אם חומה ואם דלת?! | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום ברכה והצלחה בכל מכל כל למשפחת פנטה, דן ואסתר

תגידו אמן

מובא במדרש

הדה הוא דכתיב

כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם

זה נוח

הפסוק, כעבור סופה ואין רשע

כשבאה סופה

אין רשע, היא לוקחת את כל הרשעים כמו הטייפון, הוריקנים, הכל מה שאתם רואים, צונאמי, הכל, סופות

כעבור סופה ואין רשע, בא מבול, שוטף את כל העולם, אבל צדיק יסוד עולם

מי זה נוח

עוד כתוב אלה תולדות נוח

עד ההוא דכתיב פרי צדיק

עץ חיים

פרי צדיק

עץ חיים

פירות של הצדיק

זה עץ חיים

דהיינו

מין פירותיו של הצדיק מצוות ומעשים טובים

עכשיו

על פי היסודות האלה אנחנו צריכים לבנות את העולם שלנו

אחד להיות צדיק יסוד עולם ולא להיות רשע שאז הסופה אוספת אותו

וצריך להיות שהתולדות מהמעשים שלנו יביאו פירות ופרא פירות

כי מהם פירותיו של צדיק מצוות ומעשים טובים

זה היסוד שעליו צריך לבנות את עולמנו

ועל דרך זה צריך לשתול פירות בכרמנו

והעיקר העיקריים לעמוד איתן כנגד כל הסופות והרוחות של עולמנו

שלא יזיזו אותנו ממקומנו

אדם צריך להיות איתן בדעתו,

לכן נקרא אברהם אבינו איתן האזרחי

כל העולם עמד נגדו

והוא עמד בשלו והוא צדק והוביל את העולם אחריו

ולא הושפע מהם אלא היה משפיע

צריך לעמוד איתן

כנגד כל הסופות והרוחות של העולם שלא יזיזו אותנו ממקומנו

הפך מהרשע שכעבור סופה כבר אין רשע

אתם רואים איך בדור הזה רבנים מידרדרים מדחי על דחי

עד שכבר זמרים פסולים

כמו אייל גולן

שהוא חוטא ומחטיא רבים שהם כדוגמתו

והוא דוגמה לחיקוי,

מודל לחיקוי אפילו אצל החרדים

לא יאומן כי יסופר

הרב הראשי עם גלימה מגיע לאירוע שהוא אומר סליחות

אדם שמחזק רשע גדול

הוא אומר סליחות

פסטיבל הסליחות

יפה

למה בשביל לצבור קצת קולות ללקט קצת זרדים של קולות בשביל ש״ס לא יאומן כי יסופר

מפלגת ההטעיה

איפה להחזיר עטרה ליושנה

איפה?

כתוב אל תתחבר לרשע בשום חיבור אפילו של מצווה

אז איך אתם עושים כזה דבר? מה זה מעניין אותם? מעניין אותם בכלל, מעניין אותם לשער בכיסא

אני מתעלף מצחוק, רואה את המודעות שלהם, להמשיך את המהפכה, איזה מהפכה?

מ-17 ירדתם לארבע בקושי, איזה מהפכה?

זה נכון

בנינווה נהפכת

זהו

אתם נהפכים לכלום, לאפס ולאין

מה עשיתם? כולם שקופים? נשארו שקופים? מה פעלתם? מה עשיתם? שום דבר

להמשיך את ה... לאורם נלך! לאורם של מי?

הכל חושך!

איזה עורם?

לאורם נלך! איפה האור?

רק תראו לי איפה האור!

מתחברים לרשעים,

להסתכל אפילו על פני רשע אסור,

והם אין להם שום בעיה, הכל בסדר.

אז זה רוחות,

והציבור שלהם נגרר אחריהם,

כי מאורי הדור, ה-לאורם נלך!

הם מבינים את זה שאייל גולניה וקובי פרץ, הם מופיעים איתם בכל

וכו' וכו'.

לא יאומן כי יסופר.

אז מה?

צריך להיות איתן

כנגד כל הסופות והרוחות של עולמנו, שלא יזיזו אותנו ממקומנו.

ההפך מהרשע, שכעבור סופיו כבר אין רשע.

עכשיו אתם תראו איך הדברים מעוגנים בדברי דוד המלך עליו השלום. מה שאמרתי עכשיו,

הכל, כל מה שאמרתי,

חושבים שאני מדבר נגד ש״ס?

מה פתאום?

דוד המלך מדבר נגדם.

תראו עכשיו איך הכל בתוך הפסוקים שידעתם ולא הבנתם.

מה הייתה גדלותו של נוח?

