מסכת שבת דף פט,א | הרב אבנר עוזרי שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הוא ניצח את המלאכים וקיבל את התורה.

אז מה זה שהוא שואל אותו תורה היכן היא?

אומרים המפרשים,

כך אומר המהרשע, שהשאלה של השטן הייתה,

וכי יש מקום בעולם הזה שהיא תוכל להתקבל בו?

מה פירושם של דברים?

פירושו,

הוא בא לקטרג על ישראל שעתידים לחזור בהם מקבלתם.

יכולים ועתידיים שיחזרו מזה שהם קיבלו את התורה,

ולהסיתם שיחזרו בהם,

מפני שאינם יכולים לקיימה בעולם הזה.

הוא רצה לגרום

ולקטרג על העניין הזה של קבלת התורה על ידי

משה רבנו בעם ישראל,

שהם לא יכולים לקיים אותה,

כי מחמת חומריותם

תקצר דעתה מלהשיג את עומקה.

מאחר והאדם הוא חומרי,

הוא מורכב מגוף גם כן,

זה מהווה מניעה, מהווה חציצה,

מכדי שיוכל לדעת את עומק התורה הקדושה.

אז אם כן,

היכן היא? כלומר, להיכן נתת?

לארץ?

למקום שבו שולט החומר?

אמר לו, נתתי על הארץ.

אז הקדוש ברוך הוא עונה לשטן,

כן,

אני נתתי את זה לארץ, לעולם התחתון,

עולמנו אנו,

כי הקדוש ברוך הוא לפי זה לא אמר לו תשובה למה.

אתה שואל תורה, היכן היא?

נתתי את זה שם.

הלך אצל ארץ.

אמר לה, תורה, היכן היא?

אז הוא הלך לארץ.

מה זה הארץ?

הכוונה, אומר המהרשה, שהוא הלך לשר הרוחני שממונה על הארץ.

וכן בכל אלה שאנחנו נראה בהמשך,

זה גם כן הכוונה לשר הממונה

על בריאות מסוימות, אם זה הארץ, אם זה התהום וכדומה.

כל דבר ודבר בבריאה יש איזשהו

ממונה רוחני על אותם דברים.

בכל אופן,

הולך לאותו שר הממונה על הארץ ושואל אותו,

תורה, היכן היא?

כלומר, התורה היא ארוכה מארץ מידה.

היא כל כך רחבה,

היא כל כך גדולה.

איך אפשר שהיא תתקיים בארץ?

במצב הזה שזה

שולט שם החומר, כמו שאמרנו קודם,

אמרה לו אלוקים הבין דרכה,

והוא ידע את מקומה.

אז הוא אומר,

השר הממונה על הארץ אומר לו,

אלוקים מבין דרכה.

זה פסוק באיוב כ' ח',

וכוונתו לומר לו,

הקדוש ברוך הוא, הוא יודע איזה מקום בעולם התחתון

שיוכל להחזיק את התורה שתתקיים בו.

טוב,

במילים אחרות,

זה לא ענייני.

הוא נתן, הקדוש ברוך הוא נתן,

הוא יודע מה הוא עושה.

הלך אצל ים.

תראו כמה הסטן מנסה לקטרג

על העניין הזה של קבלת התורה.

הלך לים, וגם פה זה השר הממונה על הים.

שואל אותו,

איך אפשר בכלל שהיא תתקיים?

הרי התורה היא רחבה מן ים,

כלומר היא גדולה יותר.

אם כן, איך שייך בכלל שיקיימו

את התורה הקדושה במקום שהוא מוגבל, גבולי,

מצומצם.

מבחינת ההשגות,

בתורה אין גבול להשגות.

הרי זה היה אין סוף.

אז בואו הלכו להתלבש בתורה.

צריך איך שייך

שיהיה במקום שהוא גבולי, מקום שהוא מצומצם.

טוב,

ואמר לו, אין עימדי.

אז הים עונה לו,

העולם

באמת לא יכול להחזיק אותה, זה לא נמצא אצלי.

אין לך מה לבוא אליי, זה לא קשור אליי.

הלך אצל התום.

אמר לו, אין בי.

אותו דבר, כשהלך לשר הממונה

על התום,

אז הוא אמר לו,

גם התום לא יכול להאכיל את התורה הקדושה.

כשנאמר, תהום אמר לו בי,

וים אמר, אין עימדי.

גם זה פסוק באיוב כח, לומר,

שכביכול היה משא ומתן

בין השטן לבין אלה הממונים על הים האטום,

והתשובה שהוא קיבל,

זה לא קשור אלינו.

מבחינת הבנתנו באמת

לא שייך, אבל

מי שנתן, תיגש לשאול אותו.

הקדוש ברוך הוא יודע מדוע באמת נתן אותה דווקא לארץ.

אבדון ומוות אמרו באוזנינו, שמענו שמה.

כלומר, גם פסוק

נוסף שמגלה

שגם האבדון ומוות, מה זה אבדון ומוות?

זה השר הממונה על הגיהינום.

בא לשאול אותו הסתה על מקום התורה,

כי הגיהינום באמת הוא גדול הרבה יותר מהעולם.

אז הוא בא וחשב, אולי זה נמצא באיזשהו מקום שם.

אמר לו,

באוזנינו שמענו שמה, רק שמענו

שהיא ירדה כאן מהשמיים לכאן,

אבל לא אצלנו היא, כלומר, לא קיבלנו אותה.

חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה.

אתה אמרת, נתתי על הארץ,

חיפשתי בכל מקום ששייך בארץ

ולא מצאתי את זה.

כלומר, אם אנחנו שמים לב,

גם הגיהינום זה נמצא בארץ.

כי בתוך הדברים הוא שאל את האבדון ומוות, שזה השר הממונה על הגיהינום,

ועל זה הוא אומר, חיפשתי את זה בכל הארץ,

כולל את הגיהינום,

לא מצאתי.

אז היכן זה?

איך שייך שהמקום המצומצם הזה,

שגם אם הגיהינום הוא גדול יותר מהעולם,

אבל על כל פנים גם הוא גבולי?

