ללכת עם הקב"ה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

כי מראש צורים הראנו, מגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב.

איתא בגמרא,

ישראל שנזדמן לו גוי,

בדרך.

אם שאלו הגוי להיכן הולך,

ירחיב לו הדרך.

נגיד, הוא צריך נתניה? יגיד לו טבריה.

כדרך שעשה יעקב אבינו לעשיו הרשע,

דכתיב עד אשר אבוא אל אדוני סעירה.

גמרא בעבודה זרה קפה.

במדרש איתא ביקש עשיו ללוותו ולא קיבל עליו.

לא הסכים שהוא ילווה אותו.

התנהלה לאיתי

לרגל המלאכה והילדים.

רבנו,

כתבה סליק למלכותא,

אבה מסתכל בעדה פרשתא,

ולא אבה נשיא וארמאה אמה.

רבנו,

וביהודה הנשיא, כשהיה הולך, עולה למלכות,

מלכות רומי,

היה מסתכל בפרשה הזאת ולא היה הולך איתו

ארמי,

רומאי.

חד זמן,

לא הסתכל בה, נוסר עמי רומאים.

פעם אחת לא הסתכל בפרשה הזאת של יעקב אבינו,

איך הוא התנהל עם עשיו,

ולקח איתו רומאים.

לא הגיע לעכו עד שמכר את הסוס שלו.

למה הם גנבים, שודדים, רוצחים?

אז הוא לא הסתכל. כל פעם שהיה מסתכל היה נזהר, מה היה הפטנט?

אומר מקום רחוק.

אז הם מתכננים,

יש עוד זמן עד שנגנוב לו, ועד שנעשה לו, ועד שזה.

ובינתיים בנתניה היה חותך, אתה מבין? לא מגיע לטבריה, ואז הם ממילא לא הצליחו.

אבל אם אתה הולך איתם עד סוף הדרך, בקטע מסוים הם מכריחים אותך לעשות א', ב', ג', ד', או שודדים אותך, עושים לך וכולי.

נראה בעליל איך שחכמינו הבינו שכל עניין פגישת יעקב ועשיו

הוא בניין אב ללמד אותנו איך להתנהג לדורות.

אז חכמים מה מבינים?

שכל הפרשה הזאת

שאנחנו לומדים על הפגישה של יעקב ועשיו

יש פה בניין אב

שממנו נלמד איך להתנהג בדורות.

וכל המשנה ידו על התחתונה.

כל מי שמשנה

מדרך שנהג יעקב אבינו, ידו על התחתונה.

מה היסוד שלמדו מהפסוק הזה? להתרחק ככל האפשר מחברת גויים.

ככל האפשר.

לא לקבל אפילו טובות שלהם.

לא מדובשיך ולא מעוקציך. שום דבר.

כמו שאמרו חכמים בנזיר כג,

טובתם של רשעים רעה היא אצל הצדיקים.

מה שטוב לרשעים רע אצל הצדיקים, וגם הטובה שלהם שהם רוצים לתת את הרשעים

היא רעה אצל הצדיקים, לא רוצים טובות.

סיפרתי לכם שבא הנה יהודי יום אחד ורצה לתת לי 9 מיליון דולר כל שנה,

אבל מגוי שנתן לו

ולא הסכמתי בגלל טובת הנאה לקבל מגוי.

וכך אמר גם הרב שני,

בדיוק אותו דבר, מטעם חסד לאומים חטאת.

לא ליהנות שום טובה מהגויים.

ולכן בפוגעו גוי בדרך ייתן לו לחשוב שמחוז חפצו הוא יותר רחוק ממה שהוא באמת,

כדי שאם ירצה הגוי להתנפל עליו יחשוב שיש לו עוד זמן ובינתיים ישתמט היהודי, כמו שנאמר בגמרא בעבודה זרה קפה.

מהמדרש הזה רואים שקבלה הייתה בידם שזוהי פרשת גלות,

פרשת יעקב ועשיו, והמפגש ביניהם זו פרשת גלות.

לכן כשהיה בא ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור,

היה מסתכל בפרשה הזו ללכת אחרי עצת הזקן החכם יעקב אבינו,

כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו,

ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו,

שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.

זה גם כן פלא, איך

איך

יש כאלה שלקחו שררה והחליטו להיות ברבנות,

והמשנה אומרת בפירוש, אל תצוודה על הרשות,

שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן

ולא עומדים לו.

ומה ההמשך?

בשעת דוחקו.

זאת אומרת, ככה זה וככה זה קרה, עכשיו אתם יודעים וכו' וכו', אבל מה לעשות?

