צפת - עזות דקדושה ובזיונות עבור קדושה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואה שלמה ואריכות ימים לרינה בת איבון.

הערב יהיה לחזרה בתשובה ויראת שמיים לכל משפחת צעירי.

הערב יהיה לעילוי נשמת שלום בן יפת, שמרונה בת יוסף,

הוריי וחמים, נוחתם עדן.

אנחנו נראה הלילה כמה מפסידים מהכבוד וכמה מרוויחים מהשנאה.

בדיוק הפוך ממה שחושבים.

וכמה חשוב להיות,

עז כנמר.

וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה

דרחל עקרה.

הסבא מקלם, רבי שמחה זיסל, זכר צדיק ברכה, אומר,

הפסוק הזה לכאורה מיותר.

כתוב, וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה,

זה מיותר.

כי עוד פסוק, כבר רואים שהיא ילדה,

אז למה צריך לכתוב שהוא פתח את רחמה?

וכתוב, ורחל עקרה.

רואים שאחר כך היא לא ילדה, אז למה צריך לכתוב את זה?

מה זה בא ללמד אותנו?

אלא רואים אנחנו כאן הערה נוראה בעניין הכבוד,

שסביבה מתרחשים דברים רבים,

ומזה ניתן להבין תופעות שונות.

למה אנחנו מצליחים בחיים או לא מצליחים?

דבר מדהים.

ידוע שרוב השאיפות של אדם זה שיהיה מכובד בעיני הברואים.

אדם לא רוצה להיות מאוס ושנואי בעיני הבריאות, הוא רוצה להיות מכובד.

אבל זה מביא אותו לניסיונות מרובים

של קנאה.

כי הוא מקנא אם השני מאוד מכובד והוא פחות, זה קנאה.

אם השני יותר מצליח ויש לו יותר, הוא מקנא בו, כי הוא יותר מכובד או פחות מכובד.

זה מביא לשנאה?

כי יש אנשים לא משתלטים על רגשותיהם?

זה מביא לתחרות, למה הם קנו ואנחנו לא? למה להם יש? למה לנו אין?

וזה מביא את האדם לפחד מביזיון,

שלא להיות מבוזה, שלא ידעו שאין לו,

שהוא לא יכול, שהוא לא מסוגל.

אבל כאן חכמים, זיכרונם לברכה, קבעו לנו

ותקנא רחל בה אחותה.

כתוב במפורש בפסוק, ותקנא רחל בה אחותה.

אמרו חכמים שהיא קנאה במעשים הטובים של לאה.

אבל אף על פי כן יש כאן קנאה.

כתוב מפורש, ותקנא.

גם אם היא אומרת שלאה יותר צדקנית,

בכל אופן יש פה קנאה.

גם אצל לאה אנחנו רואים ניצנים של קנאה,

כי בכל פעם שהיא קוראת שם לבן שנולד,

היא רומזת על המצב המיוחד שלה,

שהיא שנואה.

ושרחל אהובה.

לכן היא אומרת, עתה יהאהבני אישי.

זאת אומרת, מה היא מרגישה, שהיא אהובה פחות?

אבל שמעון היא אומרת, שמע אדוני כי שנואה אנוכי.

אז שוב פעם שומעים ניצנים של קנאה.

כל כך היה לה פחד מהשנאה,

בכל שכן משנאתו של יעקב אבינו,

בהרגשה של נחיתות

ביחס לרחל, אחותה המועדפת.

כי כל מה שרצה יעקב זה להתחתן ברחל בלבד.

שהיא עקרת הבית, היא העיקר.

אז התורה מגלה לנו שזוהי טעות גדולה.

החשש והפחד

משנאת הברואים

זה טעות.

לחשוש

מזה ששונאים אותך ברואים.

דווקא

בגלל שהייתה שנואה לאה,

על זה בא כתוב לומר,

בירא אדוני כי שנואה לאה, קיבלה פרס.

ויפתח את רחמה.

בשנאה טמונה ברכה.

והנה מה שרחל אימנו הייתה יותר אהובה בעיני יעקב,

זה לא היה מרצונה.

היא לא עשתה שום תכסיס

בשביל שהוא יאהב אותה יותר.

אדרבה,

היא שמסרה את הסימנים לאחותה,

למרות החששות והפחדים

שהיא תיפול בסוף בחלקו של עשיו.

כי הגדולה לגדול והקטנה לקטן.

אבל אם עכשיו הגדולה

היא לקחה את הקטן, את יעקב,

אז מה יישאר לקטנה, לרחל?

היא תיקח את הגדול, את עשיו.

ואז אוי ואבוי לכל העתיד שלה.

הרי לא היה לה שום הבטחה שיעקב

יישא אותה בנוסף ללאה.

אין לה שום הבטחה.

מהרב דסלר, זכר צדיק וברכה, מעיר כאן שזוהי ראייה ברורה.

שמה שכתוב ותקנא רחל באחותה זה על מעשיה הטובים.

ולא בכבוד שהיה לה.

למה? כי עובדה, היא מסרה לה את הסימנים. אם היא מקנאה בה,

ולא במעשיה הטובים,

אז היא לא הייתה מסייעת לה לקחת את בעלה.

ובכל זאת, כמה סבל נפל בחלקה על זה שהייתה יותר אהובה,

בלי רצונה.

זה מה שאומר הכתוב.

הכתוב אומר,

ורחל עקרה.

למה רחל עקרה?

בגלל שהיא אהובה.

למה פתחת רחמה של לאה?

כי היא ראה שהיא שנואה.

השנואה קיבלה שישה ילדים,

והאהובה בקושי שניים.

אחרי מסכת ייסורים והשפלות,

שתכף נלמד.

אז מה רואים?

שלא כמו שחושבים שמי ששנואי הוא מסכן ואומלל ומקופח,

והקדוש ברוך הוא לא אוהב אותו בגלל זה.

בדיוק הפוך אנחנו רואים. מדהים.

אז כל שכן מי שרודף אחרי הכבוד,

וכל מי ששש ושמח לכבוד,

כמה סכנה טמונה בזה.

כמה רודפים אנשים בגלל ההצלחות שלהם.

כמה קללות מקבלים אלה שמצליחים.

כמה עין רעה.

תשעים ותשע בבית קברות זה מעין רעה.

מתוך מאה.

כמה סבא היה מהפכן בשטח הזה.

הוא היה מפקיר את הכבוד בקיצוניות יוצאת מן הכלל.

כל השאיפה שלו הייתה לעולם מיוחד

להגיע למדרגה של אדם הראשון קודם החטא.

אדם הראשון קודם החטא, הוא היה לבד.

אין מי שיקנא בו ואין לו במי לקנא.

אז לחיות כמו האדם הראשון לפני החטא

זה הדבר הכי טוב.

וכך הפיח בתלמידים שלו את הרצון הזה.

למרות התקופה של השפלה וייאוש הם חיו,

מאיפה הוא לקח את הכוחות האלה?

כוחות כבירים, להיות אדם גדול,

חשוב,

ולהיות בשפל המדרגה,

זה כוחות גדולים מאוד. צריך בשביל זה כוחות גדולים מאוד.

איפה הוא מצא את זה?

אלא אחרי שהוא חשב

את זה?

מתעמק בסוגיה של הכבוד ובדק את הכל בבינלי דה עלמא שהכבוד הוא רק מדומה.

אם מישהו מכם חושב שהוא מקבל כבוד אמיתי ממישהו,

אני מודיע לו שהוא חי בדמיונות.

רק תדרוך על ההוא

או רק יגידו לו לשון הרע עליך שאתה דיברת עליו

ואמרת שהוא לא בדיוק כמו שהוא וזה וזה,

תראה איך השתנו פניו,

איך ההתנהגות תשתנה.

לא הבנתי.

אם הכבוד שחולקים לך הוא אמיתי,

אז גם אם תגיד ביקורת על הבן אדם, הוא צריך לכבד אותך. מה זה קשור?

אם הכבוד הוא אמיתי, זה בגלל מי שאתה.

מה זה קשור? מה אתה אומר?

נגיד,

אבא שלי זה אבא שלי, נכון?

אז אני אמור לכבד את, כבד את אביך ואת אמך.

ואם אבא שלי גוער בי,

אז אני צריך להפסיק לכבד אותו? אני אומר, אה, אתה גערת בי, אני לא מכבד אותך יותר.

יש דבר כזה, מה פתאום?

הכבוד לא תלוי בכלום, אם הוא אמיתי.

