הרמב"ם ז"ל כתב לבניו וציוה להם, שעבדו החומר לשכל כלומר הגוף לנפש, כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא, עד כאן לשונו באגרת המוסר. אז הוא כתב לבניו וציוה להם שעבדו את החומר לשכל, דהיינו הגוף יהיה משועבד לשכל, לנפש, לרוח, כי השעבוד של החומר לשכל זה החירות שלכם בעולם הזה ובעולם הבא.

בפסקה הקצרה הזו יסד הרמב"ם ז"ל את היסוד שאנו למדים מדבריו ז"ל, שהמושג חירות אינו להיות בן חורין וחופשי לעשות ככל אשר עולה על ליבו, אלא אדרבא, בן חורין הוא רק זה שמשעבד את גופו בתכלית השעבוד ונותן עליו עול קשה על כל צעד ושעל, והוא משועבד שיעשה אך כרצון הנפש ובלעדה לא ירים את ידו ואת רגלו. אז זה המשך לשיעורים הקודמים, ובו מתברר מפורשות מהרמב"ם שהמושג חירות זה לא לעשות מה שאתה רוצה, אלא אדרבא, מה זה בן חורין - מי שמשעבד את הגוף לגמרי ונותן עליו עול קשה על כל צעד ושעל, ומשועבד לעשות את רצון הנפש, ואם הנפש לא מסכמת למשהו אז הגוף נכנע, לא ירים ידו ורגלו בלעדי הנפש, ולא הגוף יוליך את הנפש אחריו.

ודבריו אלה מפורשים בתורה, הם הדברים אשר נצטווה משה רבינו לדבר אל בני ישראל, שנאמר "אלה הדברים", ופירשו חז"ל, והביא אותם רש"י ז"ל, אלה הדברים - לא פחות ולא יותר. אין הכוונה שלא יפחות משה ולא יוסיף על דבר ה', כשאומרים אלה הדברים זה אלה, אלה לא פחות ולא יותר, זה לא בא להגיד שלא יפחות משה מהמצוות או יוסיף כי על זה כבר מצווה בכל דבר ה' אליו, וחלילה שיחשוד ה' יתברך את משה בכך שהוא יוסיף או יפחות, אלא שגם זה דיבור לישראל, שילמד משה רבינו את ישראל שהדברים האלה, אלה הדברים הכל כלול בהם, הכל, ובהם גילה הקב"ה את מעלתם של ישראל ואת אהבתו אותם, ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ומהם הדברים? מהם הדברים באלה הדברים? "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אז "והייתם סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתוב "והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אמרו חכמים ז"ל בויקרא רבא פרק פ"ב, בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, ז"א זה קנוי לקב"ה ולא יזוז, "והייתם לי סגולה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", אינו זז לעולם, לעולם, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. כמו שכתוב בכהנים "וכהנו לי" אז זה כהונת עולם, בלויים "והיו לי הלויים", ובישראל "כי לי בני ישראל" "קדש לי כל בכור", ובמה זוכים למעלה זו? איך זוכים למעלה הזאת להיות סגולה וממלכת כהנים? ע"י "כי לי בני ישראל עבדים", כלומר רק לי עבדים ולא לאחר, רק לי לעבדים. ולא רק שאין שעבוד אחרים עליהם על ישראל, אלא גם שישראל אינם משועבדים לגופם, רק זה שהשכל שלו מושל על גופו ומנהיגו כרצונו הוא זוכה להיות במעלת "והייתם לי סגולה", מי שלא משועבד לאחרים וגם גופו משועבד לו ולא משעבד אותו, זה יכול שיתקיים בו "והייתם לי סגולה".

וכמו שאין חירות הנפש תלויה בחירות הגוף, כן אין שעבוד הנפש תלוי בשעבוד הגוף, שאף ששעבוד הגוף מפריע לחירות הנפש. עוד פעם, כמו שאין חירות הנפש, אתה רוצה להיות בן חורין בנפשך - זה אינו תלוי בחירות הגוף, גם אם הגוף שלך לא בן חורין, אתה יכול להיות בחירות הנפש, כך אין שעבוד הנפש, מה שהנפש משועבדת תלוי בשעבוד הגוף, זה לא מחייב בכלל. נכון הוא אומר שאף ששעבוד הגוף מפריע, שעבוד הגוף שאדם משועבד לגופו זה מפריע לחירות של הנפש, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב', ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא. אז הרמב"ם אומר, למה מתאווים כל ישראל, הנביאים והחכמים לימות המשיח, כיון שהם נמצאים תחת עול הגלות, עול המלכויות, אז כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, כל הזמן מיסים וארנוניות וכל מיני עלילות וכל מיני דברים, אז הם לא מניחים להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וכשיגיעו ימות המשיח אז ימצאו להם מרגוע, לא יהיה שעבוד מלכויות, וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

