מחלוקת בית שמאי ובית הילל

0 seconds of 0 secondsVolume 90%

00:00

מחלוקת בית שמאי ובית הילל

בית מדרש קהילות פז, בני ברק
תאריך פרסום: 29.11.2013, שעה: 07:40

הורדת MP4 הורדת MP3

http://live.shofar-tv.com/videos/3372

29-11-13

בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. גמרא בשבת כ"א.

בדרך העולם אדם שמח בהרבות הון, כשמרויח היום שמח, כשמוסיף להרויח מחר יוסיף בשמחתו, וכן הלאה כתוספת ממונו כן תוספת שמחתו. זה ציור אחד.

ציור שני - יש שיספרו לנו שידידנו הרויח הרבה ונשמח, קשה למצוא כאלה היום, אך כשיוסיפו לספר שהרויח עוד וכן פעם שלישית והלאה, הפעמים האחרונות לא תעוררנה בנו שמחה כמו הראשונה. מה ההפרש? למה אצלנו כשמתוסף הון כל יום אנחנו שמחים יותר ויותר ויותר, ואפילו אם אנחנו שמחים כשידידנו הרויח הרבה, אם יספרו לנו עוד ועוד זה ילך ויפחת, למה? יען שבנוגע לעצמו אין אדם מתרגל בנקל להצלחה, ולכן שמחתו מתוספת והולכת, מה שאין כן באושרם של אחרים האדם מתרגל ורגש שמחתו פוחת והולך, אה עוד פעם הרויח? יפה מאד, כל הכבוד, וככה זה מתרגלים מהר למה שיש אצל האחרים, אבל אצלו הוא לא מתרגל כל כך שהוא מרויח יותר וכל יום י ותר, הוא לא מתרגל, לכן הוא שמח יותר ויותר.

כשנסתכל בנו נראה, כשמגיע איזה חג אז כל אחד מאיתנו שמח בשמחת החג כפי ערכו בשמחת החג, כמה שהוא מעריך את החג ככה הוא שמח, אך השמחה הזו אינה מתוספת מידי יום ביומו, אלא כפי ערך הרגלינו בחג שמחתנו זה הולך ופוחת. ז"א ככל שהחג מתמיד אנחנו מתרגלים, לדוגמא סוכות ביום הראשון לקחת את הלולב ארבעת המינים, מחכים לזה, יום שני זה כבר לא אותו דבר, שלישי רביעי זה, הולך ויורד. גם חנוכה, מחכים להדלקת נר ראשון וכו' וכו', יום שני, שלישי, אה, איזה יום היום? רביעי, אה, רביעי, חמישי זה ככה. אבל לא כך היא דרך גדולי תורה בעבודת ה', אדרבא, שמחתם היא פנימית, למה שמחתם היא פנימית? מפעולת התבוננותם הרבה בענין החג, הם כל הזמן שקועים בענין החג, בענין הלימוד, המצוות, ההלכות התלויות בחג, המנהגים, הכל סביב החג, אז גדולי התורה בעבודתם אדרבא, שמחתם היא פנימית מפעולת התבוננות הרבה בענין החג, וככל שיתוספו ימי החג תתוסף התבוננותם ויוסיפו להרגיש גדולות ונפלאות בתורת החג. ואת המתנה העצומה שנתן לנו ה' יתברך בחג, ואז מתוספת שמחתם דבר יום ביומו, כל יום יש להם שמחה יתרה ונוספת.

אומר המכתב מאליהו, זכור אזכור את מראה קדוש עליון מורינו ורבינו זצ"ל, שביום ראשון של חג היה נפלא מראהו ממש, שמח שמחת עולם עליון, ומידי יום ויום קדושת מראהו היתה מתוספת והולכת כמלאך אלקים למעלה למעלה. והענין הוא כי דרגות העבודה שונות הן כמדרגות בני האדם עצמם, יש שעבודתו חיצונית שלא לשמה, או שעבודתו מלומדה, ואם גם בהרגש ובהתלהבות הוא יעבוד את עבודת הרוח, על כל פנים עבודה חיצונית היא, וההתלהבות פוחתת והולכת כפי הערך אשר יתרגל בה. אבל ישנם בעלי מעלה שעבודתם פנימית, עבודת הנשמה, היינו בהשבה אל הלב, כל דבר הם מפנימים אל תוך הלב, ושמחתם בעבודה הזו מתוספת והולכת תמיד.

