מסכת עירובין דף יא: | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

מסכת ערובים,

דף יא עמוד ב',

עשר שורות מתחילת השורות הרחבות.

מיד אחר הנקודותיים, גופא,

אמר רב חיסדא,

צורת הפתח שעשה מן הצד

לא עשה ולא כלום.

נשוב לבאר

ולדון בעצם הממרה שאמרנו אתמול,

שרב חיסדא אומר שאם עשה צורת הפתח מן הצד

לא עשה ולא כלום.

דהיינו,

הרי צורת הפתח פירושו שיש שתי מזוזות

משני צדי הפתח,

שני קנים,

וקנה נוסף למעלה.

אז בא רב חיסדא ואומר, דווקא אם הוא עשה את הקנה העליון על גבי שתי המזוזות,

אבל כשהוא תקע את הקנה העליון מן הצד של הקנים,

מצד הקנים ולא מעליהם,

אין זה מועיל להיות צורת הפתח.

ואמר רב חיסדא,

הוסיפה הגמרא,

דין נוסף, מה שרב חיסדא טוען בעניין צורת הפתח.

צורת הפתח שאמרו צריכה שתי בריאה

כדי להעמיד בה דלת,

ואפילו דלת של קשים.

כלומר,

כל מה שהתירו צורת הפתח,

ואז זה נחשב כאילו מחיצה,

זה דווקא אם יש אפשרות, אם היא חזקה,

שאפשר להעמיד שם דלת כלשהי.

לא חייב דלת כבדה, אפילו דלת קלה מאוד, שהיא עשויה מקש.

זה מספיק.

אבל על כל פנים, זה המינימום שנדרש

כדי שצורת הפתח הזו תועיל

להיחשב כמחיצה.

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי, צורת הפתח צריכה היכר ציר.

ריש לקיש אומר בשמו של רבי ינאי

שצריך שצורת הפתח יהיה בה היכר ציר.

יש שם ניכר האפשרות של ציר ששם תיכנס לדלת הזו.

מה היכר ציר?

תסיזה לקורבט, כן או?

אמר רב חיסד, אמר רב אביה, אב קטע.

ראינו שיהיה שם חור שציר הדלת יכול להיכנס בתוכו,

ומילא גם אם אנו רואים

שלא צריך שתהיה דלת קבועה בתוך צורת הפתח,

אבל צריך שיהיה ראוי להניח שם דלת,

אם יש שם חור

באחד מן הפינות של צורת הפתח,

ואז יוכל להכניס

עם ציר את הדלת לתוך אותו חור,

וכך

תעמוד הדלת הזו,

זה מועיל.

השכיחינו רב אחא ברד רב אביה לתלמידי דרב אשי.

אמר לו,

אמר מור מידי בצורת הפתח,

אמרו ליה, לא אמר ולא כלום.

מביאה הגמרא מעשה בעניין הזה,

שרב אחא בנו של רב אביה פגש את תלמידי רב אשי

שואל אותם, האם

רב אשי, שהוא הרב שלכם,

אמר איזו הלכה בעניין צורת הפתח?

אז אומרים לו, לא אמר ולא כלום.

לנו לא ידוע דבר שהוא אמר בעניין

צורת הפתח.

תנא,

צורת הפתח שאמרו,

קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן,

כמו שהזכרנו כבר קודם,

שזוהי צורת הפתח.

שואלת הגמרא, צריכין לגער או אין צריכין לגער?

האם הקנה העליון,

שהוא מעל גבי הקנים שמשני צדי הפתח,

האם הקנה העליון צריך לגער בקנים הללו,

בשני הקנים שמשני צדי הפתח,

או שהוא יכול אפילו לתלות אותו, כלומר שהוא תלוי ולא נוגע בשני הקנים שמשני צדי הפתח?

רב נחמן אמר, אין צריכין לגער, ורב ששת אמר, צריכין לגער.

מחלוקת רב נחמן על רב ששת.

לדעת רב נחמן לא צריך, אפשר שיהיה אפילו תלוי.

לדעת רב ששת צריכין לגער.

אנחנו כבר נמצאים אחר אמצע העמוד.

עזר רב נחמן ועבד עובדא ברש גלותא כשמעטה.

רב נחמן הלך

ועשה מעשה בביתו של ראש הגולה כשיטתו,

כלומר שהוא עשה שם צורת הפתח והקנה העליון לא היה נוגע בקנים

שמשני צידי הפתח, ובכל זאת הכשיר את זה, התיר את זה.

אמר לרב ששת לשמעי

רב גדה זיל שלוף שדינו.

רב ששת אומר לשמש שלו,

קוראים היום לשמש רב גדה.

הוא אומר לו לך,

תוציא את הכלים של צורת הפתח הזאת, תשליך אותה,

כי זה לא מועיל.

כי בשביל להתיר בצורת הפתח,

צריך שיהיה הקנה העליון נוגע בקנים שמשני צידי הפתח.

אזל שלף שדינו, הלך השמש הזה רב גדה,

עקר את הקנים משם והשליך אותה.

השכחו את דברש גלותא,

חבשו.

אז בני ביתו של ראש הגולה ראו כך,

שמו אותו במאסר.

עזר רב ששת קמה בבא,

הלך רב ששת, אותו רב ששת שהוא ציווה על רב גדה לעשות כך,

הלך ועמד על פתח בית העשורים,

אמר לך,

גדה, פוקתא,

נפג ועטה.

אז הוא אומר לשמש שלו, גדה, קורא לו,

תצא ותבוא לכאן.

אז שמעו בני ביתו של ראש הגולה שרב ששת אומר לו לצאת,

שחררו את רב גדה, נפג ועטה, ואז הוא יצא משם

ובא לרב ששת.

כן.

אתם רואים את המשנה, אם אתם עדיין לא מצאתם את זה,

אתם רואים את המשנה בדף יא עמוד ב?

שמואל, אתה שאלת קודם.

איפה אני נמצא? אתה מצאת את זה?

המשנה בדף יא עמוד ב, אתם רואים אותה איפה היא נמצאת?

כן, אז קצת קודם.

השורה השביעית קודם לכן.

תספור שבע שורות בין המשנה חזרה.

שבע שורות

קודם המשנה.

אשכחי רב ששת

לרבה בר שמואל.

מצאת?

כן.

רב ששת פגש

את רבה בר שמואל.

אמר לה,

תא נמר מידי בצורת הפתח.

האם אתה

מור,

כשכתוב בתלמוד מור זה הכוונה אדוני.

כאילו אומרים, האם כבודו

שנה את זה ברייתא בעניין צורת הפתח?

אמר לה, אין,

תלינא.

אז רבה בר שמואל עונה לא נכון.

אה, זה ברייתא שאני

שניתי אותה, שמדברת בעניין צורת הפתח.

מה נאמר שם באותה ברייתא?

כיפה, רבי מאיר, מחייב במזוזה,

וחכמים פוטרים.

אתם שומעים?

מה יהיה הדין שער

שהוא עשוי בעיגול?

כלומר, הוא לא

מרובע,

אלא עגול.

החלק העליון עגול.

האם שער שכזה חייב במזוזה או לא?

אז בברייתא כתוב שרבי מאיר מחייב, אבל חכמים פוטרים.

מדוע חכמים פוטרים?

בגלל שכשאני מודד

את החלק העליון של הפתח,

אין

רוחב ארבעה טפחים

מצד לצד.

מצד אחד של הפתח הזה לצד האחר.

אומנם למטה אתה יכול למצוא

רוחב של ארבעה טפחים.

אבל ככל שזה עולה למעלה,

אז מתקצר המרחק ביניהם.

נכון?

מאחר שהפתח שם צר מארבעה טפחים,

אין עליו שם פתח.

לדין מזוזה נאמר דווקא כאשר זה פתח הבית,

כאשר זה פתח, אבל לא באופן

שאין לזה הגדרה של פתח.

זה הגוף הכתוב פה.

