פרשת בלק. הבנות בענין בלעם - ד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פרשת בלק, הבנות בעניין בלעם, חלק ד'.

כשאומר בלעם

אם ייתן לי בלק ולא ביתו כסף וזהב

למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים

אמר ראוי ליתן לי כל כסף וזהב שלו

שהרי צריך לסחור

חילות רבים

ספק נוצח

ספק אינו נוצח

ואני ודאי נוצח

חשבון פשוט הוא עושה בלעם

בשביל לנצח את ישראל

שהשם נמצא איתם

הרי סיחון ועוג נפלו אצלם

הגדולים ביותר וחזקים, אז כמה אתה צריך בלק, כמה אתה צריך חילות לסחור

בשביל שיבואו ללחם את מלחמתך נגדם

יעלה לך הון עתק

וגם אם הם יבואו, ספק ינצחו, ספק לא ינצחו את ישראל אבל אני ודאי נוצח

כי אני יודע את השעה שהקדוש ברוך הוא מקלל ואז אני יכול לפגוע בם

אז לכן מגיע לי מלוא ביתו כסף וזעם

רואים שהוא היה חמדן

מחמד ממון אחרים, זה נקרא נפש רחבה

מה ההבדל בין

אדם לבהמה?

הבהמה עומדת

במצב הבריאה שהיא נבראה כתולדתה

בהמה נשארת בהמה

היא לא מבקשת מפלט

לצאת ממסגרת טבעה

היא לא רוצה להיכנס למכינה אקדמית

ולא למכינה תורנית

והיא לא רוצה ללכת לתמיד לאוניברסיטה

והיא לא רוצה גידרה להיות בן אדם

בהמה נשארת בהמה

מתענגת על האבוס,

על החיטה

מטית שכמה לסבול את עול המרדעת, שמים עליה מרדעת

חורשים איתה, עושים איתה מה שרוצים

היא לא רוצה לצאת, לא עושה הפגנות בכבישים

לא מורדת, לא שום דבר

לא מגביהה את ראשה כלל

אבל לא כן האדם

רוחו לא ינוח

וימשוך אותו תמיד להתרומם ממצבו שנמצא בו, בין אם הוא עני בעניותו ובין אם הוא עשיר בעושרו

כולם אל על ישימו מבטם

כל אחד רוצה לצאת ממצבו, אף פעם לא מתאים לו מצב שבו הוא נמצא, תמיד רוצה להשתפר, כאילו, לשפר את מצבו

זה בגלל שיש רוח באדם

והנה כל כוחות הרוח

שמושכים בעולם הזה את האדם

הם רק רוח של חופש ודרור

כיוון שהרוח איננה יכולה להיות כלואה

למה עשו כלא?

כי רואים שאדם לקח דרור, לקח חיי אדם

לקח ממון של אנשים, גנב, רצח

אז כולאים לו את הרוח ששואפת לדרור לעשות מה שבא לו

ולכן נבחרה האומה הישראלית לקבל את התורה כיוון שישראל נקראים עזין שבאומות

התכונה של רוח אומה זו

מושכת אותה למעלה

לכן אתם רואים שהיהודים הם המשופרים ביותר שיש בעולם בכל התחומים

ובגבור על האדם רוח קדוש של מקור הקדושה קשור ביסודי הנצח

שזה מקום האושר האמיתי

שכל חפצי ודמיוני התענוגים של העולם הזה כעין

לעומת זאת

כי אז כל עמל האדם כאפס הוא לעומת התגבורת של הרוח

אבל זה כשרוח האדם היא רוח קדושה ממקור הקדושה

וקשור ביסודי הנצח שזה האושר האמיתי

אז כל הבלי העולם הזה והמשיכה עליהם הם כעין איך אפס לעומת תגבורת הרוח הקדושה

אם נבין את היסודות האלה של גבורת הרוח האלוהית

הרי מי שמכיר את בורא עולם

וזוכה להתדבק בו

איך ייתכן שיעיז

לאזור כוח ללחום

נגד רוח השם שבקרבו

ולכן

רבה הפליאה וההשתוממות

לראות אדם חכם

בדעת ובתבונה כבלעם הרשע

שאמרו עליו שבאומות קם כמו משה רבנו וזה בלעם

ונאמר עליו בפרשה ובפסוק יודע דעת עליון

מחזה שדי יחזה

ואף על פי כן נלחם הוא ברוח הסוערת הזאת שבקרבו

שהוא יודע שהיא שואפת לעליונים

הרי הוא היה נביא

ודבר שפל,

דבר פחות ונבזה,

כסף,

כסף,

וכבוד מדומה,

ותאווה נמבזה,

מכריעים את האדם הגדול הזה.