שהוא היה הולך בטוח בדרכו, בדרך התורה ועבודת השם,

ולא הושפע על ידי דורו,

וזה מה שהשם דורש מאיתנו.

לא להיות מושפע מהדור.

זאת אומרת, כתוב, נוח איש צדיק היה בדורותיו.

דור לפני המבול, דור המבול ודור אחרי המבול.

בכל הדורות האלה הוא לא הושפע.

איך יכול להיות בן אדם? כל העולם, כל העולם עושה הפוך. כולם עושים מה שהם רוצים, ורק הוא

שומר על עצמו את האלוהים, את הלך נוח.

אמנם הוא היה צריך לסעד מאת השם שיעזור לו שלא ייפול,

אבל הוא החזיק, הוא רצה להחזיק.

הוא לא היה כזה חזק

לעמוד כמו אברהם בעצמו,

אבל הוא היה צריך להתהלך את האלוהים.

צריך סעד לתומכו.

מכל מקום, אבל הוא החזיק.

זה מה שהשם דורש מאיתנו,

וזו זכות קיומנו בעולם.

כמו שכתוב, אחות לנו קייטנה.

אחות לנו בתחתונים שהיא מתאווה להיות עימנו.

אומר הקדוש ברוך הוא למלאכים,

אחות לנו קייטנה.

יש לנו אחות קייטנה למטה,

כנסת ישראל,

והיא מתאווה להיות עימנו,

ומקטנת את עצמה מכל האומות,

שנאמר, כי לא מרובכם מכל העמים,

כי ממעט.

זאת אומרת, מקטינים וממעטים את עצמם.

לא מחזיקים עצמם.

ושעדיין אין לה.

עדיין לא הגיעה לעת דודים.

זאת אומרת, עוד לא אין לה הנקה של תורה ומצוות, עדיין אין לה.

אז מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה?

כשיבואו הגויים ומתלחשים עליה להכחידה, שנאמר לכו ונכחידם מגוי?

מה יהיה?

כשאין להם מספיק תורה ומצוות לעמוד כנגד הצרה הצרורה הזאת, שכל אומות העולם מתחברים יחדיו,

כדי להכחיד את עם ישראל?

מה יהיה ביום שידובר בה? מה נעשה?

התשובה היא,

אם חומה היא,

נבנה עליה טירת כסף,

ואם דלת היא,

נצור עליה לוח ארז.

מה זה אומר?

אומר הקדוש ברוך הוא, אם הם מעמידים את מעשיהם כחומה,

נבנה עליה ונציל אותם,

אז הם ראויים להצלה.

אם הם איתנים בדעתם,

יהודי או צלוב,

לא ממיר את דתו, שומר על ערכו,

סגולתו, מעלתו,

עם היהודי, שומר תורה ומצוות, מחזיק במצוות, לא מתפתח אחרי הרוחות בעולם, לא תרבות המערב ולא תרבות אחרת,

אלא

הולך בדרך התורה והמצוות איתן בדעתו,

אז נציל אותם.

ואם דלת היא,

דלת סבה על צירה, פעם פה, פעם פה,

פעם בחתונה מעורבת, פעם זמר פסול, פעם זמר חילוני, פעם ככה, פעם זמר זה, פעם פייטן, פעם אה שדה,

פעם אוכל נבלות טרפות, פעם לא אוכל, פעם כן, פעם, מה הולך פה?

אם דלת היא,

אה, אם דלת היא,

דלת זה גם ללשון דל, דלים, דלים, דלים בתורה ובמצוות.

אם דלת היא,

אז נצור עליה לוח הארז. מה זה נצור?

מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת? כך אני, אני מתקיימת עליו אלא לשעה אחת.

אני לא אעזור להם.

רק לשעה קלה.

נצור מלשון לצייר.

נצור עליה לוח הארז.

לצייר אין בעיה.

מה, כשמציירים מחקים גם.

זה לא מתקיים.

ציור לא מתקיים, זה לא דבר מציאותי.

זה ציור.

ציור, אפשר למחוק.

אפשר לעלות על הציור.

זה המדלתי.

ככה מפרש המדרש.

אז מענו עם ישראל לקדוש ברוך הוא. לא, אני חומה.

אני חומה, אמרו ישראל לפני ריבונו של עולם. אני חומה, ונעמיד מצוות ומעשים טובים כחומה.

ושדייקה מגדלות,

אנחנו נעמיד כיתות-כיתות של צדיקים, קנישתא חדה ועוד קנישתא חדה.

מקישתניא עוד קנישתא.

וכיוצא בנו בעולמך.

ואז הייתי בעיניו כמוצאת שלום.

