אלעד - אלעד
תאריך פרסום: 07.03.2011
צהרים טובים!
בהנ"ו והעב"י!
"אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה"
הספורנו כותב כאן דברים נפלאים!
וזה לשונו: "סיפר המעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד האויבים"
מה המעלות של המשכן הזה, שהוא לא נפל ביד האויבים וראוי להיות נצחי?
"המעלות הם;
ראשונה; שהיה המשכן העדות שבו לוחות העדות
2 אשר פוקד על פי משה
3 שהיתה עבודת הלוים ביד איתמר
4 ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו מיוחסים לצדיקים שבדור! ובכן, שרתה השכינה במעשה ידיהם - ולא נפל ביד אויבים!
אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכות מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה - נפסדו חלקיו! והוצרך לחזק את בדק הבית, ונפל בסוף ביד אויבים!!
אבל בית שני שלא היו בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל בסוף ביד אויבים!"
אז זה החילוק בין 3 המקדשים.
"כל הזהב שהיה במשכן, העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן, זה היה דבר מועט בערך אל העושר שהיה בבית ראשון"
שבבית ראשון בתפארתו הוא היה הרבה הרבה יותר מושקע! בכסף וזהב!!
"ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס, ועם כל זה, התמיד מראה כבוד השם במשכן של משה, יותר ממה שהתמיד במקדש הראשון, ולא נראה כלל במקדש השני!
ובזה הורה: שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סיבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה השם את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכנו"
עד כאן דבריו של הספורנו.
אז מה שלומדים בעצם מכל המשכן ושני בתי מקדש, שהשם לא חפץ לא ביופי ולא בהידור ולא בכמות הכסף והזהב, רוצה השם את יראיו, את אלה שנמצאים בפנים, אלה שמקימים את זה, איך עושים את זה, וכן על זה הדרך.
"די בדברים האלה לעורר לב האדם לדעת סוד השראת השכינה ומקום ההתעלות, אפשר להקים בתי כנסת גדולים ומפוארים מצופים בזהב וכסף ליפותם ולקשטם בתכלית ההידור אבל לדאבון הלב לא תמצא השכינה ולא תמצא את מקומה בבית כנסת מפואר כזה - כי אין יראת השם במקום ההוא. לעומת זה ישנם בתי כנסת בבנינים רעועים וקטנים בהם ספסלים פשוטים וארונות שבורים - ודוקא שמה תשרה השכינה!"
ואני רוצה להגיד לכם:
שאני זכיתי להתפלל בבית כנסת ב'כרם התימנים' כשחזרתי בתשובה בתחילת הדרך, אז היה שמה למי שמכיר בית כנסת זה נקרא 'בית בנימין' יהודי מבוגר, שכשכאני חזרתי בתשובה הוא היה בערך בן 70-75, והוא היה מחזיק את הבית כנסת, והיה שמה מנין קטן, לא מנין גדול, אנשים מבוגרים בדרך כולם.
אבל בדירה לידי, אני הייתי גר בקומה 4, בדירה לידי, היה גר אחיו, ואחיו היה יותר מבוגר ממנו, היה בן 90 בערך, והרגליים שלו - הוא לא יכול היה לעמוד עליהם, והם היו ככה החלק התחתון שלהם מהברך היה מדלדל כזה! אבל הוא לא היה מוותר ללכת לבית כנסת!! אז הוא היה יורד על הברכיים עם הידים, חוץ מכבודכם כמו בעל חי, יורד למטה את כל המדרגות, והולך לתפילה שזה היה בחצר השני. היה בנין פה זה הבנין שלנו, בנין השני בחצר היה בית כנסת, היה יורד על 4, ומגיע לבית כנסת, ועולה את הכל על 4!! פעמיים ביום; לשחרית ומנחה וערבית - גם בגשם!
אתם שמעתם פעם על דבר כזה?
שבן אדם מתמסר ללכת לבית כנסת, בגיל כזה - על 4!!
אני לא חושב שהיה דבר כזה בדורות האחרונים!
וזכיתי לראות את היהודי הזה!
הוא לא רצה שאף אחד יעזור לו, בלי עזרה! הוא הולך לבית… אם לא - לא שוה לו החיים!
יראת שמים - הקב"ה רוצה! הוא לא מתפעל; לא מקישוטים ולא מכל הדברים האלה, יראת שמים - זה מה שהקב"ה רוצה!
"שהכל יהיה על טהרת הקדושה וזה רצונו יתברך ומקרא מפורש הוא: "איזה בית אשר תבנו לי? ואל זה אביט; אל עני וחרד על דברי!"
זה הדבר שבעיקר חסר היום! יש הרבה חרדים, אבל חרד על דברי צריך! חרדים זה לא קבוצת אנשים שלבושים בבגדים מסוימים תואמים, חרדים זה מי שחרד באמת על דבר השם בכל דבר, וחרד על הצד הבטוח ביותר! על הצד שאין בו ספק! על הצד שהוא משתדל 'להתרחק מן הכיעור והדומה לו', מן הספק, מכל דבר שהקב"ה היה חפץ שהוא יתרחק - זה נקרא חרד על דברי!
"והאיש המתקדש ומטהר את ליבו ומעשיו הרי הוא בעצמו נחשב כמקדש כמשכן ושכינה שורה עליו!
והנה זכה בצלאל שהוא יעשה את כל מלאכת המשכן בזכות אבי אביו חור שמסר את נפשו; בשעה שביקשו לעשות את העגל, עמד וגער בהם - עמדו עליו והרגוהו!"
כמה אנשים יהיו מוכנים היום לעמוד בפרץ באיזה ענין, ויהיו מוכנים לסכן את עצמם; בשביל למנוע מעשה שלא יעשה! ?
אז חור עומד בפרץ ולא מסכים - והורגים אותו!
"אמר לו הקב"ה: "חייך! אני פורע לך בנים שיצאו ממך אני מגדלם בעולם!"
אבל עוד לפני מעשה חור נאמר: "ותראינה המילדות את האלקים" מה פרע להם הקב"ה? עשה להם בתים; בתי כהונה בתי מלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול, משה מלך, ומה שכר נטלה מרים? חכמה! שיצא ממנה בצלאל.
אז היסודות שעליהם נבנה בצלאל בן אורי בן חור היו יסודות טובים!
כהונה ומלכות זה כתרים יקרים ונכבדים מאוד! ואנחנו יודעים ש'הקב"ה לא מקפח שכר שום בריה!' מרים עמדה באותו ניסיון שעמדה יוכבד אמה, ועל שתיהן התורה מעידה: "ותראינה המילדות ולא עשו ותחיינה את הילדים" ואם היא קיבלה את שכרה חכמה - הרי ברור שערכה של החכמה אינו נופל מערכן וחשיבותן של הכהונה ושל המלכות!"
"ונאמר בשלמה המלך: "בגבעון נראה אליו השם בחלום הלילה, ויאמר לו אלקים: "מה אתן לך?"
אמרו חז"ל: משל למלך שהיה לו אוהב, אמר לו: "שאל לך פרוקופי" שררה וכבוד "ואני נותן לך!"
אותו האוהב היה פקח - פקח הרבה: אמר: "אם אשאל אותו שיעשה אותי אופורקוס או דוכוס - היא יוצאת מידי, אלא הריני שואל דבר שהכל הדברים טפלים לו! הכסף והזהב טפלים לו"
אמר לו: "מרי! הואיל והגסת ליבי שאשאל לפניך! שואל אני ממך, שתשיאני את בתך - ואעשך חתנך!"
אמר לו: "חייך! כך אני עושה"
כך שלמה;
אמר לו הקב"ה: "שאל! מה אתן לך?"
- ושאל החכמה"
חכם או לא חכם?
נו, "מי לא יבקש דבר כזה, לכאורה, יש צורך בפקחות מיותרת כדי להבין שלקחת את בתו של המלך זה יותר חשוב מלבקש שררה של כבוד?
אבל טבע האדם הוא לא כמו שאנחנו מכירים, טבע האדם שהוא רוצה משהו מידי!"
להיות חתן המלך, זה טוב ונפלא! אבל לא כל חתן מלך מרגע שקיבל את המעמד הזה, מקבל כבר תפקיד ושררה, יכול להיות שיקח הרבה שנים, עשרות שנים אפילו! עד שיתנו לו איזה תפקיד במלכות.
אבל אם הוא יבקש להיות עכשיו שר "שאל, מה אתן לך?" שר, הוא יבקש שר - הוא יקבל על המקום שר!
אנשים מחפשים את ההטבה מיד! אין להם את הסבלנות להמתין עד שיגדלו בתורה, ביראת שמים ויגיעו למשהו, אין להם סבלנות; עכשיו הם רוצים! תפקיד, משהו, עכשיו!!
אז זה חכמה מה שביקש שלמה המלך את החכמה, כי זה יהיה מהלך ארוך! ותוצאות, ועד שתתברר החכמה, ועד שיכירו את מעלתו וכו' וכו' סיפור ארוך!
"אבל מכאן רואים, שההתאזרות בסבלנות - היא גם כן חכמה! וסוף הכבוד לבוא!
מעין קריאה זו: שאל, מה אתן לך? מאת הקב"ה - באה לכל אדם!"
אנחנו גם כן נשאלים על ידי הקב"ה: "שאל, מה אתן לך?" מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?