אבל אתם רואים שאפילו התורה מצווה כבד את אביך.

בלי הציווי,

יכול להיות שאנחנו בכלל לא נכבד.

זה ציווי. למה צריך לצוות אותי על דבר כזה?

זה פשוט, הם העניקו לי את החיים.

הם נותנים לי הכל, הם גידלו אותי, הם עשו לי הכל.

מה פירוש?

אתה צריך להגיד לי לכבד?

כן, כבד את אביך ואת אמך, וגם נותנים לי הבטחה.

למען ירבו ימיך, שיהיה לך משתלב.

לא תחשוב, זה בחינם סתם ציווי.

אתה גם תרוויח, תרוויח חיים ארוכים.

זה לא פשוט. כבוד

זה הכל דמיון.

דמיון.

ולא רק זה, גם אנשים לא שבעים מכבוד.

יכול להיות שחלקו לבן אדם כבוד הרבה הרבה, ופעם אחת לא כיבדו אותו כראוי, וזהו.

הוא נפגע,

ומאז הוא הפסיק, או נפגעה,

או רק נפגעה, יש גם נפגעה.

וואי, לא מדברים כבר, שלום.

היא לא אמרה לי שלום, הוא לא אמר לי ככה,

לא שלח לי זה,

לא אמר לי.

מה זה?

כבוד זה מחלה.

מחלה קשה.

היה אחד שכל העולם כיבד אותו, בעל כורחו.

המן.

כולם משתחמים לו, כולם הולכים עם חולצות, עם התמונה שלו.

ויש רק אחד, מרדכי, אשר לא יכרע ולא ישתחווה אחד. מה הוא אומר?

וכל זה איננו שווה לי.

כל 127 מדינות.

שום דבר לא שווה.

מיליארד בני אדם.

לא שווה. יש אחד לא מכבד?

לא שווה.

אתם יודעים מה? אני אחסל את כל העם שלו.

למה אני אחסל את כל העם שלו?

תהרוג אותו, למה את כל העם שלו? לא, אם אני אהרוג אותו,

כולם יספרו שאני הרגתי את זה שלא כיבד אותי.

אז עדיין דייני כבוד.

אני צריך שלא יישאר בן אדם אחד שיזכור מזה מהעם שלו שהוא לא כיבד אותי.

כבוד זה דמיון, רבותיי.

אז זאת אומרת, הכבוד הוא מדומה.

וגם,

מה שהאדם אינו משיג כבוד,

אז הוא מגיע מיד לשנאה,

יש לו חששות שהוא יישאר אומלל,

והוא חושב שמי שהוא מכובד ומצליח יותר.

לדוגמה בעבודה, לא מעריכים אותך בעבודה,

לא מעריכים את העבודה שלך.

אז יש אנשים שהם הולכים ואומרים כל מיני דברים רעים על האחרים,

בשביל

שיכבדו אותם.

ומה כתוב?

כל המתכבד בקלון חברו,

אין לו חלק לעולם הבא.

יא בביס, זאת אומרת, אפילו בן אדם שאומר,

אתה יודע, פלוני לא מניח תפילין.

מה אתה משמיע?

שאתה מניח תפילין,

והוא לא מניח תפילין.

לא אמרת עליו דברים רעים,

רק אתה כאילו משמיע עובדות.

ומה קרה?

אתה מתכבד בקלון של החבר שלך.

אין לו חלק לעולם הבא.

זאת אומרת, זה לא פשוט.

הסוגיה של כבוד

היא קשה מאוד.

אבל האמת, האמת,

שההפך הוא הנכון.

כמה שאדם מפקיר את הכבוד

ואת החשבונות,

הרי הוא בבחינת הבורח מן הכבוד.

מי שבורח מן הכבוד,

בדיוק הפוך, הכבוד רודף אחריו.

וכל מי שרודף אחרי הכבוד,

עושה פעולות להשיג כבוד,

הכבוד בורח ממנו.

וכך אנחנו רואים.

אצל בית שמאי ובית הלל,

שלוש שנים נחלקו,

הללו אומרים הלכה כמותנו,

והללו אומרים הלכה כמותנו,

עד שיצאה בת קול,

עד שיצאה בת קול, מה בת קול אמרה?

הבת קול אמרה,

אלו ואלו דברי אלוהים חיים בהלכה כבית הלל.

למה הלכה כבית הלל?

מפני מה הם זכו לקבוע הלכה כמותן?

מפני שהם נוחין ועלובין.

נוחין ועלובין.

זה לא כבוד.

זה לא גאווה.

ענווה.

נוחין ועלובין.

ושונים דבריהן ודברי בית שמאי,

ולא עוד,

אלא שהם מקדימים דברי בית שמאי לדבריהן.

זאת אומרת,

הם היו קודם כול

שומעים מה בית שמאי אומרים.

לא ממהרים להגיד הלכה כמותנו סתם.

מבררים את דברי בית שמאי.

ורק אחרי שהם מוצאים שאין דברי בית שמאי

כפי דעתם,

אז הם חוזרים על דברי בית שמאי ראשונה,

ואחר כך משמיעים את דבריהם. להגיד לבית שמאי, שלא תחשבו שסתם אנחנו פוסלים את דבריכם.

שמענו אותם,

הנה אנחנו מנתחים לכם אותם.

זה מה שאמרתם, נכון?

עכשיו למה אנחנו אומרים אחרת? אומרים עכשיו.

בית שמאי לא היו כך.

ולכן נפסקה ההלכה כמו בית הלל.

זאת אומרת,

רואים

שכל המשפיל את עצמו,

הקדוש ברוך הוא מגביה אותו.

וכל מי שמגביה את עצמו בעצמו,

הקדוש ברוך הוא משפיל אותו.

משפיל גאים עדי הארץ,

מגביה שפלים עד מרום.

עכשיו, אם נלמד את זה באמת,

זה קשה מה שאני מדבר, זה קשה.

אבל מה לעשות, זה הכי משתלם.

הכי משתלם. למה?

ככל שמתבוננים בזה,

בענייני העולם הזה שלנו,

אנחנו מקטינים את הניסיון.

אתה פחות פגיע, אי אפשר לפגוע בך.

כי אתה לא מחפש כבוד, תגיד מה שתגיד, תגיד טוב, תגיד רע.

בלאו הכי אני לא קונה את זה, לא אוכל את זה,

לא מאמין בזה.

הכל זה מותנה.

כל זמן שמשתלם לך אתה תגיד דברים טובים.

ברגע שלא ישתלם לך אתה תגיד איפה הדברים הכי גרועים.

אז לכן, אל תצפה לשום דבר.

תהיה מי שאתה בינך לבין הבורא, וזה הכל מספיק.

החיים יהיו יותר קלים.

אנחנו רואים בהמשך, אבל,

אצל רחל אימנו,

חכמים זיכרונם ברכה אומרים על הפסוק, ויזכור אלוהים את רחל,

וישמע אליה אלוהים,

ויפתח את רחמה.

מה זכר לה?

זכר לה שהיא מסרה את הסימנים לאחותה.

רואים שעל ידי הוויתור היא ויתרה על הכבוד, היא ויתרה על הבעל,

היא ויתרה על העתיד הרוחני שלה, היא סיכנה הכול.

על ידי הוויתור והפעולה הנפלאה שהיא עשתה,

שאי אפשר לתפוס את זה בדרך שכלית,

זה לא טבעי, לא אנושי, מה שהיא עשתה.

דווקא זה הביא לה את הישועה,

והשם זכר אותה לטובה.

על החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה אמרו

שהוא לא התפרסם מרוב החיבורים שכתב.

אלא דווקא מאותו חיבור שכתב בעילום שם,

דווקא החיבור הזה על שמירת הלשון הוא הוא שהקנה לו את השם והאדיר אותו בעולם.

אז לומדים מכאן כמה שנעשה פעולות מרחיקות לכת

בוויתור על הכבוד,

הפעולה תהיה כדאית גם בענייני העולם

ואפילו בענייני רוחניות.

עכשיו בואו תראו את המידות של האמהות הקדושות.

למה אנחנו נדרשים?

הפסוק אומר, הנה אמתי בלהה

בוא אליה

ותלד על ברכי

ויבנה גם אנוכי ממנה.

אמרה לו רחל, יעקב,

היא כעסה עליו,

חמסי עליך,

אם איני בנים מתה אנוכי.

אז היא אמרה לו ליעקב,

בזקנך אברהם, האם לא היה לו בנים?

למה הוא התפלל?

