שיעור בוקר - רבינו גרשום

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ענה לו רומן,

יסלח לי השר,

זה שאמרת לא נכון,

הרבנו גרשום,

רומן זה החלל של הרבנו גרשום,

איש מדע הוא

ודגול שאין כמוהו, איננו מחשב,

אלא חכם מופלא.

נענה המלך ועמד לרומן,

לך מהר ותהיהו לכאן.

וחץ מנקשת ניהל רומן והעמיד רבנו גרשום,

עמד להשתחווה למלך,

אבל לא על ברכיים,

כי אסור ליהודים לקרוע.

והנה מרדכי לא יכרע.

ענה לו המלך, ולמה לא קרעת על ברכיים לפניי?

ישיב רבנו גרשום,

כי יהודים קורעים רק לתנאי אלוהים.

ועם כל זה יאמין לי מלכי הרם,

כי היהודים הם נאמנים לך מכל האומות,

ויודעים אנו חובתנו כלפיך,

ממלך טוב ישר, אדוני המלך.

ואני, גרשום בן יהודה,

עומד בכל רגע לשרת אותך,

ואני מהעיר מצה,

ולמדתי בעיר בבין הבתים.

וכשחזרתי למולדתי,

עברתי דרך ארצך,

וראיתי את העיר המהוללה הזאת,

והופסמתי למראה יופייה וההדנה של העיר.

וכן שמעתי כי מלך ישר עתה ורודף שלום,

וכל נתיניו חיים יחד תחת חסותו, בלי שום הפליה.

ולכן החלטתי להשתקע כאן.

ומקצוע אשר למדתי בבבל הוא רפואה מעשמים.

אבל גם הייתי צורף.

זה היה יותר קל לי כדי לא להתבטל מלימודים.

כמו שלמדנו מרבנו בהי,

ומחלה מלאכה קלה שלא תטרידהו מענייני התורה.

אבל כשראיתי שפרצה המגפה פה,

אז עסקתי ברפואות למען החולים האומלניים.

אכן בעזרת האל עליו ידים הצלתי מאות אנשים.

קהל המלך,

האם אינך משתמש בקשבים?

ידע לך.

אם לא תרפא את הנסיכה,

אז בן מוות אתה.

אמרתם, זה כבר המלך הטוב של הגויים.

ולעומת זה,

אם תרפא אותה,

אז אגמול לך שכר כעד המלך הטובה והרחלה.

נשיב רבנו לרשום על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואמר.

חס וחלילה.

כתוב בתורתנו,

מכשפה לו את החיים,

ואינך בקיא בתורה.

דבר שני,

אני בוטע מהר את דבריו.

והוא יורני את הדרך לרפאות הנסיכה. זאת אומרת, אל תסמוך על זה שאני, כמו יוסף הצדיק, בלעדיי

האלוהים יענה את חלותנו.

אמר לו, והשם יורני את הדרך לרפאות הנסיכה, אחרת אני אשלם בחיי היקרים.

ולא זמן לקחת רבנו גרשום,

ונכנס לחדר של הנסיכה החולה,

ויאמר, הוציאו כל איש מעליי,

וכן היה.

וסגר את הדרך

והביט בפניה לימי גוססת ממש.

אז אמר רבנו גרשום,

זה צריך נס משמיים,

זה כבר לא רבואות.

אחרת יום או יומיים היא תמות,

ויחד עימן תמות תקוותם של אלפי היוולים על העולמי,

וגם הוא נתון בסכנה חמורה מאוד,

ונפל בלוב קומתו על ברכיו,

ושפך את שמחו לפני סוכן מרום

ובדמעות שני שמר,

אל אלוהי האלוהים.

הושיענה,

כי לא לכבודי אני עושה,

ולא בגלל כסף בצע,

אלא לכבודך הרי מוסר עצמי על כידוש שמך הגדול,

כאשר עבדתי,

עבדתי.

ולמוע על המנחה בית ישראל,

השרויים בצער גדול,

ואתה עשית נס

על ידי אליהו

ואחיה את יונאי הנביא,

וגם בין השולמות על ידי אישה,

והוחבקו כנראה.

בעצמות היבשות על ידי יחזקאל אמריקו ולמעט דינוקות של בית רבן,

אלא לפנלה.

ומשגמר הבן בלשון ופנתו,

וקם מתרוע על ברכיו,

וניגש אל אחורה,

מר מאוד משתומם ונדהג,

שראה שפניה נשתנו לטובה,

ופתאום פתחה את עיניה.

אז שעה ארוכה עמד רבנו ולרשום משתאה ומחריש,

לנוכח הנס המופלא שנעשה לו.

שורש המחלה כבר עבר,

והמרה שחורה כבר חלב בעבר.

אז תכף טיפל בעל כדי לחזירה לאיתנה,

ונתן לה רפואה,

ותכף רץ הביתה,

ולקח חתיכת בשר רוטף,

רך וטוב מאוד,

ועשה מרק מתובל בסמים ורפואות שונות,

וחזר על הרכבה ולנסיבה.

לגמיה אותה כמה כפיות,

ושקעה בשינה הרבה שעות.

וכך טיפל בה ימים מועטים,

והנה קמה וישבה במיטה,

בבית הסביבה, ואמרה,

לכאן אני נתונה.

אשיב לה רבנו גרשום,

את נתונה בחדרך?

אז אמרה לו, מי אתה?

ענה לה, אני רופאיך המשתדל לאחל ימיך, ועזרת האין נבנה.

תכף הגיש לה את מירת הבטר,

וגמרה היא בעצמה את זה,

ושוב שקעה בשינה ענוכה.

פעטה שלח רבנו גרשום וודיעה למלך,

כי הנסיכה יצאה מכל סכנה.

ואז באה אימא של הנסיכה לבקרה,

ואביה,

והמלך בעצמו,

וילדו דמעות גיל

על פני אימה הבוכה,

ואז עבדה הנסיכה, אימא, למה את בוכה?

כי הרי כמה ימים אבודה הייתי, ועדיין אני רואה ומכירה את כוחך.

אז פרצה אימא במכירה,

ורבנו גרשום ביקש מכולם מיד לעזות החדר,

ויצאו כולם,

ובמשך שמונה ימים

נומש רבנו גרשום ממיטת החולה אפילו רגע אחד.

ואז יצא לו מוניטין מבית המלך.

ביום התשיעי הודיעה רבנו גרשום שיכולה לרדת למיטתה,

על הנכס קצת אנה ואנה,

וגם אפשר היה לצאת בטיון בגן המלך,

טיון קצר,

לכאן פרשו אותה הוריה ודודה, המלך מזיק.

אין מינים לתאם את הפגישה.

דמעות חמות נשלו מחיני המלך,

שעה שחיבק אתם שיחה אהובה.

ורבנו גרשום אמר המלך, היא כבר בריאה וטובה.

ואז ציווה המלך לרבנו גרשום לעמוד בפניו ואמר,

שמח אני מאוד שהצלחת לנפל את המצליחה ממחלתה ולעולם לא אשכח לך את הדבר הזה ועתה אשלם לך מחד עמדך שכר הזמון הראוי להתקבל בו סך חמישים אלף זהובים מקופת המוחה.

ענה הרבנו גרשום,

אתה הגדרת עלי חסדך מלכי הרם.

ואגב, קידם השתחוויה.

ושמחתי את עד כל הון יקר.

אבל על אמורתי ידי אין השם עושה שמים בארץ אם אקח מכל השם לך מלכי היקר.

ועדי ושעדי משמיים ולא עשיתי זאת למען בצע כסף

נמרד מתוך אהבה אנושית טהורה.

רק דבר אחד אני מבקש, מלכי הנחמן,

בטל את פקודת גזירת הגירוש שלך נגד אחי היהודים.

והיא כחרב חדה על צווארם.

כי במה חטאו לחיוון גלות מארצה מול עבודה.

ויודע אני, מלכי הנערה,

כי מעומק הלב אתה מצר על זה להרמיט אסון.

אבל אלפי אנשים חפים מכל פשע

אין זאת אלא אנשים חסרי מצפון, שונאי ישראל

מתוך קנאת דת

וסיתוך המרכי הנערתי

ולכן אבקש מאיפה לבטל את הגבירה הרעה הזאת

ענה לו המלך

איש יקר אתה רבנו גרשום

מאשר אין כדוגמתך

והיום אני אבטל את פקודת הגירוש נגד היהודים

וכן עשה

באקרוב יצא מעט בני המלך

הגזירה בתלה ומוטלת

ליהודים רשאים להשם להיענות ולכל זכויות האזרח

ואז ענה רבנו גרשום ועבד

הריני תורם לקופת המדינה את 50,000 הזהובים

אשר הבטיח מהוד מלכותו עד הפקידה.

לא היה קץ

לאושרו של רבנו גרשום שיצא מאת בני המלך מלבוש מלכות

חוד מאדר כמרדכי בשעתו והצליח בכל דרכיו

וגם היהודים לא ידעו איך לגמור חסד וטובה

לרבינו גרשום בעלם ומושעם

יען כי סירב לקבל מהם פרס אפילו לפרוטה אחת.

אז כל מקום אשר עזרא רבינו ומלכותו מגיע השמחה וששון ליהודים

ועשו כמו בורים משתר יום טוב ומשפחו אחרונות בשביל רעהו

ומתנות ליהודים בימי אחשגרוש ולפרס.

ויהי כאשר ראה השר יוהם,

המן השני,

את שמחת היהודים ואת רבנו גרשום,

אז תכף זכר

כי מלית אשת רבנו גרשום

היא אהובתו של מיכאל בן אחותו ובערה בו חמתו וחרק את שיניו ואמר

אולם רבנו גרשום ישלם בעד זה מחיר גדול ויתר מאוד על ביטול הגזרה.

השמד השמידנו

ואז יגיד שיהודי זאב נחת זרועי

ואז נמתין לשעת הכושך

ורבנו גרשום חזה לביתו תכל

ויצאו לקראתו נשאר שתיים

וברכה אותו דבורה אשתו ואמרה

מי ישב ה' מבורך

שעשה איתך נס להיות מלאך של שיעה מצטער

שדמעות דין יורדות בעיניה

אבל מליטה לא דיברה כלום

ועמדה חרש בשתיקה

רק עברה בלחץ

הפסיד חמישים אלף זהובים בשביל היהודים

בעני השוטה הזה

בכעס גדול ביחד

ומדי יום מיומו היה רבנו גרשום מבקר את המסיכה תאודורה

וגם נותן לה סמל רפואה כדי לחזקו ולחזיר את כוחה

יום אחד נכנס לחדר המסיכה ומצא שם את המלך

המלך קיבלו בשמחה רבה מאוד ושאל מרבנו גרשום כמה שאלות מתורת ישראל

ואמר לו אמון נני רביעי

מה טיבו של התלמוד?

ענה לו רבנו גרשום ואמר

כשעלה משה רבנו עומר סיני

נתן לו משה את התורה שבכתב

אבל בתורה הזו נחתמו רק עיקרי הדרך שלנו

ואילו את הבאורים והפירושים כולם מסר לו בעל פה

אז לפני מותו מסר משה את התורה שבעל פה מיהושע תלמידו

והוא מסר אותה לזקנים ומהם לנביאים

והם מסרו לאנשי כנסת הגדולה

וכך אמרה התורה

שמלך הרבה מדור דור עד לחורבן בית שני

אולם במשך הדורות חששו שמא תשתכח תורה מישראל

ונשמעו החכמים ועלו את התורה שבעלתה על הכתב

וכך נוצרו המשנה והגמרה

אבל לא רק הלכות ודמיינים נכי לתמרות

כי הם גם אוצר קביל של חוכמות על מדעים שונים

כמו חוכמת שלמה שהיה בקיא בכל נחמני הארץ בכימיה,

מעפרות זהב,

מעפרות תבן,

ובתלמוד גופו לא נזכר לזה על כיסא שלמה אבל כתוב עליו בהרבה ספרים

שהתחברו בידי חכמי התלמוד

האם אתה יכול להסביר לי, אמר המלך,

את תוכן כיסא שלמה נקלט?

התאהב אני מאוד לדעת מה העניין לבני הכיסא

אשיב הרבינו גרשום

זה היה כיסא גדול מאוד של שן מחופה כולו בזהב טהור

שהובא בעוניות מאופיר

ובו היו קרועים כל ארנחן

לרוב פנינים ומרגניות ססדוניות

ביסוד הכיסא נקראו 12 אריות של זהב

וכנגדם 12 נשארים של זהב

ושש מעלות בכיסא, מדרגות

על המעלה הראשונה נבצו מצד אחד ארי זהב וכנגדו שור זהב

על המעלה השנייה זאב זהב וכנגדו טלי זהב

על המעלה השלישית נמל זהב וכנגדו גלי זהב

על המעלה רמיעית דוב זהב וכנגדו גלי זהב

על המעלה החמישית נשק זהב וכנגדו יונת זהב

על המעלה השישית נץ זאב וכנגדו ציפור זהב

ועל ראש הכיסא עמדה יונת זהב שהזיקה נץ זהב בפיה.