אם כן, אז איך אפשר שתרד התורה שהיא בלתי גבולית,

היא אינסוף?

אמר לו, לך אצל בן עמרם.

אז הקדוש ברוך הוא אומר לו,

תיגש

למשה רבנו,

משה בן עמרם.

צריך לדעת מה זה העניין שהוא קרא לו בן עמרם.

למה, למה הוא אמר לו, לך אצל משה?

אז יש פה מפרשים שמסבירים באמת

למה קרא לו בן עמרם.

על כל פנים,

הלך אצל משה ואמר לו,

תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא, היכן אני?

אז הוא ניגש למשה רבנו ומדבר איתו ושואל אותו.

הרב ברוך הוא נתן לך את התורה, איפה היא?

אתה לא יכול לקיים אותה

כי אתה יילוד אישה,

פירושו.

התורה היא שמיימית,

היא רוחנית.

לא שייך שאדם שהוא מורכב מחומר יוכל להיות עם התורה הקדושה, יוכל לקיים אותה.

אמר לו,

וכי היא,

מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?

כלומר, אתה בא ואומר שהקדוש ברוך הוא נתן לי תורה, מה אני?

כלומר, בדרך ענווה, אני נתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?

וגם פה אומר המהרשע, שמשה רבנו מתכוון לומר לו,

אכן אני מודה שהנסתרות שבתורה לא נתונים לו,

כלומר למשה רבנו.

רק הנגלה.

כי הסוד הנסתר הוא עמוק מאוד

מכדי השגה של אלה שהם ילודי אישה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

משה,

בוודאי אתה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

איך אתה בא ואומר לשטן

שמי אתה שנתן לך הקדוש ברוך הוא תורה?

כביכול

אתה לא קיבלת את התורה,

אתה בוודאי.

אמר לו,

אמר לפניו, ריבונו של העולם,

חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום?

אני אחזיק טובה לעצמי?

כלומר, התורה הקדושה,

קודם שניתנה לעם ישראל,

הרי הקדוש ברוך הוא היה משתעשע עימה בכל יום.

צריך להבין מה זה המושג הזה של משתעשע.

זה דברים נסתרים מאיתנו, עמוקים מדי,

בכדי שאנחנו נבין

מה שייך את המושג של משתעשע בכל יום.

קדוש ברוך הוא בעצמו הוא-הוא שברא את התורה,

עשה את התורה.

על מה שרק שישתעשע בה.

בפרט אם אנחנו מבינים שזה חלק ממנו, זה לבוש לקדוש ברוך הוא.

אבל צריך, איך אומרים,

את הכוח ואת הכישרון,

הן הגופני והן הרוחני, בשביל להבין את העומק של הדבר הזה.

זה לא כמו אצלנו, שאתה מביא לאיזה עולם, זה לא.

אבל זה נושא מטורו.

הוא רואה שהוא איניברס, זה תרשך לאצלנו.

אצל הקדוש ברוך הוא, זה דברים שקשה לתפוס אותם.

כן, אולי.

בכל אופן, אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, מאחר

ואצלך, מה, אתה השתעשעת מזה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי, כאילו עניהו ראוי לקבל אותה?

אני, אני ילוד אישה, לא הייתי ראוי לכך.

הכול זה חסד

גמור

שלך כלפיי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

אילו מעטה עצמך תיקרא על שמך, שנאמר,

זכרו תורת

משה עבדי.

מאחר ואתה לא החזקת טובה לעצמך,

כלומר אמרת שאינך ראוי לזה,

זה לא בזכות אלא בחסד.

אם כן,

אחד כמוך שיודע את מקומו

והגיע לדרגת ענווה שכזו,

ראוי שהתורה תיקרא על שמך,

שנאמר, זכרו תורת

משה עבדי.

עד כאן ביארנו

את החלק הפשוט שבדברים,

אבל יש מן המפרשים,

בעל האפיקי ים,

מפרש את המאמר הזה בדרך אחרת.

השטן, כשבא לקטרג,

הוא קטרג מכוח חטא העגל.

הרי אין מקום לתורה להיות בעולם השפל

שחוטאים בו בכל עת.

וכאדם שאומר לחברו,

ראה מה עשית,

כך אמר כביכול לפני השם יתברך,

ראה תורה לאיכן נתת אותה, למקום שאינו ראוי.

פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו,

איפה נתת?

תסתכל.

מקום שאנשים חוטאים.

עולם שפל ובזוי.

איך אפשר לתת את התורה שם?

וה' השיב לו נתתי על הארץ.

פירושו,

אין מקום לתורה אלא בארץ.

מקום ששם שולט היצר הרע.

כי התורה ניתנה לתקן את הבריאה

על ידי תיקון המעשים על פי התורה.

עד אשר הרע יוחזר לטוב.

אתם שומעים?

כלומר, התיקון הוא להפוך את הרע לטוב.

אדם נולד

כאשר יש בתוכו גם מורכבות של רע.

אומנם יש גם טוב, אבל יש גם רע.

איך אפשר לתקן את הרע הזה?

על ידי המעשים שבן אדם עושה.

כשבן אדם מקיים את המצוות,

והוא חי על פי התורה הקדושה,

ולאט לאט מתרומם, הוא מתעלה, הוא מתקדש,

עד שנהיה כל-כולו דבוק בקדוש ברוך הוא,

בזה הוא מתקן את הרעש שבתוכו והופך את עצמו להיות כולו טוב.

כי כשבן אדם, איכן בן אדם יכול, איך בן אדם יכול לדעת אם אכן הוא כבר הגיע לתיקון שלו?

אם הוא כבר הגיע למצב שאין לו ניסיון בדבר,

אלא כבר כל כך מורגל בטוב,

שאין לו ניסיון אם לעשות אם לחדול.

כאשר הגיע למצב הזה, סימן שהוא כבר הגיע לתיקון.

ואני מתייחס לכל מידה ומידה לפי מה שהיא.

בן אדם קודם כל צריך לדעת מה בדיוק

אותם חסרונות, מהם החסרונות שיש בו.

