ההבטחה להנצל מגוג ומגוג | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

כי מראש צורים הראנו מגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב.

רש״י אומר,

אני מסתכל בראשיתם,

הן עם לבדד ישכון,

הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד.

זאת אומרת, אבותינו הקדושים הם שזיכו אותנו לשכון בדד.

התרגום כתוב

הא עמא בלחודון עתידין דיחסנון עלמא

ובעממיה לא יתדנון גמירה.

התרגום אומר, זה העם

שיישארו לעתיד

לירשת העולם.

והם יוותרו לבדם בעולם.

ובעמים הם לא יידונו בגוג ומגוג.

דהיינו, עד גמירה לחלוטין.

יש פה רמז שיכול להיות משהו.

לא יתדנון גמירה.

עד גמירה לא.

וכפי הנראה מפירוש רש״י,

שכתב הוא,

אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד,

היינו כל עניין עולם הבא כתרגומו,

שהם בלחודיהון יחסנון עלמא.

שזהו הביאור בדד, שהם לבדם יוותרו בעולם הבא בדד.

וזה בזכות אבותיהם,

שראה בלעם אותם ראשיתם ותחילת שורשיהם

מיוסדים וחזקים כצורים וכגבעות הללו.

אז מכאן למדנו שאנעם לבדד ישכון, זה מה שהורישו לנו האבות הקדושים, וזה אנחנו נזכר לעולם הבא, שנישאר בדד מכל האומות,

ואנחנו לא ניכלל בכלל,

ובגויים לא יתחשב, פירושו של דבר שאנחנו לא,

חס ושלום, ניפגע עד גמירה

באחרית הימים.

והתבוננתי בזה העניין הנכבד מאוד,

כשנעיין בשטחיות התורה בכללה,

וגם בשטחיות חכמים זיכרונם לברכה, מה שנקרא מלמעלה, אם נבדוק אפילו מלמעלה,

אנו רואים כי יסוד כל התורה ואזהרותיה הוא שנהיה עם לבדד

ובלי להתערב בגויים.

היינו לבל נלך בנימוסיהם, בחוקותיהם,

במשפטיהם,

מלבושיהם,

בילוייהם וכו'.

וזה היקף גדול וגם סוד גדול.

כל התוכניות בטמבלוויזיה וברדיו זה חיקוי עלוב של כל הגויים המשוקצים שעושים תוכניות של זבל.

מתחילת יצירתנו הקפידו אבותינו הקדושים מאוד

שלא נתערב חס ושלום בתערובות זרות.

כפי הנראה, אף כי אין לי ידיעה בנסתרות,

אכן גם בשטחיות העניין נראה כי זהו סוד נסתר.

מה הסוד הנסתר? מה זה בדד?

מה הן האומות?

מה השייכות שלהם לאומה הישראלית?

זה סוד גדול.

ובשורש הדבר הוא רומס לעניין נכבד.

זאת אומרת, אם נעלה למעלה למעלה,

אז נראה בזה סוד נכבד.

ובזה תלוי כל הראשית והאחרית.

נטיעה נאמנה

נטועים במקומות היותר גבוהים.

זה מה שכתוב בתהילים פ׳, וכנא אשר נטעה ימיניך.

וכנא מקום הכינון והמכון של עם ישראל אשר נטעה ימיניך.

אנחנו נטועים במקום גבוה מאוד.

וזה העניין שאומר ישעיין נביא,

נצר מטעיי מעשה ידיי להתפאר.

שאנחנו נצר מטעיו של הקדוש ברוך הוא.

ומדרכי הנטיעה

לשמור אותה מאוד לבל להתערב בה מאיזה מין אחר,

שלא יהיה הרכבה.

וכפי הנראה מחטא של אדם הראשון,

נתערב בנטיעה הראשונה נטיעות אחרות.

וזה היה תכלית הקלקול שנתקלקלה הנטיעה האמיתית,

מה שהקדוש ברוך הוא ברא, מעשה ידיו להתפאר.

ובאו אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,

ובררו את הרע מהטוב,

ונשארה נטיעה, נטיעה נאמנה.

נטיעה נאמנים.

והם התחילו לשמור אותה בתכלית השמירה,

לבל להתערב בה נטיעות אחרות.

וזהו עניין אשר אמר אברהם אבינו עליו השלום,

כאשר רצה להשיא אישה לבנו ליצחק.