הרי בלעם המטומטם

שהיה אטום בגלל מידותיו הרעות

שומע

את האתון אומרת לו

ההסכן הסכנתי

מלשון בתהי לו סוכנת.

דבר איום ונורא.

הוא היה חי עם האתון כגבר ואישה.

אם הוא חי עם האתון,

אז הוא חמור.

כי חמור נמצא עם האתון.

איך יכול להיות אדם כזה ברמה כזאת

עם האתון?

אפילו נער קטן יטמא והשתומם.

האם אפשר להחליף קרבת אלוקים

שהוא הכל יכול ואין בלתו?

הוא המציא את הכל,

הוא קונה הכל, בורא הכל ומחדש הכל.

איך אפשר לעזוב אותו ולהתדבק עם חמור, אתון?

איפה הדעת של אדם רם

וגדול כזה

לעמוד להשתומם?

מי גורם לו כזה דבר?

איי, איי, איי. אבל חכמים, זיכרונם לברכה,

בעומק חוכמתם ודעתם הגדולה לאלוקים גילו לנו את הסיבה ומקור התנועה

שמסובבת מכונה רבת פליאה שקוראים לה אדם.

ובכלל הסבירו לנו את התכונות של בלעם הרשע שהן עין רעה,

רוח גבוהה ונפש רחבה, קנאת אהבה וכבוד.

שמוציאים את האדם מן העולם ואפילו הגדול בעולם מוציאים אותו מן העולם הזה והעולם הבא.

תגידו לי,

על פי התורה האם ממון,

כבוד ותאווה הם מותרים או אסורים על פי התורה?

מה אתם אומרים?

ממון,

כבוד ותאווה. מותרים או אסורים?

במידה מסוימת כן. מותרים או אסורים?

אמרת כן, תגיד לי מה כן.

נו,

אתם מפחדים, אה?

פחדנים.

לא מצינו בהם שום סרך איסור.

לא נכתב בתורה, לא יהיה לך ממון,

לא יהיה לך כבוד,

לא יהיה לך תאווה.

אז מה אסור?

אז מה אסור?

אתם יודעים מה אסור?

200 שקל.

מה אסור?

הפסדתם 200 שקל.

החפץ והתשוקה להם

זה ראש כל חטאת.

500 שקל, מי יודע למה.

מה?

אבל אמרנו שמותר.

מה זה לא חפץ הקדוש ברוך הוא?

אבל אמרנו זה מותר, אז למה אתה אומר שזה לא חפץ?

לא אסר לנו.

לא לעצמנו, שלא נותן לעצמנו. מה זה לעצמנו? אז למי זה יהיה?

אז אם יהיה הממון, אז למי יהיה?

לכבוד השם. לכבוד השם? מה זה לכבוד השם?

אז אסור לי להשתמש בכסף למטרות שלי, כאילו לקנות לי משהו ולעשות לי משהו?

מה הפירוש? תסביר, מה אתה אומר?

התורה צריכה להיות לפני הכול, ואחר כך,

מה זה התורה צריכה להיות לפני הכול? תמיד לפני הכול. מה פירוש? מישהו אמר שהיא לא לפני הכול, אבל היא מתירה ממון,

כבוד ותאווה, היא לא אסרה אותם.

אז למה החפץ והתשוקה לזה?

זה האיסור.

כי אם אדם כל נאודו זה הכסף והתשוקה לדבר הזה... מי אמר זה כל מהותו?

אם זה מה שאצלו קובע,

מה זה איזה אצלו קובע?

להשתוקק לממון ולכבוד ולתאוות

הוא האיסור החמור המאבד את האדם משתי העולמות. זה אמרנו.

ולמה?

כי הטעם,

מפני שהתשוקה היא קשורה ברוח.

והרוח אין לה אלא תשוקה אחת.

אחת!

ולא שתיים.

אחת,

ולא יותר מאחת.

כך אמר דוד המלך עליו אשלו.

אחת!

שאלתי מאת השם,

אותה אבקש.

אחת.

מי שמרגיש שהוא חפץ ליותר מאחת,

הרוח שלו לא בריאה.

ורוח נכאה, מי יישאנו?

ולכן עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע,

כי הוא רוצה גם וגם וגם.

לא אחת!

אבל תלמידי אברהם אבינו ההפך.

עין טובה ורוח נמוכה ונווה שפלה, כי אין מקום ברוחם ליותר מאחת.