אם נשאל כל אחד פה: "מה אתה רוצה?"
אחרי זה נשאל אותו: "מה אתה מוכן להשקיע?"
ואחר כך נבדוק בכלל אם הוא עומד בבקשה ובהשקעה - נראה שבודדים, נספרם על יד, יהיו כאלה שיהיו דבוקים באמת במה שהם מבקשים…
שאל מה אתן לך? מה אתה רוצה?
ש' יודעים, מה ששלמה המלך, יודעים מה לבקש, כי החכמה הביאה לו את הכל, גם עושר גם… הכל!
ת' כן, ומה אתה חושב, ששלמה המלך סתם ביקש? סתם הוא ביקש?
ש' …
ת' אני עוד לא שמעתי אחד 34 שנה! שבא אלי לבקש ברכה: 'שיהיה לו חכמה!'
כסף, פרנסה, זיוג, זרע חי וקים, מה שאתה רוצה, כל הדרישות… אחד לא ביקש ממני חכמה! "תתפלל עלי שיהיה לי חכמה!"
אז איך זה? כולם מכירים את מה ששלמה ביקש - ואף אחד לא מבקש!
ש' …
ת' הנה, עכשיו גם הגעתי, ביקשו ברכה, אף אחד לא ביקש חכמה, נראה אם בסוף הדרשה מישהו יבקש…
[הקהל מחייך…]
אבל זה לא סתם לבקש, זה לא שזה נוחת סתם, הקב"ה יהיב חכמה לחכימין הקב"ה לא נותן סתם חכמה.
למה הוא נותן לחכמים?
אם הוא יתן לטפשים - ישתמשו בזה לדברים… לשטויות! אז הקב"ה נותן למי שבאמת מבקש! מי שיש בו כבר, מי שעבד על זה, מי שמחפש את זה.
"אתה חונן לאדם דעת" - כמה זמן מתעכבים בברכה הזאת? הנה, אתה יכול כל יום לבקש! "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" אתה מדבר עם מי שנותן חכמה, מי מתעכב בברכה הזאת יותר משאר הברכות? אף אחד! אז הנה, אתה אומר: 'שלמה כבר ביקש, כולם יודעים מה צריך לבקש' אף אחד לא נעצר שם!… הא?
ש' לא כולם הרב… לא כולם,
ת' בטח לא כולם, חס ושלום! לא כולם.
"מעין קריאה זו שאל מה אתן לך, הקריאה הזו באה לכל אדם והכתוב אומר: "הרחב פיך ואמלאהו"
אתה יודע, זה הפסוק שגרם לי להיות מי שאני, קראתי אותו כשהייתי בתחילת הדרך, רציתי להבין: מה זה הרחב פיך ואמלאהו? אז הרחב פיך - בדברי תורה, ואמלאהו! מה אתה צריך לעשות? אתה צריך רק להרחיב את הפה, הכונה אתה תתן את הפה שלך לקב"ה, אתה תשתמש בו רק בשביל הקב"ה - והוא ימלא אותו! אתה יודע לדבר? לא!
אומר לך: "אין בעיה! אתה תפתח את הפה, תרחיב אותו, תרחיב - אני אמלא אותו בדברי תורה!"
פעם חשבת על פסוק כזה עם פרוש כזה? זה הפסוק!
אמרתי: "רבונו של עולם! להרחיב פה - אני מוכן! אתה תמלאהו" ילה' התחלתי לדבר…
שמעת דבר כזה? לא שמעת דבר כזה.
ש' אני רואה
ת' אני רואה…
[הקהל מחייך]
ראיתי עוד פסוק: "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד!" פשוט מאוד! מה כתוב? "האמנתי כי אדבר - אם אתה מאמין שאתה יכול לדבר, אני עניתי מאוד!" השם יתן לך תשובות כל הזמן!!!
חשבת על זה?
- לא!
אני פשוט האמנתי לפסוקים! כשאני חזרתי בתשובה, האמנתי לפסוקים ממש כמשמעם, בלי שום ספק!
אם אתה מאמין לפסוקים, ואתה יודע שזה דבר השם, זה כאילו הקב"ה מדבר איתך עכשיו! הוא אמר לך את זה עכשיו, ממש, אמר לך את זה ישירות, לא פסוק, אתה שומע את זה מפיו - לא תעשה?
אבל זה כתוב! זה מה שהוא אמר, למה לא עושים?
- אין הכרה באמת, שאנשים חיים את התורה כמו שהיא, ומרגישים שהשם מדבר אליהם!
כשאדם לומד רמב"ם, הוא מרגיש שהרמב"ם יושב לידו ומלמד אותו עכשיו את השיעור? הוא חי את זה?
ש' צריך ריכוז מאוד גדול…
ת' ריכוז? צריך הבנה וידיעה מה אתה עושה, מה אתה מדבר, מי מדבר אליך!
ש' יש מפריעים…
ת' יש מפריעים - איווה, יש יצר הרע יושב על הבן אדם ממלא לו את הראש בדמיונות, מעסיק אותו בענינים, יש לו עוד דברים לא פתורים שהוא צריך לסדר היום, אתה מבין? לא נותן לו לשבת להתמסר!
אחד מהדרכים שאנחנו משחררים אנשים; זה שהם מקבלים על עצמם: שעתיים בתענית דיבור למשך 3 חודשים ורואים ישועות ונסים ונפלאות!
למה?
כי שעתיים מוקדשות רק להשם יתברך! שעתחים מוקדשות רק להשם יתברך! אתה לא יכול לדבר בשום ענין אחר - רק בתורה הקדושה! אז כבר אתה מתמסר שעתיים, ממילא לא צריכים להיות בילבולים, אתה עכשיו נטו מחובר עם אינפוזיה לקב"ה! ושעתיים מחוללות פלאות!!
נזיר חודש ימים - מזיר עצמו מן היין ומהתספורת, זוכה להיות קדוש, זוכה להיות כמו כהן גדול, זוכה למעלות - משהו משהו! נזיר, מה הבעיה?
עשינו אצלינו בבית כנסת, דיברתי עם הקהל, היינו איזה קרוב ל-50 איש, שקיבלו עליהם נזירות; אוכלים - כל 5 שעות, ושותים רק בתוך האכילה, ואין שתיה יותר כל היום.
אתה אוכל ושותה הכל בסעודה אחת, ממתין 5 שעות, עוד פעם סעודה אחת עם שתיה, ממתין 5 סעודה אחת עם שתיה כמה שאתה רוצה לשתות, ושלום על ישראל, עד מחר. ומחר אותו דבר, חודש ימים! משמעת עצמית - נזירות!
אתה יודע איזה דברים אנשים השיגו? פתאום אתה נהיה שולט על עצמך!
בן אדם כל רגע: "אני אקום לעשות תה, תביא לי סיגריה, תביא לי זה…" כל רגע מחפש לקום - יצר הרע לא נותן לו לשבת רגע אחד!
אז תאר לך שבן אדם עושה כזה דבר, וגם עושה שעתיים בתענית דיבור - חביבי! הבן אדם הזה נהיה 'אלוקי' עוד מעט…
תנסה, נראה אם אתה יכול, אחר כך נדבר, נראה אם אתה מצליח נגד המפריעים - זה עבודה!
"אז מעין הקריאה הזאת שאל מה אתן לך הקב"ה שואל אותנו, ואומר הכתוב: "הרחב פיך ואמלאהו" הרשות נתונה לכל אדם בבחירתו בדרך החיים והטוב, לזכות לכל ההצלחות והטובות המובטחות והמיועדות.
אבל לא רבים יחכמו לענות לאותה קריאה! לא רבים, כמו שאמר שלמה: "ונתת לעבדך לב שומע". 'מועטים בני עליה' המשליכים אחרי גום את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה!"
אנשים בכל רגע מנסים לנצל אותו, בשביל עוד טיפונת כבוד, עוד טיפונת כבוד.
אם אנשים היו פנויים מזה - היו מתעסקים באמת בתורה! ולא מענין אותם כל הסובב, ומה יגיד הסובב, ולא מושפעים מדעת קהל, אנשים כאלה משליכים מאחרי גום את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה!
אדם לא מרגיש שהוא מחפש כבוד, כבוד זה התיחסות זה תשומת לב, זה הערכה, זה מילה ככה חמה, כל מיני דברים כאלה - והוא צריך את זה, אנשים צריכים את זה. אבל, זה אנשים חלשים!
אנשים שהם חזקים, הם לא צריכים שום דבר! הם צריכים רק את הקב"ה.
אותם לא מענין: 'מה יגידו? מה לא יגידו…'
- מה השם רואה ויודע! - זה מה שמענין!
הרי לא יעזור אם כל העולם ישבח אותנו ויקרא לנו: "צדיקים" והשם יודע אחרת…
- מה זה יעזור?
נבוא אליו נגיד לו: "אלף אנשים אמרו שאני "צדיק" אז מה? הקב"ה דן אותי שאני רשע?!"
- שום טענה לא תתקבל!
רק אם אתה עומד במבחן של הקב"ה, שיעיד עליו יודע תעלומות! צריך "שיעיד עליו יודע תעלומות"!! הוא יודע את כל התעלומות.
על זה תעבוד: שהקב"ה יראה במעשיך, והוא יאמר עליך: "צדיק!"
אחרים? שלא יגידו, זה לא מענין אותך.
