מסכת שבת דף צח' עמ' ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יוי,

יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא

מסכת שבת,

דף צדכי עמוד בית

שורה האחרונה מהשורות הצרות

ואת המשכן תעשה עשר יריעות

אורך היריעה האחת

שמונה ועשרים באמה.

נלמד היום את העניין הזה של היריעות,

כמה היו מכסים מן הקרשים.

הרי כמו שלמדנו,

היו שלושה דפנות במשכן,

דופן צפוני, דופן דרומי והמערבי.

והיה מחלוקת איך היו בנויים הקרשים.

לדעת רבי נחמיה,

העובי מלמטה אמה ומלמעלה אמה, כלומר היה עובי שווה למעלה ולמטה.

הגובה של הקרש היה עשר אמות.

הרוחב שלו אמה וחצי

והעובי אמה.

כך לדעת

רבי נחמיה.

לדעת רבי יהודה

רק למטה זה היה בעובי אמה.

אבל זה היה מתקצר והולך.

החלק החיצוני של הקרש,

שהוא כלפי צד החיצון ולא לחלל המשכן,

הוא היה מתקצר והולך עד שעומד עוביו על רוחב האצבע.

כל קרש וקרש בקרשי המשכן

היה מונח בתוך אדנים.

אדנים שהיו עשויים

מנחושת,

היו מניחים בהם

את הידו של כל קרש וקרש.

איך היו יוצרים את הידות?

היו חורצים, כלומר

הולכים וחותכים חלק מן הקרש למטה

בגובה אמה,

ויוצרים כעין

שתי בליטות,

ידות, מה שנקרא בלשון התלמוד,

ואת הידות היו מכניסים בחלל שבאדנים,

כדי שהקרש לא יהיה מונח על גבי הקרקע אלא בתוך האדנים.

מאחר והקרש

יכול

להתקלקל

כשהוא מונח על קרקע שהיא

בטבעה יש בה לחות,

לכן הניחו את הקרשים

בצורה זו שזה יהיה בתוך האדנים,

והאדנים, מאחר שזה ממתכת,

היו שומרים על הקרש

שלא יקבל לחות מן הקרקע.

עכשיו לאחר שאנו יודעים זאת,

האדנים האלה מקבלים תומה?

לאחר שאנו יודעים זאת,

לאחר שאנו יודעים זאת,

אז אנחנו עכשיו באים לבאר

מהיריעות שהיו במשכן

כמה נתקסו מהקרשים,

האם

כל האורך של הקרשים עד הקרקע נתקסה

או לא.

על פי הידוע בתורה הקדושה

ישנן יריעות שהיה אורכן 28 אמות,

והיו יריעות שהיה אורכן 30 אמות.

באה הגמרא ומתחילה לבאר קודם את אותן יריעות

שהן היו 28 אמות,

והרוחב של כל יריעה שכזו היה 400. עשו עשר יריעות כאלה,

שלמעשה הם-הם שכיסו את

גג המשכן

וגם

את הדפנות שבצדדים ובמערב.

מבחוץ.

כמובן, מבחוץ.

מבחינים ארוכה ככה שיהיו?

כן.

שא דה אורקאיו לפוטיה דה משכן

כמה אביה.

כלומר, אם אני לוקח את האורך של היריעה, שזו 28 אמות,

והרי את האורך של היריעה הוא המיח ברוחב של המשכן.

אם כן, כמה זה היריעה?

הרי כתוב בתורה, עשרים ותמנה.

28 אמות.

דל עשר ייגרע,

תיקח עשר מתוך היריעות,

שזה היה למעשה לגג המשכן,

שהרי החלל של המשכן ברוחבו

זה היה עשר על 30,

האורך שלושים, רוחב

העשר

עשר אמות.

אם כן, אתה לוקח מתוך ה-28 עשר

ליצור את הגג למשכן.

אם כן, כמה נשאר מה-28?

נשאר 18. את השמונה שאתה מחלק לשני צדדים,

האחד לצפון והאחד לדרום,

פער שלו הוא תשע להאיגיסא ותשע להאיגיסא.

אם כן, נשאר

שתשע מן היריעות היה בכל צד,

בכל דופן מדופנות המשכן,

אבל זה דווקא לרבי יהודה.

כי לדעת רבי יהודה, מאחר שהקרשים

לא היה עובי הנאמה למעלה,

אז לא היה צריך יריעה בשביל לכסות את העובי של הקרש,

שהרי באמת לא היה עובי למעלה.

אז נותר באמת, כמעט באופן מושלם,

18 אמות לאחר שעשה את הגג,

ואת ה-18 חילקנו לשניים, לצפון ולדרום.

אם כן, יוצא שהיה פה תשע אמות מן הקרשים מכוסה,

אז מה אם כן נשאר מגוליה?

הרי ידוע לנו שהקרש היה גובהו עשר אמות,

ומתוך העשר אמה אחת זה היה לצורך הנחת האדנים,

הנחת הקרשים באדנים.

נמצא, אם כן, שלאחר שנתכסה תשע אמות מכל צד,

נשארה האמה של האדנים מגולה,

ומגליה עמד האדנים.

זה לדעת רבי יהודה שסובר שעובי הקרשים היה כאצבע בלבד.

רבי נחמיה,

מגליה עמד לקרשים,

אבל לדעת רבי נחמיה סובר

שהיה עובי של אמה גם למעלה.

אם כן, יוצא שעוד שתי אמות

היה צריך בשביל לכסות את העובי של הקרש.

אמה של קרש שבדופן צפון,

אמה של העובי של הקרש שבצד דרום.

נותר, אם כן,

בסך הכול 16 אמות מן היריעות

לאחר שעשה את הגג,

פלוס כיסוי העובי של הקרש.

נמצא, אם כן,

שנשארו רק

16 אמות.

את ה-16 תחלק לשניים, נמצא שזה כיסה לכל צד

שמונה אמות.

אז אם כן, התגלו מן הקרשים לא רק האמה של האדנים,

אלא גם אמה של למעלה מהם,

אמה של הקרשים עצמם, גם נשארה מגולחת.

זה הכול שאני בא לעשות על החשבון

באורך היריעות,

שזה 28 אמות.

אבל עכשיו אנחנו באים לעשות חשבון

איך

התכסה גם כל אורך המשכן,

פלוס הצד המערבי.

שני פותאיו לאורכה דמשכן. הרי אמרנו

שהרוחב של כל יריעה היה 400. כאשר אנו לוקחים

ומחברים עשר יריעות, שהרי זה כתוב בתורה, ואת המשכן תעשה עשר יריעות,

28 באמה, אורך היריעה אחת, ו-400 רוחב היריעה,

אז כשאתה לוקח 400 כפול 10, אתה מקבל כאן 40. אם כן, אם אתה מקבל 40,

ואתה יודע שהאורך

זה היה 30 אמות,

האורך של הגג,

וממילא קיזזת כאן

מתוך ה-40, 30 אמות.

