לשמוע ללמוד וללמד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנוכי אתונך, אשר רכבת עליי מעודך עד היום הזה.

אז כן הסכנתי לעשות לך כה,

ויאמר לא.

נתעוררנו בהערה נוראה, אשר מעולם לא ירדנו לעומקם של דברים עד כמה הם מגיעים.

שאול המלך, כשנצטווה בשם

על ידי שמואל הנביא,

ועתה אשמע לכל דברי אדוני,

לך והקית את עמלק,

וחרמת

ולא תחמול עליו,

והמדת מאיש ועד אישה,

מעולל ועד יונק,

משור ועד צה,

מגמל ועד חמור,

ויבוא שאול

בירב בנחל.

הגמרא ביומה כב',

אמרו חכמים,

אמר בימני

על עסקי נחל, בירב בנחל על עסקי נחל.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול,

לך והקית את עמלק,

אמר,

ומה על נפש אחת אמרה תורה ועגלה ערופה,

כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה.

ואם אדם חטא, בהמה מחטאה,

ואם גדולים חטאו, קטנים מחטאו.

הנה הייתה זו דרשה של קל וחומר אחת ממידות שבתורה.

פלפול נפלא שדן שאול בזו הסוגיה.

ואף על פי זו הדרשה הוא שפסק ועשה מה שעשה.

אז על פי זו הדרשה הוא פסק ועשה מה שעשה, קל וחומר.

אם על נפש אחת ככה כתוב להביא עגלה ערופה,

קל וחומר על כמות כזאת גדולה של אנשים להרוג

כל הנפשות הללו.

ואם אדם חטא, אז בהמה, מה היא חטאה? צריך להרוג את הבהמות.

ואם גדולים חטאו, אז הקטנים מחטאו.

ועל פי זה הוא לא ביצע את מה שביקש ממנו

שמואל הנביא בשם השם.

וכן אמר שאול בפירוש,

ויבוא שמואל אל שאול,

ויאמר לו שאול, ברוך אתה לאדוני,

הקימותי את דבר אדוני.

מה, הוא לא יודע שהוא לא קיים את דבר אדוני?

אבל לפי הקל וחומר שהוא דרש,

שזה קל וחומר שלומדים בתורה,

אז הוא ודאי קיים.

אז הוא אומר, הקימותי את דבר השם.

וגם אחרי שהוכיח אותו שמואל באומרו,

ומה כל הצאן הזה באוזניי?

ולמה לא שמעת בקול אדוני בתעש הרע בעיני אדוני?

לא שמעת בקול, לא שמעת.

מה אמר לך? והמדת מאיש ועד אישה,

מעולל ועד יונקו.

מה, מה, מה, מה, מה?

מה השיב לו שאול?

אשר שמעתי בקול אדוני, ואלך בדרך אשר שלחני אדוני.

מה, הוא מתעלם ממה שמדברים איתו? הוא לא מבין מה מדברים? מה הולך פה?

אלא לפי דעתו של שאול,

לא היה לו שום ספק כי ודאי עשה הכל על פי הדין בהלכה.

והנה אמר לו שמואל,

החפץ לשם בעולות וזבחים,

תשמוע בקול אדוני?

החפץ לאדוני בעולות וזבחים,

הקדוש ברוך הוא מחפש שייתנו לו עולות וזבחים?

זה בכלל משתווה לשמוע בקול אדוני?

הנה שמואל,

מזבח טוב,

להקשיב

מחלב אילים

כי חטאת קסם מרי באבן וטרפים הפסר.

הרד״ק

מפרש פירוש נורא,

וזה לשונו, כמו שחטא של קסם

הוא חטאה גדולה,

כי הוא מסיר את ביטחונו מהקדוש ברוך הוא ונותן ביטחונו בקסם,

ואומר כי אין בידו להיטיב אל הרע

לפיכך לא יירא ממנו לעבור על מצוותו

והרי הוא כעובד עבודת אלילים.

מה קורה?

נפתח עד הסוף.

ובטרפים,

וכמו טרפים גם כן,

שזו חטאת גדולה,

כן הוא חטאת גדולה אף צר.

מי שעובר על רצון, מצווה אותו כמו שפירשנו.

והדברים מבהינים מאוד.

כי איך זה?

אף ייתכן לומר

ולדמות

את הכישלון של שאול המלך לחטאת קסם

באבן וטרפים.