וחגר מותניו כנגד שרה והתפלל עבורה,

למה אתה לא מתפלל עבורי?

אמר לה, את יכולה לעשות כשם שעשתה זקנתי,

סבתא שלי,

שרה אימנו, את יכולה לעשות?

אמרה לו, מה עשתה?

אמר לה, הכניסה את שרתה לתוך ביתה,

היא הכניסה את הגר.

היא לא ילדה מאברהם,

והיא אמרה לו,

קח את הגר

ואולי ייבנה ממנה.

אמרה לו, אם הדבר הזה מעכב,

הנה אמתי בלהה,

בוא אליה.

כשהמדרש הזה קשה מאוד.

רחל אימנו הצדקת

הכניסה את אחותה את לאה לתוך ביתה שלה ונתנה לה את בעלה,

ומסרה לה סימנים כדי שלא תתבייש, ונכנסה מתחת למיטה והשמיעה קולה,

בשביל שישמעה את הסימנים מפיה ולא יכיר בקולה של לאה,

שהחליפו לו אותה.

אז היא עוד צריכה להכניס עוד אישה גם את בלהה,

כי אחרת היא לא תדמה לשרה שהכניסה את הגר לאברהם.

וכי לא מספיק מה שהכניסה את לאל יעקב,

צריכה להכניס גם את בלהה.

זה קשה מאוד.

ודבר נוסף,

לא מובן איזה זכות יש בזה.

אם היא תכניס את בלהה, איזה זכות יש בזה?

אברהם היה ערירי

והכניסה לו שרה את הגר כדי שיקים זרע.

ואז הוא הוליד את ישמעאל.

שם גם לומדים

שמי ששוהה עשר שנים עם אישה והיא לא נפקדה,

צריך לשא אחרת, להביא ילדים.

אבל ליעקב כבר היו בנים,

אז מה היא תועיל לו בזה שהיא תכניס לו עוד אישה?

עד כאן השאלה.

אבל התשובה היא,

התפקיד של יעקב אבינו בעולם היה להעמיד 12 שבטים, לא פחות.

לא די לו להקים זרע כמו שאר האדם, בן ובת או שני בנים ושתי בנות.

לא די לו פרור ורבו רגיל.

אלא 12 בנים הגונים וצדיקים

שמהם יוצאים שבטיה.

אז כמו שאצל אסתר, סליחה, כמו שאצל שרה,

זה נחשב למצווה.

מה שהיא סייעה בידי אברהם להקים זרע,

להעמיד זרע מהצדיק, הקדוש אברהם אבינו, זה מצווה גדולה לסייע לו.

כמו כן אצל יעקב,

זה נחשב לזכות

מה שמסייעים לו להעמיד 12 שבטים.

אם את עקרה ולא יולדת,

אבל הוא צריך להשלים את המניין,

אז תעזרי לו על ידי זה שהוא יביא ילדים.

אז לכן היא מכניסה את בלהק, כמו ששרה הכניסה את הגר, מאותה סיבה.

ולא עוד,

אלא ששום זכות

לא הייתה יכולה להועיל לרחל

רק הזכות הזו של הולדת שבטים,

שמתוך שהיא סייעה במצווה הזו,

זכתה בסוף גם לקיים בגופה

ולהביא שני ילדים.

אין לנו לשער גודל המצווה של רחל,

שהכניסה את אחותה לתוך ביתה.

זה לא יאומן, איזה זכות.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שרק בזכותה

של רחל אימנו הובטח לכל הגולים,

כל עם ישראל שגלו,

שיחזרו בסוף לארצם,

אחרי שלא עמדה להם זכות אבות

וזכות כל האימהות,

כמו שמובא במדרש איכה.

אמרנו את זה לפני יומיים, נחזור בקצרה.

רחל אמרה לקדוש ברוך הוא, כולם ניסו ללמד זכות על ישראל.

אברהם, יצחק, יעקב, משה רבנו, אימהות,

הוא לא קיבל מאף אחד, שום דבר.

אמרה רחל לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

מה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר?

לא קינאתי לצרה שלי,

הכוונה לאחותה לאה,

ולא הוצאתייה לבושה ולחרפה. הרי אם היה מגלה את זה באותו ערב, יעקב אבינו, איזה בושה.

ואתה מלך חי וקיים,

מפני מה קינאת לעבודת אלילים שאין בה ממש?

והגלת את בניי ונהרגו בחרב,

ועשו אויבים בהם כרצונם.

אז תראה, אני בשר ודם עפר ואפר. לא קינאתי לצרה שלי.

אז אתה מקנא לעבודה זרה שאין בה ממש?

בשביל זה הורגים את הילדים שלי? בשביל זה מוציאים אותם לגלות?

ככה טוענת

רחל אמנו.

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא,

ואמר בשבילך רחל,

אני מחזיר את ישראל למקומן.

הזכות שלה יותר גדולה מאברהם, יצחק יעקב, משה רבנו ושאר האימהות.

בזכות זה, בזכות המעשה הזה,

שנתנה את הסימנים לאחותה.

אבל זה לא היה מספיק

בשביל שהיא תיפקד.

רק בזכות העמדת השבטים

עמדה לה הזכות שהיא תיפקד גם היא.

כל שבטי ישראל

הוקמו רק בזכות רחל

כל שבטי ישראל, כי עיקר כוונתו של יעקב ברחל.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה,

ברות כתוב, ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה. קודם רחל,

אחר כך לאה, אבל לאה ויש אישה,

רחל ויש שניים.

אז למה מקדימים את רחל?

אף על פי שבועז

וכל הסנהדרין שלו היו מלאה, צאצאים של לאה,

כשבט יהודה,

הודו שעיקר הבית הייתה רחל.

שלא נשתעבד יעקב

בבית לבן אלא בשביל רחל.

אעבודך שבע שנים ברחל ביתך כתנא.

ובמדרש מובא שכל ישראל נקראים על שם רחל אימנו.

כמו שכתוב, רחל מבכה על בניה.

כולם נקראים הבנים של רחל.

כמה נצטערה אותה צדקנית

להכניס צרה לביתה פעמיים.

אחת משום כבוד אחותה שכיבדה את אחותה שלא תתבייש,

מהשנייה כדי לסייע בלהה, כדי לסייע להקמת השבטים.

וכל זה אחרי שהיא ראתה מה סבלה שרה אימנו שלקחה את הגר בדברים ואמרה לה אשרייך שזכית לזה.

ומה היה בסוף? שבעטה בגבירתה.

הגר בעטה בשרה.

כתוב ותק על גבירתה בעיניה.

אז זאת אומרת, היא יודעת מה מצפה לה.

וכל שכן, אחרי שכבר נעשה יעקב...

לאחותה, והיא ידעה מניסיונה את הטעם המר של צרה.

לא נמנעה מלחזור מלהכניס ליעקב את בלהה

כדי שתיטול חלק בהקמת בית ישראל.

שברה את המידות שלה פעם אחר פעם,

בלי להתחשב ברגש נפשי פנימי.

כל זה להרבות כבוד שמיים מעולם,

כי זה רצון הבורא.

וזה היה רצונו יתברך,

שדווקא על ידי מסירות נפש של רחל,

והתפילות, הבקשות והבכיות של לאה

יוקמו השבטים,

כדי שכל הבנים הצדיקים האלה שייוולדו יהיו מוכתרים בכל מעלות השלמות.

כאלה הורים, כאלה אימהות,

כאלה ניסיונות,

כאלה מידות.

איזה בתים מפוארים אלה, איזה ילדים יוצאים משם.

מזה עלינו לקחת מוסר השכל שדורשים מאיתנו להוציא לפועל את כל כוחותינו.

לא להסתפק בהישגים מן העבר,

אלא תמיד להיות מוסיף והולך.

הייתה יכולה להגיד, רחל, יעקב,

מה?

אתה לא מתבייש?

אתה מבקש ממני שאני אכניס עוד אישה?

לא מספיק שוויתרתי ללאה, אחותי, אתה רוצה עוד אחת?

רואים מפה, לא מסתפקים בהישגים מן העבר,

אלא תמיד צריך להיות מוסיף והולך.

לבחור תמיד בטוב ולשבור את המידות.

כמו שרחל לא הסתפקה במעשיה הראשונים וקיבלה על עצמה פעולות עוד יותר קשות.

ככה צריכים אנחנו ללמוד לא להתרפות בעבודתנו,

את השם,

ולתבוע מעצמנו ללכת מחיל אל חיל יותר ויותר.