או,

אז אם אנחנו מתחייבים לבורא שאנחנו חומה,

ואנחנו נעמיד כיתות-כיתות של צדיקים וכולי,

אז אני בעיניו כמוצאת שלום, וכל הגויים וכל התוכניות הכל לא התקיים.

דבר אחר אומר המדרש,

אם חומה היא,

זה חנניה, מישאל ועזריה.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם מעמידים הם חנניה, מישאל ועזריה מעשיהן,

נבנה עליהם העולם ונצילם.

זאת אומרת,

אם הם,

חנניה, מישאל ועזריה,

אם הם

מעמידים מעשיהן,

מעשיהן,

אני בונה עליהם את העולם ומציל אותם.

זאת אומרת, אומר הקדוש ברוך הוא, מה העיקר אצלי?

שהאדם יהיה גיבור חיל,

ללחום עם המפריעים שעומדים לו בדרך עבודת השם, ולא יהיה חת מפני כול.

מה הייתה גבורתם של חנניה, מישאל ועזריה?

זה שהם קפצו לכבשן האש?

מה פתאום.

לקפוץ לכבשן האש זה יותר קל.

ממה?

מזה שנתנו להם לאכול מפתב״ג המלך

בהיותם סריסים

בארמונו של נבוכדנצר,

וחייב כל סריס

לאכול אוכל טוב ובריא,

נביילס וטרייפס,

כדי שיהיה ראוי לעמוד, לשרת את המלך,

שהפנים שלו יהיו אדומים,

שיהיה גבוה, שיהיה חסון.

ואם לא,

אם הוא לא אוכל,

מוציאים אותו להורג.

והם החליטו שהם לא אוכלים,

מפתב״ג המלך.

אז בא אליהם המלצר,

ונותן להם לאכול, אז הם אומרים, אנחנו לא רוצים לאכול.

תשמע מה אנחנו נעשה, כל ארוחה של המלך זה,

חביבי, 500 דולר.

אמרו לו, אני נותן לך את הארוחה,

כל הארוחות שלנו, תיקח, אתה תאכל,

לנו תביא קטניות.

אנחנו לא רוצים לאכול, קטניות.

אז הוא אומר להם, ערפו לי את הראש.

אני אביא לכם קטניות,

ישאלו למה הם נראים ככה חיוורים?

יגידו, המלצר, הוא לא נותן להם את האוכל.

יורידו לי את הראש.

אמרו, תשמע, תנסה כמה ימים.

אם תראה שאנחנו חיוורים,

אז

נבטל את העסקה.

אבל אם אנחנו ניראה טוב,

אז אתה תהנה מזה, ואנחנו לא נפסיד, והכל יהיה בסדר, נסתדר. וככה היה.

וסיכנו חייהם

לא לאכול מאכלות אסורות.

אז אחר כך, כשהם קופצים לכבשן האש,

הקדוש ברוך הוא מציל אותם.

הקדוש ברוך הוא מציל אותם מאכלות אסורות.

שאלו אנשי פפוניי,

מניין להמן מן התורה?

מה קיבלו תשובה?

המן העץ אשר ציוותיך אל תאכל ממנו אכלת?

מה התשובה?

מניין להמן מן התורה?

מביאים לו פסוק, המן העץ אשר ציוותיך.

מה זה המן העץ?

אה, המן העץ זה המן.

המן,

המן ועץ, זה רומז על המן.

אז זו הייתה שאלה, כאילו מחפשים איפה רמוז, עם אותיות, ועם זה, ועם גימטריות, זה מה שהם שאלו.

לא.

אומר התורה תמימה שהשאלה שלהם הייתה ככה.

על מה נענשו ישראל בגזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים?

על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

נהנו מסעודתו של אחשוורוש

והתחייבו קליה.

ממתי על מאכלות אסורות מתחייבים קליה?

ממתי על מאכלות אסורות מתחייבים קליה?

אז אמרו לו, המן העץ אשר ציוויתה,

ציוויתיך.

מה היה שמה?

אדם אכל מן העץ, התחייב קליה,

כולם מתים,

ביום אכולך ממנו מות תמות.

אז רואים שחמור מאוד עניין אכילת מאכלות אסורות לאין שיעור.

רואים דבר כזה מפורש.

אכילת מאכלות אסורות.

נחזור בחזרה.

כתוב, נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

וכתוב, כרצון איש ואיש.

זאת אומרת, מרדכי היה משגיח כשרות

והם אכלו כרצונו.

והמן היה אצל הגויים והאכיל אותם סרטנים.

