בדין הוא שיטול שכרו | הרב אמנון יצחק

 - - - לא מוגה!!! - - -

'בדין הוא שיטול שכרו'

וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

פנחס פעל במסירות נפש על כך אמרו במדרש בדין הוא שייטול שכרו והעירו על זה הרי אין הקדוש ברוך הוא מכפה השכר כל בריה והקדוש ברוך הוא לא מקפה השכר כל מעשה ן התייחד מעשהו של פנחס לקבל שכר יותר מ שאר המעשים שנאמר בדינו הוא שיקבל שכרו כל אחד שעושה מעשים הקדוש ברוך הוא נותן לו שכרו הוא לא מקפח שכר שום בריה אז מה מה מיוחד שאומר לנו המדרש שבמקרה שלו במעשה שלו בדין הוא שיקבל שכרו שיטול [מוזיקה] שכרו המגיד מדו נה זכר צדיק לברכה ענה על כך במשל מעשה בנער יתום שרעב ללחם בא אל סוחר עשיר וביקש ספח נינה לעבודתך תמורת לחם לאכול ובגד ללבוש נכמרו רחמי העשיר אספו לביתו הקצה לו חדר למגוריו אכל על שולחנו חזר ככל יכולתו הביא סחורה מדד ארז שלח כל מה שנדרש ממנו עשה בפורים ערך העשיר משתה רבתי והכל הטיבו את ליבם במאכל ובמשתה והגיע סוחר נוכרי וביקש כמות נכבדת של סחורה ממינים שונים אמר העשיר אין עיניך ראות שעת משתה לנו עטה התכבד ובוא למחר כמה נער הוא ביקש תן לי את המפתחות של החנות ואני אספק את הסחורות המבוקשות השיב הסוחר הנח שב ואכול כל דבר בעיתו היום פורים שיבוא מחר הנוכרי בשלו חבל להפסיד רווח כו נהה אני חני ואתן לו נאוט עשיר והנער הלך עם הסוחר מכר את הסחורה והביא את תמורתה לאדוניו שאל אותו העשיר כמה תבקש משכורת קבועה נפגע ונעלב מה אתה חושב שאני הרבנים הראשיים שלא מסתפקים ב-55 אל רוצים 80 אל משכורת עכשיו ביקשו עלה אומר לו לא מי מדבר על משכורת אתה לא רעב ללחם הייתי ואתה אספת לביתך ומצת ני כון אני מדבר על משכורת זה העניין ענה העשיר עד עת חבתי שאכן אתה עוזר בחפץ לב תמורת האוכל שאתה מקבל אבל עה נוכחתי שקמת בעיצומה של הסעודה וויתרת על המשתה כדי לעזור לי במסחרי אם כך ראוי אתה לשכר בנוסף על האוכל שאתה מקבל כך גם כאן ודאי שכל אדם זכי לשכר על על מעשיו הטובים אבל את שכרו מקבל הו במתנת החיים זה שאתה מקבל חיים זה השכר וכמו שאמרו בבאור הכתוב כל עמל האדם לפי הוא כל מה שמשגע אדם מצוות ומעשים טובים אינו מספיק להבל היוצא מפיו אפילו על הנשימה שלך לא מספיק כל מה שאתה עושה תור מצוות כי קיבלת מתנה של חיים מה שילמת על זה ואמרו בביאור הכתוב מה יתאונן אדם חי דיו חיים שנתתי לו אדם כל זמן שהוא חי אין לו על מה להתאונן לא משנה מה יה מצבו והסברנו את זה פעם אפילו יורידו לו עין ויורידו לו אוזן ויורידו לו גם לסת וגם יורידו לו יד אחת ורגל אחת וכליה אחת וראה אחת ויורידו ויורידו ויורידו הוא עדיין חי מה התאונן אדם חי דיו שהוא חי אבל פנחס פעל במסירות נפש והוא יטר על מתנת החיים למען כבוד שמיים לפי כך אין בהם די למתן שכרו ובדין הו שיטול שכרו כי הוא ויתר יתר על החיים הוא מסר נפש כשהוא נכנס לאוהל ומסר את נפשו יתר על מתנת החיים בשביל הקדוש ברוך הוא לכן זה כבר דין אחר בדין הוא שיטול שכרו ואכן הוא פעל במסירות נפש והיה עלול לשלם על מעשהו בחייו אבל תשמעו עכשיו דבר מדהים לא עלתה על ליבנו נתבונן בדברי הגמרא בעניין אמרו בגמרא שישה ניסים נעשו לו לפנחס המדרש אומר 12 ניסים יש גרסה גם ע שישה ניסים נעשו לפי נחס אחד שהיה לזמרי לפרוש ולא פרש מה פירוש אם הייה זמרי פורש