מעשה בוסתנאי | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אבו בן ריינה,

הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ברפואת הנפש והגוף מהרה בתוך שער חולי עמו ישראל,

בכאב הגב

בפרט יתרפא בסיעתא דשמיא, בזכות נציב יום, אמן.

מעשה בוסטנאי

עמד מלך אחד חסר דעת

בעלה בלבו להכרית את זרע המלוכה

ויחפש בכל זרע בית דוד בכל מלכותו ויהרגם

ויאסור את קרוביהם וחתניהם וכל מיודעיהם בבית הכלא

ויענם

ויצווה לשפוך מרק פיגוליהם עליהם

לטמאם ולטנפם

בבישולי נבלתם

ויגזור על עולליהם לרטש

ואת הרותיהם לבקע

ובחמלת אלוקינו על זרע בית דוד

נותרה כלה אחת מאנשי בחוריהם

אשר נהרג בימי כלולותיה אחר היות להיריון.

ויחלום המלך חלום

ואייר והנה עומד בגינת ביתן ובו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל

וידע כי לא לו הגינה ההיא

והשליך פריה לארץ בחמת קנאתו

וישב אחרי בוקעו לחקור עוד

האם נותר שורש לעוקרו

מלהשאיר שורש מפריח ומעניף

לאחר זמן

מצא שורש אחד

ובו כעין ענף צומח מהארץ

וירם הגרזן אשר בידו להשחיתו

והנה זקן אחד עומד לעומתו

והוא הדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי

ויגער בו גערה גדולה

ויזעק זעקה גדולה ומרה ויחטוף הגרזן מידו

ויתכעהו במצחו

וישפך דמו על פניו ועל זקנו

ותקרב נפשו למות

ויפול על פניו ארצה ויתחנן לו

ויאמר בי אדוני

תפול נא תחינתי לפניך לבלתי תשחיתני

כי מה עשיתי לך

ומה יעווני וחטאתי

כי באת אלי לאבדני

ויענהו הזקן ויאמר לו

מעט זה מתגמולי רעתך

כי באת לגני ועשית משפטים להשחיתו

אם פרי נחמד ראית למה לא אכלת ממנו

וגם לתת אל כליך

ואם חץ מה אכלת אבת למה לא נטעת לך מהם

ולא דייך שעקרת ענפים בעלים ופרחים וצמחים ופירות

אלא שבאת לעולל אחריך ולעקור מלהשאיר שורש צומח

ואני נאנחתי על גני אשר נטעתי

והשקעתי וגידלתי כמה שנים

ולא נשאר לי מכל הגן השלם

כל עץ נחמד כי אם שורש זה ואמרתי אולי יש תקווה

אולי ממנו

ותהיה זו נחמתי להשקעתו ולגדלו

עד לעלות ענפיו

ולחדש את כל גני מנטיעותיו

בתרים גרזינך ובלתי ישאיר לגני שום שורש ומשריש

ובגובה ליבך תאמר בפיך כי צדיק אתה בעיניך

הלא זה עוון פלילי

ומעט זו מתגמולי תועבותיך ולא לבית תגמוליך

כי אם לעשיתך מארץ החיים

ולמחות זכרך מתחת השמיים

ויוסף המלך באבק לפניו

ויפול על רגליו ארצה

ויתחנן לו ויאמר

בי אדוני השכלת לעשות

ועתה אחרי שובי ניחמתי

ואחרי אם בבד העי ספגתי על ירך

ועתה תיכר נפשי בעיניך ואל תמיתני

כי ערבתי עליי באמת להשקות את הצמח הזה

מים לעיתים מזומנים ולפקוד אותו לרגעים

ואל שומרו יומם ולילה עד עשתו חותרים כארז הרים

ואת טעם אל נצריו

כל ערוגות גנך עד שובו כאשר היה

ואשר עשיתי כפר לי באשר שגיתי

ויקץ המלך משנתו

וימצא דמו צף במשכנו

ויצר לו ותתפעם רוחו

עד אור הבוקר

וישכם ויקרא לכל חכמיו באשפיו

ויספר להם צרתו

ויחרישו

כי לא מצאו מענה להשיבו

ויען אחד ממשרתיו ויאמר

אדוני המלך

הלא ידעתי כחכמי היהודים

וזרע מלכותם

היו נמלכים בגלותם

בכל צורכי המלכות והמלכים

אשר קדמוך מזמנים להם די חוקם ומתנותם

דבר יום ביומו

למען יפתרו ויגידו להם דברי חידות

וכל חוכמה וחלומות.