זאת אומרת,

הארוחה הייתה בסדר והעונש לא שאכלו מאכלות אסורות, שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

מילא המלך אנס אתכם ופחדתם שאם לא תגיעו אז הוא ישחט אתכם, יתלה אתכם, כי אתם ביזיתם את המלך ואמרתם הוא לא ראוי שנבוא אליו.

בסדר, בסדר, אבל למה נהנתם?

למה נהנתם?

למה נהנתם?

אז זאת אומרת, אפילו הנאה מסעודה שלא ראוי לאכול בה,

מחייבת קליה.

יבא ביי.

זאת אומרת, אדם הולך לחתונה,

אפילו יש שם מאכלות, נגיד, בסדר, סביר פה ושם, אבל יש שם עוד בעיות נוספות,

כגון זמרים פסולים ואחרים וכו' וכו'. ואתה נהנה!

איך אתה נהנה מדבר אסור? עצם ההימצאות שם היא אסורה.

איך אתה נהנה?

רואים שאם נהנים מסעודה,

יש שם משהו לא בסדר,

ושם הם היו אנוסים כאילו.

אמנם מרדכי אמר, לא!

אני חומה!

לא!

אל תשבו ולא כלום.

לא שמעו לו.

מי צדק בסוף?

הוא צדק.

הקיצוני צדק.

מה צדק?

אמרו לו, אתה מחייב אותנו, אתה מחייב אותנו.

אמר להם, בסדר.

מה קרה? מי הציל אותם בסוף? הוא.

למה הצלה באה דווקא על ידי הוא?

למה הוא?

כי הוא נקרא מרדכי יהודי.

זה יהודי!

לא מוותר על שום תג.

שום תג לא מוותר.

זה יהודי.

אחרים לא נראים יהודים, נראים פרסים.

יושבים בסעודה עם כולם.

אז זאת אומרת, רואים מפה כמה צריך להקפיד, לא רק במאכלות אסורות, גם מהנאה מסעודות שהן לא ראויות.

לכן אנחנו לא הולכים

למקומות שיש בהם דבר ספק ולו הקטן ביותר.

אנחנו לא שייכים לשם.

אני חומה.

אני חומה. אני איתן בדעתי.

אני לא כל רוח ובא וכל השפעה וכל לחץ

מזיזים אותי. אני חומה.

אני חומה.

אומר דוד המלך עליו השלום, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד,

ובמושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת אדוני חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.

והיה כעץ שתול על פלגי מים,

אשר פריו ייתן בעיטו ועליהו לא ייבול.

כל אשר יעשה יצליח.

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.

כי יודע אדוני דרך צדיקים בדרך רשעים תאבד.

בפשטות

מבינים שמשמעות המילים

והיה כעץ שתול מדבר על השכר

שיש

לאשרי האיש.

זאת אומרת,

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד,

ובמושב לצים לא ישב.

כי אם בתורת השם חפצו ותורתו יגה יומם ולילה.

והיות שהוא כזה,

אז כאילו מתחיל השכר מפה.

והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעיטו ועליהו לא ייבול וכל אשר יעשה יצליח.

כל זה השכר שמגיע לו בזכות שהוא לא הולך בדרך הרשעים,

לא מתחבר איתם, לא יושב, לא עומד, לא כלום.

לא שייך למושב לצים.

או, כל הכבוד לך.

לכן,

שכרך כתוב במפורש, ואתה תהיה כעץ שתול,

לא יחסר לך כלום, כמו עץ שתול על פלגי מים אשר פריו תמיד ייתן בעיטו ועליהו לא ייבול.

בכל זאת זה מצליח.

יופי.

ומה ההמשך?

לא כן הרשעים.

ואיפה העונש שלהם מתחיל?

הם לא כאלה, נכון? לא כן הרשעים.

ואיפה העונש מתחיל מהמילים?

כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ההפך מעץ שתול על פלגי מים.

הם כמו מוץ שהוא קל,

בה הרוח פתח מעיפה אותו ממקום למקום.

ככה העונש לרשעים.

יופי.

זה מבינים בפשטות, כאילו.

ואם ככה קשה להבין,

מייקה משמעלן?

מה בא להשמיענו שהרשעים לא יקבלו שכר כמו הצדיקים הגדולים שהם שוקדים על התורה יומם ולילה?

זה החידוש שבשביל זה פותח את ספר תהילים דוד המלך ומחדש לנו חידוש כזה?

זה החידוש?

לא, זה לא החידוש.

אלא לפי מה שלמדנו קודם, אני חומה.

או אני דלת, תלוי מי.

תכף נראה.

הכוונה במילים, לא כן הרשעים,

גם כן מדברים על אנשים גדולים ושוקדים בתורה.