מהמעשה לא היה יכול להרוג אותו פנחס ההלכה אומרת ש מי שבעל המדיינית הבועל ארמית קנאין פוגעין בו זאת אומרת קנאת השם בוערת בו על המעשה המתועב ו מתוך חמימות ליבו אם הוא תופס אותם בשעת מעשה בלבד בלבד בדיוק בשעת המעשה מותר לו להרוג אותם והוא מקיים מצווה כזאת מצווה גדולה שהקדוש ברוך הוא רצה לכלות את כל ישראל אם לא היה פנחס והוא הציל את כל עם ישראל מכ זה גודל המצווה אז מה היייתה העצה לזמרי שברגע שהוא שמע שמישהו נכנס לאוהל אם היה פורש לא יכול להרוג אותו יותר מזה אם היה קם זמרי להרוג אותו את פנחס היה רשאי להרוג אותו ולא היה נטע על זה כי יש לו דין רודף כי הוא בא להרוג אותו והבא להורגך השקם להורגו אז נס ראשון זה היה שזמר לא פרש דבר שני נס שני שהיה לו לדבר היה לו לזעוק לאנשי השבט שיסייעו לו ואז היו הורגים את פנחס והוא לא צעק מן השמיים סתמו לו את הפה שלא יצעק בן אדם רואה שמישהו בא מעליו ורוצה לדקור אותו בדרך כלל טבעי צועק השם סתם לו את הפה כי אם היה צועק הם היו נכנסים רואים בן אדם רוצה להרוג יש לו דין רודף אז היו הורגים אותו כי כשהוא נכנס הוא לא אמר להם שהוא נכנס על מנת להרוג תכף נראה הוא אמר להם שהוא נכנס על מנת לעבור רה מה ודאי נתנו לו הם ידעו שגם הנשיא שלהם עושה עבירה תכף תשמע למה נס נוסף שהרג אותם כשהם דבוקים כאחד והם לא נשמטו מן הרומח ואחד שב ב מלאך וגביע את המשקוף כשהוא יצא איתם ככה בא מלאך וגביע את המשקוף ולא היה צריך להוריד את הרומח ואז היו נשמטים למטה ואחד שבא מלאך והשחית בעם מגפה למה שיהיו טרודים בני השבט ולא יהרגו את פנחס עכשיו נתבונן פנחס היה נתון בסכנת חיים אם היה זמרי הורג את פנחס היה פטור מבחינתו לפנחס דין רודף עלול היה להזעיק את בני שבטו לעזור לו והיו עלולים להרוג את פנחס כשיצא פנחס עמדו בני שבט שמעון לפגוע בו וירד המלאך ונגב בהם וסובב עמם ברחבי המחנה שש פרסאות על שש פרסאות ככה הי הולך איתם 24 קמטר על 24 קמטר והיו עלולים להרוג אותו בהליכתו סיכן עצמו ובדין שיטול שכרו אומר הרב יעקב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא מעודי נקשתי למה מציינים את הנס הזה ועוד כנס הראשון שנעשה לפנחס שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פרש שאילו פרש לא היה ניתן להורגו מהו הנס הזה יפרוש זמרי ולא יהרג אז איזה נס זה מה הנס שנעשה לפנחס אז אם הוא היה פורש חשב לעשות מצווה נאנס ולא עשה פטור מקיום המצווה לא קרה כלום יוצא החוצה אתה לא יכול להרוג אותו כבר זה רצח רק בשעה שהם דבוקים אז מה הנס איזה נס קרה שהוא לא פירש לא פירש היית מקבל שכר על המצווה גם כן ולא היית צריך להרוג מה מה הנס פה התשובה שלא זו בלבד שנעשה בכך נס לפנחס אלא שזה אכן הנס הראשון ש נעשה לו לא מבחינת סדר הזמנים אלא זה גם הנס הראשון והחשוב במעלה הרבה יותר מסדרת הניסים שהצילה את חייו הנס הזה הוא נס יותר גדול במעלה וחשיבות מכל שאר הניסים שיצילו חייו למה הגמרא מספרת סנהדרין פב כשראה פנחס שבא מלאך והשחית בעם לקח רומח בידו שלף את חוד המתכת והניח אותו בחיקו ונשען על עץ הרומח כאילו זה היה מטה הפך את הרומח יש לו כת מעץ ויש לו את הלהב הפך אותם את הלהב שם פה בחק ואת העץ למטה כאילו נשען על מקל כמו אלה שהם מדדים עם מקל בא אל האוהל שבו מתייחדים זמרי וכזבי בצור והאוהל