מסכת עירובין ז. | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מסכת ערובין, דף זין, עמוד א',

בנקודתיים האחרונות שבעמוד.

14 שורות קודם סוף העמוד.

דף זין, עמוד א',

14 שורות קודם סוף העמוד,

מיד אחר הנקודתיים, יתיב רבי יוסף

כמדר אמונה ויתיב וכאמר.

אמר רבי יהודה אמר רב,

מחלוקת בסרטייה מכאן

וסרטייה מכאן

ופלטייה מכאן ופלטייה מכאן.

אבל סרטייה מכאן ובקעה מכאן,

או בקעה מכאן ובקעה מכאן,

עושה את צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן.

נסביר את הדברים.

הזכרנו מחלוקת,

שני תנאים,

תנא אחד

שאין לנו את שמו ומגדירים אותו בתלמוד כתנא קמא,

זה התנא הראשון שנזכר בדברי אותם אר עיטא.

שאיך התיקון למבוי המפולש,

מבוי המפולש כידוע זה מבוי שהוא פתוח משני צדדיו,

כאשר פתח כנגד פתח

ושני צדי המבוי יש כתלים, יש מחיצות?

מהו התיקון כדי שאפשר יהיה לטלטל בשבת שם?

אז לדעת תנא קמא, לדעת הטל הראשון,

עושה צורת הפתח באחד מן הפתחים

ולחי וקורה בפתח האחר.

לדעת חנניה,

כן,

שזו מחלוקת בתלמוד ובטילל יוצא, שבטילל מצריכים

שיהיה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן.

בא הרב ומפרש

שכל המחלוקת של טלאקמא וחנניה בעניין תיקון למבוי המפולש,

וכמו שהסברנו ששני הפתחים

שיש לאותו מבוי הם לרשות הרבים, כאשר הפתח האחד כנגד הפתח האחר,

זה הכל באופן

ששני צדי המבוי

היו פתוחים לרשות הרבים,

ואיזה רשות הרבים, כגון סרטיה מכאן וסרטיה מכאן.

כלומר, סרטיה זה דרך שבני אדם הולכים בה.

בני אדם רבים, יש לזה גדר של רשות הרבים,

פלטיה, שנראה תכף בהמשך, זה רחוב של שווקים, שגם שם מצויים המון אנשים,

וכזה מוגדר בהלכה כרשות הרבים.

אז כל מה שאמרנו בתיקון למבוי המפולש,

שלדעת עלא כמה צריך צורת הפתח מאחד מפתחי המבוי,

ולדעת חנניה צריך דלת ולא יועל צורת הפתח,

ככל זה מדובר במבוי כזה שהפתחים הללו שיש בו הם פתוחים שניהם לרשות הרבים,

כגון

שלסרטיה,

שזה דרך שמני אדם הולכים בה,

או פלטיה מכאן ופלטיה מכאן.

שני הפתחים

פתוחים למקום שווקים,

אבל אם זה סרטיה מכאן ובקעה מכאן,

אבל במקום שהפתח האחד ופתחה המבוי הזה,

הוא אכן פתוח לרשות הרבים, זה סרטיה,

אבל הפתח האחר פתוח הוא לבקעה,

בקעה של שדות, ששם אין לזה דין של רשות הרבים,

אלא כרמלית.

וכל שכן, אם שניהם, שני הפתחים פיתוחים לבקעה,

היינו לכרמלית,

עושה את צורת הפתח מכאן. כלומר, כולם מודים

שדי בצורת הפתח בפתח האחד

ולכי או קורה בצדו השני.

כלומר,

גם חנניה שסובר

שצריך במבוי המפולש דלת מכאן ולכי וקורה מכאן,

זה הכל דווקא באופן ששני הפתחים של המבוי המפולש הזה

הם לרשויות הרבים.

אבל במקום

שרק אחד פתוח לרשות הרבים והאחר לא,

וכל שכן, אם בכלל, שניהם לא פתוחים לרשות הרבים,

באופן הזה יודע חנניה שמספיק שיעשה צורת הפתח מכאן

ולכי או קורה מכאן.

כך רב מפרש את מחלוקתם של תנא קמא וחנניה.

הדברים מובנים.

שואלת הגמרא,

אשתא אסרתיה מכאן ובקעה מכאן.

עושה לו צורת הפתח מכאן ולכי וקורה מכאן,

בקעה מכאן ובקעה מכאן, מבעיה.

כלומר, לשם מה אתה צריך לומר לי

את האופן שאם זה בקעה מכאן ובקעה מכאן, כלומר ששני פתחם אבוי הם לבקעות,

אז מספיק צורת הפתח.

הרי אתה אמרת שאפילו אם פתח אחד זה פתוח לרשות הרבים,

אבל מאחר הצד הפתח השני אינו פתוח לרשות הרבים,

די בצורת הפתח.

אז כל שכן, באופן ששני הפתחים פתוחים

לבקעה שזה כרמלית,

אם פתח,

אם כשרק פתח אחד פתוח לכרמלית,

אומר התשי חנני המודל שמספיק צורת הפתח מכאן ולכי וקורה מכאן,

אז במקום ששני הפתחים הם לכרמלית,

כל שכן,

אז לשמה אתה צריך להדגיד לומר לי את זה.

מה זה שני פתחים לכרמלית?

אמרנו שמבוי המבולה זה שני פתחים, שני פתחים.

כלומר, פתח נגד פתח. גם פה גבעה.

בקעה, לא גבעה. זה שני צדדים עכשיו.

המבוי

הוא מפריד בין שני בקעות.

זה הכול.

אז עכשיו השאלה היא,

מה יהיה הדין בעדין מבוי שכזה?

אומר רב, פה יודע חנניה שמספיק צורת הפתח.

כן, כן, כן, בקעה של צדוד. זה כרמלית, בדיוק.

במילים אחרות, מה אומר רב?

אם לא שניהם רשות הרבים,

שני הפתחים לא פתוחים לרשות הרבים,

אלא אחד פתוח לכרמלית,

פה לא צריך דלת,

אלא יועיל צורת הפתח.

גם חנניה יודע בזה.

נו, אז למה צריך לומר לי רב?

ופקעה מכאן ובקעה מכאן, גם אותו דבר. כל שכן,

אם כשרק צד אחד פתוח לכרמלית,

מספיק צורת הפתח,

אז כששני הפתחים פתוחים לכרמלית, אז בוודאי.

אז למה צריך ללכת לומר לי את זה? זוהי שאלת הגמרא.

עונה הגמרא, הכי כאמר,

כוונת רב,

סרטיה מכאן ובקעה מכאן,

נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן.

רגע, אנחנו עכשיו עשינו את עמוד ב' כבר?

נו, עדיין בעמוד א'.

הכי כאמר, שורה חמישית מסוף העמוד, הכי כאמר.

כלומר, כוונת רב,

שבאופן ששני הפתחים פתוחים למבוא, לבקעה,

אז זה פשוט שלא צריך מעבר לצורת הפתח,

ביחד עם פתחי המבוא.

רק בא הרב לומר, שתדע לך,

שגם אם פתח אחד פתוח לברשות הרבים, אבל מאחר והשני לא,

זה כאילו יש שני הפתחים לכרמלית,

ואשר על כן די בצורת הפתח.

במובן, זה גוף הכוונת דברי רב,

שכאשר יש רציה מכאן ובקעה מכאן,

זה כאילו שני הפתחים פתוחים לכרמלית,

ומילא לא צריך מעבר לצורת הפתח,

לא צריך דלת.

יפה.

עכשיו

צריך לדעת,

הרי מי אמר את הדברים הללו

בבית המדרש?

רב יוסף.

כלומר, אמא הקדימה ואמרה, יתיב רב יוסף קמד רב הונא, כך התחלנו את השיעור היום,

רב יוסף ישב לפני רב הונא,

והוא בא ואמר מה שרב יהודה אמר לא בשם רב,

את כל מה שלמדנו עד עתה,

רב יוסף אמר. יופי.

אז לאחר שרב יוסף

פירש

את מה שרב אמר,

אז רב יוסף מסיים ומסיים בה,

משמע דרב יהודה,

אם היה מבוי כללה רחבה,

אין צריך כלום.

לאחר ודיברנו,

מהו מבוי המפולש,

שאז

סובר חלניה שצריך דלת.

ואיזה מבוי מפולש אין לו צריך דלת, אלא די בצורת הפתח.

הוא עושה ואמר שיש סוג של מבוי

שלא צריך כלום.

כלומר, הוא לא צריך תיקון בכלל באחד מפתחי המבוי.

אז ככה,

אם המבוי הזה,

שני פתחיו פתוחים לרשות הרבים,

אז פה חלקו אותה על הקמא וכן,

אני אומר, צריך דלת.

ואם אחד מן הפתחים פתוח, אז ברשותו היה ביבה אחרת לכרמלית.

