את האמונה לגמרי, אני לא מוכן,

אבל

זה תחליף נראה.

אמר לו הכומר, אבל יש לי בעיה איתכם היהודים,

אתם לא עומדים על דבריכם.

אמר לו, מדוע?

הוא אומר, אני אעמיד לך תנאי שאני בטוח שלא תעמוד בו.

אמר לו, מהו התנאי?

אמר, אני מוכן לנצר אותך

בתנאי שלא תאכל יותר דגים בערב שבת,

אבל תבטיח לי,

בתקיעת כף ובשבועה חמורה,

שלא תאכל דגים בערב שבת.

אמר לו היהודי, מה הבעיה שלך עם הדגים?

אמר לו, אתם היהודים אומרים, כל האוכל דג ביום דג, ניצול מדג.

אז היהודי תמה ואמר לו,

מה פירוש הדברים?

אני עצמי לא יודע.

אמר לו, אתם אומרים, כל האוכל דג,

דג ממש,

ביום דג,

ד' ג'

זה שבע ביום שבת, יום השביעי,

כל האוכל דג ביום דג,

ניצול מדג דינה של גיהינום, דין גיהינום.

אמר לו, אתה יודע מה, אם זה ככה,

אני מקבל עליי לא לאכול דגים.

אמר לו, אם כך, עמוד לפניי,

זקוף קומתך,

עצום עיניך,

הוציא מהכיס בקבוקון קטן עם מים מן הירדן,

הכניס את האצבע לבפנים ואמר לו כך,

אתה לא יהודי, אתה גוי,

אתה לא יהודי, אתה גוי,

אתה לא יהודי, אתה גוי.

סגר את הבקבוק, הכניס, אמר לו, עכשיו אתה גוי.

אמר לו, מה, שלוש טיפות?

ונהייתי גוי?

אמר לו, כן.

אמר לו, טוב, תהיה בריא,

שלום.

הכומר לא האמין שהיהודי יעמוד בדיבורו.

ליל שבת קודש

מגיע לביתו,

מציץ מהחלון,

ומה הוא רואה לתדהמתו?

היהודי אוכל דג, לא קטן, גדול.

אז הוא דופק בדלת חזק ואומר לו, פתח, שקרן.

פותח היהודי את הדלת,

והוא אומר לו, מדוע אתה מכנה אותי שקרן? מה עשיתי?

סיכמנו שלא תאכל דג.

אמר, אני לא אוכל דג.

אמר לו, מה אתה לא אוכל דג? זה דג גדול על השולחן.

אמר לו, כבודו, זה לא דג.

אמר לו, ומה עם הסנפיר והקשקשת שיש לו?

אמר לו, זה לא דג.

מה זה?

אמר לו, זה צנון.

זה צנון?

איך צנון עם פה?

אמר לו, אני פשוט למדתי ממך.

קניתי גם בקבוק,

שמתי מים,

ואמרתי לו, אתה לא דאג את עצמו.

אתה לא דאג את עצמו.

אז לגבינו, הגיור

לא מתממש,

אבל יש מסכנים פתאים שייפלו בפח.

בכל אופן,

למרות האינתיפאדה, למרות הכול,

החרדים הפכו להיות שק החבטות של כולם,

וחשבתי שהגיע הזמן כבר לברר באמת למה שונאים חרדים.

מה לא טוב בחרדים

ששונאים אותם?

30% שונאים חרדים,

לא יאומן כי יסופר,

במדינת היהודים.

כשהתברר שהסרט עומד לצאת,

מיהר עיתון מעריב

לכתוב כתבה בכותרת על חצי עמוד לערך,

והכותרת היא כך,

ב-2 במרץ

2002

כותרת גדולה

משנתו של הרב אמנון יצחק

הרצל ובן-גוריון אנטישמיים,

ובכותרת משנה

הפיק קלטת חדשה ובה הוא חושף את דעתו על התנועה הציונית.

משתתף בהכנת הסרט

הרצל היה פדופיל

מאת חגי קראוס.

והכתבה ממשיכה

בנימין זאב הרצל היה פדופיל,

דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי היו אנטישמיים,

כך נטען בקלטת חדשה שהופקה מטעמו של המחזיר בתשובה, הרב אמנון יצחק.

הקלטת ששמה גם אם לא תרצו זו האגדה,

יצאה בהזמנת עמותת שופר,

הזרוע המבצעת

של מפעלות ערב,

והופקה

על ידי Four Fingers

חברה אמריקאית.

אז יש פה דימויים עסיסיים, הזרוע המבצעת,

משהו מזכיר לי את הפלסטינים.

ובכן,

דקדקנו קצת בתוך הכתבה,

ומה מצאנו יהודים יקרים.

מה שיש בסרט המדובר,

שתראו אותו הערב בעזרת השם, הוא מקצת ממשנתם של הרצל ובן-גוריון,

ולא שלי.

בכותרת המשנה ובכתבה ישנן כמה הטעיות וטעויות מכוונות לכאורה.

כתוב כך,

הפיק קלטת,

הופקע מטעמו והופקע על ידי Four Fingers.

אז מי הפיק בסוף?

בהרי לפניכם הפקה מעריבית ראשונה.

בכותרת המשנה כתוב כך,

משתתף בהכנת הסרט,

הרצל היה פדופיל.

ובכתבה נכתב,

הרצל היה פדופיל, כך נטען בכלטת.

אם כן, מי טען מה?

כנראה שמשתתפי הכתבה המעריבית

הוטענו בטענות שבו מדוחים.

מדוע?

משום שאין אזכור כזה בכלטת כלל.

והחמור מכך,

שבהמשך הכתבה כתבו,

בקלטת שהגיעה גם למעריב,

מכאן ניתן להבין שבוודאי דבריהם אמת,

שהרי הקלטת בידם,

ולא היא.

הם קיבלו רק את הפרומו של עשר דקות

ששודר בבריזה,

ולא ראו את כל הסרט,

ומה שכתבו הינו שקר גס ללא בסיס עובדתי כלל וכלל.

ומה עוד?

מאחר שכתבו במפורש שמשתתף בסרט אמר,

הכוונה בהכנתו המשתתף,

שהרצל היה פדופיל,

כמצוטט בהמשך הכתבה,

אם כן, מהיכן הגיע לתוך הסרט עניין זה,

ועוד לאחריותו של אמנון יצחק?

אלא על ידי כך אפשר להשיג רוגז מכל הקוראים השטחיים על אמנון יצחק.

לכן, בעקבות זאת,

ודברים נוספים שאינם נכונים,

שהופיעו בכתבה,

יצאה תביעה להתנצלות ממערים על ידי עורך דין יורם חכם, ועוזרו עורך דין עמרם גור,

שבעקבותיה עיתון מערים מפרסם למחרת

תיקון בגודל אצבעוני

בלשון הזו.

הידיעה שפורסמה אתמול ואשר עסקה בקלטת חדשה שהפיק אמנון יצחק,

שורבב מידע על נטיותיו המיניות של בנימין זאב הרצל.

המידע אינו מצוי בקלטת,

ואנו מתנצלים על הטעות.

לידיעתכם, יהודים יקרים, היחס בגודל

בין הפרסום הכוזב לתיקון

הוא 1 ל-24.

זה ההבדל בהפרש בגודל.

אך בזה העניין לא נגמר.

מדהים לראות כיצד חכמים

הם צדקו באומרם

כל הפוסל במומו פוסל.

ב-1996,

במלאת מאה השנים להוצאת החוברת מדינת היהודים של הרצל,

דרך אגב במאמר מוסגר

החוברת לא נמכרה כמעט אחרי הופעתה,

באנגליה נמכרו בשנה הראשונה 160 עותקים

והוא נאלץ לשלם מכיסו את ההוצאות למו״ל,

כך גם בצרפת.

אבל,

פרסם עיתון מעריב בכתבה גדולה ב-1996 של סוף שבוע,

11 נקודות שבחזונו האוטופי של הרצל

שלא נתקיימו ולא נתממשו כלל,

וכך

מתחילה הכתבה.

סוף שבוע, מעריב, עמוד 15,

אמיר בן דוד.

מה קרה למדינת היהודים?

יש מידה של צדק פואטי בעובדה שהאיש האגב ייסד

התנועה שהקימה את מדינת ישראל היה דווקא דוקטור תיאודור הרצל.

חילוני מתבולל

שנהג להעמיד בסלונו עצי אשוח בחנוכה,

אבל עבר לחנוכיה כשהבין שאי אפשר להנהיג יהודים

בלי כורטוב של מורשת דתית.

עיתונאי שנון שחלם לכתוב מחזות רציניים בשביל הנצח.

בורגני בעל משפחה

שלא התנזר מביקורים,

שלא התנזר מביקורים

בבתי הבושת המהודרים של וינה וחשק גם בקטינות.

אז מי אמר שהרצל היה פדופיל?

מעריב המאשים אותי.

מעריב פרסם בשנת 96' את הדברים,

ובקלטת לא נמצא מאומה.

כל הפוסל

במומו פוסל.

וממשיכה הכתבה,

הבעיה היא שמנהיגי התנועה הציונית רצו להפוך את הרצל לקדוש חילוני,

ולכן טשטשו במתכוון את כל הפרטים העסיסיים האלה.

כך הוא הפך מדמות אנושית ומרתקת

להולוגרמה היסטורית של איש טוב לב עם זקן ומקבעת,

שהקריב את חייו האישיים על מזבח האידיאלים הלאומיים

ברוח האוטופיזם של סוף המאה ה-19.

כלומר,

טרחן משעמם,

מייגע ואנכרוניסטי,

שסיפורו כבר לא יכול לעניין את הצעירים שגדלים במדינה שאותה חזה.

חולמים בעברית

בל לא שלט,

מקללים בערבית שלא הכיר,

ועסוקים בדיונים מרתקים על מיקומו המדויק

של קו הגבול המפריד בין כול לכנון.

וזה קצת חבל,

כי הרצל היה קול ביותר.

אפשר אפילו להוסיף

בהפרזה מסוימת

ובהסתייגות מתבקשת

שמבחינות רבות הוא היה ממש גנוב.

אולי אפילו גנוב על כל הראש.

כל זה כתוב במעריב.

לפי מעריב,

בהפרזה מסוימת ובהסתייגות מתבקשת,

הרצל היה גנוב.

תארו לכם שאני הייתי אומר דבר כזה.

לא חצי עמוד, שני עמודים וחצי.

והנה, כתבי ידיעות נמצאים פה,

בוודאי הם יעשו מזה דברים טובים, אני מקווה,

כי חסר לי פרסום.

ועוד במעריב,

באותה כתבה,

מדינת היהודים של 1996 היא מדינה צפופה,

קצרת רוח,

כבדת פה,

נטולת זיכרון,

אלימה,

מתנשאת

ושוגה בהזיות גדלות חסרות ביסוס.

אבל עיון חוזר במדינת היהודים מ-1896 נושא בחובו נחמה גדולה.

נו, יהודים יקרים, אחרי שמעריב מפרסם דברים כאלה,

ודאי שאני לא אשם.

אבל אחרי כל מה ששמענו וקראנו במעריב,

באים השדרנים המקצועיים ועושים מלאכתם נאמנה.

פה מתחיל הסרט.

בחדשות כל ישראל ובטלוויזיה נאמר

על ידי חבר כנסת לשעבר מן המערך שעלה דרגה ונהיה שדרן,

הלא הוא מיודענו אלי גולדשמיט בזו הלשון.

אלי גולדשמיט,

אני מצטער לצער אותך בכותרת הבאה ממערים,

משנתו של הרב אמנון יצחק,

הרצל ובן גוריון אנטישמים.

הפיק קלטת חדשה ובה הוא חושף את דעתו על התנועה הציונית.

הוא אומר בקלטת הזו דברי בלע קשים מאוד,

גם על ז'בוטינסקי,

והוא מגיע עד יוסי שריד וטומי לפיד,

ועוד כהנה וכהנה דברי טיבולים ותועבה בעיניי.

פיר, אני מצטער לצער אותך בכותרת הבאה ממעריב,

משנתו של הרב אמנון יצחק, הרצל ובן גוריון אנטישמים, הפיק קלטת חדשה ובה הוא חושף את דעתו על התנועה הציונית,

משתתף בהכנת הסרט אומר שהרצל היה פדופיל.

הוא גם אומר בקלטת הזו דברי בלע קשים מאוד, גם על ז'בוטינסקי,

והוא מגיע עד יוסי שריד וטומי לפיד, ועוד כהנה וכהנה דברי פיגולים ותועבה בעיניי.

כך אומר חבר כנסת לשעבר גולדשמידט.

ומה נאמר על חבר כנסת

מתפטר זה?

גם הוא אחד מן הפתאים שמאמין לכל דבר שנאמר על ידי העיתונאים כלפי חרדים,

באשר בוודאי לא היה ממהר להגיד דברים כאלה על חבריו למפלגה,

מבלי לבדוק קודם לכן,

ובפרט שמבחינה אתית היה צריך לבקש תגובה לפני שיאמר את דברי בלעו בפטרנליזם מתנשא.

עוד הוא אומר,

כי יבדוק אם יש לי שמיכה לרבנות,

ויבדוק אם אפשר לבטלה.

אני גם כן הייתי רוצה לבדוק גם אם עושה שמיכה לרבנות.

אולי תמילת תביעה, תום. ואם הייתה פה שמיכה לרבנות,

אני צריך לבדוק אולי אפשרות לבטל שמיכה לרבנות. אם כן,

חבר כנסת לשעבר ושדרן מתחיל,

דע לך,

יש לי שמיכת פוך.