היה מוקף בבני שמעון ששומרים על המנהיג שלהם לא הניחו לו להיכנס אמר להם מדוע סבורים אתם שלבני שמעון מותר לחיות עם בנות מדיין ולבני שבט לוי אסור הדבר כי אתם יותר קדושים מאיתנו כיוון ששמעו כך הניחו ללא להיכנס למה שמחו אמרו פרושים התירו הדבר שבט לוי זה השבט הכי פרוש הכי צדיקים במעלה הכי גדולה אם הם מתירים את הדבר אז הם היו מרוצים הנה יש לנו גיבוי משבט לוי שבטו של משה רבנו וסברו שבמה שהוא אמר להם הוא חפץ גם להתמ [מוזיקה] ולהתבונן ש שם רגע כת והגביע מלאך את המשקוף וכשיצא כשהשניים משופדים על הרומח והחל הנגף בנוכחים ולא פגעו בו לרעה והמגפה נעצרה והנה מה היה קורה אם זמרי היה פורש היה נאסר על פי נחס לפגוע בו נכון אז מה נס היה שואל זמרי את פנחס מה לי דידי בקובתה מה אתה עושה פה מה היה פנחס עונה לו לא סתם עברתי נכנסתי והיה מסתובב לצאת כי הוא לא יכול להרוג אותו וזמרי היה מתלווה אליו ללוות אותו כמו אורח נכבד מה היו הנוכחים אומרים מה היו חושבים בני שבט שמעון שצבעו על האוהל איזה שמועה היייתה מתפשטת בכל מחנה ישראל כאש בשדה קוצים שגם בארזים נפלה שלהבת וגם פנחס בחטאים הנה הוא נכנס לארוג ויוצא או ביחד שלובי זרועות אוי לאותה בושה אוי לאותה קלימה ואיך היה יכול להזים את [מוזיקה] הדיבה לא יכול היה להזים את הדיבה אתם יודעים למה היו יותר מדי עדים ששמעו אותו במו פי ואומר שברצונו לחטו בצוותא עם זמרי כי כשההוא נכנס הוא הודיע שמה רק אתם מותר לכם אנחנו לא ואיך יוכל להסתכל בפנים של אבא שלו אלעזר איך יוכל להסתכל בפנים של סבא שלו אהרון איך יוכל להסתכל על משה רבנו והזקנים הבושה הזאת כמוה כמיטה וגרועה ממיתה אספר לכם מעשה מעשה באל טונה שבגרמניה לפני 200 שנה שני חיילים יהודים שרטו בצבה הקייזר הפרוסי ונקבעה להם תורנות שמירה בזה אחר זה הגיע החייל למשמרת השנייה בעמדה היייתה רקה נחרד היכן חברו כיצד זנח את משמרתו לפתח שמע קריאה מבין השייחים חברו החבה שם סיפר לו נבוך ששמע קולות חשודים ופנה לבדוק את מקורם ונפל במערב והוא לא יודע מי טמן לו זאת האם היו אוייבים או היו לצים אבל מה קרה התגברו עליו פשטו ממנו את כל בגדיו והוא מפיל תחינתו בפני חברו שיביא לו דבר מה ללבוש מיהר חברו למחנה והביא לו חבילת בגדים בינתיים נערכה ביקורת ומצאו את העמדה ריכה החייל השני שהיה אמור לאייש אותה הוא עמד למשפט עונש על הפקרת השמירה מוות [מוזיקה] ביריה אם ימצאו נסיבות מקלות כי אדם זה אדם יסתפקו במחבוש או יענישו בהורדת דרגה מה עשה החייל מהתינוק שלח החייל שאלה לרב שלו הגאון רבי יעקב אטלינגר זכר צדיק לברכה אם יספר מה שארע יהיה חברו ללעג ולקלס שהפשיר עשו לו מערב השאירו אותו בלי בגדים והוא יוצג ללעג ולקלס ערום לפני כולם אבל אם הוא יספר את זה הוא יציל את נפשו התחש בנסיבות ויקלו את עונשו אבל אם יבלום את פיו בשביל לא להלבין את פני חברו יגזר עליו גזר דין מוות והשאלה האם מותר לאדם להציל עצמו בסומו את חברו ללעג מישהו מאיתנו היה שואל שאלה כזאת האם מותר לאדם להציל עצמו בסומו את חברו ללעג חייך קודמין משה בטח יודע תשובה ברור שהיה צריך להגיד שחברו נפל למלכודת להח צריך להכניס את עצמו לכבשן האש ולא להלבין את חברו גם במקרה הזה או שהכוונה שאתה אל תלבין כי אם תלבין היה כדאי לך אבל כשמגיעה שאלה כזאת בפועל והולכים