אלעד - אלעד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צהריים טובים, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

הדרשה היום לעילול נשמת המנוח רפאל חיים בן רחל, מנוחתו עדן.

לרפואת הנפש והגוף, בת חן בת ורדה.

לרפואת אבי מורי, יחיא זכריה בן עווד,

לרפואת אמי מורתי, רומיה בן טרומיה,

וחנן בן שפרה זרע חי וקיים מהרה.

ויצא בן אישה ישראלית,

ויצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל.

מהיכן יצא?

רבי לוי אומר, מעולמו יצא.

רבי ברכיה אומר, מפרשה של מעלה יצא,

לגלג ואמר, ביום השבת יערכנו

דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום,

שמא פת צוננת של תשעה ימים?

זה היה לגלוג.

ומתניתא אמרה,

מבית דינו של משה יצא מחויב.

בא לטעהו לו בתוך מחנה דן,

אמרו לו, מה טיבך לכאן?

נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב, עמד וגידף.

וייקוב כתרגומו הוא פריש,

שנקב שם המיוחד,

מגידף

והוא שם המפורש ששמע מסיני.

כל זה מתוך דברי רש״י.

קשה להבין.

למה נתרבו חילוקי הדעות של ריבותינו בפירוש המילה ויצא?

כאשר לפי הפשט

האבן עזרא ושאר הראשונים

פירשו שיצא מאהלו.

אבל מסתבר שהיה קשה לריבותינו.

איך אדם

שזכה לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא,

אנוכי,

ולא יהיה לך,

שזה מהנפלאות הגדולות ביותר,

כמו שכתוב השמע עם,

כל אלוהים מדבר מתוך האש.

כאשר שמעת אתה ויחי,

איך אפשר ליפול בפח של יצר הרע

עד באר שחת ולברך שם שמים בפרהסיה?

לכן שאלו, מהיכן יצא?

מה הייתה הסיבה שגרמה לו לירידה כה נוראה מן המצב הגבוה שבו זכה

במעמד הר סיני?

אז שלוש דעות.

ריבי לוי אומר,

מעולמו יצא.

ומתנות כהונה מביא בשם רבנו בחיה,

וזה לשונו.

מעולמו יצא,

כי אדם עולם קטן הוא,

ואם הוא יצא ממדרגת אדם,

נמצא שיצא מעולמו,

מהיכן יצא?

מעולמו יצא.

זאת אומרת,

לדברי רבי לוי אין כל צורך

בהקדמות בכדי להגיע לירידה כזאת.

אין מה להתפלא איך יכול להיות אדם ששמע אנוכי ולא יהיה,

ויכול לרדת לשפל המדרגה עד לקוב בשם ה' בפרהסיה.

אין תמיהה כל כך גדולה, כי הוא יצא מעולמו.

וכדי לצאת מעולמו זה הוא עצמו,

אז לא צריך הרבה הקדמות כדי להגיע לירידה כזאת,

שכן האדם זקוק כל ימיו לשמירה מתמדת על מדרגתו.

ואם לא יעמוד תמיד על המשמר,

איננו בטוח במדרגה שהשיג ועלול לו לצאת

ולאבד את עולמו פתאום,

כאשר היצר יתקפנו מקצה לקצה,

בן רגע.

כמו שאמרו חכמים,

על אדם ביקר ולא יבין נמשל לבהמות נדמו ואף גרוע מזה.

זאת אומרת, אדם יכול להיות בשיא המעלות, מובחר שבמובחרים,

ובן רגע

הוא הופך לאיש אחר.

וזהו, יצא מעולמו.

מעולמו יצא.

שלא היה זהיר בשמירתו של עולמו,

ויצא מעולמו, לכן ירד לבאר שחר.

זה רבי לוי.

רבי ברכיה אומר,

מפרשה של מעלה יצא,

לגלג ואמר,

די בלגלוג לצנות אחת לדחות מאה תוכחות.

מה זה אומר?

האור יהל.

רבי ליב חסמן, זכר צדיק וברכה, מפרש, מה זה?

ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות.

נגיד יש איזה נושא שצריך להוכיח אותו,

ובא איזה אדם חכם גדול ומוכיח את זה

בלי שום פקפוק.

עומד ליצן ומגחך.

סתם משמיע קולות, עושה פרצופים,

הוריד את כל ההוכחה.

מביא מומחה גדול אחר,

מוכיח את הדבר מזווית אחרת,

ומוכיח במאה אחוז שאין על זה פרחה.

מה עושה הליצן?

מגחך ועושה פרצופים,

משמיע קולות,

מוריד גם את ההוכחה הזאת.

בא עוד אחד,

וכן באים מאה,

וכולם מוכיחים בהוכחות

שונות

אבל מאומתות ללא פרחה,

וליצנות אחת דוחה אלף תוכחות.

זה כוחה של ליצנות.

לכן,

כל ליצנות אסורה,

בר מליצנות עד עבודה זרה.

על עבודה זרה מותר להתלוצץ, כי אסור להיכנס לוויכוח בנושא.

אז איך מורידים עבודה זרה?

בליצנות.

לכן, התורה גם קוראת לזה שיקוצים,

גילולים

וכן הלאה.

נלמדך שכך צריך להתייחס, בלי הסברים, בלי דיבורים, בלי כלום.

אבל הרשעים משתמשים גם להוריד דברים רציניים ככה.

אז לכן, הליצנות זה בעיה.

ורבי ברכיה אומר, מפרשה של מעלה יצא ולגלג ואמר,

די בלגלוג של ליצנות אחת לדחות מאה תוכחות.

בכוחה של ליצנות להוריד אדם מאיגרא רמא לברע המקתא,

ועלול הוא להתלוצץ גם על דבר שהוא למעלה מהשגתו והבנתו,

ומפני מיעוט השגתו

הוא מלגלג עליו.

מה עושה אדם שלא מתמצא בחומר? מלגלג.

עזוב שטויות מה אתה מבלבל, מה אתה מאמין לכל אחד? אתה

טה טה טה טה טה טה טה זה הכול זה מה שהוא יודע.

אפילו אומרים לו דבר של חוכמה הוא אפילו לא מתעכב לחשוב,

וגם הוא מתעכב ורואה שהוא לא מבין אז הוא מלגלג, מה יגיד? שהוא לא מבין?

אז הוא מלגלג.

וככה הוא מחליק מהעניין.

אבל באמת

בן הישראלית לא ידע שבלחם הפנים הלחם באמת היה חם הוא טוען שהם נותנים למלך פת קרה

אלא הוא לא ידע שסילוקו כסידורו כשם ששמו אותו חם כך הוא יורד חם לאחר הימים

שהיה שם

אלא הוא לא הבין ולגלג

כי זה טבעו של מתלוצץ

שאינו תולה חסרון בו אלא מוצא מקום להתלוצץ

על אחרים.

ועכשיו בואו נראה

דבר מדהים.

אנחנו לא מכירים את בן הישראלית.

זו לא אישיות מוכרת.

אנחנו יודעים שהיה אחת כזה, קראו לו בן הישראלית.

אבל אנחנו לא מכירים את האישיות שלו, את ההישגים שלו, את ההשגות שלו. מי הוא?

אבל בואו תשמעו איך זה עובד.

בואו תשמעו איך התורה כשפרסמה את הדבר הזה

אחרי זה נתקלנו בכאלה שלא נזהרו בזה.

מעשה

לפני שנראה על מישהו, רק ניתן עוד דוגמה אחת

על מה זה מלגלג.

הגמרא מביאה מעשה בבבא קמא

באדם אחד שהיה מסכל מרשותו לרשות הרבי.

הוא מצא אותו חסין אחד ואמר לו, רקע,

מפני מה אתה מסכל מרשות שאינה שלך

לרשות שלך?

לגלג עליו.

מה זה לגלג עליו?

אומר רשי, לא היה מכיר את ה...