רואים מפה שאם רצוננו לשמור על מקוריות היהדות שתהיה בלי שום השפעות זרות,

אם רצוננו לשמור על המקוריות של היהדות שלנו שתהיה בלי השפעות זרות,

עלינו ללמוד פרשה זו של ניקיון כפיים של יעקב,

כמה נזהר שלא לקחת שום הנאה מהרשעים כדי לא לתת להם אחיזה בו.

לכן מעולם לא לקחתי כסף מהציונים ומהמדינא ומכל המויסדת שלה.

למה? שלא יהיה להם שום אחיזה כלל וכלל ושום זכות בזה.

אמרו במדרש על הפסוק,

כי מיששת את כל כלאי,

מה מצאת מכל כלבתיך?

זאת אומרת, יעקב אומר ללבן, מה אתה מצאת? הוא לא השתמש בשום דבר שלא,

שום דבר לא רוצה.

אמר רבי סיימון בן-נורג שבעולם חתן שודר אצל חמים,

אפשר לו לא להיענות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד?

ברמה חמיששת את כל כלאי, אפילו מחט, אפילו צינור לא מצאת.

כך היה נזהר יעקב אבינו שלא ליהנות מן הרשעים.

יעקב גר במחיצת לבן עשרים שנה,

ועמד על המשמר לא לקבל ממנו שום טובת הנאה,

כי הוא חשש שהמחט שיקבל מלבן עלולה לנקוב את בני מעיהם של כלל ישראל חלילה.

זה עלה ביוקר לכל צאצאיו עד סוף הדורות.

מחט אחת תנקב את הבטן

של כל צאצאיו.

אכן זו חריגות

ממנהגו של עולם.

מאוד חריג הדבר, שהחתן לא ייהנן בית חביב,

אבל היחס בין ישראל לבין העמים הוא יחס מיוחד ודורש הנהגה מיוחדת, אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

אחרי שהצליח יעקב לפייס את עשיו,

כל הצורך

היה נזהר מאוד למנוע התקרבות ממנו.

אחרי שהצליח יעקב לפייס את עשיו, כל הצורך,

עדיין נזהר מאוד למנוע מהתקרבות ממנו.

לא מדובשיך ולא מעוקציך, לא מעוקציך ולא מדובשיך.

אומרים לדבורה, יש לך דבש אבל יש לך גם עוקץ.

לא רוצים לא מדובשיך ולא מעוקציך.

משום שסכנה גדולה נשקפת לעם ישראל מטובתן של האומות, לא פחות מרעתן. גם הטובות שלהם יעלו לנו ביוקר.

כמה מלחמות הפסדנו כבר בגלל האמריקאים שנותנים 3 מיליארד,

שהחליטו לעצור מתי שהם רוצים, וככה אנחנו יצאנו מנוצחים ונפסדים, וזה נתן אומץ

לאויבים להמשיך להכות ולהכות, ונהרגו יהודים.

כל זה בגלל האינטרס של האמריקאים שמשלמים כסף, והטובה הזאת עולה לנו ביוקר בחיי אדם.

והם קובעים אם נצא מלחמה, נתגונן, לא נתגונן, מה נעשה?

קנו אותנו בכסף.

אמרו במדרש, למה נסמכה מיתת אהרון לפרשה של מלך אדום?

משום שעל שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו, חסרו לו אותו צדיק.

עצם זה שביקשו ללכת

דרך אדום, זה עלה בזה שחסרו צדיק מן העולם.

ההתחברות הכי פעוטה עם הגויים היא סכנה לעם היהודי,

וכן יחיד המתחבר לרשע גורם רעה לעצמו.

מי שמתחבר לרשע גורם רעה לעצמו, כמו שאמר רבנו יונה,

בשערי תשובה,

וזה לשונו.

ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם,

אפילו בעסקי העולם.

לעשות עסק, שותפות עם רשע, מחלל שבת וכו', זה בעיה חמורה.

שנאמר, בהתחברך עם אחזיהו פרץ השם את מעשיך.

ואפילו לדבר,

אפילו לדבר מצווה,

אסור להתחבר לרשע.

ורבו דרכי מוות הנמצאים בחברת רשעים.

זו הייתה דרכו של יעקב שלא לקבל שום ליווי מחסיו ואנשיו,

ולא שום תועלת גשמית מלבן.

משום שהבין את גודל הסכנה בדבר.

למה הדבר דומה? למה שדרשו מהפסוק,

מלך במשפט יעמיד ארץ,

ואיש תרומות יהרסנה.

שאם דומה הדיין למלך

שאינו צריך לכלום,

הוא יעמיד ארץ.

ואם דומה לכהן שהוא מחזר אחרי הגרנות,

יהרסנה.

כהן

מחפש תרומות, מעשרות,

אז כשהוא הולך, הוא נזקק לאנשים.

ממילא זה לא כמו דיין שלא צריך

מאדם כלום.