כמה נשאר, אם כן, נותר?

אז לדעת

רבי יהודה נשאר, נותר, 10 אמות,

משום שגם הקרשים שבמערב

היה עוביין רק כאצבע,

וממילא נשאר פה כמעט עשר מלאים מהיריעות,

ונתכסה, אם כן, גם האמה של האדנים.

בואו נראה את זה בלשון הגמרא, שני פותאיו לאורכה זה משכן,

תשליך את רוחב היריעות,

שזה בא לכסות את אורך המשכן,

כמה האביה?

אם כן, כמה זה יצא?

היריעות כולן ביחד

ברוחב, שזה היה כנגד אורך המשכן,

40. שהרי כל יריעה הייתה 4, כפול 10 היריעות זה 40. דל, תלתי לאיגרא,

תוציא מכאן 30

כדי שיהיה לצורך

האורך של הגג,

פאש עלו 10, אם כן, נשאר כאן

10 עמוד לכיסוי הכותל המערבי

לרבי יהודה

מכס יעמד האדנים

ורבי נחמיה מגל יעמד האדנים.

רבי יהודה נמצא שיש פה מותר של עשר אמות,

ממילא התכסתה גם האמה של האדנים,

ואילו לדעת רבי נחמיה שהעובי של הקרשים היה אמה,

אז נשאר אם כן ביריעות כדי לכסות את הקרש רק תשע אמות,

שהרי אמה אחת

היה לצורך כיסוי עובי הקרש.

נמילא מאחר והיה פה רק תשעה, תשע אמות,

נמילא נמצא שלדעת רבי נחמיה מגליה אמה עד האדנים.

האמה של האדנים היא הייתה מגולה,

אבל כל הקרש

בצד המערבי היה מכוסה

עד האמה של האדנים.

כן,

זה היריעות,

העשרת היריעות שאמרנו מקודם,

שזה על 28 על 4. אבל הגמרא עכשיו באה לבאר על יריעות העזים,

שגם זה כתוב בתורה הקדושה, כמה היה האורך והרוחב.

ועשית, כתוב בתורה הקדושה,

בשמות חווה, פסוקים ז'-ח', ועשית יריעות עזים לאוהל,

אורך יריעה אחת שלושים באמה,

בהמשך הפסוק שם, ורוחב ארבע באמה.

נמצא אם כן שיש כל יריעה שלושים אמות

על רוחב ארבע.

כן,

שדיעו רקאיו לפוטיה דמשכן.

ניקח את האורך של היריעות הללו

כדי לכסות את הרוחב של המשכן, כמו שעשינו ביריעות הקודמות,

גם פה אותו דבר.

כל השוני הוא שהיריעות הללו, שבאו

על היריעות הקודמות,

הם היו שלושים

באורכה.

כי אם אתה לוקח את האורך

ומשתמש בזה לגג,

כמה אם כן קיזזת מהשלושים?

כמה האבי התלתין?

דל עשר לאיגרא, תוציא עשר לצורך הגג,

פאשל הוא עשר להגיסה, ועשר להגיסה,

ומילא נשאר ביריעות

עשר לכל צד.

משום שאם יש לך שלושים וקיזזת מזה עשר,

נשאר עשרים.

אם העשרים אתה מחלק לצפון ודרום,

נמצא שיש עשר בצפון ועשר בדרום.

לרבי יהודה מכס יעמד האדנים.

לדעת רבי יהודה שהקרשים מלמעלה לא היו בכלל מעובי המים, הרוחב האצבע בלבד.

נמצא שגם האמה של האדנים נתקסתה.

רבי נחמיה, מגליה עמד האדנים.

אבל לדעת רבי נחמיה,

שהיה עובי אמה בכל קרש וקרש,

נמצא שאתה צריך להוסיף, חוץ מהעשר של הגג,

גם עוד שתי אמות של העובי,

שזה היה בא לכסות את עובי הקרשים.

אמה לצפון ואמה לדרום, זה עוד שניים.

אז כשאתה לוקח שלושים

ומקזז בזה עשר, ושוב עוד שניים להעובי,

נמצא כאן כמה נשאר לך, אם כן?

שמונה עשרה.

שמונה עשרה, תחלק את זה לשתי דפנות,

קיבלת תשע לאחד ותשע לאחד.

אז אם זה תשע לכל צד,

מה נשאר אם כן מגולה לדעת רבי נחמיה?

האמה של האדנים.

נמצא שהאמו, היריעות הללו,

הוסיפו בכיסוי יותר ממה שהיריעות הקודמות עשו.

לדעת רבי יהודה,

שהיריעות הראשונות לא כיסו את טעמה של האדנים,

באו יריעות אלה וכיסו גם את טעמה של האדנים.

בצפון ובדרום אני מדבר.

לדעת רבי נחמיה,

שהיריעות הקודמות,

לא רק הטעמה של האדנים לא כיסה, אלא גם אמה שלמעלה מהאדנים,

גם זה לא התכסתה.

באו היריעות הללו וכיסו את אותה אמה אשר מן הקרשים,

ונשארה מגולה רק האמה של האדנים.

הדברים ברורים,

או שאני צריך

לחזור שוב על הדברים.

אז היו,

לפי מה שכתוב כאן, היו שתי יריעות.

מה זה שתי יריעות? זאת אומרת שתי סוגי יריעות.

בראשונה היה עשר יריעות,

ואנחנו נראה את זה בהמשך,

ממה זה היה בנוי,

ממה זה היה עשוי.

זה היה תכלת,

כתוב בגמרא בדף צדק די, תכלת, ארגמן, תולעת שני,

ושל שש, כלומר פשתן.

היריעות הראשונות היו עשויים צמר,

צמר, פשתן,

צבועים מכל מיני צבעים, תכלת, ארגמן, תולעת שני.

ועכשיו, מה עשית זה? רק בא לחוזק?

לא.

לא חייב להיות שזה בחוזק, אני לא יודע.

ההבנה,

כפי איך שמובא,

שהיה גם עשוי צורות על ידי

הצורות רקמה שהיו רוקמים את היריעות.

אז בכוונה עשו את זה, שזה יהיה יפה.

שכשאתה נכנס פנימה,

אתה מסתכל על הגג, אתה מקבל

יופי מיוחד.

מובן?

זה לא היה סתם.

איך אני נכנס? זאת אומרת, איך אני רואה את זה?

כשבן אדם נכנס למשכן, הוא רואה את ה...

