http://live.shofar-tv.com/videos/4025

30-6-14

"ויאמר מואב אל זקני מדין, עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא". שנינו בברכות י"ז, כל העושה שלא לשמה נח לו שלא נברא, והקשו בתוס' שם, הא אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אז אם כתוב בגמרא כל העושה שלא לשמה נח לו שלא נברא, עדיף לו שלא היה נברא בעולם, אם הוא עושה שלא לשמה, לא עושה את המצוות לשם המצווה הקב"ה, אז מקשים התוס' שם, והרי אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אז למה להגיד שנח לו שלא נברא? הרי רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. זה גמרא בפסחים נ'.

ויש לומר דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנטר חבריו, ז"א מה שכתוב בברכות י"ז, כל העושה שלא לשמה נח לו שלא נברא זה מדובר שהוא לומד בשביל לקנטר את חבריו, שאינו לומד אלא לקנטר חבריו, אבל הגמרא בפסחים נ', אתא מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו, לא לקנטר אבל הוא לומד שלא לשמה בשביל כבוד, הוא רוצה שיכבדוהו, לא מעניין אותו עכשיו אמת התורה וקיום מצוותיה באמת עם הכוונות לשם ה', הוא מעניין אותו ללמוד, שהוא יהיה מכובד, שידע ללמוד ויגידו עליו שהוא כך וכך וכך.

החילוק הזה בין שני סוגי שלא לשמה, שניהם לא לשמה, אחד לקנטר ואחד שיכבדוהו, מצינו בשני אישים בפרשה שלנו פרשת בלק. בלק הקריב 42 קרבנות שלא לשמה, וזכה ויצתה ממנו רות בתו של עגלון בנו, שיצא ממנה שלמה המלך שהקריב אלף עולות בשלמות הלשמה. הוא הקריב 42 עולות קרבנות בלי לשמה, ללא לשמה, ומה הוא זכה - שיצאה ממנו רות בתו של עגלון בנו שממנו יצא שלמה המלך שהקריב אלף עולות וכולן לשמה.

ואילו בלעם, שהיה שותפו בהקרבת הקרבנות, הוא יורש גיהינום ויורד לבאר שחת, ומאי שנא בין שני האישים האלה? שניהם לא לשמה. אלא שבלק מלך מואב פחד מפני בני ישראל, ואמר "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה", ולקח את בלעם לקרית חוצות, ורש"י מפרש, עיר מלאה שווקים אנשים נשים וטף בחוצותיה, קוראים לה קרית חוצות, ואמר לה, תראה, תרחם שלא יעקרו את אלה, יבואו  ישראל יעקרו את כולם, וכדרכו של גוי שאם הוא רוצה לחיות נקל בעיניו להמית אחרים, לכן הוא מביא נביא שיקלל אותם, והוא אומר לו אולי יוכל נקבו ואגרשנו מן הארץ, מהפחד מוכן שיהרגו את כל ישראל, העיקר שלא יזיקו שהוא יוכל לחיות בשלום עם עצמו. כל זה מסברה הוא אומר, שעתה הם יבואו וילחכו כלחוך השור, הכל מסברה, מסברה הוא כבר מחסל עם שלם, הביא נביא, בא תחסל אותם.

אבל הוא גם הבין שאפשר לעשות את זה רק בכוחו של הקב"ה, לכן הוא אומר לו, לבלעם, אולי ישר בעיני האלהים בקבותו לי משם, נראה, אולי הקב"ה ימצא חן בעיניו ויהיה טוב בעיניו וישר בעיניו ותקלל אותם משמה ואז זה יתפוס ונוכל לחסל אותם והם לא יעשו לנו את מה שאני חושב שהם יעשו. אז בכל הדיבורים וכל המהלך הזה של בלק חבוי גרעין טוב בתוך השלא לשמה, שבגינו הוא זכה לכל הקרבנות של שלמה, ז"א הוא מבין שזה הכל תלוי בקב"ה. אז גם כשהוא מקריב את הקרבנות אז הוא מבין שזה רק אם ה' יתרצה ויסכים ויקבל את הקרבנות ויהיה ישר בעיניו אז זה יפעל, בלי זה אי אפשר לפגוע בהם. אז בתוך הלא לשמה, הוא לא יקריב קרבנות לכבוד ה', בשביל שהוא יחסל את העם שלו, אבל בתוך הלא לשמה היה משהו לשמה, מה היה משהו לשמה, שהוא מבין שזה רק ברצון ה', אולי ישר בעיני אלהים בקבותו לי משם. אז היה חבוי גרעין טוב בשלא לשמה שלו שבגינו הוא זכה לכל הקרבנות של שלמה, שהקריב אלף עולות ביום לשמה.

ואילו בלעם, שהיה גדול ממנו והוא היה נביא כמשה, שהיה בכוחו להתאמץ כנגד משה רבינו ושישים ריבוא וגם אבות העולם, ואיבד את כל חלקו לעולם הבא, מדוע? מפני שכל בואו ומטרתו היו אך ורק על מנת לקנטר, שהרי בארם נהריים ישב, בעירק, אתם רואים איפה הבעיות עכשיו בעירק, הדע"ש, וכל סכנה לא איימה עליו, והתעבר על ריב לא לו, רק בשנאתו שקלקלה את השורה ואהבת הממון, הג'ובס, לכן איבד את חלקו בעולם הבא כליל, כי הוא בא רק לקנטר, שום דבר לא היה פה שמץ של משהו לשמה.

