אלעד - שיחת חיזוק לאברכי כולל [פרשת פקודי]

כולל אלעד 7-3-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה" הספורנו כותב כאן דברים נפלאים וז"ל: סיפר המעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד האויבים. מה המעלות של המשכן הזה שהוא לא נפל ביד האויבים וראוי להיות נצחי? המעלות הן ראשונה, שהיה המשכן העדות שבו לוחות העדות, שתיים "אשר פוקד על פי משה" שלש שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, ארבע ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו מיוחסים לצדיקים שבדור. ובכן, שרתה השכינה במעשה ידיהם ולא נפל בידי האויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכות מצור אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף ביד האויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל בסוף ביד האויבים. אז זה החילוק בין שלשת המקדשים.

כל הזהב שהיה במשכן העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן, זה היה דבר מועט בדרך אל העושר שהיה בבית ראשון, שבית ראשון בתפארתו היה הרבה הרבה יותר מושקע בכסף וזהב, יותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס, ועם כל זה התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה יותר ממה שהתמיד במקדש הראשון ולא נראה כלל במקדש השני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סיבה להשרות השכינה בישראל. אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכנו. עד כאן דבריו של הספורנו. אז מה שלומדים בעצם מכל המשכן ושני בתי מקדש, שה' לא חפץ לא ביופי ולא בהידור, לא בכמות הכסף והזהב, רוצה ה' את יראיו את אלה שנמצאים בפנים, אלה שמקימים את זה, איך עושים את זה וכן על זה הדרך.

די בדברים האלה לעורר לב אדם לדעת סוד השראת השכינה ומקום ההתעלות, אפשר להקים בתי כנסת גדולים ומפוארים מצופים בזהב וכסף, ליפותם ולקשטם בתכלית ההידור, אבל לדאבון הלב לא תמצא השכינה ולא תמצא את מקומה בבית כנסת מפואר כזה כי אין יראת ה' במקום ההוא. לעומת זאת ישנם בתי כנסת, בנינים רעועים וקטנים, בהם ספסלים פשוטים וארונות שבורים, ודוקא שמה תשרה השכינה.

אני רוצה להגיד לכם שאני זכיתי להתפלל בבית כנסת בכרם התימנים כשחזרתי בתשובה בתחילת הדרך, אז היה שמה למי שמכיר בית כנסת, זה נקרא 'בית בנימין', היה יהודי מבוגר שכשאני חזרתי בתשובה הוא היה בערך בן שבעים שבעים וחמש, והוא היה מחזיק את הבית כנסת והיה שמה מנין קטן, או מנין גדול, אנשים מבוגרים בדרך כלל, אבל בדירה לידי, אני הייתי גר בקומה רביעית, בדירה לידי היה גר אחיו, ואחיו היה יותר מבוגר ממנו הוא היה בן תשעים בערך, והרגליים שלו הוא לא יכול היה לעמוד עליהם, הם היו ככה החלק התחתון שלהם מהברך היה מדלדל כזה, אבל הוא לא היה מוותר ללכת לבית הכנסת, אז הוא היה יורד על הברכיים עם הידיים, חוץ מכבודכם כמו בעל חי, יורד למטה את כל המדרגות והולך לתפילה שזה היה בחצר השני, היה בנין פה זה הבנין שלנו, בנין השני בחצר היה בית כנסת, היה יורד על ארבע ומגיע לבית כנסת ועולה את הכל על ארבע, פעמיים ביום - בשחרית ומנחה וערבית, גם בגשם. אתם שמעתם פעם על דבר כזה שבן אדם מתמסר ללכת לבית כנסת בגיל כזה על ארבע? אני לא חושב שהיה דבר כזה בדורות האחרונים. וזכיתי לראות את היהודי הזה, הוא לא רצה שאף אחד יעזור לו, בלי עזרה, אם לא - לא שווה לו החיים.

יראת שמים הקב"ה רוצה, הוא לא מתפעל לא מכישופים ולא מכל הדברים האלה, יראת שמים זה מה שהקב"ה רוצה. שהכל יהיה על טהרת הקדושה והיראה וזה רצונו יתברך, ומקרא מפורש הוא, איזה בית אשר תבנו לי, ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, זה הדבר בשעיקר חסר היום, יש הרבה דברים, אבל חרד על דברי צריך, חרדים זה לא קבוצת אנשים שלבושים בבגדים מסוימים תואמים, חרדים זה מי שחרד באמת על דבר ה' בכל דבר. וחרד על הצד הבטוח ביותר, על הצד שאין בו ספק, על הצד שהוא משתדל להתרחק מן הכיעור והדומה לו ומן הספק, מכל דבר שהקב"ה היה חפץ שהוא יתרחק. זה נקרא חרד על דברי. והאיש המתקדש ומטהר את ליבו ואת מעשיו, הרי הוא בעצמו נחשב כמקדש כמשכן ושכינה שורה עליו.

והנה זכה בצלאל שהוא יעשה את כל מלאכת המשכן בזכות אבי אביו חור שמסר את נפשו, בשעה שהם ביקשו לעשות את העגל, עמד וגער בהם, עמדו עליו והרגוהו, כמה אנשים יהיו מוכנים היום לעמוד בפרץ באיזה ענין ויהיו מוכנים לסכן את עצמם בשביל למנוע מעשה שלא יעשה. אז חור עומד בפרץ ולא מסכים והורגים אותו. אמר לו הקב"ה, חייך, אני פורע לך בנים שיצאו ממך אני מגדלן בעולם.

אבל עוד לפני מעשה חור, נאמר "ותיראנה המיילדות את האלקים" מה פרע להם הקב"ה? עשה להם בתים, בתי כהונה בתי מלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול משה מלך, ומה שכר נטלה מרים? חכמה שיצא ממנה בצלאל. אז היסודות שעליהם נבנה בצלאל בן אורי בן חורי היו יסודות טובים.

כהונה ומלכות זה כתרים יקרים ונכבדים מאד, ואנחנו יודעים שהקב"ה לא מקפח שכר שום בריה, והרי מרים עמדה באותו נסיון שעמדה יוכבד עמה, ועל שתיהן התורה מעידה, "ותיראנה המילדות ולא עשו, ותחיינה את הילדים" ואם היא קיבלה את שכרה חכמה, הרי ברור שערכה של החכמה אינו נופל מערכם וחשיבותם של הכהונה ושל המלכות.

ונאמר בשלמה המלך בגבעון, נראה אליו ה' בחלום הלילה, ויאמר אלהים מה אתן לך, אמרו חכמים ז"ל, משל למלך שהיה לו אוהב, אמר לו שאל לך רוקופי, שררה וכבוד, ואני נותן לך, אותו אוהב היה פיקח, פיקח הרבה, אמר אם אשאל אותו שיעשה אותי אפורקוס או דוכוס היא יוצאת מידי, אלא הריני שואל דבר שכל הדברים טפלים לו, הכסף והזהב טפלים לו, אמר לו מרי, הואיל והגסת ליבי שאשאל לפניך, שואל אני ממך שתשיאני את בתך ואעשה חתנך. אמר לו חייך כך אני עושה, כך שלמה, אמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך ושאל החכמה. חכם או לא חכם? נו, מי לא יבקש דבר כזה, לכאורה יש צורך בפקחות מיותרת כדי להבין שלקחת את בתו של המלך זה יותר חשוב  מלבקש שררה של כבוד? אבל טבע האדם הוא לא כמו שאנחנו מכירים, טבע האדם שהוא רוצה משהו מיידי, להיות חתן המלך זה טוב ונפלא, אבל לא כל חתן מלך מרגע שקיבל את המעמד הזה מקבל כבר תפקיד ושררה, יכול להיות שיקח הרבה שני, עשרות שנים אפילו עד שיתנו לו איזה תפקיד במלכות, אבל אם הוא יבקש להיות עכשיו שר, שאל מה אתן לך הוא יבקש שר הוא יקבל על המקום שר. אנשים מחפשים את ההטבה מיד, אין להם את הסבלנות להמתין עד שיגדלו בתורה ביראת שמים ויגיעו למשהו, אין להם סבלנות, עכשיו הם רוצים תפקיד, משהו, עכשיו. אז זה חכמה מה שביקש שלמה המלך את החכמה, כי זה יהיה מהלך ארוך ותוצאות ועד שתתברר החכמה ועד שיכירו את מעלתו וכו' וכו', סיפור ארוך. אבל מכאן רואים שההתאזרות בסבלנות היא גם כן חכמה, וסוף הכבוד לבוא.