מה זה, היכנס למשרדית ולהלאה?

ודאי.

היה קרשים לכל שתי צפנות, צפון ודרום ודופן מערבי.

מגובה?

חטא, כמובן חטא.

חטא, טוב.

כן.

ואני לא יודע אם לקרוא לזה חטא, אבל זה בערך, בסגנון הזה, בערך.

כי האורך של הצפון והדרום היה שלושים.

והרוחב, בסך הכול עשר.

טוב, אורך של שלושים על רוחב עשר.

היריעות הללו באו להיות לגג המשכן.

אז היו ריעות ראשונות,

כמו שאמרנו, תכלת ארגמן, תולעת שנים ושש,

וזה היה עשר,

שהמידה של כל אחת מהיריעות

עשרים ושמונה באורך וארבעה ברוחב.

ואת אותן עשר יריעות חיברו

בתפירה

חמש יריעות ושוב חמש יריעות.

חמש יריעות ביחד, או שוב חמש יריעות ביחד,

ואת החמש עם החמש האחרות

חיברו עם קרסים ולולאות.

אתה ראית את זה פעם בתמונה?

כדי שתוכל להבין במה מדובר.

הם מביאים פה עוד יותר, אבל אני צריך חשבון ש... הקרסים זה כעין אס באנגלית,

אתה מכיר את ה...

והלולאות זה לולאות שחיברו, עשו,

ביריעות האחרונות

הוסיפו לולאות כדי להכניס בהם את הקרסים.

כן, אבל אני צריך חשבון שלושים אמה על עשר אמה?

במשכן עצמו.

כן, על שלושים זה חמש עשרה,

זה שיטה, חמש עשרה סמטרית, נכון?

לא, מה פתאום?

כמה זה יותר?

מה, מה יש בזה כמה וכמה שיעורים?

בערך שישים לפי שיטה אחת,

שיטה אחרת זה ארבעים ושמונה.

אתה קח אפילו שישים.

שישים כפול חמש אמות,

לא חמש, ארבע אמות אמרנו.

אה, חמש עשרה אמרת.

חמש עשרה זה היה חצי.

חצי, נכון. חצי, אז תכפיל חמש עשרה ב-60 סנטים. כמה אתה מקבל?

חמש עשרה.

תשעה מטר, לא?

חמש עשרה כפול מבין שישים, שישים עד כדי תשע. תשעה מטר. תשעה מטר על דרך האור. זה רוחב?

רוחב זה עשרה אמות.

עשרה זה חמש.

נכון.

לא חמש, קצת יותר. קצת יותר זה חמש? כן.

מה? חמש כפול?

מה חמש כפול מה?

העשרה מה?

זה לפי שישים אתה אומר?

כן, לפי שישים.

שישים? נכון, שישים כפול חמש.

שישים כפול, אז זה שלושים. שלוש. כן, זה שש מטר, נו.

אז תשע כפול שש.

המרובע, אני רוצה לחשב שזה מרובה כמה היה למעלה,

כמה השטח של הגג? כן. שלושים כפול עשר, מה כל כך קשה לך? שלוש מטר מרובע.

כן.

וואו. לא מטר, עמות מרובעות.

אז ב-150 זה מרובה, בערך, בערך, טיפה יותר.

אתה מדבר מבחינת שטח, כן?

כן, אז אני לא אומר לך, זה תשע מטר רוחב,

ועוד כמה יצא לנו?

ועוד

כמה יצא לנו?

חמש עשרה כפול שישים, כמה זה יצא לנו בדיוק?

תשע מטר.

שמונה עשרה מטר יצא לנו? כמה זה יצא?

זה לא חמש עשרה מטר. זה לא חמש עשרה אמות, זה שלושים אמות.

למה אתה צריך להגיד ככה?

שלושים אמות כפול שישים.

זה שמונה עשרה מטר, נעומת התסבוכת.

לא, זה לא ככה או שאני טועה.

אני רגע, אני רגע, זה אישי, זה לפי ארבעה, נכון?

ארבעה זה שישים, נכון? כן, כן, כן. אם, אם, אם,

ברוחב, אז הוא מקבל תשע,

כן?

וזהו עשר אמות, אז זה כפול שלוש, זה עשרים ושבע.

עשרים ושבע מטר באורך,

על תשע ברוחב.

זה היה חלל המשקל, החלל.

תבין, היו צריכים לכסות

את כל הגודל הזה,

אז עשו את זה, כמו שכתוב בתורה, ביריעות,

יריעות ראשונות ויריעות על היריעות. היו יריעות אחרות ששמו את זה על היריעות הראשונות.

הראשונות היו תכלת ארגמן תולעת שני ושש,

שזה הכוונה פשטן,

ולאחר מכן יריעות עזים.

כמו שאמרנו שם,

יריעות עזים זה היה

היה מידות שונות מאשר היריעות הראשונות.

מובן?

הלאה.

תניא נמיהכן.

ובאמת מבואר בברייתא, כמו שאמרנו,

והאמה מזה והאמה מזה בעודף.

נאמר בשמות חו״ב, פסוק יג״

והאמה מזה והאמה מזה בעודף.

ובהמשך הפסוק, באורך יריעות האוהל

יהיה שרוח על צדי המשכן

מזה ומזה לכסותו.

כלומר,

היריעות של האוהל,

שזה הכוונה יריעות עזים,

היו עוטפות על היריעות של המשכן

בשתי אמות.

שהרי כמו שאמרנו, האורך

של היריעות הראשונות, שזה נקרא יריעות המשכן,

זה היה עשרים ושמונה,

ואילו היריעות עזים זה היה שלושים.

אז השתי אמות שהן עוטפות

לדעת רבי יהודה לכסות עמה של אדנים.

האמות העוטפות למעשה הועילו לכסות יותר ממה שכיסו יריעות המשכן.

מה זה בא לכסות?

את אותה עמה של אדנים

שירעות המשכן לא כיסו אותם,

באו היריעות העזים

וכיסו גם אותם.

כך לפי רבי יהודה, לפי רבי יהודה,

רבי נחמיה אומר לכסות עמה של קרשים.

לעומת זאת, לדעת רבי נחמיה,

שסובר שהיריעות המשכן, היינו הראשונות,

לא כיסו לא רק את האמה של האדנים, אלא גם לא כיסו את האמה שמעל האמה של האדנים.

אמה מן הקרשים הייתה מגולה, אותה אמה שמעל האמה של האדנים.

באו היריעות השניות, היריעות העזים,

וכיסו את אותה אמה של קרשים,

שהרי כמו שאמרנו,

האורך של היריעות העזים

היה גדול מיריעות המשכן. יריעות המשכן הראשונות

זה היה רק 28 אורך,

ואילו היריעות עזים זה היה 30 אמות

באורכה.