אם הדיין הוא כמו מלך שאינו צריך לכלום, הוא יעמיד ארץ. אבל אם הוא דומה לכהן שמחזר על הגרנות, יהרסנה.

כי הדיין מוכרע לשמר משום שמץ נגיעה וליהוא מסולג משום חישובים אישיים.

לכן כתוב, אם מלך במשפט יעמיד ארץ. למה הוא לא נזקק לאף אחד?

ואיש תרומות, זה הכהן, יהרסנה.

כן, ישראל צריך להיות לגמרי בלתי תלוי בשום תועלת מן הגויים.

וכן הפסוק אומר, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

על העם היהודי להיות חתימה אחת בעולם,

כמו שממליכים לקדוש ברוך הוא, חתימה אחת בעולם.

בעיקרון זה הוא מיסודות היהדות.

בכמה הרחקות הרחיקה תורת עם סגולה מיתר האומות.

ואחרי כל זה עוד הוסיפו חכמים לגזור על ינם משום בנותיהם.

ותינוק עקום,

דהיינו תינוק גוי, יטמא בזיווה, כדי שלא יהיה תינוק ישראל רגיל אצלו ויתרגל בדברים מגונים.

אמנם

ככה, אמרו במדרש באיכה על הפסוק גלתה יהודה,

ושואל המדרש

גויים אינם גולין?

גלתה יהודה, למה יהודה רק גלתה?

והגויים לא גולין? אלא אף על פי שגולין אין גלות אין גלות.

למה אין גלות אין גלות של הגויים?

כי גויים שאוכלים מפיתם ושותים מעינם אין גלות אין גלות.

איפה שתגלה אותם הם אוכלים הכל, שותים הכל.

אבל ישראל שאין אוכלים מפיתם ואין שותים מיינם, גלותם גלות.

גויים שמלחין באסקפתיות שלהם אין גלותן גלות, הם הולכים בלבוש שלהם בכל מקום שהם רוצים לשמוע, אבל ישראל שמלחין יחפין, גלותן גלות.

הרי שהעיקרון הזה של פירוד העם היהודי מהגויים

הוא קיים אפילו בגלות.

ולא עוד אלא שהוא המחריף את גזירת הגלות בהיות היהודים גרים בין הגויים ובדלים מהם

כמו שאומר במדרש שם שמשום זה אין ישראלים מתקבלים על האומות בגלות

כאילו למה אתם שונים מאיתנו? מה אתם נבדלים מאיתנו? מה אתם מעזיקים מעצמכם? כאילו זה עוד עושה את הגלות יותר גרועה

ובוודאי שעל פי המושכל הראשון אילו היו היהודים משתווים עם הגויים

היה מקל עליהם סמלם

דהיינו עם הגוי, עם היהודים, הם התמזג עם הגוי, זה מה שעשו

בזמן לפני השואה

שהתחילה האמנסיפציה וניתן דרור קצת ליהודים והם התחילו להתמזג ולהיכנס איתם בעסקים ולהיכנס איתם גם בהנהגה המדינית

זה מה שקרה

וכמה עמי הארץ באמת ביקשו פתרונות כאלה בחושבים שעל ידי זה יוטב לעם היהודי

ופה הוא רומז על חרצל וחבריו

אבל רמות לאוויל חוכמות

ולא השכילו לדעת שזה גוף החורבן הכי גדול בזה שהתקרבו לגויים

הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא נתן בליבם לשנוא עמו זה היה חסד שהקדוש ברוך הוא נתן למצרים לשנוא את עם ישראל כדי שלא יתערבבו איתם יותר מדי

וכמה נצטער אותו צדיק יעקב אבינו להתרחק

בתכלית מחברתם וטובתם של לבן ועשיו

משפחה שלו,

אח שלו, משפחה שלו.

עלינו להסתכל היטב בפרשת יעקב אבינו ללמוד התאפקות ולהבין שאין לחטוף את הערב לשעתו אם זה כסף ואם זה כבוד

משום שהשוחד יעוור עיני השכל ויטמון רשת לרגליו

האדם צריך לדעת שבשביל כל הנאה שנהנה מהעולם עליו ניתן את הדין

אם היה מוצדק או לא

ולא יהיה כפרי שנזדמן לפונדק

והזמין מכל טוב כמו כל העשירים שם, בסוף כשהגישו לו את החשבון לא היה לו מה לשלם, הפשיטו את בגדיו מעליו.

בן אדם לא ילך בעולם הזה ויחשוב שהוא יכול ליהנות מכל דבר

וליהנות גם כן מהגויים

או מהחילונים ולחטוף את הערב לשעתו

כי הוא רוצה כרגע כסף, רוצה כבוד, רוצה כל זה משום ששוחד יעוור ורשת פרוסה לרגליו

וידע שעל כל הנאה שנהנה מהעולם ייתן את הדין

אם זה היה מוצדק לקחת או לא מוצדק, אפשר בלי או בלי.