ובאם רצונך לתלם מעליי על כי לא אמרתי את מה שהיית רוצה שאומר,

בבקשה אתרום לך.

ועוד מספר,

שראה קלטת שנשלחה לביתו בקיבוץ,

שבעיניו יש בה דברי תועבה,

ועוד כמה גמגומים שאומר על דברים שראה,

שאינו יכול לחזור עליהם.

בקלטת ההיא היו בעיניי דברי תועבה לגבי הסיבה שנניח שיש למשפחה ילד,

נולד ילד פגוע,

אז כנראה שהם לא היו, הם חטאו, ההורים חטאו בדרך כזו,

דברים איומים, אני אפילו לא יכול לחזור עליהם.

נוראים.

ברבורים אלה מנציחים את בורותו בעניין שכר ועונש על פי תורתנו הקדושה ודברי חכמים,

זיכרונם לברכה.

הוא ככל הנראה גם מציק לו בראותו מודעות בחוצות הערים הקוראות לבוא ולשמוע את משנתו של הרב אמנון יצחק.

והוא ממליץ לצופיו את משנתו הוא,

שזה חומר למחשבה.

עכשיו אני רואה בחוצות הערים לפעמים מודעות שקוראות לבוא ולשמוע את משנתו של הרב אמנון יצחק,

חומר למחשבה.

ועיניו גלילי,

שותפתו לתוכנית כהמלצה אישית,

מחרה מחזיקה אחריו

שעמדת המערכת התשקורתית איננה ממליצה.

אנחנו לא ממליצים,

הוא גיבשנו את עמדת המערכת, המלצה אישית.

נו,

ומה יש לי לומר?

שני חצופים,

חסרי אחריות,

שחושבים שחיי היהודים בעתידם

תלויים בידיהם,

לומר ככל העולה על רוחם,

להסמיך ולבטל,

להמליץ ולשלול.

לעומתם בתוכנית הצהריים בגלי צה״ל של שני הליצנים,

גידי גוב,

המרבה לגביו גיבובי גבבות על כל מי שחי, זז ונושם,

וחברו לתוכנית, הדתי בעל העין העקומה כלשונו,

קבעו, פסקו והחליטו, כמו קודמיהם,

מבלי לראות את הקלטת,

שאמרתי שהרצל פדופיל.

לאחר מכן התפשרו שמישהו אחר אמר,

ובסוף סיכמו שבכל אופן זה בקלטת, באחריות עליי.

הרב אמנון יצחק,

שהוא מחזיר בתשובה, אין לי מושג איך אנשים נוהרים אחרי אנשים כל כך אווילים.

לפי דבריו, אני מתכוון, אינני חושב שהוא לא.

הוא מדבר על ליבם של אנשים רבים. בהחלט, ואני מדבר אשר על ליבי, אולי גם לאנשים רבים. כן. הוא מוציא קלטת חדשה, הוא מוציא קלטות שמחזירות בתשובה, ויש בהם כל מיני נאומים שלו לפי מה שהוא אמר,

בין השאר, כי יש עוד כל מיני שונות, אני לא אכנס לזה, הרצל ובן גוריון היו אנטיש...

ולהרצל היה פדופיל.

זה היה מישהו אחר, הוא אמר, לא הוא.

מישהו אחר בתוך הקלטת. בתוך הקלטת של אמנון יצחק. אחריותו, כן. אחריותו. עכשיו אני תוהה.

למה החזרה בתשובה,

שזה דבר בסדר בעיניי, אין לי בעיה עם זה. למה זה צריך להיות תוך כדי לכלוך כל כך מטורף

של מנהיגים, של מקים המדינה,

של בן גוריון,

אנשים עם קצת זכויות, אולי אפילו יכול להיות שיותר זכויות משל הרב אמנון יצחק.

תשמע, מבחינת... האם זו העובדה שאתה נהפך לסטאר שמחזיר בתשובה אנשים שלא נגיד ממציאים חיסונים לאיידס מהבוקר עד הערב? אוקיי.

מחפשים מישהו שיושיע אותם,

מותר לו בהבל פיו לדבר כל כך הרבה שטויות.

והיה לי עוד תכנונים לדבר, אבל זה באמת אני כבר לא אגיד ברדיו, כי הוא מסתכל עליי בעין עקומה. אני לא מסתכל עליו במקומה, אני מסתכל על הרב אמון יצחק בעין עקומה, שהוא מדבר ככה על ראשי האומה.

ראשי המדינה הציונית, או חוזה המדינה, ובן גוריון מקימים מדיני. זה לא יפה לדבר ככה?

בחורה חילונית, זאת אומרת שבמקרה הייתה, בגלל חברה, בכינוס אדיר של הרב אמנון יצחק, והזדעזע קשות מהדברים. האם באמת אבות הציונות שגדלנו, חונכנו להרצתם ולדרכם המופתית, היו באמת אנטישמיים? כלומר, אלו הדברים כנראה שהיא שמה שם.

האם כל החינוך שגדלתי והתחנכתי על ידו שקרי?

אני בטוחה שלא תקריאו את מכתבי, זה כבר אמרנו.

בקיצור, אני מקווה שיהיה לכם אומץ להקריא את מכתבי ולתת לי עוד יותר מזה, לתת לך תשובות אמיתיות.

תשמעי מאזינה מזועזעת.

הדברים ששמעת אתמול אינם נכונים.

באמת? הם לא נכונים? הם לא נכונים. וואלה.

אלו דברי תעמולה שקרית של אדם שכוונתו להחזיר בתשובה היא כוונתה שמבחינתי זה בסדר, שזכותו של אדם לנסות להחזיר אחרים בתשובה, אבל הוא משתמש באלמנטים פסולים מאוד של מחיקת כל החשוב והיקר לאנשים שהם ציונים באמונתם ובדרכם.

ועל כך ראוי הוא לגילוי. אבל אני קראתי את הציטוטים האלה, איכשהו זה הגיע אליי.

השאלה אם הדברים נאמרו או לא.

אתה יודע, אומרים שלא יודע,

ז'בוטינסקי אמר שכל מיני בראש גדולי הציונות שהדתיים והחרדים הם פשוט לא בני אדם פחות או פחות. יש דברים שהם מה שנקרא הקשר.

בוודאי שנאמרו דברים מגונים על ידי ראשי ציונות על החרדים, גם היום נאמרים על ידי ראשי ציונות דברים מגונים על החרדים, וגם החרדים לא טומנים ידם בצלחת ואומרים דברים מגונים על הציונות.

זה עדיין לא הופך אנשים לאנטישמים.

לא כל התבטאות לא מוצלחת, או התבטאות שהייתה בהקשר מסוים נאמרה, הופכת את האדם לפסול מן היסוד.

אם היהודים זה אמנון יצחק,

אני יכול להבין אנטישמיות.

נו, נו, הגזמת.

לא, תשמע, כן, זה המצב. לא צריך להבין אנטישמיה אף פעם, גם אם היהודים הם מי שתגידו. לא יודע. אין להבין אנטישמיות בכל מקרה.

כי האנטישמיות בנויה על שנאה כוללנית לעם שלם. לא, לא, לא, אני מדבר, אם היהודים הם אמנון יצחק, גם אם היהודים הם אמנון יצחק, אין להבין את האנטישמיות. בסדר. תבין? עד כדי כך. ואני לא חושב שאמנון יצחק, הוא מכל היהודים, אתה תופל עליו את ה... כאילו הגרועים ביותר אלו העם לא יצחקים, לא.

יש יהודים גרועים מסוגים שונים. כן. אבל הוא אחד הסוגים הגרועים ביותר.

על אלה אין מה להוסיף

פרט לכך

שליצנותם מעלתם.

ולמאזינים המשועממים שבתוכניתם

יערב וינעם ויבושם

על מילוי ריקנותם ואפסותם.

ועכשיו קצת לעובדות.

הסוקר הנאמן החילוני השמאלני,

העיתונאי אורי אבנרי.

כותב

מה אתם רוצים, חבר'המן?

אומר דברי אמת,

עשה עבודה טובה בשבילי, הכין לי את כל החומר.

כותב בכותרת

קנצלר הרצל,

תיאודור הרצל תמך בהתנצרות המונית,

תיעב את ירושלים,

העדיף את ארגנטינה והתנגד להקמת המושבות.

100 שנים להופעת מדינת היהודים.

וכך הוא כותב

מחרותיים ימלאו 100 שנה להופעת חוברת בתשעים עמודים

מדינת היהודים,

של הדוקטור למשפטים תיאודור הרצל.

כותב מחזות כלילים ועורך מוסף הפיליטונים של עיתון בינאי חשוב.

לרגל המאורע התבקשתי לערוך מחקר מסוים,

ולשם כך קראתי מחדש את כל כתבי הרצל.

להלן

מבחר מקרי של פנינים.

1. בשנות ה-20 שלו חשב הרצל לפתור את בעיית

היהודים על ידי התנצרות המונית של היהודים בחסות האפיפיור,

ואף תיאר טקס שייערך בצהרי היום הראשון לצלילי הפעמונים בשערי הקתדרה.

לפני כן חשב

לפתור את הבעיה על ידי נישואי תערובת המוניים.

בנעוריו היה הרצל מהמר.

כאתאיסט גמור קרא לרבנים כמרים יהודים.

גם בחג המולד שלאחר פרסום מדינת היהודים היה בביתו עץ אשוח.

בעת פרסום החוברת העדיף את הקמתה של מדינת היהודים בארגנטינה.

את ילידי האזור שיימסר ליהודים

הציע לסלק בתחבולות,

אבל רק אחרי שיהרגו את כל החיות הרעות שם.

במהלך פעולתו חשב בין השאר

גם על קפריסין בדרום אפריקה.

אנגלי הציע לו את עיראק, מולדתו של אברהם אבינו.

את הרעיון להקים את המדינה בפלסטינה אימץ לעצמו רק

אחרי שבא במגע עם יהודים ונוצרים באנגליה,

שהיו אחוזים ברומנטיקה של ארץ הקודש.

הרצל השתמש תמיד בשם פלסטינה,

רק שלוש שנים אחרי פרסום מדינת היהודים

השתמש לראשונה בשם ארץ ישראל.

המושג ציונות היה קיים לפני הרצל.

המציא אותו בינאי אחר,

נתן בירנבוים,

שהתכוון להקמת המושבות בארץ.

הרצל התנגד בחריפות להקמת המושבות,

בעיניו הן היו טיפשיות,

מגוחכות ומזיקות.

הוא דרש להפסיק את העלייה לחלוטין עד לקבלת הסכמה טורקית לעלייה המונית ולאוטונומיה יהודית.

הרצל איים לפתוח במלחמה ברברית נגד הברון אדמונד דה רוטשילד,

הנדיב הידוע,

באמר שהאינטליגנציה שלו בלתי מספקת.

הוא קבע שהדמוקרטיה היא שטות

והציעה רפובליקה אריסטוקרטית שבראשה יעמוד נסיך

שייבחר לכל ימי חייו.

הנסיך ימנה את הממשלה.

הוא התכוון כמובן

שהוא יהיה הנסיך.

אלמלא נולד יהודי, כתב הרצל,

היה מעדיף להיוולד למשפחות אצולה פרוסית ישנה.

הרצל הציע שהאוטונומיה היהודית בפלסטינה תהיה תחת חסות גרמנית

מפני שלגרמניה המוסרית

בעלת המינהל המפואר והארגון הקשוח תהיה השפעה מרפאה על האופי הלאומי היהודי.

שנה לפני מדינת היהודים אמר,

כשהוא היה בן 35,

בגיני היה נפוליאון קיסר.

אחר כך התחרט על ההתבטאות.

באותה עת שקל לאמץ לעצמו את התואר קנצלר.

יש לבטל את שפת היידיש מפני שיש לה רק מקום כשפת סתרים של אסירים.

הוא ציווה על 204 משתתפי הקונגרס הציוני הראשון ללבוש פראק.

כשהופיע מקס נורדאו בלבוש רגיל,

שלח אותו הרצל חזרה למלון כדי שיחליף בגדים.

בכלל, הקדיש תמיד מחשבה רבה ללבוש.

לקראת פגישה עם איש חשוב,

קנה כפפות וכימט אותן במשך יום שלם כדי שלא תיראיינה חדשות.

הוא הציע להנהיג במדינה דו-קרב בחרבות.

עם עמים צריכים לדבר בשפה ילדותית,

דגל והמנון.

ואם אנחנו כבר מדברים על ההמנון,

ברצוני לעורר אתכם על דבר שנסתר מעיני רבים.

ההמנון אומר כך

כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיאה ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה.

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה שנות אלפיים.

ומה היה כתוב במקור כשחיבר את זה נפתלי הרץ אימבר?

מה היה כתוב במקור?

לא להיות עם חופשי בארצנו, בארץ ציון וירושלים.

היה כתוב לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה.

את זה הורידו.

מי הוריד? לפי הצעתו של דוקטור מטמון כהן, מייסד הגימנסיה הרצליה,

הוחלפו המילים לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה,

במילים להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.

ושלושה בתים נוספים החסירו לגמרי,

כי לפי הכתיבה כתב אותם חרדים.

עדי מנטורי קרתא

אבל הוא היה חילוני שיכור שהתגולל ברחובות,

אימבר.

