מסכת עירובין דף ז: | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

דהיינו מבוי שיש לו שני פתחים ברוחב המבוי פתח אחד כנגד הפתח האחר והשוער כן נקרא מפולש.

שורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן

ולדעת חנניה

צריך דלת מכאן ולחי או קורה מכאן.

כל מה שחנניה אומר שמבוי מפולש צריך דלת מכאן ולחי או קורה מכאן

זה רק באופן ששני הפתחים שבו

פתוחים לרשות הרבים.

אבל אם פתח אחד פתוח לכרמלית

וכל שכן כששני פתחיו פתוחים לכרמלית

באופן שכזה גם חנניה מודה שאינו צריך

אלא צורת הפתח ולא צריך דלת.

אותו אמורה שהביא את הדברים בשם רב, קראו לו רב יהודה,

והוא הוסיף איזושהי סיומת ואמר שאם מבוי

כזה שהוא מפולש

אינו פתוח ישירות לרשות הרבים, אלא פתוח לרחבה,

ומן הרחבה יוצאים לרשות הרבים,

אין זה מבוי מפולש

ולא צריך תיקון כלל

באותו מקום

שהמבוי מתחבר אל רב הרחבה.

אמר לה, עכשיו אנחנו נמשיך, נראה את זה בתוך דברי הגמרא,

שורה שנייה מסוף העמוד, אמר לה, אביה לרב יוסף

עד רב יהודה דשמואלי.

אביה אומר לרב יוסף,

מה שכאן רב יהודה אומר,

שמבוי שיקרא לרחבה אינו צריך כלום,

למעשה זה דעת שמואל

ולא דעת רב.

הוא למד אמנם גם אצל רב וגם אצל שמואל,

אבל המימרה הזו

אינה של רב

אלא של שמואל.

מה הראייה שאביה הביא לרב יוסף,

שנראה שהדברים האלו שאמר רב יהודה זה בשמו של שמואל ולא בשמו של רב?

דהי דרב

קשיא דרב אדר רב בתרתם.

משום שאם נאמר

שדין זה של מבוי כלי הרחבה אינו צריך כלום,

שמע את זה מרב?

אם כן,

רב

שוטר את דבריו במקום אחד בשני עניינים.

קשיא דרב אדר רב בתרתם. קשה מדברי רב שאמר פעם אחת

על מה שאמר בפעם אחרת,

וזה בשני עניינים קשה.

כלומר דבריו שוטרים זה את זה.

דאמר רב ירמיה בראבא אמריו.

מצאנו שרב ירמיה בראבא אומר בשמו של רב,

מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה החצר כנגדו,

חצר מותרת,

ומבוי אסור.

כלומר, מבוי כזה שראשו פתוח לרשות הרבים,

והכותל האמצעי שבסופו

נפרץ

באופן מלא במילואו לחצר.

מדובר היה במבוי

כלום

והיה מחיצה

ברוחב המבוי

ברוח השלישית,

אותה מחיצה נפרצה באופן מלא.

לא נשאר

מהמחיצה הזו כלום,

אלא נפרצה באופן מלא,

אם כן נמצא שהמבוי הזה עכשיו

צדו אחד פתוח לרשות הרבים,

צדו האחר

פתוח לחצר,

ונפרצה החצר כנגדו,

וגם

נוצרה פרצה בחצר

כנגד אותו כותל שהיה מקודם לכן מפריד בין המבוי

לבין החצר.

הפרצה הזו היא לא היתה יותר מ-10 אמות,

אבל על כל פנים, דרך הפרצה הזו

אפשר לצאת

מן המבוי

לחצר ומן החצר לרשות הרבים,

אם כן נמצא שהמבוי מפולש לרשות הרבים דרך חצר.

אומר רב,

חצר מותרת,

גם אם היא פרוצה

לרשות הרבים,

וגם למבוי, משום ששני הכתלים,

גם הכותל שמפריד בין החצר למבוי נפרץ באופן מלא,

וגם

הכותל המפריד בין החצר לרשות הרבים נפרץ,

נותרה שם פרצה,

אבל מאחר שהפרצות הללו לא היו יתרות מ-10 אמות,

ולא רק

בגלל זה, אלא גם נותרו שיריים מכותל החצר

משני צידי הפרצה.

כלומר, החצר הייתה רחבה יותר מרוחב המבוי.

אז גם אם אומנם החלק המפריד

והמבדיל בין המבוי לחצר

נפרץ באופן מלא,

אבל עדיין נשאר מן הכותל

אותו חלק בכותל שפונה לתוך החצר.

אנחנו יכולים לראות

את הצורה הזו

כאן בציור.

רואים כאן

מבוי

שהוא נפרץ לחצר.

אתה רואה, יש לך ציורים מול עיניך?

שלושה ציורים באותו דף.

ציור ב'.

זה על עמוד ב' אנחנו עושים פה, נכון?

כן.

ציור ב', אתה רואה?

פנימה בתוך

התמונה הזו אנו רואים מבוי

שבפתח שלו לרשות הרבים

יש קורה.

אתה רואה? פנימה.

זה ליקה מבוי

שהוא היה בתחילתו סתום.

היכן סתום?

בחלק המפריד, בפתח האחר שמול הקורה.

היה סתום, סגור עם מחיצה.

נימול, נימול.

בדיוק.

מה שעכשיו מצוייר בציור כאילו זה פתוח.

אבל בתחילה זה היה סגור באופן מלא.

עכשיו, מה שקרה,

הכותל הזה למעשה

היה בנוי

בצורה כזו שהחצר הייתה יותר רחבה מרוחב המבוי.

אתה רואה פה את החצר שהיא רחבה יותר מרוחב המבוי?

ממילא גבי נפרץ במילואו לחצר,

אבל עדיין נשארו מכותלי אותה מחיצה לימין ולשמאל

ברוחב החצר.

כן?

אתה מבין את זה או לא?

כן, כן.

ונוסף לזה,

גם בפתח שכנגד נוצרה פרצה

לרשות הרבים.

