כיצד משיגים קרבת השם? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

רפואה שלמה מהירה לטליה חנה בת דינה,

שהניתוח יעמור בהצלחה גדולה מאוד,

ושני העוברים יצאו בריאים ושלמים בגופם, בנפשם ובנשמתם, לעבודתו יתברך

ויזכו לחופה, תורה ומעשים טובים, אמן.

התורה מציינת את המעלות של נוח

ומגדירה אותו צדיק תמים,

אך אין בזה הכל.

עוד מובא ונוח מצא חן בעיני אדוני.

זו מדרגה נוספת.

מציאת חן בעיני השם,

זו מדרגה נוספת.

נמצא שחובת כל אחד מאיתנו

להשתדל להפיק רצון מהשם

ולמצוא חן בעיניו.

זה חוץ

מהחיוב בקיום המצוות.

אתה יכול לקיים את כל המצוות ולא למצוא חן.

אתה יכול אפילו לא לקיים את כל המצוות וכן למצוא חן.

אז יש עניין למצוא חן בעיני השם.

איך עושים זאת? תכף נראה.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה.

ועוד התפלל בעל התשובה

אל אדוני שיחפוץ בו

וירצהו ויעטר לו

כאשר אם לא חטא.

כאילו הוא צדיק מעיקרו.

כי ייתכן

להיות העוון נסלח

ונפדה מן הייסורים

בכל גזירה

ואין לאדוני חפץ בו

ומנחה לא ירצה מידו.

אומר רבנו יונה,

בעל תשובה צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא

שיחפוץ בו וירצה הוא ויעטר לו.

נשמע לתפילותיו וכו',

ויקבל את תשובתו.

כאילו לא חטא.

שזה יהיה מצב שכאילו לא חטא. שלא היה עליו שום תרעומת.

למה?

למה צריך להתפלל על זה? הרי התשובה מוחקת. אם התשובה היא אמיתית, היא מוחקת הכול. אז מה צריך להתפלל?

שהשם יחפוץ בו?

הרי כתוב במפורש שהשם לא חפץ במיתת הרשע כי אם ישוב מדרכו וחיה. נו, הנה, חזרתי בתשובה, אז מה הבעיה?

למה צריך להתפלל שהוא יחפוץ בו וירצהו?

יעטר לו כאשר אם לא חטא.

כי ייתכן

להיות העוון נסלח.

יופי, התשובה שלך נתקבלה.

העוון נסלח.

היה צריך לבוא עליך ייסורים? נפדית מן הייסורים.

אין ייסורים.

וכל גזירה בוטלה.

כל הכבוד.

אבל אין לשם חפץ בו,

ומנחה לא ירצה מידו.

הוא אומר, הכל טוב יפה.

תשובתך התקבלה, אבל לא רוצה שום קשר איתך יותר.

לא מעוניין במנחה מידך,

לא כלום.

לא חפץ בו.

זה כמו אנשים שהיה ביניהם סכסוך, סכסוך ארוך, עשו סולחה. אבל זה לא אומר שהם חזרו להיות חברים כמו שהיה פעם.

אחרי שלחצו ידיים כבר הם מתחבקים, נשקים כאילו היה

כמו פעם.

יש אנשים שזה מלווה אותם הרבה זמן עד שזה יורד ודועך,

ויש כאלה שזה נשאר לעולם.

כאילו, לא, בסדר, שלום, שלום.

וזהו.

ותאוות הצדיקים, אומר רבנו יונה,

תאוות הצדיקים, למה הם מתאווים הצדיקים?

מן ההצלחות

להפק רצון מהשם שיחפוץ בהם.

שיהיו רצויים לפני הקדוש ברוך הוא, ושהוא יהיה חפץ בהם.

זה התאווה

של הצדיקים.

ברצונו החיים הקיימים והאמיתיים,

והאור הגדול הכולל כל הנעימות,

כעניין שנאמר, חיים ברצונו.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

אין לנו אלא הארת פניך.

יאר אדוני פניו אליך ויחונקה.

זאת אומרת,

הצדיקים רוצים הארת פניו של הקדוש ברוך הוא. לא הסתרת פנים, הארת פנים,

גילוי שכינה,

סיעתא דשמיא,

השגחה פרטית,

ושיהיו מקורבים לקדוש ברוך הוא, רצויים לפניו, אהובים, נעימים, נחמדים.

הרי שלהיות מרוצה לשם

זו מדרגה נוספת אחרי התשובה שהחטאים כבר נתקפרו.

מכל מקום עדיין לא זוכים כל כך מהר להארת פנים.

לכן צריך תפילה מיוחדת

שיזכה לנשיאות חן בעיני ה'.

לפי זה ייתכן גם כן

מדרגה הפוכה,

שאפילו שעדיין אין המעשים כהוגן,

מכל מקום זוכה לנשיאות חן בעיני ה'.

אז יכול להיות גם הפוך,

שנשיאות חן יכולה להיות גם אם אתה עדיין לא תיקנת את מעשיך כהוגן.

והעניין הזה מפורש בחכמים זיכרונם לברכה

על הפסוק

אשרי תיבחר ותקרב

ישכון חצריך.

מה זה תיבחר ותקרב?

יש מי שה' בוחר בו

ויש מי שה' מקרב אותו.

אומר המדרש, מי שבחרו הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שלא הקריבו,

לא קרב אותו אליו,

ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו.

יש שהקדוש ברוך הוא בוחר בו

כיוון שהפעולות שלו ראויות,

וראוי מחמת שהקדוש ברוך הוא יבחר בו.

מחמת זה שהפעולות שלו הן ראויות,

אז הקדוש ברוך הוא בוחר בו.

אומנם, יש שהמעשים של האדם

הם לא כאלה שלמים,

ובכל אופן הקדוש ברוך הוא מקרב אותו בגלל שהוא נשא חן בעיניו.

זו זכייה

שצריך להבין מה היא.

למה שהקדוש ברוך הוא יקרב אדם שמעשיו מתוקנים?

ולמה יש בן אדם שמעשיו כבר מתוקנים, וחזר בתשובה שלמה, והכול בסדר, ועדיין הוא לא מקובל ורצוי, ולא קרב אותו הקדוש ברוך הוא? למה זה? איך זה עובד?

המדרש מביא דוגמאות.

איזה זה שבחרו?

תן לי דוגמה של מי שבחר אותו השם בגלל שמעשיו שלמים וראויים.

זה אברהם,

והפסוק מעיד עליו, אשר בחרת באברהם.

אז אברהם

היה שלם,

תמים בעבודת השם,

והשם בחר בו.

אבל לא קריבו.

זה לא שהקדוש ברוך הוא מצא חן בעיניו, אלא קרב אותו ככה אפילו שהוא לא היה שלם. לא, הוא בחר אותו ולא קרב אותו.

רק אברהם קרב עצמו אל השם.

אברהם מעצמו קרב עצמו אל השם.

עוד אחד, משה בחרו.

ככתוב, לולא משה בחירו.

משה נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא,

והוא היה שלם בכל מעשיו.

אומר המדרש, אשריהם של אלו שבחרם.

יתרו,

קרב אותו הקדוש ברוך הוא,

אבל לא בחרו.

יתרו, לא היו מעשיו מושלמים.

בכל אופן, הקדוש ברוך הוא קרב אותו,

עד כדי כך שנכתבה פרשה על שמו בתורה, ונהיה חותן משה, ואיזה זכייה.

רחב הזונה,

קרבה,

אבל לא בחרה.

מעשיה היו מקולקלים.

ולמרות כל זאת,

קרב אותה הקדוש ברוך הוא.

אשריהם, אומר המדרש, של אלו שקרבן אף על גב דלא בחרן.