להרוג אותך בירייה הולכים להרוג אותך ביריה עכשיו ממש אז לא להגיד את הסיפור הזה שעלול להציג אותו אתה עדיין עומד בזה או לא כבר לא כבר לא או לפי השיעורים שלמדנו יהרג ולא יעבור זה בשלושה דברים שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות חייבים לא לא כדאי אבל הלבנת פנים זה יזרה יוד שפיכות דמים זה גם חלק מתוך השפכות דמים רציחה הלבנת פנים זה חלק מן הרציחה אז הוא שאל את השאלה הזאת מסופר ששאלה זו היא שעמדה בבסיס תשובתו של הגאון מאלטה בעל הערוך לנר וביקורי יעקב בספרו בניין ציון שהשיב נחרצות בשלילה אסור איסור מוחלט זאת אומרת האם מותר לאדם להציל עצמו ולשים את חברו ללעג אסור באיסור מוחלט זאת אומרת הוא צריך למות באריה והוא הציל אותו והוא הלך להביא לו בגדים והוא טרח בשבילו אבל אם תספר יהיה חנג'ורי בסטרי שאלו גמרא רוחי בא ב מציעה נח שם מלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים ולמדו את זה מתמר שהוציאו על זרף ולא הלבינה פני יהודה אלא שלחה לו הקרנה ומי החותמת והפתילים האלה ואם לא היה מודה לא היייתה מגלה אז כתוב במפורש שלומדים מתמר יהודה פסק הוציאו ותשרף כי אמרו לו שהיא זינתה וזה הדין אבל היא אמרה לו זה ממך בלי להגיד לו היא אמרה לו תקיר למי אלה למי החותמת הפתילים האלה שאתה הנחת בידי שאתה עשית את אותו מעשה שממנו יצא פרץ וזרח אז הוא יכול להתעלם להגיד אני לא יודע על מה מדברים פה סליחה מה זה תעוף מפה מה הבאת לי תעוף מפה אף אחד לא היה יכול גם אם היא הייתה באה ואומרת שזה ממנו לא היה בדיקות dna אז מה היה מילה שלו גדול בישראל מול סיפורים כאלה איומים לכאורה הוא עשה כמובן על פי מלאך שיטה אותו וגם היה חייב ביבום שלה אבל אם היייתה עומדת לפניו ואומרת לפני כולם שזה הוא והוא היה מחליט להתכחש היו מאמינים לו לא היו מאמינים לו לא כמו היום במשטרה בפרקליטות מאמינים לאישה תמיד מה שהיא אומרת מכל מקום אם לא היה מודה היא לא היייתה מגלה אז מפה לומדים שמוטב לאדם מוטב לאדם נוח לו שיפיל עצמו לתוך כבשן האש כי באמת היא הייתה צריכה להיכנס לכבשן האש לשרוף אותה היו צריכים לשרוף אותה על המעשה היום והנורא שהיא עשתה אם זה היה חלילה זנות ואל ילבין פני חברו וזה דין זה לא חסידות הנה ראינו שנפסק כך להלכה וסיפרה הגמרא בכתובות סז מר עוקבה היה רגיל להניח בכל יום ארבעה זהובים על פתח ביתו של עני בשכונתו החליט העני לגלות מי גומל לו טובה בטח מכר או קרוב אבל לא עלה בדעתו שגדול הדור יודע בעניו והוא שמעניק לו נדבו מדי יום ביומו העני הרב מאחורי הדלת הטה אוזנו לפתוח כשישמע את כל המטבעות באותו יום הלך מר עוקבה עם אשתו שמע העני את כל המפתחות פתח את הדלת ומר עו כבר ראה ת הידית נעה החל לברוח הבין שאם העני ייראה אותו הוא יתבייש ראה [מחיאות כפיים] עני שהם רצים החל רודף אחריהם נחוש בדעתו לגלות את הזהות של אלה שנותנים לו כסף קבוע חמקו לסמטה צדדית אבל עוד מעט כת הם הוא ישיג אותם והנה ראו תנור מוסק לקראת אפייה אז היו התנורים בחוץ לא בבית כמו שיש לנו זה היה תנור שבנוי מאבן בחוץ וקפצו לתוכו לחווה בו נחר כו שוקו ובנס לא מתו בנס לא מתו מה אתם אומרים הוא היה חייב לעשות כזה דבר מה כמו מעשה תמר נוח לו לאדם להשליך עצמו תנור לכבשן האש ולא להלבין פני חברו מה הוא ילבין מה הוא אמר לו אתה