מעין קריאה זו שאל מה אתן לך מאת הקב"ה באה לכל אדם, אנחנו גם כן  נשאלים ע"י הקב"ה, שאל מה אתן לך, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? אם נשאל כל אחד פה מה אתה רוצה, אחרי זה נשאל אותו מה אתה מוכן להשקיע, ואח"כ נבדוק אם הוא עומד בכלל בבקשה או בהשקעה, נראה שבודדים  נספרם על יד יהיו כאלה שדבוקים באמת במה שמבקשים, שאל מה אתן לך, מה אתה רוצה, מה,

ש. לא שומעים

הרב: כן, ומה אתה חושב ששלמה המלך סתם ביקש? סתם הוא ביקש?

ש. לא שומעים

הרב: אני עוד לא שמעתי אחד, 34 שנה שבא אלי לבקש ברכה שיהיה לו חכמה. כסף, פרנסה, זיווג, זרע חי וקיים, מה שאתה רוצה, כל הדרישות, אחד לא ביקש ממני חכמה. תתפלל עלי שיהיה לי חכמה, אז איך זה, הנה כולם מכירים את מה ששלמה ביקש ואף אחד לא מבקש, הנה עכשיו גם הגעתי ביקשו ברכה אף אחד לא ביקש חכמה. נראה אם בסוף הדרשה מישהו יבקש. אבל זה לא סתם לבקש, זה לא שזה נוחת סתם, הקב"ה יהיב חכמה לחכימין, הקב"ה לא נותן סתם חכמה, למה הוא נותן לחכמים, אם יתן לטפשים ישתמשו בזה לדברים שטויות, אז הקב"ה נותן למי שבאמת מבקש, מי שיש בו כבר, מי שעבד על זה, מי שמחפש את זה, אתה חונן לאדם דעת, כמה זמן מתעכבים בברכה הזאת? הנה אתה יכול כל יום לבקש, "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" אתה מדבר עם מי שנותן חכמה, מי מתעכב בברכה הזאת יותר משאר הברכות? אף אחד, אז הנה אתה אומר שלמה כבר ביקש כולם יודעים מה צריך לבקש, אף אחד לא נעצר שם. הא? אם כן, בטח לא כולם, חס ושלום לא כולם. מעין קריאה זו, שאל מה אתן לך, הקריאה הזאת באה לכל אדם, והכתוב אומר הרחב פיך ואמלאהו, אתה יודע, זה הפסוק שגרם לי להיות מי שאני. קראתי אותו כשהייתי בהתחלת הדרך, רציתי להבין מה זה "הרחב פיך ואמלאהו" אז הרחב פיך בדברי תורה ואמלאהו. מה אתה צריך לעשות? אתה צריך רק להרחיב את הפה, הכוונה אתה תתן את הפה שלך לקב"ה, אתה תשתמש בו רק בשביל הקב"ה, והוא ימלא אותו. אתה יודע לדבר? לא. אומר לך אין בעיה, אתה תפתח את הפה, תרחיב אותו, תרחיב, אני אמלא אותו בדברי תורה. פעם חשבת על פסוק כזה עם פירוש כזה? זה הפסוק. אמרתי רבש"ע, להרחיב פה אני מוכן, אתה תמלאהו, יאלה, התחלתי לדבר. שמעת דבר כזה? לא שמעת דבר כזה. אני רואה. ראיתי עוד פסוק, "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד" פשוט מאד, מה כתוב, "האמנתי כי אדבר" אם אתה מאמין שאתה יכול לדבר, אני עניתי מאד, ה' יתן לך תשובות כל הזמן. חשבת על זה? לא. אני פשוט האמנתי לפסוקים, כשאני חזרתי בתשובה האמנתי לפסוקים ממש כמשמעם בלי שום ספק. אם אתה מאמין לפסוקים ואתה יודע שזה דבר ה', זה כאילו הקב"ה מדבר איתך עכשיו והוא אמר לך את זה ממש אמר לך ישירות, לא פסוק, אתה שומע את זה מפיו, לא תעשה? אבל זה כתוב, זה מה שהוא אמר, למה לא עושים? אין הכרה באמת שאנשים חיים את התורה כמו שהיא ומרגישים שה' מדבר אליהם. כשאדם לומד רמב"ם, הוא מרגיש שהרמב"ם יושב לידו ומלמד אותו עכשיו את השיעור? הוא חי את זה? ריכוז, צריך הבנה וידיעה מה אתה עושה עם מי אתה מדבר מי מדבר אליך, יש מפריעים אייווה, יש יצר הרע יושב על הבן אדם, ממלא לו את הראש בדמיונות מעסיק אותו בענינים, יש לו עוד דברים לא פתורים שהוא צריך לסדר היום, אתה מבין, לא נותן לו לשבת להתמסר. אחד מהדרכים שאנחנו משחררים אנשים זה כשמקבלים על עצמם שעתיים בתענית דיבור במשך שלשה חדשים, ורואים ישועות וניסים ונפלאות. למה? כי שעתיים מוקדשות רק להשי"ת. שעתיים מוקדשות רק להשי"ת. אתה לא יכול לדבר בשום ענין אחר, רק בתורה הקדושה, אז כבר אתה מתמסר שעתיים, ממילא לא צריכים להיות בלבולים, אתה עכשיו נטו מחובר עם אינפוזיה לקב"ה, ושעתיים מחוללות פלאות. נזיר חודש ימים מזיר עצמו מן היין ומהתספורת זוכה להיות קדוש, זוכה להיות כמו כהן גדול, זוכה למעלות משהו משהו, נזיר. מה הבעיה? עשינו אצלנו בבית כנסת, דיברתי עם הקהל, היינו איזה קרוב לחמישים איש שקיבלו עליהם נזירות, אוכלים כל חמש שעות, ושותים רק בתוך האכילה, ואין שתיה יותר כל היום, אתה אוכל ושותה הכל בסעודה אחת. ממתין חמש שעות עוד פעם סעודה אחת עם שתיה, ממתין חמש שעות, סעודה אחת עם שתיה, כמה שאתה רוצה לשתות, ושלום על ישראל. עד מחר. ומחר אותו דבר. חודש ימים, משמעת עצמית, נזירות. אתה יודע איזה דברים אנשים השיגו? פתאום אתה נהיה שולט על עצמך, בן אדם כל רגע, אני אקום לעשות תה, תביא לי סיגריה, תביא לי זה, כל רגע מחפש לקום, יצר הרע לא נותן לו לשבת רגע אחד, אז תאר לך שבן אדם עושה כזה דבר וגם עושה שעתיים בתענית דיבור, חביבי הבן אדם הזה נהיה אלוקי עוד מעט. תנסה  נראה אם אתה יכול, אח"כ נדבר. נראה אם אתה מצליח נגד המפריעים. זה עבודה.

אז מעין הקריאה הזאת, שאל מה אתן לך, הקב"ה שואל אותנו, ואומר הכתוב "הרחב פיך ואמלאהו" הרשות נתונה לכל אדם בבחירתו ובדרך החיים והטוב, לזכות לכל ההצלחות והטובות המובטחות והמיועדות. אבל לא רבים יחכמו לענות לאותה קריאה, לא רבים, כמו שאמר שלמה, "ונתת לעבדך לב שומע" מועטים בני עליה המשליכים אחרי גוום את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה. אנשים בכל רגע מנסים לנצל אותו בשביל עוד טיפונת כבוד, עוד טיפונת כבוד, אם אנשים היו פנויים לזה, היו מתעסקים באמת בתורה ולא מעניין אותם כל הסובב, ומה יגיד הסובב, ולא מושפעים מדעת קהל, אנשים כאלה משליכים מאחורי גוום את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה. אדם לא מרגיש שהוא מחפש כבוד, כבוד זה התיחסות, זה תשומת לב, זה הערכה, זה מילה ככה חכמה, כל מיני דברים כאלה, הוא צריך את זה, אנשים צריכים את זה, אבל זה אנשים חלשים, אנשים שהם חזקים הם לא צריכים שום דבר, הם צריכים רק את הקב"ה. אותם לא מעניין מה יגידו מה לא יגידו, מה ה' רואה ויודע - זה מה שמעניין. הרי לא יעזור אם כל העולם ישבח אותנו ויקרא לנו צדיקים וה' יודע אחרת, מה זה יעזור? נבוא אליו נגיד לו, אלף אנשים אמרו שאני צדיק, אז מה הקב"ה דן אותי שאני רשע? שום טענה לא תתקבל. רק אם אתה עומד במבחן של הקב"ה שיעיד עליו יודע תעלומות, צריך שיעיד עליו יודע תעלומות, הוא יודע את כל התעלומות. על זה תעבוד, שהקב"ה יראה במעשיך והוא יאמר עליך צדיק, אחרים שלא יגידו, זה לא מעניין אותך. מעניין אותך מה ה' יגיד עליך, זה רק אחד שהשליך אחרי גוו את הרדיפה אחרי הכבוד.