בית שלישי אומר כך

כל עוד חומת מחמדנו לעינינו מופעת

ועל חורבן מקדשנו עין אחת עוד דומעת.

הוא מזכיר את החורבן

אבל הציונים הראשונים לא רצו שיזכרו שהיה פה חורבן,

הם קראו לזה תחייה ותקומה,

הדורות הקודמים שיישכחו.

עכשיו אנחנו הולכים לשמחה ולששון.

בית רביעי

כל עוד רגש אהבת הלאום בלב היהודי פועם

עוד נוכל קוות גם היום כי עוד ירחמנו אל זועם.

אתם שומעים?

בבית אחרון, שמעו אחי בארצות נודי את כל אחד חוזנו

כי רק אם אחרון היהודי גם אחרית תקוותנו.

עוד מפניניו של הרצל על פי אורי אבנרי,

כשביקר בירושלים

תיעב אותה

ואמר כך

אלפיים שנים של חוסר אנושיות,

חוסר סובלנות

וחוסר ניקיון בסמטאות המסריחות.

הוא הציע להרוס את כל המבנים והשווקים בין החומות

מלבד המקומות הקדושים.

הוא מתכוון לכנסיות ולמנזרים

שעליהם הצבא היה צריך לשמור

כדי לשמור לעמים.

את עיר הבירה הציע הרצל להקים במקום אחר,

ליד נהר יפה בקרבת יערות.

לירושלים הציע משטר אקס-טריטוריאלי מפני שהיא שייכת לכל העולם.

אז מי שחשב שהרצל הביא אותנו לפה, מתברר שלא,

ולא זאת הייתה כוונתו,

הוא העדיף את המקומות הראשונים שציין אורי אבנרי.

אבל לי כמיד דלור מיזה באורייתא, אין דבר שלא רמוז בתורה.

ומעניין ששתים עשרה פעם בתורה בסופי תיבות מופיע הרצל

במקומות

שמוזכרת ארץ ישראל.

דוגמה

כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם.

סופי תיבות כל הארץ אשר אתה,

מהסוף

אחורה,

ה' ר' צדיק ל' הרצל',

סופי תיבות.

פסוק אחר

כי הביאך השם אלוקים אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,

אל הארץ אשר אתה,

אחורה אותיות אחרונות, ה' ר' צדיק ל' הרצל.

לא תסיק גבול רעך אשר קבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר השם אלוקיך נותן לך לרשתה,

סופי תיבות תנחל בארץ אשר השם,

יוצא הרצל אחורה.

והיה כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך לנחלה וירשתה וישבת בה,

סופי תיבות אל הארץ אשר השם,

אחורה ה' ר' צדיק ל' הרצל'.

למה כתוב שתים עשרה פעם הרצל בסופי תיבות

ומהסוף להתחלה?

כי אם קוראים את זה ישר,

זה יוצא נכון.

לצרה,

לצרה,

לצרה,

לצרה,

לצרה, לצרה.

שתים עשרה פעם מוזכר הרצל בסופי תיבות לצרה.

יש מקום

בספר שמואל שכתוב הרצל בסופי תיבות ישר.

הפסוק,

לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל.

סופי תיבות, הרצל.

אך בואו נשמע כעת

מי שאינו חרדי,

בעיתון יום השישי,

ב-27 באפריל שנת 1990, עמ' 29 ט' בת הרמה.

ארנסט פאוול,

סופר אמריקאי ידוע,

מנפץ את אגדת הרצל חוזה מדינת היהודים במחקר חדש ומציג את המניעים

שמאחורי האיש.

כאשר פאוול מתאר את האיש

הוא ללא כל ספק מנסה לפרק את האגדה ששמה חוזה מדינת היהודים.

הוא גם מצליח לנתק את תקומת מדינת ישראל מהרצל,

ובעקיפין עובר הקרדיט לשיבת ציון החדשה,

לחובבי ציון ולשבי ציון,

החל מעליית תלמידי הבעל שם טוב,

תלמידי הגראה וכל חלוצי העליות שקדמו בהרבה להרצל ולציונים.

קצת מזה כבר מצאנו בספרו של עמוס אילון על הרצל,

אבל פאוול מרחיק לכת בהרבה מאלון.

הוא מספר ומסביר את כישלונו של הרצל כבעל וכאב.

האיש שהיה נתון לדמיונות, זה לשונו,

קצת משוגע, כדברי מלך יוון,

לא היה מסוגל לקיים קשרים קרובים עם אנשים,

וזה אפילו עם בנו ובנותיו,

דבר שגרם לבנו האנס להתאבד,

לביתו פאולינה למות מסוממת בצרפת,

ולביתו טרודי לצאת מדעתה.

זה אומר פאוול,

הסופר האמריקאי הידוע.

דרך אגב,

את הבן שלו, האנס,

התנגד

לעשות לו ברית מילה, הרצל.

מה היה בסופו של הרצל?

לא נשאר זכר למשפחתו.

גם נכדו היחיד התאבד בקפיצה מהוושינגטון ברידג'.

ומה אמרה התורה?

והנפש אשר תעשה ביד רמה

מן האזרח ומן הגר

את השם הוא מגדף

ונכרתה נפש ההיא מקרב עמה.

כי דבר השם בזה ואת מצוותו הפר,

היכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה.

כל זמן שעוונה בה

היכרת תיכרת משני עולמים.

עוונה בה, אבל אם חזר בתשובה, מועיל.

הרצל לא חזר בתשובה ועד שנתו האחרונה הדליק את עץ האשוח.

את בנותיו שלח ללמוד

אצל נוצריות.

כי דבר השם בזה ואת מצוותו הפר.

רמוז כאן בפסוק

כי דבר השם בזה,

ראשי תיבות,

בנימין זאב הרצל.

בן 44 שנים היה במותו.

וכמו שפאוול מספר זאת,

במיוחד בצעירותו,

הרצל, שהיה יפה מראה בחיצוניותו,

אך היה רחוק מלהיות יפי נפש בפנימיותו.

האיש ששיחק כלפי חוץ תפקיד של פרוסי נוקשה,

העריץ את ביסמרק ורצה לדמות לו,

היה חסר ביטחון עצמי ונשאר קשור לאמו.

הוא היה גס רוח,

מתנשא,

שחצן,

אנוכי,

והיה נתון כל-כולו לעצמו.

רוצה שאחרים יראו בו אומן

ונדחף להצלחה בכל מחיר.

נוסף לכל המעלות הללו,

הוא נחשב לסנוב שבסנובים.

לפי פאוול,

הרצל היה מכוער מבין יהודי וינה המתעשרים והמתבוללים החדשים,

ואפילו בכישוריו כמחזאי וכעיתונאי

מטיל פאוול ספק.

ועל כל רשימת החסרונות הללו מוסיף פאוול ומראה

שהרצל סבל משנאה עצמית יהודית.

השנאה הזאת של הרצל הייתה רבה יותר ופתולוגית,

בהרבה משנאתם של יהודים אחרים בני דורו

ומעמדו בווינה.

פרויד ושניצלר לעומתו נחשבים לבריאים במובן זה.

פאוול רואה את הדחף של הרצל להתעסק בשאלה היהודית,

בשנאה העצמית היהודית,

עד שניסה לפתור את השאלה היהודית

על ידי התנצרות המונית.

התיאורים של ימי הציונות הראשונים של הרצל גם הם רחוקים מלחמילו.

הציונות אולי עזרה לו להתגבר על השנאה העצמית,

אבל לא על השחצנות וההתנשאות ועל התכונות

הפחות מחמיאות האחרות שלו.

אכזבותיו על האומניות הגרמנית

תורגמו לסמכותיות אליתית, כריזמטית,

שעם תערובות של דמיון פורה ואמונה אנוכית

שרק בכוח רצונו הוא יכול להכריע או לפחות לשכנע את כולם,

מלכים, מושלים, שונאים וידידים,

וכמובן

שכל פשוטי העם יסכימו ויקבלו כל אשר יאמר להם.

כך הוא אמר,

את הרבנים נסגור ונחסום בבתי הכנסיות שלהם כי שם מקומם.

בתי כנסיות אלה למי שרוצה אותם

הם עניין לפרטים ולא למדינה.

המדינה תדאג

לתרבות משלה,

בתי קפה וינאים,

תיאטראות צרפתיים,

אופרות גרמניות

ובירה בווארית.

אתם שומעים מה הוא רצה?

ואתמול אני נדהם,

באינטרנט,

ב-ynet,

אחרי הפיגוע במומנט,

מאה שנים לאחר שאמר זאת

תיאודור הרצל,

נכתב על ידי ארי שביט

מלחמת שלום מומנט, זו הכתבה.

והוא אומר כך בקטעים

זה בית הקפה שלנו.

לכאן אנחנו באים בבוקר לאספרסו וקרואסון.

לכאן אנחנו באים בערב לקלקני.

להיאחז

במה שנותר מהנורמליות,

מהשפיות החילונית שלנו.

להיאחז

במה שנותר מאורח חיינו.

הנה זה כאן גם אצלנו בלב רחביה

מול בית ראש הממשלה בטבורה של ירושלים הישנה,

בטבורו של הניסיון האחרון לשמר בירושלים איזושהי שפיות,

איזושהי אירופאיות נינוחה ומבקשת חיים.

אולי המלחמה על מומנט?

אולי המלחמה על הסיכוי של חברה מערבית לשרוד במזרח התיכון?

נכון,

זו לא מלחמה נשגבת מאוד,

זו לא מלחמה על רעיונות נעלים,

אבל אי אפשר עוד להמשיך ולרמות את עצמנו.

המלחמה הזו,

נדמה,

היא מלחמה על הקפה והקרואסון של הבוקר,

על הבירה בערב,

על חיינו.

אתם שומעים איזה חיים יש ליהודי הזה הכותב?

בדיוק כמו החזון של הרצל.

נסיים בציטטה נוספת שמביא פאוול

תחת הכותרת תיאוקרטיה,

שלטון הדת.

ובכן,

כלום תהיה לנו בסוף תיאוקרטיה?

לא.

האמונה אומנם מלכדת אותנו,

אבל המדע עושה אותנו חופשיים.

על כן לא ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש.

אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם,

כי בענייני המדינה אין להם להתערב,

פן יביאו קשיים מבית ומחוץ.

ולסיום, לפני שנגיע לסרט,

נראה מה כתב איתן הבר באינטרנט ynet.

הכותרת

כאן נחה הציונות.

בדור האחרון הבעיטה בסמלים ובערכים הישראליים

הייתה לאופנה.

ואם לא די בכך,

גידלנו דורות של בורים ועמי ארצות

שאינם יודעים דבר וחצי דבר על יהדות,

על התנועה הציונית,

על תולדות מדינת ישראל.

רבים בארץ

העליטו פניהם בבושה לפני שבוע, שבועיים,

כאשר חברי כנסת לא ידעו למי קראו הזקן.

אתם יודעים למי קראו הזקן?

בן-גוריון, אני רואה שהחרדים יודעים.

אבל בכנסת, אומר איתן המר,

לא ידעו, בושה וכלימה.

התשובה היא,

יצחק שדה וגם בן-גוריון נקראו הזקן,

להבדיל מהילל הזקן.

אומר איתן הבר,

כל ההקדמה הזו לא באה

אלא כדי להציע להפוך את הר הרצל,

הר הגבורה,

לפנתיאון הלאומי.

זה מקום של מקדשי האלים.

פנתיאון לאומי

למקדש מעט של התנועה הציונית ומדינת ישראל.

שמעתם? הר הרצל יהיה

מקדש מעט

של התנועה הציונית ומדינת ישראל.

ההר חובק באדמתו את ראשי התנועה הציונית ומנהיגיה לאורך הדורות.

ויש לו הצעה פרקטית.

אפשר להציב בהר מדריכות חיילות,

להכין מפות ושלטי הדרכה,

להוביל את המבקרים הרבים מאתר למשנהו

במסלול שיש בו כדי לתת כבוד לנופלים

ומידע

ציוני למבקרים.

ההוצאה הכספית קטנה יחסית

והמאמץ לא גדול,

ואז

אולי לא יהיה מי שלא ידע מי זה הזקן.

חצי צבא יעמוד שם,

יבזבזו את הכסף הקטן

בשביל שידעו מי היה הזקן.

במקום לשים שלט ולהגיד, פה טמון הזקן,

צריך להקיף את כל ההר עם חיילות והדרכה ובטח צריך גם קורסים איך לבטא את המילה הזקן.

כאן במרומי ההר השותק הזה נחה הציונות את מנוחתה

ומאות אלפי המבקרים אולי יעוררו אותה מתרדמתה.

זה איתן האבר,

עוזרו של רבין.

אז אני אומר כך,

כדי לא לבזבז את כספי הציבור שוב ושוב

על מי שאינם ראויים לטעמי,

לאחר שראו את הסרט אני חושב שזה יהיה גם לטעמכם,

כדי לא לבזבז את כספי הציבור שוב ושוב על מי שאינם ראויים לטעמי,

שתמונתם תתנוסס

בכל משרד ממשלתי

ושמות רחובות ייקראו על שמותם,

נשמיע לכם כעת קטע הנקרא שלום לך ארץ נהדרת,

ולאחריו הסרט גם אם לא תרצו

זו האגדה.

בבקשה.

עד כמה הדברים כואבים, עד כמה הדברים כואבים.

יש פה כמה שאולי יבינו מה שנאמר כאן, שימו לב.

זה שלח לי אחד

אחרי ההפגנה,

והוא כותב כך

שלום לך ארץ נהדרת.