ממילא יוצא שזה עודף של שתי אמות.

אז כל אמה

עודפת

היא למעשה כיסתה יותר מהקודמות לה, מהיריעות הראשונות.

כל מה שדיברנו עד עכשיו

לגבי יריעות העזים זה לגבי

העורך של היריעה שהוא כנגד רוחב המשכן.

אבל הרי אנחנו צריכים לעשות את החשבון

איך זה כיסה את כל העורך של המשכן.

ניקח את הרוחב

של כל יריעה.

מה אמרנו? כמה זה רוחב של כל יריעה?

400. 400,

תכפיל את זה ב-11 יריעות,

משום שיריעות העזים לא היו 10,

אלא היו 11.

אז תכפיל את זה, 4 כפול 11, כמה קיבלת?

44. 44. אוה,

ה-44 האלה, מתוכם אתה צריך ליצור מצב של לכסות

גם את הגג

וגם את החלק המערבי,

הדופן המערבי.

אז תיקח מתוך 44, תוריד 30. כמה אם כן נשאר לך?

14. 14. עכשיו, לפי רבי יהודה,

שלא צריך

לכסות את ההובי, כי לא היה עובי בחלק העליון של הקרש,

נותר שנשאר 14, כמעט 14 באופן מושלם, נכון?

אז מה, כשהם באו לכסות את הדופן המערבי,

זה כיסה ואפילו נשאר מותר, נשאר מיותר, נכון?

זה כיסה את כל ה-10, עוד נשאר מותר.

אז איך באמת נהיה מותר? האם פירושו של דבר שכל ה-4 נותרו,

זה היה צרוח, היינו מונח שם בקרקע,

או שהיה איזשהו סידור אחר?

אז הגמרא אומרת כך,

לצד מזרח,

מוכח בתורה הקדושה,

שלקחו מתוך היריעה שסמוכה למזרח שתי אמות.

אז נוריד שתי אמות, כמה נשאר, אם כן,

בצד המערבי, שהוא מיותר?

שתי אמות.

מובן?

זה היה לדעת

רבי יהודה.

בואו נראה.

שני פותאיו לאורכה דמשקל, אורכה דמשקל.

ניקח את הרוחב של יריעות העזים

ונשליך את זה לאורך המשקל.

כמה אהביה?

כמה היה הרוחב של כל היריעות ביחד?

44. כמו שאמרנו, שהרי היה 11 יריעות,

וכל אחת זה ארבע ברוחבה,

ארבע כפול 11 זה ארבעים וארבע.

דל תלתי ניגרע,

תוריד מזה 30 לצורך הגג,

פער שלו הוא 14. אז נשאר, אם כן,

14. דל תרתי לחפלה,

תפחית

עוד שתי אמות

בשביל

הכפל שאומר את התורה הקדושה, שזה היה בצד המזרחי.

דכתיב, וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האוהל.

כמובן שהרי שש יריעות היו,

הן היו הסמוכות

לצד המזרחי.

ממנה את היריעה השישית,

אתה לוקח מתוך היריעה השישית שתי אמות,

ומוריד את זה לכיוון מטה.

נמצא, אם כן, שנשאר לך בחלק המערבי

רק 12. פאשלו תארטסרה,

אז ממילא התארטסרה הזה מתוכם עשר לכסות את הקרשים,

ועוד שתיים היה עודף.

בישלמה לרבי יהודה,

היינו דכתיב,

חצי היריעה העודפת תסרח.

לפי רבי יהודה זה יוצא מצוין.

משום שמה כתוב בתורה הקדושה?

חצי של יריעה

ברוחב היא תהיה צרוכה, כלומר עודף

שהיא הולכת מאחורי המשקל,

מצד המערבי.

זה בדיוק לא צריך חצי יריעה,

משום שאם אתה מקזז את השניים שלו במזרח מתוך ה-14 הנותרות,

נשארים כאן 12. אז עשר זה לצורך כיסוי כל הכרס גם עם העדנים,

נשאר שתיים.

אז יוצא שזה, הרי שתיים זה חצי ריעה, כי כל ריעה זה 400. אלא לרבי נחמיה מה היא תסרח,

אבל לדעת רבי נחמיה שסובר

שהיה צריך להוריד גם אמה נוספת לצורך העובי של הקרשים.

העובי של הקרש בצד המערב

גם היה אמה.

לפי רבי נחמיה כל הקרשים היה עובר, למה גם למעלה?

אם כן, תוריד מה-12 עוד אחת לעובי.

נשאר 11 לצורך

כיסוי הקרש

בצד המערבי,

בצד החיצון של הדופן המערבי.

11 בלבד.

אז עשר זה לצורך כל הקרש ועם האדנים, נשאר רק אמה אחת.

אז מה זה שכתוב בתורה חצי היריעה תסרח? מה זה חצי?

זה לא חצי, זה רק אמה אחת.

זה רבע אמה.

רבע היריעה.

לא חצי יריעה,

כי לא נשארו אלא אמה אחת בלבד.

עונה הגמרא,

מה שכתוב, תסרח,

תסרח מחברותיה.

לא הכוונה שזה יהיה מונח

על גבי הקרקע,

אלא הכוונה שזה יהיה עודף כנגד היריעות הקודמות.

הלא היריעות הקודמות, לדעת רבי נחמיה,

הם לא כיסו אלא עד האדנים.

נמצא אם כן שכשבא היריעות האלה העזים כיסו גם את האמה של האדנים,

אמה אחת ועוד אמה עודף.

נמצא ששתי אמות שהן כיסו

והן היו עוטפות על היריעות הקודמות,

זה חצי יריעה.

מובן?

משום שאם אני לוקח את השתיים עשרה,

לדעת רבי נחמיה,

ואמה אחת אני לוקח לה עובי.

אז כמה התכסה כאן?

התכסה כל הקרש פלוס אמה אחת

שנשאר נותר.

כי האורך היה, אמרנו, עשר.

אבל עדיין זה נקרא חצי, כי כלפי היריעות הראשונות

היה פה עודף של שניים.

כי היריעות הראשונות כיסו עד האמה של האדנים ולא את האמה של האדנים,

ובאו היריעות...

עוד תשניות וכיסו עוד שתי אבנות,

כלומר גם טעמה של האדנים ועוד אמה אחת עודף.

טענה אדבר רבי ישמעאל למה המשכן דומה

לאישה שמהלכת בשוק

ושפוליה מהלכין אחריה.

כלומר המשכן היה דומה

לאישה שהולכת בשוק עם

בגד רחב

ונגרר על גבי הקרקע

שולי בגדיה מהלכין אחריה. כך

הייתה היריעה

נגררת בארץ. היינו אותה יריעה שהיא בצד המערבי.

