אלעד - אלעד - שתי מציאויות לפנינו, במה נבחר?

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לרפואת התינוק יצחק בן איילת לימור, שלא יצטרך לניתוח. ואם חלילה יצטרך, מבקשים שיעבור בקלות ובשלום. להצלחת משפחת הררי ומסיקה, בכלל עם ישראל, ושינצלו מחבלי משיח ויזכו לגאולה השלמה. רפואה שלמה למיכאל וירדנה הררי. הערב יהיה גם לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

הרמח"ל ב"דעת תבונות" מבאר שכל תכליתו של אדם הראשון היה להכיר את הרע ולבטל אותו. ועל כן, הועמדה בריאה באופן זה של טוב ורע. טוב ורע זה שתי מציאויות. מציאות אחת של מציאות ומציאות אחת של בלתי מציאות. מציאות של העדר וחסרון. עוד פעם: תכלית האדם הראשון הייתה להכיר את הרע ולבטל אותו. לכן הבריאה הועמדה באופן הזה שיש טוב ורע. טוב ורע זה שתי מציאויות: מציאות אחת של מציאות, זה מציאות הטוב. זו מציאות אמיתית, מצויה ונמצאת. ומציאות אחת שהיא לא מציאות. בלתי מציאות. מציאות שהיא בלתי מציאות. זו מציאות של העדר וחסרון. ואיך זה ייתכן שיהיה מציאות בלתי מציאות? איך זה יהיה העדר וחסרון מציאות? לדוגמה: העדר האור גורם חושך. לא לפי הגאון ולא לפי מה שכתוב בתורה "וימש חושך" שהיה חושך שהוא ממשות. היום לדוגמה יכבו פה את האור, יהיה חושך. החושך שנמצא פה הוא לא מציאות. הוא העדר, הוא חסרון. תדליק את האור הוא איננו. זאת אומרת יש מציאות שהיא מציאות, כמו האור נגיד, זה מציאות, הנה, כל פעם שתשים את האור הוא ידחה את החושך. ויש מציאות שהיא בלתי מציאות של העדר וחסרון.

אז איך זה? באמת זה מנפלאות הבורא שהוא כל יכול. והא ברא מציאות של העדר. את זה היה האדם הראשון צריך להכיר,ש יש דבר כזה מציאות של העדר, ולבטל את זה. זה היה התפקיד של האדם הראשון. שאין זה אלא מציאות של העדר וחסרון. תפקידו היה להכיר ולבטל את זה. ממילא, אם היה עושה כן, היה מכיר את המציאות הזאת של העשר וחסרון והיא מבטל אותה, מה היה נשאר? מציאות האמיתית: ייחוד ה'. מה זה ייחוד ה'? הסברנו בהרבה הרצאות, נגיד בקצרה: שה' אחד ואין בלתו וכל הנמצא מעצם מציאותו נמצא. ממילא אם היה מכיר את המציאות האמיתית שזה ייחוד השלם, היה מביא את העולם לתיקונו. וכשלא הכיר,את מציאות העדר והחסרון ולא ביטל אותה, נכנס לתוכה ונכנס יותר במציאות של העדר וחסרון. זה הכלל היותר גדול בכללות הבריאה וכן בפרט.

עכשיו אנחנו מדברים לאיש משכיל ומתבונן. צריך להכיר ולראות את אלו שתי המציאויות בכל פרט ופרט. יש המציאות האמיתית ויש המציאות של אי מציאות, של העדר וחסרון.

דוגמה: כל סוד התאוות והחמדות. זה מציאות או לא מציאות. זה מציאות שהיא מציאות או שזה מציאות של חסרון והעדר. זה מציאות? לא! זה מציאות של העדר וחסרון. כל סוד התאוות והחמדות הלא נראה לחוש שזה רק סוד של העדר, ואפילו שמרגישים שזה מציאות גדולה וחזקה, שהרי אין לך דבר שיהיה קשה לאדם כדי למלאות את רצונו, ואפילו אומרים לנו "אין דבר העומד בפני הרצון", כי כשאדם רוצה משהו הוא ישיג אותו. מה הוא ורצה? איזה תאווה כלשהיא, איזה חמדה כלשהיא. אבל מי שזוכה שהקב"ה עוזרו ושובר את רצונו, מיד הוא רואה ומכיר מה היה כאן. לא היה כלום. ממש כלום. כלום! כלום! זה כמו שאדם טעה בזיהוי. צועק למישהו "פלוני,  פלוני", הוא בטוח זה הוא, "פלוני, פלוני". פתאום הוא מסתובב הוא רואה מישהו אחר גרמני, בכלל לא הוא. לא התכוון אליו. "סליחה, סליחה...". מה הוא כבר הוא כבר חשב איך הוא יחבק אותו, יגיד לו, יספר לו, כבר מה שהוא חשב! דמיון. דומה אבל לא זה. זה לא זה. זה לא זה. זה העדר, זה חסרון, זה דמיון. התאווה שעומד האדם בפניה כאילו אין גח בעולם שיעצור אותו. אבל אתם יודעים שיש הרבה רצונות של בן אדם, ואם הוא רואה שוטר פתאום כולם כחיח 08:57, הרגל חוזרת אחרוה והוא נוסע כמו ילד טוב ירושלים. מה קרה? מיהרת, עשית תחרות, עשית ככה, פתאום ראית מה קרה? איפה הרצון שלך? למה הוא הפסיק? לאן נעלם? נעלם. אז מה זה? רואים שזה נראה כמציאות, אבל בעצם זה העדר וחסרון. אז מי שזוכה והקב"ה עוזר לו , והוא שובר את רצונו, מיד רואה ומכיר מה היה כאן. הרי כלום ממש.

עכשיו תשמעו מה אומר רבנו יונה ב"שערי תשובה", כך הוא מביא בלשונו: "ולא מהרו לגעור בים התאווה ויחרב". הוא קורא לתאווה "ים". מה יש בים? גלים. והגלים הולכים וחוזרים, חוזרים וחוזרים וחוזרים. זאת אומרת ים התאווה לא נרגע. אבל מה כתוב פה? "ולא מהרו לגעור בים התאווה וחרב" משמע שאפילו אם יש לך ים של תאווה, ים, אם תגער בתאווה יחרב. יהיה שקט, אין גלים, אין כלום. שום דבר. זה כוחה של גערה בים הדמיון, בעולם של מציאות שהיא העדר וחסרון. אז קודם הוא כותב שזה היה ים של תאווה. מה זה ים של תאווה? זה מציאות כאילו. כאילו יש פה מציאות. ים של תאווה. ים זועף. מציאות גדולה וחזקה לכאורה. אבל סוד הדברים הוא שמכיוון שאין זה אלא העדר וחסרון, אפילו גערה בלבד יכולה להיחרב את הים הגדול הזה. עד שהוא יהיה חרב ממש, כאילו לא היה מעולם. זה הסוד של מציאות של העדר. זה הסוד של המציאות שלמדנו עכשיו מציאות של העדר. אם אומנם כי הוא מציאות גדולה, וככה מרגישים שאי אפשר בלי זה. "אוי ואוי אם אני לא אשיג את מאווי, אבל לאחר מעשה הרי רואה ומכיר שאין כאן כלום, שכל המציאות  שלו זה רק העדר והעדר. ואני לא רוצה להיכנס לדוגמאות, אתם בטח יודעים לעשות דוגמאות לבד.

הרשעים, כתוב בגמרא בסוכה נ"ב: "נדמה להם כחוט השערה".  קודם שהוא מילא את רצונו זה נדמה לו כהר גבוה ושאי אפשר לשבור אותו בשום אופן. אבל אחרי שהוא מילא תאוותו, אחרי שמילא האדם את רצונו, אין לו בהם חפץ וטעם, הכל מתועב ומשוקץ בעיניו. אז אצל הרשעים נדמה לו כחוט השערה. מה זה כחוט השערה? עכשיו, אחרי מעשה זה כחוט השערה. לפני כן מה זה היה ? הר. אחרי תענית בדרך לסעודה, בן אדם כבר מתכן כמה הוא יטרוף. חצי חלה, חלה וחצי, כמה לחוח, כמה זה, כמה... איזה תוכניות יש לו, וכמה עוגות, וכמה נס קפה ואספרסו וקפוצ'ינו, ומה לא. ואחרי זה הוא אוכל קצת פה ושם, זהו, תודה. "קח, קח הכנו עוד ויש עוד מרק", הוא אומר: "לא, לא, די! די". איפה נעלם הכל? איפה התאווה שהייתה קודם? איפה החלומות? איפה הרחת כל הדרך? איפה.. מה איפה זה נעלם? העדר וחסרון. קודם זה היה הר. שולחן מלא, מלא, ועכשיו מה? מסתפק פיתה אחת שתיים, גמרנו.

אבל עלינו לדעת דבר אחד: כי המציאות הזהו של העדר וחסרון היא כל כך גדולה ורחבה עד שייתכן שיבנה האדם בניינים גדולים וחזקים ברוחניות, והכל עדיין עומד על העדר וחסרון. אדם יכול לבנות בניינים גדולים ברוחניות, מי שיראה אותו: מה זה, הוא מזכה הרבים, צדיק, מה זה! למדן, מעמיק, מתמיד, כל השבחים. והכל בנוי על העדר וחסרון. סוד הדבר מגיע כל כך עד שאדם הראשון במצבו הגדול שלא הי השם רק בחינת חלות, חלות של יצר הרע, רק בחינה של חלות. לא היה בו יצר הרע, יצר הרע חוץ לו. לא היה כמו אצלנו מעורב.  גם הוא היה לו כבר שייכות עם המציאות של העדר וחסרון. גם הוא בשיא שלו. כי זה הסוד של גם זה לעומת זה עשה אלוקים. איך תהיה בחירה אם לא יהיה כח שווה, כח המציאות האמיתית וכח המציאות המזויפת של העדר וחסרון. אם לא היה לה כח שווה זה מול זה, אז איפה תהיה בחירה? אדם יבחר ודאי במה שברור, מה שבטוח. אבל העדר וחסרון יכולים לצייר מצב יותר מציאותיו מהמציאות האמיתית. הבחינה לזה, אם נרצה לבדוק, אז נביא ציור שמובא בגמרא בברא בתרא ע"ג: מעשה ידוע עם רבה בר בר חנה, שמספר שפעם אחת הם הלכו בספינה וראו אי, ורצו לעלות על האי. וחשבו זה יבשה ועלו על האי, ואפו ובישלו על האי. אבל מה מתברר? הם עלו על דג גדול שהגב שלו נראה כמו אי. והם אפו עליו, הוא הרגיש את החום והתהפך. ופתאום ראו זה דג, זה בכלל לא אי! זה דג. מזל שהספינה הייתה קרובה, חתרו אליה והגיעו וניצלו. זה הסיפור שמובא שמה. יש עליו הרבה פירושים. אבל זה סוד הדבר: שאדם יכול לבנות בנינים גדולים וחזקים, אבל אם רק יכול הוא להתנדנד ממקומו, אות שאין זה מציאות אמיתית. עדיין הוא שייך למציאות של העדר וחסרון שהיא מונחת תחת שינויים, תחת ביטול. ניתן לבטל. ואם קבלת נדנוד יכולה לזוז ממקומה. אם אתה רואה שאתה לא יציב, שאתה לא אמיתי עד הסוף, שאתה לא עקבי, שאת היכול להשתנות בתנאים כאלה ואחרים, בין אם זה תנאי לחץ, כדאיות וכו', אם אתה יכול להשתנות ואתה עדיין מתנדנד, לא רואים אצלך קו עקבי, אתה במציאות של העדר וחסרון. במציאות אמיתית אין שינוי. מציאות אמיתית זה אמיתי. אם הבניין הזה זה באמת מציאות לא כיול להיות שנמצא את הקיר הה מחר מטר ימינה או שמאלה, אין דבר כזה. אם זה ככה זז זה לא קיר אמיתי. יש פה משהו, זה תפאורה אולי, שמו פה אני לא יודע, תפאורה, זה נראה כמו קיר אמיתי שהוא יצוק למטה והכל בסדר, אבל זה תפאורה. הנה זה לא במקום. אם רואים אותך שאתה לא במקום, היום אתה ככה, מחר אתה ככה, מתהפך כזה, בדיוק כמו הסירה הזאת וכמו החברה שעלו על הדג, הוא התהפך להם פתאום. אז מה מתברר שזה לא היה אי? זה מברר לנו שלא היה פה אי. אם רואים בן אדם מתהפך, היום אומר כך ומחר אומר כך, הוא חי במציאות רוחניות של עולם השקר של העדר והחסרון. לכן הוא מתנדנד. שהדברים והעניינים הוא באופן של קיימות, מה זה קיימות? במצב שהם לא זזים ממקומם בשום מצב! אדם כזה לא תתפוס אותו משתנה כהוא זה. אמר משהו? זהו! החליט משהו, לא זז. חי ככה, לא משתנה. זהו. זה האיש. שתראה אחד כזה שהוא לא מתנדנד לעולם, זה סימן של מציאות אמיתית. שמציאות אמיתית לא נתינת להיות תחת שינויים. כמו שה' אומר על עצמו: "אני ה' לא שניתי". אני לא בעל שינוי, אין אצלי שינוי. אני ה' לא שנתי. זאת אומרת אדם צריך להבין אם הוא אמיתי או לא, זה מתברר האם חלים אצלנו שיניים בתנאים כאלה או אחרים.

 עכשיו על הדרך הזה שלמדו. נבין עכשיו את הסוד של האבות הקדושים: אבותינו הקודשים נאמר עליהם: שהיו אום אני חומה. מה זה "אום אני חומה"? זאת אומה, הם יצרו אומה של "אני חומה". לא דלת. ואם דלת היא, נצור עלייה לוח ארז. אני חומה. חומה לא זזה, קבועה במקומה. דלת יש בה שינויים. פעם ימין, פעם שמאל, פעם באמצע, פעם סגור,פעם פתוח. על האבות נאמר שהם היו חומה בלי לזוז ממקומה. לא כמו שחושבים אנשים שהם היו גיבורים וחזקים וניצחו את כולם, לא, לא. סוד האבות הוא שהם היו מציאות וסוד של מציאות זה שאין להזיז אותם ממקומה בשום אופן. הניסיונות הקשים שהם עברו. להבות אש לא הזיזו אותם, מפני שהם היו מציאות עומדת בפני כל, ולא נסוגה מפני אש. לכן אברהם אבינו יכול בקלות להיכנס לכבשן האש. מה הבעיה להשתחוות קצת כאילו ולקלל את נמרוד, ואחר כך להתרומם ולהמשיך לזכות את הרבים ולהביא עוד אנשים תחת חיק האומנה, מה הבעיה? אבל זה לא אמת, זה לא אני, זה לא אני. המציאות שלי היא אמת ואני לא משתנה. אין שינוים. ועל הדרך הזאת נבין דבר מדהים. לא יאומן כי יסופר.

