שלושה עיקרי ההכנה לקבלת התורה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 21.04.2015, שעה: 21:38
"ויסעו מרפידים ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר", כתב אור החיים הקדוש, כוונת הכתוב ללמד אותנו שלשה ענינים, שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה. והפסוק מתחלק לשלשה: ויסעו מרפידים - זה אחד, ויחנו במדבר - שתיים, ויחן שם ישראל נגד ההר - שלש, אלה הם שלשת הענינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה. הראשון, "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים, ואמרו חז"ל, למה בא עמלק? על שרפו ידיהם מן התורה. וכאן כתוב "ויסעו מרפידים", שנסעו מהרפיון שהיה להם.
וזה לשון אור החיים הקדוש, הכנה ראשונה לקבלת התורה היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה. אז אור החיים הקדוש אומר, אם אתה רוצה לקבל תורה, ההכנה הראשונה שלך לא להיות עצלן. להתגבר, להתעצם בעסק התורה, שזה יהיה העסק של החיים, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה. והחיזוק צריך להיות במסירות נפש ממש, עד שימית עצמו על התורה, כמו שדרשו חכמים ז"ל, "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה. צריך מסירות נפש עד כדי "ממית עצמו עליה", בשעה שאתה לומד תורה אתה כאילו מת לכל העולם, אין עולם. אין פלאפון, אין אף אחד, אין שום דבר, אתה והתורה לבד. מצלצלים מחפשים אותך אתה כאילו מת, אין בן אדם כזה.
עד כמה שאפשר להתחזק אנו רואים מיעקב אבינו, שלא שכב במשך 14 שנה שלמד בבית מדרשם של שם ועבר, שכן אמרו חז"ל על הכתוב, "ויקח מאבני המקום וישכב במקום ההוא", באותו מקום שכב, וישכב מתי ואיפה? במקום ההוא, באותו מקום שכב אבל 14 שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה.
נמצא שאפילו על אבן לא שכב כל 14 שנה, שהרי הפסוק אומר "ויקח מאבני המקום וישכב במקום ההוא".
נו, אבל שלא יחשוב כל אחד שלהתגבר ולהתעצם בעסק התורה זה רק מעלה ממעלות התורה, אבל אם הוא לא התעצם ולא התגבר אז אין לו את המעלה אבל זה לא בעיה. לא, אלא אם חיסר ממנה ואינו לומד בכל כוחו, התורה הופכת לו סם המוות, כמו שאומרת הגמרא בשבת פ"ו, אמר רבה, למיימינים בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא. פירש רש"י, למיימינים זה העוסקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה, סוד של התורה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא העיקר, אז האדם בימין שלו משתמש בכל כוחו, ככה צריך להיות בתורה, ומכאן שהפירוש למשמאילים בה זה אלה שאינם עוסקים בכל כוחם ואינם טרודים לדעת את סודה, להם התורה סם המוות. עד כדי כך ההכרח להתחזק בתורה בכל הכח, כי הדבר הוא שאלת חיים ממש.
אז דבר ראשון כהכנה לקבלת התורה - זריזות התגברות התעצמות ולא עצלות, במסירות נפש עד כדי מיתה, להמית עצמו באהלה של תורה, וזה לא חסידות ולא מעלה אלא אם חיסר ממנה אז פירושו של דבר שהיא הופכת לו לסם המוות. כמו שאומר רש"י על המיימינים והמשמאילים. אז זה דבר ראשון אם אתה רוצה לזכות לקבלת התורה.
ההכנה השניה לקבלת התורה, כתב אור החיים הקדוש, זה נרמז בכתוב, "ויחנו במדבר", קודם למדנו ויסעו מרפידים - לנסוע מהרפיון, עכשיו "ויחנו במדבר", זה תיקון המידות וביחוד מידת הגאוה, אם אתה רוצה לקבל תורה אתה צריך לתקן אתה מידות שלך ואתה צריך לעבוד במיוחד שלא תהא לך מידתה גאוה. וזה רומז המדבר, "ויחנו במדבר", ויחנו זה לשון קביעות, במדבר - אתה צריך להיות כמו מציאות של מדבר. כמו שאומרת הגמרא בנדרים נ"ה, כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנת לו במתנה, שנאמר "וממדבר מתנה", אם תתקן את המידות שלך ולא יהיה לך גאוה, ואתה תשים עצמך הפקר לכל, אתה תזכה לקבל את התורה במתנה, גם אם אתה לא משיג אותה בכוחותיך ה' יתן לך אותם במתנה. זה רק אם אתה ממדבר, אם אתה משים עצמך כמדבר שהוא מופקר לכל.
