קובץ מעשיות א | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום שאול דניאל בן חנה אסתר יזכה לבריאות איתנה ובפרט במעיים ויזכה לנחל מכל יוצאי החלציו מהרה, אמן.

קובץ מעשיות נוסף א'

מעשה בנערה אחת שהייתה מקושטת

והולכת לבדה לבית אביה

וטעתה בדרך

עד שיצאה חוץ ליישוב

בת עצמה מאוד למים

וטחה שמש על ראשה

פתחה עיניה וראתה באר מים עם חבל

קשור בו

נשתלשלה וירדה לבורד

בטשט

ולא יכלה לעלות

בטבק

בתצעק

ואין מי שישיב לה

עבר

איש

והציץ עליה

וישאל לה

את מבני אדם

או מן המזיקין?

השיבה לו מבני אדם אני

ותחילה לבכות להתחנן תוציא אותי מכאן

ויאמר לה אם אני מעלה אותך

האם תנשאי לי?

ותאמר אין עם שבועה

וטרח הרבה ועלה אותה

אמר לה קיימי שבועתך?

וטען הנערה ותאמר לו מאיזה עיר אתה?

ויאמר לה ממקום פלוני וכהן אני

אמרה לו משפחה קדושה כמוך

שבחר בך השם

אתה מבקש

להתחתן בלא כתובה וקידושין?

בוא אצא אל אבי ואמי

ואנשא לך בכבוד

נתרצה האיש

וכרתו ברית

ונשבעו זה לזה

ואמרו

מי יעיד עלינו?

צריך עדים

ונתפשרו

שיהיו עדים

השמיים, החולדה שעברה לפניהם והבאר

והלכו כל אחד לדרכו.

הנערה עמדה באמונתה

וכל מי שביקש להינשא לה הייתה ממאנת.

פעם אחת

בא בחור אחד מחיר אחרת,

עשיר גדול

ונבון

וחכם

שלם במידות,

בדעות,

משפחה מיוחסת.

וראה זאת הנערה יפה ומיוחסת,

שלח לאביה לבקש אותה,

לאישה.

כשמוע אביה את ייחוסו של הבחור ומעלותיו

שהיה שלם בכל מכל כל,

שמח שמחה גדולה,

אמר אשאל את פי הנערה

ואשיב לך תשובה.

הלך אצל ביתו

ויאמר לביתי,

עד עתה לא הכבדתי עלייך להפציר בך שתתארסי לשום אחד

מכמה אנשים שבאו בשבילך.

והנחתי אותך ברצונך

ולא רצית אף אחד.

אבל אתה באיש הזה ששלח לשאול אותך,

שמעתי וביררתי וידעתי באמת שהוא נאה וחכם ועשיר ושלם בכול.

הפעם, צריך שתודי לדבריי ותתארסי עמו,

שאין אנחנו יכולים למצוא יותר טוב ממנו בעולם,

ולא נניח לך לאבד את המרגלית הזאת מידינו ולהשליך את המזל.

אז בין ברצונך,

בין לא ברצונך,

על כורחך שלא בטובתך,

אני אביך,

מכריחך שתנסאי לו.

וגם האימא עמדה עליה להפציר בה עד מאוד.

כשראתה נערה

שאביה ואימה לוחצים אותה,

עשתה עצמה משוגעת,

קרעה את הבגדים

ואת הבגדים של כל מי שנוגע בה,

עד שאביה ואימה נמנעו לדבר אליה.

וגם בכל העיר

כבר התפרסם הדבר והפסיקו לשאול עליה להרס אותה,

כי היא יצאה בעיר שהיא משוגעת.

הייתה יוצאת יחפה,

קורעת בגדים,

רוגמת באבנים.

והאיש ההוא,

שהציל אותה מן הבור,

שכח את השבועה

ונשא אישה אחרת.

ותלת בן.

ויגדל הנער

עד שלוש שנים,

היו שמחים בו מאוד.

יום אחד

היה מטייל בחצר,

באה חולדה

וחנקה אותו.

ותתאבל האישה מאוד על בנה במותו מיתה משונה.

אחר זמן

נתעברה עוד

ילדה בן אחר.

ויגדל

ונפל לה בור.

ויגדל צער האישה עד מאוד.

ותה בחייה גדולה ומרה.

ותמאן להנחם.

וברוב צערה חשבה בדעתה.

ודאי לא על חינם עשה השם ככה.

כי צדיק וישר הוא.

