אלעד - מקבל שוחד ימות בסמיות הלב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לחזרה בתשובה של כל עם ישראל.

נדע קלה ללאה בת זויה,

לעילוי נשמת יוסף בן מרים,

הורי וחמים נוחתם עדן.

לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד,

כי השוחד יעבר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

הגמרא בכתובות כה,

אמר רבא

מאי תעמא דשוחדא?

רש״י אומר, למה אסור ליטול שוחד, לזכות את הזכאי?

בעל דין נותן כסף לדיין,

הוא אומר לו, קח כסף

בשביל שתדון דין אמת.

אסור לקחת שוחד אפילו לזכות את הזכאי.

למה, אומר רש״י? כיוון דקביל שוחדא מיניה, היא קרבה לדעתיה לגבי והווה כגופה.

כיוון שהוא מקבל ממנו שוחד,

דעתו מתקרבת אליו והוא הופך להיות כאילו הוא עצמו.

השופט, הדיין, הופך להיות כאילו הבעל דין.

ואם זה ככה, אין אדם רואה חובה לעצמו.

אז הרי שהשוחד פוסל את הדיין.

השוחד שפוסל את הדיין

אינו פועל אלא על ידי שמטה את ההתעניינות של הדיין לצד אחד,

ואפילו אם הוא מתכוון לזכות את הזכאי,

כבר אינו יכול לראות חובה,

כי הרצון מעוור את עיני שכלו.

אין מצב, בקיצור, שמקבל שוחד יוכל לדון דין אמת,

אפילו שהוא מתכוון,

ואפילו שהוא קיבל שוחד על מנת כן,

לדון דין אמת במתינות וביישוב הדעת,

לחייב את החייב ולזכות את הזכאי.

אין מציאות כזאת.

וכן אמרו זיכרונם לברכה במדרש תנחומא,

כיוון שנותן הדיין את ליבו על השוחד,

נעשה עיוור בדין,

ואינו יכול לדון אותו באמת

הרי לפנינו שהנגיעה לצד אחד מקלקלת את משפט השכל באופן שאינו מעלה על דעתו

סברה

המנגדת לנטייתו.

ברגע שקיבל הדיין שוחד,

יש לו אוטומטית נטייה

לצד נותן השוחד.

כיוון שיש לו כבר נטייה,

מתקלקל השכל,

הוא לא יכול לעלות על דעתו סברה

שתנגד את הנטייה שלו כבר לנותן השוחד.

נוכל להבין את הדבר הזה היטב

על פי מה שהקדמנו שההתעניינות

היא שמעוררת את המחשבה.

אם כן, מובן

שהיא לא תעורר סברה שמנגדת לה.

אדרבה, היא תעלים אותה.

ולא עוד, אלא אפילו כאשר אחרים

אומרים לו סברה כזו,

השכל ממאן לקבל מפני השפעת הנגיעה.

וכך מבאר המהר״ל מפראג.

מה זה יעוור עיני חכמים?

שלא תעלה על דעתו הסברה נכונה.

מה זה ויסלב דברי צדיקים?

שאפילו יעוררו אותו על הדברים המצודקים.

יסלפם.

לא יעזור.

הוא כבר לא קולט.

הוא חד צדדי.

ויותר מזה כתוב במחילתא.

שונא דברים המצודקים

אפילו הנאמרים בסיני.

השוחד, עד כדי כך,

משפיע לרעה

שאדם שהוא דיין מכובד,

מפורסם,

אם יקבל שוחד,

ולא שוחד בשביל להטות משפט,

אלא להעמיד את הדין לאמיתו,

הוא יגיע למצב שהוא שונא

דברים שהם מצודקים.

כל אחד מבין שזה צדק גמור,

אבל הוא ישנא את הדברים אפילו הנאמרים בסיני.

זה הכוח של שוחד.

והדבר הזה נורא,

עד כדי שיש בזה עוד יותר גרוע,

אחרי שנטה שכלו מן האמת

פעם ראשונה בחייו

על ידי השוחד,

שוב ליבו הולך ומתעוור כל ימיו,

כי כבר איבד את חוש האמת שלו.

גמרנו, הוא רקוב כבר, גמרנו.

ברגע שקיבל פעם אחת שוחד,

לא רק לאותו דיון, אותו משפט, הוא מתעוות,

אלא מכאן, מלהבא,

הוא הולך ומתעוור כל ימיו,

כי איבד את חוש האמת שלו.

וככה תורה אומרת, לא תתן משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד.

זה מתחיל בלא תתן משפט.

זאת אומרת, אומר אברבנאל, מה זה לא תתן משפט?

יש אפשרות לעשות משפט,

שהמשפט יהיה באופן כזה,

זה לא אברבנאל סליחה על שייח' הקדוש.

יש אפשרות לעשות

בדרך פשרה.

משפט צדק.

אבל הוא רואה שלא מסכימים, אומרים לו ייקוב הדין את ההר,

אז הוא בא להגיד, אני אעשה משהו קרוב לאמת,

ואני אפסוק ככה.

זה לא יהיה אמת לחלוטין, זה לא יהיה פשרה לגמרי,

זה יהיה נוטה לאמת מאוד.

אבל ככה אני אומרת לו את התורה, לא תתה משפט.

תגיד את הדין בדיוק כמות שהוא.

ואחר כך, מה זה גורר? עבירה גוררת עבירה.

לא תכיר פנים, כי מזה תבוא להכיר פנים.

ואחר כך תגיד, כן, אבל זה מסכן וזה עשיר וזה ככה, או שזה ככה וזה ככה.

אתה תבוא להכיר פנים.

ומזה עבירה גוררת עבירה, עד שאתה תבוא לקחת שוחד.

וככה מידרדרים.

אז התורה מזהירה, כי ברגע שאתה נוטה,

אתה עושה עבירה פעם אחת, גמרנו.

עבירה גוררת עבירה.

אז לכן, אם פעם אחת הוא לקח שוחד,

הוא כבר לא יכיר את האמת.

לא למקרה זה.

כל ימיו.

וכיוון שנקבעה במוחו סברה עקומה ראשונה,

מעתה הוא הולך ומעקם את כל בניין השקפותיו ודעותיו כדי להתאים אותן עימה.

וכך הוא מתעוור והולך עד שימות בעיוורונו.

פעם אחת הוא נכשל בשוחד.

מספיק.

וכך אמרו, זיכרונם לברכה, מפורש בכתובות כה,

אפילו חכם גדול וקיבל שוחד אינו נפטר מן העולם

בלי סמיות הלב.

הלב שלו יהיה סומא עיוור לחלוטין.

ככה הוא ימות.

בגלל פעם אחת.

וכשהתורה אומרת שהשועד יעבר עיני חכמים,

אז היא לא מדברת על חכמים בעינינו.

היא מדברת על חכמים שהתורה קוראה להם חכמים,

לא בערך, לא קרוב ל...

חכם שהתורה מגדירה חכם,

אפילו הגדול ביותר,

אינו נפטר מן העולם בלי סמיות הלב

אם קיבל שוחד.

ולא רק את עצמו מקלקל,

אלא שהוא מסייע לקלקל גם את הבאים אחריו.

כי חוש האמת הוא דבר עדין כל כך,

עד שאם יש רבים נוטים מן האמת,

מתקלקלים גם הכשרים.

כי מבלי להרגיש

הם מיישרים את שכלם

על יסוד השכל של אחרים שהוא כבר עקום.

יש מחקר שדיברנו עליו בעבר, מדהים,

כמה השפעה של אנשים קובעת.

אז הראו לאנשים עשרה אנשים.

הראו להם מסגרת ועוד מסגרת.

הראו להם מסגרת קטנה יותר, מסגרת גדולה יותר,

ונתנו

למספר אנשים

שיגידו בכוונה שהגדולה היא הקטנה והקטנה היא הגדולה. מתוכנן.

הם ייכנסו ויגידו זאת הגדולה, זאת הקטנה.

אחר כך הכניסו את האנשים

שהם בעצם לא היו שותפים לתרגיל,

ורובם, 75% אמרו,

בדיוק כמו אלה שאמרו קודם.

זאת אומרת, אדם יכול להכחיש את מה שהוא רואה אפילו בעיניים

בגלל שאנשים אמרו, אז גם הוא אומר. מה הוא יגיד, אחרת?

ככה זה עובד.

למה משקיעים כל כך הרבה בפרסומות?

כי זה חודר.

ואז ממילא

מחדירים לך כל הזמן לראש, טיפת מוח, מה שנקרא,

וזהו.