הוא לא תפס בכלל מה החסיד אמר לו

הרקע היה בחצר שלו

הוא מפנה ומסכל אבנים

לרשות הרבים

אז החסיד אמר לו למה אתה מסכל

מרשות שאינה שלך

לרשות שלך

אז הוא לגלג עליו

כי הוא לא הבין טעמו של דבר

אז מה עושה מי שלא מבין טעמו של דבר מלגלג מה זה מלגלג? מי שלא מבין טעמו של דבר

לימים נצליח למכור שדהו

והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים

אמר יפה אמר לי אותו חסיד

אז זאת אומרת

למדנו מפה שהמלגלג לא מבין טעמו של דבר

מי שלא מבין טעמו של דבר מלגלג

וזה דרכו של רקע

אינו מעמיק להבין טעמו של דבר

וזה לבד מספיק לו בכדי שיגיע לחטא של מקלל

כי כוח הליצנות הוא גדול

עד כדי להביא לחטא החמור של מקלל

זה רבי ברכיה

והמתניתא אמרה

מבית דינו של משה יצא מחויב

עמד וגידף

כאן אנחנו מוצאים את היסוד של הרגשה של פגיעה בכבוד

ידוע מה שאמרו חכמים

הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם

כי כוחן של המידות הפועלות על האדם הגדול הוא מאוד

עד כדי שיכולות להביא את האדם שהגיע אפילו לדרגה הגבוהה ביותר

לעבירות החמורות ביותר עד כדי להיות מקללת השם

כך יכול להגיע האדם

ואנחנו נראה את הדברים

כמו שאמרתי

אבל בינתיים יש שלושת הפירושים

שרבי לוי, רבי ברכיה ומתניתא

מה עלינו ללמוד מסקנה

מסקנה ראשונה

שאדם ישמור את עצמו שלא ירד ויצא מעולמו כי אפשר לצאת בן רגע מעולמו אדם זה עולם קטן

יכול לאבד מעלתו מן הקצה אל הקצה בן רגע

אם לא יהיה בשמירה מתמדת

שתיים

להתרחק מן הליצנות

בכל מרחק שרק אפשר

ומן הקושיות על דברים גבוהים שאינו מבין בהם מפני מיעוט השגתו

לעולם למד לשונך לומר

איני יודע

אבל לא ללגלג גם במקום שאתה לא מבין

זה אדם צריך להסיק מסקנה

דבר שלישי צריך לעמול ולטרוח על תיקון מידותיו

שאם לא מוציאים אותו מן העולם

ויש דבר אחד דוגמה שהרבה אנשים לא יודעים

מי שלמד רבנו בחייה

יודע שהוא מונה שם עשר מדרגות

של אדם בהשגת התורה

מזה שיודע רק לקרוא פרשה

עד זה שמתמצא בכל מכל כול ומקיים הכל בכל מכל כול

שזה דרגת הנמיאים

בדרגה התשיעית שהיא קרוב לדרגת הנמיאים הכי קרובה

אומר רבנו בחייה שגם אם אדם קיים את כל מצוות התורה ונמנע מכל העבירות

והוא לומד את כל התורה

הוא אומר

אבל יש דבר אחד שהוא גדול מכל העוונות

מה זה הדבר הגדול מכל העוונות שאדם יכול להפסיד את הכול בכול מכל כול

את כל התרי״ג מצוות

ואת כל מעשיו כל ימי החיה.

מה זה הדבר הגדול מכל העוונות?

הוא אומר, זו הגאווה.

אם אדם מתגאה, מפסיד את כל מה שעשה כל ימי החייו.

כל מה שעשה כל ימי החייו.

וכל הראשונים אומרים זאת.

וגם באורחות צדיקים ובספרי מוסר נוספים,

הגאווה מפסידה הכול,

כי זה עבד לסטרה אחריה.

זה עבד לאל זר.

הוא לא עבד את האלוקים.

הוא עבד

בשביל שמשתלם לו לעבוד, הוא מקבל על זה כבוד,

אז קיבלת את שכרך להתראות.

מכל משמר צריך להינצל מזה,

כי זה גם תועבת השם כל גבע הלב, השם מתעב אותו.

אז ממילא צריך להיזהר,

מכוחן של המידות הוא איום ונורא, מי שלומד ספרי מוסר יום-יום.

שעה לפחות ביום, שעה לפחות ביום ברצינות, בעיון,

לא לומד,

יכול לאבד את עולמו, אפילו יהיה גאון,

עצום, עילוי, כותב ספרים, מחבר,

מה שאתה לא רוצה,

אתה יכול לאבד הכול בן רגע.

וכולנו מכירים את כורח, למה לא זוכרים אותו?

בשביל מה הוא איבד את הכול? בשביל הגאווה שלו.

פיקח היה, רוח הקודש הייתה לו,

מה זה, גדול שבגדולים, נו, מה, היה חסר לו משהו?

הכול היה לו.

בהכי עשיר בעולם, גם זה לא הספיק לו.

אז בשביל גאווה אחת נכנס לעימות במקום הלא נכון, ועד היום כולם קוראים עליו את הפרשה.

פרשת כורח.

נו, אז אם הוא לא עזר לו,

עם כל המעלות שלו,

ואין מי שישיג בדור, אין עוד מה שהוא השיג,

והוא נפל ברגע אחד

בבר עמיקתא ממש.

אז מי יכול להגיד שאני לא?

אז כמה צריך שמירה?

עכשיו בואו נראה מי שאנחנו כן מכירים קצת.

שאל אחר

את רבי מאיר,

אלישע אחר,

אחרי שנהפך לאחר,

שאל את רבי מאיר,

לאחר שיצא לתרבות רעה, מה ידכתיב?

לא יערכנה זהב וזכוכית

ותמורתה כלי פז.

התימנים אומרים זכוכית,

האחרים אומרים זכוכית.

בפסוק כתוב זכוכית,

אז תזכרו.

לא יערכנה

זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

אמר לו

אלו דברי תורה שקשים לקנותן

ככלי זהב וכלי פז ונוחין לעבדן

ככלי זכוכית.

ככה הוא אמר לו.

זו תשובתו של רבי מאיר

לאלישע אחר.

אמר לו דברי תורה זה קל לקנות אותם, קשה לקנות אותם.

אבל קל מאוד לאבד אותם. אתם שומעים? כמו שלמדנו עד עכשיו.

לקנות קשה מאוד, כמו זהב,

כמו כלי פז.

קשה מאוד.

לאבד

כמו זכוכית.

ברגע זה נשבע.

אמר לו

רבי עקיבא רבך לא אמר כך.

אלישע אחר

עונה לרבי מאיר על הטעם שהביא לו

אומר לו רבי עקיבא רבך

לא אמר כך.

אלא

מקלה זהב וכלה זכוכית

אף על פי שנשברו

יש להם תקנה.

אף תלמיד חכם אף על פי שסרח

יש לו תקנה.

אמר לו אף אתה חזור בך

אז אם ככה יש לך תקנה.

חזור בך אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד

שובו בנים שובבים

חוץ מאחר.

אם בן אדם מאיתנו היה שומע חס ושלום כזה

דבר אמירה כזאת מאחורי הפרגוד

אסור לו לשמוע

ואסור לו לקיים

ואסור לו להאמין

אפילו אם הוא ישמע.

אפילו אם יבוא מלאך

ויגיד לו

לא ישמע.

לא ישמע.

כתוב מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מזה.

אם הקדוש ברוך הוא שהוא בעל הבית של כל העולם

יאמר לך צא ממחיצתי אל תשמע לו.

אל תשמע לו.

אין דבר עומד בפני התשובה.

אפילו הקדוש ברוך הוא יגיד לך צא

אל תשמע.

שמעתם?

מי עשה כך?

חזקיה מלאכה.

בא אליו ישעיין נביא ואומר לו כי מת אתה ולא תחיה בשם מי? בשם השם

מת אתה בעולם הזה ואין לך חלק לעולם הבא

יבא ביי אם בא נביא בשם השם עכשיו בשל ייעוד ואומר בן אדם ככה

מה נשאר?