ולמעלה מראש הכיסא עמדה מנורת זהב בעלן שבעה קנים,

ועליה היו חרוטים שמות האבות והדמיים אשר היו לפני שלמה המדם.

וכשהיה שלמה מציג רגלו על המעלה הראשונה,

מיד היה השור והארי פושטים מידיהם ונותנים קולם בגעייה,

ושאגת אריה,

ואיתם יחד הרימו קולם גם שאר החיות שעל הכיסא,

וכך היה דמר חוזר ונשנה בכל מעלה ומעלה.

זה המדרגות הנעות הראשונות שהן בעולם.

עד שהיה המלך מגיע אל מושב הכיסא,

הוא יושב עליו,

ואז הנשק מהמעלה החמישית נותן את הכתר על ראש שלמה ומתעופף סביבו כל זמן שהיה יושב על הכיסא.

הכיסא הזה זה היה מכונה מתוכננת עם גלגלים,

שהייתה עושה את כל הפעולות הזה אוטומטית.

באלף לאים,

קרר מלך לא יאומן כי יסופר שיד אדם תהיה מסוגלת ליצור לו.

אלא הרוחות וכוחות הטבע נסתרים משדים שהיו נסתרים במשפחתו של שלמה ועם עזרו בטח.

כשאם רבינו תרשום, לא אדוני המלך.

כל זה נעשה על טהרת המנגנון והמכוניות שהיו באותו זמן מעלה מדע מופלאים.

אם מבפנים היה הכיסא עשוי כולו מנגנון מסובך של גלגלים, קפיצים ומנופים,

היו פועלים בזה איתנות גדולה.

כשהיה המלך שם רגלו על מעלות הכיסא,

מיד היה מנגנון פועל ומניע את כל החיות ומוציא כל עוד מפניהם.

ענה המלך,

האם אתה רבי יכול לתקן את הסדר הזה?

אשיב רבינו תרשום,

סבורני כי בעזרת האל אני מסוגל לבם.

אמר לו המלך,

אהההה!

אילו היית עושה לי את הפדר הזה,

כי אז הייתי מתין ברכיאת המלך

וכסף וזהב עליו לי באוצרותיי.

רק אם מסכים אתה לקבל על עצמך את זאת,

ומה שנחוץ לזה יהיה מוכן לך תכף ומייד לעיכוב.

ענה רבינו ראשון,

אני מסכים,

אבל עליי להדגיש תחילה,

שלא אוכל לערוג את הפועלים העובדים בזה,

כי הם יגנבו מן הכסף והזהב,

מאחר שטיפול האשמה עליי,

אז אני מסיר אחריות מהכמויות של הזהב והכסף.

הנער מלך, אין לך לחשוש,

אני אציל, אני לא אציל מחציר של חשש,

ומייד אתחיל מהעבודה מהר.

תכף למחרת התחילו לבנות בית חרושת

וכור גדול מאוד,

והאזריכל היה בבית חרושת.

גמרו את הבניין,

וכך עשינו בעבודה גדולה, יומם בלילה שופטים על המלאכה.

והקים סדנה עם כל מיני דבוסים,

מה שקרוי מימינו שטנטים.

ומכשירים.

אז כבר המלאכה בשנה אחת.

בני המלך ופהמליה שלו באו לראות את הכיסא שהכין לו,

ונתפלא על חוכמת רבנו גרשום,

כי כיסא הכסף שלו דומה בכל לכיסא הזעם של שלמה.

גם בני הלוויה של המלך ציינו פה אחד את חוכמת רבנו גרשום.

זהו אומן עולמי הראשון במעלה על החוכמה הזאת.

לו היה כיף בשמחת המלך בזיל והוא הכריז מתי יהיה יום יושבו על הכיסא,

יום החגיגה הלאומי בכל רחבי המדינה,

מערך משטר הבתי והזמין כל שרי ורוזני הארצות השכנות,

ובעל ימון יראו גדול ודפארתו.

רבנו גרשום היה טרוד מאוד ולא סמלם על הפועלים הגנמים שדמגו גושי זר והיו שמים בפניהם.

יענתי המלך,

עשהו יועץ

ותמיד עושה כעצתו.

בכל זה גרם מלחם גדול ויוהד המן השני צורם היהודי.

והוא פחד מאוד מרבנו גרשום שגידלו המלך

יותר ממנו.

ושם הירוא יום מרבנו גרשום לתפוס את מקומו ולכן התמלה החימה.

ואז נחפש תחמולות איך להפעיל לרבנו גרשום בכל מחישות.

והנה נגמרה מלאכת הכיסא והמלך מעלה לו פרקנין גדול ומפועד למושב הכיסא המתאים לו ומועבר הכיסא לפרקנין בפיקוח של רבנו גרשום.

באותו יום צבעו מעיסאו יום אהרון רבבות אנשים מכל המדינות,

שרים ושופטי ארץ

שבאו לחזות בכיסא אפלאים.

בשעה גבוהה

הסליר רבנו גרשום את המסך ואת הלוט,

והכיסא נתגלה לעיני הכל

וכל פארו והדרו.

אולם פערו עיניהם אל מול הכיסא,

כי כל החיות והבהמות והעופות

שהיו עשויים בכסף טהור ונוצצים

כעין נחושת כלל,

נראו כמו חיים ונושמים.

ועיניהם עשויים ממרגליות ונוצצים ומרימי עין.

רבנו גרשום הסביר להם את הכל

מאז שאל המלך אמור נא לי רבי

הנה אימת הנץ

על כל העופות.

אז איך היונה תפסה את הנץ בפיה עם הארץ אל העבר?

ענה רבנו גרשום ואמר

זה על פי ההשלכה העליונה הכל.

ואם ירצה השם

אז יכול החלש לנצח את הגיבור אחרי חזק.

שאם לא חייב

לא יכול העולם האלה להתקיים.

אם תמיד החזק מתגבר על החלש

אז לא יישאלו המינים החלשים, יישאר את החזק והעולם לא יתקיים.

ועדה עוד מלכות

או הנה לעלות על הכיסא ולשבת עליו.

בכבוד.

והיא כאשר דרכה כף רגלו של המלך

על המערה הראשונה,

תכף קם שור הכסף מרבצו,

וגאה בקול גדול,

ונשר הכסף לעומתו משיק את כנפיו,

ואז מתחלחל המלך ונרצע מפחד אחורני.

אמר לו המלך,

רבי,

עלה התתחילה על הכיסא.

תכף עלה רבנו גרשום על הכיסא משום פחד ירא,

וירק.

ובכן עלה המלך מפחד

וכן היה וישב על הכיסא,

והנה עלה נשר ממעלה חמישית,

ושם כתר בראש המלך,

ואף סביבו,

וכולם פרצו בתשואות ובתרועות.

ונצמח המלך, שמחה גדולה,

ירד מהכיסא,

ונפל על צווארו של רבנו גרשום, ונשיקות אהבה לעיני המומנעים כולם,

ונתן לו טבעת היהלום שלו.

ואמר,

כרגע הזה,

חוץ משכרך ידידי,

קח את טבעתי,

והיא לך לסימן ולאות הוקרה,

כמגן ומחסה בפני כל אויב וצער אשר יתנקן להרע לך.

אם תבוא פעם במצוקה,

אז תבוא להראות לי את הטבעת הזאת,

ואז אתה חכם מתחת חסותי,

להגן עליך אני,

ולא יאכלו לך בשום אופן.

רבנו גרשום

הביאה תודתו למלך,

עזר לביתו וטבעתו מהיר, שמח וטובלם,

והודה לה' על חסדיו אשר עשה אתו מבין ישראל עמו ונחלתו,

ונתן חינו בעיני המלך,

וכל יהודי יבין מהמינים אותו.

אז עד עכשיו איך רבנו גרשום בסדר?

בא צורר יוהאן,

שהיה נוכח גם בטקס החגיגי הזה,

הביט וראה כי מזלו ירד מטה,

אבל מזלו של רבנו גרשום עלה למעלה.

אז תכף הלך לביתו ושלח אחרי בן אחותו מיכאל,

ואמר לו, תגידי, מיכאל יקירי,

מה המצב באהבתך לנערה יהודית?

ענה לו, מיכאל, אם היא אופצי ביתני ועסקת על עבדך לפגש איתה, לא ראיתי העוד,

היא הלכה ונישאה לרבנו גרשום מלית היפה.

אז לא יאספתי לבית העוד.

אז הוא ענה לו, יוהאן,

היא נישאה לרבנו גרשום הידוע?

כן, אמר מיכאל.

אמר לו, יוהאן,

אתה יכול לעזור לי בזה,

כי אני היום עומד לרדת גדולתי,

יענתי המלך יגידו עלי את רבנו גרשום,

ינשא חן בעיני המלך ונשוא על כל השרים ועבדי המלך.

ולכן, בני ידידי,

לך וחדש את האהבה בינך ובין מליתו,

ויתכן כי מתוך אהבה וחשקה בכך

יגלה לנו סודות

שבעזרתם אוכל להפיל את היהודי.

משל, אומרים,

דולעת היא נבראת מאילן,

מסוף היא מפילת האילן.

עליך לבקר אצלה,

ולעורר בלבה שום טענתך,

כי הן נשים דעתן תלה.

ונקל אתה יכול להגיד שהמלך סיבה עליך לפקוד על הצבא,

ולכן לא יכולת לבקר אותה בדברים כאלה.

בקיצור,

תחרטט אותה.

באותו יום

מיכאל הלך לבקריו ולקח עימו צמית זהב אחד משובץ ביהלומי

ואבנים טהובות ומרגניות.

למזלו מצא אותה לבדה בבית,

ובזרועות כוחות עמד לפה על צווארו ופרעותו על הצמית של הזהב הנוטט,

ותכף לכד אותה במלכותו,

ואמר הייתי בשדה הקרב

בפקודת המלך, ושלחתי לך מכתבים,

קיבלת אותם?

כמובן שענתה, לא ראיתי שום מכתב ממך.

ענה לה,

כך שומרים אמונים והולכים ומתחתנים לאיש אחר, יהודי מזוהם.

מעתה אם תעזרי את בעלך,

אני מוכן לקחת אותך לאישה מליטה.

וישם מידה את הצמים וגם הבטיחה לה אלף לירות זהב.

ואז כפרי בשל נפלה לתוך ידה.

אבל אמרה לו, מהר תסתלק מפה עכשיו,

כי דבורה,

סרתי,

עכשיו תבוא ונהיה ללעג וקלף.

ענה לה, מה, יש לו גם אישה אחרת לרבנו גרשום?

שתי נשים?

אוי ואבוי, מה עשית, מה ליטה?

תהיי בשלום ולהתראות איתי במלון פלוני ובשעה פלוני.

וליטה ענתה לו, בסדר.

וחחץ מן הקשת נעלם מיכאל הסתם.

מלא תחביא את הצמיד אצלה.

ומאותו יום ואילך

הייתה נפגשת עם הרשם מיכאל בסתר,

ואיש לא ידע מזה כלום, מהקשר האמיץ הזה.

ועדיין המלך רוצה לשלם שכרו של רבנו גרשום על הכיסא הנפלא,

וגם על זה שליפרתם, סליחה,

ויאסוף את כל השרים,

וגם הכומר הגדול בתוכם,

ואמר להם, אתם תחליטו על זה כדי לתת את שכרו כיד המלך.

כי כולכם ידעים לעריך את האיש הגדול הזה, אשר הציב את גבות אחיהם בשכרם,

וגם עשה את הכיסא והכל בחוכמה.

כלומר מאוד הייתי שמח, אם לא יכולתי לעשות איתו אותה טובה

שעשה פרעה עם יוסף העברי במצרים.

אז קם אבי שוף הכומר ואמר,

עוד מלכותו,

גם אני מעריך את רבנו דרשום זה,

שאין חכם כמוהו בכל מלכות יוון,

כונבון לחש,

אלא מה, דתו היהודית,

היא מונעת ממנו כבוד.

אך ורק

לולא ימיר את דתו ודתנו,

אז מגיע לו יותר ויותר ממה שאנחנו מעריכים לו.

ענה המלך, אחרי רגע כך,

האם רבנו דרשום יסכים לזה?

יער, כי אין אונס פה.

באותו רגע נכנס רבנו דרשום,

ואמר לו המלך במרב בישון,

האם הוא מוכן להאמיר את דתו,

אני אעשה אותו לראשו על כל השרים.

וזה הדבר הכי מתאים לריבי,

למעריכה השרים.

וחברו פניו של רבנו גרשום,

ואמר,

מלכיאן מעולם רמחשת,

נסלח לי,

חס לי וחלילה אעשות את זה בגלל גדולה ומעלה הרמה.

די לי שאני רופא,

ואני שבע רצון בזה,

ולא אבגוד באמונת אבותיי.

אדוני המלך,

לא אוכל לצייף לך מבחורת הזה.

ויהי חרף המלך,

וציווה לרבנו גרשום לצאת לחדר ההמתנה עד תום האסיפה השחורה.

ענה המלך,

תראו רבותיי,

דרך יחידה היא להחליף לו ספור כסף ואז הוא מסוים,

אבל כשכם בזה.

ואז תפס השר יוהד,

ידע את חרון אבי המלך הרבינו גרשום,

אבל הוד מלכותו.

