נהריה - נהריה - שריפות וסיבתן - אז והיום

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לישועה לחגי בן אורה. תהילה בת ברכה, בריאות איתנה ונחת מהילדים, ברכה בפרנסה ומעשי ידיה. הערב יהיה גם לעילוי נשמת אליהו בן בדור ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

סדום ועמורה נשרפו. מה השורש לחטאת סדום? שאלו את הרב גלינסקי זצ"ל: למה נאמר בלוט שהוא פנה אל חתניו, לוקחי בנותיו. ברור שאם הם חתניו, הם לקחו את בנותיי. למה צריך להוסיף "חתניו לוקחי בנותיו"?. התשובה היא: אברהם אבינו שלח להביא אישה ליצחק. אז האבא דאג לשידוך. הגר לקחה אישה עבור ישמעאל. זאת אומרת היא דאגה לבנה לשידוך. יעקב דן עם לבן אודות בנותיו. אז שוב פעם האבא דואג לשידוך. דהיינו, יעקב בעצמו דן עם לבן, עם האבא של הבנות לשידוך. אבל בסדום היו סדרים אחרים. שם סגרו עניין עם הבנות באופן ישיר בלי ההורים. לכן, כתוב "חתניו לוקחי בנותיו". הם לקחו אותם לבד, בלי לשאול את האבא. אבל לכאורה גם אצלנו זה מוזכר כך באיזה שהוא מקום. הגמרא בסוף מסכת תענית מספרת שבנות ירושלים היו יוצאות ומחוללות בכרמים, וכל מי שאין לו אישה נפנה לשם. והיו אומרות: "בחור, שא עינייך וראה מה אתה בורר לך". אבל יש להתפעל מן המשנה הזאת. כתוב "בחור שא עינייך וראה". מה הם באו עם עיניים עצומות? אלא מוכח מפה שהם לא נשאו עיניהם, באמת הלכו עם עיניים מורדות, בצניעות ובענווה. והיו צריכות להגיד להם "שא עיניך וראה".  דבר שני, בפירוש רבנו המאירי כתוב שלאחר שנשאו עיניהם והיו מתרצים זה לזו, היו מודיעים להורים, לאחר שחזרו. ההורים היו נועדים ואם ההורים היו מתרצים, היו מתארסים. אז גם שם בסופו של דבר זה היה על דעת ההורים.

אבל יש כאן הרבה יותר מזה. מה טמון בשורש ההשחתה של סדום. הכתוב אומר ביחזקאל ט"ז: "הנה זה היה עוון סדום החותן, גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה. ויד עני ואביון לא החזיקה". מה היה עוון של סדום? האנשים שם היו בעלי גאווה, מסודרים, וילות, עושר, אושר, שבעת לחם, שבעים, שלוות השקט היה לה ולבנותיה, אבל מה? יד עני ואביון לא החזיקה. לתת צדקה, לעשות חסד, חס ושלום! מי שעושה, דינו מוות! לפי חוקי סדום. אנשים צריכים לעבוד. אתה לא עובד, אין לך זכות קיום. אין תיירים בסדום. רק היום. אז  אין תיירים. תייר שמגיע שמים אותו על מיתת עינויים. יש מיטה, אם אתה ארוך מקצרים לך את הרגליים, אם אתה קצר מותחים לך אותם. זה הקבלה, בכניסה. כותב הר"ן בחידושים בסנהדרין נ"ו: שמהפסוק הזה ביחזקאל אנחנו רואים שבני נוח מצווים על הצדקה, ואם הם לא עושים צדקה, הם נענשים עליה. כי כתוב כאן שזה עוון סדום. מה שהיא לא החזיקה יד עני ואביון. והמקור שלו בדברי רב ניסים גאון, בהקדמה לפירוש לש"ס, שם הוא כותב שבני נוח זה כל שאר העולם חוץ מישראל, מצווים על הדברים התלויים בהבנת הלב. היינו, בציווי מצפון. כל מה שהמצפון מצווה, מחויבים בזה. דברים שהם תלויים בהבנת הלב, בני נוח, דהיינו, אומות העולם, חייבים בהם.

הגמרא בקידושין ל"א אומרת שמצוות כיבוד אב ואם השורש לה זה בצו המצפון. וגם אומות העולם מודים בה. שזה צו המצפון. ומנוכרי אחד באשקלון ששמו דמה בן נתינה, למדנו עד היכן מצוותה, וכמה חייב אדם להכיר טובה לאביו ואמו שהביאו אותו לעולם, גידלו אותו באהבה ובמסירות, ולא ר לאביו ולאמו, אלא צריך להכיר טובה להורי אשתו גם, שבגינם זכה לזיווגו. אבל אם בסדום התעלמו מזכויות ההורים, עד שלוט אומר לחתניו בואו נברח מהר, כי עוד מעט תישרף העיר. כתוב: "ויהיה כמצחק בעיני חתניו". זלזלו בו, לא שמעו בקולו. ונשרפו. אז קל וחומר שאם מזלזלים בהורים, בחם ובחמה, קל וחמור שהם לא יעניקו מרכושם לזרים, ויעלימו עין מן הצדקה. ואם אוטמים את הלב בפני צווי המצפון, אז גזרו על עצמם השחתה, והכל התחיל מהזלזול בהורים ואי כיבודם. זאת אומרת השחתה כזאת שאדם לא מכיר טובה למי שגידל אותו, חינך אותו, הרים רותם, רומם אותו, שמר עליו, טיפל בו, סעד אותו, האכיל אותו, כיסה אותו, כל הדברים האלה, במשך שנים רבות שעד העמיד אותו על מעמדו והוא יכול לבוז להוריו, זוהי השחתה שמצריכה כליון. ולא בכדי כתוב המכבד את אביו ואת אמו, "כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך". אבל אם לא מכבד, מקצרים את ימיו.

"ותראה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". הגר ילדה את ישמעאל לאברהם, ושרה ראתה שהוא מצחק. מה זה מצחק? רש"י אומר: שהוא היה עובד כוכבים. כמו שנאמר בעגל: "ויקומו לצחק". לצחק זה לשון עבודת כוכבים. וגם היה מגלה עריות. ישמעאל. כמו שנאמר "לצחק בי". גם זה לשון עריות. וגם היה רוצח. לשון רציחה כמו שנאמר "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", בשואל ב', ב'. "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה. כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק". היא שנתנה את הגר שפחתה לאברהם להעמיד ממנו זרע, אבל ברגע שהיא ראתה שהוא כזה, עבד עבודה זרה, שופך שמים ומגלה עריות, מצחק, אז היא אמרה "גרש". "וירע הדבר מאוד בעני אברהם על אודות בנו". הדבר היה קשה על אברהם לגרש את בנו. "ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעינייך על נער ועל אמתך כל אשר תאמר אלייך שרה שמע בקולה".