אז פה מודה חלניה שלא צריך דלת, אבל צריך, על כל פנים, צורת הפתח.

יש סוג מבוי שלישי שלא צריך

כלום

באחד מן הפתחים,

כגון מבוי הכלל הרחבה,

מבוי שיקלה לרחבה לא צריך

כלום בפירוש. פתוח לרחבה. באותו צד שהוא פתוח לרחבה לא צריך תיקון כלל.

ואנחנו נסביר מה זה מבוי קלה לרחבה.

אתם יכולים לראות, אתם יכולים לראות בציור

את הדוגמה לזה,

מה זה מבוי

הקלה לרחבה.

מבוי אחד פתוח באמת,

כן?

לרשות הרבים.

סליחה.

המבוי למעשה,

באחד מפתחיו

הוא פתוח לרשות הרבים,

כן?

ובצידו האחר

פתוח לרחבה.

רחבה אתם רואים בציור?

ומן הרחבה יוצאים לרשות הרבים. הרחבה זה רשות היחיד?

בחצר שלאחורי הבתים, ודאי שזה רשות היחיד.

זה מקום שמוקף ארבע מחיצות. אין בעיה לצאת מזה ליחיד, אין בעיה. אז שימו לב.

אז אף על פי שלמעשה אפשר לצאת מן המבוי דרך הרחבה לרשות הרבים,

זה לא נקרא שזה פתוח לרשות הרבים.

ודאי, הרחבה מבטלת את זה. ממילא מאחר וזה פתוח לרחבה ולא לרשות הרבים,

מבוי שכזה לא צריך תיקון.

כלומר, מספיק לחי או קורה בצד האחד שפתוח לרשות הרבים,

אבל בחלק באותו פתח שהוא פתוח לרחבה לא צריך תיקון.

זה כמו מבוי שמפולש. למה? בצד אחד הוא לא מפולש. זה לא נקרא מבוי מפולש,

אלא מבוי סתום.

עכשיו, הגמרא מבינה מתוך הדברים הללו. הרב יוסף אמר את זה בשמו של הרב יהודה.

אז היא מבינה שתי דינים מתוך דבריו.

דין ראשון,

שמבוי המפולש ברשות הרבים, דרך רשות היחיד,

אינו נחשב כמבוי מפולש.

כן?

היחיד זה כאילו ההמשך של המבוי.

אמרתי, הרחבה?

הרחבה זה המשך של המבוי. בדיוק.

יש שם מחיצות,

וזה מוגדר כרשות היחיד.

מאחר ויש שם מחיצות,

זה מוגדר כרשות היחיד.

גם אם זה דרך שם אפשר לצאת לאן,

לרשות הרבים, זה לא נקרא מבוי מפולש.

זה נקרא מבוי סתום.

זה תמיד יותר לפים קורה.

עכשיו, חייבים להוסיף

שאם רבי יהודה בא לחדש

שמבוי כזה אינו מבוי מפולש אלא מבוי סתום,

אז חייב להיות שמדובר באופן שהרחבה פרוצה היא לרשות הרבים.

כל החלק

שמתנגש בין, כל החלק של הגבול

שבין הרחבה לרשות הרבים פרוץ,

כמו שאתם רואים בציור.

נפרסה פרצה, זה לא סגור לגמרי.

זה תטח, לא פרצה, זה כל תטח. אפילו שיש פה פרצה, יותר מזרח, שלא כתוב לנו כלום.

בינתיים זה מה שכתוב, שנפרסה הרחבה לרשות הרבים,

גם אז אני אומר שזה דינו כמבוי סתום ולא כמבוי המפולש.

למה צריכים להגיד את זה?

כי אם נגיד שזה סגור שם,

היינו בחלק שהוא בינו לבין רשות הרבים, בין הרחבה לבין רשות הרבים,

אז מה צריך לבוא לחדש לי?

דע לך שהמבוי הזה לא נקרא מבוי מפולש אלא מבוי סתום.

ברור שזה מבוי סתום,

משום שערי אינו פתוח כלל וכלל לרשות הרבים,

אלא מעל כורחנו שהרחבה עצמה פרוצה

לרשות הרבים.

היה מקום לבוא ולומר, מאחר ודרך הרחבה הזו אפשר לצאת לרשות הרבים,

דרך פרצה, לא פתח, דרך פרצה,

ממילא זה נקרא כאילו פתוחה לרשות הרבים,

בכל זאת, רב יהודה בא לחדש שזה לא כך.

אז זה דין ראשון שמלמדים עלינו מדברי רב יהודה. שוב ונחזור, הדין האחד בא לחדש,

שאף על פי שההרחבה פרוצה לרשות הרבים,

אבל מאחר ואין מפגש

ישיר

בין המבוי לבין רשות הרבים, אלא דרך הרחבה,

אין לזה דין של מבוי מפולש, אלא מבוי,

אלא מבוי סתום.

זה פולש רק לכיוון הרשות הרבים. בדיוק. או לכלמלת, בדיוק. אבל זה באופן ישיר. ישיר, כן. יפה. דין שני,

מבוי שנפרץ לחצר,

בני החצר אוסרים על בני המבוי את הצלצול במבוי,

אם לא יעשו איתם עירוב על ידי שיתופי מבואות.

אז אמרתם, אם קרה מצב

שאחת מהחצרות,

שיש פתח מן החצר למבוי,

הלוא זה הנורמה במבוי,

שיש כמה חצרות,

ודרך החצר, דרך פתחי החצר, נכנסים למבוי,

ודרך המבוי יוצאים לרשות הרבים.

נכון?

יופי.

מה יהיה הדין

אם נוצרה פרצה

מהמבוי לחצר?

האם

יועיל לטלטול במבוי או לא?

הגובה שבני החצר אוסרים על בני המבוי את הטלטול במבוי,

אם לא יעשו עירוב עימם בשיתופי מבואות.

מה הראייה? מה הקשר? מי דיבר על חצר? דיברנו על רחבה.

לא דיברנו על

מבוי שקלה לחצר.

כלומר, מה יהיה הדין?

השאלה היא תהיה כזו.

מה יהיה הדין

אם הייתה איזושהי סגירה במבוי,

אתם שומעים? במבוי,

בצד השלישי,

מבוי שיש בו שלוש מחיצות,

אבל המחיצה השלישית, שהיא נגדית מול פתח המבוי,

שם נפרץ לכיוון חצר.

החצר הזו בכלל לא שייכת למבוי.

החצר הזו הם למעשה כאלה שהפתח שלהם זה אין להם מבוי אחר.

אתם שומעים?

זה מבוי אחר.

ונוצרה פרצה עכשיו בחצר.

לפי ההגדרה זה ארבע פתחים.

לא, לא, לא, לא, לא. נוצרה פרצה שזה פרצה.

או פרצה שנפרצה במילואו, באופן מלא,

או למעלה מעשר עמות.

זה הכללים לגבי הגדרה של פרצה.

אז באופן הזה,

בני החצר יאסרו על בני המבוי את הטלטול.

מה הראיה אבל מתוך דברי רבי יהודה?

הדקדוק הוא כך.

מאחר ורבי יהודה הזכיר

מבוי שכלה לה רחבה,

ולא אמר מבוי שכלה לה חצר.

מזה אנו מדקדקים רק בגלל שזה כלה לה רחבה, כלומר,

הצד השלישי של המבוי הוא פתוח לרחבה.

זו סיבה שיהיה אפשר לצלצל עדיין במבוי,

כי הרחבה אין בה דיורים, כלומר, לא גרים שם,

זה לא משמש...

הרחבה זה לא חצר?

לא.

רחבה זה כאילו

מקום שמוקם במחיצות,

אבל עוברים דרך שם. זה לא ש...

לא, לא, לא.

לא.

זה מה שאני אומר, זה לא.

זה נראה כאילו המשך המבוי,

אבל מאחר שהיה שם ד' מחיצות,

זה לא מוגדר כחלק מן המבוי. אבל אם היה שם קיר וזה נפרץ,

אז זה הופך את זה... זה גופי באים לומר.

שאף על פי שזה נפרץ,

שים לב,

לרשות הרבים,

נפרץ לרשות הרבים,

בכל זאת, אבל מאחר שאין שם דיורים,

כלומר אין שם

כאלה שיכולים להשתמש שם, כי זה לא מקום שמיועד להם,

במצב הזה הם לא אוסרים את הצלצול על בני המבוי.

אבל אם זה היה נפרץ לחצר,

מאחר וחצר יש בו דיורים,

כלומר הרי מי משתמש בחצר?

זה שייך לאותם אלה שהחצר משותפת להם,

או אפילו חצר, כן,

או אפילו אם זה אדם יחיד, זה אותו דבר,

זה אוסר את הצלצול על בני המבוי.

שיתופי מבואות צריך לעשות.

צריך לעשות שיתופי מבואות, צריך שיהיה להם,

צריך שלאותה החצר יהיה חלק בשיתופי מבואות.