יואו, מה כתוב פה?

לא מדברים מצדיקים גמורים ומרשעים גמורים.

מדברים משני סוגי צדיקים.

יש צדיקים שהם שוקדים על התורה ולומדים תורה והכול,

והם זה וזה וזה, תכף נבין מה.

ויש גם צדיקים שנקראים רשעים.

צדיקים שנקראים רשעים.

לא כן הרשעים מדבר גם כן על אנשים גדולים ושוקדים בתורה.

אבל אשרי האיש,

זה מדבר על אנשים

שעם הגדולה שלהם בתורה,

הם כעץ שתול על פלגי מים. הם, הם.

זה לא סחר.

זה הם, המציאות שלהם.

הם כמו עץ שתול, אתה לא יכול להזיז אותו. אני חומה.

אני חומה, אני כמו עץ שתול על פלגי מים.

אני נותן פירות כל הזמן.

אני, העלים שלי לא ייבולו.

והשכר זה כל אשר יעשי יצליח.

רק זה השכר.

אבל אני חומה.

דרכם דרך אני חומה, ושדי כמגדלות.

במילים שכתוב, והיה כעץ שתול, מדבר גם כן כהמשך דרכם.

לא רק שהם הוגים בתורה יומם ולילה,

אלא הם גם כעץ שתול.

הם, הם, הם, הם, הם החליטו שהם עץ שתול, לא זזים.

לא זזים מקיום התורה והמצוות כהוא זה.

לא מקלים ולא כוחדי תרא עדיף.

אלא הם מחמירים בכל דבר שלא לסטות כהוא זה, ועושים גדר וסייג.

כמו שראוי לעשות כל תלמיד חכם.

הם ממשיכים כעץ שתול.

הם לא הולכים ולא עומדים ולא יושבים

במחיצתם של רשעים, זמרים פסולים ואחרים.

כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה

יומם ולילה,

וגם

כעץ שתול,

מושרש, חזק,

והשכר מתחיל רק כאשר יעשה כל אשר יעשה יצליח.

אחד כזה,

כל אשר יעשה יצליח.

זהו.

אבל לא כן הרשעים. מי זה הרשעים?

צדיקים כמותם!

גם הם גדולים ושוקדים בתורה.

אבל דרכם כמוץ אשר תדפנו רוח.

פירוש, לא עומדים איתן בדרכם,

ודרכם דרך הפכפך.

יש רב אחד, שהחשבתי אותו מאוד מאוד,

עד לפני זמן, ופתאום הוא השתנה במאכלות האסורות, פעם אומר מותר, פעם אומר...

אצור, פעם מחמיר, פעם כן,

יצא נגד הזמרים, אחר כך זה אומר,

מופיע עם הזמרים.

עכשיו הוא כבר אומר שאין כמו דרעי מתנה גדולה, קיבלה ש״ס שיש דרעי

ומרן איציק שיושב פה, מרן איציק גם כן,

שהוא זה וזה, איך הגעת לזה? מה זה החניפות הזאת? איך הגעת לזה?

איך נהיית הפכפך? איך יכול להיות דבר כזה?

מצד שני, הוא צוחק שכל אלה שולחים לזמרים, ממשיך לכתוב בתשובות,

לזמרים, אוי אוי אוי אוי,

והוא בעצמו נמצא.

איך זה הולך?

מה הולך פה?

ברוחות המשפות בעולם מזיזים אותם ממקומם. יש לחץ, לחץ,

המפלגה לוחצת, לוחצת,

המפלגה לוחצת.

אתמול בא אליי מישהו, אמר לי, אולי תעשה שלום ותגיד שש״ס זה בסדר והכול.

דופק בדלת בשבת,

כן,

אולי זה, ופה ושם, ונפתח דף חדש.

ורוחות מנשבות בעולם

מזיזות אותם ממקומם.

אנשים כאלה נחשבים אצל דוד המלך רשעים,

והעונש להם מתחיל במילים,

על כן לא יקומו רשעים במשפט

ודרך רשעים תאבד.

כי יודע אדוני דרך צדיקים שהם כחומה בשיטתם ודרכם דרך ברורה, איתנה וחזקה.

יודע השם להבדיל בין אלה לאלה.

כמו שכתוב,

ושבתם וריתם בין

צדיק לבין רשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

אומרים זה היינו הך,

צדיק ורשע, עובד ולא עבד, זה צדיק ורשע גם כן. אומרים, לא,

בין עובד ללא עבדו זה שני צדיקים.

אחד נקרא עובד השם, ואחד נקרא לא עבדו.

מי זה לא עבדו?