השביע על העבדו אליעזר,

לבל ייקח אישה מבנות כנען.

אף לא עם ביתו של אליעזר,

אשר בטח הייתה ראויה להיות אישה ליצחק.

אחרי כי אליעזר עמד אברהם חשב כי הדבר ישר הוא,

ובכל זאת ענה אותו אברהם אבינו עליו השלום,

אין ארור מתדבק בברוך.

זאת אומרת, מצד

הבת שלו של אליעזר והחינוך שהיא קיבלה,

היא הייתה יכולה להיות מצוינת ליצחק.

אבל מצד שאין ארור מתדבק בברוך,

כי זה שני סוגים שונים לחלוטין.

כי ארור כנען.

וברוך

אברהם וזרעו.

אז לא יכולים להתדבק זה בזה.

זאת אומרת, המהות היא שונה לחלוטין.

אז זה לא רק אם היא בחורה טובה, לא בחורה טובה, יש לה מידות טובות, מצוינת.

וזהו, רק מצד תכלית השמירה,

כדי שתהיה הנטיעה היחידה.

וגם להשתומם

בכמה מקומות מבואר על אודות ספרי יחוסיהם של עם ישראל.

כמובן ברש״י.

כי יביאו יחוסיהם בעדי חזקת לידתם,

כי כשרים המה.

וכל התורה מלאה אזהרות חמורות שלא נלך בחוקות הגויים.

ולא לעשות כמעשיהם.

והמעיה נמצא כי גם יתר האזהרות

גם כן ממין זה.

להבדיל אותנו בתכלית ההבדלה והרחוק מיתר הגויים.

ובפירוש נאמר, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לאי.

יש הרבה איסורים

בעניין ההרחקה מן הגויים.

נמצא

כי אזהרות של מאכלות אסורות

הן גם כן רק להבדיל אותנו מן העמים.

דהיינו, לשמור את הנטיעה.

נמצא כי אזהרות של מאכלות אסורות גם כן רק להבדיל אותנו מן העמים.

היינו, לשמור את הנטיעה.

ובספרי הנביאים מלאים תוכחה תמיד על אשר יתערבו בגויים ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.

ועל זה באו כל האסונות וכל המלחמות וכל הצרות.

גם בעת שביקשו מלך,

קצף עליהם הנביא,

על אשר אמרו והיינו ככל הגויים.

עצם בקשת מלך,

אז כתוב, שום תשים עליך מלך, יש מצווה.

אבל מאחיך,

לא העתק של הגויים, והם ביקשו ככל הגויים להיות.

ועל זה הקפיד עליהם הנביא.

וגם חכמים זכרונם רכה, הקדושים, מלאים אזהרות,

סייגים וגדרים שנתרחק בתכלית הריחוק

ממעשי הגויים.

ונהיה תמיד עם לבדד ובזה תלוי הצלחתנו.

מזה מבואר גם כן סוד אומות העולם ושייכותם

לאומה הישראלית.

כי חפצים הם תמיד להתדבק בנו ולהתערב עימנו.

ואנחנו, התפקיד שלנו להתרחק.

לעשות מבדלת.

כמו שאומר הרב ברייש, אב בית דין דציר, אכזך וצדיק וברכה,

בספרו חלקת יעקב,

הוא אומר, המבדיל בין קודש לחול

ובין ישראל לעמים.

המבדיל בין קודש לחול

ובין אור לחושך

ובין ישראל לעמים.

יש הבדל בין אור לחושך

תמיד קבוע,

13 וחצי דקות, 20 דקות, 18 דקות, זה קבוע. בחורף ובקיץ לא ישתנה, אפילו עם עריכת היום

וקיצורו לפי הזמנים.

הפרק זמן של

המבדיל בין חושך לאור.

כמו שיש הבדל בין אור לחושך

ומרחק קבוע,

ככה בין ישראל לעמים צריך להיות הבדל ומרחק קבוע.

ברגע שמקרבים את המרחק

נהיה אסונות.

כשהתקרבו ישראל במצרים למצרים ולמעשיהם,

מה כתוב?

נתן בליבם לשנוא עמו,

לשמור את המרחק.

ישראל רוצה להתקרב,

הקב' דואג שישנאו את ישראל.

רוצים להתקרב אחרי אמנסיפציה,

באה השואה.

כל פעם שרוצים להתקרב,

אם לא מתרחקים לבד, אז הקב' דואג שיהיה הבדלה.