עכשיו בואו נעשה קצת היכרות על שרה אמנו. שרה נטלה חלק בכל מעשה החסד של אברהם אבינו, והחסדים שהם עשו היו בלי גבול ובלי קצבה. אבל שהדברים הגיעו לחינוך, שהיא חוששת שישמעאל משחית את הנפש של יצחק בנה, היא מתגברת כארי ולא מוותר. עד החינוך. ונשאלת השאלה: יצחק אבינו גדל על ברכי אברהם אבינו, וגם היא הייתה מכוונת אותו בכל מעשיו. והוא גדל בצל ניסים מופלאים, שהיה ענן על האוהל של שרה כל הזמן. הייתה ברכה מצויה בעיסה שלה, נר היה דולק מערב שבת עד ערב שבת. הכל בדרך נס. והרמב"ן כותב בהקדמה לספר שמות: שהשראת השכינה במשכן הייתה מאין השראת השכינה באוהל של האבות הקדושים. ובביתם היו אורחים מלאכים. ואם כל החינוך הזה, וכל הניסים, וכל המלאכים שמסתובבים בבית, אבל חבר רע אחד יכול לקלקל הכל. ויצחק יהיה סכנה לצאת לתרבות רעה חלילה. ובמיוחד כשזה בימי הנעורים. מה שנקרא אצלנו גיל הטיפש-עשרה. והלא נראה עשו נשא נשיו בהיותו בן ארבעים. והיו מורת רוח ליצחק ולרבקה.וחכמים אומרים : ליצחק יותר מרבקה. ליצחק היה יותר מורת רוח מאשר לרבקה. לכן הקדים הפסוק "ליצחק ולרבקה". ולמה. כי רבקה היית הרגילה באביה ובאחיה שהיו עובדי אלילים. ככה מובא בשפתי חכמים בראשית כ"ו, ל"ה. זאת אומרת מה אנחנו רואים? עשו למרות שהוא נשא את נשיו בהיותו בן ארבעים, בדומה לאביו, זה היה מורת רוח. כי אזה שנים הוא לקח. רחמנא ליצלן! רשעות! אבל למי זה היה יותר מורת רוח? דווקא ליצחק יותר מרבקה, כי היא גדלה בבית שאבא והאח היו עובדי אללים. תשמעו עכשיו מה שאנחנו לומדים פה. רבקה ילדה את עשו בהיותה בגיל 23. כשהוא נשא את נשיו הוא היה בן 40. אז בת כמה היא הייתה? בת 63. באיזה גיל היא נישאה ליצחק? שעזבה את בית אביה? בגיל 3. אז כמה זמן עבר מאז שהיא כבר לא ראתה עבודה זרה? 60 שנה. ושישים שנה היא הייתה במחיצת אבינו, עמוד היראה. בית של קודש קודשים! ועם כל זה שעברו 60 שנה היא הזדעזעה כמו יצחק אבינו. למה? כי עד גיל 3 היא ראתה את אחיה ואביה עובדי אלילים. אתם שומעים מה זה השפעה של ראייה? ואפילו בגיל הרך!

דבר נוסף: משה רבנו לפני פטירתו מזהיר את עם שיראל: כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים... ותראו את שיקוציהם ואת גילוליהם". איך קוראים לעבודה זרה שלהם? התורה קורא להם "שקוצים", מלשון "שקצים", מגעילים. גילולים, מלשון גללים, גדולים. ביזוי שאין כדוגמתו. הוא מזהיר: "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט, אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוהינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויי ההם". אתם מאמינים למה שכתוב? משה רבנו מזהיר את עם ישראל. מתי הם ראו את העבודה הזרה? לפני 40 שנה! הוא מדבר איתם בכניסתם לארץ. הם גם ראו שהקב"ה עשה שפטים באלוהי מצרים, שרף אותם, הטיח אותם, ביזה אותם. הם גם ראו שהאללים לא הצילו את מצרים, "ובכל אלוהי מצרים עשה שפטים". ובינתיים עברו 40 שנה. אבל הראייה לא נמחקה. הראייה לא נמחקה. 40 שנה עברו. "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". נאמר לדור שהם נוחלים את הארץ. שלפני 40 שנה הם היו במצרים, הם היו פחות מבני 20. ולמה צריך להיזהר? כי ישבתם שם והושפעתם שם. השפעה לא יוצאת בקלות. אדם שראה מראות אסורים קשה להתנתק מהם. יעברו עשרות שנים, אם הוא לא יעבוד ויעבוד, ויעבוד, הדברים חוזרים. אז כמה שצריך להיזהר שלא להיכנס למקומות שיש בעיות.

ובואו תשמעו סיפור שמספר הרב גלינסקי בעצמו, עובדה שממנה הוא למד מה זה כוח של ראייה: בשעתו הייתה להקים בחדרה ישיבה ברוח נובהרדוק. והרב גלינסקי שטח בפני החזון איש את ההצעה, אבל הוא הסתייג. הוא אמר חדרה היא לא מקום שלנו. אין שמה ציבור שלנו. אז החזון אשי הקפיד ואמר: כל הארץ היא שלנו. הם גזלהו מאיתנו ואנו משבים את שלנו. לא נזקק הרב גלינסקי ליותר. הפור נפל ויסדו את הישבה בחדרה. כמובן שהוא עבר להתגורר שם, בסמכות לתלמידים. והיו לו ילדות צעירות. והוא חיפש גן ילדים מתאים עבורם ולא היה. היה גן מסורתי. הגננת הייתה פושרת והילדים מבתים חילוניים. נסעתי לחזון איש לשאול. ולהפתעתי הוא לא התייחס לבתי הילדים, הכוונה לגנים. לא שאל על הלבוש ולא על הגננת. דבר אחד הוא התמקד: איזה תמונות תלויות על הקיר? אז אמר לו הרב גלינסקי: חיות וגמדים. אמר אם הגננת תסכים להחליף אותם בתמונות של רבנים, תרשום אותם לגן. הגננת סירבה.  ועברנו לגור בבני ברק. מפה למדתי מה כוחה של ראייה. אתם שומעים ילד קטן, הנה יש תמונות פה, בן אדם מתסכל, חושב שהוא לא משופע, ילדים מסתכלים מה יכולים להיות משופעים? אין! זה נחרט! זה נחרט! זה משפיע! עכשיו תחשבו בן אדם יושב מול הטמבלויזיה, זה נחרט! זה לא יכול לצאת. מה שאתה רואה לא יוצא. ונכנס ונתקע. וזה משפיע. וכבר אמרנו שבשמנה כתבו בסוף מגילה שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים, שבהם היו יוצאות בנות ישראל ומחוללות בכרמים ואומרות... איפה בחורים של פעם?! בחור הלו! "שא עיניך וראה". כי הם באו עם עיניים למטה. אתם שומעים איך שמרו עיניים פעם? הולכים להתחתן ולא מסתכלים. צריך להגיד להם תרים את העיניים, תסתכל מה אתה לוקח.