אז רואים שיש מי שבוחר אותם, הקדוש ברוך הוא,

והם שלמים במעשיהם.

יש כאלה שלא שלמים במעשיהם,

והוא מקרב אותם.

יתרו,

לא היה ראוי מצד מעשר.

הרי לא השאיר עבודה זרה שלא עבד אותה.

מכל מקום זכה לנשיאות חנץ לקדוש ברוך הוא,

כי עשה פעולה אחת,

פעולה אחת שמחמתה זכה לקירוב.

פעולה אחת.

וישמע יתרו.

מה שמועה שמע ובאה? מלחמת עמלק.

כיוון ששמע מלחמת עמלק,

התעורר מעצמו,

עזב כבודו של עולם,

ובא להתגייר

בעבור מעשה אחד של הכרת האמת בשלמות,

שאמר, עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים,

זכה שהקדוש ברוך הוא קרב אותו,

כי מצא חן בעיניו

אפילו שמעשיו אינם ראויים.

אז אם בן אדם שומע הרצאה

שיש נבלות וטרפות,

יש בעיות בתבלינים שמבטלים איסור לכתחילה,

שאסור לאכול בשום מקום,

כי אין בדיקות כראוי כלל וכלל,

ואין על מי לסמוך.

והוא מתעורר מזה ומחליט, אני לא אוכל יותר בשר ועופות,

אני מקפיד עכשיו על תולעים,

אני חביבי מתחבר לכפז.

אפילו שהוא עדיין לא שלם בשאר הדברים,

ודאי שהוא מוצא חן בעיני השם

בקדוש ברוך הוא מקרבו.

הנה, שמועה אחת הוא רק שמע,

קם בעקר.

שאדם יבטל את האבות? להפסיק לאכול בשר?

להפסיק לאכול מאכלים? להגביל את עצמו מלאכול בחתונות,

מסעדות ודברים כאלה כשהוא רגיל?

מה יעשה עם כל המשפחה? מה יגיד להם? מה עושים?

והוא מחליט, אין. אם זו האמת, אני הולך איתה עד הסוף,

וגמרנו. איך הוא התעורר? התעורר. כמו שיתרו, התעורר.

שמע ובא.

אדם כזה מוצא חן בעיני השם.

למה?

אייבן עזרא אומר שנזיר

שנוזר את עצמו מיין

לשלושים יום בלבד,

זה נקרא פלא.

כי רוב העולם הולכים אחרי תאוות.

וזה בא ואומר, אני מגביל את התאווה של שתיית היין ואני לא שותה חודש.

חודש!

מה זה? התורה מתפעלת ממנו, קורא לו קדוש.

יש לו דרגה של נביא, אורים ותומים, איזה שכינה שורה עליו, כהן גדול, איזה דברים נאמרו. על מה?

שלושים יום הוא לא שותה יין.

ואגב, הוא עוזר לשתות יין.

כל הזמן הזה הוא נקרא קדוש.

אז רואים שאדם מתגבר על תאווה?

בשמיים קוראים לזה פלא.

מתפעלים כי יפליא, אדם כי יפליא,

יפליא, זה פלא, אומר איבן עזרא.

פלא.

כמה אנשים יכולים לסתום את הפה בחתונה?

כולם לועסים ובולסים.

הוא רואה את כולם,

הוא יושב שם ומסתכל, מריח, ולא יכול לאכול.

כמה יכולים להגביל?

תראו לי רבנים שיכולים להגביל את עצמם.

יש כאלה שבאים לחתונות רק בשביל לאכול.

אכפת להם אם התחתנו, יש בר מצווה, מה זה מעניין אותם?

מהבוקר הם כבר לא אוכלים בשביל לאכול בערב.

ולא לאכול רק על השולחן.

גם ב...

בבופה. בבופה. בבופה.

כן.

אז זאת אומרת,

להתגבר על תאווה זה קשה.

אז רואים שאפילו שמעשיו לא ראויים,

עובד עבודה זרה, הכל. בסך הכל,

בסך הכל שהניב אחר כך הרבה,

אבל בסך הכל הזה התחיל במה?

וישמע יתרו.

קם ועשה מעשה.

בא להתגייר.

אז כל בעל תשובה ששם ציצית על הבמה,

הוא מוצא חן בעיני השם או לא מוצא חן בעיני השם? בטח מוצא חן בעיני השם.

לקום להודות

שעד היום טעיתי. מהיום אני מתחבר לחרדים המאוסים,

אלה שבבחירות אומרים עליהם שהם כמו שרצים,

והם ככה וככה, דברים איומים ונוראים.

שזה באמת חושבים החילונים, רק שותקים במשך כל השנה, רק כשמגיע הבחירות,

אין מה לעשות, זה מביא קולות.

זה מאחד את השורות של החילונים.

וקם בן אדם ואומר, אני מקבל עליי, שהחיינו,

וקיימנו, והגיענו לזמן הזה,

סוף סוף הגעתי לזמן הזה.

ומתחיל דרך חדשה, הוא לא מוצא חן בעיני השם,

יא חביבי.

רחב

הייתה זונה כל ימיה,

אך כיוון שהגיעה להכרה אמיתית בקדוש ברוך הוא,

ומסרה נפשה להציל את המרגלים,

קרב אותה הקדוש ברוך הוא,

וזכתה למדרגות גבוהות

כמו שאמרו בחכמים, זיכרונם לברכה,

שנשא אותה יהושע בן נון,

ונולדו ממנה שבעה נביאים

ואף חולדה הנביאה.

כי מי שזוכה לקירוב אצל הקדוש ברוך הוא,

זכרו רב לאין שיעור.

וכן,

יתרו שזכה שיתר פרשה בתורה,

אצל הקדוש ברוך הוא קירוב זה להבדיל מהקירוב אצל

הידרדרות שמקרבים אותם לעבודה זרה,

לרפורמה,

לרפורמיות,

לטמבלוויזיה,

לזמרים פסולים, לזמרים חילונים, לזמרות,

לכל הדברים האיומים והנוראים שרק אפשר להעלות על הדעת.

דברים שלא סערום אבותיכם,

ולעיני כולם הם עושים את זה, בלי חשש ובלי פחד.

אז הקדוש ברוך הוא מקרב אישה כזאת שהייתה בשפל המדרגה ארבעים שנה.

ארבעים שנה.

מה קרה?

היא פשוט הצילה

את המרגלים,

והיא הודתה.

שמענו אשר הוביש השם את מי ים סוף מפניכם.

אז זאת אומרת, הייתה לה הכרה גדולה מאוד באלוקים,

אחרי שהיא שמעה את האותות והמופתים,

היא השכילה וסיכנה את חייה בשביל להציל את המרגלים.

אז זאת אומרת, רואים,

שאפילו שמעשיה עדיין לא נתקנו,

הקדוש ברוך הוא קרב אותה.

הקדוש ברוך הוא רואה שיש נקודה מיוחדת, חיובית,

של מסירות נפש,

של הפקרת האנוכיות,

של התחברות לבורא,

חיבור אליו, רצון להתחבר אליו.

אפילו חילוני,

שאם יהיה ויכוח על דתיים והוא יעמוד

בעדם

אפילו שהוא חילוני,

הוא אומר אני חילוני,

אתה לא צודק,

הם ככה,

אשריהם, הלוואי והיינו יכולים.

זה בן אדם שהקדוש ברוך הוא יכול לקרב אותו.

הניצוצות האלה שיש בכל בן אדם,

אם הם מתעוררים ויוצאים החוצה,

זה אצל הקדוש ברוך הוא חביבי יותר טוב ממי שעושה תשובה מהירה.