והוא מביא בזה משל,

אש ומים, לא יכולים לדור בכפיפה אחת.

לא יכולים.

ישראל נמשלו לאש.

הלא כה דברי כאש, נאום השם.

אומות העולם נמשלו למים, המים הזה דונים.

יש מצב אחד רק,

שיכולים להיות אש ומים יחדיו,

והאש תתרום למים.

המים לא תורמים לאש כלום.

האש רק יכולה לתרום למים.

מתי? כשיש מבדלת ביניהם.

אם אתה לוקח סיר,

אתה שם אותו על האש,

אתה שם בפנים מים,

תבשיל או משהו,

אז האש יכולה לבשל.

האש יכולה לחמם.

האש יכולה להאיר.

האש פועלת על המים.

למים אין אור.

למים אין צבע.

למים אין טעם.

המים הם פסיביים.

אבל האש יכולה לתרום,

לשנות את המהות של המים.

עם ישראל צריכים לשנות את הבריאה כולה לטובה.

כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.

זה כל זמן שיש מבדלת.

אם אנחנו שומרים על ההבדל והמרחק,

אנחנו תורמים לעולם.

אם לא, תסיר את הסיר.

המים מכבים את האש.

אז זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמור על זה.

המבדיל, ככה הקדוש ברוך הוא הבדיל, המבדיל בין קודש לחול

הוא המבדיל בין אור לחושך, הוא המבדיל בין ישראל לעמים.

והוא רוצה שיהיה הבדל, וההבדל יהיה ניכר.

ולכן לא עושים כמעשיהם ולא מתנהגים בנימוסיהם כלל וכלל.

כלל וכלל.

ויש הבטחה שמי שלא נדבק באומות העולם כלל, לא בתרבותם, לא במעשיהם ולא בכלום,

בגוג ומגוג לא יאונה לו שום דבר.

לא תהיה להם אחיזה בו.

במי תהיה להם אחיזה והם יוכלו להרוג וכו'?

מי שהוא יתקרב אליהם.

מי שהולך בחוקותיהם.

אז היום לובשים את הבגדים שלהם, את הנעליים שלהם, את המותגים שלהם, הכול שלהם.

הכול.

כל מה שאתה רואה ישראלי

זה אמריקאי, אירופאי.

אין שום דבר, משהו פה שלך,

חוץ מהפלאפל.

שום דבר.

וגם הפלאפל, אני לא יודע אם זה לא הישמעאלים התחילו עם הפלאפל.

לא בצורת פלאפל אולי, אבל החומוס והניגוב וכל התחרית.

איך אני יודע מה זה חוקות הגויים.

מה שאתה עושה זה חוקות הגויים.

נראו, איפה זה מטעיל ואיפה זה נגמר. איפה זה מטעיל ואיפה זה נגמר. זה בעיה, איפה זה מטעיל וזה נגמר.

מה?

כן, שמלתך לא בלתה מעליך.

זה פטנט אירופאי. נכון, נכון.

גם.

ובכן,

כל התורה מלאה אזהרות חמורות, שלא נלך בחוקות הגויים, לא נעשה כמעשיהם.

כל האזהרות להבדיל אותן, תכלית ההבדלה ברחוק מיתר הגויים.

בהבדיל אתכם מנעמים להיות לי. בשביל מה הבדלתי אתכם? להיות לי.

אבל אם אתם כמותם, אתם לא ניכרים.

אז בשביל מה הבדלתי אתכם מנעמים?

אם אתה הולך מכלוס כמוהו ברחוב,

בלי בגדים, נראה כמוהו, מתנהג כמוהו, מדבר כמוהו,

הוא צוחק כמוהו, הכל כמוהו.

שמעתם פעם אמריקאים כשהם נמצאים בחבורה באיזשהו מקום, איך הם צוחקים?

כאילו אין אף אחד בעולם, רק אמריקה.

אין נימוס, אין דרך ארץ, אין שום דבר.

איי איי איי איי. אז לכן גם אזהרות אסורות, מאכלות אסורות, הן גם כן להבדיל אותנו לעמים.

כדי לשמור על הנטיעה.

ובספרי הנביאים מלאים תוכחה.

תמיד

על אשר התערבו בגויים ולמדו מעשיהם.

וגם בעת שביקשו מלך, כצף עליהם הנביא,

על שאמרו והיינו ככל הגויים.