אז בואו נראה למה אנחנו נדרשים.

בנישואי בועז ורות כתוב, ויאמרו כל העם,

ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה,

אשר בנו שתיהן את בית ישראל.

מבואר שבניין כלל ישראל עומד על היסודות

שייסדו רחל ולאה.

והתיקון של הבריאה שיתוקן, כל הבריאה הזאת תתוקן

על ידי מלך המשיח,

שהוא יהיה מזרעם.

בתחילה יתגלה משיח בן יוסף

שהוא מזרע רחל,

ואחר כך משיח בן דוד,

שהוא מזרע לאה.

אז הם הקימו את כל בית ישראל והצאצאים שלהם יתקנו את העולם.

מובא במדרש,

רחל תפסה פלך השתיקה.

היא לא גילתה

כשלאה נכנסה,

סתמה את הפה

במסרת הסימנים,

אז כתוב שהיא תפסה פלך השתיקה.

עמדו כל בניה,

כל הצאצאים שלה, בעלי מסתירין, גם כן בעלי סוד לא מגלים.

לאה תפסה פלך הודיה.

בתהר עוד ותלת בן ותאמר, הפעם הודה את השם.

על כן קראה שמו יהודה.

זאת אומרת, היא הודתה כי קיבלה בן רביעי,

לפי החשבון ארבע אנשים, כל אחת תביא שלוש, זה שתים עשרה.

כשהיא הביאה את הרביעי,

אז היא הבינה שחלקה גדול מהאחרות,

היא הודתה פעם הודית השם.

אז היא תפסה פלך הודיה,

ועמדו ממנה בעלי הודיה, יהודה,

שהודה במעשה תמר וכל הצאצאים.

יהודה בן תימה אומר,

הביא עז כנמר,

קל כנשר,

רץ כצבעי

וגיבור כארי,

לעשות רצון אביך שבשמיים.

הוא היה אומר,

עז פנים לגיהינום

ובושת פנים לגן עדן.

מבואר בדברי התנא, יהודה בן תימה.

אף על גב שמידת העזות היא מידה רעה, מה כתוב? עז פנים לגיהינום.

מכל מקום לפעמים צריך להשתמש במידת העזות לדבר מצווה לעשות רצון אביך שבשמיים.

כי כתוב, הביא עז כאן נמר.

למה לעשות רצון אביך שבשמיים?

אז במקום של מצווה צריך להתגבר על הבושה

ולא להתפעל מהמלעיגים עליך ולעשות את רצון השם המוטל.

אדרבה,

במקום של מצווה מידת הבושה היא גרועה, רעה ופסולה.

בהתחלת שולחן ערוך.

ולא יבוש מן המלעיגים.

זה א', ב', לא תוכל להתחיל את השולחן ערוך.

אם תגיד על ההלכה הזו אני מתבייש. זה אני מתבייש. זה לא נעים לי.

אין דבר כזה.

לא יבוש מן המלעיגים זה הלכה.

לכן במקום של מצווה מידת הבושה היא מידה רעה.

כי על ידי בושה נמנע מלעשות את רצון הקדוש ברוך הוא, ואז הוא נשאר ערום המצווה.

ואז הוא גם חלל שם שמיים כי הוא לא עושה את רצון הבורא.

לכן במקום של מצווה צריך להשתמש במידת העזות.

ואז זוכה לכל הטוב הצפון למי שעושה רצון השם.

כדי לזכות

לאיזו מעלה ברוחניות

חייב אדם

להיות מוכן לבזות את עצמו.

ואם אינו מוכן לבזות את עצמו הוא לא יזכה לכלום.

בלי מוכנות להתבייש, להתבזות לכבוד השם, לא זוכים לשום מדרגה.

כתוב אז, דיברת בחזון לחסידיך,

תהילים פט.

חזון

זה נבואה.

זאת אומרת, מי שהוא חסיד זוכה לנבואה.

אבל במדרש כתוב שזה מלשון לבן.

מלשון המלבין פני חברו.

אין אדם זוכה לנבואה

עד שנעשה פניו לבן מבושה.

כי מי שמבייש עצמו לעשות רצון הקדוש ברוך הוא,

זוכה לנבואה.

אבל אם אתה לא מוכן להתבייש לכבוד השם יתברך,

אתה לא תזכה לשום דבר.

כתוב עכשיו, האימהות הקדושות,

ועיני לאה רכות,

ועיני לאה רכות,

פרש רשי.

למה?

שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו

בבכתה

על שהיו הכל אומרים

מה היו הכל אומרים? שני בנים לרבקה

ושתי בנות ללבן.

הגדולה לגדול והקטנה לקטן.

אז מבואר שבאמת הייתה לאה בגורלו של עשיו.

אז למה היא בסוף לא התחתנה עם עשיו?

מפני שהיא בכתה ושפכה את ליבה בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא,

שהיא לא תעלה בחלקו של עשיו הרשע.

והקדוש ברוך הוא שמע קולה,

קיבל תפילתה והכניס אותה בחלקו של יעקב. לא יאומן כי יסופר, תראו מה כוח התפילה.

אין להתייאש מלהתפלל. אין.

זה גמור.

הגדולה לגדול, הקטנה לקטן.

זה גמור.

הוא בעצמו, על הבן הרמאי אומר, לא יעשה כן במקומנו

לתת הצעירה לפני הבחירה.

אז זאת אומרת,

עם התפילות,

עד שעיניה היו רכות,

שמע השם את קולה.

אבל צריך לדעת שזה לא היה לה קל בכלל.

מסירות נפש.

מסירות נפש.

הרבה ביזיונות.

הרבה ביזיונות סבלה כדי להיכנס לבית יעקב.

בזויה הייתה לאה בעיני כל העולם על זה שהיא רימתה

את בעלה.

הרי יעקב לא יודע, מסכן, שמחליפים לו כלה.

איזה אומץ! איזה אומץ יש לה להיכנס כשהוא חושב שזה מישהי אחרת,

והיא נכנסת תחתיה. איזה אומץ!

מה התקבל? כבוד על זה? מה התקבל?

איזה אומץ? מה זה?

מישהו יכול להבין דבר כזה?

כתוב במדרש, אמר רבי יהונה,

קשה היא התפילה שביטלה את הגזירה,

ולא עוד, אלא שקדמה לאחותה,

אבל היו הכול שונטים בה.

מפרשי ימים

היו שונטים בה,

מהלכי דרכים,

היו שונטים בה.

אפילו הגיתיות מאחורי הקוראים היו שונטים בה,

והיו אומרים לעזור,

אין סתרה כגילויה, נראית צדקת ואינה צדקת.

אם הייתה צדקת, הייתה מרמה את אחותה.

יא ביי.

אתם שומעים? כל העולם מתפרסם הסיפור הזה,

בלי תקשורת, בלי רדיו,

לעיתונים.

כל העולם.

אלה שפורשים באוניות,

כולם שונאים אותה, מדברים עליה.

הולכי מדברות, שונאים אותה.

אפילו הגיתיות יושבות שם וקוראות להם קור...

וכולם מדברים על הלאה הזאת.

איזה מה משחקת אותה, צדקת. ככה מרמת אחותה הולכת ונכנסת. איך היא לא מתביישת?

יואו, יואו, יואו. איך אפשר לצאת לרעות?

איי, איי, איי, איי, זה לא היה קל.

וגם בעיני יעקב אבינו, בלשון המעטה,

זה היה קשה מאוד.

קשה מאוד.

אבל היא סבלה הכול

כדי להיכנס לבית יעקב ולהעמיד שבטים.

אתם יודעים מה זה להעמיד שבטים מיעקב?

היא הייתה מוכנה למסירות נפש עם כל הביזיונות האלה. ראינו את תמר

עם יהודה,

שהייתה מוכנה לעשות את עצמה שמי רחם עומדת בפרשת דרכים ומשחקת אותה כאילו היא אישה מופקרת,

כי היא יודעת מלכים ונביאים יצאו ממני.

והיא מוכנה להתחזות

לגרוע ביותר רק בשביל להעמיד מהצדיק תולדות.

ובאמת היא הוציאה את פרץ שממנו יצא מלך המשיח.

זה לא כמו שאנשים טיפשים יכולים לחשוב כאילו יש פה איזה משהו.

זה מסירות נפש להעמיד תולדות מהצדיק.

והיא קיימה בעצמה,

הביא עז כנמר,

עזות של קדושה לעשות רצון אביך שבשמיים.