אז רואים שיש הפרעה משהו ושעבוד הגוף ושעבוד הנפש, אבל לא לגמרי, לא לגמרי, זה הפרעה. מכל מקום אין זה מוכרח שיהיה תלוי זה בזה, שהרי מצינו בחבר חז"ל, שגם במצריים היו כאלה שאפילו שעבדו עבודת פרך היו תמיד עם ה', וה' עשה עמהם ניסים ונפלאות שאינם זוכים להם אלה העומדים לפני ה', אז הנה ששעבוד הגוף לא מעכב לגמרי את חירות הנפש, ואדם יכול להיות מחובר לה' למרות שעבוד גופו. כמו עול אדונים פרנסה וכו' וכו', כל הדברים שמשעבדים את גופו של האדם, שלא לדבר על תאוות וכו'. אדם יכול להיחלץ בקיצור ולהיות מחובר לבורא יתברך אם הוא רוצה. וגם בגלות היו רבים שעבדו את ה' כאנוסים במחתרת, והיו עבדים נאמנים לה' בכל ליבם ובכל נפשם עד מסירות נפש ממש, כידוע מרוסיה, כשהיה עול הצר הצורר, לא מאפשר להם ללמוד תורה ורודפים אותה על לימוד התורה, ואפילו על התפילה, ועשו את זה במסירות נפש.

גם בדורנו, תחת יד הצוררים הכופרים הנלחמים למחות כל זכר של דת, וביחוד דת התורה ושמירת המצוות, וגזירתם היא על כל התורה כולה, לא רק על מצוות בודדות כהרשעת הקדמונים, וענשם היותר קל על עבירה קלה הוא עונש מוות. בכל זאת אפילו תחת יד עריצים אלה היו שלמים שעבדו את ה' בכל לבבם עשרות שנים, והרבה מהם הושיע ה' והצילם מטיט היוון לארצות אחרות וגם לארצנו הקדושה, ונשארו שלומי אמוני ישראל כאשר היו, ועוד עלו הרבה ע"י הנסיונות הקשים ועשו חיל. אז רואים שאפשר למרות שעבוד הגוף, למרות הרדיפות, להיות בן חורין בנפש.

הסטייפלר זצ"ל והחזון איש ז"ל אמרו שהיה להם יסורים כל ימי חייהם, ואם הם היו מתייחסים ליסורים שהם עברו הם היו נשארים עמי ארצות, אבל הם החליטו לא להתייחס לגוף בכלל, לכאבים ליסורים לכל, והם נהיו גאוני עולם. אז הנה יש לך יותר שעבוד גוף כזה ליסורים לתרופות לחולי לכאבים וכו', והם היו בני חורין לחלוטין והשתחררו  מגופם, התעלמו ממנו, ועסקו בתורה תדיר ללא הפוגה, עד שהסטייפלר זצ"ל אמר שבצעירותו למד 36 שעות רצוף כל פעם, ובזקנותו לא יכול להחזיק מעמד כל כך אז הוא למד רק 24 שעות רצוף. וזה עם היסורים.

הרי שאין הכרח ששעבוד הגוף יפריע לחירות הנפש, כי יש גיבורי כח המתגברים על כך בכח אמונתם ורוחם, שהם שואפים מרוחה של התורה וקדושתה, אבל חירות הגוף, חירות הגוף היא מפריע בהכרח גמור, ואין ממנה מנוס לאף אחד, ומי שבוחר בחירות הגוף העומד בניגוד גמור לחירות הנפש, ודאי שלא יזכה לכך. מי שרוצה להיות משוחרר, לעשות ככל העולה על רוחו, להיות לו חירות בגופו לעשות מה שהוא רוצה זה מפריע מפריע אמיתי, אי אפשר דבר כזה, מי שבוחר בחירות הגוף העומד בניגוד גמור לחירות הנפש ודאי שלא יזכה לכך, להיות סגולה לה', כי הנפש תהיה משועבדת שעבוד גמור לגוף, ואוי לנפש שמשועבדת לגוף, נפש כזו סופה אבדון וכליון חלילה. לכן צוואת הרמב"ם לבניו, שעבדו החומר לשכל, כלומר את הגוף לנפש, כי שעבודו הוא חירותכם, בעולם הזה ובעולם הבא, אין חירות אחרת, בלי לשעבד את הגוף לנפש אתה עבד עולם, באחרית זה כליון. לכן שעבדו החומר לשכל כלומר את הגוף לנפש כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא.

רבי חניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...