סגורה, כבר אני אסביר לך.

מדובר פה שהמבוי,

שים לב, המבוי יש לו שני מחיצות, כן?

בצד השלישי, כלומר ברוח השלישית,

היה שם חצר עם מחיצה.

סגורה הרמטית. סגורה הרמטית, בדיוק.

כן.

כן. יפה.

ושים לב,

והם יוצאים למעשה, אותם בני החצר הזה יוצאים לדרך פתח בצד האחר,

למקום אחר.

אם זה החצר, זה לא דרך ילד לדירה. נכון. זה לא שייך לדירה, אבל הם לא... זה דרך ילד לדירה. כן, אבל בני החצר לא יוצאים למבוי הזה.

הפתח שלהם זה למבוי אחר בצד הנגדי.

אתה שומע?

למה לא אתה לא עושה את זה?

שיש פתח כאלה עם החצר הזה. למה לא יהיה ב'? עוד פעם. אין, היה סגור.

מדובר באופן שהיה,

תסתכל עכשיו, אתה יודע מה?

בוא תסתכל בציור. יש לך את הציור?

זה, זה, בית.

ציור ב', בדיוק.

רק במקום הרחבה, תצייר לעצמך ששם זה חצר.

כן, אבל זה יהיה פתוח,

זה מה ש...

זה גוף,

זה גוף, זה גוף, אתה צריך לדעת.

אז אתה נראה לך שזה ככה.

הרחבה פירושו של דבר, שהיה שם... לא, אבל בסוף הרחבה זה פתוח.

נכון.

פתוח לרשות הרבים.

זה גוף הבמים לומר, שאף על פי...

תקשיב, זה לא חצר.

תשאלו לך חצר חבורה בכל השנים, אמרתם ש... יש פה דלת מחיצות, זה לא אומר שאין פתח בכלל.

פתח זה לא מהווה פרצה.

פתח לא מבטל של מחיצה.

פתח זה פתח.

זה חלק מהמחיצה.

אני חושב שזה יכול מוקף גדר, ורק החצר פונה למצות המבוי.

לא מבוי, לא למבוי, לא.

אתה אמרת... לא! אז תקשיב.

אם, לא, אתה לא הבנת, אני לא אמרתי,

אין דבר כזה, לא אמרתי,

אתה יכול לחזור ולשמוע אותי שוב,

ואתה תראה שלא אמרתי.

אמרתי שבחלק האחר של החצר,

הגם של, נגיד ככה, הגם של החצר הוא מחיצה גמורה כלפי המבוי שעליו אנו מדברים. אז תגיד שחצר היא חצר אשפחה מצד אחד למבוי,

ושנתתי משפחה לרצות ערבים, זה עשוי. לא, היא לא פתוחה למבוי, עוד פעם.

היא לא פתוחה למבוי, אני מדבר איתך, לא פתוחה למבוי.

היא, עוד פעם, אם קרה פרצה, אני מדבר באופן, לפני הפרצה,

לפני הפרצה, מה היה?

היה פה מצב של חצר סגורה. לא היה פעם, בהתחלה.

חצר סגורה.

לא היה פה עם קירות?

עם קירות, ויש פתח בצד האחר שיוצאים דרכו לרשות הרבים.

מה זה בציור פה, נו?

כמו בציור, רק במקום רחבה... חצר סגורה מכל השגנים, כי יש מצב על רשות הרבים.

כמו ברחבה, למה אתה צריך להסתבך?

בדיוק כמו ברחבה, רק במקום רחבה, חצר.

מה את זה ברחבה לחצר? רחבה זה מקום שלא נקרא כמקום שיש בו דיורים,

כי זה לא משמש

את בני החצרות לעשות תשמישי חצר,

זה רק שדרך שם הולכים,

ואילו חצר זה מה שתשמישי חצר עושים שם,

גם תשמישים צנועים.

הקוונה לחצר משותפת?

ודאי, משותפת, או אפילו לא משותפת, מה זה משנה?

אבל זה חצר, בהגדרה זה חצר.

עכשיו, אם...

יש מחצר יותר רשות היחיד. עוד פעם, הכל זה רשות היחיד.

מבחינת הדין של רשות היחיד,

אתה צריך לדעת, ההגדרה של רשות היחיד זה המחיצות.

אם יש מחיצות, זה מגזיר אותה למקום של רשות היחיד.

אבל מה אכפת, זה חצר במחיצה פלטונית, וזה יתקן מהבעיה. עוד פעם.

מדובר בפני שזה לא הייתה הבעיה, אני מסביר לך.

לא הייתה הבעיה.

כאן הבעיה לגבי המבוי.

עכשיו, החצר הזו,

שהיא במקום הרחבה, תצייר לעצמך בראש,

הסברתי שהרחבה הוא לא עשוי לעשות

תשמישי חצר.

כלומר, ישנם סוגי שימושים

שבני החצר עושים אותם, שהם צנועים בארגנות לעשות אותם בתוך חצר,

אבל לא בתוך מקום שדרך שם הולכים.

כי זה משמש רק את בני החצר.

ברחבה זה סוג מקום שהולכים דרך שם,

ולא עושים שם תשמישים שיצריכים בהם קצת צניעות.

זה לא מסותף, זה לא יכול להיות שייך ל...

לאכול, אתה תוכל לאכול בחצר.

כן, אבל בהרחבה לא תוכל.

כי זה מקום שמיועד לאנשים אחרים שעוברים דרך שעה.

הבנת?

אבל אני לא אוכל ברחבה, לא דווקא במאבק,

אבל אם אני אכנס קצת יותר כמובן קצת הבית... אין דבר כזה, בתוך הרחבה אתה לא אוכל, אתה נכנס פנימה לחצר. בהרחבה שם אין קירוק,

בחקר משותפת יש כאילו... אני לא מבין למה אתם מסתמכים.

זה לא מסתבר.

הוא מסתבר. הרחבה, הרחבה זו אצלכם דורשים,

אבל אם אני נכנס יותר לכיוון הבית,

אני לא נכנס איתך לבית. אתה נכנס לחצר, זה נקרא חצר כבר.

אבל אין סדר מכיסות, אם הרחבה לחצר זה הכול, אין מכיסות להשאיר את הכל הרחבה של רחבה. פה, בגלל שבציור לא עשו לך פה איזושהי סגירה של דלת. כמו במבוי, כזה סעסוק.

אתה נכנס סגירה, אם תהיה סגירה...

אז הוא נמצא בפינה, ייכנס לפינה של החצר ושם יאכל.

אבל זה לא נקרא רחבה.

לא, לא, לא. החצר, מאחר שהיא משמשת את הפרט,

ואת בני החצר זה נקרא משמשת את הפרט,

אז ממילא הם עושים שם את השמישים שצריך בהם קצת נאות.

אבל ברחבה לא יעשו תשמישים כאלה,

כי רחבה זה מיועד לרבים,

זה לא משמש את הפרט,

זה הכול.

אז עכשיו ככה,

אם אתה רואה בציור הזה שהמבוי ייכלל לרחבה, כלומר סיומו באחד מפתחי המבוי הוא פרוץ לרחבה.

ודרך הרחבה אפשר לצאת לרשות הרבים.

והחידוש הוא, אני עכשיו מוסיף,

שאם רבי יהודה בא לומר שמבוי שיכלל הרחבה לא צריך תיקון בפתח הזה שיכלל הרחבה,

על כורחנו שמדובר שהמבוי עצמו, ההרחבה עצמה פרוצה לרשות הרבים.

כלומר, היא נפרצה באופן מלא, נפרצה במילואה

לרשות הרבים. ובכל זאת,

רבי יהודה חידש, אין לזה דין של מבוי מפולש, אלא מבוי שתום.

כי אם נאמר שהרחבה הזו יש בה סגירה,

כן, ואין שם פרצה בכלל לרשות הרבים,

רבי יהודה לא צריך לחדש את זה שזה מבוי שתום. ברור שזה מבוי שתום.

אין אב אמנה, בדיוק. זה דבר ראשון.

דבר שני שנלמדים אנו מדברי רבי יהודה,

שמאחר שהוא אמר מבוי יכלל הרחבה,

מה שאם היה ציור דומה, רק שזה לא מבוי שכלל הרחבה, אלא מבוי שכלל החצר,

ונוצרה פרצה בחצר,

זה יאסור על המבוי.

הפרצה כמובן במחיצה שבין החצר למבוי.

אם יש פה, במקום הרחבה, תצייר לעצמך, יש פה חצר,

שמשתמשים בזה בין החצר מסוימת, באותו שטח.

מפרצה, מחיצה שבין המבוי לבין החצר.

באופן הזה,

ואין כאן רחבה,

אין כאן הגדל של רחבה, אלא חצר.

ומישהו פרץ גם.

נוצרה פרצה שמוגדר כפרצה, כלומר או עבר, או מעשר רמות,

או נפרצה במילואה,

מה יהיה הדין הזה?