היא הייתה נגררת בארץ.

אם צריך שאני אחזור שוב, אין לי בעיה.

הכל מובן?

פשוט צריך להכניס ולנסות לצייר את המשכן, איך היה.

על פי זה

אתה היית פה בשאול כשדיברנו על הקרשים,

איך היו בנויים.

יש שתי שיטות איך היו בנויים על הקרשים.

יש שיטה סוברת שהקרשים היו בנויים.

עובי שווה למעלה או למטה.

כמה היה העובי של הקרש?

אמה.

זה היה עובי.

לעומת זאת,

לדעת

מאן דאמר אחר,

זה רבי יהודה,

זה לא היה. למעלה זה לא היה עובי אמה.

אלא זה היה מתקצר והולך עד כרוחב האצבע.

וזה, לפי זה אנחנו באים לעשות את החשבון

איך

נסביר פסוקים בתורה הקדושה.

לפי השיטה הזו,

לפי השיטה הזו.

אז אם אני יודע שחלל המשכן

זה היה אורך שלושים

ורוחב העשר,

והם למעשה, אם היריעות באו לכסות,

גם לעשות את הגג

וגם לכסות את

הקרשים מבחוץ,

כן, לפי זה אנחנו יכולים לדעת

כמה נתקסה מן הקרשים.

הריעות הראשונות אמרנו שהאורך של היריעות היה,

כל יריעה זה היה עשרים ושמונה.

אז אם זה עשרים ושמונה,

ואתה לוקח מתוך העשרים ושמונה עשר לגג,

נשאר שמונה עשרה.

אז לדעת רבי יהודה שלא היה עובי בקרשים למעלה,

אז נשאר אם כן שמונה עשרה באופן כמעט מלא,

ואתה לוקח את השמונה עשרה, מחלק את זה לשניים, לצפון ולדרום,

נמצא שהתקסה כאן

עד האמה של האדנים.

האורך של הקרס היה עשר,

והעדנים זה לוקח מן הקרש אמה.

אם כן,

התקסה תשע עד האמה של האדנים.

הולדה אז רבי נחמיה,

היה פה

רק שמונה לכל צד,

כיוון שהיו שתי עמות גם לצורך העובי של שני הדפנות,

כל דופן היה מעובי אמה.

אז אחרי שאתה לוקח את העשרים ושמונה, מקזז מזה עשר לגג,

ועוד שתי עמות לעובי,

נשאר שש עשרה, שש עשרה לשתי דפנות,

ושמונה לכל צד.

אז אם זה שמונה לכל צד,

נמצא שהאמה של הקרסים גם הייתה מגולה.

וכשאתה בא לאמוד איך כיסו את כל אורך המשכן, פלוס הדופן המערבי,

אז ביריעות הראשונות,

שהיה עשר יריעות,

כפול ארבע אמות, שהרי כל יריעה הייתה ברוחבה ארבע אמות,

אז זה ארבעים.

תיכזז מהארבעים את השלושים, שזה האורך,

נשאר עשר מתוך הארבעים.

אז לדעת רבי נוחמיה יהודה נשאר אכן עשר, וזה כיסה בחלק המערבי גם טעמה של האדנים.

ולדעת רבי נחמיה שהעובי היה אמה,

אז נשאר לנו רק תשע,

כיוון שהעשר זה לא עשר באופן מלא,

אלא אמה אחת לצורך העובי,

ובנוסף גם תשע שנותר,

לכסות את הדופן המערבי. נמצא של וירה בן נחמיה,

הדופן המערבי היה מגולה על חלק של האמה של האדנים.

זה ביריעות הראשונות.

היריעות שבאו מעליהן זה יריעות עזים,

והן היו כבר

אחת עשרה יריעות,

כאשר כל יריעה זה לא עשרים ושמונה, אלא שלושים.

שלושים אמות ורוחב ארבע.

אז אם אתה לוקח את השלושים

ומכסה את הרוחב של המשכן,

אז נמצא, אם כן, שלפי רבי יהודה,

חרש כיסת העשר, כמה נותר מתוך השלושים? עשרים.

נשאר עשר לכל צד.

אז יוצא שכל הקרש התכסה, גם האמה של האדנים.

לדעת רבי נחמיה אמר ששתי אמות היה צריך לכסות בעובי הקרש.

כל קרש היה עובי אמה הזה, שתי אמות בשתי הקרשים,

בשתי הדפנות.

נמצא שנותר, מנהל תוך השלושים, רק שמונה עשרה.

דוגמה ליוצא שנתכסה כאן

עד האדנים, אבל לא לאדנים עצמם.

כי מאחר שנשארו רק תשע,

אז לא היה כיסוי לאמה של האדנים.

כל האדנים היו מגולות?

מגולות. לפי רבי נחמיה, האדנים שבצפון ובדרום.

היו מגולות.

בדיוק כך.

אבל בדופן המערבי,

אז לדעת, כולם זה בסוף יתקסר.

למה?

כי כשבאו היריעות

עזים שהן אחת עשרה, ואתה אומר שכל יריעה כזו זה רוחב ארבע אמות,

אז אתה מקבל פה בצירוף האחת עשרה,

כשאתה מחבר את כל האחת אתה מקבל ארבעים וארבע אמות.

אתה מוריד שלושים לגג,

נשאר

ארבע עשרה.

עכשיו, הארבע עשרה,

שתיים מתוך הארבעה שאתה מניח, אתה מוריד את זה בחלק המזרחי,

נשאר שתיים עשרה.

אז כשאתה שם את השתיים עשרה בדופן המערבי,

נשאר, לאחר שאתה מכסה את הקרש, נשאר עוד שתי אמות.

ואז לפי זה מסתדר מצוין, חצי היריעה עודפת תסרח.

אז הרוח הכוונה עודף.

זה חצי יריעה באמת, שתי אמות זה חצי יריעה.

או מה זאת, לדעת רבי ינחימיה הסובר,

שהיה גם צריך אחד לעובי הקרש, אמה נוספת.

אז לא נשאר בדופן המערבי, אלא אחת עשרה אמות, ולא שתיים עשרה.

אז זה כיסא את כל הקרשים, אמנם,

ונשאר אבל רק אמה אחת.

וצריך לפי זה להדעיר איזשהו מה שכתוב בפסוק, חצי היריעה עודפת תסרח.

לא הכוונה שבאמת בקרקע היה מונח שתי אמות,

אלא הכוונה יחסית לקודמות.