בשביל מידה זו שהיה לה עזות כזאת,

היא זכתה להיכנס לבית יעקב.

והעמידה את רוב המניין, שישה בנים

של כלל ישראל.

וירא השם כי שנואה לאה.

כל העולם שונאים אותה.

לאה שנואה, כולם מסנתים בה.

אומרים אין סתרה כי גילויה.

נראה צדקת ואינה צדקת.

אם הייתה צדקת, הייתה מרמה את אחותה.

כיוון שראה יעקב אבינו את מעשיה,

שמרמה לאבא אחותה, נתן דעתו לגרשה.

רצה לגרש אותה.

מעשה הקדוש ברוך הוא מיד פקד אותה.

ואז אמר יעקב, מה לאימן של אלו אני מגרש?

אני אגרש את האימא של הבנים שלי?

אז הוא לא גרש.

הרי מבואר שהיא סבלה בזיונות הרבה מבית ומחוץ.

ועלתה למדרגה הכי גדולה בקיום דברי התנאה.

הביא עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמיים.

מה היא זכתה?

כה אמר אדוני,

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.

כה אמר אדוני מנעי קולך מבכי כי יש שכה לפעולתך

ושבו בנים לגבולם.

זה עכשיו הזכות של רחל אמנו.

קודם זו הייתה הזכות

של לאה אמנו,

שהיא הייתה עזה כנמר.

עכשיו הזכות של רחל אמנו,

שבשעת החורבן כולם ניסו להתפלל ורק את תפילתה, כמו שאמרנו קודם, קיבל הקדוש ברוך הוא.

מבואר גודל, גודל מעשה רחל אמנו שמסרה ללאה את הסימנים,

ויתרה על הכניסה לבית יעקב,

ויתרה מלהעמיד שבטים כדי לא לבייש את אחותה.

בזכות דבר גדול זה הקדוש ברוך הוא יחזיר את הגלות לארץ ישראל.

אז מבואר,

רחל עשתה דבר גדול,

וגם לאה עשתה דבר גדול.

ואין לנו לדון איזה מעשה גדול יותר,

מעשה רחל

או מעשה לאה.

הרי כתוב מפורש,

נוח לו לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש.

ואלי ויש פני חברו ברבים.

לומדים את זה מתמר הצדקת,

שהיה לה תאומים בבטן,

והיא אמרה ליהודה, קרנה למי אלה?

אם הוא לא יודע, היא הייתה מוכנה להישרף.

כשהוא פסק, הוציאוה ותישרף.

והיא לא רצתה להלבין את פניו, להגיד, זה ממך.

אם יכיר, יכיר.

לא יכיר, תישרף.

מפה לומדים.

בחכמים אמרו שהלבנת פנים זה אביזריו דרציחא.

ורבנו יונה בשערי תשובה

בשער ג' קסט כותב

שזה בדין יהרג ואל יעבור.

עד כדי כך צריך למסור את הנפש לא להלבין פניו של אדם

שלא ראוי חס ושלום על פי ההלכה.

וקשה לסבול ביזיון.

וזה מר ממוות.

קשה לאדם לסבול ביזיון, זה מר ממוות. יש כאלה שהתאבדו בגלל ביזיון.

יש כאלה בגלל שנצטרכו לבקש אוכל. אתם קוראים מדי פעם

שאנשים החליטו להרוג את עצמם בגלל שאין להם מה לאכול והם מתביישים לבקש.

אז זאת אומרת,

חכמים זיכרונם לברכה אומרים שאין הקדוש ברוך הוא מייסר רשעים אלא בבושה.

יש אומרים שהעונש הכי גדול בגיהנום זה הבושה.

שמעמידים את האדם מול מה שהוא עשה לעיני כולם,

זה העונש הכי גדול.

אתם רואים אפילו עבריינים

שעשו דברים איומים.

לא פחדו לקחת נפש של בן אדם, ירו בו, הרגו אותו.

אבל מגיעים לבית משפט מכסים עם המעיל שלא יראו מי זה. כתוב מי אתה.

אבל הוא לא יכול, מה בושה?

אבל הוא עשה כאילו מעשה צודק, זה או החיים שלו או החיים שלך.

ככה אתה אומר, לא?

הבעל הורגך שכם להורגו, ככה אתם אומרים.

אז למה אתה מתבייש? תעמוד, תגיד, הנה אני ניצלתי.

לא, בושה, בושה הורגת אנשים.

הקדוש ברוך הוא מייסר את הרשעים אלא בבושה.

שאין לך גדול בייסורים יותר מבושה.

אז לאה הסכימה לסבול את כל הביזיונות

כדי להיכנס לבית יעקב ולהעמיד שבטים.

ולכן,

אפילו שמעשה רחל גדול,

שהיא לא רצתה שאחותה תתבייש,

גם מעשה לאה גדול, כי היא הסכימה לקבל ביזיונות של כל העולם.

לפי זה עכשיו אנחנו מבינים, לאה הצטיינה במידת הודאה,

וכך מורגב בפיו של הסבא מקלם.

מי שמונע, המונע היותר גדול לעלייתו של אדם בתורה ועבודה, אתם יודעים מה זה המונע הכי גדול?

אהבת עצמו.

יש כאלה מגזימים ואומרים, אני חולה על עצמי.

אהבת עצמו זה המונע הגדול.

למה? כי יסוד כל התורה,

מה היסוד של התורה? להיטיב לזולת.

תראו, רוב התורה, אין מצוות בשבילך.

יש מצוות שאתה מחויב, אבל לא בשבילך.

כל המצוות לאחרים, נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק,

צדקה,

לקט, שכחה, פאה.

כל הדברים לתת לאחרים.

באהבת רעך כמוך,

לא תיקום, לא תיטור.

הכל זה לאחרים.

יסוד התורה כולה להיטיב לזולת.

ויסוד ההתקרבות לשם,

זה על ידי שאתה מונע.

לבטל את עצמך ואת רצונך כדי לעשות רצון אביך שבשמיים.

אז אהבת עצמו זה המעכב הכי גדול.

מובן מאליו שמי שמנוגח במידה הזו של אהבת עצמו,

הוא מונע מעצמו לעלות בתורה ובעבודה.

זוהי מעלת לאה.

היא עשתה עבודה רבה להתעלות מהנגע של המידה הזו של אהבת עצמה,

והסכימה לבזות את עצמה בעיני העולם ובעיני בעלה כדי להשיג מעלה רוחנית

להעמיד שבטים.

על ידי זה זכתה והעמידה את רוב הבניין של כלל ישראל.

הסבא מקלם, זיכרונו לברכה, אמר, מתי זמן הגידול

של בן תורה,

מתי זה הזמן שוב גודל באמת?

כשהוא בישיבה.

הן בלימוד התורה והן בשאר דרכי העבודה.

ומה שהוא קונה בזמן הישיבה, הוא קונה לעולם.

ומה שחסר בישיבה, יחסר לו לעולם.

תשמעו עכשיו מה המסקנה.

הוא אומר לכן, כשאתה בישיבה,

זה לא משנה, אתה בכולל, זה לא משנה, אתה בחברה,

אתה בשיעור תורה.

כשרואה בחברו דבר שמחייב להוכיח אותו,

אל ימנע עצמו מלהוכיחו.

מי המונע אהבת עצמו? מה, אני אגיד לו ככה, אחר כך הוא יבזה אותי, יגיד לי, יפגע בי, ייפגע,

יגיד לי,

כבר לא יהיה חבר שלי,

אהבת עצמו מונעת אותו.

כשרואה בחברו דבר שמחייב תוכיחיו,

אל ימנע עצמו מלהוכיחו, אלא אדרבא,

יתחזק כאן נמר.

הביא עס כאן נמר בדברים שבקדושה.

לעשות רצון אביך שבשמיים, יש מצווה הוכיח תוכיח את עמיתך.

אם לא, אתה תישא עליו חטא.

ואז כשהוא יהיה גברא בן גוברין,

כשהוא כבר יתבגר ויהיה אחד חשוב,

יהיה עליו להוכיח את בני ביתו.

אולי הוא יגיע לרמה כזאת שהוא כבר יכול להוכיח את בני עירו.

אולי הוא יגיע למצב שהוא יכול להוכיח כבר את כל בני דורו.

אז יהיה לו את האומץ ויוכיח אותם, ולא ייתפס בעוונם.

כי מי שלא מוכיח את בני דורו,

הוא נתפס ונענש על זה.