צדיק ולא עבדו?

אומרים כן.

יש שונה פרקו מאה, ויש שונה פרקו מאה ואחד.

מי ששונה פרקו מאה ואחת זה עבדו, מי שרק מאה זה לא עבדו!

יואו!

זה נקרא לא עבדו!

אז רואים איך הקדוש ברוך הוא מבדיל בין צדיק ואומר,

ושבתם וראיתם, באחרית הימים תראו ותבחינו בין הצדיקים.

לא בין הרשעים, זה פשוט.

לא יקומו הרשעים במשפט, אבל הצדיקים,

אתם תראו את ההבדל ביניהם.

נראים אותו דבר, לבושים זה, כל אחד יש לו גלימה, יש הרבה בעלי גלימות עכשיו.

כל מי ששמו לו גלימה, לא מוריד אותה כבר, אף פעם לא מוריד אותה.

וכולם הולכים עם גלימות מלא צבעים, מלא צבעים.

ונו,

אבל כשהגיע הרגע, יראו מי עובד ומי לא עובד.

ומה ההבדל?

בין מאה לבין מאה ואחת.

פה זה יותר גרוע.

פה מי שחומה, למי שהרוח מזיזה אותו הפכפך.

נוח בהיותו איש צדיק תמים,

לא ייתכן שלא ישפיע על מקורביו

שלא יהיו חמסנים וגנבים.

מה, היו בטח לנוח תלמידים.

והתלמידים האלה,

ודאי שהוא השפיע עליהם על גזל, כמו שהוא. הוא אומר להם, תשמעו, אסור גזל, אסור חמאס, אסור, אסור, אסור.

אז איך אפשר להבין שכתוב, הארץ תמלא חמאס?

כל הארץ חמאס.

מה זה כל הארץ חמאס? אז גם התלמידים שלו, אלה חמאס.

איך ייתכן?

מה, שום השפעה לא הייתה לו על מישהו?

אלא העניין הוא ככה.

גם אלה שהיו תלמידי נוח וגם המקורבים,

אם כי לא היו חמסנים פשוטים,

אבל הם נסחפו בזרם העולם,

וגם הם היו מקולקלים באופן עדין.

באיזה היתר שהתירו להם לנגוע במה שלא שלהם,

ולפי האמת, בחברת החמסנים הם נחשבו גם הם.

לא, אני רק יושב שם, אני לא אוכל, אני לא אוכל עופות, אני לא אוכל שום דבר, אני לא יודע, רק אם יהיה איזה סלט.

ומה עם הסלט?

והסלט בדקו אותו? מה אתה סלט?

מה סלט זה מותר? מה, תולעים קטנים לא רואים את זה? מה, מה? לא הבנתי.

מה זה, זה רק לא, לא קצת משהו זה ככה.

איך הזבובונים עפו מפה ונדבקו ישר לצוהר?

לפעמים הזבובונים עפים אפילו בגן עדן, זבובים עפים בכל מקום, אבל לאן הם שואפים בסוף? איפה שיש ריח מסריח.

שם הם נדבקים, על גייזי, סבג,

בארטוב וכל החבר'ה.

איך הם נדבקים?

הם זבובונים, ירוקים, ירוקים.

ככה, זוב, זוב, זוב, עושים רעש.

אבל מה קרה להם כשהם הגיעו לשם?

בגלל שהם לא היו עני חומה.

הם טעמו גם מדברים אחרים. אחד היה, קראו לו יוליס, טעם מהודו.

אחרי הודו הוא השתבש, נהיה הודי.

זהו.

ועם מנוי לגן חיות, הוא מזמין אישה לבוא איתו לטיול בגן חיות.

במקום לקחת אותה לכותל המערבי לגן חיות.

ויש אחת, קוראים לה גילה,

שהיא אמרה איך היא דומה לרבנית ברש.

היא מתגאה שהיא דומה לרבנית ברש.

השם ירחם.

והיא אומרת, מה רוצים ממנה? אני לא מבינה, היא מזכה את הרבים.

בטח מזכה. מביא הזמר לנשים,

פסול, ורוקדת לידו, ממש, זיכוי הרבים, לא?

ממש.

נו, אז איך זבובית כזאת?

לא תגיע לגייזי הזה וכולי.

זאת אומרת, אין דבר כזה שדברים קורים סתם.

אני חומה, נשאר כאן.

אני דלת, עף מכאן.

כי כשנפתחת הדלת, הזבוב עף.

אבל אם אני חומה, איך יכול לזוז?

חומה לא זזה.

זהו.

וזהו שמזכיר המדרש.

כעבור סופה ואין רשע.