מאחר והקודמות שזה יריעות תכלת וארגמן כיסה עד האמה של האדנים,

ואילו היריעות הללו כיסו גם את האמה של האדנים, פלוס אמה נוספת,

נמצא שהיה ההפרש

בין היריעות

הראשונות לבין היריעות שבאו אחריהן הפרש של שתי אמות.

שהרי היריעות שבאו אחריהן כיסו גם את האמה של האדנים,

ועוד אמה נוספת נגררת על גבי הקרקע.

אז זה שתי אמות.

אז שוב זה מסתדר טוב,

חצי הרגעה העודפת תסרח.

תסרח הכוונה מלשון עודף.

זהו.

זה הביאור של הדברים.

זה בכלל לא קשה. זה רק

לצייר את זה בראש והכל מסתדר.

נראה את רשי,

כן?

רשי אומר בדיבור המתחיל

דל עשר לאיגרא.

זה בשורה החמישית מההרחבות.

ברשי שורה חמישית מההרחבות.

דל עשר לאיגרא לרוחב חלל המשכן

שהוא עשר אמות.

רבי יהודדה אמר,

למעלה קלין עוביין של קרשים מליכי אצבע,

אינם ממעטים ביריעות.

נמצא, אם כן,

שהעובי לא ממעט

בנותר מן היריעות.

וכשפורסים לרוחב המשכן,

נמילא מאחר ואתה יודע שהאורך של היריעות הראשונות היו עשרים ושמונה,

והורדת מזועשר לצורך הגג,

נשאר שמונה עשרה.

אם כן, כשאתה פורס את זה לצפון ולדרום,

שזה החלק, זה הרוחב,

נופלות תשע אמות לצפון,

ומכסים תשע אמות לקרשים מבחוץ.

ואמה של אדנים מגולט,

נשאר האמה של האדנים מגולה,

שהאדנים גובהן אמה וחלולין הם.

כלומר, האדנים...

היה להם גובה אמה, והם היו חלולים, כלומר היה בהם חלל בשביל להכניס בהם את הידות, כמו שכתוב בהמשך רש״י.

והקרשים חרוצים למטה,

באמצע,

כלומר היו עושים,

חורצים בהם, עושים חריצים,

באמצע חצי אמה רוחב,

בגובה אמה, כשאתה בא באמצע הקרש בדיוק,

היו עושים

חריץ

של רוחב חצי אמה בגובה אמה.

ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן,

כי מאחר שכל קרש רוחבו היה אמה וחצי,

אז כשהוא חרץ ולקח

בגובה אמה חצי אמה,

נשאר אם כן מכל צד חצי אמה.

והן שתי ידות לקרש האחד.

אלה שתי הידות

של הקרש, כל קרש וקרש.

אבל צריך לדעת

שגם הוא מחסר בין הידות מבחוץ

ובשני צדיהן לרכוב על עובי

דופני העדן,

כשנועה את שתי הידות בשני אדנים,

כדי שיהיו הקרשים תכופות,

כלומר צמודות,

ומשולבות אישה אל אחותה,

ולא יהיה עובי העדן מפסיק ביניהם.

בקיצור היו עושים חריצים, חוץ ממה שחרצו באמצע,

גם מן הצדדים עשו חריצים,

כדי שהידות הללו ייכנסו בצורה מדויקת לעדן,

והעדן יהיה בדיוק שווה לקרש מכל הצדדים,

שלא יהיה בולט אפילו במילימטר אחד.

ואז תוכל להצמיד את הקרשים

בצורה סימטרית,

בלי שיהיה שום תנודה לכאן ולכאן.

אני יכול להראות את הדוגמה של הקרש.

הנה,

יש לנו את הקרש כאן,

בציור הזה.

אז כאן הם יצרו ידות, אז בתחילה באמצע עשו חריץ

של רוחב אמה, חצי אמה בגובה אמה,

ושוב בשני הצדדים של הקרש

חרצו שוב

בשביל ליצור את הידות, גם בשני הצדדים

וגם בשני הצדדים. בקיצור,

בכל הצדדים היו עושים חרצים,

גם בחלק המזרחי של הקרש והמערבי

וגם בצפון ובדרום,

ואז יוכלו ליצור ידות שייכנסו באופן מדויק

לתוך האדנים. האדנים,

יש פה את האדנים, הנה זה העדן.

אלה שני אדנים.

זה כאן תיבה, קופסה,

של מתכת

שהיה חלל באמצע,

והם היו, הקרשים נכנסות בתוך החלל שבאדנים,

וכך נשמרות

הקרשים שלא יקבלו מהלחוץ של הקרקע ולא ייהרסו.

כן,

לרבי נחמיה דאמר אב מן מעלן עובי הנמה,

ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות,

עמל לכאן ועמל לכאן באורך הריעות.

כלומר, כל מה שעשינו עד עכשיו, זה היה לרבי יהודה. עכשיו, לרבי נחמיה זה,

שהוא סובר שגם הקרשים האלה, גם למעלה עובי הנמה,

אם כן יוצא שהיריעות היו צריכות גם לכסות את העובי

של הקרש שבצפון, העובי של הקרש שבדרום,

אז כמה נותר אם כן?

לאחר שאני הורדתי מתוך העשר ושמונה עשר,

ועוד שתי אמות לעובי שני הקרשים,

נמצא שנשאר פה רק שש עשרה,

אם כן זה רק שמונה,

ואינה נופלות,

אלא שמונה אמות לכל צעד.

אז לפי דעת רבי נחמיה,

שהיריעות הראשונות היה בהן לצפון ולדרום, לכל צעד, כלומר,

שמונה אמות לבד,

אז נדמה לי, מגל יאמה מן הקרשים, חוץ לאדנים.

אני רוצה שנשאר מגולה, לא רק האמה של האדנים,

אלא גם האמה של הקרשים,

אותה אמה שהיא סמוכה לאמה של האדנים.

חוץ לאדנים, ועמד האדנים.

לאחר מכן באים לנו להסביר

את הרוחב של היריעות,

שזה היה בא לחסום למעשה את העורק של המשכן.

וכשאני לוקח עשר יריעות כפול ארבע,

שני פוטאי הוא לאורכה למשכן.

לאחר שיש לך את הארבעים,

לאחר שחברו חמש יריעות לבד,

בכל אחת דלית אמות רוחב,

היה לנו עשרים אמות.

כלומר, כל חמש

כפול ארבע עשרים.

וכנקדן במחברת השנית, כלומר בקבוצה האחרת של היריעות,

שחברו אותן זה לזה,

שהיא של היריעות גם כן, אז ביחד על ארבעים.

למד מהן אביין גג למשכן לאורכו,

שלושים מהם זה לצורך הגג,

אורך הגג הכוונה,

ועשר העוטפות

נשארו עשר עודף.