שאול המלך, שאמרו עליו חכמים, זיכרונם לברכה, בן שנה שאול במולכו.

אמר רב הונא, כבן שנה שלא טעם, טעם חטא.

הנה אין לנו אפילו מושג בחטא של שאול המלך שהוא היה בחיר השם.

המלך הראשון בישראל.

כל חטאו לא היה, אלא כי אם איזו טעות.

אם בדבר משנה, אם בשיקול הדעת.

ולולא היה לנו בזה דבר השם

ואת

דבריי לא הקים,

לא היינו יודעים באמת איך לפסוק ההלכה,

האם כשמואל או כשאול.

כי הלא היה זה פשוט, מחלוקת בדעת דבר השם.

ועל חטא כזה של טעות

של שאול שהוא בחיר השם.

כבר קרה, כתוב

עליו חטאת קסם, אבן וטרפים.

מורה פי האל, ממרה את פיו של האל,

ואינו עושה מה שציווהו,

הרי הוא כופר בו,

ומסיר ביטחונו ממנו,

ואומר כי אין בידו להיטיב לרע,

ולפיכך לא יירא ממנו לעבור על מצוותו, והרי הוא כעובד עבודה זרה.

ככה מפרש הרד״ק.

ביקורת חריפה כזאת על מעשי אדם,

זה ממש לא יאומן כי יוגד.

לא יאמרו כזאת, אלא כי הם בעלי מוסר המשכילים לחדור לתכונת הדברים במקורם.

סוד גדול כזה הוא עניין החטא.

וחטא של מי?

של שאול, בחיר השם.

נורא מאוד עומק הדין.

ומה לנו יותר ממה שכתוב בפירוש

יען מאסת את דבר השם.

ובתורה הקדושה אין חלילה עניינים של מליצות,

ואם התורה קוראת זה מאסת,

הלוא דברים הם כפישטן, ממש מאסת.

כמו בפרשה שלנו שלמדנו,

יען מאנתם,

מעלתם בי.

מרי.

מה זה?

והנה שאול.

לא הכיר בחטאו.

לא הכיר. הוא לא הרגיש בזה בכלל.

לא הכיר בחטאו ולא הודה בדבר.

עד שאמר לו שמואל בשם השם,

הנה שמוע מזה וחטוב.

להקשיב מחלב עינים.

מה הוא ביאר לו?

הוא לא ביאר לו כלום.

והוא לא הוסיף כלום.

הוא לא בירר לו את הטעות.

הוא לא בירר לו את הטעות בשיקול הדעת.

שסבר שבאמת

ככה צריך לקיים את דברי השם.

כי הלוא הוא דן קל וחומר.

ומה זה כי עתה הכיר פתאום בחטאו ואמר חטאתי כי עברתי את פי אדוניי?

מה קרה?

מה הוא אמר לו?

הוא הוסיף לו עוד משפט אחד.

במשפט הזה הוא אמר חטאתי.

הנה שמוע מזה וחטוב.

להקשיב מחלב עינים.

אלא שמואל הנביא גילה לו דבר חדש.

הנה שמוע מזה וחטוב.

הוא נטבע שאול המלך על חסרון שמיעה.

הן אמת

כי לא הזדת בכלום. לא היה פה מזין.

אמנם כי מעשיך בטעות באו,

אבל אני אגלה לך את שורש מקור הטעויות, מאין הן באות.

הטעויות באות מאי שמיעה.

מאשר לא שמעת את דבר אדוני.

לו שמעת את דבר אדוני היטב על מתכונתו,

לא היית בא לעולם לידי טעות.

כמו שבשמיעה גשמית,

אדם שאוזנו בריאה שומע ברור.

לא מסתפק, אין לו ספק בכלום ואינו טוען.

והמסתפק במה ששמע, אם ככה שמע או אחרת,

סימן שנמצא קלקול בשמיעתו.

האומנם כי טעית?

האומנם כי כל חטא בכלל אינו אלא טעות?

כי בידיעה ברורה,

בלי טעויות, אין כל מקום לחטא.

אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה עבור רוח שטות.

אבל להתבונן ודע כי כל הטעויות הולכות ובאות מאי השמיעה אשר בראשונה.

לו היה חוש השמיעה כתיקונו,

לא היה ער וזהיר ושומע את דבר השם היטב,

הדק על כל חוטיו,

נימיו ומטריו בתכלית הדיור.