אחרי שהוא יודע בדיוק מהם החסרונות שיש בו,

איך הוא יוכל לבדוק

אם עבודת השם שלו אכן משנה אותו?

זה אם הוא יראה שהוא הגיע לאותן מידות

וכבר אין לו ניסיון בהן.

כלומר, הוא הפך להיות כל כולו טוב, וכבר אין לו את הניסיון.

כדוגמה,

יש בן אדם

בעל תאווה.

הוא אוהב לאכול.

אוהב לאכול.

אז כמובן שבקטנותו העבודה הזו קשה מאוד.

הוא נולד עם תאווה,

שזה העיקר שהוא צריך לתקן.

כי זה היה חלק מהמהות שלו.

הוא צריך לשרש את זה ממנו. ראינו לעקור את זה ממנו.

ועם הזמן

הוא אמור להיות במצב של ניסיונות

שקשורות לתאוות האכילה

ולעמוד בזה.

מה זה עושה?

עצם זה שאתה מגיע לניסיונות ואתה עומד,

זה מגמד אצלך את הקשר ואת אותה מידה רעה שיש בתורך.

לאט לאט אתה תגיע למצב שכעבור כמה עשרות שנים

כבר לא יהיה אצלך תאוות האכילה,

כבר לא יתקיים.

לא יהיו לך בכלל ניסיונות אם לאכול או לא לאכול.

זה לא קיים אצלך בכלל.

תפסתי כדוגמת תאוות האכילה, אבל זה מתבטא בכל מידה ומידה שיש לאדם.

אותן מידות רעות שיש בתוכו,

הוא יבדוק את עצמו אם אכן עדיין יש לו ניסיונות בהם או לא.

וזה המטרה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה.

כי נתינת התורה הייתה בשביל שהרע יהפוך להיות טוב.

כל אדם ואדם מאשר הוא יש לו את החלק הרע,

והוא צריך על ידי תיקון המעשים על פי התורה להפוך את הרע לטוב.

אז המציאות של בלי תורה הוא לא יכול לתקן את מוליו.

נכון מאוד.

אין מי תאמין סיכוי בזה. אין, זה לא שייך.

לא שייך שבן אדם יבוא ויאמר,

תשמע,

אני אגש לאיזשהו מחנך,

איזשהו פסיכולוג, איזשהו פסיכיאטר,

איזשהו אדם שמבין בכוחות הנפש,

ועל פי

רצתו וחינוכו אני אצליח להשתנות.

לא שייך.

למה לא שייך?

מאחר והתורה הקדושה

היא-היא

שעל פיה נברא כל העולם כולו,

והתורה הקדושה היא הכוח, והיא הכוח הרוחני

שיש לכל הבריאה כולה.

אם כן, כשאתה נדבק במקור החיים

על ידי התורה הקדושה, נדבק מהקדוש ברוך הוא,

אז ממילא אין מקום לרשא.

אין מקום לרע במקום שהכול טוב,

שזה הקדוש ברוך הוא.

אז על ידי שאתה לומד תורה, עוסק בתורה,

מחנך את עצמך על פי תורה,

לאט לאט אתה מגיע למצב

שזה מתגמד אצלך.

ידוע המעשה שהיה עם אחד מגדולי הפילוסופים,

שהיו לו תלמידים רבים.

כך

מספרים

על אריסטו,

שהוא היה אחד

משלושת הפילוסופים הגדולים.

היה בזמנו ביוון שלושה כאלה, אריסטו, אפלטון, סוקרטס,

אלה היו שלושה פילוסופים בזמנו.

ואריסטו, כידוע,

הוא היה הפילוסוף הגדול.

היו לו תלמידים רבים שלמדו ממנו את כל הפילוסופיה.

באיזשהו זמן

נכנסים הם לביתו

ורואים שהוא מתנהג בדרך לא דרך,

לא ראויה לפי מעמדו.

אמרו לו, הייתכן,

אתה,

ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו,

כולם מכירים בחוכמתך, בידענותך,

בגאונותך,

אתה מתנהג כאחד הריקים,

אתה מתנפל על אוכל כאילו אתה איזה אדם זול ובזוי.

הוא אמר לו,

אני אריסטו רק כשאני בקולג',

באוניברסיטה.

אבל כשאני בבית, אני כאחד האדם.

אז הכול תיאוריה,

מה שנקרא בלשוננו תיאוריה.

הוא מסר לתלמידים תיאוריה,

אבל לחיי המעשה הוא בעצמו התנהג באופן שונה,

כפי שיצעריו החייתיים

הורו לו להתנהג. בלי להורות הוא הלך אחריהם

ככלב אחר אדונו,

ממילא

זה מה מוכיח שאי אפשר שבן אדם ישתנה ללא תורה.

וזה אני אמרתי לא אחת ולא שתיים.

פוגשים אנו גם כאלה שאינם שוררי תורה ומצוות,

והם רואה עליהם מידות מסוימות טובות.

אבל אותן מידות מסוימות הטובות זה מה שהם קיבלו

מהוריהם בתורשער.

אבל את המידות הרעות שיש בהם, אם הם יוכלו לתקן ולשפר,

לעקור אותם מהשורש,

עד כדי שיהפכו להיות טוב ולא יהיו להם ניסיונות וקשיים בזה,

זה לעולם לא שייך שיהיה,

אלא על ידי עסק התורה הקדושה.

כן, על כל פנים אומר בעל האפיקי ים,

שלאחר שקיבל את התשובה מהקדוש ברוך הוא שנתתיה לארץ,

פנה השטן בקטרוגו אל הארץ.

מי זה הארץ?

אתם שומעים?

אחרי שהוא קיבל את התשובה הוא הולך לארץ. מי זה הארץ?

אומר בעל האפיקי ים,

הם הבורים ועמי הארץ בישראל העוסקים ביישובו של עולם.

זה אותם אלה שהם עמי ארצות,

כל הראש שלהם זה בגלל...