אז לדעת רבי יהודה,

רבי יהודה זה אמר, אין עובי קרשים שבמערב ממעט בוהו.

כפי רבי יהודה שסובר,

שלא היה עובי בקרשים למעלה,

נמצא היוד אמות כולן תלויות ומכוסות,

כל עשר אמות שלאורך הקרש.

אז אם כן,

נשאר עשר

מהאמות

מן היריעות הללו,

שזה כיסה את כל הקרש בדופן המערבי.

הרי אף האדנים של צד מערבי מחוסין, לפי רבי יהודה, נמצא

שלא רק הקרשים נתקסו, אלא אפילו האדנים נתקסו.

זה בחלק המערבי הכוונה.

ואילו לדעת רבי נחמיה, נשאר מגולה, כמו שאמרנו,

האמה של האדנים,

ועשית יריעות עזים.

אלו יריעות עליונות הפרוסות על היריעות התחתונות.

כן?

כלומר,

מה שנאמר, ועשית יריעות עזים, זה יריעות העליונות.

אלה באו על היריעות הראשונות שהזכרנו,

שזה היה תכלת ארגמן תולעת שני.

העליונות קרויות אוהל,

כלומר, לגג ומכסה.

כלומר, היריעות העזים העליונות

הן קרויות אוהל. כך כתוב בפסוק, ועשית יריעות עזים לאוהל על המשקל.

כלומר, אומר רשי, מה זה לאוהל?

לגג ומכסה.

והתחתונות קרויות משכן עצמו,

ואילו עשר התחתונות

זה נקרא חלק מן המשכן.

כי כמו שכתוב בפסוק, את המשכן תעשה עשר ריאות.

כלומר,

זה מקבל הגדרה של משכן עצמו,

שהן לנוי.

הם היו למעשה לצורך נוי במשכן.

תכלת וארגמן ותולעת שני.

נכנס יעמד האדנים שנשארת מגולה מן התחתונות,

כן?

וכיסוה העליונות.

כלומר, לדעת רבי יהודה,

מאחר ונותר,

לאחר שאני מקזז מתוך השלושים

שהיה בריאות עזים,

כי זזתי עשר,

נשאר

עשר מכל צד.

ממילא יוצא שאותה אמה של האדנים שהיא נשארה מגולה כתוצאה מהיריעות הראשונות,

באו העליונות וכיסו גם את האמה של האדנים.

אבל רבי נחמיה, מגליה עמד האדנים,

אבל לפי רבי נחמיה,

שלא נשאר משני צדדים אלא תשע לכל צד,

אם כן,

נשארה עדיין מגולה האמה של האדנים,

ועודפה של יריעה זו,

כל מה שהיה עודף ביריעה, ביריעות העזים, שזה היה השלושים,

הוא צריך לכסות, אמה די קרשים,

יש לו כיסו התחתונות.

כלומר,

זה בא רק בשביל לכסות

את האמה של הקרשים,

שאת האמה הזו הראשונות לא כיסו אותה,

זה הכל לפי רבי נחמיה.

בעודף שיריעות העון עוטפות על רעות המשכן,

שתי אמות, היא עשר רוח על כיסוי התחתונות וחסרות מה שלא כיסו.

מצאנו שיריעות האוהל, היינו, היריעות עזים,

הן היו עוטפות

על יריעות המשקל בשתי אמות, כי כמו שאמרנו,

שהיריעות הראשונות היו רק 28 אמות,

והיריעות העליונות היו 30 אמות,

אז ההפרש של שתי אמות.

ואילו ברוחב, כמה היה?

44. די.א. יריעות היו, כי מאחר והיו 11 וכפול 4, 11 כפול 4, זה 44. לאחר שמכסים את השלושים,

נשאר, אם כן, כמה? 14. תוציא מה-14 תרתי דכפלא,

כלומר שתי אמות, שזה בא לצד המזרחי, שהייתה נותן רוחב,

חצי יריעה, על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים,

שהוא פתח למשכן, ואין שם אלא מסך פרוס,

כמו וילון, כי דכתיבה עשית מסך,

לפתח האוהל. כלומר, החלק המזרחי, שזה היה הפתח,

לא היה שם דופן, אלא מסך בלבד. אז שם, בצד המזרחי, היה צריך לפרוס מלמעלה,

מן הגג, להוריד שתי אמות מהיריעות העליונות.

בישנא אמר לרבי יהודה דאמר, עובי הקרשים,

לא ממעט ביריעות.

היינו דכתיב,

חצי היריעה העודפת בעליונות, יותר מן התחתונות,

תצלוח על אחורי המשכן.

כלומר,

לפי רבי יהודה שסובר שלא היה עובי בקרשים למעלה

יוצא עם קן שנשאר אכן

12 לחד אופן המערבי

ואם זה 12 נמצא שיש פה עודף שהמונח בקרקע הוא שתי אמות

שהרי אורך הקרש היה רק עשר

נשאר שתי אמות עודפות

זה מה שכתוב, חצי היריעה העודפת

כלומר אותה חצי יריעה שנותרה בעליונות יותר מן התחתונות

היא תהיה

שרוחה על אחורי המשכן

מה זה שרוחה? שרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב

ונגררת בארץ

אבל לפי רבי לחימיה, מה זה שכתוב תשרח על אחורי המשכן?

חצי היריעה העודפת תשרח, הרי זה לא חצי יריעה

אלא זה רק אמה אחת

אז זה נמצא שזה רק רבע יריעה

מה היא תשרח?

אמה אחת נגררת ותו לא,

הרי רק אמה אחת נגררת בקרקע

אז למה אתה אומר חצי יריעה עודפת?

למה באמת רק אמה? שהרי עובי הקרשים ייעט באמה, מה אומר רשי?

משום שהרי העובי של הקרש למעלה מיעט מתוך השתים עשרה עוד אמה

נשאר אם כן רק ה-11 אז אם זה רק ה-11 תוריד 10 לאורך

של הקרשים

נשאר עודף רק אמה אחת

על זה התשובה

כוונת הפסוק לפי רבי לחימיה תשרח מחברותיה

חצי היריעה שרוחה מחברותיה

כלפי היריעות הראשונות יש פה שתי אמות עודפות

אמה ממנה לכסות האדנים

ואמה נגררת

ושיפוליה שולי בגדיה

כך הייתה היריעה של אחריו נגררת בארץ

כן

נמשיך עוד קטע קטן

תנו רבנן

חרוצים

היו קרשים

וחלולים

היו האדנים

בברייתא מובא להסביר ולתאר

איך התאימו את הקרשים להיות עם האדנים

הקרשים בתחילה חרצו אותה

האמה התחתונה,

זו שהיא

קרובה לקרקע,

עשו כמו שדיברנו מקודם, חריץ באמצע

ברוחב חצי אמה, בגובה האמה

אם כן נשארו

שתי ידות

של חצי אמה מכל צד,

שערר על החוויה אמה וחצי

אם הורדת חצי אמה באמצע,

נשאר אמה מכל צד,

היה חצי אמה מכל צד

וגם אותם הלכו ועשו חריץ

סביב הידות הללו

באותו עובי שהיה בדפנות האדנים

כדי שיוכלו להתלבש הידות הנותרות בהקרשים

בתוך האדנים, בחלולים

היו האדנים, הנקב

היה היה נקב חלול באדנים

ובאותו חלל היו תוקעים את ידות הקרשים

ונראים קרסים בלולאות

ככוכבים ברקיע.

