קובץ מעשיות ג | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לעילוי נשמת דוראל מרדכי בן דוריס ולהצלחת כל התורמים לנציב יום

שיתבשרו בבשורות טובות מהרה אמן.

מעשה האהוב וחצי

מעשה ברב אחד

בעיר

קוסטנטינה בטורקיה

היה עשיר וסוחר גדול,

תורה וגדולה במקום אחד,

והיה לו בן יחיד, חמד בחורים,

שלם במידות ובדעות

ולא נווט תהילה.

אמנם,

כמו כל הנערים, היה לו חשק גדול להתלמות עם בחורים בני גילו,

וחשבו שהם אהובים ונאמנים לו,

ורוב זמנו היה מאבד עמהם,

והיה מוציא הוצאות רבות עליהם מסעודות ומשתאות ודומיהם,

מגודל אהבתו עמהם.

אביו היה מצטער על זה, מוכיח אותו בדברים,

ועם כל זה לא היה שומע לקול מורים,

וגם אמו

הייתה מחזקת ידו בהיותו הבן היחיד.

ויהי,

כאמור אליו אביו יום-יום

על הדבר הזה, ולא שמע אליו.

ויאמר לו בני ידידי,

בחייך

תודיעני כמה אהובים יש לך,

שאתה כל כך להוט אחריהם לאבד זמנך ולהוציא הוצאות כל כך רבות בשבילם ולאבד ממונך.

אשיב לו הבן, אדוני אוהבי רעי רבו כמו רבו,

אבל אוהבים אמיתיים שנפשם קשורה בנפשי,

יש לי מאה אנשים שהם לי יותר מאחים,

שייתנו נפשם בעד נפשי.

אמר לו אביו,

בחיי ראשי, זה תמיהה גדולה.

אני זקן בה בימים.

זיקני האל בעושר וכבוד ומסחרים.

שמי נודע בשערים.

ועם כל זה, בכל ימיי ושנותיי,

לא זכיתי לעשות אהובים נאמנים,

אלא אחד וחצי.

וכיצד אתה, בני רך בשנים,

יכולת לעשות מאה אהובים?

אמר לו הבן,

תאמין לי, אבא, באמונה שלמה שדבריי נכונים.

אמר לו האביו, אם כנים הדברים,

תעשה רצוני,

ותעשה ניסיון אחד

להכיר אהבתם עמך וייבחנו דבריך.

אמר לו בנו,

תאמר לי, איזה ניסיון אנסה אותם ואעסק את דבריך.

ויאמר לו אביו,

זאת עצתי.

בזה הלילה

תיקח כבש אחד,

תשחט אותו,

תחתוך את ראשו בעודו מלוכלך ודמו בראשו,

תכרוך אותו בסודר אחת גדול,

תניח אותו בתוך שק,

תצניח מתחת לבגדים,

תקום ותלך

בשעה רביעית או חמישית מהלילה,

אצל האהוב ביותר מאהוביך,

בזמן שרוב בני האדם ישנים,

דפוק על פתח ביתו.

כשיפתחו לך את הדלת, תראה פנים זועפים,

כאילו אתה בצער גדול

ועם הרבה פחדים.

וכשישאלו אותך, מה לך בעת הזאת הולך בשווקים?

תאמר בכובד ראש,

לא עת הרבות דברים.

יען קרה לי מקרה בהיותי בעדת מרעים,

כי שם היה גוי אחד

מן העמים שהתריס כנגדי וחמתו בערה בי,

וקמתי עליו,

בהרגתיו,

וכדי שלא ימצאוהו

ויכירוהו,

חתכתי ראשו,

והנהו בשקי.

ועתה

נתיישבתי בדעתי,

ושכחה חמתי,

והכרתי בעצמי

כשסיכנתי את עצמי,

וברחתי ובאתי אצלך,

אהוב נפשי,

להתחבא בביתך,

שתציל את נפשי.

ולא הלכתי לביתי,

שלא לצער

את מר אבי,

וגם מה שילשינו עליי,

ויחפשו אחריי בביתי.

ובכן, אחי ידידי,

בטחתי באהבתך שתקבלני בביתך,

כי עת צרה היא

ואח לצרה יוולד,

ובה אדע כי מצאתי חן בעיניך ואתה אהוב נאמן בבריתך,

וכפי מה שתראה תשובתו,

משם תראה ותבחן אמונת אהבתו.

