מדוע נלחמו המלאכים במשה רבינו?
תאריך פרסום: 14.04.2015, שעה: 08:44
"ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל", ראוי להגיד כי לפי סדר וצחות הלשון יותר מהצודק היה שיאמר ויעל משה אל האלהים, ולא לכתוב ומשה עלה. הנראה בזה להקדים דבריהם ז"ל במדרש, באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה בו הקב"ה קלסתורין של פניו של משה דומה לאברהם, הקב"ה שינה את הקלסתר פנים לפנים של אברהם. אמר להם הקב"ה, אי אתם מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? ככה הקב"ה אומר למלאכים, אתם לא מתביישים? תגידו, זה לא הבן אדם שאכלתם אצלו בתוך ביתו?
משל לשר צבא גדול שהיה חשוב ונכבד מאד בעיני המלך, עד שלא היה עושה דבר כי אם על פי עצתו. "ויהיה למלך בן רך וענוג, ובכל פעם שצורך לו להמתיק סוד עם שר צבאו ציוה לבנו לסור מאצלו, כי כבוד מלכים הסתר דבר. ויהי שר צבא זה מתפאר בפני כל שרי המלך לאמור, הלא אנכי טוב לו גם מפרי בטנו, אני כל כך חשוב אצל המלך שבשעה שהוא מדבר עימי הוא מסלק את בנו, ולוקח איתי מועד להתבודד בחדר היכלו, ויגד לי את דברו ואת אשר על ליבו, וכך היה מתרברב שר הצבא אצל שרי המלך, והדבר נודע לבן ונעצב אל ליבו על דברי השר ועל גאוותו, כי לפי דבריו הוא יקר בעיני אביו ונכבד יותר ממנו. וכל כך הפליג להתעצב אל ליבו עד שנפל למשכב. ויבואו הרופאים לבקרו ויכירו בו כי כל מחלתו באה לו מרוב עצבות, ויאמרו כי לא יועיל לו שום מזור וכל צורי גלעד, אבל רפואתו קרובה על ידי שיבקשו לו כל מיני שחוק והיתול, ועל ידי זה הוא יתפעל ויגרש את עצבונו ויגונו. ויצו המלך ויביאו לו מיטיבי שיר, אבל הם לא פעלו עליו מאומה, כי כבר היה מורגל בהם. ויקרא המלך לפי חכמיו ויועציו אולי ימצאו ברוחב ליבם עצה חדשה שתשמח את נפש בנו, דבר שלא ראה עדיין בנו מימיו, ויתייעצו ויאמרו למלך, יצא דבר מלכות מלפניו על כל השרים והפקידים אשר בחצר ה מלך, כי בכל יום אחד מהשרים יתחפש בצורת דוב, ויבוא כך לפני בנך, ואין ספק כי יכיר את כל אחד בכבודו, וכשיראה אותו מצחק לפניו השר בכ בכבודו ובעצמו יתפעל בצחוק ויתרפא. ויהי כן, והיה הגיע תורו של שר הצבא הגדול, שהתחפש בעל כרחו לדוב, ובא אליו להצחיק אותו ולרקד לפניו כמו דב. והוא הכירו והתמלא פיו שחוק ולבבו בשמחה עצומה ורבה. כשיצא השר החוצה נלוו אליו שרי המלך ואחוזת מרעהו ויאמרו לו עתה נתבררה אהבת המלך אל בנו, כי בחלותו ציוה עליך להתחפש בצורת דוב, שזה בזיון גדול מאד בשבילך, כדי להפיק רפואה לבנו אהובו ולתת שמחה בליבו. יוצא שהמלך אוהב את בנו יותר ממך כי אתה היית תרופה, אנטיביוטיקה רק בשביל הבן שלו, הוא הפך אותך דוב, דובי, דובי, תצחיק את הבן שלי שיהיה בריא, אה, אז מה התברר? שהוא אוהב את הבן יותר ממנו, מה שהוא לא נתן לבן להשאר זה כבוד מלכים הסתר דבר, זה סיבה אסטרטגית, זה לא בגלל שהוא חלילה לא אוהב את בנו, ואתה תפחת כמו שאור, כמו חמץ, והרגשת שהוא אוהב אותך יותר מבנו.