עוד נקודה חשובה: אמרנו שה' אמר לאברהם אבינו: "כל אשר תאמר אלייך שרה שמע בקולה". למדנו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות. שרה אמנו הייתה יותר גדולה מאברהם בנביאות. לא בגלל שאברהם אבינו מדרגתו נמוכה משלה, כיוון שהוא התעסק הרבה מאוג עם הציבור, ולא היה לו את הפנאי כמו שהאישה נמצאת בביתה, יש לה יותר זמן להתבודד, ובפרט ששרה עד גיל 90 לא ילדה, אז לא היו לא הפרעות ממילא היא הייתה גדולה ממנו בנביאות. ואיך היא נקראה" יסכה", על שם שהיא שוחה וצופה ברוח הקודש. ידוע שה' מציין את המהות של האדם. הרי שהנבואה השתרשה במהותה של שרה אמנו. והקב"ה הבטיח לאברהם אבנו: "ואגדלה שמך ואברכה מברכיך"". וחכמים דרשו: "ואגדלה" בה"א, ,"ואברכה" בה"א. לא "ואברך ואגדל", אלא "ואברכה", פירושו שיש ה"א בסוף, ו"אגדלה" יש ה''א בסוף. אלה שני הה"אים שנוספו לאברהם ולשרה. כי בתחילה היא נקראה "שרי", והוא נקרא בתחילה "אברם". ואח"כ נתווסף ה"א ב"שרי", שרה, וב"אברם", אברהם. אבל לא מובן. מה לא מובן?  הגמרא בירושלמי סנהדרין פרק ט', הלכה ו', אומרת שנטל הקב"ה את היו"ד משרי, יש לה יו"ד בסוף, וחילק אותה לשתיים. אז היו"ד הפכה להיות ה"א וה"א. ה"א אחת נתן באברם, ועשהו לאברהם, וה"א אחת בשרי, והפך אותה לשרה. ואם כן, אכן יש "אגדלה" באברהם ששמו גדל מאברם לאברהם בה"א, ואגדלה בה,א. הוא גדל. במה הוא גדל? בה"א. היה אברם נהיה אברהם. גדל בה"א, ו"אגדלה" בה"א. אבל איזה ו"ואברכה" יש בזרה? מה "אברכה" בה"א? זה ברכה שלקחו את היו"ד שלה ועשו ממנה חצי והיא נתקטנה, זה נקרא "ואברכה, בה"א? אצלו "ואגדלה" בה"א, נכון, אצלה "ואברכה" בה"א, איך? והלא מיעוטו אותה מיו"ד לה"א. אבל תשמעו נשים: הברכה לאישה אם ממעטת היא עצמה כדי להגדיל את בעלה. איזו אישה כשרה? אומרת הגמרא, עושה רצון בעלה. כמובן שהבעל נורמאלי והוא הולך בדרכי ה'. ושרה שהיית הגדולה מאברהם בנבואה, גם היא גדלותה זה כשהיא ממעטת את עצמה. זה הגדלות שלה.

אנחנו פוחדים לדבר על האבות והאמהות כי אין לנו מושגים בהם כלל וכלל. זה לא אנשים כמו שאנחנו חושבים, אם שמות אברהם ושרה. לא. כמו שאנחנו לא יכולים להגיד מה ההבדל בין גבריאל המלאך למיכאל המלאך ,לרפאל המלאך, אין לנו שום מושגים בזה! מה ההבדל בין מלאך למלאך, אין לנו שום מוזגים בזה. ודאי שאין לנו שום מושגים באבות ובאמהות שלנו. כלום! זה פער שנות אור! זה לא מושגים שלנו. הרי אברהם העברי, עומד בן אחד  נלחם כל העולם כולו, זה מושגים? אדם שיכול לצאת למלחמה נגד ארבע מלכים, מאות אלפי חיילים והוא לא פוחד והוא הולך לבד, לא מפחד. אין לנו מושגים! אדם שיכול לקפוץ לכבשן האש בלי אכפתיות מה יהיה ההמשך, כל העתיד שלו יתבטל, לא מעניין אותו בכלל. אדם שחי את האמת ברמ"ח ושס"ה גידים, אין לנו מושגים בזה! בהיקפים, ביכולות, ברצון. פחד לדבר על האבות הקדושים. פחד! פחד! תזכרו מה שאמרתי, פחד. עוד מעט נראה כמה פחד צריך לפחד. כמה פחד לדבר על ראשונים. אפילו כאילו שאנחנו חושבים שהם לא יהיו כל כך לדעתנו. פחד!

אבל נציין את דברי המדרש בבראשית רבה כ: מעשה באישה... זה דוגמה לאישה חכמה מאוד. משעה באישה מבית טברינוס שהייתה נשואה לליסטים אחד, והיה מצערה. שמעתם? אישה חשובה מבית טברינוס נשואה לשודד. ליסטים, גנב. והוא היה מצער אותה. ובאו חכמים אצלה להוכיחו. אישה חשובה ובאו חכמים אצלה להוכיח אותו. אז היא הייתה ממשפחה מכובדת והוא היה אדם נחות, ומצער אותה. שבאו חכמים הוציאו לפניהם מנורת זהב ונר של חרס על גבה. כל המנורה מזהב על קניה. נר זה הכלי שמים בו את השמן. הנר הזה היה מחרס. חרס זה הכי פחות. והיא לא אמרה לחכמים דבר, לא הוציאה הגה, הוציאה את הפמוט, פמוטים, מזהב, ועליו הבזיך של החרס על גביו. כמה חכמה היא הייתה. והיא רמזה: אומנם אני מפוט מזהב והוא הבזיך של חרס, והוא מעליה. למרות שהיא מזהב והוא מחרס. אז היא מראה להם שהוא מעליה. כשמדליקים בו הרי הוא מוקצה מחמת מיאוס. אבל מה לעשות הוא האיש ואני תחתיו. וזו הברכה של האישה החכמה. ושנינו בברכות י"ז: גדלה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מאנשים. במה יזכו הנשים יותר מהבעלים? אומרת הגמרא: "באקרוי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברי רבנן. שהן מעריצות את הבנים והבעלים שלהן ללמוד תורה. כמו שאמר רבי עקביא ל-24 אלף תלמידיו: שכל התורה שלי ושלכם, שלה היא. של אשתו רחל. אומר הרב גלינסקי עודני זוכר את הזעקה של האלמנה של החזון איש, זצ"ל, בליוויה שאמרה: אני הייתי הקלף שעליו נכתב החזון איש. הגמרא ביומא ע"ז אומרת: כן ייתן לידידו. מי זה הידיד של ה'? אומר הרב גלינסקי: תארו לכם שהייתי מקבל מכתב מהחזון איש והוא היה פותח וכותב "לידידי". הייתי מבקש להטמין את המכתב הזה אחרי 120 שנה בקבר איתי, והייתי מזמין אותו, את חזון איש, לעמוד לימיני להושיע אותי משופטי נפשי בבית דין של מעלה. אז אם הקב"ה קורא למישהו "ידידי", ודאי שהוא לא צריך לדאוג. ולמי הוא קורה ידיי? אלו נשותיהם של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה, וזוכות לעולם הבא. בזה שהם ממתינות לבעליהן עד שישובו מבית המדרש. וממתינות לבעליהן. מנדדות שינה מעיניהן בשביל כבוד התורה, מובטח להן העולם הבא.

הגמרא בכתובות ס"ב, מפרש רש"י: שממתינות לבעליהן שהם בבית ריבם ושונים פרקן, דהיינו, הופכות עצמן טפלות לבעליהן ולתורתם. ואכן כמה שהייתה שרה גדולה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, מה נאמר עליה? "הנה באוהל". היא הצניעה את עצמה. היא הקטינה את עצמה כדי לגדל את בעלה. ונזכור מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה מה הייתה גדולתה וכוחה של שרה אימנו. ששרה ירדה למצרים, פרעה לקח אותה. לקח אותה לביתו. לוקחה יותר נכון לביתו. והיא גדרה את עצמה בבית פרעה. לא נתנה לו להתקרב אליה. ובזכותה נגדרו כל בנות ישראל. כל הנשים נגדרו בזכותה. וזה לא פשוט להיות שבויה אצל עובדי כוכבים פרוצים, ובפרט המצרים, שהרי שבויה היא אסורה לכהן. ואומות העולם לא האמינו והלעיזו על בנות ישראל ואמרו: אם בנפשותיהם שלטו המצרים, בנשותיהם כל שכן. עד שהכתוב מעיד עליהן שהן נגדרו בצניעות גמורה. מכח מי? מכח שרה אמינו. אז אם כל זה שהייתה גדולה כל כך שרה אמינו והיה לה כח להנחיל לדורות הבאים, בכל אופן הייתה מצניעה את עצמה ומגדילה את בעלה. אבל שהדיון הגיע לחינוך, שהייתה סכנה לחינוך של יצחק אבינו, גם אם בעלה אברהם דגל בשיטה של קירוב, והרי היא עזרה לו בזה. הוא מגייר את האנשים והיא את הנשים, והיא הייתה עוזרת בהכנת אורחים, הכל על הגב שלה כמו שאומרים, "מהרי לושי ועשי עוגות". אבל כשהדבר הגיע לחינוך של הבן, לשמץ של סכנה, לתואר החינוך, היא יצאה מגדרה. היא לא וויתרה ולא נסוגה אחור, דרשה בתוקף "גרש את האמה ואת בנה". והדבר היה רע בעיני אברהם. עד שהקב"ה הסכים על ידה ואמר לאברהם שמע בקולה. וגם התכונה הזאת מוטבעת בבנותיה לדורי שורות. לשמור, לשמור, לשמור על החינוך של הילדים. זאת אומרת אין לוותר על הנושא הזה של החינוך, והכל מתחיל מהבית. וכתוב "אל תטש תורת אמך", האמא כוחה רב, להנחיל לבנים ולבנות במסירות הנפש שלה את עתידם. וכמה שתדע לשמור עליהם, לא להפקירם, לא לתת מחשב העיקר שלא יפריעו ויתעסקו ולא לדעת מה הם עושים, לא העיקר רד למטה ותחזרו בשעה כך וכך, העיקר שיהיה לה שקט בבית והיא תבלבל את המוח בטלפון וכן הלאה. אלא לשמור עליהם כמו יהלומים. אין לכם יותר מזה! אלה ממשיכי דרככם בעולם. אלה שיזכו אתכם או לגן עדן או חלילה לגיהנום.  "יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך".