אם היא אהבה שלמה שאינה תלויה בדבר להנאתו,

ודאי אינה בטלה לעולם ויכניסך בביתו,

וישים נפשו בכפו לאהבתך,

ואם היא אהבה תלויה בדבר להנות ממך,

ודאי לא יטה אוזנו אליך בהרחק ירחיקך.

ויאמר אליו בנו,

כן אעשה כאשר דיברת.

מהי בערב?

וישחט את הכבש, ויחתוך ראשו מלכלך בדמו,

וילפפהו בסודרו וייתן אותו בשקו,

ויעקום ויילך אל בית אהובו,

ויעש ככל השם אמר לו אביו,

דפק על הפתח וכולם ישנים.

ולכל ההכאה

קמה המשרתת והשקיפה מן החלון,

לראות מי הוא זה הבא בחצות הלילה.

ותראה

והנה הוא אהוב אדונה,

בן הרב,

בתרץ ותגד לאדונה,

ותאמר לו,

קום מהר,

אהובך הגדול דופק על הפתח מבהלה גדולה.

ויחרד האיש ותכף לפת כותנתו בקעם,

והציץ מן החלון וראה אותו,

וירד לפתוח לו ושאל אותו מהי סיבת ביאתו בעת ובעונה הזאת.

ויספר לו את כל הקורות אותו.

ושהוא בא להתחבא בביתו להצילו מרעתו.

ויהי כשמו האיש את המעשה הרע שהוא בסכנה עצומה,

ענה ואמר לו,

אחי אתה,

ואהבת עולם אהבתיך.

אבל הדבר הזה,

תסלח לי,

שלא אוכל לקבל אותך.

ואין להיכנס עצמי בסכנה,

כשיתגלה שאני אחבדיך.

וחס ושלום,

ועבדתי אני וביתי,

וחוץ מזה,

חוץ מזה,

כל אשר תאמר אליי,

אעשה בשבילך.

ויחזור ויתחנן אליו,

פעם ושתיים,

תרחם עליי.

הוא לא קיבל ממנו עד שהוכרח לחזור לאחורה ולסור ממנו.

וקם והלך אצל אהוב אחר.

עשה כמה עשיהו.

וגם השני ישיב לו כמוהו.

ולא רצה להכניסו אל ביתו ואל נבאו.

וקם והלך אל השלישי.

ויעש כאשר ציווה לו אביו.

ולא מצא בהם אחד שיקבלהו בעת שרתו.

עד שנלאה אותו הלילה

וחזר לביתו.

ובלילה השני

חזר אצל אהובים אחרים לנסותם כראשונים,

ולא מצא בהם נאמנים.

וכן על דרך זו סיבב אצל כולם ומצא שכולם שקרנים.

חזר אצל אביו ואמר לו,

אבי אדוני,

נאמנים דבריך,

והלוואי והקשבתי לדבריך,

ולא הבעתי זמני וממוני.

ועתה

ניחמתי

עם מעשיי הראשונים,

ולא השבועות לכיסלה לענג חנפים ושקרנים.

אמנם,

תעשה בקשתי,

ותודיעני מיהו אהוביך.

ואנסנו ואראה

אם יעמד בניסיון כזה ויאמנו דבריך.

ויאמר לו אביב,

בני,

לא אוכל למלא את שאלתך.

יען האהוב השלם שלי אינו פה במקומנו,

אלא בעיר רחוקה ממנו.

אמנם החצי אהוב הוא בעירנו.

ואם תרצה לנסותו,

הרי הוא פלוני במקום פלוני.

תלך ותעשה עמו כמעשה הראשוני.

ולא אחר הנעל לעשות הדבר,

לראות היעמדו דברי האביב שהוא אהובו.

ויקום בחצי הלילה עם שקו, והראש נתון בתוכו.

וילך וידפוק על פתחו.

וישקף האיש בעד החלון.

וירא והנה בן אהובו.

וימהר וירד ויפתח לו.

ויאמר לו, מה זה באת אלי עתה לעת כזאת?

ויען לו בכפיפת ראש.