אמר לו כלה נבואתך וצא נבואה הוא יודע איזה נבואה כלה נבואתך וצא

הוא אמר לו צא

אתה אל תגיד לי שאני יצאתי ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא, אתה תצא

שכך מקובלני מבית אבי הבא שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם

אל ימנע עצמו מן הרחמים והוא צדק

וייסף חזקיה פניו אל הקיר והתפלל מקירות ליבו והוסיפו לו 15 שנים לחייו

זאת אומרת גם אם תשמע

אל תשמע

וחכמים אומרים שהוא לא שמע

הוא בכלל לא שמע

ליבו השמיע לו

ליבו השמיע לו

יש אנשים שהשכל שלהם לא שולט על הלב

אלא הלב שולט על השכל

אם בן אדם לא משליט את שכלו על ליבו הוא בהימה

או בהם או ביידיש

זאת אומרת

אדם חייב שהשכל ישלוט על הלב אם לא הלב מוציא דברים חבל על הזמן

הוא כבר שומע מאחורי הפרגוד והוא כבר זה וכבר אמרו לו שוב בנים שובבים חוץ מהאחר

הוא כבר שומע הכל

עכשיו בואו תראו

שמי שטוען את הטענה הזאת

יש לו על מה להתבסס

בתוספות שם היבים הירושלמי

בעת שחלה אחר

אין אישה אחר חלה

לפני מותו חולי אחרון

ורבי מאיר בא לבקרו

אמר לו חזור בך

רגע אחרון כמו שאומרים לפני שהוא נפטר חזור בך

אמר אי הדר נא מתקבלים

אם אני אחזור בתשובה תשובתי תקובל בשמיים

אמר לה בהקטיב תשב אנוש עד דקה בתומר

שובו בני אדם אפילו עד דכדוכה של הנפש

עדיין אפשר לחזור בתשובה

בכה אל אישה ונפטר

אמר רבי מאיר

דומה שמתוך תשובה נפטר

מה הולך פה?

מה הולך פה? אתה לא שמעת מאחורי הפרגוד

שוב בנים שובבים חוץ מאחר?

אז איך אתה שואל עכשיו לפני שאתה נפטר

תגיד לי

אם אני אחזור בתשובה יקבלו אותי?

הרי הוא לא שמע כלום שם

והוא נמצא פה אתה היית שהיית שם כאילו ושמעת

אז אם הוא יגיד לך לאחר ששמעת מה יועין מה שיגיד לך?

מה הולך פה?

שמעת או לא שמעת?

מה אתה שואל אותו?

אז הוא בכה ונפטר

אמר דומה דומה דומה

שמתוך תשובה נפטר

ביאור העניין הוא כך

בעת שרבי מאיר אמר לו את ההסבר על הפסוק

לא יערכנה זהב וזכוכית

שדברי תורה

קשה לקנותן אבל קל לעבדן כזכוכית

צדק רבי מאיר

צדק

צדק צדק

למה?

הוא קנה אותן בקושי אלישע

אלישע אחר הוא קנה אותן בקושי רב כל ימי חייו הוא היה

לא גאון הוא היה הרבה של רבי מאיר

גאון שבגאונים חכם עצום הכל

קשה לקנותן קשה

אבל נוח לעבדן

מה הוא אמר לו אבל רבי עקיבא ריבך לא למד כך מה הוא אמר?

הוא אמר אפילו שזה נשבר יש להם תקנה

אמר לו חזור בך מה ענה לו כבר שמעתי

אז מה התירוץ פה?

דבר זה מוכיח

כל השאלות זה היסוד

כל השאלות והספקות שיש לו לאדם על התורה

הם נובעים מסבך רצונותיו המנוגדים לתורה

בשעה שהלב משתוקק וחומד

דברים שהם לא על פי רוח התורה

ויש לאדם פלונטר בלב

הוא רוצה לקיים תורה אבל מצד שני מתגברים היצרים עליו והרצונות והתאוות והחמדות ושאר הדברים

מתגברים עליו

הם שיוצרים את השאלות והספקות

אבל בשעה שהוא רוצה באמת

אז גם אם שומע בפירוש

מאחורי הפרגוד

בכל זאת כל השערים נפתחים

וכל החסרון הוא רק בו מפני שאיננו רוצה באמת

ומפני זה נדחה

לפני פטירתו

דומה שהוא חזר בתשובה

ואם הדומה נכון

אז השאלה שלו נבעה מהרהורי תשובה

כשהוא אמר אם אני אחזור יקבלו אותי

אז כשאתה רוצה באמת

מה עם הפרגוד? אין פרגוד

גם אם שמעת אין פרגוד

כשאדם רוצה

אבל כשאדם לא רוצה באמת עד הסוף אז יש פרגוד ושמעתי ואמרו וחוץ ממני

וכולי וכולי וכולי

הכל זה פרי הדמיון של הבן אדם בסבך רצונותיו המנוגדים לתורה

פה זה מתחיל

כמה אנשים אנחנו שומעים קשה לי לא יכול

ניסיתי

תאמין לי אני רוצה אני מת לחזור

אני קשקושים הכל

קשקושים הכל

אתם יודעים מה הבעיה?

צריך ללמוד שער הפרישות

ברבנו בחי בחובת הלבבות

ולא יהיו לך שום קושיות ושום רצונות

מה זה פרישות?

זה פשוט חסימת התאוות

ברגע שתחסום את התאוות מלאכול ולשתות

ולהימשך אחרי אברי העולם במלבוש ובמשגל ובמשכן ובכל הדברים

אם תחסום

לא יהיה ליצר מאיפה לגרור אותך החוצה

להוציא אותך מעולמך

לא יכול

איפה האחיזה שלו בך?

שהוא מושך אותך לתאוות החומריות

אבל אם תאכל

תאכל

רק מה שאתה זקוק ותשתה רק מה שאתה זקוק

ולא תתאווה רק למה שאתה חייב

וכן הלאה, אין לו אחיזה עליך

האחיזה מתחילה במקום

שאתה מוסיף ומרבה אפילו מעט

מוסיף. זאת אומרת כל מקום שאדם מוסיף

אפילו מעט מייתר יותר מה שצריך

ביס אחד, ביס אחד יותר

ביס אחד פחות זה תענית

ביס אחד יותר זה מושך אותך כבר יצר רע בציצית ראשך אחריו אתה כבר גרור אחריו

זהו

ביס אחד יותר

ביס אחד פחות תענית

אז רואים שאם אדם רוצה

אין בעיה אפילו אם הוא שמע אפילו אם השמיעו לו אפילו שלחו לו נביא

בא ואמר לו כי מת אתה ולא תחיה

אין דבר העומד בפני התשובה אין

אבל כדי לעשות אותה

צריך להתנתק ממה?

מה תעבוד?

מה זה תעבוד?

ביס אחד יותר

איך אומר הרמב״ם?

לא יאכל עד שירעב

לא ישתה עד שייצמא

רק מה שצריך לגוף האדם

אבל רוב בני האדם מנשנשים

אל נשנוש זה פטנט של יצר הרעב

תביא, תביא, תביא

יש משהו לנשנש

כבר לא מתביישים, אומרים לפירוש.

זאת אומרת, פה היצר הרע מצליח.

אתם יודעים, רק מי שעושה תענית 40 יום,

זוכה להבין כמה הוא עבד עבדים לייצרו במשך היום.

אתם יודעים כמה זמן יש לבן אדם שלא אוכל מהבוקר עד הערב?

אין לו שום עכבה.

שום דבר לא מסיח את דעתו.

הוא יכול להתמקד באיזה נושא שהוא רוצה.

אם זה עבודה ואם זה לימוד,

שום דבר. הוא פנוי 100% נטו למה שהוא רוצה.

אין קפיצה למטבח ואין למזווה ואין לפה ואין לשם ואין שולפים מהכיס ולא יוצאים ולא עושים ולא יוצאים. כלום.

לא קמים בכוס תה ולא בכוס קפה. אתה יודע מה, תביא גם, טה-טה-טה. אין כלום.

כלום.

אתם לא יודעים מה זה. זה רווח שלא יאומן.

אבל רק מי שעושה את זה מתחיל להבין כמה הוא עבד לייצרו.

ואתם חושבים שזה קשה?

בכלל לא קשה.

40 יום?

קל מאוד.

אלפים כבר עשו את זה.

במבצע שעשינו עשו למעלה מ-1,100,

ומאז אני שומע רק אנשים מוסיפים, כבר עושים יומיים רצוף,

שלושה ימים רצוף.

אחד מארצות הברית עשה שישה ימים רצוף עכשיו.

תשנה פחות מחודש.

שישה ימים רצוף, בלי אוכל.

לא אוכל, לא שתייה.

יום ולילה.

שישה ימים רצוף.

אתה מסתכל, תנסה.

תתחיל יום, אחר כך תעשה יומיים, אחר כך תעשה שלוש, תרד.

אתה רואה איזה שיושב על הסאן, עשה שלושה ימים רצוף.

הציבור פה לא מאופס. הציבור פה לא מאופס, הוא רגיל נשנושים.