מענין אותך: מה השם יגיד עליך!
זה רק אחד שהשליך אחרי גוו את הרדיפה אחרי הכבוד.
"מחפשים בני אדם בעיקר את הערב לשעתו! את התאות והרצונות, ועל הבלי חמודות מדומות - יטשו יקרת נצח חמדת עולם!
רק הפקח ביותר מבין! שכדאי היא החכמה - שבכללה יש הכל! ואינו מתאוה לשלחנם של שרים, כי שלחן התורה גדול משלחנם! וכתר תורה - עולה על גביהן! וסוף הכבוד לבוא"
כבוד אמיתי! כבוד שחכמים ינחלו!
"וגם אשר לא שאלת, נתתי לך: גם עושר גם כבוד!"
סופו של דבר: נתן הקב"ה לשלמה המלך, גם עושר וגם כבוד, מי שיש לו את החכמה - משיג כל אלה ממילא.
"כתוב: "ויתן אלקים חכמה לשלמה כחול אשר על שפת הים"
אז אנחנו מבינים שהוא הביא לו כמות של חכמה ממש כמו כמות של חול הים - זה לאין מספר!
"רבנן אמרין: "נתן לו חכמה כנגד כל ישראל".
רבי לוי אמר: "מה חול גדר לים - אף חכמתו גדרה לשלמה".
רבי לוי אומר דבר עצום! לא מיחסים פה את חול הים כנגד מה? כנגד כל ישראל, אלא מיחסים את זה כמו שהחול הוא גדר לים - ככה חכמתו של שלמה גדרה!
"מה גדרה?
הים, כשהוא גועש הגלים מתרוממים ורוצים לפרוץ את כל הגבולות ולשטוף את כל העולם!
מי מונע בעדם?
החול!
הפסוק אומר: "אשר שמתי חול גבול לים"
ואומר: "עד פה תבוא ולא תוסיף"
אז זה דבר מתמיה!
חול, שוכב, לא מתנשא, בא הים בשצף קצף! גלים אדירים! כוחות אדירים! עוצמה שאין כדוגמתה! ו… מגיע עד לחול --ונעצר!
למה?
הקב"ה גזר: "עד פה תבוא לא תוסיף"
"ורואים שהחול החלש הזה עומד נגד גלי הענק החזקים, והיצר הרע, יצר הרע - זה גלים גדולים!"
גלים גדולים ששוטפים את האדם; תאוות, מחשבות, דמיונות; שוטפים את האדם בכל רגע! בכל רגע, מכל דבר שהוא רואה - יש לו שיטפון חדש…
רואה מכונית יפה - נהיה לו שטף של מכוניות…
רואה אחד שולף את הארנק עם שטרות מלא - נהיה לו רעיונות…
כל מיני דברים מביאים לו דמיונות על המקום, השוואות, הרבה גלים!
מי יכול לעצור אותם?
"'כל הגדול מחבירו - יצרו גדול ממנו!' ואיש מלחמה הוא, ומלומד בערמימות, ומתגבר על האדם, ומתחדש בכל יום ובכל שעה! איך מנצחים את היצר הרע השוטף?"
הוא יותר גרוע מ'צונאמי'!
איך אפשר להתגבר עליו?
"אמר הקב"ה: 'בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין!'
אומר החפץ חיים: איזה תורה זו?
'תורת המוסר!'
תורת המוסר זו התורה שבעצם יכולה לבלום את היצר הרע, ורק התורה הזו היא הרפואה, ואין רפואה אחרת זולתה. התורה יש בה ידיעת דינים והלכות והבנת מוסרי העונשים ושכר המצות, וכל זה הוא חכמת התורה"
בלי להכיר את העונשים ולצייר אותם מול העינים, ולצייר גם את השכר שאתה הולך לקבל - לא תוכל לבלום את היצר הרע!
ידיעה בסתם, רק לדעת מה מותר מה אסור - זה לא מספיק! כי במותר ואסור אתה תוכל לעשות לומדע'ס, ולעשות ככה, ולהגיד: 'יש מי שמיקל, ועל פי הדין, מעיקר הדין מותר' וכל מיני לימודים… ו'ספק ספיקא' ותגיע לאן שאתה רוצה לעשות, ומה שאתה רוצה לעשות - תעשה…
רק העונשים והשכר - יכולים לעורר את האדם, בשביל לבלום את התאות והרצונות שמנפץ עליו יצר הרע בכל עת!
ש' גם לחכמים הגדולים?
ת' גם לחכמים הגדולים עוד יותר! בגלל שכל הגדול מחבירו - יצרו גדול ממנו!
ושאלו פעם את הסטייפלר זצוק"ל: באיזה תלמוד תורה לשים את הילדים?
אמר: שיש מלמד שיכול לצייר את הגיהנום לילדים!
אתה שומע?
אם הילדים מקבלים את הציור הטוב והנכון כבר מקטנות - זה ישמור עליהם כל החיים!
"מדרגה בשלימות היא, אם כל ידיעה בתורה תשמש לנו כחול לים"
אם הידיעות שאנחנו לומדים בתורה, ישמשו כחול לים, אז כל הניפוץ של הגלים של היצר הרע - יבלם! אם הידיעות שלנו הם בגדר חול.
"כשם שהחול אף על פי שחלש הוא בכל זאת מסוגל לעמוד נגד זעפו של הים הגדול, ואין לכך גדר אחר.
כך החכמה, אף על פי שהיא רק ידיעה בעלמא, אבל על ידיעה זו לעמוד איתן מול הסתערות היצר!"
ותשמע דוגמא ידועה ומפורסמת;
כמו שכתוב: "סוגה בשושנים"
פירש רש"י: "גדורה בשושנים, כלומר, באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשים מן העבירה, ואין צריך גדר אבנים להפסיקן, שאפילו אין רחוקים מן העבירה אלא גדר שושנים - לא יפרצו בה פרצות הגדר!"
זאת אומרת אדם יש לו תאוות, והוא מגיע לרגע מסוים, "ראיתי כשושנה"
- להתראות!
מה גרם לו?
ידיעה!
ידיעה. ידיעה בעלמא, זה הכל! שום דבר.
איך כל התאוה נעצרת?
ידיעה!
"הידיעה יש לה כח - להיות כמו חול שעוצר את כל הים והתאוות!"
אבל תלוי אם הידיעה שיש לאדם היא רחבה כל כך! אם היא רחבה והיא מושפעת בציורים רבים, שהוא רואה את הדברים מול העינים, בשעה שהוא עומד מול דבר והידיעה באה, אז לא רק הידיעה באה כנתונים, אלא היא באה עם הציורים של הידיעה! כשזה מגיע - אז זה מספיק בשביל לעצור ולבלום את כל התאוות ואת כל הרצונות!
"כי נשמת ישראל די לה גדר של שושנים בלבד!
וזה העומק של כוונת הרמח"ל ב'דרך עץ החיים': "כי ידיעת האמת מחזקת את הנשמה, ומרחקת ממנה היצר ודאי!"
אבל כשזה ידיעת האמת! כשאדם לא מסופק, כשהאמת היא אמת ודאית!!
אתמול שאל אותי מישהו: "תגיד לי, מה הברען שלך? איך אתה יכול כל הזמן, כל כך הרבה, עשרות שנים! ערב ערב, ללכת לרוץ ממקום למקום לדבר מחדש, מחדש מחדש מחדש! כל הזמן כל הזמן כל הזמן! מאיפה הברען הזה?"
ש' מה זה ברען?
ת' אה?… יעס'…
אז מאיפה זה בא?
אמרתי לו: ברגע שאדם יודע מה האמת ומה החיוב שלו וזה באמת אצלו אמת, הוא לא יכול אחרת! מה, הוא יעשה שקר בעצמו?! אם הוא אדם אמיתי - הוא לא יכול!
לדוגמא; אדם שיודע שכל רגע הוא מרויח אלף $ - הוא יבזבז רגע?!
כשהוא יודע שהוא מרויח! והוא רואה כל רגע אלף $ בקופה.
יבוא חבר יגיד לו: "בוא רגע, בוא נלך להסתובב קצת"
- הוא יעזוב את המקום?! הוא לא יעזוב! ברור לו שכל רגע נכנס אלף $, הוא לא יפסיד רגע!
אדם שיודע: חיים - זה דבר שמתבזבז! ואם לא ניצלת - זה הלך, ורגע שהלך - מת! מת לנצח!!! וברגע אתה יכול לקנות חיי עולם הבא - צריך להיות מפגר לבזבז…
אז אם האמת הזו ברורה לך, לא נמצא אותך מבזבז זמן, אם נמצא אותך מבזבז זמן - אתה לא יודע מה האמת!
הרי לא שייך שאדם יבזבז חיים ?!
וכשצוברים כל כך הרבה זכויות מלימוד תורה, ואתם ספונים על התורה! וכל רגע ורגע זה בליונים בליונים של מצות,
אז איך בן אדם יכול לבזבז? להחליף ולהמיר את זה בדבר אחר?!
אדם היה צריך לגזור על עצמו: מרגע שהוא נכנס לכולל, עד שהוא יוצא - הוא לא מדבר בשום ענין חוץ מהתורה!
והוא לא עושה טובה, הוא פשוט מראה שהוא חכם.