בשביל להגדיר לזה כפתח, תכף אנחנו נראה

שיש דילים נוספים בזה, אבל בינתיים אני מלמד את גוף הדברים, אחר כך נראה האם זה נאמר בכל מצב.

בכל אופן,

חכמים פטרו

בגלל שבחלק העליון של השער הזה, שהוא עשוי בעיגול,

אין רוחב ארבעה טפחים

מצד לצד.

כמובן,

ממשיכה ברעיתא ושביב,

שאם יש ברגליה עשרה, שיהיה חייבת.

אבל שניהם מודים,

גם חכמים יודו לרבי מאיר,

שאם למשל השער הוא גבוה

ויש עשרה טפחים

גובה

שעדיין יש מרחק של ארבעה טפחים בין צד לצד,

גם אם אחר כך זה מתקצר והולך,

זה לא מפריע לי,

יש לזה שם פתח.

ואז יהיה חייב במזוזה גם לדעת חכמים.

מובן?

יוצא שבאיזה אופן הם חולקים?

רק באופן

שהשער הוא נמוך.

וקודם שהגיע להיות

בגובה עשרה,

נתקצר רוחב הפתח מלהיות ארבעה טפחים.

רק שער שכזה חכמים סוברים שהוא פטור ממזוזה,

אבל שער כזה שיש רוחב ארבעה

מתוך גובה עשרה טפחים,

גם אם אחר כך בחלק העליון של אותו שער,

אותו פתח זה מתקצר והולך,

זה לא מפריע לי.

זה מה שכתוב בברייתא.

עכשיו, לשם מה הבאנו את זה?

הבאנו להוכיח בעניין צורת הפתח.

מהברייתא הזו מוכיחים לנו כדעת רמנחמה

שלא צריך שהקנים

של שני צידי צורת הפתח יגיעו בקנה שמעליהם.

הרי ההכשר של הפתח הוא בחלק התחתון,

ששם אין עיגול, אלא עדיין זה ישר.

אם כן, מהו המשקוף? המשקוף זה החלק העליון.

הרי החלק של העיגול

מפסיק

בין המשקוף לבין המזוזות,

שהן בתוך עשרה טפחים.

בכל זאת אתה אומר שזה נידון כפתח וחייב במזוזה.

שוב, אני חוזר, מאחר שרואים בבריתא

שאם השער הוא גבוה מעשרה,

ויש

בתוך גובה העשרה עדיין רוחב ארבעה טפחים,

מה חייב השער הזה במזוזות, גם אם לאחר מכן,

בחלק העליון יותר?

אין שם רוחב ארבעה טפחים מצד לצד.

מפה אתה רואה

שלא צריך שיגיע הקנה העליון

בגוף הקנים שמשני צדי הפתח.

שהרי כאן, מהם הקנים, מהם המחייבים במזוזה?

אותם אלה שהם בגובה עשרה טפחים,

הם המזוזות, למעשה, של הפתח הזה.

ומהו המשקוף? זה הרבה יותר למעלה.

החלק העליון של השער זה המשקוף.

המשקוף הזה לא נוגע בקנים

שהם בתוך עשרה טפחים,

אלא ודאי רואים

שאין צריך

שיגיע הקנה העליון להיות נוגע בשתי המזוזות שבשני צדי הפתח.

ממשיכה הגמרא ואומרת,

אמר אביי,

עכשיו הגמרא באה להוסיף ולבער

באיזה אופן

ומה הסברה של מחלוקת רבי מאיר וחכמים.

אמר אביי, הכל מודים.

אם גבוהה עשרה ואין ברגליה השלושה,

אי נמי יש ברגליה השלושה ואין לגבוהה עשרה ולא כלום.

אתם יכולים לראות,

כן, רונן,

תוכל להסתייח

במשק שיש לי את שמואל,

שני ציורים,

ה' וו'.

שמואל, אתה רואה, בבקשה?

הבעיה היא, אני עכשיו מבאר את הדברים, וזה יהיה בשביל שהדברים

יובנו יותר טוב, אז תבחין בציורים

מהצד

איך מבארים את הדברים.

בא אביי ואומר שאם הכיפה גבוהה עשרה טפחים,

כלומר המשקוף, החלק העליון של השחר הזה,

הוא בגובה עשרה אחר,

ואין ברגליה השלושה.

כלומר, אתה לא מוצא מצב

שיהיה רוחב ארבעה טפחים

בתוך שלושה טפחים ראשונים מן הקרקע.

כלומר, כבר בשלושה טפחים הראשונים שמן הקרקע

אתה מוצא שזה קצר מארבעה טפחים,

אין שם ארבעה טפחים רוחב.

אז במצב הזה,

כולם יודו

שלא צריך בזוזה.

שומע, שמואל?

לא יצא רק בזוזה אם כבר בשלושה טפחים הקרובים לקרקע,

אין שם רוחב ארבעה טפחים.

בשביל זה אמרתי,

בשביל זה אני אמרתי שתסתכלו ב... זה יתקטר למטה. סליחה, אני הייתי שמח מאוד אם תתקרב אליו.

אתה רואה ציורי?

ארבעה טפחים רוחב

זה רק...

זה פתח?

זה פתח? זה פתח, זה סוג של שער, כן.

ארבעה טפחים זה בסדר.

אם טפח היום זה עשרה סנטים,

אז יש לך רוחב של ארבעים סנטימטר.

שהפתח יקח יהיה ומתקדם.

כן.

ארבעים סנטים, אני יודע.

נכון, ברור. השאלה היא היכן

צריך להיות ארבעה טפחים.

אז זה פשוט,

שאם בתוך השלושה טפחים הסמוכים לקרקע,

כן?

אתה כבר מוצא שם שאין רוחב ארבעה טפחים,

אז במצב הזה כולם מודיעים שלא צריך מזוזה.

למה חזרת לו? הנה עמי, תראה עוד דופן.

אם יש ברגליה השלושה,

אבל אין גבוה עשרה,

אם בשער אין גבוה עשרה בכלל,

אז גם כן, ולא כלום. לא צריך,

לא צריך,

מזוזה.

פה כולם ידעו.

כי פליגה,

ויש ברגליה השלושה,

הוא גבוה עשרה,

ואין רחבה ארבעה.

אתם שומעים?

המחלוקת היא באופן

שהשער הזה יש לו גובה עשרה.

יש לו גובה עשרה.

אבל מהי הבעיה?

הבעיה היא

שעד שלושה, ואולי אפילו עד ארבעה טפחים,

מן הקרקע יש רוחב ארבעה בפתח.

אבל כבר לפני שהוא מגיע לגובה העשרה, אתה מוצא שזה יתקצר,

מארבעה טפחים.

הציור מובן?

מובן, מובן. מובן? לא, כל האורך ארבע, ואם זה מפחיד כזה, אצלך זה מובן.

השאלה אם זה,

אם זה מובן לכולם.

זה מובן, רק לכולם.

למה?

לא, לא, לא.

או בטח, מצוין.

אני רוצה להגיד רק לך, לא, לא, לא, לא.

אבל אני צריך איזשהו...

נייר בשביל לנקות פה את מה שהיה בעבר פה.

לא, אני לא מוצא אותו.

לא מוצא אותו, אני ממש מצטער.

היה טוב אם היה, אבל אין.

טוב, שימו לב

על מה מדברים כאן. כאן מדברים

בפתח שער שהוא ככה עשוי.

כן?

זה השער.

עכשיו, עד כאן,

כלומר, כשאני מודד מפה, מהקרקע

עד לכאן, זה שלושה טפחים.

אתם רואים?

שלושה טפחים.

בסדר?

עכשיו, מכאן ואילך,

זה כבר יותר.

אז אם נאמר שבחלק הזה,

מפה עד לפה,

אתה כבר מצאת שהתקצר רוחב הפתח מארבעה,

כולם יודעים שלא צריך מזוזה.

והוא הדין,

אם יש

רוחב ארבעה בתוך שלושה,

כן? בשלושה טפחים...

הראשונים עדיין זה רכב ארבעה,

כן?