לא בריא, מה זה בריא? בטח בריא, כולם בריאים.

הפוך, חולה זה מי שאוכל.

מי שאוכל נהיה חולה. אתה יודע שרוב החולאים באים מהמאכלים, כמו שפוסק הרמב״ם.

מלכוד דעות, פרק רביעי.

הסוכרת, אני אומר לך, אני הייתי עם סוכרת והורדתי אותה לאחוזים כאלה, שאני כמעט בריא.

מה התעניות?

כשאני מסיים את התענית, הכול מאוזן.

למה? מה גורם לזה? הפחמימות.

אוכל פחמימות, מאוד פחמימות,

מאוד מאוד וסוכרין פה ושם וזה וזה וזה.

ומי שאצלו כבר האינסולין לא עובד כמו שצריך,

אז חביבי.

הסוכר עולה.

לא רק זה, יש מחקר עכשיו שצום

עוזר לריפוי סרטן.

וצומות,

כל הראשונים מדברים.

אז לאחרונים מה אמרו?

שהדורות כבר קשה להם, וזה, וחלשים, נכון.

כי הרגילו אותם להיות חלשים, ואמרו, נכון.

אבל אני החלטתי להוכיח לא נכון.

ואלפים עושים ואומרים לא נכון,

כי הכול תלוי ברצון.

אז אנחנו רגילים להגיד ירידת הדורות וירידת הדורות, וככה מתירים לעצמנו לזחון למטה.

אבל דווקא בדורות האלה יבוא משיח,

ובדורות האלה תהיה גאולה.

אז אם הדור הזה ראוי לגאולה ומיליון וחצי בעלי תשובה,

אז זה לא דור פשוט בכלל.

עד הדור הזה הייתה ירידת הדורות.

אבל הדור הזה זו עלייה שאין כדוגמתה.

איפה נשמע אלפיים שנה?

מיליון וחצי בעלי תשובה.

אז זה לא ירידת הדורות, היא נעצרה, גמרנו.

עכשיו עולים.

הכול תלוי ברצונו של האדם.

אם הוא רוצה, הוא שומע, שמעתי,

מאחורי הפרגוד.

כולם יכולים לחזור, רק אתה לא.

אבל כשמגיעים עד שערי מוות,

אז שואלים אם אפשר עדיין לחזור.

חבל.

כי הפסדת את כל החיים ויכולת לצבור מצוות.

חבל.

לכן,

אם האדם איננו עושה סייגים וגדרים על דברי תורה שקנה,

אפילו השיג אותם במחיר של קשיים מרובים ומתוך מצב של קולות וברקים במעמד הר סיני,

עלולו לעבדם ככלי זכוכית,

שכך הוא טבעם של הדברים, של דברי תורה,

קשה לקנותם ככלי זהב.

ובכל זאת, נוחין לעבדם ככלי זכוכית.

כי העיקר איננו רק קניין המעלות

שקנייתן קשה בגלל חשיבותן,

אלא גם השמירה

עליהן לאחר קנייתן צריכה להיות באותה זהירות, בגלל יוקר חשיבותן.

אז אחרי שקנית אותן,

אתה צריך לשמור עליהן מכל משמר,

שלא תאבד אותן.

ואם מזלזל האדם בשמירתן,

אז קל מאוד לאבדן כדוגמת

בן הישראלית.

אז בן הישראלית הוא השורש והיסוד

להבין את מה שלמדנו פה,

שאדם יכול לצאת מעולמו בן רגע,

והמלגלג יכול להיות מקלל.

ומי שיש לו מידות לא טובות, כבוד וגאווה,

יכול לצאת מן העולם.

והמקום ייתן חלקנו עם הקונים והשומרים על התורה הקדושה. אמן.

עוד קצת ככה לפנק אתכם.

ומן המקדש לא יצא כי נזר שמן משחת אלוקם עליו אני השם.

בכל עת

אשר יבואו בני ישראל אל מקדש השם

ויראו כהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם, בשירם ובזמרם,

בסביב למשכן יחנו ועזר הקרב יומת,

ישאלו

במה זכו אלה להתקרב אל השם יותר מכל עדת השם?

ועל ידי מה הגיע עליהם כל הכבוד והמעלה האלה?

למה הכהנים והלוויים זכו?

הזכרו את הימים

אשר באשמת מדיחים ומסיתים,

אשר לא נאמנה אל רוחם בכל כוונתם.

הייתה להרים יד בתורת השם

ולעשות מה שליבם חפץ.

טעו בני ישראל מעל השם ועשו להם עגל מסכה,

וכמעט שהופרה הברית בינם לבין אביהם שבשמים.

צריך לזכור את הימים

שבאותו זמן

שהיה העגל

באו כמה אנשים פרוצים

והחליטו לאכול במחולות.

ורקדו סביב העגל

והתפתו אחריהם בני ישראל

וטעום על השם

ועשו עגל מסכה

וכמעט שהופרה הברית בינם לבין אביהם שבשמים

לולי אביהם של הכהנים

אהרן הכהן

אשר אף אם קצרה ידו למחות ביד עושה הרשע

אבל הוא עשה לעומת העגל משהו, פטנט

מול מרכז הריקודים והמחולות

והתועבות של העמים

מה הוא עשה?

בר ברב דחד יומא

כמו היום שאתם יושבים פה

יש אנשים במחולות ובשיחים ובמנגלים

מה עשה אהרן?

אהרן עשה את המזבח

מרכז לשם ולתורתו

אשר סביב לו יאספו כל חרד לדבר השם ונאמן בבריתו

ומה הוא קרא?

חג לאדוני מחר

זה מה שהוא קרא, הקריאה הזאת נשארה ומהדהדת עד היום

חג לאדוני מחר

למה מחר? למה לא היום?

היום זה שייך

לאלה שרוקדים במחולות ובעגל

זה שייך להם היום עדיין

אבל המחר שייך לשם

ואומנם המחר ההוא לא הרחיק

ומה קרה מחר?

ממש נטחן העגל

עד אשר דק

ועושי הרשע נדונו

את אשר לחרב לחרב

ואת אשר למגפה למגפה

ויקרא אהרן ויאמר

חג לאדוני מחר

אומר המדרש

טביחה לשם

בעובדי העגל

זה החג

שעושי העגל נטבחו

שמעתם?

ועדיין מרכז השם אשר עשה אהרון אז קיים לכבוד ולתפארת בקרב ישראל

ואליו ינהרו כל ישראל

ובאחרית הימים

גם על הגויים

לבקש את השם ואת תורתו

וגם בגלות בכל עת

אשר התרכזו בני ישראל סביב לספר תורת השם,

כשאתם מוציאים ספר תורה,

מה זוכרים?

מהיום תזכרו.

מה זוכרים כשמוציאים ספר תורה?

מהיום תזכרו.

יעלו זיכרונות האלה על ליבם.

כהן יעלה בכבוד.

לוי יעלה בכבוד.

שלישי יעלה בכבוד. אין לו שם אפילו.

מה קרה?

למה עולים בסדר זה?

כהן לוי ישראל,

למה עולים בסדר זה?

ולא רק זה, אלא כתוב, אם אין כהן,

נתפרדה חבילה.

בגלל

שאהרון הכהן,

הוא העמיד את המזבח

והוא עמד בפרץ,

והוא הכריז את ההכרזה שצריך לעמוד מסביב למזבח,

מזבח השם,

הוא מקבל את הכבוד הראשון.

ובני לוי

שנענו לקריאתו של משה רבנו, מי לשם אלי,

ושלפו איש חרבוה והרגו איש באחיו,

אלה השניים.

ואלה שלא עשו כן,

אז אלה האחרונים.

ואם אין כהן,

הייתה מתפרדת כל החבילה של עם ישראל בכלל.

כל החבילה של עם ישראל הייתה מתפרדת.

אם אין כהן, ככה אומרים.

אם אין כהן, התפרדה חבילה. מזכירים כל הזמן את אהרון הכהן.

למען דעת בני ישראל בראותם,

נעבי לב,

יוצאים ביד רמה נגד השם ותורתו,

ומדיחים רבים מבני ישראל,

ועושים ומצליחים.

אל יפול רוחם

מעל ירך לבבם,

אם רואים רבים מעם הארץ מרקדים לפני עגל הזהב,

ומתעוללים לפניו, יוצאים לפניו במחול משחקים.

