מעשה שני הנערים הנאמנים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום להצלחתנו בריאותנו להשפיל את השקר נעשה את האמת

נזקות הרבים

בדרך התשובה ביתר שאת ויתר עוז

מתוך בריאות שלמה ואיתנה אמן

מעשה שני הנערים הנאמנים

מעשה היה בעיר קוסטנדינה

היה מלמד אחד

מלמד נערים עניים ויתומים

והיו מחזיקים בידו אנשים שהם גומלי חסדים

כדי שילמדם ויאכינם ביום

ורק בלילה כל אחד הולך לביתו

והרשות נתונה בידו לבחור את התלמידים כרצונו

להכניס ולהוציא

לכל מי שימרה את דברו

ויהי היום

שני נערים שלא עשו מצוותו

ונשתהול ללך בבוקר לבית הספר

בזמן הקבוע להם

כשהלכו אצל המלמד כעס עליהם והשליך אותם מעל פניו

ויאמר להם לא תשפון לראות פניי

וילכו מאיתו בפחי נפש שרים וזועפים

ויתיעצו שניהם לאמור

אנה נפנה אל העזרה להחיות את נפשנו

וילכו שניהם יחדיו לחפש באשפתות

אולי ימצאו דברים בלויים

למוחרם להחיות את נפשם

אפילו לחם שעורים

ויחפשו מן הבוקר ועד הצהריים

וילקטו איזה חתיכות ברזל ומסמרים

ומכרם בארבע פרוטות לבעלי סמרטוטים

באותו היום

נשארו בתענית

ובלילה הלכו לביתם

רעבים וצמאים

ואכלו מן המזומן

בבית אימם

בבוקר

חזרו שניהם לחפש

כאשר תמצא ידם

ויבקשו עוד סמרטוטים וימכרם בשמונה פרוטות

וכן על זה הדרך היו עושים

דבר יום ביומו

והיו קובצים

יד על יד

פרוטה ופרוטה

ולא היו מוציאים לפרנסתם

אלא בצמצום גדול

פת חריבה

כדי להוסיף את הקרן שלהם.

נתקשרו יחד בשותפות,

באהבה עזה,

וישבעו

איש לאחיו

להתנהג בנאמנות גמורה.

וכשהשיגה ידם

לעשות קרן

כמו החמישה גרושים מפרוטות,

הלכו וקנו בהם סחורות קטנות

והלכו לסבב

ולמכור בבתים ובחצרות.

והיו נושאים חן בעיני כל רועיהם

והיו קונים מהם

ומרוויחים להם

עד שעשו קרן כמו חמישים גרושים

והתייעצו ביניהם

לקנות שיכר ומיני שתייה

ולשב בשוק בקרן זווית

על ספסל אחד.

טוב יותר מלסבור

כל היום ברחובות קריה.

וילכו אצל גביר אחד שהיה לו בית חרושת גדול של יין ושיכר

וכל מיני שתייה

ויקנו מעט מכל מין משקה

אשר יישתה,

קנו צלוחיות וכוסות

גדולים וקטנים ומידות

וספסל אחד

לכל הצריך להם,

סחרו מקום

בצד חנות אחת

ובכך

וכך

ליום

ישבו שמה.

ויעשו,

ויצליחו,

ומכרו כל מה שקנו,

וחזרו מחדש

אצל הגביר הנזכר,

וקנו ממנו הצריך להם,

הכל במעות מדודים,

וכן על זה הדרך

היו בכל פעם עושים,

עד שהגביר הנזכר

וראותו נאמנותם,

נשאו חן בעיניו

בקשר אהבה עמם.

ויהיו אומרים להם,

אם תצטרכו

להרבות מקנתכם

יותר מהמעות שבידכם,

אפילו בהקפה

אני נותן לכם.

ועוד אעשה טובה עמכם,

לתת לכם מקום ברשותי,

באשר תשבו שם

ותעשו משחרכם,

ולא תצטרכו

להזכיר מקום

במקום אחר.

ויאמרו לו, אחי איתנו,

נמצא חן בעיני אדוני,

חן-חן למר,

ותזכה למצווה.

ויעשו חן,

ויביאו את כליהם,

וישבו במקום אשר נתן להם,

מצד כותל ביתו,

מוכרים ומשלמים, חוזרים וקונים כדרכם,

והיו מרוויחים ומצליחים,

עד שעשו קרן

קרוב לעשרים אלף גרושים,

מהם מתנהגים

באהבה ואחווה

ונאמנות גמורה.