ככה וככה הוא חשף עליו דברים הוא השמיע דברים שהוא קיבל משלמה כהן ומבן זמרי לא מה הוא עשה מה הוא עשה הוא עשה חסד וצדקה ונתן אבל אם הוא יראה שגדול הדור נותן לו יהיה לו בושה גדולה מאוד שהוא גרם שגדול הדור יטרח כל פעם לבוא לתת לו מעות בשביל שהוא יוכל להתפרנס זה יהיה בשבילו בושה גדולה מאוד שהוא מטריח את גדול הדור מצבו מטריח את גדול הדור ואכן בתוספות בסוטה י למדו שלבנת פנים יהרג ולא יעבור בדיוק שפיכות דמים זה שפיכות דמים וכן כתב רבנו יונה זכר צדיק לברכה בשערי תשובה שער ג שזה תולדת רציחה מה העונש של כל אלה שהלבינו אותי בזמן הבחירות הם לא קפצו לכבשן האש אבל יקפיצו אותם לתוך כבשן האש אחרי שנתיים שאני עונה בשביל דיי דיי דיי די תפסיקו אני אומר שאנשים יבינו בפרופורציה שאנשים האלה זה לא כמו שהם חושבים כי אלה רוצחים אז באים אליים טענות איך אני איך אני מבייש אותם התוספות בערכן טז אומרים משמע שזה רצי חה לשעה כי מתחברות הוא נהיה חיוור אדם בורח לו מהפנים אדם בורח הוא מתחו לשעה ואחר כך חוזר אדם בחזרה מה ההבדל בין מי שמעצים עיניו של גוסס ונטל ממנו את הרגע האחרון שדינו כשופר דמים הוא רוצח למי שנוטל ממנו שעה באמצע חייו מה ההבדל יש דין אם יש אדם גוסס יודעים עומדים רופאים מומחים בעלי ניסיון 50 שנה אומרים עוד דקה הוא מת ורואים שהוא כבר מפרפר וזה הוא כבר חצי מטושטש העיניים שלו כבר ככה ככה ככה ומישהו בא וע לו את העיניים ברגע שהוא מעצים לו את העיניים הקדים לו את המוות בחצי דקה רוצח הוא נקרא המעצים עיני גוסס אז אלה שמנתקים את המכשירים מאלה שהם עדיין יכולים לחיות בשביל לקחת מהמהם את האיברים זה גם כן דין רוצח לכן הסברתי שאין לסמוך על הרופאים כי כשהם מחליטים שכבר אין סיכוי מעדיפים את הגופה בשביל לקחת את האיברים חמים עדיין טרי אבל הם מעצימים עיני גוסס הם מקדימים את מיתתו אפילו בחצי דקה זה נקרא רצח אז מה ההבדל בין מי שמעצים עיני גוסס שלוקח לו מחייו חצי דקה שהוא בלוך ימות למי שבאמצע חיה מלבין את פניו למשך שעה וממית אותו סלק לו את הדמים מהפנים עד שהוא נהיה חיוור כסיד נשכל גם מתים מרוב אלבנת פנים יש כאלה מתאבדים מהלבנת פנים יש אנשים שלא נושאים את העוני ומתאבדים כבר שמענו מקרים שזוגות יראו אחד בשני וכולי וכולי בגלל הבושה שהם נזקקים ובעניין הזה הביא בניין ציון מיתו של הפרי מגדים בספרו תיבת גומה בחקירה ה שגם אם אלבנת פנים יהרג ואל יעבור הרי כתבו התוספות ביומ פב עמוד א' ובימות נג עמוד ב' שאם אינו עושה מעשה אלא רוצים לזרקון אינו חייב למסור עצמו כי ומר אדרבה מה יחז את שדמו של התינוק סומק תפה מדמו שלו אם הוא לא עושה מעשה בעצמו ורוצים לזרוק אותו להשליך אותו על תינוק ידוע שבהשוואה הוא אומר נאמר אדרבה מה ראית שהדם של התינוק יותר עדיף מהדם של הנזרק עליו ואם כן לא היייתה תמר צ צריכה למסור עצמה שלא להלבין פני יהודה ותמה עליו הבניין ציון שתמר בדיבורי היייתה עושה מעשה כלימו קושיה עצומה אבל נראה שכוונת הפרי מגדים להגשות מהמעשה דמר עוקבה ואשתו כי שם הלו לא עשו מעשה שום מעשה הם לא עשו להלבין את פניו אלא עני הוא רדף אחריהם אז מה ראית שאדם של העני הוא סמוק יותר מדם שניהם שהם השליכו את עצמם לתנור בוער אז רואים אפילו שהם לא אשמים גם כן הם השליח את עצמם והם לא עשו בפועל שום מעשה