קרא לבעלה לחדר אחד.

ותאמר לו

ידוע שאין אמונה ואין עוול.

וחס ושלום

לא עווד קודשא בריך הוא דינה ולא דינה.

ובוודאי

איזה עוון יש בינינו.

כשהקדוש ברוך הוא מייסר אותנו במיתת הבנים הקטנים, מיתות משונות כזאת,

פעם או שתיים,

צריך שנפשפש במעשינו.

אני פשפשתי

ולא מצאתי בי שום עוון.

אתה,

חפש מעשיך,

תזכור מה עשית בנעוריך.

ותגיד לי,

ונראה לתקן,

המעוות.

באותה שעה גדל צערו מאבלו,

ומהדברים שדיברה אליו במר נפש,

בוכה ומבכה,

נתן ידו על חלציו לזכור מעשיו ומורעותיו שעברו עליו בחייו.

ובעודו נבוך

במחשבתו,

נזכר

מהמעשה הזה של השבועה,

שנשבעו הוא ואותה נערה,

שלא להינשא שום אחד מהם עם אחר.

ויספר לאשתו את כל העניין.

כי שמוע אשתו את כל המעשה.

חזרה והצדיקה עליה את הדין,

בתומה לבעלה,

בבקשה ממך, ידידי,

תן לי גט פיטורין וכתובתי באהבה ושלום.

ולך תכף

אצל אותה נערה שהזמין לך בורא,

מקיים שבועתך.

ולא נהיה עוד גורם להמית נפשות נקיים

ולשתות כוס תמרורים.

והלכו אצל החכם,

ונתן לה גט בכתובה,

והלכה לדרכה.

והוא שם לדרך פעמיו.

וילך לעיר הנערה,

וישאל עליה.

והשיבו לו, היא משוגעת.

אמר להם, אף על פי כן,

תודיעו לי היכן בית אביה.

וילך אל בית אביה,

ויאמר לו,

כבודך,

יש לך בת אחת, נכון?

אתה רוצה לתת לי אותה לאישה?

ענה לו אביה ואמר לו, אתה מצער אותי בדבריך.

בעוונותיי, בתי הייתה מרגלית ואבן יקרה,

אבל מזה זמן, על ידי סיבה,

נשתגעה בדעתה.

ואינה ראויה להינשא לאיש.

אמר לו, אף על פי כן, אני רוצה בה.

תעשני חסד.

תוליך אותי אצלה.

אמר לו, טוב, הלוואי.

ואולי אני אתננה בלב שלם.

הלך, נכנס אצלה,

והתחילה להשתתות עמו גם כן.

ויאמר לה האיש,

ביתי, הנך מכירה אותי?

תזכרי את אותו היום שמצאתי אותך בשדה בתוך הבור.

סיפר לה את כל המעשה.

כששמעה התחילה מעט לתת דעתה,

ואמרה לו, תחזור, ספר לי עוד פעם את הדברים.

חזר וסיפר לה כל העניין.

מיד נתיישבה דעתה,

וזכרה והכירה אותו,

ואמרה לו, בשבילך,

ובשביל האמונה של השבועה

שנשבעתי לך,

סבלתי את זה הצער כמה שנים כדי לעמוד בשבועתי.

מיד קראו לאבי אבי אמה,

והודיעו להם כל העניין, וישמחו שמחה גדולה,

ותכף הזמינו עצמם כל הצורך לחופה,

ונישאו יחדיו,

ופרעו ורבו בבנים ובני בנים, ועושר וכבוהו.

נו, אז יש נשים גם נאמנות.

מכל מקום.

זה המעשה של בור וחולדה,

שלפי האמונה של בני האדם,

יכולים לתת כוח אפילו בבור,

ובחולדה, בבעל חי ובדומם,

לקיים

את האמונה שהאמינו שהם עדים נאמנים.

הגמרא מביאה את המעשה, בקיצור,

ופה הרחבנו יותר.

מעשה ברבי ראובן,

שהיה חכם, צדיק וישר,

והיה עוסק בתורה כל ימיו,

ביום ובלילה,

בכל הגזרות שהיו באות על אותו הדור,

היה עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא,

ומבטל אותם בתפילה.

ולא היה לו,

כי אם בן אחד.

והגיע קיצו של זה הבן להיפטר מן העולם.

בא מלאך המוות

לפני רבי ראובן אביו ואמר לו,

דבר יש לי לומר לך.

אמר לו, אמור.