זה המשל שאומר המגיד מדובנא. הנמשל זה המלאכים שרי מעלה הם הסתכלו בעצמם שאין ערך כלל לגדולתם וחשיבותם בין קרוצי חומר, כי המה עצמים נבדלים העומדים ממעל לו, ובן אדם לו הארץ, הוא שפל וירוד, לכן הפליגו ואמרו מה לילוד אשה בינינו, מי זה הבן עמרם הזה שהגיע לפה לשמים, מה הוא עושה פה ילוד אשה. תנה הודך על השמים, התורה תשאר פה, מה הוא בא לקחת את התורה? איפה הכבוד שלך, רבונו של עולם, פה בשמים, מה אתה נותן לילוד אשה? ומי כהחכם יתברך שברר למלאכים שיכירו וידעו שחיבתם של כל אלה שהם מבשר ודם גדולה אצל הקב"ה יותר מחיבתם של המלאכים, לכן עשה הקב"ה את הקלסתר של פניו של משה דומה לאברהם, ואמר להם, איך אתם לא מתביישים ממנו, איך אתם לא מתביישים ממנו, הרי אתם ירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, כשאברהם היה דואג ומתעצב אל ליבו שאין לו אורחים הכרחתי אתכם לרדת אצלו מלאכים בדמותם אנשים כמו דובי, דובי, ללכת אצלו, לאכול אצלו לחם, מה שזה לא נאות לשכל רוחני, מלאך זה שכל ר וחני בלי גוף, והלבשתי אתכם תחפושת של בן אדם שאתם מלגלגים עליו, כן, ושלחתי אתכם אליו. ואתם אין לכם לא אכילה ולא שתיה, אבל מרוב שאני אוהב את אברהם ציויתי לשנות את הסדר שתרדו ותאכלו אצלו, תשחקו אותה דובי, אה הם אוכלים הא? הנה מזה עליכם לדעת יקרתו של המין האנושי שהוא עיקר במעשה ידי ה' יתברך והמה בנים לו. אה, זה המגיד מדובנא שהוא מביא משלים להסביר דברים קשים בתורה. מדהים. אז מי יותר חשוב? אתם אומרים מה לילוד אשה בינינו, הא הא, אברהם אבינו אתם זוכרים אותו? ירדתם בשביל מה? דובי הא לעשות דובי, הא? למה כי הוא מצטער, הוא מצטער, הבן שלי חולה, חולה, שלחתי אתכם בשביל לשעשע אותו, שישמח, מי יותר חשוב?
בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה לילוד אשה בינינו, אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו, אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה, וסיום המאמר כתוב מיד כל אחד ואחד נעשה לאוהב ומסר לו דבר שנאמר "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם". בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המוות מסר לו דבר, שנאמר "ויתן את הקטורת ויכפר על העם". אי לא דאמר ליה, מי הוה ידעא, אם לא היה מגלה לו מלאך המוות מה יכול לעצור את המגיפה, מאיפה ידע משה רבינו כיצד עוצרים מגיפה?