מחפשים בני אדם בעיקר את הערב לשעתו, את התאוות והרצונות, ועל הבלי חמודות מדומות יטשו יקרת נצח וחמדת עולם. רק הפיקח ביותר מבין שכדאי היא החכמה, שבכללה יש הכל. ואינו מתאווה לשולחנם של שרים כי שולחן התורה גדול משלחנם, וכתר תורה עולה על גביהם, וסוף הכבוד לבוא, כבוד אמיתי, כבוד שחכמים ינחלו, וגם אשר לא שאלת נתתי לך, גם עושר גם כבוד. סופו של דבר נתן הקב"ה לשלמה המלך גם עושר וגם כבוד. מי שיש לו את החכמה משיג כל אלה ממילא.

כתוב "ויתן אלקים חכמה לשלמה כחול אשר על שפת הים". אז אנחנו מבינים שהוא הביא לו כמות של חכמה, ממה כמו הכמות של חול הים, זה לאין מספר. רבנן אומרים, נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, רבי לוי אמר, מה חול גדר לים אף חכמתו גדרה לשלמה. רבי לוי אומר דבר עצום, לא מייחסים פה את חול הים לכמות כנגד מה - כנגד כל ישראל, אלא מייחסים את זה כמו שהחול הוא גדר לים, ככה חכמתו של שלמה גדרה. מה גדרה? הים כשהוא גועש הגלים מתרוממים ורוצים לפרוץ את כל הגבולות ולשטוף את כל העולם, מי מונע בעדם? החול. הפסוק אומר "אשר שמתי חול גבול לים" ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, אז זה דבר מתמיה, חול שוכב לא מתנשא, בא הים בשצף קצף, גלים אדירים, כוחות אדירים עצמה שאין כדוגמתה, ומגיע עד לחול ונעצר. למה? הקב"ה גזר, עד פה תבוא לא תוסיף. ורואים שהחול החלש הזה עומד נגד גלי הענק החזקים והיצר הרע, יצר הרע זה גלים גדולים. גלים גדולים ששוטפים את האדם, תאוות, מחשבות, דמיונות, שוטפים את האדם בכל רגע, בכל רגע, מכל דבר שהוא רואה יש לו שטפון חדש, רואה מכונית יפה נהיה לו שטף של מכוניות, רואה אחד שולף את הארנק עם שטרות מלא, נהיה לו רעיונות, כל מיני דברים מביאים לו דמיונות על המקום, השוואות, הרבה גלים. מי יכול לעצור אותם? כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ואיש מלחמה הוא ומלומד בערמימות, ומתגבר על האדם ומתחדש בכל יום ובכל שעה. איך מנצחים את היצר הרע השוטף, הוא יותר גרוע מצונאמי, איך אפשר להתגבר עליו? אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, אומר הח"ח, איזה תורה זו? תורת המוסר, תורת המוסר זהו התורה שבעצם יכולה לבלום את היצר הרע, ורק התורה הזו היא הרפואה ואין רפואה אחרת זולתה. התורה יש בה ידיעת דינים והלכות והבנת מוסרי העונשים, ושכר המצוות, וכל זה הוא חכמת התורה. בלי להכיר את העונשים ולצייר אותם מול העיניים ולצייר גם את השכר שאתה הולך לקבל, לא תוכל לבלום את היצר הרע, ידיעה בסתם רק לדעת מה מותר ומה אסור, זה לא מספיק, כי במותר ואסור אתה יכול לעשות לומדע'ס ולעשות ככה ולהגיד יש מי שמקל ועל פי הדין מעיקר הדין מותר וכל מיני לימודים וספיק ספיקא, ותגיע לאן שאתה רוצה לעשות ומה שתרצה לעשות תעשה. רק העונשים והשכר יכולים לעורר את האדם בשביל לבלום את התאוות והרצונות שמנפץ עליו יצר הרע בכל עת.

גם לחכמים הגדולים ועוד יותר חכמים הגדולים, בגלל שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ושאלו פעם את הסטייפלער זצ"ל לאיזה תלמוד תורה לשים את הילדים? אמר שיש מלמד שיכול לצייר את הגיהינום לילדים. אתה שומע? אם הילדים מקבלים את הציור הטוב והנכון כבר מקטנות זה ישמור עליהם כל החיים.

מדרגה בשלמות היא עם כל ידיעה בתורה תשמש לנו כחול הים, אם הידיעות שאנחנו לומדים בתורה ישמשו כחול הים, אז כל הניפוץ של הגלים של יצר הרע יבלם, אם הידיעות שלנו הם בגדר חול. כשם שהחול אע"פ שחלש הוא בכל זאת מסוגל לעמוד  נגד זעפו של הים הגדול ואין לכך גדר אחר, כך החכמה אע"פ שהיא רק ידיעה בעלמא אבל על ידיעה הזו לעמוד איתן מול הסתערות היצר, ותשמע דוגמא ידועה ומפורסמת, כמו שכתוב סוגה בשושנים, פירש רש"י גדורה בשושנים, כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשים מן העבירה, ואין צריך גדר אבנים להפסיקם שאפילו אין רחוקים מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם לא יפרצו בה פרצות הגדר. ז"א אדם יש לו תאוות והוא מגיע לרגע מסויים, ראיתי כשושנה להתראות. מה גרם לו? ידיעה. ידיעה. ידיעה בעלמא, זה הכל, שום דבר אחר. איך כל התאווה צערת, מידיעה. הידיעה יש לה כח להיות כמו חול שעוצר את גלי הים והתאוות, אבל תלוי אם הידיעה שיש לאדם היא רחבה כל כך. אם היא רחבה והיא מושפעת בציורים רבים שהוא רואה את הדברים מול העיניים בשעה שהוא עומד מול דבר והידיעה באה, אז לא רק הידיעה באה כנתונים אלא היא באה עם הציורים של הידיעה, כשזה מגיע אז זה מספיק בשביל לעצור ולבלום את כל התאוות ואת כל הרצונות, כי נשמת ישראל די לה גדר של שונים בלבד. וזה העומק של כוונת הרמח"ל בדרך עץ החיים, כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי, אבל כשזה ידיעת האמת, כשאדם לא מסופק, כשהאמת היא אמת ודאית.

אתמול שאל אותי מישהו, תגיד לי מה הבריין שלך, איך אתה יכול כל הזמן כל כך הרבה עשרות שנים ערב ערב ללכת לרוץ ממקום למקום לדבר מחדש מחדש מחדש כל הזמן כל הזמן, מאיפה הבריין? אה אנרג'ייזר יס, אז מאיפה זה בא? אמרתי לו מאיפה שאדם יודע מה האמת ומה החיוב שלו, וזה באמת אצלו אמת, הוא לא יכול אחרת. מה הוא יעשה, שקר בעצמו? אם הוא אדם אמיתי הוא לא יכול. לדוגמא, אדם שיודע שכל רגע הוא מרויח אלף דולר, הוא יבזבז רגע כשהוא יודע שהוא מרויח, והוא רואה כל רגע אלף דולר בקופה, יבוא חבר יגיד לו בא רגע, בא נלך להסתובב קצת, הוא יעזוב את המקום? הוא לא יעזוב. ברור לו שכל רגע נכנס אלף דולר. הוא לא יפסיד רגע. אדם שיודע חיים זה דבר שמתבזבז ואם לא ניצלת זה הלך, ורגע שהלך מת, מת לנצח וברגע אתה יכול לקנות חיי עולם הבא, צריך להיות מפגר לבזבז. אז אם האמת הזאת ברורה לך, לא נמצא אותך מבזבז זמן. אם נמצא אותך מבזבז זמן אתה לא יודע מה האמת. הרי לא שייך שאדם יבזבז חיים. וכשצוברים כל כך הרבה זכויות מלימוד תורה, ואתם ספונים על התורה וכל רגע ורגע זה ביליונים ביליונים של מצוות, אז איך בן אדם יכול לבזבז? איך הוא יכול להחליף את זה ולהמיר את זה לדבר אחר? אדם היה צריך לגזור על עצמו מרגע שהוא נכנס לכולל עד שהוא יוצא הוא לא מדבר בשום ענין חוץ מהתורה, והוא לא עושה טובה, הוא פשוט מראה שהוא חכם. אם הוא לא עושה ככה סימן שהתורה לא באמת שווה אלף דולר כל רגע. פחות מזה, כי על אלף הוא לא היה מפסיק לדבר, עם כל הכבוד למי שיבוא, גם אם אבא שלו היה בא, היה אומר לו אבא אני אדבר איתך אחרי העבודה להתראות ביי, ממשיך. למה? אין אמת באמת, אנשים. הוא שאמרתי אין הרגשה כי אין ציורים. אין ציורים, זה מה שהסברתי, ידיעה בלי ציורים זה כלום. אם לכל ידיעה יש לך את הציור שלה מולך, אם אתה יודע שעבירה זה גיהינום, ואתה רואה את הגיהינום עכשיו, בגלל שאתה לא מצייר ציורים, הוא שאמרתי, מי שלא לומד מוסר לא יוכל, אמר החפץ חיים, בראתי תורה תבלין זו תורת המוסר.