הוא לא רוצה גיהנום, הוא מפחד, וזה, הוא רוצה זה.

הוא לא חוזר בתשובה באמת, זה לא ניצוץ אמיתי,

זה ניצוץ מהחשש.

אז עדיין השם אומר, חביבי, אתה לא, אתה אינטרסנט.

אתה רוצה להסיר מעליך את הגזרות ואת הצרות ואת הכול, אתה אינטרסנט.

אתה עוד לא האחד שבאת, לא יתרו.

מפקיר את הכול, יוצא חוצץ נגד בני עירו,

מוותר על התפקיד במעמד,

עוזב את הווילה הגדולה והולך לאחת למדבר, לעם כזה שיצא, עם של עבדים,

ואתה הולך ומתחבר אליהם? מה זה?

זה לא אינטרס, לא הלכת לקבל עשירות, לא הלכת לקבל שום דבר. מה הלכת?

במדבר מה יש?

לא קיבלת 90 חמורים מלאים כסף וזהב כמו כולם.

אז זאת אומרת שבן אדם, הניצוץ הוא אמיתי,

הכוונה היא אמיתית להתחבר לבורא, אצל הקדוש ברוך הוא זה משהו לא יאומן,

מקרב אותו.

אפילו האנשים הכי רחוקים.

זה עובד עבודה זרה, כל עבודה זרה,

וזאת בתינופת של התינופת.

והדברים האלה של חכמים זיכרונם רכה צריכים לעורר בנו שמחה.

כי בשעה שאדם רואה כמה גודל חיובי התורה מוטלים עליו,

ושאדם נטבע להגיע לשלמות בכל חלקי התורה,

וגם מחויבים להשיג את המעלות העליונות

כמו אהבת השם, דבקות השם, יראת השם,

שמחה בעבודת השם, זריזות וכולי.

כשכל בן אדם מתבונן במצבו,

הוא רואה שאין לו בכלל שייכות לזה.

ואפילו מצווה אחת כמאמרה קשה לו לקיים.

השולחן ערוך אומר, המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.

מה זה המזלזל בנטילת ידיים? הוא נוטל.

הוא נוטל ידיים לסעודה, הולך ליטול,

אבל הוא נוטל חפיף ככה, משפריץ קצת מפה לפה,

לא נוטל עד הפרק, פה.

שופך ולא מקפיד שפה גם יהיה רטוב.

לא מקפיד.

ככה פיש-פיש, או פיש-פיש-פיש, פיש-פיש-פש, פש, וזהו.

הוא ראה, שמע שיש עניין, שלוש פה, שלוש שם, יאללה, חוכבות.

זהו.

תשפוך לפה מלוא היד עד הפרק, אפילו פעם אחת,

תשפוך לפה, אפילו פעם אחת,

בי קאפי,

אבל כמו שצריך, תגביה, וינשאיהם וינטליהם,

תגביה את הידיים,

תברך.

חביבי, יש דינים והלכות.

אתה מזלזל בזה?

נעקר מן העולם.

אז פעולה כלילה, כלילה, שכל אחד עושה אותה כמה פעמים ביום,

ובשבוע, ובחודש, ובשנה, והוא מזלזל.

למה אתה מזלזל?

זה עבודת השם.

עבודת השם.

אתה עובד לפני השם.

אנטילה זה לא ניקיון.

אם הידיים מלוכלכות, צריך קודם לשטוף את הידיים

עם סבון,

שיהיה נקי, לייבש לגמרי, ואחר כך ליטול.

זה לא בשביל זה.

אדם נוטל את הידיים,

לפני האכילה.

מה צריך להגיד לפני האכילה?

שתהא נטילה זו מכשרת לאכילה.

תהא נטילה זו מכשרת לאכילה. אם אדם לא אמר ולא התכוון,

אז זה בדיעבד.

שתהא נטילה זו עבד. שתהא נטילה זו מכשרת לאכילה.

זו הסיבה.

זה כמו הכהנים שניגשים לעבודה, צריכים ליטול ידיהם.

לעתיד לבוא הם יצטרכו

ליטול ידיים.

לפני כל עבודה, בכיור,

נטילת ידיים ורגליים.

כדי שלא תשתכח תורה זו,

כולם נוטלים ידיים להכשיר לאכילה.

והם יצטרכו לאכול אחר כך

קודשים וכל מיני דברים שהתירה להם התורה מהקורבנות.

צריכים שהנטילה הזאת תכשיר לאכילה.

כמה אנשים יודעים את מה שאמרתי עכשיו?

וכמה בכלל מכוונים את זה?

וכמה בכלל נוטלים כראוי.

תסתכלו על האנשים שניגשים לכיור, איך זה? בפרט בחתונות.

אז זאת אומרת,

הזלזול הזה מראה שאתה לא עומד אפילו לקיים מצווה כמאמרה.

תראו את האנשים שמברכים ברכות.

ברוך אתה ה'

בורא פרי אדמה, ברוך אתה בורא פרי עצמם, מה זה?

איפה הכוונות? צריך לכוון.

אתה עוקר סעיף משולחן ערוך, צריך לכוון.

אדון הכל היה, הווה ויהיה.

תקיף בעל היכולת, בעל הכוחות כולנו. אתה צריך להבין מה אתה אומר גם.

פירוש המילות.

מה זה סתם?

מה אתה זורק מילים? מה זה סיסמה?

כאילו קוד שפותחים דלת?

אתה עושה קוד?

שזעם.

פותח את הדלת. מה זה?

מה הולך פה?

אתה מבין בכלל מה אתה עושה?

אז אפילו מצווה אחת כמאמרה.

אז אם בן אדם מסתכל על זה ורואה את גודל העבודה שיש לו ועוד כמה הוא צריך להספיק, וכמה הוא צריך ללמוד, וכמה הוא צריך ל...

אתה מבין כמה הוא צריך ליישם, לקיים

כשאדם לוקח טלית לדוגמה, כן?

אדם לוקח טלית

והוא מברך.

אבל לפני שהוא מברך צריך להתכוון, מצוות צריכות כוונה.

אז הוא לוקח את הטלית,

מחזיק את הטלית. מה צריך להתכוון?

מה צריך להתכוון? צריך להתכוון ארבע כוונות ארבע.

הרי אני מכוון כי הם מצוות ציצית.

כמו שכתוב, עשו להם ציצית על כנפים גדיהם לדורותם.

ואני מתכוון גם לזכור את המצוות ולקיימן.

ובברכה זו אני פותר גם טלית קטן,

וגם הורדת הטלית והחזרתה.

לא אחת שתיהן.

שאם הוא צריך להוריד את הטלית, נגיד הוא צריך ללכת לבית הכסה,

ולחזור,

לפי מרן, אם הורדת את הטלית, אתה צריך לברך עוד פעם.

אבל אם אתה מתכוון

בברכה, שהברכה תהיה גם בשביל הורדת הטליתות במידה שתצטרך,

בהחזרתן,

אז לדעת, מרן, זה יהיה 100% גם אם אתה תעשה כך. כמה יודעים את זה?

העיקר,

ברכתן,

זהו.

אז כמה אנשים קיימים בכלל מצווה כמאמרה?

אבל מה משמח פה שאחרי כל מה שאמרנו, לא צריך להיכנס לייאוש,

כי יש תקווה.

יש לנו תקווה שנוכל לזכות.

כשאנחנו רואים שחכמים זיכרונם לברכה אומרים

שייתכן שאדם יכול למצוא חן בעיני השם,

ויזכה לנשיאות חן, אפילו שהוא לא ראוי,

אז לבנו צריך להתמלא שמחה, כי עדיין יש תקווה.

אבל איך מוצאים חן?

איך מוצאים חן?

כשיש נקודות אמיתיות באדם, והוא מתעורר. דוגמה, שמעתם עכשיו שתי הדוגמאות שאני נתתי כרגע לקיים מצווה כמאמרה. ומהיום אנחנו מתחילים עם זה ככה, וגם מפרסמים לאחרים,

וגם אומרים להם, תגיד לי, איך אתה עושה ככה? איך אתה מתכוון? מה אתה אומר? מה אתה אדם?

ואתה מעורר אנשים,

השמיים רואים, או, אתה רוצה להעמיד תורה.

ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

או,

זה השם ההם.

מי מעמיד תורה?

מי רוצה להעמיד תורה?

הרי כתוב שאפילו אם בן אדם למד ושנה ושימש

ושימש תלמידי חכמים והיה בידו להחזיק תורה ולא החזיק תורה,

ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, כולם קיללו אותו.

אחד שלא למד ולא שנה ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק תורה.

ברוך אשר יקים את דברי התורה. רואים?

שהתורה אומרת שאפילו בן אדם, שהוא לא שלם במעשה ולא למד,

בור בעם הארץ אפילו,

אבל הוא רוצה להעמיד תורה, הוא מעמיד תורה,

הוא מצדד בלומדי תורה, הוא תומך בלומדי תורה.

כל מה שהוא יכול לעשות, אפילו שאין לו אמצעים ויכולת, בכל מה שהוא יכול.

האדם הזה ההוב אצל הקדוש ברוך הוא יותר ממי שלמד בשנה וגמר את השס שבע פעמים,

אבל הוא לא מעמיד תורה, הוא לומד לעצמו.

הוא, בשביל הכבוד שלו, הוא לא רוצה שיהיו עוד כמוהו.

רק הוא היחידי בעולמו.

הקדוש ברוך הוא מואס אותו, אומר לו, אתה ארור אתה, ארור,

ארור אתה, ארור.

זה ברוך.

מה זה ברוך? זה עם הארץ, זה לא יודע כלום.

כן.

הוא רוצה להעמיד את התורה שלי, אתה לא.

אתה רוצה להעמיד את התורה שלך,

לא שלי.

הופה, זה לא ידענו כל כך נכון.

למה לא ידענו?

כי לא למדנו.

אם למדנו, ידענו.

זה מה שכתוב.

אמנם ודאי שזה לא מן הקלות לזכות לקירוב השם יתברך.

חייב להגיע להכרה אמיתית

שתביא אחריה פעולות

הנובעות מכוח ההכרה.

כמו שאמרנו לגבי יתרו ורחב,

הם הגיעו להכרה אמיתית.

תשמע,

מה ששמענו, מה שהבנו,

מה שזה, זה מצריך לקום ולהשתנות.

זה מצריך

לעשות מסירות נפש,

לשנות הכול מהעיקר.

או אם אדם מגיע להכרה שמביאה גם פעולות

שנובעות מהכרה, כמו יתרו ורחב,

אז אתה זוכה לקרבת השם.

ואין הקדוש ברוך הוא בביטרוני עם בריאותיו,

אלא כל אחד נטבע לפי כוחותיו.

אתה מחויב לפי כוחותיך והכרתך לפעול.

אם אתה לא פועל לפי זה, אתה מחויב בשמיים.

וזה העניין של רחב.

אף על גב שהייתה זונה ארבעים שנה,

אבל בשעה שבאה לידי הכרה אמיתית

במסרת הנפש עבור קיומה,

נמצא שעשתה כפי כוחותיה.

קודם היא לא ידעה ולא הכירה.

ולכן זכתה עכשיו שקמה והכירה ועשתה,

שהקדוש ברוך הוא יקרב אותה.

זאת חייבת להיות השאיפה והמטרה שלנו,

לעשות הכול כפי כוחותינו,

ואז זוכים לקרבת השם ומוצאים חן בעיניו.

אז כל שיעור ששמעת,

אם קמת ועשית, אתה מוצא חן בעיני השם.

אם קמת ואמרת, וואו, איזה חידושים, היו דברים שלא שמעתי, לא ידעתי,

ואתה מתלהב, איזה יופי של שיעור, וזהו, ואתה נשאר אותו דבר, בדיוק אותו דבר.

אתה קוקו,

אתה קוקו.

נתנו לך אוצר,

ומה עשית אותו?

איזה יופי. ולא מגביה אותו, ולא לוקח אותו איתך, ולא כלום.

אבל כתוב,

קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

כשאתה שומע דבר תורה,

צריך לקחת אותו ולשוב איתו אל השם עוד, עוד להתקרב, עוד להתדבק, עוד. זה נקרא הכרה.

מה, אתה ממלא שעות? מסמן וי, הייתי שעה בשיעור.

כן, גם היום הייתי שעה בשיעור. מה זה, ממלאים שעות? אתה עובד אצל מישהו?

התורה זה חיים, תורת חיים.

אתה לומד, אתה צריך, היא מורה לנו, איך לחיות נכון ומה צריך לעשות.

אם היינו מכירים ומבינים באמת את היסודות האלה,

אז היינו משנים את כל אורחות חיינו,

שהרי אף אלו שמבקשים ודורשים את האמת,

תקשיבו טוב,

תשמעו מה זה, שס.

לא השס זה בארון,

שס, המפלגה ואנשיה.

כל מטרתם רק לצאת ידי חובה ומסתפקים בדיעבד.

על מי מדובר?

אפילו אלה שמבקשים ודורשים את האמת.

אפילו שמכריזים להזיר עטרה ליושנה,

תנו לנו לעשות את המהפכה.

אנחנו נהיה אור לגויים

וחושך לחרדים.

למרות שזו מטרתם,

מסתפקים

בבדיעבד.

כוח הדהיתר עדיף.

איזה כיף להתיר כמה שיותר מהתורה, לעשות פחות.

איזה כיף. זה הכוח שלנו,

להראות לשם שאנחנו לא רוצים לא עול ולא עומס ולא שום דבר.

מה עשת עלינו כל כך הרבה?

שחרר.

כוח הדהיתר העדיף.

ובוודאי שבאופן כזה

לא ייתכן שהם יהיו מרוצים להשם יתברך וימצאו חן בעיניו.

ורק בעת שיש לו שייכות לקדוש ברוך הוא,

אז הוא זוכה לנשיאות חן.

מחפש דרכים, איך אני מוסיף חיזוק?

לא מסתפק בדיעבד.

מתרחק מכל חשש.

זה נקרא אדם שרוצה למצוא חן בעיני השם.

נאמר על עשיו שהוא היה מכבד את אביו ביותר מדי.

מה, מה, מה, מה היה מכבד אותו יותר מדי?

כשהיה ניגש לעבוד אותו, היה מתלבש

בבגדים

מיוחדים, בגדי החמודות.

אה, כאילו, הולך לחופה.

שמעתם דבר כזה?

לעבוד לפני האבא ככה. מי מחליף בגדים שאבא שלו קורא לו?

אבא, רגע, אני מחליף בגדים.

שמעתם פעם מישהו?

לא.

אחד היה,

עשיו.

כיבוד אב,

יעקב אבינו פחד ממנו עם כל העבירות של עשיו,

רק בגלל הכיבוד אב ואם שלו.

פחד להתעסק איתו.

אז אולי הזכות הזאת של הכיבוד אב ואם תעמוד מול כל הזכויות של יעקב אבינו.

כי הוא עשה מצווה בשלמות, בשלמות.

גם אנחנו מקפידים פה שכולם ילכו עם חולצות יפות,

טובות,

חדשות,

בגדים, חליפות, כובעים,

ומצחצחים נעליים.

תראו לי עוד בית כנסת שקנו מכשיר לצחצוח הנעליים בחינם.

יש פה מכשיר לצחצוח הנעליים בחינם, עם משחה, עם הברקה.

למה?

למה?

אתה עומד לפני ה' תעמוד בצורה מכובדת, בצורה נאה.

אתה יודע לפני מי אתה עומד? דע לפני מי אתה עומד.

אז מה את הבת שלי בלם מהרחוב, עם אבק שברגליו, שבמנעלה? מה אתה

שלושת המלאכים שנדמו לערביים, שיש להם אבק של עבודה זרה על הרגליים? מה אתה בא ככה?

תסתדר, תבוא לפני ה', אתה בא לפני ה'. כשאתה הולך לחתונה, לפני חתן שאתה לא מכיר,

אתה מתלבש, חליפה, בגדים לחתונה.

אתה לא בא עם נעלי בית ואתה בא עם...

מה זה?

אז זאת אומרת,

אם אתה מכבד בני אדם, אתה קדוש ברוך הוא עד כמה וכמה.

צריך לעשות מצוות בשלמות, מתוך דעת, מתוך הבנה, לראות איך להנאות.

תראו איזה בית כנסת מפואר.

למה הוא מפואר?

לכבד את בית מקדשנו.

זה בית מקדש מעט.

אם הייתה לנו הזכות לבנות בית המקדש,

לא היינו משקיעים כל מה שרק אפשר בבית המקדש.

נו, אז עכשיו יש לנו הזדמנות במודל הקטן,

בית מקדש מעט.

צריך לעשות, כי אין

מה שהיית מוכן להשקיע בבית המקדש.

מצוות בשלמות, בחביבות. למה מנשקים מזוזה?

חביבות המצווה, לכן מנשקים בימין, לא בשמאל.

תראו, יש אנשים עם טייקו עושה ככה ועובר כאילו הרגל כזה.

לא בשמאל, בימין.

בימין מנשקים.

חביבות המצווה, מנשקים את התפילין,

מנשקים את הרצועה, מנשקים.

מנשקים את הציצית,

מנשקים מצוות, מנשקים את האתרוג,

מנשקים.

חביבות המצווה.

איפה אנשים מחביבים מצוות?

מה זה מנחה? מה זה מה יריב?

זה להתפטר, כאילו, תקוע לך בחיים. יאללה, מנחה, מנחה, יאללה, מנחה, מנחה.

יאללה, מה יריב?

יאללה, דנד, דנד, דנד, דנד, יאללה, יאללה, בואו נגמור.

נו, נו, נו, נו, נו,

זהו.

עושה שלום ברבה, ואז הוא אמר, ביי.

זהו,

נגמר.

מישהו מבין שהוא בא לדבר עם הבורא,

לבקש ממנו, יש לו זכות והזדמנות

לבקש מהבורא דברים?

כל כך הרבה דברים ישבו אנשי כנסת הגדולה, 120 גדולי עולם, ביניהם נביאים רבים,

וכולם עשו שכל הבקשות בעולם יהיו כלולות, עם כל הסודות, ואיך זה יפעל, והכול,

ואתה בא, בי, בי, בי, בי, בי, בי, בי, בי, בי, בי, זהו.

דברים שהם ברומו של עולם, ובני האדם מזלזלים בהם.

קרום זולות לבני האדם.

איי, איי, איי, אז זאת אומרת,

אם היינו מכירים את מה שלמדנו עד עכשיו,

את היסודות האלה,

היינו אמורים לשנות את אורחות חיינו.

שהרי אפילו אלה שמבקשים ודורשים את האמת, מכל מקום, כל מטרתם רק לצאת ידי חובה,

ומסתפקים בה בדיעבד,

ובוודאי שבאופן כזה לא ייתכן שיהיו מרוצים לשם יתברך וימצאו חן בעיניו.

רק בעת שיש לו שייכות לקדוש ברוך הוא,

יזכה לנשיאות חן.

מי זה?

מי שמחפש דרכים להוסיף חיזוק,

ואינו מסתפק בה בדיעבד,

ונזהר מכל חשש,

נמצא שייתכן שיהיו שני חברים

מקיימים את התורה באופן שווה, גם בלימוד וגם במצוות,

אבל מצבם ומדרגתם שונה לגמרי.

אחד מבקש רק לצאת ידי חובה, מעיקר הדין מותר,

וממילא אין לו שום קשר לנשיאות חן בעיני הקדוש ברוך הוא,

ואילו חברו

שואף לנשיאות חן

ומשתדל בכל כוחותיו,

וזוכה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותו אף על גב שאין מעשיו ראויים כל הצורך.

שמעתם?

לא יאומן כי יסופר.

אז לכן אנחנו, כשהתברר לנו על כל האי שיש במאכלים

כל מיני חומרים

משמרים וצבע וקיום וחיזוק וכל מיני, כל מיני דברים,

ואמולסיפייר וכל מיני מה שמאבנים ומחברים,

ואיזה בלגן, בלגן, וזה עשוי חלק מחי וחלק מצומע,

חלק סינתטי, ואף אחד לא יודע בדיוק מה,

עד שלמדנו את כל המפה הזאת, וראינו כמה אסונות יש בזה, גם כשרותיים וגם רעלים והכול מפה ושם,

אז החלטנו לא לאכול שום דבר מהתעשייה והכול אנחנו עושים לבד.

ואנחנו לא שותים קולה, כי בקולה יש הרבה הרבה חומרים בעייתיים וכולי וכולי.

לא שותים קולה.

הפסדנו לו, קודם כל הרווחנו כסף,

הרווחנו בריאות,

הרווחנו סוכרת,

זה ממש רע על כל זה,

ואנחנו שותים מים, מה שה' ברא.

אין יד אדם בזה.

מים, ישר משמיים.

מים משמיים. זה כמו המן.

זה הכי בריא.

הכי בריא.

שאתה בא הבורא.

ואני אספר לכם סיפור.

היה זיווג בקהילה,

שזוג רצו להתחתן.

הוא מצוין והיא מצוינת,

וכמה פגישות, הכול נפלא.

הכול נפלא.

זהו.

אבל הורי הכלה אמרו,

מה, אבל בחתונה לא יהיה קולה?

ביטלו את החתונה.

חתונה בלי קולה? מה נגיד לאורחים?

מה, כל הזמן?

אייבי נתן היה אומר, שתו מים,

שתו מים,

שתו מים, מה הבעיה?

במלון מה נותנים לשתות? מים.

במלונות הכי מפוארים בעולם מה נותנים?

מים.

בקשה מיוחדת, אז הם מביאים לך לשולחן, אבל מה מביאים?

מים.

מה קרה?

בשביל זה מוותרים על חיי נצח?

מה זה? לא יאומן.

מה זה, אנשים כל כך חומריים?

איפה עבודת השם? אדרבה, בת זוכה להתקדש, פלא.

היא זכתה לאיש פלא.

אדם שעומד נגד התאוות.

מה זה קולה?

מה זה קולה?

מה זה? זה יפיל אותי? זה יהפוך אותי? למה?

למה?

לאדם שלא אכפת לו מחששות, מאיסורים, מבעיות?

מה?

מה קרה?

זהו, אנשים נופלים.

מה, אני יכול בשביל לחיות בלי קולה?

הרי קולה זה טעם החיים.

יש טעם לחיים בלי קולה.

הוא ירד מהשמיים, הנשמה ירדה בשביל לשתות קולה.

לא יאומן כי יסופר איך אנשים פסיכיים.

צריך אבחון.

אתה שם על המשקל קולה ושם

אברך בן תורה מיוחד.

קולה עדיף.

אז איזה זיווג הם ימצאו עכשיו?

אחרי שהשם רואה שהם מוותרים על כזה זיווג. איזה זיווג הם ימצאו?

כן.

לא יאומן כי יסופר. מפחיד.

מפחיד.

איך אנשים חומריים.

כתב הרמב״ם,

אחאב בן עמרי,

היה כופר באלוקים,

עובד עבודה זרה,

והעיד עליו השם.

רק לא היה כאחאב.

וכשהוא צם שעתיים וחצי,

בטלה גזירה מעליו.

אליהו בא ואמר לו שלא יישאר לו מכל זרעו משתין בקיר.

כלום.

אתה מת בכל זרעך.

הוא קיבל פחד

וצם שעתיים וחצי.

מה אמר השם לאליהו?

יען כי נכנע

אך אב בפניי

לא אביא הרעה בימיו.

וואו וואו וואו.

מה שמחפש

כניעה

אין אגו אין אני

אין שום דבר.

כניעה.

נכנע.

מבטל את הגזירה.

אפילו שהוא נשאר ברשעתו,

זה רק בגלל הפחד של המוות.

זו הייתה תשובה לרגעים מיראה.

הוא נשאר ברשעתו והוא מארבעה מלאכים שאין להם חלק לעולם הבא,

כמו שכתוב בסנהדרין צדיק.

מכל מקום, כיוון שהוא נכנע בפני השם באמת ובתמים,

ההכנעה הזו לא בטלה.

טירוח השם מעריך כל פעולה שהיא נכונה,

אפילו אם היא לא שלמה.

גם יתרו לא היה שלם.

הוא אמר כי גדול השם מכל האלוהים.

זאת אומרת, הוא עדיין החשיב את האלוהים בעבודה זרה.

הוא אמר רק השם גדול מכל האלוהים. נתן בהם עוד ממש.

זה לא דרגה שלמה.

זה לא הכרה אמיתית.

עם כל זה,

הקדוש ברוך הוא קרב אותו. גם פה זו לא תשובה אמיתית לגמרי מאהבה.

מאירה.

אבל הכניעה הייתה אמיתית.

לא בטלה.

ודבר מפורש היה, בימיו לא אבי איתה רעה.

הוא חיה עוד

שלוש שנים לערב.

ואחרי זה הוא מת.

ובימיו לא הייתה רעה. ואחר כך השם חיסל את כל בני משפחתו.

אז רואים שפעולה לפעמים, אחת הפעולה אמיתית,

גורמת להתפעלות בשמיים.

למה אני מבקש מאנשים בברכות לפני שאני מברך,

שייכנעו, ישימו כיסוי ראש, גדלו זקן, דברים שקשה להם, לא דברים שקל להם.

כי אם הם מגלים נכונות להיכנע לפני הבורא, זה מה שהוא רוצה.

זה תחילת ההצלה, אפילו אם היא לא אמיתית עדיין לגמרי.

אבל זה ההתחלה, לפחות אתה מבין,

לבטל את הגזרה.

אם לא עושים את זה אמיתי.

היו כאלה שזכו לפרי בטן,

אחר כך הסירו את הכיסוי ראש והילד מת.

היו כמה מקרים כאלה.

לא עמדו בהתחייבות שהם קיבלו.

לא משחקים עם הקדוש ברוך הוא.

לא לעשות הצגות.

אמיתי מקבלים.

לא אמיתי זמנית יכול להיות. כן, אבל אחר כך

חבית חבית.

נבוכדנצר הרשע שרף את בית המקדש.

הרג מיליונים.

אדם הכי רשע שהיה בעולם.

נבוכדנצר, מהומות העולם, שלט בכיפת העולם.

אבל בשביל שהוא רץ ארבע פסיעות להקדים את כבודו של המקום לכבודו של חזקיה המלך,

זכה שמלך ארבעים שנה

כמו שמלך שלמה המלך,

והשם לא קיפח את שכרו בשביל זה.

שלושה מבניו שלטו בכיפת העולם על שלוש פסיעות. על כל פסיעה, שליטה על כל העולם כולו.

פסיעה לכבוד השם. פסיעה לכבוד השם.

הוא התגייר?

לא.

אבל ברגע שהוא הבין, לא יכול להיות שמקדימים את המלך לפני אלוהיו,

אפילו שהוא לא מאמין באלוהים שלו.

אבל זה לא נכון.

ככה לא כותבים מכתב.

צריך להקדים קודם.

הוא פסע שלוש פסיעות לעצור את השליח בשביל לשנות,

בשביל השלוש פסיעות האלה זה מה שהוא זכר.

רשע שחריב את בית המקדש.

השם לא מקפח שכר של שום ברייה.

עשו הרשע

עבר חמש עבירות חמורות ביום אחד.

וכיוון שקיים מצוות כיבוד אביהם כהלכה,

הקדוש ברוך הוא לא מקפח את שכרו.

אז זאת אומרת, אף על גב שהיו רשעים גמורים מכל מקום, כיוון שעשו מעשה שיש בו כבוד שמיים,

קיבלו שכרם מושלם על זה.

כשאתה מכבד את אבא ואימא זה כבוד שמיים,

כי השותף השלישי זה הקדוש ברוך הוא.

אם אתה מבזה את השותפים שלו,

הקדוש ברוך הוא כועס עליך, מקצר לך את הימים.

אם אתה מכבד אותם, אתה מכבד אותו,

מאריך לך את הימים.

אלה מעשים שמרוצים לפני השם יתברך.

ועכשיו אומרת המשנה,

דע לפני מי אתה עמל.

אנחנו לא זוכרים שאנחנו עמלים לפני הקדוש ברוך הוא.

לכן צריכים לדעת מה העניינים החשובים לפני הקדוש ברוך הוא.

כיוון שהעיקר הוא להיות רצויים לפניו,

לכן זאת צריכה להיות הדגש בעבודתנו.

כל בן אדם צריך לדעת מה השם מרוצה לפניו, מה?

מה?

אומר הרמב״ם במורה נבוכים, כשאדם מתבונן למה השם חשק באבות הקדושים

אם תדע למה הוא חשק בהם

תעשה אותו דבר

אתה רואה אחד מקורב למישהו, תבדוק למה

ואז תוכל לדעת

ישיבות,

לומדים בישיבות

ורואים שיש רפיון

בין התלמידים.

יש רפיון,

יש רפיון כללי,

יש רפיון חלקי, אבל יש רפיון.

למה זה?

יש כמה סיבות וכמה תירוצים,

אבל האמת אומר פה המחבר,

שזה רב חזקאל לוינשטיין, המשגיח של פונביץ'.

הוא אומר,

האמת

הניצבת מאחורי כל התירוצים והסיבות

זה שאין לנו שאיפות כלל להיות מרוצים לפני השם יתברך.

אם אדם שואף להארת פנים מהקדוש ברוך הוא, אין תירוצים ואין המטלאות. אין.

איזה תירוצים? אתה רוצה להיות קרוב לשם? אז תעשה הכל בשביל להיות קרוב אליו.

כשאדם רוצה להשלים עם חברו או משהו,

צריך לשאול את המקורבים מה יפייס אותו.

מה זה?

יש אנשים שהולכים לבקר אצל מישהו, להתארח,

אז שואלים מה חסר לו בבית,

מה אפשר לתת לו מתנה.

מחפשים לפייס אותו, לרצות אותו, להראות לו שבאמת מעריכים וכו' וכו'. אתה עובד לפני השם, יומם בלילה.

אתה לא רוצה לדעת במה הוא מרוצה, במה הוא לא.

אתה לא מחפש דרך איך להתקרב. מה, אתה רק פורק עול מעליך כל הזמן?

כאילו יש לך איזה מסע ואתה מגיע, הופ, משחרר עוד שק, עוד שק, הופ, הופ, הופ.

הנה יש לראות

שאפילו בעת שאנחנו מתחזקים בתורה ויראת שמיים,

מכל מקום ההתעוררות לא מחזיקה רק זמן מועט,

ושוב חוזרים למצב הקודם.

מה הסיבה לכך?

כי אין לנו סיעתא דשמיא לחזק ולהמשיך את החיזוק,

ושההתעוררות תמשיך הלאה.

למה אין לנו סיעתא דשמיא?

למה שתהיה לך?

אתה רוצה להיות קרוב לשם?

אתה בכלל לא רוצה להיות קרוב לשם.

אם היו אומרים היום, היום פטורים מהצום,

או היום פטורים מהתפילות,

איך אנשים שמחים שאין תחנון?

היום אין תחנון.

אה, השתבח בורא, אין תחנון.

איזה יופי.

כאילו, מה קרה? עוד דקה, עוד שתי דקות, אתה אומר תחנון. נגיד, אתה אומר את זה חרטא גם, אבל נגיד.

אבל להגיד גם, גם זה קשה? כאילו, יואו.

זאת אומרת, מה האדם מרגיש כל הזמן? שזה יותר מדי, יותר מדי, איזה כיף היה, חודש תשרי,

בלי תחנות, בלי להגיד עוד מזמורים, בלי כלום. צ'יק צ'יק, גומרים את התפילה, יכולים ללכת, צ'עצ'ע, ארוחת בוקר מוקדמת.

וכן יש לבחון זאת.

אחרי שהוא מתחזק,

פוגעים בו סיבות במפריעים שמונעים אותו את המשך החיזוק.

למה זה קורה?

רציתי להתחזק, למה נהיה לי עיכובים? למה נהיה לי סיבות מעכבות? למה?

למה? כי אין לך עזר השם.

כשאין עזר השם, אין סייעתא דשמיא,

יש מעכבים. כי מה חשבת שיצר רע התלהב מזה שאתה אומר שמעכשיו אתה לומד ככה ועושה ככה ועושה ככה?

מה אתה חושב שהוא מתלהב?

אתה מטריח אותו להפיל אותך מזה.

מתי אתה כן יכול?

מתי שיש לך סיוע מן השמיים?

כשהשם חפץ בך, שמח בך,

על כן יורה חטאים בדרך.

הקדוש ברוך הוא מסייע, כמו שאומר רבנו יונה,

את הבעלי תשובה, מה שאין יד טבעם משגת, כי הוא רוצה.

שלום, שלום, לרחוק קודם כל. אני רוצה את הרחוקים שיתקרבו, כן, אני רוצה.

אבל זה כשהוא רואה שאתה רוצה, בא לטהר, מסייעים לו.

אבל אם אתה בא, אתה מעצמך בא לטהר,

אז בטח מסייעים. אבל זה בא.

לא, דרך אגב, אגב, אבורחה, אתה עושה ככה וככה, כן.

בא, מחפש, מה אני יכול לעשות, מה אני יכול לפעול, מה אני יכול לחזק ולהתחזק, מה אני יכול?

אז פשוט שאנשים משוללים סייעתא דשמיא,

כיוון שהם ספוגים במידות רעות,

כמו גאווה, קנאה ועוד.

ואז אין עזר.

כי אם יש לך גאווה,

כתוב במפורש שבעל הגאווה נמסר ביד יצרו.

למה הוא נמסר ביד יצרו, בעל הגאווה? כי אין עזר השם עימו, מאחר והוא תועבת השם.

תועבת השם כל גבל לב, השם מתעב אותך.

אז אין לך סיוע מן השמיים, אז אתה נמסר ביד היצר.

כי אלמלא השם עוזרו, אינו יכול לו.

בלי עזרה מהשם, אתה לא יכול נגד יצר הרע.

בשביל להשיג עזר השם, קודם כל אל תהיה בעל גאווה, תהיה כנוע.

אם אתה בעל גאווה, השם מתעב אותך, אתה פח זבל.

ומעתה,

אלה שאין להם סייעתא דשמיא, זו ראיה

שהם לא מרוצים לפני הקדוש ברוך הוא.

אם כן, קשה לנו לקוות

שנזכה להצלחה.

ומשום כך, מחובתנו

להעמיק בעניינים האלה כדי לזכות לסייעתא דשמיא.

לדוגמה, גייזי,

רשע מרושע,

אסף הרבה זבובונים שהעריכו את הגדולים

ונדבקו אליו,

ושלוש שנים

איבד פרנסה, איבד את כבודו, איבד את משפחתו, איבד את הכול.

אין לו סייעתא דשמיא, למרות שהוא אומר שמרן עוזר לו מהשמיים ובא לו בחלום,

והוא רואה את משרחי ערום כל הזמן וכו' וכו'.

עם כל זה, עם כל הבלבלה הזאת, לא הצלחת שום דבר. גילית את קלונך ברבים, יצאת טמבל,

זה הכול.

וחשפת את הפושעים הגדולים,

משרחי וזמיר,

שמימנו אותך ועזרו לך רק להכפיש אותי ולהגיד עליי, כדי שתהיה להם במה,

וזה כי הם לא יכולים להתחרות

עם מי שמחזיר בתשובה.

מה לעשות?

מי שהחזיר כמיליון יהודים בתשובה זה אני, לא הם.

הם רק קירוב, קירוב ככה.

קירוב.

הוא הצליח עם משרחי לקרב חמישה אנשים למצלמה,

ומצלם אותם,

וזה הקירוב הגדול שהוא הצליח, וזה.

והידרדרות, מזמינים אותו לדרדר עוד אנשים פה, עם כל השטויות שלו,

שנשים זה בקבוקים שנפתחו,

ושהשואה זה רק כמיליון,

ושאישה צריכה להניח תפילין,

וזה שטויות.

והזמיר הזה, שמוטל ללחוץ יד לאישה, עם כפפה, בלי כפפה,

עם היד, עם כל כף היד, וזה חרטות והמצאות, וזמרים פסולים, וזמרים חילוניים,

ומה לא, רחמונא לצלן.

נו,

והלכת לסייע לאלה בתור אדם שמקבל כסף, כן? סחטן.

ויצאת נגד מי שמחזיר בתשובה,

מחזיר בתשובה.

בבתי משפט אתה אומר שאתה היית חסיד שלי, והיית תלמיד שלי, והיית... מי הכיר אותך בכלל, ישרברב?

היית עמוק בג'ורה כל הזמן עם הריחות האלה.

מה עשית עם הצינורות שלך? כל היום אתה מדבר על צינורות,

אתה והצינורן,

סבק, מה עשיתם בחייכם? מה פעלתם? אתם יודעים ברכת המזון בעל פה בכלל?

אתה בכלל מתפלל, גייזי?

מישהו ראה אותך במניין?

אתה מתפלל בכלל?

או שאתה עדיין הולך לדוג בשבת?

לא מבין.

איך?

אין לך סייעתא דשמיא.

שלוש שנים לשבת על בן אדם, להוציא אלף סרטונים והכול, ואתה לא מצליח לגרד אף אחד חוץ מלהצעיק הרבה אנשים?

אני לא מבין.

איך אין לך סייעתא דשמיא?

אבל למה יש מי שמצליח להחזיר בתשובה, ויש כאלה מדברים ולא מצליחים להחזיר בתשובה?

למה?

היה לי מפגש לפני כמה זמן

עם כמה אנשים מערכים.

אמרו שאין מרצים שיכולים להפוך בני אדם כמו שאתה עושה.

אין.

יכולים להגיד, ואנשים התפעלו מהרצאה והכול, ופה ושם. אין.

יש אולי שתיים, זה אמרתי, מה השמות?

לא, לא חשוב, לא רוצים להגיד.

בסדר, טוב, זה סודי.

אז לא, לא נודע לי מי אלה, אבל בסדר.

חבל, הייתי רוצה לצרף אותם, גם כן לעשות עוד כמה דברים.

אבל האנשים לא יודעים את הסוד.

הסוד רמוז בתורה.

הסוד רמוז בתורה.

מה כתוב על אברהם אבינו?

ואת הנפש אשר עשו בחרן.

מה זה אומר?

שהם עשו נפשות

במקום שנקרא חרן.

ואני הסברתי, שאלו אותי פעם, למה אתה מצליח ואלה לא מצליחים? גם הם מדברים דברי תורה, יש כאלה יודעים, יותר, יש פחות, אבל מדברים, מדברים, למה זה לא מצליח?

אמרתי להם, זה כתוב.

מה כתוב?

ואת הנפש אשר עשו בחרן,

הקדוש ברוך הוא בחר את אלה שיעשו נפשות.

כמו שכתוב שהוא בחר באברהם,

אז גם מי שיחזיר בתשובה הוא בחר.

אשרי מי שבחרו, אף על פי שלא קרבו.

אשרי מי שקרבו, אף על פי שלא בחרו.

אבל יש אנשים שהשם בחר, מה לעשות?

לחזיר אנשים בתשובה זה ודאי סייעתא דשמיא.

בלי סייעתא דשמיא, אין דבר כזה.

יש אנשים דמגוגים, יתחילים לדבר והכל וזה, ויודעים להגיד לך דברי אגדה ולקשור ולתפור וזה.

ושום דבר, לא מצליח כלום. יכול להיות התפעלות במחיאות כפיים,

מה, אנשים נשארו אותו דבר.

עבדו בהידרדרות על אחד דאוור, דאוור,

דאוור חלק,

אחד זמר, דאוור.

אמרו, לא, הוא כבר זה, הוא חוזר בתשובה, למה הם מביאים אותו חילוני?

למה הם מביאים אותו? כי זהו,

הם קירבו אותו?

איזה קירבו אותו? עם גויים שר? איפה לא שר?

בכל המקומות שר?

לאפיפיור שר? לכולם שר, שר, שר, שר. נשאר, שר, שר.

למה לא הצלחתם? לא הבנתי. כל המרצים שיש שם, תמונות יש להם, פלקטים שם מלא סוכות.

למה כל אלה ביחד לא הצליחו? דאוור אחד.

דאוור, אתם יודעים מה זה דאוור? חפש אותי, דאוור.

לא הצליחו.

למה לא הצליחו?

כי זה רק הידברות.

הידברות. רק מדברים.

אלולי קלם ואולו קלם וכולו קלם.

הכל מילים, דיבורים. היה פעם,

כולו פטפטה קוראים לזה.

הכל דיבורים של שלי חמורוביץ'. אתם זוכרים את התוכנית?

זהו, דיבורים. מדיבורים אפשר לעשות משהו?

כשאדם בא בשביל להשפיע, בשביל להפוך את הבן אדם, יש סיכוי.

אם יש לו עזר אלוקי, יש סיכוי.

אבל אם אתה בא רק לדברר,

לדבר, ככה אתה מבין,

עם גויים, עם כופרים, עם הכול, דבר, דבר, שיהיו תוכניות.

איך נמכור צופייה?

אז צריך לנפח, שיהיו תוכניות, שיהיו זה, שיהיו הרבה פרצופים. הרבה פרצופים. אנחנו, יש לנו הרבה פרצופים.

ומה כל הפרצופים עושים? פרצופים.

הצריך סייעתא דשמיא, מי שאין לו סייעתא דשמיא לא יעזור שום דבר.

כתוב בגמרא בבבא בתרא, יוד,

רב יהודה חלה,

שאלו אותו מה ראית?

אמר להם עליונים למטה ותחתונים למעלה.

לא מדובר על עליונים בגשמיות, זאת אומרת שראה את העשירים שהיו פה למטה, שהם למטה, תחתונים כאילו כלום, אפס אפסים.

לא.

אין להם שום חשיבות מצד עשירותם וכבודם בעולם הזה. בעולם העליון מישהו מחשיב את העשיר?

אלא גדולים בתורה,

ביראה ומעשים טובים.

מכל מקום אפשר שיהיה מצבם בעולם הבא למטה מאלה שנחשבו כפחותים מהם בעולם הזה.

יכול להיות

שבעולם הזה לאחד קוראים מורן

עם גלימה,

ואחד שישב בשיעור שלו בעולם העליון יהיה מעליו לאין שיעור, והוא יהיה למטה,

למטה, למטה.

עם הגלימה.

עליונים

שהיו פה,

למטה שם.

תחתונים שהיו פה, למעלה שם.

זה מה שהוא ראה.

ראינו, משום שאין לנו ידיעה

איזה מעשה יוכשר בעיני השם יתברך.

ואפשר שאחרים יעשו מעשה אחד וזכו עבורו לאין שיעור.

יש לכם את רבי אלעזר בן דורדיא?

עבר עבירות הכי חמורות בעריות.

וכשעשה תשובה רגע אחד, כמו שאומרים.

רגע אחד, רבי בכה אשרי קונה עולמו בשעה אחת.

יש, קונה עולמו בשעות הרבה, שנים הרבה.

איך זה?

מעשה אחד אמיתי עם הכרה אמיתית בהכשרה מקנה לאדם, ולא רק זה,

אלא במקום רשע, מרושע,

נואף וכל המילים היפות,

קוראים לו רבי בשמיים.

אשריך רבי אלעזר בן דורדיא,

שאתה מזומן לחיי העולם הבא בלי דין ובלי משפט.

מעשה אחד.

ואדם יכול לחבות כל החיים שלו, ובסוף הוא יהיה תחתון למעלה.

והנה יש לראות כמה גדולים

זכו לבעלות גבוהות שאחרים לא זכו להן.

החפץ חיים לא היה הכי גדול בדורו.

היו יותר גדולים ממנו.

והחפץ חיים זכה מה שלא זכו אחרים. זכה שכל כלל ישראל מתנהג על פי הוראותיו,

וכל ספריו נעשו לאבני יסוד

בעם ישראל.

ובוודאי

היה לחפץ חיים מעלה מיוחדת שקרב אותו השם יתברך.

אז למה אנחנו לא מבקשים? מהי הנקודה שעבורה זוכים כל כך?

זו ראיה שאין לנו שייכות לעסק ברוחניות.

וכל עסקנו רק מצוות אנשים מלומדה.

ואין בקשת האמת.

רק להתפטר.

החפץ חיים בעצמו אומר את הסוד.

הוא אומר למה שם בעבר שהיו ריבותיו של אברהם

לא זכו שתקומה האומה הישראלית מהם.

למה היא קמה?

למה היא קמה רק מאברהם?

כי הם דאגו ללמד תורה רק את התלמידים שלהם, ואת האמונה רק את התלמידים שלהם. הם לא יצאו להפיץ את התורה בעולם.

אבל אברהם הלך להפיץ את התורה בכל העולם.

השם בחר בו,

שהוא רצה להכיר לעולם את השם,

בחר בו להקים את האומה הישראלית.

זה התפקיד שלנו בעולמנו.

מי שעושה כן,

אשם גם בחרו

וגם בקרבו

וגם מסייע לו כל ימי חייו

נגד התוקפים והמשפילים, המושפלים.

אמן.

רבי חנניהו ברגע שהוא אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא עושה כל יצוריהם,

לפי כוח ירבו להם תרום מסעוד,

שנה אמור,

אדוני נפש למען סדגו, יגדיל תרום, יאדיר.