אתה זורם עם זה.

אני לא רוצה לחזור על כל התופעות

הלא-הגיוניות שנמצאות עכשיו בחברה הישראלית,

שמכריחים את האנשים במצעדים כאלה ואחרים לקבל את האנשים המתועבים כנורמליים.

צריך להבין אותם, צריך לשוויון, צריך זה, צריך זה, צריך זה.

וזהו.

וכל הערים עומדות בתור לקבל אותם,

שיתהלכו ברחובות ויציגו את מרכולתם,

וזהו, זה נהיה, מה הפירוש? מי מעז לדבר עליהם?

מי מעז לדבר עליהם? אתה יכול לדבר נגד התורה, נגד החרדים,

נגד עם ישראל, נגד ארץ ישראל.

עליהם לדבר? אוי ואבוי אם אתה תדבר עליהם, מה זה?

זה דברים שאסור, זה קודש-קודשים, רחמנא ליצלן.

איך הפכו את זה?

כשמדברים כל הזמן, העקום ישר, העקום ישר,

העקום ישר, העקום ישר, הוא נהיה ישר.

חכמים אמרו בגמרא בסותם אמזן,

משרבו רואה פנים בדין,

בתל לא תגורו ופסק לא תכירו.

זאת אומרת, כבר בזמן הגמרא, אלפי שנים לפנינו,

התרבו יותר מדי רואי פנים בדין.

לא תכיר פנים, הכירו פנים.

אז בתל לא תגורו מפני איש, יש ציווי בתורה, לא תגורו מפני איש. הדיין, אסור לו לפחד

מבעלי הדינים, וצריך להגיד את הדין

מה האמת, ולא לחשוש לו לחייו,

ולא לכל מיני

חרמות ונידויים וכל מיני דברים.

הוא צריך לא לפחד מאף אחד.

אבל מרגע שרבו רואה פנים בדין,

אז כבר בתל לא תגורו ופסק לא תכירו פנים במשפט.

זהו.

המהר״ל מפראג, בנתיב הדין, מפרש

בתל לא תגורו אפילו מן הכשרים.

זאת אומרת, זה השפיע משרבו,

לא כולם היו כך, רק רבו כבר היה רוב.

הרוב הזה השפיע וקלקל גם את הכשרים.

ולכן אומר המהר״ל,

בתל לא תגורו אפילו מן הכשרים.

כאשר בני אדם מתחילים בחטא הזה,

הכל נמשכין אחר זה.

וקרוב הדבר להתבטל אפילו מהדור שלאחריו,

שלא נמצא אחד שהוא כשר בדין,

ובתל לא תגורו לגמרי מן הדורות.

אין היום מצב

שמישהו יכול להיות דיין

שהוא לא פוחד מאף אחד.

בימי חיי הייתי בכמה בתי דין, בכמה דיונים,

והיה לי דין עם איזה פושע,

דין תורה בבני ברק,

אדם אלים.

הוא לא הפחיד אותי,

אבל הוא הפחיד את הדיינים.

הם פסקו משהו,

והוא שלח מישהו שידפוק על השולחן שם,

אדם גבוה מאוד,

בריון,

ודפק על השולחן שלהם,

ואמר שיבטלו את מה שאמרו.

לי הוא התיר ללכת למשטרה

להגיש תלונה עליו, על הבריון,

ואחרי הדפיקה על השולחן

הוא ביקש ממני ללכת לבטל את התלונה.

אז הגעתי למשטרה, אמרו, למה אתה רוצה לבטל את התלונה? אמרתי, כי הרב שלח אותי לבטל.

אז הם הבינו בדיוק מה היה.

אבל רואים שאין, לא תגורו. וזה מדובר על דיין מפורסם מאוד,

שאני לא רוצה לנקוט בשמו, כולם מכירים בבני ברק,

אבל זהו, כשדופקים על השולחן,

אז מה, הוא ימסור נפש להעמיד את הדין?

זהו.

אז כבר כתוב לנו, המהרל מפראג אומר לנו שמה שאמרה הגמרא,

לא יימצא עד סוף הדורות בדין

שיקיימו לא תגורו.

וכמה השיעור של השוחד שמעוור את עיני החכם,

כמה? כמה צריך לתת לו?

100 אלף?

50 אלף?

10 אלפים דולר? כמה צריך לתת לו?

אפילו משהו,

משהו,

מטה את דעתו של החכם היותר גדול.

משהו.

תכף נראה מה זה המשהו.

חכמים, זיכרונם לברכה,

שכל עומק הכוחות

של הנפש

גלויים לפניהם,

ידעו עד היכן הדברים מגיעים,

והגמרא בכתובות כה מספרת לנו

על רבי ישמעאל ורבי יוסי.

היה לו עריס

שהיה מביא לו בכל ערב שבת

סל פירות

מהפרדס של רבי ישמעאל עצמו.

רבי ישמעאל ורבי יוסי, הוא היה

תלמיד חבר של רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא.

היה תלמיד חכם עצום.

היה לו שדה

והיה לו עריס שהיה עובד ומקבל את האחוזים שלו,

והיה רגיל להביא לו בכל יום שישי פירות.

פעם אחת

היה לעריס דין תורה עם חברו,

ביום חמישי.

בדרך אגב,

הקדים והביא את הפירות של רבי ישמעאל

ביום חמישי במקום ביום שישי. יום אחד הקדים.

רבי ישמעאל היה הדיין

שצריך לדון.

הוא חשש לשוחד,

משום שיש לו נחת רוח.

שהוא קיבל את הפירות שלו יום אחד לפני.

אז הוא לא הסכים לקבל את הפירות,

לא הסכים,

אבל למרות שהוא לא קיבל את הפירות,

הוא עדיין חשש לשוחד

בגלל שהוא הקדים לו ביום אחד.

אז הוא אמר לו,

אני פסול לדון אותך.

פסלנא הלך לדינא, פסול, אני לא יכול לדון אותך.

ומסר אותו לדיינים אחרים.

בשעת הדין

היה מתהלך רבי ישמעאל מחוץ לבית הדין

ושומע את הטענות,

והרגיש בעצמו שהיה הלב שלו לזכותו

של האריס.

וכל פעם באים לו פתחי זכויות.

וחשב,

הלוואי ויטען כך וכך ויזכה בדין.

שיגיד כך וכך ויזכה, ככה הוא שומע את עצמו מדבר בתוך ליבו.

הסתכל שוב והכיר שכל זה קרה לו מחמת אותם פירות שהקדים לו ביום אחד.

וכיוון שראה כך רבי ישמעאל,

התעורר מזה הרבה,

ולמד מזה את הכוחות של הנפש של האדם,

וכך אמר,

טיפח נפשם של מקבלי שוחד.

ומה אני,

שלא נטלתי?

ואם נטלתי,

שלי נטלתי.

אז מקבלי שוחד, על אחת כמה וכמה.

זאת אומרת, אם אני לא קיבלתי את הפירות שלי,

הוא לא נתן לי כסף משלו,

רק הייתה פה נחת רוח של קדימה ביום אחד, זה הכול, לא קיבלתי כסף.

וגם לא קיבלתי,

וגם לא דנתי.

אבל ראיתי את עצמי נוטה לזכות אותו,

אז רואים עד כמה שוחד פועל.

אז אני, שלא קיבלתי,

ואם קיבלתי את שלי, קיבלתי,

ככה אני מרגיש שאני רוצה לנטות לצד שלו,

מי שמקבל שוחד ממש,

על אחת כמה וכמה שהוא יתתה דין בטוח.

לכן אמר, טיפח

נפשם של מקבלי שוחד.

כי הם מעוותים את המשפט.

הוא,

שהיה אומר רבי ישמעאל ורבי יוסי,

החוסך עצמו מן הדין

פורק ממנו איבה

וגזל

ושבועת שווא,

והגס ליבו בהוראה שותה רשע וגס רוח.

מה הוא אומר?

מי שחוסך את עצמו מן הדין, מלהיות דיין,

אז הוא פורק ממנו איבה, כי תמיד אחד הצדדים שונא אחר כך את הדיין,

כי מישהו יצא חייו ומישהו זכאי.

וגזל,

כי אם הוא טועה בדין אז הוא גוזל.

ושבועת שווא, לפעמים הוא מחייב שבועה

שהיא לא נצרכת.

אז מי שחוסך עצמו מן הדין פורק ממנו כל אלה.

והגס ליבו בהוראה,

יש אנשים שחושבים, אני, אני, אני דיין, אני, אני, למדתי, אני, אני.