ועד כמה משפיעה המידה הזו בקבלת התורה? רואים ממעשה איום ונורא, מעשה בהלל ובני בתירא, כמו שמובא בפסחים ס"ו. נתעלמה ההלכה מבני בתירה, והורה להם הלל הלכה זו, והושיבוהו להלל בראש ומינוהו נשיא עליהם. ז"א הם ידעו את כל הדינים כל ההלכות, נתעלמה מהם הלכה אחת, לא שלא ידעו, נתעלמה, נתעלמה מהם הלכה, והורה להם הלכה זו רק, הלל הורה להם רק הלכה זו, והיתרון הזה שהיה לו עליהם הושיבוהו להלל בראש ומינוהו נשיא להם. התחיל מקנטרם בדברים, כדי לעורר אותם, אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם? עצלות שהיתה בכם, שלא שימשתם שני גדולי הדור, שמעיה ואבטליון, אז מה הוא אמר להם? מה שלמדנו, שהכנה ראשונה לקבלת התורה זה "ויסעו מרפידים" - לנסוע מן הרפיון, והוא אומר להם עצלות שבכם היא גרמה שאני אהיה נשיא עליכם, שלא שימשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. ומה קרה? מיד לאחר מכן שאלו אותו שאלה אחת וגם הוא נתעלמה ממנו, מה שהוא לגלגל עליהם, קנטר אותם בדברים ואמר להם עצלות שבכם וכו', הוא בעצמו מיד אחרי זה שאלו אותו שאלה והיא נתעלמה ממנו.
ואמרו חכמים ז"ל, כל המתייהר, מתגאה, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, מנלן? מהלל, מאיפה לומדים? מהלל, הלל שהיה סמל הענווה, כמו שאמרו ז"ל בשבת ל"א, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, הוא היה מקביל למשה רבינו, מה משה עניו אף הוא עניו, מה משה חי 120 שנה אף הוא היה 120 שנה, מה הוא היה מנהיג של ישראל אף הוא היה מנהיג של ישראל, הכל דומה, יש אומרים שהוא משרשו. ולמרות זאת, כל כוונתו לא היתה אלא להוכיחם על שלא שימשו את גדולי הדור, ז"א מה שהוא אמר להם את זה זה היה לטובתם, ואעפ"כ נמצא בדבריו חוט השערה של יהירות, גאווה. וזה גרם לו לשכוח תורה שהיתה בידו כבר, כזו שלמות צריכים במידות שיהיו בנו כדי שתתקיים התורה, ובשביל לקבל תורה אז על אחת כמה וכמה שצריך תיקון המידות, והגאוה זה המפריע הכי גדול, כי תועבת ה' כל גבה לב. לא רק גאוה, גם כעס, שכעס זה גם תוצר של הגאוה, יש אנשים לא מבינים שאם הם כועסים זה לא מגאוה, מה מה הגאוה? הבן אדם מרגיז מפוצץ אותך ומה, מה אני אשתוק לו? והוא לא מבין שזה גאוה, כי אם אדם הוא עניו כמו הלל, אז ההוא שהקניט אותו שלש פעמים ושאל אותו שאלות טפשיות בערב שבת לפני כניסת שבת והוציא אותו מהמקלחת שלש פעמים, והלל לא כעס. למה כי הוא היה עניו, עניו לא כועס. אבל אם הוא היה בעל גאוה ודאי שהיה כועס.
אז גם במידת הכעס אמרו חכמים, כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אז לא רק כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אלא כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. ממי לומדים? ממשה רבינו בעצמו, שהרי קצף על פקודי החיל נתעלמה ממנו הלכה של געולי כלי מדיין, וביתר בהירות רואים את ההשפעה השלילית של מידת הכעס ושוב דוקא אצל העניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן, בא לכלל כעס בא לכלל טעות.
והאור החיים מביא שם את דעת הרא"ש, שאסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, אף במה שנוגע לעצמו, בני אהרן צדקו בדין, נתעלמה הלכה ממנו - ממשה, הם צדקו בדין, אבל הם הורו הלכה בפני רבם והרא"ש אומר שאפילו במה שנוגע לעצמו אסור לתלמיד להורות, אז הרי כדין הוא כעס, איך אתם מורים הוראה בפני? אז למה נענש? אלא מכאן אתה למד שאפילו כעס שעל פי דין גם הוא גורם שתשתכח ממנו התורה. זה לא בגדר עונש, אלא כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו. אוטומט, זו מציאות. כך טבע הדבר, כשם שסכין חותכת, והאש שורפת, גם למי שהוא אנוס ואינו אשם כלל, כך חכמתו מסתלקת, מציאות.
יוצא מכאן שהכנה שניה לקבלת התורה זה תיקון המידות הגאוה והכעס וכו', כדי שתתיישב התורה בליבו של אדם וגם שלא תסתלק ממנו חכמתו הקיימת, אז כל שכן אם הוא צריך לקנות עוד תורה, אז ודאי שאלה תנאים מקדימים מחוייבים.