זה לי כמה שנים בארצנו הקטנטונת לאחר אלפי שנות גלות בארץ ניכר.

התארחתי אצל בנימין זאב מרחוב הרצל,

השכן של זאב מרחוב ז'בוטינסקי,

דודו של נחמן מרחוב ביאליק, אח של סבא אליעזר מרחוב בן יהודה,

שכן של יצחק מכיכר רבין שהכיר את אדון דוד משדרות בן גוריון,

ואת מנחם מרחוב בגין, בן דודו של ברל מרחוב כצנלסון,

שהיה שכן של חיים מרחוב הרצוג ושל יצחק מרחוב בן צבי, כיסו של הירקן שאול מרחוב צ'רניחובסקי,

חבר טוב של אחד העם.

עד שהגענו למנדלה מוכר ספרים ואמרתי לו שלום עליכם.

אך כאשר ביקשתי לדעת

היכן רחוב משה רבנו,

שעל פי תורתו חונכתי אני ואבותיי מדורי דורות,

אז הוא לקח אותי לרחוב.

משה שרת,

משה סנה,

משה הס,

משה דיין,

ועוד הרבה מוישאלה.

אך את רחוב משה רבנו עדיין אני מחפש.

וכך אני ממשיך לטיין עם ידידי היקר בדרכים,

דרך פתח תקווה,

דרך יפו,

דרך השלום,

דרך בן צבי,

דרך נמיר,

דרך ההגנה.

אני שואל את ידידי,

היכן דרך התורה?

אז הוא ענה לי,

מכאן עד הסוף שמאלה זה דרך ההלכה.

וכך מן הדרכים הגענו להרבה כיכרות.

כיכר המושבות, כיכר דיזנגוף, כיכר מוגרבי,

כיכר העצמאות, כיכר ההסתדרות, כיכר ויצמן.

ואז שאלתי,

האם יש גם כן כיכר המסמל את היום המיוחד שלנו, של עם ישראל?

והוא עונה לי, ודאי, ודאי,

כיכר ה' באייר.

לא אני אומר,

כוונתי ליום השבת שלנו.

ואז הוא עונה לי, אההההההההההה

יש איזה רחוב קטן בו מתגוררת קבוצה קטנה מימי הביניים,

קבוצה פרימיטיבית בלב העיר ירושלים,

והם קוראים לה כיכר השבת.

אבל ה' באייר זה אחד הניסים הגדולים שלנו,

שהוא יום העצמאות.

ואז שאלתי, האם יש גם כן כיכר י' באדר,

זכר לאורי,

או כיכר כה' בכסלו,

זכר לחנוכה?

כיכר יציאת מצרים?

כיכר מתן תורה?

אז הוא לקח אותי לכיכר המדינה ואמר,

זה כולל הכול!

כך הוא אמר.

וכך, בטרם יצאנו לכיוון ירושלים,

והנה אני צופה בהרבה בניינים מפוארים.

בית ברל,

בית אשכול,

בית ההסתדרות,

בית המהנדס,

בית הסופרים,

בית האיכרים,

בית החקלאים.

שאלתי את ידידי,

האם יש גם זכר לבית המקדש?

אז הוא ענה לי,

החוק היום זה בית המשפט!

וזה מאוד קדוש לנו!

שאלתי, מה זה כל כך קדוש?

אז הוא ענה לי, מה?

לא ראית את אלפי האנשים שהיו בגן סאקר שהזדהו עם בית המשפט?

אז שאלתי אותו,

ומה עם החצי מיליון שהיו מנגד?

אז הוא ענה לי,

זאת הקבוצה הקטנה מכיכר השבת.

סליחה, אדוני, אני עוצר ושואל.

כמדומני שחצי מיליון זה קצת יותר מכמה אלפים.

אז הוא אמר לי, לא,

החצי מיליון הם לא אנשים,

הם רק כינים בעלוקות!

אבל אנשים הם אלה שהיו בגן סאקר.

שאלתי אותו,

אבל החצי מיליון היו נראים כמו אנשים.

אז הוא אמר לי, לכן יש לנו שופטים ובגצים,

והם קובעים מי אנשים ומי כינים.

לכן אנו קוראים למדינה שלנו מדינה דמוקרטית,

מדינה ליברלית,

מדינה חופשית,

חופש הדת,

חופש הביטוי.

כאשר חזרתי סוף סוף הביתה, אחרי יום טיולים ארוך,

שאלתי את עצמי,

האם היה זה טיול בארץ ישראל במדינת היהודים,

או שאני עדיין באמצע החלום?

במדינת היהודים,

יהודים נלחמים נגד יהודים,

מוכנים לעשות שלום עם ערבים, מוכנים לעשות שלום עם כל מדינות העולם,

משלימים עם תופעות חברתיות מגונות שהיו לפני 10 ו-15 שנה.

יהודים נלחמים נגד יהודים.

יהודים מלידה, אבל נאמן מסור לתרבות הגרמנית,

מציע הצעה משלו לפתרון שאלת היהודים.

הוא יזמין את האפיפיור בשם אחוות הגזעים להטביל לנצרות את כל יהודי אוסטריה,

בטקס מיוחד שייערך בכנסיית סן סטפן שבווינה.

וכך הוא כותב ביומנו

בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים,

לכל הפחות באוסטריה,

בעזרת הכנסייה הקתולית.

ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה,

ולהשיג על ידיהם ראיון אצל האפיפיור

כדי להגיד לו

עזור לנו מפני האנטישמים,

ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים,

שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות.

הרצל גם מתאר בפרטי פרטים את תוכנית ההתנצרות ההמונית המתוכננת.

המרת הדת

תתבצע לאור היום,

ביום ראשון בצהריים, בקתדרלת סטפן הקדוש,

בתהלוכה חגיגית ובצלצולי פעמונים.

לא בחשאי,

כפי שנהגו יהודים לעשות עד עתה,

אלא בגאון.

העובדה שמנהיגים יקיימו את יהדותם וילוו את העם עד שערי הכנסייה,

תעניק כנות רבה למעמד.

אנחנו, שעמדנו איתן,

היננו הדור האחרון הדבק באמונת אבותינו,

אבל רצינו להפוך את בנינו הצעירים לנוצרים לפני שיגיעו לגיל התבונה,

שבו המרת הדת לובשת צורה של מורך לב.

הרצל נולד בשנת 1860 למשפחה מתבוללת מן העיר בודפשט שבהונגריה.

לאחר מכן השתקעה המשפחה בווינה.

הרצל,

שחונך ברוח ההשכלה והקדמה אשר נשבה ברחוב הבינאי,

העריץ את התרבות הנוכרית

ושאף בכל מאודו להיות חלק ממנה.

הרצל לקה למעשה באותה מחלה בה לקו רבים מקרב המתבוללים היהודים אשר ראו בנוכרי ובתרבותו את התגלמות האידיאל האנושי.

ההתבוללות הייתה עבורו הדרך להגשים אידיאל זה.

עדות לכך שהרצל היה קיצוני בהתבוללותו,

ניתן לראות בעובדה שאת בנו האנס לא טרח כלל להכניס בבריתו של אברהם אבינו.

כמה שנים אחר כך

יכתוב הרצל ביומנו

הרב גלבהויז ביקר אותי ושאל,

הנכון הוא שלא מלתי את בני האנס?

עניתי לו, זהו עניין משפחתי.

הוא הוסיף בעיניים סגורות, לא, זה עניין לאומי.

נכון הוא, יהודים רבים אינם מלים את בניהם,

אך אין אלה מתיימרים להביא את הגאולה לעם ישראל.

כחניך התרבות האוסטרית,

ביקש הרצל להצניע את יהדותו ולהבליט את עובדת היותו גרמני-אוסטרי.

ואכן, כל החיים התנהג הרצל כאילו היה שכזה.

הוא העריץ את המוזיקה של וגנר,

ראה בביסמרק מנהיג למופת,

הזדהה עם הלאומניות הגרמנית המתחזקת,

ששנים מאוחר יותר הוציאה לפועל את חוקי נירנברג,

הכניסה יהודים לגטאות וביצעה את תוכנית הפתרון הסופי בשואה.

הרצל בז לכל מי שלא נחשב בעיניו מודרני,

תרבותי,

נאצל ונאור.

בראש ובראשונה היו אלה אותם יהודים בני עמו,

שומרי תורה ומסורת.

הוא הפנים יסודות ורעיונות אנטישמיים,

כפי שבאים לידי ביטוי ביומנו ובמאמריו.

הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה,

מפני שאינם להוטים אחרי הכסף.

הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים.

יחס זה חושף למעשה את הפן האנטישמי בתורת הרצל.

בדעה זו גלומים רעיונות אנטישמיים המציירים את היהודים כנושאי הרע,

ולעומתם הגויים שיא התואר והשלמות.

כך למשל,

כתב במאמרו בדויטסייטום

היהודים העשירים שולטים על העולם.

בידם גורל ממשלות ומדינות.

הם מגרים ממשלות זו בזו,

ועל פקודתם ממשלות עושות שלום.

מתי שהיהודים העשירים מנגנים,

העמים והמושלים מרקדים.

בין כך ובין כך הם מתעשרים.

הרצל

מספק תימוכין ולגיטימציה לרדיפה האנטישמית ואף מעודד אותה.

אכן האנטישמיות,

שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים,

לא תזיק ליהודים.

אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי.

חינוך הקבוצה על ידי ההמון.

חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה.

החינוך מתבצע רק באמצעות תלאות.

היהודים הסתגלו.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

יש פה משפט, אני רוצה שתקרא אותו בקול ותגיד לי מי היה יכול להגיד דבר כזה.

איפה? זה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי היה יכול להגיד דבר כזה?

אני יכול לקרוא את המשפט?

אני לא יודע, בטח היטלר, מלחמת העולם השנייה, דברים כאלה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך עם אנטישמים ישרים ולעסוקה מחסלת ראש יהודית.

מי יכול להגיד דבר כזה? היטלר.

היטלר?

היטלר.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעסוקה מחסלי הרכוש היהודי.

מי היית חשוב היה יכול להגיד דבר כזה? היטלר.

אם הייתי אומר לך שהרצל, חוזה המדינה אמר את זה, היית מאמין לי?

לא.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה?

אז אני בשק.

אם הייתי אומר לך שהרצל אמר את זה, אתה מאמין עליך?

לא.

אבל לפי דעתי, כאילו, יותר כדי לזכור את הרצל בתור דמות חיובית...

אתה לא חושב שזה ניסיון מכוון להזכיר ממכם משהו שהם לא רוצים שתדעו?

אה, יכול להיות. אתה יודע מה?

אתה חושבת שצריך ללמד את זה?

לא יודעת, אולי...

כן, בטח.

בטח שצריך, אנשים צריכים לדעת האמת.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה,

זה מתוך היומנים שלו.

אז חבל, אז הרצל היה אנטישמי.

להבדיל,

30 שנה מאוחר יותר נאמרו דברים ברוח זו על ידי חוזה אחר,

שהופיע כמושיע לעמו על בימת ההיסטוריה.

ובשנת 1927,

בעת שריצה עונש מאסר בחלל לנצברג שבגרמניה,

כתב בספרו מיינקאמפט על יהדות הממון

שמסכסכת בין אומות העולם,

ומביאה אותם לידי מלחמות,

כאשר המרוויח הוא היהודי.

יפה, תלפי אופה, הרוקטה, תיק אופה!

בין אסתם אינטרנציונל פיננסיון דומאים,

ונאו שעד אירופה שיליניה זולדל.

ופייגו נוח אמה לנאו בלתי כפי שופטים.

דם בירדס ארגיב נסיק עסיק את יווד דומציין,

סלנדיפה ניסטור דיידי של ראסל'ה אירופה.

כאמור,

הרצל, שהעריץ את התרבות הנוכרית ורצה בכל מאודו להיות חלק ממנה,

ביקש לפתור את הדילמה האישית שלו ואת רתיעתו

משורשיו היהודיים על ידי התנצרות המונית.

אכול שנאה עצמית הנובעת מעצם יהדותו

ראה בבעיה גם את הפתרון,

לחדול להיות יהודי,

וכך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש בן.

הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר,

כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר,

וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי,

ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.

בשנת 1894 הואשם קצין יהודי בכיר בצבא צרפת בבגידה.

שמו של הקצין, אלפרד דרייפוס.

האנטישמיות הסמויה שרחשה מתחת לפני השטח

פרצה החוצה, מכל השדים האנטישמי

החל שוב.

רק אז השתכנע הרצל שפתרון ההתבוללות אינו מעשי, וכי העולם הנוצרי שאותו חיבב כל כך,

אינו מוכן לפתוח זרועותיו

בפני יהודים כמותו.

רק אז הפנה מרצו ונרתם להתוויית הרעיון של מדינה ליהודים

ולמשנתו הציונית אותה ניסח באלטנוילנד.

אבל גם אז המניע לציונותו של הרצל

לא צמח מתוך אהבה ודאגה ליהודים,

אלא מאי הנוחות שאלה גורמים ליהודים גויים נאורים כדוגמתו.

את מדינת היהודים האוטופית דואג הרצל לבנות על פי המודל החדש,

מודל שמשליך מעליו כל סממן יהודי.

כמובן שעליו לזכור להשיל מעליו כמה תכונות יהודיות שליליות כמו שפת היידיש,

קיום מצוות ומנהגים ובעיקר את הטפילות היהודית.