והוגס ליבו בהוראה,

עליו הוא אומר, שותה רשע וגס רוח.

עוד מימרה שהוא אומר,

אל תהיה דן יחידי,

שאין דן יחידי אלא אחד, הקדוש ברוך הוא.

ואל תאמר קבלו דעתי,

שהן רשאין ולא אתה.

זה היה רבי ישמעאל ורבי יוסף.

אז עכשיו נחשוב,

התנא רבי ישמעאל, קדוש עליון,

חושש ומכיר

מה זה הדקות של הנגיעות עד כדי כך,

והוא מסרב לקחת את הפירות שלו

ביום אחד קודם,

ולא דן את הדין,

ועדיין האדם הקדוש הזה,

השוחד הזה שהוא לא קיבל, אבל רצו לתת לו.

מהפך את הלב שלו ללמד זכות על העריס

מנגיעה דקה של הדקה. אז מי יכול לעמוד בשוחד ממש?

חכמים אומרים

שגם אם שמים שוחד בכיס

של הדיין בלי שידע,

זה יתת המשפט,

כוחו של שוחד.

אז אם ככה זה בארזי הלבנון,

אז קל וחומר באזובי הקיר,

ששוחד יכול לשבש את כל סדרי מחשבותינו.

עכשיו ניקח דוגמה.

אם נתבונן בנקודה אחת קטנה,

שלכאורה אין מקום לרצון

להתערב בה,

זאת אומרת, אנחנו נברר עכשיו

סוגיה מדעית, נגיד,

סוגיה מדעית.

אנחנו עכשיו,

לא,

אין לנו רצון

מראש להכריע.

נגיד אנחנו מבררים עכשיו

בשאלה של

החום בכדור הארץ.

האם

כדור הארץ מושפע מהחממה, מה שעכשיו אומרים בעולם.

ונגיד החלטנו להיכנס לסוגיה, לברר.

יש לנו איזה אינטרס שכן יהיה, לא יהיה, מה התוצאה, תהיה, לא אכפת לנו.

סתם אנחנו נכנסים לשאלה, לברר.

אם אדם חושב בשאלה כזאת שהיא לא נוגעת לו בכלל,

אבל מה מבקשים ממנו, מה דעתך?

והוא מתחיל לעיין.

עדיין אין לו את כל החומר,

עוד לא הביאו לו את כל הנתונים שעל פיהם הוא יכול לבדוק.

ובתוך העיון,

לפי שעה כרגע, תוך כדי עיון, נדמה לו שצד אחד מהספק, יש לו ספק או זה או זה נכון,

נדמה לו שצד אחד מהספק קרוב להיות אמת. ככה נוטה דעתו.

הוא עוד לא החליט על זה בכלל.

והוא יודע שההשערה שלו זה בתנאי כפול,

שאם שאר הידיעות שתבואנה לו תהיינה סותרות,

אז כמובן שהכול מתבטל.

הוא גם לא אמר את ההשערה שיש לו לאף אחד,

וגם הוא כרגע מוכן להשליך אותה

בין רגע,

אם ימצא שהיא לא נכונה.

והנה, מגיע אליו יתר החומר,

ועכשיו הוא מתחיל להתפנות לדון בשאלה מחדש.

האם ייתכן שאדם כזה יהיה כבר נוגע בדבר וירצה לסלף

את הראיות החדשות שבאו לפניו?

אז בואו נראה מה כתוב בתורה.

בהילכות דיינים

אומרת התורה

שמוע בין אחיכם

ושפטתם צדק.

חכמים בסנהדרין זן אומרים

אזהרה לבית דין

שלא ישמע דברי בעל דין

קודם שיבוא בעל דין חברו.

אסור לדיינים

שייכנס לפניהם בעל דין

וישמיע את הדברים שלו בפני בעל הדין השני,

וגם

אזהרה לבעל דין

שלא יתעים דבריו לדיין

קודם שיבוא בעל דין חברו.

המהר״ל מפראג מבאר

בנתיבות עולם נתיב הדין,

שאפילו היכן שמסדר לפניו דברים של אמת,

זאת אומרת הבעל דין

אומר לדיין את סדר הדברים המדויק.

לא משנה, לא מסלף, לא מוסיף, לא גורע.

אבל כיוון

כשהוא מטעים את דבריו לדיין,

נכנס כבר בדעתו של הדיין לזכותו ומחפש לו זכות.

ואפילו אם יבוא אחר כך בעל הדין השני חברו

וישיב על כל דבריו,

כיוון שדבריו כבר נכנסו באוזני הדיין,

אינו מסלק דעתו מהם.

זהו.

למה?

כיוון שבהתחלה חשב שהצדק עם הראשון,

ואפילו שבשעתו כשהוא שמע אותו זה היה רק לפי שעה, כמו שאומרים,

עם כל השמירות שלא לקבל את דבריו כמוחלטים,

אבל כיוון שחשב כך אפילו רגע אחד

מאותו רגע הוא כבר נהיה משוחד

ונוגע בדבר.

למה?

כי יש לאדם אי-נעימות

שהוא צריך לשנות את דעתו הקדומה,

אפילו מקלושה,

וכבר יש בזה די לעוות את מאזני המשפט

בחוט השערה,

ויותר מזה לא צריך.

יא חביבי, שמעתם דבר כזה?

אז היום יצא לי לשמוע

שיש פרשה

עם ביבי

באחד התיקים,

יש לו מ-1,000 עד 4,000 בינתיים, כנראה ימשיכו,

ובאחד התיקים

יש עד מדינה.

העורך דין שלו אומר

שהם העמידו חמישה עורכי דין,

שלמדו את כל החומר לפחות 18 שעות ביום במשך חמישה חודשים,

והפרקליטות

הספיקה כבר לחרוץ

את גורלו של ביבי

תוך שלושה חודשים.

והגיעו למסקנה שהוא חייב,

וכיוון שהם הקדימו להסיק את המסקנה הזאת,

כל העדים שהם קיבלו,

כל הראיות שהם קיבלו, זה רק בשביל לחפש ולמצוא הצדקה

למה שהם סוברים מלכתחילה.

וכל מה שלא התאים,

הם זרקו.

זאת אומרת, לא בחנו את כל העובדות

ודנו

מה המשקל של כל דבר כנגד חברו,

אלא החליטו,

ואחרי שהחליטו צריך למצוא את הראיות למה שהחלטנו.

אתם שומעים בדיוק מה שאנחנו לומדים.

וככה זה הולך גם במשטרה ובכל מקום.

אם אתה חשוד,

זה לא משנה מה שתגיד.

יוציאו ממך הפוך ממה שאתה אומר ויחייבו אותך להגיד מה שאתה לא רוצה להגיד,

לא אמור להגיד,

לא היה ולא נברא,

וכי הם החליטו שאתה חשוד.

זה הכול.

זה הכול, זה כל זה, זה דין של שוחד.

לא צריך שוחד של כסף ולא מתנות ולא סיגרים ולא שום דבר.

צריך בסך הכול נטייה ראשונית,

ואתה לא רוצה לחזור ממנה.

זהו.

קשה לאדם לחזור

מדבר שהוא חושב.

נגיד מתחיל ויכוח,

ואחד אומר דעה, והשני אומר הפוך, והשלישי אומר באמצע,

והרביעי ככה.

אף אחד לא רוצה לחזור. כל אחד ישתדל להוכיח את מה שהוא אמר, שאתה לא מבין, שאתה לא יודע, אז אני אראה לך,

אז אני אוכיח לך, אין לי כרגע את החומר,

אני אחזור אליך ואני אביא לך עוד פעם, ואתה תראה שאני צודק. זהו.

ככה זה.

זה נקרא שוחן.

עכשיו, מה זה נוגע אלינו? מה, אנחנו דיינים? מה, אנחנו פרקליטות?

מה, אנחנו משטרה?

מה אכפת לנו מכל זה?

זה דינים לדיינים, מה זה ענייננו?

לא.

כל אדם הוא דיין לעצמו.

אתם אפילו לא נעזרים בדיינים.

היום צלצלתם לדיין לשאול משהו? לא. אתמול? לא.

שבוע שעבר? לא. חודש? לא.

מתי בכלל צלצלתם לדיין לשאול? אף פעם.

אז איך אתם דנים מה מותר ומה אסור? מה נעשה היום?

מה נעשה מחר?

כדאי? לא כדאי?

איך החלטתם?

אתם, הדיינים, החלטתם.

אתם החלטתם. מי החליט?