אם הוא לא עושה ככה - סימן שהתורה לא באמת שוה אלף $ כל רגע! פחות מזה…
כי על אלף - הוא לא היה מפסיק לדבר, עם כל הכבוד למי שיבוא, גם אם אבא שלו היה בא,
היה אומר: "אני אדבר איתך אחרי העבודה, להתראות, בי!…"
ממשיך.
למה? אין אמת באמת
ש' כבוד הרב, אין את ההרגשה!
ת' הוא שאמרתי! אין הרגשה כי אין ציורים!
ש' ידיעה…
ת' אין ציורים! זה מה שהסברתי, ידיעה בלי ציורים - זה כלום!
אם לכל ידיעה יש את הציורים שלה מולך - אם אתה יודע שעבירה - זה גיהנום!
אתה רואה את הגיהנום עכשיו?
ש' אני לא רואה…
ת' בגלל שאתה לא מצייר עכשיו
ש' זה מה שיש, אני לא מרגיש,
ת' הוא שאמרתי, מי שלא לומד מוסר - לא יוכל!
אמר 'החפץ חיים': 'בראתי תורה תבלין - זו תורת המוסר!
הסבא מנובהרדוק היה לומד 4 שעות מוסר כל יום! כשהוא היה 'הסבא מנובהרדוק'
והוא אמר: "זה הפך אותי לאדם אחר!"
ריבו מנע אותו מזה - והוא לא שמע לו!
אמר לו: "זה הפך אותי לאדם אחר!"
והסטיפלר זצ"ל אמר: שכל מה שהוא כתב בספר 'מדרגת האדם' - הוא קיים!!
אנשים לומדים, יש להם לימוד, יודעים, מבינים, הכל, גמרות, סוגיות, הלכות, פסקים, ראשונים, אחרונים - יופי! מונחים בכל החומר…
איפה זה בחיים? לא בידיעה רק, בקיום!
זאת אומרת אם אדם לומד, אם הוא לא מצייר לעצמו את הדברים, אם אדם לומד מוסר, והמוסר הוא לא מצייר, בודק: "מה אמרו עלי פה? איפה זה אני?"
לא 'איפה זה הוא…'
"איפה זה אני? מה אני צריך לתקן לפי זה? מהיום איך אני צריך להתנהג? מה אני צריך לעשות? באיזה מצבים כך באיזה מצבים אחרת?"
אם אין לו את זה, איך הוא יכול?
הידיעה בשבילו היא כמו ידיעה שאדם למד באוניברסיטה.
נכון שיש לו שכר על הלימוד התורה, אבל כתוב: "ולימדתם ועשיתם" אם אין ועשיתם גם ולימדתם אין! צריך ועשיתם.
מה גדול? תלמוד או מעשה?
תלמוד - שמביא לידי מעשה! אם זה לא מביא לידי מעשה - מה עשינו?
אבל איך אני אגיע למעשה?
אם אני לא מצייר את הדברים והם קופצים לי עם הידיעה ביחד - אני לא משיג שום דבר!
הפוך!!
זה יהיה כנגדי הקטיגור: ידעת, ולא עשית?! הרי באו אליך הדברים.
"אדם צריך לדעת, שכוונת הרמח"ל ב'עץ החיים' כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה מחזקת אותה ומרחיקה ממנה את היצר ודאי!"
אם זה לא מרחיק ודאי, הוא אומר שזה ודאי! אם זה לא מרחיק ודאי - אין לך ידיעת אמת!
יש לך ידיעה, לא ידיעת אמת.
ש' …נון סטופ הרב… אתה יושב, אתה יוצא, יוצא לבחוץ זה נעלם, זה כמו שעכשיו…
ת' מתוק! זה בגלל שלא…
ש' … משאיר את זה אצלך…
ת' זה בגלל שלא הכנת את עצמך לבחוץ! כשאתה נמצא פה ספון על התורה, אז אתה שמור, אבל אתה יוצא - אתה צריך להיות מוכן!
הגאון מוילנא היה לומד 13 פעם פרק 'הזהירות' ברמח"ל - לפני שהיה יוצא לרחוב!!!
ש' כלים גבוהים! הרב,
ת' כלים גבוהים… בטח…
ש' הרב מביא את הגאון…
ת' הגאון! עם הגאון שהיה גאון, והגאון שהיה מלאך, והגאון בכבודו - פחד!!! כי ידע מי זה יצר הרע, ולמד 13 פעם את שער הזהירות, בשביל לצאת לרחוב, לקצת, למשהו חיוני!! אז אתה כמה אתה צריך להזהר? ואתה אומר: 'הוא הגאון' הגאון לא היה צריך להזהר.
הגאון, בגיל 13 סגר את כל התריסים בבית, ולא רצה לראות רחוב! בן 13, והיה לומד עם נר, היה אור שמש - לא רצה! עם נר, למה? שלא יהיה חיבור שלו עם הרחוב על ידי הזכוכית, והוא לא מתקרב לזכוכית לחלון.
ש' רבי מאיר, 3 שנים אחר כך הוא לא יכל, היה צריך לדבר עם מישהו… זה לא שייך בדור שלנו דברים כאלו…
ת' נשמה! אין דבר כזה!
ש' אתה משווה אותנו…
ת' אין דבר כזה 'בדור שלנו' - יצמח מלך המשיח!!! ומלך המשיח יותר גדול מכל האבות הקדושים ומשה רבינו, הוא יהיה האדם השלם של הבריאה, שכל הבריאה מכוונת אליו כמו שכתוב בספרים. יהיה חכם - יותר משלמה המלך! ויהיה קרוב למשה רבינו - בנביאות! איך יהיה בדור האחרון אדם כזה? איך יכול להיות שיהיה אדם כזה?
ש' בארץ ישראל שזה הרבה יותר קשה…
ת' תודה.
איך יהיה אדם כזה?
משמע, כל מי שיעבוד על עצמו - יכול להגיע! גם בדורנו הגיעו אנשים למדרגות, אתה מבין, לא יאמנו.
הרב קניבסקי, לא קודש קודשים?! תורה מהלכת! אתה רואה בן אדם שכל חייו לא יודע כלום מעניני העולם הזה!! כלום, כלום! הוא לא יודע מה הוא אוכל! אתה יודע? סיפרו…
ש' גם רבינו עובדיה…
ת' אני לא אמרתי שלא…
סיפרו לנו אבל, מתוך ביתו, שהוא לא יודע מה זה 'שניצל' נותנים לו לאכול - הוא אוכל, נתנו לו לאכול הוא אוכל…
ש' ידוע… לו' צדיקים…
ת' אהיה… הגענו ללו'? אדוני…
ש' יש לו'
ת' תעזוב אותך, בחייאת, אתה גם כן, לו', איזה 'דור שלנו'?
ש' הוא אומר לא לשמוע את זה…
ת' התורה נתנה, התורה נתנה, התורה נתנה לכל אחד ואחד - בכל הדורות!
הפוך!!
הדור שלנו יביא משיח! אז אם הדור שלנו מסוגל להביא משיח - אז מה אתה מדבר? אין דבר כזה! מה אתה מדבר?
ש' לעולם יגיד אדם: "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי!" וכו'
ת' לא, הוא אצלנו זה נתקע, למה הוא יוצא לרחוב - נגמר הסיפור…
ש' בגלל שהרב מחזיר בתשובה, ויש קדושה, וגם ככה יש טומאה, זה כנגד זה, מה אנחנו נעשה? אנחנו היתומים, אנחנו צריכים רק חיזוקים, שהרב יבוא כל יום לפה אז יהיה לנו 'שיחת מוסר'
ת' תודה
ש' צריכים כאלה אנשים כמוך,
ת' אני אסביר לך נשמה! תגיד לי דבר אחד: איפה ראית מזמן חזקיה המלך עד הדור הזה - תנועת תשובה כזאת גדולה שהיתה בדור? זאת אין דבר כזה, איך נהיה?
ש' ואיפה היה התבוללות?
ת' רגע, עזוב עכשיו, קודם נדבר על זה, על זה: איך נהיה דבר כזה? על ידי אנשים הכי פחותים של הדורות! הרי אנחנו הולכים ומצטמצמים! איך יכול להיות: שקמו כמה אנשים והצליחו לעשות מהפכה כזאת!!
איך יכול להיות?
זאת אומרת מי שרוצה - יכול! מי שרוצה - יכול!
אבל הוא צריך להפקיר הכל - בשביל הדבר הזה!
מי שלא מפקיר הכל - לא משיג כלום.
אי אפשר להיות גם וגם, אי אפשר!
כשאומר רבינו בחיי: שאם תשים בכלי אחד אש ומים - לא יוכלו לדור יחדיו, ככה העולם הזה והעולם הבא - לא יכולים לדור יחדיו.
'העולם הבא - ניתן לחנינא בן דוסא, העולם הזה - לאחאב בר עומרי, בינונים - לא עולם הזה ולא עולם הבא!'
אתה רוצה להיות 'בן העולם הבא' אתה צריך להיות כמו חנינא בן דוסא, אתה רוצה להיות בעל העולם הזה? תהיה כמו אחאב בן עומרי, עשה כל הרע והפשע בלי חשבון! בלי חשש…
זה ככה הולך! אין דבר כזה 'ביחד'
אבל כשאתה לא מוותר, והלימוד זה היכי תמצי בשביל להמשיך לחיות - זה לא החיים בעצם זה חלק מהחיים זה 7 שעות, ואחר כך יש חיים, יש חיים עם המשפחה עם הילדים יש חיים ככה, צריך לעשות ככה, צריך לעשות ככה, זה החיים…
- לא!