מהים ימים הגביר הנזכר,

בעל בית החרושת, חלה ונפטר,

ונמנוע פוטרופוסים

על נכסיו ועל ביתו,

והסכימו למכור

את בית החרושת שלו

עם כל אשר בו,

והנערים נעשו בחורים,

וייצר להם מאוד

על מיטת הגביר

שהיה עמהם

גומל חסדים טובים,

ועוצר להם

על מכירת בית החרושת,

שמא יבוא לידי איש כילאי,

ולא יעשה עמהם

כאשר עשה עמם.

ויאנחו ויאמרו ישלחים

כמה טוב היה הדבר

אם היה כוח בידינו לקנותו.

ויתיעצו

והסכימו ביניהם

לסמוך על הנס

וללך על כל פנים

ביום המכירה,

לשמוע באיזה ערך תעלה,

ולהוסיף עליה על פי הנס,

לנסות אם יהיה מאת השם

שתעמוד עליהם,

ואחר כך השם ירחם.

וכן עשו,

וביום המכירה

באו בתוך לוואים,

והתחילו גם להוסיף

על קניית בית החרושת הנזכר בתוך הקונים,

ומן השמיים עזרום,

ויעמוד המקח

עליהם בסך שישים אלף גרושים.

ויסמכו הנערים מצד אחד,

ויתעצבו מצד אחר,

וחושבם שאין בידם

להשיג לפרוע על סך הנזכר,

ויתיעצו וילכו

אצל האפוטרופוס של האלמנה והיתומים,

ויתחננו לפניו באומרם אליו שיעשה חסד עמהם,

ויתרצה להיפרע מהם סך הקנייה הנזכרת

לפרקים

בזמנים מחולקים,

מה שנקרא בימינו בתשלומים.

והאפוטרופוס,

בידעו שהם אנשים נאמנים,

ושהנפטר בעל הבית היה אוהב אותם,

ומחזיק בידם,

ונושא עמהם בהקפה על אמונתם,

הודה לדבריהם,

ניפרע מהם סך הנזכר

לזמנים

והביאו לו תכף

מה שהיה בידם מזומנים,

ויכתבו שטר חוב

על השאר כנזכר,

ולקחו המפתחות של בית החרושת,

ויפתחו

ויחלו למכור

כמו הבעל הראשון,

ובבית החרושת

נמצאו סחורות כפליים מסך שקנו אותו,

והשם הצליח בידם

בעבור נאמנותם,

ופרעו כל חובותם

בתוך זמן קצר,

והיו תמיד הולכים בדרך ישרה,

באמת ובאמונה,

ולא היה מעלים שום אחד מחברו,

אפילו פירותה קטנה,

ונתעשרו,

ולקחו נשים.

ולקח כל אחד

בית דירה בפני עצמו,

וכל אחד,

מה שהיה לוקח לצורכו,

כותב מיד

על פנקסו,

לעלות לחלקו,

ודרך אמונה, לחשבונו.

ויהיה יום,

ויבוא גם השטן בתוכם,

ופיתה לאחד מהם

להעלים מחברו

סך עשרים אלף גרושים,

וכעבור איזה ימים

עלה בדעתו

של זה שגזל מחברו את הסך הנזכר,

ללכת לעיר הקודש,

ירושלים,

תיבנה ותיכונן,

להשתטח

על קברי הצדיקים

עם הגזלה בידו.

ואמר לחברו,

רצוני ללכת לעיר הקודש

שניים או שלושה חודשים,

ועזור

בעזר שוכן מעונים,

מאחלה פניך ידידי,

שתשגיח על אשתי ובני ביתי בעין פקוחה,

כמו שתשגיח על בני ביתך,

שלא יאסר להם דבר,

ותעביר הכול לחשבוני ולחלקי.

וכמו כן אעשה אני עמך,

כשיעלה ברוחך ללכת זה זמן

לכל מקום

אשר תאווה נפשך

כדרך

הרעים האהובים.

ויאמר לו,

טוב על דבר,

תעסק כרצונך,

מה שמצליח על דרכך,

וישיבך על כניך.

ואני אתעסק

בכל הצורך במקומך,

והשגיח בעין פקוחה על כל בני ביתך,

ואספיק להם

כל צורכיהם,

כמו שהיית עושה בעצמך.

ולך לשלום, לדרכך,

ונכון ליבך,

בטוח, ועלי תניח ראשך.

וכן היה.