הדין הזה אומר שפה לא יואיל לטלטל, אלא אם כן,

לא, הוא נשאר, לא, הוא נשאר.

זה גובה, זה גובה הבאים לחדש כאן,

שמאחר וזה אמור להיות חצר,

ועד עתה זה היה חצר,

אף אחד לא יכול לגזול את השימוש בבני החצר בגלל שזה נותרה פרצה.

רצו חצר, אנשים יכולים להשתמש. זה ברור שזה משמש רק את הפרטים האלה, או את בני החצר בלבד,

אבל הרבים לא יכולים להשתמש ממילא, מאחר וכן,

שהחצר הזו נפרצה ל... למה אתה לא נותן לגמור להסביר?

יש בניינים היום. תקשיב, אני רוצה לסיים את הדברים.

אז מה הבעיה?

אז מאחר ונוצרה פרצה שבין החצר למבוי,

היא נמצא עם כן שעכשיו המבוי הזה,

המבוי הזה הוא כאילו חלק אחד עם החצר.

איך יהיה אפשר לטלטל?

הלוא מאחר ועכשיו התפרצה,

בני החצר כאילו יש להם דריסת רגל במבוי.

והדין אומר שאם יש חצר שיש להם דריסת רגל במבוי, כלומר הם יוצאים

גם דרך שם,

זה אוסר את הטלטול על בני המבוי אם לא ישתתפו בני אותה חצר.

בדומה לכל מבוי, כל מבוי,

שאחד מבני החצרות לא רוצה להשתתף בשיתופי מבואות.

אי אפשר לטלטל.

כמו בחצר,

שבעלי הבתים רוצים לטלטל בחצר.

דירה אחת לא מסכימה, במשפחה אחת לא מסכימה, לא משתתפת בערובי חצרות.

זה אוסר על כל בני החצר,

על כל בעלי הבתים להשתמש בחצר.

הוא הדין במבוי אם אחת מהחצרות הללו,

שהפתח שלהן למבוי,

אינן רוצות להשתתף בשיתופי מבואות,

זה אוסר את הטלטול במבוי.

אז גם פה אותו דבר.

אם נוצרה פרצה על החצר, עד עתה,

לפני הפרצה,

אז לא היה קשר לחצר הזו עם המבוי.

כי הם לא היו יוצאים בכלל, לא היה להם פתח למבוי.

היה להם, להיכן היה להם פתח?

לצד האחר,

כן? לצד הנגדי.

הם בכלל לא היו עוברים דרך המבוי הזה, כי הייתה להם

סגירה הרמטית.

אבל עכשיו שנוצרה פרצה,

אז הם יוצאים דרך הפרצה למבוי.

נמצא שיש להם דריסת רגל,

כלומר, זכות ללכת בתוך המבוי.

מאחר וכן,

אז הם אוסרים את הטלטול על בני המבוי, אם לא יעשו שיתופי מבואות.

אה, זה לא דבר, אבל הפעילה הקטנית.

אתה אומר שחייב את ההרחבה,

הוא דיבר את ההרחבה בצליחה לרשיגת הרבים.

פרק לא יצאו חידור, נכון? נכון.

מי נאמר שזה לא פתוח לרשיגת הרבים?

אולי הוא דיבר שזה פתוח בכרמלית.

זה כבר דיברנו קודם,

פשוט לא היית פה.

אמרנו שאם זה כבר קודם, הוא הזכיר לנו את העניין

שמבוי שכלה מאחד בפתחה וכרמלית,

לא צריך אלא צורת הפתח.

זה הכול.

עכשיו, באו להוסיף סוג מבוי שלישי.

כלומר,

למדנו,

זה היה כדי שתהיה מראש,

למדנו דין של מבוי מפולש שמשני צדדיו פתוח לרשות הרבים,

שאז לדעת חננניה צריך דלת

מכאן ולכה יוקרה מכאן.

למדנו סוג מבוי

שאחד מפתחיו פתוח לרשות הרבים והאחר פתוח לכרמלית,

שאז

מודה חננניה שלא צריך דלת אלא מספיק צורת הפתח.

ובנוסף הביא רבי יהודה שיש סוג מבוי שלא צריך בכלל תיקון. איזה מבוי? שכלל הרחבה.

אם זה מבוי

שסיומו הוא לתוך רחבה,

ודרך הרחבה יוצאים לרשות הרבים, כי נפרץ

פרצה מן הרחבה לרשות הרבים,

עם כל זה אינו צריך תיקון,

כי זה לא נקרא מבוי מפולש.

רגע, ואם הוא היה פוצח חזמז,

ואם אתה לא יכול להגיד לכרמלית,

אם הוא היה פוצח חדש?

אה, אותו דבר, אבל בא לחדש אפילו לרשות הרבים.

אני יודע אם אתה רוצה לקחת את הרבים. זה גוף הבא, אם לא בא.

ניהו, אתה לוקח את הרבים הגבוה.

לוקח את המינימום.

מה זה מינימום?

נאו.

השאלה היא גם משהו חידש כל כך! אולי הוא חיבש כל כך? רב יהודה אמר את הדברים מפורשים.

ואתה בא ואומר לי מי אמר. רב יהודה אמר דברים מפורשים.

והוא אומר את זה.

רב יהודה אומר שהדין הזה שאמרנו שצריך צורת הפתח

זה רק אם זה פתוח לכרמלית.

אבל אם זה פתוח לרחבה גם אם זו דרך הרחבה יוצאים לרשות הרבים

בכלל לא מוגדר כמבוי מפולש, אלא כמבוי סתום,

ולא צריך תיקון בצד ההוא שהוא פונה להרחבה, אלא רק בפתח, שוב,

בסמוך לרשות הרבים.

אם אומרים רחבה, זה סמוך לרשות הרבים.

מה?

לא, בכלל לא חייב להיות.

הרחבה לא עוברים בה.

הרחבה, זה יכול להיות

שזה פתח לרשות הרבים, אבל לא פרוץ לרשות הרבים.

זה עדיין לא בווצא ממנה של מחיצה.

אתה מבין?

אנחנו מדברים באופן שנפרץ, היה פרצה

מן ההרחבה לראשות הרבים.

פתוח, פרוץ, לא פתוח, הייתה פתוח.

לא יכול להיות פתוח או פרוץ. טוב, מה אני אגיד לך, מה אכפת לי לו?

טוב, אני רואה שמביאים כאן שהמאירי, כשאני למדתי את הסוגיה,

למדתי כך את הדברים, שמדובר שזה נפרץ ויש לזה הגדרה של פרצה.

אבל המאירי,

המאירי רוצה לטעון, אתם שומעים?

למדתי, אבל למדתי את הסינוך הסרטן, נכון?

תקשיב, תקשיב, תקשיב.

המאירי מסביר

שמדובר שהרחבה הזו

הייתה סגורה, סגורה לגמרי,

כמו ראשות הרבים,

כן?

ונפרץ שם

מקום שהוא פחות מעשר.

ואז כן, בטח.

וזה, גוברים, באים לחדש.

אפילו שהמבואי הזה דרכו יוצאים להרחבה.

והרחבה, אפשר לצאת ממנה לרשות הרבים.

בכל זאת, זה לא נקרא מבואי מפולש.

פחות מעשר רמות?

לא, פחות מעשר רמות.

ההגדרה של פתח, אם זה פרצה, היא פחות מעשר רמות,

וגם לא נפרצה במילואה.

אתה יודע מה זה נפרצה במילואה?

פרצה יותר מעשר רמות? כן. עשר רמות, כלומר.

יש

שתי מצבים להגדרה של פרצה.

או שנפרץ באופן מלא, כלומר כל הרוח,

כל הקיר שהיה באותו רוח נפרץ,

ואז אפילו אם זה פחות מעשר רמות, זה מוגדר כפרצה,

כפרצה,

או שגם אם לא נפרץ באופן מלא, אבל אם הפרצה היא יותר מעשר אמות,

אז זו הגדרה של פרצה.

אז כשאני למדתי את הדברים, אני הבנתי,

אז אני אומר לך, אני, כשאני ראיתי את הדברים,

הבנתי

שהכוונה היא שזה נפרץ, נותרה פרצה באמת.

מכל הרוח.

או כל הרוח,

או באופן זה יותר מעשר אמות,

אבל פה מביאים בשם המאירי.

המאירי אומר שההרחבה,

ההרחבה הזו נפרצה,

שים לב,

ההרחבה הזו נפרצה ולא יותר מעשר.

כלומר, יש לזה עדיין הגדרה של פתח.

למה? אומר המאירי, כי אם זה היה יותר מעשר אמות,

אפילו לטלטל בהרחבה עצמה היה עשו.

כי חסרו מחיצותיה, אין פה מחיצות.

מובן?

מה?

אין צורת הפתח. על זה מדברים.

האם צריך צורת הפתח או לא?

מדובר פה באופן שיש פה שלוש מחיצות לאותה הרחבה.