יש רק חיים אחד: תורה, וגם מה שעושים מעבר לפה - זה תורה! תורה, תורה, תורה, ההתנהגות זה תורה, מה שעושים זה רק תורה: השם מתיר? אוסר? כדאי? לא כדאי? הוא רוצה? לא רוצה?
'רוצה' אין כמעט אצל אנשים! אנשים מחפשים לעשות מה שהשם אומר אבל 'הכי קל!'
ש' הכשר…
ת' כן, מחפשים סומך נופלים…
מי רוצה לעשות את 'רצון השם'? את רצון השם לעשות! מה זה רצון השם?
עבד, כשמבקש ממנו המלך משהו, אז הוא מביא לו מה שהוא ביקש.
בן, שמבקשים ממנו משהו, הוא מביא עוד דבר!
אבא אומר לו: "תה"
אז הוא מביא לו גם עוגה ליד! הוא יודע אבא 'רוצה', אבל כשאבא אומר 'תה' הכונה גם עם עוגה עוגיות משהו… הוא יודע מה הוא 'רוצה'!
אתה יודע מה השם רוצה? תעשה את רצונו! "לעשות את רצונך חפצתי" - זה מה שאתה צריך להגיע! לא רק מה שהוא אומר, מה שהוא אומר - זה ברור! אבל כשהוא אומר, הוא מתכוין רק לזה? או שהוא רוצה קצת יותר מזה? מה הוא היה שמח?
אומרים לך, אתה אומר לבן שלך: "תלמד שעה ואחר כך תרד לשחק"
ואם הוא ילמד שעה וחצי אתה תכעס עליו? ואם הוא יודע שאתה אוהב את זה שהוא מוסיף! - כמה אתה תהיה מאושר!!
מה תתן לו!!
אז אם אתה מוסיף לקב"ה את 'רצונו' ואתה יודע מה רצונו - מה, תקבל בכפלי כפלים!!
אבל אנשים מחפשים כמה שיותר להקל מעל עצמם את החיים, זה חיוב, אנחנו צריכים לקיים, אנחנו מבינים שאנחנו לא חילונים, ואנחנו לא רוצים להפסיד את העולם הזה והעולם הבא, ואנחנו יודעים שאנחנו תלוים בקב"ה בכל רגע ובכל שעה, לכן אז אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר, ואנחנו מתלוננים תמיד:
"תשמע, אני בסך הכל בן אדם, אתה יודע כמה צרות? כמה בעיות! אני יושב פה, אתה יודע כמה חובות! אני מגיע, אני בדואר מוצא שמה את המשכנתא, מוצא את ה… זה, מוצא את הגמ"ח; ג'ז מ'ים ח'שמל, אני מה? הבנת? זה קשה ! קשה!"
- ואם אתה דואג, אתה חושב שאתה פוטר את הבעיות?
אם היה לך ביטחון בהשם! והיית לומד רק שער הבטחון, רק שער הבטחון, רק שער הבטחון היית לומד, אבל לומד אותו בעיון - וחי על פיו, חייך היו מתהפכים לחלוטין! והיתה לך השגחה פרטית כל ימי חייך, ולא היית חסר מאומה!!!
אני מרגע שלמדתי את שער הבטחון - זה השער שאיתו אני הולך!
בפתיחה שלו הוא אומר: 'שאם אדם בוטח, אם אדם מסיר בטחונו מהשם, ותולה בטחונו, שם בטחונו בזולתו - הקב"ה מסיר בטחונו ממנו, ומניחו ביד מי שבטח עליו!
אם אדם מסיר בטחונו מהשם!'
אתם שומעים?
'ותולה בטחונו בזולתו - "הוא הבטיח לי הוא הבטיח לי" או שהוא סומך על עצמו וכו' בזולתו, - השם מסיר בטחונו ממנו, ומניחו ביד מי שבטח עליו!
"2 רעות עשה עמי!"
אתה מבין?
תקרא שמה את ה'חובת הלבבות' זה לא יאומן כי יסופר! "הולכים לחצוב בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים!" מי ממלא את הבור? אני ממלא את הבור! אתה סומך על הבור?
ש' הרבה עכשו כרבי שמעון… אנחנו צריכים גם זה וגם זה…
ת' אתה יודע, אתה רואה את כ--ל הדברים ההפוכים!
"הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם" אבל מעט עשו וכן עלתה בידם!
מה כדאי להיות? כ-מעט שעלתה בידם! או לא?
רבי שמעון!! בורח מהרומאים, לאן? למערה, את מי הוא לוקח? את הבן שלו.
הוא היה בגזירה? לא! אבל 'או חברותא או מיתותא' אם הוא לא יקח את הבן שלו, מה זה? ללמוד לבד?! ו"חרב אל הבדים ונואלו" אז הוא לוקח את הבן שלו.
וכמה אוכל הוא לקח? שום דבר! איך אפשר? אתה הולך עם החברותא, אין לכם אוכל, כמה זמן תוכלו להיות במערה?
- מזונות, זה לא הבעיה שלי! מזונות, הקב"ה צריך לתת, כי מזונות - זה מראש השנה ועד אחרית שנה! אם השם רוצה שאני יחיה - הוא יתן לי מזון, אם הוא לא רוצה - אז אני לא אחיה, כי בלי אוכל אי אפשר לחיות.
אז זה לא דאגה שלי, אם השם קצב לי חיים - הוא חייב להביא לי אוכל, זה אין פחד! אין פחד, יש הרבה עניים בישראל! אף אחד לא מת מעוני…
ורוטשילד - מת בכספת!
מי שהשם גוזר שימות - גם בכספת הוא ימות! ומי שלא גוזר עליו - אפילו אין לו במקרר כלום, הוא יחיה!
אז הוא הולך, ו-13 שנה הוא ניזון! ממה? חרובים! מאכל בהמות, רק מהרעש אפשר למות… 'גראד גראד גראד גראד גראד' לא טעם ולא ריח, וזה כמו חרבות לגוף! ומים, לא פפסי ולא כלום - מים!
אתה יודע מה זה לשתות כל היום עם חרוב?! תקנו קצת ותטעמו ותנסו יום אחד רק…
והוא 13 שנה!
נו?
אז זאת אומרת, זה לא מה שמחיה את הבן אדם, רצון הבורא מחיה את הבן אדם מעל הטבע!
אבל תמסור את עצמך!!
"השלך על השם יהבך - והוא יכלכלך!"
למה אתה יכול לכלכל את עצמך? יש לך עצה שאתה יכול לעשות בלעדי השם?!
הרי הקב"ה יהב עצה למקני נכסין - הוא יהב עצה, הוא נותן לך כח לעשות חיל,
הוא יכול לתת לך עצה שתיפול; אנשים הולכים לבורסה חושבים שירויחו - נופלים ! הוא יהב לך עצה.
אז גם העצה ממנו!
אז מה אתה אומר?
'אני לא צריך אותו, יש לי רעיון! יש לי עצה' - ?
תחשוב: מה אמרת? 'יש לך רעיון' מאיפה בא הרעיון? יש לך מחסן רעיונות ושלפת אחד שאתה מכיר וזוכר? לא! בא דבר חדש, רעיון, מאיפה בא?
- השם שלח לך!
אז במקום לייחס את זה להשם, אדם מנכס את זה לעצמו…
חיים אנשים בטעות! אנשים לא מכירים את הקב"ה, יודעים שהוא קיים, יודעים מה כוחו, יודעים הרבה דברים… אבל לא יודעים מי הקב"ה!
אם היו יודעים: היו הולכים אחריו בעינים עצומות!!!
הסברתי ב-1 ההרצאות, שזה בושה וחרפה! שאנשים מאמינים ל'נהג מונית' יותר מהקב"ה!…
נכנס למונית, אומר לו כתובת, שם את הראש מענס' והוא לוקח אותו… סומך עליו שהוא יביא אותו לאן שהוא אמר לו!
אדם מגיע ל'ארצות הברית' הוא רואה ילוקה, טקסי 'טקסי צהוב' מי בפנים? כושי! אומר לו כתובת, והוא סומך עליו, לוקח אותו שעה וחצי! אולי יקח אותו לסואוי, לדטרויט יכניס אותו יאכלו אותו?! - הוא לא מפחד! למה? זה מספר צהוב, זה אוטו צהוב, זה רישמי, זה לא חאפר… אז הוא סומך עליו
אז אם הוא אומר לו: "אוקי! אוקי"
הוא כבר רגוע
ואם הוא אומר לו את המחיר - הוא גם לא מתוכח…
והקב"ה אומר לך איך הוא יוביל אותך לגן עדן - ואתה לא סומך עליו!
והוא אומר לך: 'תעשה ככה ככה ככה ככה - אתה תגיע לגן עדן גם בעולם הזה גם לעולם הבא!'
- אתה סומך עליו?
לא סומך עליו!
למה?
אין לו אוטו צהוב…
[הקהל מחייך…]
זה בושה וחרפה!
אנשים לא מבינים אפילו מה המצב! לא מבינים מה המצב בכלל!!