הקב"ה תובע את משה רבנו עליו השלום. שהוא לא כמו האבות. "וארא אל אברהם באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם". אומר הקב"ה למשה: האבות הקדושים לא הרהרו אחר מידותיי. אבל את משה רבנו הקב"ה תובע על הרהור. לפי גודל מצבו ורוממותו, היה איזה ניד, ניד כל שהוא של הרהור אצל משה רבנו. ואי אפשר להגיד עליו כבר "אני אום, אני חומה". במציאות האמיתית אי אפשר להיות שום זיז כלשהוא. ואם לפי דרגתו ורוממותו של משה רבנו עליו השלום, היה שם איזה עניין שהוא בא לכלל כעס, הרי יש כאן תביעה. הוא התנדנד מה. יש פה התנדנדות, הוציא אותו מן הכלים, מן השלווה. יש פה כבר נדנוד. והתורה תובעת אותו ואומרת "יען לא האמנתם בי". מה? מה? מה? מה קרה? זה אומר שהוא לא מאמין? כן! ביחס לאברהם שנאמר עליו "ומצאת את לבבו נאמן לפנייך". מה זה "נאמן"? במאה אחוז נאמן לפנייך. אצל משה לא מצא הקב"ה את אותו לב, ואמר לו: "לא האמנתם בי". על מי נאמר "ומצאת את לבבו נאמן לפנייך"? מי שרגליו עומדות על הקרקע בכל השלמות. איזה קרקע? של המציאות האמיתית. מה היה עושה אברהם אבינו? היה ממרמר ומסגף את עצמו.אברהם אבינו היה עשיר אדיר. היה יכול לאכול כל יום כבש. בלי החבל. מה הוא היה עושה? ממרמר ומסגף את עצמו. כי במה הוא עסק כל הזמן? בביטול המציאות של עדר וחסרון. מה שאדם הראשון היה צריך להכיר את הרע ולבטל אותו, אברהם הכיר את הרע. את התאוות, את החמדות, את כל עולם הדמיון שמבטיח לך "תעשה ותלך ותראה ותעשה וזה וזה..." הוא היה עובד לבטל את זה! ממרמר את עצמו, מסגף את עצו. לא נותן לגוף שלו להתרומם. להתרומם, לדרוש, לבקש. אין!  הוא עבד על ביטול הרע? כי הוא ידע את הסוד של מציאות העדר והחסרון. ועסק כל הזמן בעניין של שבירה. לשבור. ולהיכנס בעולם המציאות האמיתית יותר עמוק ויותר עמוק, עד שעמד על הקרקע על המציאות האמיתית. עליו נאמר ועל האבות: "אום אני חומה". ועליו אמר ה' והעיד: "ומצאת את לבבו", בשני יצריו. כתוב שיצר הרע השלים איתו. בשני יצריו לבבו. "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", והוא לא הרהר אחר מידותיי. לאבות: "וארא אל אברהם באל שדי. ושמי ה' לא נודעתי להם". מה זה שם הויה? זה שם שהקב"ה נאמן לקיים את הבטחתו, אני ה' נאמן לקיים את הבטחתי. ה' הבטיח לאברהם שייתן לו את ארץ ישראל. נתן לו בחייו? לא. יצחק הבטיח לו חזר שוב פעם ואמר לו שהוא מבטיח לו את ארץ ישראל, נתן לו בחייו? לא. יעקב הבטיח לו את ארץ ישראל, נתן לו? לא. היה רעב ירד למצרים, נתן לו? לא. מישהו מהם הרהר? מישהו דיבר? משיהו שאל איפה הבטחה? מה קורה עם ההבטחה?  שום דבר! לא הרהרו. וה' שולח את משה רבנו ללכת לפרעה, להכיר לו "שלח את עמי ויעבדוני". "ומאז באתי אל פרעה ארא לעם הזה והציל לא הצלת". הוא פונה אל ה' עם טענה. עם תביעה. יש פה אפילו שהוא מתכוון לטובת ישראל. שלא יגידו שחס ושלום הוא בדאי. הוא בא ובודה דברים ואומר דברים בשם ה' ובסוף זה לא מתקיים, נהיה הפוך. נכון ה' לא הקפיד עליו על הדבר, אבל נמצא שמה נדנוד קטן של הרהור. לכן ה' אמר לו "עתה תראה". עתה תראה בגולם של ישראל אבל לא בשלושים ואחד המלאכים שיהושע תלמידך ינצח אותם בארץ ישראל.

זאת אומרת מתברר לנו, מתבאר לנו בקצרה: יש שתי מציאויות: מציאות של מציאות ומציאות של העדר וחסרון. ויש דרכים שמובילים אל המציאות האמיתית. יפי! אז איך אני מגיע לזה? "דרכי התורה והמצוות" זה הדרך למציאות האמיתית. על ידם נעשה אדם למציאות אמיתית ונוחל עולם הבא. אבל שי בעיה: יצר הרע אלוף העולם. אם אתה בא לתורה ואומר לתורה אני נכנע בפנייך, מה שתאמרי לי אעשה, אז באמת זה הדרך להגיע למציאות האמיתית. אבל אם אתה מבקש מהתורה שהיא תיתן לך אישור למה שאתה רוצה, תספק לך היתרים, תגיד לך שזה בסדר וזה לא בדיוק וככה וככה, אין בעיה, אפשר למצוא פנים לכאן ולכאן. אין שום בעיה. "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". באותו "בם." אותם דברי תורה. אבל אם אתה תבוא ותהיה כפוף לתורה, אומר אני אין דה, אין לי רצון, אין לי כלום, מה את אומרת? בסדר. רגע אבל מה אם תהיה חתונה ויהיה ככה... בלי שאלות! אין לי שאלות! מה שאמרת זה מה שיהיה , בכל המצבים. אחי, אחותי, סבתא שלי, דודה, לא שמנה מי. מה זה משנה מי. מה אמרת? לא? לא!  זה נקרא שאדם יכול להגיע למציאות אמיתית. אבל אם הוא התחיל לעשות חילוקים, וחילוקי חילוקים ותת חילוקים, ואחר כך הוא מביא דוגמאות "אז איך הוא?" "אז איך הם?", "אז איך הוא אמר?" מה אי אפשר לסמוך?", "אז מה? אז מה?". אם תתחיל ככה, לא הבנתי, שמעת מה התורה אמרה? מה אכפת לי מה אומרים מאה מיליון. מה היא אמרה? מה שהיא אמרה זה מה שה' אמר. שיחת טלפון: "כבוד הרב, הקב"ה שלום, יש לי שאלה: האם מותר או אסור?...". "לא!". "שלום סליחה, הבנתי". רגע, אבל מה הוא אמר? לא. הכוונה גם על זה וגם על זה... יצר הרע כבר נכנס עם העדר והחסרון ומתחיל לחרכש  ואז בן אדם נופל. למה? כי כרצון מוליך אותו לשאול ולברר ולחקור, העיקר לא לקבל. לדחות, לא לקבל. לדחות את הדברים.

לעומת זה, יש דרכים שמוליכים את האדם אל המציאות שהיא בלתי מציאות. מי מוליך לשם? העולם. עולם זה משהו גדול, זה מלא כלים של יצר הרע. והיצר הרע בכבודו ועצמו. אלה הדרכים שמוליכים את הדרכים לעולם מלא של העדר וחסרון. ועל ידי זה שאדם נמשך לעולם הזה, הוא הופך להיות בלתי מציאות. וזה הסוד של הפסוק: "וילכו אחריי הבל ויבהלו". מה זה "וילכו אחריי ויבהלו"? אדם נהיה הבל. מה זה הבל? זה דבר שאין לו מציאות. בהתחלה רואים שיוצא מהקומקום הבל ופתאום זה מתאדה ונעלם ואיננו, ולא נרגש. ואתה לא חש. ונעלם הלאה, הלאה הלאה ואיננו. אדם מתאדה. היה בן אדם, בהתחלה היה על קרקע מוצקת פתאום התחיל שאלה פה שאלה דם, לא צריך יותר מזה, שהוא מתרגל לשאול, זה כבר הופך להיות בסיריות ואח"כ הוא כבר פורש לאט לאט. כי יצר הרע אומר לו: היום עשה כך מחר עשה כך. בקטנות, בקטני קטנות. "פן יש בהם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה'", פונה. איפה פונה? בלב. עוד לא אמר בפה, עוד לא עשה מעשה, רק הלב טיפה פונה. טיפה. כמה? חצי מילימטר. מי מרגיש? גם אתה לא מרגיש. תבנה בניין כל הזמן בחצי מילימטר, עוד, עוד, כמה שתעלה יותר לגובה זה כבר יהיה עקוב, מגדל פיזה, זה יהיה ישר. ואז יתמוטט הכל. לאורך השנים הפנייה הקטנה הזאת נהיה סחף עד עבודה זרה. "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים". לכן "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", פיתוי אחד, פעם אחת, נדנוד אחד, אתה כבר לא על הקרקע של המציאות האמיתית. אתה כבר לא שם. ביי! זה הסוד של "וילכו אחרי ההבל ויבהלו". עד שמגיע לידי מצבה שנשאר תלוי באוויר בבחינת שקר אין לו רגליים. וכל רוח קל דוחה הוא מסוף העולם ועד סופו.

לפי זה, למסקנה: שרואה אדם בעצמו שבמצב של קושי, יש לנו הרבה קשיים בחיים מכל מיני סוגים, משפחה, ועבודה ולימודים וכולל וראש כולל ופרנסה וחובות, מה לא! כל מה שתגיד אין דבר שהוא שלם ומושלם ומספק. אז כשאדם רואה בעצמו שבמצב של קושי,מיד הוא מש ממקומו, עליו לפחד הרבה. יושב אדם בכולל, החליט שהכולל זה משאת חייו, מבין שהכולל זה היייעוד שלו, מבין שבעולם האמת יושבים בכולל, בישיבה של מעלה. מבין שזה החיים זה רצון הבורא. אין להקב"ה רק ארבע אמות של הלכה. הוא מבין. מבין. ופתאום נהיה קשיים. חובות דופקם, מצלצלים, מאיימים, כל מיני דברים. אישה בוכה, אין לי לקנות, אין לילדים. מצב קשה. והוא מתחיל פתאום לחשוב אז אולי אני אצא לעבוד, לשעה שעתיים, אולי משהו. הופ! הוא כבר מש ממקומו. כבר מתנדנד. עוד לא עשה כלום, הוא עוד לא צעד החוצה, עוד לא כלום, הוא עדיין מתפל שלא יצטרף ושה' ימציא לו, והוא עדיין בוטח והכל, אבל הוא כבר מתנדנד. הוא כבר מתנדנד. עליו לפחד הרבה. למה? שמא מנותק הוא כבר לגמרי. אולי הוא כבר לא מחובר יותר למציאות האמיתית. ושמא חלילה הוא נמצא כבר בצד השני, בעולם של מציאות שאינה מציאות. במציאות של שקר שאין לו רגליים. וכל עבודתו של אדם זה רק להיכנס למציאות האמיתית שה' יעזור לו. תשאלו אברכים שהחליטו שהם יוצאים לעבודה, תשאלו אותם: אתה מאמין שה' זן ומפרנס? הוא יגיד לך כן. אז למה יצאת לעבודה? מה אני אעשה? לא היה לי פרנסה. לא הבנתי, את השומע מה אתה אומר? מי זן ומפרנס? זה שאת העובד אצלנו או זה שלמעלה? הרבה לשוחים למקום. זה יכול להיות זה שאתה אצלו, זה יכול להיות מישהו אחר שאתה בבית. זה יכול להיות שאתה בכולל. ה' זן ומפרנס כולם. את כולם. בעלי חיים, דגים, חיידקים וגם אתה. אז למה את הזז? למה אתה הולך? לאן אתה הולך? אתה מתקדם לכיוון הסנדוויץ'? אתה לא מאמין שהסנדוויץ' יגיע אלייך? אתה רוצה ללכת אליו? בשביל מה? אתה מאמין או לא מאמין? הוא חושב שהוא מאמין. הוא חשוב. הוא בכלל בעולם של מציאות שאינה מציאות. אם זה היה מציאות, ואתה אומר בעצמך, תשמע מה אתה אומר "הזן את העולם כולו". שמעת מה אמרת? אתה שייך לעולם או לא שייך? מה אמרת שהוא זן את העולם, אתה גם בעולם, לא? :"הזן את העולם כולו", נכון? איך אמרת? "בחן, בחסד וברווח וברחמים", איזה שבחים! "נותן לחם לכל בשר", אתה לא מפלסטיק. אתה גם בשר. ,נותן לחם לכל בשר", "כי לעולם חסדו". אתה שומע מה אתה מדבר? אז למה הלכת לעבוד? זה נקרא שהוא לא נמצא במציאות האמיתית. אדם שנמצא במציאות אמיתית לא זז. מה שהוא משיג באמת, בשכלו, על פי התורה, לא ישתנה בשום מצב. בשום מצב. זה נקרא מציאות אמיתית. אבל כל מי שתמצא אותו מתנדנד הוא לא נמצא במציאות אמיתית.

סיפרתי לפני כמה דרשות שחפץ חיים פעם בא ליו ראש ישיבת לומזה, ואמר לו שהוא צריך משגיח לישיבה. ואז המליץ לו בחום על תלמיד חכם גדול ואמר לו אני בטוח שאם הוא המשגיח אצלך בישיבה, אז אתה תבוא על סיפוקך. והנה הוא מקבל בחול המועד מכתב בכתב ידו של החפץ חיים, שבו הוא חוזר בהמלצה. הוא נבהל. מה קרה? אם החפץ חיים כתב בחול המועד שאסור לכתוב, אז הוא מבין שזה דבר האבד. והוא כתב בחול המועד! לא לקחת את האברך הזה, אני חוזר בי. ומה חפץ חיים לא יודע מה הוא מדבר? פעם הוא אומר אני סומך עליו, תבוא על סיפוקך, מצד שני, הוא פתאום מבול. מה הולך פה? אחרי שנגמר חול המועד הוא נסע אל החפץ חיים ושאל אותו מה קרה? מה השתנה? הוא אומר לו אני עדיין אומר לך שהאיש הזה הוא ראוי ואין... מה שהמלצתי אין בו שום שינוי. אבל מה קרה בחול המועד הוא נכנס אצלי והתלונן שיש לו קשיים בפרנסה, והוא מבקש ממני ברכה. ברכתי אותו. אבל הוא לא ראוי להיות משגיח. מי שאין לו בטחון במאה אחוז בהקב"ה איך יכול להיות משגיח בישיבה וללמד בטחון אחרים? אין לו את זה! הוא לא על קרקע המציאות. אתם יודעים כמה דתיים יש כאלה? תראו כמה עובדים. זאת אומרת אדם צריך להבין: אם אתה מאמין ובוטח בה' במאה אחוז, אתה לא תזוז בשום מקרה, בשום מצב, אתה במציאות האמיתית. אשרייך ואשרי חלקך. אתה כמו האבות הקדושים. אתה אום. אתה חומה. אבל אם לא, הרי על הרהור קטן, קטן של משה רבנו, קטן, הקב"ה מה אמר לו? "יען לא האמנתם בי". על מי אומרים את זה? על משה רבנו. לא האמין. "לא האמנתם בי". אתם שומעים איזה מילה? "על אשר מעלתם בי". מעלתם בי. "לא תבואו אל הארץ". איזה עונשים! על מה? נדנוד קטן. והיום כל דתי בטוח שהוא בגן עדן. מה זה גן עדן חבל על הזמן. כולם יקנאו בו.