הסבא מנובהרדוק היה לומד ארבע שעות מוסר כל יום כשהוא היה הסבא מנוברדוק, והוא אמר זה הפך אותי לאדם אחר, רבו מנע אותו מזה והוא לא שמע לו, אמר לו זה הפך אותי לאדם אחר. והסטייפלר זצ"ל אמר שכל מה שהוא כתב בספר מדרגת האדם הוא קיים. אנשים לומדים, יש להם לימוד לומדים מבינים הכל, גמרות סוגיות הלכות פסקים ראשונים אחרונים יופי, מונחים בכל החומר. איפה זה בחיים? לא בידיעה רק, בקיום. ז"א אם אדם לומד, אם הוא לא מצייר לעצמו את הדברים, אם אדם לומד מוסר והמוסר הוא לא בודק מה אמרו לי פה, איפה זה אני, לא איפה זה הוא, איפה זה אני, מה אני צריך לתקן לפי זה, מהיום איך אני צריך להתנהג, מה אני צריך לעשות? באיזה מצבים כך באיזה מצבים אחרת, אם אין לו את זה איך הוא יכול, הידיעה היא בשבילו ידיעה כמו אחד שלמד באוניברסיטה. נכון שיש לו שכר על לימודה תורה, אבל כתוב "ולימדתם ועשיתם" אם אין ועשיתם גם ולימדתם אין. צריך ועשיתם. מה גדול, תלמוד או מעשה? תלמוד שמביא לידי מעשה, אם זה לא מביא לידי מעשה מה עשינו? אבל אם אני אגיע למעשה? אם אני לא מצייר את הדברים והם קופצים לי עם הידיעה ביחד אני לא משיג שום דבר, הפוך, זה יהיה קטגור ידעת ולא עשית, הרי באו אליך הדברים.

אדם צריך לדעת, שכוונת הרמח"ל בעץ החיים כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה, מחזקת אותה ומרחיקה ממנה את היצר ודאי, אם זה לא מרחיק ודאי הוא אומר שזה ודאי, אם זה לא מרחיק ודאי אין לך ידיעת אמת, יש לך ידיעה, לא ידיעת אמת.

ש. לא שומעים

הרב: מתוק, זה בגלל שלא הכנת את עצמך לבחוץ, כשאתה נמצא פה ספון על התורה אז אתה שמור, אבל אתה יוצא, אתה צריך להיות מוכן. הגאון מוילנא היה לומד 13 פעם פרק הזהירות ברמח"ל לפני שהיה יוצא לרחוב. כלים גבוהים בטח, הגאון, אם הגאון שהיה גאון והגאון שהיה מלאך והגאון בכבודו פחד כי ידע מי זה יצר הרע, ולמד 13 פעם את שער הזהירות בשביל לצאת לרחוב לקצת, למשהו חיוני, אז אתה כמה צריך להזהר, ואתה אומר הוא הגאון, הגאון לא היה צריך להזהר. הגאון בגיל 13 סגר את כל התריסים בבית ולא רצה לראות רחוב, בן 13, והיה לומד עם נר, היה אור שמש - לא רצה, למה? שלא יהיה חיבור שלו עם הרחוב ע"יה זכוכית, והוא לא מתקרב לזכוכית, לחלון.

ש. לא שומעים

הרב: בסדר, נשמה אין דבר כזה, אין דבר כזה, בדור שלנו יצמח מלך המשיח. ומלך המשיח יותר גדול מכל האבות הקדושים ומשה רבינו, הוא יהיה האדם השלם של הבריאה, שכל הבריאה מכוונת אליו כמו שכתוב בספרים, יהיה חכם יותר משלמה המלך, ויהיה קרוב אליו משה רבינו בנביאות. איך יהיה בדור האחרון אדם כזה? איך יכול להיות שיהיה אדם כזה?

ש. לא שומעים

הרב: תודה. איך יהיה אדם כזה? משמע - כל מי שיעבוד על עצמו יכול להגיע, גם בדורנו הגיעו אנשים למדרגות, אתה מבין, לא יאמנו. מה הרב קנייבסקי לא קודש קדשים, תורה מהלכת, אתה רואה בן אדם שכל חייו לא יודע כלום מעניני עולם הזה, כלום, כלום! הוא לא יודע מה הוא אוכל, אתה יודע? אני לא אמרתי שלא, סיפרנו לנו מתוך ביתו שהוא לא יודע מה זה שניצל, נותנים לו לאכול, לא יודע מה הוא אוכל, אוכל -  נתנו לו לאכול הוא אוכל.

ש. לא שומעים

הרב: אהיה, הגענו לל"ו. אדוני, אין תעזוב אותך בחיאת, אתה גם כן ל"ו. איזה דור שלנו, התורה ניתנה

ש. לא שומעים

הרב: התורה ניתנה לכל אחד ואחד בכל הדורות, והפוך, הדור שלנו יביא משיח, אז אם הדור שלנו מסוגל להביא משיח אז מה אתה מדבר, אין דבר כזה, מה אתה מדבר?

ש. לא שומעים

הרב: כן, לא הוא אצלו זה נתקע למה הוא יוצא לרחוב  נגמר הסיפור.

ש. לא שומעים

הרב: תודה, אני אסביר לך נשמה, תגיד לי דבר אחד, איפה ראית מזמן חזקיה המלך עד הדור הזה תנועת תשובה כזאת גדולה שהיתה בדור. ז"א אין דבר כזה, איך נהיה? רגע, עזוב עכשיו קודם נדבר על זה, על זה, איך נהיה דבר כזה ע"י אנשים הכי פחותים של הדורות, הרי אנחנו הולכים ומצטמצמים, איך יכול להיות שקמו כמה אנשים והצליחו לעשות מהפיכה כזאת, איך יכול להיות? ז"א מי שרוצה יכול. מי שרוצה יכול, אבל הוא צריך להפקיר הכל בשביל הדבר הזה. מי שלא מפקיר הכל לא משיג כלום. אי אפשר להיות גם וגם, אי אפשר, כשאומר רבינו בחיי שאם תשים בכלי אחד אש ומים לא יוכלו לדור יחדיו, כך העולם הזה ועולם הבא לא יכולים לדור יחדיו. העולם הבא ניתן לחנינא בן דוסא, העולם הזה לאחאב בר עמרי, בינונים - לא עולם הזה ולא עולם הבא. אתה רוצה להיות בן העולם הבא - אתה צריך להיות כמו רבי חנינא בן דוסא, אתה רוצה להיות בעל העולם הזה - תהיה כמו אחאב בן עמרי, עשה כל הרע והפשע בלי חשבון ובלי חשש. זה ככה הולך, אין דבר כזה ביחד, אבל כשאתה לא מוותר, והלימוד זה היכי תמצי בשביל להמשיך לחיות, זה לא החיים בעצם, זה חלק מהחיים, זה שבע שעות ואח"כ יש חיים, יש חיים עם המשפחה, עם הילדים, יש חיים ככה צריך לעשות ככה, זה החיים - לא! יש רק חיים אחד - תורה וגם מה שעושים מעבר לפה זה תורה, תורה תורה תורה, ההתנהגות זה תורה, מה שעושים זה רק תורה, מתיר אוסר כדאי לא כדאי, הוא רוצה לא רוצה, רוצה אין כמעט אצל אנשים, אנשים מחפשים לעשות מה שה' רוצה אבל הכי קל, כן, מחפשים סומך נופלים, מי רוצה לעשות את רצון ה'? רצון ה' לעשות, מה זה רצון ה'? עבד כשמבקש ממנו המלך משהו אז הוא מביא לו מה שהוא ביקש, בן שמבקשים ממנו משהו הוא מביא עוד דבר, אבא אומר לו תה אז הוא מביא לו גם עוגה ליד, הוא יודע אבא רוצה אבל אבא כשאומר תה הכוונה גם עם עוגה עוגיות משהו, הוא יודע מה הוא רוצה. אתה יודע מה ה' רוצה - תעשה את רצונו, לעשות רצונך חפצתי, זה מה שאתה צריך להגיע, לא רק מה שהוא אומר, מה שהוא אומר זה ברור, אבל כשהוא אומר הוא מתכוון רק לזה או שהוא רוצה קצת יותר מזה? מה הוא היה שמח, אומרים לך, אתה אומר לבן שלך תלמד שעה ואח"כ תרד לשחק, ואם הוא ילמד שעה וחצי תכעס עליו? ואם הוא יודע שאתה אוהב את זה שהוא מוסיף, כמה אתה תהיה מאושר? מה תתן לו? אז אם אתה מוסיף לקב"ה את רצונו ואתה יודע מה רצונו, מה, תקבל בכפלי כפליים.