אז זה מה שאומר כאן הרמח"ל ב'עץ חיים': "ידיעת האמת מחזקת הנשמה, ומרחקת ממנה היצר ודאי! ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני אדם - לא היו חוטאים לעולם!
וזהו הביאור: חכמת שלמה "כחול אשר על שפת הים" מה החול גדר לים - אף חוכמתו גדרה לשלמה.
ואמרו שם את המשל: 'דעה חסרת - מה קנית? דעה קנית - מה חסרת?'
"עיר פרוצה - אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו!"
אדם שאין מעצור לרוחו זה עיר פרוצה אין חומה, כי אם אין בכחה של החומה לשלוט על הטבע ועל היצר, ואין לו מעצור לרוחו, אפילו אם יש בו דעות וחכמות לרוב - הוא נקרא 'חסר דעה!' ואם כן מה קנה?!"
אם כל הידיעות לא הביאו את הבן אדם לעצור כחול הים את שטף התאוות הדמיונות והרעיונות אז אין לו דעה! הוא נקרא חסר דעה! כי אם הדעה היתה קיימת - היא היתה בולמת! ואם לא - אז אין לו דעה! 'חסר דעה'
הרי חכמים התבטאו קשה מאוד! שבן אדם שאין לו דרך ארץ, 'תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו!' איזה ביטוי? מחפיר! אבל אדם שאין לו טיפה של דרך ארץ, אין לו דעה, תלמיד חכם שאין בו דעה - נבלה טובה הימנו!
אם משה רבינו היה נכנס למשכן בלי שהשם יקרא לו - היו אומרים עליו חכמים את הדבר הזה!!
שמעתם?
למה?
אדם צריך שיהיה לו דרך ארץ! אם התורה לא לימדה אותו דרך ארץ, והוא לא יודע איך להתנהג, הוא לא יודע איך לנהל את חייו, איך להתבונן על החיים - אז הבן אדם הזה הוא חסר דעה!!
ש'… חכם, אז איך הוא לא יודע?
ת' כן, זה הבעיה! שיש הרבה 'חכמים' בידיעות! אבל לא חכמים במהות!
אתן לך דוגמא; כתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" נכון? ואתה תראה לפעמים תלמידי חכמים,
לא בדברים של תורה, לא כמו שכתוב 'האי צורבא מרבנן דרתח - אוריתא קא מרתחא לה!' לפעמים אדם רואה חילול השם או משהו - הוא רותח מבפנים! כי התורה מרתיחה אותו, הוא לא יכול לסבול דבר כזה! זה בסדר.
אבל אתה רואה בן אדם שכועס על דברים… שטויות! על הכבוד שלו, על שעקפו אותו, על שעשו לו ככה, דברים של בין אדם לחבירו, ואתה רואה שהוא מתפרץ! וכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" איך אתה מתפרץ? איפה הדעת שצריכה לעצור פה?
ש' הוא למד כל היום…
ת' ואז מה?
ש' את כל הש"ס…
ת' ואז מה? ואז מה?
ש' צריך לדעת את כל התורה…
ת' ואז מה?
חכמים אמרו עליו: 'תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו!' זה מה שאמרו חכמים.
אתם מתפעלים מידיעות… ואתם לא מתפעלים מהיראת שמים של הבן אדם!!!
"והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת השם היא אוצרו"
על זה אמרו חכמים בגמרא: שזה כנגד 6 סדרי משנה, נכון? וכתוב: ואם אין יראת שמים אוצרו - דהיינו המחסן שבו אתה מכניס את כל הידיעות שלך - אז אין לך כלום! שים את כל האוצרות שלך בגשם ולא תכניס אותם לאוצר, מה שוה?!
תקרא את הרמח"ל, תראה מה הוא כותב!
זאת אומרת הדברים הם ברורים: אם אין יראת שמים, ויראת שמים רואים בהנהגתו של האדם על ימין ועל שמאל! הוא ירא את השם! הוא לא ירא מבני אדם, הוא לא ירא משום דבר, הוא ירא מהשם.
גם לעתיד לבוא!
כתוב: "אז נדברו יראי השם איש אל רעהו ויקשב השם וישמע ויכתב ספר ליראי השם ולחושבי שמו"
מה זה "ליראי השם ולחושבי שמו?"
לא אלה ש'חושבים על שמם' אלה שחושבים על שמו! על אלה הוא כותב ספר!
שכל מצווה ומצוה שאדם עושה אליהו ומשיח חותמים,
פעם היה נכתב בנביאים, אדם עשה מצוות, היו מפרסמים את זה, והנביא היה מפרסם.
היום שאין לנו נביאים, כל מצוה שאדם עושה, שהיא ראויה להכתב בספר, אליהו ומשיח יושבים וכותבים! - והקב"ה חותם !!
למה?
כי הם מחכים כל רגע: 'מתי הם יבואו לגאול את ישראל?' אז כל מי שעושה מצוה לשמה, כל מי שעושה דברים גדולים - הם יושבים מאושרים וכותבים ! כותבים וחותמים, הנה! עוד אחד, עוד אחד ועוד אחד! ואוספים את סך המצות בשביל שיוכלו להגיע ולהתגלות.
אז כל בן אדם צריך להבין: ידיעות? זה חשוב מאוד! אבל עם הידיעות - צריך את הציורים שלהם! צריך שאדם ילך והידיעות יהפכו להיות כחול הים - שהם עוצרות את הגלים הגועשים שבאים!
אם אתה לא מצליח עם זה - לא למדת כלום! 'דעה חסרת!! מה קנית?!'
אתה אומר לי: קניתי למדתי למדתי קניתי
אומרים: 'בוא נראה…'
בסוף רואים שלא -
אומרים: 'דעה חסרת!'
ש'… הרב, דרך ארץ,
ת' יש, יש קצת, קצת
ש' קצת
ת' יש קצת מאוד נכון,
ש' בחוץ לארץ
ת' יש קצת, בחוץ לארץ - מלאןתלאפ'ים יש, כן, ממש, בכל רחוב נשפך… אתה יכול לאסוף… כן,
"נפלאים המה דברי חז"ל הקדושים, שהמשילו את הדברים לחנוני"
תשמעו
הקב"ה, כתוב: "ואמלא, כן, כתוב: "ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה" שכבר היתה בו חכמה
למה?
ללמדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר.
ואמר רבי יוחנן: אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר: יהב חכמתא לחכימין והלשון "ואמלא" משמע שקודם גם כן היה בו, רק אני ממלא"
זאת אומרת זה לא היה ריק.
"אלא שלא היה מלא, ועכשיו ממלא אותו.
ומהי החכמה הראשונה?"
בשביל שאדם יקנה חכמה ראשונה, איך הוא יקנה חכמה ראשונה?
השם ממלא את מי שיש בו כבר, ומי יש בו כבר?
מי שרוצה חכמה, מי שלא רוצה חכמה, מי שמשתוקק לחכמה! מי שלא יכול בלי חכמה! מי שלא יכול בלי חכמה! 'מבקשי החכמה ותלמידיה - לא יכולים לחיות בלי חכמה!' מבקש חכמה, קוראים לזה בישיבות 'מבקש'! מבקש!
אם אדם הוא מבקש חכמה, אז הבן אדם הזה הוא כל הזמן מחפש את החכמה, אין רגע פנוי מזה שהוא לא תפוס בחכמה.
אדם כזה שהשם רואה שהוא כל כך שואף ורוצה,
הקב"ה מבטיח לו: אני אמלא אותך! "הרחב פיך - ואמלאהו!" אני אמלא אותו! אבל תן לי כלי, תן לי כלי שאני אשפוך לתוכו.
"והמשל שהמשילו חכמים: לחנוני - זה נפלא מאוד! אדם בא לקנות ממנו יין או דבש, שמן או מורייס, אם החנוני פיקח…"
איך הוא יודע באיזה כלי לשים לו מה? הוא מריח את הכלי! אם הוא מריח יין - אז הוא שם לו את היין שם, אם הוא לא יריח הוא יכול לשים לו בשל הדגים יין… - זה לא חנוני פיקח! חנוני פיקח שם בכלי מה שמתאים לכלי.
הקב"ה מריח, מריח! אתה מבקש חכמה באמת? הוא ממלא! כמה שאתה רוצה חכמה.
"בשמאלה עושר וכבוד" גם שמה יש מילוי 'בדרך שאדם רוצה - בה מוליכין אותו!' ממלא, מה אתה רוצה? חריט בריט? קח! אין בעיה - ממלאים, ממלאים.
"היסוד לחכמה, זה ההכנה הבאה מצד האדם, השאיפה והתשוקה לדעת מה הוא רוצה! מה הוא מבקש ומה הוא שואל, ומה הבחירה הפנימית שלו; "כי השם יראה ללבב" והכל תלוי באדם. אשרי אדם שהקב"ה רואה בו שהוא מבקש את החכמה בשלימותה - ומסייעים לו מן השמים! וממלאים לו בית הקיבול שלו שהוא מכין, חכמה ותבונה ודעת"
הרב קניבסקי שיאריך ימים, הוא בא פעם לאבא שלו בהיותו בישיבה ואמר לו: "אבא, אני לומד, אבל אני לא מבין"
אז הסטיפלר זצוק"ל אמר לו: "לא חייבים להבין, חייבים ללמוד!"
אז הוא חזר ללמוד - עד עכשיו!!!