שוב פעם, ככל הגויים, רואים את הגויים.

וגם חכמים זכרונו לברכם הקדושים מלאים אזהרות וסייגים וגדרים שנתרחק מתכלית הריחוק ממעשי הגויים.

אסרו לנו יינם ופיתם והכל שלא נתערבב בהם, לא נתחתן בהם וכולי.

ונהיה תמיד לבדד, ובזה תלוי הצלחותינו.

זה מה שרציתי כשאמרתי בבחירות, לא נצטרך אף אחד, לא נצטרך אמריקאים.

לא נהיה קשורים אליהם עם רצועה ויקשרו אותנו על כל עמוד שהם רוצים.

נוכל להיפטר מהם. ב-3 מיליארד קנו אותנו לעבדים ולשפחות, ועושים איתנו מה שרוצים.

מה זה הדבר הזה?

ובכן,

מזה מבואר גם כן סוד אומות העולם ושייכותם לאומה הישראלית כחפצים הם תמיד להידבק בנו ולהתערב עימנו.

הקליפות תמיד שואפות להידבק בקדושה.

ואחרי התבונני בזה מצאתי תניא דמסייע לדברנו, וזה נורא ומבהיל. מובא בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק, אני נזכר לעיל.

העמא בלחודיהון עתידין נמחסן עלמא מיטול דבנימוסי ומיה לום מדברין.

איי, איי, איי.

העם הזה, הם לבדם עתידים

לרשת את העולם, וזאת למה?

משום שבנימוסים ובחוקים של הגויים הם לא הולכים.

זהו.

בזכות זה.

בזכות זה זוכים לעולם הבא.

בזכות זה.

וכן מובא בתרגום ירושלמי.

הרי כדברנו,

במה נזכה לחיי עולם הבא ולהיות עם לבדד?

רק בזכות שבנימוסי ומיה לא מתערבין אנחנו.

וזה נורא מאוד מי יחילנו.

זכות העולם הבא זוכים בהיותנו לבדד.

אז גם אם כלל האומה לא כך,

מי שמבדיל את עצמו מחוקות הגויים,

מתנהלותם,

לא משתתף בסרטיהם, בהצגותיהם, בשמיעת כל הליצנות שלהם וכל התרבות הקלוקלת שהישראלים נותנים לעם היהודי היושב בציון.

כל זה לקלקל ולערבב אותנו, להיות דומים לגויים. אומרים בפירוש,

להיות דומים, להיות כמו העמים הנאורים.

המסכנים האלה לא למדו תורה, אז הם לא יודעים מה זה נאורות.

אצלם נאור זה מלשון אורור,

להיות ארור.

אבל אם אדם רוצה להיות באמת

אור לציון,

אז הוא צריך ללמוד תורה וללכת בדרכיה. איפה תמצא דרך ארץ שיש לה תורה?

מכל ספרי המוסר שלמדנו,

מרחקים שהם לא יבינו, הם לא מאמינים,

הם לא מאמינים הגויים,

כך כתוב בגמרא, הם לא מאמינים שהישראלי היהודי שומר שבת.

הם לא מאמינים.

מה, אם הוא ימצא כסף הוא לא ירים? אין דבר כזה, תשכח מזה, אין דבר כזה.

לא יכול להיות.

הם לא מאמינים כי על פי השכל שלהם אין דבר, שום דבר לא עומד מול כסף.

שום דבר לא עומד מול כסף.

מה, תתראה כסף אתה לא תרים בשבת?

אין דבר כזה. יהודי לא שומר שבת.

זו מסקנה ברורה אצלהם.

והם לא יודעים שגם אם ישלמו ליהודי מאה מיליארד דולר בשביל שהוא לא הלך לתפילין פעם אחת, הוא מצפצף עליהם.

כן, זה גוי הוא לא מבין.

הוא מבין כסף, בשביל כסף הוא ימכור הכל.

בזה מבואר מדרש פליאה בפרשת וישלח על הפסוק ויבטר יעקב לבדו.

בזה לשונו, ככה אומר המדרש, אין כאל

אין כאל ישורון.

אין כאל ישורון, מה הפירוש?

מי כאל ישורון?

מי זה ישורון?

ישראל סבא,

שאבותינו הקדושים נקראו ישרים.

אז אין כאל, מי יש כאל? ישורון.

מה יש כאל איסורון?