כי אז לא היה בא בשום אופן לשום טעות בעולם.

ואם אומנם סוף סוף באת לידי טעות,

הרי סימן מובהק הוא כי לא שמעת היטב.

וזו מחלה, רבותיי, כמעט של כל האנשים.

בודדים היחידים,

בודדים ממש היחידים,

שהם שומעים בכלל מה שמדברים איתם.

רוב האנשים שומעים את מה שהם רוצים לשמוע ועונים על מה שהם מעוניינים לענות.

אתה מדבר עם בן אדם, למה זה לבא דבא, עונה לך ככה, ככה, אל תשאל מה היה, מי שאל אותך מה היה?

למה, שאלתי שאלה, למה ככה, ועוד הוא התפתל שלוש, ארבע פעמים, עד שתסחט ממנו את התשובה.

אין בכלל.

ככה זה אנשים.

הוא לא רוצה לשמוע, זה שמיעה סלקטיבית.

הוא לא רוצה לשמוע מה שאתה שואל. הוא רוצה לשמוע, מה שמתאים לו לשמוע.

מה שמתאים לו לענות, זה מה שהוא רוצה לשמוע.

אל תשאל אותי שאלות שאני לא רוצה לענות.

אתם מבינים? תשימו לב לדבר הזה.

לא משנה עם מי אתם מדברים.

כמעט ואין דבר כזה שמישהו יענה לך על השאלה שאתה שאלת ישר.

שמתם לב פעם?

וייצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה.

הגוף

עפר ממש,

גוש

של חושך בתכלית,

ללא כל ניצנות של אור,

אבל יש עניין של חיבור גוף ונפש.

זה הסוד הגדול של ויפח באפיו נשמת חיים.

קול דנפח ודילן נפח.

כשקרני אור הנפש

מושמים על הגוף

באין כל הפסק ופירוד,

אז הגוף בעצמו נהיה לו אור גדול ונורא.

נמצא שכל עבודת האדם היא אך ורק ריתום,

ריתום, לרתום,

לאסור את מרכבת הגוף והנפש יחד,

שיהיו בבחינת איברים וגידים אחד בתכלית.

ואם לא ירתום את הגוף לנפש,

כי אז לא תועלנה לו שום חכמות,

ותהיינה אפילו חכמות הכי גדולות,

ובכל זאת יישאר הגוף

בכל אחרותו.

מי יוכיח לנו את זה?

בלעם.

במדרגת חכמתו הוא לא נפל מהדרגה יותר גבוהה.

כן אמרו זיכרונו לברכה בספרי ברכה ל״ד.

לא קם נביא עוד בישראל כמשה,

אבל באומות העולם קם.

באיזה הוא?

זה בלעם.

והוא עצמו אמר תמות נפשי,

מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו.

הוא מתקנא בעם ישראל.

הנה הכיר מיהם הישרים,

וגם רצה להיות כמותיו.

אז איך יכול להיות שהוא עשה את כל התועבות שעשה?

כמו שאמרו זיכרונו לברכה בסנהדרין ק.ה.

הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי,

כי בועל אתונו היה.

הוא הדבר אשר דיברנו.

כי אמנם חוכמתו של בלעם הייתה גדולה ורבה,

אבל הוא לא עסק לרתום את הגוף והנפש יחד.

וכשהגוף אינו רתום לנפש,

הנה זה הולך בכה וזה הולך בכה.

והגוף עושה מה שהוא רוצה לעשות,

ומועמד הוא לכל התועבות.

אבל לא כן האבות הקדושים.

הסוד שלהם היה כי הם היו רתומים.

כל ימיהם עסקו בעיקר העיקרים,

לרתום את הגוף עם הנפש.

כשהנפש משכה את הגוף, ולא הגוף את הנפש.

מה היה עושה אברהם?

היה ממרמר ומשגף עצמו.

חושבים שאברהם היה מאכיל סעודות והוא יושב עם כולם, פותח שולחן, כל היום סטייקים.

היה ממרמר ומשגף את עצמו.

זהו סוד הריתום.

כדי שהסוס לא יברח,

אז הוא לא היה מאכיל אותו הרבה.

הוא שומר אותו אצלו, את הגוף,

ממרמר אותו ומשגף, שלא ישתלט עליו.