חשמיות וחומריות

וגם אם הוא פרופסור אבל המטרה בלימודים שלו זה בשביל שיהיה לו כסף

הוא מכור והוא רדוף אחר התאוות הללו

שאלם תורה היכן היא לרמז שאין כדאי לתת אותה לארץ

משום שרוב בני האדם אינם מסוגלים לה ואומרים הם

שרק השם מבין דרכה

אבל להם אין ידיעה בה

אז הם מודיעים

אין להם ידיעה

כדוש ברוך הוא

יודע ומבין אנחנו אין לנו ידיעה בזה

וכן פנה אל התום ואל הים

זה אלה הרשעים הגדולים

הנבשלים לים ותום

והם הוסיפו ואמרו אין בי כי בעוונותיהם

התורה רחוקה מקריאותיהם

ואז השטן בא וטוען

כי גם המעט מבני האדם שאכן עוסקים בתורה אינם

יכולים במעט ימיהם לתקן את עוותי הרשעים

הואיל וסוף אדם לביתה וימיו כצל עובר

איך שייך

שיתקנו את הפגם ואת הרע שעושים הרשעים?

כמה הם כבר כאלה שעוסקים בתורה באמת?

אינם רבים

אז הם לא יוכלו

וזהו אבדון ומוות זו הכוונה בדרשה כך שהוא פונה לאבדון ומוות

שאומרים הם עדיין לא היה לנו פלאי לעסוק בתורה כראוי

וכבר הגיע זמן המיטה

וכל מה שהשגנו הוא השמועה ממנה בלבד.

כלומר הם מודים

שבזמן הקצר שהם חיים כאן בעולם הזה

לא נראה להם שהם יוכלו לתקן

את עוותי הרשעים, היינו את הרע והפגם שנעשה על ידי מעשי הרשעים.

אז פונה השטן לאחר מכן

לקדוש ברוך הוא ואומר לו, תשמע, אני פניתי לכולם

וכולם טוענים שבאמת הם לא ראויים

והם לא יכולים לתקן את הרע על ידי עסק התורה.

לא יספיק, גם אלה שכבר עוסקים בתורה לא יספיקו בימיהם לתקן את עוותי הרשעים,

את הרע והפגם שעל ידי הרשעים.

אמר לו השם לך אצל בן עמרם

שכל תכלית נתינתה היא עבור הצדיקים וגדולי הדור

שעל ידם יוכל העולם להתקן.

בא אל משה ואומר לו, תאורייך הני.

הוא היה סבור

שהכוונה היא למשה לבדו,

ובא לקטרג איך התורה שהיא ארוחה מארץ מידה

תוכל להתקן על ידי משה רבנו לבדו?

והשיב לו משה, מה אני?

כלומר, לא לי לבדי ניתנה,

אלא גם בשביל תלמידי חכמים וצדיקים שבכל דור ודור. יפה מאוד.

ומה שאמרו שהשם אמר משה, בדי אתה,

כוונתם בדרך מליצה.

כאילו השם דיבר על משה

ומשה השיב לו.

עיקר הכוונה היא,

הקדוש ברוך הוא בכוונה רצה לשמוע את התשובה ממשה רבנו,

לכאילו בא אליו כאילו בדרך כזו.

כן,

ואז משה אומר חמודה גנוזה, דהיינו,

כיוון שהתורה היא שעשועה של השם בכל יום,

שתמיד מתחדשת בפירושיה ובכוונתה ובחידושים אחרים

אשר לא נתגלו ביום הקודם,

זה עיקר השעשוע והשמחה אצלו להתברך

באותם בני אדם אשר מעפר גסודם,

אבל בבחירתם עמלים בתורה ומחדשים בה.

אתם שומעים?

במי הקדוש ברוך הוא חפץ?

מאלה שעוסקים כמונו בתורה הקדושה,

וכל הזמן מחדש להם עוד.

ועוד, ועוד דברים.

אי אפשר שתהיה נתינתה בשלמותה לי לבדי, אומר משה רבנו,

אלא לצדיקים ותלמידי חכמים שבכל דור.

והשיב לו השם שזו הייתה כוונתו באמת,

שכל תלמידי חכמים שבכל דור נקראים על שמו.

על שמו של מי?

של משה רבנו.

כמו שאמרו,

משה שפירקה אמר בגמרא,

יש כמה וכמה פעמים שפונים לאחד מגדולי הדור בכינוי,

מוישה,

אמרת טוב, מה זה מוישה?

אתה הבחינה של משה רבנו בדורנו.

נפתח בדור, רק משה ודורנו. יש בכל דור אחד שהוא בבחינת משה רבנו של הדור.

אתם שומעים?

אז הוא אומר,

זו הייתה הכוונה באמת לכל התלמידי החכמים וכל הצדיקים שיהיו בכל דור ודור.

וכידוע שנשמתו,

של מי?

של משה רבנו,

מתלבשת בכל דור,

בתלמידי חכמים שבדור.

והחידושים שהם מחדשים,

כאילו הוא חידש.

לכן נקראת התורה על שמו.

כמו עם יום הנביא שהוא מפרס באמת.

רביל ביותר, אה?

לאו דווקא אחד בדור של משה רבנו. זאת אומרת, כל מיני חמישה הזכות של משה רבנו יכול להיות... כן,

אבל כשאני באתי רק להסביר

מה זה שאמר משה שפיר כאמר.

אבל זה ברור שכל תלמיד חכם

יש לו ניצוץ ממשה רבנו.

התלבשות כלשהי ממשה רבנו. ולכן

יש להם קשר לתורה, זוכים לעמוד בתורה, להתייגע בתורה,

זוכים לחדש בתורה.

הם נעשים מחוברים לתורה, כי משה רבנו הוא-הוא הכוח שנתן את החיבור של בשר ודם לתורה הקדושה.

הגם שאנו ילידי אישה,

הגם שאנחנו בחומר,

אבל על ידי הניצוץ הזה שיש בכל אחד ואחד מאלה התלמידי החכמים,

נותן את הקשר והקרבה לתורה,

שאין זה חציצה,

אלא זה הופך להיות, הם הופכים להיות

מקודשים ומתקדשים על ידי עסק התורה הקדושה.

בואו ונמשיך את הדרשה הבאה,

ואמר רבי יהושע בן לוי,

בשעה שאלה משה למרום,

יצאו לקדוש ברוך הוא

שהיה קושר כתרים לאותיות.