אז זאת אומרת, אדם הוא דיין

ומוטל עליו תמיד לשפוט

איך הוא מתנהג,

האם הוא עושה בצדק,

האם ההשקפות שלו נכונות ואמיתיות.

אבל כל אדם יש לו נטיות,

יש לו תאוות,

יש לו נגיעות שמשפיעות עליו.

עכשיו כל זה זה שוחד.

ויש להם תוקף

וכוח

יותר ממה ששוחדה יכול לתת לדיין.

אם אדם יש לו, נגיד,

נטייה לישון.

הוא ילמד את כל התצדקה למה הוא צריך לישון.

אם אני קם מוקדם, אני אחר כך מבולבל,

אני מסובב, אני לא נוהג נכון, אני אחר כך סכנה בדרכים,

אחר כך אני עייף, אחר כך אני לא קולט,

אחר כך אני לא שומע.

אחר כך אני עצבני, אחר כך.

זה הכל, זה תירוץ בשביל לישון.

זה דיין אמיתי זה.

מה זה, אין מה לדבר.

למה אתה גומר את התפילה מהר?

לא, אם אני אתפלל לאט ייכנסו לי הרבה מחשבות וזה וזה, אז אני חייב לגמור מהר.

כל מיני חרטות שאדם חרט את עצמו

בתור דיין מחריט

ואומר לעצמו כל מיני תירוצים וכל מיני היתרים וכל מיני... ממה זה נובע? מהשוחד.

איזה שוחד?

של המידות שלו, של הנטיות שלו, של ההרגלים.

אפילו הנחה קדומה, קטנטנה,

עלולה לעוות את דקדוק המשפט

משום התנגדות דקה לשינוי הדעת,

הבאה מההשפעה נסתרת,

נגיד,

של מידת הגאווה והעצלות.

אז מה יהיה אם יש לאדם הנחות קדומות שיוצאות במידות של תאוות גסות,

והוא כבר מנהל את החיים על פי זה שנים?

לפני כמה זמן

פנו אליי, ביקשו ממני שאני אפגש עם זמר

שקיבל את המחלה.

אמרתי, בסדר.

אמרו, הוא מוכן לקבל כל מה שתגיד.

אמרתי, בסדר.

שמעתי אותו,

והמצב מסוכן.

אמרתי לו, אתה חייב להפסיק לשיר.

הוא אומר לי, מה, אבל זה הפרנסה שלי.

לא הבנתי.

מה, אתה לא מבין עכשיו שמן השמיים עצרו אותך

והביאו אותך למצב

שאתה צריך לעשות חושבים

על כל מה שעשית עד היום?

אתה זמר, מחטיא את הרבים.

חטא הרבים תלוי בך.

אין לך עוונות רק של עצמך.

יש לך גם של כל אלה שאתה מחטיא אותם.

זאת אומרת, יש לך חבילה

של אלפי אלפי אלפי אנשים.

כל זה רק על הראש שלך, כמו שאומרים.

אז ממה נתפרנס?

אמרתי לו, אתה יכול לשיר ותעשה תקליטים,

דיסקים.

לא, לא נאיחלה.

מה קרה? יש לו שוחד.

הוא מקבל כסף מזה.

אבל אתה עובר עבירות.

נו, אז מה אתם חושבים, שהוא בסדר או לא בסדר?

הרי אתה רצית לפגש איתי.

אתה אמרת שאתה תקבל מה שאני אגיד.

אתה מבקש ברכה.

ואני אומר לך מה לעשות ואתה מתנגד.

זה כמו שאתה הולך לרופא,

והוא אומר לך, צריך לעשות לך הקרנות.

ואתה אומר לרופא, איך אני אעשה הקרנות? יש לי הופעות.

אין בעיה.

אם אתה רוצה להתמוטט באחת ההופעות,

לא צריך הקרנות.

אבל אם הרופא אומר, אז אתה צריך לשמוע, לא?

עכשיו אתם חושבים שזה הוא.

ומה איתכם?

מי ששומע מוזיקה

עובר על איסור

של גזירת החורבן,

כי אסור לשמוע מוזיקה.

גזירת החורבן.

והנה, אתם רואים, חוטאים ומחטיאים את הרבים.

עושים עכשיו בחודש אלול מופעי סליחות,

מופעי סליחות,

עם זמרים פסולים

וגם עם חילונים.

מופעי סליחות,

וכל זה רק כיסוי

בשביל להצביע ש״ס.

לא בשביל סליחות, מה אכפת לנו מהסליחות?

יניב מרחיק משיח זה סליחות?

מרכיד גברים ונשים ביחד על הבמה שלו?

זה סליחות?

שמקצץ את הפאות שלו אפס?

זה סליחות?

זה מותר?

ואלה שחתומים על המכתב נגד הזמרים, גם הם נמצאים בהופעות.

כי עכשיו זה בחירות,

ובחירות זה שוחד,

כי לא יהיו כיסאות.

אז חייבים לעבור על התורה ועל המצוות ועל מה שהם חתמו גם.

למה?

כי יש שוחד ברור,

בחירות.

אז הם יכולים להיות דיינים, שופטים, רבנים?

מה למדנו עד עכשיו?

מה אמרה התורה?

שמי שלקח פעם אחת שוחד,

הוא כבר עקום לכל החיים,

ואין מצב שהוא לא ימות עם סמיות הלב.

הוא לא יכול לדון יותר.

אין לשמוע ממנו כלום.

כי הוא משוחד, גמרנו.

וזה לא שוחד בסתר,

זה בגלוי,

זה במודעות.

תראו עכשיו יש מודעה בחוצות,

יניב, מרחיק משיח,

בתמונה של הרב הראשי.

לא תמצאו את השם של הרב הראשי.

אבל יניב,

בגדול.

זאת אומרת, הרב הראשי מוכן להיות קטן

והזמר גדול.

אז מה מטר הסליחות?

אז מבינים שיש שוחד.

שוחד זה לא דווקא כסף, זה לא כבוד דווקא.

כל דבר שאדם רוצה מראש,

ממילא לעולם הוא לא יקבל את הנתונים שיגישו לו.

אדם רוצה לאכול בשר.

תבוא עכשיו, תגיד לו שאסור לאכול בשר כי יש בעיות ושחיטה.

הוא לא שומע.

הוא לא שומע.

הוא לא מאמין. הוא מגחך.

למה?

כי השוחד יעוור.

לא את הראש שלך, לא את הלב שלך.

את החכם הכי גדול בעולם

השוחד מעוור.

וחתיכת לחמה זה עיוורון גדול.

זה שוחד גדול.

אנשים

לא יכולים.

זאת אומרת, לעולם האנשים האלה לא יוכלו ללכת בדרך אמת.

תמיד הם יתפשרו על הרצונות שלהם, התאוות שלהם.

לעולם לא יגיעו לאמת.

לעולם.

לעולם.

כשמתקרבת הדעת של האדם להנאה כלשהי,

אמרו חכמים זיכרונם לברכה שהוא נעשה כגופו.

נעשה כגופו.

ולא יכול לדון דין אמת.

אז איך אנחנו נוכל להגיע להחלטה אמיתית?

אם הדבר כרוך בזה שנצטרך לראות חובה על עצמנו שאנחנו לא בסדר,

מי מוכן להגיד שהוא לא בסדר?

מי מוכן להגיד שהוא טעה כל הזמן?

מי מוכן להודות על האמת?

להודות על החסרונות

ולקבל דעות שעל פיהן אנחנו נתחייב

על מה שקרה לנו

ונמנע את עצמנו ממה שחביב לנו.

מי יש לו כוח לזה?

ואמרנו, אם דיין נטע פעם אחת מן האמת,

כל סדרי מחשבתו מקולקלים,

אז מה אנחנו נגיד שאנחנו כבר גילים מנוער

לדברים מסוימים,

להרגלים מסוימים, לתאוות מסוימות,

לצרכים מסוימים?

איך נוכל להתנתק מהם?

הרי תמיד נלמד עליהם זכות.

ונסביר למה אנחנו מוכרחים.

נתרץ את עצמנו בדוחק,

נקטין את ערך הכישלון,

ולעומת זאת נפריז

כמה אנחנו טובים וצדיקים ויראים וכו'.

אז אם בימיהם של חכמים,

בגלל החולי המדבק של ראיית פנים,

לא תכירו פנים במשפט,

פסק

מהם

מה נענה אנחנו שהכרת פנים לעצמנו

כבר שיטה טבעית מדורי-דורות,

שכל אחד מסנגר על עצמו

והוא מודל וחיקוי לכולם.