מה אומר לאדוני, מה אדבר ומה אצטדק?

כי קרה לי כך וכך.

וסיפר לו את כל המאורע.

והראה לו את השק שהראש נתון בתוכו.

ויען האיש ויאמר לו,

בני, השכלת לעשות כדבר הרע הזה,

שאמת הוא סכנה גדולה לך,

ולכל אשר יכניס אותך בביתו להסתירך,

כשהתגלה הדבר.

ואם היה איש אחר שהראה לו כזה,

ודאי לא הייתי מקבלו לסכן נפשי

ולכל נפשות ביתו.

כי אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, חייך קודמים.

אבל מה עשה?

שאתה בן אהובי, אשר כנפשי.

אז זה אני מקבל אותך בביתי,

ומסתיר אותך בצל כנפי,

עד שיעבור זעם,

ואעשה הכל בכל נפשי,

להצילך מצרתך בעוונותינו הרבים.

ובכן,

ברוך השם,

תבוא אל ביתי.

ומה דאבה, מה שיהיה יהיה.

וזכות מר אביך יגן עליך להצילך מיד שונאיך,

ובלבד שיהיה זאת זיכרון בין עיניך להשקיט כעסיך,

ולא תוסיף להתחבר בעדת מרעים,

שהם סיבה לכל מקרה רעים.

ואינון לפי כבודך ומשפחתך.

הכניס אותו לבית,

מאכילו ממתקים,

ניישב דעתו

ולהפיק צערו,

ויינחם אותו וידבר על ליבו,

שלא יחוש לדבר כלל

שהוא בטוח בשם,

שלא יהרע

לבן צדיק

כל רע.

וילך וישכב,

וארבע שנתו עד אור הבוקר.

ובעלות השחר

אמר המכון לאיש ההוא,

רוצה אני לקום וללך לבית אבי,

בטרם יכיר איש את רעהו.

לבל יראיני שום אדם,

ובעבור מרעבי,

שלא יגדל צערו,

בראותו שלא באתי כל הלילה.

ויאמר לא טוב בני,

לך לשלום,

והשם ישמורך מכל רע, ישמור את נפשך,

ותסתיר הדבר מאביך,

ומובטחני בשם,

שלא יוודע הדבר ולא תאונך כל רע.

וייתן חינוך על כל הטובה אשר גמלאו להכניסו בביתו בעת צרתו,

ויקום וילך לביתו,

ויספר לאביו את כל אשר עשה לו אהובו,

ואת כל הדברים אשר דיבר איתו.

ויאמר לאביו,

הלוא זהו חצי אהוביך,

אשר שם נפשו בך פה בעבור אהבתיך,

מה שלא מצאתי במאה האהובים המובחרים שחשבתי שהיו לי,

הלוא זה אינו אלא אהוב שלם ונאמן,

אשר כמוהו לא יזומן.

ואיך תאמר לי שזה חצי אהוב שלך?

ויען הנביא ויאמר לו,

כשתשכיל ותדקדק בדבריו,

תבין שהאמת כדבריי.

והוא מה שאמר לך,

בסכנה גדולה כזאת

לא היה ראוי לקבלך,

אבל מה אעשה שאתה בן אהובי?

בעל כורחי

אני מוכרח לקבל אותך בביתי.

נמצא שבדיבור הזה גילה דעתו שעשה את הדבר בעל כורחו,

ולזה הגם שסוף סוף עשה מעשה טוב,

מכל מקום בדיבור הזה הפסיד ערכו,

ונקרא חצי אהוב.

שאילו היה אהוב שלם,

לא היה לו לומר שום דיבור כלל.

תכף בריאותך וכשמוע דבריך וצערך,

היה לו להכניסך בביתו ולפייסך ולנחמך,

להפיג צערך בכל ליבו ובכל נפשו.

אמר לו הבן,

האמת שלפי דעתי,

לפי גודל הסכנה שהכניס עצמו בפועל,

לא ייגרע מעשהו הטוב,

אותם שני הדברים.

יען האמת יורד דרכו,

שלולא היה איש אחר במקומו,

אין מן הדין שיכניס עצמו בסכנה גדולה כזאת.

ואדרבה, בזה הראה את אהבתך.

