"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה. כמה יגעו חכמי האומות בכל דור ודור לברר את האמת אשר יחיה האדם בה, הן בדעות והן במידות ומעשים טובים בכל ימיהם עמדו על זה. והנה ידענו שהאמת היא המזון הרוחני לנפשנו, ואם כל ימיהם בילו לבקש את האמת, מתי חיו החיים הרוחניים שלהם? כמו אם ידאג האדם לבקש המזון הגשמי לגופו ויארכו הימים הלא ימות ברעב, שהמזון הוא דבר הנחוץ לאדם בכל עת תמיד. שנית נראה כמה קשה היה להם להשיג את האמת אפילו  משהו ממנה, וכמה היו חלוקים בדעותיהם וכמה דעות ומידות בלתי אמיתיות העלו בחקירותיהם, מזה נראה כמה קשה למצוא את האמת אשר יחיה האדם בה את החיים האמיתיים שלו.

נחזור ונבאר, חכמי אומות העולם בכל דור ודור ביקשו לברר את האמת אשר יחיה האדם בה, כל אדם בר דעת צריך לדעת, שבלי למצוא את האמת פירושו לחיות בשקר. זה לאבד את החיים. זה לפספס את המטרה. זה לא להשיג את התכלית. דבר ראשון שאדם צריך לשאול את עצמו, מה אני עושה פה בעולם, מה תפקידי, לאיזה יעוד באתי, מה יהיה באחריתי, האם הכל לתוהו, האם זה עולם חולף שאין אחריו כלום, זה דברים פשוטים שכל בר דעת צריך לברר, אז חכמי האומות, החכמים שבהם הם ניסו לברר מהי האמת לחיות בה, איך לחיות, אז מה הם רצו לדעת, איך לחיות הן בדעות, מהם הדעות הנכונות שאדם צריך להלוך על פיהם, והן במידות, איזה מידות אדם צריך להתנהג בהם, ומהם המעשים הטובים שאדם צריך לעשות. וכל ימיהם השקיעו בזה ועמדו על זה. ואנחנו יודעים שהאמת זה המזון הרוחני לנפש, כמו שהמזון הגשמי הלחם והמים זה לקיום הגוף, המזון הרוחני לנפש, צריך מזון, הנפש צריכה גם מזון, איזה מזון? מזון רוחני. והם שכל ימיהם בילו לבקש את האמת, מה זה בילו? בינתיים החיים שלהם בלו בלו בלו בלו, והם בילו את ימיהם לבקש את האמת אז הם כל הזמן היו בחיפוש אחר האמת, מתי הם חיו חיים רוחניים? כל זמן שהם היו בחיפוש הם לא מצאו, ז"א שהם בינתיים לא חיו חיים רוחניים, הם רק היו בחיפוש. כמו שאם אדם ידאג לבקש מזון גשמי לגופו, והוא עדיין לא מצא אז הוא ימות ברעב. המזון נחוץ לאדם בכל עת תמיד, אז לכן הם מסכנים.

ודבר שני, רואים כמה היה קשה להם להשיג את האמת אפילו  משהו ממנה, והיו חלוקים בדעותיהם זה אומר בכה וזה אומר בכה, וכמה דעות ומידות בלתי אמיתיות העלו בחקירותיהם, מזה רואים שקשה למצוא את האמת, שיחיה האדם בה את החיים האמיתיים שלו. ועכשיו כמה עלינו לשמוח שיש לנו את התורה הקדושה שמכילה בקרבה את כל האמת של כל העולמות העליונים והתחתונים, ואין דבר נעלם ממנה ואין נסתר מנגד עיניה, והתורה צופה ומבטת עד סוף כל המעשים כולם, על הדעות ועל המידות ועל המעשים ועל הדרכים, וכל ההליכות עד תכלית כל פרטי הענינים הרוחניים והגשמיים, אין דבר אשר יקרה לאדם שלא שמה התורה את ליבה עליו, להורות לנו את הדרך הטובה והישרה, אין דבר אשר יבוא ליד האדם בכל עניני חייו אשר יעמוד עליו ויתקשה בו, שלא ימצא לו פתרון נכון בתורה. אין אפילו חלק אחד מאלף אלפים מעניני חייו הגשמיים והרוחניים של האדם אשר לא ימצא בתורתנו הקדושה. כל צרה ומצוקה, כל נגע ופגע אשר ימצא את האדם, על הכל ימצא את הדרך הישרה והאמצעי האמיתי לצאת ממנו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה, "ואתהלכה ברחבה כי פיקודיך דרשתי", לא היה דבר שהיה צריך בכל עניניו שלא מצא בתורה, מפני זה היה הילוכו ברחבה, ועל מתן תורתנו הקדושה לבד ראוי להיות שגור בפינו השבח הגדול על מתן התורה צריך לשבח ככה, "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלהינו". אילו פינו - אם הפה שלנו היה מלא שירה כים, ז"א תכניס את כל האוקיינוסים, כל הימים וכל האגמים לתוך הפה, אם הפה שלנו היה מלא מלא מלא, כמה מלא? מלא בשירה כמו הים, והלשון שלנו היתה רינה כהמון גליו, תאסוף את כל המון הגלים שהם עושים מרחשים ומשמיעים קולות, אם הלשון שלנו היתה אומרת רינה כמו המון גליו, והשפתיים שלנו היו משבחות שבח לבורא יתברך, אבל שבח כמרחבי הרקיע שזה אין סוף, אם היינו מסוגלים לעשות את כל הדבר הזה, לא מספיקים להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו.