עוד סוגיה שאנחנו רוצים להבין:"ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם בלהטיהם כן". שאלה: למה ציוה ה' יתברך לעשות מופתים שגם החרטומים יכולים לעשות? היה מתחיל מכינים. אתם יכולים לעשות כינים? לא. כי הם קטנים משעורה ולא שולט שמה כשפים. לא. למה לא מנע ה' יתברך מהחרטומים שלא יהיה בכוחם את המופתים האלה? כמו עם המטה ועם הדם וכו'. זה לכאורה יותר טוב מלעשות שינויים בטבע חדשים. שאלה נוספת: למה לא ביקש פרעה מהחרטומים להסיר את המכות? אהרון עשה מכת דם, למה הוא לא ביקש מהחרטומים תסירו את המכה, למה הוא מבקש ממשה ואהרון? מכאן שפרעה ראה שגדול כוחו של משה יותר מכוחם של החרטומים. כי הוא אומר לו להסיר את המכה. אם החרטומים שלך הם כל כך בעלי כח וידע ויכולת, תבקש מהם.

מכל זה אנחנו לומדים את כוחו של היצר הרע. של עולם המציאות הבלתי מציאות. מכל זה אנחנו יודעים את כוחו של יצר הרע. שהוא חטאת רובץ. שימו לב מה זה חטאת רובץ? יצר הרע מונח נגד עיניו של האדם. מגולה ובולט. ובכל זאת הוא מתגבר באחיזת עיניים, ומסמא את עיניו של האדם. אם לא היה פתח לחטאת, לא היה שום אדם נכנס. אם לא היה בית כניסה ליצר, לא היה חוטא בעולם. "לפתח חטאת רובץ", כמו "ולחטאת רובץ פתח". השקר עומד גלוי בלי להתבייש. לא תגידו עבד עלייך, פיתה אותך ואמר לך משהו שאתה לא שמת לב. מולך עומד השקר. כתוב מצודה פרוסה על החיים כולם. רואים את המצודה ונופלים בה. למה? מפני הפתח? הפתח מסמא את העיניים. ודבר אחד מתורץ בשני: שימו לב: פרעה רואה שמטה אהרון בולע את המטות של החרטומים שלו. וכשרוצה להסיר את הדם והצפרדעים, אין החרטומים יכולים. אז מי פה בעל הכח? בשם מי בא משה רבנו? בשם האלוקים. והוא מוכיח שיש אלוקים. ואתה לא יכול לעשות כלום עם החרטומים שלך, נכון? בכל זאת הוא מכביד את ליבו. למה אתה  מכביד את הלב? הוא אומר: הרי גם הם עשו משהו. גם הם עשו משהו. לא הבנתי, זה כמו שניים מתגוששים ואחד מקבל מכות, מה זה מכות, כולם מרחמים "די תפסיק, עזוב אותו, עזוב אותו", ותוך כדי שהוא מגן על עצמו בטעות, הוא נתן סטירונת קטנה לזה שמכה אותו ואז אומרים לאמרגן אתה רוצה שהוא ימשך? הוא אומר: בטח לא ראיתם שהוא נותן לו סטירה? הוא גומר עליו, הוא עוד מעט מת. לא, באל הוא נתן לו סטירה. לא, עוד סיבו. תגיד אתה מפגר, פרעה. בחייאת? מה קורה איתך? אתה רואה שיש כוחות יותר משלך ושל החרטומים שלך, איך אתה ממשיך? הרי אתה גם בעצמך מקבל מכות. אתה מתבזה. כל מצרים מסתכלים על המנהיג, והמנהיג מפיל אותם, עד שאומרים לו "אצבע אלוקים", ואומרים לו מה אתה לא..."הטרם תדע כי אבדה מצרים", את המכניס אותנו לברוח. כמו שאומרים לטראמפ היום. לא עבר שבוע כבר אתה החרבת את העולם. סין, אתה נגד יפן, אתה נגד גרמניה, פיטרת את ההוא, העפת את ההם, הבאת את... מה הולך פה? מה זה מתקות? כולם אומרים פרעה ממשיך, מכביד את ליבו.

רואה האדם את מעשה ה' הגדולים בכל הנבראים, אבל הוא גם רואה את הטבע מתנענע. רואה את גבורת הטבע. ואלו שיש להם טינה בלב מתלחשים ואומרים: "אבל יש פה כח בטבע". תשמע זה טבע. זה הכל טבע. ומחלישים את אמונתם. כמו אלה שמסבירים את האבולוציה, היה פעם מרק כזה של כל מיני חומרים, והמרק הזה הלך ורתח ונהיה ככה ועף וזה והתפוצץ ונהיה ,והכל נהיה זה, ועד שהגענו לזה, לאלעד. גם הכיסאות כתר שאתם יושבים זה היה מפוצצים שקרו לפני אלפי שנות אור. איך בן אדם יכול לתלות. לו חכמו לראות, שימו לב דוגמאות פשוטות מאוד: איך אלו הטבעים, טבע, היותר מרעשים מפתיעים, חשמל, שגילו את החשמל, זה דבר מדהים! מה אנחנו היו עושים היום בלי חשמל? היינו נשארים עם נרות במערה. חשמל! כל הטכנולוגיה, כל העולם מואר, כל העולם זז, נע, טס, הכל חשמל, חשמל. פשואלת איזה דבר זה! ורדיו פתאום גילו גלי קול וזה, מדברים פה שומעים סוף עולם, מדברים פה שומעים בירח, מה הולך פה? פתאום גילו את זה. זה היה , לא המציאו את זה. זה היה, רק גילו שפתאום יש את זה. טוב. כל אלה הדברים נתגלו. נתגלו, כמו אחד נכנס למערה וגילה משהו. נתגלו על ידי האדם ונשלחים על ידו. ואדם שולח חשמל, שולח רדיו, שולח גלים, שולח הכל. והם המלאכים שלו, אלה המשרתים שלו. הם עושים מה שהוא רוצה. כן, ככה הוא כיוון שככה יהיה. ולכל אשר יחפוץ הוא מטה אותם. ובונה מכונות ומכוניות וכל מיני דברים שישרתו אותו לפי הכוחות האלה שהוא מצא. והאדם הזה פועל כל זאת, כמו שכתוב: "כל שתהא תחת רגליו", בשכלו. הוא בשכל שלו כאילו הוא עשה את זה ואת זה ואת זה, ואת כל הדברים האלה שאנחנו רואים לפנינו. וזה האדם בעצמו אינו יודע כלל מה זה שכל. מה זה שכל? מה המהות של שכל? מאין הוא בא השכל? פעם אמר לי מישהו: תשמע היה פיצוצים, היה זה זה.. אמרתי לו: טוב, טוב. מה התפוצץ? לא משנה. בוא תגיד איזה יסודות אתה מכיר? ממן, חנקן, סידן, זה... מה אתה רוצה? תגיד מה אתה רוצה? ברזל, נחושת, כסף, מה? עכשיו תגיד לי משהו: באיזה מכל אלה היסודות והכוחות שאתה מכיר בעולם יש שכל? אתה מכיר? אמר לי לא. אמרתי: ממה אני עשוי? מה אתה עשוי? מאותם חומרים שציינת, נכון? ומאיפה הגיע השכל לבפנים, אם הוא לא נמצא בשום אחד מהחומרים. מאיפה הוא בא? אין תשובה. מצפון. מאיפה בא המצפון? לחנקן שי מצפון? לפחמן יש מצפון? רגש, מאיפה זה? ראית פעם נחושת רואה זהב מתרגשת? לא. אדם לא שולט ברוחו. עוד מעט וסר שכלו וכוחו איננו. ראיתם? גברת קלינטון בזמן הבחירות התנדנדה פעמיים.. קלינטון פתאום התחילה לצחוק. צחקה. אז כולם חשבו שזה.. אבל חלק הבינו שיש לה בעיה. זה מחלה. ואחרי כמה ימים היא פתאום נפלה כמעט ליד האוטו והחזיקו אותה. אז כבר רצו לפסול אותה מנשיאות. למה? פעמיים ראו שמשהו... השכל השתלט עלייה, לא שולטת בשכל. לא שולטת? לא יכולה להיות נשיאה לארה"ב וכל העולם כולו. אח"כ כפוף לאישה שיש לה אילצהימר. אז רואים שרק סטייה קלה בשכל, הרי מה אנחנו אומרים לבן אדם שמדבר לא בהיגיון או בלי טעם? "תגיד יש לך שכל?". ישר תובעים אותו. תראה את השכל, איפה השכל? מה קרה לך, אין לך שכל? ישר התביעה שלנו. יש שכל או אין שכל. מה זה שכל? כולם מדברים על שכל, מה זה. אם זה בחומרים מסוימים, אז בן אדם שאין לו הרבה שכל אשפר להוסיף לו הרבה חומרים. כמה זריקות של החומר הזה, מוסיפים לו הרבה שכל. אדם לא יכול לכלות את הרוח בבוא עיתו לצאת. ואם כן הוא רואה שיד ה' עושה את כל אלה. ובכל זאת יש לו פתח. "לפתח חטאת רובץ". מה הפתח? (הערה מהקהל) כן, אבל זה טבע. יש טבע. מה קרה לך? תשמע מה המדענים אומרים. תשמע מה זה , לא ראית מה עשו, מה מצאו, מה המציאו... וככה מטעה אותו יצר הרע. כי יש פתח. לפתח מחכה לו חטאת.

החכמים האמיתיים ידעו לראות מכלל זה, "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". כל דרכי ה' זה הדרך לצדיקים. זה גם הפתח למכשול לפושעים. כי זהו טוב בחירת האדם לבחור בחיים. רק ככה תוכל לבחור, אחרת אם לא, אין בחירה.  עכשיו, מה זה נקראת הכבדת הלב? פרעה הכביד את ליבו. מה זה להכביד את הלב? מה הוא שם קילו שתי קילו על הלב? מה זה להכביד את הלב. הוא לא אומר ויכבד את ידו, אלא את ליבו. בלב משכן הרגש שקשור בדעת, משכן הרגש כל המידות שלנו נמצאות בלבד, לכן אנחנו מבקשים "וטהר ליבנו". מהמידות הלא טובות "לעבדך באמת". כי יש מלחמה. הלב רוצה לספק את היצרים שלו, את התאוות, את החמדות, את עולם הלא מציאות. זה וזה, וזה, וזה, וזה. כל הזמן רואה לנגד עיניו מה עוד חסר לו, מה עוד רוצה. עולם של חסרון ודמיון. אז לכן המקום של הלב זה מקום הרגש שתלוי בדעת. ואלמלא הכבדות היה הלב מרגיש ורואה. ואם היה ניטל כל הרגש לגמרי, אין זה הכבדת לב, אלא, סילוק הלב. רואה את האמת והשקר נגד עיניו ומודה בם, ואין בכוחו לסכל אבן נגף. דהיינו, את השקר הוא לא יכול לסכל ומתגבר בו. זה כבדות הלב וזה חטאת רובץ. הרבה אנשים תשמעו אומרים: אני יודע, אתה צודק, אבל אני לא יכול,  אני מנסה אבל אני לא יכול, מה אתה אומר אני אשתפר או... כי יש לך כבדות בלב. אתה לא יכול להוציא לפועל את מה שאתה מסכים בשכל. השכל אומר לך את האמת, אתה גם אומר אותה, אתה מודע לה, אתה רואה אותה. אתה גם אומר אני אביא לך דוגמאות שאתה צודק גם, אבל אני לא יכול! למה אתה לא יכול? כי הכנסת את היצר הרע דרך הפתח.

הרמב"ם, זכרונו לברכה, כותב שפרעה הוא יצר הרע. כי מי שאינו מבין כלל הוא נמשל לבהמה. בכלל לא בגדר אדם. מדברים עם בן אדם לא מבין בכלל זה בהמה. דבר עם עז אותו דבר. היא תענה לך? לא תענה לך. הבינה? לא הבינה. היא תעשה מה שאת הרוצה? לא. זה בהמה. אדם שלא מבין כלל, זה בהמה. לא בגדר אדם. אבל הרואה ומבין, ואינו מתגבר על יצרו, זה כבדות הלב. רואה, מבין ולא מתגבר על היצר. זה כבדות הלב. והכתוב אומר : "למען תדע", למען תדע. זאת אומרת צריך להביא לידי ידיעה ברורה. אז מה זה אם כן עיקר כבדות הלב? זה מסך שמבדיל ומכסה את עיני הדעת. אינו מצרף את שכלו להכיר הכרתיו, שהוא כבר מכיר ומבין, באספקלריה המהירה, לצחצח את הדעת מכל אבק חומרי שמחשיך. תראו, אתם רואים לפעמיים אנשים שיש לך הם שמקפים שהם מוציאים אותם, מסתכלים ככה, מוציאים איזה מטלית ומתחילים לנקות. מה קרה? הוא רואה, אבל מטושטש. למה? יש בעיות אצבע פה, יש שני גרגירים כאן. זה כבר משנה לו את הראייה. נכנס לך גרגיר חול לעין, אתה  כבר צריך לשפשף, לשפשף,לשפשף, עד שהיא תדמע ועד שזה יישטף, ועד שתתנקה, ועד שתחזור הראייה הברורה. כי טיפה חומר, אפילו גרגיר חול, טיפה חומר, כבר מטשטש. מטשטש. אתה לא רואה. מטשטש. זה גרגיר חול. אין לו טעם, אין לו ריח, אין לו כלום. זה סתם גרגיר חול, חתיכת חומר קטן, קטן. ואם זה חומר עם תאווה? בגדול. אם זה מכונית, אם זה בית שהוא רוצה, ואם זה עסק, ואם זה... וואו!!! כמה הוא להוט אחרי זה! מתי, מתי, מתי יגיע לידי ואקיימנו? זה כבר מטשטש את הדעת. אין לו זמן לתפילות , אין לו זמן לכלום, וללימודים, אין לו לבית, אין לו כלום! כלום! כלום! כי הוא אחרי התאווה. ויצר הרע כבר מחשיך את עיניו.   