נסחפו בסופה, בזרם העולם, גם תלמידי נוח.

גם הם.

למה? היה להם איזה טעימות,

טעימות, טעימות, גם הם טעמו.

נוח, נכון, צדיק, אני איתו. אני התלמיד של נוח, אני תלמיד של נוח.

תמונות, נוח. בסלון, נוח.

על כוסות, על מגבות.

נוח. על כוסות, על מגבות.

מפיץ את הכוסות, המגבות.

כן.

אבל טועם מכל מיני דברים.

טועם.

ולכן לא זכו להיכנס לתיבה ולהינצל.

כי בעידן ריתחה צריך זכויות גדולות להינצל.

כשבאה סופה צריך זכויות גדולות להינצל.

כמו שאמרו חכמים, זכרונם לברכה, כיוון שניתנה רשות למשחית,

אינו מבחין בין צדיקים לרשעים.

זה קשה.

איך יכול להיות? הרי כתוב שאין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה.

בית דין יושבים ואומרים ייכנס לו קוץ ביד.

בית דין צריך לעשות את זה.

ורק אחר כך נכנס לו קוץ, איזה עומק וכמה טיפות דם ייצאו לו ומתי זה יגליד,

מתי הוא יחלים.

על כל בית דין יושבים, על כל דבר קטן. אין דבר כזה שקורה סתם.

אז איך זה המלאך לא מבחין בין צדיק לרשע?

מה זה לא מבחין?

מה זה לא מבחין?

אלא הפירוש שבעידנא דה ריתחה צריך זכויות גדולות להינצל.

להינצל רק מי שהוא טוב ונלחם נגד הרע.

לא מספיק שאתה טוב,

אתה צריך להילחם גם נגד הרע.

אם אתה לא נלחם ברע,

סימן שאתה מסתדר איתו.

הוא לא מפריע לך כל כך.

לא מפריע לך כל כך.

אדם יושב באיזשהו מקום,

וקרה מקרה, ויש ריח לא טוב.

אז אנשים שהם

אריחו בדרך כלל או שסותמים את האף או שעושים איף או שמתרחקים או משהו כזה.

אבל אם אחד אומר,

אה,

ראית איזה רע יש פה?

הוא ממשיך לשבת.

אז זה סימן שהוא נהנה קצת עם הרע, ככה.

מדי פעם שינוי אווירה.

איך יכול להיות שבן אדם מריח רע רע, והוא לא קם והוא לא הולך והוא לא אומר, הלו, מי עשה את זה?

מה, אתם לא מתביישים?

איך יכול להיות?

אז סימן שהוא מסתדר, מסתדר עם הריח.

אם אדם לא נלחם ברע,

סימן שהוא מסתדר איתו, לא מפריע לו הרע. דווקא נחמד, שינוי אווירה.

הוא כל הזמן להיות דתי,

חנוק יותר מדי, ככה וזה.

תשמע, קצת ככה, גיוון, גיוון.

קצת זמר פסול, קצת ארוחות כאלה, קצת פה, קצת שם.

אדם כזה הוא לא צדיק, הוא לא צדיק, כי אוהבי השם שנאו רע.

לא להתרחק רק מהרע, לגנות את הרע,

לשנוא את הרע.

אם אתה לא אוהב את השם,

אתה מקבל את הרע,

מסתדר איתו, מלמד עליו זכות על הרע.

אבל כתוב, אוהבי השם, אם אתה אוהב השם,

אתה חייב לשנוא את הרע.

אם זה לא ככה, אתה לא אוהב השם.

אתה אוהב את עצמך.

אתה רוצה להיות נחמד בציבור,

אתה רוצה זה, אתה רוצה זה.

יש רבנים, אומרים, אני לא מדבר על רבנים.

אני לא מדבר על רבנים.

מי אמר שאתה יכול לא לדבר על רבנים?

מה זה מפרסמים את החנפים מפני חילול השם? מדובר על רבנים. מה מדובר?

מדובר על רשעים?

מדובר על רבנים לפרסם.

למה לא מפרסם?

שאם הם יקבלו עונש, יגידו, איך הרב הגדול הזה קיבל עונש?

אז אומרים, לא, לא, לא, כבר אמרו עליו שהוא לא בסדר.

אה, אמרו עליו שהוא לא בסדר, קיבל עונש, בסדר, מגיע לו, כן, זה בסדר.

אז רואים שיד השם היא מכה את מי שראוי לקבל מכה.

אבל אם לא, לא.

אז מה זה הדבר הזה? לא, אני לא מדבר על רבנים.

מה,

לא חובה להתריע ולהגיד לציבור להיזהר מהאנשים מזויפים?