גם אני אומר שרבי גרשום ראוי למענק של סכום כסף גדול,

אבל מי יודע כמה ניטרות של כסף נשארו בידו מן האוצר,

בעשתו כיסא למלך.

ועתה ישקלו את הכיסא?

ואז נדע אם הדבר,

אם לא קיבל יותר משכנו,

עניו לשאוף, כן הדבר.

יעד יהיהודים אוהבי ורוצפי בצע.

ישיב המלך, זה לא ייתכן.

אני מכיר את רבנו גרשום מאוד.

הוא לא ישלח יד בכוס דף.

אין הוכחה כסף המגיע לחמישים אלף זהובים

על אבטלת תיאודור הנסיבה,

השיב אותם לאוצר המלך.

נח יחזור ויגנון מן האוצר עוד פעם.

אבל הן טוב מאוד.

הרעיון,

לשקול את הכיסא ואז נדע כמה כסף נקם מן האוצר.

והנה, פה שר האוצר,

והוא יודע כמה שנתן לו.

אבל לשקול את הכיסא הענק הזה,

מי יוכל לפרק אותו ולשבור אותו לשברים?

אמר המלך, מי יודע יותר מרבנו גרשום איך לשקול את הכיסא?

ואז קרא המלך רבנו גרשום,

תכף נכנס ואמר למלך, שמע נא רבי,

הוטל עליך חשש שקיבלת כמות כסף יותר גדולה מאשר כיסא.

ואני לא חושד בכך,

אבל צריך לתאר את עצמך מלחשת.

את תוכל להגיד לנו איך לשקול את הכיסא בלי לשבור אותו?

ענה רבנו גרשום ואמר,

אהה, אדוני ימינה,

וכי לא הודעתי לך מראש את זה,

כי אני לא יכול לערוב את הפועלים אשר על ידי?

הנה בי נשבעתי,

כי לא לקחתי מן הכסף אפילו בחודו של מחץ.

וחוץ מזה,

הכסף עבר וכור האיטוב מעבור ואחסן משקולות.

ענה ראשון,

כי לא תוכל לקבל שכרך על ידי משקיעות הכיסא,

מאז תקבל שכרך.

וכולם הסכימו פה אחד.

וענה המלך עוד פעם,

נו,

רבי יגיד לנו איך לשקול את הכיסא.

ענה רבנו גרשום,

אני לא יודע איך לשקול את הכיסא.

מאוד מלכותך.

ניצוץ של כעס דלק בעיני המלך

בגזר עומר.

רבי,

תכף להגיד לנו איך לשקול את הכיסא.

ענה רבנו גרשום ואמר,

איש לא יכול בעולם בצוות אם הוא אמר דבר שלא ידעתי ולא אגיד.

ענה המלך, הוא אמר, אתה רוצה למרוד בי?

זה עליך.

אם ישניות הכיסא שנמצא חסר,

נדון אותך למוות.

זהו דבר אחרון,

והדיבור האחרון,

צב עליהם.

רבינו גרשום בא מבית הרצוץ באין אוני ולמחרת באו אמנים בכל הצדדים לשקול את הכיסא ולא יכולו לתקן את המוסדיים הענק בן שומרון.

חלפו שבועות וחודשים ובסוף התנעשו ממלכה זו.

בנסיכת תיאודורה חיכתה הגמרא אסיפה עד שבא דודה ונכנס אליה,

היא ידעה כל אשר נעשה באספה.

ואז אמרה דודי,

שאומר בקסח,

זוהי הכרת התודה של המלך כלפי האדם שכה הפליא בגלי לעשות במענו,

אדם מסור ונאמן שעשה ימים כננות ליד מלתתית בחולי ויצילה ממוות בטוח.

משנים עמד לך בגסי הכבוד הנפלא,

לשים עניבת חנק על צווארו וחרב חדה בחזהו?

אוי ואבוי לעולם המושחת הזה.

אמות הנא

ולא אראה בעיני את התועבה הזאת בעולם הזה.

אז אמר לה המלך, הרגעי נא בתי יקרה,

כי ברגע האחרון יכחה אותך על חסותי,

וכבר נתתי לו הוד בסימן כבוד את תא בעתי.

אך ורק יראה לי את הטבעת ודי לו.

מספיק נהגר העם מכל שטנה שהיא,

ואני עומד על צידת המין ומאמין בו.

בזה ננגיע עם סליחה לחלוטין,

כששתק הסנגור.

ודבורה אשת רבנו גרשום,

וגם מלניתה שמעות כל השנה הזאת.

גם רבנו גרשום סיפר להם את הכול.

אז נורא נזדעזעה בכל תגובה

ואילו מדיתה

היטב חרה כי בעלה שוטה

אפסיק כל הכבוד הזה בגלל הדף

ומלמנה דברים באומרה

עד מתי אני אהיה קשורה באדם הזה?

אהה! כמה טוב לי ללכת אחריהם, אבי מיכאל,

אהוב ליבי,

ונגמור בזה.

היא מדברת על ליבה וקולנו יישמר.

ועד צורד יוהד

ידע כי המלך נתן לו לרבנו לרשום את טבעתו,

להצילו מן השטנה,

גם אם ימצא חיה מדת.

יראה למלך לטבעת,

כדאי בזה להיפטר ולהסתיע בחנינה.

ולכן חשב איך להוציא את הטבעת, זה העיקר.

תכף קרד מיכאל ואמר לו אני יכול להשיג את הטבעת,

ואז יבוא היהודי על קיצו.

ענה מיכאל ואמר זה מנקל,

אני יכול לבוא לך את הטבעת תוך זמן קצר, כי מלמידה אוהבת אותי כנפשתי.

תכף רץ מיכאל לרשע, עוד באותו היום עם מלמידה במלון האיחלוח,

ודיבר עימא קודם על הנישואין של שניהם,

ואז עלתה מלמידה,

האם אתה חושב, אהובי, שאני יכולה פעם להשתחרר ממעלי השנואי לי מי מנסה לך?

ענה מיכאל, זה קרוב מאוד.

כי מלך לדון המוות כבר,

והוא יועלה לגרדום,

ואז תהיי בת חורין.

רק דבר אחד מעכב,

את יודעת חביבתי היפה, מהו?

אם תוכלי לגנוב ממנו את טבעת המלך

ולהביא לי זאת, גמרנו איתו.

ואני מחכה לזה.

אמרה לו כן.

הנה למחרת,

בבוקר השכם, הלך רבנו לרשום לעשות מטילה,

לקח את הטבעת מידו,

ולכן הדין,

ואסור לעשות מטילה עם הטבעת.

במקרה, שכח אותה על ההצטוואה ולא לקח אותה.

ואז נפלה הטבעת מיד מלמידה והצליח מעשה שטן בנקד.

באותו יום עשו אותה למיכאל,

הנה זכה רבנו גרשום כי הטבעת איננה וחיפש אותה פה ושם מן העלמה והם התייאשו מלמצוא אותה.

ואז כרעם צנח רבנו גרשום רק אסתר ודאז הלכים מר מאוד.

אם ידע מה צפוי לו בזה כי מרע מאוד אחריתו ואין תקווה כמעט.

אז התחילו להתקוטט ולצעקות מליטה ודבורה כי חשדו את מליטה בזה.

אבל היא לא הועיל כי הטבעת כבר הייתה ביד הצורת.

סוף כל סוף דבורה שתקה.

מה אמרה אני אשמה בזה שאמרתי לבעלי לקחת לה לאישה אישה שוררת ובוגדת בבעלה?

כבר הרגשתי בה פה מה שקרה.

ירחם השם אמרה דבורה.

אבל עתה כל מגמתי להגן על בעלי מקום

צרה וסכנה ואני אחקור כדי לגלות את סודותיה של הפושעת הזאת בכל מחיר ולא אשקוט עליה כלל.

והטבעת של המלך כבר אצל הצולל יון שלקח אותה מיד מיכאל האהובה של מניטה עד שיריה ישקלו את הכיסא.

אבל כבר המומחה שבא מאתונה שמו בזיניקוס מתייאש.

הוא לא ילך השקלו את הכיסא והלך לו מפחה נפש

והעלה חרס בידו ואין תועלת ממנו.

אז אמר יוהן הרשע כי הסוד הזה ייפטר רק על ידי רמבן וגרשום בלבד.

תכף קרא לבן אחותו מיכאל ואמר לו מהר ללכת למליטה ידועה לך

כדי להוציא את הסוד מפי בעלי רמבן וגרשום בכל מחיר

שהוא יגיד לנו איך שוקלים את הכיסא.

תכף הלך מיכאל אוהדי אלמניטה ומסר בידי טבעת אחת תורו של יהלום.

האישה נפנית

ואמר לה זה המטרה של השר הגדול יוהן דודי

ואני אהיה אסיריך דלת ותוציא את הסוד מפי בעליך איך לשלוט בכיסא ואז תהי מאושרת מאוד.

והבטיחה לו את זה.

והיא בלילה ארוך

שבעה מליטה מחריטה

ורצה פנים טובים לבעלה וחיבקה אותו

ועזה פניה ותאמר לו

מעלי אעשה עין,

אתה יודע כמה אני אוהב אותך אבל אתה לא אוהב אותך

ואני תומא ואין לי אב בהם

ועיני לך תלויות

אבל אם אתה לא תגרש את דבורה הזאת בגט אז אני בורחת

והגד שברחה משרה

ענה לה רבינו גשור

מליטה יפה למה את בקער הדבורה לא תמיד מליצה בעדיך עצמי

ומליטה גבוהה ומתחילה עיני בעלה ואומרת

אתם קשרתם עלי קשרתם אותה ודבורה ולכן או אני או היא תהיה בבית

ואילתה את רבנו גרשום בדברים כאלה

וענה לרבנו גרשום

מליטה יקירתינו

את זאת אל תדרשי מייצה

כי הדבורה לא אגרש

כי היא אשתי הראשונה

אשר סבלה אותי כל ימי חיי

ואת זאת תעזבי בצד

אז אמרה לה טוב בעלי היקר אני אשמע בטובה ולא לדרשת דבורה

אבל במה אני אדאג יתא אוהב אותי אהבה כנה

ושתאהב אותי כי גובך

נביטה בבעלה בדברי פיוס ואהבה ובצחוק

ואמרה לו אתה יודע בעלי היקר שבעל המדע שבא מאתונה

לא ידע איך לשקול את הכיסא מבלי לשבור אותו?

אמר רבנו גרשום

מקודם

היו חכמים באתונה אבל אתה לא

ענתם עלית ואתה בעלי היקר אתה יודע לשקול במאזניים את הכיסא?

ענה לבעלה

מאזניים בשביל מה?

לא צריך

איך אפשר לשקול כיסא?

מלים אוזניים היא שואלת

אז הוא אמר לה בקד

בקד

ישימו את הכיסא באונייה גדולה

ויראו את הסימן בדופן של האונייה עד איפה עלו המים

אז יורידו את הכיסא מהאונייה

וימלאו את האונייה בחצץ

עד מקום הסימן הראש של הכיסא כשהיה באונייה

ואז ישקלו את החצץ

ויראו את תוכנו של הכיסא או משקלו

אבל מלעית הרי יקירתי תזהרי לו גלות הסוד לשום אדם

ושומרי יתר את לשונך

כי חיי תלויים בסוד זה

חלתה לו חס וחלילה

וחייך יקרים עלי מחיי אן

אין מפריד

ורבנו גרשום ופתאום מועלך באמונה ולא ידעתי בנפשו

ותכף בבוקר השכם הלכה למקום ידוע וגילתה את הסוד לאהובה

ואמר לה תכיני את עצמך

כי קרוב יום חתונתי איתך

ובענך הולך לפנייה

כעבור שלושה ימים לאחר שגילה רבנו גרשום את הסוד של שקירת הכיסא למנגליתה

באו פתע פתאום שוטרים מזוינים לביתו כפתו אותו באזיקים ישר לבית הסוהר

ותכף הוא עמד בדין בפני השופט

והשר יוהן יושב בראש

חנא בגאווה ומבוז יוהן הצורם ואמר

האזן ושמע ירשום חשוד אתה בשלוש וחצי כיכר כסף יותר ממשקל הכיסא שגנבת מן האוצר

ועוד הוספת חטא על פשע

ייצרת לפני המלך

שאינך יודע כיצד לשקול את הכיסא כמו בזמן שידעת ושיקנת למלך

וחייבת לושך למלך

לעלות לגרדום

יען כי כל זה גילית לאשתך ולא למלך

ועשינו כחוכמתך אשר אמרת

ועתה אין לך מה לדבר

ורק תגיד לי אם אתה מודה באשמה או לא

ענו לה רביינו גרשום, לא!

דחף אני בפשע

ולא מודה באשמה

תכף בא מיכאל ולחש לרבנו גרשום באוזנו ואמר לו מלמידה אשתך

היא אוהבת אותי כנפשה והיא גילתה לי את הסוף

עד לזה

איפה נעלמה הטבעת מלך שהייתה אצלך הלוא היא בידי

מאהובתי מלמידה

קודם שתנשא לך כבר ידעתי האיילת נו מה תאמר עכשיו

אז רבנו גרשום נתעלף וצנח ארצה ואין אונים לגונחו

אחרי רגעים ספורים קם רבנו גרשום

שאל אותו יוען האם אתה מודה באשמה או לא?