אבל כל הפתח אין בגובהו עשרה טפחים

שאין בגובהו עשרה.

אז במצב הזה, כלומר הוא נמוך מאוד,

במצב הזה פשוט

שאין דין מזוזה.

אבל מה יהיה הדין באופן

שזה

זה הפתח,

ובשלושה

בחלק הזה, עד לשלושה יש פה ארבעה.

ארבעה טפחים.

ארבעה טפחים. עד לפה יש ארבעה.

כלומר, עד לפה זה שלושה טפחים,

כשבגובה שלושה עדיין יש ארבעה.

אלא מה? ככל שאתה עולה,

אתה מגיע למצב שכבר מתוך עשרה טפחים

אתה מגלה שזה יתקצר מרחב ארבעה.

נאמר

שהגובה העשרה זה כאן,

כן?

וכשאתה בודק

כאן אתה כבר מוצא שזה פחות מארבעה.

בתוך גובה עשרה טפחים זה פחות מארבעה.

מה יהיה הדין בזה?

זה המחלוקת של רבי מאיר וחכמים,

ויש בה לחוק להשמימה לארבעה.

אבל למעשה הקיר

שהוא למעשה נמצא משני צדי השער,

אפשר לחוק, כלומר,

לעשות איזושהי חקיקה,

וכך להרחיב את הפתח שיהיה רחב ארבעה גם בחלק העליון.

והאם

זה יועיל או לא?

רבי מאיר סבר, חוקקין להשלים.

מאחר ושייך להשלים על ידי חקיקה,

אז אתה כאילו נותן לזה, כאילו חקקת את המקום,

ואז יצרת מצב שיהיה רוחב ארבעה בגובה עשרה טפחים,

ואשר אכן יש על זה שפתח וחיה ומזוזה.

אבל רבנן סברי אין חוקקין להשלים.

אני לא אומר דבר כזה, נחקוק

על מנת להשלים. כל זמן שבפועל

זה לא כך,

אלא

אין רוחב ארבעה בתוך גובה של עשרה, לאחר שהיה עשרה טפחים.

במצב הזה פטורו ממזוזה.

אם אין קיר בצדדים. אם אין קיר אז אין מה לעשות.

מדברים פה באופן ששייך.

אם אין קיר בצדדים, כן, כן, כן, זה גוף הכתוב.

נכון.

אם

משני צידי הפתח, כן,

יש

אפשרות לחקוק,

ועל ידי זה להרחיב את הפתח שיהיה גם בחלק העליון של עשרה טפחים.

רוחב ארבעה,

אז זה בסדר.

אבל אם לא, אז רבי מאיר יסבור שזה לא יהיה.

זה הכול לדעת רבי מאיר.

אבל חכמים סוברים שאפילו אם יש אפשרות לחקוק ולהשלים,

לא נאמר את העניין הזה של חוקקין להשלים.

ממילא פטור הוא ממזוזה.

אז יוצא שלדעת חכמים, ומתי יהיה חייב במזוזה?

רק

אם יש רוחב ארבעה,

לאחר שהוגבע עשרה

מתחילת הקרקע,

אם כשאתה מודד עשרה מהקרקע עצמה אתה מוצא עדיין רוחב ארבעה מצד לסעד,

אז זה יהיה חייב במזוזה,

ואם לא, אז לא.

טוב,

עכשיו כל מה שהבאנו,

אם אין

רוחב ארבעה

בתוך עשרה טפחים ראשונים שמן הקרקע,

אז לא יהיה חייב במזוזה.

עכשיו אם אתם תזכרו טוב

מה הכנסנו פה את העניין של מזוזה, מה זה שייך אלינו?

אז הרי הבאנו למעשה,

התשובה היא פשוטה,

הרי מובא,

שרב ששת פגש את רבא בר שמואל,

והוא שואל אותו האם ישנה איזושהי הלכה או איזה ברייתא שאתה הבאת בעניין צורת הפתח?

אז הוא אמר לו כן,

הברייתא הזו זה מחלוקת בעניין כיפה,

שחלוקים רבי מאיר וחכמים אם הוא חייב במזוזה או לא.

ומזה למד

רבא בר שמואל,

שמאחר שיש מצב

שאם יש ברגלי העשרה ורחבה ארבעה,

אז יועיל אפילו שהחלק העליון של המשקוף אינו נוגע בשתי המזוזות

שהן בתוך גובה העשרה,

בכל זאת זה יועיל.

כלומר, רצה להוכיח מכאן שצורת הפתח,

לא חייב הקנה העליון לגר

בקנים שמשני צדי הפתח.

סליחה, רגע, רק רגע.

אז מאחר וכן,

אז אם כן יש פה הוכחה מדברי הברייתא

כנגד רב ששת.

רב ששת אמר, הרי שהקנה העליון

צריך לגרור בקנים שבפזוזות שמשני צדי הפתח.

אמר לה,

אז רב ששת שמע שרב בר שמואל מביא כזו ברייתא, שזה למעשה נוגד את שיטתו,

אז הוא אומר לרב בר שמואל,

אם אשכחת לאו,

אם אתה תפגוש את בני ביתו של ראש הגולה,

כן,

שאני בכוח מה שאחזתי,

אמרתי להם, אמרתי לגדה, על השמש שלי,

שישליך את צורת הפתח,

שהקנה העליון לא נגע בקנים שבשני המשפטות שמשני צדי הפתח,

אם תפגוש אותם, לא תמא לאו ולא מידיה,

לא תמא אלוהו לברש גלותא ולא מידיה,

מהמתניתא דקיפה.

אל תבוא ותגיד להם שיש לי חכם האברייתא של כיפה,

שאני לא צודק.

למה?

משום שאם הם ידעו,

אם הם ידעו שאני פסקתי לא נכון,

הם יצערו אותי.

לכן אני מבקש ממך,

אל תגיד להם, אלא אני אחזור בי מעצמי,

זה יותר טוב שאני אחזור בי מעצמי מאשר

שייווכחו שטעיתי בדבר ולא ידעתי את הברייתא הזו שהבאת עכשיו,

שמשם מוכח שלא כדברי.

כן, מה שאלת, רונן?

בסדר, עוד פעם שאלה אחת על הברייתא.

מה זה ברייתא?

ברייתא זה מה ש...

אתה לא תגמור את התקדמי במפלגת.

לא, לא קשור.

לא, לא, לא, לא, לא.

ישנה ברייתות

שאכן נכונות להלכה,

וכל אותן ברייתות

שנתבררו ככה מובא בגמרא, בבית מדרשם

של רבי חייא ורבי הושעיה,

מהן אפשר כן להוכיח דברים נגד

משנה או להלכה.

לא כל הברייתא אלה נכונות.

נכון שישנן ברייתות שהן משובשות, ישנן,

אבל זה לא אומר שכל הברייתא.

אדרבה, יש ברייתות שהתלמוד מביא מהן הוכחות,

ולא אמרה שזה הברייתות הללו משובשות,

בגלל שהתברר להן שאכן הברייתות הללו הן אכן נכונות.

למה לא הצלחו לבחירות?

למה לא הצלחו לבחירות?

למה? כי זה תלמידים יחידים ששמעו מפי רבותיהם כל מיני דינים,

הרי זו תורה שבעל פה, והם רשמו את זה לעצמם.

אז רבי יהודה הנשיא

הביא רק את הדברים שהיו, היה מקובל,

ושנו אותם בבית המדרש.

את זה הוא סיכם.

אבל את אותם דעת תנאים שנאמרו בחידוד בפני התלמידים האישיים שלהם,

לא את הכול

שנו בכל בית מדרש.

ומילא, אז הוא לא ראה צורך להביא את זה בברייתא.

מובן?

יש מקום בגמרא, אז מובא,

שהרבה פעמים כתובים דברים מפורשים בברייתא, ורבי רמז לזה במשניות.

רמז.

הרמזים הללו הספיקו להם בשביל להבין

איזה ברייתא הן נכונות.