המדינה של הרצל היא מדינה אירופית לגמרי.

היא בעצם אירופה, אין מדינה אירופית כזאת.

זו האוטופיה של אירופה.

פה תהיה מדינה שתאחד את כל אירופה ותהיה בה גם אופרה איטלקית וגם אופרה גרמנית וגם אופרה בלגית. הכול יהיה פה, כן?

וכולם יהיו חמודים ונחמדים,

והערבים יגידו כל הזמן ליהודים תודה שבאתם, תודה שבאתם, שהבאתם לנו את הפאר של המערב,

כן?

כאשר הדימוי שלו, של המדינה היהודית,

היה דימוי שהרכיב בתוכו באופן כמעט טבעי לגביו,

כחניך התרבות האירופית של המאה ה-19,

אלמנטים אנטי-מזרחיים ואנטי-דתיים די חריפים. במיוחד החברה שאותה הוא מציג בספר שלו, אלטנוילנד,

היא חברה שבה מה שקורה ליהודי זה שהוא הופך להיות אירופי,

כולל היהודי המזרח-אירופי, שהופך להיות מערבי,

כאשר המעבר של היהודים מיהודים בעצם למי שהופכים להיות אירופי.

למי שבעצם אין להם יותר את המימד המייחד אותם כיהודים.

זה הדבר המשותף לכל הציונות החילונית, ובזה גם הרצל וגם יריביו הגדולים מסכימים.

את הרצון הזה לבנות את היהודי החדש.

וכך אמר חיים עזז,

מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית,

במוסף הארץ,

אלול תש״ג 1943. אין הציונות והיהדות דבר אחד,

אלא שני דברים השונים זה מזה,

בוודאי שני דברים הסותרים זה את זה.

כשאדם אינו יכול להיות יהודי,

הוא נעשה ציוני.

התנועה הציונית הייתה תנועה חילונית.

היא נתנה הגדרה חילונית

לזהותו של היהודי. היהודי הוא עם,

כמו כל העמים באירופה.

הציונות נובעת מתוך התנועה הלאומית באירופה,

ואין לה בעצם מקום לחרדים בתוכה.

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות,

ממקום שתש כוחו של העם.

דבר אחד ברור, הציונות לא המשך,

לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה.

אדרבה,

היא מסיכה את דעתה מן העם,

מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו,

חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת ממנו לדרך אחרת,

למטרה רחוקה ומסוימת.

היא, וקומץ אנשים בראשה,

גרעין של עם אחר.

בבקשה לשים לב,

לא חדש,

לא מחודש,

אלא אחר.

מי שאינו סבור כך,

או שטועה,

או שהוא מרמה את עצמו.

התנועה הציונית הייתה מתחרה לדעת,

גם ראתה את עצמה מתחרה לדעת,

משום שהיא נתנה הגדרה חדשה ליהדות.

יכול יהודי להיות אדם שאפילו לא מאמין באלוהים.

והיא ראתה את עצמה מתחרה,

ואחד המאבקים הראשונים של התנועה הציונית לא היה כלפי חוץ,

אלא כלפי פנים.

צריך היה לשכנע את היהודים להאמין בציונות,

והיריב הגדול ביותר

של הציונות

הייתה היהדות החרדית.

ברור אפוא כי הרצל לא חיפש דרך לשמירת האוצרות הרוחניים העצומים של העם היהודי.

לא חלמו על מרכז רוחני ולא על עם סגולה,

וגם לא הטרידה אותו כלל שאלת המשכיותו של העם היהודי כעם ששומר על ערכי המסורת שלו.

הרצל, ששם עצמו לאפוטרופוס,

החליט שעם שלם יחיה על פי אורח החיים שהוא עצמו חי והעריץ,

מבלי להבין שרק תרבותו הרוחנית וההיסטורית של העם היהודי הם שקושרים אותו אל ארצו המובטחת,

ארץ האבות.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

‫‫‫‫

‫‫

‫כל הקטעים המובאים לעיל ‫לא היו רואים אור ‫אלמלא התעקשותו ‫של דוקטור רפאל שאול לנדאו, ‫שהיה מזכירו הראשי של הרצל ‫תוארך יומנו הפרטי.

‫הוא התעקש שכל רשימותיו של הרצל ‫יראו אור,

‫וזאת בניגוד לרצונם של המוציאים לאור ‫לצנזר את היומן ‫מחשש לחשיפת האלמנט האנטישמי שבו.

‫הרצון להתערות בגויים ‫מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד.

‫לצד מקיימי המצוות,

‫תמיד היו כאלה שניסו לבטל ‫ולכפור באמונה היהודית.

‫השקפתו של הרצל על היהודים והיהדות ‫הייתה דומה להשקפתם ‫של רוב חבריו בהנהגה הציונית.

‫תנועת ההשכלה שהרצל ושאר מנהיגי הציונות ‫צמחו מתוכה,

‫דגלה בהתמזגות עם הגויים ועם תרבותם,

‫בפריקת עול התורה והמצוות,

‫ובביתור על מוסריות הדת ‫המבדילה בינם לבין שכניהם.

‫היו אלה המנהיגים כמו מנדלסון ‫בתקופת ההשכלה,

‫שהפיצו את האמרה,

‫היה יהודי בביתך ואדם בצאתך,

‫שמשמעה היהודי פחות מאדם.

‫אותם יהודים כופרים היו מוכנים ‫לקבל עליהם את מנהגיהם ‫ותרבותם של הגויים שסבבו אותם.

‫כך קרו להתמזג ולהיטמע בהם.

‫אך התוצאה הייתה הפוכה.

‫ככל שניסה היהודי להשתלב בתרבות הנוכרית,

‫כך התעצמה השנאה כלפיו.

‫ולא רק זאת.

אותם יהודים שסגדו והתרפסו לתרבות ניכר,

‫פיתחו מהר מאוד את רגש הבושה ‫והשנאה העצמית בשל היותם יהודים,

‫ומייד הפכו למקטרגיה הראשונים ‫של היהדות המקורית.

‫את עצמם ראו כאליטה נאורה ותרבותית,

‫ואל אחיהם היהודים התייחסו בזלזול,

בוז והתנשאות.

הרצל כותב ביומנו

‫נורדו אמר שטרם נייסד את המדינה היהודית,

‫עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה ‫יבהרו את הכינים מבגדיהם ‫ואת הזוהמה מגופם.

אך הציונות,

ששילבה מצד אחד את הרצון להתרחק ‫מהדת היהודית השורשית,

ומצד שני אימצה את הלאומיות,

‫מנתה בתחילת דרכה רק קומץ קטן של יהודים.

‫רוב רובו של העם היהודי בגולה, למוד התלאות,

‫לא נרעש לנוכח נושאי הבשורה החדשה,

‫ונשאר דבק באמונתו,

‫והמשיך לקיים מצוות באדיקות.

‫על מנת להגיע לממדים ‫של תנועה המונית וסוחפת,

‫הייתה חייבת הציונות להשתמש ‫באלמנטים דתיים,

‫שנלקחו מתוך האמונה היהודית.

‫זאת אומרת, הציונות מלכתחילה ‫הגדירה את עצמה כתנועה של גאולה.

‫אומנם גאולה שמנוסחת אחרת

‫מהניסוח המקובל של המשיחיות,

‫ואומנם הציונות תמיד רצתה להפריד ‫בינה ובין המשיחיות,

‫אבל בפועל,

‫המיתוס הציוני, מה שאפשר להגיד כסיפור המרכזי ‫שהיה משותף לכל התנועות הציוניות,

‫למרות הבדלים אחרים ביניהן. ‫המיתוס הציוני מבוסס ‫על ראיית המפעל הציוני כגאולה,

‫כהשלמת ההיסטוריה, ‫כמימוש ההבטחות האלוהיות. ‫אלוהים לא קיים,

‫אבל הציונות מממשת את הבטחותיו, כן? ‫אלוהים הורחק,

‫אבל עדיין למילה שלו,

‫להבטחה האלוהית, היא הדבר היחידי,

‫והיא מפורשת, להבדיל, מהפרשנויות ‫לאורך כל הדורות,

‫כהבטחה פוליטית מוגדרת, ‫שזה הבסיס

להגדרת זכויות היהודים ‫גם על חשבון זכויות הערבים,

‫דבר שאיננו מתחייב מההשקפה הדתית,

‫הציונות מגדירה את עצמה ‫כמימוש הכיסוסים של כל הדורות.

‫זאת אומרת, היא הופכת גם ‫את בני כל הדורות לפני כן לציונים,

‫כאילו כל הציפיות של כל בני הדורות

‫היו לפינסקר.

למעשה,

‫הציונים השתמשו במונחים דתיים ‫על מנת להלהיב את היהודים ‫שומרי המצוות בעניין הרעיון הציוני,

‫כשכוונתם האמיתית

הייתה בעצם מדינה שתכפור בכל ערכי הדת.

זה אף מסביר מדוע יהודים רבים ‫באותה תקופה

התייחסו אל הרצל כמשיח

‫וכינו אותו בתואר מלך היהודים.

‫הדוגמה הפשוטה ביותר זה דגל המדינה.

כל אדם שמסתכל על הדגל יכול לראות לפניו, אם נוריד את המגן דוד,

‫טלית

בעד לבן ועליו שני פסי תכלת.

‫כל טלית יש עליה פסים או בלבן או בשחור.

‫אצלם התכלת סימלת את המצב ‫של גאולה של עם ישראל.

זה מה שהם רצו.

‫הנה, הגענו ארצה, הגאולה נגמרה. ‫הגענו,

חזרנו לשורשים, התחברנו, אנחנו במקום.

‫זה התכלת.

נקודה שנייה, וגם היא חשובה מאוד,

‫באה לומר ליהודי, אם עד היום

‫צריך היית ללבוש את הטלית עליך,

‫לפעמים אותה. אתה יכול לשים אותה על הדגל ‫ולהרגיש טוב בתור יהודי.

‫הטלית שלך על הדגל. ‫כולם רואים אותה, זה מספיק.

‫לא צריכים לקנות את המצוות באופן מעשי, ‫אפשר להתחבר לתוכן הרוחני, הלאומי שלהם,

‫וזה מספיק.

‫בשנות ה-20 תפסה את ההגמוניה בארץ ‫התנועה הציונית-סוציאליסטית,

‫אשר ביקשה לבנות חברה עברית חדשה.

‫מושגים כמו עבודה, בניין והתחדשות הפכו לערך עליון,

‫עליו חונך הנוער.

‫מיתוס הצבר, היהודי החדש,

‫נבנה על ניתוץ דמותו המסורתית ‫של היהודי הגלותי.

‫עולם ישן נחריבה, עלי עולם חדש נקימה,

‫היה המוטו ליצירת אותו יהודי חדש.

כן, שלילת הגלות זה לא שלילת הקיום ‫של היהודים בגלות,

‫אלא גם שלילת התרבות היהודית בגלות.

‫שלילת הגלות זה לבנות את היהודי החדש,

‫יהודי שיהיה שונה מהיהודי המוגדר כגלותי,

‫וששלילתו של היהודי הגלותי ‫הפכה להיות אחד היסודות המרכזיים ‫של הגדרתה של הזהות החדשה.

יוסף חיים ברנר,

סופר ואיש רוח בהנהגה הציונית,

‫שבכתיבתו השפיע יותר מכל סופר אחר ‫על פועלי ארץ ישראל,

כתב ב-1919.

‫אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה.

‫מעולם לא היינו אומה יוצרת,

‫תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים.

‫מה אתם רוצים מהאנטישמים?

‫מדוע לא טובו להבין את המובן מאליו,

‫את חזון השנאה והבוז לישראל?

‫היהודים הם צוענים, זוהמה,

רפש וניבול, ביצה סרוחה,

לא אדם,

כלבים פצועים.

‫כשאתה קורא את הדברים ‫שהציונים הראשונים כתבו,

‫אלה דברים שנשמעים לפעמים ‫כמעט אנטישמיים,

‫משום שהם ביזו את

היהודי הגלותי.

‫עמי אירופה, למרות שחנקו אותנו ללא רחם, ‫כמו שחונקים דבר נתעב,

‫ראויים הם לכבוד.

‫איננו בני אדם כלל.

הנה, רוק הפה.

כל אוצר רוחנו יתוש מת.

‫האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו ‫פרצופים ידועים מכל הגטאות,

‫חלאת המין האנושי?

זאב ז'בוטינסקי,

אבי תנועת הרוויזיוניסטים,

‫כתב בעיתון הארץ ב-1919,

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים ‫שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות,

ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות,

‫כי על אזרחים ממדרגה שנייה ‫לא ניתן להם זכות בחירה.

מי לדעתך יכול לכתוב את זה?

אני יכול לכתוב משפט כזה? כן.

חוץ ממזביע אין לי מה להגיד.

מישהו שהוא אנטי חרדי.

מי שחושב ככה אין לו מקום במדינת ישראל.

זה לא אנטי חרדי, להפך. למה? לא להפך.

לא, הוא לא אנטי חרדי.

תראה, בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים

שלא יסירו מעליהם

את חלד הגלות והם יסרגו להוריד את הזקן היהודי שאולי סמל מובעת ליהדות

ואת הפאות שגם סמל מובעת. מי שלא יוריד את הדברים האלה

נכריז עליו כעל אזרח ממדרגה שנייה ולא ניתן לו זכות בחירה.

מי אמר את זה, הרצל?