ענה לו לא,

חף אני

כי אשמיה על הפוערים ולא אני אשם בזה

ענה הצורך יונס למה לא אמרת לו מלך כיצד לשלום את הכיסא?

אמר רבנו גרשום את זה לא רציתי לגלות

כלומר יונס לכם נודע הדבר כי גנב אתה וחרץ משפטו בתניעה על הגרדום לכל הגנבים

וגם השופטים אישרו על זה את הפסק

ופסק דין יצא לפועל

לרבנו גרשום הוחזר כפות לחינוך

ובא יונס לפני המלך כדי לחתימו על פסק הדין

אבל המלך דחה את זה ואמר

מוות כזה לא מגיע לרבנו גרשום

רק אנו יכולים לדונות כפושע מדיני

וכפי שעיה בבית הכלא עד שיבוא על עונשו המתאים לו

כי בלבו של המלך חשב

שיבוא רבנו גרשום לראות לו את הטבעל

ואז ייגמר הכל

המלך לא ידע

שמגרבה טבעל מאצר רבנו גרשום

ויוהניה רשע הביט לרוחו של המלך

ומה הוא חושב אז ענה לו ואמר

עוד מלכותו

לשם מקווה

הטבעה כבר אינה בידו

אין זה אלא כי מכרה

וכי מה ערך יש בעיני יהודי על מתנות של המלך הגוי

האם אתה גאה על הכיסא המפעל שעשה לך היהודי הזה

וכי הוא לא יעשה כזה למלכים אחרים כל זמן שהוא חי

וכי מה אין היהודי עושה הכל

רק בשביל בצע כסף

ולכן אני אומר לטובת המלך

מהר

טומנהו

שלא יעשה כזה כזה למלך אחר

והדברים האלה ישפיעו על המלך

מאמר בהחלט אתה צודק יוהד

מייעוץ ליהודי

ועיתו טרד ומלאותו עלי כבר ומיד חתם המלך על פסק דין המוות

ברבנו גרשום היה מוטל במרתף חשוך וידיו על רגליו נתונות בשלשנות ברזל עבה ומוטל על גבי מצע קש

כה נאנח רבנו גרשום ואמר

אהה,

זו הייתי יכול להודיע למלך שאתה בא לי ונראה ממני

אה, איך האמרתי בה אישה שוררת וגיליתי לה סוד וחברתי על דברי חכמים

אה, למה דבורי אשתי הציעה לי ניסה את הארורה הזאת

הוא מדבר על ליבו וחושב

הנה בשומר הכלא אל טעון הסיר ממנו את הסירה

ואמר לו המלך החליף את דינך כפושע מדיני

ועוצרים אותך במגדל עשוי וברזל וגבוה מאוד

ובודד במקום שמם ללא לחם ומים

עד שתמות ברעב ברמנה

ודיבר איתו רבן גמליאל רבנו גרשום לצוות למלך

על גנבת הטבעת ולא עיל שיגיד למלך שיגנבו לו את הטבעת ולא עיל

לפני מחצי הלילה בא הכומר הגדול ודיבר עם רבנו גרשום להאמיר את דתו

ואז יעשו אותו תחת יוהד שר של כל השרים

אבל כבר רבנו גרשום נמאס לו בדברו אליו הכומר מעניין זה

ואמר לו כלא דבריך מצאתי

וחלילה לי לעשות זאת

להאמיר חיים של עולם הנצחיים בחיי שעה קלה

אין דברים כאלה, תשתוק וצא מפה

הריני מוכן ומזומן ממשר נפשי הקלושת שמוע יתברך

וכל ליבי ומועדים ארוחי ונפשי

ולא אשקר באמונתי

צא מפה מהר

ואל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה

ימי החיים והמוות

בידו יתברך

ולא בידי בשר ודם

היא בידכם תדרוכי

פדית אותי אדוני אל אמת

עד כאן

ועכשיו את שוב

בהמשך לאחריו

סבבה?

אנחנו באמת אחריו

יש מספיק לכולם במצבי הישראלי

תודה רבה

אדוני היושב-ראש,

אדוני היושב-ראש,

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש,

אדוני היושב-ראש,

וסובה,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת,

בשידור אחריו? שלום לכל התופים.

זה לעניות דעתי הומליג'ניץ או הצבי.

חבר הכנסת

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

בן אדם.

תודה רבה.

באתי, נראה עכשיו אולי המלך.

אדם נראה עכשיו אולי המלך.

זה קשור.

איזושהי בעיה שלה.

זה לא סביבה שלך, זה אוטובוס.

מה זה אוטובוס?

זה אוטובוס של ירום.

אדם נראה עכשיו אולי המלך.

אדם נראה עכשיו אולי המלך.

טוב, אני גם טוב, ככה מגיעים.

איפה זה כתוב?

בנוצאה חדשה.

בבקשה

ואהבת לאחת גמוך

זה שער התורה זה כל הכבוד, כל הכבוד.

בזה יש הכול.

ברגע שאתה רואה שיש לך ענווה, ענווה דאבה.

למה לא יפתרנו?

אני גם רוצה לדבר על המוסדות.

טוב.

בואו נשכחים לשם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון?

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון?

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת

עבודה רבה, אדוני היושב-ראש.

נראה לי שם היה אין.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה, נכבדה, נכבדה, נכבדה,

נכבדה,

נכבדה, נכבדה,

מה עם החמנים?

עשיתי.

לא מדברים אחר כך.

תודה רבה.

נברך אלוהינו שאכלנו משלו.

ברוך אלוהינו שאכלנו משלו, כי הוא הגדול הקדוש תמיד חיינו.

ברוך אתה אדוניי, אכבדה ואכבדה, הכל

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת נכבדה,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת נכבדה,

חבריי חברי הכנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת נכבדה,

חבריי חברי הכנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת נכבדה,

ולא אסתר באמונתי.

צא מקום מהר,

ואל תוסף דבר עליי עוד בדבר הזה.

בני החיים והמוות מידו התברך,

ולא מידי בשר ודם.

ובידך ארצי דרוכי,

פדית אותי,

אדוני, אין עיני.

הכומר יצא בפחי נפש,

ודבורה שמעה שבעלה נידון ממיתה,

ועזרה חיין בכל כוחה להציל את בעלה באיזה אופן.

והייתה בוכה תמיד ואין מנחם לה.

אבל רגיתה,

ולא היה אכפת לה ולא מרגישה עצמה כזה כלל.

אדרבה,

הייתה עליזה יותר ומתקשבת יותר בכל יום.

ואז נפל חשד בלב דבורה,

ועכבה אחריה ולא אני נעלמת,

וברשה אחריה בשבע עיניים.

ועד מהרה גילתה את מקורה,

והיכן היא נעלמת.

באחד המלונות היפים מבלה שעות רבות.

ואז גבורה הלכה לאותו בית מלון,

ושיחדה את בעל המלון,

והוא אמר לה שמליטה באה בחדר זה עם קצין צעיר ממשמר המלך.

עמדה במקום מושתר וחיפתה שם.

והנה היא מביטה בעיניים פתוחות, בעד חור מנחות מקנגה,

וראתה את מליטה ליד שולחן קטן, עמוס בקבוק יין, ענקוס,

ושם נכנס מיכאל,

וההמשך בראש.

ואחרי זאת,

בכלות הכל הוציא מיכאל סך אלף זהובים,

ונתן למליטה המחליטה,

ואמר לה יקירתי,

הנה לך אלו הם מתנה מאת דודים יוהד,

והוא בשום אופן לא רוצה שאני אקחק לי לאישה ותהיי בשלום.

יצא תכף מן החדר והלך,

ופני מליטה חוו כהמן בשעתו.

זאת אומרת, הגוי הזה הונה אותה.

ותכף לבחת הזהובים,

והלכה לרוחם ואומרת למליטה,

זו אהבתך אליי,

ובעד כל מה שגיליתי לך את הסודות,

נבל שכמותך,

גועל נפש.

אז ענה לה הרשע ואמר,

את אישה שמכרה את בעלה לידי אויביו.

בסוף היית עושה גם היא את זה.

יצא והלך לו.

ומליטה יושמה על הארץ ומכתה

את הכסף והלכה ואמרה יש עליי הרבה קופצים ולא אתה.

כל זאת ראתה ושמעה דבורה בעד חורם מנעום של החדר הסמוכים.

אז אמרה לעצמה,

בכל זה אני אשמה בעד הארורה הזאת,

ולא יספה עוד לחקור אחריה,

היא ידעה אותה מה היא מקווה,

אך ורק למוד בעלה.

גבורה, אומר חברו של כך,

יום ולילה היא הולכת לכל מי שיש בידו לעזרה כדי להציל את בעלה ממוות.

לא עזבה לו רב מקומי ולא עשירי יהודים,

מהכל לשם.

לבסוף נזכרה בנסיכה היפה שבעלה יצילה ממוות,

ותכף הלכה לארמון הנסיכה,

אבל השומרים לא נתנו לה להיכנס אצלה כי ידעו מה היא דורשת ומה מטרתה.

ולכן עמדה בחוץ שעות על שעות עד צאת הנסיכה לטייל,

ותשפוך את נפשה לפנינו.

לאחר שעה יצאה כרכרה על סוסים והנסיכה אמרה חשמהר ולא הספיקה לראותה.

אבל עמדה שם עד שחזרה מן הטיול,

ובבוא הנסיכה להיכנס זרקה עצמה לרגליה סוסים כשהיא צועקת

הצילי, הצילי, הושיעי הנסיכה לעזרת אישה אומללה.

ועצרו הסוסים שאלה, סליחה, מה את רוצה ממני?

עמדה לה,

אני אשתו של רבינו גרשום ובעלי מידון המוות.

ועלייך לעזור לי.

את מוכרחה להציל אותו ממוות.

מה שאומרים לא נתנו לי להיכנס,

מוכרחתי לעזור לו לקפוץ

תחת רגלי הסוסים.

חיש מהר עלי לכבחרה, אמרה לה נסיכה,

הודיעה דבורה אל חדרה,

שמעה את מר סליחה וכעסה,

ועיניה במרבוכים,

ואמרה שבעלה חג מפשע.

רק יוהן ומיכאל

ומליטה בוגדת גלגלו את זאת עד שנידון בעלי למות במגדל הרעב.

ודבורה נפלה ובגלל סליחה וגמר לה מאוד.

וסליחה מיד יצתה ופנתה ללשכת המלך, אני רשות.

ועטפה את הדלת ונכנסה, יהיה מה שיהיה.

המלך בראותו כך נפטע,

ואמר מה זאת, כשאת מעיזה כל כך תאודורה?

אמרה לו נסיכה,

כי הדברים נובעים בהצלת אדם חף מפשע ממוות.

ולכן הרי נמחיזה לעשות הכל בגלל זה,

כיוון שהוא הצילני ממוות פתוח.

והוא רבנו גרשון, שניזום למות על לא חמת,

שעשה.

ואני תוהה על משפט עוול כזה מידי אנשים המתנכלים עליו.

ואתה המלך שותק?

האם אינך יכול הצילה מידם?

ענה המלך ואמר,

הנה אני הכניסתי לו את טבעתי.

למה לא אמר עם הטבעת אליי?

ענתה נסיכה ראשית,

הוא כלוא בבית האסורים.

אז איך יבוא אצלך?

ושנית,

דע לך כי הטבע נגנבה ממנו מיד צוני נפשו, שזרמו עליו את העלילה הזאת,

בשביל גנבת הכסף.

מתי ידרת כי הוא נקי מזה?

והמלך קם בחמתו והלך אנה ואנה וקרא לאחד משלישיו ואמר לו,

הלכתי רע עם רבי גרשום עדיין לבית הכלר.

אז תכף תגיש לו חנינה מהר.

כל זה למען המשיכה היפה.

אבל הצורר יועל ידע זאת מראש,

ולכן מיהר להעמיד את רבנו גרשום במגדל הרעב עד אז.

ובאופן מהיר חזר השליש והודיע שכבר רבנו גרשום הוא עובר למגדל הרעב ואפילו המלך לא יכול להוציאו משם על פי חוקי המדינה ונסתמו כל הדרכים לגביו.

והנשיכה חזרה בבכי ומצטמקת לה ונתחלחלה מאוד,

והזהירה דבורה את בשורת האמין.

דבורה הלכה משם למגדל הרעב כדי למות שם יחד עם בעלה.

ולמה לה עוד חיים אחרי שבעלה יקר עומד למות?

והגיעה תחת קיר הקרוע של המגדל האטום וסתום בלי דלת

ואין מפתח,

ושכבה שם עד גורעה ברעב.

רבנו גרשום מבפנים ואשתו דבורה מבחוץ צוחקים בפני השם בתפילה ובתחנונים ובטוחים על חסדי השם ועל רחמם המרובים כי לא עזב ולא יעזוב את חסידם לעולם.

אתם זוכרים את השאלה

האם אדם יהיה בתוך

חדר סגור?