ואתה יעצת לאבדם

ולהורגם בחמאה

נכלאים בבתי כלא

מעונים באזיקים בבית משמרותם

ואתה

אם ישר בעיניך

לחפש מיתר תחכמונים הנתונים בכלא

זקן אחד מבין

לעמוד לפניו, לספר לו חלומך ולשמוע מה בפיו

אפשר תימצא בהם מעניהם.

ויהי טוב הדבר בעיני המלך

ויצב להביא אליו מתחכמוניהם

ולשנות לו בגדי כלאו

ולעמוד לפניו

כי שאלה נצרכה

ונחלמת מעיני חכמיו.

ויבוא עבד המלך

ויאמר עליהם כדברי המלך

ויען אחד משישי החוכמה

והוא אשר היה מתחתן לו אחד מבחורי המלכות לבית דוד

ונהרג בימי חתונתו.

ויאמר אני אעמוד לפני המלך

ואגיד לו את כל אשר בלבו

ויאמרו לו רעיו הכלואים

מה לך למהר לדבר הזה?

כי לא ידעת את השאלה

שתיבחן בזה.

ויאמר להם חלום חלם המלך

וכמו שראה הוא

גם אני ראיתי כן

ופתרונו ידעתי.

ויכירוהו רעיו ויאמרו לו

אדוני אלוהיך יהיה בעזריך

וימשוך לך חן וחסד לדבר לפני המלך

ולא תבוש.