האם אנחנו צריכים להיות כמו הדוגמאות האלה כל דבר להצטדק ולמצוא אשמים אחרים? או שאנחנו צריכים להיות הפוך? כמו שנלמד עכשיו. תנו רבנן: שנתפסו רבי אליעזר בן פרטה ורבי חנינא בן תרדיון למלכות, אמר לו רבי אליעזר לרבי חנינא בן תרדיון: "אשרייך רבי חנינה שנתפסת על דבר אחד". על מה הוא נתפס? שהוא לימד תורה ברבים בשעת הגזרה וספר תורה בחיקו. "ואוי לי שנתפסתי על חמישה דברים". אמר לו רבי חנינא: "אשרייך שנתפסת על חמישה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד". שאלו: ובגמילות חסדים לא עסק רבי חנינא בן תרדיון? והא תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר: "אל ייתן אדם מעותיו לארנק של צדקה, אלא אם כן ממונה עליו כרבי חנינא בן תרדיון". מעדים עליו שאין אדם יותר נאמן ממנו לתת צדקה בידו. ולא עוד הוא לא רק היה ממונה על צדקה, אלא ממעותיו היה נותן. אז איך הוא אומר שהוא לא גמל חסדים? התירוץ הוא: לתת הוא נתן, אבל כראוי לו לא עשה. מיליארדר אם הוא ייתן מיליונים זה גרושים. אחד שנותן ממיליארד מאה מיליון לצדקה, זה בדיוק כמו אחד שנותן מעשרה שקלה שקל לצדקה. מעשר.  אבל לפי שיעורו הוא לא עשה. לתת הוא נתן, זה עשה רושם בעולם מה שהוא נתן, אבל כפי מה שהיה צריך ויכול, הוא לא נתן. אז זה נקרא שהוא לא נתן ולא עשה גמילות חסדים. אבל לא רק גדולי הגדולים בלבד חיו בהרגשה שכראוי להם לא עשו, הם לא הצטדקו, הם הודו שהם לא עשו כראוי.

והנה שנינו עוד גמרא בכתובות ס"ו: תנו רבנן: מעשה ברבנן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידו מהלכים אחריו, וראה נערה אחת שהייתה מלקטת שיעורים מבין הגללים של בהמתן של ערבים. היה רעב גדול מאוד, ומה הוא רואה? נערה בתוך, חוץ מכבודכם, הגדולים של הגללים, בתוך הגללים יש מה שאכלה הבהמה והוציאה, יש שמה עוד קצת שיעורים, והיא מוציאה משם בשביל לאכול. אמרה לו: "רבי, פרנסני". אמר לה: "ביתי מי את?". אמרה לו: "בת נקדימון בן גוריון אני". זה היה אחד מעשרי ירושלים הגדולים, שהעמידו את עם ישראל במצור 22 שנה. זאת אומרת שהיו יכולים להעמיד את ישראל ממצור ב-22 שנה. אמר לה: "ביתי, ממון של בית אביך היכן הלך.". אמרה לו: "רבי, וכי לא כן מושלים משל בירושלים מלח הממון חסד?" מה משמר את הממון? חסדים שעושים איתו! ושאלו: ואביה נקדימון בן גוריון לא עשה צדקה? והלא כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, היו מציעים תחתיו כלי מלט, ובאים עניים ומקפלין אותן מאחריו וזוכים בהם. השטיח האדום שהיום מפורסם בכל העולם, זה פטנט של נקדימון בן גוריון. בגדי משי, שטחים היו שמים והוא הי דרוך עליהם עד שמגיע לבית המדרש. נכנס ללמוד ובאים העניים אוספים אותם, מתפרנסים מהם. זה לא צדקה גדולה מה שהוא עשה? אבל תרצו כראוי לו לעשות לא עשה! כל מה שהוא פיזר, כל מה שהוא עשה, לא הגיע למה שהיה צריך לעשות. כמו שאומרים הבריות: לפי כל הגמל מטענים עליו המשא. אתה לא יכול להטעין על גמל, שהוא בנוי לשאת משואות כבדים, מרגרינה ולבנה. גמל. הבת שלו לא התרפקה לצדקה ובחסד שלו, היא לא באה ואמרה לרבן יוחנן בן זכאי: רבי, אבא שלי היה נותן צדקה, תראה לאיזה מצב הגעתי. לא! היא לא התרפקה על הצדקה והחסד של אבא שלה. היא הבינה שהיה יכול לעשות יותר ולא עשה. אתם יודעים כמה נדוניה הוא נתן לה? אלף אלפי דינרי זהב בנדוניה. איפה זה נעלם כל זה? שאין אין החומר שמשמר, שזה החסד שעושים עם הכסף, אז הכסף כלה בעשן, באה שרפה ושורפת את הכל. שלא מסתכלים על אחרים, שלא דואגים ל..., שלא אכפת, לכל אחד יש את הווילה שלו, את החיים שלו, את המסגרת שלו, כמו סדום ועמורה. אין חסד! ויד עני ואביון לא החזיקה. אז ה' שרף אותם מן השמים, לא השאיר מהם כליל.  חסד. לעשות חסד עם הבריות? תסתכל על הזולת.