האם הגיע אליו הטרף?

אמרנו שהברך העג יגאון בשם רגע נצחנים אומר שהגיע הטרף.

איך הגיע הטרף?

בשם שמלאך המוות מסיז את האדם בחדר סגור,

כך מלאך הישועה,

מלאך המזור,

יכול להגיע לחדר סגור.

אז גם פה,

רבנו גרשום שמח על הקב' מלאכו שלא יעזוב.

במגדל הגבוה כולו עשוי מברזל עבה מאוד ואין שום ברירה אחרת אלא חדשה

והנה על הרעיון לרבנו גרשום

מי זה נותן עצה לבני אדם

אז הוא נותן לו רעיון

שיקום ויחפש לו מפלט

אבל זכר רבינו גרשום את המעשה שמי שעשה את המגדל הזה

תעבור זמן,

חרב המלך בו ואסר אותו במגדל הזה שעשה כדי שלא יעשה כמוהו למלך אחר

אבל ויהי אחריכם

באו כדי להוציאו לקוברו אחר מותו ולא מצאו שמץ ממנה

ואז ידעו שהוא נילד בחיים את המקום

למה?

כדי שבנת המגדל ידעה מה יחשוב המלך לאחר מכן

ועשה לו מקום למלט ממנו דלת סתר או חלון סתרים

כדי שיוכל להימלט דרך שם

אז מייד גם רבינו גרשום לחפש

חדק אתיהם מלמטה עד למעלה

חיפש וחיפש ולא מצא

וישב על הארץ ומסר את רוחו ונפשו בפני שמיים

והרים עיניו פתאום וראה מפתח חלול ומוסתר בין סריגי הברזל בקיר המגדל

לקח אותו וניקהו קצת

והקדוש ברוך הוא האיר את עיניו וראה נקב בקיר הברזל

והצליח לפתור את חלול הסתרים

ואמר רחל נודע הכול

ודרך החלון הזה משתחרר בונה המגדל

ויפתח רבינו גרשום את החלון

וירים עיניו וראה לפניו מדבר שמם

ואמר אשא עיניי לעריף מאין יבוא איזה עזרי מעם אדוניי עושה שמיים מהרזל

ואיננה פתאום שמע הכול מדבר ואומר

וירשום, תרשום, בעלי היקר,

עודך חי

הכיר מיד את כל דבורה אשתו ופרץ בבכי

ואמר דבורה יקירתי את פה?

זה ודאי נס מן השמיים

ומהרי דבורה להצילני ממוות

עלתה לו דבורה, באתי למות איתך ביחד

ענה לה, לא, לא, דבורה, לא למות בעזרת השם

כי נחייאני באת ונספר מעטיה שבחינא דבורה אתן

רוצי מהרי אחירה

ואהביאי לי איתך

כמה בקעיות של חוטים חזקים

וגם חוטי משי דקים וחוטי פשתן יותר עבים וחבלים חזקים

בנוסף על זה

אביאי מעט חמאה

ותולעת עץ

חפשי איזה עץ רקוב

ואז בקלות תמציאי דקה

מהרי מהרי אל תעכרי

ויינק עץ מן הקשת הלכה דבורה

ואחרי שעה קלה הביאה ודאי את כל התנות

ואמר לה

עכשיו יקירתי חטאתי באשפה שמסביב למגדל

ותמציאי איזה מכת חי

ולאחר מכן מרחי את תולעת

העץ עם חמאה

וקשרי אליו את חוט המשי הדק והארוך

ותדביקי את תולעת העץ

על קיר המגדל

כך שהתולעת נסחר כלפי מעלה והיא תבוא

אליי בכיוון אל החלון והיא תעלה לי את חוט המשי

ואת המכת

תשימי בעקבות תולעת העץ

כי כל זמן שתראי תולעת העץ את האויב את המכת דולק אחריה לטעום את החמאה שעל גוף התולעת

אז תולעת העץ תעלה ישר אליי לחלון

מבלי ללכת אנה ואנה

כי החמאה מאכלת אהבה למכתית

ודבורה מילאה בדיוק את הוראת בעלה

והנה ככה היה

תולעת העץ עלתה ישר כי ראתה את המכת רודף אחריה לאכול ממשרה

והנה תבואת גיל פרצה בפי דבורה כשראתה תולעת על החלון עם חוט המשי

ורבינו גרשום תפס את החוט בידו

ואמר לדבורי יהי שם אדוני מבורך

שברא תולעים ומקקים לשמשני

מארי ותקשירי בזה חוט משטר

וחוט המשק

וכן הלאה

תקשירי בזה חבלים

ותקשירי בזה סל עם אוכל

כי מאוד רעב אני

ועד מהרה העלה רבנו גרשום את הכל עם מאכל ומשכן

ואכל לשובעת שון

אז אמר לדבורי יקירתי לכי לשכב במנוחה בבית עד למחר

ובואי אליי

ואני פה הלילה

אטקן סולם של חבלים אשר בידי

ממה שהיא שלחה והלתה לו חבלים

ואז תוכלי בסולם לעלות אליי

נתמלא צמחה בגיל

חזרה גבורה לביתה

ולמליתה המחריתה

לא סיפרה דבר

למחר חזרה גבורה עם עוד חבלים ואבותות

ורבנו גרשום פיקן מכל אלה סולם משלשן למטה

והנה סולם מוצב ארצה

ודבורה עלתה חשמיון על בעלה ושניהם נפלו הודעה לשם יתברך על הנץ הגדול הזה

ואז סיפרה דבורה לבעלה את כל מעשיה של מליתה

בחרה לו מאוד

ואמר היא חייבת מיתה

בגלל זה שאמרו ליברותינו זיכרונו לברכה

הבא לעורגך שאתה עורגו

וברור לירדמה

כי לא נוכל להמלט במדינה הזאת

וללכת אלא בהיחמק

וכל עוד מניתה עם החיים

לא נוכל לעשות את פער הבריחה

ועוד פעם

כל הזמן שלא תדע מזה כלום

אז היא הולכת ונושאת לאיש אחר

והיא אשת איש

וזהו עמון גדול בגילוי עריות

ולכן אין לה ברירה אחרת אלא קבר ואסור לרחם עליה

ואין אדם דר אמא נחש

בכפיפה אחת

היא חברה ליבור ובו היא תפול

ובכן שמעינה דבורה את תוכניתי

ועד לבריחה מאיסטנבול

אני אשב פה במגדל בטוח לי מכל המקומות

ואל תכי תכף בחשאית

להשיג לנו שני מקומות באונייה המפליגה לאיטליה או לצרפת

ואחרי זה תביאי לי בגדי אישה

על מנת שאתחפש

וכך אוכל לעזוב את המדינה

באותו הלילה שאנחנו עוזבים את המקום הזה

אז תגלי למנית את הסוד

שעודני חי וקיים במגדל הרעב

כי הקדוש ברוך הוא מפרנסני על ידי עורבים כי אליהו הנביא זכו לטעום בלחם ומים

ומיד יתעמו בו בחשת גדול

כדי לראות במו עיניה את הפלא הגדול הזה

וזאת תהיה דרכה האחרונה עלי אדמות

היא תישאר פה במגדל הזה עד אשר תחזיר את נשמתה החוטאת לבוראה

הלכה דבורה ועשתה את כל אשר ציווה לבעלה כדי להפליף לו עוד שלושה ימים לוונציה

וגם העבירה שם את כל מרצחות וחפצים

מאחר זאת פנתה דבורה למליטה ואמרה לה

מליטה

דבר סתר לי עלי ואני מגלה לך את הסוד

כי בעלנו גרשום עודנו חי כי מלאכי שמיים

מביאים לו לחם על ידי עורבים, כי ענייהו הנביא.

ואם את לא מאמינה לי,

בואי להתראות איתו שם.

כי הוא אמר לי, תביאי את מליטה איתך,

אבל בתנאי

שלא ייבדע הדבר כלל.

מליטה אמרה, רוצה אני בכל ליבי.

והלכו יחד,

ותכף עלו בסולם,

אחת אחרי השנייה.

וראתה מליטה את בעלה בחיים,

אבל תכף סגרו את החלון.

וענה רבנו גרשום ואמר,

מליטה?

מי הגיד וגילה לו או הביא את סוד משקל הכיסא?

מי נתן לו את טבעת המלך?

ואת הקצין הצעיר מיכאל את לא מכירה?

מעתה הגיעה שעתך למות פה,

ואני ודבורה נלך מכאן,

ואת תגמאי ברעב פה.

ואי כשמוע מליטה את הדברים האלה,

תכף קפצה על החלון כדי לרדת למטה בסולם,

ופרצה בצחוק.

האח לי כי אני נבלדתי ואתם שניכם תישארו פה למות.

ועניקה הציגה רגליה בסולם במהירות,

נפלה למטה ומתה על המקום.

וכל נהי בקע את אשתת הלילה,

כי נשמטו רגליה מהסולם ארכה.

ורבנו גרשום ודבורה מיהרו ירדו מהחלון,

וראו את מליטה מתפוססת בדמיה בלי רוח חיים.

ואז אמר רבנו גרשום כי משפט אלוקים פגע בה.

זרקו עיני דמעות ובכה על מליטה.

ניהרו וחברו לגומה וכברוה כי קלטה שם את מקומה.

נוחי בשלום על משכנך מליטה,

אמר רבנו גרשום,

ותהי מיטתך כפרתך.

וישר הלכו לאונייה ונסעו משם לשלום.

והגיעו לוונציה ואיטליה.

ושם בערך ברכת הגומה בתוך קהל ועדה גדולה של חכמים וסופרים,

על אשר אצילו השם ממוות בטוח הזה,

ומשם הלך למגנצה אל בית ריבי ליאון חמים,

ובמעט הזמן נפטר חמים,

ואז עלה רבנו גרשום על כס רבנות תחתיו,

ונהרו אליו כל ישראל,

ושמו יצא לטהילה בכל הארץ.

ודבורה אשתו פתח השם את רחמאה,

וילדה לו כמה בנים בזה אחר זה.

מאחר ימים מספר הלכו בקושדא למגדל

כדי להוציא את גופת רבנו גרשום לקוברו,

אבל לא ראו שם את הגופה ונדהמו.

אבל כשראו שם קבר וגילו את תקופתה של מליטה,

חישמעיה נפוץ לשמועה,

ובא המלך בזיר ומתאום שרי מלך ורוזו,

ואז ענה השר יוהן ואמר,

אין זה אלא מה שאמרתי כן הוא,

שרבנו גרשום הוא חשב גדול.

ענה לו המלך לא,

כי הוא אדם גדול ומלומד,

שאין כמוהו בכל העולם.

ואחרי חקירה וגרישה,

ידע המלך איך נמלט רבנו גרשום מהמגדל והוא בגרבניה וחי בכל טוב.

שלח לו המלך בכתב

כדי להשיבו לקושטא ולעשותו ראש הכל השרים,

אבל הוא לא רצה לחזור לשם בשום אופן.

ואחרי זאת,

פתאום חלה המלך ומת.

ואז עלה אחיו על הכיסא,

אבל לא אריך ימים ומת גם הוא.

ואז עלה אחריו רומן,

הידיד של רבנו גרשום על הכיסא,

גם הוא מת.

אשתו נתנה לו סם בהראגתו.

ואחריו רצה לעלות על הכיסא מיכאל הידוע,

אבל לא הצליח

עם בעלותו על הכיסא שהכין רבנו גרשום למלך בזיל.

הכיסא לא פעל את פעולתו כרגיל.

ואז ידעו זאת

כי אות מן השמיים.

זה עבד עד עכשיו.

רצו עבד עד ולא עבד.

ולכן פרה מיכאל לרבי גרשום לבוא ולתקן לו את הכיסא.

עסוק.

אבל רבנו גרשום לא בא,

ואמר, אין לי עסק עוד עם רשעים שונאי ישראל בנפש.

ויוהאן נאשם

ונכלא במגדל הרעב ומת שם.

וגם מיכאל לא ערך ימים עד שנכלא גם הוא ומת.

כן ירדו כל אויביך ה'

ואוהביו כצאת השמש בדבורתו.

ורבנו גרשום חי באותו זמן בשלווה בנהל עם אשתו היתרה דבורה,

ועסק בתורה יומם ולילה,

עד שיצא לו שם בכל הארץ,

ונהרו אליו הרבה תלמידים,

ולמדו תורה ופיהו, כי מלאת אדוני צבאות הוא.

ואז גזר ותיקן הרבה תקנות לישראל,

ובפרט לאחינו האשכנזים.

והוא עשה חרם רבנו גרשום שלא יישא איש שתי נשים.

ועד היום האשכנזים מקיימים את חרם של רבנו גרשום,

ואין להם אלא אישה אחת, אם טובה, אם רעה.

אבל לספרדים בעיריית המזרח הם מביאים שתי נשים,

כי לא אסור מן התורה כדי להביא שתי נשים, עד ארבעה מותר לסף.

אבל רבנו גרשום,

אשתו בליטה המחריטה,

גרמה לו צער,

ולכן הוא גזר גזירה, כל אחינו האשכנזים.