כבר אמר הרש"ז מקלם זצ"ל, כי רושמי הרשמים של ההשבה אל הלב מצטרפים, שכל הרגש מוסיף על הקודם, וכך הולך ומתרבה והאדם עולה מעלה מעלה. זהו הענין אשר פרי החג שהם הקרבנות שאנו מקריבים בעד אומות העולם - פוחתים והולכים, עבודתם הם אם גם יעבדו את ה' עבודה חיצונית היא, גם כשהם עובדים את ה' זה עבודה חיצונית, ואינם שייכים אל הסוד של "והשבות אל לבבך" בכלל בכלל, הם לא שייכים לזה. ועל כן אי אפשר לסדר את קרבנותיהם בסדר עבודת הצדיקים הנבחרים, אלא רק כפי הסדר שעל פי המדרגה החיצונית שלהם. בזה פליגא בית שמאי ובית הלל, האם תקנו חכמים את הזכר לנס חנוכה על פי סדר עבודת היחידים שזה הצדיקים עבודה הפנימית, דהיינו הולך ומוסיף, והיינו כנגד הימים היוצאים כדברי בית הלל שבכל יום ויום הכרת הנס מתוספת ע"י ההשבה אל הלב של התבוננות יום יום, וזהו גם העומק של הגדר של מעלים בקודש או שנאמר כשיטת בית שמאי, שהתקנה היתה בעד הכלל כולו, ועל כן זה כסדר ההבחנה של הפשוטים שעבודתם היא חיצונית, ועיקר ההתרגשות זה ביום הראשון ואח"כ פוחתת והולכת, וזהו כנגד ימים הנכנסים. כל שיש עוד יותר מהחג לפנינו נכבד הוא לנו יותר, משא"כ בשעות האחרונות של חג כמעט שאיננו נרגש לנו כלל, כי עוד מעט שיעבור.

כשנבחין היטב בעצמנו נראה, כי כן הוא ממש בקרבנו בדיוק רב, וכן הבחינה הזאת היא כנגד פרי החג, פירוש העבודה הנמוכה החיצונית, כמו שאמרנו, שאי אפשר לאומות העולם להגיע למדרגה למעלה ממנה, כי הנקודה הפנימית האמיתית חסרה להם, כמו שאמרו ז"ל בענין שלא לשמה שלהם.

אז ז"א, למעשה נפסקה ההלכה כבית הלל, אבל האמת היא שאנחנו עובדים ממש כמו בית שמאי, שהולך ופוחת אצלנו, אצלנו זה הולך ופוחת, זה לא עולים ומתוספים ומעלים בקודש, יו ומרגישים וחנוכה עוד נר עוד נר, פשששש ומתפעלים ומרגישים, זה לא הולך ככה אצלנו, אבל נפסקה ההלכה כבית הלל, למה?

ראוי להוסיף שהרי מחלוקת בית הלל ובית שמאי היא במהדרין מן המהדרין, ונראה בבירור הדבר כי בפלוגתא הזאת משתקפת שאלה יסודית בהנהגת האדם שרוצה להתעלות ממצב פחיתותו במעלות עבודת ה', כי שתי דרכים לפניו, האם הוא יחקה במעשה העבודה החיצונית שלו את מנהג היחידים החסידים המעולים, אפילו אם הוא יודע שפנימיות לבבו טרם הגיעה למדרגה של הדבקות בבחינה הזו, האם נכון לעבוד ככה? ז"א אפילו שבפנימיותינו אנחנו לא במדרגה של החסידים היחידים, האם אנחנו צריכים לחקות בעבודה החיצונית את המנהג של היחידים החסידים למרות שזה לא בפנימיותינו או אולי ידקדק לכלכל מעשיו והנהגותיו תמיד על פי אמיתת מדרגת ליבו בדיוק, מה שאתה ככה אתה תעבוד את ה' בדיוק, בלי הצגה כמו שאומרים, בלי לעשות מעשים כאילו ככה וככה ובפנים זה הכל ריק יחסית. מה נכון יותר?