מה העצה לזה? "בראתי יצר הרע בראתי לו תורת תבלין". התורה היא ההפך מיצר הרע. כשם שהיצר הרע הנקרא פרעה עיקר כוחו להכביד את הלב. מה זה להכביד את הלב? מסך שמבדיל לכסות פני האמת, כשם שזה כך, ככה התורה הקדושה להיפוך, היא האור המצוחצח הבהיר לראות את האמת בטהרתה. ככה. כתוב: "וישלח אהרון את מטהו ויהיה לתנין, ויעשו גם החרטומים כן... ויחזק לב פרעה". איזה חיזוק הלב יש בזה? אחרי שגם בחרטומים עשו כן? כתוב: "ושילח אהרון את מטהו ויהיה לתנין, ויעשו גם החרטומים כן", אז בגלל זה "ויחזק לב פרעה". מה מחזק את ליבו של פרעה בגלל שגם חרטומיו עשו כן? אבל הלא בלע מטה של אהרון את מטותם. אם כן, ראית שגדול כוח ה'. אז איך זה אתה מחזק את הלב? הפסדת, נכשלת, הובאסת. ובגלל זה אתה מחזק את הלב? מילא ניצחת. גם בדם ראה שהמצרים לא יכולים לשתות. רק אם הם קנו בכסף מישראל מים, יכלו לשתות. אז מה רואים?  גלוי לכל מעשיו של ה', אבל יש צעד הוא אומר פרעה, גם החרטומים עשו דם. אבל הם לא יכלו לעושת דם כמו שעו ישראל. כי אצלם זה היה כמו צבע של פטל. אבל הדם שעשה אהרון זה היה אמיתי. "ויבאש היאור". והדגה מתה. ואתם לא יכולים לשתות. בכל זאת הוא חיזק את ליבו. כי כשיש צעד, צעד קטן של טעות, קטן, מכסה על האמת הגלויה. אמת גלויה לעיני כל, טיפה, טיפה צעד של טעות שאדם חפץ בו, חפץ בו, יכול להיתלות על זה. כן, נכון, אבל, היה שמה.. כן... אבל... גם בצפרדעים, אפילו שראה שהחרטומים יכלו רק להעלות אותם, את הצפרדעים, אבל להסיר אותם לא יכלו. ולכן הוא רק ביקש מאהרון ומשה "העתירו אל ה'". אז אתה אומר שהכח בידם דרך ה'. אתה בעצמך אומר "העתירו אל ה'". אני והחרטומים לא יכולים. אם כן הוא מודה שיד ה' פעלה כל זאת. וגם עשה בחינה. עוד בחינה הוא עשה: הוא אמר למחר. אפילו שטבע האדם לרפאות את המחלה לשו הכי מוקדם שאפשר, למה לא ביקש להסיר מיד את הצפרדעים? למה למחר? להעתיר מחר? הוא רצה לברר שבאמת הם עושים על פי ה'. האבן עזרא אומר: אמר רב שמואל בן חופני: אין מנהג אדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כחי מערכת כוכבי שמיים הביאה צפרדעים על מצרים, ומשה היה יודע זה. משה ידע שעכשיו המערכת העליונה של הכוכבים היא עכשיו זה הזמן שלה להביא צפרדעים ולכן הוא הציע מכת צפרדעים. וחשב פרעה שהוא אומר לו עכשיו אתה רוצה שאני אסיר את המכה? חשב פרעה, כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים. עכשיו נגמר להם הזמן. לפי הכוכבים ,לכן הוא ניסה אותו ואמר לו: "לא! לא היום, מחר". אז ככה הוא יברר אם זה ידיעה חיצונית או שזה בכוחו, מתי שיגידו לו. מחר, מחרתיים, מתי שתגיד אני אוציא את זה. אז זה לא תלוי בכוכבים. נו? והא ראה שהוא יכול לעשות אז מה עכשיו? חנג'ורי בסטרי. כבר הסכים לשוח את העם, וידע שסיבת המכות רק מה שמעכב לשלח אותם. כל המכות שהוא מקבל זה רק בגלל שהוא מעכב לשלוח אותם. בכל זאת כתוב: "וירא פרעה כי הייתה הרווחה ואכבד את ליבו". עוד פעם מכביד את ליבו. בודאי שבשעה שביקש את משה להתפלל לא היה בדעתו של פרעה לחזור בו אחר כך. כי כתוב :"ויצעק משה אל ה'". והצעקה לא תוכל להיות בעד מי שאין פיו וליבו שווים. שמה השתדל לצעוק אל ה' שיסיר את המכה בשביל רמאי שקרן כזה שמתכוון אחר כך לחזור בו? אז הוא לא התכוון פרעה לחזור בו. אבל שהייתה רווחה, שהלכה להכרה קודמת, ועוד פעם צץ אבק הטעות, מה אבק? שגם החרטומים עשו כן. זה הפתח המטעה ומכביד את הלב.

והנה לקראת הסוף, לפני המכה העשירית, "ואמר פרעה לך מעליי, אתה תוסיף לראות פניי כי ביום ראותך פניי תמות". איזה איומים! אם היה באמת בידו של פרעה להמית את משה, למה לא המית אותו עד עכשיו? תשע מכות קיבלת, עכשיו לפני העשירית אתה נזכר לאיים? למה אתה מתחנן למשה כל פעם שיסיר את המכות? למה אתה לא ממית אותו? האם היה מי שמרד במלכות יותר ממשה רבנו? למה הניח לו לבוא בכלל בשער המלך ולעמוד בכל פעם להתראות ולהפחיד אותו בעונשים כאלה? כל זה מראה לנו את כבוד הלב עד כמה מגיע. שאחרי המכה תשיעית שכבר סבל כל כך, וכבר אמר "ה' הצדיק", ולבסוף נתהפך ונתקשה ליבו. מה כתוב מקודם  ? קודם כתוב: "ולא שילח את בני ישראל". וכאן מה כתוב בסוף? "ולא אבה לשלחם". הגיע לכבדות לב כזאת שכבר לא אבה, לא רצה לשלח אותם. קודם לא שילח. חצי חצי. לא משתלם, לא כדאי. כל מיני חישובים. אולי ננסה עוד קצת, נראה. אולי נסחב. אבל זה היה קודם. בסוף אחרי שקיבל עוד יותר מכות היה צריך כבר לשלח, כמו שעשה במכה העשירית. כתוב: "לא אבה לשלחם". זאת אומרת הכבדת הלב יותר ויותר. ככל שהוא מקבל מכות, מתקשה עוד יותר. כמו הכבד. הכבד, ככל שמבשלים אותו עוד ועוד ועוד, תמצית הדם יוצאת והוא נהיה קשה,קשה כמו גחל. כל מה שגילו לנו חכמים זכרונם לברכה בתורה הקדושה על כוחות בני אדם, אלה הם התוואים הטמורים באדם. אלה כוחות שגנוזים ביצרי מעללי איש. לא נטמע על פרעה שאמר "ה' הצדיק והוא ועמו הרשעים, ואחרי זה פרעה עצמו אומר למשה: "כי ביום ראותך פניי תמות". ואותו פרעה אחר כך מתחנן למשה ואומר תסיר מעליי רק את המוות הזה. מה עושים עם בן אדם כזה? שיש פה אדם ובהמה שלובים יחדיו.

אתם זוכרים את הדרשה שנתתי על החפץ חיים ואלקפונה? איך יכול להיות באדם אחד גם אלקפונה וגם חפץ חיים? איך יכול להיות אבא לשתי בנות ואישה שקודם הביא ממכולת חלב והביא גבינה והביא לחם, ואחרי דקות לוקח סכין ושוחט אותן והורג אותן, איך יכול להיות? איך יכול להיות בבן אדם טוב ומטיב ובעל חסד נורמטיבי, ברגע אחד רוצח שפל שאין כדוגמתו? איך יכו להיות? באדם אחד, לא שני אנשים. אותו בן אדם. בכל בן אדם יש אלקפונה, רוצח שאין כדוגמתו ויש גם החפץ חיים. לא בכדי אמר הרמב"ם ופסק להלכה: כל אדם יכול להטות את עצמו ולהיות כמשה רבנו או כירבעם בן נבט. שתי הקצוות נמצאים בכל אחת ובשאיפותם. אף אחד מאיתנו לא יודע מי הוא עד שהוא יצא מן העולם הזה. יוחנן כהן גדול 80 שנה שימש בכהונה גדולה ובסוף נהיה צדוקי. בן 110 לפחות הוא היה. אז זאת אומרת יש פה ניסיון גדול כל החיים.

יש מציאות שהיא מציאות, ויש מציאות שהיא לא מציאות. אבל היא מציאות שלא מציאות. היא חזקה לפעמיים יותר מהמציאות האמיתית. בעינייך. בעיניי הרואה. תדע לך שאם יש בך נדנודים אתה מסוכן כמו הרוצח הזה. כי אתה יכול להתהפך ברגע. ברגע! כי מי שמתנדנד היום הוא כאן מחר הוא שם. וראינו בחיים אנשים שהשתנו לרעה. לטובה גם, אבל לא תמיד מחזיקים. מי שהולך עם ה' ישר, צדיקים, מי שרוצה להיות באמת צדיק, באמת , והוא רוצה להיות צדיק, זה שאיפת חייו באמת, לא אם מי שיגידו עליו העיקר שהוא צדיק, לא אכפת אם הוא צדיק או לא, העיקר שיגידו שהוא צדיק, ושיתפרנס כמו צידק, שיכבדו אותו כמו צדיק, לא! צדיק שרוצה באמת לעשות את כל דבריו ומעשיו על פי הצדק האלוקי, אדם כזה יכול ללכת בדרכי התורה ביושר ויגיע לחיי העלם הבא. אבל אם מתנדנד זה ראייה שהוא עדיין לא שם בכלל. הוא לא שם. אם אתה מוצא אתה עצמך מתנדנד בעניינים רוחניים או יותר גרוע מסתפק, מסתפק, יש לי ספק אם אני יכול לא יכול, מתאים לי לא מתאים... יש אנשים שפשוט אומרים לך בפה מלא הוא אומר לך שמע אני לא בעל מדרגה כזו, מה אתה חושב שאני יכול להיות כמו זה, כמו זה, כמו זה? אני מספיק לי ככה, ככה. הלו! הלו! מה אתה מדבר? מה אתה מדבר?  בעל הבית נותן לך חמשת אלפיים שקל, רוצה לתת לך, קורא לך למשרד עשר אלף לתת לך. "לא, לא, סליחה אני מסתפק, אני לא, חס ושלום אני לא יכול, זה לעמוד בתור, להטריח עד שיספרו את כל הכסף וזה. מה פתאום! אני לא, לא, מה פתאום!". איפה יש דבר כזה? למה פה אתה מסתפק ופה לא? למה? אתה מתנדנד. מתנדנד? אתה עדיין נמצא בעולם המציאות של העדר וחסרון. אתה עוד לא שם בכלל בעולם האמת. אז איך תגיע לעולם האמת? לכן מי ששמע את הדרשות האחרונות שנתתי בנושא מה שאמר בעל חובות הלבבות, שרק מי שיורה את הרשעים לדרך הטובה, הוא בן העולם הבא יחידי. היחידי שמובטח לו שהוא יהיה בן העולם הבא. וכל השאר, אפילו שיהיו צדיקים , צדיקים גדולים, זה רק נדבה. זה ברור מה שהוא אומר? למה? כי לא רק שהוא עושה את מה שהוא חייב, הוא גם רוצה שכל העולם יהיה זכאי. אז ודאי שהוא רוצה לעשות את רצון ה'. כי מה לא יוצא מזה שהוא מבזבז את חייו בשביל אחרים להדריך אותם? תתעלה אתה, תרוויח אותה, תאכל אתה, תשתה אתה. זה שנמצאים על קרקע מוצקת. לכן אבות הקדושים כולם התעסקו בזיכוי הרבים, בקירוב הרחוקים לאביהם שבשמיים והם שהביאו את האמונה לעולם. לכן הם לא נחו. הם כל הזמן דאגו רק להוסיף ולקרוא בשם ה' בכל מקום שהם הגיעו. זה נקרא "ומצאת את לבבו נאמן לפנייך". 

אחרי שהסברנו את הדברים אני חשוב ברור, נשאר לכם רק להחליט, ולפני שתחליטו תבדקו: האם אתם קרקע מוצקת שניתן לומר עליכם "אום אני חומה", "ומצאת את לבבו נאמן לפנייך", או שאתם דלת. פעם פה, פעם שם, פעם פה, פעם שם, פעם פה, פעם שם. עכשיו זה ברור.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב לכבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: ולציבור. מהו קצר, אחרי זה שאלה לרב. דבר ראשון: חזרתי בתשובה בעקבות קלטת מספר 55 "כל עב"ם עמבה"

הרב: אתה יודע כמה יוסי שריד נלחם נגד ההרצאה הזאת? כל התשקורת רדפה אחריי.

שואל: זה הפושעים

הרב: כן...

שואל: כחילוני??. לשעבר אני יכול לומר שמה שדיבר אליי ולחברים שלי, זה היה תוכן הקלטות, תוכחות, היגיון והומור. מה שגרם לנו ולאלפים כמונו לקפוץ לזה, כמו שאומרים. הרב מילא את הישיבות. עכשיו היום , עשרים שנה אחרי, הרב חושף  את הזיופים, נקרא לזה, שקיימים במגזר החרדי. שזה כולל זמרים פסולים, נבלות וטרפות בהכשרי מהדרין, תקשורת חרדית שקרית, עוד זיופים. זה לא מקום לפרט ולפרסם. ואני בא לומר שכל זה מזכיר מאוד את הטעות והזיוף שהיה גם בזמנו של מרדכי היהודי. שרבנים די אז התנגדו למרדכי היהודי, ואף האשימו אותו שמתקרב המן, ושמותר ללכת לסעודת אחשוורוש, מותר לאכול שם. ולמה אתה מרדכי גוזר גזרות כאלה שהציבור לא יכול לעמוד בהםפ לכאורה, וגורם למחלוקות מישראל וכו', וכדומה. אבל מרדכי היהודי היה בשלו. בסופו של הוא צדק. בסופו של דבר הוא צדק. יחיד כנגד רבים. והכריע את כולם. ושמו נכתב לנצח נצחים, במגילת אסתר. ואין זכר לשמם של הרבנים דאז שהתנגדו לו. עכשיו, גם היום אנחנו באותו מצב. זה נראה שההיסטוריה חוזרת. אלפי רבנים אומרים תאכלו , מותר לאכול, הכל כשרף, אין מה לחששו. מהדרין. ויש יהודי אחד כדוגמת מרדכי היהודי, שמראה לכל מי שרוצה לראות שאסור לאכול, ושיש נבלת וטרפות. והוא בשלו. והוא עומד נגד כל אלפי  הרבנים, יחיד כנגד רבים, הוא מכריע את כולם, ושמו יונצח לנצח נצחים ולא יישאר זכר לשמם של כל אלה המתנגדים לו. זאת אומרת שאין עוד אחד בדור שיילחם אקטיבית כל המלחמות האלה. מסכן את עצמו, את מעמדו, את הפופולאריות שלו, זה רב לא בעניין פופולאריות" אלא רק לומר את דבר ה' בכל מצב, את האמת בכל מחיר. וכתב הרמב"ם שמשיח יילחם את מלחמות ה', הלכות מלכים י"א, זה לא טנקים ולא תכסיסי מלחמה, אלא מלחמות ה' שיילחם משיח. זה המלחמה להעמיד את דבר ה' על האמת. יש לחשוב על הפרט הזה במעט זמן. אין אחר שנלחם כך, שמכשיר אותנו לגאולה. כמו שכולם יודעים שרב עושה ואינו מוותר. כמו שכתב סופר אחד באנגלית : "Winners never quit and quitters never win" - המוותרים לעולם אינם מנצחים והמנצחים לעולם לא מוותרים. אני לא משיחיסט שהרי כתב הכתב סופר באחד המקומות וזה יגרום להרבה אנשים לעשות חשבון מחדש. כותב שכל מי שלא חושב שרבו הוא משיח, שיחפש לו רב אחר. שיחפש לו רב אחר. לכן אי אפשר  להאשים אותי במה שאני חשוב. כמוש חושבים אלפים כמוני. ועוד אני אוסיף...