כתוב על מלמד הברייתא,

זה נכון קצת להיות גבוה עשרה ואחר ארבעה.

כן. לאורך כל הגובה.

לאורך כל גובה העשרה צריך להיות רחב ארבעה, ואז יהיה חייב לתזוזה.

אבל אם יש בגימה באמצע?

מה זה בגימה?

אם עשו

עשרה שפעמים על ארבעה.

נו.

אבל אם

בנו אותה פחידה לפי פנים או מלמעלה או מלמעלה.

זה לא נקרא.

לא. למה הכל זה עשרה?

אז מה עשינו?

אבל לאורך כל הגבוה זה רק עשרה. לא, זה לא מספיק. זה מספיק. זה לא ייקרא.

צריך שבשביל ייקרא פתח,

צריך שיהיה רוחב ארבעה בתוך גובה עשרה מן הקרקע.

אם מאיזה סיבה אתה לא מוצא את זה, זה כבר לא פתח.

עוד פעם, אמרתי,

אם אתה לא מוצא את שני התנאים המינימליים האלה.

הסברתי,

הסברתי, בסדר, אמרתי.

מאחר שבכל גובה העשרה אתה לא מוצא רוחב ארבעה,

אלא יש פעמים שאתה מוצא פחות מארבעה, זה לא טוב.

צריך שכל גובה חשרה מן הקרקע יהיה רוחב ארבעה טפחים מצד נצד.

אומר רשי,

כן?

כן?

אומר רשי.

הרב, מה זה פתח, מה זה פתח? אומר רשי.

רגע, רגע, מה זה פתח ארבעה?

עכשיו יש לי דלת,

והרשויה של המקטורל.

אתה תתקדל לצד התוף, אני מתקדל לצד התוף, יש לי ארבעה,

על ארוח ארבעה, אבל ארוח ארבעה זה הפתח, זה הפתח הפתוח.

נכון. אם אני פותח, אם אני מבין את ארוח ארבעה על הפתח הפתוח,

אז אני מבין את ארוח ארבעה בשביל הקיר.

בפתח, ב...

בפתח, בפתח הכוונה חלל,

שיהיה חלל ממזוזה למזוזה ארבעה טפחים. כן, אבל אתה מעוניין את הדלת.

דלת זה לא מפריע.

הדלת זה בשביל לסגור כשצריך.

בפתח הספורייה ארבעה, יש ארבעה.

כי אפשר ללכת לפתח כמו דלת מתום ארבעה.

זה בדיוק ארבעה. אז אני שואל, יש חלל ממזוזה למזוזה חלל של ארבעה או אין?

אין חלל.

הדלת זה פרט משני.

יש חלל, זה קבוע. עוד פעם.

אז אני שואל,

אם יש חלל מצד ארבעה או אין חלל?

החלל הפתוח זה לא כולל הדלת. אני מדבר לא כולל הדלת, כן.

לא כולל הדלת, אין ארבעה.

אין ארבעה, זה חדרותו אחרת מזוזה.

כי אם ניסינו את קהיל, יש ארבעה.

מה זה קרה קרה? יש חלל?

לא, זה הדופן אחד של ה...

אז אתה יודע מה זה חלל?

אוויר,

הפסק,

ממזוזה למזוזה. זה החלל.

יש ארבעה או אין ארבעה?

זה משקוף. זה משקוף. נו.

עכשיו על המשקוף הזה קבוע דלת.

נו, מה זה משנה?

כשאני פותח אותו בסוגר. מה זה משנה? זה חלק מהפתח.

כשאני פותח את הדלת, כשאני פותח את הדלת,

אבל הדלת כבר עד הטוב. כן. אני מודד מי ה...

הדלת לא מפריעה לי. אני מודד מי המשקוף עד הדלת, או מי המשקוף עד המשקוף השני. מהמשקוף עד המשקוף השני.

אבל זה דלת כמו כמוה.

הדלת זה חלק מהפתח.

כך עשוי פתח.

אם יצרת משקוף,

יצרת מצב

שקודם כשהנחת את הדלת היה מצב של חלל דלת ביניהם,

בין שתי המזוזות,

גם אם אחר כך שמת את הדלת, זה לא מפריע.

כי ה...

לא.

אומר רשי,

בדיבור המתחיל,

כדי להעמיד בדלת,

כן?

אמרנו ששופר זה בא לרמז, משהו.

אה?

שופר בא לרמז, ככה אומר הרמב״ם.

מה בא לרמז?

אורו אורו, ישנים משינתכם ונרדמים בקיצור ותרדמתכם.

יש חלומות פל, יש חלומות פל, יש חלומות פל.

אומר רשי.

רשי אומר, כדי להעמיד בה דלת כלשהו,

ואפילו יכול להעמיד בה דלת של קשין,

דייה, זה מספיק.

קשין של שיבולים.

אבקת החור שציר הדלת סובב בו.

ואף על פי שאינה צריכה דלת,

מי הוא חזה לדלת בעינה.

אפילו שלא צריך דלת בפועל, צורת הפתח,

אבל צריך שתהיה ראויה לדלת, על ידי שיהיה מונח שם חור,

ואפשר להכניס את הציר של הדלת שם.

צריכה ליגה, צריכי ליגה. אני קורא ברשי.

אני קורא ברשי.

מרוויחים.

נעץ.

הם מפסידים.

תורה קדושה.

צריכי ליגה.

מה הטעם בזה, אם ככה? אם זה גורם להפסד תורה, אז מה הטעם?

צריכי ליגה.

קנה שעל גבן לקנים שמצדדים,

או אפילו תלויה למעלה מהן באוויר.

עובדה, ברש גלותא,

שהקיף לה טיר

רחבה לטלטל בה.

היה מעשה אצל ראש הגולה

שהוא הקיף במחיצות

איזושהי רחבה כדי שיוכל לטלטל באותה רחבה,

ועשה בהן פתחים הרבה יותר מהעשר,

ועשה להן פאה.

מה זה פאה?

את החלק של הקנה העליון, זה נקרא פאה.

ולא נגעו לקנים של מטה.

הפאות הללו

לא היו נוגעים בקנים של מטה.

מה מה?

לא ברור לי שזה הכי נועיל,

כי אם ככה, הגמרא הייתה צריכה להזכיר את זה.

לא הזכירו כאן.

אתה מזכיר.

אז אני אומר שייתכן

שזה לא יועיל

להחשיב את זה.

אם לא משמעו על זה, אתה מנכס, אתה מנגיד, אני לא יכול לדעת.

לא, אני חי על פי התלמוד, לא על פי ה...

אני חושב.

לא תרחשו ולא תעוננו.

אז אני אומר, לא מצאתי

שאומרים שיועל בזה דין לבוד.

לא קשור, אבל בעניין הזה, אני מדבר בעניין הזה.

מה זה העניין?

זה תורה,

תורה, תורה, תורה.

דין לבוד זה עוד דין לבוד.

הנה, מביא, אחד מהראשונים אומר שהסברה של זה שאומר

שלא צריך שיגיע הקנה העליון ויגע בקנים שמן הצד,

זה בגלל ההלכה גוד,

הסיג מחיצתא, אתה מושך כביכול את הקנים כלפי מעלה.

אבל זה שסובר לא,

חולק.

הוא אומר, לא נאמר את זה בזה, אלא צריך מציאות,

מציאות של צורת הפתח.

מציאות של צורת הפתח זה רק באופן שהמשקוף מונח על המזוזות.

מבין? כלומר, מה אני רוצה להוציא מכאן?

שלפי רב נחמן,

מספיק צורת הפתח הלכתית.

כלומר, כל אימת שיש שני קנים משני צידי הפתח,

תוכל לומר הלכתית, כאילו

הקנים הללו נמשכים עד למעלה ונוגעים בחלק בקנה העליון.

יש קיור? אבל הרב ששת חולק.

יש קיור? מה אתה יכול להראות?

מה זה, זה מה כל כך קשה?