היזהרו מן הצבועים?

מה פירוש?

שאדם יונה את הציבור?

מה, אני לא מדבר על רבנים? מה זה אתה לא מדבר על רבנים?

הוכיח תוכיח את עמיתיך.

אתה צריך לגשת לאותו רב,

לדבר איתו בפניו, להגיד לו כך וכך,

לשלוח לו שליחים וכו' וכו'.

ואם לא,

צריך להגיד מה שצריך להגיד. מה פירוש?

איזה דבר זה?

זה אומר שאתה לא צדיק.

אתה לא צדיק, אתה לא חומה.

אתה דלת.

אתה דלת.

אתה מדלת העם.

אתה לא אחד מהחשובים.

כי אם אין לו יראת שמיים ומזלזל במצוות,

הרי הוא קל שבציבור נאמר על תלמיד חכם בהלכה.

קל שבציבור.

מזלזל במצוות.

מזלזל. זאת אומרת, אתה עושה מצוות ורק מזלזל.

אם אתה מברך ברכות, ברכות התורה,

ואתה לא מכוון בשם השם, אתה מזלזל במצוות.

גם גדולי הדורות מזלזלים במצוות. כך כתוב באורחות צדיקים.

גם גדולי הדורות מזלזלים בברכות.

אז איזה גדול דור זה?

אם אתה תא אלף-בית לברך את השם ולהתייחס אליו,

לא כמו גדי ודוד ובוזי,

אלא אתה מתכוון.

יודע שאדון הכל היה הווה ויהיה תקיף, בעל היכולת, בעל הכוחות כולם, שאתה דע לפני מי אתה מתפלל.

דע לפני מי אתה עומד.

תגיד מה שצריך להגיד.

עם זה אתה לא יודע להגיד. אין לך זמן בשבילו.

יותר חשוב לך להגיד את הברכה עם סלסול אולי,

והעיקר אתה מבין מה זה.

מה זה?

העולם שומע, מסתכל עליך.

מזלזלים, מזלזלים.

אז לכן,

בעידנא דריתחא צריך זכויות גדולות להינצל,

וינצל רק מישהו טוב,

ונלחם נגד הרע.

אבל מי שהוא טוב,

ונסחף בזרם הרע,

אפילו באופן עדין,

כאילו הסכמה בשתיקה,

לא מוחה,

לא מוכיח.

הוא נלכד,

כי יש אחיזה בו כבר למשחית לקטרג עליו, ולומר, הוא לא ישר איתך, ריבונו של עולם. תראה, הוא מחפש את טובתו

בגלל הציבור, לא נעים לו, לא רוצה להיפגע כלכלית, חברתית וסמכותית.

כמו שנפל.

ירבעם בן נבט,

איך הוא נפל? אמר, אני אראה כמו עבד,

ורחבעם יראה מלך, הוא יושב ואני עומד.

עשה עגלים.

וזה אחד שהמליך אותו הנביא בשם ה'.

והיה ירא שמיים בהלכה כמותו בכל מקום, וכל גדולי הדור היו כאזובי קיר לידו.

אבל הוא עשה חשבונות אנוכיים,

הגאווה הפילה אותו.

בטח הוא אמר שהשפעתו תקטן אם יראו אותו כמו עבד.

הוא רוצה להשפיע על הציבור לטובה, אז מה הוא השפיע עליהם בסוף? עגלים.

כן, בסוף הם עגלים, זמרים פסולים, חילונים.

עגלים.

מעמידים עגלים בישראל.

וכולם רוקדים מסביב לעגל.

ככה כתוב שמסביב לעגל כולם רקדו.

ואנשים עומדות ורוקדות מול הזמרים החילונים, שהם הביאו, הרבנים,

ושרות עם קול,

כמו שהיה עם הזמיר

ועם הפנגר

ועם בצרי.

מה שעשו את הכנס בפתח תקווה,

ותעמדו אני אברך אתכם.

תסתכל,

כל מי שהוא מברך.

קבלה זה קבלה, על פי קבלה.

לעמוד.

טוב שלמה מסתובב.

אה שדה.

מה זה התעמלות?

לא יאומן כי יסופר.

אז השם ישמרנו וייתן בלבנו לעמוד כחומה נגד פרצות הדור

ורבני הדור.

ונזכה להבטחה של הקדוש ברוך הוא, אם חומה היא,

נבנה עליה טירת כסף.

אמן.

ביחד אני אומר כמו שהוא אומר.

עושה הקדוש ברוך הוא זו קודש רוהים.

וכוח רבנו תור נשואות.

שנה אמור ה' חפץ לה מען סרגו יחדיל.