ולכן

זה לא על כל העולם, אז זה לא הגיע. ולכן אני לא אומר את ההמשך.

ולכן בוא נמצא.

הגזירה אבל הייתה לכל העולם, רק זה לא הגיע.

לא לתימנים, לא למרוקו.

יש פה המשך, אבל זה לא שידור.

לא לעשות החידוש. לא, לא שידור. חנם.

לא, לא, לא, לא. אם אנשים מסתכלים עליהם, לא קוראים. לא.

לא, הם גם בשיעור.

אבל אחרי התפילה, אם תרצו, אני אגיד לכם את ההמשך.

זה משהו שאי אפשר להשמיע.

אפשר לקרוא עוד.

בסדר, אז עכשיו אנחנו נמשיך,

תן לי ספר חובת המרות,

נגוב עוד כמה נקודות.

אבל רואים שהכל מבוסס, כל המעשה שלו בסיפור זה ביטחון.

כן, אבל הוא, סך הכול, הפגשתי באיזה מחריט אחר,

שבגללה כולם טוב ליהודה.

מה?

ככה זה תמיד, אתה לא יודעת, זה לא מתקנות תמיד בגלל שיש איזה מקרה שממנו לומדים עד כמה הדבר יכול להיות.

ולמה הוא יצא לחבור את זה, אתה חושב?

גם בגמרא הרבה מקרים רובעים ש... בלי למסור את הגזירה, אבל.

בסדר. הכול בגלל אנשים, בקיצור.

עוד אמרתי שהוא אמר שזה למאה שנה.

אלף שנה. עד חמשת אלפים.

אלף שנה.

אז הוא אמר ראשוני ראשון, מה זה ראשוני ראשונים אפילו.

לא, רגע, ראשון, כמה זמן יותר טוב. ראשון, ראשון, הוא היה רמב״מו.

רגע, מה התוקף של הגזירה?

הרמב״ם.

הגאונים, זה שני הראשונים בקיצור.

מה התוקף של הגזירה?

מה התוקף של הגזירה?

יש עוד חמשת אלפים, אבל האשכנזים העריכו את זה.

זה מאה שנה לכל אנשי נולד.

מה אתם רוצים שתי אנשים? אחת תסתדר קודם, תארתי שתיים.

תשמע את ההמשך, אחר כך תתענן.

זה ההמשך זה כבר דברי המחבר פה. אחר כך את הספר אולי, שידעו בבית, איזה ספר. כן, מי שרוצה להשיג את הספר אז הספר נקרא מעשה על המינים יש למעלה מ-1,000 מעשיות וסיפורים למעלה מ-1,000 מעשיות וסיפורים שמובאים על פרשת השבוע זה מאת אלואן אבי דני

והוא כתב את הספר הזה

הוא אסף אותה, ניקט אותה מהרבה הרבה מקורות

ופה יש בספר של בראשית רק 424 מעשיות על כל הפרשיות וההפטרות

ובמעלה אדומים הבן שלו הוא יושב ראש המועצה הדתית

אבידן, אפשר להשיג את הספר אצלכם אם אתם רוצים טלפון

055-970-9708 אבידן יצחקי, שם אפשר להשיג את הספר

לדבר על פרשת השבוע

תודה רבה.

הדברים שחייב המאמין לפתוח מהם על הבורא התעלה גוללים אותם שני מלים.

אחד דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא.

אז שני דברים חייבים המאמינים לפתוח על הבורא התעלה,

וזה חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.

אחד מהם זה ענייני העולם לתועלת העולם הזה.

בשני, ענייני העולם לתועלת העולם הבא.

והעניינים של העולם לתועלת העולם הזה מתחלקים לשלושה.

אחד מהם זה התועלת לגופו בלבד,

השני זה תועלת של תרפו וזונותיו והכנסתו וסיבות הונו ומיני קנייניו

זאת אומרת, אדם צריך המאמין בוטח בשם בענייני גופו, זה אחד דבר שני, בתועלת של תרפו וסיבות הונו ומיני קנייניו הדבר השלישי שהוא צריך לפטוח בשם

זה על התועלת לבני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו

ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו ולבני אדם

אתם שמים לב?

הבן ובכיר מחלק בין האדם עצמו לבין אשתו ובניו

זאת אומרת, יש שלוש מחלקות

האדם עצמו וגופו

אחר כך קנייניו בתרפו

והונו

והשלישי

זה כל התועלות של בני ביתו, אשתו, קרוביו, אוהביו, אוהביו וכו'.

ענייני העולם לתועלת העולם הבא הם נחלקים בשני החלקים

אחד זה החובות של הלבבות

והאיברים שהוא מתייחד בהן לבדו

ואין מעשה יוצא בהן לענן זו ולטוב לא נזקו זאת אומרת,

של בן אדם למקום ולא בן אדם לחברו לזולתו הוא גולל

והחלק השני זה חובות האיברים שלא אוכל לעשות אותם אלא בהשתתפות זולתו

בלפעול ולהפעל בתוך צדקה, בחסדים, לימוד עצמם,

לצוות בתור,

להלך להגיע בין נזין ובין הרע וכו'.

בענייני העולם הבא נחלקים בשני החלקים אחד מהם זה הגמול הראוי

והשני זה חסד הבורא יתעלה על החסידים הניאים לעולם הבא.

אז יש גמול שראוי לאדם עפים את כוחלותיו יש חסד של הבורא שהוא מתחסד

עם אלה שהם חסידים וניאים בעולם הבא.

והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא דבריו הם שמעה חלקית.

אחד מהם זה ענייני גוף האדם בלבד,

השני זה אמרנו הונו וסיבות צרפות,

השלישי זה ענייני אשתו וערב וערב ואיבה,

הרביעי זה חובות הלבבות והאיברים שהוא מתייחד שתאכלתם ואזרקתם,

חמישי זה חובות האיברים שתאכלתם ואזרקתם מתעברות את זולתו, זה תמיד גם בחדרו,

שישי זה גמול העולם הבא שיהיה כפי המעשה בעולם הזה הגמול הראוי לו,

שביעי זה גמול העולם הבא אשר יהיה מבולא יתברך על דרך החסד

על סגולת אוהביו, סגולתו ואוהביו,

כמו שכתוב,

הרב תוכבא שצפנת לי ואיך הפעלת לא עושים את זה.

בקיצור רבנו מאיה סיכם עכשיו

זה בעצם שבעה דברים שאדם צריך לצורך בהם, שכל אחד שונה מן השני.

מכיוון שפירשתי בהקדמות שבעבורן ייתכן הביטחון מן אבותיה ואלופים התעלם, אתם זוכרים שלמדנו על מי אפשר לסמוך, על זה שיש לו אהבה ויש לו חמלה והוא מרחם והוא אוהב והוא לא מתרשם והוא לא מתעלם והוא חזק ואי אפשר למנוע ממנו את הכול, שבעה דברים.

אז יש לסמוך על אופניהו של הביטחון בכל אחד משמעות דברים

שהם נמצא בהם האדם רק בשם דבריו ולא בזולתו.

עכשיו שימו לב.

שימו לב, שימו לב.

שימו לב, שימו לב.

תזכרו את מה שאני אומר כרגע כי אם תדעו את זה לא תצטרכו לעבוד בכלל.

בכלל.

רגע, אבל לא רואה את זה.

אתם יכולים להודיע לבעלי בית?

תעבוד לבד.

בענייני גוף האדם בלבד

זה אם חייו,

מותו,

טרף מזונו למחייתו,

נמל בושו ודירתו

ובריאותו וחוליו ומידותיו,

אופן היושר בביטחון על אלוקים בכל עניין מאלה

שישליך את נפשו בהם

להליכות הגוזר,

אשר גזר לו הבורא מהם.

ותפתח נפשו באלוקים, יתברך

וידע

כי לא ייגמר לו מהם,

אלא מה שקדם בדעת הבורא,

שהוא הנכון לענייניו בעולם הזה ובעולם הבא,

ומה שיותר טוב לאחריתו.

ושהנהגת הבורא לו בכולם שווה,

אין לשום בריא בהם עצה

ולא הנהגה,

אלא ברשותו וגזירתו ודינו.

וכמו שאין ביד הברואים,

חייהם

ומותם

וחולים ובריאותם,

ככה אין בידם טרף מזונם וסיפוקם בלבושם בשאר ענייני גופם.

שום השתדלות לא תעזור,

שום עזרה,

שום תמיכה,

הכל רק בגזירת הבורא ידברם.

ואם

ברור אמונתו, שהאמונה הזאת מבוררת לו,

שעניינו מסור אל גזירות הבורא יתעלה,

ושבחירת הבורא לא היא הבחירה הטובה ביותר,

גם אם היא החולה ומתייסר וכו',

הוא חייב להתגלגל לסיבול תועלותיו,

ולבחור אותו כנראה לא מן העניין.

באלוהים מעשה

מה שקדמה מוגדר אותו.

ואחרי שאתה מאמין באופן ברור בזה,

אתה סומך ומודח בשם שבוחר לך את הטוב ביותר בשבילך,

אז אם אתה לא בדרגה של המנדנות שהוא מתגבר תמיד בעבודת האלוקים וכו' וכו',

אבל אחת שהוא בדרגה בינונית יצטרך להתגלגל לסיבות התועלת,

דהיינו ללכת לעבודה, מה שנקרא,

ולבחור הטוב כנראה לא מן העניין כמו שלמדנו, כל אחד הבוחר את המקצוע לפי המשיכה שלו,

אבל ידע שהאלוהים יעשה את מה שקדמנו לגזרתו.

ואתה בבחירה שלך ואת החלטתם על איפה לעבוד אצל מי ופה ושם,

זה לא יביא לך אגורה וחצי אגורה יותר ממה שנגזר ואיך שנגזר.

בעזמנו חכמים,

הגזרה לועגת להשתדלות.

הגזרה עומדת בצד,

ראת ההשתדלות והיא לועגת.

ואילו מה אתה עושה?

נכתה במקום להיכנס לאבו שמונה עשרה, נכנסת לשש עשרה.

אתה עושה השתדלות אצל היתר הרע, בסוף מי מאכיל אותך?

ומונה עשרה, חי עולמי.

אז הנה קראתם ברור ומפורש,

החיים והמוות, הבריאות והחונש, והטרף, והבגן, והכל כלואים בגזרת הבורא שאין בלתו ואין זולתו,

ולא תוספת מאמץ,

ולא השקעה, ולא אמביציה,

ולא חרטיציה. שום דבר לא. אבל זה בנשמרתם מאוד לנפשותיכם,

שאדם צריך לשמוע על הבריאות שלו.

לשמוע. לא צריך לשמוע. לשמוע. לא צריך לשמוע. לשמוע. למה הוא צריך לשמוע? לשמוע. אם נגזר עליו מה? אבל אם נגזר עליו מה?

היינו במדבר יהודה, אתה זוכר?

וראינו בדואי שיכול לשתות מים עם צפרדעים שלא יגידו אותו. הרגילו אותו ככה. מאה אחוז. ההורים שלי לא הרגילו אותי לשתות מים. השם רצה שהבדואי יחיה בתנאים כאלה ויהיה לו בריאות,

ואתה, עם כל הפתרון, תהיה לו בריאות.

דבר נוסף, היה אחד שקראו לו הווארד יוסט.

הוא היה עשיר אדיר,

שלא התראיין אף פעם לתשמורת,

וכל העולם כתב עליו כל יום מה הוא עושה.

הוא, מרוב שהסכים איתך,

שמר על הבריאות בצורה יוצאת דופן מן הרגיל,

והיה ישן בתוך ניילונים.

והיו נותנים לו תה עם מדחון,

לפי הכללים הרפואיים הכי בדוקים.

כלומר, הכל היה בשמירה,

בסטריליזציה, במעלה הכי גבוהה,

ובסוף הוא מת מחיידקים.

הוא לא אכלת חמישה שתיים?

הוא היה עשיר אדיר.

הוא מת מרוב ריאות.

אבל צילים תמכים בדרך עיקה, שומר נפשו הרחק מהם. אז מה זה? כמו הצאצארי,

זו המדינה הכי עשירה בעולם,

והם חיים שם בשלווה שזה לא יאומן למספר המתאבדים הכי גבוה בעולם.

הם משעמם להם.

מה לעשות? כשיש גזירת הבורמה הזאת.

ואיפה יש מיטה בתשלום?

בשווייץ.

הולכים לשמה, משלמים ארבעה כנבים דולר,

מלבישים אותך חליפה והכל וזה,

ונותנים לך זריקת רעל,

ולפני זה נותנים לך סוף של כמה ימים,

נחמתים בכיף,

ואחר כך תוקעים לך זריקה, אומרים לך חיוך אחרון, תמונה,

תוקעים את ארבעת הלווים, ולך תמות.

האנשים שומעים בשביל למות בכיף.

היה שדרן כזה, לא? כן.

מה זה צילים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו הרחק מהם? הוא לא צריך להיזהר. מישהו אמר שלא להיזהר. למה להיזהר? איך הוא שמע ושאני אמר... כי הבריאות היא בידי השם. נכון.