ט' עמוד א'.

אנחנו כבר בשורות הרחבות,

בנקודותיים הראשונות שבשורות הרחבות.

בשעה שעלה משה למרום, אתם שומעים? לקבל את הלוחות.

אז הוא מוצא את הקדוש ברוך הוא,

שהוא קושר כתרים לאותיות. מה זה כתרים?

התגים

שיש על האותיות.

זה מבחינה של כתר האות.

צריך לדעת שיש אותיות

שעושים להן תגים. למשל,

שעטנז גץ,

זה האותיות. ש', ע',

ט', נ', ז', ק', ג', צ',

בכל מקום שהם צריך לעשות כעין כתר.

כעין כתר.

והתגים זה לא סתם בחינה,

אלא זה רומז לכל מיני עניינים על פי הנסתר,

על פי הנגלה.

גמרא במנחות מביאה של רבי עקיבא היה דורש

על כל תג ותג תלי תלים של הלכות.

אז אם כן, התגים באו ללמד משהו.

אין שום דבר בתורה שהוא מיותר, הכל מדוקדק.

אמר לו משה, אמר לו משה, אין שלום בערכה. אמר לו משה, אין שלום בערכה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,

מדוע אתה לא

אומר שלום, וכי לא נהוג במקומך לומר שלום?

אמר לפניו,

כאילו אם יש עבד

שנותן שלום לרבו.

כלומר,

מאחר ואני עבד,

אין לי את הכוח, היראה שלי היא כל כך גדולה כמו שהעבד

חושש מרבו ומפחד מרבו.

עבד צריך שתהא אימת רבו עליו.

אמר לו, היה לך לא עוזרני.

כלומר, אומר לו הקדוש ברוך הוא, למשה רבנו, בסדר.

אבל לפחות היית אומר,

הנני.

לא.

אלא תצליח במעשיך.

לומר לה, הקדוש ברוך הוא, תסלח מלאכתך.

כמובן,

שהקדוש ברוך הוא

לא צריך את זה,

אבל הוא רצה ללמד את האדם,

אותנו,

שנדע מהי ההנהגה הראויה, מהי ההנהגה של דרך ארץ הראויה.

כשאנו פוגשים בן אדם,

ראוי שנאמר לו שלום.

זו פנייה שהיא מורה על סוג של כבוד כלשהו.

אם אתה רואה אותו עוסק במלאכה,

אז אתה מברך אותו שיצליח במלאכתו,

כך ראוי שיהיה.

כמו שמצאנו בבועז,

כשהוא ראה את הקוצרים,

מה הוא אמר להם?

מה הוא אמר להם?

השם

הישלמו עמכם.

כלומר,

תצליחו במלאכתכם.

כל זה כמובן רק מי שעושה דברים של מצווה או דברי רשות,

אבל מי שעושה איסור אסור לבוא ולהגיד לו תצליח.

השם מרחם?

כן.

מיד אמר לו, ועתה יגדל לה כוח השם

כאשר דיברת לאמור.

אז משה אכן הבין ולמד שכך ראוי לעשות.

בפעם הבאה כשהוא עלה,

אז הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו, ועתה

יגדל נא כוח השם, כלומר, כוח השם יגדל

ובמילים אחרות,

תצליח במה שאתה עושה, כמו שאתה דיברת וציווית אותי כך להתנהג.

אמר רבי יהושע בן לוי,

נמשיך את הדרשה הבאה.

קודם שנראה את הקטע הבא, אולי ראוי שנוסיף מה שאחד המפרשים אומר,

שואל שאלה,

מדוע הביאו כאן את העניין הזה שמצא את הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות?

מה זה בא לומר לנו?

אומר אותו מפרש,

כוונת הגמרא למה שאמרו כאן בגמרא במסכת שבת בדף קד,

שאנחנו מוצאים לפעמים, אנחנו רואים בתורה שהתג של הקוף

פונה לצד הרש.

התג שעל הקוף

פונה לצד הרש.

הקוף

זה רומז לקדוש ברוך הוא, קדוש ברוך הוא, הקוף זה קדוש ברוך הוא.

והוא פונה לצד הרש, הרש זה רומז על הרשע.

לרמז,

כך אומרת הגמרא לקמאן בהמשך,

שהקדוש ברוך הוא אומר אם הרשע חוזר בו אני קושר לו קצר כמותי.

וזה הביאור

על פי מה שנאמר כאן כשעלה משה למרום,

על פי מה שנאמר בסנהדרין כשעלה משה למרום,

מצעולה הקדוש ברוך הוא שיושב וכותב ערך אפיים.

כלומר,

העניין הוא כמה הקדוש ברוך הוא ראה

לרמז בתורה הקדושה,

שהגם שחלילה

בן אדם הוא

בגדר רשע,

אינו עושה רצון השם,

אבל השם עדיין ערך אפיים.

הקדוש ברוך הוא

אוהב

כי לא אחפוץ במות המת,

כי אם בשוב רשע מדרכו,

וחיה. הקדוש ברוך הוא לא חפץ

ברשע שימות.

אלא הוא רוצה להשיב אותו בתשובה.

אז הוא נותן כל מיני רמזים בתוך התורה הקדושה.

אני מחכה לך, אני רוצה אותך.

כמו

שאבא,

אבא שגם אם חלילה הבן שלו סטה מהדרך,

אבל עדיין

הוא מחכה ומצפה אם אתה ישוב הוא לאביו,

כי הוא רוצה את זה.

הוא אולי שולח לו גם כל מיני רמזים שהוא מחכה

לרגע הזה שיחזור הביתה ויתקרב לאביו שוב.

כך,

הקדוש ברוך הוא, אבינו שבשמיים,

מחכה וממתין לנו.

לעולם בן אדם לא יתייאש ויגיד, אני כבר רשע גדול,

בטח,

הקדוש ברוך הוא לא ירצה אותי, אין דבר כזה.

כמה שעשה,

אבל הקדוש ברוך הוא ברוך הוא, ברחמה, מחפש

שתחזור אליו.