אבל אנשים מחפשים כמה שיותר להקל מעצמם את החיים, זה חיוב, אנחנו צריכים לקיים, אנחנו מבינים שאנחנו לא חילונים ואנחנו לא רוצים להפסיד את העולם הזה והעולם הבא, ואנחנו  יודעים שאנחנו תלויים בקב"ה בכל רגע ובכל שעה, לכן אז אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר, ואנחנו מתלוננים תמיד, תשמע, אני בסה"כ בן אדם, אתה יודע כמה צרות, כמה בעיות, אני יושב פה אתה יודע כמה חובות, אני מגיע אני בדואר מוצא שמה את המשכנתא, מוצא את הזה,  מוצא את הגמ"ח - גז מים חשמל, זה קשה, קשה. ואם אתה דואג אתה חושב שאתה פוטר את הבעיות? אם היה לך בטחון בה' והיית לומד רק שער הבטחון, רק שער הבטחון, רק שער הבטחון היית לומד אבל לומד אותו בעיון וחי על פיו - חייך היו מתהפכים לחלוטין והיתה לך השגחה פרטית כל ימי חייך ולא היית חסר מאומה. אני מרגע שלמדתי את שער הבטחון - זה השעיר שאיתו אני הולך. בפתיחה שלו הוא אומר, שאם אדם מסיר בטחונו מה' ותולה בטחונו, שם בטחונו בזולתו, הקב"ה מסיר בטחונו ממנו ומניחו ביד מי שבטח עליו. אם אדם מסיר בטחונו מה', אתם שומעים? ותולה בטחונו בזולתו, הוא הבטיח לי הוא הבטיח לי או שהוא סומך על עצמו וכו' וזולתו, ה' מסיר בטחונו ממנו ומניחו ביד מי שבטח עליו. שתיים רעות עשה עמי, אתה מבין? תקרא שמה את החובת הלבבות, זה לא יאומן כי יסופר. הולכים לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים, מי ימלא את הבור, אני ממלא את הבור, אתה סומך על הבור? אתה יודע, אתה רואה, את כל הדברים ההפוכים, הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם אבל מעט עשו וכן עלתה בידם, מה כדאי להיות, כמעט שעלתה בידם או לא? אבי שמעון בורח מהרומאים, לאן? למערה, את מי הוא לוקח? את הבן שלו, הוא היה בגזרה? לא. אבל או חברותא או מיתותא, אם הוא לא יקח את הבן שלו, מה זה ללמוד לבד? וחרב אל הבדים ונואלו, אז הוא לוקח את הבן שלו. וכמה אוכל הוא לקח? שום דבר. איך אפשר? אתה הולך עם חברותא, אין לכם אוכל, כמה זמן תוכלו להיות במערה? מזונות זה לא הבעיה שלי, מזונות - הקב"ה צריך לתת, כי  מזונות זה מראש השנה ועד אחרית השנה, אם ה' ירצה שאני אחיה יתן לי מזון, אם הוא לא ירצה אז אני לא אחיה, כי בלי אוכל אי אפשר לחיות, אז זה לא דאגה שלי, אם ה' קצב לי חיים הוא חייב להביא לי אוכל, זה אין פחד. אין פחד. יש הרבה עניים בישראל, אף אחד לא מת מעוני, ורוטשילד - מת בכספת. מי שה' גוזר שימות - גם בכספת הוא ימות, ומי שהוא לא גוזר עליו, אפילו אין לו במקרר כלום הוא יחיה. אז הוא הולך ו-13 שנה הוא ניזון, ממה? חרובים, מאכל בהמות, רק מהרעש אפשר למות. גרט גרט גרט גרט, לא טעם ולא ריח, זה כמו חרבות לגוף. ומים, לא פפסי ולא כלום, מים, אתה יודע מה זה לשתות כל היום מים עם חרוב, תקנו קצת ותטעמו ותנסו יום אחד רק, והוא 13 שנה. נו, אז ז"א זה לא מה שמחיה את הבן אדם, רצון הבורא מחיה את הבן אדם מעל הטבע, אבל תמסור את עצמך, השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, למה אתה יכול לכלכל את עצמך, יש לך עצה שאתה יכול לעשות בלעדי ה'? הרי הקב"ה יהיב עצה למקני נכסין, הוא יהיב עצה, הוא נותן לך כח לעשות חיל, הוא יכול לתת לך עצה שתיפול, אנשים הולכים לבורסיה חושבים שירויחו - נופלים, הוא יהיב לך עצה, אז גם העצה ממנו, אז מה אתה אומר אני לא צריך אותו יש לי רעיון, יש לי עצה? תחשוב מה אמרת - יש לך רעיון, מאיפה בא הרעיון, יש לך מחסן רעיונות ושלפת אחד שאתה מכיר וזוכר? לא. בא דבר חדש, רעיון, מאיפה בא? ה' שלח לך. אז במקום לייחס את זה לה' אדם מנכס את זה לעצמו. חיים אנשים בטעות, אנשים לא מכירים את הקב"ה. יודעים שהוא קיים, יודעים מה כוחו, יודעים הרבה דברים, אבל לא יודעים מי הקב"ה, אם היו יודעים היו הולכים אחריו בעיניים עצומות.

הסברתי באחת ההרצאות שזו בושה וחרפה שאנשים מאמינים לנהג מונית יותר מהקב"ה. נכנס למונית, אומר לו כתובת, שם את הראש מעל נס והוא לוקח אותו, סומך עליו שהוא יביא אותו לאן שהוא אומר לו. אדם מגיע לארה"ב, הוא רואה ילוקה - טקסי, טקסי צהוב, מי בפנים? כושי. אומר לו כתובת והוא סומך עליו לוקח אותו שעה וחצי, אולי יקח אותו לסוהו לדטרויט, יכניס אותו יאכלו אותו, הוא לא מפחד, למה זה מספר צהוב, זה אוטו צהוב זה רשמי זה לא חאפר, אז הוא סומך עליו, אז אם הוא אומר לו אוקי אוקי, הוא כבר רגוע. ואם הוא אומר לו את המחיר הוא גם לא מתווכח. והקב"ה אומר לך איך הוא יוביל אותך לגן עדן ואתה לא סומךע ליו, הוא אומר לך תעשה ככה ככה ככה ככה - אתה תגיע לגן עדן גם בעולם הזה גם לעולם הבא. אתה סומך עליו? לא סומך עליו, למה? אין לו אוטו צהוב. זה בושה וחרפה, אנשים לא מבינים אפילו מה המצב, לא מבינים מה המצב בכלל.