תדמיין את זה בראש שלך. יש שני קנים,

והקנה העליון תלוי באיזושהי צורה ולא מונח על גבי הקנים שמתחת.

יש קירות, מה זה קשור עכשיו לקירות?

אני מדבר אבל על החלק של הקנה העליון.

זה פתח, זה פתח.

הוא עשה פתח אבל ללא תקרה,

נכון? אז עכשיו, מה הוא עשה? בשביל שייצון מצב של צורת הפתח,

הניח את הקנה העליון באיזושהי צורה, תלה אותו באיזושהי צורה שם מעל גבי הקנים.

זה לא נוגע בקנים שמשני צידי הפתח.

זה הכול.

יועיל או לא יועיל?

קנה, זה כמו לחי, הכוונה?

או קנה? מה?

קנה כמו לחי? קנה זה קנה.

לא יודע מה זה קנה?

אבל זה בשביל של לחי כמו לחי.

לא שקרה בפן לחי, זה העניין של צורת הפתח.

יש הלכה של לחי, יש הלכה של צורת הפתח. מה הקשר?

לחי זה צורת הפתח, כן, אבל זה... כן.

על זה מה אני מדבר.

אז האם הקנה העליון צריך שיגחו בקנים שמשני צידי הפתח או לא?

אז בזה חלוקים רב נחמן, רב ששת.

רב ששת אחז, לא, זה לא יועיל.

אם זה לא נוגע, הקנה העליון בשני הקנים ש... למה?

למה? זה גופה שאני רוצה להוכיח שהוא סובר,

שצריך שתראה מול עיניך את הפתח.

אבל אם אתה רואה את זה מול עיניך, אז לא.

כאשר הקנה העליון מרוחק,

זה לא צורה של פתח.

אם הוא נוגע בקנה אחד, זה לא סיפור שהוא נוגע,

אבל בקנה אחד זה בסדר. מה זה נוגע? לא הבנתי.

אם לא ניכר ההפרש בין הקנה העליון לשני הקנים שמשני צידי הפתח,

אז זה בסדר.

אבל אם ניכר הפרש, אז זה לא...

לא, זה מה שאני אומר, זה מה שאני בא לומר. מה המטרה של למות? שלא ניכר, אל תשאל אותך, לא ניכר. אמרתי, בשביל זה אני אומר שהיא... אבל ההשברה של דין גאורייתא,

כבר רב נחמן אומר לבטל איזה דין אחר, כי הוא מוכיח ומוכיח. אז אמרתי שלמה באמת לא נאמר גודא סיג לפי רב ששת?

למה רב נחמן אומר שזה מועיל?

לא צריך שהקנה לא ניגע בכלים שמשני צידי הפתח. למה?

אומר המאירי,

בגלל שרב נחמן סובר, אומרים גודא סיג מחיצתא.

הקנים שמשני הצידי הפתח, אתה כאילו מגביה אותם למעלה, גודא, תמשוך אותם, אסיק, ותעלה אותם כאילו למעלה,

וכאילו זה נוגע בקנה העליון.

אז למה רב ששת חולק?

כן, וכי הוא חולק על הלכה למשה.

בסיני, הלוא ההלכה משל בסיני אומרת את המושג של גודעסיק.

אלא מה?

על כל חיינו שהוא סובר שזה צריך במציאות צורת הפתח.

שיהיה ניכר לעין צורת הפתח.

מתי זה ניכר בעין?

דווקא אם הקנה העליון נוגע בשני הקנים שמשני צידי הפתח.

איך אפשר לעשות גוד החיגי? אם גודעסיק או משהו, כל המטרה של זה שזה לא נוגע, אתה מושך את זה בניונית. לא גודעסיק, לא גוד חיג. גם בשתיהם, בשתיהם, זה בניונית. נכון.

לכאן אתה מושך, אבל זה מה.

אם הוא רוצה שיהיה בדיוק, אז אין דבר. אז למה רב ששת בכל זאת חולק?

למה, למה?

אז בשביל זה אני אומר, אני כבר חוזר ואומר את זה כמה פעמים.

כשרב ששת בא ואומר, נכון שהלכתית יש פה גוד עסיק,

אבל ההיתר של צורת הפתח,

בגלל שצריך להיות לזה צורה,

שהרית שלך תבחין.

למה יש לו להבחין את זה צורה?

הלכתי זה לא צורה.

זה היתר הלכתי, זה לא היתר מציאותי.

במציאות אתה לא רואה את הקנאי העליון.

האם ככה עושים פתחים?

שהמשקוף מרוחק מהמזוזות?

פתח נורמלי, איך עושים?

פתח נורמלי, איך עושים?

שהמשקוף מונח על המזוזות, נכון.

זה צורת הפתח. אומר הרב ששת, מה אתה בא ואומר לי? הלכתי, הלכתי.

אני צריך לראות שניכר העניין הזה מול עיניי.

אבל אם יש צבחים,

לפחות אם יהיו צבחים יותר נקודתי, יותר נקודתי.

בסדר, אבל זה עדיין הלכתי.

זה יותר נקודתי כלום. אני שומע,

אז אני אומר, לא מצאתי

דברים מפורשים בעניין.

אני אומר סברה של עצמי,

משום שאני מוצא כאן

שהם חלוקים, הם אומרים good as isg בעניין,

בעניין הזה של תורת הפתח.

אם המאירי מפרש על דעת הרב נחמן שלא צריך לניגע

בגלל גוד as isg,

בכל זאת רב ששת חולק,

זאת אומרת שמה סברתו לחלוק?

הוא לא בא לחלוק על גוף ההלכה של גוד as isg.

אתה מוצג על גוד as isg, אני יודע את זה מכמה וכמה מקומות.

אלא מה?

חייב לומר, בגלל שהוא סובר,

שצריך מציאות של צורת הפתח. לא יועיל צורת הפתח הלכתית.

זאת אומרת, לא צריך המזוזות המשקופים בגוף במזוזות ה... שתי המזוזות, אתה מתכוון.

זה אתה אומר.

ככה לא עושים צורת הפתח.

אם אחד נוגע ואחד קיבל... כך לא עושים צורת הפתח. אבל זה לא שונה מלחי. אתה למדן.

תקשיב, אתה... זה לא שונה מלחי, כי בלחי גם מבחן בלחי. עוד פעם.

לחי זה משהו הלכתי שחז'ל חידשו.

כאן אנחנו מדברים על עניין צורת הפתח.

צורת הפתח הזה זה דבר שכבר מצאנו אותו

בחיוב המזוזה.

שיש מושג שיהיה לזה שם של פתח.

מתי זה נקרא פתח? כשיש צורת הפתח.

עכשיו, אם תשאל כל בן אדם איך נראה פתח, מה הוא יגיד לך?

שתי מזוזות משני הצדדים ומשקוף מלמעלה. לא, לא. עכשיו, אם תבוא ותציגי לו... גם אם אני אעשה ככה וככה ונשים במשקוף מלמעלה שיש מזוזות במזוזה אחת לא נגע, שיהיו במשקוף, אז זה גם פתח.

אז אמרתי.

אם זה ניסה לעבוד שיש מזוזה אחת,

זה ניסה לעבוד שיש מזווק, דבוק, חזק, בדלק,

מה שתרצה.

כבר זה לא מגיע עד אדום.

זה אתה אומר.

אבל אם תשאל אותו, הוא יגיד לך לא, כי אתה למדה,

ואתה כבר יודע שזה נוח.

אבל הוא לא יגיד לך ככה.

הוא יגיד, יש פה משהו משונה, זה לא פתח אורגנל.

אני צריך שיהיה צורת הפתח.

צורת פתח אורגנלית. כל מחלוקת היא לא הגיונית.

אם אתה אומר פה, אחי, הוא נציג, אני אשמור על זה שהוא יכול לתת לזה. היה אומר, תציג, שבדיוק זה, כי לא צריך בדיוני, לא צריך בדיוני. אני רואה שעדיין אתם לא קולטים מה אני אומר.

רב נחמן אומר שמספיק צורת הפתח הלכתית.