אז עכשיו נ באר את זה על פי הדמיון, שוב משל של המגיד מדובנא, משל לעשיר גדול שהיתה לו בית יחידה, ושידך אותה לבחור אחד מופלג בשלמות, ויהי קודם החופה יצא עליו שם שהוא נגוע ומוכה בגופו במומים שבסתר, והיתה שמחה ההיא נכזבת והיה הולך העשיר ומצטער מאד שנתן בתו לחתן כזה מלא מומים שבסתר, ויהי כי עברו כמה ימים אחר הנישואין, ברר החתן את הדבר כי שקר העלילו עליו, הוכיח, נו, והוכיח לכל שהוא ברא אולם, שום מומים ושום בטיח. עד שהוא בטוח מפגיעת כל מחלה כל ימי חייו, וישמח אבי הכלה מאד ויעש משתה גדול וישתו וישכרו עמו. יהי כטוב ליבו ויאמר אל חתנו, לך נא החדרה וחפש בכל כלי הנבחרים וכל אשר תשאל נפשך קח לך. וילך ויחפש וימצא כלים נאים וחמודים מלאים רפואות יקרות, והיה בוש לבקש שיתנו לו הכלים ההם עם הרפואות, למה? מפאת החשד שכבר חשדוהו בעבר שהוא חולה. אבל בא ואמר להם, הלא תודו ותאמינו שאין לי צורך בהם כלל, אבל הן אתם גמרתם אומר בלבבכם שאני חולה וצריך לרפואות, והסכימה דעתם לסבול ממני הוצאות הרפואות, אם כן למה אפסידם עתה גם כן איני צריך להם, הנה תן אותם לאחרים ואגמול טוב לצריכים להם, אז אני אקח את התרופות לא לצרכי לצורך אחרים אני אעשה חסד. זה המשל.
הנמשל, משה רבינו ע"ה בעלותו למרום ונתגשש עם המלאכים, הדבר היה מוזר בעיני המלאכים עד שאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ובאמת הלא בעיניהם ראו אח"כ כי איש אלקים הוא ממש כמלאכי מרומים, אז בהתחלה הטילו בו דופי כאילו הוא חולני, הוא כאילו אנוש, חומר כזה גרוע, אבל אח"כ ראו אותו כמלאך השרת אז התברר שהוא בריא מאה אחוזב מושגים האלה, כן? על כן ברצותם אח"כ לפייס אותו במתנות שמסרו לו, גם כי המה אך למות רלו, אפילו שהמתנות מיותרות לו, הוא לא צריך אותם, כי שומר תורה כמוהו לא ישתמש בדברים כאלה לעולם, הוא לא צריך תרופות, או סודות מה שהם נתנו לו לצורך עצמו, כי מי ששומר את התורה כמו שצריך לא צריך את זה, הוא בריא אולם. עם כל זה לקח את המתנות מפאת שקראו לו תחילה אדם, אדם זה חולה ביחס למלאכים, אז כיון שקראו לו אדם אז נתנו לו מתנות בגלל שקראו לו אדם, והיו ראויות לו לפי דעתם והסכמתם, ועל כן עתה אם כי אינו צריך להם, אז הוא יתחסד ויתן אותם לבני אדם שצריכים להם, זה מה שכתוב "לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך אדם קיבלת מתנות.
עוד נאמר, מה ראו המלאכים לעכב את התורה שתשאר בעליונים? ושכבר ידוע כי עיקר התורה הוא אך בעבור ישראל שהם קדמו במחשבה, וכמו שאמרו ז"ל בבראשית רבה א', מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ז"א מה עלה ראשון אצל הקב"ה במחשבה? לברוא ישראל, אח"כ לצורך ישראל נבראו שמים וארץ מלאכים וכו' וכו' וכו'.