כלומר,

המחיצה שהייתה מבדילה בין החצר

לרשות הרבים לפרצה,

ונוצרה אם כן אפשרות לצאת מן החצר לרשות הרבים.

פרצה יותר מ-10 אמות או יותר מ-10 אמות? הפרצה, הפוך.

הפרצה, מדובר שהיא היתה

לא יותר מ-10 אמות, עד 10 אמות.

אז זה נקרא פתח.

אכפת על תקרא פרצה. כן.

אומנם

אנחנו צריכים לדעת

שאם היה פה מצב שהפרצה יתרה מ-10 אמות,

במחיצה שמבדילה בין החצר לרשות הרבים,

היה פה פרצה יתרה מ-10 אמות, זה מבטל את כל השם מחיצה באותו רוח שמבדיל

בין הרשות הערבים לבין החצר.

לכן צריך לומר שלא נהיה פה פרצה יותר מ-10 אמות.

עכשיו, מצד שני אבל,

בחלק של המחיצה שהיה בין המבוי לחצר,

שמה נוצר פרצה באופן מלא,

כלומר על פני כל רוחב המבוי, יותר מ-10 אמות. לא, גם שם זה פחות מ-10 אמות,

אבל המזל שיש לנו גם כתלים משני הצדדים.

גם פה יש כתלים.

ממילא זה נקרא גידודה,

זה נקרא שנשאר שיעריים מהכותל.

אבל לפי הציור הזה זה שייך לחצרות.

נכון.

זה הכותל, המחיצה הזו שהייתה בין החצר למבוי,

היא הייתה גם לצורך

הבדלת החצר משאר הבתים שבחצר האחרת,

וגם חלק ממנה

אוטם את הכניסה למבוי

מן החצר.

מובן?

עכשיו, מה שקרה,

נוצרה פרצה באופן מלא מן המבוי לחצר.

פרצה זה עד עשר אמות. עד עשר אמות.

אבל עדיין, עדיין

היה מקום לבוא ולומר שאם נוצרה פרצה, הכלל אומר שאם הפרצה היא באופן מלא,

אז זה מעביר פרצה, זה לא מעביר פתח,

אפילו פחות מ-עשר אמות.

אבל כאן זה לא נקרא שנפרץ במילואו לגמרי.

למה?

כי הרי משני צדי הפתח יש עדיין

שיעריים של כותל.

אבל פה יש גם את שיעריים של כותל, נכון, איפה? בין החצר לזרוצות ערבים. נכון.

שם צריך להבטיח שיהיה פרצה שאינה יתירה מ-עשר אמות.

אבל באופן של בין המבוי לחצר,

הרי הדין אומר שאם נוצרה פרצה באופן מלא, במילואו,

אז זה מהווה כפרצה ולא כפתח, אפילו אם זה פחות מ-עשר אמות.

לכן צריך להוסיף

שמאחר ועדיין יש שיעריים מן הכותל,

אומנם השיעריים הללו לא נראים במבוי,

אלא הם משני צדי הפרצה.

זה כאילו תייקים לחצר. בדיוק.

אז לכן זה לא נקרא שנפרץ באופן מלא.

וזה מועיל עדיין לתת לזה דין של מחיצה עם פתח.

זה לא מהווה פרצה. כאילו הובו יותר מ-מחיצה. עזוב, לא קשור לזה.

לא.

אז עכשיו ככה, באופן הזה, עוד פעם אני חוזר.

חצר,

מבוי כזה שהיה בצד אחד פתוח לרשות הרבים,

והניחו, מדובר על מבוי סתום,

והניחו קורה בפתח הסמוך לרשות הרבים.

אבל החלק,

המחיצה שהיתה ברוח השלישית,

ברוח הזו, שהיא כנגד פתח המבוי,

היא למעשה היתה משמשת כמחיצה שמבדילה בין המבוי לחצר.

היא נפרצה באופן מלא,

ולא נותר כלל וכלל ברוחב המבוי מן המחיצה הזו,

אלא רק משני הצדדים שזה משמש את החצר.

ובנוסף לזה, אומר הרב,

גם הכותל שמבדיל בין החצר לבין רשות הרבים, גם שם נוצרה פרצה,

אומנם אינה יתרה מעשר רמות, אבל יש פרצה.

עכשיו לכאורה יש פה פילוש,

כלומר אפשר לצאת דרך החצר

לרשות הרבים.

נו, אז יש מקום לומר שזה נקרא מבוי נפולש לרשות הרבים. לא, זה חייב להיות דרך רחבה,

או דרך רחבה, ישירות לרשות הרבים. אז בואו נראה. דקה.

אז אומר הרב, החצר מותרת,

אומנם היא נפרצה גם לרשות הרבים

וגם למבוי,

אבל מאחר שאין הפרצות הללו יתרות מעשר אמות,

אז הן מוגדרות כפתח, לא כפרצה.

ממילא, מאחר שזה פתח,

פתח שפתוח לרשות הרבים ולמבוי,

זה עדיין לא סיבה לאסור את הצלצול בחצר,

כי יש פה מחיצות.

מתי אני אומר שמתבטל שם מחיצה, דווקא אם זה פרצה,

אבל כאן, מאחר שהם פחותים מעשר אמות,

אין להם שם פרצה, אלא שם פתח.

פתח בחצר הוא לא מבטל את השם מחיצות.

ממילא, גם אם יש מחיצה שיש בה פתח במחיצה,

עדיין יש בו מחיצה,

לכן החצר מותרת בטלטול.

אבל המבוי, אסור בטלטול.

מי אומר את זה?

רב.

המבוי אסור בטלטול. נכון.

למה?

כי הוא נראה כמפולש לרשות הרבים משני צדיו.

שהרי אפשר לצאת דרך החצר

מן המבוי לרשות הרבים שבצד השני.

כי הרמבוי, היה קודם מבוי סתום,

שאחד מפתחיו פתוח לרשות הרבים, שהפתח הוא לרשות הרבים.