ויאמר לו עבד המלך

רחץ גופך

הנה לך בגדים

קח ותחלי ושנה בגדי קלעך

כי מצוות המלך היא

אז נשבע הזקן

שלא יעשה ולא ישנה בגדי קלעו

עד עמדו לפני המלך

וילך וידבר לפני המלך

ומרעץ לו נראה עליו וריח זוהמת המרק הנשפך

לצחנתו עולה

בכל עין רואה אותו בוכה

ויאמר לו חלום חלמתי

ופוטרן אותו

ותדע לשמוע חלום לפתור אותו

ויאמר לו הלא לאלוהים פתרונים

ספר נא לי אדוני המלך

או אם אתה רוצה

אספרנו לך אני

ויאמר לו המלך

אם תדע ספר אהו

ויספר לו

וגם כל מה ששכח ממנו הזכיר לו

ויטמע המלך ויאמר

אם יש ימין ושמאל מכל אשר דיברת

אמנם אתה תפטרהו

כי מופת הוא לך

ויחל לפוטרו

ועיניו תזלנה דמעות

ויאמר לו

אדוני המלך

הגן אשר ראית משפחת בית דוד

באילנות אשר בו

גדולים וקטנים

הם בניו זקנים ומבחורים בעוללים

והפירות אשר הם נחמד למראה וטוב למאכל

הם החכמים והמשכילים בכל חוכמה ומביני מדע

עושי חסד ופועלי צדק

ואשר עמדת בחוכמתך על הגן

להחריט ממנו עושה כל עץ וענף ועלים

ואשר גזרת להרוג אותם

והרותיהם לבקע

או עליהם לרטש במכת חרם והרג ואבדן

ומחפשך את הגן לראות

האם נותר שורש מצמיח לעוקרו

ומצאת שורש אחד מצמיח

מעם הארץ

אמתו

כי נשארה לבית דוד אישה אחת

הראה הריון קטן מקרוב נודע

וזה השורש אשר ראית בחלום

אשר הרמות הגרזינך עליו לעוקרו

הוא אשר עלה על דעתך

לחפש עליהם לכלות את זרע המלוכה

והזקן אשר היה נראה לך

גועה עליך וזעק

הוא דוד מלכנו

מלך ישראל עליו השלום

ואשר התחננת לפניו

להשקות ערוגותיה

עד יהיה הצמח ארז אדיר

הוא אשר תחדש

ותכרות בריתמי היום הזה והלאה

לשמור ההריון

עם כל קרוביהם

ויענה הוא המלך

אמנם ידעתי

כי באמת פתרת ועתה חקור וחפש

אם נשאל לבית דוד אישה הרה מזרעו

ויעשה עימה חסד

ואשים עיני לטובה

ועל הזרע יוצא ממנה

ואמלא את כל אשר ערבתי לגדל ולנשא

כל ימי היותי על פני האדמה

וישמע זקן את הדברים האלה

ולא יכול להתאפק

ויישא כלו ויאבק

ויאמר

אדוני המלך

אני הוא אשר שתיתי כוסת תרעלה

כללתי את ביתי עם בחור אחד ממבחר בחוריהם

ובימי שמחתו עימה

גזר להשמיד את כל בית דוד

וייאבק בתוכם

ונאסרתי אני עם קרוביהם ויודעיהם

ותישאר ביתי אלמנה עגונה זה כמה חודשים

ולא ידע אם היה לה הריון אם לא

ויאמר לו המלך

לך לביתך ואמור לביתך

הנה פתחתיך יום וכל חבריך כלואים עמך

והנה צוויתי לבלתי ענותכם עוד

ועיני אשים עליכם

וייסר המלך את טבעתו מעל ידו

ויתן לה על כל הדברים האלה

ויתירו כל האסורים

ויילך הזקן אל ביתו

ויגידו לו כי נתן השם הריון לביתו

וישמח

ועודה להשם וישמחו כל ישראל עמו

וישוב הזקן אל המלך ויגד לו

וישמח גם הוא

ויקרא לסריס אחד

וציווה לו לפנות לשכב בחצר המלך לאהרה

ולכל תשמישיה ומצעיה ולהביא הנערה אליו

ויכינו לה הכל כמצוות המלך בכבוד גדול

עם אביה ועם קרוביה ויבהל את משרתיו להמציא לה את מיטתיו ואת מגדיה

בעתות הקיץ והחורף

לא יעדרו כיד המלך

וימלאו ימיה ללדת

ותלת בן

ותקרא את שמו

בוסטנאי

על שם הגן

הנקרא בוסטן

הנראה למלך פרס בחלום

ותהיי שמחה לישראל

ויתבשרו הרחוקים והקרובים

על שהשאיר אלוהים פלטה לדוד

ויזכור רחמיו וחסדיו

לבל יכרת זרעו

ויהללו את השם אלוהים

אל תשא פני משיחיך זוכרה לחסדי דוד עבדיך

וכן בכל עת צרה שתצר לזרעו

ועתרת להם לזכור חסדיו

וכן למדנו בריבותינו

אמר דוד המלך לפני הקדוש ברוך הוא

ריבון העולמים

מכל להיותו עוון

אמר לו מה חול לך?

בשעה שעמד שלומו וגמר בית המקדש

ביקש להכניס את הארון לפני ולפנים

אמר עשרים וארבע רננות ולא נענה

כיוון שאמר אל תשב פני משיחיך

זוכרה לחסדי דוד עבדיך מיד נענה

והאש ירדה מן השמיים

לכל ישראל רואין

באותה שעה ידעו כוח חסדיו של דוד

שמחל לו הקדוש ברוך הוא

גם חזקיה המלך

נענה בזכות דוד

ובהתחנן ישראל

בשכר זכותו הם נענים

ובעתירו על זרעו שלא יכרת

זכר בריתו הנאמנת

והשאיר בוסטנאי

לבלתי אחרית ניר ממשל את זרעו

מבית ישראל בימי גלותם עד בוא גאולתם.

ויגדל עילד בוסטנאי

ויגמל וילמד תורה ומשנה

תלמוד והלכה, חוכמה ותבונה

ויוגד למלך

ויתאב לרעותו

וציווה להביאו אליו

וימשוך לו אלוהים חסדו

מהוד החסד השם דוד

ויטמע המלך וכל חכמיו

על הנער אל-לז

ויעמוד לפני המלך מאז

עד עת ערב

ולא נענע על ראשו

ולא השיא הרגל

ויבוא זיבוב

ויעמוד על רקתו

ויהיה כפה לחרמון

ופתח אותו ונשכו

ולא הבריחו

וטיס דמו לפני המלך

ויאמר מה זה היה לך?