אם כולם יהיו כמוני, תאמין לי מה שיחבר.

אז איך אפשר לסמוך על השכל שיגיע פעם למסקנות אמיתיות?

אפילו שיש אנשים שבחרו להתקרב לאמת באמת.

כמה אנשים מחזיקים?

הרי כתוב מי יעלה בהר ה'

ומי יקום במקום קודשו.

אז אומרים חכמים,

לעלות בהר ה' כל הזמן להיות במצב של עלייה,

זה קשה מאוד.

אבל נגיד שאתה כבר מאלה העולים,

אבל מי יקום במקום קודשו? מי יעמוד שם להתקיים,

להישאר שם?

כי אנשים יכולים לעלות, לעלות, וברגע אחד

לרדת ולהפסיד את הכול. ברגע אחד.

כי צופה רשע לצדיק

ומבקש להמיתו.

עד היום האחרון אל תאמין בעצמך.

אז זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט, רבותיי.

השכל איננו מוציא משפט אמת בבעיות מוסריות,

רק

אם הלב יהיה נקי

מהנגיעות של המידות.

עוד תנאי,

שתהיה לאדם שאיפה

חזקה ובוערת

להיות ישר ואמיתי,

עם כל הכרוך בזה.

מה שיעלה לו, יעלה.

מה שיצטרך לשנות, ישנה.

כמה אנשים מוכנים ללכת עם הקדוש ברוך הוא עד הסוף?

עד הסוף.

כל מה שיתברר לנו מן התורה,

על המקום אני עושה.

בלי קושיות,

בלי תהיות,

בלי עכבות.

כמה יש כאלה?

אז ממילא אנחנו משוחדים. למה אנחנו לא מחליטים ללכת בדרך הזאת,

שזאת הדרך שהשם מבקש?

איך אדם יוכל להגיע לשלמות

אם לא יתקן את המידות

שהן שולטות עליו

ולא יעקור משורש

את המידות

שגורעות ממנו את דרך הישר.

ולזה צריכים שנים רבות של יגיעה ועבודה רצופה לחזק את השאיפה,

לבקש את האמת

כדי להשתחרר מכל הנגיעות.

הגמרא מכנה זאת

הגיעה לפרשת דרכים,

גמרא בסוטה כא',

ועל זה אמר מר זוטרא.

מי זה שנאמר עליו הגיעה לפרשת דרכים?

זה תלמיד חכם דה סלקלה שמעתה לי בדיל כתה.

הפירוש,

שהוא זכה לכוון מעצמו אל האמת,

כי כבר עבד על עצמו כל כך

עד שהגיעה לטהרת הלב,

ואז הראייה.

שלו היא נכוחה במשפטיו ישרים.

אבל מי שלא כיוון אל האמת,

לא עבד על המידות,

לא יוכל לעולם לכוון לאמת, גם אם הוא פוסק,

גם אם הוא מורה הוראה,

גם אם הוא יהיה הרב הכי גדול בעולם.

יש הרבה רבנים בעולם ולא נפסיקה הלכה כמותם.

אז זאת אומרת,

להגיע למצב כזה שיכוון שמועתו לאמת,

זה רק מי שזיכך את מידותיו

והראייה שלו כבר נכוחה,

ואז משפטיו ישרים.

איך מגיעים לזה?

רק עם עבודת המוסר,

בלי מוסר,

אי אפשר להגיע אל האמת.

היסוד והשורש של הכל זה מוסר,

כי המוסר מייסר את האדם

ומכיר לו

את הגרעונות שלו,

המגרעות.

ואם הוא שואף לאמת,

אז הוא יתקן.

אבל אם הוא לא מכיר בכלל שזה מגרעות,

אז מה יש לתקן?

מי שלא יטהר את לבבו,

אין לו שום סיכוי להסיק מסקנות של אמת.

אני שומע כל כך הרבה אנשים.

אני לא מדבר

על אנשים מן השורה.

אנשים שהם חשובים בעיני עצמם,

כשאני מעיר להם איזה הערות,

אתה רואה את התשובות המתחמקות.

כן, אבל זה קשה.

אתה שומע דבר כזה? כן, אבל זה קשה.

תאר לך שתופס לך שוטר

והוא אומר לך, למה עברת באדום?

תשמע, אתה יודע כמה פעמים לחצתי על הברקס?

די, זה קשה.

זה קשה, אבל קשה לי כל פעם ללחוץ על הברקס.

אז כמה אדומים אני עובר?

זו תשובה לשוטר?

זו שלילת רישיון.

ואתה אומר לו דברים,

שהוא עושה עבירות,

ומה הוא אומר לך? אבל זה קשה.

אז מה אתה אומר? נוסע באדום.

אדום זה אסור,

ואתה נוסע כי זה קשה.

וזו תשובה של רב.

אפשר להגיד דבר כזה.

אתה אומר לראש ישיבה, אתה מאכין נבלות וטרפות, את כל התלמידים.

תראה, אז מה, לא יאכלו? מה, התלמידים לא יאכלו? מה, מה אני אתן להם?

שמעת מה הוא עונה?

הוא לא אומר, זה לא טרפות, ואני אוכיח לך, זה לא טרפות.

הוא רק אומר, זה קשה.

מה קשה?

יעלה לו יותר כסף.

להביא בשר שהוא באמת, באמת כשר,

זה עולה פי שלוש-ארבע.

אז זה קשה.

אז מה, יאכלו נבלות וטרפות?

מה לעשות?

מה לעשות?

זו תשובה?

שוחד,

שוחד.

הכל זה שוחד.

מי שלא יטהר את לבבו,

אין לו סיכוי להסיק מסקנות של אמת,

ולהיות בטוח לא יוכל לעולם.

אבל יש מבחן שאתם יכולים לבדוק,

ועל פיו תדעו אם אתם מסתפקים בכלל במשהו.

אם באה לפניך דעה או החלטה,

והיא באה אליך בלי מלחמה,

אתה יודע מה אני מסכים?

ומחליט מייד, כן.

תבדוק

ותחשוד

ותחפש

למה קפצת להסכים.

איזה נגיעה.

אמרה לך שמשתלם להסכים.

אבל אם תבוא לפניך החלטה או דעה

שאתה רואה שיש לך קושי,

קושי להחליט,

מתוך התאמצות להכרת אמת

ומתוך מלחמה נגד הנגיעות,

אז תהיה לך תקווה שהיא אמיתית.

כי מה שבא לך בקלות,

יצר הרע מסכים, הוא לא מתנגד בכלל. אדרבה, תמשיך.

כן, זה טוב, עצה טובה.

קח אותה.

קח אותה.

מה פתאום הוא לא מתנגד?

כי זה מהצד שלו.

אבל אם אתה הולך לעשות דבר אמיתי,

אז יצר הרע לא יסכים,

והמידות שלך לא יסכימו כי לא הורגלת בזה,

וגם מה, עכשיו אני אשנה את ההרגלים שלי ואת המידות שלי ואת הכול?

ואם זה קשה, זו ראיה שאתה בכיוון הנכון.

אז זה המבחן, פה תוכלו לבדוק.

אם אתם מחפשים לעשות כל מה שקל לכם ובא לכם ונעים לכם וטוב לכם,

זה רק מצד הנגיעות.

אתם משוחדים,

וטוב לכם עם המצב.

ואם מגלים לכם פתאום שיש בעיות כאלה ואחרות,

ואתם ישר מתנגדים, לא, אל תגזים, בואנה, קיצוני,

זה מוגזם, לא, יש הרבה שמתירים, מה אתה מדבר?

ישר אתה קופץ, לאן?

להמשיך בדרך שלך.

לא מעניינת אותך האמת, אתה משוחד, לא יעזור.

אין עם מי לדבר.

תגיד עכשיו לימני שיצביע כחול לבן.

הוא לא יצביע.

תגיד כחול לבן שיצביע עכשיו ליכוד, לא יצביע.

הוציאו בדיחה עכשיו.

אחד אמר, אני הייתי מצביע כחול לבן, אבל אם זה היה ביום העצמאות.

אבל כיוון שהבחירות באלול,

אז זה מתאים דווקא מאכל.

בקיצור,

אף אחד לא משתנה,

אף אחד לא מוכן להשתנות, אלא אם כן

הוא מבקש אמת ודרך ישר.

הוא אומר, אני טמבל,

לא יודע כלום. אני לומד, כל החיים אני לומד.

איזה חכם אני לומד מכל אדם.

אני מוכן ללמוד הכל.