הרב: טעות. כן....

שואל: אוקי. אני עוד אוסיף ככה בסוגריים, שכתוב בתנ"ך שהמשיח יהיה תימני. חבקוק ג'. זה לא טעות. זה אני לא כתבתי. טוב, אני כבר משנה נושא. אני רק מקווה שלא גרמתי לכל התימנים לחשוב שהם משיחים עכשיו. גם זה יכול להיות.

הרב: אין חשש. גם אני לא חושב.

שואל: טוב. שאלה לרב, הגענו לשאלה...

הרב: יש לך זכות בגלל שאתה מארגן הער, אז אני שותק. אבל אם זה היה מישהו אחר לא הייתי נותן לו להמשיך לדבר.

שואל: לכן שניתי נושא מהר. שאלה בשם הציבור ולתועלת הציבור. שאלה מעשית. אם הרב יכול לתת עצה.: למדנו מרבי שמעון בר יוחאי ש"גדול שימושה של תורה יותר מלומדה". הלכות ז'. וכמו אלישע .... של אליהו הנביא וזכה לתורה. וכדוגמת יהושע הן נון, שמשה רבנו וזכה. ככה עם הרב בעצמו שזכה וכידוע עשרים שנה שימש את הרב יהודה שפירא, זצ"ל. וכן את הרב קנייבסקי שליט"א. וכן אנחנו שבזכות הרב זוכים לחזור בתשובה. אבל לא זכינו להיות קרובים לרב. אז בשם כולם, איך בכל זאת נוכל לשמש את הרב ולזכות ליותר תורה. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא. אם עושים את מה שאנחנו עושים ומפיצים את אור התורה באותה דרך, ומפיצים את הדברים האלה הלאה, זה נחשב "יד אריכתא". כאילו היד שלי נהיית יותר ארוכה ומגיעה לעוד ציבורים, לעוד מקומות, והנה אתה משמש בשימוש הכי גדול שיכול להיות. לדוגמה: שהחפץ חיים כתב את ספרו "שמירת הלשון", אם היה בא משיהו ולוקח את הספרים ורץ מעיר לעיר, ממקום למקום, מכניס לכל בית, את הספרים שלו, אז הוא גרם שהחפץ חיים יהיה בכל בית. ואם החפץ חיים נמצא בכל בית, אז הנה הוא דורש בפני כולם, ואומר לכולם את מה שהוא רוצה להגיד, וכולם עושים את מה שהוא אומר, אז ממלא זה השימוש הכי גדול. מה עשה יהושע בן נון? אותו הדבר. היה דואג שכולם ישמיעו את שמה רבנו. והיה מסדר את המחצלאות ומסדר את הכיסאות ומסדר את הכל. רק שישבו וילמדו. מה עשה גחזרי? בדיוק הפוך. מנע שייכנסו לשיעורים. היה יושב בחוץ שלא יבואו ללמוד. השימוש נעשה באופן זה שממשיכים את הדברים, והם מוציאים אותם בכל מקום שרק אפשר. איך נהיה כל כך הרבה חוזרים בתשובה? בגלל שהפצנו עשרות מיליונים של קלטות טייפ, וידאו, דיסקים וכו'. תסתכל רק בגולל, יו-טיוב , בכל מקום, תראה כמה. שלוש מאות אלף סרטונים. תסתכל כמה צפו בכל סרט. זה מגיע לכמויות של מאות מילוני פעמים. זה דבר שלא היה כזה דבר. אז זה כל מי שמעלה סרטון, כל מי שמעביר סרטון, כל מי שמעביר ספר וכו', אתם יודעים שיצאנו במבצע עכשיו של הספר שקיבלתם פה. אנחנו מחלקים את זה עכשיו בכמה מקומות בארץ. עכשיו חילקנו בבית וגן. באלפים יחידות דיור. וממשיכים הלאה לפי התורמים. ככה מגיעים לכל בית. גם שמים את הדיסקים של הכשרות וגם שמים את הדיסקים האחרים. וככה מפיצים דעת. אנשים שומעים, יכולים לבדוק, לברר וכו'. אבל הדברים מונחים לפני כל בן אדם שרוצה. אבל ה' כבר הודיע: "הרוצה לטעות יבוא ויטעה". אי אפשר שכולם ישתכנעו. כמו שאמרנו יש הרבה אנשים שחיים בעולם של מציאות של העדר וחסרון. עדיין התאוות מושכות אותם. עדיין לפתח שלהם, שהם פתחו, חטאת רובץ. הם לא החליטו, הם לא סגורים על זה שהם רוצים להיות צדיקים באמת במאה אחוז. 80 אחוז, 90 אחוז הלוואי. מה שאפשר. מה שאפשר. כל מה שאפשר נעשה. אבל יש דברים שאני יודע שאי אפשר הוא אומר. זה אני יודע שאי אפשר, זה אני לא יכול, זה אני לא יכולה. זה אני יכולה, חבל להגיד סתם, אני לא משקר , לא משקרת. זה אני לא יכולה. הכל כן. זה לא. אם יאמר העבד לריבו: הכל אני עשוה חוץ מדבר זה, כבר פרק עול אדוני מעליו.  אין 99 פסיק 9, יש מאה אחוז. יכול להיות שאתה מדרך למאה אחוז, אבל בדרך למאה אחוז. לא שאתה אומר "עד כאן". שהרי למדנו: שאינו דומה מי ששונה פרקו מעל למטה ואחת. מי ששונה פרקו מאה פעמים נקרא "לא עבדו". למה? יכולת עוד פעם ולא עשית? הוא עשה אז הוא "עבדו", הוא עובד את ה'? אתה לא עובד את ה'. למה? מה מאה זה לא מפסיק? בטח! למי שיכול רק מאה ואין אפשרות אחרת. בטח זה מספיק. גם אם הוא יכול רק עשרים. זה מצוין! אבל אם אתה יוכל 101 ואתה מחליט לעצור במאה, לא עבדו. הדרישות הן דרישות. הזמן קצר. הנכון יותר הזמן קצר והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק. כמה זמן אדם חי? כמה הוא ישן? כמה הוא אוכל, כמה הוא עובד? מה נשאר? עם מה תבוא למעלה? עם שקית אוכל? יש לך נצח להיות שם? אם מה תפרנס את עצמך שמה? במה? במה? אז לכן אדם צריך להחליט. תודה על השאלה.

שואל: זאת אומרת גם מי שרחוק גיאוגרפית מהרב, יכול לזכות לכל מה שהרב אמר עכשיו?

הרב: בודאי! בודאי!

 

שאלה:

שואלת: באתי לבקש מחילה מכבוד הרב. שמעתי חרפתו ולא מחיתי. אולי גם דיברתי פעם. אז אני מבקשת מחילה מכבוד הרב ש... בבקשה אם...

הרב: ולמה התחרטת עכשיו?

שואלת: למה התחרטתי? כי הבנתי שבעצם מי אנחנו , מה אנחנו שנדון את זה או את זה. החלטתי לדון כל אדם לכף זכות. כל אדם באשר הוא אדם. וזה לא משנה מי הוא, מה הוא, איך הוא. אולי גם סיפור שקראתי על הבבא סאלי שבא אליו מישהו כמה פעמים הוא קיבל אותו במאור פנים. ויום אחד הוא בא אליו ואז הוא כאילו גידף, אמר לו "לך מפה, את שקרן, אתה גנב...". סיפור שהיה באחד המקומונים. ואז בעצם אחרי כמה זמן הוא זאת אומרת מסתבר שבעצם הוא ביטל גזרה מהבן האדם הזה. ואני רוצה עכשיו ה' יבטל גזרה מעליי כי התגלתה לי משהו. ואז החלטתי שאני צריכה לכל מש.. גם כבוד הרב, לא רק.. אם חלילה פגעתי או אמרתי, עשיתי משהו. תמחל לי.

הרב: טוב. למרות שאת עדיין לא מצדיקה אותי, אני מוחל לך?

שואלת: למה אני לא מצדיקה אותך?

הרב: כי את אמרת שיותר טוב ללמד זכות, זה נכון, אבל לא בגלל שאת מצדיקה. לא משנה.

שואלת: תמיד אני אמרתי שאני איך אומרים? פיך יישק דבר.

הרב: טוב. יהי רצון. מה שמך?

שואלת: שמי תמר, אבל אני מבקשת שתאמר שלוש פעמים מחול לך. סליחה.

הרב: אני אשמע גם לך.

שואלת: תודה.

הרב: תמר בת?

שואלת: סעידה מזל.

הרב: סעידה מזל. רפואה שלמה בלי חשש ופחד. ומחול לך, מחול לך, מחול לך.

שואלת: תזכה למצוות, ה' ישמור אותך.

הרב: אמן! גם אותך.

שואלת: ותחיה שנים רבות וארוכות בטוב ובנעימים.

הרב: אמן!

 

שאלה:

שואלת:ערב טוב לכבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

הרב: אני 40 שנה הייתי גר ברמלה. אבל אני שומע הרבה, הרבה קלטות שלך. עם בן שלי הייתי הולכת לבני ברק לאתר שלך, הייתי קונה קסטות. ברוך ה', תודה לאל כל הילדים שלי חזרו בתשובה. למדו בכוללים. ואני כל הילדים שלי באתי לפה לפני חודשיים, לגור בעיר חרדית. רק תברך אותי לבריאות, שאני אחתן את יד האחרון שלי, יהודה. ואני בעלי נפטר לפני 13 שנה התחתנתי, שלושה ילדים בלי בעל וחתן שלי חולה, אני רוצה תברך אותו לבריאות. הוא גם פה באלעד גר.

הה:מה שמך?

שואלת: אמה בת דדינה.

הרב: אמה בת עדינה, כן?

שואלת: נריה בן נעמי.

הרב: נריה בן נעמי...

 שואלת: ויהודה בן אמה, יתחתן השנה.הרב: ויהודה בן אמה יתחתן השנה ותזכו לבריאות שלמה...

שואלת: תודה!

הרב: ויישוב טוב במקום.

שואלת: ה' ישמור עלייך תמיד, עד 120 שנה לחיות!

הרב: תודה . ואם יהיה 121? שאלו את הרב קנייבסקי מה עם הרב שטיינמן, שהם יבריאו אותו. שאלו אותו מה עכשיו זה כבר מצב קשה מאוד היה , אז הוא אמר הוא לא מבוגר. רבי פרידה חי עד 400. בן 103, זה לא מבוגר. ככה אומר הרב חיים קנייבסקי.

 

שאלה:

 שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואלת: קודם כל, רציתי לבקש מהרב סליחה ומחילה.

הרב: על?

שואלת: בזמנו שבעלי ניסה לחזור בתשובה בעזרת הרב אני התנגדתי. בתוקף. דיברתי בגנותו של הרב, ו...

הרב: יש מישהו שמדבר עליי טובות בכלל?

שואלת: תתפלא, אבל עכשיו דווקא לגמרי.

 

הרב: כן...

שואלת: לגמרי. אני רואה עכשיו הרבה דיסקים שלך, הרבה מאוד חומר שלך. מבראשית התחלתי ככה יותר לחזק את האמונה , יותר זה... ואני מבינה שיש היגיון בדבר. זה לא סתם ללכת אחרי.. ואני חייבת פשוט להוריד את העול הזה מעצמי ולבקש סליחה ומחילה עם חרטה גמורה. ואני באמת מצטערת. והייתי צריכה לעשות את זה מזמן, למעשה. ואם יש איזה שהיא, אם זו הסיבה שאחד הדברים שעוברים עליי זה בגלל הדבר הזה. אני מבקשת סליחה מהרב, מריבונו של עולם שאני פגעתי באחד השליחים שלו...

הרב: מה שמך ושם האמא?

שואלת: לי קוראים בלה בת זויה.

הרב: בלה בת זויה, ה' יזכה אותך שתהיה בריאה ושלמה...

שואלת: תודה! תודה! ואני רוצה לשאול אותך שאלה...

הרב: רגע! ושיהיה מחול לך, מחול לך, מחול לך.

שואלת: תודה!

הרב: ותפצי 1,000 דיסקים שלי בציבור רחוק.

שואלת: אלף דיסקים. אני רציתי לעושת משהו יותר טוב. אבל...

הרב: הרצאה.

שואלת: הרצאה.

הרב: אשרייך!

שואלת: בעזרת ה'.

הרב: זה יותר טוב.

שואלת: אני רציתי לשאול אותך שאלה, כבוד הרב.

הרב: כן...

שואלת: האמונה שלי עדיין לא מספיק חזקה. אני הייתי רוצה להתחזק יותר. אחד הסיבות שקצת קשה לי להתחזק.. זאת אומרת לא שקשה לי. אנשים עכשיו שחוזרים בתשובה, אחד הסיבות זה באמת כי קשה להם מבחינת מה שנגזר עליהם. ובסופו של דבר הם מקבלים על עצמם דבר, שתיים, שלוש, וה' שולח שליח לרבות רופא, שייתן להם איזה שהיא תרופה למכה שלהם. ולא באמת רואים ניסים בלי תרופות. זאת אורמת אם יש מחלה חשוכת מרפא שהיא ידועה כמחלה חשוכת מרפא.

הרב: חשוכת.

שואלת: סליחה. חשוכת מרפא. מה הסיכוי שככה בלי תרופה, בלי.. הכל ייעלם, הכל...

הה: קודם כל, מה אכפת לנו אם הרפואה תבוא דרך הטבע, ככה מעדיף בדר"כ הקב"ה שדברים ישעו בדרך הטבע. כל מה שאפשר להמעיט בנסיים ושלא יראו כניסים גלויים זה עדיף. גם שעושים נס נקי, בלי טבע, אז זה על חשבון הקופה. יש לך קופה של זכויות, "קטונתי מכל החסדים". יעקב אבינו פחד שיתמעטו זכויותיו בגלל שהקב"ה עושה איתו חסד. אז גם לא לכל אחד מתרחש, לא תמי דמתחרש, וגם אם מתרחש לוקחים מהזכויות, ואם זה בא דרך הטבע אז עדיף.

שואלת:מה זאת אומרת דרך הטבע?

הרב: כמו שאמרת אם זה תרופה, כדור, רפואה, ניתוח, לא משנה מה.

שואלת: אבל יש סיכוי שזה מגיע בלי דרך הטבע?

הרב: יש! היו מקרים רבים. תסתכלי כל הניסים שמתפרסמים ביו-טוב שהוציאנו סרטים של אנשים שבכלל לא היה שום נגיעה בטבע, והם נתרפאו. כמו "נס מצולם", כמו אחרים.

שואלת: הבנתי.

הרב: אבל זה ה' מחליט, והוא יודע מה נכון ומה ראוי. צריך לייחל לישועתו והוא יכול להחליט איך לעשות.

שואלת: ואיך אני יכולה לחזק את העניין הזה?

הרב: של האמונה?

שואלת: כן. של האמונה בעניין הזה. שישי...