אבל בפתח,

ברוח השלישית,

שזה כנגד

הפתח שהוא סמון לרשות הרבים,

היא היתה שם מחיצה והיא נפרצה.

כן, המחיצה הזו הייתה משמשת גם את החצר וגם את המבוי.

היא נפרצה וגם נפרץ כנגדו במחיצה שהיא מבדילה בין החצר לרשות הרבים.

אם כן, נוצר לנו פה דין של מבוי מפולש.

אומר רב, המבוי אסור בטלטול.

אז מה צריך לעשות בשביל זה?

צריך לעשות תיקון

גם בצד הזה של המבוי,

כיוון שזה נקרא מבוי מפולש מכאן ואילך.

בצורת הפתח.

אז צריך תיקון.

אבל לא דיברנו על צורת הפתח או לא.

אם זה מפולש?

אמרנו.

לכאורה,

לכאורה,

צריך, מאחר ואתה נותן את זה דין של מבוי מפולש לרשות הרבים,

אז היא צריכה דלת.

היא צריכה דלת.

אם זה ישירות, לדעת חנניה.

יכול, לא, לא קורה, צורת הפתח.

אבל על כל פנים,

מה שרב אומר, הוא לא אומר לנו מה התיקון.

הוא אומר, מבוי אסור.

למה?

כי הרי פה זה מבוי מבולש.

מבוי מבולש צריך תיקון משני פתחיו.

ופה היה רק תיקון בפתח אחד.

אז ממילא אסור לדלתול. אבל החצר,

אין בעיה לטלטל בה.

ממילא יש פה דלת מחיצות לחצר.

מובן?

מותר לדלתול בחצר. זה כאילו לפתח יחידה. כך, מי אומר לנו?

רע.

אז אם כן,

מדברי הרב הללו,

אותם דברים שאמרנו עכשיו,

אלמדים אנו שני דברים.

שמבוי שמבולש לרשות הרבים דרך רשות היחיד,

נחשב כמבוי מפולש.

לכן המבוי אסור לבטלטול.

כי מאחר והתיקון הוא רק בפתח אחד,

ונוצר עכשיו פתח נוסף כנגדו,

שהוא פתוח לחצר, ומן החצר יוצאים לרשות הרבים,

אם כזה מבוי יפולש.

צריך תיקון גם שם.

זה דין אחד לומדים בתוך דברי רב.

דין שני שלומדים בדברי רב,

שמבוי שנפרץ לחצר,

בני החצר לא אוסרים על בני המבוי את הצלצול במבוי.

למה לא? כי אז אין בעיה לסכם.

ואני אסביר למה.

כי מאחר ורב בא ואומר,

מאחר ורב בא ואומר,

מאחר ורב בא ואומר,

רק מדובר פה במקרה שנפרץ גם כנגדו לרשות הרבים בחצר.

כן?

משמע, אבל אם לא נפרץ כנגדו לרשות הרבים,

נכון.

אז אני אומר,

בעצם זה שרב צריך להגיד שכל דבריו מדובר באופן

שהחצר נפרצה לרשות הרבים.

חוץ ממה שנפרץ

למבוי גם כנגדו היה פרצה לרשות הרבים.

למה הוא צריך להגיד את זה?

כי אם לא הייתה פרצה באותו מקום,

במחיצה שמבדילה בינו לבין רשות הרבים,

אז שים לב,

אז לא היה בעיה במבוי.

היו עדיין רשאים לטלטל במבוי.

אבל לא יכולים לדבר על מה הוא אומר. אפילו שעכשיו,

אפילו שעכשיו,

אפילו שעכשיו יש הרי פרצה בין החצר למבוי.

אומנם אין פרצה,

נאמר שמדובר באופן שלא בפרצה חצר כנגדו,

אז אומנם אין פרצה בין החצר לרשות הרבים,

כן?

אבל יש פרצה שהיא בין המבוי לחצר.

נו, אז למה מותר לטלטל במבוי?

מדוע בני החצר לא יאסרו על בני המבוי את הטלטול במבוי?

הרי הם צריכים לעשות עירוב, נכון?

ועירוב מקודם לכן לא יכלו לעשות, כי הרי אין להם שייכות בכלל

למבוי.

כי הרי הם היו,

הם היו, היציאה שלהם לא הייתה למבוי הזה.

כי היה סתום לגמרי.

כן, אז זה בתנאי שזה נפרץ לגמרי.

זה נפרץ בתור של סטח, זה נשאר אפילו נפרץ בקירות,

אבל אין בעיה,

לפי הדברות הבאה בסדר. זה לא משנה.

על החצר אני לא מדבר, חצר מותר בדלטול.

אני מדבר על שאלה אחרת,

מתוך דברי רב שאומר שמבוי אסור,

רק בגלל שנפרצה חצר בשני הצדדים,

גם בצד של המבוי,

גם בפחיצה שהיא בינה ובין המבוי.

זה מפולק. גם בפחיצה שהיא בינה ובין רשות הרבים.

משמע שבלוכן, אם למשל זה לא היה נפרץ בפחיצה שהיא בינה לבין רשות הרבים,

לא היה אסור המבוי בין הטלטול.

למה?

כי זה לא מפולק. אבל לכאורה בני החצר היו אמורים לאסור את הטלטול במבוי,

בגלל שיש להם דריסת רגל דרך הפרצה

שנוצרה ביניהם לבין המבוי.

יש פה פרצה שיוצאים דרכה למבוי.

אלא, מה אתה רואה?

שבעים כל זה.

בני החצר אינם אוסרים על בני המבוי של הטלטול במבוי.

לכן,

הרב היה צריך למצוא או קימתא

שמתי מבוי נאסר בטלטול?

רק בגלל שגם נפרצה חצר כנגדו.

אז בגלל זה נחשב כמבוי המפולש לרשות הרבים גם מהצד הזה.

אבל אם לא היה מצב כזה של פעילות לרשות הרבים,

לא היה מפריע לי שנפרצה המחיצה בין החצר למבוי.