ואני קרבת אלוהים לי טוב.

אחת!

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש שבטי בבית השם כל ימי חיי!

ואני קרבת אלוהים לי טוב. זהו. דבר אחד, אחד, אחד, אחד.

אחד.

אחד! מספיק! לא צריך יותר.

תשוקה לעוד!

אז אתה לא מסתפק באחד

ובאחת.

אתה רוצה עוד!

כאילו,

זה לא מספיק מה שאני קרוב לשם, מה שאני דבוק בשם, מה שיש לשם לתת לי ואני לא.

זה לא מספיק. אני רוצה עוד!

אני רוצה עוד משהו!

אני רוצה גם עולם הזה.

לא רוצה רק עולם הבא. אני רוצה גם עולם הזה.

ומה עם העולם הזה?

מה עם העולם הזה?

מה, כולם נהנים מזה ואני לא?

אז אתה לא מספיק לך עבודת השם.

מה בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע?

אחר שתלמידיו של אברהם רחוקים מהתשוקות

של ענייני עולם הזה,

למה? כי יש להם עין טובה, הם מסתפקים במועט,

ברוח נמוכה, הם לא בעלי גאווה, הם ענווה,

ואין להם שום כבוד ורצון אחרי כבוד ונפש פלה,

זאת אומרת שהם לא מחמדים,

בעולם הזה, את כל תאוות העולם הזה וזה.

אז אם כן,

הרי הם בוודאי סובלים תלאות

של ענייני עולם הזה.

סובלים.

פת במלח תאכל ומים במשורה תשתב על ארץ תשענח, יצעת חיה והתורה תאמן, אם אתה עושה חן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

אבל תלמידי בלעם הרשע מתענגים להם על כל טוב.

לכן, אמר התנא, לא כן הוא.

אמרתי לכם פעם שהרב לופיאן סיפר,

איך מסבירים את דורשי השם לא יחסרו כל טוב?

איך מסבירים את זה? הרי אתה נכנס לאברכים בבית, אתה רואה שאין להם כמעט כלום.

אז איך אומרים שהם לא חסרים כל טוב?

הכל יש להם, איך זה מסתדר?

אז הוא אמר

שיש אנשים

שאם אין להם את הכל טוב,

חייהם אינם חיים.

הם צריכים שהכול יהיה טוב.

חסר פרט אחד, זה כבר מעיב עליהם, החיים שלהם כבר לא חיים, הם טרודים, צריכים להשיג את הכל טוב.

אני אומר, למשל, לאחד

נכנס לבית של משפחה מרובת ילדים, אברך,

ויצא עם הידיים על הראש,

הייתי שם, חוסר אחריות,

מה זה?

ראיתי שאין להם ערכת מגן דוד.

עזרה ראשונה אין להם, אין תרופות, אין פלסטר, אין כלום.

מה זה אחריות, הורים, ילדים?

המדפיקי עמלות זה סימן שהם בריאים,

הם לא צריכים את זה. לא, הם לא חולים ולא נפצעים והם שומרים על עצמם והם לא משתוללים והכל בסדר, מה אתה רוצה? מה קרה?

ככה אומר הרב לופיאן,

יש אנשים שיש להם מחלה, קוראים לה כל טוב.

הם רוצים הכל טוב. חיים דבש, דבש, תותים, תותים. אם זה לא תותים, אז זה תולעים.

לא רוצים.

הכל טוב.

אומר, זה מחלה.

אבל דורשי השם לא יחסרו את הכל טוב הזה, את המחלה, הם לא חסרים.

למה? הם בריאים, הם דורשי השם.

השם יש? תמיד.

תמיד נמצא.

אני דורש השם. אם אני דורש השם, הוא מצוי? מצוי.

תמיד. אמן צריך עוד.

אז הם לא חסרים את הכל טוב, מה שכולם רוצים. כל טוב, כל טוב אלוהיו. כל טוב זה מסכן.

זה חולי!

אז רואים כמה שאדם מסתפק באחת.

יש לו הכל בעצם.

אז לכן אומר שזה לא נכון מה שחושבים.

התנא אומר ככה.

תלמידיו של אברהם אבינו,

מה כתוב? אוכלים בעולם הזה.

היה צריך להגיד, תלמידי אברהם אבינו אוכלים עולם הבא.

איך אתה לא אומר שתלמידי אברהם אבינו שאין להם כאילו כלום והם לא שואפים לכלום ולא חושקים ולא חומדים כלום,

איך יכול להיות שהם אוכלים עולם הזה?