רב ששת אבל חולק.

אני לא מבין, אתה מקשיב על רב נחמן, רב ששת?

אני מדבר מה סברתו של רב ששת.

לא צריך לזכור אותך, אז מה הוא מתכוון? אז אמרתי.

כי הוא סובר שההדר של צורת הפתח זה כמו כל פתח בעולם.

כל פתח בעולם מה הוא? משקוף על שתי מזוזות?

אז גם פה צריך שיהיה כך.

לא ראינו, מה שאתה אומר, בהלכה, יש פה הלכה.

ההלכה הזו נאמרה באופן כללי, מי אמר לשייך אותה כאן?

כאן צריך פתח ממשי.

אבל זה עדיין הלכתי.

אבל זה עדיין עניין הלכתי.

אני צריך מציאות של פתח,

לא פתח הלכתי.

אתה מבין?

בוא אני אשאל אותך שאלה.

ותראה עד כמה שהשכל שלנו הוא לא כל כך ישר.

מה יהיה הדין

אם ההפרש של המשקו, של החלק העליון, הקנה העליון,

הוא בהפרש של עשר מטר משתי המזוזות?

יש פה איזשהו היכר שיש שייכות לחלק העליון כנגד הקנים הללו?

מה אתה אומר, יועיל או לא יועיל?

מה זה, מה, מה?

דיברתי על דין נביא, אני אמרתי, זה לא עשר מטר משהו. מה הקשר?

תענה לי על מה שאני שואל,

אני רוצה להוכיח לך עד כמה שהשכל שלנו הוא לא פועל כמו שכל של תורה.

אז מה יהיה כאן במקרה הזה?

אם למשל היה גובה בהפרש ניכר בין המשקו ובין שתי המזוזות,

מה אתה אומר?

זה לא נראה, כי... לא נראה. אה,

ורב נחמנס אומר שזה כן מועיל.

למה? כי אומרים גוד הסיק.

אז מה אתה רואה? שאף על פי שהשכל שלך אומר שזה לא נראה,

אבל, רב נחמן אומר, יש גוד הסיק.

בא רב ששת ואמר,

כמו ששמואל הולך ואומר שאם ההפרש

ניכר בין המשקוב לבין שתי המזוזות לא יועיל,

כן?

ובכל זאת הם מועילים בדין גוד הסיק,

אז רב ששת בא ואומר, לא,

אני סובר כמו שמואל, שיהיה ניכר.

אבל אז תוסף פחים. עוד פעם. אז עוד פעם, אבל צריך שיהיה ניכר.

באמת, זה לא ניכר.

צריך שיהיה ניכר, עוד פעם.

צריך שיהיה ניכר.

כך עושים פתח, אז אני שואל.

כך עושים פתח?

האם האנשים יוצרים פתח על ידי ההלכות או על ידי המציאות?

זה מציאות. אז די, אז נגמר. מה אתה מספר לי סיפורים?

תשמע הלכות. תעשה את המציאות. אז אני שואל, אתה בית שלך.

אתה גם בונה על פי צורת הפתח?

מספיק שאתה תעשה מחיצות של צורת הפתח וככה תהיה בבית?

או שאתה עושה מחיצה מציאותית?

הלו, מצד ההלכה אתה יכול להסתפק במחיצות כאלה שכולם עושים על יצורת הפתח. אז תגיד לי, האם אתה תהיה בבית שיהיה עשוי במחיצות הלכתיות או בבית שהוא עשוי במחיצות מציאותיות?

אני שואל שאלה.

האם תוכל לדור בבית שיש שם מחיצות הלכתיות

או שתרצה מחיצות מציאותיות?

אבל ההלכה שיש פה מחיצות התשובה היא כי אני צריך שיהיה רעה בית.

הלכתית יש לזה דין של מחיצה אבל לרעות בית זה לא נראה להם כי יש מחיצה מציאותית גם פה אותו דבר.

כדי להיקרא פתח אומר רב שיש איתה צורת הפתח מציאותית.

מציאותית זה כשהמשקוף מונח על שתי המזוזות שבשביל לתדי הפתח. איך הוא לא מונח מה הוא הוריד בעביר אחרי אף אחד מרחק? אז עוד שאלה.

זו שאלה באמת שלא שייכת אליי.

איך נוצר מצב כזה?

שאלה שאינני יודע.

אני יכול להביא לך אפשרות מסוימת,

כן?

אפשרות מסוימת שיכול להיות שיש

משני הצדדים איזשהו דבר שמחזיק את ה... וזה המחיצות.

לא, לא, אז אני אסביר לך.

אם למשל הוא עשה את הקנה העליון,

משנה, הוא העמיד שני קנים.

אתה יכול לעשות סיור של זה כמודרות. אני אעמיד לכם. בוא, אתם מרגיזים אותי עכשיו, בזמן האחרון.

אתם מרגיזים אותי.

אני אסביר לכם, זה הכול.

נתאר לנו

יש פה

שתי קנים.

שתי קנים, בסדר?

עכשיו הדיון הוא כלפי הקנה העליון.

הוא הלך ושם קנים גבוהים מפה, משני הצדדים,

אבל שם את הקנה העליון מונח כאן.

שים לב.

שים לב.

אתה רוצה לשמוע?

אתה רוצה לשמוע?

הוא שם את הקנה העליון בשני הקנים הללו מן הצד.

הבנתי, הבנתי.

צורת הפתח של ההצעה מן הצד לא עצור לכלום, אבל הקנה העליון הוא אכן כנגד המזוזות הללו,

אבל הוא תלוי.

שאלתם איך יהיה תחל מציאות כזאת. כן, אבל סתם ששני הקנים האלה זה תקנות, זה עדיין מזוזות.

אז בשביל זה אמרתי, אבל זה מן הצד.

זה לא עומד מן הצד.

בשביל זה אנחנו למדנו את זה כבר קודם.

למדנו את זה אתמול,

שאם את החלק העליון הוא שם מן הצד, אז זה לא יכול לשמש כצורת הפתח.

צריך להיות למעלה.

מדובר שהקנה העליון לא היה על שתי המזוזות,

אלא מן הצד. הוא לקח מסמר וחבר את הקנה העליון לשני המזוזות הללו.

מן הצד.

אז זה לא יכול לעלות לצדות את הפתח.

אבל אלה,

אם נאמר שלא צריך להיגר,

אז הקנה העליון הזה הוא מונח כנגד,

ממש כנגד הקנים הללו.

יועיל או לא יועיל,

הבנת את הסיור?

יועיל או לא יועיל זה המחלוקת.

הרב נחמן אומר

אין בעיה בזה,

כי אומרים goodask,

זה כאילו נמשך למעלה,

ואילו השליט אומר לו צריכים לגעה, לא אומרים goodask בזה.

אם הם נוגעים, כן נוגעים,

אבל הם לא בקרח, הם באוויר, הם נוגעים כאילו

זה עומד קר,

וכאילו כן נוגעים אבל הם באוויר, למטה הם לא לוגעים בקרח.

אה, בסדר. פה יכול להיות שיהיה בסדר.

אה, נוגעים בלמר, זה לא נוגעים בלמר? כן, אין בעיה.

בסדר, נראה לי שכן יהיה בסדר. אם זה בתוך שלושה, כן יהיה בסדר.

לא, ועל שלושה.

אה, ועל שלושה? לא. זה לא...

יש את הרע.

יש את הרע.

כן. יש את הרע עצמך. כן, כן, אני שומע. טוב, יש מקום להסתפק בזה.

יכול להיות שנאמר שזה לא דרך לעשות את תורת הפתח,

ואז זה לא יועיל, מה שאתה אומר, הדוגמה שאתה מביא.

יכול להיות שזה בסדר, שאני אסתפק בזה. מי שרוצה ללכת לפי רב החמרא, יכול, הלכה מתירה, אבל מי שרוצה להחליף, להדיר, לא, לא, אין, אין עניין. במשהו, במציאותי. אין, אין עניין כזה. תקשיב, אם אתה בא לפסוק ההלכה מתוך התלמוד, אתה בבעיה.