הכוונה של רב זה למראית עין, כי אמרנו שמפולש החלטים לרשות הרבים. תקשיב, זה לא משנה לי עכשיו

מהי הסיבה. אני עכשיו מחפש לבדוק מה הדינים,

מה הרב סובר.

מתוך דברי רב אלו רואים אנו שמבוי

המבוי שהיה סתום

והחלק של המחיצה שברוח השלישית

שהוא היה למעשה בצד האמצעי של המבוי,

ברוחב המבוי,

זה היה חלק ממחיצה של חצר והחצר הזו הייתה עודפת ברוחבה על רוחב המבוי.

יש שם ד' מחיצות.

אם נותרה פרצה בין המבוי לחצר ולא היה פרצה כנגדו

במחיצה שבין החצר לרשות הרבים.

לא היה בעיה בטלטול במבוי.

החצר הייתה יכולה לטלטל,

המבוי היו יכולים לטלטל,

אבל כל הבעיה היא בגלל שגם נותרה פרצה בין החצר לרשות הרבים.

ואז מה זה יצא לנו דין?

של מבוי מפולש.

מאשר על כן צריך תיקון.

המבוי יהיה אסור ללא תיקון של תאונת הפתח לכל הפחות.

עד כאן

למדנו בתוך דברי רב שהרבי ירמיה בר אבא אמר בשמו של רב.

עכשיו אנחנו באנו ואמרנו שהביעי הקדים לרב יוסף ואמר

כבוד הרב

נראה לי שמה שרב יהודה אמר מבוי שיקלל הרחבה אין לו צריך כלום זה בשמו של שמואל.

זה לא בשמו של רב כי אם זה בשמו של רב אז יש פה סתירה לדבריו מתוך דברים אחרים שרב אמר.

הדברים האחרים זה מה שהרב אמר כאן

שמבוי

שהיה סתום

והיה חצר ברוח השלישית

ונוצרה פרצה, זה סותר את דבריו. היכן אני רואה את דבריו שהם סותרים זה את זה?

שואלת הגמרא, ואמאי

ואמאי

שורה רביעית מראש העמוד בדף זין, עמוד ועד

ואמאי למה הרב עושה לטלטל במבוי שנפרץ לחצר בגלל שזה מבוי מפולש,

למה?

לי וכמבוי שיקללה הרחבה.

הרי מבוי שיקללה הרחבה.

גם אם נוצרה פרצה,

כן,

גם אם עכשיו נוצרה פרצה מן הרחבה לרשות הרבים,

האם אתה מגדיר את זה כמבוי מפולש או כמבוי שתטום?

מה למדנו אתמול?

מבוי כנראה רחבה, כן.

הוא קלה.

אז זה נידון כמבוי מפולש או כמבוי שתטום?

מבוי שתטור.

נו אז מה אתה…

וממילא אז יש פה סתירה, אם נגיד שהדין של מבוי שכאלה על חוויה אין עוצר כלום.

היינו שאין לו דין מבוי מפולש, אין לו דין מבוי שתום.

זה נאמר בשם רב,

אז הרב סוטר את עצמו,

משום שבמקום אחר הוא אמר שאם מבוי נפרץ לחצר, ודרך החצר אפשר לצאת ברשות הרבים, זה נקרא מבוי מפולש.

נו, אז איך זה מסתדר?

אולי תראה לחצר שהדין שלו שלה יתמוה.

אז מה רצה אביה להגיד לרב יוסף על כורחנו שהדין הזה של מבוי שכאלה על חוויה אין עוצר כלום, זה לא רב אמר

אלא שמואל.

כלומר, אביה רצה להגיע למסקנה שזה למעשה מחלוקת רבו שמואל,

רב שסובר שמבוי שיקלל לחצר,

ודרך חצר אפשר לצאת לרשות הרבים, זה נקרא מבוי מפולש,

והוא ישבור שגם מבוי שיכלל הרחבה זה נקרא מבוי מפולש.

אבל שמואל,

זאת אומרת שלמבוי שיכלל הרחבה אין עוצר כלום,

כלומר זה לא מבוי מפולש.

אז אם אין לו הדין שהוא יצבור,

גם לגבי מבוי שיכלל לחצר,

זה לא נקרא שזה מפולש, וההשאלה כן עוצרת תיקון.

כך יוצא מתוך הדברים שאביה אומר לרב יוסף.

מובן?

עוד פעם אני חוזר.

אם נאמר שהדין של מבוי שיכלל הרחבה,

כן, לא צריך כלום, היינו שאין לו דין מבוי מפולש ולא מבוי סתום.

זה נאמר בשם רב,

אז רב סותר את דבריו,

משום שבמקום אחר הוא אמר

שמבוי שיכלל לחצר

נוצרה פרצה גם במחיצה שמבדילה בין החצר למבוי,

וגם פרצה במחיצה שמבדילה בין החצר לרשות הרבים,

והיא הפרצה הזאת כנגד הפרצה שהייתה בין המבוי לחצר.

אומר הרב, זה מבוי מפולש,

צריך תיקון.

נו, אז ודאי שלא ייתכן שבמבוי שיכלל הרחבה יסבורו שזה מבוי שיכלל.

אבייה לא רק הבדל בין אם יקלל הרחבה או יקלל החצר.

לדעתו זה אותו דבר.

מובן?

אז אותו יתכונו לעשות אותו דבר. נכון.

אמר לה רב יוסף

מודה לאבייה, ומה הוא אומר לו?

ענה לא ידענה.

אמת?

אני לא יודע ממי רב יהודה שמע את הדין הזה

שמבוי שיכלל הרחבה אינו צריך כלום.

אבל אני יודע מה עשה שהיה.

עובדא אבה בדורא דרעבתא.

כלומר, היה מעשה בכפר אחד

שהיו שם רועי בהמות גרים באותו כפר.

ושם מבוי שיכלל הרחבה אבה.

היה שם מבוי אחד שהוא היה פתוח בראשו לרשות הרבים,

ובסופו, כלומר בפתח האחר,

היה כלל הרחבה.

ההרחבה נפרצה לרשות הרבים.