ויאמר אשר תראה אדוני המלך

וירבי הנה זיבוב

אוכל ברקתו

ויאמר לה המלך

למה לא אברחתו מעל פניך?

וישיבהו מוסר זה ירשנו מאבותינו

כי מעט הורדנו מכתר מלכותנו

וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך

שלא לדבר ולא לצחוק

ולא להרים בפניהם יד.

וייטב הדבר בעיני המלך

וידע כי ישכל הוא

ויציו המלך להרכיבו במרכבת המשנה ולתת לו מתנות

כי יד המלך

ויקראו לפניו ככה יעשה לאיש

לראש גלויות ישראל

כי ידע המלך את שכלו ואת חוכמתו

בטרף שמחת ישראל

כי השאיר אלוהים פלטה לדוד ונתקיימה ההבטחה

ויאספה פלטת בית דוד הנשארת.

ויצווהו המלך

למנות מתחת ידו שופטים

ולהתעסק הוא בכל צורכי המלכות

ולהנהיג את חכמיו

ראשי ישיבות

אחת על ימין ואחת על סמאל

ימין זה בסוריה ושמאל זה בן הרדעה ופומבדיתא

להיות שופטים ברשותו בכל ישראל

ויימשך המנהג הזה בכל ישראל זמן הרבה

עד שעמד מלך ישמעאל

ושם שופטים ודיינים שידונו לכל הגויים

ואינו צריך לדייני ישראל

אך ראשי הגלויות

לא נפסקו עד עתה, ריש גלותא

ולכן יש בכל חותם

של ראשי גלויות

זבוב חתום בחותמיהם על שם המעשה

שהיה לנשיא בוסטנאי לפני המלך

שירד הזיבוב על רקתו

ולא הרים ידו לטורדו מאימת המלך.

וגדולת בוסטנאי

אשר גידלו המלך

מאשר נישאו על כל השרים והסגנים

הוא כתוב בספר הזיכרונות לבית דוד

אבל ראינו להזכיר מעט מגדולתו

פעם אחת

עבר עליו מלך ישמעאל

והוא

עלי אבו טלב

עלי אבן טלב, אבו טלב

ועימו שרים הרבה

ויצא בוסטנאי לקראתו בספר הישר וכתבי הקודש

ושמות קדושים בידו

והיו עימו קהל מישראל למאוד מאוד

והגביל פניו עלי מלך ישמעאל

ושמח בו שמחה גדולה

וביקש ממנו לברכו ולהתפלל עליו

ונתן עלי לבוסטנאי בגדים נאים מן השלל ונתן לו בת מלך דארה לאישה

והייתה נערה יפה תואר

ולא רצה לקחתה

ונשבע עלי עליו

עד שקיבלה ממנו

ואמר לו עלי

נאה היא זאת לאדם כמוך

והלא דוד אביך לקח לו פלגשים יפה תואר ולא כתובה וקידושין

ויאמר לו בוסטנאי

לא התיר השם יתברך לישראל

אלא יפה תואר בשעת מלחמה

אבל שלא בשעת מלחמה צריכה כתובה וקידושין וטבילה

ויאמר לו הרשות בידך לעשות כל אין לילה

ולקח אותה בוסטנאי לאישה

נאחר שהטבילה

ועשה לה כתובה וקידושין

ומצא חן בעיניו ונולדו לו ממנה בנים

אחרי מותו

עמדו עליהם בניו הנשיאים

ואמרו להם אין לכם חלק עמנו בנחלת אבינו

כי בני שפחה אתם

ועלתה ביניהם מריבה

ונעשה קיבוץ

ופסקו כולם שאין להם טרדה מנחלת אביהם

ולא גירעון ביחוסם

מאף על פי שאין ביד אימם כתובה מצויה

שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות

וכל שכן נשיא וחכם כמו בוסטנאי

וכל זה כתוב

בספרי בית דוד

ויש בהם חידות, ברמזים ונקודות

ומכריזים מעלתם ומלכותם

באורך ידם בכל דור ודור

השם ברחמנו

השם ברחמיו

יחזיר העטרה ליושנה

לקיים מה שנאמר

ואשיבה שופטייך כבראשונה אמן באמן.