יש בכל אחד חסרון ומעלה, בכל אחד מהדרכים, כי אם יעשה כמעשה המהדרין, כמעשה יחידים, מעלה ומוסיף, יטעה במדרגת עצמו, כי סוף סוף יחשוב עצמו כאילו הוא אחד המצוינים הדולים, הוא יחשוב, אה, אני כמו, אבל מצד שני אם לא יעשה כמהדרין ולא יגביה את עצמו למעלה לפחות בהידור המעשים, הרי בהתרפותו גם ממעשים מצוינים אפילו שהם חיצוניים הוא עלול ליפול עוד יותר, הן בפנימיות והן בחיצוניות, כי רפיון במעשה עלול למשוך אחריו גם מידת העצלות ושאר מידות מגונות. או לאידך גיסא, אולי עליו לבחור בדרך אחרת, כי מה תועלת שיטעה האדם את עצמו, אדרבא, צריך שילמד את עצמו לדעת את פחיתות ערכו, ותמיד יתבונן בזה שהוא במצב פחות ויתחזק לעלות מעלה בדרך אמת, לא רק בהטעאה בעלמא, בענין הזה פליגא בית הלל ובית שמאי, מי שבא להדר בבחינת מהדרין מן המהדרין, סוברים בית שמאי שצריך הוא להזכיר את פחיתותו, כי אם לא ירבה לשאוף אל הפנימיות יעשה רק מעשים בחיצוניות הוא יהיה פוחת והולך כדרך כל חיצוני, וכדרך העבודה של אומות העולם, ודבר זה צריך להזכיר לעצמו תמיד בפרטי עבודתו, וישמור את הכרת פחיתותו ואת סכנתה האיומה מול פניו תמיד, לכן הולך ופוחת, ביום הראשון מדליק שמונה, ביום השני שבעה, ביום השישי ששה, למה הולך ופוחת? שתזכור שאתה כזה, שאתה הולך ופוחת במקום להתרומם, ואז שהוא יראה, יראה את הסכנה שהוא הולך ופוחת יתן אל ליבו לעלות ולהתרומם ולעלות מעלה מעלה.

אבל בית הלל סוברים כי אדרבא, יעשה כמעשה הצדיקים, ויזכיר לעצמו בדרך חיובי, לא בדרך השלילית להזכיר לעצמו שצריך לעלות אלא בדרך החיובי, תוך כדי שהוא הולך ומוסיף נר ועוד שניים, שלש, בדרך החיובי יזכיר לעצמו שצריך להיות מוסיף והולך בעבודת ה', אשר אפשר הוא רק ע"י עבודה פנימית, איך הולכים ומוסיפים? איך מעלים בקודש? אתה מוסיף לך את הרגשות וההשבה אל הלב ואתה הולך ומוסיף, וזה אפשר רק ע"י עבודה פנימית, ואשר לצורך שיבקר האדם את עצמו, לזה צריך שילמד מוסר, ויחזור וילמד, עד שיבין את מדרגתו הפחותה. אבל לענין מעשה, לענין מעשה בל ימעט משום זה, כי למעשה צריכה עבודתו להיות באופן היותר חיובי בלי שליליות כלל, למה? כי בית הלל סוברים כי השליליות שאתה הולך ופוחת תוכל להביא חסרון יותר, מה שאין כן החיוביות אפשר שתמשוך אותו למעלה.