אז זה מה שאומר כאן הרמח"ל בעץ חיים, ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי, ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם. וזהו הביאור, חכמת שלמה כחול אשר על שפת הים, מה החול גדר לים אף חכמתו גדרה לשלמה. ואמרו שם את המשל - דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. אדם שאין מעצור לרוחו זה עיר פרוצה אין חומה, כי אם אין בכחה של החכמה לשלוט על הטבע ועל היצר ואין לו מעצור לרוחו, אפילו אם יש בו דעות וחכמות לרוב הוא נקרא חסר דעה, ואם כן מה קנה? אם כל הידיעות לא הביאו את הבן אדם לעצור כחול הים את שטף התאוות הדמיונות והרעיונות, אז אין לו דעה, הו אנקרא חסר דעה, כי אם הדעה היתה קיימת היא היתה בולמת, ואם לא - אז אין לו דעה, חסר דעה. הרי חכמים התבטאו קשה מאד, שבן אדם שאין לו דרך ארץ, תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, איזה ביטוי מחפיר, אבל אדם שאין לו טיפה של דרך ארץ, אין לו דעה, תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו. אם משה רבינו היה נכנס למשכן בלי שה' יקרא לו, היו אומרים עליו חכמים את הדבר הזה. שמעתם? למה - אדם צריך שיהיה לו דרך ארץ, אם התורה לא לימדה אותו דרך ארץ והוא לא יודע איך להתנהג, איך לנהל את חייו, איך לנהל את החיים, אז האדם הזה הוא חסר דעה. כן זה הבעיה, שיש הרבה חכמים בידיעות, אבל לא חכמים במהות.

אתן לך דוגמא, כתוב כעס בחיק כסילים ינוח, נכון? ואתה תראה לפעמים תלמידי חכמים, לא בדברים של תורה, לא כמו שכתוב איה צורבא מרבנן דרתח אורייתא קמא רתחא ליה, לפעמים אדם רואה חילול ה' או משהו הוא רותח מבפנים כי התורה מרתיחה אותו, הוא לא יכול לסבול דבר כזה, זה בסדר. אבל אתה רואה בן אדם שכועס על דברים שטויות, על הכבוד שלו, על שעקפו אותו, על שעשו לו ככה, דברים של בין אדם לחבירו, ואתה רואה שהוא מתפרץ, וכתוב "כעס בחיק כסילים ינוח" איך אתה מתפרץ? איפה הדעת שצריכה לעצור פה?

ש. לא שומעים

הרב: ואז מה, ואז מה? ואז מה? ואז מה? ואז מה? חכמים אמרו עליו, תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, זה מה שאמרו חכמים. אתם מתפעלים מידיעות ואתם לא מתפעלים מהיראת שמים של הבן אדם. "והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו" על זה אמרו חכמים בגמרא, שזה כנגד ששה סדרי משנה, נכון? וכתוב "ואם אין יראת שמים אוצרו" דהיינו המחסן שבו אתה מכניס את כל הידיעות שלך, אז אין לך כלום. שים את כל האוצרות שלך בגשם ולא תכניס אותם לאוצר, מהש  ווה? תקרא את הרמח"ל, תראה מה הוא כותב. ז"א הדברים הם ברורים, אם אין יראת שמים ויראת שמים רואים בהנהגתו של האדם על ימין ועל שמאל, הוא ירא את ה', הוא לא ירא מבני אדם הוא לא ירא משום דבר, הוא ירא מה'.

גם לעתיד לבוא כתוב "אז נדברו איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר ליראי ה' ולחושבי שמו", מה זה ליראי ה' ולחושבי שמו? לא אלה שחושבים על שמם, אלה שחושבים על שמו! על אלה הוא כותב ספר. שכל מצוה ומצוה שאדם עושה אליהו ומשיח חותמים. פעם היה נכתב בנביאים, אדם עשה מצוות היו מפרסמים את זה והנביא היה מפרסם, היום שאין לנו נביאים, כל מצוה שאדם עושה שהיא ראויה להכתב בספר, אליהו ומשיח יושבים וכותבים והקב"ה חותם, למה? כי הם מחכים כל רגע מתי הם יבואו לגאול את ישראל, אז כל מי שעושה מצוה לשמה, כל מי שעושה דברים גדולים הם יושבים מאושרים וכותבים, כותבים וחותמים, הנה עוד אחד ועוד אחד, ואוספים את סך המצוות בשביל שהם יוכלו להגיע להתגלות. אז כל בן אדם צריך להבין, ידיעות זה חשוב מאד, אבל עם הידיעות צריך את הציורים שלהם, צריך שאדם ילך והידיעות יהפכו להיות כחול הים, שהם עוצרות את הגלים הגועשים שבאים. אם אתה לא מצליח עם זה, לא למדת כלום - דעה חסרת מה קנית? אתה אומר לי קניתי קניתי למדתי למדתי קניתי, אומרים בא נראה, בסוף רואים שלא אומרים דעה חסרת.

ש. לא שומעים

הרב: יש יש, יש קצת, יש קצת, יש קצת מאד נכון, בחו"ל מלנת'לפים יש, כן, ממש בכל רחוב נשפך, אתה יכול לאסוף. כן, נפלאים המה דברי חכמים ז"ל הקדושים שהמשילו את הדברים לחנווני, תשמעו, הקב"ה כתוב "ואמלא" הקב"ה כתוב ואמלא אותו רוח אלקים וחכמה שכבר היתה בו חכמה, למה? ללמדך שאין הקב"ה מלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. ואמר רבי יוחנן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר "יהיב חכמה לחכימין" והלשון ואמלא, משמע שקודם גם כן היה בו, רק אני ממלא, ז"א זה לא היה ריק, אלא שלא היה מלא ועכשיו ממלא אותו. ומהי החכמה הראשונה, בשביל שאדם יקנה חכמה ראשונה, איך הוא יקנה חכמה ראשונה? ה' ימלא את מי שיש בו כבר, ומי יש בו כבר? מי שרוצה חכמה. מי שלא רוצה חכמה, מי שמשתוקק לחכמה, מי שלא יכול בלי חכמה, מי שלא יכול בלי חכמה. מבקשי החכמה ותלמידיה לא יכולים לחיות בלי חכמה, מבקש חכמה, קוראים לזה בישיבות "מבקש" מבקש, אם אדם הוא מבקש חכמה אז הבן אדם הזה הוא כל הזמן מחפש את החכמה, אין רגע פנוי מזה שהוא לא תפוס בחכמה. אדם כזה שה' רואה שהוא כל כך שואף ורוצה, הקב"ה מבטיח לו - אני אמלא אותך, אני אמלא אותך, פתח פיך וארחב פיך ואמלאהו, אני אמלא אותו, אבל תן לי כלי, תן לי כלי שאני אשפוך לתוכו. והמשל שהמשילו חכמים לחנווני זה נפלא מאד, אדם בא לקנות ממנו יין או דבש או שמן או מוריאס, אם החנווני פיקח, איך הוא יודע באיזה כלי לשים לו מה? הוא מריח את הכלי, אם הוא מריח יין אז הוא שם לו את הי ין שם, אם הוא לא מריח הוא יכול לשים לו בשל הדגים יין, זה לא חנווני פיקח, חנווני פיקח שם בכלי את מה שמתאים לכלי, הקב"ה מריח, מריח, אתה מבקש חכמה באמת? הוא ממלא, כמה שאתה רוצה חכמה. בשמאלה - עושר וכבוד, גם שמה יש מילוי, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, ממלא - מה אתה רוצה חרית ברית - קח, אין בעיה. ממלאים. ממלאים. היסוד לחכמה זה הכנה הבאה מצד האדם, השאיפה והתשוקה לדעת מה הוא רוצה, מה הוא מבקש ומה הוא שואל ומה הבחירה הפנימית שלו, כי ה' יראה ללבב והכל תלוי באדם, אשרי אדם שהקב"ה רואה בו שהוא מבקש את החכמה בשלמותה ומסייעים לו מן השמים, וממלאים לו בית הקיבול שלו שהוא מכין חכמה תבואה ודעת.