ביאור הדברים, עוד משל של המגיד מדובנא, משל לגדול אחד שהיה רב ומורה בעיר גדולה כמה שנים, לעת זקנתו רצה לבקש לו מנוחה, די, זקן רוצה מלוכה, לבלתי יטרד עוד בעסקי ההמון הגדול הצובאים על פתחו ובמשפטיהם הרעים הכבדים ממנו, ועלה בדעתו לכתוב לעיר קטנה סמוכה אליו שיקבלו אותו עליהם למורה, כי שם ישב במרגוע היות ואנשים מעט אז הוא יצטרך לשרת קהילה קטנה, ולא יהיה לו טורח ציבור של עיר. ויקרא לאנשי עירו וישאל אותם מה דעתכם? מסכימים או לא? ויאמרו לו רבינו, כטוב בעיניך עשה. ויכתוב לראשי הקהילה ההיא אם תאבו קבלוני נא אצלכם למורה. עשו אסיפה ויאמרו טוב הדבר, וישלכו עגלות לשאת אותו ואת ביתו, ובבוא העגלות ויתקבצו גדולי העיר ולא נתנוהו לנסוע מן העיר, בעליה עגלות ממתינים ורואים שלא נותנים לרב לצאת, ויאמר אליהם, הלא שאלתי את פיכם תחילה והסכימה דעתכם על הדבר, אז מה אתם מתנגדים עכשיו? ויאמרו רבינו חלילה לנו לעשות כדבר הזה, הנה העגלות לפניך, קח ולך כאוות נפשך. ויהי העגלונים מוסרים את העגלות ואת המרכבה, והנה באו והכו אותם הכו ופצוע וינתקו את מוסרות העגלה לאמור את רבינו הגדול אתם באים לקחת מאיתנו? שוא לכם. וילכו העגלונים אל בית הרב ויספרו לו את אשר עשו להם אנשי העיר, וישלח ויקרא אותם אליו ויאמר, הלא תגידו מה לכם להתעבר באנשים האלה? הלא בתום לבבם ובנקיון כפם באו, אחרי כי השלמתם לעצתי, ויאמרו לו רבינו, עליך לדעת כי בכוונה עשינו כן, לטובתך, וואס מכסטע, איזה לטובתי? אתם עושים לי בושות, מה קורה פה? אתה כתבת לאנשי הקהילה שיקבלו אותך אצלם, מי יודע מה הם אומרים בלבבם, אולי הם חושבים שגדולי העיר שאטו בך לגרשך מעמנו על ידי איזה סיבה, ועל ידי כך אתה תהיה קל בעיניהם לאמור מי הוא זה שבא לגור בינינו וישפוט שפוט, יום אחד יעלה להם הפיוז ויגידו זה אחד שחיפש עבודה זרקו אותו מהעיר. על כן יעצנו לעשות כה שיראו כמה אתה נכבד בעינינו, וכמה אתה יקר שאנו לא רוצים לתת לך ללכת מעמנו, כי אם בקושי גדול, ואז ידעו ויזהרו בכבודך שלא ויתרנו עליך. וכל מה ששלחנו אותך מפה זה מפאת הסיבה שחפצנו למלא רצון רבינו להרגיע אותו מרוב העסקים המזדמנים בעיר רבתי עם. זה המשל המגיד מדובנא.
הנמשל - התורה הקדושה עלה ברצונו יתברך לתת אותה למשה רבינו בארץ, ולזכות בה את בני האדם שהם מורכבים מחומר וצורה, גם המלאכים ידעו שהתורה היא רק בעבור ישראל, עם כל זה יתאמצו לחמוד יפיה בליבם ואמרו תנה הודך על השמים, לא לתת את התורה לארץ, זה היה בכוונה גדולה, כי חששו המלאכים פן אחרי שיקבלוה תהיה אצלם כמו גר בארץ התורה, לאמור אם היתה חשובה מדוע ויתרו העליונים עליה ונתנו אותה למשה? על כן עשו בכוונה, כשעלה משה למרום לקבל את התורה ביקשו להפגיע בו וחזקו דבריהם עליו לאמור, תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? למען ידעו ישראל כמה היא חמודה בעליונים ושמשה היה צריך להלחם עם המלאכים בשביל שיוכל להוריד אותה, בלתי כל זה היה למען זכות אותם, ניתנה למטה, ועל ידי כך ידעו להזהר בכבודה ובהדרה של התורה הקדושה.
לפי המגיד מדובנא אלה הסיבות והנימוקים, כמובן שהדברים עמוקים יותר אבל אלה הסיבות והנימוקים על מלחמת המלאכים במשה רבינו. צריך לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם בשביל להבין את הרעיון הכמוס פה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.