של הלבנת פנים רק היה יכול להיגרם בעל כורחנו שלבנת פנים חמורה יותר מהריגה שבהרי לא היה דין יהרג ואל יעבור על מי שאינו עושה מעשה כגון זה שדחפו אותו על תינוק הוא לא עשה מעשה הוא לא חייב בירג ולא יעבור דהיינו שהוא ימסור את נפשו וימות לא הוא לא עשה שום מעשה אבל כאן רואים שהם לא עשו מעשה והם נכנסו כדי שלא יקל מעצמו כשיראה אז איך זה יובן והרי זו ר היה מוכן אחת לדברי רבנו יונה זכר צדיק ברכה בשערי תשובה באות קי בשער ג כי הוא העוון הגדול יותר מן המבקש נפש לספות כי צער הכלימה מר ממוות אתם שומעים אומר רבנו יונה מפורש העוון של כלים בן אדם הוא יותר גדול מאשר מי שמבקש לספות נפש להרוג יותר גרוע מרציה ונספר במה מדבר שם רבנו יונה לכן אם אתם זוכרים הרב יעקב יוסף זכרונו לחיי העולם הבא אמר שהם רוצחים כל אלה שיצאו נגדי איך הוא קרא לזה סנהדרין של אסד משפט שדה מה עושים במשפט שדה מחליטים שאדם צריך למות והורגים אותו לאסד יש סנהדרין הוא מחליט לטלו אנשים הוא מכניס אנשים לחומצה הוא רוצח אנשים בכימי זה סנהדרין של אסד זה רציחה בפירוש אבל יותר גרוע מרציה רבנו יונה אומר שההחלמה ללא שום עוון זה עוון גדול יותר מרצח ונספר במה מדבר שם רבנו יונה אדם מתחתן בשעה טובה בלילה התהפך על משכבו לא מצא נוחם לנפשו מה עשיתי ציפור דרו ראיתי ובעיניים פקוחות נכנסתי למלכודת למאסר עולם איך יוצאים מזה זאת אומרת החתן באמצע הלילה בליל חופתו אומר מה עשיתי הייתי ציפור דרור רווק ועכשיו בעיניים פקוחות נכנסתי למלכודת למאסר עולם איך יוצאים מזה הרי אין דבר קל מזה יגרשנה וישיב לעצמו חירותו אבל אז הוא יחתים את עצמו בחותם קלו אמש נשא אישה והיום מגרשה מה העולם יגיד לא מוטב להיות אלמן מלהיות גרוש אבל איך הוא יסדיר את זאת בקלי קלות באותם 200 זוז שהוא חוסך מהכתובה שהוא חייב שכר עדי שקר שיעידו שהיא זינתה וכידוע עלובה קלה שזינתה בחופתה היא תוצה להורג וכולם ירחמו עליו וקרנו תעלה בחברה כולם ירחמו עליו איזה מסכן איך נפל השם הציל אותו איך תפס אותה בזמן יש יותר מושחט גדול ממנו יש מזימה שפלה יותר עשה כן עשה כן בבית הדין דרש וחקה והאמת התגלתה עונשים אותו וזו פרשה בתורה איך קוראים בתורה לאותו אדם מוציא שם רע ועל מה על מה מענישים אותו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ותטמא רבנו יונה מוציא שם רע טוו זה הכל הלא להרוג אותה הו זמם והתשובה היא בגמרא בכתובות מו עמוד א' שאכן כן זמם לפשוע בכפליים להרו אותה תוך הוצאת שם רע עליה ועלינו לקבוע לו שם ואם על כף המאזניים האחת מזימת רצח בכף המאזניים השני הוצאת שם רע מכריעה הכף כי הוא העוון הגדול יותר מן המבקש נפש לספות כי צער הכלימה מר ממוות אתם שומעים לא קוראים לו רוצח קוראים לו בשם היותר גרוע מוציא שם רע

זה יותר גרוע מרוצח!! היה פה שנים! הרי הוא זמם להרוג אותה? כן, אבל הוא... הוא... הוא הטיל בה דופי! הוא הוציא לעז על בתולת ישראל!! היא היתה כשרה!!! והוא הטיל בה דופי והוא יותר גרוע מרוצח! ומוציא שם רע!!

זה הדין של כל אלה שיצאו נגדי - הם יותר גרועים מרוצחים!!

ובפרט זה ששלחת המכתב הנכלולי כאילו שואל שאלה וקיבל תשובה כאילו ש: 'הקדיח תבשילו' (ר' יגאל כהן... קישור לסרטון: הפרצוף האמיתי מאחורי הבכי המזויף...) - מה עונשו לחיי העולם הבא!! על עקירת התורה.