הרב קנייבסקי שיאריך ימים הוא בא פעם לאבא שלו בהיותו בישיבה, ואמר לו אבא אני לומד אבל אני לא מבין, אז הסטייפלר זצוק"ל אמר לו, לא חייבים להבין, חייבים ללמוד. אז הוא חזר ללמוד עד עכשיו. ואין מקום שהוא לא יודע בתורה הקדושה, אין מקום, אין מקום, והוא לא היה מבין, ז"א הוא לא היה הכי מוכשר והכי מבריק, הוא לא היה שפיץ, הוא ישב ולמד, והוא בא אמר לאבא, אבא אני לומד לומד לומד אבל אני לא מבין, ולמה הוא הגיע? למה שהגיע. חייבים ללמוד לא חייבים להבין, וההבנה תבוא כשהקב"ה יחליט לפתוח. הרי גם כל הגאונים אפילו זה רק בבחינת יגעת, יגעת ומצאת האמן, זה רק בגדר מציאה, זה לא שיגעת תאמן, יגעת מצאת - מצאת לשון מציאה, כמו שאתה הולך בדרך פתאום אתה מוצא, ה' הוא יתן לך את המציאה שאתה תבין, לא אתה. אתה תעמול, עמל ויגעת, זה התפקיד שלך, אחר" כך את המצאת ה' עושה, אבל אין דבר כזה בלא יגיעה מצאת, אין דבר כזה. אין דבר כזה שישאר בידו החכמה הזו. לכן כל אדם צריך לראות ולבחון, רואים - המשכן, המקדש הקב"ה לא התפעל מיופי, מהפאר, מקידוש ה', איזה קידוש ה', הגיעו כולם לבית המקדש, איזה בנין יפה, קידוש ה', כן, אבל בית שני לא שרתה בו שכינה. קידוש ה', מה קידוש ה'? בנין יפה. אין שכינה. בבית כנסת באיזה דוכסא קטנה יכולים לשבת כמה אנשים יראים וקטנים כאלה זקנים כאלה, לא נראים משהו כזה ככה עם הדר, הוד והדר, ושמה השכינה שורה. אז ז"א אדם צריך להבין, הקב"ה לא אוהב פוזות, הוא רוצה אנשים אמיתיים, "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם", לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש רוצה, רוצה ה' את יראיו, מישהו מיאתנו חושב שהקב"ה רוצה או חפץ במה - בסוסים? לא בגבורת הסוס יחפץ, הקב"ה מחפש שאדם יהיה לו גבורה של סוס? מקבלים לכולל רק מי שיש לו גבורה של סוס, נראה, תתחיל לרוץ נראה, נכניס אותך לכולל, ה' רוצה גבורת הסוס? על מה מדברים? אומר השל"ה הקדוש, הקב"ה לא מתפעל גם אם תהיה אברך כולל ותלמד בגבורה של סוס, שאתה לא תישן אפילו שיתין נשמי כשינת הסוס, אפילו אם אתה תלמד כמו הגאון מוילנא ותישן רק חצי שעה חצי שעה כל שש שעות, שזה גבורת הסוס, אומר הקב"ה לא חפץ בגבורת הסוס, רוצה ה' את יראיו, לא הכמות כמה אתה לומד, מה אתה מקיים! זה מה שהוא רוצה הקב"ה. רוצה את יראיו, אל תבוא לי עם כוחות עילאיים, לא ישן, תיקון חצות, חצות, כולל חצות הכל, זה נפלא, אבל אני אבחן אותך ביראת שמים שלך, זה מה שאני רוצה. אז לכן צריכים להבין, יהודים יקרים, הקב"ה רוצה מאיתנו את זה.

ואני אסיים לכם במאמר נפלא, על בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, המדרש אומר, "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" אז כולנו מבינים ששם טוב זה יותר טוב משמן, כמה עולה שמן? 15 שקל, ושם טוב? מי בכלל משווה, איזה חכמה אמר שלמה המלך שאמר דבר כזה? ובכלל זה לא מין במינו כי שמן זה חומר ושם טוב זה רוחני, אז מה טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו? אומר המדרש, שמן טוב זה מקיתון לטרקלין, שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו. שמן טוב שמים על מת מבאיש, שם טוב שמים על מת לא מבאיש. טוב שם טוב של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה של נדב ואביהו. מה אומר המדרש? אומר המדרש ככה: שמן טוב - ריח זה מקיתון לטרקלין, אדם מתבשם טסס טסס אז לאן זה מספיק? עד לפה עד לשם מריחים אותו וזהו, וזה הריח הטוב שיש לו, אבל שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו, פקע שמיה, ויהי שם דוד בכל הארצות. ושמן טוב שמים על מת שהוא מסריח סופו שגם הוא מבאיש, אבל שם טוב כמו אליהו הנביא שגהר על הנהר, אז לא רק שהוא לא מבאיש - הוא מחיה את המת. וחנניה מישאל ועזריה שקנו את שמם הטוב ע"י זה שמסרו את נפשם שלא לאכול מפת בג המלך ולא להשתחוות לצלם, הם שזכו לקנות שם טוב בעצמם ויצאו מתוך הכבשן אש חיים, ואילו נדב ואביהו שהם נמשחו בשמן השמחה -  נכנסו למשכן ויצאו שרופים. אז עכשיו רואים, מה רואים? רואים שהמדרש גם כן מבין שלא מדובר בשמן רגיל, אלא בשמן השמחה, ז"א שמן שגם הוא במהותו רוחני, אז זה כבר במין במינו, אז לכן המדרש מעמיד את זה בשמן השמחה. אבל עכשיו בואו נ בין מההוא אמר המדרש. המדרש מצייר לנו שלשה ציורים, על מה? הוא אומר יש שמן טוב ויש שם טוב, מדובר בשני צדיקים, אחד שהוא נקרא שמן טוב - הכוונה שיש לו יחוס, כמו אחד שנולד לאבא כהן והוא נהיה כהן, או אחד שנולד לאבא קדוש ונקרא בנן של קדושים, זה נקרא שיש לו יחוס, הוא נולד כבר עם יחוס, זה נקרא שמן טוב, צדיק שנקרא שמן טוב. יש צדיק אחר נקרא שם טוב, והוא אין לו  יחוס, אבל הוא בנה את השם שלו והשם שלו זה עצמיותו ומהותו, הוא בנה את שמו בעצמו. עכשיו יש לנו שני צדיקים שוים במעלתם ובגדולתם, אחד קוראים לו שמן טוב ואחד קוראים לו שם טוב, אומר שלמה המלך טוב שם משמן טוב, למה טוב? אתה אומר ששניהם באותה מעלה, שתיהם באותה גדולה, אז למה אחד טוב מהשני? הוא אומר מתי יבחנו - ייבחנו בשעת הנסיון. איפה? ביראת שמים שלהם.

נתחיל, דוגמא ראשונה מביא, שמן טוב זה מקיתון לטרקלין, נכון? אז מה זה אומר, שבעל היחוס בסביבה שלו ריחו נודף, יחוסו חשוב, הוא מוערך, אבל אם תוציא אותו חוץ לסביבתו הוא לא יוכל לעמוד בנסיונות. הוא רגיל לסביבה שלו, ובסביבה שלו באמת הוא שומר על ערכו, אבל אם תוציא אותו למקום אחר רחוק, קח אותו לשיקאגו, ללוס אנג'לס או למקום אחר הוא לא יחזיק מעמד, בעוד שאם תקח את בעל השם טוב, הוא ריחו ושמו מסוף העולם ועד סופו, אומר המדרש, למה? איפה שלא תשים אותו זוהי מהותו וזוהי עצמיותו והיא לא נקנית מאחרים, אלא היא קנין בו בעצמו, ממילא זה הוא בכל מקום. בזה ודאי שהוא עדיף יותר מהשמן טוב.

דוגמא שניה, אם אתה לוקח את בעל השם טוב - האדם המיוחס הצדיק הזה בנן של קדושים, ואתה שם אותו על מת, מי זה מת - רשע, "כי לא אחפוץ במות המת", "רשעים בחייהם קרויים מתים", אם תשים אותו עם רשע הוא יחליף את דעתו, הוא לא יוכל לשבת עם אחד אפיקורוס וזה, הוא ישבש אותו בשאלות שלו, בקושיות שלו, בכל מיני דברים. הוא לא רגיל, הוא רגיל להיות טהור וקדוש, לא שומע דברים זרים וכל מיני שטויות. ואם הוא יצטרך להיות בזמן מסוים בסביבה של כלאה הוא לא ישאר במעלתו, בעוד שמי שיש לו שם טוב לא רק שאם תשים אותו על מת הוא לא מבאיש, אלא הוא מחזיר אותם בתשובה. למה? כי זו מהותו ועצמיותו, אז הוא מחיה את המת.

דבר שלישי, המסירות נפש של חנניה מישאל ועזריה כמו שאמרנו, שהיו מוכנים למות ולא לעבור על דברים שהם לכאורה לא איסור דאורייתא, כגון להשתחוות לצלם רק לפנים, או לאכול פת בג המלך שזה סכנת נפשות, כמו שאומרים, כן, פיקוח נפש, והם לא הסכימו, מכל מקום השם הזה שהם קנו במסירות נפשם הוציא אותם מתוך האש חיים. ונדב ואביהו שקיבלו את הכהונה והכל מהבית, כמו שאומרים, ולמרות שהם היו גדולים וקדושים במה? יותר ממשה ואהרן, וה' נקדש בהם, אבל היה להם שמה איזה בעיה ככה אמרו חכמים, 13 בעיות שהיו בהם, שהיה בהם מיעוט ענווה בלשון הנקיה שגרמה. אחד מהם שהם אמרו, אנחנו מי יכולה להתחתן איתנו? מי יכולה להתחתן, אנחנו במעמד כזה מי יתחתן איתנו? והם לא נשאו נשים, ועוד כמה דברים שאמרו חכמים, נכנסו שתויי יין וכו' וכו'.