אז תשמענה אוזנם כל אהרון, קדוש השם קורא עליהם.

חג לה' מחר.

המחר. המחר לאדוני הוא.

ואותו המחר לא ירחק.

ואם גם ירחק.

ואם גם יתמהמה.

בוא יבוא.

והעגלים השונים אשר נעשו

ויעשו

לפי הזמן

יטחנו עד דק

וייזרו לרוח בהיו כלא היו.

השם ותורתו ינצחו את כל הקמים כנגדם

והמא יתקיימו.

ושלומי אמוני ישראל, אם קצרה ידם למחות בעושה הרשע,

יעשו להם מרכז

או מרכזים לשם,

ולתורתו וליראתו ולעבודתו,

כמו הכוללים והישיבות

והמדרשות והמדרשיות.

ויתחזקו.

ויתאמצו בשם.

ויקראו איש לרעהו וידברו איש לרעהו להתאסף,

כמו היום.

ולהתאמץ.

ולהתחזק בשם. ולעשות נפשות לשם.

והם מאשר ביטאות בני ישראל מעל השם

ישמרו את משמרת השם.

יזכו לעמוד לפני השם כל הימים

ולהיות מורמים מכל העם לעולמים.

ככתוב, והכהנים הלוויים בני צדוק,

אשר שמרו את משמרת מקדשי בטעות בני ישראל מעלי,

אמה יקרבו אלי לשרתני.

ואז הקדוש ברוך הוא יקרא להם

לשרת לפניו.

לכן זכו הכהנים והלוויים.

אז גם אנחנו בדור הזה, אתם רואים,

יש כאלה שקוראים לזה חג.

ויש הלקוט החג.

כמה אתה צריך בשר,

וכמה אתה צריך דגלים,

וכמה אתה צריך פטישים,

באיזה מרחק אתה צריך לנסוע כדי לקיים את החג,

ובאיזה שעה אתה צריך לחזור ולא לפני,

וכמה אתה צריך לנפנף.

ורק אחרי שתקיימו את כל ההלכות,

אז גמרת עם הטקס של העגל.

אבל אלה שיש להם חג לשם,

מחר זה, לא היום.

ויגיע היום שיהיה החג הזה,

שכל העולם יכירו וידעו

שהשם אמת ותורתו אמת.

מאמר אחרון לחיזוק ומה עלינו לעשות

בדור הזה.

כתוב בתורה

כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה,

אשר תשיבנו לו.

וכתוב בפרשת תצא

לא תראה את שור אחיך עושהו נידחים

והתעלמת מהם

אשר תשיבם לאחיך.

כתב הרמב״ן.

הוסיף בך לומר נידחים.

בפרשה הקודמת כתוב טועה.

פה כתוב נידחים.

למה הוסיף נידחים?

כי טועה נקרא שטועה מדרכו ויכול להטות אותו הדרך בלא עמל גדול.

אבל עתה הזכיר נידחים

אלה שברחו ממנו והרחיקו.

והזכיר שאה

שהוא כעובד.

שאה זה לא נידח זה עובד.

ומזה נוכל להתבונן.

אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל,

אפילו על חמורו או סייו שטועה והרחיק מן הדרך

והוצרח עמל רב לאטוטו הדרך,

וכל שכן

כמה צריך לרחם על נפש ישראל שטועה מן הדרך.

אפילו אם יצטרך עמל רב לזה,

ולראות להשיבו את הדרך.

אם אתה רואה ישראלי

יהודי שהתרחק,

הוא עדיין סביב העגל.

יש מצווה להשיבו אל המחנה.

הוא לא גרוע מחמור עושה.

והנה ידוע מה שכתוב

ה' תשיבם לאחיך

אמרו חכמים, אשר תשיבם אפילו מאה פעמים.

תעשה טובה, תשמור על החמור שלך.

כבר 22 פעם החזרתי לך אותו.

אפילו מאה פעמים,

אשר תשיבם.

מזה נלמד אף לענייננו,

שצריך לעמל אפילו מאה פעמים בעניין זה, להטוטם

לדרך השם.

ניסית באיזה בחור להחזירו בתשובה,

לא הולך.

עוד פעם.

לא הולך.

עוד פעם.

מאה פעמים.

כמה שצריך,

עוד שתחזירו.

אם חמור כך,

ישראל על אחת כמה וכמה.

ובאמת בזמננו,

אפילו החוטאים גמורים

מצוי ברובם שאינם להכעיס חס ושלום.

רק טועים בדרך על ידי איזה פושעים שמטעים אותם מן הדרך.

והרי ממש כסא עובד שאינו יודע איך לשוב אל בית בעליו.

ומצווה רבה לרחם עליהם

ולהורותם הדרך הנכונה.

כמו שכתוב, והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה.

מי כותב את זה?

החפץ חיים,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

והוא ממשיך.

והנה יש אנשים

מבעלי תורה

אשר השם נתן להם חוכמה ובינה.

וראויים להיקרא בשם רועי ישראל.

ויש בכוחם לרפאות שבר עמנו,

להורותם הדרך הסלולה לשם.

אין להם לחשות בעת הזאת

שעל ידי זה הסאים הטועים

בדרך נעשים אבודים לגמרי בהמשך הזמן.

ויידרש מהם

אקדמי.

הקדוש ברוך הוא ידרוש מהרועים האלה שהם ראויים להיות רועי ישראל

שנתן להם חוכמה ובינה והם לא עשו

כאשר הם צריכים לעשות הוא ידרוש מהם

כתוב שכל הדמים

של 72 אלף שמתו בפנגש בגבעה

מחויב בהם פניכס והסנהדרין

שהיו צריכים לחגור מותניהם

ולרוץ ממקום למקום להגיד דברי תורה

וכיוון שלא עשו כן הקולר תלוי בראשם

אז לכן

על זה רמז הנביא יחזקאל בן אדם אל נווה

את הנחלות לא חיזקתם

ואת העובדות לא ביקשתם

ודרשתי את צאני מידם אומר הקדוש ברוך הוא ידרוש

את הצאן שלי עם ישראל מידם של הרועים

והנה ידוע

שמנהיגי העדה קרויים בשם עיניים

כמו שכתוב ונעלם מעיני העדה

ועל כן

אם הם מסיחים דעתם מלהורותם דרך השם

נחשבים בני העדה כמו ההולך בדרך בעצימת עיניים שהוא עלול

לבוא לידי סכנה

ליפול באחת הפחתים

כן ממש בענייננו

עלול להמון לבוא חס ושלום לידי סכנת מוות על ידי עבירות

של חייבי כרתות וכדומה

וזה מה שהובא במאמר בשם תנא דבי אליהו

כל שיש סיפק בידו ולא עשה ארור

ולהפך אם צופה ומביט

על ענייניהם ושומרם מלהילחת ברשת היצר הרס חלוק גדול מאוד

כמו שכתוב בספרים השכר המיוחד לפרנסי ישראל

ובאמת

כל ענייננו שאנו עוסקים בו דומה

למי שרואה חברו טובע בנהר

או שאר סכנה

שמצווה להצילו

אדם רואה את חברו טובע בנהר הוא יכול להגיד אני אברך כולל

אני לא שחיין

אני לא מציל

אני בחור ישיבה

הוא יכול להגיד דבר כזה

הוא חייב להצילו

מה לעשות אבל הוא לא ידע להציל

הוא לא ידע לשחות

מה יעשה?

הדין הוא

אסור לעמוד על דמו שנאמר לו תעמוד על דם רעיך ואם אין בכוחו להציל בעצמו מחויב לשכור אחרים להצילו

צועק

מי יודע לשחות אני משלם

אלף שקל קפוץ תציל אותו אני משלם

אם הוא לא עושה כן הוא יטבע על דמו

שמעתם

ואם נתעצל בזה עובר בלאו דלא תעמוד מי אומר?

החפץ חיים בעל המשנה ברורה

זה דין

הלכה

אני חוזר

ובאמת כל ענייננו שאנו עוסקים בו דומה למי שראה את חברו טובה בנהר וכו' עם כל הדינים

וזה מופיע בחושן משפט

סימן תכו

הוא פשוט דו הדין אם רואה לחברו

שנחלה במחלה עצומה

ומרוב חולשת דעתו רוצה לאכול דברים

הגורמים מיטתו חס ושלום

בוודאי שמחויב בכל כוחו למונעו מזה

אם אחד רואה

טובע בנהר

אבל אין לו בית אחיזה לתפוס אותו, להרים אותו

אבל יש לו בלורית

בלורית

אז שיתפוס לו בשערות או לא יתפוס לו בשערות?