הרב: את לא צריכה לסמוך על זה, לכן אני אומר אל תחזקי שום דבר. תהיי בטוחה שמה שה' עושה זה הדבר היותר טוב בשבילך. בין אן זה או אחרת זה לא משנה. מה שהוא עושה..

שואלת: מה זאת אומרת לא לסמוך? לא לסמוך על זה שיירפא?

הרב: לא. שהוא יירפא, מותר לך להאמין ולבטוח, שהוא ירפא רק בדרך נס ללא טבע אל תמסכי על זה. למה? אסור לסמוך על נס. את יכולה להתאכזב. ואז יהי לך הרהור כלפי ה', ואז תחטאי. ואם תחטיאי תקבלי גם עונש. בשביל מה לך? מה שה' חושב בשבילי טוב, אין יותר טוב. מה אכפת לי מה הוא חושב.

שואלת: אוקי.

הרב: בסדר? תודה רבה.

 

שאלה:

שואל: הרב היה פה לפני שלוש ארבע שנים, וביקשתי ממנו ברכה. יש לי דירה בהוד השרון בשביל להזכיר.

הרב: אבא שלי...

שואל: לא.

הרב: אבא שלך?

שואל: לא. דירה שלי. דירה. הרב היה פה לפני ארבע שנים , שלוש שנים...

הרב: שמעתי "אבא שלי". סליחה!

שואל: לא, הרב היה פה.

הרב: כן.

שואל: ואז הדירה שלי הייתה סגורה. וגם זה יצא יום רביעי. כמו היום. ביקשתי ברכה מהרב. הוא בירך אותי ויום ראשון, יום ראשון סגרתי. עכשיו מה שקורה כבר שלוש ארבע שנים עבר, אז היום פינה את הדירה, אני צריך ברכה בשביל להשכיר את הדירה, אם אפשר?

הרב: טוב. יפה מאוד! טוב שאני בא מידי פעם. מה השם?

שואל:ש למה בן זכריה.

הרב: שלמה בן זכריה, ה' יזכה אותך להשכיר את דירתך מהר.

שואל: אמן!

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני רציתי לשאול אותך שאלה אחת ולבקש ברכה בשביל איזה מישהי. אבל בגלל מה שדיברת אז אני...יש לי עוד שאלה. זה לגבי האמונה שבן אדם... מה שדיברנו עכשיו, על להיות דלת או להיות.. יש בן אשם שהוא לפעמים דלת לא בגלל שהוא לא מאמין, לא בגלל שהוא לא בוטח, אלא בגלל שהוא לא יודע או לא מבין דברים. יש הרבה דברים בדת שאני התחזקתי והתחלתי להתקרב לדת, אז היו לי הרבה שאלות ש.. בגלל חוסר הבנה נקרא לזה, אז כאילו הייתי דלת. סתם דוגמה, אני אתן לך דוגמה על עצמי בכוונה שתבין למה אני מתכוון.

הרב: אני הבנתי כבר.

שואל: לא, אבל זה ספציפי לאותה שאלה שרציתי לשאול אותך ואז....

הרב: אין בעיה.

שואל: אני אשעה את זה קצר. שאני למדתי הלכות ולמדתי כל מיני, הייתי הולך לשיעורים לבית כנסת בין מנחה לערבית של שבת, אז הבנתי שדיברנו על 39 מלאכות שאסור בשבת וזה, ואז הבנתי שהשלושים ותשע מלאכות זה  מה שאני הבנתי, שהשלושים ותשע האסורות בשבת, הן לא כתובות בתורה. הן לא מהתורה. ואז כאילו בגדול הזדעזעתי. עכשיו זה לא שאני לא מאמין, וזה לא שאני חולק חס ושלום, שלא תבינו נכון, אני מאמין ואני עושה. רשום "נעשה ונשמע". ואני עושה ושומע. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אחד שעושה מה שאומרים לו. אני אם זה לא מסתדר לי בהיגיון, אני לא עושה. ושהתקרבתי לדת שברתי את כל המוסכמות של עצמי. כי עשיתי הרבה דברים ש אני לא הבנתי את ההיגיון בהם. כל דבר אני צריך להבין שכלית למה וכמה ו... ולא הבנתי איך דבר חשוב כזה כמו שבת, שזה הלב, כמו שהרב כל הזמן אומר, איך ה' כאילו. לא שאני מפקפק חס ושלום, עוד פעם, אני לא מפקפק אני רק מנסה להבין, איך ה' לא נתן לנו את המה אסור ומה מותר בשבת עצמה. זה הה בעצם השאלה. אבל אני לא מפקפק חס ושלום. שלא תבינו לא נכון. אני מנסה להבין.

הרב: הרבה דברים בתורה נכתבים ברמז. הרבה לומדים אותם בקל וחומר. למה הקב"ה כתב כך ולא אחרת? "סוד ה' ליראיו". מי שיודע למה חסך פה ולא הרחיב כאן ולמה פה ולמה שם, זה צריך להקיף את כל התורה כולה אבל מה לעשות. שבת זה הררים של הלכות שתלויים בסערה. יש פסוק שאומר: "בכל דרכך דעהו והוא ישר אורחותיך". לא כתוב מה זה כל האורחות  שצריך ללך בהם. "בכל דרכיך דעהו", איזה דרכיך? אין פירוט. "ותטהר ליבנו", ממה? לא כתוב. הרבה דברים נאמרים בקיצור, בתמצית. הכל שקול ומדודו לפי החוכמה העליונה מה צריך להיות כתוב ומה לא. אבל ברוך ה' יש לנו משנה, ושי לנו גמרא שמפרקת את הכל, מבארת את הכל, מביאה אותנו עד תום. אז מה? יש תורה שבכתב יש תורה שבעל פה.

שואל: ותורה שבעל פה שקולה לתורה שבכתב?

הרב: ודאי. תורה שבעל פה זה כל הביאור של התורה שבכתב. לא חסר שום דבר שם. לא כתוב מי זו אמא של אברהם, אז לא הייתה לו אמא? אבל לא כתוב.

שואל: הבנתי אותך.

הרב: זהו.

שואל: הבנתי. עכשיו עוד שאלה: מה חשיבות של זבת הבת ואם זה חובה?

הרב: אין חובה. וחשוב שתהיה גם בת.

שואל: לא, כאילו שעושים במתחרא.

הרב: אני יודע. אמרתי לא חובה, וחשוב שתהיה בת. זה מה שחשוב.

שואל: הבנתי. עכשיו עוד דבר קטן: יש מישהי שאוהבת אותך ושומעת את ההרצאות שלך, היא מבוגרת. היא דודה של חמתי. היא חולה. והיא רצתה לבוא אבל היא לא יכולה.

הרב: דתייה?

שואל: דתייה. שומרת שבת, הכל.

הרב: כן...

שואל: והיא חולה בטרשת נפוצה או משהו, לא יודע מה היה בזמן האחרון. ואני רוצה ברכה בשבילה ושיגידו אמן כי באמת...

הרב: מה שמה?

שואל: מחילה מכבוד הרב. שרה בת שולמית.

הרב: שרה בת שולמית, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב. אנחנו מקבלים בברכה שהוא טורח והוא מכתת רגליו מעיר לעיר ומישוב לישוב, ומרביץ תורה ומקרב רחוקים. ישר כח גדול!

הרב: תודה.

שואל: ברשות הרב, יש לי שתי שאלות ובקשה.בסוף. שאלה ראשונה: שאני בעצם רוצה לשאול, כמו שאני אמרתי בהתחלה, שהרב מכתת רגליו ומרביץ תורה ומקרב רחוקים, ומחזק אותנו שאנחנו  כבר בתהליך של התשובה. אנחנו מריחים ורואים באוויר שהימים האחרונים בעצם הם הולכים ומתקרבים במהירות. אנחנו רואים את כל הנושא של הפוליטיקה וכל מה שקורה מסביב לעולם, אנחנו יודעים ורואים שאחרית היא קרובה מאוד. שאלה שלי הראשונה בעצם: אני הקטן יודע שחוץ מהרב יש עוד רבנים שמכתתים רגליהם ומרביצים תורה, אבל לדעתי.. עוד פעם: אני הקטן אני אומר, לדעתי צריכים הגדולים של הדור להיכנס ביחד ולא רק לעשות כנסים באולמות שהם סגורים, אלא לזעזע את הארץ ולעשות כנסים בחוצות ולצאת ולצעוק ולקרב את האחים שלנו שיותר רחוקים מאתנו. ואני רוצה לשאול למה באמת לא עושים את הצעד הזה.ז את השאלה הראשונה. שאלה שנייה: אני בתשובה כבר קרוב ל-22 שנים, ולאחרונה אני ראיתי באחת הקלטות, שהרב מדבר על נושא של כשרויות. הנושא של בד"ץ, בד"ץ בית יוסף, ועוד כשרויות נוספות אחרות. ואני רוצה שהרב יגיד לנו כאן מה אני הולך לעשות בקשר לנושא של כשרויות. שאני קונה בשרים למשל אני לא קונה פה באלעד, אני קונה בחנות, לא משנה מה שם של החנות, בפתח תקווה, ואני מקפיד להכניס כשרות של בד"ץ אליי הביתה. ולאחר שאני שומע מהרב שיש כשרויות שהם בעצם של בד"צ, ואני לא אזכיר את.. מי נותן את הכשרויות האלה. ואני בהתלבטות גדולה מאוד, יחד עם אשתי, איזה בשרים בעצם לקנות? אנחנו הולכים לחנות שם בפתח תקווה ואנחנו עומדים חסרי אונים, ואשתי אומרת בוא נקנה "קהילות", כי אני שומעת מהרצאות של הרב אמנון יצחק שבעצם יש בעיה עם כל הנשוא של הבדצ"ים והכשרויות האחרות, ואני לא יודע מה לשעות. מצד אחד אנחנו רגילים לאכול בד"צ, שאני יודע שכשרויות אחרות הן טובות, ופתאום אני שומע עכשיו דברים שלפני כן לא שמעתי אותם. ואני לא רוצה להיכשל. אז אני רוצה שהרב ינחה אותנו מה אנחנו הולכים לעשות לגבי הנושא של הבשרים?

הרב: תודה.

שואל: ובקשה נוספת יש לי: יש לי בן שהוא נפגע תוך כדי השיות הצבאי שלו, הוא  נפגע נפשית. והייתי רוצה שהרב יברך אותנו.שמו ליאור בן מרים.

הרב ליאור בן מרים רפואת הנפש והגוף מהרה.

שואל: אמן!

הרב: לגבי השאלה הראשונה למה לא עושים כנסים בחוצות וכל הרבנים הגדולים וכו': תראה, בשביל להביא גואל צדק מספיק שתהיה "כנישתא חדא תלך בדרך האמת ולא תזוז ולא תנדנד ותהיה במציאות של המציאות. את זה אי אפשר לעשות. אז אתה רוצה שכנסים ברחובות, אצל החילונים נגיד בכיכר רבין או במקומות כאלה יביאו את הישועה? זה יהיה "שוהו", זה יהיה כמו היפיינג. גם לא יבוא. אבל נגיד שבאו, נו אז מה קרה הרי אצנו בתוך המחנה מה שנקרא, אנשים אפילו אם שומעים כמה אתה חושב שיתחזקו מהערב הזה ויהיו צדיקים גמורים, כמה אתה חושב? אם יצא מפה צדיק אחד, אחד באמת שהחליט מהיום אני כנוע לה' ועשוה רק את רצונו במאה אחוז, לא מהרהר, לא מחפש היתרים, לא קולות, לא שום דבר, רק להיות עבד נאמן שלא יהיה עליי שום תפיסה מאת ה' יתברך. הופ! פה סטית, הופ! עשית הנחה, הופ! פה הקלת, הופ! כמה יש פה אתה חושב שיהיה? אם יהיה אחד, שואלת! יכול להיות שתבוא הגאולה. זה אחד. שתיים: אתה צריך להבין:להחזיר את עם ישראל בתשובה זה לא מלאכה קלה, זה לא היה בדורות הקודמים, אפילו בזמן הנביאים. להחזיר את עם ישראל זה היה סיפור. אליהו הנביא היה נביא אמת, וכולם ידעו שהוא נביא אמת. אף אחד לא זלזל בו שהוא לא נביא אמת. אבל רצו להנות גם מהעולם הזה. גם הנביאים של הבעל ואשרה גם כן הציעו כל מיני הצעות, הם גם היו נראים כמו רבנים גדולים והכל. ועל זה אמר להם אליהו: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. אם ה' הוא  האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל, לכו אחריו". זאת אומרת קשה מאוד. אבל הוא עושה אות ומופת וכולם צעקו "ה' הוא האלוקים" ואח"כ הם הרגו את כל הנביאי הבעל. נו, כמה זמן זה החזיק אתה חשוב? גם כן לא הרבה. עם ישראל תמיד התפעלו, תמיד קיבלו וחזרו. את הרואה במדבר עשר ניסיונות ניסו את ה'. ראו את האותות והמפותים ויצאו ממצרים וראו את המכות לכבדותם, וקריעת ים סוף והכל, והאכילו אותם את המן וסלו והכל, מה שאתה רוצה! והם בכל אופן עם טענות. והיה משה אומר "עוד מעט וסקלוני". וכמה... וממרים הייתם והבאתי אותכם וכו'. כמה! כמה! כמה! עם ישראל הוא לא עם קל. עד שה' אמר שהוא רוצה לכלות את כולם, הוא אמר זה עם קשה עורף, אין תקנה. זה לא פשוט להתעסק עם העם הזה. בעל תשובה אחד, אתה יודע מה זה בעל תשוב האחד? שאלו את הרבי מקוצק, זכרונו לחיי העולם הבא, למה הקב"ה לא עושה ניסים ואותות ומופתים כמו שהיה במצרים, כולם יראו וכולם יחזרו בתשובה , ונגמור את הסיפור. הוא אמר: אתה רוצה לראות מופת? בעל תשובה. אם אתה רואה בעל תשובה אחד שחזר באמת בתשובה, זה מופת שאין כדוגמתו. מה זה לקרוע את הים?! מה זה להביא מכת דם, צפרדעים?! לשנות בחירה של בן אדם, מהקצה לקצה, זה מופת שאין כדוגמתו! הרי יעקב שהלך לקראת עשו, לא חלם שהוא יצליח לשנות אותו, לכן הכין לו דורון, מלחמה, תפילה. מה הבעיה? תשכנע אותו.

שואל: הרב, תרשה לי להתייחס למה שהרב.. מחילה שאני קוטע אותך.

הרב: בקשה.

שואל: אני מצטער אבל אני לא מקבל את מה שהרב אומר לגבי זה שאי אפשר לעשות כנסים בחוצות...

הרב: כנסים אפשר השאלה מה התועלת.

שואל: יהיה לזה תועלת. גם הערב הזה פה לדעתי אם הרב  אומר שיהי צדיק אחד שיצא פה מהאולם הזה, אז אתה אומר אשרייך. אני בטוח מספיק שבן לוקח פה מכל הכנס הזה קבלה אחת שהוא לוקח לעצמו..

הרב: זה ברור...

שואל: הוא בגדר צדיק!