רק כמובן שבן אדם לא צריך לבוא ולנצל את זה ולומר, אם ככה,

אז אני אחטא ובסוף אני אעשה תשובה. זה לא עובד. כי אדם שאומר אחטא ואשוב,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

יהיה לו הרבה מניעות שהוא ישוב בתשובה.

לכן,

ראוי שבן אדם ששומע את הדברים הללו,

מיד ידע,

יופי, הגעתי והבנתי את האמת, שהקדוש ברוך הוא עדיין חפץ בי,

הוא יעשה את התשובה הראויה על פי

תלמידי החכמים,

על פי ספרים שחיברו

ראשונים ואחרונים בעניין הזה של התשובה,

וכך יוכל להתקדם

ולהתקרב לאבינו שבשמיים.

נמשיך הלאה את המאמר הבא, ואמר רבי יהושע בן לוי,

מה ידכתיב?

וירא העם כי בושש משה.

כן, אתם איתי?

וירא העם כי בושש משה.

אל תקרא בושש,

אלא באו שש.

מה הייתה הטעות

של עם ישראל עד כדי כך

שזה גרם להם לעשות רגל?

איך

הגיעו למצב הזה?

בתורה הקדושה יש רמז כלשהו

לומר מהי הטעות.

וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר.

ואז אמרו, קום עשה לנו אלוהים, אומרים לאהרון,

ילך לפנינו.

כלומר,

זה שמשה בושש לרדת מן ההר,

זה גרם להם לטעות.

מה זה הלשון בושש?

בושש בפשטות הכוונה מתאחר.

למה לא אמר?

כי אם האחר מתאחר משה לרדת מן ההר.

מה זה בושש?

בושש אמנם

הוא

יש לו שתי משמעויות.

לכן אמר שיש פה גם משמעות נוספת.

חוץ ממה שזה משמעותו איחור,

גם בא לומר אל תקרא בושש אלא באו שש.

בושש זה כאילו נוטריקון של המילים באו שש.

היינו כבר עברו

שש שעות

מאותו זמן שבו היה משה רבנו כבר רצה לרדת מן ההר.

ושעה שאלה משה אל המרום,

אמר להם לישראל,

קודם שהוא עולה הוא אומר להם לעם ישראל,

תראו לכם אני עולה לקבל את הלוחות

לקבל את התורה

לסוף ארבעים יום בתחילת שש אני בא.

עוד ארבעים יום מהיום,

בתחילת שעה שישית אני אגיע.

אבל כמובן שהוא התכוון,

סוף ארבעים יום הכוונה ארבעים ימים שלמים, עם הלילה.

היום שהוא עלה בו לא התכוון אליו, הוא התכוון

מהלילה הבאה

ארבעים יום,

שכל יום הוא יום ולילה.

ממילא היה אמור לרדת באמת, נאמר.

שהיה צריך לרדת,

עלה נאמר בי״ז בתמוז,

ולרדת

ארבעים יום אחר כך.

מתי זה ארבעים יום אחר כך?

בראש חודש אלול.

אבל הם כבר ספרו,

יצא להם שארבעים יום

נגמרים קודם. למה? כי הם מנו את היום עצמו שבו הוא אמר להם את הדברים,

הם מנו אותו כי יום אחד מתוך הארבעים,

אם כן,

לסוף ארבעים יום

בא השטן וערבב את העולם.

כלומר בסוף הארבעים יום, לפי המניין שלהם,

שזה כולל את היום שבו הוא עלה,

אחר שעברו שש שעות,

בא השטן וערבב את העולם. זאת אומרת, יש לי שאלה קודם.

זאת אומרת, הייתה כנראה איזושהי בעיה שהיה צריך לבדו שהעם הבין.

שהעם הבין, ממתי צריך לספור?

ומשה חשב שהם הבינו. נכון.

לא מדי איתם שהם הבינו. הם חשבו שהוא ספר מפה, והוא ספר מפה.

זאת אומרת, אם משה כביכול, אם היה מוודא שהספירה היא מהנקודה הזאת,

יכול להיות שלא הייתה פה השש שעות.

זאת אומרת, לא הייתה כאן בלבול. לא שש שעות.

לא היה פה את הבלבול בדיוק. כן, לא הייתה בלבול. זאת אומרת, היה צריך לבדות.

זאת אומרת, איזושהי בעיה כאן בהבנה. הוא חשב שהעם הבין. נכון. העם לא הבין. הם חשבו שהוא... נכון מאוד.

נכון? זה שש שעות האלה, בווידוי עצמו, תראה מה זה...

תוספות מביאים, תוספות מביאים

שז' בסיוון הוא עלה.

עכשיו,

אם אתה לוקח

את הז' בסיוון עצמו,

נמצא שי' ז' בתמוז הוא יום הארבעים.

מובן?

ולמעשה,

זה לא עולה לזה הוא התכוון.

הוא התכוון מתי? לי' ח' בתמוז.

משום שאם אני לא מונה את ז' בניסן,

הארבעים יום נגמרים מתי?

לי' ח' בתמוז.

החשיבה הזאת של השבעה. מובן?

כמה יש,

אם נאמר שהוא עלה בז' בסיוון?

אז כמה ימים יש בסיוון שען? כמה נותרו מסיוון עצמו

עד סוף החודש?

לא.

סיוון הוא מלא. שלושים ואחת. שלושים, לא שלושים ואחת. שלושים.

אז תיקח עכשיו מח' בסיוון

עד השלושים. כמה ימים זה?

למה? עשרים ושלוש.

ח' בסיוון עד ל' זה עשרים ושלושה ימים.

כמה חסר לנו אם כן?

שבע עשרה יום, נכון?

אז השבע עשרה יום הללו נגמרים מתי?

בתחילת יום י' ח'.

נכון?

ארבעים יום שלמים.

זה ח' בתמוז, תספור.

עוד יום ועוד יום ועוד יום אתה תגיע למצב שמתי נגמרים הארבעים יום?

במוצאי י' ז' בתמוז.