הוא אומר מה, לתפוס לו בשערות יקב לו, אבל הוא ימות

צריך לשאול אותו? צריך ללכת מחילה?

מחילה אתה מוכן שאני ארים אותך בשערות? שואלים אותו?

גם אם הוא מתנגד נותנים לו כאפה

תופסים לו בשערות או מהשיניים

ומרימים אותו

בן אדם שבלע לשון,

איך מצילים אותו?

מכניסים או סכין או סיכה, מה שיש,

תופסים את הלשון, מושכים החוצה,

אחרת הוא לא יחיה.

אשתחתך לשון, אבל הבן אדם חי.

אז בן אדם אומר, דיברתי איתו, הוא לא רוצה.

מה זה דיברת איתו?

אין דבר כזה, תציל אותו בשערות,

באוזניים.

תעשה הכול, תביא אותו למחנה.

כל דבר תעשה בשביל להביא אותו למחנה.

יש כאלה נוקטים,

דרכיה דרכי נועם.

אז אם זה לא הולך ככה, אז אומרים, מה אני עושה?

אתה רוצה שאני אתלכלך בשביל זה?

תציל, תפחיד אפילו,

תביא אותו,

תביא אותו.

כשאתה רואה מישהו עובר את הכביש

והוא הולך להידרס.

מה אתה אומר לו? פסס, פסס.

בוא,

המכונית תעשה על הפס.

צועקים.

תיזהר.

רואה, אתה מפחיד.

כן, אני מפחיד, אבל אני מציל.

צריך להציל.

כן.

אז אומר,

הוא פשוט הוא עדין. אם רואה לחברו שנחלם במחלה עצומה ומרוב חולשת דעתו רוצה לאכול דברים הגורמים מיתתו, חס ושלום,

בוודאי מחויב בכל כוחו למונעו מזה.

ואף בזה, כשאנו רואים אנשים

שמרוב חולשת דעתם וגודל טרדתם באבלי הזמן,

נשתכחה מהם תורת השם וגודל חיוב קיום מצוותיו,

ועל ידי זה הם באים לעבור על דברים שנכרת את נפשם מארץ החיים,

בוודאי אסור לנו להתעצל מלזרזם לקיים דברי השם,

כדי שלא יחול עליהם

חרון אף השם, חס ושלום.

זאת אומרת, אלה שלא יצילו,

הקדוש ברוך הוא אומר, ואת דמו מידך אבקש.

שמעתם?

אדם חושב שהוא פטור,

אין פטור כזה. עיין תכו בחושן משפט.

כי הקדוש ברוך הוא מאריך אפו, אבל בסוף גובה

ודע עוד,

שכמו שאנחנו רואים אדם שטובע בנהר,

אנו מחויבים לחפש

אחרי אנשים

שיודעים לשות בעומק המים

ואפילו בשכר,

כדי שיוכלו להציל את הנטבע

בכנזכר לעיל.

כך בענייננו צריכים לחפש אחרי אנשים דרשניים גדולים

ויראי אלוקים

היודעים להמשיך את ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים.

עד כאן דברי החפץ חיים,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא. אז תקשיבו מה אומר החפץ חיים.

אם אתה לא יודע בעצמך להחזיר יהודים בתשובה,

עליך לדאוג,

כמו ראש הכולל דכאן,

להזמין דרשנים גדולים מיראי אלוקים היודעים

להמשיך ליבם

של ישראל לאביהם שבשמיים.

אז כל אחד מכם, אם לא יודע להציל,

צריך להזמין הרצאה

בשביל שהוא יצא ידי חובה.

זאת אומרת, אדם צריך להציל.

כל בן אדם צריך לעשות הרצאות

של דרשנים גדולים מיראי שמיים,

שיודעים למשוך את ליבם של בני ישראל לאביהם שבשמיים.

תארו לכם שחפץ חיים היה נכנס עכשיו,

הוא אומר רק את המשפט והולך.

זה לא אני אמרתי.

זה הוא כתב, בחומת הדת.

ככה מעמידים את התורה.

עכשיו תזכרו,

פעם החפץ חיים בעצמו, הגיע אליו אחד מהצור בדלמידי החכמים, כשהוא עוד היה צורב,

בא אליו,

ופתאום החפץ חיים אמר לו,

אתה כהן?

אמר לו, לא, אני ישראל. אמר לו, אני כהן.

אחר כך אמר לו, אתה יודע למה אני כהן?

אתה יודע למה אתה ישראל?

אני כהן

בגלל שאבא של אבא שלי,

בזמן שהיה עגל,

אז הוא אמר,

חג לשם מחר,

והקים את המזבח

ולא הצטרף,

ובני לוי לקחו איש חרבו והרגו.

לכן אני כהן

לאבא של אבא שלך

הייתה הזדמנות להיות כמו אהרון הכהן וכמו לוי

והוא לא ניצל את ההזדמנות

לכן אתה ישראל

ולמה אני אומר לך את זה?

שמהיום תזכור את זה

שאם תהיה לך הזדמנות אי פעם

לעשות מעשה לכבוד השם

שלא תהיה כמו אבא של אבא שלך

אלא תעשה ותיטול את ההזדמנות כמו כהן בלוי

זה דברי

החפץ חיים, מה שלא רגיל

לפי מה שאנחנו מכירים אותו, שהוא לא ידבר כך

וכך הוא אמר

וזה הוראה לנו כל הישראלים

וגם הלוויים שלא אשרו שאם אבא של אבא שלהם היה אז הם כבר פטורים

כי צריך להיות קנאי בן קנאי

אז זאת אומרת

יש הזדמנויות בדור הזה,

הזדמנויות גדולות להציל ולעמוד בפרץ

ולהושיע יש הזדמנויות בלי סוף, בלי סוף

אני אראה לכם תכף הזדמנות כזאת

שאני אתן לכם,

נראה אם הבנתם את כל מה שאמרתי בכלל

כן יש בעיה בקליטה אצל אברכים

שמבינים רק בזמן הדרשה אחרי הדרשה הם כבר לא מבינים

איך אני יודע? תראו בסוף

אז אני אראה לכם כרגע סרטון חדש

קוראים לו חיו יחיה

ועשינו אותו בגרסה לחרדים

והסתרנו את האישה

למרות שזה לא בעיה אבל הסתרנו

מכל מקום שימו לב

מה הייתם עושים

אם הייתם שומעים

שמישהו נמצא במצוקה של חיים

אז פה ראינו צריך לקפוץ לנהר

ואם לא יודעים מה עושים שוכרים ומשלמים

ואם זה לא בנהר

אם זה תינוק שיצא מת

מבטן אמו ומודיעים לך יצא מת

מה אתה יכול לעשות?

בדרך כלל אנשים ששומעים שהתינוק יצא מת

אומרים ברוך דיון העמד וזהו

יש מישהו שעוד יכול לחשוב על משהו שאפשר לעשות?

בואו תראו עכשיו בעזרת השם מה אפשר לעשות אם חס ושלום

רגע רגע

ולא רק זה

אלא לא מה אפשר לעשות

מה אפשר לעשות לפני שהאדם ימות?

עוד יותר קל

נכון שיש אנשים במצבים קשים?

נכון שמתברר שאדם חולה במחלה?

אתם יודעים שאפשר להציל אנשים?

כל מי שלא נגזר עליו בדם אפשר להציל אותו.

אבל מה הבעיה?

אין הרבה אנשים שאכפת להם כולל המשפחה.

אכפת להם על ידי תרופות, זריקות, רופאים, דברים.

אבל לא לקבל על עצמם קבלות קשות.

זה לא.

ואני אומר לכם

שלפחות 50% אם אני אומר נכון כי יכול להיות שבדם זה 50%

וביתית זה 50% סברה.

אז 50% מאלה שהם חולים במחלות סופניות

אפשר להציל.

איך?

אם יהיו אנשים מוכנים לקבל קבלות בסביבתם כולל הם?

בהיקף רחב.

כמה שיהיו מוכנים לעשות בהיקף רחב יותר,

ככה יכולים להציל ולבטל את הגזירה.