הזמין צדה לדרכו,

ויקח מעוד מחלקו,

נעוצה עוד דרכו.

מלבד עשרים אלף גרושים

שגזל מחברו,

והיו בעם תחתו.

ויתחבקו שניהם יחדיו,

וישכיר אונייה,

וירד בה, וילך מאיתו בשלום.

בא חברו,

נשאר בעיר,

עומד על משמרתו,

ומשגיח בבית חברו,

כאשר ציווה אותו,

בלב תמים צדיק באמונתו.

ויהי כאשר הלחיקה ספינה מן העיר

כשלושים מיל,

ויישא עיניו זה האיש ההולך לדרכו.

וירבי הנה ספינה קטנה באה מן העיר

לנגדם במרוצה,

ויעמדו לראות

מה טיבה

שנתקרבה אצלם.

וראב הנה חברו בא אליו,

וצועק עליו,

וקוראו,

תחזור לעירו.

הוא אומר לו שהוא לבדו אינו יכול לסבול את כל עול המשא ומתן

וגם

עול בני ביתו,

כדי שהוא ילך

למלא את אהבתו.

אמר לו, אם תחזור מוטב,

ואם לאו,

תחלק השותפות,

תכף ומייד.

חברו שבספינה נבהל בשומעו את דבריו,

ויען ויאמר לו,

אחי אחי,

אתה ידידי אשר כנפשי,

למה תעשה כל החברך לבוא אצלי באמצע דרכי,

לצערני, בדבריך?

ומאחר שהכל עשיתי כרצונך וברשותך,

ומעולם לא עברו מרוות ביני וביניך,

ואילו היית מעכב בעדי משעה ראשונה,

שאמרתי לך,

אפשר לא הייתי זז ממקומי,

או הייתי מתפשר עמך,

ואתה באמצע הים?

מה אעשה לך?

כי כבר נדרתי נלך לעיר הקודש, ירושלם,

ולא אוכל

לשוב בעבורך.

וחברו שבספינה קטנה צועק ואומר לו,

לא תרבה דברים,

שאיני רוצה לשמוע דבריך,

אלא אחת משניים,

בחר לך,

או תחזור עמי למקומך,

או נחלוק שותפות שביני ובינך,

ובית החרושת

וכל אשר בו,

נעריכו באיזו שומה,

ומי שמוסיף על חברו,

יהיה לו לחלקו,

וישלם חלק הנוגע לחברו.

בא חברו שבספינה הגדולה,

חוזר ומתחנן,

ומפייסו בדברים,

שישוב מאחרונה פה,

ושנגדו

לא ישמע לכל מלחשים,

ומקשה עורפו,

עד שנלאה חברו שבספינה הגדולה,

ועל כורחו אמר לחברו,

אי הכי נמי,

אנוכי אעשה כדבריך,

ויאמר לו,

כמה אתה נותן לי רווח לחלקי,

וישאר הכל לך כדבריך.

אמר לו, עשרה אלפים גרושים,

ויען לו חברו,

אני אתן לך שנים עשר אלף גרושים,

ויען חברו, אני אתן לך שישה עשר גרושים,

וכן על זה הדרך,

עד שנשאר בית החרושת על חברו ההולך לדרכו,

ועד סך עשרים אלף גרושים שייתן לחברו שבעירו,

ונטרצו שניהם ואמרו,

איך נעשה לכתוב שטר החלוקה בעדים כדת וכהלכה?

אמר האחד לחברו, הנה העיר הזאת קרובה,

על חוף הים,

דרך שני מילים,

נלך יחדיו בספינה קטנה,

ונעמוד לפני החכם שבא,

ונעשה שם חלוקה בעדים,

ובראייה.

וכן היה,

וילכו שניהם יחדיו אל העיר ההיא,

ויעמדו לפני החכם,

ויספרו לו כל העניין.

וכתב להם שטר החלוקה והפיטורים,

וחתמו עליהם עדים נאמנים.

וחתם גם החכם

לקיום דין,

ופרע הולך לדרכו,

וחברו עשך עשרים אלף גרושים שהיו בהמתחתו,

ולקח השטר בידו,

ויצבע על בית החרושת

לחברו ויאמר לו,

אתה,

שבית החרושת נשאר ברשותי

ואין לך שום חלק בו,

יישמר לך,

פן תיגע ידך בכל אשר בו,

כי אם תעשה כה,

תלך ותסגור

בכל המפתחות,

תמסור את המפתחות ביד אשתי,

עד שאחזור בעזרת השם מדרכי.