ואין מקום שהוא לא יודע בתורה הקדושה!
אין מקום! אין מקום.
והוא לא היה מבין, זאת אומרת הוא לא היה הכי מוכשר הכי מבריק הוא לא היה 'שפיץ' הוא ישב ולמד ובא
ואמר לאבא: "אבא, אני לומד, לומד, לומד אבל לא מבין…"
ו… למה הוא הגיע?
למה שהגיע!
חייבים ללמוד ולא חייבים להבין
וההבנה תבוא - כשהקב"ה יחליט לפתוח!
הרי גם כל הגאונים אפילו, זה רק בבחינת ויגעת, 'יגעת ומצאת האמן' זה רק בגדר מציאה, זה לא שיגעת - תאמן, יגעת - מצאת, מצאת לשון מציאה! כמו שאתה הולך בדרך פתאום אתה מוצא! השם הוא יתן לך את המציאה שאתה תבין, לא אתה. אתה תעמול - עמל, יגעת - זה התפקיד שלך! אחר כך את ה'מצאת' השם עושה! אבל אין דבר כזה בלא יגיעה מצאת, אין דבר כזה, אין דבר כזה שישאר בידו החכמה הזו.
לכן כל אדם צריך לראות ולבחון:
רואים המשכן המקדש הקב"ה לא התפעל מיופי מהפאר מ'קידוש השם! איזה קידוש השם, הגיעו כולם לבית מקדש, איזה בנין יפה! קידוש השם'
- כן, אבל בית שני לא שרתה בו שכינה!
'קידוש השם'
- מה קידוש השם?
'בנין יפה…'
אין שכינה!
ובית כנסת באיזה דוכסה קטנה, יכולים לשבת כמה אנשים יראים וקטנים כאלה, זקנים כאלה לא נראים משהו כזה ככה עם הדר, הוד והדר ו… שמה השכינה שורה!
אז זאת אומרת אדם צריך להבין, הקב"ה לא אוהב פוזות!
הוא רוצה אנשים אמיתים: "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, לא בגבורת הסוס יחפץ! לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה - רוצה השם את יראיו!"
מישהו מאיתנו חושב שהקב"ה רוצה או חפץ במה? בסוסים!? לא בגבורת הסוס יחפץ הקב"ה מחפש שאדם יהיה לו גבורה של סוס? מקבלים לכולל רק מי שיש לו גבורה של סוס? נראה, תתחיל לרוץ, נראה, נכניס אותך לכולל… השם רוצה גבורת הסוס?! על מה מדברים?
אומר השל"ה הקדוש: הקב"ה לא מתפעל גם אם תהיה אברך כולל ותלמד בגבורה של סוס! שאתה לא תישן אפילו 'שיתין נשמי' כשינת הסוס,
אפילו אם אתה תלמד כמו הגאון מוילנא ותישן רק חצי שעה חצי שעה כל 6 שעות - שעתיים ביממה! שזה גבורת הסוס!
אומר: הקב"ה לא חפץ בגבורת הסוס! "רוצה השם את יראיו"!!
לא הכמות - כמה אתה לומד, מה אתה מקיים? זה מה שהוא רוצה הקב"ה! "רוצה את יראיו", אל תבוא לי עם כוחות עילאיים; לא ישן, תיקון חצות, חצות, כולל חצות - הכל… - זה נפלא!
אבל אני אבחן אותך ביראת שמים שלך - זה מה שאני רוצה!
אז לכן צריכים להבין, יהודים יקרים! הקב"ה רוצה מאיתנו את זה.
ואני אסיים לכם במאמר נפלא!!
על "בצלאל בן חור למטה יהודה",
המדרש אומר: "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו"
אז כולנו מבינים ששם טוב זה הרבה יותר טוב משמן, כמה עולה שמן? 15 שקל… ושם טוב?… מי בכלל משוה? איזה חכמה אמר שלמה המלך שאמר דבר כזה? ובכלל, זה לא מין במינו; כי שמן זה חומר, ושם טוב זה רוחני! אז מה זה "שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו"?
אומר המדרש: "שמן טוב זה מקיתון לטרקלין שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו! שמן טוב שמים על מת מבאיש שם טוב שמים על מת לא מבאיש טוב שם טוב של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה של נדב ואביהוא"
מה אומר המדרש?
אומר המדרש כך: שמן טוב - ריח, זה מקיתון לטרקלין, אדם מתבסם… אז לאן זה מספיק? מפה עד לשם מריחים זהו, זה הריח הטוב שיש לו.
אבל שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו - פקע שמיה! "ויהי שם דוד בכל הארצות"
ושמן טוב שמים על מת שהוא מסריח, סופו שגם הוא מבאיש!
אבל שם טוב כמו אליהו הנביא ש"גהר על הנער" אז לא רק שהוא לא מבאיש הוא מחיה את המת!
וחנניה מישאל ועזריה שקנו את שמם הטוב על ידי זה שמסרו את נפשם שלא לאכול מפת בג המלך ולא להשתחוות לצלם, הם שזכו לקנות שם טוב בעצמם ויצאו מתוך הכבשן אש חיים!!!
ואילו נדב ואביהוא שהם נמשחו בשמן המשחה, נכנסו למשכן - ויצאו שרופים! חטאו…
אז עכשיו רואים, מה רואים? רואים שהמדרש גם כן מבין שלא מדובר בשמן רגיל, אלא בשמן המשחה, זאת אומרת שמן שגם הוא במהותו רוחני, אז זה כבר מין במינו, אז לכן המדרש מעמיד את זה בשמן המשחה.
אבל עכשיו בואו נבין מה אמר המדרש?
המדרש מצייר לנו 3 ציורים, על מה?
הוא אומר: יש שם טוב ויש שמן טוב, מדובר ב-2 צדיקים, 1 שהוא נקרא שמן טוב הכונה שיש לו יחוס, כמו 1 שנולד לאבא 'כהן' והוא נהיה 'כהן', או 1 שנולד לאבא 'קדוש' ונקרא 'בנן של קדושים' זה נקרא שיש לו 'יחוס' הוא נולד כבר עם יחוס - זה נקרא שמן טוב, צדיק שנקרא שמן טוב.
יש צדיק אחר נקרא שם טוב הוא אין לו יחוס, אבל הוא בנה את השם שלו והשם שלו זה עצמיותו ומהותו! הוא בנה את שמו בעצמו.
עכשיו יש לנו 2 צדיקים שווים במעלתם ובגדולתם;
1 קוראים לו שמן טוב
ו-1 קוראים לו שם טוב
אומר שלמה המלך טוב שם משמן טוב, למה טוב? אתה אומר ששניהם באותה מעלה, שניהם באותה גדולה! אז למה אחד טוב מהשני?
אומר: מתי יבחנו?
יבחנו בשעת הנסיון!
איפה?
ביראת שמים שלהם…
נתחיל:
דוגמא ראשונה מביא; שמן טוב זה מקיטון לטרקלין נכון? אז מה זה אומר? שבעל היחוס בסביבה שלו - ריחו נודף! יחוסו חשוב הוא מוערך! אבל אם תוציא אותו חוץ לסביבתו, הוא לא יוכל לעמוד בניסיונות. הוא רגיל לסביבה שלו, ובסביבה שלו באמת הוא שומר על ערכו, אבל אם תוציא אותו למקום אחר רחוק - קח אותו לשיקאגו או ללוס אנג'לס או מקום אחר הוא לא יחזיק מעמד…
בעוד שאם תקח את הבעל השם טוב הוא ריחו ושמו מסוף העולם ועד סופו! אומר המדרש.
למה?
איפה שלא תשים אותו - זוהי מהותו וזוהי עצמיותו היא לא נקנית מאחרים, אלא קנין בו עצמו! ממילא זה הוא בכל מקום - בזה ודאי שהוא עדיף יותר מהשמן טוב!
דוגמא 2: אם אתה לוקח את הבעל שם טוב האדם המיוחס הצדיק הזה בנן של קדושים ואתה שם אותו על מת מי זה מת? רשע! "כי לא אחפוץ במות המת" 'רשעים בחייהם קרויים מתים' אם תשים אותו עם רשע - הוא יחליף את דעתו, הוא לא יוכל לשבת עם אחד אפיקורוס וזה… הוא ישבש אותו בשאלות שלו בקושיות שלו בדברים… הוא לא רגיל. הוא רגיל להיות טהור וקדוש לא שומע דברים זרים וכל מיני שטויות, ואם הוא יצטרך להיות בזמן מסוים בסביבה של כאלה - הוא לא ישאר במעלתו!
ועוד, שמי שיש לו שם טוב, לא רק שאם תשים אותו על מת הוא לא מבאיש אלא הוא מחזיר אותם בתשובה!
למה?
כי זו מהותו ועצמיותו! אז הוא מחיה את המת.
דבר 3: המסירות נפש של חנניה מישאל ועזריה כמו שאמרנו, שהיו מוכנים למות! ולא לעבור על דברים שהם לכאורה לא איסור דאוריתא כגון; להשתחות לצלם רק 'לפנים', או לאכול פת בג המלך שזה סכנת נפשות כמו שאומרים פיקוח נפש, והם לא הסכימו. מכל מקום השם הזה שהם קנו במסירות נפשם - הוציא אותם מתוך האש חיים!