ש. לא שומעים

הרב: 13 דברים מצאו בהם חכמים.

ש. לא שומעים

הרב: 13 דברים, 13 דברים, תקרא בחז"ל. וקיצורם - המכנה המשותף בהם שהיה בהם מיעוט ענווה קצת ושמה הם לקו.

מכל מקום הנקודה היא כזאת, המדרש בא ואומר לנו, על הפסוק "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" אמר משה לעם ישראל, תראו מה הקב"ה מסתכל, הקב"ה לא מתפעל מיחוס, הוא לא מתפעל איפה אתה לומד, איפה למדת, מי אבא שלך, מי סבא שלך, הוא לא מתפעל הקב"ה, הוא אומר תראה לי את השם שלך, מה השם שלך? מה השם שלך? השם שלך פקע בכל העולם, השם שלך יצא כמו דוד בכל הארצות? מה השם שלך? מה המהות שלך? איך מכירים אותך? מי אתה? "ראו קרא ה' בשם בצלאל", אח"כ בן אורי בן חור למטה יהודה, אח"כ היחוס, קודם כל השם - מי אתה? עבדת על עצמך? לאן הגעת? זה המבחן שלנו רבותי, אין מבחן אחר. כל אחד צריך לצאת מפה עם שם.

אבל אתם לא יודעים להעריך כמה אתם יכולים למלא, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, למה? אדם שמבזבז זמן הוא לא יודע להעריך מה נתן לו הקב"ה. המבחן - זה אם אתה מבזבז זמן, לא משנה לאיזה סיבה. אם אתה מבזבז זמן אתה חסר דעת, כי לאבד חיים זה חסר דעת, המאבד עצמו לדעת, מי לי מאבד קצת מה לי מאבד את כל הזמן, זמן זה זמן, בזמן קונים חיים. ספק פיקוח נפש דוחה את השבת אפילו אם רגע יש לו, רגע של חיים, אנחנו מסירים מעליו את הגל. רגע, מה אפשר ברגע? מה יעשה רגע? ואם יחיה רגע? ברגע הוא יכול להרהר בתשובה ברגע הוא יכול לקנות עולם הבא. רגע - זה עולם וחללו, אבל אם בן אדם אין לו תחושה כזאת, הוא לא חי ככה, אז בן אדם כזה הוא חסר דעה.

אני מצטער שאני מאכזב קצת, אבל אני נותן מקפצה לאלה שחפצים חיים באמת, ז"א אדם ידע לנצל כל רגע מחייו. יש הרבה משימות בחיים שצריך להשלים, יש דברים שאפשר לעשות, יש הרבה דברים שאפשר להשיג, והקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים שהוא דורש ממנו. אם אתה חפץ לעשות רצונו של הבוי"ת, כל כלי שחסר לך הוא יתן לך. הדבר היחידי שהקב"ה לא מעכב זה כלים לעבודתו  יתברך. כל כלי שאתה רוצה. אבל בתנאי שזה הכל להשי"ת, והוא יודע, ואם לא קיבלת את הכלי הוא יודע שאתה עדיין לא מתכוון לזה. מי שמתכוון ה' נותן לו אפילו יותר מגדלו ושיעורו, כי אדם יכול להגדיל אפילו יותר ממה שנקצב לו.

אתם יודעים מה זה כל בן אדם יש לו חלק לעולם הבא? כל בן אדם יש לו את החלק שמן השמים נתנו לו משימה בתכלית בריאתו לעשות. אם הוא עושה את כל מה שחלקו לו מן השמים בתכלית בריאתו לעשות, אז הוא מקבל את חלקו לעולם הבא, זה חלקו לעולם הבא. אבל הוא צריך למלא את כל מכסת תפקידיו בעולם הזה, זה חלקו. חלקו בגילוי כבוד השי"ת בעולם, זה חלקו. מה החלק שלך לעולם הבא? חלק גילוי כבוד ה' שניתן לו לפי גודל נשמתו לעשות בעולמו, זה חלקו.

יכול אדם אפילו להגדיל את חלקו ע"י דרישת כלים נוספים. אם הוא ממלא חלקו הוא יכול עוד לבקש, כמו שאומר הרמב"ן - אם צדקת מה תתן לו? אם אתה צדיק ומילאת את כל מה שאתה צריך לעשות, צדקת - בשמים אתה צדיק, אז מה תתן לו אבל, מה אתה נותן לקב"ה, זה עשית מה שאתה מחויב לעצמך, מה תתן לו? אם תעשה לאחרים, תחזירם בתשובה, תביא את הבנים שלו, תגדל אותם בתורה, ביראת שמים, זה אתה נותן לו. זה ההבדל בין נח לבין אברהם, שנח אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, כי נח מילא את הכלים שלו לפי חלקו לעולם הבא, אבל נח לא עשה מהש עשה אברהם אבינו, אברהם אבינו נטל שכר עשרה דורות ועשה בשביל כולם, זה הענין. אדם לא יסתפק בכלים שה' חננו אלא ימלא אותם ויבקש עוד.

ש. לא שומעים

הרב: על העיני, אין תחרות בינינו. אז לכן צריך להבין יהודים יקרים, כל אדם צריך להשתדל לעשות ביראת שמים למלא את הזמן, להראות לקב"ה את התשוקה ולפי התשוקה שלך ככה הוא ימלא, יש לך תשוקה לחכמה? הוא ימלא אותך חכמה. מה אתן לך, הקב"ה שואל, לא רק את שלמה גם אותנו, אם נרצה הוא יתן לנו באמת. אז מהיום נזכור שבאתה חונן לאדם דעת, כדאי להתמהמה קצת, שמה אפשר לקבל הרבה ולהתכוון לזה, אבל אחרי זה גם לשבת ללמוד, לא לבקש וללכת לעבוד. ז"א אדם מבקש ומראה שבאמת, כמו אלה שאומרים ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו בתורתך, יש לו ספריה גדולה - אף פעם הוא לא מושיט את היד לקחת ספר, ואח"כ אומר עוד פעם "ותן חלקנו בתורתך" אומר הקב"ה ספריה מלאה, כל התורה לפניך, תושיט את היד, אומר לו לא, "ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו בתורתך", זהו, ככה אנשים מבקשים באמת תורה, ותן חלקנו בתורתך וזהו. זה כמו עני שבא לעשיר אמר לו תן לי לאכול אני רעב, אומר לו תבוא אלי בחמש אני אתן לך לאכול, מחכה לו בחמש הוא לא בא, פוגש אותו למחרת, אומר אני רעב מת מרעב, תן לי לאכול, אמר לו אמרתי לך אתמול שתבוא בחמש, אני אין לי, לא סוחב עלי כסף אין לי, תבוא אלי הביתה בחמש אני אתן לך, אמר לו טוב אני בא. חיכה לו לא בא. יום שלישי אני גוסס, אמר לו תבוא אלי בחמש אמרתי לך, זה ככה, "ותן חלקנו בתורתך" רוצה לאכול ולא אוכל, רעב ולא שותה, זה ככה כל הזמן, ותן חלקנו - חרתה.

אז אדם צריך לזכור, אתם כבר זכיתם ב"ה והחלטתם החלטה אמיצה ונבונה, ביטלתם חלק נכבד מהעולם הזה ובחרתם בתורה הקדושה, ואתם ממכת כהנים וגוי קדוש, אייי, אבל שכל התורה הזאת תהיה בציורים, כשיוצאים החוצה התורה עוברת לפנינו ואנחנו מה שעובר לנו מיד מהידיעות, זה בא עם הציורים, כחול הים לגדור אותנו מהדמיונות השוטפים. ואז לא יהיה מצב, כן אני לומד טוב אבל כשאני יוצא בחוץ הכל עובר עף, מה זה עף? בשביל מה למדת? בשביל מה הידיעות? לא נכנסת לפה בשביל ללמוד איך להתמודד עם החיים, מה זה רק ידיעה, זה לא אוניברסיטה, זו תורת חיים. עד כאן דברי. תהיו בריאים.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חפץ למען  צדקו  יגדיל תורה ויאדיר".