אתה יכול לבוא ולראות את הדעות בתוך התלמוד.

מה נפסק בהלכה?

ההלכה נפסק כמו הרב נחמן.

שלא צריך לנגוע.

שלא צריך לנגוע.

לא צריך, אמרנו. ממילא, אז אני...

אבל אתה באת ושאלת על רב ששת. עכשיו, אנחנו דנים לא בהלכה, אנחנו באים ודנים מה דעת רב ששת בעניין.

אבל למה ההחמרא לא צריך לנגוע? אתה מבין?

עכשיו, מתי אתה...

אה, יש המון פעמים בתלמוד שלו נפסק להלכה,

ובכל זאת, לפי כללי הפסיקה קבעו שההלכה כך.

כאן למה קבעו כמו הרב נחמן?

משום שאדרבא מוכח מתוך הגמרא שראש יש אתמוך חזר בו.

כי הרי רבב הר שמואל הביא את הברייתא של כיפה,

ומשם מוכח כיתה אדרבנחמן.

מובן?

אז לכן נפסק להלכה כיתה אדרבנחמן.

זה קשה, זה לא צריך לנגוע. לא צריך לנגוע.

נכון.

אתם צריכים לדעת להבדיל בין לימוד התלמוד לבין ההלכה.

כשאני לומד את התלמוד, אני לומד את המקור להלכה.

אז גם אם אני מוצא דעות בהלכה יכול להיות שזה כמו דעת מנדע מר אחד.

אין קשר, אבל אני צריך לדעת מה דעת זה ומה דעת זה.

לימוד את ההלכה, את זה תיקחו מהרב אביטן. הוא יפתח לכם את ההלכה ויגיד לכם הלכה, ככה וככה וככה וככה וככה.

אתה מבין?

אני לומד אתכם את התלמוד שהוא המקור להלכה.

הרב חבר הכנסת מבן אדם היה מאוד קל.

ניסעו לך את העלאה, את העלאה, את העלאה, את העלאה, את העלאה. היום מי של הבן אמר, תחכו שנייה.

נא לדבר, תשובה וזהו, נגמר שם.

לא, אז

מה אתה חושב, מה הם עשו?

מה היו עושים? ישתעממו?

לא, לא, אז מה הם עשו?

מה הם עשו, אני שואל?

כן. ישבו ולמדו את התורה הזו שקיבל משה רבנו בעל פה, נכון?

בעל פה, נכון?

עכשיו,

וכשלמדו את התורה שבעל פה, גם למדו את הטעמים של כל דבר ודבר,

אז היה להם הרבה מהללמוד.

משה רבנו יכל לומר להם את ההלכה,

אם הסתפקו בדבר.

כן, הרי הוא לימד בהתחלה את אהרון, אחרי שלימד את אהרון, לימד את

בניו, אחר כך את הזקנים, ואחר כך את כל כלל ישראל.

אז למה נאמרת?

נכון.

אז היה לו מה ללמד.

עכשיו, כל אותם אלה,

כל אותם הדברים שלימד אותם משה רבנו וזכרו,

אז מאה אחוז.

ישנם דברים שהיו צריכים,

שכחו והיו צריכים תזכורת.

היו צריכים לחזור למשה רבנו ולהגיד,

לשאול אותו מה ההלכה בעניין הזה.

אבל תמיד הם היו משננים את דברי התורה שקיבלו ממשה רבנו.

אבל משה רבנו לא היה משעמם, ברוך השם.

אבל הם לא היו בלבול.

זה אומר הפוך, זה אומר ככה, זה אומר ככה, זה אומר ככה. זה לא ככה, לא פה, ואתה לא פיצץ אותו, וזה לא, כן. אז פעם, מאחר שהקלקול

לא היה כזה גדול,

אז לא היו צריכים להתייגע על התיקון.

מבין? אבל אנחנו, כשהקלקול אצלנו הוא גדול,

אז לכן אנחנו צריכים להתייגע על התיקון.

זאת אומרת, זה שאנחנו יודעים, מה זה הקושות שבתלמוד?

זה הקליפות.

מה זה הקליפות?

מה שמכסה את האוכל, זה קליפה, זה מכסה את האוכל.

ומתי אתה מגיע לתוך,

כשאתה מסיר את הקליפות,

הקושיות זה הקליפות.

מתי אתה מגיע לדעת את אמיתיות הדברים?

כשאתה מסיר, אתה מטרס את כל הקושיות.

אתה מבין?

אבל אם היית מתוקן,

היית יכול להגיע לאוכל כבר בלי קליפות.

היה לך אוכל מוכן בלי כל הקליפות הללו.

זו המטרה שכזאת הוא אמר במשה, תערוגו. אז אנחנו יצרנו לעצמנו את המצב הזה,

כי ככל וזה גם היום אתה יכול לראות את זה, יש תלמידי חכמים

שיש להם מידות מתוקנות,

כן, והם יראי שמיים אמיתיים,

אז הקרבה שלהם לידיעת התורה היא הרבה יותר חזקה מאשר אחר שהוא לא כזה

טוב במידות יראת שמיים בעבודת השם.

זוהי מציאות,

שאדם שמתוקן במידותיו יראת שמיים שלו גדולה,

אז ישרות השכל שלו היא יותר חזקה מאשר אדם אחר שאיננו כזה.

זה לא קשור עכשיו זה לזה. יכול להיות מצב

שבן אדם למד סוגיה והוא מעורפל, הוא מבולבל,

והאחר לא למד, וכל זאת האחר שלא למד הגיע לישרות ההבנה יותר מהר מאשר זה. ולמה?

בגלל שההוא היותר מתוקן,

ההוא בעל הישמע יותר רוחנית.

בעצם זה שהוא מתקן את מידותיו זה מהווה אותו

כנשמה יותר רוחנית.

ואני אומר לך את זה מתוך,

לא תיאוריה, אלא מתוך חיי המעשה שאני רואה מול עיניי.

אבל הם לא צריכים להגיע לגמרא.

אל תבין.

עוד פעם.

הלב היה נגד כולם, הוא לא ידע שום דבר. עוד פעם, מה הקשר?

דרכו הייתה ברורה,

ואכן הוא צדק בזה.

אבל אתה תבדוק את עצמך אם אתה אומר את זה בגלל שבאמת

אתה אובייקטיבי ואומר את זה בצורה מוחלטת,

שככה אתה רואה את הדברים,

או שמעורב בזה גם דברים אחרים.

אתה מבין? הרבה פעמים יש מושג של

אני הולך כמו הקבוצה שאני חי בה,

ואתה רואה את זה חזק מאוד אצל המון המון

המון כאלה, אתה יכול לראות את זה אצל המון אנשים,

שבגלל שהם נמצאים בחברה מסוימת, הראש שלהם

חי כמו החברה.

אני חושב על זה. זו הנהגת ה...

אתה לא... אני לא מדבר... עכשיו תן לי לסיים. זו הנהגת העדר.

עדר פירושו של דבר שהוא לא משנן

במוחו לדעת מה האמת על פי דעת תורה,

אלא מה שהעדר עושה,

כן, יש ראש לעדר,

וכל העדר עושה,

אז גם אני יחד עם כל העדר עושה מה שהם עושים.

אבל אדם שהוא בנוי עם שכל ישר

ודעה עצמית שלו,

אז הוא בודק בהבנה האמיתית של התורה מה היא אומרת,

ועל פי זה הוא קובע את ההנהגה שלו.

אתה מבין?

אבל זה צריך הקדמה של עבודת השם,

עבודת המידות חזקה מאוד,

משום שבדרך כלל אדם הוא אינטרסנטי,

באינטרס הזה הוא משבש את הישרות אצלו,

שלא יגיע לאמת על פי דעת תורה מה היא.

כן, אבל אדם שהוא לא תמיד חכם גדול גדול גדול.

אז הוא יכול להגיד, גם שאני מודה שזה ידע ארצלית.