והיום הוא מרצה מפורסם קוראים לו: 'יגאל כהן!' מה דינו... איי איי איי איי איי איי

ועלה בידינו טעם נוסף לכך שהמלון ני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא מה שלא אמרו כן על הרוצח רוצח לא נאמר שהוא אין לו חלק לעולם הבא אבל מלבין פני חברו כתוב שאין לו חלק לעולם הבא כי צער הכלימה מר ממוות ועונשו חמור יותר שמעתם ונספר הגאון הצדיק רבי יעקב ישראל לוצ'נסקי זכר צדיק לברכה החתן של הסבא מנו ברדוק זכר צדיק לברכה היה בנו של הרב מברנו כשנפטר אביו הפצירו בו בני הקהילה למלא את מקומו לא מצאו ראוי ממנו צטלה זו שרב בכל תוקף ברח מן השררה סוף נעטר בהזדמנות הראשונה התפטר עיה למשגיח בישיבה המקומית מכל מקום עם התמנותו הוא נדרש להכריע בדיני נפשות פרנסי העיר העיר ביקשו הסכמתו לפטר את השמש הזקן של בית הכנסת הגדול קשה היייתה עבודתו של השמש היה עליו להשקים מבעוד ליל להשיג את התנור כאשר יבואו ראשוני הלומדים באשמורת הבוקר לפני תפילת ותיקין ימצאו את המקום חם ונעים ומואר חייב היה לשרת הלומדים השוקדים על תלמודם לאחר תפילת ערבית ולספק להם נרות לא היה אז אור חשמל כדי ככל שידרשו כשהיה אחרון המתמידים עוזב מסדר היה את הספסלים ומחזיר את הספרים והסידורים למקומם מנקה את שירי חלב הנרות מדיח את כוסות החמין גורף את התנור ומכבה את האור כמה זמן נותר לו לשינה עד ליקיצה המוקדמת שעה קלה לא יותר עשרות שנים מלת השמש תפקידו באמונה אבל הגיל גבר עליו ונעשה כבר תנועה קצר ראייה בקצר רוח אך הגרוע מכל מסיים היה עבודתו בשעה מאוחרת אחר חצות מצטרך לביתו שוכב לנמנום קל ו מקיץ בסוף זמן קריאת שמע הלומדים באים בטרם שחר בית הכנסת נעול חשוך קר אי אפשר להמשיך כך חיייבים למצוא שמש צעיר ונמרץ צודקים אבל השמש מה יהיה עליו את מיתו שנותיו מסה לציבור ועכשיו השליח אותו כחפץ שאין בו מה זה לא רק החרפה לא רק הבושה אז גם לא הייתה קרן פנסיה ולא דמה ביטוח לאומי ממה יחיה יתחיל לפשוט יד ביקש הרב תדברו איתו תעמידו אותו על חומרת המצב אולי הוא יתעשט וישוב לתפקד הפרנסים משכו ב פיהם דיברנו בלי סוף אך לא הזנחה כאן הוא לא מתרפה פשוט אינו יכול הוא כבר זקן ועבר זמנו מה לעשות בן אדם מתבגר [מוזיקה] זהו הרב קבע נחרצות את דבר העומד בפני הרצון אני שוחח איתו אדרבה אמרו הפרנסים הלוואי ותצליח ואם לא אנחנו מבקשים הסכמה מכבוד הרב לפטר אותו כי הקהל אינו חייב לסבול אמרנו כבר הם צודקים אבל יש פה דיני נפשות הלבנת פנים זה יותר גרוע מרצח פנה הרב לשוחח עם הש מה ש הזקן ור איזה פלא דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ושוב הוכח שאיין דבר העומד בפני הרצון עובדה העולים בטרם שחה לבית הכנסת והרב בראשם נתקלים מחדש בית כנסת פתוח מואר מוסק השמש בא עשה מלאכתו וחזר לה מדוע לא יערב לו ונושא הפיטורין ירד מן הפרק איש לא ידע ולא עלה על דעתו שהרב אכן וחח עם השמש וראה שאיין עם מי לדבר נכמרו עליו רחמיו והיה הרב קם בשתיים בלילה עולה לבית המדרש מעלה את הנרות בנברשת עורך את העצים בתנור מפיח בהם אש חומק לביתו לשעה של לימוד שב ועולה עם משכימי הקום ומשבח באוזניהם את השמש שחזר למוטב לילה אחד חזר השמש לביתו בשעה לאחר חצות פנה כהרגלו לנמנם אבל השינה ממנו והלאה קורה בגיל הזה בפרט האורלוגין צלצל אחת אחת וחצי שתיים ש וחצי אורלוגין זה השעון הגדול שעושה גלינג גלנג ככה ומשמיע כל חצי שעה אמר לנפשו אם אני ער עליי למלא תפקידי קם והתלבש מסרך רגליו בעלטה מבוסס בשלג קופה