ולא יהיה כמו הכפרי הזה שאמרנו שקונה כמו עשיר בסוף צריך לשלם ואין לו, אז מפשיטים את בגדיו מעליו.

הסבא זיכרונו לברכה היה נזהר מאוד מלקבל מתנות

ובייחוד להתרחק מהכבוד

משום שהרגיש שזוהי המצודה הכי מסוכנת לצוד את האדם

ולאסור אותו בזיקי ברזל לזרם החיים השוטפים.

יפסיד את היכולת להתנהג על פי גזירת שכלו

כי ברגע שאדם מקבל כבוד הוא כבר לא יכול להגיד על פי גזירת שכלו מה שנכון

כי אם לפני חמש דקות קיבלת כבוד מהאיש הזה,

איך תצא עליו אם הוא לא בסדר או תגיד לו שהוא לא בסדר?

תלך תוך יחדו.

לא נעים, עכשיו הוא עושה את זה כדהדה ודהדה ודהדה ודהדה.

לכן אדם שלא נהנה מהזולת

יכול להגיד את מה שהוא צריך להגיד.

גם אם הוא נהנה או לא נהנה.

אדם צריך לדעת

שהוא לא תלוי בהנאה

אלא גזירת השכל היא שתקבע.

ואז הוא לא יהיה אסור בזיקי ברזל לזרם החיים השוטפים

והוא לא יפסיד את היכולת לנהג על פי גזירת שכלו.

שגור היה על פיו של הסבא שהביטחון מציל את האדם משטף החיים.

מי שפוטע בשם ולמד שער הביטחון טוב ומקיים אותו לא פוחד מכל העולם כולו.

כל העולם יהיה נגדו ומצפצף עליהם ומחייך.

למה יש לו ביטחון?

יש בורא לעולם אחד, אליו מגיעים, שם מוסרים דין וחשבון,

ואף אחד לא ילווה אותך.

אף אחד.

אז ממילא מי שיש לו ביטחון הוא פטור מכל ההתחייבויות כלפי האנשים.

אז לכן הוא היה אומר שהביטחון מציל את האדם משטף החיים,

והכבוד דוחף אותו לתוך הזרם.

הכבוד דוחף אותו לתוך הזרם.

אתם רואים חתונות של כל מיני אנשים שהם כאילו מפורסמים,

איך כולם באים בזרם וכולם עושים שם את מה שצריך לעשות, להשתחוות לסלבריתיים

וכולי וכולי.

והכבוד דוחף אותו לתוך הזרם.

בארצות הברית ראינו בחוש

איכשהו חלש כבר השכל שמה במידה כזאת,

עד שכל הנאה שהיא דוחפת

והודפת כמוץ לפני רוח,

מבלי שאוכל לעצור לרגע קט ולשקול דרכו.

כי אמריקה היא חיה על כבוד,

חיים שמה ב-high,

ושמה אנשים מאוד מחשיבים את העניין של הכבוד.

לא הלכו לשם סתם, הלכו בשביל כבוד, בשביל מעמד.

אז לכן אנשים נשטפים שמה בזרם.

אין אנשים שיוכיחו את האנשים כמו שצריך עד הסוף,

כיוון שנהנים אחד מהשני אז אי אפשר.

רבנים שמה לא יימצא כמעט

כאלה שיוכלו להוכיח את בני עדתם או בבית הכנסת, כי הם מקבלים כבוד בכסף, בפרנוסה,

ויש שם בכל בית כנסת פרזידנט,

והוא קובע ולא הרב קובע.

ואם הרב יבלבל את המוח אז יחליפו אותו ברב,

ואולי ברבה.

רבה, בלשון אלה של הרפורמים, רבה, רבה, רבה.

רביי, רבבאבא.

בקיצור,

הנקודה היא,

בעל הביטחון אינו נכנע ואינו כורע ברך לפני אף אחד כמרדכי יהודי וכאברהם אבינו.

ככה צריך להיות וצריך לדעת שלא ליהנות מהגויים, ולא מאנשים רחוקים תורה ומצוות, ולא מהרשעים, ולא מכלום, לא להיות חייב לאף אחד שום דבר,

ולעשות את מה שצריך לעשות.

הקדוש ברוך הוא, הוא מנהל את העולם.

מה שמזומן לך יגיע אליך, מה שלא מזומן לא יעזור לך.

ממילא גם ההשתדלות מיותרת, ואל בינתך אל תשען.

לך עם הקדוש ברוך הוא, קיים את התורה והמצוות כמו שצריך, מה שצריך להגיע יגיע, אתה לא צריך לדחוף.