אבל הוא אמר להם,

אני לא אבוא מיד בתום הארבעים יום,

אלא בתחילת השעה השישית לאחר שייכנס היום הבא,

ביום הארבעים ואחת.

כלומר, במילים אחרות, בי״ח בתמוז.

אבל הם טעו.

הם חשבו שהוא היה ראוי שיירד מתי? בי״ז בתמוז.

וכשהגיע השעה השישית...

אז בא השטן וערבב את העולם,

הראה דמות חושך ואפלה,

דמות ענן וערפל בערבוביה,

כדי שיאמרו משה ודאי מת.

ולכן

באה ערבוביה לעולם,

שהרי כבר באו וחלו שש שעות ועדיין לא בא,

הנה עברו כבר.

אמר להם משה רבכם,

היכן הוא?

בא השטן

והתלבש באיזשהו לבוש כלשהו ושואל אותה,

משה הרבה שלכם,

איפה הוא?

אמרו לו עלה למרום בשביל ליצור להם מצב של ספקות.

אז הוא כאילו שואל אותם בתמימות,

כמו הנחש שבא לחווה.

מה זה נכון?

שהקדוש ברוך הוא אמר לא לנגוע?

למה הוא התחיל כך?

בשביל לפתוח איתה בדברים.

זה עושה מבחן על האישה? עכשיו היה מבחן על ה...

בדיוק.

אמר להם, באו שש

ולא השגיחו עליו.

אז הוא אומר להם, תשמעו, כבר עבר הזמן.

עבר, הנה, כבר השעה השישית.

לא התייחסו.

מת ולא השגיחו עליו. אז הוא אומר להם, הוא כבר מת.

בכל זאת לא התייחסו.

הראה להם דמות מיתתו.

אז הוא נתן להם

בלבול בעין לראות כביכול נושאים את מיתתו של משה

באוויר רקיע השמים.

ואז האמינו לו, ומזה הגיעו לחטא העגל.

והיינו דקאמרי להם

לאהרון כי זה משה האיש.

בהמשך הפסוק, לא ידענו מי היה לו.

כלומר,

הטעות שבגלל זה עשו את העגל,

בגלל שהיו סבורים שמשה רבנו מת,

והראיה,

הזמן שקבר לא הגיע,

וגם רואים את דמות מיתתו פורחת באוויר.

כל זה גרם להם לבלבול.

מובן?

נו, אז מה הטענה אם כן?

מה הטענה אם כן?

מה הטענה אם כן שיש על עם ישראל?

הטענה היא פשוטה.

הטענה היא כל כך פשוטה.

אתם רואים כך, רואים כך, רואים כך, רואים כך, רואים כך.

מה שאתם מצווים,

תשמרו את זה חזק,

כמו בכל כוח אחר.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי,

זהו זה.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, זהו זה. כלומר,

לא עוברים עבירות בגלל שאתם מבולבלים.

מה שאתה, ברור לך הדבר שזה אסור?

מה שברור לך שזה אסור, אז זה אסור.

וזה מתבטא בכל דור ודור.

בכל דור ודור יש בלבולים,

יש ניסיונות ויש קשיים,

אבל עבירות לא עוברים.

מה שאסור, אסור.

ונדב לא היה פה ולהגיד, הותרה הרצועה,

כבר מותר לדבר לשון הרע, מותר לדבר ליצנות.

כל זמן שהקדוש ברוך הוא לא התיר לדבר לשון הרע,

ולא התיר לדבר ליצנות,

אז אל תעשה לא ליצנות ולא לשון הרע,

גם אם יש לך בלבול וגורם לך לטעות מכל מיני דברים.

מה שברור לך שזה אסור, וכתוב בתורה שזה אסור,

אסור.

אומר, אני רואה את רשי.

אומר רשי,

כן, אני אשמח מאוד

שתעזרו לי לקרוא את רשי.

ודאי אתה.

אתם רואים ברשי?

בתמיהה.

בתמיהה. כלומר, הקדוש ברוך הוא שואל כביכול את משה רבנו,

וכי אתה ודאי שאתה אומר שלא נתתי לך את התורה.

קושר כתרים, כגון הנגדא אברהם בפרק הבונה.

רשי מביא

מה זה הכתרים? זה התגים.

תגד ק לגבי רש. בגמרא לקמאן

מובא שהתג של הק פונה לכיוון הרש.

וכן, שעטנז גץ,

שצריכים כל אות ג' זיונים.

כלומר, ג' תגים.

כזה אברהם במנחות,

ראש הזין נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט.

כלומר, באות זין

מותחים כעין

תגים שלושה כאלה,

מימין ומשמאל,

והוא באמצעו. וכן ראש השין השמאלי,

גם שם צריך ג' תגים.

וכן כל ראשי שבע האותיות הללו,

שהם שעטנז גץ.

בכל מקום שהם,

אין שלום, אין דרך ליתן שלום.

וכך שואל אותו הקדוש ברוך הוא את משה, למה לא אמרת שלום?

בעירך, במקומך,

לעוזרי לי לומר, תצלח במלאכתך.

מיד בעלייה אחרת אמר לו, יגדל נא כוח השם.

בא השטן,

ויצר הרע מחטיא את האדם,

וואו עולה ומסטיל.

והעומר דו מידת הדין,

אין הגון בעיניי.

כשעלה משה להר,

אמר להם,

לסוף ארבעים יום,

לסוף ארבעים יום

אני בא בתוך שש שעות.

כך אמר להם משה רבנו לעם ישראל.

הם סבורים שאותו יום שעלה בו, מן המניין הבא.

הם חשבו

שהיום הזה שהוא עלה בו, זה גם כן בתוך ארבעים יום.

והוא אמר להם, ארבעים יום, הוא התכוון שלמים, יום ולילה אמו.

יום עלייתו אין לילה אמו.

שער יבי זין מסיוון עלה,

נמצא יום,

יום ארבעים, יוזין בתמוז היה.

בשישה עשר בא שטן,

לא ארבב את העולם,

והראה דמות חושך ואפלה,

דמות ענן וערפל ורבוביה, לומר ודאי מן משה,

שערי באו כבר שש ולא בא,

ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן, בין קודם חצות ואחר חצות.