אמר לו, הגיע קץ של בנך להיפטר מן העולם.

אמר לו, אם כך, גזר הקדוש ברוך הוא גזירה,

אין אנחנו יכולים לבטלה.

אבל בבקשה ממך,

תן לי זמן שלושים יום,

ויקח לו אישה,

ויעשה חופתו,

ואחר כך עשה שליחותו של הקדוש ברוך הוא.

אמר לו המלאך,

הרי הוא בידך, כטוב בעיניך עשה.

הלך המלאך למקומו,

ורבי ראובן הלך לביתו,

ולא הגידה דבר לשום אדם.

הוא ביקש לבנו אישה עגונה,

שידך לבן,

הזמין כל צורכי החופה,

וקרא לבנו, נתן בידו עלי הדס,

ואמר לו, לך הזמן את כל בני העיר לחופתך.

כשהלך

לזמן פגע בו אליהו,

זכור לטוב,

ואמר לו, הכנתי לך?

אמר לו, אבי, שלחני להזמין

כל בני העיר לחופתי.

אמר לו, בני,

יש לי דבר אחד לומר לך.

אמר לו, מה הוא?

אמר לו, בני,

הגיע כי צריכה למות.

אמר לו, אם כך גזר הקדוש ברוך הוא,

אין מי שיוכל לעכב.

אני לא יותר גדול ממשה ואברהם, יצחק ויעקב.

אמר לו, בני,

אומר לך דבר אחד,

כשתזמין בני העיר

ותשב בסעודה עם הזקנים,

אל תטען כלום,

אלא עיניך יהיו רעות בפתח.

והאדם

שתראהו שבא כעני וראשו פרוע ובגדיו קרועים

ושיער ראשו מקורזל,

דע כי הוא מלאך המוות.

ועמוד על רגליך

ותתנפה לפני רגליו

ותשתה חווה

ותכניסהו שיאכל עמך

וישמר לך שלא תניחהו,

אלא תפוס אותו בחוזקה שיאכל וישתה.

ואם לא ירצה לשב בסעודה,

קחהו בחופתך ואכינהו ואשקהו.

אמר לו, כן יעשה.

הלך אליהו זכור לתור לדרכו,

והבן הלך לביתו.

ולא הגיד לא לאביו, לא לאמו ולא לארוסתו.

באו הזקנים,

ישבו בשולחן וישב גם החתן עמהם,

והיו עינם מסתכלים בפתח,

ומן הצער והדאגה לא אכל ולא שותה.

וכשהיו כל העם אוכלים ושותים,

בא מלאך המוות ונדמה לו כעני מראשו פרוע ובגדיו קרועים

ושערותיו מקולקלות.

כיוון שראו החתן

עמד מן השולחן

ונפל לפני רגליו

ותפס אותו בחוזקה.

אמר לו, אדוני, ייכנס.

אמר לו, איני נכנס.

אמר לו, ייכנס, שבע מזקנים,

עד שתפס אותו בחוזקה

והאשיב אותו בחופתו.

והביאו לפניו

כל מיני מעדנים,

ונראה לו כמי שאוכל ושותה.

וכשאכל ושתה, אמר לו,

בני,

כשהיית בונה ביתך,

את התבן מאחד לקחת?

אמר לו, מבעל הגורן.

אמר לו, בני,

בעל הגורן מבקש את התבן.

אמר לו, ניקח תבן אחר וניתן לו.

אמר לו, אינו רוצה,

כי אם את התבן שהוא נתן לך.

אמר לו, אם כן,

ננתץ את הבית,

ונוציא מהעתיד את התבן וניתן לו.

אמר לו, בני,

אין בעל התבן

אלא הקדוש ברוך הוא.

התבן

אינו אלא נפשך.

והוא שלח אותי

ליטול את נפשך.

אני הוא מלאך המוות.

אמר לו, אם כן,

תל לי רק רשות

שאת סבר עת אבי ואת אמי ואת ארוסתי.

אמר לו, לך.

הלך לאבי ואמו

וסיפר להם.

מיד עמד רבי ראובן אביו

ונתעטף

והיה מתפלל ומבקש רחמים על בנו.

והיה הבן בוכה כנגדם ומחבקם ומנשקם.

חזר ויצא ואמר למלאך, תן לי רשות

ואף אייס אותך מאוד עד שאכנס לחופתי ואנשק לארוסתי.

אמר לו, לך.

הלך אצל אשתו ונשק אותה.