ובענין הזה חשבתי, וגם אם נגיד, אבל הוא הזכיר מידי פעם את ה', אם ה' יאפשר לי וזה זה הכל חרטה, כי אחרי שה' אמר לו במפורש לא תלך עמהם, בכל אופן הוא החליט שהוא כן הולך, אז איפה כל מה שאתה אומר? זה רק הפוזה, המקצוע לשו זה נביא ובמקצוע צריך להזכיר את ה' מידי פעם, כמו שאנשים אומרים ברוך ה', בעזרת ה', ודאי, הכל בעזרת ה', רק בעזרת ה', בס"ד, מילים, זה הסחורה שהם מוכרים, ככה הם מייצגים את עצמם בפני הקהל כאילו הם כפופים לקב"ה, כאילו. עטרה ליושנה, כל מיני דיבורים כאלה שאין להם שום קשר למציאות.

ובענין זה חשבתי שהלומד על מנת לקנטר, כתוב שנח לו שלא נברא, אין הכוונה שכל תכלית לימודו הוא רק על מנת לקנטר, מה בן אדם כל מה שהוא לומד זה לקנטר, להציק לאחרים, לבזות אותם, להעליב אותם, להשפיל אותם להוכיח שהוא למעלה מהם, זה הכל, זה כל הכוונה שלו, הוא ממש נברא רק בשביל ללמוד על מנת לקנטר? אלא הכוונה שכל תכלית לימודו רק על מנת לקנטר, אלא תקשיבו, אם רק על ידו מצטער אדם אחד מישראל גם זה קרוי לומד על מנת לקנטר, אם אתה משתמש בתורה שלמדת בשביל לצער יהודי לקנטר אותו, בתורה שלמדת אתה משתמש כדי לקנטר אותו, לבזות אות,ו לעשות ממנו כלום אפס, לפגוע בו, לא להתחשב בו וכו' וכו', זה גם נקרא לומד על מנת לקנטר. את הדבר הזה למדנו מגמרא בגיטין ו', כתוב שם שלח רבי אביתר לרב יהודה, בני האדם העולים משם לכאן, היינו לומדי תורה שעלו מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה ונשתהו שם, עזבו את נשותיהם ועלו, חפצם ללמוד תורה, והם עלו לארץ ישראל ללמוד תורה, והיו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות, עליהם נאמר "ויתנו את הילד בזונה ואת הילדה מכרו ביין", אין זאת תורה אלא שתיית יין, כל מה שהם עשו יחשב שזה לא תורה אלא שתיית יין, כל זה הם עשו כיון שהם הניחו את בניהם ובנותיהם שבשביל להשיג מזונות יצטרכו למכור את עצמם להשתעבד בשביל מזונות, האבא חייב במזונות לאשה והם השאירו את הילדים בשביל שהם יספקו את המזון והכל ישתעבדו, אז הוא אומר, ובסוף מה קנה בזה, קנו בזה יין, מה קנו, אומר כל התורה שלו זה נחשב בשביל היין, למה? כיון שהוא לא עמד בהתחייבויות שלו מה שהוא צריך לעשות. יש פירושים אחרים בענין הזה, אבל פה הוא מביא את זה באופן הזה. יש דברים הרבה יותר חמורים מזה.

למדנו מכאן דבר נורא, תקשיבו טוב את המסקנה, שיוכל בן ישיבה ללמוד כל הלילה ללא הפסק, ואם הוא גורם בזה לחברו שלא יוכל לישון עליו לחשוש שאין זה לימוד תורה אלא שתיית יין חס ושלום, כמו שנאמר באלה שהפקירו הכל כביכול, עזבו את הנשים, עזבו את המשפחה בשביל ללמוד תורה, אבל אם זה על חשבון אחרים שהבנים והבנות צריכים להשתעבד בשביל להביא מזונות, זה נקרא "ויתנו את הילדה", הפסוק אומר "ויתנו את הילד בזונה" - לשון מזון, "ואת הילדה מכרו ביין" ז"א על חשבון זה שהם למדו היו צריכים אלה להשתעבד בשביל להביא, אז אתה לומד והם צריכים להשתעבד, ז"א זה לא לשמה, כי אם אתה על חשבון השני לומד אז זה לא נקרא לשמה. גם  מי שלומד ומשאיר את האור דלוק והשני לא יכול לישון, כי הוא צדיק, הוא לומד כל הלילה, אבל או שהוא לומד ומנגן, בחדר, והשני לא יכול לישון, מפריע לו מידי פעם הוא, כי הוא מתלהב מהלימוד, הוא מתלה במהלימוד והוא קם כל פעם ככה ככה, אז זה לא נקרא שהאדם הזה זה, זה נקרא שהוא מקנטר, מצער את חברו, אז התורה שלו תחשב כמו בפסוק, היא תיחשב שתיית יין ולא לימוד תורה, אתם שומעים מה זה נקרא לקנטר, אם אדם אחר מצטער וכו'.

אז רואים פה שניים בפרשה, שניים לא לשמה, אבל לאחד יש קורטוב שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כמו שכתוב בפסחים נ', אז גם מתוך תראו מה יצא בסוף, מתוך שלא לשמה בא לשמה, איפה הבא לשמה? הרבה דורות אחרי זה שיצא ממנו שלמה שהקריב אלף קרבנות לה' לשמה, כי בתוך הלא לשמה היה לשמה כי הוא האמין שבלי שה' יקבל את הקרבנות וירצה בהם ולא יהיה ישר בעיניו אז אי אפשר יהיה לקלל את עם ישראל, אבל בלעם שהיה כל כולו שלא לשמה, רק לצער את ישראל, לפגוע בהם, לקנטר, רק לזה, הוא ירש גיהיני גיהינום, אין שום דבר מכל הנביאות שלו והזכרת ה' שהוא מזכי ראת ה' כי הוא שומע לה', הכל חרתה ברטה, כל העטרה לשמה שלו הלך קפוטה והכל לגיהינום.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.