הרב: זה ברור!  אני דיברתי על צדיק גמור. אתה יודע מה זה צדיק גמור? כמה זה לעשות צדיק גמור? אתה מבין בכלל מה מדובר?

שואל: כן, אני רק..מחילה הרב... הכוונה...

הרב: לעשות חיזוקים אני יודע. זה נעשה היום, גם לא צריך כנסים גדולים, שתבין. אלה שאתה רוצה לקרב אותם, הם לא נמצאים בכיכרות, הם נמצאים ברשת. ברשת אני נמצא, אל תדאג.

שואל: כן הרב, אבל אתה רואה למשל בשמאל מה הם עושים בכיכר מלכי ישראל...

הרב: מה אכפת לך !

שואל: איזה הופעות הם עושים שמה...

הרב: מה אכפת לך!

שואל: כל הצעד הגאווה... זה עושה הרבה רעש. אנחנו צריכים לעשות משהו כנגד.

הרב: שום רעש! זה עשוה רעש למי שרוצה לשמוע. מי שלא רוצה לשמוע אין רעש. איזה רעש? אני לא שומע. סוגר את החלונות לא שומע כלום. מי שרוצה לשמוע שומע רעש. מי שרוצה לראות תועבה, רואה. מי שרוצה... אתה לא רוצה? אתה תתעסק בשלך. לך יש תקנה אחת: לתקן את נשמתך ולהכינה לעמוד לפני הבורא. זה הכל.

שואל: זה נכון, אבל הזמן הוא קצר מאוד והרכבת...

הרב: נכון!

שואל: אנחנו עכשיו, הרכבת היא רצה, ומי ששם את הרגל שלו ברכבת אז הוא ינצל.

הרב: אבל אל תדאג! טרמפ יקצר, טרמפ יקצר, טראמפ יקצר את כל התהליך.

שואל: טראמפ הוא סה"כ שליח של הקב"ה.

הרב: נכון!

שואל: אם הוא בכלל שליח שלו.

הרב: כן, והשליח הזה, אתה מבין, יעשה בלאגן בעולם, בעזרת ה' מהר מאוד. ויהיה יופי! מה שאיחלנו בעזרת ה' יבוא מהר. הוא... אין לו זמן. הוא תוך שבוע רוצה לגמור את כל ההבטחות. ושבוע הבא הוא חשוב על הבטחות חדשות. הוא כל הזמן חושב, אתה מבין? איך העולם ידבר עליו. התמונה שלו תופיע בכל השערים, בכל העיתונים, בכל העולם, כל רגע. אתה תראה. הוא "שואומן". הוא צריך אתה מבין "שואו". תראה, אתה תראה יהיה כייפי. אני אומר לך לא יהיה משעמם. לא כמו אומבמבה, כל הזמן משחק פינג פונג, טניס...

שואל: וכמה זמן הקב"ה ייתן לו קרדיט?

הרב: כל הזמן את הגולף, הולך לו מפה לשם. רק גמר את התפקיד הלך לשחק גולף. איזה חובלי! נשיא! היה בכיפת העולם, הולך לשחק גולף. מילא זה משחק של ספורטיביים, שאתה מניע את האיברים ואתה נהיה בריא. מה זה? נותן מכה, אז מה?! הכנסת לחור, לא הכנסת לחור, מה אתה טמבל?! אתה נשיא ארה"ב! אתה משחק גוגואים? טוב, מה אתה יוכל לצפות מאנשים כאלה? טוב. שאלה שנייה שלך מה הייתה?

שואל: לגבי הכשרויות.

הרב: הכשרויות. תקשיב, זה סיפור ארוך שדיברתי עליו כבר שנתיים, והוצאתי דיסקים, ויש לכם בשקית. אבל שתבין אין לסמוך על שום כשרות! לא בד"צ ולא בטיח! אין מה לעושת! אף אחד לא יכול להקפיד על מה שאנחנו מעוררים. בדיקת הסכינים, לא נעשית כראוי, לא ביבש, ויש תקלות, ומעבירים את זה. המהירויות, התנאים, שוחטים עצמם. יש הרבה שוחטים שהם בכלל לא יראי שמיים. יש כאלה שיש להם פלאפון לא כשר. יש כאלה רואים טמבלויזיה. יש אחרים שהם בכלל בחו"ל סיפורי זוועות! ששוחטים בחו"ל לאן הם הולכים, ואיפה הם נמצאים. וסיפורים ידועים למי שנמצא בכל התחום.

שואל: אז מה הרב מנחה אותנו בעצם? מה אני אמרו לעשות? איזה עוף אני אמור להביא לאשתי לבשל לערב שבת.

הרב: תקשיב! אני אומר לך, אנחנו לפני כמה זמן שחטנו למעלה ממאה, יצא לנו שלוש. בפעם האחרונה שחטנו חמשיים יצא אחד. זאת אומרת, קשה מאוד. אי אפשר לספק לציבור. אי אפשר. עופות, אנחנו עכשיו משא ומתן אחרי שכולם זרקו אותנו, כולם לא רוצים, כי אומרים אתם מאטים את הקצב, ויש לכם דרישות משונות וכל מיני דברים. אולי נצליח לעשות איזה משהו. אולי! אולי! אם לא, יש טופו, סויה. יותר בריא, יותר זול, יותר קל. יש בחוץ, קח ותטעם. אני אומר לך, אחד מהטעמים וודאי אתה תטעם ותאהב, וזה יכול לספק אותך בכל רגע. אין לזה שום תנאים מגבילים, אין בעיות של כשרות בהשגחה של הבד"צ. אתה דקה שם במיקרו או שם במחבת מספר דקות, חביבי, יש לך אוכל מוכן...

שואל: אני יכול ברשות הרב, לשאול שאלה אישית?

 הרב: עוד לא סיימתי...

שואל: מה הרב עושה בבית? מבחינת הכשרויות. עכשיו הרב רוצה לאכול עוף ערב שבת.

הרב: אני אסביר. אני לא רוצה לאכול שום דבר, רק כשר, קודם כל. זה דבר ראשון. אני ברגע שידעתי מכל הצרות של הסכינים והכל, במשך שבעה חודשים לא אכלתי כלום, רק דגים. וברוך ה' היה נפלא! בינתיים עשינו שחיטות, יצא כמה פעמים כך וכך, אז היה לי. אני גם לא אוכל בשבת בכלל בשר ועופות. יש לי ולא אוכל. לא אוכל. לא חייב לאכול. לא חסיד של זה, לא רודף אחרי זה, לא השמות המפוצצים: סטייק, אנטריקוט, צלעות, חריט... לא מעניין אותי! תן לי "סנדוויץ זעם". אתה יודע מה זה "זעם"? זחוק, עגבנייה, מרגרינה. זהו! יכול לאכול את זה שלוש פעמים אם אני רוצה לגון, במקום מרגרינה יהיה לי גבינה. לא נורא. לא אכלן ולא מתעכב על האוכל. יש? אוכלים, לא? תופסים פרי, ממשיכים, קדימה! אתה צריך להבין: אוכל זה שיעבוד. זה תאווה. צריך לאכול לתאבון, כן, תאבון. שיהי לך תאווה. אבל אתה צריך להבין דבר אחד: מה שצריך לאכול זה תורה ומצוות. אדם צריך להספיק בחיים לאכול תורה ומצוות. זה מה שצריך. עכשיו, שבת שתהיה בלי בשר, ובלי זה, אפילו שאתה רגיל, לא יקרה שום דבר. אם אתה מסתלק מספק, לא מוודאי, אפילו מספק, השבת שלך פי כמה לאין ערוך, יותר כשרה וקדושה מאשר אם יהיה לך אחד ממאה ספק על מה שאתה אוכל. וזה...

שואל: אשתי נמצאת עכשיו פה, מעבר למחיצה.

הרב: כן...

שואל: ונראה לי שהשבת אנחנו לא אוכלים עוף.

הרב: למה שתאכל עוף? אני אומר לך אתה לא יכול לקנות משום מקום. אני מסביר לך! הייתה פעם חזקה שאני פרסמתי של הרב לנדא. אכלנו כולנו 15 שנה רצוף. אחרי שהתברר כל ההכשר של "יורה דעה" שיצאנו נגדו כבר לפני 15 שנה, זה 16, 17 שנה, לא משנה. אבל החזקה הזאת גם כן נפגעה. אז אין חזקה. ביררנו בשאר המקומות, אין חזקה. הזכרת שם של מקום שחשבת, אני שחטתי שם, מה שאני לא לוקח, הם כן לוקחים. אתה מבין? זה לא קל הדבר. צריכים להספיק, יש התחייבויות, יש סופרים, יש רשתות, ממתינים לכמויות. אתה לא יכול לדפוק את החברות. מיליון וחצי עופות נשחטים ביום. זה חייב להגיע. יש מאלה שהזכרת את השמות שהם קונים את הלולים הכי דפוקים שאף אחד לא לוקח אותם. של עופות לא בריאים בכלל. לא מעניין אותם! אחד מאלה שהזכרת הם רק חותכים איפה שהגידים, אבל הם לא בודקים צומת הגידים בכלל. הם רק חותכים. חותכים. ויש לי אנשים בפנים באותו מקום שאנחנ ושוחטים מידי פעם, ורואים בעיניים איך הם עובדים. הרבה מהתעשייה הזאת זה בלוף מלכתחילה. רק כסף! אין יותר מזה. וזה מיליארדים. מיליארדים. אם הייתי רוצה, הייתי אני גם עשוה כמו כולם. הציעו לי בהתחלה. תביא רק מדבקות, אנחנו נדביק לך ונשווק אותך מהיום הראשון. בכל הרשתות. בכל הרשתות. ואתה תקבל על כל עוף בין שקל לשלושה שקלים. אתה שומע?

שואל: הרב...

הרב: רגע! שמעת מה אמרתי?

שואל: כן.

הרב: אז אני יכול לעשות עשרות אלפי שקלים ביום! וכל יום אני אעשה, אז זה יהיה מיליונים. וזה יהיה בשנה, עשרות מיליונים. וזה יהיה בשנים מאות מיליונים. ואני לא עושה כחלום, אני רק אומר הכשר, חנג'ורי בסטרי! שלום!

שואל: הבשרים של קהילות, אני יכול לסמוך?

הרב: לא! על אף אחד אמרתי. מה לא הבנת קודם? לחזור על מה שאמרתי?

שואל: חשבתי שבשרים של קהילות זה בהשגחה של הרב. אמרתי לך קהילות אני שוחט שם, ומה שאני לא לוקח, הם לוקחים. אני מסביר לך זה לא פשוט! אני מדבר מתוך השטח, מתוך בית המטבחיים. אז לכן, תדע לך זה לא פשוט! ולא רוצים אותנו, הם לא רוצים אותנו. למה? הרבה פעמים זרקנו להם את כל העופות והלכנו. זרקנו! ממש! זרקנו והלכנו. שחטנו, היה בסדר, ערבבו לנו משהו, זרקנו הכל והלכנו. מי עושה כזה דבר? אף אחד לא עושה כזה דבר. אנשים לא מורידים על סכינים פגומות את העופות. ואם זה בקר, עוד יותר. כל בהמה 7 אלף, 8 אלף, יזרקנו לך אותה בשביל משהו?! אתה בכלל מבין מה ההפסדים פה? זה לא יאומן כי יספור! אנשים לא מבינים. תאכל טופו. אם יהיה לנו פעם עופות, בשר, תהיה בקשר עם קהילות פז, בעזרת ה' אולי תענה פעם ב... אבל תתרגל בלי זה. אפשר לחיות בלי זה. אתה יודע עד נוח לא כלו בשר. בכלל לא אכלו בשר. זהו! שלום! אח"כ נוח התחיל לעבוד בשביל שהוא צריך שיהיה לו כח לעבוד, אז נתנו לו. כי אם הוא היה אוכל כל הזמן, אתה יודע, ירק, אז אתה לא שבע. אז כל כמה זמן אתה צריך לאכול עוד פעם. עוד חבילה פטרוזיליה. אז זה בעיה. כל הזמן... זה כמו פרה... כל הזמן. אז אמרו לו ייאלה קח חתיכת בשר שהיה לך לחמי, ותאכל לעבוד 6 שעות, 7 שעות, 8 שעות. הבנת?

שואל: תודה רבה לכבוד הרב.

הרב: תהיה בריא מותק.

 

שאלה:

שואל: אז ככה: לפני משהו כמו שלוש שנים הייתה לי בעיית פרנסה. ומרוב שעמום ישבתי הקדשתי יותר עיתים לתורה. אז הזדמן לי להיכנס לאיזה שהוא עסק. אם הרב זוכר, אנחנו היינו אצלכם כבר. ואז הזדמן לי להיכנס לאיזה שהוא עסק עם שותף, ואח"כ לשותף הייתה בעיה, והוא היה צריך לצאת, ולא הצלחנו למכור אז ביחד, אז אני נאלצתי לקחת את החלק שלו, כי אבא שלו חלה ובסוף הוא נפטר ממחלת הסרטן. ומאז שאני בעסק, ברוך ה' בבית לא חסר כלום, חוץ משלי חסר את הרוחניות. והגעתי למסקנה שכל זה לא שווה לי. אני מרוויח יפה, ברוך ה', אבל אני לא אקח את זה איתי לשם. ורציתי.. אתמול אתה בירכת אותי, אבל אני הייתי רוצה אולי בזכות הקהל פה, שתברך אותי שוב שאני אתפטר מהעסק. זה עסק מצליח, זה לא ש.. זה.. פשוט אני לא מצליח לנהל אותו עם עובדים וזה, אז אני פשוט אחרי שנתיים וחצי, אני מעדיף לצאת ולהקדיש יותר זמן לבית, לאשתי, לילדים שלי, ובמיוחד למה שאני אוכל לקחת איתי אח"כ. אז אם כבוד הרב יכול לברך אותי, כגדי שקודם כל אני אתחזק, ואזכה להיות אבא טוב לילדים שלי, ובעל טוב לאשתי, ולהקדיש כמה שיותר עיתים לתורה, ואתה יודע, להתגבר על היצר כמה שיותר.

הרב: ה' ימלא משאלות ליבך לטובה.

שואל: אמן, כן יהיה רצון.

 שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: סתם שתדע שבגללך אני מאחר לעבודה.

הרב: בבוקר או בערב?

שואל: בבוקר.

הרב: כן?

שואל: כי אני שומע את ההרצאות שלך גם כשאני ישן. בגלל זה.

הרב: יפה!

שואל: זה אחד. ואני פעם ראשונה בהרצאה לך, אני קצת מתרגש. קודם כל קוראים לי זיו מחפוד, מראש העין. רציתי לשאול אותך כמה שאלות...

הרב: מתוך שינה או שאתה ער?

שואל: יש לי חבר שהוא גם חזר בתשובה, והוא שומע את שאר הרבנים שדיברת עליהם בהרצאות שלך. הוא פעם אחת שבר את הדיסק שלך מולי. זה דבר אסור, נכון? כי יש בו דברי תורה. זה נכון?

הרב: האקט של שבירת דברי תורה של מי שאומר דברי תורה לאמיתה של תורה, הוא אקט פסול, ועבירה גדולה.