את האמת אני רוצה.

ומי שיברר לך את האמת, תלך על פיה.

זה אדם

שיש סיכוי שיגיע לעולם האמת ויוכל לעמוד בדין.

כל האחרים,

חבל להם על הזמן.

הם לובשים תחפושת לא בפורים כל השנה,

כל החיים.

עד כאן הדברים.

אם יש שאלות, בבקשה.

תן לבחור פה, כן, תעמוד.

אהלן,

רציתי לשאול איך תרומה שונה משוחד.

איך מה? תרומה שונה משוחד.

תרומה אני נותן מתוך הלב למטרה נשגבה.

אני לא אומר למישהו שישנה את דעתו לטובתי בנתינה זו.

אבל אם אני נותן כסף

על מנת שאתה תטה דעתך לדעתי על חשבון מישהו אחר,

שתוציא דין מעוקל,

זה השוחד.

אם אני מבקש תרומה בעצם.

בתור מה? בתור אדם רגיל.

אני לא מדבר על עצמי. נגיד בן אדם לא רגיל.

לא משנה. כל אדם שיבקש תרומה, נגיד רב, אפילו לא בן אדם רגיל. רב.

כל נצרך שיבקש תרומה,

אם הוא ראוי לקבל אותה, אין שום בעיה לתת לו.

מה זה ראוי לקבל אותה? מי ראוי?

יש אנשים שהם לא ראויים לקבל. נגיד אוכל נבלות וטרפות, אין מצווה וחיה אחיך עמך.

אדם שמשתמש בתרומה

לדברים אסורים,

אין מצווה לתת לו.

ההלכה אומרת שאפילו אדם עני שבא אליך לדלת

ומבקש לאכול, ואתה רואה שהוא עני,

אבל אתה יודע בו שהוא לא ייטול ידיים ולא יברך,

לא נותנים לו לאכול.

אז זאת אומרת, יש אנשים הגונים שראויים לקבל,

ויש כאלה שלא ראויים לקבל, אבל מי שראוי,

מצווה לתת.

תודה.

תהיה בכי.

תן לבחור פה, תעמוד.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

קודם כול, רציתי להגיד לך תודה רבה.

אני אוהב אותך מאוד, אתה מחזק אותי.

ברוך תהיה. ולפחות שעה ביום אני שומע אותך.

יפה מאוד.

ככה, לפני יומיים קיבלתי טלפון מאימא של גיסי, שולמית שמה.

שומה? שולמית שמה.

קוראים לה שולמית.

התחילה לבכות, אומרת לי, עשיתי בדיקות לנכד, מצאו לו גן.

קוראים לגן דושן.

התינוק בן שנה ושבע חודשים והאימא נשאית את הגן. אז הם עשו בדיקות כדי לראות אם לתינוק יש את הגן.

אז נמצא שיש לתינוק את הגן

והגן הזה מתפרץ בגיל ארבע וחמש, ארבע, חמש שנים. אין פוקוס, הלו, אין פוקוס, תסתכל מה אתה מראה, כן. הגן מתפרץ בגיל ארבע, חמש וזה למעשה ניוון שרירים.

המשפחה פה יושבת מרוגשת, קשה להם לדבר,

אני מדבר בשמם.

האבא יושב פה, האימא, התינוק והמשפחה.

שומרי תורה ומצוות?

שומרי תורה ומצוות.

הבנתי.

מה האבא עושה ביום?

נו, תענה לי.

זה לא פוקוס, יא חביבי. עובד.

משקפיים צריך.

כן?

הוא משתדל לקבוע עדים לתורה.

מה זה משתדל?

תגיד לי סדר יום.

ארבע פעמים בשבוע.

ומה האימא עושה?

האימא עובדת אבל עם כיסוי ראש, שבת, צניעות גמורה.

צניעות גמורה. טוב.

האבא ילמד שעתיים כל יום בתענית דיבור,

תורה במשך שלושה חודשים תשעים יום כולל שבת וחגים.

האמא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה תשעים יום.

כל יום חצי שעה

בלי תענית דיבור.

האבא עם תענית דיבור והאימא בלי תענית דיבור. בדיוק.

וייתנו 1,800 שקלים

תרומה לתלמוד תורה שאני אגיד להם.

על בסיס קבוע, הרב? לא, חד פעמי.

אם מוכנים,

ניתן ברכה והציבור יענה המא.

אחי אתה מוכן?

נויה.

כן, הרב.

שמות?

דוד בן סימין.

דוד בן? סימין.

סימי?

סימין.

סימין.

והאישה?

נויה בת שולמית. נויה?

נויה?

למעשה הילדה מאומצת מגיל צעיר.

האמא ימצא אותה מגיל חודש.

אני שואל השם של האמא. שולמית. אבל היא האמא הלא-ביולגית.

האמא לא הביולגית. האמא המאמצת.

שולמית. למי יש את הגן? לאמא. לאמא.

מה השם של האמא? שולמית.

שולמית בת?

נויה בת שולמית.

נויה.

תחליטו.

נויה בת חווה.

נויה בת חווה.

כן. והילדה, מה השם?

מה השם של הילד?

הילדה נויה.

לא.

אליאב.

ילד או ילדה?

ילד אליאב בן נויה.

אליאב בן? בן נויה.

נויה. אליאב בן נויה.

אליהו, אליהו, אליהו בן נויה

השם יחרבש את הגן הזה כמו שחרבשתם את השמות

ויעביר אותו לאשתו של אסד נשיא סוריה מהרה אמן

זהו עכשיו ברכה הרב

בשבילי

מה השם?

אלירן בן דינה עדנה

אלירן בן גילה?

בן דינה עדנה

בן דינה עדנה, השם יזכה אותך לתשובה שלמה בכפרת עוונות. אמן, תגידו אמן. שאלה נוספת

שאלה נוספת

טוב יפה אין שאלות

אין היא יש לה שאלה נזכרה עכשיו

כן, רציתי לדעת בקשר להכרזה שהייתה עם המכונית ברחוב אמרו הזמן קצר והמלחמה קרובה

אני רציתי לדעת מה בקשר למלחמה לא הוזכר פה שום דבר, עד כמה שהבנתי לא הוזכר. אני כבר לא מזכיר את זה כי היא קרובה

אז מה? את רואה מה קורה מסביב עם האיראנים?

את רואה מה קורה עם החמאס?

את שמעת שהם אמרו שאם תהיה מלחמה כולם יהיו ביחד חזית אחת?

מאז שאני אמרתי שהמלחמה קרובה אתם רואים שזה מתקרב יותר והסכנות יותר?

אתם רואים שהאיראנים מאיימים שהם יעשו א', ב', ג', ד',

וחיזבאללה אומר גם,

וגם בעזה אומרים אותו דבר?

אז את אומרת ברגע שזה יתחיל תראי 100-200 מטוסים ישראלים

על לבנון וסוריה להוריד כמה שיותר

מהטילים

ומה שמכוון לישראל,

וכמובן שהם לא ישתקו.

באיראנים ירו, והסורים, ומעיראק,

ומלבנון, ומעזה, חמש חזיתות,

וחגיגה, זיקוקי דינור.

זה מפחיד.

למה לפחד?

אני לא יודעת.

מה הפתרון הזה? במה אנחנו יכולים ל... אתמול היה טילים

ואשכנזי לא פחד

הוא אמר שהוא לא רץ למקלט כמו ביבי בגלל שהוא לא רצה לתפוס מקום במקלט

וגנץ אמר שהוא בכלל לא בורח

כי אם ייפול לו טיל בראש הוא גבוה מספיק בשביל להדוף אותו

ורק ביבי הפחדן הוא הבריחו אותו השב״כים אחראים על שלומו

אז הם פשוט מאוד כיוון שיש לו עוד סיכוי לזכות בבחירות אז אמרו שהוא ילך למקלט

אבל האחרים אין להם סיכוי כל כך

אז זה לא משנה אם יהיו במקלט או לא יהיו במקלט

בקיצור הכל חריד. זאת אומרת אין מה לפחד.

מה יש? ואם תפחדי זה יעזור?

מה יש לעשות? לא בואי נגיד שנפחדת זה עוזר?

אז מה יש לעשות? אם אתה אומר דלתי לא לא לא אז הוא אומר כן את צודקת אני הולך

צריך לבטוח בשם בבוטח בשם

חסד יסובבנו אבל עם מצוות

אם יש לך מצוות שאת עושה אל תפחדי הטיל לא מחפש אותך

תודה תהיי בריאה

כן יש שאלה בסוף לבחור

תרים את היד

לגבי הבחירות המתקרבות

מה יש להצביע, אם בכלל ולמי?