תקשיבו טוב למה שאני אומר,

ואחרי הסרט תראו שאני צודק.

אפשר?

בבקשה.

שמי מיכאל, מיכאל אליאב, זאת אשתי שאני.

אנחנו בני 27, התחלנו להתחזק לפני בערך כשלוש שנים,

בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק.

אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר,

נס שאין כמוהו ותחיית המתים ממש.

הלידה התקדמה מאוד יפה מרגע שנכנסנו לחדר לידה. באמת הכל התחיל כמו שצריך, והיינו מרוצים מהכל, מההתקדמות. היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה, כמה שאפשר.

עד שזה התחיל להסתבך, עם זה שבימי שפיר היו מים פוניאליים,

שזה נכנס להריאות של התינוק.

זה הקשה עליו לנשום,

וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת,

והדופק שלו היה נעלם מדי פעם.

זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים, ואני התאמצתי כמה שיכולתי.

החליטו לעשות לידה כמה שיותר מהר,

לדחוף שהתינוק יצא, שזה לא יפגע לו בדופק,

בשלום מסוים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום.

עוד פעם אני מבקש,

התינוק הנולד השני בת, בת שבע,

השם יציל אותו, שיחיה, בעזרת השם. אמן.

הלידה נתקעה,

לא היה כבר קצירים שיכולים לעזור לדחוף רק כוח, מה שאשתי הייתה יכולה לעשות.

בגלל שהזמן היה מאוד קצר, כי הילד כבר לא נשל,

הביאו דחוף דווקהום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.

כל התהליך הזה בערך, רבע שעה, בערך 20 דקות עד שהתינוק יצא.

ובאו עוד רופאים, ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב.

המצב הסתבך, ברגע שהתינוק יצא, אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי, כל הכבוד. זהו, לחץ טוב, הוא יצא, אחרי שחתכו ושאבו את התינוק ובאקו. בסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה.

אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר. אני לא ידעתי בדיוק מה קורה שם. בזריזו כרות חבל הטבור והניחו אותו שם,

ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו,

ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה, ולחץ מטורף היה שם.

ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק,

אז אני שואלת את הרופאים אם הכול בסדר ואף אחד לא עונה לי.

ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי, הכול בסדר, בעזרת השם.

ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכול בסדר?

הוא חי?

אף אחד לא עונה לי.

ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו,

אף אחד לא נתן לנו תקווה שהכול בסדר.

הם כן אמרו מדי פעם, הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם.

אף מילה מעבר לזה.

אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו חמודה,

ניסינו הכול.

התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ. אבל למדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי

תינוק וצבע סגול, כהה, חום, כהה כזה,

שהוא לא זז.

אני ברגע הזה אומר, הוא לא נושם ואני מבין שמשהו,

באותה שנייה חשבתי חרב עולמי,

אני יצאתי שתי צעדים החוץ לחדר, פתאום התחלתי לא להרגיש את הגוף, מרוב, כאילו ידעתי מה קרה והבנתי באותו רגע.

אמרתי לה רבנית, זה לא יכול להיות,

זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההיריון, לשמור על עצמי, הייתי קמה בבוקר והיה לי לשמוע את ההרצאות של הרב. כשהוא חזר בתשובה הוא נהיה חי. ולא לשמוע שירים, ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק,

ולא יכול להיות שזה ככה.

באותו זמן, כבר בערך רבע שעה, הוא היה בלי דופי.

ממש היה לי קשה להאמין למקרה,

לא האמנתי שזה יכול לקרות, שזה יהיה היום תשעה חודשים,

וכל כך אתה מחכה לזה, וזה ילד ראשון, ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך, פשוט,

בשר כזה שלא זז, ואתה לא יודע איך לקבל את זה. תינוק ממש יצא מהבטן,

לא תינוק חי.

והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, היו בלחץ. התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו אחייה והנשמה,

ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.

כמה דקות אני לא מצליח להירגע, אבל פשוט אחרי כמה דקות פשוט התאוששתי, אמרתי לעצמי,

לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה.

והתחלתי לפתוח בהשם, אמרתי, אין, לקדוש ברוך הוא אני יודע שהכול יהיה בסדר, דבר כזה זה רק מהרב, מהשיעורים בבוקר, של אמונה וביטחון,

שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב,

וזה חיזק אותי, וזה נתן לי כוח, ולא רק וזה, לדברים אחרים, גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים, האמונה הזאת ושער הביטחון הזה, זה שינה לי את החיים, מאלף וטל, ופה זה היה הניסיון הכי גדול שלי. ואני לא אשקר, לא אמרתי פה באמת במיליון אחוז,

אבל כשאמרתי את זה וכשאימנתי את זה, ואני הולך במסדרון הלוך קדימה אחורה, קדימה אחורה, ואני אומר,

הקדוש ברוך הוא, אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר,

לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר.

נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה,

אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים, אמרתי לה, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר.

אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש, ובעלי בא לידי ואומר לי, אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות, ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו,

אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.

אנחנו, אין לנו מספיק זכויות שאלוקים יעשה לנו כאלה נסים.

אולי בזכות הרב אלוקים יעשה לנו פה איזה נס.

אילו אחיה אלף שנים, לא אוכל לשלם תודות לו.

אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה...

רק שנייה זה דחום בבית חולים, כן?

כן, כן.

טוב, מה קורה שם?

וכרגע מה מנסים לעשות?

בסדר.

אני לוקח בעזרת השם תענית 40 יום להצלתו, בעזרת השם יתברך.

בסדר.

מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק,

דינוק שנולד.

מי שרוצה לקחת עליו לרפואה, בבקשה.

אשריך אל חיה עונות פעם.

אשתו של הרב הייתה ליד אשתי, הייתה עוזרת לו, והיא שלחה לו הודעה, והרב קיבל על עצמו באותו רגע 40 יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו על עצמם שם לידו, ואני אמרתי להשם, השם, אני מקבע על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה, ועוד 40 יום תענית גם, אחרי ששמעתי שהרב קיבל.

גם אני 40 יום קיבלתי.

אשתו של הרב, הרבנית, שתהיה בריאה, צדיקה,

מדהימה.

כמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי בלי התמיכה שלה, אני לא יודעת אם היו לי כוחות לעמוד בזה.

אחרי כל הקושי של הלידה, לידה הייתה מספיק קשה,

והיא עוד היה לה את הכוח לחזק אותי ולהגיד לי שהכול יהיה בסדר, ושאלוקים יעזור, ולקרוא תהילים.

והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמה כמה אני צריכה להיות חזקה.

הוא החייא את המת, הוא החייא, הוא החייא את הבן שלנו, והרופאים הצליחו להסדיר את הדופק שלו.

אחרי בערך עשרים דקות, אני שמעתי ככה, נוני טוב, פתאום מתחיל לצפצף לעניין, ולא צפצוף אחד שלם.

אחר כך בעלי בא ואומר לי, ממי, בסדר, הכול בסדר, יש לו דופק, הוא נושם, הכול בסדר, תרגיש, שמעתי אותו בוכה.

ואז אנחנו התחלנו,

כמובן, לבכות ולהודות לאלוקים, כי היה לנו פונס גלוי, זה לא היה...

היה לנו פונס גלוי, התינוק ממש היה, יצא מהבטן,

זה לא תינוק חי.

עוד יותר פלא, אחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות, אחרי ייעוץ בין הרופאים, ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שוב, הכול בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית,

אבל הוא יהיה בסדר, ואין לו שום פגיעה, לא במוח,

שבמצבים כאלה, בגלל שלא מגיע חמצן למוח, אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק.

ברוך השם, לא נפגע לו שום דבר, והוא זז, והוא בוכה כמו שצריך, ברוך השם, אין, שבח ליל, שבח ליל. הקדוש ברוך הוא הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לניסיון הזה. נס גלוי, הרופאים עצמם היו המונים,

הרופאים עצמם לא יכלו להירגע אחרי זה,

והיו שם מלא הרבה רופאים בחדר,

וכולם ראו אותם לסגלוי הזה.

אני לא יודע איך להודות לרב,

לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי, שחזרנו בתשובה.

אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד,

שהוא קיבל על עצמו 40 יום לזכות שהוא יחיה.