כל הרבנים

שלא מוכיחים את הבית כנסת, את הקהילה, את השכונה, את העיר,

את העולם כולו,

יש בכוחם כי מחזיקים מהם משהו,

והם לא מוכיחים

כל העוונות של הקהל בצוואר שלהם.

וכן בזמן שהתורה בשפל

ולא נותנים חשיבות

לבן תורה,

אתם יודעים, יש תקופות שמבזים את אלה שהם בישיבות.

צריכים להיזהר, לא להתבייש

מלומר אני בן תורה, כן, אני בן תורה, כן. יש לך טענות?

כי על ידי זה חס ושלום הוא יענש הרבה.

ואדרבא צריכים להכריז בפה מלא ובעזות של קדושה, כן, אני בן תורה.

אני הבן של הקדוש ברוך הוא. יש לך בעיה?

חפש מי שיפתור לך אותה. ביי.

על זה נאמר,

הביא עז כאן נמר,

שלא יתבייש

מן המלחיגים עליו.

ובהודאה הזאת שהוא מודה,

הוא יזכה לרוב טובה כמו שזכתה לאה אימנו.

אחרי זה כמובן צריך להיות קל כנשר ורץ כציבי לעשות את רצון אביך שבשמיים,

וגיבור כארי להשלים עד תום את כל המצוות שצריך לקיים.

אני מודה לכם על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני ובעלים נשואים כבר ארבע וחצי שנים,

ואין לנו ילדים עדיין.

את מוכנה להכניס אישה אחרת במקומך?

את לא מוכנה, נכון?

את לא כמו אימותינו הקדושות.

אבל בסדר, תגידי לי, אתם תהיו מוכנים ללמוד?

למדנו שלושה חודשים.

והוא גם?

כן. שעתיים בתחנית דיבור? כן. יופי. מה השמות שלכם?

פייגה בת סיגלית ברכה. פייגה בת סיגלית ברכה. ואביה בן אורה.

אביה בן אורה.

השם יזכה אתכם בזכות השיעור הזה לזרע חי וקיים,

אמן, אמן. כן, הנה פה שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. הבאתי קרוב משפחה מעכו.

בתו, שהיא בת דוד שלי

במצב

קשה מאוד.

שאלה, היא שומרת תורה ומצוות? לא.

ערב טוב, כבוד הרב.

אפשר להגיד שהיא שומרת, כן? מה זה אפשר להגיד?

תלוי. מה תלוי?

שבת שומרים?

לא.

טהרה שומרים?

בערב. לא, לא, לא. היא שומרה עד ברגע שהיא הפסיקה כבר. כן? כן. את זה היא הקפידה מאוד.

טוב.

וכיסוי ראש, צניעות? עוד לא.

עוד לא.

עוד לא.

תקבלו על עצמכם בבקשה שבת ממחר,

תמיד,

וכיסוי ראש וצניעות,

ואברך אותה ברפואה שלמה.

אתה תסכים? התעסקים?

כרגע היא בבית חולים. מה? אבל היא בהכרה.

היא בהכרה, אבל היא מונשמת.

אז מה? אבל היא שומעת.

היא שומעת.

אז התעסקים. יש מישהו לידה?

כרגע לא. אני מגיע לביקורים כל יום.

ואין מישהו שמה שיענה לטלפון עכשיו? לא.

לא.

אז אני סומך עליך שתשכנע אותה.

אני אגיד לזה מחר. לא אגיד.

תשכנע.

אני אשכנע אותה.

ואתה שומר שבת מהיום נגמר.

אני... מה אני?

מה אני?

מה אני? אתה רוצה שהיא תצא... אתה מביך אותי ברבים. למה אני מביך אותך? השם ביקש ממך בגיל 13. נכון. נכון. מה, אני רק מזכיר לך שאתה באיחור.

נכון.

מה יש לך לעשות בשבת?

תאכל, תשתה, תנוח, תשיר,

אם תרצה גם תייל.

מה הבעיה?

אתה רוצה לחשוב על זה?

כן, אני... שב, שב, תחשוב, ואחר כך תגיד לי ואני אברך.

כן, שאלה בסוף.

ערב טוב. ערב טוב. אני רוצה לתרום 500 שקל לקרן ההוצאות. אשרי. אבל זה לא אני שהיא תורמת.

הסיפור הוא כזה.

לפני שבוע פציעי, לבת שלי היו כאבי שיניים, כאבי תופל.

עכשיו,

היא לא יכלה, ממש היו לה כאבים שהקרינו לראש והכול.

וטוב, אז בעלה הזמינה תור לרופא שיניים למחרת,

והיא אמרה לעצמה שכבר, בגלל שהיו לה טיפולים קודמים,

שהפעם אם היא לא תצטרך להוציא כסף על השיניים היא מעדיפה לתרום את זה לקרן ההרצאות של ארגון שופר.

והפלא ופלא, ממש תוך זמן קצר,

הכאבים נעלמו לה,

לא הכול, אבל כמעט הכול.

למחרת היא קבעה תור לרופא שיניים,

ובגלל שהיא קבעה תור, אז בעלה לקח אותה לשם,

ואז הרופא בדק אותה ואמר לה, אין לך כלום.

אז בעלה שאל, נו, צריך לשלם משהו?

אז הוא אמר לה, כן, 500 שקל פלוס מע״מ.

בציניות כזאת. כן.

אז זהו.

אז זה הסיפור.

ואז היא החליטה לתרום, ואנחנו תורמים 500 שקל לקרן ההרצאות.

יפה. לכבוד הרב, בבקשה,

ברכה לנכד שלי, יוסף חיים בן קרן לאה,

שהשנה הוא בתלמוד תורה בכיתה א', שיזכה להצלחה ולהיות צדיק, בעזרת השם,

ושיעשה נחת לאמא שלו יחד עם האחים שלו ואחותו.

לכבוד הרב. יוסף חיים בן?

יוסף חיים בן קרן לאה.

קניה?

קרן. קרן? לאה.

השם יזכה אותו לגדול צדיק, ירא שמיים עם אחיו,

ויעניקו נחת רוח למשפחה כולה.

תודה, תודה, כבוד הרב. תהיה בריא.

תן לגברת שם.

כן. שלום.

אם אפשר לקבל ברכה ל...

לרפואה שלמה ולפרנסה טובה. את יכולה ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף? כן.

מה שמך? איריס מיטל בת אילנה.

איריס מיטל בת אילנה, תזכי לפרנסה טובה, בריאות שלמה ואיתנה.

תן לבחור שם.

כן.

שלום.

לגבי הנושא שהזמן קצר והמלאכה מרובה.

כן.

אתה יכול להסביר בדיוק, פרטים, מלחמה, לא מלחמה.

אתה רוצה לדעת מה יקרה עם המלחמה?

אז אני אגיד לך.

אנחנו נמצאים כל הזמן במצב של מלחמה.

אתה רואה שיש מלחמות מסביב והכול, רק בינתיים זה לא נוגע אלינו עדיין.

אבל הכל מכוון אלינו.

כל מה שמן השמיים עושים זה לעורר אותנו.

אך אמרתי, תראי אותי, תקחי מוסר.

מה שאני מכה באויבים

זה בשביל שתלמדו מה יכול להיות לכם אם אתם לא תלכו בדרך השם.

אתה שומע שאתמול טראמפ

כאילו מאיים סופית, שהפעם עם עוד פעם, עוד פעם, כל הזמן הוא מחרט, כן?

אז הוא מחסל סופית את כל צפון קוריאה, תישמד מעל גבי הקרקע.

ככה הוא אומר.

זאת אומרת, אתה רואה שזה חם, חם טרי. כל יום חם טרי יוצא מהתנור,

אמירות וכל מיני ביטויים

שהמלחמה בפתח, אבל לא מלחמה קונבנציונלית,

כבר מדברים רק בגרעין,

אטום,

מימן וכל מרעין בישין.

השאלה מתי זה יחול.

זה חייב להיות,

כי שני שלישים מהעולם ימותו.

אי אפשר שימותו ממלחמות רגילות.

אז זאת אומרת, זה מוכרח להיות מלחמה לא קונבנציונלית.

מה?

מה קורה עם הבטריות שלך?

כן, תחליף לו מיקרופון. לגבי טרור, לפני זמן קצר ראיתי ש... תחליף את המיקרופון.

לפני זמן קצר, ממש לפני,

עכשיו ראיתי

ילד, צעיר בן 19 נדקר.

כן.

כל הטרור האלה, מה הרב אומר? כל מה? כל הטרור האלה, מה הרב אומר?