אנחנו נוקטים שאין להצביע בכלל

עקרונית או שאין למי?

מה? עקרונית לא להצביע כי אסור להשתתף בבחירות או שאין למי להצביע ולכן חבל?

שתי הדברים נכונים

אם זה עקרונית אסור להצביע לפני כמה שנים אני זוכר

מה?

לפני כמה שנים הרב בעצמו ארץ מפלגה. נכון אבל אני לא הייתי מועמד ואני גם לא הצבעתי ואמרתי שמי שלא מצביע לא יצביע

מה זה היה מיועד לחילונים למשל?

איך? זה היה מיועד למי שמצביע בלאו הכי?

רק למי שמצביע בלאו הכי

ובלי זה? וכיום?

אין למי להצביע ואסור להצביע?

זה מה שאני אמרתי מה נגד ההסתה?

מה זה הסתה?

חברי הכנסת החרדים זה לא אפשרות?

אתה ראית שהם הצליחו משהו למנוע? הרי בבחירות הקודמות

קיבלו ש״ס

להיות מפלגה מספר שתיים

ודגל

אחריהם

וכשליברמן עמד ואמר, אם לא ישנו את חוק הגיוס,

זאת אומרת אם לא יקיימו את חוק הגיוס כלשונו

אז אני פורש,

הסכימו המפלגות הדתיות לליברמן. לא הייתה שם ברירה, למה הסכימו?

הם הסכימו, הם אמרו שהם מוכנים

לקיים אותו כלשונו וככתבו.

ולמרות שהם אמרו את זה והתבזו,

כי הם לא מפלגות דתיות,

כי הם אמרו שהם יילחמו על זה שאתה לא תלך לצבא.

אבל בסוף הם הסכימו לליברמן, העיקר תיכנס

ושילך הבחור ישיבה לצבא.

ואין בעיה,

מסכימים.

מה עשה להם ליברמן בסוף?

דה דה דה דה דה דים.

אמר להם לא.

עכשיו הוא כבר שווה לא חמש,

עשר.

אז זאת אומרת, הם לא עמדו במבחן של הדתיות

ולא דאגו לאינטרס.

זאת הבעיה? אז בשביל מה אתם צריכים להיות מפלגה דתית

אם אתם לא שומרים על כללים של הדת?

אם אתם לא עוצרים מצעדי גאווה?

אם אתם לא דואגים לכל הדברים, לחילולי שבת המוניים?

אם אתם לא עוצרים את הרכבת בשבת ואת הקשרים בשבת?

אם אתם לא מצליחים כלום לעשות,

ועוד יותר מזה מפקירים נושאים מסוימים,

במה אתם דתיים?

זאת אומרת, מי שמצביע אליו אחרי זה לא משנה אם הוא מצביע למרץ או לעדות התורה?

לא מצביעים בכלל אמרתי, אתה לא מבין? מי שמצביע בלאו אחי,

לא משנה מה הוא יעשה,

לא, לא מצביעים בכלל, אין בלאו אחי.

אין בלאו אחי.

יש אנשים, רבנים נראה לי שאומרים להצביע. מה?

יש רבנים נראה לי גדולים שאומרים להצביע. מאה אחוז, אתה שאלת אותי.

אם אתה רוצה לשמוע על איזה רב, תשמע על מי שאתה רוצה. אני לא כופה דעתי.

אל תאמר קבלו דעתי שאין רשאין ולא אתה.

טוב, סיכום הדברים, אין למי להצביע.

מה שאני אמרתי.

טוב, תודה. תהיה בריא.

כן, הנה בחור פה בשורה ראשונה.

אני רוצה, כבוד הרב, לדבר גם על נושא הבחירות.

המצב במדינה הוא מאוד קשה.

כל מפלגות השמאל מתאחדות,

בפרט נגד החרדים.

נכון.

רגע,

בשביל שלא תמשיך אני אפתור לך את הבעיה.

זה מאז ומתמיד מיקום המדינה.

כל בחירות

דוהרים על הגל של החרדים, כי אין להם מה להציע.

כולם פחות או יותר אותו דבר,

אבל מה יש להם?

הנה, ברגע שאמרו כחול לבן

שהם גם כן נגד החרדים,

אז הם קפצו עוד שני מנדטים.

וליברמן ירד אחד,

וכולם עכשיו, אתה מבין, משווים קו נגד החרדים.

אבל אני אומר לך דבר אחד, מישהו טיפש,

אמר לפני כמה זמן בהרצאה,

אמר,

אתם יודעים, אם לא תבחרו ש״ס,

אז מה יקרה?

עוד דור לא יהיה יהודים.

תגיד, טמבל,

ומה עם כל מה שכתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא לא יעזוב ולא ייטוש ואנחנו ניגאל ותבוא גאולה וכולם יכירו וידעו את השם למקטנם ועד גדולם.

איפה זה נעלם?

רק ש״ס מחזיקה את העולם.

הש״ס בבית המדרש,

זה מחזיק את העולם.

אבל לא אלה הליצנים שיושבים שם ולא עושים שום דבר.

פעם אמרתי,

כשהיה פרץ,

יושב ראש ההסתדרות,

הוא השבית יום אחד את כל המדינה,

כל המדינה.

אין כלום, לא תחנות דלק, לא בנקים, לא שום דבר,

לא קופת חולים, כלום.

וש״ס היו 17. אמרתי, בן אדם עם שפם, היום אין לו.

בן אדם אחד עם שפם עשה מה ש-17 עם זקן לא הצליחו לעשות.

זה הכל בדיחה, זה כיסאות ותקציבים, זה הכל, אין פה שום דבר.

השם מנהיג את העולם.

אתה יושב פה בזכות מישהו מהמפלגות?

אתה עובד בזכות מישהו מהמפלגות?

אתה מקבל משהו מהמפלגות?

קיבלת פעם משהו מהם?

פנית, ניסית פעם לפנות, ענו לך?

שטויות והבלים.

תעבוד את השם, תבטח בו,

תתפלל,

תאמין לי שהוא מנהיג אותנו מצוין, מצוין.

יהיה עוד פעם מחירות, לא ייגמר. זה סיבוב שהולך וחוזר.

אין מה לעשות,

זה שיש בלבלה בעולם זה טוב, זה מראה שאנחנו לפני הסוף.

אם הכל יהיה מסודר זה סימן שיש להם עוד הרבה זמן.

כשהמלכות לא תוכל לעמוד,

זה סימנים שכתוב בסנהדרין,

שזה המצב שלמלכות לא יהיה מעמד.

לא יוכלו להעמיד מדינה.

בלאגן. כל הזמן.

כל הזמן. כל הזמן. כל הזמן.

אל תדאג, לא יקרה כלום.

תצביע או לא תצביע,

קבוע כבר מששת ימי בראשית, מי ייבחר, מי לא,

מי יתמוטט, מי ייפול, מי ימות, מי יחיה.

הכל כתוב.

תצביע או לא תצביע, לא תשנה כלום.

כלום אתה לא משנה.

הכל גזור מן השמיים.

אתה רוצה שאני אתן לך חשבון פשוט?

בוא נגיד

שצריך מישהו לעלות.

אבל אם אתה תלך,

אתה עלול לשנות את הכל.

אבל אתה הולך להצביע לא על זה שהוא הולך לעלות.

אז מה יעשו? אתה תלך,

בינתיים יורידו מהצד השני אחד אחר, שיהיה לו מרגיש טוב ולא ילך.

אז האיזון יהיה בהתאם למה שנקבע למעלה.

ולא ההליכה שלך קובעת שום דבר.

הבנת?

ואין מצווה גם כזאת. שאלתי את הרב,

הרב

יעקב יוסף, יש הקלטה שלי איתו.

שאלתי אותו, כבוד הרב, יש מצווה לבחור?

הוא אומר, לא.

ומאות מהרבנים בזמן קום המדינה אמרו לא להצביע.

היחידי שאיתה תקף זה היה חזון איש זכר צדיק ברכה,

שאמר רק בגלל שלא יראו שאנחנו מיעוט קטן

והתחקו אותנו הצידה,

אז ממילא זו הסיבה בלבד.

והיה רב אחד, אב בית דין של ירושלים, קראו לו הרב בנגיס,

והוא שאל אותו מהעדה החרדית האם להצביע, הוא אמר לו לא.

ולאחרים הוא אמר כן, כמו שאני אמרתי הערב.