אם נרצה להגיד את זה בדוגמא יותר ברורה, נמליץ לאנשים ללכת בחברת החכמים אפילו שהם לא כל כך חכמים, כי מתוך כך יכירו את פחיתותם ביחס לאלה שמסתובבים איתם, אבל זה יכול לתת להם דרבון ושאיפה להיות כמותם, אבל אם בן אדם יסתובב עם פחותים כדוגמתו, משמה קשה לעלות, אפילו אם הוא יראה כמה הם פחותים ואיזה בדיחות שטויות ואיזה דברי הבלים הם מדברים והכל, מאיפה הוא ישאב את הכח? פה לפחות לשיטת בית הלל המעשים החיצונים שהוא עושה שהם כמעלת הצדיקים, הם יכולים לפעול את פעולתם כי אדם מתפעל ממעשים חיצונים גם, וזה מפעיל את הפנימיות שלו, אז לכן נפסקה ההלכה כבית הלל שהולך ומוסיף. אז שתי שיטות הם שיטות נכונות, השאלה מה נכון לנו יותר. גם בית הלל יודעים שאלה שהולכים בדרך שלהם הם לא אלה שבדיוק עולים במעלות כל הזמן מיום ליום, אבל הם סוברים שזו הדרך הנכונה להעלות את האדם מתוך פחת מעשיו ולשאוף לתיקון עצמו בדרך חיובית, לא בדרך שלילית. וזה גם שיטות במוסר, יש כאלה שרוצים ללמוד תמיד את החיובי שבאדם, ושאדם לא יפול ברוחו, יש לך איזה מידה טובה, יש לך איזה בחינה טובה - תתבונן בה ותראה שאתה לא כזה מסכן, הנה פה אתה טוב, אז תעלה מפה, מהנקודה הזאת, כמו שיש לך פה את הנקודה החיובית הזאת, תתרומם ממנה גם במידות אחרות, תתחיל לעבוד. יש כאלה שסוברים לא, צריך לראות בפחיתותו של האדם בשביל לראות עד כמה הוא ירוד שהוא ישאף לברוח מהמקום הזה ולעלות למעלה, צריך שיכיר את מקומו ויעלה משם. זה שתי שיטות במוסר גם איך להתסכל על החיים. יש אפשרות גם לשלב, פעמים רכה פעמים מכה. החפץ חיים זצוק"ל היה מייסר את עצמו לבד, היה מדבר אל עצמו ואומר, ישראל מאיר, מה יהיה איתך ישראל מאיר, מה יהיה איתך, מה יהיה איתך, היה לו מלא טענות על עצמו, ישראל מאיר, אתם שומעים? אתם יודעים כמה ילדים קוראים להם ישראל מאיר על השם של החפץ חיים? הוא היה בוכה, מה יהיה איתך ישראל מאיר. אתם שומעים? אדם שלא בזבז זמן כהוא זה שנה אחת מספרים שהוא פעם לא מצא בחשבון בשנה שמונה עשרה דקות נעלמו לו, לא יודע להגיד מה הוא עשה איתם, איך הוא יבוא בראש השנה לפני הקב"ה וחסרים לו 18 דקות במשך השנה. מה הוא יעשה? יש לו טענות ישראל מאיר, מה יהיה איתך, מה יהיה, מה יהיה?! ואנחנו טופחים על הכתף, מבסוטים מעצמנו, עשינו איזה משהו אני יודע מה, איזה קשקוש בגרוש וכבר מבסוטים אאאאא, אתה יודע איזה זכות נפלה לי אתמול פשששש ואל תשאל, מספר את זה שבועות אחרי זה, כבר נגמר.

אז זה המצב רבותי, מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שניהם צודקים, אנחנו על הפנים. רק יש מי שאומר צריך להכיר מזה ומפה לעלות, ויש מי שאומר - אתה צריך לשים לב, למרות שאתה כזה אבל תעשה את המעשים היותר מעולים, תהדר, תהיה מן המהדרין ותעשה כמה שיותר כמעשה הצדיקים, אבל תזכור שזה המקום שאתה צריך להיות בו גם בפנימיות שלך, לא רק בחיצוניות. יש אנשים עושים מעשים חיצוניים שדומים לצדיקים, אבל בפנימיות שלהם איפה זה, זה בכלל לא מדרגה אצלהם, הם פשוט חקיינים טובים, הם עושים ראו איך הוא עושה גם הם עושים, עושים ככה גם הם עושים ככה, אבל זה לא נובע פנימיות שלהם. זה נקרא מעשה חיצוני, מעשה חיצוני זה כמו הגויים, זה מצות אנשים מלומדה או לא לשמה.

ש. זה שיטה כזאת

הרב: מה השיטה?

ש. לעבוד על החיצוניות ומתוך כך

הרב: נו, זה מה שאנחנו מדברים שיש שיטה כזאת.

ש. על זה הם יענשו? בזמן שהם ככה כאילו הם לא כאלה

הרב: כן, אבל בית הלל אומרים שצריך אדם לעשות מעשים בחיצוניות אפילו שהם לא כאלה בפנימיות, כמו בחינה של מתוך שלא לשמה בא לשמה.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....