בשביל להגדיר את המקום כרשות היחיד,

יש פה שלוש מחיצות. זה מספיק.

מהם השלוש מחיצות?

אלה שמשני הצדדים,

מה הקשר עכשיו בין הדברים?

אני מדבר

באופן שנפרץ.

הרוח השלישית הזו נפל חלק מהכותל.

האם

כשנוצרה הפרצה הזו,

יש לזה שם של פרצה או שם של פתח?

המבדיל הוא שאם נוצרה פרצה,

זה נקרא שהתבטלה מחיצה באותו מקום,

ויש פה אם כן רק שתי מחיצות.

אבל העובד זה שיש לזה אפילו פתח, זה סליחה.

אתה אומר, בסוכה זה דין אחד, ובמבוי זה דין אחר.

אנחנו מדברים פה לגבי דין שבת.

בשבת, מהו המתיר טלטול?

זה בגימל מחיצות.

זה רשות היחיד.

זה הכול.

לא,

זה שלמות.

כן, כן, שלמות, ודאי שלמות.

אז אם יש שלוש מחיצות,

כן,

שמבחינת ההלכה הן מוגדרות כמחיצות,

אפשר שיהיה מצב בדרך של לבות, זה גם יקרה מחיצה שלמה.

אפשר שיהיה בדרך של עומד מרובה על הפרוץ, זה גם לכמה מחיצה.

אבל מה שכתוב בסוכה זה לא שייך לגבי שבת.

כלומר, טפח,

שלישית אפילו טפח, זה נאמר בדיני סוכה,

זה לא נאמר במבוי של שבת.

מובן?

אז עכשיו ככה.

אז כאן מדובר, אומר המאירי, באופן שברוח השלישית,

שזה היה המבדיל בין ההרחבה לבין רשות הערבים, תסתכלו טוב בציור,

כדי שאתם תבינו מה אני מדבר. ציור ב' עדיין, כן. ציור ב'.

החלק הזה של הכותל שמפריד,

אני רוצה שתקשיבו.

נו, נו, נו. החלק הזה,

המחיצה הזו שמפרידה, תסתכלו בבקשה, בין

ההרחבה לרשות הרבים,

בתחילה זה היה סתום,

ונוצרה

פרצה

מארצות ערבית שהיא סגורה, ההרחבה היא סגורה לכיוון ארצות ערבית. בדיוק. מה נוצר אחר כך?

עשר פרצה. עשר פרצה.

מה, הבנתי.

עוד פעם, פה אומר המאירי שאדרבה.

אני קודם ביארתי את זה לפי הידוע לי,

איך אתה מגדיר פרצה?

פרצה זה או יותר מעשר רמות או שנפרץ באופן מלא.

אבל כאן המאירי אומר שמה שכתוב כאן ברבי יהודה,

זה הכוונה שנוצר שם פתח,

לא שנוצר שם פרצה.

אני לא אמרתי פרצה, זה אי-פתח. נפרץ הכוונה שנפל חלק מהכותל.

אבל מהי ההגדרה של הפרצה הזאת?

בפועל נוצר פרצה,

אבל בהגדרה ההלכתית איך אתה מגדיר את הפרצה הזו כפתח. זה עדיין במסגרת של העשר. בדיוק, זה עדיין לא עבר את העשר.

אז מאחר וכן,

אבל מה, שים לב, אז יוצא שהמחיצה הזו,

המחיצה הזו המבדילה בין הרחבה לבין רשות הרבים,

היא הייתה בתחילה מחיצה גמורה.

אז לפני שנפרץ,

פשוט שלא צריך תיקון אותו מבוי.

משום שבאופן הזה זה מבוי סתום אורגינל.

אין צורך שרבי יהודה יבוא להגיד לי, אתה יודע, מבוי כזה לא רחבה לא צריך כלום.

בטח שלא צריך כלום, כי הוא לא פתוח,

לא לכרמלית ולא לרשות הרבים. מה הבעיה?

אלא מה, על כורחנו אומרת לנו הגמרא,

שהיא כוונת רבי יהודה לחדש, שאפילו אם הרחבה נפרצה

באיזושהי פרצה לרשות הרבים, ואז נמצא שאפשר לעבור דרך הרחבה,

דרך הפרצה הזו לרשות הרבים,

גם אז זה לא נקרא מבוי מפולש.

מבוי למפולש מוגדר רק

אם בפתח המבוי מייד הוא רשות הרבים,

אבל כאן פתח המבוי הוא להרחבה,

אלא מה, שהרחבה

היא נפרצה לרשות הרבים.

מאחר וכך הוא הדבר,

אין זה מבוי מפולש אלא מבוי סתום.

זה דין ראשון שלמדנו, דין שני,

שאם זה לא היה רחבה אל החצר, באותה צורה,

אותו דרך שהיה מחיצה ונפרץ,

באופן הזה זה נקרא שנפרץ למבוי,

והם אוסרים על בני...

לא, לא, אז אם היה יותר מטר ספקטי,

אם כאילו היה כל... עוד פעם, בחצר

נוצרה פרצה למבוי.

למבוי אני מדבר.

עוד פעם, מבוי,

מבוי,

שאחת מחיצות של החצר נוצרה פרצה למבוי,

ואותם בני חצר זו לא השתתפו בשיתופי מבואות.

זה גורם לאסור את הטלטול על אותם בני מבוי.

צריך לעשות שיתופי מבואות. אם באותו ציור, כמו שאתה רואה כאן,

רק שבמקום רחבה תחליף את זה לחצר.

והחלק,

כן,

שבין המבוי לחצר היה סגור באופן מלא,

ונוצרה פרצה.

מאחר שהיה סגור באופן מלא, זה בכלל לא היה צריך להשתתף בשיתופי מבואות,

כי זה היה סגור. למה?

כי הרי אין להם דריסת רגל, הם בכלל לא יוצאים למבוי הזה,

נכון?

אלא מה? נוצרה אחר כך פרצה.

וכתוצאה מהפרצה הם כבר יכולים לעבור דרך

המבוי הזה.

מאחר וכן הם צריכים להשתתף, ואם לא ישתתפו הם מוסרים על כל בני המבוי את הצלצול באותו מבוי.

אם קרה פרצה יותר מעשר שקפים, יותר מעשר שקפים, סליחה,

אז זה לא נכנס כבר במקום.

מה?

אם קרה פרצה יותר מעשר עמות,

זה לא נכנס כזאת בחבר הכנסת דודי, מהרחבה, כן, אבל,

הרחבה הכשיר, לא יודע מה,

מגמה, כן, אבל הפרצה נכשלה, אבל הפרצה,

יותר מעשר עמות,

אז נהיה מבוי מפולש. אבל אסור, בגלל הפרצה הזו,

זה נקרא שיתבטל שם מביצה,

ואשר על כן נמצא שכביכול אין פה למבוי

ג' מחיצות או שני מחיצות, תלוי אם זה מפולש או לא.

מתי? מתי? אם זה יותר מעשר.

מתי? יותר מעשר. זאת אומרת, זה נקרא מבוי מפולש.

לא, לא, לא, לא, לא צריך להגיע לזה, לא.

מבוי מפולש זה רק אם הוא פתוח בפתח שכנגד הפתח האחד, פתוח בצד השני לרשות הרבים.

אבל אם זה לא פתוח לרשות הרבים,

אלא לאיזשהו מקום אחר.

אז אתה אומרים, חסר. עוד פעם, אם זה פתוח לרשות הרבים, אז אתה צודק.

אבל הדין שלך... אמרנו שיש מבוי. אתה לא?

מבוי יש, אמרנו שיש מבוי.

אחרי זה מבוי יש לו רחבה או חסר, נכון?

כן.

אבל ההרחבה חסר פתוח, המברית פתוח לרחבה, לרחבה. לרחבה או שנוצרה פרצה לחצר, כן.

ועכשיו מהחצר הזאתי,

מההרחבה הזאתי, יש עכשיו פרצה לארצות ערבים. נכון.

אם הפרצה כנראה הוא פחות מטר רמון,

אז זה נצורת חצות.

איפה? איפה אתה מדבר?

באה פרצה בשבילה להחציר לארצות ערבים.

לא מדברים על זה. עכשיו לא, אתה מתבלבל.

אנחנו באים לדבר על ציור אחר,

לא על אופן שעכשיו החצר היא מראשות ערבים, היא נפרצה לראשות ערבים.

לא, אנחנו מדברים, אם היה מצב

שהכותל

שמפריד בין החצר לבין המבוי הוא שנפרץ.

כן, לא, אבל אני דיברתי על ה...

אבל החצר מקודם לכן, מה הייתה?

מה?

החצר מקודם לכן, מה הייתה?

תאכל למבוי.

תאכל למבוי. כן. נו, ועשו שיתופי מבואות.

כן.

נו, אז בסדר.

כשעשו שיתופי מבואות, אז מה הבעיה?