ויעל לו חברו, נכון ליבך יהיה בטוח,

שכן יעשה כדבריך.

ויפרדו איש מעל אחיו,

זה הלך לדרכו, וזה חזר לעירו לביתו,

ונתעכב בעיר הקודש ארבעה חודשים,

וחזר למקומו.

ויבי, כנסו לביתו.

תכף שאל לאשתו,

חברי, הביא לך מפתחות?

וטען אשתו, ותאמר לו,

איזה מפתחות?

אמר לה, מפתחות של בית החרושת,

שחילקנו שותפות,

ונשאר לחלקי,

ופרעתי לו כל חלקו, מעות מדודים.

והאישה נבהלה,

כשומעה אלו הדברים.

ותאמר לו, מה אתה אומר?

ומתי נחלקתם, בחלום או בהקיץ?

אתה לא היית בעיר,

וחברך לא יצא כלל מבית החרושת שבו הוא מתעסק תמיד.

והוא התנהג עמי באהבה יותר מאשר ציווית ביום לכתך.

אז זה התחיל לצעוק צעקה גדולה,

ואומרו, זה הרמאי חברי,

לא די צ'ירים מאני,

גם גזל אני,

להתעסק בשלי כל הזמן.

ויאמר לה, ביתי, הלא ידעתם, לא שמע,

אחר שנתרחקתי מן העיר,

כמו עשרים מן,

בא אצלי חברי, בהיותי בלב ימים,

לצעוק עליי,

להחזיראני,

ואם לאו,

אחלק השותפות,

תכף ומיד,

ואומרו שהוא לבדו לא היה יכול לסבול עול.

הכעיס אותי יותר מדי,

וגם שאני הייתי מפייסו בדברים טובים ואמיתיים,

שמתחילה לא יצאתי כי אם ברשותו,

והוא לא הייתה אוזן כלל, והיה צועק עליי כאכזר,

עד שעל כורחי, לא בטובתי,

הוכרחתי להודות לו, לחלק שותפותי,

והעלינו את בית החרושת בשומה ידועה,

וכל המוסיף עליה יהיה לו,

ישלם חלק חברו.

סוף דבר,

היינו מוסיפים כל אחד על חברו,

עד שנשאר בית החרושת עליי

בסך 40,000 גרושים,

ופרעתי לו לחלקו 20,000 גרושים.

והנה שטר הפיטורים בחלוקה בידי,

חתום בעדים כשרים,

ומקוים מבית דין פלוני,

מעיר פלונית,

שהייתה קרובה אלינו על חוף הים.

אזי אשתו לא מצאה מענה לשון,

והוא על העשן באפו,

ותבער כאש חמתו.

ויקום וילך

אצל הרב של קונסטנדינה,

וסיפר לו כל המעשה,

והראה לו שטר החלוקה,

ותכף שלח הרב

וקרא לחברו,

ויאמר לו,

מה המעשה הזה אשר עשית עם חברך?

מאחר שנחלקת עמו,

ופרע לך חלקך?

למה נכנסת בגבול חברך?

והיית נושא ונותן בממון שאינו שלך?

ויען החבר,

ויאמר לו, מה הדבר אשר אדוני מדבר אל עבדו?

כי מעולם לא ידעתי,

ולא שמעתי זה העניין,

ולא נתחלקתי עמו,

ומיום נסיעתו

לא ראיתי עדינה,

ואני בתומי

מתעסק במלאכתי,

כמנהגי במיני אמנותי,

וביתר שאת,

מיום שהלך חברי, שנשארתי אני לבדי,

כאשר יעידוני יגידון עליי כל בני עירי,

והייתי מספק

כל צורכי בני ביתי כאשר ציווני,

כל צורכי בני ביתו כאשר ציווני.

ועתה,

מה עלה בדעתו לפדות את הדברים האלה מליבו?

אולי מכוח הדרך נתבלבלה דעתו,

ורוח אחרת הייתה עמו?

ויען החכם ויאמר לו,

האגב רע,

באתכסאו שטרו בידו,

ועשו כתקנת חכמים זיכרונם ברכה,

וחתום בעדים נאמנים,

ומקוים מבית דין מרב פלוני מעיר פלונית,

שירדתם אצלו ונתחלקתם לפניו,

ופרע לך עשרים אלף גרושים לחלקך.