אותו סיפור של מווי שיכלל הרחבה שאמרנו קודם.

ועתה לכמד רב יהודה

ולא אצריכה ולא מידי.

מעשה בא לפני רבי יהודה

והוא לא הצליח רבי יהודה לעשות תיקון כלשהו

בפתח שבין מבוי להרחבה.

והיא, כאשר משמד רעה ומשמד שמואל, ולא כאשר מידי.

ואם ישנה קושייה,

כן, שלא ייתכן לומר שזה היה בשם רב,

עשה דברים חייבים,

אנו על כורחנו, לא הטלפון של הבן שלך, זה מישהו אחר.

אז ממילא שהדברים הללו יהיו בשמו של שמואל

ולא,

ואין קושייה.

כלומר, בסדר, זה לא מפריע לי

מי אמר את הדברים הללו, רב יהודה.

אני רק יודע שכך פסק רבי יהודה.

היה סיפור כזה שהמבוי כולל הרחבה,

שאלו את רבי יהודה, ורבי יהודה אמר לא צריך תיקון.

מספיק התיקון ששמו לחי וקורה בפתח האחד של המבוי הזה,

גם אם אחר כך בפתח שנוצרה פרצה

בין המחיצה של ההרחבה לרשות הרבים,

זה עדיין לא מוגדר כמפולש,

כי במבוי שיקראו להרחבה נקרא עדיין מבוי שתום ולא מבוי מפולש.

לפי אבייה.

אבייה. לפי שמואל. לפי שמואל. זה דין שכך.

כך אומר רבי יוסף לאבייה. כלומר,

אני באמת לא יודע, אני לא שמעתי מפורשות האם רבי יהודה אמר את זה בשמו של רב או בשמו של שמואל.

כן?

לא היה הידיעה. אבל מה?

אתה, מכוח קושייה,

מכריח שלא נאמרו הדברים בשם רב, כי רב רואים שהוא סובר,

שכן צריך תיקון.

אז הוא אמר לכולכנו, אני מסכים איתך. צריך לומר שזה היה בשמו של שמואל ולא בשמו של רב.

טוב,

עכשיו באה הגמרא

ודוחה.

ואמרה,

אין הכרח לומר שדברי רבי יהודה נאמרו בשם שמואל.

אלא מה?

ה'תעדה אמר לרב ששד לרב שמואל בר אבא.

ואמר לרב יוסף בר אבא

אסבר הלך.

כאן שלא ערבו,

כאן שלא ערבו.

לרב נמי לא קשיא.

כאן שלא ערבו, בני חצב ובני מבוי.

כאן שלא ערבו.

אני אסביר את הדברים,

סייעתא דשמיא.

רב ששת

אמר לרב שמואל בר אבא,

יש שאומרים שרב ששת אמר זאת לרב יוסף בר אבא.

אני אבאר לך את דברי רב.

אתה, רב הילמיה בר אבא, הרי אמרנו שהוא אמר בשמו של רב,

שמבוי שנפרץ לחצר,

ונפרצה חצר כנגדו לרשות הרבי,

אז

צריך תיקון, נכון?

ככה אמר לנו רבי ירמיה בר אבא בשמו רב.

החצר מותרת, אבל המבוי אסור,

כי המבוי נקרא מבוי מפולש.

אז אומר רב ששת לרב יוסף בר אבא, או שאומרים שהוא אמר את זה לרב שמואל בר אבא,

שיש הבדל בדין הזה בין אם ערבו בני החצר ובני מבוי,

לבין אם לא ערבו.

אם בני החצר ערבו את בני המבוי,

אז מותר לטלטל בין במבוי, בין בחצר.

כשלא ערבו,

החצר מותרת והמבוי אסור.

דקה, עוד פעם.

מה זה קשור, אבל?

מה זה קשור? אבל לכאורה יש פה מבוי מפולש.

עירוב זה יכול להועיל

לבוא ולומר שהחצר לא אוסרת על בני המבוי.

כן?

אבל השאלה היא אם מותר הצלצול במבוי,

אבל המבוי הוא מפולש ואין לו תיקון.

אז ככה, אבל אנחנו נסביר.

צריך לבטל את ההיקר הזה של תרשורת הפתח אם הם מתפטרים, לא, לא, לא, לא.

אני מדבר באופן שהם עשו רק לחיו קורה בפתח אחר.

הפתח האחר זה היה לתוך חצר,

והחצר היה בפרצה גם כן לרשות הערבים.

אז איך הביאו לנו את הדברים מקודם, משם רב,

שהחצר מותרת והמבוי אסור.

למה המבוי אסור?

כי המבוי נקרא מבוי מפעולת לרשות הרבים.

זה גורם את האיסור של הטלטול על בני המבוי,

נכון?

אבל בא רב ששת ואומר, לא, יש חילוק

בין אם בני החצר ערבו ובני המבוי, שאז מותר לטלטל בין במבוי ובין בחצר,

כן?

ואילו אם לא ערבו,

אז על זה אמר רב החצר המותרת

והמבוי אסור.

מה החילוק בזה?

רב שאמר שאסור לטלטל במבוי,

אל תחשוב שזה מדין מבוי המפעולה של רשות הרבים,

כמו שחשבת בהתחלה,

שזו הסיבה לאסור את הטלטול במבוי.

אלא אתה יודע למה הוא אמר שהמבוי אסור בטלטול?

אם,

אתם שומעים?

אם יש מצב כזה שנפרצה החצר כנגדו,

הדוושט הוא ככה, כי זה מבוי שלא נשתתפו בו בעירוב,

כי בני החצר אוסרים את המבוי.

כי הרי אני מדבר באופן שהם לא השתתפו.

בני החצר לא השתתפו.

לכן,

אם היו מערבים בני החצר עם המבוי,

אז גם המבוי מותר.

אבל כאשר לא ערבו,

אז המבוי אסור בגלל שבני החצר אוסרים עליו.

מובן?

עוד פעם אני חוזר.