בצינה התקרב לבית המדרש והופתע המבנה שהיה אמור להיות נעול ואפל מואר באור יקרות כיצד ואז הבין הכרה למה בו כקורס כל זמן שהיה כוחו מ מותניו רעדו מפניו כל חסרי הבית כל הארחה לא העזו להשתכן בבית המדרש אך עתה התנחלו בו עשו אותו בתם איזו חוצפה איזו עזות פנים הכעס מילה אותו כוחות עלומים עלה לבית המדרש פתח את הדלת בתנופה ואכן כ שר שיער כן היה אורח השתלט על המקום לא הסתפק בעלת הנרות בנברשת אלא עוסק הו בהסקת התנור הגדול מעשה בעל הבית היי אתה שם מי נתן לך רשות אלה עצי הקדש זה רכוש של בית הכנסת קבד את האש מיד והרב גוחן על העצים הקרים ולחים שוקט כהרגלו להפיח בהם אש וזה לא היה קל שמע את כולו של השמש ואת גרירת רגליו ונחרד אם הוא יזדק יזהה אותו השמש כמו מר עוקבה יזהה וימין שבגללו הוא קם כל לילה מי טורח לבוא להשיק את בית המדרש הרב בכבודו עצמו יבין והתביישת מו בחולשתו בגילו באוזלת ידו לא לא יכול להזדקף ולהראות בפניו לא כעת והשמש כבר מאחוריו הפה שלו מלא נאצות וחרפת כעת ודאי שלא יוכל לצאת למה אם עכשיו הוא יוציא ייראה שהוא קילל את הרב יא בבאי מה יהיה לו אז הוא לא יכול בכלל לצאת עכשיו אתה חרש לא שומע צרח השמש ולקח את המכבדת והתחיל חביט חביט לתת לו מכות על הגב מחוץ לתנור עכשיו ודאי שהוא לא יכול לצאת אם הוא יראה שהוא רביץ לרב יא בא ביי המזל שלו שהשמש היה חלש כבר זקן לא היה לו כוח להמשיך זה במיוחד אחר שהוא לא ישן כל הלילה שמש ב שבעתיים אחרי שהוא טש מהקללות מהחבית חבית היה עייף ואמר אין מה לעשות הרים ידיים ופנה משם בגרירת רגליים בנהם זועף אבל בינתיים נשאו מאמצי הרב פרי והאש נאחזה בזרים ששמעו כל פצפוץ עליז כשראה הרב שרגלי השמש מתרחקות ר ונרתע מהתנור התלקח וכל זכנו נחרך חמק חור סחור איגף את השמש שצרח אחריו בהבטחות שהוא יתפוס אותו שב הרב לביתו והרבנית נבהלה ונדהמה למראי פניו יעקב ישראל איפה הזקן סיפר להכל וביקש תנצור את הסיפור כל ימי חיי השמש ביקש צעיף עטף את פניו בצאתו כאדם הסובל ממחושב ושמעה הרבנית ואמרה יעקב ישראל יש לי שאלה מה היית עושה אם השמש היה נשאר מאחוריך עוד שתי דקות שהרי ברגע האחרון חלצת והאש החלה לאחז בזרים והזקן של ל נחרך עוד שתי דקות היייתה כבר להבה עזה מדורה במלא עוזה ענה לה הרב אני לא מבין מה השאלה אם חכמים קבעו שנוח לא לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו אז כשהוא כבר בתוך כבשן האש ודאי שאסור לו לצאת שמעתם נחזור לפנחס במה הסתכן פנחס יותר בכך שהכל ידעו שהוא בא לקנות קנאת השם צבאות ונהרג על כך על קידוש השם ואז כולם יכירו אותו ויספדו לו ויזכירו אותו לנצח נצחים מי זה היה מוסר שזכה למסור את נפשו לקד שם שמיים או בכך שזמר יפרוש לא יוכל להרוג אותו יצא איתו וילווה אותו וכולם יעי זו שהוא גם כן חוטה והן פיו ענה בו כי הוא אמר בעצמו שהוא נכנס לחתו מה נוראה בושה ומה צורם את הכלימה וצער הכלימה מר ממוות אז אתם מבינים עכשיו איזה נס נעשה לו שזמר לו פרש שאלנו איזה נס אז לא פרש אם הוא פרש מה קרה אז לא הרגת אותו תצא החוצה איך אני אצא החוצה איך אני אצא אחרי שאמר כך וכך איך צא החוצה אז הוא לא רק הסתכן במוות אלא הוא הסתכן גם בבושה הנוראה וכיוון שהוא עשה יותר ממה שהוא חייב בדינו שיטול שכרו ומפה נלמד מה עונשם של הרשעים הרוצחים מוציאי הדיבה ומפה נלמד להיזהר בכבוד הזולת למנע כלמה המרה ממוות רבי חנני בן גשי אומר ר הקדוש ברוך הוא ק ישראל לפי כרב תור מצוות שמור א חפ למגדיל תור יד [מוזיקה]