וכי ראות האיש את השטר,

נבהל מפניו,

וצעק בקול מר,

וייף לפני החכם,

וקפץ ונשבע שבועה חמורה,

שלא היו הדברים האלה מעולם.

וכל העם אשר בשערי עידון עליי,

שמיום שהלך חברי,

לא זזתי ממקומי,

וחברו גם כן צועק כנגדו,

ואומר לו,

כיצד אתה נשבע לשקר ומכחיש אותי פנים בפנים?

לא אתה עצמך דלקת אחריי ביום פלוני?

ביום השני לנסיעתי,

ובאת במרוצה בספינה קטנה לקראתי,

והכעסתני לשוב אחור ימיני,

או לחלק את השותפות שבינך וביני,

ונלאיתי לפייסך,

ולא אטתה אוזנך לי.

ואני לא יכולתי לשוב מחמת נדרי,

עד שהוכרחתי לחלוק עמך על כורחי,

שלא בטובתי.

והעמדנו בית החרושת בשומה,

ואחר כך הוספנו כל אחד על חברו,

עד שנשאר בית החרושת עליי

בסך ארבעים אלף גרושים,

ופרעתי לחלקך עשרים אלף גרושים,

וירדנו לעיר,

וגמרנו החלוקה בפני החכם,

ופרעתי לך בפניהם,

וכתמנו שטר כדת,

וחתמו ונתנו בידי.

והרי השטר

והעדים מכחישים אותך,

ולא די שרמיתני,

ואיך עשתני לעשות עימי כמו שעשית,

גם אחר כך שציוויתיך לסגור את בית החרושת

ולמסור המפתחות ביד אשתי,

אתה לא עשית כן.

היית נושא ונותן ומוכר בממוני,

וגזלתני כל ימי היותי חוץ למקומי.

סוף דבר,

זה צועק ובוכה, והוא אומר שלא ידע בכל אלה,

וזה צועק ואומר שירימהו וגזלו

כל מה שמכר

ואכל בכל הזמן.

והרב נבהל,

וראותו זה המאורע,

ולא ידע מה להאשים.

ויאמר להם הרב,

אחי,

כעת עתה תלכו לשלום,

תסגרו את בית החרושת,

תביאו את המפתחות אצלי,

עד שאכתוב לחכם

החתום על השטר,

לדרוש לחקור

אם אמת הדבר.

או שהשטר מזויף.

ויאמרו שניהם,

טוב, אדוני,

וילכו ויסגרו את בית החרושת,

ויביאו לו המפתחות,

ויכתוב הרב לחכם הנזכר

לברר את דברים,

והשיב לו,

אמת ויציב הדבר.

וכך היה,

ביום פלוני באו אצלי פלוני ופלוני שהיו שותפים

זה כמה שנים,

וניאותו ביניהם לחלק השותפות שהייתה ביניהם,

ופלוני פרע לפלוני חברו בפניי

עשרים אלף גרושים לחלקו,

ונשארה בית החרושת לפלוני שהיה הולך לדרכו.

ועל זה כתבנו לו שטר,

כתקנות חכמים זיכרונם וברכה,

וחתמנו ומסרנו בידו.

ולפניי ציווה בעל בית החרושת לחברו שמאותו יום והלאה

אין לו רשות להיכנס בתוך שלו,

כי אם יסגור את בית החרושת וימסור המפתחות לאשתו.

כשקיבל הרב תשובת החכם הנזכר,

חזר ושלח אחריהם,

הראה להם את התשובה הנזכרת,

והתחיל מחדש החבר

לצעוק ולבכות,

ואמר, חיי נפשי

וחיי בניי,

שאין לי דעה כלל ועיקר,

מזה העניין מעולם.

והרב,

עיניו רואות,

ולבבו מבין שדבריו אמיתיים,

דברים היוצאים מן הלב, אין בהם נפטל וחיקש.

וגם כל העם מקצה, מעידים עליו,

שכל זה הזמן,

וגם אותו יום עצמו שכתוב בשטר,

לא זזה ידו מתוך ידם,

ולא הלך לשום מקום משם.

אבל לא ידע מה יעשה,

כי גם חברו צועק כמו הולך,

שגזל אותו בשטר מסייעו.

ועל זה גדל צערו של הרב מאוד,

שלא ידע איך יברר האמת לאמיתו.

ויאמר להם,

תלכו עכשיו,

מאחר שלושה עמים,

תשובו אצלי,

וה' ירחם.