עכשיו נסתכל על עצמנו. כל אחד מאיתנו יודע כמה הוא למד, כמה פלפל בחוכמה, אם בכלל, וכמה חסד הוא עשה. מי יוכל לומר שהוא מנצל את כל כוחותיו, כל כישרונותיו, וכל יכולותיו כראוי לו לעשות, כי יתבעו כל אחד ואחד לפי מה שהוא יכול.  לפי מה שנתנו לו כלים. נתנו לך כלים מן השמים. לאחד נתנו עושר, לאחד נתנו חוכמה, לאחד גבורה, לכל אחד נתנו משהו. אם כל מה שנתנו את הצריך לפעול למטרות שה' הציב לפנייך בתורה. כמה אתם מכירים אנשים שמקבלים עליהם דין שמים באהבה? ונוטלים על עצמם את האשמה. עכשיו תראו כמה אשמים ימצאו בשרפה. יש אחד שוודאי אמר שערבים לא אשמים, זה שר הפנים דורעי. אמר זה לא הצתות. יש לו ראייה חזקה. מה הראייה החזקה? שנשרפים רק בתים ואזורים של יהודים. זה ראייה שזה לא ערבים. הבנתם איפה הראייה שלו? (מישהו מהקהל הגיב, והרב ענה: בטח היא מצאה רק שתיים, ארבע, שמונה, זה כלום). זה אינתיפאדת האש! זה מתכונן. יש חמ"ל שעבד על זה מפאת המקומות, דאג מתי יהיה פה ופה שכולם יהיו שם, ידליקו שם, ילכו שם, ידליקו שם, וככה עושים את זה. צחקתי על זה בשנים קדמוניות, וקראתי לטייסת שביבי התפאר שהוא קנה  "העפיפונים של ביבי". כן. הוא קנה בזול, הוא לא קנה את אלה שיש להם 95 אלף ליטר, הוא קנה קטנים כאלה, הרבה פרפרים שעפים ושופכים קצת, וצריכים לחזור ועוד חבית, ועוד פעם ועוד חבית, זה יכול להיות טוב לשריפה אחת מרוכזת, אולי. אבל אתה חושש שהקב"ה מחכה לך? שאתה  תתכנן? הוא יראה לך שכוחי ועוצם ידי, חארטה ברטא כל מה שתכין. הקב"ה מפרק את אמריקה, מפרק את יפן, מפרק את כולם, מביא להם הוריקנים, צונאמי, בלאגנים, בקלות! מה אתה יוכל? על מה אתה יוכל? מה אתם מקשקשים? אם לא עושים את רצון הבורא, אין לו בעיה. סדום ועמורה נמחו מן העולם. אבל זהו, אף אחד לא מתסכל. היום גם קובעים חוקים של סדום. היום גבר וגבר מתחתנים, אין שום בעיה. לכלב עושים בר מצווה. גם בנות יכולות להתחתן ויכולות להיות אמהות לילד אחד, שתי אמהות לילד אחד. זה הכל חוקים, לפי חוקי המדינה. זה חוקי סדום ועמורה. בשריון יכולים להיות שיריונר ושריונאית בטנק אחד. אין שום בעיה, חוקים, שיויון. ממש שיויון. מה הם פחות? מה הם פחות מהדברים? מה אישה לא יכולה להיות שיריונרית? ואני שואל מה נשים לא יכולות להיות בקבוצה אחת בכדורסל עם גברים? או בקבוצה אחת בכדורגל? למה לא? הן שוות, בדיוק שוות. למה בספורט אצל כל העולם הנאור יד תחום לנשים לחד, באותו ספורט, ולגברים לחוד?למה? כנראה הם משנים שהם לא שווים. לא בערך. הם לא נבנו אותו הדבר! מה לעשות?! גבר זה גבר, ואישה זה אישה. נכון שיש נשים גבריות, ונכון שיש גברים חנונים, נכון, אבל זה בגלל שהם למדו איפה שלמדו, איך שדיברו אתם, איך שאמרו להם וכו'. עשו לו תנועות ריקות, אז הם נהיו רכרוכיים. תלוי איפה גודלים. אם אתה גודל בצפון תל אבייב אתה תהיה צפונבוני. תלוי איפה את הלומד. אבל מכל מקום, כשיש חוקי סדום, אז חלים מן השמים דיני סדום. כלבית שלא לומדים בו תורה, דלקה שולטת בו. כל בית שמחללים שבת, דלקה שולטת בו. כך כתוב בגמרא. ולמדנו שלא עושים חסד, שרפה שולטת.

אני רוצה לסיים בדבר מזעזע שאמרתי לכם: לא לדבר על ראשונים. תשמעו: הרב גלינסקי מספר ומעיד שהוא היה בלוויה של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. רבבות יהודים עמדו בכו בעיצומו של יום הפורים.לאחר הלוויה, סיפר הנכד מה שמע מהסבא הגדול, גדול הדור של אמריקה הרב משה פיינשטיין שנפטר: כשהיה אברך כיהן הרב משה פיינשטיין כרב בעיר ליובאן, שברוסיה. השלטונות הקומוניסטיים הצרו את צעדם ככל יכולתם, עשו כל מאמץ לבודד אותו מקהילתו, רמזו שכל מי שיהיה עמו בקשרים יטפלו בו ויתפלו עליו עלילה לשלוח אותו למחנה בסביר. שלטון הפחד והאימה הזה גרם שאנשים נמנעו מלומר לרב "שבת שלום" בליובאן היה יהודי בן תורה, נפגע בתאונה ונקטעו רגליו. הוא לא פחד שיגלו אותו לסביר, כי אין מה לעשות איתו בלי רגליים, הוא לא יעבוד בכפייה. לא היה לו חשש. והרב משה פיינשטיין היה פוקד את ביתו בכל שבת, לברך אותו בברכת שבת שלום. היה מתעניין בשלומו בכל לילה שבת, בפרט בלילות החורף הארוכים. ואז היו פוקדים את המעון שלו, של הנכה, והיה מוסר בפני האנשים הבאים, שיחה על הנושאים בפרשת השבוע. בשבת פרשת "וירא", כמו שהייתה השבת האחרונה, שר הרב משה פיינשטיין למעונו לדרשו בשלומו, והוא אמר לו כך: "היום אמות". הרב נרעש. "איך אתה מדבר? למה אתה פותח את פיך לרעה?" אז הוא ענה לו: "אמש באו לביתי לשמוע שיחה, כמו בליל שבת תמיד, פרשת השבוע. התגלגלו הדברים לפרשה של בנות לוט, שסברו שכל העולם חרב ונותרו רק הן ואביהן. וכידוע הם השקו את אביהן לוט והרו ממנו. הגמרא אומרת: שהן כיוונו לשם מצווה להציל את העולם. ככה אומרת הגמרא. אבל יצאו מהמערה וראו שטעו. עולם שלם עומד על קנו. כי הם ברחו מהשריפה ונכנסו למערה, ולא ידעו שהעולם לא חרב. ואז הוא שאל הרב הזה, שהיה נחה ברגליו: "מה ראוי לקרוא לבנים שלהן על שם המעשה שלהם?" כי אחת קראה, הבכירה, קראה לבן שלה "מואב", להגיד שהבן שלה הוא מאבא שלה. מואב, מאב. וזו קראה לו "בן עמי". השנייה קצת התביישי אבל אמרה "בן עמי". והוא הביע ביקורת. הרב הזה קטוע רגליים שאמר לרב משה שפיינשטיין שהלילה הוא ימות, הוא הביע ביקורת בדרשה שהוא דיבר, כי הוא ראה בכך חוסר צניעות מופגן שהן קראו עוד לבנים על שם המעשה. בלילה הוא סיפר: נגלו אליו בחלום שתי קשישות לבושות בצניעות מופלגת, מכוסות שחורים מכך רגל עד ראש, והציגו לפניו: "אנו בנות לוט, אנו מודיעות לך שתבענו אותך לדין תורה בשמים. כיוון שדנת אותנו לכף חובה, והוצאת עלינו דיבה רעה". ואמרו לו: "הלא אנחנו הצילנו את האנושות ממשחי שקר. כולם ידעו שאנחנו צדיקות, כולם ידעו שמלאכים הצילו אותנו מהפיכת סדום, וכשיראו שהרינו, יאמרו ודאי שזה היריון רוחני, וייחסו לוולד סגולות אלוהיות, כמו שטעו הנוצרים אלפיים שנה אחרינו. לכן הסכמנו להיות לחרפה ולבוז, והכריזו על כך בקריאת שם צאצאינו, כדי שלא תצא תקלה על ידינו. ומתוך שהייתה כוונתנו לשם שמים, למנוע משיחיות שקר, זכינו ומשיח בן דוד יוצא מזרענו. כי רות המואביה היא הסבתא של דוד המלך, אם המלכות, ונעמה העמונית היא אשת שלמה, אמא של רחבעם המלך. ואתה שדנת אותנו לכף חובה, קראנו לך עתה לדין תורה בשמים".  במוצאי שבת הוא נפטר. הלשון שלו התנפחה, חסמה את גרונו ומת בחנק, שהיא הקשה שבמיתות ככתוב בברכות ח'.