מי שלא מצביע, לא יצביע ואין להצביע,

ומי שמצביע,

זה בעיה שלו.

אבל הנקודה היא פשוטה,

אנחנו לא קובעים כלום, הכל קבוע מראש.

זה כמו שקבוע אם תחיה או לא,

וגם אם תלך לרופא שבע פעמים בשבוע,

זה לא יאריך את ימיך.

כי מה שנגזר, נגזר.

אתה רק מתעייף, זה הכול.

הבנת? הבנתי.

יש עוד שאלה בהקשר להרצאה שלך לגבי השוחד.

כן.

יש לנו יועץ משפטי,

כביכול ירא שמיים,

מנדלבלין.

כן, אבל מה, הכיפה זה לא ירא שמיים?

שנייה, אני אגיע לשאלה.

כן.

כל מה שנאמר על נתניהו,

כל התיקים, אלף, עשרת אלפים, לא משנה.

כל מה שנאמר,

וכשיושב אדם

שכביכול מייצג את הדת... הוא לא מייצג, אל תבלבל.

שנייה, תן לי, כבוד הרב.

כן, אתה מדבר, אני גם מעיר.

בן אדם, באופן אוטומטי,

כשאתה רואה בן אדם חובש כיפה,

אתה מאמין שהוא ירא שמיים.

מה פתאום? בחמאס גם עובשים כיפות גדולות, גם כמו ברסלב.

מה פתאום?

בטורקיה כולם הולכים עם כובע, עם חוטים. מה אתה מדבר?

בבריטניה הולכים עם כובע, בצרפת הולכים עם קסקט.

מה זה, זה ירא שמיים?

אז בעיניך הוא לא ירא שמיים. מה פתאום? מה זה קשור ליראת שמיים? מה, אתה חושב שכל מי שיש לו כיפה או כובע או מגבעת או שטריימל אז הוא ירא שמיים?

זה לא רק הכיפה, זה שהוא הולך לבית כנסת,

אז מה אם הוא הולך לבית כנסת?

יש בו קצת יראת שמיים. מה, לפיד היה בכותל המערבי?

טוב, זו לא דוגמה. אפילו אובמבה, אובמבה גם היה בכותל המערבי, אז מה, הוא דתי?

אוקיי, בסדר.

תהיה בריא. אם זה דעתך, תישאר ככה. תהיה בריא, תהיה בריא, תהיה בריא, כן.

שאלה אחרונה.

הנה הבחור בצד,

ליד הרמקול.

ערב טוב.

ערב טוב.

בנוגע לצירת בחירות של ש״ס,

אם זה מקרב יהודים לשמיים, אז גם לשמוע את יניב מרחיק משיח, זה, יש בזה משהו גדול, וטוב אם זה מקרב יהודים, וזה מקרב יהודים.

קודם כל, מצווה באה בעבירה, עבירה,

איסור גמור לשמוע אותו. פסק את זה הרב עובדיה יוסף, עם עוד 25 גדולים.

עכשיו הוא לא עוזר. אם זה לא נחשב,

והם לא מבינים כלום, כי אתה מבין יותר שיש בזה משהו שמקרב,

מקרב לעבירה, כמובן.

אם אתה חושב ככה, בסדר, זכותך לחשוב מה שאתה רוצה,

ובחרת בחיים, כתוב בתורה.

אבל יש פסק הלכה ברור,

הם מחטיאה רבים, ואין להם חלק לעולם הבא.

שם הוא עושה עבירה כשהוא שר?

מי?

יניב מנשיח עובר עבירה שם כשהוא שר שיר?

ודאי שהוא שר. אם הוא שר

שירים קודם כל בפני ציבור אפילו נפרד,

זה עבירה.

למה?

ככה.

זה הדין, שאסור לשיר שירים,

גזירת החורבן אחד,

שתיים, הפה שלו טמא כי הוא מעטיאה רבים. כן, אבל כבר הגדולים האחרונים פסקו שזו גזירה שאין הציבור יכולה לעמוד בבירותה.

אין דבר כזה במה שכתוב בהלכה.

בשולחן ארוך כתוב שאסור.

זה לא נכון, אם אמרו שזה גזירה. אין דבר כזה גזירה.

זה גזירה?

כתוב שולחן ארוך. אין דבר כזה. זה בהלכות אבלות. זה לא בהלכות אבלות. אבל אין דבר כזה גזירה. אם זה כתוב, זה לא גזירה.

אחרי שכתבו זה כבר דין,

ואין גזירה. גזירה שאין ציבור יכול לעמוד בה, לא גזרו.

בגלל שלא יכולים לעמוד, לא גזרו.

זה נקרא גזרע שאין ציבור יכול לעמוד בה.

אבל לא אחרי שגזרו, אתה גוזר את זה.

זה רע.

אין דבר כזה.

ולכן, אם זה כתוב בשולחן ערוך,

אז זה כתוב וזה עבירה.

אז לכן,

אני גם יכול להגיד שביטול תורה זה גזרה שאי אפשר לעמוד בה,

ולשון הרע זה גזרה שאי אפשר לעמוד בה.

כמה אנשים עומדים בזה?

אז אי אפשר לעמוד בה.

אז מה, אני אסתום את הפה?

אז מה, אני הולך כל חום?

הרב בתשע״ג גם כן הוציא שיר כדי לקרב את הציבור וכדי להשפיע. לא מבין מה אתה אומר, אני לא שומע טוב. מה? בתשע״ג, כשנשימת פז רצה לכנסת, הרב גם כן הוציא שיר כדי לקרב את הציבור.

כן, אבל מה הקשר עכשיו? אני מדבר על הזמר,

לא על השיר. אמרנו שאסור לשמוע מוזיקה. לא הבנת, אני אסביר.

אני מדבר על הזמר עכשיו, לא על השיר שהוא שר.

הוא יכול לשיר עכשיו אדון עשה לי אין בעיה עם השיר הזה,

לא הבנת

אז אין בעיה לשמוע שירים גם אחרי חולדון הבית יש בעיה עם הזמר אסור לשמוע אותו בכלל אפילו שיהיה חזן בבית

הכנסת אסור כתוב בפסק בשבוע הנמוך כתוב שבכלל אסור לשמוע שירים עוד פעם? אסור באופן כללי לבורס אבל לא נכון

כך כתוב מה כתוב בהלכה? לא נכון,

כתוב בכלי שיר אל תבלבל את המוח

הוא לא השתמש בכלי שיר. תקשיב, אני מסביר.

זאת אומרת, אם אתה שר שירים בכלי שיר,

והם לא שירים של הלל ותשבחות,

ואין לך איזו סיבה אחרת,

כמו נגיד שאתה נמצא עכשיו

בקופת חולים ומשמיעים מנגינות ברקע בשביל להרגיע את האנשים החולים, המדוכאים, ואני לא יודע מה,

יש מצבים

שיהיה מותר התאמין להשמיע משהו,

אבל לא מי שפסלו אותו, קודם כול,

והוא לא יכול להילקח לאירועים תורניים.

למה?

משום שהוא עבריין.

כך הגדירו אותו גדולי ישראל, לא אני.

אם הוא מביא עוד קולות, למען המטרה הקטנה שלו זה שלום. תגיד, אתה עוד פעם שומע?

אז בוא נביא את היטלר,

אם הוא מביא קולות, כי זו אטרקציה,

היטלר כמה מהמתים,

והגיע לאולם בשביל לשיר. מי אמר שלא?

בסדר, תודה רבה, הבנתי.

בסדר. אז היטלר זה בסדר, אין בעיה.

אז גם יניב יכול להיות.

בסדר, תודה.

שאלה אחרונה לבחורה.

אצל הגויים אומרים שהמטרה מקדשת את האמצעים. ביהדות אין דבר כזה.

כן.

שלום, ערב טוב וסלום. שלום וערב טוב.

רציתי לשאול אם יש עניין

לשים בחופה עינומה שהיא אטומה, מבחינת צניעות.

זה עניין של מנהגים,

וצריך לשאול כל אחד את המנהג אצלהם.

אז כאילו אין עניין להיעדר בזה ב... אמרתי, עניתי, לא היה ברור מה שעניתי. סליחה, לא הקשבתי, סליחה. איזה עדה? תשאלי את הרב של העדה

מה נהגו אצלכם, ותעשי כמו שנהגו.

אוקיי, בסדר גמור. תודה רבה. בהצלחה.

אני מודה לכם על ההקשבה.

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים.

מי שרוצה, בעזרת השם,

קצת ספרים וכולי, בבקשה.