כל מה שרב אמר,

חצר מותרת ומבוי אסור,

המבוי אסור בטלטול לא בגלל שהוא מפולש לרשות הרבים,

אלא בגלל שבני החצר שלא עירבו עם בני המבוי אוסרים את הטלטול במבוי על בני המבוי.

אבל אם היו מערבים באמת,

אם היו עושים

עירוב בבני המבוי,

אז היה מותר לחצר ולמבוי.

כלומר,

שזה שזה פרוץ כנגד, זה לא סיבה

להגדיר את זה כמפולש.

מובן?

זה מה שמפרש רב ששת את דברי רב.

יוצא.

אבל מה שנשאר לשאול,

למה צריך לומר שמדובר שהחצר נפרש לרשות הרבים גם כן?

פרצה,

בפחיצה שמבדילה בין החצר לרשות הרבים, הפרצה הזאת כנגד

הפתח שנוצר במבוי.

אז אסור לטלטל מהחצר. למה הוא צריך להגיד את זה? אם העניין הוא מצד עירוב ולא מצד מבוי,

מפולש,

כן? אם האיסור הוא בגלל שלא עירבו בני החצר ובני המבוי

ולא בגלל שזה מבוי מפולש, אז למה הוא צריך להדגיש את זה?

אז הוא אומר, תדע לך שרב רק ביקש לחדש

שגם כאשר בני רשות הרבים עוברים בחצר כדי להגיע למבוי,

אין בכוחם לאסור את החצר.

הלוא כתוצאה מזה שהחצר נפרץ לרשות הרבים,

יוצא שגם בני רשות הרבים נכנסים דרך החצר למבוי,

לקצר את הדרך.

כן?

האם זו סיבה לאסור על בני החצר את הטלטול בחצר?

התשובה היא לא.

אבל בני המבוי,

בני המבוי תלוי אם בני החצר עשו איתם ערוב או לא.

אם ערמו מותר את הטלטול במבוי,

אם לא ערמו אסור את הטלטול במבוי.

מאחר וכך מתפרשים דברי רעב שכל מה שאמרנו חצר מותרת הוא מבוי אסור.

זה לא בגלל שזה מבוי

המפולש לרשות הרבים,

אלא בגלל שלא ערבו בני החצר ובני המבוי לכם.

טוב, אני מבקש שאני בא עוד פעם.

זה משהו.

אז מאחר וכך

כך מפרש רב ששת את דברי רעב,

אם כן נוכל לומר דרבא דרבא נעמי לו קשיא.

כלומר,

אתה לא חייב לומר שמה שרבי יהודה אמר מבוי הכלל הרחבה אין לא צריך כלום, זה בדיוק בשמו של שמואל. לא.

יכול להיות בהחלט זה רעב אמר.

ואם תבוא ותשאל, אז למה המבוי שכלל לחצר?

אסור לטלטול במבוי. ואילו מבוי הכלל הרחבה לא,

לא אוסר את הטלטול במבוי.

התשובה היא,

מה שאם מבוי כלל לחצר אוסר את הטלטול במבוי,

בגלל שלא ערבו בני החצר לבני המבוי.

אבל אם היו מערבים,

בני החצר ובני המבוי היה מותר.

נכון.

וזה גובה כתוב כאן.

מבוי שכלל הרחבה מותר,

הרחבה לא עוצרת על המבוי.

למה לא אוסר?

הי הם לא ערבו,

לא צריך ערוב,

כי רחבה אין בה דיורים, אמרנו אתמול,

לא צריך ערוב.

אז כאילו ערבו, אם לא צריך ערוב, אז כאילו ערוב.

אמר בירמיה בר אבא מדבר בחצר.

חצר יש בה דיורים.

גרים שם.

מאחר וגרים שם ומשתמשים שם

תשמישים מסוימים,

אם כן נמצא שהחצר הזו,

אם לא היו עושים ערוב עם בני המבוי,

אוסרים את הצלצול במבוי.

מובן.

לכן

אין הכרח

לפרש

שזה משמו של שמואל,

אלא בהחלט יכול להיות שזה משם רב ולא בשם מי של שמואל.

אם כן נמצא

שמבוי המפולש לרשות הרבים,

דרך רשות היחיד,

הוא נידון כמבוי סתום,

לא כמפולש.

ממילא

לא צריך תיקון.

מספיק תיקון בפתח שפתוח לרשות הרבים,

לחיו קורה,

ולא צריך יותר מזה.

עכשיו, הדין הזה, מבחינת דין הגדרה של מבוי מפולש,

לא משנה לי אם זה קלה,

אם זה מפולש לרשות הרבים דרך רחבה או דרך חצר, מבחינת ההגדרה של המבוי המפולש זה לא נקרא מבוי מפולש.

מה שכן, מה שכן,

שאם זה מפולש, קלה לחצר,

ובני החצר לא ערבו מבוי,

זה אוסר בדין אחר, בגלל שלא ערבו בני החזירים בבני אבוי,

אבל לא בגלל המפולש.

וזו הכוונה שבדברים

נראה את רש״י.

רש״י,

בדיבור המתחיל, בדף ז עמוד א',

הדרב יהודה, ממש הרש״י בשורה האחרונה,

זה עמוד א', כן?

א', דרב יהודה,

א', דסיימת משמי דרב יהודה,

ולא פרש לך ממנגמרא,

מה הסיומת הזו

שנאמרה בשמו של רב יהודה,

והוא לא פרש לך ממי למד את זה, כי זה מפרש ברש״א דמילתא משמי דרב,

כן?

הלוא בהתחלה הוא אמר את הביאור במחלוקת חנניה ותנקה, מה זה היה בשם רב,

אבל הסיומת שהוא הוסיף,

שממורש יכלל הרחבה אין לו צריך כלום,

הי סיומא על כרחך דשמואל משמואל רבי גמרא,

הסיומת הזו הוא למד אותה משמו של שמואל

ולא משמו של רב.

משלחים להגיד, זה דברי רב,

אז יש סתירה בדברי רב.

הרב ורבילמיה בר אבא אמר בשם רב,

שמבוי שנפרש במילואו לחצר, זה רב רש״י,

כי אני הפקתי את הדף.