מה אני אומר על הטרור?

כן. מה הסברתי עכשיו? שכל מה שקורה בעולם מכוון אלינו, שנתעורר.

זאת אומרת,

אם היינו צדיקים,

היינו חיים בשלום, התורה הבטיחה לנו.

בחרב לא תעבור בארציכם.

זה,

אם נשמע בקול השם,

ויהיה עקב אשר תשמעון.

אם אנחנו נשמע, נדקדק בכל המצוות,

כל הברכות,

כל הייחולים, כל האיחולים,

הכל יחול על ראשנו לטובה.

לא עושים,

יש איתותים.

ואז הקב' ברוך הוא מעורר אותנו,

שלא נותנים לנו מנוחה,

לא מסכימים שאנחנו בארצנו הקדושה,

אומרים שאנחנו בכלל כובשים,

זה לא שלנו בכלל,

רוצים לטאטא אותנו מכאן.

הכול, אתה מבין, כאילו אנחנו לא קיימים.

זאת אומרת, מערערים על עצם קיומנו. איראן אומרת שהיא תשמיד אותנו, תוך 25 שנה אנחנו לא נהיה במפה,

כולם מדברים.

ואתה יודע שאתה אומר בהגדה שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותנו.

רק הקב' ברוך הוא לא נותן אותנו בידם.

אבל כל הזמן העולם רוצה להכחיד אותנו, וזאת למה?

בגלל שאנחנו מותנים.

והיה כאשר תריד ופרקת עולו.

אם אנחנו לא מקיימים את המצוות,

אז האויבים עלינו.

אם אנחנו שומרים את המצוות,

לא יכולים עלינו. הכול כל יעקב,

אז אין הידיים ידי עשיו שולטות.

אבל אם הכול לא נמצא בבית המדרש, בתי כנסת,

ידי עשיו שולטות.

לכן אין לנו מנוחה.

הבנתי, יוחא.

תודה. תהיה בריא.

כן, תן לגברת פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. יש לי כמה שאלות חשובות,

אני לא כל כך הבנתי.

אז א' כל, למה אביה פחד דווקא בקנאה ובשנאה?

למה, מה?

למה אביה פחד דווקא בקנאה ובשנאה?

מצטער, לא הבנתי.

למה אביה פחד דווקא בקנאה ובשנאה? מי זה אביה פחד?

למה פחדנו בקנאה ובשנאה?

למה אביה פחד?

מה זה אביה פחד?

דווקא בקנאה ובשנאה.

אני לא מבין את השאלה, אתה מבין?

אוקיי, ושיעקב, לא, אולי שמישהו יקרא מהדף.

למה הביא פחד דווקא בקנאה ובשנאה? מי הביא פחד?

סיכמה פה חלק מההרצאה. אז אני אסביר.

אם אני מבין נכון מה שאת אומרת עכשיו, זה פירושו.

אנשים רוצים כבוד,

ובמידה והם לא משיגים כבוד, יש להם פחד משנאה ומקנאה.

למה? כי יקנאו בהם.

יכולים לשנוא אותם, כי הם לא משיגים כבוד. זה דבר פשוט.

אוקיי.

וכשיעקב עבד ארבע עשר שנים לרחל,

אז למה לבן הרמאי הביא את לאה?

למה הוא הביא לו את לאה?

כי הוא רמאי.

למה שהוא לא יעבוד עוד שבע שנים אם יש לו אחת שהוא יכול לרמות אותו?

אם אני לא ידעת.

למה זה קשה להשיג כבוד?

קשה לעשות טובות?

קשה. למה קשה להשיג כבוד?

למה קשה להשיג כבוד?

כי זה לא אמיתי.

מי ייתן לך כבוד אמיתי? מי מחלק כבוד?

כולם רוצים כבוד לעצמם, אבל לחלק כבוד?

מי רוצה לחלק כבוד?

שהוא יגיד שאת יותר טובה ויותר זה ויותר זה, למה שהוא יגיד כזה דבר?

טבעו של אדם

לא לחלק כבוד. את יודעת מי מחלק כבוד?

היחידי שמחלק כבוד זה מלך הכבוד.

הקדוש ברוך הוא.

כתוב למה קוראים לו מלך הכבוד שחולק כבוד לבריותיו.

לא מלך הכבוד שמכבדים אותו,

אלא שהוא חולק כבוד לבריותיו.

זה היחידי שמחלק כבוד.

תודה לכבוד המלך. תהיי בריאה.

כן, פה שאלה.

פה, פה שנייה. תרים את היד.

תרים.

רגע, רגע.

נו.

אחד.

קודם כל, תודה רבה על ההרצאה של האב,

שזכינו.

יש לי שאלה לגבי אבא שלי.

הוא יכול לסקר את כבר מעל עשרים שנה.

והוא גם עם ניוון שרירים, הוא לא יכול לקום מהמיטה.

יש הרבה צרות מסביב לדבר הזה,

וגם אני, לגבי זיווג גון.

תגיד לי משהו.

אבא דתי? כן. תגיד לי משהו.

הוא דואג להיות מאוזן בסוכרת? כן.

הוא תמיד דואג.

אוקיי.

אז עכשיו הבעיות הן ניוון שרירים?

למה זה מפסיק עוד פעם? מה יהיה?

כן?

במיוחד זה...

אז אני שואל, וזה תהליך שאי אפשר לעצור אותו, אומרים הרופאים?

לכאורה לא.

לכאורה לא.

אתה תהיה מוכן לצום 40 יום תענית לרפואתו פלוס לזיווג שלך?

מה יהיה? מה יהיה?

תזרקו את המיקרופון הזה, נו.

נו.

כן?

מה עכשיו?

בסוף אני אזרוק אותך, וזהו.

נו.

אחד.

תתחום ביום ולאכול בלילה?

איך?

אתה מעמוד השחר

לא אוכל ולא שותה עד צאת הכוכבים. היום זה לא בעיה, כי זה צ'יק צ'אק.

וארבעים יום חוץ משבת, ראש חודש וחנוכה, כן?

ארבעים יום אתה עושה.

כל יום אתה מתפלל בסוף התענית

שהכל נעשה לרפואתו. אתה מראש לוקח במנחה

ואומר ארבעים יום בלי נדר, למה שאם חלילה יהיה אונס,

אז תוכל להשלים אונס, לא רעב סתם, אתה רעב.

אונס.

ואז בעזרת השם יתברך.

יהי רצון שהתפילות,

כמה שתהיה כנה בזה, אתה רואה מה כוח התפילה.

מה עשת לאה?

הפכה את העולם.

אפשר להפוך את העולם, אבל צריך להראות

שבאמת אכפת לך.

מוכן?

מוכן?

מתחיל?

מה ש...

אתה גם זוכה באריכות ימים כבר, כבר, כבר זוכה. גמרנו.

מה השם של האבא?

מה יהיה?

שמעון חי.

שמעון חי בן סימה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בזו.

זכות התעניות של הבן, מה השם שלך?

יעקב הלל בן?

שולה, השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה.

בשורות טובות.

כן, גברת שם.

קודם כל, תודה רבה על ההרצאה המאלפת.

למדנו הרבה, השכלנו.

עכשיו אני רוצה לשתף את הרב בבעיה שקרתה כבר לפני יום הבת שלי,

יש לי שלושה ילדים.

הבת האמצעית,

לפני שלוש שנים היו לה כאבי בטן עזים.

הרופאים אמרו שאין לה כלום.

בסוף לקחנו אותה לבית החולים וגילו שהיה לה ציסטה בחצוצרה.

נאלצו להוריד לה את החצוצרה,

והרופאים אמרו לנו להיות במעקב.

לפני כמה חודשים הייתי עוד פעם בצילום וגילו שיש לה אותה בעיה בחצוצרה השנייה.

וכמובן שאנחנו מאוד חוששים לזה.

התייעצתם עם הרב פירר?

לא.

תעבירו לו צילומים ואת המסקנות של הרופאים, שייתן לכם עצה בעניין, זה דבר אחד.

היא שומרת תורה ומצוות?

כן. ברוך השם. והיא הולכת בצניעות מלאה?

פחות או יותר. אז בואי נעשה את זה לא פחות ולא יותר. לא, אבל כאילו, זה שהיא צריכה לקחת את זה על עצמה.

כן. זה לא ש...

לכן אני אומר, אם את רוצה שישתנה המצב,

היא צריכה לוותר על מצב.