וההכנה השלישית, אמרנו "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" זו הכנה שלישית. "ויחן שם ישראל נגד ההר". ועל זה כתב אור החיים הקדוש, וענין שלישי זה ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, ז"א החכמים צריכים להיות תמיד מחוברים בלב שלם ותמים, לא שיהיה בד בבד, כל אחד לומד לבדו, שעליהם אמר הכתוב, "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על הבדים - אלו שלומדים בד בבד לבד ולא עוד אלא שהם מטפשים. כי התורה נלמדת בחברותא, בחיבור, בישיבה, בפלפול התלמידים, בחיבור חברים, צריכים להיות ביחד. והן עתה מתי שמקבלים את התורה בבחינת "ויחן ישראל", בלשון יחיד, שכולם נעשו כאיש אחד, עתה ראויים הם לקבלת התורה, זה תנאי מקדים לקבלת התורה.
וזה מה שאמרו חז"ל בסוף דרך ארץ זוטא, הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חניה אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי, בלי התנאי הזה שחנו ישראל בלב אחד, "ויחן העם" אם לא היה ויחן ישראל נגד ההר, אם לא היה הדבר הזה לא היו יכולים לקבל את התורה. רק בגלל שהם שנאו את המחלוקת, ואהבו את השלום ונעשו חניה אחת, הרי השעה הזאת, זה ההזדמנות שאתן להם את עולמם.
אמרו חז"ל, "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על צוואר שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה בד בבד ולא עוד אלא מטפשים, גמרא במכות י. כי התורה לא ניתנה ליחידים, אלא ניתנה לכלל ישראל כולו, והכלל אינו כלל אלא בשעה שכולם נעשים כאיש אחד בלב אחד, ואם זה כן אין זה כלל אלא פרטים הרבה. כלל זה שהופכים להיות חטיבה אחת, אבל אם יש כלל שכולו מורכב רק מפרטים ואין חיבור, אין אחידות, אין לכידות, אז זה לא כלל.
ובמדרש אמרו בויקרא רבה, בתחילת פרשת ויקרא, אמר רבי תנחום ברבי חנילאי, בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נח לשניים, לשניים נח לארבע, ואילו קבלת התורה משא שקשה לשישים ריבוא נח לאחד. מאה קילו קשה לאחד להרים, אבל שניים זה כבר יותר נח להרים. משא שהוא קשה לשניים לארבעה הוא יותר קל, אבל אומר המדרש, וקבלת התורה זה משא קשה לשישים ריבוא, לשש מאות אלף זה קשה, נח לאחד. רוצה לומר, המשא שהיה קשה לכל ישראל לשאת את התורה, היה נח למשה רבינו לאחד. ולכאורה יפלא, משא שקשה לאחד קשה לשניים, כי השניים מחלקים ביניהם את הטורח, ועל כל אחד מוטל חציו של משא, אבל מה מועיל בקבלת התורה העובדה שהיו שם שישים ריבוא, והרי כל אחד צריך לקבל בעצמו את התורה.
אולם הם הדברים שאמרנו, התורה לא ניתנה ליחידים, אלא לכל הכלל כולו, וכל אחד מן הכלל מסייע לחברו לקבל את התורה, וכמשל המשא שקשה לאחד ונח לשניים, ואיך נעשים שישים ריבוא יחידים לכלל אחד? על ידי לב אחד, על ידי זה נעשה ישראל לאיש אחד ככתוב "ויחן ישראל". הנה דוגמא, גרסינן בגמרא בסנהדרין כ', שקר החן זה דורו של משה ויהושע, שעסקו בתורה הרבה, אומר רש"י, והבל היופי זה דורו של של חזקיה המלך, ורש"י אומר, עסקו בתורה יותר, שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה. אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי עילאי, שהיו שישה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. ששה מתכסים בשמיכה אחת ועוסקים בתורה. פירש רש"י, שהיו עניים, והיו צריכים לשישה שמיכה אחת. ולמרות זאת הם למדו תורה, ולפי הפשט שלמדו תורה מתוך הדחק, זה לא כמו דור המדבר שהיו בגן עדן עלי אדמות, זה לא כמו חזקיה המלך שהיה בשיאו, אלא זה בשעת הדחק, אין אין, אין מה להתכסות. ולכן הם עלו על הדורות הקודמים. וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו, טובה אחת בצער ממאה שלא בצער. ז"א מצוה אחת שאדם עושה והיא בצער, היא יותר ממאה שלא בצער. אז זה לפי פירוש רש"י.