במילואו?

בטח עכשיו.

במילואו?

כותל אמצעי על פני כולו,

ונפרצה חצר כנגדו בפחות מעשר,

חצר מותרת.

למה חצר מותרת?

לכאורה, אבל יש פה חצר שנפרצה במילוא על המבוי.

התשובה היא לא.

דלדידה לא הווה במילואה.

לגבי החצר זה לא נקרא שהיה פה פרצה על כל המחיצה.

למה? דהן נשתיירו בה גיפופין מכאן ומכאן,

כמו שראינו בציור.

רק החלק של המחיצה שהיה מבדיל בין המבוי לחצר, זה נוצר,

זה נפרץ לגמרי.

כלומר, אותו חלק של מחיצה שהיה מבדיל בין המבוי לחצר,

הוא שנפרץ באופן מלא.

אבל המשך

המחיצה עדיין היה קיים.

אז כלפי החצר זה נקרא שעדיין

יש פה כותב, מחיצה.

וגם זו לא פרצה של יותר מעשר,

ממילא זו עדיין מחיצה גמורה.

לכן, לפיכך, לגבי דידה, לגבי החצר פתחים נהנו.

לגבי החצר זה קרה כפתח.

גם הפתח שנוצר, גם הפרצה שהייתה במחיצה שבין המבוי לחצר,

וגם הפרצה שהיא בין החצר לרשות העבים, זה פחות מאז...

זה לא יותר מעשר אמות, אז זה נקרא פתח, ולא פרצה.

כן?

עכשיו תבוא ותגיד לי, אבל שבני המבוי יאסרו את הטלטול על החצר?

הוא אומר, ולא, אז נעלה בני מבוי.

אין דין כזה שבני המבוי יאסרו את הטלטול על בני החצר.

שאין מבוי אוסר על חצרות הפתוחים לו.

גם אם לא עשו שיתופי מבואות, ואסור לטלטל במבוי,

כן?

אבל אלה שבמבוי לא אוסרים את הטלטול על בני החצרות בחצר עצמה.

למה?

כי אם זה פתוח, זה נקרא פתח.

אם החצרות פתוחים למבוי, גם אם אסור לטלטול במבוי, אבל החצר מותר.

אם עשו, כמובן, ערוב החצרות.

אבל חצרות, לעומת זאת, אבל חצרות, אוסרים במבוי.

אבל להפך,

במבוי יאסרו דלטול,

כי אלה בבני החצר אוסרים את הטלטול במבוי, אם לא ישתתפו שיתופי מבואות,

שהרי דריסת רגליהם עלה,

שהרי הם הולכים ברגליהם דרך המבוי.

רשות הרבים, למה היא לא אסרה לה?

תבוא ותגיד לי,

למה בני רשות הרבים לא יאסרו את הטלטול במבוי,

את הטלטול בחצר?

זה גם לא.

זה חצר הפתוח לו.

על החצר הפתוח לו. לא עוזרים על בני החצר

שפתוח לרשות הרבים.

למה?

בפתח, זה רק פתח.

פתח זה לא סיבה שבני רשות הרבים יאסרו את הטלטול בחצר.

אבל ומבוי יאסור, אומר רשי, כאסר כדעתך,

עלה על דעתנו לומר מדי נקט

ונפרצה חצר כנגדו,

משום די מחזקים ומבוי ומפולץ כעסר להם.

כשרב נקט

שנפרצה חצר כנגדו,

כלומר במחצה שבין החצר לרשות הרבים,

זה בגלל שהוא בא לומר למה המבוי אסור.

כי המבוי נקרא כמפולש לרשות הרבים,

ולא משום די נפרץ לחצר,

לא בגלל שהוא פרוץ לחצר,

אלא בגלל שהוא מפולש לרשות הרבים.

ורבי יהודה מדי נקט רחבה שמו הינן,

ממילא חייבים לומר

שאם רבי יהודה הלך ואמר שמבוי שיכלל הרחבה אינו צריך כלום,

בא להשמיע לי להפך, זה משום מפולש לא מיצה.

אי אפשר לבוא ולאסור בדין המבוי המפולש

וברחבה לכא דיורים דליצרו עליהם.

ברחבה הרי אין דיורים

שיאסרו עליהם

אבל אי אבא כלל החצר אסרו עליהם.

אבל באמת אם היה כלל החצר

אז אוסרים

בני החצר

על המבוי ולכמר מפרש טעמיו.

בהמשך אני רואה את הטעמים בעניין הזה

להבדיל בין רחבה לבין חצר.

והיינו דקשיא עדי רב עדי רב בתארטה

וזה כוונת הגמרא כאן

שאם הדין של מבוי שקלע רחבה לא צריך כלום

זה משמו של רב אז זה סותר את דבריו בשני דברים

אי משום מפולש,

אי משום הנפרש לחצר

ואז רעלה בני חצר

לנפרש המבוי במילואו זה רשות האסורה לו.

כלומר הרי כאן אתה רואה שצריך לאסור או בגלל שהוא מפולש לרשות האבים

או בגלל שבאופן שנפרץ לחצר אז בני החצר אוסרים

על בני המבוי את הטלטול במבוי,

שהרי המבוי נפרץ במילואו לחצר לאותה רשות שאסורה לו.

עשר עמוד גמל הזה זה לא בגלל זה, לא בגלל זה,

בגלל שזה נקרא נפרץ המבוי במילואו לרשות האסורה לו, אני מדבר על הצד שלא ערבו.

לא ידענה, אז הגמרא אומרת שרבי יוסף ענה לאבייה,

אני אומר לך את האמת,

רבי יהודה אמר את השיומת הזו, אבל לא ידענה ממין גמרי, אני לא יודע ממי הוא למד את זה,

האם בשמו של

שמואל או בשמו של אב.

אני יודע רק מה עשה שהיה בדורה דרעבתא, כפר רועי,

שהיה שם סיפור מבוי שקלל הרחבה, ורחבה נפרצה בכותל שכנגדה.