וילכו כל אחד לביתו,

והרב ישב בתענית

ובתפילה לקדוש ברוך הוא,

שיגלה לו הנסתרות,

לדון דין אמת לאמיתו,

וכל אותו הלילה לן בתעניתו.

או בלילה ההוא

בא אליו אליהו בחלומו,

ויאמר לו,

אדוני אלוהיך עמך,

ואדוני שמע תפילתך,

וכוונתך הטובה להוציא את הדין לאור.

וכן באתי לגלות לך דבר,

תדע לך,

שניהם צודקים יחדיו.

אמנם,

יען החבר האחד

שהלך לדרכו,

פיתה הוא יצרו,

ויאכל לו,

והעלים סך עשרים גרושים מחברו.

והקדוש ברוך הוא,

שידע גודל אמונתם,

שהיו מתנהגים זה עם זה כל ימי היותם,

ולא נמצא בידם

גזל ועוולה.

וזאת הפעם, הייתה פעם ראשונה,

והקדוש ברוך הוא

מוחל על פשע ומעביר ראשון ראשון,

לזה שלחני השם

בדמות חברו.

בהמצאה זו

להוציא מידו הסך שעלים מחברו,

ולא יענש בעוולה.

ועתה

אתה תעשה בחוכמה

ותקרא לזה האיש הנעלם

בסוד נחמס ותגלה לו הדבר

שמהשם

הייתה זאת

לאהבה אותו,

להוציא מידו את הגזלה

ולבל יוסיף עוד להתפתות לייצרו

הוא יעשה וידוי בתשובה

ואחר כך

תקרא לחברו

שישאל ממנו מחילה

ותעשה שלום ביניהם

ויחזרו לשותפותם

בבית החרושת

כמנהגם

בנאמנותם

ולא יוסיפו עוד לעלים אחד מחברו

אפילו כחוט הסערה

וימצאו הסך של העשרים אלף הגרושים הנזכרים במקום פלוני בבית החרושת

כדמותם בצלמם

ובזכות האמונה

השם יהיה בעזרם ומגנם

ויעקו צריו משנתו

שמח ונאלס ונתן הודעות לקדוש ברוך הוא על כל נוראותיו

ויהי בבוקר

תכף אחר התפילה

שלח לקרוא לחבר

זה שגזל

וגילה לו בסוד את כל העניין

ולא מצא פתחון פה להשיב

ונהפכו פניו כשולי קדירה

והודה לדבריו

שאמת הדבר שחטא ואנסו יצרוק

אחר כך שלח

וקרא לחברו

וגילה לו את הדבר בסוד

ושאל האחד מחילה מהשם ומחברו

וגם מהרב

שנצטער בעבורו

ועשה שלום ביניהם

וחזרו ונשתתפו

ויהיו לאחדים באמונה גדולה יותר מבתחילה

ועשו והצליחו

הם ובניהם ברבות הטובה עד זקנה ושיבה

ברוך אדוני לעולם אמן ואמן

מה למדנו?

למדנו מזה המעשה

כמה גודל האמונה

מהיותם עניים

ללחם נודדים

נתעשרו

ונעשו שרים ונגידים

ונתקיים בהם הכתוב

מקים מעפרדל

מאשפות ירים אביון

זה דבר אחד למען

ולהפך גם כמה עונש הגזלה

שלולש השם

העביר חטאתו

בהיות זאת ראשונה

בזכות האמונה שהיה לו בתחילה

היה כל עושרו עובד וחנה

ולמדנו

כמה צריך דיין

לחקור ולדרוש

להוציא הדין לאמיתו

להיות מתון בדין

ולא לטהר

לחייב את החייב

לפי סברתו

אפילו שהדבר מבורר לפי דעתו

כמו זה ששטרו היה מקוים בידו

כי לפעמים

יבוא דין מרומה

וכיוצא כמו זה המעשה

שדברי שניהם היו אמת

והיה צריך עזר אלוקי

לגלות את האמת

כאשר היינו במעשה הזה

על ידי תעניתו

ותפילתו של הרב

שהשם יורה לו את דרכו

השם שמע תפילתו

ונגלה אליו אליהו זכור לטוב

וגילה לו את הכל ונתקיים בו

והיה אדוני עם השופט

כן אדוני יעזרנו

לחוף את יצרנו

וישמע תפילתנו

שלא ניכשל בשום מכשול ועוון

כל ימי חיינו

ובל תצא תקלה מתחת ידינו

וימהר לגאולנו בעגלה ובזמן קריב אמן ואמן