כן, הבנתי. היא תוותר על המצב הזה של פריצות,

ואז היא תזכה, בעזרת השם יתברך, במקום של צניעות.

אם היא תקבל את זה,

אז ייעלם לה.

מה השם?

פסיה אביטל. אבל תשכנעי אותה.

כן.

בעזרת השם.

ותתני לה דוגמה גם.

כן.

מה כן?

עכשיו תלכי בכיסוי ראש מלא.

אה, בסדר.

מה השם שלה?

פסיה אביטל, בת יונית השפרה.

פסיה אביטל, בת?

יונית השפרה.

יונית?

יונית השפרה. יונית השפרה.

כן.

השם יזכה אותה, בזכות הצניעות המלאה,

שיסלק ממנה את הצ'יסטות

מהחצוצרה,

ובזכות שופר תהיה בריאה.

אמן. תודה רבה.

כן.

שאלה אחרונה לבחורצ'י כאן.

התורה מצווה לאהוב את השם ואהבת את השם אלוקיך.

ולכאורה, אם אהבה זה רגש שמסור ונתון ללב, אני יכול לצוות על בן אדם שיפחד מהשם.

כאילו, אני לא יכול לצוות על בן אדם לאהוב את השם. כאילו, גם לפחד מהשם את האמת אני לא יכול לצוות בן אדם.

כי זה רגשות, זה לא מעשים, זה לא דברים טכניים.

אז אני אחדש לך חידוש,

שאהבה היא צריכה להיות לא פיזית.

וגם הפחד הוא לא פיזי.

הפחד הוא משפיע על הפיזיות, אבל הוא לא פיזי.

כשאומרים לך שמישהו מנסה לחסל אותך עכשיו, מחפש אותך,

אתה לא ראית אותו.

ואיך אתה פתאום רועד, ודרררר, מה קרה?

עכשיו אהבה, תקשיב.

אתה בחור ישיבה.

ראש הישיבה קורא לך ואומר, יש פה מעטפה.

מישהו מסר לי ל...

אתה פותח, כתוב,

שהדוד שלך מאמריקה

שולח לך 5,000 דולר.

אתה טמא, לא ידעת שיש לך דוד מאמריקה,

אבל טוב,

אם הדוד מציין שזה אתה והוא הדוד שלך והוא נותן לך 5,000 דולר, למה שלא תיקח? אז אתה לוקח ומבסוט שמח, נכון?

אחרי חודש, הוא אומר לך, עוד פעם, יש מעטפה.

אתה פותח 5,000 דולר, מה, דוד מאמריקה?

אחרי עוד

חודש אתה מקבל עוד מעטפה.

10,000 דולר, מה, דוד מאמריקה?

אתה מכיר את הדוד מאמריקה?

לא.

אתה אוהב אותו או לא אוהב אותו?

אחד שנותן לך כל פעם 5, 5, 10, 20, 30,

איך אפשר לא לאהוב אותו?

לא מכיר אותו, אוהב אותו. איך אפשר לאהוב? לא ראית אותו, לא חיבקת אותו, לא נשקת אותו.

כל יום אתה מקבל נשמה,

כל יום אתה מקבל מאור עיניים,

כל יום אתה שומע,

כל יום אתה מהלך.

לא צריך לאהוב אותו על זה.

ולא רק זה,

הוא גם נתן לך תורה שתזכה לחיי נצח.

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוויך היום.

על זה נאמר, ואהבת את השם אלוקיך בכל אלווהביך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

והיו הדברים האלה,

אני נותן לך תורה שמעניקה לך חיים בעולם הזה,

מעניק לך עולם הבא, זה קצת יותר מ-5,000 ו-10,000 דולר בחודש.

לא שומע.

למה צריך לצוות?

מה פירוש למה צריך לצוות?

לצוות לאהוב את השם. כי בן אדם חושב שמגיע לו.

כמה אנשים חושבים שבאמת הם צריכים להודות על העיניים, על הראייה ועל הקול?

מתי הם מודים?

כשלוקחים להם אותם.

אז קיבלתי את הציווי, מה אני עושה עם זה הלאה?

כאילו קיבלתי את הציווי לאהוב את השם, אז אני... אז כתוב שאתה תאהב אותו בכל לבבך בשני יצריך,

ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך,

ובכל מאודיך זה בכל ממונך ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך והיא מודה לו במאוד מאוד.

ככה אתה אוהב אותו?

בכל נפשך ובכל מאודיך וגם בכל לבביך.

ומה עם משיכת הלב כאילו?

איזה לב? מה יש ללב עכשיו?

סתם זה כאילו

וזה שאני אעשה מעשים טכניים ו... מה זה טכני? זה טכני?

אם אני יכול לעשות פרסום לבורא יתברך שמעניק לי חיים אני לא אפרסם?

עמד פה בן אדם,

כאבי שיניים פסקו בדרך ניסית,

הוא עומד ומפרסם את הנס.

מישהו חייב אותו?

הוא לא יכול לשתוק, לא להגיד כלום,

ושלום, אבל יש לו הערכה.

והשם

השם חייך לו,

אמר לו, עשית מעשה נכון,

במעשה נבון.

אתה רוצה שאני אוכל לך שעשית מעשה נכון ונבון?

אני אתן ליצנות בפה של הרופא,

שיגיד 500 שקל פלוס מעם.

למה לא אמר 400? למה לא אמר 1,000?

כאילו רומזים לו מן השמיים שה-500 שהתכוונת לתת לשופר זה בדיוק במקום זה.

נו, איך לא לאהוב את הקדוש ברוך הוא?

מה האינטרס של הקדוש ברוך הוא לפנק אותנו בכל הדברים האלה?

הוא טוב, הוא מדרך הטוב להיטיב.

טוב השם לכל,

ורחמיו על כל מעשיו.

מי שטוב, מתאים.

תנער, תנער, כן?

זה כמו שיש לי בבית קופסת נמלים,

אני אומר לך פעם ביום לתת להם חסה, אוקיי?

ויותר מזה זה הקדוש ברוך הוא כלינו,

אנחנו לקדוש ברוך הוא לא שווים שום דבר. מי אמר לך?

הקדוש ברוך הוא עזב את המלאכים,

עזב את כל העולמות וירד להתעסק בנו. למה?

כי הוא אוהב אותנו.

למה?

למה? כי אנחנו חשובים מאוד.

למה? אנחנו הבריאה הכי מהודרת שיש בעולם.

למה? אנחנו מכירים אותו, מודים לו ומשבחים לו על עצם מציאותנו.

אבל למה, הרב?

כי טוב השם לכל, הוא רוצה להיטיב,

אז הוא ברא ברואים כדי להיטיב להם.

זהו?

אני נדיב.

אדם שהוא נדיב, מתנדב,

נותן, עוזר.

זה בגלל מידת הנדיבות שלו.

השם הוא טוב, הוא מדרך הטוב להיטיב.

כדי להיטיב הוא ברא ברואים שיקבלו את ההטבה.

אבל נגיד, אני ארצה נגיד, שוב,

להשקיע בנמלים האלה, בקופסה, בגלל שיש לי איזה אינטרס, בגלל שאני אוהב את הנמלים האלה. לא!

אתה לא צריך אפילו, עצם זה שאתה אוהב לעזור,

אז זה יהיה נמלים, זה יהיה מקקים, זה יהיה בני אדם.

אם אתה אוהב לעזור, זה לאו דווקא נמלים.

אבל אם יש לך גם חיבה לנמלים, בסדר.

זה לא מפריע ולא גורע, אבל המידה היא מידה.

מדרך הטוב להיטיב.

אז הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, בגלל שאנחנו גם שומעים בקולו.

הבנת?

לא הבנתי למה.

מה פירוש למה? אמרתי.

טבע הטוב להיטיב, אבל למה דווקא אנחנו? למה דווקא בני אדם? לא דווקא אנחנו.

דווקא אנחנו זה אחרי ששומעים בקולו.

את הגויים הוא גם אוהב,

אבל הם לא שומעים בקולו, אז הוא פחות אוהב.

אותנו הוא יותר אוהב, בגלל שאנחנו שומעים בקולו.

ואם לא, הוא מעניש אותנו.

כדי לכוון אותנו לתלם.

כמו שאתה, אם יהיו לך שני בנים, אחד לא שומע לך, ואחד כן שומע לך. את מי אתה אהב יותר?

למה?

נשאל אותך למה?

נו, תענה לי, למה?

תודה רבה לכם, תהיו בריאים, ערב טוב.