ויאמר לו אבי,

זהו דעתי,

ולזה אמרתי לך מקודם שהוא חצי האהובי.

אמר לו בנו,

ואם כדבריך שזה חצי אהובך,

תודיע לי מי זה אהובך השלם.

ונראה מה יוכל לעשות עוד יותר מזה

בנודה לדבריך.

ויאמר לו אביו, כבר אמרתי לך

שהוא מן הנמנע שאוכל להגיד לך,

יען שהוא בעיר רחוקה,

ואיני יכול לשלוחך בדרך רחוקה

ולהיפרד ממך לעת זקנתנו, אני ואימך,

שאין לנו בן

מבלעתך.

ועם כל זה,

הבן היה מפציר באביו יום יום,

באביו לא היה מטה אוזנו להרחיקו מעליו אפילו יום.

והיה בראות הנער שאביו לא ישמע אליו,

הפך עצמו אצל אמו לבקש ממנה

בבקשיו תחנוני מדי יום ביומו,

שיתבקש מאת אביו לעשות רצונו.

וידוע שלב הנשים רחן מאוד,

ובפרט בראותה גודל הפצרת בנה,

שבזה שם כל מגמתו,

ולא אכל ולא שתה ונדדה שנתו,

התחילה היא להתחנן לבעלה לעשות רצונו,

שישלח אותו לחיר אהובו

לזמן מועט, ימים או עשור,

למען ידע וישכיל באנשי העולם,

הנאמנים והשקרנים,

ויוסיף חוכמה בדעת,

והשם יהיה בעזרו,

וילך ויחזור לחיים טובים ושלום,

ונזכה לראות פניו במהרה.

כל כך הפצירה בו אשתו,

עד שהוכרח לעשות רצונו,

והזמין לו סדה לדרכו.

כתב לו כתב המלצה לאהובו,

הרכיבו בספינתו שהיה לו,

ביום אלו הולך לשלום.

הנה הכתב בידך לאהובי, פלוני הסוחר הגדול,

שר ותפסר בעיר אלכסנדריה של מצרים,

וייזהר שלא תתעכב הרבה יותר משנה אחת,

יען אנו זקנים,

וינשקו אותו אביו ואמו, ויברכו אותו,

וילך וייסע לדרכו.

כבוא אברהם מצרימה,

וישאל את אנשי המקום לאמור,

אהיה מקום כבוד הגביר, השר שלומו,

ויאמרו לו, הרי הבנק שלו

הוא במקום פלוני.

וקרא לנער אחד,

ונתן לו איזה דבר,

כדי שילך עמו ויראה לו את מקומו.

וילכו שניהם יחדיו אל המקום אשר השר יושב שם,

וירא והנה בית גדול,

מלא שרים וסגנים,

רואה פני המלך,

והגביר הנזכר יושב בראש

מכולם מימינו ומשמאלו,

וכמה משרתים עומדים לפניו,

אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל,

ומכל שכן להיכנס לפניו,

ולדבר עמו דבר ואפילו חצי דבר מרוב טרדותיו,

ובפרט

שהוברח בשנים,

בגר בארץ,

אשר מעולם לא יצא מעירו,

אז היה מתבושש להיכנס אצלו,

ונשאר שם באותו שוק כנגד פתח חוצר הגביר הנזכר,

הולך ושב

ארוכות וקצרות.

בין כך ובין כך,

הלכו רובי ההמון שהיו אצלו,

ונשאר מעט פנוי הגביר,

ויישא עיניו נגד הפתח,

וירא בחור עובר ושב כנגדו,

ופנה פנים חדשות,

ויאמר למשרתו,

לך ותשאל את פיהו,

ויאמר לו, אני באתי היום

מקוסטנדינה,

ויש לי כתב

לגביר אדונך.

חזר המשרת לאדונו,

ויגיד לו את דברי הבחור,

ויאמר לו, לך אמור לו,

שימסור הכתב ידך ותביא לי.

הלך המשרת,

ולקח הכתב מידו,

והביא אל אדונו.

והיה בראות הגביר הנזכר את כתב יד אהובו,

שמח, שמחה גדולה.