אמר לה, תהיי יודעת

שבא מלאך המוות ליטול את נפשי.

אמרה לו, מה אמרת לו?

אמר לה, לא אמרתי כלום.

אמרה לו, עמוד כאן

ואני אלך לדבר עמו.

יצאה ואמרה לו,

אדוני,

אתה באת לקחת את נפש בעלי?

אמר לה, הן.

אמרה לו, לא כך כתוב בתורה?

כי ייקח אישה חדשה,

נקי יהיה לביתו שנה אחת,

ושימח את אשתו אשר לקח?

אמר לה, המתיני לי.

ואני עולה לקדוש ברוך הוא,

והוא אומר לו, דברך.

אולי יעשה למען שמו וירחם עליו.

עלה לרקיע,

מצא שם מיכאל וגבריאל,

ומלאכי השרת עומדים

ומבקשים עליו רחמים ואומרים,

ריבונו של עולם,

כל גזרות קשות הבאות לעולם,

רבי ראובן, אביו,

עומד לפניך ומתפלל,

ואתה מבטל אותם בעבורו.

ועכשיו,

כולנו מבקשים עליו רחמים.

ואין אתה שומע לנו?

עשה נא למען שמך הגדול

מתרחם עליו.

עודם מתחננים לפניו,

ומלאך המוות הגיע,

ואמר לקדוש ברוך הוא, כך וכך אמרה לי אשתו,

מיד נתמלה רחמים,

והפך גזר דינו לחיים.

והוסיף לו הקדוש ברוך הוא,

על שנותיו שבעים שנה,

כנגד שבעת ימי המשתה,

לקיים מה שנאמר,

רצון ירעיו יעשה,

ואת שבעתם ישמע מיושיעים.

זאת אומרת, אין ייאוש בעולם.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, במלאך המוות הגיע,

עדיין יש מקום לרחמים.

אישה חכמה.

מעשה באדם אחד,

שהיה הולך בדרך

לסחורה

וראה הוא אדם אכסנאי.

אמר לו, אבי ומורי,

אם רצונך אבוא עמך.

אמר לו, בוא עמי בשלום.

והלך עמו.

כשהיו הולכים בדרך

פגעו

באדם אחד שהיה סומא בשתי עינם.

הוא יושב קרוב לעיר.

מיד הוציא אחד סלע,

מטבע, ונתן לו.

אמר לאכסנאי, שהיה הולך עמו,

תן לו גם אתה,

כמו שנתתי אני.

אמר לו, אני לא נותן כלום.

אני לא מכיר אותו.

לפיכך אני לא נותן.

הניחו לאותו סומא

והלכו לדרכם.

בהיותם הולכים בדרך,

פגע בהם מלאך המוות.

אמר להם, להיכן אתם הולכים?

אמרו לו לסחורה,

והם לא יודעים שהוא מלאך המוות.

מיד נגלה עליהם ואמר, אני מלאך המוות.

נפלו על פניהם.

אמר מלאך המוות,

מזה שנתן צדקה,

אתה נפדה ממוות.

ואמר עליו את הפסוק

והלך לפניך צדקך,

כבוד אדוני יאספך.

אמר לו, הואיל והקדמת לעשות צדקה מממונך כדרכך,

מכאן ואילך תחיה חמישים שנה.

ואחר כך אמר לחברו,

עתה סופך הגיע והיום יום מיטתך.

מיד חניו אמר לו, אה,

אני וחברי באנו יחד.

והוא חוזר לביתו ואני אמות כאן?

אמר לו, כן.

הוא הקדים ועשה צדקה.

צדקה, תציל ממוות.

אמר לו, אם ככה תניח לי ואני גם אלך ועשה צדקה.

אמר לו, שוטה שבעולם.

ראית אדם

שפורס בים הספינה?

אם לא תיקן כל צורכו ביבשה,

מה עושה בפלגים ובתהומות כשבאים עליו גלי הים?

כך מי שלא תיקן עצמו בחייו,

מה יעשה במיטתו?

עכשיו, מה שעשית עשוי,

ומכאן ואילך אין לך תיקון.

הגיע זמנך למות.

אמר לו, אם כן,

המתן לי עד שאלך

לספר שבח הקדוש ברוך הוא על הטובה שעשה עם מי.

אמר לו,

מאחר שאתה מבקש לספר שבח של הקדוש ברוך הוא,

תוסיף שנותיך לקיים

מה שנאמר, והלך לפניך צדקיך.