ונדב ואביהוא שקיבלו את הכהונה והכל מהבית כמו שאומרים, ולמרות שהם היו גדולים וקדושים! במה? יותר ממשה ואהרון! והשם נקדש בהם!! אבל היה להם שמה איזה בעיה ככה, אמרו חכמים 13 בעיות שהיו בהם, שהיה בהם 'מיעוט ענוה' בלשון הנקיה שגרמה.
אחד מהם שהם אמרו: "אנחנו מי, מי יכולה להתחתן איתנו?! מי יכולה להתחתן? אנחנו במעמד כזה! מי יכולה להתחתן?!" והם לא נשאו נשים. ועוד כמה דברים שאמרו חכמים נכנסו שתויי יין וכו' וכו'.
ש'… אמרו ש'…
ת' 13 דברים מצאו בהם חכמים
ש' …
ת' 13 דברים, 13 דברים, תקרא בחז"ל, בקיצורם, המכנה המשותף שבהם שהיה בהם 'מיעוט ענוה' קצת, ושמה הם לקו.
מכל מקום הנקודה היא כזו, המדרש בא ואומר לנו על הפסוק: "ראו קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"
אמר משה לישראל: תראו על מה הקב"ה מסתכל, הקב"ה לא מתפעל מיחוס, לא איפה אתה לומד, איפה למדת, מי אבא שלך, מי סבא שלך, הוא לא מתפעל הקב"ה.
הוא אומר: תראה לי את השם שלך! מה השם שלך? מה השם שלך? השם שלך פקע בכל העולם? השם שלך יצא כמו דוד בכל הארצות? מה השם שלך? מה המהות שלך? איך מכירים אותך? מי אתה?
ראו קרא השם בשם בצלאל!" אחר כך "בן אורי בן חור למטה יהודה" אחר כך היחוס, קודם כל השם: מי אתה? עבדת על עצמך? לאן הגעת?
- זה המבחן שלנו רבותי!
אין מבחן אחר.
כל אחד צריך לצאת מפה עם 'שם'.
אבל אתם לא יודעים להעריך כמה אתם יכולים למלא, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, לא יודעים להעריך, למה?
אדם שמבזבז זמן - הוא לא יודע להעריך מה נתן לו הקב"ה!
המבחן:
זה אם אתה מבזבז זמן, ולא משנה מאיזה סיבה.
אם אתה מבזבז זמן - אתה חסר דעת!
כי לאבד חיים - זה חסר דעת! 'המאבד עצמו לדעת' מה לי מאבד קצת זמן, מה לי מאבד את כל הזמן? זמן זה זמן! בזמן קונים חיים!!
'ספק פיקוח נפש - דוחה את השבת!' אפילו אם רגע יש לו, רגע של חיים!! אנחנו מסירים מעליו את הגל, רגע!
מה אפשר ברגע? מה יעשה ברגע? ואם יחיה רגע?
ברגע הוא יכול להרהר בתשובה - ברגע הוא יכול לקנות חיי העולם הבא! רגע זה עולם וחללו!!
אבל אם אין לבן אדם את התחושה כזו, הוא לא חי ככה - אז בן אדם כזה הוא חסר דעה!
אני מצטער שאני מאכזב קצת, אבל אני נותן מקפצה לאלה שחפצים חיים באמת!
זאת אומרת אדם ידע לנצל כל רגע בחייו! יש הרבה משימות בחיים שצריך להשלים, יש הרבה דברים שאפשר לעשות, יש הרבה דברים שאפשר להשיג!
והקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים שהוא דורש ממנו; אם אתה חפץ לעשות רצונו של הבורא יתברך, כל כלי שחסר לך - הוא יתן לך! הדבר היחידי שהקב"ה לא מעכב - זה כלים לעבודתו יתברך. כל כלי שאתה רוצה! אבל בתנאי שזה הכל להשם יתברך, והוא יודע. ואם לא קיבלת את הכלי, הוא יודע שאתה עדיין לא מתכוין לזה… מי שמתכוין - השם נותן לו, אפילו יותר מגודלו ושיעורו! כי אדם יכול להגדיל אפילו יותר ממה שנקצב לו!!
אתם יודעים מה זה כל בן אדם יש לו חלק לעולם הבא?
כל בן אדם יש לו את החלק שמן השמים נתנו לו משימה בתכלית בריאתו לעשות, אם הוא עושה את כל מה שחלקו לו מן השמים בתכלית בריאתו לעשות - אז הוא מקבל את חלקו לעולם הבא, זה חלקו לעולם הבא. אבל הוא צריך למלא את כל מכסת תפקידיו בעולם הזה, זה חלקו, חלקו בגילוי כבוד השם יתברך בעולם, זה חלקו.
מה החלק שלך לעולם הבא?
חלק גילוי כבוד השם שניתן לו לפי גודל נשמתו, לעשות בעולמו - זה חלקו.
יכול אדם אפילו להגדיל את חלקו, על ידי דרישת כלים נוספים, אם הוא ממלא את חלקו, הוא יכול עוד לבקש!
כמו שאומר הרמב"ן: "אם צדקת - מה תתן לו?" אם אתה צדיק ומילאת את כל מה שאתה צריך לעשות, צדקת אתה צדיק, בשמים אתה צדיק, אז מה תתן לו, אבל? מה אתה נותן לקב"ה? זה עשית - מה שאתה מחויב לעצמך! מה תתן לו?
אם תעשה לאחרים, תחזירם בתשובה, תביא את הבנים שלו, תגדל אותם בתורה ביראת שמים - זה אתה נותן לו!
זה ההבדל בין נח לבין אברהם, שנח אילו היה בדורו של אברהם - לא היה נחשב לכלום! כי נוח מילא את הכלים שלו לפי חלקו לעולם הבא, אבל נח לא עשה מה שעשה אברהם אבינו, אברהם אבינו נטל שכר 10 דורות!!! ועשה בשביל כולם!
זה הענין, אדם לא יסתפק בכלים שהשם חננו, אלא ימלא אותם ויבקש עוד!
ש' …
ת' על העיני! אין תחרות בינינו…
אז לכן צריך להבין יהודים יקרים!
כל אדם צריך להשתדל לעשות ביראת שמים, למלא את הזמן, להראות לקב"ה את התשוקה, ולפי התשוקה שלך ככה הוא ימלא, יש לך תשוקה לחכמה? הוא ימלא אותך חכמה! "מה אתן לך?" הקב"ה שואל, לא רק את שלמה, גם אותנו.
אם נרצה - הוא יתן לנו באמת!
אז מהיום נזכור שב'אתה חונן לאדם דעת' כדאי להתמהמה קצת, שמה אפשר לקבל הרבה! ולהתכוין לזה.
אבל אחרי זה גם לשבת ללמוד, לא לבקש וללכת לעבוד… זאת אומרת אדם מבקש ומראה שבאמת!
כמו אלה שאומרים: 'ותן חלקנו בתורתך', ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו בתורתך… יש לו ספריה גדולה, אף פעם הוא לא מושיט את היד לקחת ספר, ואחר כך הוא אומר עוד פעם ותן חלקנו בתורתך…
אומר הקב"ה: 'ספריה מלאה - כל התורה לפניך! תושיט את היד'
אומר לו: "לא! 'ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו בתורתך'"
זהו! זהו… ככה אנשים מבקשים 'באמת' תורה ב'תן חלקנו בתורתך' וזהו…
זה כמו עני שבא לעשיר,
אמר לו: "תן לי לאכול, אני רעב!"
אומר לו: "תבוא אלי ב-5 אני אתן לך לאכול"
מחכה לו ב-5 הוא לא בא.
הוא פוגש אותו למחרת,
הוא אומר לו: "אני רעב, מת מרעב, תן לי לאכול!"
אומר לו: "אמרתי לך אתמול: ש"תבוא ב-5, אני אין לי, לא סוחב עלי כסף, אין לי, תבוא אלי הביתה ב-5 הביתה אני אתן לך"
אמר לו: "טוב, אני בא"
חיכה לו - לא בא…
יום שלישי: "אני גוסס!"
- תבוא… אמר לו: "תבוא אלי ב-5 אמרתי לך",
וזה ככה… 'ותן חלקנו בתורתך' רוצה לאכול - ולא אוכל… רעב (ולא אוכל צמא) ולא שותה, וזה ככה כל הזמן 'ותן חלקנו'? חרטה!
אז אדם צריך לזכור, אתם כבר זכיתם ברוך השם! והחלטתם החלטה אמיצה ונבונה!! ביטלתם חלק נכבד מהעולם הזה, ובחרתם בתורה הקדושה, ואתם "ממלכת כהנים וגוי קדוש" אייי…
אבל שכל התורה הזו תהיה בציורים! כשיוצאים החוצה - התורה עוברת לפנינו, ואנחנו מה שעובר לנו מיד מהידיעות זה בא עם הציורים כחול הים לגדור אותנו מהדמיונות השוטפים, ואז לא יהיה מצב 'כן, אני לומד פה, אבל כשאני יוצא בחוץ - הכל עף!'
- מה זה עף? בשביל מה למדת? בשביל מה ידיעות? לא נכנסת לפה בשביל ללמוד איך להתמודד עם החיים? מה, זה רק ידיעה, זה לא אוניברסיטה, זה תורת חיים!
עד כאן דברי,
תהיו בריאים…
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות