וייחל נח איש האדמה וייטע כרם, וישת מין היין ויישכר",

אמרו חז"ל במדרש: נח נעשה חולין "וייחל" למה? "וייטע כרם", לא היה לו ליטע דבר של תקנה, לא ייחור אחד ולא גרופית אחת, אלא  "וייטע כרם"

אמר רבי ברכיה, חביב משה מנח: נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלוקים, ורואים מפה שנח ירד, בהתחלה התורה קורא אותו "איש צדיק", ובסוף היא קורא לו "איש האדמה ", זו ירידה, {ירידה תהומית}.

ובעוד משה התחיל כאילו איש מיצרי,{בנות יתרו קראו לו: איש מיצרי הצילנו} והתורה מסיימת וקוראת לו איש האלוקים {כלומר הוא היה במצב של עליה כל הזמן}.

נתבוננה: הקב"ה מעיד על נח בתורה "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ובחר בו להיות המכלכל לכל ברואי העולם אשר איתו בתיבה למשך שנה תמימה, ודקדק נח ומלא את תפקידו באמונה כשליחו של המקום, ואף כי סבל הרבה וצער היה לו בתיבה, כי ברייה שדרכה לאכול ביום האכילה ביום, ובלילה מאכילה בלילה, ולא נתן שינה לעיניו כל אותם 12 חודשים.

ובכל זאת לא יצא מין התיבה עד שנצטווה לצאת מין התיבה! כמו שאמרו חז"ל: כמו שאמר נח, כפי שנכנסתי ברשות כך איני יוצא אלא ברשות'.

ועוד אמרו חז"ל משל: לפרנס שיצא מהמקום והשיב אחר תחתיו כפי שבא אמר לו צא ממקומך, כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת

אמר: אצא ואהיה פרא ורווה למאירה? עד שנשבע לו הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר: "כי מי נח זאת לי".

נח ביקש שלא יהיה יותר מבול, למה לו לצאת לפרות ולרבות ואח"כ יבוא מבול, לכן הקב"ה נשבע לו שלא יביא יותר מבול לעולם שנאמר: "כי מי נח זאת לי".

הרי כמה נח מסר את  נפשו לכלכל את כל ברואי העולם בתיבה וכמה דעת ותבונה, והציל את כל הדורות הבאים אחריו מכליה של המבול עד עולם.

הפירוש: 'כי מי נח זאת לי': שה' נשבע לו כי לא יחזיר את המבול שוב שישתפו את העולם  דאג שלא יתכלה העולם שוב .

והנה מיד בצאתו מין התיבה התחיל להתעסק ביישובו של עולם, ביודעו רצונו של מקום שלא לתוהו בראה, לשבת יצרה,

ה' לא ברא את העולם שיהיה תוהה ובוהה ושומם, אלא לשבת יצרה, שהעולם יהיה מיושב ע"י אדם וברואים אילנות ופירות שיהיה מיושב .

ובמה התחיל אמרו חז"ל: מצא גפן גרופה מגן עדן ואשכלותיה עימה, ושתל מפרותיה ואכל ושמח בליבו, נזדמנה לו גפן מגן עדן תחתון.

{גן עדן תחתון נמצא פה בכדור הארץ ונמצא באיזה שהו מקום פה בארץ ישראל, הרוחני שלו לא ניכר לעיניים, ר' יהושע בן לוי כן יכול היה לראות והוא קפץ מעל לחומה, וברח למלאך המוות השטן עם החרב שלו, ולא החזיר לו אותה עד שהקב"ה הבטיח לו שהוא לא ישלוט בו והוא נכנס חי לגן עדן עליון,    ולמה להסס מלנטוע אותה בארץ? עצם המציאה סימן שיש להשתמש בה}.

אז מכיוון שיש מאן דאמר שלא היה מבול בארץ ישראל אפשר אולי לחבר זאת עם מדרש נוסף: שהוא הלך והקריב קורבן לאחר שיצא מן התיבה, ואיפה הקריב קורבן?: בהר המוריה, לא רק שהקריב קורבן אלא במקום הנבחר.

אז נזדמן לו בדרך כנראה הגפן הזאת, ונח מוצא לפניו גפן מגן עדן, למה יהסס מלנטוע אותה בארץ?: אם כבר הוא רואה מציאה שנזדמנה לו,אז כנראה יש בה כוונה הרי לא סתם מוצאים דבר,       

ולענג את בריותיו של הקב"ה בפירותיה, ועוד שהיין משמח אלוקים ואנשים,

ועוד אמרו חז"ל: הרגיל ביין, אפילו ליבו אטום יין מפקחו, ובכן מה החטא שמצאו בנח בזה שנטע כרם? אכן אם כי היין טוב אבל גבול יש לשתייתו, שאם ירבה בו בה לידי אבדת הדעת.

{המרבה בשתיית יין:  גורם לו לשריפת 40 אלף תאים במוח, הם מתחדשים אחרי זמן אבל זה מה שגורם לו לטשטוש}

שאם ירבה בו על ידו, בה על ידו אבדת הדעת, ואמרו חז"ל: שברגע שהיה הולך ליטע פגע בו שד השמדון.

{פגש שד ששמו שמדון, אמר לנח: אנחנו שותפים עכשיו, תיזהר שלא תעלה בחלקי שאם תעלה בחלקי אני יחבל בך, כלומר שאם הוא ישתה יותר מידי אז הוא כביכול נכנס לחלק שלו והוא יפגע בו}  

נמצא כי אומנם עצם נטיעת כרם יש בו  משום מעשה טוב, אבל, סכנה רבה יש בזה, כי עלולים בני אדם להרבות בשתיית יין, ולעבור את הגבול מחלק הטוב שבו לחלקו של השטן, ולרדת למדרגות פחותות מאוד.

{אז מי שמטפל בשיכורים הוא שד השמדון "החבר שלו"}

ובכן איתא בחז"ל בברכות סג': "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין", כי הרבה יין עושה, והתורה הוסיפה סייגים רבים לנזיר, שלא יאכל ענבים לחים, וכל היוצא מגפן היין, "ומשום לך לך אמרי נזירה סחור סחור לכרמל לא תקרב".

אומרים לנזיר תלך רחוק מסביב, לכרם לא להתקרב, אפילו שעדיין הם תלויות על הזמורות ועדיין עד שיגיע ליין זה סיפור, לא לא אל תתקרב, ואל תגיד אין פה יין!, לא אל תתקרב!.

לכן היה חייב נח להיזהר מאוד בנטיעת כרם, למרות הערך של הכרם והתועלת מיישוב העולם שיש בזה, ולהתחיל בנטיעה אחרת, ומשום שהוא לא נהג בזהירות מופלגת זו,

קוראים אחריו בתורה "וייחל נח איש האדמה"  עי"ז נעשה חולין ונתהפך מאיש צדיק לאיש האדמה.

ולא זו בלבד אלא שהוא לבסוף שתה מין היין "ויתגל בתוך אהלה ונתבזה",

{שתה יותר מדי והתגלה .. איני רוצה להגיד לכם מה, היה ביזוי גדול, וחם ידוע מה שחכמים אומרים מה שהיה שם: יש מי שאומר שריבעו, ויש מי שאומר שסירסו, וכול זה היה בגלל שראה את אביו במצב כזה}.

ואמרו חז"ל: "וייגל" אין כתיב כאן, לא כתוב וייגל  בתוך אהלה",  אלא וייתגל, מה זה וייתגל?: שגרם גלות לו ולדורות, בגלל השתייה הזאת, ועוד אמרו חכמים: לעולם אל תהייה להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתוב ווין  14 פעמים, הדה הוא דכתיב: וייחל, ויי, וייטע, ויי,  ויישת, ויי,  וייתגל ויי,  {התורה מתאנחת על נח כתוב: ווי ווי ווי 14 פעם כתוב בפרשה ויי, כמנין 14 יד בהיפוך: די! די! די!}.

ולא נגמר עוד בזה כי נשתלשלו העניינים, ובעת שכרותו של נח קלקל חם בנו, כאמור,  ומה גרם?: ויקלל אותו נח ויאמר: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו",

 אי אי אי וידוע מה פחותה דרגתו של עבד!, הפקרות! זולות! פריצות!, זה העבד.

כתוצאה מאותו מעשה נתבעה פחיתות של עבדות בטבעם ודמם ונפשם של בני חם לדורי דורות, ושליש העולם של האנושות נהפכו לעבדי העולם

כל הכושים הם בני חם, והם היו עבדים עד לפני עשרות שנים, שליש העולם},

למה? כי היו לנח שלושה בנים: שם חם ויפת, שליש נתקללו להיות עבדים.