הסיפור שדיברנו אתמול,

מבוי שקלל הרחבה,

ומה הוא פסק שם?

שאינו צריך,

כאילו.

ומילא, לא אכפת לי להגיד את זה בשמו של שמואל.

אין לי עניין להגיד שהוא אמר את זה דווקא בשמו של רב.

אם יש לך הכרח שלא יהיה סתירה בדבריו עצמו לומר שזה בשמו של שמואל, אז מאה אחוז, אני מוכן לקבל את זה שזה בשמו של שמואל.

אבל רב ששת בא ואמר, אסבירא לחמילתא לרב,

וגמירא לה מיניה. אני אסביר לך ואפרש את דברי רב,

משום שאני למדתי ממנו שהוא, מה שאמר מבוי אסור,

חצר מוטלת מבוי אסור,

זה לא מדובר בכל מצב, אלא כאן שערבו, כאן שלא ערבו.

כלומר,

מסביר רש״י, כלומר,

היי מבוי אסור, דקה אמר רב, מה שרב אמר שהמבוי אסור בטלטול.

יש חילוק בדבר, זה לא אסור בכל מצב,

שפעמים אסור, פעמים מוטל, באמת לפעמים זה מוטל ולפעמים זה אסור.

מתי? ערבו בני החצר ובני מבוי.

אם היה פה ערעור של החצר עם המבוי,

בין מבוי מותרים, אז באמת הרב לא יאמר שבין מבוי אסור,

מותר לבין המבוי להתלתל.

דא דא אסר לרעב, מה שרעב הולך ועושה את הטלטול במבוי,

למה שהוא מפולש כאסר ל...

זה לא בגלל שהוא מגדיר את זה כאילו זה מבוי מפולש לרשות הרבים.

קדמוק מינא לקמן בזה שלא כנגד זה.

מדובר שהפרצה בכלל לא הייתה,

שתי הפרצות

שבמחיצה שבין החצר למבוי ובמחיצה שבין החצר לרשות הרבים,

הפרצות לא היו זקי נגד זה בכלל.

אז בכלל אי אפשר להגדיר את זה כמפולש.

אלא מה?

והי, נפרצה חצר כנגדו, מה שכתוב,

נפרצה חצר כנגדו, משמרבותא זה החצר נקע.

זה בא להשמיע לי

את הדין

חידוש בחצר.

דא אף על גב,

דרבים

נכנסים לה בזו ויוצאים לה בזו,

אפילו שהחצר נפרצה.

ואז בני רשות הרבים מקצרים בדרכם למבוי דרך החצר.

בכל זאת לא אוסרים את הצלתור על בני החצר.

אפילו אחי שריה. למה? הואיל ונפרצה בפחות מעשר.

מאחר והפרצה שבין רשות הרבים לחצר זה פחות מעשר.

דחשי כפתח חצר, זה נקרא פתח חצר, זה לא פרצה בכלל.

אבל איסור מבוי, אבל מה שרב אמר,

שגם אם החצר מותרת אבל המבוי יהיה אסור,

לא משום פרצה דקוטל שכנגדו. הוא לא בגלל הפרצה הזו שהייתה כנגד

הפרצה שהייתה בין המבוי לחצר.

לא.

אלא משום דבני חצר אס רעלה כי לא ארבו.

כאשר לא היה פה עירוב,

אז בני החצר עושים את הטלטול.

דכיוון דלדידיה ומילואו פרצה הוא,

מאחר ולגבי המבוי היה פרצה באופן מלא על כל רוחב המבוי,

אז זה נקרא פרצה.

ודיורי החצר אוסרין עליו, ומעילה יוצא שאלה שדרים בחצר אוסרין על המבוי את הטלטול,

והוא אינו אוסר עליהם, אבל המבוי לא אוסר את הטלטול על בני החצר,

כיוון שהחצר עצמה יש לה מחיצות שלמות,

הם פיתחים בלבד.

כי דאברין בפרק רגעות העיר,

לגבי חצר גדולה יש נפרצה לקטנה,

דיורי גדולה בקטנה, כלומר אוסרין בקטנה,

דידוד ובאטלה לגבה.

כלומר אם יש חצר גדולה ונפרצה לקטנה,

אז יוצא שהחצר הגדולה,

גם אם כלפי הקטנה זה נקרא שנפרץ באופן מלא,

אבל לגדולה יש פה מחיצות,

אז גם פה אותו דבר,

מדובר שהחצר הייתה יותר רחבה מרוחב המבוי.

ואין דיורי קטנה וגדולה.

מאחר שהדיורי הקטנה לא משתמשים בגדולה,

זה לגבי גדולה פתח, לגבי גדולה זה נקרא פתח.

ושתי החצרות שיש ביניהן פתח, לא אסר הנהדה הזה.

אם יש את החצרות שיש ביניהן פתח,

הן לא אוסרות זו על זו,

כי זה אמרנו בפרק חלון, נפרץ הכותל עד עשר רמות.

אם רצו מערבין שניים, ואם רצו מערבין אחד,

לפני שהוא כפתח,

ושניהם מותרים וזה, כל מה שצריך זה רק עירוב, אבל לא מעבר לזה.

דרעבה דרעב נמי לא תקשה, כלומר מאשתא מצינא למימר דרעב יהודה אבדורא דרעבתא קרב אבדוהא.

כלומר גם אם נבוא ונגיד שהפסק שפסק רבי יהודה בכפר רועים הזה,

שהמבוי כלל הרחבה ולא צריך תיקון,

זה בגלל שהיה מדובר שעשו שם עירוב.

זה אמריין כאן שארבו כאילו שלא ארבו.

סליחה, לא צריך שם עירוב ברחבה בעצם,

ומאחר שזה הרחבה לא צריך עירוב, וברחבה לכא דיורי במשרה המבוי.

אנחנו נסתפק בזה, כמובן בעזרת השם, בשבוע הבא, ביום ראשון,

נסכם את הדברים שוב, כדי שנוכל להמשיך בדף ח' גם כן, בעזרת השם.