אבל בדברי חכמים ז"ל אלו יש עוד טעם. בדרך הטבע טלית אחת מספיקה לששה? לא מספיקה לששה. אז איך היא הספיקה לששה? אם כל אחד דואג שהוא יהיה מכוסה בעצמו, ודאי שהיא לא תספיק, ואי אפשר בשום פנים שכולם יהיו מכוסים, אבל בדורו של רבי יהודה ברבי עילאי היו שישה מתכסים בטלית אחת, כולם היו מכוסים, זה יתכן רק כשכל אחד מכסה את השני ודואג לחברו, ואז כולם מכוסים. מה שאין כן אם ימשוך כל אחד לעצמו לא יהיה מכוסה אף אחד, כך צריכה להיות דמות של קהילה, שכולם דואגים לשני, לא לעצמו אלא לשני, כי אם ידאג כל אחד לעצמו לא יהיה חיבור, יהיה פה פרטים, לא יהיה פה קהל ולא תהיה קהילה, אלא כל אחד צריך לדאוג לזולת, ולדאוג שלחברו יהיה חלק יפה, ואם עושים הכנה כזאת זוהי הדרגה העליונה שעל ידה זוכים לקבלת התורה.
אז למדנו שלשה יסודות שהם הכנה לפי אור החיים הקדוש, ושלשתם מרומזים בפסוק הזה שאמרנו בספר שמות פרק י"ט פסוק ב'. "ויסעו ימרפידים - לנסוע מהרפיון, ולהתגבר ולהתעצם בתורה בזריזות, דבר שני "ויחנו במדבר", צריך שהאדם ישים עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, יתקן את המידות שלו, את הגאוה והכעס ושאר הדברים כדי שיוכל שתנוח התורה בליבו. ודבר שלישי, הוא צריך להיות מחובר עם עוד תלמידי חכמים ולהיות קהל או ישיבה ביחד, וכל אחד דואג לשני שעל זה נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" אלה שלשת התנאים בשביל שאדם יזכה לקבלת התורה.
אז התנאי הראשון זה להפסיק עם העצלות ולהתחיל לקחת הכל ברצינות, כי חיסור בתורה נתבעים עליו. ולא נפחיד אתכם יותר עד כמה זה, אבל חיסור נתבעים עליו. מידות לתקן זה אפשרי אבל קשה, אבל אם לא מתחילים לא מתקנים ואז פגומים ואז חלילה כל התורה יכולה ללכת לסטרא אחרא, שהרי אפילו ואם למדת אתה רואה, עם גאוה אחת מסתלקת חכמתו, ועם כעס אחד מסתלקת חכמתו, וזה אם הוא חכם עוד, אם הוא טיפש אין מה שיסתלק. אז זה ברור שצריך לתקן, אחרת לא יהיה קיום לתורה. ודבר שלישי לא לומדים תורה לבד כי חרב אל הבדים ונואלו, אלו תלמידי חכמים שלומדים בד בבד, לא רק זה שחרב חלילה על צוואר שונאיהם של התלמידי חכמים אלא הם גם מטפשים, כי ברזל בברזל יחד, איך מחדדים ברזל? ברזל בברזל יחד - הוא נהיה חד, אותו דבר תלמיד חכם אחד משביח את השני, זה אומר סברא זה סותר אותה, זה צריך עכשיו להביא תירוץ אחר או להעמיד את הסברא שלו וככה לאט לאט הם מתחדדים, וזה שניים ואם זה חבורה זה עוד יותר וכן הלאה. אז ז"א כל אחד צריך לדאוג לשני, לא לדאוג לעצמו, לדאוג לשני. מה היה חסר אצל תלמידי רבי עקיבא? כל אחד דאג לעצמו, והסוף ידוע. אלא אלה הם התנאים אומר אור החיים הקדוש, הם מרומזים בפסוק וזאת ההכנה לקראת חג השבועות שעד אז אפשר להספיק לעלות על המסילה, ולא לשכוח שיש באתר שופר. טי וי את מ"ח הקנינים שבהם זוכים לקנות את התורה, שאמרנו בשנה שעברה את כולם, אפשר לשמוע הכל מסודר גם בטלפון, 054-2148069.
ביום חמישי יהיה פה ברבי רב שילמדו פה מהבוקר מהשעה תשע, יהיו פה רבנים ויהיה בכמה נושאים חשובים, ביניהם יהיה בענין הדגים, יהי הפה בענין בריתות, יהיה פה בענינים נוספים של כשרות ושחיטה שוב, מזויות נוספות, ויהיו עוד כמה רבנים שידברו בשבח מעלת התורה וכו', צריך להיות יפה מאד, אבל להשתדל להגיע מוקדם, להתפלל איתנו אם אפשר בנץ, ואחרי זה בעזהי"ת יהיה שיעורים כסדר. בצהריים למי שירצה לאכול כאן, למי שלא שייך לקהילה מאה שקלים לסעודת צהריים כמו שצריך, מי ששייך לקהילה חמישים אחוז הנחה. אז אפשר להרשם כבר בטלפון במהירות ממחר ולפי זה יכינו את מה שצריך. ברוכים תהיו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...