חברו

לא עשה צדקה,

אלא לשומע אחד,

ונתוספו לו כמה שנים.

מה עושה צדקה בכל יום

ובכל שעה?

על אחת כמה וכמה

התקיים בו, והלך לפניך צדקיך.

מה עשה?

בדוד בן ישי,

מלך ישראל,

שבשעה שהיה נלחם

היה יורח עץ

והורג 800 איש בפעם אחת.

שנאמר, ואלה שמות הגיבורים אשר לדוד,

בשבט תחכמוני ראש השלישי,

הוא עדינו העצני על 800 חלל בפעם אחת.

כיוון שראה כך,

נתגאה ואמר,

אין כמוני בעולם,

ואחריי לא יהיה.

אמר הקדוש ברוך הוא לדוד,

אל תתגאה כל כך בגבורתך,

אתה תראה

מה תהיה גבורתך.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?

וזימן לו צבי אחד,

והיה הצבי מושך אותו,

והארץ קפצה לפניו

עד שביאו אצל יושבי נוב.

ואמרו יושבי נוב, זה דוד.

כשראה אותו ישבי

האח של גוליית,

אמר, זה דוד שהרג את גוליית הפלישתי אחי,

פשט ידו ולקחו וביאו,

ושם אותו תחת המכתש,

ונשען עליו לשוברו וישב לאכול.

מיד פתח דוד ואמר, תרחיב צעדיי,

ולא מעדו קרסולי.

ונעשתה לו הארץ כבאר,

וירד למטה ולא הזיכו.

כיוון שגמר השביא את מאכלו,

נטל לדוד והיה זורקו למעלה באוויר השמיים.

כסבור היה לקבלו בראש הרומח להורגו.

תקע את החרב ברצפה עם הלאב כלפי מעלה,

וזרק את דוד כדי שינחת

על הרומח.

ונעשה מגן עליו,

ואמר, מגיני

וקרן נשעי משגבי ומנוסי.

והיה משליחו

בראש הרומח תחתיו,

והיה דוד אומר, תרחיב צעדיי תחתיי.

ובכל זאת,

כל מה שקורה לא ידע ישראל.

איזה מקום הלך דוד?

עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ,

וראה מים נהפכו לדם.

רבו שמואל, חד אמר האדם,

חד אמר יונה מטרפת לפניו.

אמר בלבו, בוודאי המלך שרוי בצער.

הלך אבישי בהיכל המלך

ולא מצאו.

הוא שאל בעבורו.

אמרו לו, לא ידענו היכן המלך.

מה עשה אבישי?

נטל רשות מהסנהדרין, ונטל הפרדה של המלך,

ורכב עליה, כי אסור לרכב על

סוס של המלך.

אבל בשעת סכנה מותר.

עד שבא אצל השבי בנוב ומצא לדוד בידו, והוא משחק בו ברומח.

מה עשה אבישי?

ירד מהפרגן,

נלחם עמו והיכה מכה אחת.

ומצא דוד המלך

בלא רוח,

ותש כוחו

מרוב הצער והפחד,

שנאמר ויעזור לו אבישי בן צרויה.

מה עשה אבישי?

נטל ידו וכפתו לאחורה, ונשבע שלא יבוא אל ירושלים אלא על רגליו.

בהליכו עד ירושלים ברגליו.

אז אמר דוד הפסוק, עיני בדרך כוחי קיצר ימיי.

אמרו ישראל לדוד,

לא ביקשת

אלא לאבד צונאיהם של ישראל,

שאלמלא היה הורג אותך הפלישתי,

היו הולכים ישראל, הולכים מפוזרים כצון אשר אין להם רועה.

אמר להם, חטאיי גרמו לי.

מיד אמרו אנשי ישראל שלא יצא דוד יותר מביתו.

כשנאמר אז נשבעו אנשי דוד לא לאמור,

לא תצא עוד איתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל.

מיד אמר דוד המלך עליו השלום,

איה כוחי,

איה גבורתי.

על זה נאמר,

אל יתהלל הגיבור בגבורתו.

רואים,

כל מי שמתגאה, לא משנה מי שלא יהיה, שלמה המלך, דוד המלך,

כל אדם בעולם שיתגאה, הקדוש ברוך הוא ישפיא לו ויוכיח לו

שאין עוד מלבדו

בכל כוחו שלו.

ייחוד השם,

אפס זולתו,

אין עוד מלבדו.

תחזק בזה,

המשך יבוא.