פתח לקרוא את האיגרת,

וירא את כל הכתוב על דבר בנו יחידו,

מוביל הכתב הזה שבא לקראתו,

ויגל וישמחד מאוד,

ודלג ורץ ויצא לקראתו,

ויחבקהו וינשקהו,

ויביאהו אל מכון שבטו,

וכבוד גדול ואהבה עזה,

כמוצא שלל רב לו.

ויתמהו האנשים העומדים אצלו,

וראותם רוב שמחתו,

ורוב הכבוד והאהבה שעושה לבחור,

מה שלא ראו מימיהם,

שעושה כך לשום אוהב וקרוב בעולם,

ואפילו אב לבנו יחידו.

וישאלו ויאמרו לו,

בחייך,

תודיע לנו זה הסוד של כל האהבה והכבוד הזה שאתה עושה לזה הבחור הרך בשנים,

עד שרצת בעצמך לאמצע השוק,

מה שאינו כבודך וחיבקת ונשקת אותו והבאת אותו לביתך,

מה שאינך עושה לשום אחד משרי הפרטמים,

ועל זה טמנו עליך.

ויאמר להם,

אילו הייתם יודעים גודל אהבתי עם אביו של זה הבחור,

מזה כמה שנים,

אשר לא ישוער ולא יסופר,

לא הייתם תמאים עליי.

תדעו,

שאביו של זה הבחור הוא אדם גדול בתורה ובגדולה.

ושמון אדם בשערים לשם ולתהילה,

וזה לי יותר משלושים שנה שאני נושא ונותן עמו במסחרים גדולים,

וראיתי ישרותו ונאמנותו ואהבתו,

עמי עד אין תכלית,

ועשה עמי חסדים גדולים אשר לא אוכל לשלם לו אחת מני א'.

וכל ימי הייתי משתוקק ונחשף לראות פניו,

ולא הסתייעה מלדתה להתראות פנים בפנים מרוב תרדותינו.

ועטב שזכיתי לראות פני בנו יחידו,

כראות פני אביו, אהובי ותרצני.

כיצד לא אגיל ולא אשמח,

ולא אסייעו על כתפיי בעינות עטרה לראשו,

שכל הכבוד שאעשה לו,

הלוא זה מצער

נגד אהבתי לאביו.

ויענו ויאמרו לו, אם כן איפה?

האמת איתך.

ותכף ציווה למשרתיו להזמין משתה גדול בעבורו,

והזמין לכל השרים אשר איתו,

ויקומו וילכו לביתו,

ובחור מימינו,

ויאכלו וישתו מעדני מלכים,

והמביא כל מיני זמר וניגונים לנגן ולזמן לפניו כשמחת חתנים.

וכן על זה הדרך עשה לו שבעת ימי משתה,

ובכל יום ויום שמחה וגין מינים שונים,

ואנשים מזומנים, שרים וסגנים.

וכל שבעת ימי המשתה הגביר בעל הבית הנזכר לא זזה ידו מתוך ידו,

והניח כל עסקיו לשמוח עם בן אהובו.

עד שהבחור נבהל מלראות רוב האהבה והכבוד, ורוב ההוצאות שעושה בעבורו,

והיה מתבושש בינו לבין עצמו,

וגם תכף ציווה לחייט לעשות לו מלבושים חדשים, בגדי מלכים,

מכף רגל ועד ראש.

הגם שהוא מצד עצמו לא היה חסר דבר,

וכן על זה הדרך בכל עניין, ובכל יום,

עושה לו שמחה חדשה, וטיולים, מה שלא ראה מימיו.

ויהי כאשר תמו שבעת ימי המשתה והשמחה,

אמר הגביר לבחור הנזכר,

בני ידידי,

אשר כנפשי,

ראית שבאלו השבעה ימים

הנחתי כל עסקיי,

ולא זזתי מלפניך.

ואתה יודע שעסקיי רבים עם הממלכות,

ולא אוכל להניח עסקיי

ביד אחרים עוד זמן.

לזה מבקש אני ממך,

תן לי רשות ללכת לעסקיי.

ואני מצווה לך, כת בחורים בני גילך,

שיהיו תמיד עמך לעשות רצונך,

ולהוליך אותך בכל יום לגינות ולפרדסים,

ולמלא כל משאלותיך.