הכרת הטוב לרב שליט"א

כל ההודעות

03.04 16:24
"בזכות השמחה – מסע של טרמפים וישועות" ביום שלישי בלילה יצאתי מהבית אחרי שהאוטובוס האחרון נסע מבני ברק לירושלים ומתחת לבנין הקפיצני השכן לכניסה לעיר, ושם שמתי את הרב שליט"א בשיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) כ-15 דקות וב"ה הגיע טרמפ שלקחני עד לכותל המערבי. וכן ברביעי בלילה, 15 דקות "עִבְדוּ" והטרמפ מקפיצני לראשונה לקבר רחל אמנו, ועוד כ-15 דקות "עִבְדוּ" וטרמפ משם ישירות לכותל המערבי, ישר כוח לכבוד הרב שליט"א על סגולת השמחה, תבורכו מפי עליון! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
03.04 13:41
[כוחה של תפילה – הודיה וברכה לקבוצה היקרה] קבוצה יקרה ומקסימה ב"ה זוכה דרככם לפרסם את הנס "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו, א) לאחר שביקשתי שתתפללו על בתי, שנפלה במדרגות והרגישה כאבים עזים (ל"ע) השם ישמור: הדסה מלציה בת גילה רונית, ואחרי שזכינו לשיר 15 פעמים "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) (דומה ל-15 שיר המעלות בשבת) כפי שהזכירו לנו מחברות הקבוצה מכ"ק הרב, ב"ה זכינו להטבה משמעותית במצבה בדרך לרפואה שלימה גם הלאה אמו"א כי"ר. "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה!... כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ" (תהלים פרק ק, פסוקים: א, ה) (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
02.04 11:05
[קלטת אחת שהובילה לתשובה] ב"ה הזמנו טכנאי מקרר. וסיפר: כשהיה בצבא, לפני כמה עשורים, חבר הביא לו קלטת של הרב שליט"א מספר 45 שב"ה ענתה לו על כל השאלות ומשם החל בחזרה בתשובה וכיום ממשיך מאז בישיבה בפתח תקוה כפר גנים. ישר כוחכם! (בת ים - דיסק 45 - חשבון צעיר 25.09.1997 shofar.tv/lectures/968).
02.04 11:03
[הצלת נפשות וברכות ישועה] לרב הגאון הרב אמנון יצחק שליט"א שלום וברכה! ב"ה רוצה להודות לבורא עולם על שזיכני להיות מקושרת לרב כבר 15 שנים. תודה שהצלת אותנו מהחיסולים (חיסון קוביד 19...) רח"ל כל יום שומעים על עוד אחד שחולה במחלה שלא נדע ומסיים את החיים שלו תוך מספר חודשים מועט (הי"ד). תודה רבה על כל הברכות שבירכת אותנו כשהיו צריכים ישועה. תודה על הכל יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן). (לסרטון: רבני החיסונים shofar.tv/videos/12899).
31.03 10:28
[הכרת תודה וברכה לרב על דרשתו המרגשת] בוקר אור לרב היקר ישר כח עצום על עוד דרשה מדהימה ביותר! (ירושלים, שבת הגדול 30.03.2025) יה"ר שהקדוש ברוך הוא יתברך ימלא את כל משאלות ליבך וימשיך להעניק לרב היקר כוח להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת המשיח. אמן ואמן!!🌹🌹.
30.03 14:10
שבוע טוב וחודש טוב כבוד הרב!! לפני בערך שלושה חודשים אמא שלי קבלה אבחנה שיש לה סרטן מסוג לימפומה ובשלב מאוד מתקדם (ל"ע) במקביל לאבחנה ב"ה הוספנו ברגע האחרון את השם שלה להרצאה שעשינו (גם להבדיל לעילוי נשמת חמי ז"ל) אמא שלי עברה 3 טיפולים מאוד מאוד אגרסיביים שבמהלכם נשר לה השיער והגוף והנפש שלה מאוד נחלשו (ל"ע). ב"ה כבר תקופה ארוכה רציתי לקחת על עצמי כיסוי ראש, ולפני כחודשיים החלטתי לעשות את הצעד לכיסוי ראש מלא ואמרתי: 'שזה גם לרפואתה!'. בשבוע שעבר אמא שלי עברה בדיקה כדי לגלות אם הטיפולים בכלל עוזרים, וב"ה היום קבלה תשובה שהלימפומה האגרסיבית נעלמה!!! יש עוד נגעים קטנים אך לא משמעותיים, וממשיכים עוד את הטיפולים... אבל כל הנגעים המשמעותיים פשוט נעלמו!! אני מתרגשת ומאמינה על הנס!! תודה לקב"ה על הנס המדהים!! ולכבוד הרב על הברכות בהרצאה.