ככה סוס אכל,

נותן לך זבתא,

חמימי,

עכשיו לך תעצור אותו.

זה סוד הריתום.

זה עניין המוסר.

גם המילה מוסר, ההוראה שלה בפשטות זה לאסור את האדם,

להיות אסור למרכבה.

הוא צריך להיות אסור כמו הסוס למרכבה בתכלית הרתימה,

עד שיהיו מובלעין אחד ברעהו.

והיו לאיברים וגידים מציאות אחת ממש.

ובאיברים וגידים כבר אין כל איכה תמצא של טעות. אם אין מציאות, שאתה תמצא טעויות.

כי המציאות עושה את שלה.

האוזן שומעת, כיוון שהיא שומעת.

העין הרואה, כי הלא היא רואה, אז מה שייך טעות.

אבל הנשמה שומעת משהו, והגוף רוצה משהו, והגוף עונה.

לא הנשמה עונה.

אז יש פה היפרדות, הסוס לבד והעגלה לבד.

אז זה לא מסתדר.

אז שומעים מה שרוצים, ורואים מה שרוצים.

אדם התועב דרכו, סימנו ודאי כי נפשו פורחתי.

מרחפת מעל פני הגוף, והיא לא בגוף.

אינה כלל מציאות של איברים וגידים.

כי אם רוח מתהלך באוויר,

וכשאין איברים, הוא פתוח כבר לכל משחית,

והוא מועמד ודאי לכל הטעויות והשגיאות.

נמצא,

במה יהיה כל עסקו של האדם בעבודתו?

להרכיב את הגוף והנפש במרכבה אחת ללא פירוד.

זה עניין ההתהפכות מרע לטוב.

איך אפשר להתהפך מרע לטוב? אדם רע,

יש לו מידות רעות.

איך הוא התהפך לטוב?

כתב הגאון רבי ישראל סרנטר, זכר צדיק לברכה,

כי ההתהפכות מרע לטוב, בלי לימוד מוסר,

כבקשת ראייה בלי עין,

כשמיעה בלי אוזן.

אפשר? אי אפשר.

יסוד לימוד המוסר הוא בעיקר ההתלמדות במלאכת הרתימה.

זה היה העסק של אבותינו הקדושים, אברהם וסבי יעקב, כל ימיהם.

הם המליכו את הקדוש ברוך הוא על 248 איברים,

גם על העיניים וגם על האוזניים וגם על ראש הגבייה,

מה ששום אדם לא יכול להשתלט עליהם.

והם שלטו בכל האיברים.

שאול,

כי טעה וחטא,

מה הייתה הטבעה עליו?

איני שמוע מזה וחטא.

בשמיעה בריאה ומתוקנת

אין מקום לטעויות.

הוא אשר מתפללים בכל יום.

ותן בליבנו

להבין

ולהשכיל

לשמוע

כי בינה

גם שכל

זה כלום.

אדם שיש לו בינה,

אדם שיש לו שכל,

זה כלום.

זה כלום.

זה כלום.

אם לא יקנה,

אוזן שומעת.

לכן כתוב, ותן בליבנו

להבין

ולהשכיל

לשמוע.

להבין בינה,

להשכיל

שכל לשמוע.

בלי לשמוע מה שווה בינה,

מה שווה שכל.

במה תשתמש?

על מה שאתה לא שומע.

כי רק זו הכשרה והתנאי ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות

ולקיים את כל דברי

תורתך באהבה.

השבת נתנו פה דרשה, היו

עשרות בחורים מהישיבה.

ואמרתי להם,

לומדים ברוך השם, לומדים טוב, לומדים גמרא, מבינים הכול.

אבל אדם צריך לקום מהספר ולקיים.

לחפש איך אני מקיים עכשיו את כל מה שאני לומד.

אז ללמוד זה לא רק ללמוד מה כתוב, איך מקיימים את המצוות.

זה ברור.

כולם צריכים במינימום לעשות את כל המצוות שחייבים בהם. במינימום.

לא עושים טובה כשעושים מצווה. חייבים, זה ציווי.

אבל התורה יש לה תכלית, יש לה כוונה, היא רוצה מאיתנו משהו.

מה היא רוצה?

היא רוצה שנתקן את המידות, היא רוצה שנפעל בקרב הציבור, היא רוצה שאנחנו נשפיע, שנהיה דוגמה טובה, שנהיה ככה. התורה רוצה הרבה דברים.