אז הוא לא יעזור לו שום דבר אם הוא יתחסה עם מעיר או עם לחם גופייה. נכון. אם בורא עולם גזר עליו שיהיה בריא ולא יהיה חולה, אז הוא יהיה בריא ולא יהיה חולה. נכון. אם בהשתדלות של הפרנסה לא עוזר מה שתעשה, תקבל,

אז למה כתובצינים פחים בדרך עיקש? אני אגיד לך.

משום שאדם צריך להיזהר.

על פי הטבע הוא צריך להיזהר.

אם הוא ניזהר,

אז הוא ישמר בבריאותו למעט

מה שיגזור עליו הבורא.

אבל אם הוא גם לא ייזהר,

אז יהיה לו גם מחלות של עצמו בלי גזירת הבורא.

זאת אומרת, יהיה לו תוספת גזירות שהוא גזר על עצמו,

שנאמר,

צינים פחים בדרך עיקש.

אתה עיקש.

אז אתה תהיה מקורר,

ואתה תהיה חולה,

ואתה העיקש.

לכן שומר נפשו ירחק מהם, כי טבעם

של הצנע והחום

להביא חוליים.

ואומר הרמב״ם,

תחילת חולי,

שינוי דסת.

יש ויסות

של מזג האוויר. פתאום נהיה שינויים, נהיה פתאום חורש,

נהיה פתאום קיץ.

החיידקים מתחלפים,

העניינים מתחלפים, אז גוף האדם פועל אחרת.

ואז בן אדם,

נתפס.

למה הוא מתחיל חולה, דמייה, שפעת?

שמה הגזירה לא עובדת?

שמה צריך להישאר, להישמר.

ואם נשמרת כדין ועדיין אתה חולה, זה גזירת הבורא.

נראה. ואם נשמרת טוב ואין גזירה כנגדך, אתה תהיה בריא.

והרמב״ם אומר בפרק דמי, בירקות דעות,

איך אדם יאכל כל ימי חייו ויהיה בריא?

במאה אחוז הוא מבטיח לו שכל ימי יהיה בריא.

כל ימי.

מבטיח לו.

אבל כמובן,

הוא לא עשה עבירות,

כי הרי למדנו פה,

שמי שעושה עבירות,

אז לפעמים ממירים לו את העונש בחולי,

או ביסורים,

או בעניות,

או בגלות.

תלוי.

אז מאיפה יפרעו ממנו?

מאיפה יפרעו ממנו?

אם הוא יהיה בריא,

יישאר במקומו,

הכל לא ישתנה, זה לא יפרעו ממנו.

אז לכן יש מצבים

של מגזר עליו חולי.

ולכן כתוב שהם נאמנים בכניסתם,

ונאמנים ביציאתם. השם שולח מנאחים שהם מביאים את החולי לזמן מסוים, והם לא יכולים להישאר רגע.

לכן אמרתי לכם,

כשהיה לנו רופא במשפחה הקרוב,

שאמר לי שבוע ימים אין כדורים,

שבעה ימים בלי כדורים.

הבנת?

מכל מקום אתה רואה שיש לפחמים ניסיונות שעושים עם חולים,

ונותנים להם כדורי דמה,

וזה מועיל לא פחות מהכדורים ממש.

מכדורי דמה אין סכנה,

גם כדורים ממש, החומרים הכימיים יכולים להזיק.

יש תופעות לוואי.

זהו.

אז הרפואה היא בראש בעיקר,

אבל גם בגזרת הבוראים.

ואין את אותו דבר בפרנסה?

שנגזר עליו למשל שכן יעבוד?

שנגזר עליו לערוז? בטח שנגזר עליו לערוז.

אם הוא לא למד ביטחון, נגזר עליו לערוז.

גם אם הוא למד ביטחון. למה שיעבוד אם הוא למד ביטחון? כי זה בכלל לא בשבילו.

ממירים לו את העונש לעבוד.

אם הוא בדעת,

הוא לא יעבוד.

לא, אבל כמו שממירים לו את העונש בחולי,

למשל אם הוא עשה עבירות וממירים לו את העונש בחולי,

אז ממירים לו את העונש בעבודה.

מאה אחוז.

אם יש לו ביטחון מלא, הוא לא יעבוד.

אם אין לו ביטחון מלא,

אז באמת ככה יקרה.

זאת אומרת, בפרנסה לא ממירים את העולם, רק בכל העיר.

אני שואל אותך שאלה.

יש לך בלון חמצן בבית?

ברוך השם.

מה יקרה אם לא יהיה לך פתאום הכל עם החמצן?

מה? לא, גם לא. למה אתה לא חושש?

למה אתה לא חושש?

לא חושש.

כבר מנסה אתה כן חושש.

מי נותן חמצן?

מי נותן חמצן?

הוא יכול להפסיק אותו, נכון?

מה קורה כשבן אדם נופל, לא משתדלים להביא לו חמצן?

אז למה לא תלכו לכם בלון כל הזמן על כל מקרה?

אם לא תמצא עבודה, תוכל לבקש פחות נדבה.

לא תמות.

אבל אם אין חמצן, אתה יכול למות.

אז הדבר החיוני,

זה שכל אחד יהיה מחבר לשני...

למה אולי גם בלון אחד לא יעבוד?

אז צריך בלון שני

אבל זה אף אחד לא חושש

רק אוכל לא חושש, אבל לפי ככה יש הרבה אנשים שאומרים, איך זה?

מאן די אהב חיה, אהב מזונה, מי שנותן חיים

הוא נותן מזון

אתה סומך על העם בחמצן

אתה לא מכין לך אפשרות שלא יקרה

ובאוכל יש לך מספיק זמן עד שאתה יכול לשיג, זה לא מיידי כמו נשימה,

נותנת לך דקה אתה מת,

דקה אם אין לך אתה מת אבל אוכל לא אכלת אפילו יום שלם, אפילו יומיים אתה עוד יכול לחיות יש לך מספיק זמן לבקש לזה, ללכת לאיזה חתונה,

איזה בר מצווה,

לבוא ביום שישי לצ'ון,

אתה יכול לאכול איזה משהו נכון.

ראינו שחכמים ביקשו שבן אדם יעשה השתלטות לקנות בלוני חמצן שיהיה לו אוויר אבל חכמים כן ביקשו וכן כתבו

שזו גזירה או איך שלא נקרא לזה על פרנסה אז עמדנו, אז בזה אתה עושה לך תאכל לחם וזה לא כתוב שאתה חייב להתחיל להשיג בלוני חמצן לשים בבית זה לא כתוב שצריך לעבוד בתורה אז למה אתה עושה את זה? למה כתוב את הגזירה הזאת? כתוב קללה, אתה רוצה קללה אני אתן לך עוד, אתה אוהב קללה עוד אין בעיה אז למה

אתה צריך קללות?

למה אתה מחפש קללות?

אני עוד היום ראיתי אנשים באים אליי מבקשים ברכה, לא מבקשים קללה

אנשים טיפשים, באים לבקש ממני ברכה, שיהיה לי פרנסה במקום שיגיד

תברך אותי שלא צריך לעבוד

במקום לבקש את כל הקופה כבר

הוא מבקש לא, תשחרר לי לאט לאט

מבקש לא לעבוד

מבקש רק ללמוד

מה יותר טוב מזה?

לא,

רוצה לעבוד

רק שיהיה לי פרנסה

איזה בן דבר זה? כבוד הרב, אבל זה כמו אותו בן אדם שבא וסיפרו את זה על קופת העיר, שהוא אמר מה אכפת לכם שאני חי?

מה, אני צריך למות ושיהיה לוויה בשביל שיטפלו בילדים שלי?

יש לי בעיות, הוא לא יודע מה, הוא לא מסתדר

אז הוא בא אליהם, הוא אומר להם תעזרו לי,

אמרו לו, לא, פה אנחנו עוזרים רק כשמישהו מת

מה אכפת לכם שאני חי? מה הצרו את העין הזאת?

אני חי, חי בירושלים, המשפחה חיית בבני ברק, תעזרו להם

תזכירו להם קרן, הרי הם מקימים קרנות לדירות

הרעיון שלו קודם כל הוא טוב, ואני ממליץ לו להקים קרן כזאת

ונראה אותו שהוא יחלק לחיים

לחיות על חשבון החיים הוא מוכן

אבל מפרנס את החיים הוא בעצמו, מה פתאום?

לא, כי הוא רוצה, יש לו אמונה שהוא לא צריך לעבוד

מאה אחוז, אולי אם יש אמונה שהוא לא צריך לתת לו

איש באמונתו, אין לחיים עם הקופה, עם האמונה

מכל מקום הנה למדנו שבענייני גופו וממונו והונו ובריאותו

וחוליון ומלבושו ומעונו וכל אלה

הוא לעצמו יכול להשליך על השם יהבו

ולהיות בטוח שהוא יגזור עליו את הכי טוב שרק עכשיו

וגם אם הוא לא יאמין ולא יבטח

זה לא ישנה שום דבר

כי הכל תלוי בגזירת הבורא

והדומה לזה, בואו תראה דומה לזה

כי האדם

אף על פי שקיצור ומידת ימיו

קשורים בגזירת הבורא יתברך

יש על האדם להתגלגל לסיבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כצורכו

ולא יניח את זה על האלוקים שיאמר

אם קדם בגזירת הבורא שיחיה אני אשאיר את בגופי בלי מזון כל ימי חיי אני גם לא אוכל

ולא אצרח בבקשה את הטרף והעמלות

וכן אין ראוי לאדם להיכנס בסכנות

בביטחונו על גזירת הבורא וישתה סם המוות

ויגיד אם השם גזר שאני אחיה אז סם המוות לא יפעל

או יסכן עצמו להילחם עם ארי וחיות רעות

בלי שום אונס הוא לא חייב להגן על חייו סתם

הוא אומר בוא אני אראה לך שמה שהשם גוזר זה מה שפורט בואו תראה אני נכנס עכשיו לארייה

ובירא מי יוצא משם

אבל זה לבעלי הביטחון הגמור זה הבעיה

בעלי הביטחון הגמור הרב שטיינמן זרו בגין זה המלך הקרוב

מסתפק האם

האם

רבי

רבי פרחס בן יאיר

שעבר דר גינם למה לא חלוק ממך

והוא חלק לו והוא יצא אם הוא בירך פרקת הגומה

אז הוא מסתפק בשתי פגים אחד בגלל שנחלקו המים והוא עבר ביבשה

אז זה לא עובר בים

שחייב על זה ברכה

ודבר שני,

אצל הצדיקים הניסים האלה זה טבע

אז מה אדם מברך על הנס?

אבל אם זה טבע, הוא צריך לברך או לא צריך לברך?

אז הוא השאיר את זה בצריך עיון

אז רק כדי כך

שאצל הצדיקים מה שאצלך תמוה אצלם רגיל

יש שאלה מה הם מברכים

אבל

כמו אדם שהוא לא בעל מגרגה כזאת

כמו אור החיים הקדוש שהוא לא מפחד מהאריה כמו דניאל פגוב האריות וכן הלאה

אז אדם כזה לא יסכן את עצמו להילחם עם הריב החיות רעות כשאין לו דוחק

או שישליך עצמו בים או באש

ויגיד אני לא פוחד עם מה שהם רוצה, אני אהיה

ודומה לזה ממה שאין אדם בטוח בהם, ויסכן נפשו

הוא כבר הזהיר אותנו כתוב מזה כשאמר

לא תנסו את אדוני אלוהיכם כאשר ניסיתם במסע

כי איננו נמלט

מאחד משני דברים

מה הם?

או שימות

מיהו הממית את עצמו

והוא נטבע על זה

כמו שהמית את זולתו מבני אדם

אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזירת האלוהים וברשותו

אם אחד

יחליף לשלוח יד בנפשו

זה בדיוק כמו בן אדם שרצח את חברו

זה אותו דבר, לא? עכשיו

מאף על פי שהמוות הזה הרי התבצע בסופו של דבר וזה בגזירת הבורא וברשותו

שהרי אם השם לא היה מרשה לו

אז גם אם הוא היה רוצה להרוג את עצמו הוא לא היה מצליח

אתם שומעים בתקופות האחרונות

שיש חילונים שרוצחים את הנשים שלהם ומתאבדים אחר כך

הם לא יורקים עליהם, למה? כי אם הם ירקו עליהם הם ייקחו אותם למאסר

אז הם לא רוצים להיכנס לבית סוהר על יריקה

אז הם הורגים סופית

הם דופקים את החוק

אז יש כאלה יורים באישה ואחר כך יורים בעצמם וזה מתפנק להם, לא עובד

ואז הם נשפטים ונידונים למאסר

היה כבר יותר טוב לתת יריקה, לא?

כן

אבל

לא תמיד מצליחה, למה זה לא הצליח?

כי לא הייתה גזירת הבורא שהוא ימות

הוא רצה מה שלא רוצה

אז גם מי שהצליח

אז הוא יכול לבוא לשמיים, רבונו של עולם, אם אתה לא היית רוצה שאני אמות אז לא היית גורם שאני אמות, למה הסכמת שאני אמות?

למה הסכמת שאני אמות? אז עשיתי את מה שאתה הסכמת, אז מה הבעיה?