בקדוש ברוך הוא כתוב ונשגב.

שהם לבדו באחרית הימים.

אף יעקב כתוב, ויוותר יעקב לבדו,

באותה לשון.

זה בחינה מיוחדת של לבדו. מי שזוכה להיות בבחינת לבדו

הוא בחינה אלוקית.

לא מתערבם עם אחרים, לא מעניין אותו מאחרים, הוא עם הקדוש ברוך הוא לבדו.

זהו.

הוא לבדו והוא לבדו. איך אמר הקדוש ברוך הוא על אברהם אבינו?

גבריאל המלאך רצה להצילו מכבשן האש.

מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?

אתה עזוב אותו, זה לא מתאים. רק אני יכול לטפל בזה. למה?

אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו. ואין נאה אלא ליחיד להציל את היחיד.

ג'מבורי.

אתה מבין מה זה הדבר הזה?

זה הבחינה של לבדו.

זה הבחינה של לבדו.

לכן כתוב אין כאל. מי כאל? ישורון.

כי אצל הקדוש ברוך הוא כתוב ונשגב אדוני לבדו.

וגם יעקב נכתב ויוותר יעקב לבדו.

ובזה הוא דומה לבוראו.

ובביאור שלנו מבואר מהו עניין לבדו.

כי הקדוש ברוך הוא יהיה לעתיד לבוא לבדו.

וגם יעקב אבינו אבינו אב שלום יהיה לבדו.

דהיינו עם ישראל יישארו לבדם. אומות העולם לא יהיו באחרית הימים רק אלה שיזכו לשרת את עם ישראל.

ומוכרחים אנו לומר

כי בפסוק של ויוותר יעקב לבדו מבואר גם כן

כי זהו זכותו.

מה זכותו?

בזכות שהוא לבדו.

אבל אם הוא מעורב עם כל העולם וכל הדברים שהם לא צריכים להיות,

אז הוא לא לבדו.

הזכות שלבדו תוותר אותו, תותיר אותו לבדו.

היינו להתרחק בין עובדי גילולים וממנהגם בתכלית הריחוק.

אף כל דהוא,

כן בזה,

בכזה.

נזכה על חיי העולם הבא,

שזה בדד.

עמה בלכו דהון, עמה בלכו דהון, עם לבדו.

כאשר יתבונן האדם בהומה בכלל,

וכל אחד ואחד יסתכל על עצמו בפרט,

יראה ויבין סוד מפלתנו וירידתנו.

ואופן

ובריח של כל הירידות

זה להיות ככל הגויים.

וזה הקלקול של כל הנטיעה.

לכן השם יזכנו לעקור ולשרש מהשורש כל נטיעות זרות.

נזרוק את הטלוויזיות, את הפייסבוקים, את האינטרנט, כל הדברים המשוקצים,

כל התרבות של הרדיו, של החרדים, של האחרים, הכל, הכל, נזרוק הכל.

רק תורה וגמילות חסדים,

תורה ומצוות וגמילות חסדים כל הזמן להיות תפוס.

עדיף להיות באבק של בית הכנסת

יומם ולילה מאשר ללכת עם חליפה ולהצטעצע ולהחשיב את עצמך לגוי מנומס.

זה מה שצריך לעשות בן אדם כמה שהוא מעביר, לכן אמרו חכמים,

שתורה עם דרך ארץ,

הגיעת שניהם השגחת עוון.

צריך להיות תפוס כל הזמן, תורה.

ואם הוא לא יכול ללמוד במצוות,

אז דרך ארץ אפילו, עבודה.

אבל זה ביחד תמיד רצוף, בלי הפסקה עד שתיפול למיטה.

למה? שהגיעת שניהם השגחת עוון.

אין עוון, לא יכול, אין לי כוח, דעת,

הולך לישון.

זהו, ככה צריך.

עד שנעבור את השבעים-שמונים, כמה שהשם ייתן,

ואז ניפול סוף-סוף בסוף שם איפה שנופלים כולם,

ומשם, טוז, יש כאלה למעלה, ויש כאלה טוז.

אז זה תלוי.

אז השם יזכה אותנו להיות טהורים ונקיים מכל סרך של חיבור לגויים ולמנהגיהם ולחילונים,

וכל הלכלוכים שמאמצים לנו והכול, ונהיה בדד בעולם הזה ולעולם הבא. אמן, כנראה רצון.