מעבר למצוות.

המצוות זה הבסיס, זה השלד של האדם.

וצריך לקום ולראות איך אדם מקיים.

ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם,

וענו כל העם, אמן. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

לא בעצמו, אלא באחרים.

אלא באחרים.

אז זאת אומרת, זה לא מספיק מה שאני יודע. מה שאני יודע צריך לפעול בעצמי ודאי, ואני צריך להפעיל גם אחרים,

לפעול אצל אחרים.

ואהבת שתהיה מאהיב את השם על הבריות גם.

זאת אומרת, אם זה מזה שמעשיך הם נאותים וראויים, ואם זה שאתה משפיע עליהם ומדריך אותם ומוביל אותם לדרך הטובה וכולי. בקיצור,

צריך להביא את התורה שהיא נראית ומתקיימת בעם ישראל. צריך לפעול בשביל שהיא תתקיים בעם ישראל.

ולא כמו שחושבים אנשים,

אבל זה אנשים שהם רחוקים, והם זה מה לי ולהם. מה אכפת לי מזה ומזה ומזה? מה זה מה אכפת לך? זה בנים של הקדוש ברוך הוא. לקדוש ברוך הוא אכפת מהם. למה אתה לא אכפת לך מהם?

אדם שדואג רק לעצמו,

הוא לא שומע מה שהקדוש ברוך הוא מדבר.

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך.

לא נתנו לך ללמוד

בשביל עצמך, אלא ללמוד וללמד.

ללמוד וללמד.

לשמור ולעשות ולקיים

את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. לא את כל מצוותיך.

את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. כל מה שלמדת.

כל דברי התורה.

אם הכול צריך לקיים.

אז עכשיו למדנו את סוד השמיעה.

שאפילו שאול המלך שלא חטא מעולם.

עם כל זאת,

שמיעה.

פגם בשמיעה.

הוא שמע,

אבל הוא שמע מה שהוא רצה לשמוע.

הוא לא שמע מה שהשמיעו לו.

הוא שמע והלך לעשות בזה לומדס.

ללמוד קל וחומר.

אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שתשמע מה הוא אומר,

בלי לעשות עוד חשבון ופלפול.

איפה היו הטעויות של כל הגדולים?

שהם שמעו.

אבל לא בדיוק.

ודיברתם אל הסלע בנתן מימיו.

משה היכה ופספס את הקטע של ודיברתם אל הסלע.

פספוס קל.

שהיה לו ללמוד למה לא צריך לדבר אל הסלע.

כמו שאמר לו, והקית על הצור ברפידים.

אז הוא הבין, זה אותו דבר.

קח את המטה, לוקח את המטה. כרגיל.

לא.

אבל הייתה עוד מילה ודיברתם.

פה היה פקשוש קטן.

פקשושים קלים כאלה עולים ביוקר רב,

ובפרט אצל אלה שהם גדולים מאוד.

שם הקדוש ברוך הוא מדקדק אחות הסערה.

אז אמרתי לבחורים שאנחנו כל הזמן קבעו לנו,

אנשי כנסת הגדולה,

יבואו לנו בתפילות,

שנדע ונזכור מה הבעיות שלנו.

מה הבעיות שלנו.

וצריך על זה רחמים.

אבל הבעיה שאנחנו לא שומעים.

גם כשאנחנו מתפללים, לא שומעים מהמתפללים.

גם כשמתפללים, לא שומעים מהמתפללים.

ואדם חוזר על דברים כל ימיו, כל ימיו יכול להגיד את כל התפילות בעל פה,

והוא בחיים שלו לא שם לב מה הוא אומר.

אז איפה השמיעה?

אז אם אתה מדבר אתה בעצמך, אף אחד לא מפריע לך.

ואתה קורא ולא שומע מה שאתה קורא,

אז מה נשאר?

אז לכן אמרתי להם.

אבינו אב הרחמן,

אמרכם רחם עלינו,

ותן בליבנו בינה להבין ולהזכיר.

אבינו אב רחמן, אמרכם רחם עלינו,

ותן בלימנו בינה להבין ולהזכיר.

לשמוע, ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה.

לשמוע, ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך

באהבה ותאר לי בינו לעובדך באמת ותאר לי בינו לעובדך באמת ותאר לי בינו

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך, הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו שומעים לך