היינו שאפילו בלי תשוקה קודמת,

בלי תשוקה הם אוכלים את העולם הזה. בלי לשתוקק ולרדוף אחרי האבנים

יש להם עולם הזה.

וגם נוכלים עולם הבא.

ואדרבה,

חוסר התשוקה מביא את האושר במלואו

כי לא חסר להם הכל טוב, לא חסר להם כלום.

מי זה עשיר?

שמח בחלקו.

מה זה שמח בחלקו?

הוא יודע שהקדוש ברוך הוא חלק לו מזונות,

מה שחלק לו, ותו לא, אין יותר.

ממילא יותר מחלקו לא יכול להיות לו.

אז ממילא, מה שחלקו זה שלו.

אז למה לא לצמוח בחלקו?

מה אני אשמח? אני אשמח בחלקו של השני.

איזהו עשיר? שמח בחלקו.

הסברנו.

מה זה עשיר?

מי שלא חסר לו.

מה זה עני?

מי שחסר לו.

אם אתה רואה עשיר שעוד עובד, מה חסר לו?

אז מה הוא?

עני.

אם אתה רואה עני שהוא לא עובד.

זה אומר שמה? לא חסר לו.

אז מה הוא? עשיר.

איזהו עשיר?

שמח בחלקו.

אז הוא שמח, מאושר.

מה הבעיה? אז יש לו עולם הזה. מה שהשם נתן לו זה מה שמגיע לו וזה מה שרצוי.

ומה שיש לו זה מספיק.

כי עיקר החסרון

בא מהתשוקה.

וגם הנפש לא תמלא.

החסרון

הוא בא מזה שאתה משתוקק.

משתוקק למה? למה שחסר לך.

אז כיוון שאתה משתוקק למה שחסר לך,

אז הנפש לא תמלא. מי שיש לו מנה רוצה 200, מי שיש לו 200 רוצה 400. אף פעם הוא לא זה. בן אדם מת,

מחצית אהבתו בידו. כי הוא עוד רוצה ועוד רוצה ועוד רוצה אפילו ברגע האחרון.

אבל תלמידי בלעם הרשע הם יורשים גהינום ויורשים לבאר שעה אחת.

לא כתוב שהם נהנים בעולם הזה ואין להם עולם הבא.

כתוב שהם רק יורשים גהינום ויורדים לבאר שעה אחת.

למה?

אינם מרגישים נוח בנפשם.

וגם הנאה שמשיגים בעולם אינה שלמה.

כי תמיד מרגישים שלא השיגו מאומה ועדיין הם רוצים עוד ועוד ועוד ועוד.

מה זה העניין יורדים לבאר שעה אחת?

מי שרוחו חובלה,

אפילו שהוא בעל רוח,

ובעת שתשלוט עליו רוח טהרה הוא מכיר דבר לאמיתו.

אבל בכל זאת קל לו לרדת מהר ממרום הכרתו,

בגלל התגברות מידותיו עליו,

על ידי הרוח הגבוהה,

מהנפש הרחבה, כמו בלעם הראשון.

לכן יורדים מהמצב שלהם לבאר שחת.

אבל בעם הנבחר,

שאינם מחליפים מצבם,

כמאמר הכתוב, מי יעלה בהר השם?

בעיקר, מי יקום במקום קודשו?

נקי כפיים,

ובר לבב,

ידיים,

נקי כפיים, לא חומד את הממון ובהול עליו,

שזה מתלמידי בלעם,

ובר לבב,

הלב שלו טהור לעבודת הבורא יתברך,

אשר לא יישא לשווא נפשי,

ואין ברוחו רמייה.

אז רואים

שהמידות הרעות יכולות להוריד את הבן אדם לשאול תחתית,

אפילו שהוא ברום ההכרה, כי רוח היא באדם,

והרוח הזאת היא צריכה להיות רק על מתכונת אחת,

לעשות את רצון הבורא ותו לא.

כל דרישה מעבר לזה זה מראה שרוחו חובה לה,

ודרכו כבר לכיוון הלא נכון,

והמידות יכריעו אותו בסופו של דבר.

אם בלעם לא יכול היה,

מי יוכל?

רק מי שיעשה את מה שאמר רבנו ארמחג,

יפשפש וימשמש ויתבונן במחשבות תמיד

לראות

איך לא ליפול

בפיתויו של יצר הרע,

ולא לנטות אחרי המידות הרעות,

ולכוון את רוחו רק לכיוון אחד,

לעלות למעלה.

צריך להיות משכיל.

אורח חיים למעלה למשכיל.

למען סור משאול מטה.

שיעור הבא עוד כמה דקות.