הנה אנחנו רואים שדבר זה נעלם מעיני הרבה בני אדם שראוי לדעת אותו, ובראשית עומדו של אדם על דעתו ראוי להיות דבר זה ראשית ידיעתו וראשית הבנתו והכרתו, לדעת שהתורה הקדושה היא הטובה הגדולה מכל הטובות הגדולות שהיטיב הקב"ה לעם ישראל ולכל העולם כולו, אין קץ ושיעור לטובתה הגדולה של תורתנו הקדושה, אשר לעומתה כל הטובות שבעולם כאין וכאפס, כתוהו ובוהו נחשבו.

אבל יקר למצוא מי שישים ליבו להבין זאת, יקר למצוא מי, מי ישים ליבו להבין זאת שאין טובה כטובת התורה? וזהו אחד מן הסודות הנסתרים בסיבת גלותנו, מפני שחייבה חכמתו יתברך לנסות את ישראל בגלות המר, לדעת האם נדע שכל הצרות והמצוקות וכל הגזרות הרעות אשר סבלנו ועודנו סובלים בגלותנו, כולם כשחוק ודבר בטל לעומת טובתנו הגדולה במתן תורתנו הקדושה. וזה אחד מן הסודות הנסתרים וסיבת הגלות. בקיצור כל צרה שלא תבוא על אדם מכל אופן שלא יהיה, אם אדם נכנס לתורה הוא מוצא רווחה, הרגעה, תקוה, הכל, וגם פתרונות לכל סיבה ומסיבה.

בתורה נמצא את כל האמת, כל דעה ישרה, כל מידה נכונה, כל מעשה טוב וכל מעגל צדק, ככתוב "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", כלומר, מה שנמצא בנו צדקה ומשפט אתה עשית, ובתורה הקדושה היא לא תחסר כל בה, וכמו שנמצא בעולם כל מיני מזון למכביר לחיים הגשמיים, כן נמצא בתורה כל מיני  מזון הראויים לנפשנו והמועילים לחיי גופנו. אז אמרנו, כמו שנמצא בעולם כל מיני מזון למכביר לחיים הגשמיים, אתם רואים כמה סוגי ירקות, כמה סוגי פירות, כמה מעדנים ומגדנים, מה חסר לאדם באכילה, מגוון אדיר, ככה צריך לדעת שבתורה יש כל מיני מזון הראויים לנפש ומועילים לחיי הגוף. אין הבדל בזה בין העולם ובין התורה, כיון שהכל הוא מיוצר ובורא אחד. מי שדאג שיהיה לנו כל מיני מזון בשביל הגוף, דאג שיהיה לנו כל מיני מזון לנפש. כי הכל זה מאותו יוצר ובורא אחד. והכל נמצא בתורה מוכן ומזומן בכל עת ובכל שעה, לזון ולהחיות את נפשנו ובלי צורך לבקש את זה מרחוק, לא בשמים היא ולא מעבר לים. בזה אנחנו רואים את הצד השווה שבעולם הגשמי ובתורה הרוחנית.

והנה, המעט לנו טובתה של תורתנו הקדושה הכתובה והמקובלת? ולא רק מה שנתן לנו טובה גדולה כמו תורה זו שהיא כתובה ומקובלת, עוד הוסיף לנו הקב"ה את דברי הנביאים והכתובים אשר גם כן אין ספק לנו בדבריהם שנכתבו ברוח הקודש וברוח הנבואה. והנה בכלל נוכל לומר שאנו נמצאים בים, ים של אמת, כים הגדול המקיף כל העולם, וכל מעשינו הוא לעמול תמיד על התורה לשאוב ממנה מים חיים, ושם נמצאים כל האמיתות בלי קץ ותכלית שנחיה בהם בשני העולמים, אמת הדעות, אמת המידות, אמת המצוות, אין אנו צריכים לבקש את האמת בשמים, לא צריך מחקרים דקים ועמוקים, אם נסתכל רק בדברי התורה הכל  מוכן בפנינו לקחת מפריה ולשבוע מטובה.