אם זה כמו שאני מבין את זה, ואני חושב שקצת מבין את זה, אני חושב,

זה דבר נורא, מה שאומרים כאן. זאת אומרת, מייצגים כאן למעשה מצב שבו

מי שנראה יהודי,

מי שאנחנו יכולים לזהות אותו

בגלות היה נראה כיהודי בסמל שהשתמשו בו כאנטישמים,

אנחנו צריכים לפגוע בו, לתת לו עדיפות נמוכה כאזרח. זה רע מאוד, זה חמור.

טוב, זו שערוריה של חשוכה של הציונות הגלותית.

טומי לפיד יכול לכתוב דבר כזה. זה היה עובר משקט?

דבר כזה?

כמעט כל אדם שהוא אפילו חילוני היה לו סבא רב, הוא בא ממשפחה שיש לה גישה ליהדות.

כל השנים שבהן היינו עם בגלות באמת,

אני חושב שהיהדות היא זאת שחיברה אותנו ומביאה אותנו להקמת המדינה הזאת בכלל.

אבל זו התחלה באמת של מלחמת אחים, זו התחלה של...

מי שכתב את זה זה היה מיוחדים בניו, אוקיי?

שמית אוסקי כתב את זה? כן, כן, בטח טוב.

זה כבר לבכת אותי לחלוטין.

תשמע, אני יושב ראש תנועת ביתר במקרה.

כן, ואני בחיים לא ראיתי את המשפט הזה.

אני יכול לראות את הכול.

ז'בוטינסקי כתב את המשפט הזה?

באמת ז'בוטינסקי כתב את זה?

אמרתי שזה מתאים לציונות הגלותית,

שראתה את הציונות כדבר שמתנגד ליהדות הישנה.

דוד בן-גוריון

מקים המדינה ומנהיגה שנים רבות.

הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם,

אלא ערב רב ואבק אדם,

ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים.

הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.

לארץ ישראל יש צורך בעלייה מובחרת.

הציונות אינה מפעל פילנתרופי.

אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים,

שיפתחו את הבית הלאומי.

לא צריך דמיון רב

בכדי להבין מי הטיפוס הנחות

שלו אין מקום בארץ ישראל של בן-גוריון.

גישתם זו של מנהיגי הציונות הסוציאליסטית,

שלא התחייבה להצלת יהודים,

אלא לגיבוש זהות לאומית חדשה,

הגיעה לביטויה הקיצוני ביותר בימי מלחמת העולם השנייה,

כאשר ידיעות על השמדה המונית של יהודים החלו

להגיע מכל רחבי אירופה.

רעיון המקלט ליהודים נזנח,

ולמול עיניהם של המנהיגים עמדה רק טובתה של הציונות.

בשנת 1943,

כשהיהודים גבעו ברעב בגטאות אירופה,

כשאלפים מהם נשלחו בכל יום לתאי הגזים,

הכריז יצחק גרינבוים,

המנהיג הציוני האחראי על פעולות ההצלה ושר הפנים בממשלת בן-גוריון.

כששאלו אותי הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת יהודים בארצות הגולה,

אמרתי לא.

ואני אומר עוד פעם, לא.

צריך לעמוד בפני גל זה,

הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה השנייה.

כשבאים להציע שתי הצעות,

הצלת המוני היהודים באירופה או הגאולה בארץ,

אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ.

ריבוי הדברים על הטבח

גורם להפחתת התאמצותנו להגדיל את הכוח העברי בארץ.

אילו הייתה כיום אפשרות של קניית חבילות מזון בכספי קרן היסוד כדי לשלחם דרך ליסבון,

כלום לא היינו עושים זאת?

לא ולא.

הציונות היא למעלה מהכול.

דבר זה צריך להשמיע בכל פעם כאשר שואה גדולה מטעה אותנו מדרך מלחמתנו בציון.

מלחמת הגאולה שלנו אינה נובעת באופן ישיר ואינה משתלבת באופן ישיר עם הפעולות לטובת הגולה.

מדברי אוסישקין,

מראשי התנועה הציונית ומנהל הקרן הקיימת לישראל בשנות ה-20.

מה רב ההבדל בין הקורבנות בגולה לבין הקורבנות בארץ?

הללו שנופלים בארצות פזורנו הם קורבנות של אומה גוססת.

לא היה טעם למותם

כמו שלא היה טעם לחייהם.

לוחם הקורבנות שנפלו בארצנו,

אנו מביטים עליהם בגאווה.

מדברי חיים ויצמן,

מנהיג התנועה הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל,

1937. תקוותם של שישה מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה.

אני רוצה להציל שני מיליון נוער.

הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם.

הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר.

רק ענף הנוער יישאר.

הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך.

דוד בן-גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי

העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

ערב המלחמה יצא בן-גוריון בהתקפה קשה על יהודי אירופה.

תכנו אותי אנטישמי, אבל אני חייב לומר זאת.

אנו נחנקים מבושם מהמתרחש בגרמניה,

בפולין ובאמריקה,

שיהודים אינם מעיזים להיאבק.

הוא הוסיף כמה מילים על הפסיכולוגיה של החיים בגולה והכריז.

אין אנו שייכים לעם היהודי הזה.

אנו מתמרדים נגד עם יהודי כזה.

אין אנו רוצים להיות יהודים כאלה.

מקרה נוסף שיעזור לנו להבין בצורה יסודית את יחסה של הציונות כלפי הצלת יהודים,

נוכל למצוא

בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ב-25 באפריל 1944,

נסיעה של המלחמה קרא אייכמן ליואל ברנד,

ציוני,

איש ועד ההצלה בבודפשט,

הונגריה,

למשרדו ואמר לו

אתה יודע מי אני.

אני הוא אשר ביצעתי את האקציות השמדת היהודים ברייך בפולין וצ'כוסלובקיה.

עתה הגיע תורה של יהדות הונגריה,

אך אני מוכן למכור לך מיליון יהודים,

סחורה בדם,

דם בסחורה.

תוכל לקחת את המיליון מכל מקום שאתה רוצה.

מה ברצונך להציל? גברים?

נשים?

ישישים? ילדים?

שב, דבר.

הסחורה היא עשרת אלפים משאיות,

כמה טונות תה,

קפה וכדומה.

רן הוכה בתדהמה כששמע זאת מפי ראש הצליינים.

עכשיו אוכיח לכם שאני רוחש לכם יותר אמון

מאשר אתם רוחשים לנו אמר אייכמן.

אתה תצא לאיסטנבול לנהל משא ומתן עם הסוכנות,

ולכשתשוב ותודיע לי כי נתקבלה ההצעה,

אפוצץ את כבשני אושוויץ ואעביר אל הגבול עשרה אחוז מן היהודים שהבטחתי.

אתה תקבל מאה אלף יהודים במחיר אלף מכוניות מסע.

ליואל ברנד היה ברור כי במקרה ומפוצצים את המשרפות,

לא ניתן יהיה לבנותם שוב,

היות והגרמנים היו כבר בנסיגה בכל החזיתות.

ברנד התקשר טלגרפית עם נציגי הסוכנות באיסטנבול,

משם נתקבלה התשובה,

בוא,

חיים מחכה לך.

בתמימותו חשב ברנד כי המדובר בחיים ויצמן,

שהרי מדובר בהצלת מיליון יהודים.

לא חיים ויצמן חיכה לו באיסטנבול,

אלא חיים ברלס,

פקיד ממדרגה נמוכה בסוכנות.

ברלס שכנע את ברנד לצאת לירושלים,

היות שלדבריו האנגלים מעוניינים לשמוע זאת מפיו של ברנד.

בעוברם את אנקרה, ברכבת,

ניגשו אל ברנד נציג אגודת ישראל יעקב גריפל ונציג הרוויזיוניסטים יוסף קלרמן,

והזהירו את ברנד לבל יעזוב את טורקיה,

היות

ושליחי הסוכנות טומנים לו פח.

הם רוצים למסור אותך בידי הבולשת הבריטית.

אך ברנד,

נאמן תנועת העבודה,

כלל לא חשד בחדריו ממפאי.

ברנד,

שלא שמע לעצתם של נציגי אגודת ישראל והרוויזיוניסטים,

המשיך בנסיעה ברכבת לארץ ישראל.

בחלב שבסוריה נאסר ברנד על ידי הבולשת הבריטית והובא לקהיר שבמצרים.

שם הוחזק ברנד במאסר שבועות רבים,

בעוד שבהונגריה משמידים יהודים.

לבסוף כאשר האנגלים כבר החליטו לשחרר אותו,

היו אלה נציגי הסוכנות אשר עיכבו את יציאתו.

לקהיר הגיע טדי קולק,

מעוזריו של בן-גוריון,

למטרה זו.

יואל ברנד

הם, אנשי הסוכנות,

ביקשו להרגיעני ולעכביני.

הדבר עלה בידם.

מעולם לא דחו את נסיעתי לשבועות,

אלא לעוד כמה ימים,

ושוב לעוד כמה ימים.

כאשר סוף-סוף הגעתי לירושלים,

נוכחתי לדעת כי בירושלים לא היה מוסד שבתפקידו לפקח על ההצלה.

יום-יום התרוצצתי במשרדים שונים,

ולאט-לאט התברר לי כי אני רודף חזון ודוחים.

כתבתי אל הסוכנות,

אל ועד הפועל,

אל מרכז מפאי,

אל אישים העומדים בראש הציבור. האשמתי, טבעתי.

איש לא הגיב.

הוחזקתי למטורף.

אולם,

מה שלא ידע יואל ברנד בזמנו היה,

שבתאריך ה-25 למאי 1944,

בזמן שנאסר והוחזק בקהיר,

דנה כבר הסוכנות בשליחותו והחליטה שלא לעשות כלום בנושא הצלת מיליון היהודים בהונגריה.

לאחר קום המדינה שוטט ברנד מספר שנים ללא עבודה כחרס הנשבר.

גורמי מפאי גם דאגו שאיש לא ידע ולא יתעניין חלילה בקיומו של ברנד.

השיטה עבדה יפה,

עד לאותו משפט שהסעיר את המדינה משפט גרינוולד קסטנר,

שבו העיד ברנד בסופו של דבר.

למרות המאמצים הרבים למונעו מעדות זו,

גנבת מסמכים והעלמתם,

העלולים להרשיע מספר אישים,

נפרץ מעגל השתיקה בעדות זו בסערה,

ואחד הסודות המזעזעים של תקופת השואה יצא לאוויר העולם,

והחשודים בבגידה בעם ניסו לטהר את עצמם בפורומים שונים.

לאחר תום ימי המשפט,

עסק ברנד בכתיבת ספרי זיכרונותיו על הפרשה ומה שהתלווה אליה.

שם גם ציין כיצד לחצו עליו פקידי ממשל ישראלים לסלף את עדותו,

ואף איימו עליו במאסר ובחבישה בבית משוגעים,

אם ימשיך לכתוב את זיכרונותיו על פרשת הלחצים,

האיומים והפיתויים.

כתב ברנד בספרו כי יום אחד הזמינו אותו טדי קולק ואהוד אבריאל,

מעוזרי בן-גוריון, למלון מפואר,

ותוך כדי שהם סועדים את ליבם בסעודה טעימה ולוגמים קוניאק משובח,

ניסו לפתות אותו בכל מיני הבטחות לעזור לו להסתדר בארץ.

הציעו לו משרת דובר של מכון ויצמן ברחובות,

משרה בה יוכל להיפגש עם דיפלומטים מארצות חוץ ועם מיליונרים למיניהם,

בתנאי שיוותר על עקשנותו לפרסם את ספרו בשליחות נידונים למוות.

כאשר סירב ברנד,

הביע טדי קולק דעתו בקול רם כי יש לאשפזו בבית חולים לחולי רוח.

בין חברי הסוכנות הופץ אז תזכיר סודי בין חמישה דפים

שחובר בידי אולפינרי הרדגלס,

לימים מנכ״ל משרד הפנים הראשון של מדינת ישראל.

התזכיר סווג כסודי ונועד לעיניים וידיים ציוניות בלבד,

ואין למוסרו לגופים הבלתי-ציוניים המשתתפים בוועד ההצלה.

בין השאר נאמר בו

בשטחי אירופה שעליהם עברה המלחמה,

בגרמניה, בארצות הכיבוש ובארצות הציר,

צפויים להשמדה למעלה משבעה מיליון יהודים.

משום כך,

מצטמצמת העבודה של ועדת ההצלה,

באין ברירה,

לפעולות בקנה מידה קטן,

כלומר להצלת יחידים וקבוצות קטנות בלבד.

אם אפוא מאמצי הוועד עלולים להביא רק תוצאות קטנות ביותר,

יש לכל הפחות להפיק מהן תועלת פוליטית. ההוראות היה להביא רק בחורים שמזוהים עם תנועת העבודה,

מפאי של עד.

יכולים להינצל בדרך זו רק כמה מאות אנשים,

ולא דווקא אלה שאנו מעוניינים בהם.

היכולות להיות פעולות צנועות אלה פילנתרופיות במאה אחוז,

זאת אומרת,

מבלי להבדיל בין טיב האנשים שלהם מוגשת העזרה,

כלומר לטיטה לכל אחד שזקוק להם?

האין לתת לפעולה זו אופי ציוני-לאומי ולהשתדל להציל בראש ובראשונה את אלה שיכולים להביא תועלת לארץ ישראל וליהדות?