רגע, אם נדמה לי שלך, אני חושב שעשו שיתופי מבואות לראשות הרבים שלך,

נו, מה אכפת לי? זה...

אם זה פחות מ-10 עמות,

כן. אז זה נקרא עדיין מבואים פשוט.

זה פשוט.

אם זה יותר מ-10 עמות,

נפרד, אז זה נקרא מבואים מפולש.

לא.

לא.

כי אם... אמרנו שרק עשר עמות, אמרנו. אם ברחבה, אם ברחבה זה לא מבואי מפולש,

אתה צריך לדעת להבדיל בין... שזה לא נקרא מבואים מפולש. אוי אוי.

אתה חייב לדעת דבר אחד.

אז כאשר אתה בא לדון

האם צריך תיקון

בחלק המבדיל בין המבואי לבין הרחלה או לבין החצר,

זה דין אחד.

דין שני,

האם אפשר אפילו ללא תיקון, אלא להסתפק בשיתופי מבואות הרגיל בשביל להתיר את הטלטול במבואי?

זה דין שני, זה עניין אחר.

יש פה שני עניינים... הבנתי, אבל למה אתה אומר פחות מ-10 עמות?

נפרד? מה אכפת לי כמה נפרד?

אז אני אומר, כי אם... אז אני מסביר.

כי אם מדובר באופן שההרחבה הזו, ככה מביא המאירי, זה לא אני אומר.

אם ההרחבה הזו נפרצה יותר מ-10 עמות,

אז אסור לטלטל אפילו בהרחבה עצמה.

למה? כי אין בה בחיצות.

בהרחבה עצמה אפילו. כן. גם המבואי לא.

מה? גם המבואי אין שום בעיה לטלטל.

במבואי אין שום בעיה לטלטל. אבל זה פתוח, זה פתוח למחוז פתוח. עוד פעם, המבואי אין לו בעיה.

אתה לא מבין?

מה שכן, זה נקרא...

מה שכן...

אז אני מסביר.

נכון.

בכל אופן.

אבל אם עדיין יש לו הגדרה של רשות היחיד,

זה מבואי סתום.

אם בהגדרה יש לזה, אם יש פה רק...

זה נקרא אמרתי.

אז אני אומר,

הרחבה היה לה שלוש מחיצות.

אחת, שתיים, שלוש.

נכון?

לא, היא תקופה לאחר הבוי.

הוא אחת נפרצה לגמרי על אחית ערבים.

יפה. אז כמה, אז יוצא אם כן,

אז יוצא אם כן שכמה,

היא יוצא אם כן שכמה מחיצות יש לה?

לפי דבריך, רק שניים.

שניים. אז אתה צודק.

באופן הזה שנשאר רק שניים,

אז זה לא נקרא לרשות היחיד,

אז יכול להיות שיהיה לזה הגדרה של מפולש.

או על כל פנים,

היא לזה הגדרה של נפרץ למקום האסור.

כי מאחר שאין לטלטל באותה הרחבה,

כי אין לה תיקון,

אז גם המבואי עצמו יהיה אסור,

כי הוא פרוץ למקום האסור.

נכון,

אבל זה לא משנה אם נפרץ כל הרוח שלו או שזה נפרץ יותר מאשר אמון.

עשר אמון, כמו כל אמון. נכון. יותר מאשר, כן. יותר מאשר, אלף כמין האסור. נכון, נכון, נכון.

זה כבר מבטל את השם מחיצה, שתבין.

אם זה נפרץ יותר מאז זה כבר מתבטל מזה שהם מחיצה. כביכול, יש לו רק שתי מחיצות.

אבל המבואי, המבואי, אבל המבואי לא מפולל. נכון. אבל אני אומר, בגלל, זה לא לרשות היחיד.

מה?

בגלל שזה לא לרשות היחיד.

כן, זה לא לרשות היחיד. זה מבוי?

זה מה שכתוב פה. אבל גם לא רשות הרבים.

לא משנה. אבל עצם הדבר שיש פה

דרך ישירה מן המבוי לרשות הרבים,

דרך הרחבה,

וההרחבה עצמו היא לא מוגדרת כרשות אחרת,

אלא יש לה הגדרה כמו מבוי,

כי הרי דרך שם עוברים,

מאחר וכן, אז זה נקרא מפולש.

כאן מדברים, אומר המאירי,

אני לא חושב על היחיד, אלא גדרת על חצר המשותפת.

זה ברור, זה הכל, זה דבר, אבל לא תקרא לזה, רק תקרא לזה. מה זה משנה?

אם החצר המשותפת הזו,

היא הפכה להיות עם שתי מחיצות בלבד,

אז זה אותו דבר.

אותו דבר.

אתה מבין?

באופן שהיא נשאר ג' מחיצות, אז נראה שלא צריך תיקון עדיין למבוי, כי המבוי פרסוק לרשות האחיד.

זה לא נקרא שהוא פרסוק לרשות האבים.

ממילא זה נקרא סתום.

מובן?

זה הכול.

עכשיו, אבל זה באים לחדש,

שהמבוי הזה, אם הוא היה פרוץ,

אם נפרץ בינו לבין החצר,

אז בני החצר הזו אוסרים על בני המבוי את הטלטול. למה?

כי הם הרי לא עשו שטופי בבואות.

כי הרי מדובר באופן

שהיה מחיצה בינו, בין בני החצר, למבוי.

מי הם עשו?

לא היה אתם.

אם עשו, אז אין בעיה.

בסדר? מגמר הסיפור.

אני מדבר באופן שזה היה סגורה.

זה כבר רק מטבלת.

כן.

ואז, אם רוצים להתיר את הטלטול במבוי, צריך בשבת הבאה לעשות

שיתופי מבואות.

לגבי אותה שבת, אם יהיה מותר, זה כבר תלוי במחלוקת.

האם נאמר,

כיוון שהותרה במקצת שבת, הותרה לכל השבת,

או לא, יש בזה כבר מחלוקת.

מובן?

להלכה אבל קצת שאפשר. שאפשר, כן.

תתקצר לנו מכל העולם. אותה שאלה, כן.

כך לכאורה.

טוב, על כל פנים, זהו הדין שלמדנו היום,

שיש פה שלוש סוגי מבואות.

נחזור ונסכם שוב.

באופן שהמבוי המפולש הזה פתוח בשני פתחיו,

שהם זה כנגד זה,

לרשות הרבים מכאן, לרשות הרבים מכאן,

אז פה צריך לדעת חנניה דלת.

צריך דלת.

אבל אם המבוי הזה באחד לפתחיו פתוח לרשות הרבים והאחד לרשות אל-כרמלית,

מספיק שהוא ראה את הפתח.

יש סוג מבוי שלישי,

שאם המבוי הזה אכן אפשר לעבור

ממנו לרחבה, והרחבה דרכה אפשר לעבור לרשות הרבים,

עדיין

לא צריך תיקון כלל וכלל.

למה?

כי מאחר שהוא לא מפולש לרשות הרבים, אלא לרחבה,

והרחבה זה רשות היחיד,

זה נקרא כסתום,

ואשר על כן לא צריך תיקון כלל.

מה זה מבוי מפולש, אתה יודע?

כן, מה זה מבוי מפולש, אבל אתה יודע?

יש שתי מחיצות

ושתי פתחים.

פתח זה לגד פתח.

אז אם שני הפתחים הם לרשות הרבים,

יש לרשות הרבים מכאן ולרשות הרבים מפה,

אז פה צריך דלת לדעת חנניה,

באחד מהפתחים, לא חייב לשניהם,

דלת מכאן ולא חייב לקורה מכאן.

באופן שזה פתוח,

פתח אחד זה רשות הרבים ופתח אחר לכרמלית,

אז פה מספיק תורת הפתח גם לדעתך, נניח.

באחד מן הפתחים,

תורת הפתח, מהאחר לא חייב לקורה.

לא משנה איפה.

אם

המבוי הזה הוא מפריד בין רשות הרבים לבין בקעה שיש לה מסדות,

שהבקעה הזו יש לה דין של כרמלית.

מבוי.

שדרך, כשבאים לבקעה, עוברים דרך המבוי מרשות הרבים, נכנסים למבוי,

ומן המבוי יוצאים לכרמלית.

נמצא שיש פה למעשה פתח כנגד פתח, אלא שאחד פתוח לרשות הרבים

ואחד פתוח לכרמלית.

מה אז יהיה אדיר?

זה מבוי בסוג שני, שעל זה יודע חנניה שמספיק תורת הפתח.

ולחיו קורא מכאן.

עכשיו, אם יש שתי צורות לפתח ולחיו קורא מכאן.

או, בוודאי.

באים לומר,

באים לומר שלא צריך

תיקון חמור,

כמו למשל דלת מכאן,

או לחיו קורא מכאן.

דלת זה יותר חמלה משחורת הפתח.

נכון, עדיין.

זה חומרה גדולה יותר.