שואל: אוקי. השאלה השנייה: זה בשביל שגם הדוד שלי יראה את זה. הדוד שלי אומר שהוא לא אוהב לראות את הרבנים, כי הוא רוצה לראות מעשים. לא רק דיבורים. אתה מבין את ה...

הה: אז מה הוא רוצה?

שואל: אז כאילו, ניסתי להוכיח אותו, ניסתסי...

הרב: מה הוא רוצה?

שואל מעשים.

הרב: איזה מעשים?

שואל: אני יודע... לעשות דברים בשטח, לא....

הרב: מה לעשות בשטח? לקחת מעדר ולעדר? מה לעשות?

שואל: באמת שאני לא יודע...

הרב: שלח אותו להרצאה שיסביר את עצמו.

שואל: אוקי.

הה: כן...

שואל: אני שואל את השאלות כי אני רוצה שהוא יראה את זה גם. בגלל זה אני...

הרב: כן, אבל הוא לא בא. מה הוא מתחבא? שיבוא.

שואל: אוקי. עכשיו היה.. יש רכבים שמודעים על ההרצאות שלך, נכון?

הרב: יש מידי פעם כזה דבר.

שואל: יפה...

הרב: כן...

שואל: היה פעם רכב שעבר בראש העין ושם את המודעות שלך ל... מודעת אבל. סתם שתדע...

הרב: אם שמים על מודעת אבל תקפה, גזל.

שואל: אוקי. זה היה פשוט. ושאלה אחרונה...

הרבף כן?

שואל: אני עובד במקום, לא משנה השם שלו, אני עובד במחלקת בשר, וזה בשר ארוז ו...

הרב: אם אתה עובד שם, אתה צריך להפסיק את העבודה.

שואל: אוקי. בדיוק מה...

הרב: יהיה לך יותר זמן לישון. ולשמוע הרצאות.

שואל: אני גדלתי בבית שלא לימדו אותי תורה, לא...

הרב: תבוא אלינו, לבני ברק.

שואל: חזרתי בתשובה. לבד. חזרת י בתשובה, הייתי בירושלים חצי שנה, וגם הרב שמה לא אהב לשמוע את השם שלך. זה קצת...

הרב: לא מפתיע.

 שואל: בדיוק. ובגלל זה זה הוריד לי את כל ה.. אני לא מחוזק כמו פעם. אני כבר לא יודע איך להתפלל כמו שצריך...

הרב: תבוא, תבוא אלינו לבני ברק.

שואל: אוקי. אם אפשר לשים...

הרב: ציצית.

שואל: ציצית.

הרב: בכבוד.

בינתיים אני רוצה להגיד לכם, אלה שצופים בנו, ואלה שנמצאים כאן. אלה שנמצאים כאן זה פחות רלוונטי, אלה שנמצאים בחוץ זה יותר. יש אפליקציה שנקראת אפליקציית טי-וי רשמי. שמה אפשר לשמוע את כל השיעורים, אפשר לשמוע את כל ההודעות, את כל הכתבות, הכל. הנה זה נמצא על המסך. קוראים לזה "שופר טי-וי רשמי". שמה הדברים נפלאים! אתם יכולים לראות שמה את כל נושא הכשרות, אתם יכולים לראות איך בודקים כל דבר שאוכלים, מה צריך לבדוק וכו'. יש שמה "הכה את המומחה". למעלה מאלף 700 שאלות שנשאלתי, שאני עונה על כל שאלה בסרטון תשובה. של דקות ספורות? בכל הנשואים. מהאמונה עד אחרית הימים, גן עדן וכו'. אז מי שיכול סה"כ זה חינמי, לחוצים שופר טי-וי ומורידים את זה ומתעדכנים. ויש "פושים", לחיצות שמודיעים לך אם כרגע הרצאה בשידור חי. כרגע כך, כרגע כך, ואתם מתעדכנים בכל דבר. ותוכלו ליהנות ולהנות וגם להעביר לאחרים שיזכו  כמו שארנו "גדול שימושה מלימודה". אפשר גם לחתוך בתוך האפליקציה קטעים מתוך ההרצאות שלי, לבחירה. זאת אומרת, עכשיו אהבת תשובה אחת שאני אמרתי, ובדיוק חבר שלכם שאלך שאלה כזאת, ואתה רוצה להשמיע לו אותה. לדוגמה: הבחור הזה אמר אני רוצה שחבר שלי ישמע את מה שאתה אומר. עכשיו, יש שידור חזור שהוא הולך הביתה, נכנס לאפליקציה, מסמן שמה ""cut, חיתוך. זה נשמר אלנו, שולח את זה לחבר, הוא מקבל את התשובה בדיוק אצלו. מה שהוא רוצה. אתם יכולים גם לאחסן אצלכם שאלות ותשובות, לעת מצוא. בקיצור, חומר רב. כל ההרצאות שלי מתומללות. מתומללות. זאת אומרת, כל מה שאמרתי בפי, כתוב. אז צי שרוצה להגיד קטעים מסוימים כדרשה בבית כנסת, שולחן שבת או באיזה שהוא מקום, יכול להוריד את התמליל או קטעים ממנו, לבחור מה שהוא רוצה ולהשתמש או להעביר לאחרים רעיונות ששמע, עובדות, הוכחות, סיפורים, מעשים וכו'.

(ברכה על הציצית)

שאלה:

שואל: קודם כל, אני רוצה שתדעו אני התחזקתי במשך הזמן הקודם בזכות הרב. צדיק הגדול הזה!

הרב: תהיה בריא!

שואל: והקב"ה היה איתי גם בזמן הזה, כי הוא הציל אותי פעמיים ממוות, ויש לי אפילו עדיין את הסימן פה שאני כמעט עברתי תאונת דכים קשה. אני חולה אפילפסיה.

הרב: תסתובב למסך שמה, תראה לו....

שואל: יש לי פה סימן.

הרב: רגע, רגע תעמוד עוד פעם, הוא לא עשה פוקוס. הנה רואים. כן. תודה!

שואל: יופי!

אני חולה אפילפסיה, וסבא שלי שהוא נפטר, אבא שלי ביקש שאני אעזור לאיזה מבוגרת להחזיר אותה הביתה. והמבוגרת הזאת, אף אחד גם לא יודע עד היום מי זאת, אבל לקחתי אותה לכיוון של הבית שלה, ורציתי להוריד אותה ו... סליחה, היא רצתה לרדת, ואני אמרתי לה:"לא, למה? אני אקח אותך עד הביתה, עד לפתח של הדלת". אז אח"כ היא אמרה לי... עשתה..."תודה י'בני", ירדה...

הרב: נגעה בך בצוואר?

שואל: כן. נגעה פה, בדיוק באזור הזה.

הרב: להגן עלייך ממה שיקרה בהמשך.

שואל: אני לא יודע. ויום למחרת...

הרב: לא חייב להיות רחל אמנו, יכולה להיות סעדה גם.

שואל: ויום למחרת הייתי צריך לנסוע לאריאל, לאמא שלי. כנראה נלחצתי או משהו, איבדתי את ההכרה בדרך. האוטו היה באוויר, ככה סיפרו לי, אני הייתי מחוסר הכרה. האוטו המשיך לנסוע, היה באוויר, נחת על עצים שהיו ליד תהום. הוא נעצר. אבא שלי הוא עובד מחשבים, מדפסות, אז היה לו מסך דק, והוא עף ושבר לי את הלסת. שנה אחרי של הסבא, באותו סיפור. אותו סיפור רק הפעם ניצלתי  ולא קרה לי כלום. סיפרתי את זה לרב אצלי, והוא אמר לי: "ה' אוהב אותך", אבל...

הרב: זה בטוח, אבל הוא הזכיר לך פעמיים...

שואל: אבל תזהר בשלישית...

הרב: כן, אבל נזכרת עכשיו זה טוב.

שואל: אז רציתי לספר את זה לכם שתמיד יש ניסים, גם שהגעתי לפה זה נס. זה נס! הקב"ה הביא אותי לפה, זה נס.

הרב: חזק וברוך!

שואל: אני לומד ממך הרבה.

הרב: חזק וברוך!

שואל: ומשהו אחרון קטן, קטן.

הרב: יש לו עוד טיפ קטן.

שואל: אני לא יודע אם... אתה מדבר על הכשרות הרבה, אז אני לא יודע, היה כתבה לא מזמן בטלוויזיה על מסעדה שיצאו ממנה ארבעה חזירים והלכו לבית קברות. אז כמה טיפש צריך להיות בשביל לא לראות את זה?! שהקב"ה מסמן לנו.

הרב: יש מסעדה שיצאו ארבעה חזירים, יש מסעדה שנכנסו חמישה חזירים. כן...

שואל: כל מיני.

הרב: תהיה בריא!

שואל: אני רוצה לברך את כל עם ישראל. את כל עם ישראל שהגאולה תבוא מהר!

הרב: אמן! אמן! תודה!

שואל: אתה יכול רק לברך אותי?

הרב: כן. תזכה לכל מיני דמיטב, ותעלה במעלות הקדושה והטהרה.

 

שאלה:

שואלת: ערב טוב. לאחרונה אני שומעת את הב בהרצאות, והרב מדבר על כל מיני דקויות. כמו על חזנים. גם עכשיו עם הכשרויות והכל. כאילו אנחנו מרגישים חלישות הדעת. כי אם משה רבנו, הרב אומר על נדנוד קל, כהנה וכהנה, אז איפה אנחנו עומדים ואיפה אנחנו נמצאים? כולנו. איפה אפשר לא להיכשל? בפרט בירידת הדורות ככה. רציתי לשאול אם מי שפחות תומך ונמצא בד' אמות של שופר, נקרא במציאות? לפי ההרצאה.

הרב: קודם כל, אני שמח שיש מי שהבין את ההרצאה. דבר שני, מי שנמצא קרוב לשופר, לקהילות פז, הוא ודאי מתקרב למציאות של המציאות. ומי שתומך ומפיץ, אז ודאי שהוא חלק מתוך זה.

שואלת: אין לנו כוחות. ושי לנו הרבה מניעים. אין כוחות ויש הרבה מניעות, ולהיות כמו הרב אנחנו רחוקים, רחוקים. אבל...

הרב: לא! לא! לא רחוקים בכלל. אף אחד לא רחוק. מי שמחליט יכול להיות, אבל מי שלא מחליט, זה הבעיה של הרחוקים. הרחוקים זה רק מי שלא מחליט.

שואלת: אבל לפי כל ההרצאות של הרב, אנחנו מרגישים, אני מרגישה אפס. אפס! כאילו שום דבר אני לא עומדת.

הרב: קודם כל, זה מעלה גדולה להרגיש אפס. יש כאלה שחושבים שהם משהו, והם בכלל כלום. הם באמת אפס. את לפחות יודעת את הצב. זה טוב. עכשיו שאחד נוסע לירושלים, כל זמן שהוא נוסע לירושלים, אז הוא בדרך לירושלים. אין טענה עליו למה את העוד לא בירושלים.

שואלת: איך נדע? איך נדע שאנחנו בדרך?

הרב: רגע! רגע! קודם כל הוא בדרך לירושלים. אם הוא החליט שהוא רוצה להגיע לירושלים, זה מצוין. יצא לדרך, אין טענה. אבל אם אחד אומר אנחנו רחוקים. הוא גר בבני ברק, והוא לא יצא אף פעם לירושלים. הוא אומר: "אנחנו רחוקים מירושלים, רחוקים מירושלים". בטח שתהיה רחוק מירושלים, אתה נשאר בבני ברק, וירושלים נשארת באותו מקום, ואף אחד לא מתקרב לאף אחד, איך אתה רוצה שלא תהיו רחוקים?! אבל אם את יוצאת לדרך, מתחילה לעשות, ועושה עוד, ומשתדלת עוד ועוד, ועוד , ועוד, כל זמן שאת בדרך, זה בסדר גמור. תמשיכי.

שואלת: כן. וכשהרב אומר כל מיני דברים...

הרב: אבל גם אני לא הגעתי למה שהגעתי ביום אחד. אני יום אחד הלכתי לפה ודיברתי עם בן אדם אחד כמה שעות, ואח"כ עשיתי זה, ודיברתי עם שני עוד כמה שעות. ואח"כ הלכתי לפה ואח"כ דברתי שם, ואח"כ דיברתי פה, ואח"כ לקחו אותי לפה, ואח"כ לחוג בית, ואח"כ אמרו לי כך, ואח"כ תבוא לאחיו, תבוא לפה ותבוא לשם, והלכתי וכיתתי את הרגליים, ועוד פעם, ודיברתי, וזה וזה... לאט לאט. והמשכתי,  והמשכתי.

שואלת: מה נשאר? אין זמן.

הרב:רגע! ואז אני עשיתי מה? פעולה של בן אדם יחיד מול בן אדם יחיד. היום את יכולה לקחת אלף דיסקים ולהפיץ לאלף משפחות. מה שאני לא יכולתי לעשות. ואת לוקחת את המוכן כבר, ושעובד, ושמצליח. מה את רוצה יותר טוב מזה? את יכולה להשיג אותי פי  כמה וכמה. מה הבעיה לא הבנתי.

שואלת: זה כן, אבל בכל הדברים הקטנים של היום יום.

הרב: מה אני אשם? תתאמצי להיות צדיקה באמת. מה פירוש מניעים? תפסיקי עם המילה מניעים. כל מונע זה בא להגיד לך שאת יכולה להתגבר. אם יש מונע, פירושו שאת נצרכת להתגבר. ואת יכולה, אחרת לא היו נותנים לך את זה. אין ה' מעמיד בניסיון שלא יכולים לעמוד. אז תעברי אותו. מה הבעיה? אם שמים לך עוד מכשול, פירושו שסומכים עלייך שתעברי אותו.

שואלת: אבל הרב מדבר על חומרות, הרב מדבר על דקויות.

הרב: אני מדבר על חמורות, אני שום דבר לא מחמיר. אני כל דבר שאומר זה להסתלק מן הספק. אני לא מחמיר. אני לא רוצה לחיות בספק. ספק זה עמלק. "אשר קראך בדרך", הוא אומר: מי אמר שזה ככה ומי אמר שזה ככה? אז "מי אמר", "מי אמר", אז מה לשעות? לטות לרעל או לטות לביטחון? רוב האנשים כשיש להם ספק, הולכים הפוך. למקום שהם מסתכנים. אני בורח מספק. למה בורח מספק? "הסתלק מן הספק", כתוב במשנה. "הסתלק מן הספק". מה צריך להכנס לספק? למה שאני אכנס לספק? זה העושה אדם חכם.

שואלת: אז אנחנו לפחות מסתמכים על הרב. אנחנו יודעים שהדרך של הרב היא אמת, אמת, ואנחנו תומכים ברב.

הרב: בסדר.

שואלת: אבל על הדרך יש כל מיני...

הרב: עוד פעם מניעים?

שואלת: ביום יום.

הרב: מניע זה טוב. זה מניע אותך. קדימה, קדימה, הנעה, סטרטר. קדימה. ייאלה בהצלחה!

תהיו בריאים, ברוכים תהיו לה'.