כלומר, יום יזין זה היה כבר היום הארבעים ואחד.

הטעות היא שלי, היא הייתה היום הארבעים ואחד.

למה? כי היה עשרים.

למה זה, איך זה יוצא?

למעשה, זה לא נכון.

יום הארבעים זה באמת

יוזין בתמוז, אז אם זה, אז זה מתוך ארבעים יום.

באמת שאלה יפה, אני...

בוא נראה.

רש״י אומר שהיום ארבעים

זה מיוזין בתמוז.

אה,

לפי החשבון שלהם הכוונה.

לפי החשבון שלהם... זה היה ביוזין. אז היה ביוזין זה היה צריך לרדת.

בטזין בא שטן מערבב את העולם,

והראה דמות חושך ואפלה,

דמות החלל והערפל והרבויה לומר, ודאי כבר באמת משה ש... הרי באו כבר שש.

הוא לא בא.

יהיה אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן, בין קודם חצון לאחר חצון.

שהרי לא ירד משה עד יום המחרת,

שנאמר והשכימו ממחרת.

כלומר,

הם

היו בטוחים שכבר הגיע השעה השישית,

והוא עדיין לא הגיע.

באו שש שקבע לכם,

וזו הסיבה שגרמה להם לטעות, עד כדי

שעשו את הרגל.

אמן.

בואו נמשיך

קטע נוסף

בגמרא.

אמר לה עומר רבנן לרב כהנא

משמיע לך מהי הר סיני?

אחד החכמים שואל את רב כהנא, האם ידוע לך מה המשמעות של השם הזה, הר סיני?

הלוא השם העיקרי שלו הוא חורב.

מה זה שקראו לו בשם נוסף, הר סיני?

מתן תורה נשתנה שמו ליקרות הר סיני. למה?

יש לזה משמעות מסוימת.

אמר להר שנעשו בו

ניסים לישראל.

סיני זה בלשון נס.

שבהר הזה נעשו ניסים לישראל.

מה הניסים?

שהרי מתן תורה בעשרת הדיברות

פרחה נשמתם.

כמה וכמה פעמים.

ובכל פעם הקדוש ברוך הוא החיה אותם, תחיית המתים.

שואל אותו, אותו אחד, אותו תלמיד,

הר ניסי בביילה. אז למה קוראים לזה הר סיני?

אם זה על שם הניסים שנעשו בו,

היה צריך לקרוא לזה הר ניסי.

אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל.

אלא הביאור הוא אחרת.

הר סיני זה מלשון

שנעשה סימן טוב

לעם ישראל.

כי ניתן להם

בהר סיני גם הלוחות השניות שנאמר בהן טוב.

כידוע,

הדיברות השניות

בדברים ה',

פסוק טז',

מוזכר העניין הזה,

העניין הזה של טוב,

למען ייטב לך.

טוב,

שואל אותו, אותו תלמיד,

אם ככה ערסים עיניים הוא בא אליהם.

היה צריך לקרוא את זה הר סימנה, מה זה הר סיני?

אמר לה,

מי טעמה לא שכיחת כמה דרב פאפה אברהונה בן רבי יהושע,

דמאייני באגדתא.

למה אתה לא מצוי לפני רב פאפה אברהונה בנו של רבי יהושע,

שהם מעיינים גם בדברי אגדה?

שם מהם יכולת לשמוע טעם למה נקרא הר סיני.

זה רב חיסדא ורבה ברד רב הונא דאמרי תרוויום,

מהי הר סיני?

הר שירדה שנאה לעקום עליו.

כלומר, הר סיני

זה הר שעל ידו ירדה שנאה לאומות העולם,

על עצם זה שניתנה התורה על הר סיני,

על ידי שקיבלו עם ישראל את התורה,

ואילו אומות העולם לא רצו לקבל את התורה,

אז נהיו שנואים ודחויים מלפני ה'.

והיין עודה אמר רבי יוסי ברב חנינא,

חמישה שמות יש לו,

מדבר צין,

וזה שנצטוו ישראל עליו.

צין זה מלשון שנצטוו מצוות התורה בהר הזה,

וגם נקרא ההר הזה מדבר קדש,

על שנתקדשו ישראל עליו.

זה בתהילים כט מוזכר העניין הזה של מדבר קדש,

שהכוונה הר סיני.

מדבר קדימות,

מדברים ב'

נאמר שניתנה, מדבר קדימות שניתנה קדומה עליו.

קדומה היינו התורה הקדושה שהיא קדמה לעולם.

מדבר פרן שמוזכר בפרק י' בחומש במדבר,

שפרו ורבו עליה ישראל.

כלומר, לאחר מתן תורה,

אז הצטוו ישראל במצוות פראי עברי וישובו לכם, לא לכם.

מדבר סיני, שירדה שנאה לעקום עליו.

ומה אשמו?

חורב שמו.

כלומר,

השם העיקרי הוא חורב,

וכל שאר השמות שראינו,

זה הכול לרמז על דברים מסוימים

שהיו בהר הזה. לא, חורב גם זה, אם התורה לא תלמד על ידי המתפעל עליו, עולם יחרב.

ופליגה,

דאמר רבי אבאו,

הר סיני שמו,

למה נקרא הר חורב?

שירדה חורבה לעקום עליו.

היינו העקום

מכוח זה שלא קיבלו

את התורה כמו עם ישראל בהר סיני.

ירדה חורבן לאותם עקום, לאותן אומות,

שלא יעמדו בזמן העתיד,

לא יוכלו לזכו לקבל שכר כמו עם ישראל

על מתן תורה.

בואו נראה את רשי, ובזה נסיים להיום.

רשי,

שנאה לעקום, אומר רשי, שלא קיבלו בו תורה,

שפרעו ורבו, וכל אחד נתעברה אשתו זכר,

ומצוות שהוא לכם לא לכם,

ולא ידענה איך אל מיזה, אינני יודע איפה זה רמוז,

כך אומר רשי,

ובזה אנחנו מסיימים היום, בסייעתא דשמיא,

מחר נוכל להמשיך הלאה.

טוב, זהו.