ופחיתות זו נשתרשה כה עמוק בנפשותם, עד כי גם בקדושת התורה אין בכוחה להוציאם מקללה איומה הלז.

כמו שמצינו באליעזר עבד אברהם: חכמים אמרו על אליעזר: זקן ביתו של אברהם, המושל בכל אשר לו, שהיה שליט ביצרו כמו אברהם אבינו,

דמשק אליעזר היה דולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים, ככתוב בגמרא ביומא כח': בכל זאת כשעלה במחשבתו של אליעזר להשתדך עם אברהם אמר לו: "אתה ארור ואני ברוך, ואין ארור מיתדבק עם ברוך",

כלומר: עם כל זה שהיה שולט ביצרו כמו אברהם והיה שולט בתורת ריבו ומשקה אותה לאחרים, עדיין כל התורה לא ריפאה אותו מהאירור שבו, ורק ע"י ששימש את ריבו את אברהם אבינו באמונה, רק בזה הוא יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך.

 כמו שכתוב: "בו ברוך ה'". אבל זולת זה לא הועילה לו כל תורתו וצדקתו להוציאו מהקללה שנתקלל כנען אביו.

הרי מכאן שאף אדם המגיע למדרגות הגדולות ביותר, כמו נח שכתוב עליו: "את האלוקים התהלך נח", ברגע שנמצא בו פגם של שהוא, הרי מפסיד מיד את מעלותיו ויורד בבת אחת, ולא רק הוא אלא זרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות,

וזה הוא הכלל: "חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" כי עלול האדם לעת זקנה לסור מכל מדרגותיו,  !איש צדיק!  !איש אדמה!!.

"חנוך לנער ע"פ דרכו של האלוקים":  כשהוא עדיין נער ולהובילו, גם כי יזקין לא יסור ממנה {כי אפשר שכשהוא יזדקן יסור ממנה היינו: כל הדרך שהשיג עד עתה} כמו שהיה בנח: כי עלול האדם לעת זקנה לסור מכל מדרגותיו, זה מה שהיה עם נח לצערנו הרב.  

לא כן מצינו במשה רבנו: שהוא נתעלה על כל בני דורו, ובו בחר ה' להוציא את בני ישראל ממצרים, ולתת תורה על ידו, היה בשמים 40 יום ו-40 לילה שלוש פעמים, לחם לא אכל ומים לא שתה, ולמד תורה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולאחר כל זאת הוא אומר לקב"ה: "אתה החילות להראות את עבדך", 

לא סר כל ימיו להתחנך ולהתעלות למעלה למעלה להשכיל תמיד בלי הפסק והסך הדעת כל שהוא,

{משה רבנו היה בן 120 כשאמר להקב"ה אתה החילות כביכול אנחנו רק בהתחלה}.

הלך והתעלה יותר ויותר והשיג את המעלות העליונות בשלמותן, וסיים את חייו כאיש האלוקים, התחיל כאיש מיצרי וסיים כאיש האלוקים.

זה ההפרש בין נח למשה רבנו יש עוד הפרשים ביניהם, אבל, פה נאמר במדרש: אמר ר' ברכיה: חביב משה מנח,  נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש המצרי נקרא איש האלוקים,

 רואים שנטייה קלה, אם עוברים את הגבול אפילו שמזדמן לך יין שמשמח אלוקים ואדם, שאפשר לעבוד את הבורא משמחה אחרי דיכאון כזה שעולם הלך פייפן, עכשיו לוקחים ונוטעים קרן, בכדי לשמוח ואין השכינה שוהה אלא מתוך שמחה, במידה זה בסדר, אבל אם גולשים מין המידה טיפונת זה כבר:  ווי ווי ווי, "וייחל נח וישכר", ויתגל, וי וי וי, די די די אפשר לאבד הכול מתוספת קטנה כי השד השמדון אמר לו שיזהר: שאם ישתה קצת יותר אתה תהיה בחלק שלי, וכך היה.

שימו לב רבוסיי!, אם לא רוצים להתעסק עם השדים, תשמרו על עצמיכם שלא להפליג חלילה בשתייה, לא לגלוש כי אם גולשים יכולים לאבד צלם אנוש.