זה חומרה זו.

זה העליך אחרי צורות הפתח, אחרי צורות לפתח.

כן, מאה אחוז.

עכשיו,

אני הייתי רוצה יחד איתכם לראות את רשי לאט לאט.

תראו איתי בבקשה את הגמרא יחד עם רשי, כן? אתם איתי?

נו, בסדר.

יתיב רבי יוסף, אני קורא שוב את הגמרא עם רשי.

אתם, אני,

שימו לב, אתם מצד אחד מסתכלים על הגמרא,

מצד שני כשאני אומר רשי, אתם מסתכלים ברשי.

יתיב,

יתיב, אני קורא בגמרא שוב.

יתיב רבי יוסף

כמד רבי הונא.

אין לך גמרא?

עבודה לך.

תצטרף אליו, נו זה הכי טוב.

ישב רבי יוסף

לפני רב הונא

ויתיב וקמה.

והוא, רבי יוסף,

אמר דברים,

מה הוא אמר?

אמר רבי יהודה, אמר רב,

אמר לו רבי יהודה שרב אמר לרבי יהודה.

כלומר, כשאני אומר, אמר רבי יהודה, אמר רב פירושו שרבי יהודה אמר לו,

כלומר רבי יוסף,

ורב אמר לזה רבי יהודה.

כלומר, זה לא היה בשמו שהוא שמע ממישהו אחר בשמו,

אלא שמעו אחד מהשני ממש.

אמר רבי יהודה, רב, מחלוקת,

כלומר כל המחלוקת של תנא קמא וחנניה,

שלדעת תנא קמא מספיק תאורת הפתח מכאן ולאכי מקורה מכאן,

ולדעת חנניה חייב דלת מכאן ולאכי או קורה מכאן,

זה הכל אם המבוי המפולש היה בסרטיה מכאן או סרטיה מכאן,

או פלטיה מכאן או פלטיה מכאן. כלומר, שני הפתחים פתוחים לרשות הרבים.

רק שיש שני סוגי רשות הרבים כאן בעניין הזה.

יש סרטיה ויש פלטיה.

סרטיה זה דרך

המיועדת לרבים,

ופלטיה זה מקום שווקים שגם שם נמצאים רבים.

כל אלה מוגדל כרשות הרבים.

אומר רש״י, עכשיו אני קורא, תראו את רש״י,

מחלוקת זה מבואות המפולשים,

כן, ברש״י.

זה תנא קמא וחנניה,

כל המחלוקת שהם חלקו תנא קמא וחנניה על מבואי מפולש,

זה באופן שהיה פתוח או שניהם לסראטיה או שניהם לפלאטיה.

סראטיה או פלאטיה, אומר רש״י, שתיהן רשות ערבים.

אתם איתי רואים ברש״י, כן?

למה סראטיה יופיע על זה? הסברתי, בורחה.

ככה, אתה מסיח את הדעת באמצע.

אמרתי שהסראטיה זה דרך שמיועדת לרבים.

פלאטיה זה מקום שווקים,

מקום של שוק

שיש שם המון אנשים.

זה גם נקרא רשות הערבים. למדנו את זה במסכת שבת.

אתה היית, אני חושב, מההתחלה, לא?

אז בואו תראה מה למדנו.

למדנו שם, קדמרם, ביציעות השבת,

במסכת שבת דף ועמוד א',

איזה רשות ערבים?

סראטיה או פלאטיה?

אומר רש״י, מה זה סראטיה?

דרך הילוך בני אדם.

פלאטיה, רחוב לשווקים.

והיכא דשני ראשים מפולשים לרשות הרבים,

באופן ששני הראשים, שני הפתחים של המבוי,

שניהם פתוחים לרשות הרבים. הוא דפליג חנניה, רק אז חנניה חולק ואמר באה דלת,

אבל אם אחד הפתחים זה לבקעה,

אומר רש״י, בקעה הכרמלית היא

באיסור הדרבננו,

אז פה לא צריך דלת, אלא מספיק צורת הפתח.

עכשיו, הוא הוסיף לנו,

עכשיו אני קורא בתוך הגמרא.

מחלוקת אם סראטיה מכאן וסראטיה מכאן ופלאטיה מכאן ופלאטיה מכאן, אבל סראטיה מכאן ומקעה מכאן,

או בקעה מכאן ומקעה מכאן, עושה צורת הפתח מכאן ולכה ויקורה מכאן.

הסא, סראטיה מכאן ומקעה מכאן עושה, לא צורת הפתח.

וצורת הפתח מכאן ולכה ויקורה מכאן.

בקעה מכאן לבקעה ובקעה מבעיה? כלומר, בשביל מה הוא צריך להגיד לי שאם שני הפתחים פתוחים לרשות האבים מספיק תורת הפתח?

הרי אפילו אם רק פתח אחד פתוח לכ... סליחה.

באופן ששניהם פתוחים לכרמלית מספיק תורת הפתח.

הרי אפילו אם רק צד אחד פתוח לכרמלית מספיק תורת הפתח. כל שכן אם שני הפתחים פתוחים לכרמלית ומספיק תורת הפתח.

אז עונה הגמרא כוונת רב הכי כמה.

סרטיה מכאן

ובקעה מכאן נעשה כי בקעה מכאן ובקעה מכאן.

כלומר, אם פתח אחד לכרמלית,

גם אם השינוי לרשות רבים, זה כאילו פתוחים שניהם לכרמלית.

מילא מספיק צורת הפתח,

ממשיכה הגמרא, ומסיים בה משמיד רב יהודה, רב יוסף,

אמר ממרה נוספת בשמו של רב יהודה, אם היה מבוי כלל הרחבה,

אין צריך כלום, אומר רשי,

ומסיים בה, אני קורא ברשי,

רב יהודה משמיד רב יהודה סתמה,

כלומר,

הוא לא אמר את זה בשם רב,

אלא רב יהודה אמר לו את הדין, הוא לא יודע אם זה בשם רב או בשם עצמו.

רב יוסף, מישה, זה רב יהודה, סתמה. סתמה, כלומר, הוא אמר את המימרה הזו בשמו של רב יהודה.

אבל הוא לא יודע אם זה בשמו של רב

או של רב יהודה עצמו בא לחדש את זה.

הדין הזה של מבוי שכלל הרחבה, האם גם זה חלק ממה שרב אמר לו?

הלוא עד עכשיו אמרנו שרב יהודה אמר את זה בשם רב.

רב אמר לו את החלוקים הללו.

אם זה פתוח שניהם לרשות רבים, אז

דרך דלת.

אם אחד לכרמלי ואחד לרשותו רבים,

מספיק תורות הפתח.

זה רב אמר.

עכשיו, יש דין נוסף שרב יהודה אמר את זה לרב יוסף,

והוא לא יודע, לא ידוע, האם זה בשמו של רב

או בשם עצמו.

כן? ולא פרש לו רב יהודה לרב יוסף ממי קיבל האי סיום.

כלומר, את הסיומת הזו, שמבוי קרא להרחבה לא צריך כלום,

הוא לא אמר לו ממי הוא קיבל את זה.

עכשיו הוא מסביר את העניין. מה זה מבוי קרא להרחבה? דאם היה

עצוב המבוי הזה

המפולש לרשות הרבים,

כלל הרחבה,

ודרך הרחבה היה המבוי מפולש

שנפרץ כותל הרחבה שכנגדו לרשות הרבים,

רחבה היקף חצר שאחורי בתים קר היא רחבה ומוקפת ארבע מחיצות.

כן?

אין צריך כלום.

אה, הוא בא להבדיל

בין רחבה לחצר, שהחצר

זה מה שלפני הבתים,

ואילו הרחבה זה מה שאחורי הבתים,

החלק האחורי מאחורי הבתים.

קיבלנו על זה יותר טוב. כן? נזכרנו את זה.

אז זאת אומרת, זו הרחבה. רחבה זה מוקף ארבע מחיצות אמנם,

אבל זה ההיקף שאחורי הבתים.

למה רואים את זה גם בסיום?

אז אם היה, איפה שיש חצר יש לי... אז אם היה המבוי יקלל,

אם היה המבוי יקלל לרחבה,

כן?

אין צריך כלום.

אומר רש״י, אין צריך כלום

לתקן אותה פתיחה של צד הרחבה.

כלומר, החלק

שבו פתוח מן המבוי לרחבה, לא צריך תיקון.

אם זה לא רחבה זה חצר.

אלא ראש המפולש לרשות הרבים,

כן, בשביל זה אמרנו. דקה.

נראה ברש״י, נו תראו יחד איתי את רש״י.

אלא מה צריך, איזה תיקון צריך במקרה כזה, שזה מקלל הרחבה?

לא צריך כלום. מה פירוש לא צריך כלום?

אומר רש״י, לא צריך

לתקן

בפתח שלצד הרחבה,

אלא ראש המפולש לרשות הרבים צריך לחי או קורה כתורת מבוי סתום.