אז ככה שכבר כל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו,

ובעזרת השם יהיה סנדק,

בעזרת השם, השם יזכה אותנו, שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת השם. השם שהוא יחליט, זה מה שיהיה, אנחנו, לא אכפת לנו. שהרב יחליט, מתבצעים לגמרי בעניין הזה. שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה,

זה מה שיהיה.

כי זה, יש לו חלק גדול בילד הזה,

זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם.

ותודה רבה לכם,

ותתחזקו ותיקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא עוד לא מתנה מקדוש ברוך הוא.

בבקשה.

ותודה רבה.

עדות ותרתי מציאויים כי אין לכם אינו, כי אין לכם אינו,

כדור הישראלי אדוני אלוהינו אדוני

אסביר גיסו לכם בנו,

מי אסביר גדול,

מי אריבו במארת,

אשים בו תושבי ידו,

אני אמנה אותך שלי, אדוני.

למו לבדוק, למו לבדוק.

אדוני,

עושה כדי שגורם יציבו

ומצפוי יצוארו.

ובכל זאת,

בבקשה אדוני אלוהים מלך ארץ,

והקיימנו והגיענו לחיל הזה.

אלוהינו אלוהים אותנו גיימא זה אלוהים ונגמר בי גורש שמה מישראל.

אמנון יצחק בן מיכאל אליה.

וכמה אומרים אמנון יצחק בן מיכאל אלוהינו ידעת לי מבטן אימי

טלתה לי להושיע עמי נתנת לי לשון מיכאלי.

לימודים זה היום הכי מאושר בחיים שלי

צמתני להושיע עמי נתנת לי לשון לימודים שכולם לך יהיו מודים ידעתני מבטן איתי

צמתני להושיע עמי נתנת לי לשון לימודים שכולם לך יהיו

כן רבותיי אז אתם רואים אפשר לפעול גם אחרי שמתים אז לפני שמתים על אחת כמה וכמה

אבל מי מוכן לקבל תענית ארבעים בשביל מי שחולה

אז הנה יש כבר פה מישהו שניגש אליי זה אתה שישבת פה

הנה הוא

יהודים יקרים אתם לא יודעים מה הכוח של התורה הכוח של התורה הוא אדיר אדיר אדיר

רק אנשים לא מאמינים כל כך שיש כוח בתורה הם מכירים טבע

אין טבע אין דבר כזה טבע כל דברינו ומקרנו ניסים הם

לכן צריך אדם להאמין בשם להתדבק בשם לעשות את רצון השם והקדוש ברוך הוא משנה הכל בשנייה אחת

עכשיו בואו נראה אם אתם האברכים שדיברתי או לא

אפשר להציל יהודים הסרט הזה יעשה מהפכה בארץ ובעולם בקרב היהודים ודאי

וזה יחזיר הרבה יהודים בתשובה כי אנשים שרואים דבר כזה מה כוחה של התורה

זה פרסום כזה גדול לכבודה של תורה שאין כדוגמתו

וצריך שיהיה בכל בית יהודי

שידעו

מה כוח התורה לחולל.

אין דבר כזה אבדה תקוותנו.

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין תמיד

הקדוש ברוך הוא נמצא.

אז עשינו מבצע גדול

ובשלב ראשון אנחנו מדפיסים מאה אלף דיסקים כדי לחלקם חינם לציבור

ואנחנו רוצים לשתף את כל מי שרוצה לזכות ולא לעמוד על דם רעו

ורוצה להציל יהודים

ולשכור מצילים שיצילו.

השגנו מחיר טוב מאוד ל-DVD

שני שקל

אבל זה אם מדפיסים מאה אלף

אז כל מי שרוצה להיות שותף בעשרה תשלומים של מאה שקל אלף שקלים

הוא זוכה להפיץ 500 דיסקים כאלה של הסרט חיו יחיה

הנה צבי יוסיפון הראשון שלוקח אשריו אשרי חלקו

הנה השני תבורך צברי

והנה עוד יהודי פה אשריך לחיי העולם הבא והנה עוד יהודי לידו ועוד יהודי שם בלי עין הרע

ועוד יהודי כאן ועוד יהודי כאן ועוד יהודי כאן בלי עין הרע

ואשריכם ישראל עוד יהודי כאן

אם יש לכם כסף אז זו ההזדמנות לנצל אותו

כי זה עולה לשמים בטוח ונשאר שלכם,

וגם התוצאות של החוזרים בתשובה, אלה שלכם.

פה אין מה להשקיע בכלל, זה להביא נשמות על בטוח.

כל מי שיש לו מעשרות או נשאר לו משהו,

גם אם צריך לקחת הלוואה מהבנק, כדאי לכם.

אין שום בעיה, הנה, בעזרת השם, תן לו.

כל מי שיכול לעשות, אשרה ואשרה חלקו, גם בין הנשים שמורשות.

הנה פה,

בעזרת השם, אדון מנע גם כן לוקח

כל מי שיכול, יהודים יקרים. מי שירצה לקבל את ה-500 דיסקים לחלקם בעצמו, יקבל אותם.

מי שלא רוצה, הנה שם עוד. תעבירו עוד טפסים בבקשה.

מי שירצה שאנחנו נחלק, אנחנו נחלק. כל אחד יכתוב ברכה, מה הוא רוצה, שאני אברך אותו, ואני אברך אותו.

תכתבו למעלה בראש הדף ואני אברך. הנה, בבקשה, תכף, רק שנייה.

אז בזריזות, הנה, תן לה, תן לה.

תן לה טופס שם.

תזכה למצוות, ברוך תהיה.

השם יברך אותך.

אמן ואמן.

כן.

בסדר גמור, כן.

קח את זה בבקשה.

כל מי שבעזרת השם רוצה לזכות, זו ההזדמנות, רבותיי, אחרי הדרשה שאמרנו,

ואחרי הסרט הזה שראינו,

רק תקבצו אנשים בבית, תראו להם את הדיסק הזה, תראו כמה אנשים התעוררו בתשובה, בעיניים תראו.

אנשים רחוקים, חילונים, שתראו את הסרט,

בוכים כמו ילדים קטנים.

זהו, נשבר המחסום.

יש לך יתרון עליהם לאין שיעור.

אתה מראה לו מה כוח התורה לעשות,

אי אפשר להתווכח עם זה.

זה עם מסמכים רפואיים,

מת, יצא ללא דופק, 20 דקות.

אחרי שאיבת ואקום, פעמיים.

פעם ראשונה לא הצליח,

פעם שנייה זה לקח 20 דקות להוציא אותו,

ועוד 20 דקות בלי לחיות.

ואחרי זה הוא חוזר לחיים בעת פגיעה במוח.

דקה, שתיים, אין חמצן, מת.

אם לא, אבוד.

20 דקות, זו היסטוריה.

מאז אליהו הנביא ואלישע

לא היה דבר כזה.

רבותיי, זו ההזדמנות שלנו בדור הזה להראות לעולם

מה כוחו של הקדוש ברוך הוא.

אז לכן, כל מי שזוכה, אשריו אשרי חלקו,

ונברך אותו גם.

זרע חי וקיים לזמירה בת מרים ובצלאל בן מרים נרקיס,

ושושנה בת תמרה תזכה לכל טובה וברכה ורפואה שלמה,

רחל בצרה הוא והרפואה שלמה מהרה.

זרע חי וקיים ובנים שלכם צדיקים לעבודת ברכה כלנית, בת ברכה,

ואביבן יונה ציינה ציונה במהרה,

ומרדכי

בן מסודי יזכה מהר לזיווג הגון ומוצלח.

למלא ולעביר שאני אוכל לברך,

וכל הכתובים בפתק הזה יתמלא בקשתם מהרה.

רפאל בן דורה ומירה בת ברטה יזכו לכל טובה וברכה ולדירה בקרוב,

אריאל נעוראי בן מרים חה בחזרה בתשובת בריאות הגוף ונפש וזיווג הגון,

דוד מסיקה בן ניסים רפואה שלמה והצלחה בכל מעשי ידיו. אין חתימה, צריך חתימה,

לחתום למטה, מי שלא חתם זה לא שווה כלום.

כן?

ברוך תהיה, תודה, תזכה למצוות.

אהרון בן צמיה,

זיווג לכל המשפחה.

ברכתי רגע.

מה אפשר לסגור? כן.

רק רגע.