היינו בשליחות להציל יהודים,

והם בחרו רק איזה יהודים כן ואיזה יהודים לא.

סלקציה.

קראנו לזה סלקציה,

כמו שהגרמנים עשו סלקציה, מי הולך למחנות המאזן,

מי הולך לעבודה, מי הולך לזה.

ככה המפקדים שלנו עשו סלקציה לפי מפלגות.

אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות,

אולם לדאבוני עלינו להגיד שאם ביכולתנו להציל רק עשרת אלפים איש,

וצריכים אנו להציל חמישים אלף שיהיו לתועלת לבניין הארץ ולתחיית העם,

ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה,

ובמקרה הכי טוב יהיו אלמנט אדיש,

עלינו להבליג ולהציל את עשרת האלפים שאפשר להצילם מבין חמישים האלף,

על אף התלונות והתחנונים של המיליון.

גם העלייה של המבוגרים מטהרן משמשת דוגמה.

מחוץ לחלוצים ולעסקנים ציוניים,

באים המוני אנשים שאין להם כל קשר עם הציונות,

אנשים ששוררת ביניהם דמורליזציה גמורה במובן הלאומי,

ולכן עלינו באין ברירה לוותר על הצלת האלמנט המזיק. ההנהגה שלנו

שיקרה אותנו,

אמרה לנו, אתם עובדים להציל יהודים,

אבל רק דאגו לכך שיהיו רק מהמקלט השני.

להימנע במידת האפשרות להביא אלמנטים בלתי ציוניים לארץ ישראל.

אם כל הפעולה צריכה ומוכרחה להתנהל מנקודת מבט ציונית,

הרי השותפות עם אגודת ישראל ואף עם הרוויזיוניסטים,

לא זו בלבד שאין בה כל תועלת,

אלא להפך,

היא מזיקה מאוד.

וכשבאה קבוצה של דתיים

מהמפדל

שהם לא היו חרדים,

אז אמרו מכסות.

חמישה אחוז, עשרה אחוז, אני לא זוכר את האחוזים,

אבל

אם זה היו שומר הצעיר,

בלי חשבון לעלות.

והחרדים בכלל?

לא נתנו לעלות.

איסור.

אני אומר לך, שלחו שליח מארץ ישראל עם הוראה

רק

מתנועת נוחם, שזה מפאי, דרור,

שומר הצעיר,

רק זה.

ביתר,

מפדל,

לא.

חרדים בכלל לא.

ומה היה הטיעון?

הם ראו שאנחנו רוצים להציל כל יהודי.

אז הם שלחו את השליח הזה,

והוא ישבתי לילה שלם, כל ה... לא עצמנו עין.

לשכנע אותי שהם פשפשים.

שאם נכניס אותם לצמר גפן, הם יתרבו.

בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו,

לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר.

בתוך תהפוכות עולם,

שהפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן,

היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות.

שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו.

אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו.

שליטים עלו ונפלו,

מעצמות קמו וקרסו,

וכל ניסיונם היה לשווא.

למרות השעבוד,

עלילות הדם, גזירות השמד,

הפוגרומים, הפרעות,

שרפת כל היקר להם,

הוצאה להורג והגליה,

לא נכנעו היהודים למלכויות השונות.

אמונתו של היהודי באלוקי ישראל לא נתערערה כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת,

זו של האלוקים.

מוזיקה

אנחנו יכולים להתחיל את הנושא.

אפגניסטין?

לא.

ארגניסטינה? כן.

אוסטרווה דארק?

אבסטנצ'ן?

איליופיה?

אבספן?

אפגניסטין?

אנו חברי מועצת ארגניסטיאן,

נציגי היישוב העברי והצועה הציונית,

יום קיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל.

דוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית,

ביסוד החלטת עשרת האומות המאוחדות,

אנו מכריזים בגוד על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל,

היא מדינת ישראל.

מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף סוף ממשלה משלהם בישראל?

מה אירע להם, ליהודים, כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?

מה אירע לרחמים, רגש הכבוד, אהבת האחים,

האחווה והערבות ההדדית,

אשר אלפיים שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?

עם הקמת המדינה,

השלילה של החרדים הפכה להיות

מרכיב קבוע בזהות של החילונים והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי.

איפה הצעדי הדיכוי האלה הורגשו במיוחד?

ביחס כלפי המזרחים.

כי המזרחים היו,

הדבר המוחלט,

גם אם היו מזרחים

שזה נתפס מחוץ לתרבות, וגם אם היו דתיים.

כן?

שילוב של שני החירויות שנגדם יצאה הציונות.

הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי,

ההפך מהמזרח הערבי

ומול הדת.

והנה באו הנה יהודים מסורתיים,

חלקם דתיים, חלקם לא דתיים, אבל לעולם לא אנטי-דתיים,

והם היו בני התרבות הערבית.

והמטרה הייתה, ובכלל זה היה הדיון,

השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם,

והוויכוח היה בין אלה שטענו שאי אפשר לתקן אותם

ובין הליברלים

שטענו שאפשר לתקן אותם.

בין כך ובין כך איש לא קיבל

אותם כמות שהם.

היה צורך לתקן אותם.

הרעיון היה שכדי לתקן אותם צריך להפריד אותם מההורים שלהם.

זאת אומרת, להפריד אותם מהמסורת שלהם.

זה היה בסיס של התוכניות החינוכיות המתקדמות.

שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם,

ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם, אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם.

אבל היה ברור שצריך לתקן אותם,

וגרידתם הייתה קשורה בגזיזת פאות,

בשלילה תרבותית,

גם שלילת הזהות היהודית שלהם וגם שלילת הזהות הערבית שלהם.

ואת זה כדאי לזכור גם כן, כן? זאת אומרת, כי היהודים המזרחים,

כי המושג הזה של להיות יהודי ערבי,

זאת אומרת,

אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום קלסום ופריד אל-אטרש וקריאת שמע,

הדבר הזה, שהיה מובן מאליו, שאתה יכול להיות יהודי ערבי,

כשם שאתה יכול להיות יהודי פולני ויהודי גרמני בדיוק באותה צורה,

הוא הפך להיות דיכוטומי על פי הגדרתה של הציונות.

כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות שללה גם את הערביות.

כלומר, היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של ביכוי חד משמעי.

התימנים כולם היו חרדים.

אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה,

אמרו אין איפה לשים אותם. שמו אותם במעברות

ושלחו בני קיבוצים

להדריך אותם.

קטע מהמדריך השומרי,

דצמבר 1956,

כיצד ננהג בחניכים דתיים.

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים,

בייחוד בהדרכה במעברות יישובי העולים.

מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם באלוקים משוללת היגיון והצדקה כי הדת היא פרי המשטרים הריאקציונריים,

ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

בקיצור,

בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות

וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

לאחר הסברה בזאת,

שלא כלולה בה ההתקפה ישירה על הדת,

כי עם השמטת הבסיס מתחתיה יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים ויטוש את האמונה הדתית.

המדריך השומרי נשאלות בחינוך השומרי בהוצאת הסתדרות השומר.

אשתי הייתה השליחה

במחנה אלר פה,

בהרי ירושלים.

עשרות מאות ילדים גזלו לנו את הפאות, אמרו עכשיו יש הסתדרות.

הסתדרות.

עבודה, כסף, מזון,

רק מי שבהסתדרות.

ראשית, אני חושבת שצריך לעשות הפרדת הדת מהמדינה, ואפשר.

בשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה.

בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה, אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים,

צריך לבטל את המועצות הדתיות,

צריך לספק שירותי דת. לאט-לאט.

איך אומרים באנגלית? היא השאירה משהו, היא השאירה משהו. אוקיי, אז כיוון שכל הדברים האלה אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. בבקשה. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום, בעיקר מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרצ,

אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה המתמחית. אמרנו אלף פעמים, אני אומר, בבאה מאלף ואחת.

מרצ ושס

לא יושבים בקואליציה ביחד.

זה ברור? או שמרצ יושבים בקואליציה או ששס יושבים בקואליציה.

לא יכניס את שס לקואליציה,

לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעתיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.

אנחנו שומעים רק לא שס,

כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק,

אבל למעשה, כפי שאפשר לראות,

כפי שאפשר לראות,

על בסיס השאיפה לשבור את היהדות החרדית,

אגב,

ומבחינה זאת הביטויים האלה

לא תשמע אותם היום,

אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה שס,

אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו.

דהיינו,

צריך לתת לילדים האלה כסף,

צריך למנוע את הבעיות של העוני, שזה ודאי דבר חשוב,

אבל למה צריך למנוע את הבעיות של העוני?

לא בשביל למנוע את הבעיות של העוני,

אלא מתוך ההנחה שאחרי שתיפתרנה בעיות העוני,

אנשים יפסיקו להיות דתיים.

אדם דמוקרטי צריך להגיד שמגיע את כל התקציבים האלה, ללא שום קשר. כך שזה היום לא כותבים ככה.

היום לא כותבים כמו שכתבו בשומר הצעיר ככה, מתנהגים ככה.

פעם הייתה פה אשליה, קראו לה סטטוס קוו,

אבל האשליה נוקצה והסטטוס קוו מת. אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים. מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, וצריך להנמיך להם קצת את הראש. יש מלחמה בישראל,

מלחמת תרבות,

מלחמת דת.

כן, זהו מאבק לחיים ולמוות,

לחייה או למותה של הדמוקרטיה הישראלית,

ואנחנו ננצח.

זאת מלחמה.

עליכם להבין סוף-סוף שזאת מלחמה.

אנחנו לא רוצים אותם בתוך החיים שלנו.

אנחנו לא רוצים חקיקה דתית.

אנחנו האמנו שהם,

האורתודוקסים החרדים,

יעלמו דו-דו,

ונפחיד, כן, נפחיד, בין המדינה לבין אדגב, בין אדגב לבין המדינה.

אז יש לזה רק פתרון אחד,

ההפרדה.

הפרדה בין אדם ומדינה. כולם ביחד, נלך,

נעשה חוקה לישראל, נגן על בית המשפט,

נגן על כך שנהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שנהיה,

על פי החלום של אבות הציונות דוד בן-גוריון.

זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל, גם ב...

ארץ ישראל, תודה רבה לכם, ואנחנו נרצח!

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש בן.

הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר,

כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר,

וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי,

ושעוד יפלו בחלקי,

בגלל היותי יהודי.

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות,

ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

תהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה,

על פי החלום של אבות הציונות,

בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל,

אם הרצל שלח את אנשי הכהונה הדתית אל הקסר קטינים,

גם ז'בוטינסקי רצה להפריד בינם לבין המדינה,

בינם לבין המדיניות.

המתיימרים להיות תלמידי ז'בוטינסקי היו מיטיבים לעשות לו היו קוראים אוזנם לשמוע מה היה לרבם לומר בסוגיות

של דת ומדינה.

אני חושב שהאבות המייסדים של המדינה לא היו מרוצים מכך שהחלום הזה על האדם החדש לא התגשם.

הם היו חושבים שהציונות שלהם נכשלה.

הרצל לא היה מרגיש כאן בבית אם הוא היה מגיע לכאן. הוא היה חושב שיש כאן הרבה יותר מדי חרדים.

‫-היו חושבים שהיו חושבים שיש כאן הרבה יותר מדי חושבים.

‫היו חושבים שיש כאן הרבה יותר מדי חושבים.

‫-היו חושבים שיש כאן הרבה יותר מדי חושבים. ‫-היו חושבים שיש כאן הרבה יותר מדי חושבים. ‫מי היו שלושה בעלי ברית אברהם?

‫אבל בעבר אופן הדבר זה הקניית ידע, התורה הקדושה, ‫היא משניות, רע, ‫כך שתלמיד שבוגר את תלמוד תורה, ‫והוא נעצר כמין תלמיד חכם קטן.

‫אחד מחדשי, תרומה גדולה. ‫שייכנו אותו בצורה גסה ‫כדי לבד מה איזה מסע הוא מותר. ‫-צריכים לבד בשערות ובלי שיגעו בתפילים.

‫-צריכים לבד.

אשר הבן אנחנו יודעים עכשיו לגדול הנביאים שקמו לעם ישראל כנגדו וצדקים.

אשר הבן אשר הבן אשר הבן אשר

אשר הבן אשר

יהודים יקרים,

למרות כל מה שראינו

יש עדיין תקווה בעם הזה לחבר

בין אלה שלא אוהבים אותנו

אלינו שאוהבים אותם,

כי אנחנו מאמינים בני מאמינים.

אנחנו מאמין הם אמינים, אנחנו מאמין.

ואין אלינו מאמין הוא שואל.

אויפה אלוהד עובדים הוא בUU.

אין אלוהד עובדים הוא שבשמיים.

אנחנו מאמין אתם אמינים.

ואין אדום אמין מי שואל אלא אלא רק אובילו אובילו שבשבאלים

אסלו ואין אסלו ובתח בשם ויעזר למומו גינום הוא אסלו ואין אסלו ובתח בשם ויעזר למומו גינום הוא אסלו ואין אסלו ובתח בשם

ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דום אמין מישהו ראה ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומו ואין דומ

אופידו, אופידו שבשלמם

ובחת בשם.

מי שהבין את הסרט

הבין

למה שונאים את החרדים?

הסיבה היא

שהם חרדים,

כיוון שהם חרדים.