מה הבעיה? מה הבעיה? מה עשיתי לא טוב?

פיימתי את רצונך

זה הבחירה והידיעה הוא אומר לא

הוא אומר לא

למה?

כי כבר הזהיר אותנו לא להעמיד שום אדם בשום גלגול,

שנאמר לא תרצח, לא רק אחר, גם אותך.

לכל אשר יהיה מומת קרוב אל המבין,

יהיה העונש עוד יותר ראוי.

זאת אומרת, אם אתה הורג את עצמך, זה יותר גרוע ממה שאתה הורג את חברך.

כמו שכתוב, על רצפו בחרם אחיו משיחת רחמיו.

זאת אומרת,

אדם שרודף אחרי האחים להורגו הוא מושחת,

אין לו רחמים.

זה לא כמו אדם זר.

וכן מי שהעמיד את עצמו יהיה עונשו גדול בלי ספק,

מפני שמשלו בזה כמו עבד.

כשציווה אותו האדון לשמור מקום בזמן ידוע,

והזהיר אותו שלא ייפרד מהמקום ההוא עד שבו שליח של האדון אליו,

וכיוון שראה שמפושש השליח לבוא חזר את המקום קודם בו וקצף עליו

אדוניו, והענישו אותו בעונש גדול.

ככה ממיט את עצמו,

הוא יוצא מעבודת האלוקים,

הוא ממרה את פי ונכנס לסכנת המוות.

זאת אומרת, הוא אמר לך, תמתין עד שיבוא פלוני.

למשל,

תמתין ותחיה עד שיבוא מלאך המוות השליח,

ופתאום הוא עזב את מקומו לפני שהגיע השליח, ועשה את זה לבד.

אז הקדוש ברוך הוא כועס עליו יותר,

ולכן למתאבד אין חלק לעולם הבא.

אין חלק לעולם הבא.

אז איפה הוא נמצא?

ככה קלע.

יש ראשון בבידור שם.

אם זה חולה נפש.

ולכן כתוב, המאבן עצמו לדעת.

זאת אומרת שהוא מאבן עצמו ביודעין.

כגון אחד שאומר,

אני הולך לקפוץ,

נמאס לי בחיים.

אין לי טעם שם בחיים.

זה הכול.

זה לא אחד שדחפו אונס או משהו שזה בלי מחשבה,

והוא קפץ ככה ואין לזה ואין לזה.

הוא דובר באחד, אפילו שהשאיר בכתב ונימן ואמר בגלל שמתאבצבה הרתי לכן החלטתי לשים קץ לחיי והעוון על אהובתי.

הרב אלה שקפצו בתאומים זה לא, הרב

אלה שקפצו בתאומים זה לא נקרא מרדימת המדעת, נכון? לא, הם ניסו להציל את עצמם, אמרו

שיש סיכוי 0.0000000000000000000 , עד שמספיקו להגיד את ההמשך עזרמת.

אז זאת אומרת אבל היה להם אולי סיכוי שתעבור ליהודים ולהתנגש כמו בסיפורים.

כן,

אתה מבין?

הוא אמר על השם אליכם, מה לעשות?

זה לא גדולות.

אפשר להוציא גם מכף הקהילה על ידי אנשים שיעשו מצוות גדולות.

לדוגמה,

אם מישהו רוצה להוציא גרום משפחה מדיהנום ולהכניס אותו לגן עדן על בטוח,

יעשה מניה או יתרום ארצה, תצחקו, תצחקו אחרי שתגיעו, אחרי מאה שבע שנה קרוב מצדק.

למה?

תשמעו מעשה שמובא בגמלה.

רביעה טובה, פעם אחת הלך ברחוב,

פעם אחת הלך ביער,

וראה בן אדם שסוחם עצים כבדים מאוד,

יותר ממידתו.

שאל אותו אותם, החיים או המתים?

אמר לו, מה המתים?

אמר לו, מה העול שלך?

ספר לו, כל יום

שמים עליי עצים, אני צריך לחתום אותם ולהביא אותם עליי,

ושורפים אותי בהם,

ואחרי זה מפזרים את עפרי בשבע ימים ונהרות,

ואחר גם חיים אותי ליום שני,

ומטילים עליי עוד פעם, לך תחתום עצים, תביא אותם, שורפים אותי, ועוד פעם.

מה מעשיך? אמר לו, אני הייתי רוע, שוע, רוע, שוע, גרוע, מור.

אמר לו, אתה הנחת בן?

אמר לו, אני לא יודע, אבל הנחתי אישה מחוברת.

אמר לו, מה שמך?

מה של משפחתך?

אמר לו, שם רשועים ארגוף, אני לא יודע מה השם שלי.

אמר לו, אז באיזה עיר אתה לפחות? תגיד למשפחה, אל תגיד לי את השם.

אז נתן לו סימנים,

מה, לך חיפש? יש בן לזה שנפטר, וככה, וככה, וככה?

אמרו לו, ראשו, בן ראשו.

זה עוד עוד יותר גרוע.

הלך חיפש אותו, מצא אותו, אמר לו, בוא, אני אלמד אותך.

אמר לו, אני לא רוצה לשמוע אותך, תלך מפה דתי, וככה וככה, לא רוצה שום דבר. אל יורקין אותי.

שם עליו רבי עקיבא ארבעים יום.

אחר ארבעים יום נפרצה הילד,

והילד הזה ישב ללמוד איתו.

ואז כשהוא לימד אותו להגיד קדיש.

וברכו את השם המורך,

הוציאו את אבי והכניסו אותו לגן עדן.

שמעתם?

הוא בא בחלום רבי עקיבא,

ואמר לו, בשם שניחמתני כך ינחמו אותך מן השמיים.

זה מעשה בגמרא.

מה הוא עשה?

הוא לקח בן עם הארץ

ולימד אותו תפילה.

עוד לא תורה, תפילה.

תפילה.

מה רבי הקדוש אומר בגמרא?

הוא אומר שכל המלמד, בן חברו תורה

זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

זוכה ויושב בישיבה של מעלה.

וכל המלמד בין עם הארץ תורה,

שאין טבעו ללמוד תורה, כי האביו לא היה לומד תורה.

זה מעלתו יותר גדולה.

כל המלמד, בן העם הארץ תורה,

אפילו השם גוזר גזירה ובטלה בשבילו,

שנאמר מוציא הכר מזולל כפי דייק, כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

אז אם רבי עקיבא הצליח להביא אותו להגיד קדיש וברכו,

הוציא את אבא שלו מגיהנו מגן עדן,

אז מניה בהרצאה ושאר הדברים שמחזירים אנשים לתשובה ממש,

לא רק תפילה,

אז זה בטוח שהם יהיו בגן עדן או לא בטוח שיהיו בגן עדן?

זה לא צחוק, חושבים מניה בהרצאה.

תרצו, תעשו, לא תרצו, לא תעשו.

מי שרוצה להיות בגיהנו,

במשפחתו חלילה, ויש לו אפשרות לחלץ אותה,

והוא לא מחלץ,

אז הבעיה היא שלו, הנה איש יהודי פה,

שתרם 250 שקלים, שבשבת יאכלו בורקס.

וזה לעליון נשמת אביו.

אם היה תורם הרצאה, היה מטיס את אביו.

עם בורקס אפשר להעלות אותו ככה,

לפי האיכות של הבורקס ולפי כמות הברכות.

אבל עם הרצאה,

זה טיל אבי-לביא.

זה עולה כמה עולמות.

זה לא רק זה.

הוא מייצר פה בעולם תשובה אחת אפילו, אחת,

שכל הזכויות שהוא עושה וכל הבורקסים שהוא עושה,

וכל הצ'ונטים וכל הצבילים וכל החגים וכל השבתות וכל המצוות, הכול זה של האבא.

הכול עולה לאבא.

אז אם בן אדם, אבא שלו השקיע בו נגיד מיליון,

שתי מיליון בחיים, נכון? משקיעים כמו על מיליון, שתי מיליון, נכון? במינימום על ילדים, נכון?

תהיו בפינוק. הרבה, אני רק אומר. זה לא מצומצם. נכון, מיליון? תראי, הוא קורא בתוך דבריו. אז אל תיתן מיליון לאבא, אל תגזים, אתה לא אבא.

אל תגזים.

אבל מאה אלף שווה אבא שלך על מה שנותן לך? אתה יודע מה לא מעט? חמישים אלף מגיע לאבא שלך?

סדר אותו שמה?

הוא סידר לך בעולם אחרי שהוא גם נותן לך דירה?

עשר אלף תאכול את האבא.

הרצאה למחות תאכול את האבא, גם זה לא.

שם מובן שאנשים,

כתוב שאבא יכול לפרנס עשרה ילדים,

עשרה ילדים יכולים לפרנס המחר.

בושה וחרפה.

אבל שתדעו כמו שאתם מתנהגים עם ההורים שלכם,

ככה יעשו לכם.

ככה יעשו לכם.

לכן אומרים חכמים, אל תסמוך על הילדים,

תשקיע בעצמך מעכשיו.

למה? זה לא יועיל לך אחרי זה.

סיפרתי לכם פעם את הסיפור.

זה היה אבא לבן.

אבא תמיד אמר, אני סומך על הבן שלי, שמתי אותו בישיבה.

גרמתי אותו לישיבה, אז הוא יתאג לי.

למה? כתוב ברם זכה הבא.

אז אני לא מוטרד.

והבן רוצה שאבא לא יסמוך עליו.

למה? שילך בדרך טובים ובעצמו.

ילדים לצערנו העולם שומעים מקרים שאנשים,

גם אחרי שחזרו בתשובה, הם בכלל דתיים.

פתאום פורשים אל הדרך. קורים דברים כאלים.

מה לנו יותר מיוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה 80 שנה?

זאת אומרת, הוא היה בן 110 לפחות.

והנה הוא פרש, בסוף נהיה צדוקי, אז אף אחד לא יכול להתאמין בעצמו עד יום מותו.

מה עשה הבן היה חכם?

אמר לאבא שלו, בוא נרד למרתף היין, זווי יין.

ואין חשמל כמו היום, הוא לקח נר.

אז הבן ירד ככה עם הנר,

אתם יודעים, כשיורדים, אז נאמר לו כן.

ומי שנמצא מאחורה הוא רואה רק את הצל.

אז זה מעומעם כזה, זה לא נוח, ואתה פוחד כל פעם מתקשר, גם לא מחכה, אין מחכה.

אז הוא אומר לבן, תרד לאט.

אז הבן אומר לו, אבא, בוא תעבור אתה קדימה, תחזיק אתה את הנר.

ותראה טוב.

ואז האבא ירד, וככה, כן, למרות שזה עם רקד, אבל הוא רואה את כולאור, בלי צלם.

הגיעו לבד, הוא אומר לו, למה לא אמרת לי מההתחלה?

אמרתי לו,

אמר לו, תרציתי, אבא, שתלמד,

שאם תסמוך עלייך,

אז שמה יהיה לך חושך אור, חושך אור, יהיה לך,

לא יהיה מלכסס,

אבל אם תלך עם הנר שלך,

והלך לפניך צדקיך,

כבוד השם יאספך.

מנר מצווה ותורה אור.

אז זאת אומרת, אדם לא יסמוך על אף אחד רק על עצמו.

אבל אני בטוח לסמוך על אלוקיו כמו הבוחר לו את הטוב ביותר

לחיי העולם הזה ולאחריתו,

אמן. אמן. ועכשיו יהיה קדיש לעילוי נשמת,

האבא ששמו,

ומשה בן וידא ויקטוריה.

אבל זה קדיש, רגע, צלם אותו אלחנן.

אלחנן צלם את הקדיש,

כמו שצריך להגיד קדיש לשם שמיים,

הכי רגע,

ותגיד את זה כמו שצריך.

נקרא דרפן להם קורה ומצוות,

שנאמר לבית ארץ צמאות ונגנית גדולה ויד עיר, יתגדל ויתקדש שמרבה,

ועל מה דיברה חירותיהם, ימליך מלכותיהם, ויצמחו קנה ויקרב משיחיהם.

אמן.

וחי יכורנו, יום יכורנו, חיי דחומת ישראל,

באה גלא ובזמן קרים ואיימור, אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

ואין כל מלכותיהם, שירתה דוגמרתם ולחמתה, דאמירם בעד מאבים ואומרו אמן. אמן. על ישראל ועל רמלה ועל תמידון ועל כל תלמידי תמידון, דאזקין ואוהדתן אשתה,

די באתרדם ודאכולתו ואתר.

יהיהם לענור, לא נאכל חינם ופסדם ורחמם,

מנקודם מראה שמאיה וערב ימרו אמן. אמן. ואין שלמה רבה מן שמאיה, חיים ושמה וישרוע ונחמה,

ושם זבה ורפואה וגאולה ושמחה וכפרה ורבע הרבה הצלה לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן. אמן. ועושה שלום עם אומה ובהרחמה ויעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.

יום שפק חודש בשעה ארבע וחצי, כמובן, יש שיעור כרגיל ואחרי מתחילה בנץ קידוש

גורי כסים,

עוגות, עוגיות, ביסרי, זיתי, חמודי.

אדוני היושב-ראש,