כלומר,

מספיק לחי

או קורה בפתח שפתוח המבוי לרשות הרבים.

מוסיף רש״י,

ועל כורחיך, תתאמצו עוד קצת, כן? אני רואה שאתם כבר עייפים.

ועל כורחיך,

בשל נפרצה נעמי רחבה,

כנגד פרצת המבוי בכותל שכנגדו לרשות הרבים עטה לאשמו עינה.

כלומר, אם הוא בא לחדש לנו את הדין הזה על כורחנו,

שגם הרחבה נוצר בפרצה,

נוצר פרצה מן ההרחבה לרשות הרבים,

כמו בציור הזה שאתם רואים ברש״י.

אתם רואים את המבוי שהוא כנראה לרחבה,

ואחר כך נפרד פרצה לרשות הרבים.

שם צריך לחדש את מה שחידש.

והמפולשים דלעל כאלה.

זה חוזר לומר שאף על פי שזה מפולש לרשות הרבים דרך הרחבה,

בכל זאת זה לא נקרא מפולש.

למה זה נקרא מפולש לרשות הרבים?

כן, אבל מדובר שזה נוצר פרצה בימי הרחבה לרשות הרבים.

דהי ברחבה סתומה לגמרי, אם נגיד

שהרחבה הזו סגורה באופן גמור,

פשיטא!

אז מה הוא בא לחדש?

פשוט, זה מפולש אטום, זה אסתימה מעליית העין.

והלא כאלה מימרו,

דמישום בני רחבה אצלך להשמועינה,

דלא אסרי על בני מבוי ואפילו לא ארבוימה הן.

אומר רשי, אולי נגיד

שבא רבי יהודה לחדש

שבני הרחבה לא אוסרים את הטלטול על בני המבוי.

אותם אלה,

כן?

שהרחבה,

שלהם,

הן

בצד של המבוי, כלומר בסמוך למבוי.

ונוצרה פרצה מן המבוי להרחבה.

היה מקום לבוא ולחשוב

שאולי זו כוונת רב יהודה לחדש,

שבני המבוי, בני ההרחבה,

לא אוסרים את הטלטול על בני המבוי.

אומר רש״י דהנא מפשיטא, גם זה פשוט.

דרחבה לא באי על ערובה.

רחבה בכלל לא צריכה להשתתף.

בערוב היינו בשיתופי מבואות.

די סתם רחבה אין בה דיורים לצאת ולבוא.

כלומר בדרך כלל הרחבה אנשים לא משתמשים שם.

אין בה דיורים לצאת ולבוא. כלומר בעלי הבתים שגרים בבניינים

הם לא יוצאים דרך הרחבה, דרך החצר יוצאים.

וגם, ואין תשבישת אדיר,

רחבה זה גם שלא משתמשים בה את השימושים שלהם.

כי דמרינם בפרק שני,

כשלפעמים צריכים, אז משתמשים שם.

אבל הנורמה של השימושים של בני החצר זה בחצר ולא ברחבה שאחורי הבתים.

כי דמרינם בפרק שני,

מאן דשרה לטלטולה מן המבוי לתוכה,

כן, כמו שמצאנו למעשה בדף כה.

משום דלת בדיורים.

כלומר,

אפשר יהיה לטלטל

מן המבוי לתוך הרחבה, כי אין שם דיורים. זה נקרא שאין בה דיורים בהרחבה.

והיא הלכתה כבתיה.

כלומר, הלכה כמו זה שאמר,

שאם זה נפרד להרחבה,

ההרחבה הזו בכלל לא אוסרת על בני המבוי.

דקיימה לן בכל התורה רבחה לחומרה ורבינה לקולה.

כלומר, שם זה מחלוקת אם נפרצה רחבה למבוי,

אם זה אוסר על בני המבוי או לא, זה מחלוקת רבחה ורבינה,

כן? ויש לנו כלל בהלכה.

בכל מקום שחולקים רבחה ורבינה,

הלכה כמנדמקל,

כן?

והלכתה כרבינה לקולה,

בר מאומצא בעו ומזרקה.

כלומר,

חוץ משלוש דברים ששם לא תהיה ההלכה כרבינה.

אבל בכל המחלוקות האחרות שיש בין רחה ורבינה, אשר רבינה מקל הרבח המחמיר,

הלכה כרבינה. וזה אחד מהדברים שרבינה הקל בהם.

שמה? שמבוי שיכלל הרחבה,

אם הרחבה עצמה נפרצה למבוי,

אין צריך, זה לא אוסר על בני המבוי.

אם כן, לא צריך לעבור חדש את זה כאן.

ורחבה לאו דווקא נקת. הוא אומר, מה שכתוב כרבוי,

זה לא דווקא,

אלא הוא הדין לחצר שיש בה דיורים וערבו.

ואז צריך להרח.

כלומר, מה שאמר לנו רבינה,

שזה לא אוסר את הטלטול על המבוי,

זה לא מדובר דווקא ברחבה.

אלא הוא הדין בחצר, אבל אם עשו עירוב,

אם החצר ישתתפו בעירוב, אז זה בסדר.

רגע, אבל אמרנו שהשכנים מקפידים והם לא מקפידים להרחב בשני השדים בין המבוי לדברים שנזכר שם.

מה?

אם נוצר מצב, אנחנו מדברים על מצב שנוצר,

שאם נוצר מצב שהם פרצו בין המבוי לחצר והחצר הזו לא השתתפו בשיתופי מבואות בגלל שלא היה להם פתח בכלל לצאת למבוי,

ולאחר מכן נוצרה פרצה, על זה דיברנו.

אז זה עושה על בני המבוי מכאן ואי למשבתות הבאות

מאחר שיש פה פרצה של המבוי לחצר הזו.

מובן, אבל באופן, אתה מבין? אבל באופן זרחבה זה לא יעשור.

לא, אבל אמרנו שהשכנים מקפידים והם לא מוכנים שייטלטלו דרכם.

ברור, נו.

לא, אבל אם הם לא מקפידים,

אז אפשר לטלטל. מי זה? לא קשור.

לא קשור.

אז אם זה חצר, חייבים לעשות אירוע. עצם הדבר, טוב, אנחנו נראה את זה עוד בזה.

אם העניין של ההקפדה זה עניין שחשוב,

זה סיבה לאסור. זהו, אם יצפידו ולאו, לא.

עצם זה חצר, אתה חייב לטלטל.

זה צריך לדעת, שאם החצר הזו נפרצה,

פרצה, מה שמוגדר כפרצה,

אז ממילא, והם לא השתתפו, כן, והם לא השתתפו בשיתופי מבואות, זה אוסר את הטלטל מן המבואי.

אבל אם זה חצר שיש בה דיורים וערבו,

זה כמו רחבה, זה אותו דבר.

אם למשל זה היה חצר, המבואי קלע לחצר,

אבל עשו עירוב.

בחצר. כן.

מה זה בחצר?

יחד עם המבואי, אני מקווה.

במצב הזה הם יכולים

לטלטל שם,

ללא תיקון בשני הפתחים, אלא רק בפתח שנמצא בצד רשות הרבים.

לעשות לחיו קורה.

אוקיי, אבל אם לא נפרצת,

עד עשר עמוק נפרץ, אי אפשר לעבור שם, כי זה בפתח, זה לא משנה.

לא משנה, זה לא, עוד פעם, זה לא משנה.

אוי, אתה צריך לדעת דבר אחד.

לא, לא, אני אומר, זה לא נותר פרצה. עוד פעם. זה פרצה בהגדרה של... כשאתה בא לדבר, לאסור מצד דריסת הרגל,

אז כל אימת שנפרצת, זה פרצה שדרך שהם יודעים,

זה מספיק סיבה, כדי לאסור,

אם לא עשו שיתוף.

כשאתה בא לדון בעניין מחיצות,

האם זה נקרא מחיצה או לא?

אז פה אני אומר, שאם זה למעלה מעשר רמות,

זה כבר מבטל את המחיצה מכל הרוח.

אם למשל כל כותל מזרחי,

כן,

בנוי,

בסדר? בנוי,

ומשני צידם עוד שני מחיצות,

ולפתע נותרה פרצה פה, למעלה מעשר,

זה מבטל את השם מחיצה מכל

הרוח המזרחי.

מובן?

זה הכול.

הלאה,

אלה עובדה ברחבה הייתה, כלומר המעשה היה ברחבה,

כדי אמרי הנקמה, עובד אהבה בדור הדרעות. אני רואה את זה בהמשך,

בעזרת השם, מחר,

שהיה מעשה כזה שנפרץ, המבוי קלה לרחבה,

לכן דיברו על העניין הזה.

כל כביסה ויציאה זה בתים שבשס,

דרך החצר הוא,

והחצר

לפני הבתים.

סגור.

כל כביסה ויציאה בבתים שבשל זה רק החצר הוא,

והחצר

לפני הבתי.

זהו, נגמר?

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.