חרדי עובד,

חרדי בצבא,

חרדי חבר כנסת,

חרדי שר,

חרדי נחמד,

חרדי זה חרדי, זה חרדי, זה חרדי.

זה כמו שיהודי זה יהודי,

חרדי זה חרדי.

מה אשמת החרדי

שאינו משרת בצבא מתועמת דת

על פי חוק?

חילוני משתמט,

חילוני עם מצפון,

קצין סרבן,

חילוני פציפיסט,

חילוני אמן,

חילוני שחקן,

זה מובן וכמובן.

השומר הצעיר השתמט

בטענות של נטורה קרתא ולהצטרף להילחם בין השנים 38'

ל-48',

זה מובן וכמובן.

מה אשמתו של החרדי?

שהוא יונק את תקציבי המדינה?

הקיבוצים שקיבלו השנה 20 מיליארד שקלים לא נודע ולא נשמע.

ציבור שחי על חשבון משלם המסי החרדי והדתי והחילוני על אלפי דונמים רבועים,

הזרקורים לא מופנים אליו כלל.

רק כבשת הרש

של העם היהודי היושב בציון מותקפת ללא רחם

כדי לפרנס מפלגות חילוניות.

בעוד מגזרים רבים עתירי נכסים ותקציבים,

כולם צועקים קיפוח, קיפוח,

חסר לנו,

עדיין הם חסרים,

קחו מילדי החרדים,

מספיק להם שניים ושלושה ילדים.

טענות אלה

לא נשמעות כלפי הערבים האוהבים,

המשרתים כישראלים בצה״ל ובשטחים.

מה אשמתו של החרדי שהוא פועל כמיסיון להחזיר יהודים?

והמיסיון הנוצרי שפועל בחופשיות בכל אתר ואתר?

ואלפי אלפי משפחות העביר על הדת.

שמעתם חבר כנסת שיצעק על כך?

והתשקורת על כל גווניה המטיפה בכל יום תרבות זרה לרוח היהדות והתורה,

מי יקרא לה בשמות שמכנה לכל מי שאינו כמותה?

מה אשמתו של החרדי,

שהוא עני ולא פרודוקטיבי?

ומה עם אלפי עורכי דין ושופטים העוסקים בחוק ומשפט של המדינה,

במקביל לבני הישיבות וראשיהם שעוסקים במשפטי התורה וחוקיה,

להנחילם לכל העם היהודי ולא רק למדינה הקטנה?

האם גם הם

הינם פרודוקטיביים?

ומה עם החרדים בבורסת היהלומים?

מקור הייצוא מספר אחת במדינה,

גם הם פרזיטים?

ועוד ועוד ועוד.

אם מדברים כבר על עניות,

אחשוף בפניכם

מקצת מן האמת בעניין זה.

ועכשיו תשמעו חשיפה,

מצוקת העוני.

השלט ברוכים הבאים לכפר שמריהו הכריז על הכניסה לאזור העוני של מדינת ישראל.

דרך רחובות מטופחים,

חלוף על פני בתים פרטיים,

נסענו לקראת המפגש עם המצוקה במלוא כיעורה.

בבית נעלם הראל לחצנו על המתג,

מצלמת וידאו זעירה סקרה אותנו ואישרה את כניסתנו בזמזום חרישי,

שער הברזל נפתח אל חצר רחבת ידיים,

כשבמרכזה בית מידות דשא, עצים,

מכוניות פאר בחניה פרטית,

ערסל בין פרחים ובריכת סטייה.

ובפתח הבית מקבלים את פנינו זוג הורים ושני ילדיהם,

שניכר על פניהם אותות המצוקה.

מבט חצוף,

יהירות,

חזה מתוח בהתרסה וחיוב מתגרה.

האם מתנצלת ונוסעת לקניון,

והאב נשאר

לחשוף בפנינו את התמונה הקשה.

ובכן, מה נאמר?

ממש מזעזע.

משפחה שלמה בעירום ובחוסר כול.

ניגשנו לארון הראשון.

המצלמה סוקרת אנה ואנה, והארון ריק.

ארון נוסף,

שיממון.

מגירות הילדים, ריקות.

בסלון בקצה המזנון,

שתי אנציקלופדיות,

אחת על בני אדם ואחת על חיות.

בפינה מצאנו תנ״ך סטנדרטי שהאב קיבל בסיום התיכון.

הצצנו לילקוטי ילדים,

מחריד ממש,

אין כלום.

אמנם פלאפון משוכלל היה שם,

כלמר מלא מקול בחול היה שם,

עשרות מדבקות של הארי פוטר היו שם.

אך לא חומש ולא נביא ולא קיצור,

ואפילו ילדותנו לא היה שם.

עוני משווע ואומללות שהן כדוגמתה.

על תפילין שמעתם?

שאלתי.

הילדים נביטו עליי בפליאה.

לא, ענו.

לא האמנתי שבמקום כזה יחזיקו מותרות כאלה.

פניתי לאב ושאלתי, מה עם חנוכה?

גם אני מחזר על הפתחים לנרות חנוכה.

האב בוקר את ידיו במבוכה ומתנצל.

סופגניות קנינו,

אך נרות לא היה באפשרותנו.

איני יודע איך לעשות זאת והחל לבכות.

רחמיי נחמרו על המשפחה שהיא כבר דור שני למצוקה.

כך זה נראה כשנמצאים בתחתית החברה.

הילדים נולדים למסכנות ולמעגל של עוני גמור שקשה להחלץ ממנו.

אמור לי, והמדינה אינה עוזרת?

מצוקה כזאת ולאף אחד לא אכפת?

הבעת, הבעת כאב על פני האב.

ובכל חנוק הוא אומר,

פעם היה סיוע,

פעם זה היה אחרת,

אבל עכשיו הכול נגמר.

מאז שנכנס שריד לחינוך,

ירדו שיעורי המסורת והדרדור הולך ומתגבר.

ומה עם חגים?

ראש השנה, כיפור, סוכות, שמחת תורה.

כלום, כלום, כלום.

כל אחד דואג לעצמו,

לאף אחד לא אכפת מהשני.

ראה,

לא רחוק מכאן יש עיר של עשירים גדולים.

פעם הייתי שם, עיר של עושר ועושר.

העושר מתגלגל ברחובות, רק להתכופף ולקחת.

היכן העיר הזאת? שאלתי.

העיר בני ברק, עיר התורה והחסידות!

הינך מתכוון ברצינות?

והיכן ראית את העושר?

היכן ראיתי?

בתי כנסת, ישיבות,

מקוואות,

תלמודי תורה, גמ״חים ועוד, ועוד, ועוד.

נכנסתי לבית פשוט בבית דירות.

לא האמנתי למראה עיניי.

ארונות מקיר לקיר מלאים ספרים.

חשבתי שנכנסתי לסטימצקי.

בילדים

זה משהו.

מחונכים וצנועים, סמוקי לחיים,

מאושרים,

נשמעים להורים ומכבדים אורחים.

קראו לי דוד בכניסתי.

ולא תאמין, ראיתי ילד קטן,

לומד בגמרא גדולה.

אבל הבעיה היא שהם לעצמם ואנחנו לעצמנו.

סליחה, הערתי.

ישנם ארגונים רבים שמסייעים,

אברכים שנותנים שיעורים,

מבצעים לרישום ילדים וחלוקת קלטות בצמתים.

כן, נכון.

כן, נכון.

אבל הצמאון אצלנו גדול.

ותאמין לי, אמר בהתרגשות,

השפל והעוני קורב,

שאנחנו כבר לא מתביישים לבקש עזרה.

אנא,

עזרו לנו.

עזרו לנו להתרומם.

עזרו לנו לשוב אל אבינו שבשמיים.

יהודים יקרים,

על זה נאמר,

אל תתאווה לשולחנם של המלאכים.

ששולחנך גדול משולחנם.

יהודים יקרים, אני ער למצוקה שיש בכפר שמריהו ובעוד ערים ברחבי הארץ.

לכן החלטנו לצאת במבצע,

לעזור לעניים האמיתיים האלה שנמצאים במצוקה.

וכמו שאומרת הגמרא בנדרים, אין עני אלא בדעה.

לכן ארגון שופר רוצה להתרים אתכם בהוראות קבע

של 1,000 שקל ב-20 תשלומים, 50 שקל לחודש,

כדי לחלק

עשר סטים

של מיני סמינר

לעשר משפחות של יהודים כאלה

במבצע מיני סמינר לכל בית יהודי.

אז כל מי שיש בידו הוראת קבע ועט,

זה הסט שהחזיר כבר רבים רבים מאחינו בית ישראל שמתקרבים לתורה.

מי שמוכן

שימלא את ההוראת קבע לכל הצלילים

של רחם

וכולנו ביחד, בעזרת השם,

נרים תרומה

כדי לקרב את אותם שרחוקים מאיתנו.

מלכים, מלכים, מלכים לו השם מלכים, מלכים,

וביא על ירושלים מלכים, מלכים, מלכים, מלכים.

ירחם.

הסרט היה מעולה,

הוא גילה את כל האמת ואת כל האמת וחשף את פרצופה האמיתי של המדינה.

ירושלים.

ירושלים. ירושלים. ירושלים. ירושלים. מה אתם אומרים על הפרץ?

אי אפשר להתכחש להם, אה? זה מה שאני לא יכול להגיד.

חלק ידעתי חלק לא.

היום אני יודע יותר.

אני אומר שזה אחלה סרט,

ואני עד עכשיו חשבתי שהרצל, זה היה בעיניי כמו רבי, כמו הרבי שעושים את הרבי, אני חשבתי ככה זה הרצל.

אני היום הבנתי כמה הרצל היה חרית.

חרטא, כן. חרטא, כן.

רחב, רחב

בים סיום יש כאן גבעות החול

וימלכות בין דרכים ושכחו ויעלה בא איזה גודל מיעקב זוי ונחם, נחם, נחם, נחם.

מה אתה אומר על הסרט?

האמת היא שחוץ מלבכות לאן אין לי מה לעשות.

אתה יודע את הפרטים שאירעו בסרט? לא.

ממש לא.

זה הפתיע וזה גם הכאיב.

כי זה כאב לי לראות את המציאות שגדלתי עליה.

רחב, רחב נאש. פשוט רציתי להגיד, ברוך השם שיש את הרמב״ם על יצחק שבזכותו סוף לסוף אנחנו יודעים את האמת.

היה נסרום עיני מכל רחב וימים ושולח מלכו רחב רחב רחב רחב רחב

תרצי יוין ושכן כבו ידעך

יא מחוז בית דוד משיחך

יאללה בית סגן עלי הקדוש.

נרחם, רחם, רחם.

יאללה בוא, ירצי אוין ושכן כבוהי דתמו.

יאללה אחי.

יאללה אחי. לים אחוז בזדופין משליכך.

שמונה עשרה דולר בקודש בחי כפליים.

ננחה שותף בפעולותיו הטובות של הרמבון יצחק השליטה.

365 ילדים בשנה.

זיכוי ארגנים ללא הפסקה.

אם תצטרף לתוכנית חי כפליים, תזכה לקבל סוף שבוע בבית מלון חינם.

עלייה לקברות צדיקים חינם.

קלטות טייפ.

קלטות וידאו.

דיסקים למחשב.

ישר מהמפעל, אלא הביתה לחינם.

יהיה לכם יום כהוב.

שיהיה בריא שימשיך לזרקות את עם ישראל כמו שצריך.

אה, זה שלנו.

ואז הנשמה חשובה שלי.

לא הוכחה,

אדוני,

אלוהים, אמן,

אמן, אמן.

אה, חייאן וחייאן וחייאן וחייאן וחייאן וחייאן וחייאת. אמן! אמן! אמן!

אם חשוב לך לקרב את הגאולה,

אם חשוב לך שחריך בעולם הבא,

תוכלי פרחי כיאת. היא התשובה.

אמן!

איש אחד

שהוא כן חגם אאזניים והבשיל את

ה... את הבגדים שלו.

והוא נמצא יום אחד בכל יום, יום אחד באשדוד,

יום אחד שם, יום אחד בכל מקום אחר.

אבל הוא לא יכול.

הוא צריך שיעזר.

הוא צריך שיעזר.

יש אנשים שהם מסוגלים לעזור.

ואלו שבאמת הם ראויים לזה, והם יכולים ומחויבים כאילו כבניים.

עליהם מותר לערבות של עכשיו העניין, של כל כבוד הספר.

כל בית ישראל חייבת איש כלפי החדרות.

כתוב, לא תעמוד על דם רעך.

הרואה את חברו טובע בנהר ואינו מצילו מתחייב בנפשו. אם אדם לא יודע לקפוץ לנהר,

הוא לא יודע להציל את הבן אדם, והוא רואה אותו טובע,

אז כתוב, סוכר אחרים שיצילו.

צריך להוציא כסף מכיסו, לסכור אחרים כדי להציל אותו.

למה?

לא תעמוד על דם רעך.

אתה לא יכול לראות את דם אחיך נשפה ואתה עומד מנגד וזה לא נוגע אליו.

אין דבר כזה.

יהודים יקרים,

הבה נתחזק לסייע להרציג ונזכה שעם ישראל יעזור לרחישו את עמנו.

אמן.

דוד, מה העניינים?

מתי נוחתם?

יהודים יקרים, יש עוד הרבה עבודה.

זהו, יאללה, בוא נעבור עליי.

מוזיקה

‫רוצים כנפיים?

‫בואו נחי כפליים.

‫-תודה רבה.

‫-תודה רבה.

‫-תודה רבה.