אין לנו לדבר על הראשונים, אנחנו לא מבינים שום דבר במעלתם, בזכותם וכו'. אבל אם הגמרא אומרת שהם התכוונו לשם שמים, מי אתה שתבוא ותלמד עליהם חובה? כמה צריך להיזהר בלשון. שלא לדבר עלמי שאנחנו לא יודעים מה גודל מעשיו, ומה כוונותיו. שזה אחד משבעה דברים המכוסים מבני אדם, מה יש בליבו של השני.

להזכירם: מי שרוצה לארגן הרצאות יכול לארגון שופר, בעזרת ה' יתברך זכות גדולה מאוד למי שזוכה, והרי הוא בן העולם הבא.

שואלת: זה קשור לאבא שלי. יש לי בעיה. יש לו מחלת הסרטן שהתגלתה לו לפני חודש. יש לו את זה בלבלב, בכבד, בכ למיני מקומות. והרופאים דיי נואשים, ואני לא רוצה להתייאש ואני הייתי מאוד רוצה לבקש ממך במעד הזה קודם כל לברך אותו, על מנת שהקהל יענה אמן. הברכה הזאת.. וגם שתגיד לי אם יש משהו שאני אוכל לקחת על עצמי כדי לעזור לו.

הרב: יש לו תורה ומצוות?

שואלת: כן.

הרב:הוא חרדי.

שואלת: לא. הוא שומר שבת, שומר כשרות.

הרב: איפה הוא עכשיו? בבית?

שואלת: הוא נמצא בצרפת כרגע.

הרב: אבל בביתו או בבית חולים?

שואלת: כן, בביתו.

הרב: אמא שלך הולכת בצניעות.

שואלת: כן. דיי.

הרב: דיי. תראי, להשתחרר מסרטן בלבל עוד בלי התוספות זה כמעט בלתי אפשרי. בשביל שיעשה נס בסדר גודל כזה צריך מהפך גמור. הוא צריך לחזור בתשובה שלמה לגמרי. לסלק את הטמבלויזיה בבית, יתמקד רק בתורה, במצוות, גמילות חסדים, צדקה וכו'. האמא צריכה ללכת בצניעות גמורה ולהסכים על כל מה שהבעל יעשה וכו'. מעבר לזה, לארגן הרצאה בשביל שירבו הזכויות ואם יחזרו יהודים בתשובה, אז בזכות שהוא מחייה אותם לחיי העולם הבא, אפשר שתתהפך הגזרה אם היא בטיט ויוכל לצאת מזה בנס גדול. כולהי ואולי. כל זה ואולי. אז למסור להם את הדבר הזה, אם יעשו כאין זה, בעזרת ה' יכולים מהפך. היה אצלי היום יהודי שאמרתי לו... אבא שלו היה בבית חולים, היה חסר הכרה, לא ידעו  מה לשעות, הרופאים כמעט התייאשו, אמרתי לו: תקבל עלייך תענית 40 או שלושה ימים רצוף. והוא העדיף שלושה ימים רצוף, שהוא סיים אותו אביו יצא מבית חולים הולך על רגליו.

שואלת: אני גם יכולה לקחת את זה.

הרב: את יכולה גם. את יכולה וגם אחים וגם כל מי שיכול וכו'. אבל צריך קודם כל שהוא בעצמו יראה שזה לא אותו אדם שהיה קודם. אם הוא יישאר על אותו בסיס של מה שהוא היה, הרי גזרה לא באה סתם, אנחנו לא יודעים על מה בדיוק, אבל ה' יודע, ואם ה' החליט הוא יודע על מה. צריך שיהיה שינוי מהותי גמור, שלא יזוהה כאילו למעלה על ידי המקטרגים, זה לא אותו איש. זה דבר ראשון, להחליף את התיק. אז אם זה הוא יעשה ויצטרפו עוד שיראו שחלילה חסרנו קשה להם במעשים כגון התעניות וכו', והרצאה וכו', אז זה יכול לשנות את הגזרה אם היא בטיט. כי אם זה גזרה בדם, אין מה לשעות. אנחנו לא יודעים,לכן מנסים. בסדר? אז אני אתן ברכה על דעת שיעשו ושה' יעזור. מה השם?

שואלת: מרדכי בן רחל.

הרב: מרדכי בן רחל, ה' יזכה אותו מאוצר מתנות חינם בזכות המעשים שאמרתי, שה' יעשה עימו נס מאוצר מנות חינם.

שואלת: אמן. תודה רבה.

שואל: ערב טוב. השאלה שלי בקשר לבריאה: איך זה ייתכן שהצמחים והעצים נבראו לפני שהייתה שמש. צמח לא יחזיק מעמד בלי אור. זאת שאלתי.

הרב: זהו?

שואל: כן.

הרב: אז קודם כל, הצמחים לא יצאו החוצה, הם היו על פי האדמה, דהיינו, על פתח האדמה. וכל הבריאה כולו יצאה ביום אחד החוצה. אז לכן, אין קושיה. ודבר שני גם אם תגיד שביום שלישי נבראו הצמחים, אז ביום רביעי נבראו המאורות, נו, יום אחד להיות בלי שמש, לא נורא. דבר שלישי: מי שיודע לברוא אדם מעפר, יש לו בעיה לברוא עץ בלי שמש? מעבר לזה, אתה יודע שיש היום צמחים שדווקא צריך הם יהיו לא בשמש. כי הם יהיו בשמש, אז הם ימותו. ועוד כמה תשובות אפשר להוסיף אבל זה מספיק. תהיה בריא.

שואל: ערב טוב כבוד הרב. רציתי לשאול בעניין התוכחה.

הרב: כן...

שואל: האם בן אדם חילוני, אומנם לא חילוני גמור, יכול להוכיח אדם בכלל, ובענייני הכשרות בפרט?

הרב: בענייני הכשרות?

שואל: כן.

הרב: כן, ודאי!

שואל: ובכלל?

הרב: אם אני לא זהיר כל כך בכללי הנסיעה, ואני רואה שאדם עומד להידרס, אני לא יכול להגיד לו "תשמע, תיזהר, אתה עומד להידרס"? מה הבעיה?

שואל: אוקי. תודה.

הרב: תהיה בריא. 

רפואה שלמה לאורה בת נעמי מהרה, מהרה, מהרה!

שואל: ערב טוב לרב.

הרב: ערב טוב ומבורך.

שואל:רציתי לשאול שאלה כזאת: האם מותר או חובה לתרום לאדם שהוא יהודי, וידוע שהוא אוכל נבלות וטרפות, האם חובה...זאת אומרת הוא מגיע אלייך ומבקש ממך צדקה, כאילו, והוא מתכנן או... אתה יודע הוא מביא את הפתק של האישורים, לכולל והכל, וכו', מהרב... אם אתה יודע וודאות שהוא אוכל נבלות וטרפות האם זה חובה או מותר לתרום לאדם כזה? או אם אתה יודע שהוא גם חילוני, זה כבר אדם אחר, שהוא חילוני, אבל הוא יודע ומבקש ממך תרומה, האם מותר לתרום לאדם כזה? זה שאלה אחת.