עכשיו נבין מה הרבו חז"ל לספר את השבח הגדול של ישראל בשעה שהקדימו נעשה לנשמע. לכאורה השבח הגדול של עם ישראל הוא שהתגלה טוב ליבם ומסירות נפשם לתורה, אבל איזה שבח של חכמה יש בזה? אמנם זאת היתה חכמתם, עם ישראל השכילו להבין שדברי תורה הם מזון רוחני לנפשנו כמו המזון הגשמי לגופנו, ובלעדם אין לנו חיים, אי אפשר להניח הנעשה עד אחר הנשמע, אי אפשר. חייבים להתחיל בנעשה ואח"כ בנשמע. למה? כמו שלא יימצא שוטה בעולם שיאמר אני לא אוכל ואני לא שותה עד שאני אבין את סוד המאכל והמשקה, אני קודם אשלח את זה למעבדה, אני אפרק את זה, ואחרי שבוע שאני אקבל תשובה אז אני אוכל. שמעתם טיפש כזה שאמר פעם כזה דבר? נכנס למכולת ואומר תביא לי מזה וזה וזה, אבל אני רוצה שתסביר לי מכל דבר ממה הוא מורכב ולמה ואיך ומו ומי ועד אז אני לא אוכל, מי עושה כזה דבר? אני גם רוצה לדעת את אופן הפעולה שזה יפעל על גופי ואני רוצה גם לדעת מה התועלת שתצמח לי מן המאכל אחרת אני לא אוכל. אייי. אז כמו שאין שוטה כזה בעולם שעושה זאת, כך ראוי להתנהג עם דברי התורה שהם המזון האמיתי והיחיד לנפשנו, קודם כל תאכל, קודם תאכל, אח"כ אתה רוצה לעשות מחקרים בדיקות, למה לא, אבל קודם כל אוכלים.

על כן השכילו להבין שאין תלוי נעשה בנשמע, ועוד דבר יש בזה במה שהקדימו ואמרו נעשה לנשמע, כמו שאי אפשר לעמוד על תוכן פעולתם ותועלתם של המאכלים והמשקאות עד אשר נאכל ונטעם את  טעמם ורק אז נרגיש פעולתם בטבע גופנו, כך אי אפשר לעמוד על אמיתתם ופעולתם של דברי התורה עד אשר נעשם ונטעום את טעמם ופעולתם בנפשנו. על כן השכילו עם ישראל להקדים הנעשה לנשמע, שעל ידי שנעשה נשמע. כמו שאמרו חז"ל שכל טוב לכל לומדיהם לא נאמר, אלא שכל טוב לכל עושיהם, מה זה שכל טוב? שכל טוב זה בלי ללמוד למוד בלי לטעום בלי לעשות, טעמו וראו כי טוב ה', לכן נאמר שכל טוב לכל עושיהם זה נקרא בעל שכל, לא ללומדיהם, לעושיהם. שאנו מכירים את הטובה הגדולה הזאת שעשה לנו הקב"ה במתן התורה הקדושה שאין קץ ושיעור ותכלית לטובתה, והשמים ושמי השמים לא יכלכלוה, וכל העולמות תלויים בה, ומסר לנו אותה בידינו, תתלהב נפשנו מאד להלל, לשבח תמיד את שמו הגדול יתברך בעד כל הטובה הזאת, וראוי לכל אחד מישראל שתהיה לו שמחת עולם קבועה בליבו, ושירגיש תמיד נועם בנפשו, לראות את עצמו כמה הוא מאושר, ולומר לעצמו היאך מה טוב ומה נעים לי שאני לא צריך להתייגע לבקש את האמת אשר תחיה נפשי בה, כי אם אני חפץ לדעת מה האמת אין לי כי אם לפתוח שכל אחד מספרי התורה נביאים כתובים ודברי חז"ל ויסתכל בו  לבד וכל האמת לפני, גלוי ומוכן להשתמש בהם כאוות נפשי ולהתהלך בהם כטוב וכישר בעיני. זה הטובה הגדולה ביותר, וזה השבח של ישראל שאמרו נעשה לפני נשמע. למה? משום שמה שייך לחקור ולבדוק ולברר, אלא רק בעשיה אדם זוכה לטעום להרגיש ולהבין מכח המציאות. זאת תורת אמת שניתנה לנו במתנה. אנחנו העם הנבחר שזכה לקבל אותה, ואומות העולם עד היום חוקרים מה האמת ועוד לא הגיעו לתכלית, ובינתיים הצמיחו הרבה טעויות, הרבה מאד טעויות הצמיחו בעולם.

כתוב בספר מעם לועז שאריסטו בסוף חזר בתשובה. הוא הטעה את אלכס נדרוס מוקדון ובסוף הוא חזר בו, הוא אמר לו אני מצטער שהטעיתי אותך, כל מה שאמרתי לך וכו' וכו'.

אז יהודים יקרים, תדעו לכם יש לנו הכל מוכן על מגש, צריך רק להרים ולטעום.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....