30.03 13:13
שבוע טוב חודש מבורך🌹 ביום חמישי בלילה הייתי ב: 'אושר עד' חיפשתי דגים שיהיה כשר לפסח בהשגחת בד"ץ העדה החרדית (קשה מאוד למצוא את זה) התחלתי לחפש והיו שם גם בהשגחות אחרות... חיפשתי וחיפשתי לבסוף נזכרתי: לשיר "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) התחלתי לשיר בכל המרץ (לא בקול) וב"ה בפינת המקרר היה שם מלא דגים בהשגחה מהודרת מלאת יחד עם בעלי כמה שקיות (היה לידי חרדי עם 2 ילדיו מחפשים ולא מוצאים מסתכלים עלי: 'איך היא מצאה?!'😵) "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) ב"ה כמה שזה עובד, הודתי לאבינו שבשמים ואמרתי: "מזְמוֹר לְתוֹדָה" תודה לך הרב שמדריך אותנו רק לפי התורה הקדושה יה"ר שהשי"ת ישמח אותך ויתן לך בריאות בגוף ונפש ויאריך ימיך בטוב ובנעימים, שמחה ונחת יהא מנת חלקך אכי"ר המשך יומבורך (אמן) (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
30.03 13:02
מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן זיע"א - זה עליך: 'הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אֵין בּוֹ שׁוּם תְּפִיסָה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ רַק עַל יְדֵי אֲנָשָׁיו הַמְקרָבִין אֵלָיו, יוּכַל לְהָבִין מַעֲלַת הַצַּדִּיק כִּי עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֲנָשָׁיו, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים וּבָהֶם יֵשׁ לָהֶם תְּפִיסָה וְהַשָּׂגָה כִּי הָעוֹלָם אֵינָם רְחוֹקִים עֲדַיִן מֵהֶם כָּל כָּך כְּמוֹ מֵהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה הָאֱמֶת אֶפְשָׁר לוֹ לֵידַע מַעֲלַת הַצַּדִּיק עַל יְדֵי אֲנָשָׁיו'.
25.03 14:59
הרב, חייבת לספר... ישתבח הבורא יתברך בכל מעשיו. ב"ה ניקינו את המקרר לפסח, אני ואבא שלי, אחרי שסיימנו, הכנסנו בחזרה למקומו וכשרצינו להפעילו - לא עבד (ל"ע). אז התחלנו לשיר: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"! (תהלים ק, ב) אך עדין לא עבד... אחרי הכל התיישבתי לנוח וב"ה נזכרתי שאתמול כשנכנס הכסף - תודה להשם יתברך, אך עדין לא העברתי לארגון: 'שופר' להקמת הבית כנסת (קמפיין שופר גדול) ולפני העברה, קוראת את תפילת רבי מאיר בעל הנס ומבקשת מבורא עולם יתברך שיגן על עם ישראל (אמן) והעברתי . הילד שלי התחיל להתעייף וכמובן נרדם רק עם השיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" אבל שאתה שר... אז שמתי את השיר והתחלנו לרקוד ולשיר איתך. והנה אחי סיפר שהיה ניסיון לפיגוע (רח"ל) בכניסה למעלה אדומים ומביתנו רואים את הכניסה למעלה אדומים... התקשרנו לאמא שלי שעובדת בביטחון העיר וסיפרה: שב"ה המחבל גוסס ואין נפגעים - תודה להשם יתברך! לפי מה שדיווחו בקשר... ובנוסף, המקרר חזר לפעול! אז אמרתי: ישתבח הבורא יתברך! לתת צדקה להקמת בית כנסת עם רב אמיתי ולשיר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" - כמה כוח יש לדברים הללו לבטל גזרות קשות! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096 לקמפיין שופר גדול shofar.tv/donations/51).
24.03 12:07
שלום עליכם מורנו ורבנו שליט"א! רצינו לומר תודה גדולה על כל העצות, הברכות, המוסר והדרך חיים האמיתית שכבוד הרב נותן לנו ללא שום גמול וב"ה זכינו גם לחזק אחרים ממה שהרב לימד אותנו ובפרט בענין הכוונה במצוות שֶׁיִּדַּעְנוּ אנשים על זה וחילקנו ספרים של: 'כאשר ציווה השם' (shofar.tv/articles/14749) וכשדיברתי עם אחד האברכים בכולל הוא אמר: שבספר 'מעלות התורה' לרבנו אברהם אחי הגר"א מונה כיותר ממאה מצוות בתלמוד תורה (ספרתי רק בהתחלה 72 מצוות)...