הרב: אדם שמודע לנושא שפרסמנו אכילת נבלות וטרפות, אפילו על צד הספק והוא אוכל, זה יותר ממומר לתאבון. זה כמומר להכעיס. אין עניין לתת לו צדקה, ובפרט אם אתה לא יודע מה יהיה יעשה בה, ועלול לקנות בה את המאכלות האסורות. אם אתה חומל עליו מאוד מאוד להגיד שזה עבירה לתת, זה לא עבירה, אבל עדיף כבר דבר שהוא ודאי לא יכול להשתמש בו לדבר זה. כגון, אם תיתן לו סוכר, קפה, לחם, או דברים, שהוא כבר... זה הצדקה. תיתן לו לאכילה ישר. או תקנה לו בגד אם חזר לו או הנעלה או דברים כאלה ואחרים. זה לא מצווה כבר מהודרת, אבל להגיד שזה איסור גמור, אמרתי בתנאי שלא תיתן כסף.

שואל: אוקי. עוד שאלה. שאלה אולי אחרונה: האם מותר בימי הקיץ שחם, האם מותר לאדם שהוא לבוש בחולצה שהיא עם שרוול קצר, מעל המרפק, האם מותר לאדם כזה לברך? עם לבוש כזה. להתפלל או לכתוב מזוזות וכו', האם מותר?

הרב: לברך מותר. להתפלל לא מתפללים עם שרוולים קמרים מעל המרפק. לא ראוי להתפלל ככה. לא נגיד שאסור לגמרי, אבל לא ראוי להתפלל ככה, ודאי שלא שלחי ציבור. וצריך להתכסות בטלית, אם עולה אחד כזה וכו'. עכשיו לגבי לכתוב, הרב קנייבסקי שצריך ללכת עם שרוול ארוך תמיד, בכלל לא ללכת עם קצר גם אחרי המרפקים. לגבר כמובן. זה לא צנוע, זה חשש שהוא יגע במקומות המכוסים, ולכתוב עם נגיעה במקומות המכוסים, זה בעיה. אז לכן, זה יכול להביא לתקלה ואין לכתוב כך.

שואל: אוקי. זהו, תודה.

הרב: תודה רבה.

שואל: יש כלל שאומר "שלוחי מצווה אינם ניזוקין", נכון?

הרב: זה כלל שהוא לא כללי.

שואל: מה זאת אומרת?

הרב: במקום סכנה זה לא נאמר.

שואל: מקום רגיל?

הרב: מקום רגיל בדרך כלל שלוחי מצווה אינם ניזוקין , אלא אם כן יש גזרה כנגדם שהם צריכים בדרך זו להיות ניזוקים. כי בקללות כתוב שגם יכולים לקבור אדם מת, שזה הצדקה הכי גדולה והחסד הכי גדול של מת מצווה, ולמרות זאת, יכולים למות תוך כדי המצווה הזאת.

שואל: אז זה שתי??? שהתורה אורמת דבר מכאן ודבר מכאן.

הרב: התורה היא ענייה במקום אחד ועשירה במקום אחר, ומה השיא לא מבארת כאן מבארת שם. אז לכן צריך להכיר את הכל.

שואל: תודה.

הרב:תהיה בריא.

שואל: משהו שקשור לבריאת העולם: למה אלוקים ברא את העולם בשישה ימים ולא ביום אחד, בשנייה אחת?

הרב: להראות לך שאתה לא יכול כל דבר לגמור על הרגע. ואם אצל הקב"ה שיכול לברוא ברגע את הכל, לקח שישה ימים, אז תירגע. גם אצלך תיקח את הדברים איזי איזי.

שואל: תודה.

הרב: תהיה בריא. כמובן שיש סודות גדולים בנושא, אבל זו לא הייתה השאלה.

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רציתי לשאול: אני מתפלל כל בוקר במניין פועלים, ואני עשירי. ומתפללים שם ממש מהר, ואמרו לי שעדיף לי להתפלל במניין שיש בו הרבה ציבור ומתפללים שם יותר לאט. אז כאילו מה עדיף?

הרב: קודם כל צריך לשאול אם שליח הציבור הוא אוכל נבלות וטרפות או לא.

שואל: לא.

הרב: אם אתה יודע שלא זה יפה מאוד. איך אתה יודע?

שואל: מה זאת אומרת?

הרב: מה הוא אוכל? איזה השגחה, אתה אומר שאת היודע.

שואל:  לא יודע...

הרב: מה אתה לא יודע?

שואל: מכיר אותו בתור...

הרב: אתה שמעת את ההרצאות שלי על כשרות?

שואל: קצת.

הרב: דיסק קיבלתם? (חילקו פה? אבל אחרות חילקתם? אבל אמרתי לחלק, למה אתם לא מחלקים? אתם חסכתם עכשיו מהם חסד. חבל זה יהיה על הצוואר שלהם). אבל מכל מקום, אתה צריך לדעת ששליח ציבור מהכשרויות הרגילות של הבד"צים זה בעיה. אז צריך למצוא מישהו שלא אוכל בשר ועופות, אוכל דגים או צמחוני, או שאוכל מקהילות פז. אם כן, אז יש לך מניין שאפשר להתפלל עם שליח ציבור.

שואל: אוקי. תודה.

הרב: תהיה בריא.

שואל: שאלה קצרה: מתי ייגמר הסיפור תימני, מרוקאי, אתה אשכנזי, מתי ייגמר הציבור הזה? כל הזמן?

הרב: כל הזמן...

שואל: מה יהיה?

הרב: כל זמן שאתה תימני, והוא מרוקאי, והוא אשכנזי, ככה זה יהיה. כל זמן שחיה זה חיפה ותל אביב זה תל אביב, וגבעתיים זה גבעתיים, מתי ייגמר הסיפור הזה תגיד? 

שואל: אבל יש משהו שעומד מאחורה. י'מרוקאי, י'תמני אחד...

הרב: לא, לא. פשוט מגדרים כל אחד לפי תכונותיו, לכל אחד יש פחות או יותר תכונות, יש גוון, מה לעשות?! כמו שיש גבר ויש אישה. יש דברים שאין מה לעשות זה המציאות. לא לשלילה דווקא. יכול להיות לחיוב. יש מאכלים של המרוקאים שאף אח דלא עושה אצל התימנים, ומה שהתימנים עושים...

שואל: אין דבר כזה! אנחנו לוקחים אותם!

הרב: התחלת עוד פעם עם התימנים והמרוקאים?

שואל: אתה אמרת לי...

הרב: כן.

שואל: טוב. חזק וברוך! זאת אומרת שאני יכול להיות שקט שאני תמני, זה מרוקאי חי עם החיים שלו, זה אשכנזי עם האשכנזי שלו...

הרב: אין שום בעיה.

שואל: רגוע...

הרב: אין שום בעיה. אנחנו אותו משפחה, רק גרנו בארצות שונות.

שואל: טוב.

הרב: כמו שוויצרי, ואנגלי ותורכי. מה אנחנו אשמים שזה גר פה וזה גר שם?

שואל: טוב. נמשיך להיות ככה תימני בין מאה אשכנזים.

הרב: בינתיים, כן.

שואל: תודה.

הרב: תהיה בריא.

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב, מה שלומך?

שואל: פעם שנייה, הודו לה' כי טוב. לא דיברת על גוג ומגוג.

הרב: אתה רוצה שאני אדבר?

שואל: כן!

הרב: בבקשה.

שואל: בכבוד!