עכשיו באה הברייתא ומוסיפה להגיד, לדבר גם

על העניין הזה של החיבור

של היריעות.

הרי אמרנו, איך חיברו את היריעות?

התורה בעצמה כותבת

שהיה צריך לעשות לולאות

לאחר שחיברת חמש יריעות לבד, עוד חמש יריעות לבד

אז עשו לולאות

באותו מקום שהם צריכים להתחבר על ידי הקרסים.

מה זה קרסים?

אמרנו, זה כמו האות אס באנגלית

זה נקרא קרסים

ככוכבים ברקיע, זה היה נראה

ככוכבים ברקיע

הלולאות היו מתכלת,

זה כאין הרקיע.

הקרסים שהיו נוצצים

היו נראים כאילו כוכבים ברקיע.

כן,

כך מבארים הראשונים את כוונת הגמרא כאן.

נראה את רש״י.

כן, בסייעתא דשמיא ברוך השם כבר התקדמנו,

אנחנו בדף צ״ט כבר.

אני קורא אבל את רש״י בצ״ח עמוד ב׳

חרוצים היו קרשים כמו שפירשתי,

חצי אמה באמצע הרוחבן מלמטה בגובה אמה.

כלומר היו עושים חריץ ברוחב חצי אמה באמצע הקרס

כאשר גובהו של החריץ אמה

ונשארים הידות לכאן ולכאן.

וגם הם, גם הידות הללו, חרוצים מבחוץ

כשיעור עובי דופן האדן ברוחב ובגובה עמד הארץ

לרכב על האדן,

שיהיו משולבות

קרש אל קרש,

ולא יפסיק

עובי הקרשי, עובי שני האדנים ביניהם.

כדי שיהיה אפשרות להצמיד

את הקרש לקרש בלי שיהיו שום מרחק ביניהם, אלא ממש צמוד,

וכמו שאמרנו גם שהיה בנוי בצורה סימטרית ומדויקת מאוד,

שיהיה ישר ביותר,

קדימה ואחורה וגם ביניהם,

אז כך, בשביל זה היו צריכים לעשות מידה מדויקת

כדי שהידות והאדנים ישתלבו בצורה טובה,

והאדנים,

צידי החלק החיצוני של האדנים היה שווה בדיוק

לחלק החיצוני של הקרשים.

לא יהיה בליטה באדנים יותר מאשר הקרשים,

אלא

השלמה גמורה,

ואז יוכלו ליצור מצב שיוכלו לחבר את הקרשים ולהשמיכם זה לזה,

בלי שיישאר שום רווח. וחלולים היו האדנים,

שבאותו חלל היו תוקעים ידות הקרשים,

ונראים קרסים בלולאות.

זה לא שייך לקרשים שדיברנו מקודם,

אבל הברייתה הזו כבר הזכירה גם את העניין הזה של חיבור היריעות.

אז הקרסים היו נראים בלולאות ככוכבים ברקיע. אומר רשי,

שתי מחברות היו היריעות.

כלומר, היו מחברים

את היריעות בצורה שיהיו שתי קבוצות.

חמש יריעות מחברת אחת,

ועוד חמש יריעות מחברת שנייה.

כל אחת ואחת חמש יריעות תפורות זו עם זו במחת על פני כל אורכה.

באמצע, כאשר רצה לחבר את החמש לחמש

לחמש האחרים, היה מחבר בכרסים

מחברת למחברת.

כלומר, חמש למחמש,

שהיו לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן,

אלו כנגד אלו, כי דכתיב מקבילות הלולאות

אישה אל אחותה.

כלומר, כל לולאה

שבירימה מצד הימין

היה מקבילה ללולאה

שהיה ביריעה האחרת.

בדיוק הכל היה מסודר בצורה מושלמת ומדויקת.

תנו רבנן,

אני אגמור עד הנקודותיים היום בסייעתא דשמיא,

כמובן,

תלוי בכם.

תנו רבנן, כתוב בברייתא, יריעות התחתונות של תכלת

ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש.

כלומר,

זה היה עשוי מצמר ופשטר.

הצמר, היו כמה צבעים, היה צבוע בתכלת,

היה צבוע בארגמן והיה צבוע תולעת שני.

ובנוסף, גם היה פשטר, כמו שאמרנו.

זה העירות התחתונות.

אבל,

ועליונות של מעשי עזים,

הן היו עשויות משיער העזים

הוא גדולה חוכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות.

כלומר, היה צריך חוכמה גדולה לטבות את חוטי היריעות עזים יותר מאשר

הכנת היריעות

של התחתונות.

דאילו בתחתונות כתיב

וכל אישה חכמת לב בידיה תבוא.

כלומר, כל הנשים שהן

היה להם חוכמה,

היו טובות בידיהם

את החוטים,

חוטי הצמר וחוטי הפשתן,

כמו שכתוב בהמשך הפסוק שם,

ויביאו מתווה את התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש.

לעומת זאת, ואילו בעליונות כתיב,

וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה,

תבוא את העזים. מה זה הלשון? נשא ליבן.

מה זמן שהם היו בעלות חוכמה יותר מהאנשים שטבעו את העירות התחתונות?

ותניא משומרה בנחמיה.

והגמרא מביאה מה הייתה החוכמה הגדולה בעליונות יותר מאשר בתחתונות.

מובא בברייתא משומרה בנחמיה, אמרו,

יטוף בעזים וטבוי מן העזים.

החוכמה היתרה היא שהיו קודם צריכים לשטוף את שיער העזים

טוב טוב,

והיו טובים את השיער כשהוא עדיין היה מחובר לעזים.

איך עושים זאת?

זה המון עבודה,

המון מאמץ,

ולכן נזכר כאן בפסוק

שנשים אלו

הן

בעלות חוכמה יתרה.

אומר רש״י, נשא ליבן

יתרות חוכמה, משמע שאלה הן חוכמה גדולה יותר.