לא,

לא, לא, לא, לא.

אני לא תמיד חכם גדול, אני מדבר, אני לא תמיד חכם גדול,

אז אני יכול לבדוק את זה אירופסטוס,

ובגמרי אתה מבין לי מה האמת, כי בראש לי הראש נועה ככה רבה,

ואין דרוקה, אז מה אתה רוצה, אתה יודע עוד מי זה איידן, אז מה אתה רוצה, אז מה אימן אפשר ללמוד, לכן אני אומר שהדברים הללו צריך זהירות יתרה.

וכל אימת

שאתה באמת בתוך-תוכך, באמת בתוך-תוכך,

ברור לך, כשמש בצהריים, שדעת תורה היא כמו שאתה עושה, אין בעיה עם זה.

אבל במקום שאתה כבר חושד לספק כלשהו, ופה אתה צריך להיות מאוד מאוד אובייקטיבי,

מאוד מאוד

משולל מאינטרסים,

אלא כל כולך מחפש רק את האמת,

וזה קשה למצוא.

אז לכן אנו הולכים עם גדולי הדור, בגלל שגדולי הדור אמורים להיות כאלה שמשדרים

את

המצב הזה שיכולים לחוות דעה באמת על-פי דעת תורה מהי, ולא שהיא תהיה נגועה מאינטרסים,

ולכן הולכים אליהם.

אבל לו יהיה, שנמצא,

הרב הולכים אליהם, זה בדיוק העניין,

שבמרגלים,

במרגלים,

שהם חסרו, כולם הם מגדולי הדור.

ראשי ישראל אמור. נכון, נכון, נכון, נכון, נכון. אבל חייב להיות שאם הם נענשו,

בראשו של דבר שהם יכלו להגיע לאמת.

אבל עוד פעם, אז החזל מעידים.

הזוהר כבר אומר, למה הם הגיעו למה שהגיעו?

בגלל שחששו שהתמעט כבודם בכניסת עם ישראל לארץ.

אז עוד פעם. אבל העם, העם, אמר, אמר, מה זה, על העם לא הייתה שאלה בכלל.

על העם לא הייתה שאלה בכלל.

בשביל שכשישמעו שמשה רבנו מוריד את התורה מהר סיני,

והוא שקיבל את ההנהגה ואת הכל,

אז כבר לא היו צריכים אפילו להסתפק.

אבל הם הולכים אחרי הסיפור על העברית. הסברתי.

אז כבר אמרתי, כבר קיבלו את ההוראה מהקדוש ברוך הוא בזה שהוא נתן את התורה על ידו.

אז זה המנהיג של עם ישראל.

אבל נגמר הסיפור.

נראה את רשי.

תודה רבה, יש לי שאלה.

איזה חשוב.

זה שייך עכשיו לשיעור?

מה משה רבנו אמר להם?

אתה יכול לקרוא פה? אפשר לך להקרוא פה?

אבל זה לא שייך לקרוא פה.

כתוב, משה רבנו אמר להם, וייתם את ארץ מים,

בית הים לא יושב אל החזק רפיו ומעט אימריו,

ומה ארץ אשר יושב בה, הטובה היא עם רעיו. לא הבנתי, למה משהו צריך להגיד לי מי טובה עם רעיו?

הקדוש-ברוך-הוא אמר היא טובה.

בעצם כתוב בגמרא שהוא נפל ברשתם של המרגלים.

הוא נפל ברשתם.

אבל הקדוש-ברוך-הוא אמר במשהו, הוא אמר להם איזה טובה. לא הבנתי, עכשיו קראתי את המשפט הזה.

בעצם משה הוא בעצם כביכול נפל במערכות שלו, עם רע, עם טוב מער. למה הוא צריך להגיד, הקדוש-ברוך-הוא אמר, היא טובה. אני אמרתי, היא טובה. למה הוא צריך להגיד, תבדקו אם היא טובה או או רעה?

איך הקדוש-ברוך-הוא אומר היא טובה.

בסדר.

הוא אומר להם,

רבי רש״י,

בואו נסיים, הזמן קצר והמלכה מרובה.

כיפה,

שער העשוי ככיפה, אומר רש״י,

רבי מאיר מחייב, החכמים פותרים, לפני שלמעלה בעיגול הוא מצר,

ואינו רחב ארבעה,

ואין פתח פחותה מארבעה רוחב,

ושווין שאם יש ברגליה עשרה גובה, קודם שהיא תחילה לעגל,

חייבת,

דעי יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה,

ואפילו כל העיגול סתום,

נשאר שם שיעור פתח, כאשר

עלמא הזמרים הם צריכים לגעת.

דעייך שירדי פתח ברגליה היא. הרי הפתח הזה

הוא בנוי בגלל שני המזוזות שבשני צידי הפתח,

וזה רק עד גובה העשרה רחב ארבעה, והעיגול מפסיק בין תקלה העליון על המזוזות.

בקטנה חייבת, רואים, שלא צריך שיגע הכלה העליון באלה שבמזוזות שבשני צידי הפתח.

אבייה לפרוש אל פלוגתיו אתה.

אבייה בא לפרש את מחלוקת רב מאיר וחכמים

לישנחרינא ואמר אבייה גרסינא, ומפירוש דא אבייה אל פינן

זה אין צריכין לגעת.

הכל מודים, אומר אבייה,

אם גבוה עשרה ואין ברגליה השלושה,

ולא כלום, בכל בציר בשלושה, גובה,

ארעס מיכתא, אם זה עדיין פחות משלושה,

זה עדיין חלק מן הקרקע, ואין שם מפתח זה כלום שיהיה רחב ארבעה.

זה לא נקרא שיש מושג של רוחב ארבעה בפתח הזה.

אין עמי, יש ברגליה גובה שלושה.

גם אם למשל יש ברגליה גובה שלושה, וסתם רגליה ארוכה וארבעה,

אבל אם אין גובה עשרה,

השער כל כולו הוא לא עשרה טפחים ולא כלום.

זה כל אחד במחות מעשרה, לא כלום, אלא פתח הוא.

כי פליגי כל המחלוקת יש ברגליה שלושה.

דא נאפיק בתורת הרס מיכתא בהכשר פתח ארבעה ארוכה.

כלומר, השלושה טפחים התחתוניים, יש בהם ארבעה טפחים ארוכה.

וגובה עשרה עם העיגול,

אבל אינה רחבה ארבעה מעוגל ולמעלה.

כלומר,

כשאתה מגיע לתוך גובה שמונה, שבעה, שמונה טפחים,

כבר אז זה נתקצר מלהיות רחב ארבעה.

אבל מה, יש בה לחוג ולסתור העיגול, לא להרחיב עולה ארבעה ולא נפילת ראש העיגול העליון,

שהבניין ארוך לכאן ולכאן, ואין הבניין כאלה מכאן ומכאן למידת השעה.

כלומר, אם יש אפשרות לחקוק, כמו שאתם רואים

בציור הראשון ברש״י,

ששני צידי, אתם רואים את הציור ברש״י?

אבל ציור ראשון.

יש אפשרות שם לעשות חקיקה

בשני צידי הפתח, בחלק העליון, כדי שיהיה רחב ארבעה.

אז פה המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים,

חוקקין להשלים,

הואיל

ומגובה שלושה,

יש הכשר

רוחב פתח.

כלומר, מאחר שיש רוחב ארבעה

מתוך גובה שלושה מן הקרקע,

רואים שבעה עליונים כאילו הם חקוקים מבפנים

ונרחבים למידת הרגליים.

אז גם השבעה העליונים מהם,

שזה למעשה משלים את העשרה טווחים,

אתה כאילו חוקק

בקיר שמשני צידי הפתח,

ויותר מצב שיהיה רחב ארבעה גם שם,

זה לדעת רבי מאיר, אבל חכמים שאומרים

אין חוקקין להשלים,

מאשר על כן אין פה רוחב ארבעה בגובה עשרה,

וממילא,

וממילא,

לא חיה במזוזה.