הרב: אני התפללתי השנה שגוג ומגוג תפתח מהרה. כי די! אין לנו כח לחכות. אתם יודעים למה אומרים קדיש, "יתגדל ויתקדש שמא רבא"? יש פסוק ביחזקאל הנביא: "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'". מה חסר לגאולה שהעולם עדיין לא מכירים שיש ה' אחד ושמו אחד. אם היו מכירים העולם את שמו יתברך, אז היו נגאלים. לא היו מלחמה, לא הי שריפה, לא היה שום דבר רע! הייתה באה גאולה לעולם, כולם היו לא תימנים ולא מרוקאים ולא אשכנזים, הכל היה נפלא! אבל אף אח דלא רוצה לראות את זה ככה, כי זה מקטין אותו. ואם הוא יודה שיש בורא והכל תלוי בבורא, אז מה יש לעשות כאילו?! אתה מבין? אין לי מה לעשות! במה אדם מרגיש את עצמו עם האגו שלו? שהוא מזיז עניינים, שהוא עושה עניינים, "כוחי ועוצם ידי". וזה נקרא הכחשה באלוקות. והעולם סובל בגלל זה את כל המלחמות, ואת כל הצרות, והייסורים והמחלות, הכל, הכל, כל מה שאת הרואה רע בעולם, זה רק בגלל הנקודה הזאת. אבל כשתבוא מלחמת גוג ומגוג, ואז יראו כולם את כוחו של הקב"ה איך 70 אומות ילחמו בישראל שסופו של יום, ואיך הקב"ה יכריע את המלחמה ויילחם בכבודו ובעצמו נגדם, ואז יתגלה שאלוהי ישראל מלך. אז יתקיים "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים". וזה ישתלם לכ העולם כולו! למה ישתלם? כי סוף סוף יגאלו ואז יכלו לחיות אלף שנה ברציפות! אלף! ואישה תלד בכל יום. לא צריך תשעה חודשים... ויוצא תינוק. זאת אומרת יהיה אושר ויהיה עושר, ולא יחסר כלום, ושלום, ואריכות ימים והצלחה. אז אני ביקשתי מהקב"ה בעזרת ה' די! מספיק! אנחנו רוצים שתתגדל ויתקדש שמך העולם כבר! ובינתיים אני רואה שפוטין מחמם מנועים. וטראמפ נראה עד כמה הפיל שלו יחזיק מעמד. כי כשפוטין יתחיל להראות שהוא בעל הבית, כמו שהוא עכשיו עושה, והוא מוחק את חלב, ככה, שמטח אותה לגמרי, אנשים, נשים וטף, קטנים, גדולים והכל, והעולם שותק בינתיים, והוא מזיז כוחות באירופה, והוא מצהיר שהוא לא ישתוק על שינוי הצבאות באירופה, בברית נטו, וקידום הטילים להגנה של האמריקאים בשטחה של אירופה. זה לא הולך להיות שקט. מעבר למה שכבר אנחנו כבר חווים בשריפות מסביב, לא פה בארץ, זה קטן, אנחנו מדברים מה שקורה מסביב, סוריה, לוב, עיראק וכו', הכל רותח. ואנחנו מחכים מתי הגדולים האלה, שני ה"עשוים", הם שניהם מאדום, פוטין וטראמפ, הם יתחילו להתכסח ביניהם וכנגד האסלאם כמו שטראמפ אמר שהוא יגרש את המהגרים, תכף ומיד הוא יגרש שלוש מיליון, נראה אותו עשוה את זה, אבל הוא הולך לגרש, והוא הולך להקים חומה. עכשיו הוא הצטמצם לגדרות, אח"כ זה יהיה וירטואלי. אבל מכל מקום מילים, מילים, ובוא נראה איפה יגיעו המעשים. אבל הבחור חרוץ. עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד, הוא כבר יושב ומתכנן, וכבר עושה פגישות, ואפילו הזמין את כל התשקורת ואמר להם י'שקרנים, י'רמאים, איך אמרתם ככה וככה, וככה, ויכול להיות שהוא יחדש חידוש ולא יזדקק להם, אלא אם כן הם היו פודלים והוא פתח פייסבוק, ואינסטגרם ועוד. והוא ידבר ישירות לעולם בלי צורך בתקשורת. בלי שאלות מהם. הוא רק יגיד מה שיגיד והם יפרשנו כמוני, כמוך. הולך להיות מעניין. מאוד מאוד! אז התכוננו לגוג ומגוג. מה שאתם רואים שרפות עכשיו חריט בריט. שני שליש מהעולם ימותו. שליש רק יישארו וגם השלישית "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב", יחזקאל ל"ח ול"ט, וזכריה י"ג, י"ד. תקראו שם עם המפרשים המלבי"ם ועוד, ותדעו בדיוק את התסריט מה הולך להיות. וזה מתקרב. כי כולם מדברים על אטום. פצצות אטום. ומימין, ואלקטרומגנטים, ועוד ועוד כל מיני כלי משחית, לא יאומן! יש השטן 2 עכשיו לרוסים, שזה פצצה פי עשרים אלף מהפצצה של הירושימה ונגסאקי. פי עשרים אלף! יכולה למחוק את פריז! אין פריז. ניו- יורק משטחת אותה בבת אחת.

שואל: ??????

הרב: ודאי! כולם יבואו על ישראל בסוף אבל. יתנו לנו קודם לראות איך הם רבים, ואחר כך יאשמו אותנו, כי תמיד מאשמים את היהודים, מי אשם? היהודים אבל זה הקב"ה עשוה להם תרגיל לגרור אותם לפה בשביל שהוא יטפל בהם אישית. ועמדו רגלי ועל הר זיתים, ומשם הקב"ה יפרק להם את הצורה!  אז בינתיים נגיד קדיש אולי זה יתקיים במהרה בימנו אמן ואמן!

יש פה מישהו שרוצה לפני גוג ומגוג לדבור א האייפון הוא לא רוצה לראות את זה בשידור ישיר.

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: כן, שלום.

שואל: אני אספר איזה משהו קטן, ככה, לפני.

הה: כן, בבקשה.

שואל: יום הכיפורים האחרון התפללנו בבית הכנסת, בבית המדרש "קהילות פז", בבני ברק. ואני החלטתי החלטה שמה... היה לי גם הרבה מחשבות. גם כשראיתי את ברכת הכוהנים, היה לי הרבה מחשבות שמה ליד ארון הקודש, כל מיני דברים. וחלק מהעניין הזה גם שהרב דיבר כל פעם על העניין שאנשים משתנים. חזרה בתשובה זה כל הזמן שינוי, כל פעם לעשות עוד משהו , ועוד משהו, ועוד משהו. והחלטתי פשוט לרסק את זה, לשבור את זה ואני כבר כמה ימים בלי זה, אני עם טלפון אחר, 286, ולא חסר לי שום דבר. לא חסר לי לא וואטסאפ, לא חסר לי כלום! לא יודע, פשוט לא חסר לי! השלמתי עם זה. נכנסתי לזה ככה...

הרב: יותר פנוי!

שואל: יותר פנוי באמת. פשוט כייף! כייף לא נורמאלי. עכשיו היה הרצאה לא מזמן כש.. לא יודע אם אפשר לצלם את זה....

הרב: הביאו פטיש חלש.

שואל: אז זהו, אני הבאתי לכם פטיש...

הרב: חזק.

שואל: חזק מאד! זה ישבור הרבה דברים בעזרת ה'.

הרב: נראה, נראה, נראה אם אתה מסוגל. נראה.

שואל: בעזרת ה'! הרב מה אני צריך להגיד שאני שובר את זה?

הרב: "ובערת הרע מקרבך".

שואל: ובערתם הרע מקרבך.

הרב: נראה אם אתה יוכל!

שבירת סמארטפון.