ואני מצווה לך,

אל תעצור מרוחך,

ותשאל כל אשר תתאווה נפשך,

שכל בני ביתי מצווים ועומדים לעשות בקשתך,

ולא יפילו דבר מדברך.

ואת היותרת,

אני מוסר לך מפתחות כל אוצרותיי,

ובית גנזיי בידך,

כדי שאם אולי

באיזה יום

לא תרצה לצאת החוצה,

אז כל הפלטין

וכל בתי גנזיי לפניך,

ותוכל לעבור זמנך לבקר ולראות כל אוצרותיי ומחמדיי.

ויען הבחור ויאמר לו,

אדוני,

הגדלת לעשות בגדול חסדך אשר עשית עמדי,

ואין לי פה להודות לך וליתן לך חינות

על אחת מאלף הטובה אשר גמלתני.

ולמה לא אמצא חן בעיניך יותר מזה?

יהי רצון.

ולמה אמצא חן בעיניך יותר מזה?

יהי רצון, ישלם אדוני פעליך.

אמר לו, ועם כל זה,

הראה לך מפתחות

ותעשה רצונך.

ויחבקהו וינשקהו,

וילך לעסקיו.

בא בחורים,

בא בטחנים,

היו הולכים ובאים אצלו,

ולא מניחים אותו לבדו,

כדי שלא תקצר נפשו,

ובכל יום ויום מוליכים אותו לטייל במקום אחר,

ולפעמים

היו משחקים שמחים בביתו.

וכך היה במשך זמן.

עברו ימים,

זכר את אגודת המפתחות

שמסר לו הגביר בעל הבית.

ויאמר בליבו, ודי לו על חינם,

מסר בידי אליו מפתחות.

יש בטח ממש לראות דברים עיקרים,

להשתעשע בהם,

ואני רוצה לראות.

כשבאו בחורים כמנהגם לשאול את פי מה יחפוץ אותו היום לעשות,

ולאיזה מקום הוא רוצה ללכת,

אמר להם, אחי ורעי,

היום הזה איני רוצה.

ללך לשום מקום שאני רוצה לשב בסגר

שיש לי מה לכתוב למר אבי ואין נזרים איתי ובעזרת השם

למחר תבואו

ונתעל לסבא אהבים

ויאמרו לו עשה כרצונך

וילכו להם

וכל איש פנה לדרכו

והבחור לקח המפתחות בידו

והתחיל לסבב הפלטין מחדר לחדר

פתח כל אחד ואחד לפי הסדר

וראה עושר גדול וגנזי מלכים

כל בית ובית, מין עושר וכלים שונים

ופנינים מפוארים

ובתוכו גינות ופרדסים

ובריכות מים בכל מיני פירות ושושנים ועצי אלמוגים ועצי ארזים

והיה משתעשע בשעשועים

עד שגמר לפתוח את כל החדרים

וכל האוצרות לפני ולפניהם

ובהיותו בגן האחרון

שבסוף הפלטין

בהיותו מסבב סיבובים

ראה חור אחד קטן בכותל הגן

וישקף לראות

היכן נוטה

וירא

והנה מאחורי זה הגן פרדס אחד מפואר ומשובח עד מאוד

ובאמצעיתו בריכת מים חיים מאבני שיש

ואילנות ושושנים

ופרחים

ומיני בשמים

סביב לא מסובבים

ונערה אחת יפה כאן לבנה

ברק החמה

יושבת ומטיילת בתוכה

עם שבע הנערות הראויות לה לשרתה

ונלאה למצוא את הפתח של הפרדס הזה ולא מצאה

לא פתח ולא מפתח

ועל זה נכנס לו טעינה בליבו

וחושבו מה זה

ועל מה זה

למה לא מסר לי זה מפתח

ולמה לא גילה לי זה הדבר

אם אהב אותי כזו אהבה עזה ומסר לי כל מפתחות גנזיו

מה שאני לא שאלתי ממנו

ויאמר בליבו ודאי לא על חינם הסתיר ממני זה הדבר

וחושש אני שמא יהיה זה דבר עבירה

ולזה הסתיר ממני זה העניין

ותכף

חזר לאחוריו

סגר הכל

וחזר לבית המיוחד

המשך

יבוא

שבת שלום